השתלשלות התורה ב' - הרב לוי יצחק הלל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 טוב, בוקר טוב לכולם. אה, בשבוע שעבר למדנו על התחלת השתלשלות התורה, איך משה רבנו היה מלמד את העם, איך, אה, איך היה הסדר של העברת התורה. דיברנו על כך שהיה בעצם לא יותר מדי כביכול מה להעביר, כיוון שהיה, אה, את התורה שבכתב, ספר תורה, תורה שבעל פה, שזה כל הפירושים מה שצריך לעשות, שהסברנו שהתורה שבעל פה עצמה התחלקה לחמישה עקרונות, שזה היה, אה, חמשת העקרונות הם הלכה למשה מסיני בלי ראיה, בלי טעם, הלכה למשה מסיני עם טעמים וראיות. היה לנו את הי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, ואת השתיים האחרונים זה גזירות חז"ל ותקנות חז"ל. אמ, דיברנו על כך שבאמת במשך הדורות הכל עבד בצורה מסודרת וככה היו לומדים. לא היו רושמים שום דבר, לא היו כותבים שום דבר, אלא היו לומדים את התורה שבכתב והתורה שבעל פה עוברת, אה, איש מפי איש, יושבים, לומדים בישיבות. דיברנו על זה שהיו לומדים בעמידה, וכך התורה במשך הדורות עוברת מדור לדור, הכל מסודר. אה, הזכרנו גם כן את העניין שהזמן שבו מתחיל להישבר, אה, סוג של להישבר הרצף זה בזמן תחילת בית, אה, שני. כלומר, יש חורבן בית ראשון אחרי ארבע מאות ועשר שנים, יש גלות שבעים שנה לבבל, חוזרים אחרי שבעים שנה ומה קורה? אחרי שבעים שנה עולים ו... אה, מקימים את בית המקדש מחדש, אבל הכל קצת פחות ממה שהיה בעבר, כבר חסרים חמישה דברים בבית המקדש, וגם מבחינת לימוד התורה, שזה נוגע לענייננו, אה, מתחילה להיות התרופפות. אה, עומדים מאה עשרים חכמים שהם נקראים, כמו שאתם יודעים, אנשי כנסת הגדולה. ופה אני רוצה לשאול אתכם, כמה זה... כמה בית דין צריכים להיות? דיינים, יושבים

02:16 דובר 2 בבית דין. כמה בית דין?

02:18 דובר 3 שלושה דיינים.

02:19 דובר 2 שלושה דיינים. קודם כל שלושה דיינים. כמה בית דין זה של נפשות, כמה?

02:24 דובר 3 עשרים ושלושה.

02:24 דובר 2 בית דין של נפשות זה עשרים ושלוש. בסדר? כמה זה בית דין הגדול, הסנהדרין?

02:29 דובר 3 שבעים ואחד.

02:30 דובר 2 שבעים ואחד, יפה. מצאתם פעם מספר של בית דין שהוא מאה עשרים?

02:36 דובר 3 כנסת הגדולה.

02:37 דובר 2 אה? אנשי כנסת הגדולה היו מאה עשרים. אז הוא אומר נכון, פה שאנשי כנסת הגדולה באמת היו מאה עשרים. מאיפה הגיע המספר מאה עשרים? זה שהסנהדרין הם שבעים ואחד זה נלמד מהפסוק, "ויאמר ה' אל משה אספה לי", כלומר תאסוף לי, "שבעים איש מזקני ישראל". שבעים איש פלוס משה רבנו כמה זה?

03:00 דובר 3 שבעים ואחד.

03:01 דובר 2 שבעים ואחד. אז סנהדרין שבעים ואחד. מאיפה הגיעו למאה עשרים אנשי כנסת הגדולה? מה אתם אומרים? דרך אגב, היום ב... מה שנקרא בכנסת, כן, בממשלה, יש גם מאה עשרים חברים. למה? כי הם גם קוראים לעצמם כנסת על שם אנשי כנסת הגדולה וגם יש להם מאה עשרים, כמו שהיה אצל אנשי כנסת הגדולה, להבדיל בין קודש לחול, גם אצל אנשי כנסת הגדולה היה מאה עשרים. אבל למה מאה עשרים? מי המציא את המספר הזה? חוץ מזה, שקחו בחשבון שכמה זה שלושה דיינים, זה מספר זוגי?

