ליל ניטל - הרב בנימין כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכולם. ידוע המנהג שבליל ניטל לא לומדים תורה. זה הלילה שבין העשרים וארבע לעשרים וחמש לדצמבר. בליל העשרים וחמש, מהשקיעה עד חצות הלילה. יש מקומות שלא נהגו במנהג הזה בכלל. יש מקומות שכן נהגו. נשתדל להסביר את ה-- את המקור של המנהג ומה הסיבה לדבר הזה שלא לומדים תורה. הטעם הפשוט, מכיוון שבלילה הזה, שזה יום חג של הגויים, הגויים היו מציקים ליהודים. היה סכנה ליהודי להסתובב ברחוב, ולכן לא הלכו לשיעורי תורה שהתקיימו בבתי כנסת ובבתי מדרש מחשש סכנה. לכן לא יצאו לרחוב, ממילא לא למדו ביום הזה. מאותה סיבה גם לא למדו בבתים, מכיוון שהיו צריכים להדליק נר. לא היה אז תאורה כמו שיש בימינו, והדלקת נר, היה חשש שזה יתפרש בעיני הגויים כאילו שהיהודים לועגים להם או ש-- שמחים, ולכן גם בבתים לא, לא הדליקו נר, ממילא לא הייתה אפשרות ללמוד. לפי הטעם הזה, שזה הטעם הפשוט, אז הרי שהיום בימינו אין את הטעם הזה. אין חשש לצאת לשיעורי תורה בתאריך של ליל העשרים וחמש. ממילא גם אין סיבה שלא ללמוד. לכן באמת בחוגים מסוימים, בציבור הליטאי ועוד כמה קהילות לא נוהגים את המנהג הזה בכלל ולומדים כרגיל גם בליל הניטל. בארצות האסלאם בכלל לא היה קיים המנהג הזה. מדוע? מכיוון שהתאריך הזה שייך ללוח הנוצרי ובאסלאם לא, לא קיבלו בכלל את הדבר הזה, לא היה מקובל בכלל ה-הנושא הזה, ולכן בארצות האסלאם, ב-בעדות המזרח וכדומה לא מכירים בכלל את המנהג הזה שיש לילה של ליל העשרים וחמש ל-לדצמבר שלא לומדים תורה. אבל יש טעם נוסף שהרבי מביא ומובא בכמה מקומות, ולפי הטעם הזה מובן שגם בימינו, שאין חשש של סכנה, בכל זאת יש את העניין

03:32 דובר 2 הזה שלא לומדים תורה באותם כמה שעות שמהשקיעה עד חצות הלילה. הטעם מובא כדי שלא לתת יניקה לחיצוניים, לא לתת חיות לטומאה, לקליפות, שכביכול הלימוד תורה הזה בזמן שלהם עלול להיות כאילו לזכותם או לעילוי נשמתם. ולכן מהטעם הזה נוהגים שלא ללמוד תורה גם היום בימינו, שאין את החששות שהזכרנו לעיל, בכל אופן לא לומדים תורה ב-ביום הזה עד חצות הלילה. כמובן שזה לא אומר שצריך להתבטל. אפשר לקרוא סיפורי צדיקים, אפשר לקרוא דברים של אה מעשיות על גדולי ישראל, אבל לא לימוד תורה כפשוטו. ללמוד תורה את זה לא לומדים. הרבי הרש"ב, כ"ק אדמו"ר, הרבי החמישי לשושלת חב"ד, התבטא שהוא לא מחבב את אותם למדנים שמתעקשים דווקא בשעות האלה ללמוד. זאת אומרת, יש בזה בכל זאת איזשהו עניין פנימי, איזשהו עניין שמדוע אנחנו לא לומדים ב-בזמן הזה, ולכן ככה נוהגים גם בחב"ד ובעוד מספר קהילות. שלא ללמוד תורה בשעות הללו. כמובן שיש דברים שהם יוצאים מן הכלל. אם זה משהו שיש סיבה מיוחדת, כגון שנקבע דבר מסוים מראש ולא לקחו בחשבון את התאריך או איזושהי סיבה שיש צורך מיוחד כן לקיים לימוד, אז זה יוצא מן הכלל. היה מקובל לפני שנים בישיבה הגדולה בכפר חב"ד שפעם בשנה היו מגיעים חיילים ולומדים עם הבחורים של הישיבה דף גמרא. ככה היה הנוהג לפני עשרות שנים וקרה שנה אחת שלא שמו לב לתאריך וקבעו עם הצבא את התאריך של העשרים וחמש לדצמבר אחר הצהריים. וברגע האחרון התברר שזה ליל ניטל, הזמן שלא לומדים. לא ניתן היה לשנות לתאריך אחר, זה התאריך שכבר נקבע והאפשרות היחידה הייתה, הברירה הייתה או כן ללמוד למרות המצב הזה של ניטל או לבטל את העניין לחלוטין. ראשי