03:36 דובר 3 לא.

03:36 דובר 2 מספר אי־זוגי, נכון? עשרים ושלוש מספר זוגי?

03:39 דובר 3 לא.

03:40 דובר 2 שבעים ואחד?

03:41 דובר 3 לא.

03:42 דובר 2 לא. למה? כי בית דין חייב להיות מספר לא זוגי. למה?

03:45 דובר 3 שתהיה הכרעה.

03:46 דובר 2 יפה מאוד, שתהיה הכרעה. אם יהיה לנו מספרים זוגיים ויתחלקו לשניים, עשרים אומרים ככה, עשרים אומרים ככה, לא תהיה לנו אף פעם הכרעה. תמיד צריך שבית דין יהיה לא זוגי. אז לא רק ששינו את המספר ועשו מאה עשרים, גם המספר הוא זוגי. אז מה הרעיון? מה אתם אומרים? יש לכם רעיון בעניין?

04:03 דובר 3 כנראה הם הסכימו על הכל.

04:05 דובר 2 איך?

04:06 דובר 3 כנראה הם היו מסכימים על הכל אחד עם...

04:07 דובר 2 טוב, בקול קצת, אני לא שומע.

04:09 דובר 3 הם היו מסכימים על הכל אחד עם השני.

04:11 דובר 2 היו מסכימים על הכל אחד עם השני?

04:13 דובר 3 כן, ככה ש...

04:14 דובר 2 תחשוב שיש מאה עשרים תלמידי חכמים, אין סברות חולקות. כמה פעמים בשיעורים פה יש מחלוקות בין הבחורים או מתווכחים, כן ככה, לא ככה.

04:22 דובר 3 גם רואה.

04:23 דובר 2 קצת קשה. מה אתה אומר? יש לך רעיון?

04:26 דובר 3 יכול להיות שיש... שהיה כל כך הרבה תלמידי חכמים שהיו מסכימים שהיו אחד חצי חצי.

04:32 דובר 2 היו כל כך... הוא אומר שהיו כל כך הרבה תלמידי חכמים שלא היה סיכוי שיעשו חצי חצי.

04:38 דובר 3 לא היה סיכוי שהם...

04:39 דובר 2 אתה מתחיל לנגוע, אבל תחשבו יותר יצירתי. כן?

04:41 דובר 3 ש... אז כאילו בזמן הזה, שכאילו של אנשי כנסת הגדולה, לא היה שאלות הלכתיות כל כך מסובכות, אז היו הרבה למדנים שגם אם יהיה חצי אז זה יהיה הכרעה של כנסת הגדולה.

04:55 דובר 2 אוקיי, אומרים פה רעיון יפה, רעיון שלא חשבתי עליו, יפה מאוד. אומרים פה רעיון יפה שבאמת היו אז למדנים גדולים ולא היה כל כך הרבה שאלות שיחלקו עליהם בצורה שצריכים הכרעה של חצי חצי.

05:06 דובר 3 לא היה את הגמרא, לא היה על מה לחלוק. היו יכולים...

05:09 דובר 2 נכון שלא הייתה את הגמרא, אבל היה במה לחלוק. היה נושאים ונידונים שנידונו בבית המדרש. עדיין. טוב, אתם אומרים רעיונות יפים, אבל אחד הרעיונות שראיתי בהיכל נביאי הספרים, רעיון נפלא. הוא אומר דבר פשוט. כולנו קוראים בפרקי אבות, נכון? פרק א', "שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה". נכון? ככה כתוב. איזה נחמד זה. זה לא מעליב שיגידו לכם, אה, אני יודע מה, יוסף יצחק או מנחם מנדל או שלמה, כל אחד בשמו, הוא מהשיירים של הכיתה. כן, זה נחמד? אם יאמרו לך כזה דבר, מה זה שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה? הוא היה רק מהשיירים. אם הוא רק מהשיירים לפחות אל תגיד את זה. זה לא נשמע לכם תואר מעליב קצת? אה?

06:00 דובר 3 זה היה בן תשע עשרה, הוא היה מהמאה עשרים ואחד.

06:03 דובר 2 הוא היה המאה עשרים ואחד? לא, לא היו מאה עשרים ואחד. היה רק מאה עשרים.

06:06 דובר 3 בן תשע עשרה, הוא היה בצד.

06:08 דובר 2 מאה עשרים אבל לא כולם השתתפו בדיונים ואם היה סופר... מתחילים לגעת, נו. אז תחדדו, תחדד את הדברים קדימה.

06:15 דובר 3 שמעון הצדיק...

06:17 דובר 2 יפה, תביא.

06:17 דובר 3 היה בצד, זה היה בן תשע עשרה ש...

06:19 דובר 2 אז זה נחמד להגיד שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה כאילו היה בצד. קודם כל זה לא נעים. דבר שני, חוץ ממנו כמעט ולא מצינו מישהו שמוזכר במשנה מאנשי כנסת הגדולה. אז יזכירו רק את השיירים? אז מה את אומרת?

06:32 דובר 3 שאם היה חצי חצי אז היו מביאים, היו מביאים אותו, הוא היה מכריע בזה.

06:37 דובר 2 אז אומרים פה ששמעון הצדיק היה גיבוי מהצד. כן? לא הכניסו אותו. אבל למה לא? אז מה הקריטריונים? אז תכניס שיהיה מאה עשרים ואחת וזהו. למה צריך לשים אותו בצד ולהביא אותו לדיונים?

06:48 דובר 3 לא, לא לשים בצד, אבל אם היה בן תשע עשרה, הוא היה בצד.

06:51 דובר 2 אוקיי, אתם אומרים-- יפה, אז אני אסביר עכשיו. כשעזרא הסופר עלה לארץ ישראל, עלה עם כל היהודים מבבל, נוצרה בעיה. למה נוצרה בעיה? את מי ממנים עכשיו לסנהדרין בבית המקדש? את מי ממנים? איך ממנים סנהדרין עכשיו? את מי נבחר? אם נבחר רק שבעים ואחת תלמידי חכמים, אתם יודעים מה יקרה? אין בעיה. יש מאה תלמידי חכמים, נבחר שבעים ואחת תלמידי חכמים. כמה נשארו בחוץ?

07:23 דובר 3 עשרים ותשע.

07:26 דובר 2 עשרים ותשע. יפה. מה קורה אם עכשיו יוצא בית משפט, יוצא בית הדין והסנהדרין יוצא ב-- לדון באיזו שאלה מאוד מאוד חמורה והסנהדרין מכריע כך וכך, מותר. בסדר? עכשיו מה זאת אומרת הכריע? חמישים חשבו-- לא להגיד חמישים, נגיד ארבעים חשבו מותר ועוד שלושים ואחת חשבו אסור. בסדר? אוקיי? ואיך מכרי-- מכריעים? לפי מה? לפי הרוב. אז ארבעים אמרו מותר, זהו. שלושים ואחת אמרו אסור, לא אכפת לנו, זהו. ארבעים אמרו מותר, הם גוברים. יבואו העשרים ותשע תלמידי חכמים האלה שלא הכניסו אותם לסנהדרין ומה יגידו?

08:07 דובר 3 שאסור.

08:07 דובר 2 אם אנחנו היינו בפנים כל העשרים ותשע, אנחנו אוסרים את זה. ואם נצרף את העשרים ותשע עם עוד שלושים ואחת, כמה יוצא?

08:16 דובר 3 שישים.

08:18 דובר 2 שישים. זה היה שישים נגד ארבעים והיינו מתגברים עליכם. הבנתם?