06:50 דובר 2 הישיבה שהיו אז הרב כץ עליו השלום, הרב גרוזמן עליו השלום פנו לרב אשכנזי עליו השלום שהיה הרב של כפר חב"ד באותה תקופה ושאלו אותו מה לעשות. והרב אשכנזי פסק שכיוון שמדובר פה בלימוד תורה של רבים ולימוד תורה כזה, שאם לא ילמדו אז זה יתבטל לגמרי, אז כן לקיים את הלימוד. אני זוכר אז שהחיילים הגיעו ולמדו איתם כרגיל למרות שזה היה ליל ניטל. זאת אומרת, יש מצב שזה יוצא דופן. יש מצב שזה מקרה חריג, ואז למרות שאנחנו נוהגים לא ללמוד בלילה הזה, אבל במצב כזה מיוחד אז כן מתירים את הלימוד. כמו לדוגמה ידוע שלא קוראים תהילים בלילה חוץ מליל-לילות מיוחדים כמו ליל שבת וכדומה. אבל אם יש צורך לקרוא תהילים לרפואת חולה או ליולדת שתלד בשלום וכדומה, אז גם בלילה מותר לקרוא תהילים. זאת אומרת יש את המצב הרגיל ויש את המצב החריג, היוצא דופן שבו אנחנו נוהגים אחרת. אותו הדבר אם אדם נמצא במקום שיש בו, אה, לימוד של שיעור קבוע, נניח בבית כנסת. וזה מקום שהם לא מכירים את המנהג הזה. ומי שמוסר את השיעור, אם הוא לא יבוא וימסור את השיעור אז השיעור יתבטל או שאנשים ילכו הביתה או שסתם כך ידברו דברים בטלים. אז כמובן שבמצב כזה עדיף כן לקיים את השיעור, כן למסור את השיעור. ולמרות שמדובר ב-בליל ניטל, כיוון שזה עניין של לימוד תורה דרבים שעלול להתבטל לחלוטין, בפרט כשמדובר באנשים שבאים לבית הכנסת לתפילה ובאים גם כן לשיעור תורה, ואם לא יתקיים השיעור, אז בעצם כל השיעור הזה עלול להתבטל וכל הלימוד יתבטל. אבל בכזה דבר אז כן ניתן לסמוך על כך ש יש דעות שבכל זאת לא קיבלו

09:51 דובר 2 את המנהג, וגם מי שכן נוהג את המנהג הזה, אבל פה שזה צורך מיוחד, אז לצורך מיוחד התירו את זה. על דרך עת לעשות לה' הפרו תורתך. אבל במצב רגיל, אז ידוע שלא לומדים ביום הזה כדי לא לתת חיות לטומאה, כדי לא לתת יניקה לקליפות. ו-ועושים כל מיני דברים אחרים, אבל לא לימוד תורה. אדם שצריך ללמוד לצורך מבחן יש גם מקום להקל מכיוון שהלימוד הוא לא לימוד, הוא יותר בשביל המבחן, בפרט אם זה לא, לא לימוד בפה. זה לא משהו שאדם לומד בפה, אלא רק חוזר על חומר או מסכם חומר לקראת מבחן. והמבחן הוא נניח בעוד יום או יומיים והוא עלול לא להתכונן כראוי למבחן, אז גם כן יש מקום להקל מכיוון שהלימוד הוא לא בתור לימוד אלא לצורך הכנה למבחן ולצורך לחזור על החומר כמו שצריך, ובמצב כזה כמובן ש יש מקום להקל וכן לאפשר את הלימוד. אפשר לעשות בזמן הזה פעולות אחרות אפשר לעשות, אה, דברים שהם גם כן לצורך מצווה, אבל לא לימוד, מכיוון שהלימוד עלול ל-להיות כאילו שזה כמו שב-- להבדיל בזמן של אזכרה, בזמן של יארצייט, אז לומדים תורה לעילוי נשמת הנפטר. אז אנחנו לא רוצים שהדבר הזה, אפילו בדרך עקיפה, יהיה עלול להתפרש בצורה כזאת. אז שוב נסכם את הדברים. לכתחילה המנהג הוא שלא לומדים בזמן הזה, בתאריך הזה של העשרים וחמש לשתיים עשרה אחר הצהריים-- מהשקיעה עד עד צאת הכ-- עד, עד חצות הלילה. אבל אם יש צורך מסוים כגון שיעור של רבים שעלול להתבטל או איזשהו צורך אחר או חזרה למבחן וכולי, אפשר כן ללמוד. כיוון שהדבר נעשה לא כלימוד לצורך לימוד, אלא לצורך סיבה, ואז הדבר הזה