08:24 דובר 3 אז הוא הכניס את כל ה-

08:25 דובר 2 אז מה עשה עזרא הסופר? יפה מאוד. הכניס את כל התלמידי חכמים לתוך מועצה שהיא לא סנהדרין, אלא לתוך מועצה שהיא מועצה של זקנים שהוא קרא לה אנשי כנסת הגדולה, הכנסת המכונסים הגדולים, התלמידי חכמים הגדולים. ואז מה הרווחנו? הרי זה עדיין שווה, זה מאה עשרים איש. אז קודם כל, כמו שאמרתם יפה, לא בהכרח שהיו כל כך הרבה דיונים שהיה צריך את כל השבעים ואחת, וייתכן שהרבה מתוך המאה עשרים, נגיד איזה שמונים או תשעים, הסכימו לדעה אחת. אוקיי, בסדר. זאת אומרת, יכול להיות שהיו מצבים שבאמת או לא נצטרכו לשאול שאלות כל כך מסובכות או צריכים הכרעה כל כך גדולה של בית דין הגדול, או שגם אם שאלו עדיין זה לא היה. לא הייתה כל כך אי הסכמה בין החכמים. אבל מה שבטוח, הוא אומר עזרא הסופר, אם אני רוצה לאגד את כל קהילות ישראל סביב מוסד אחד, וכאשר נוציא גזרה או ציווי או תקנה, אף אחד לא יפתח את הפה ויגיד לא, לא מתאים לי. מה עושים? אוספים את כל הרבנים מכל הקהילות. איך נוצרו כל כך הרבה רבנים? אתם יודעים איך נוצרו? כי כשהם היו בבבל אז הם התפלגו. תחשבו, עם ישראל הוגלה מבית ראשון לבבל. לא באת לבבלים שמגלים אותך ואתה אומר להם אדוני, אני רוצה לגור ברחוב זה וזה. אני רוצה לגור פה. רוצה לגור שם? אין כזה דבר. זורקים אותך לגלות. ואז מה קרה? מתפצלים למלא מלא, מלא קהילות והשפיצים של הקהילות, הקהילות המובחרות הרציניות זה, זה מאה עשרים רבנים, יצא יותר משבעים ואחת. עכשיו תחשבו כל קהילה עולה עם הרב שלה ואתה תגיד לה שהרב שלה לא ייכנס לסנהדרין. אז הם

10:03 דובר 2 לא יקבלו מהסנהדרין שלך, יגידו לך אתה שום דבר. לא הכנסת את הרב שלי אז אני לא, לא, לא מקשיב לך. אומר עזרא הסופר אני מכניס את כולם, כולם אני מכניס אותם בפנים. מאה עשרים תלמידי חכמים. ואז מה? אתם יודעים מה קרה? שימו לב. נפטר התלמיד-- נפטר אחד מאנשי כנסת הגדולה, מספר מאה עשרים. נפטר. מה קורה עכשיו?

10:25 דובר 3 מאה ותשע עשרה.

10:26 דובר 2 מאה ותשע עשרה. מכניסים מישהו חדש? לא.

10:28 דובר 3 לא.

10:29 דובר 2 לא מכניסים מישהו חדש. נפטר מספר מאה ושמונה עשרה, מאה ושבע עשרה, מאה ושש עשרה. מכניסים מישהו חדש?

10:37 דובר 3 לא.

10:37 דובר 2 לא מכניסים. יורדים ויורדים ויורדים, כל אחד שנפטר משאירים את הבית דין ככה. היה אנשי כנסת הגדולה מאה עשרים, מאה ותשע עשרה, מאה וחמש עשרה, מאה, תשעים ושמונה. ירדו וירדו וירדו יפה עד שהגיעו לאן? לשבעים ואחת. נפטר הזקן השבעים ואחת. מה עושים?

10:54 דובר 3 מכניסים עוד אחד.

10:55 דובר 2 מכניסים חדש. איך מכניסים חדש? אה, איך בוחרים עכשיו? אז פה כבר יש כללים. בגמרא, הגמרא מסבירה איך מכניסים. היו תלמידים שהיו יושבים מול ה-, מול בית הדין, מול הסנהדרין, מול אנשי כנסת הגדולה, יושבים מולם בחצאי עיגול וכל תלמיד שכל אחד-- הם היו מסודרים לפי הסדר חצאי שורות כאלה. וכל אחד שנפטר מהבית דין הגדול, כן, באזור הבית דין הגדול, אז הם, הם התלמיד הראשון בשורה קופץ ותופס את המקום שלו. לא קופץ מעצמו כמובן, אלא ממנים אותו וכן הלאה. נפטר עוד דיין, מכניסים את הבא בתור וכן הלאה וכן הלאה. כן, היה לזה כל מיני קריטריונים. לא ניכנס להכל. זה אחד הקריטריונים. ואז מה הרווחנו? שימו לב, הרווחנו שכל הקהילות הקשיבו בקול המועצה הזו וכבר אסביר לכם למה זה היה חשוב. עכשיו מה היה שמעון הצדיק מאנשי כנסת הגדולה? אתם יודעים מה הפירוש? שימו לב, שמעון הצדיק מאנשי כנסת הגדולה הכוונה היא-

11:55 דובר 3 מאלה שנשארו.

11:56 דובר 2 שתחשבו. מה זה מאלה שנשארו?

11:58 דובר 3 שמעון הצדיק הוא--

12:00 דובר 2 שימו לב.

12:00 דובר 3 השבעים, היה מהשבעים ולא מהמאה עשרים שנפטרו, כאילו מה--

12:05 דובר 2 ברגע שנפטר הזקן השבעים ואחת, כן, הכניסו צעיר במקומו, נכון? איך הצעיר הזה הרגיש שהוא יושב במועצה, בסנהדרין? שבעים אנשים פה הם זקנים, הם מובחרים, והוא בסך הכול נכנס עכשיו למערכת. נכון? תחשבו נפטר הזקן השבעים, הזקן השישים ותשע, הזקן השישים ושמונה. כל אחד שנפטר, הקבוצת צעירים הייתה קטנה בהתחלה. לאט לאט נכנסו עוד ועוד ועוד ועוד ועוד, עד שנוצר מצב שיש נגיד איזה שישים ושמונה צעירים כביכול, כי הרי הם צעירים, ועוד איזה שלושה זקנים. מה זאת אומרת זקנים? שלושה שמתי מינו אותם, את השלושה האלה? במינוי הקדמון באנשי כנסת הגדולה. עזרא הסופר מינה אותם. זה הפירוש. שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. זה לא תואר של זלזול, זה תואר כבוד. הוא היה מעוד אלה, מאלה שמונו במינוי הראשון של אנשי כנסת הגדולה, ולא מאלה שסתם כביכול מונו לסנהדרין. זה לא סתם. אבל אתם מבינים מה הכוונה?

13:06 דובר 3 פירוש הראשון.

13:07 דובר 2 ולמה אה?

13:08 דובר 3 פירוש הראשון.

13:09 דובר 2 לא הבנתי, בקול.

13:10 דובר 3 לפי הפירוש הראשון.

13:12 דובר 2 מה זאת אומרת לפי הפירוש הראשון?

13:14 דובר 3 שהיה...

13:16 דובר 2 לא, אמרתי פירוש אחד. עזרא הסופר מינה מאה עשרים תלמידי חכמים במטרה לאגד את כל עם ישראל תחת המועצה שנקראת אנשי הכנסת הגדולה, וככל שנפטרו הזקנים עד שבעים ואחת הוא לא מינה חדשים. כשהתחילו להיפטר מתחת שבעים ואחת, מינה חדשים, ושמעון הצדיק היה מהבודדים שעוד היו במינויים הראשונים.

13:37 דובר 3 למה מאה עשרים?