13:07 דובר 2 מותר. אם אדם קבע עם מקורב בעל תשובה ש... התקרב ליהדות, הוא אומר לו אני-- יש לי ערב פנוי, אני רוצה ללמוד. שוב, יש מקום לשקול להתיר את זה, מכיוון שהשאלה היא מה האלטרנטיבה? מה יעשה אותו אדם בזמן הזה אם הוא לא ילמד? אם אפשר בזמן הזה ללמוד איתו דברים כלליים. אה, סיפורי צדיקים, דברים של חיזוק האמונה לא לימוד ממש בתור לימוד ללמוד. אז כמובן שזה אפשר. אבל אם האדם הזה יגיד אוקיי, עכשיו אתה לא יכול ללמוד, אז הוא ילך לראות סרט או לקרוא עיתון או לראות טלוויזיה. אז ברור שהעדיפות היא כן ללמוד איתו. כמובן נשתדל לנתב את הלימוד עד כמה שאפשר, לא ללימוד ממש, אלא יותר לדברי חיזוק לדברי התעוררות. אבל שוב, כמו שאמרנו, צריך לדון כל דבר לגופו. כל מקרה לגופו כדי לראות מה האפשרויות שאפשר או מה החלופות שנעשה. אם אנחנו לא נלמד בזמן הזה אז מה כן נעשה? ולפי זה להחליט. אדם שמתלבט ולא יכול להחליט לבד, אז אם יש לו רב או משפיע שיתייעץ איתו מה לעשות בכזה מקרה. אבל באופן כללי זה הכיוון. לראות איך לנצל את הזמן. בפרט אם מדובר בשיעור שנמסר בבית כנסת של קהילה שבכלל לא נהגו את המנהג הזה. ואדם בא למסור להם שיעור כדי לחזק אותם, אז הוא נוהג לפי מנהגם. זה המנהג שלהם, הם לא נוהגים כך. וזה דבר שכבר נקבע שזה יום קבוע בשבוע שלא ניתן להזיז את זה, ופירוש הדבר שהשיעור יתבטל. אז חבל שהשיעור יתבטל. אז כמובן לא מבטלים את השיעור אלא מקיימים את השיעור, בפרט שהציבור שבא לשמוע זה ציבור שלא נוהג את המנהג הזה. כמו שאדם שהוא מתפלל שליח