13:38 דובר 2 למה מאה עשרים? עוד פעם, כדי ליצור, כדי למנות את כל ראשי העם שכולם יהיו בתוך המועצה הזו, ואני אסביר מיד למה. אנשי הכנסת הגדולה הם למשל תיקנו לנו את מה? את התפילות. מה הפירוש? בעבר אדם היה מגיע לבית כנסת, מניח תפילין, קורא קריאת שמע וכולי, לא מתפלל את כל שמונה עשרה. מה הוא היה עושה? היה מתפלל את שלוש הברכות הראשונות, שזה שבח לקדוש ברוך הוא. שלוש הברכות האחרונות, שזה מרצה והלאה עד סוף שמונה עשרה, זה גם שבח לקדוש ברוך הוא, כן? מתחילת שמונה עשרה עד סוף "אתה קדוש" זה שבח. מרצה ותחזינה בעצם עד הסוף זה גם כן הודאה. כל השלוש עשרה ברכות באמצע, יותר נכון ארבע עשרה, זה בעצם ברכות בקשה לרפואה, לברכת השנים וכולי. אנשים היו מגיעים לבית כנסת, אם כולם בריאים אצלו בבית ובמשפחה וכולי, הוא לא מברך רפאנו. הוא לא מברך. מקצר. למה? לא צריך לברך על זה. מה הוא עושה? ממשיך הלאה. אם הוא לא מרגיש, אני יודע מה, אה, לא יודע מה, אה, ולירושלים עירך, לא יודע אם הוא היה צריך אז, כן? הם כבר חזרו לירושלים וכולי. כל מיני דברים. הם היו מתפללים לפי צורך, אוקיי? לפי צורך. למשל אדם רוצה שיצמח לו בשדה תבואה, אז הוא היה מברך "ברך עלינו", אבל זה לא היה "ברך עלינו" הרגיל שאנחנו מכירים, אלא מה הוא היה עושה? מגיע לקדוש ברוך הוא ואומר, "אנא השם תן לי ברכה ותן לי שפע בשדה ושיגדל ושיצמח לי" טה, טה, טה, טה, טה, טה. ואיך הוא מסיים את הברכה? "ברוך אתה ה' מברך השנים". אוקיי? את נוסח הברכה הוא היה אומר מעצמו ואת הסיומת, את

15:20 דובר 2 החתימה הוא היה אומר בנוסח של כולם. כולם היו מסיימים "ברוך אתה ה' מברך השנים". יכול להיות שאחד התפלל על פרנסה במילים כאלה ואחד התפלל על פרנסה במילים אחרות. טוב נו, מה קרה? מגיעים אנשי הכנסת הגדולה, מסתכלים על הציבור ואומרים וואו, וואו, מה קרה עכשיו? עם ישראל ירדו לגולה שבעים שנה בגלות. אתם יודעים מה קרה להם? נחמיה מתאר ש-ש-שהוא מדבר על הילדים של הגולים, אלה שנולדו בגלות, הוא אומר חצי מהם מדבר אשדודית, שפה שעדיין נקראת אשדודית, וחצי מהם מדבר-- וזה לא היה מעלה כל כך גדולה, אז היזהרו מי שפה מאשדוד וזה, אז זה היה יותר בתור נזיפה. חצי מדבר אשדודית וחצי מדבר, אני חושב ארמית, הוא אומר. בקיצור, לא ידעו לשון הקודש, לא ידעו להתפלל. באים אנשי הכנסת הגדולה ומה? ששש, רגע. באים אנשי הכנסת הגדולה ומה עושים? אנחנו נעשה סדר, אומרים אנשי הכנסת הגדולה. אנחנו נחבר סידור אחד לכולם בצורה מסודרת ואז הם מוציאים נוסח תפילות, מוציאים קידוש, ברכות. הם מנסחים לנו את הכל ומפיצים את הסידור הזה וכל עם ישראל מקבל אותו. שימו לב, אם במועצה של אנשי הכנסת הגדולה לא היו מאה עשרים החכמים האלה שכולם היו ראשי העם, אוקיי? אז לא כולם היו מקבלים את המרות של הסידור.

16:42 דובר 4 ההכרעה.