16:07 דובר 2 ציבור במניין שמתפלל נוסח אחר, אז את הקדישים ואת חזרת הש"ץ הוא עושה לפי הנוסח של הציבור. מדוע? מכיוון שחזרת הש"ץ נועדה בשביל הציבור. הקדישים נועדו בשביל הציבור. אדם שמתפלל ביחיד לא אומר לא חזרת הש"ץ ולא קדישים. אז לעצמו הוא מתפלל את הנוסח שהוא עצמו נוהג להתפלל. נניח מתפלל נוסח תהלת ה', אז תפילת לחש הוא מתפלל תהלת ה', אבל הקדישים הוא אומר בנוסח של הקהל. וכנ"ל גם חזרת הש"ץ. אז על דרך זה אפשר מזה ללמוד גם לנושא שלנו. מכיוון שמדובר פה בלימוד שהוא לצורך הציבור, לא לימוד לעצמו. אם הוא היה צריך ללמוד משהו לעצמו, אז הוא יגיד ביום הזה, בשעות האלה אני לא לומד. אני עכשיו אעשה משהו אחר ואת הלימוד אני אעשה ב-ביום אחר או בשעות אחרות. אבל כיוון שזה נעשה בשביל ציבור, ובפרט ציבור כזה שלא נוהג את המנהג הזה, אז יש בהחלט מקום להקל ולנהוג כמנהג הציבור, במיוחד כדי שלא יתבטל פה שיעור של ציבור או שיעור של רבים. עד כמה חשוב העניין של לא לבטל דבר שאחרים נוהגים בו, ובפרט דבר שלא ניתן לשנות אותו. אז אפשר לראות דוגמה. היה בשנה שהייתה הפיכה בטהראן והרבה ילדים הגיעו לארצות הברית. ילדים, נערים, נערות. הצליחו ל-להוציא הרבה ילדים משם וחלק גדול הגיע ל-לארצות הברית, הגיע לקראון הייטס. זה היה סמוך לפסח. עשו להם סדר ציבורי לאותם ילדים, לאותן ילדות, והרבי ביקש שמכיוון שמדובר ביהודים יוצאי איראן שאצלם, אצל יוצאי פרס, יוצאי איראן האורז הוא מאכל חשוב בליל הסדר. כמובן הם אוכלים קטניות. אז הרבי ביקש שכשעורכים להם את הסדר יכינו להם גם כן קערות עם אורז. כמובן אורז, שיבדקו אותו לפני כן שיהיה כשר לפסח.

19:04 דובר 2 למרות שאפשר היה לומר רגע, אתם עכשיו נמצאים אורחים אצלנו, אתם בחב"ד, בחב"ד לא אוכלים קטניות. אז את הסדר הזה תאכלו בלי אורז. לא, לרבי היה חשוב שאותם ילדים ירגישו בבית, שאותם ילדים ירגישו את ליל הסדר כמו שהם היו רגילים כל השנים להרגיש ולעשות. זאת אומרת, יש פה עניין של שזה המנהג שלהם ולא ניתן לשנות, כי זה ליל הסדר. זה לא יום אחר. זה בליל הסדר וזה מה שהם רגילים לאכול. אז הרבי דרש וביקש שכן יכינו להם אורז לסעודה של ליל הסדר. זאת אומרת, רואים מפה גם מנהג שהוא לא מנהג שלנו. לא רק שהוא לא מנהג שלנו שאנחנו נוהגים לא לאכול קטניות, אבל ברגע שמדובר במשהו שהוא קשור לציבור שהוא נוהג אחרת, אז זה לא יהיה נכון לבטל את המנהג של אותו ציבור. כמובן, לא מדובר במנהג שזה מנהג של טעות. לדוגמה יש-- היו מקומות שנהגו לחלק שתייה חריפה בשבת כשיש חתן או בר מצווה באמצע קריאת התורה. זה מנהג שיסודו בטעות. לא שותים באמצע קריאת התורה ועל זה לא שייך להגיד זה המנהג ולהמשיך במנהג. זה מנהג שהוא לכתחילה מנהג שנהגו אותו עמי הארצות והוא מנהג טעות, אבל דבר שהוא שנוי במחלוקת הפוסקים ויש הנוהגים כך, אז אנחנו צריכים להתחשב מאוד במנהג של אותו ציבור ולא לבטל את אותו המנהג. ולכן גם כן פה אם זה משהו שכבר נקבע אז לא ל-לא לבטל אותו, אלא אם כן אפשר מראש לתכנן שזה לא יהיה ביום הזה, או להודיע מראש שהשיעור בשבוע הבא יהיה במקום ביום שלישי למשל, יהיה ביום רביעי חד פעמי. אז אנחנו מצד אחד גם מקיימים את המנהג וגם לא מבטלים את השיעור, אבל

21:25 דובר 2 אם זה דבר שלא ניתן לשינוי, אז צריכים כן לקיים את השיעור ולא לבטל את ה-- את המנהג של הציבור.