16:43 דובר 2 את המרות של הכנסת הגדולה. אוקיי, זה ברור עד לפה? עכשיו שואלים פה שאלה יפה, רגע, איך הייתה הכרעה? לכאורה זה מאה עשרים. אז התשובה היא שלכאורה מה שמסתבר להגיד, קודם כל לא בטוח שהגיעו אליהם דיני תורה ברמה הזאתי שהם היו צריכים, כי הגמרא ב-- כמדומני בסנהדרין מביאה שלא היו הולכים מיד לבית דין הגדול, אלא בהתחלה הולכים לבית דין שבעיר. אם לא בית דין שבעיר הולכים לבית דין שבהר הבית. לא הצליחו בבית דין שבהר הבית לפתור את הבעיה, הולכים לבית דין שבעזרה. לא הצליחו בבית דין שבעזרה, אז הולכים לבית דין של לשכת הגזית. בסדר, היו צריכים לעבור איזה שלוש, ארבע בתי דינים עד שמגיעים לשמה. אז יכול להיות שכל ה-- ה-- הפתרונות כבר נפתרו בבתי דינים הראשונים, אנחנו לא יודעים בדיוק מה היה שמה. כן, אבל כשמוציאים הנחיה לעם שזה לא צריך הכרעה אלא מוציאים הנחיה, מהיום כולם מתפללים בסידור פלוני. אתה רוצה להוציא כזאתי הכרעה, אתה חייב שכל העם יהיה איתך. כולם, כולם, כולם. כי בלעדי זה לא תוכל להסתדר. בסדר, זה היה המעמד של אנשי הכנסת הגדולה. ושמעון הצדיק שימש ככהן גדול כמדומני ארבעים שנה, והוא היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אחד החשובים שבהם. אמ, הלימוד, אוף, זה מתייחס לעצם הלימוד שלהם. איך הם היו לומדים בזמן אנשי הכנסת הגדולה? אז הלימוד אני, אני אקרא לכם את זה פה בקטע שכותב את זה המאירי, אומר כך, "כשהגיע הזמן אנשי הכנסת הגדולה הכירו בהתחלת חסרונם והיו כותבים כל אחד לעצמו מה ששמע מרבו". כלומר, אנשי הכנסת הגדולה אומרים ממשה רבינו עד אלינו בסך הכל היו לומדים בעל פה את הכל, אבל פתאום מתחילים להרגיש שעדיין

18:28 דובר 2 קצת מתחיל, מתחיל קצת להיות פשלות. מתחיל להיות רפיון בלימוד התורה. אנשי הכנסת הגדולה אומרים חייבים להתחיל לכתוב את הדברים לעצמנו בנקודות, בנקודות. לא לפרט יותר מדי, בנקודות קצרות. אבל למה הם לא פירטו ולא עשו ספר? כי הם עדיין היו למדנים עצומים, אז הם לא היו צריכים את כל הפירוט כמו שיש לנו היום ולא כמו אפילו בזמן המשנה. היה למדנים עצומים, סמכו על השכל שלהם, סמכו על הלימוד שלהם. אלא מה, היו דברים מסוימים שמפחדים לשכוח, כתבו אותם בקצרה כזה בקטנה, באיזה מגילות קטנות כאלה. אוקיי, עוברים אנשי הכנסת הגדולה. שמעון הצדיק, מי היה אחרי שמעון הצדיק? נו, פרק א' מסכת אבות. מי היה אחרי שמעון הצדיק? אנטיגנוס איש סוכו, כך קראו לו. אנטיגנוס היה אחרי שמעון הצדיק ואחרי אנטיגנוס מתחילה תקופה חדשה שנקראת תקופת הזוגות. מה זה תקופת הזוגות? הזוג הכי מפורסם שאתם מכירים? יפה, הלל ושמאי. איזה עוד זוג אתם מכירים שתמיד מזכירים אותם ביחד? שמעיה ואבטליון. אתם הולכים מהסוף להתחלה. יפה, מי עוד? יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי. מי עוד? מי, מי, מה אמרתם?

19:46 דובר 4 יוסי בן יוחנן.

19:48 דובר 2 יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן איש ירושלים. יפה. יאללה, מי עוד? רבי יהודה בן טבאי.

19:55 דובר 4 שמעון בן שטח.

19:57 דובר 2 שמעון בן שטח. חמשת הזוגות האלה מוזכרות בתחילת המשנה. מסכת אבות פרק א', איך היא מתחילה? משה קיבל תורה מסיני, מסרה ליהושע, יהושע לזקנים, זקנים לנביאים, נביאים מסרו הנ-- נביאים מסרוה. מי זה נביאים? חגי, זכריה ומלאכי, שהם היו שלושת הנביאים האחרונים בתחילת בית שני. הם מסרו לאנשי כנסת הגדולה, שזה כל המאה ועשרים שדיברנו עליהם. עזרא הסופר ומרדכי הצדיק, כולם היו בפנים. ואחרי אנשי כנסת הגדולה שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. מה זה משיירי? כמו שהסברנו, אלה האחרונים שנשארו ברשימה, כבר כל הצעירים נכנסו והוא נשאר מהזקנים האחרונים. אחרי שמעון הצדיק היה אנטיגנוס איש סוכו, כמו שהוא בא במשנה. אחרי אנטיגנוס הגיעה תקופת הזוגות והסדר שלהם הוא יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים. אחר כך רבי יהודה בן טבאי, אה, רבי יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי. אחר כך רבי יהודה בן טבאי, שמעון בן שטח, שמעיה ואבטליון והלל ושמאי. חמשת הזוגות האלה, התפקיד שלהם היה נשיא ואב בית דין. הראשון שמוזכר, כלומר הלל היה נשיא הסנהדרין, השני אחריו היה אב בית דין, שמאי אב בית דין. כלומר שמעיה היה נשיא ואבטליון היה אב בית דין. ופה התחיל בלגן יותר גדול. כי מה קורה כשיש שני ראשים לעם ויש שני בתי מדרש וויכוחים? כל אחד תופס את הצד שלו. נכון? אז חלק מהתלמידים הולכים אחרי שמעיה. חלק אחרי אבטליון, חלק אחרי יוסי בן יועזר איש צרדה, חלק אחרי יוסי בן יוחנן איש ירושלים. כל פעם היו מחלוקות כאלה, והמחלוקת הראשונה שהתחילו איתה. שימו לב, הדגשנו בשיעור שעבר: תמיד היו מחלוקות, אבל איך היו פותרים אותם? הכרעה בבית דין, בסנהדרין, על ידי רוב. פה התחילה בעיה. התחילה

21:51 דובר 2 להיות מחלוקת גדולה, וזו מחלוקת שמתוארת בש"ס בצורה מאוד מאוד מעניינת. יש הרבה ביטויים מעניינים סביב הנושא הזה. לא ניכנס לכל הפרטים. היו שם מקרים מאוד מעניינים, סיפורים מאוד מעניינים. זו מחלוקת האם מותר לסמוך על קורבן ביום טוב, לעשות סמיכה. כשמגיעים להקריב קורבן צריכים להיסמך עליו, ל-ל-ללחוץ את הראש שלו כלפי מטה. האם מותר לעשות סמיכה ביום טוב או לא? זו המחלוקת הראשונה. זה הגיע למצב שתלמידי שמאי סגרו את בית המקדש. לא ממש סגרו אותו, אלא חסמו את הלל הזקן, והלל הזקן, נשיא ישראל, חסמו אותו מלהקריב וגערו בו, והוא החזיר להם. והיו שמה כל מיני קטעים מעניינים, ובזה התחילה המחלוקת. אם שואלים אתכם מה המחלוקת הראשונה שלא הוכרעה בסנהדרין, שימו לב, תמיד היו מחלוקות, תמיד, אבל תמיד הכריעו. היה לנו כלי הכרעה: רוב בסנהדרין. נקודה. מתי התחילה להיות בעיה, שלא התחילו להכריע בבית דין הזה של אמצע בית שני? קורבן, סמיכה. לסמוך על קורבן ביום טוב. האם מותר או אסור? ככה התחילה המחלוקת. נו, למה לא הכריעו בזה עם סנהדרין? רגע אחד, עדיין הייתה סנהדרין. למה לא הכריעו בזה? אה? הסנהדרין. נו קדימה, בוא נכריע. מה הבעיה? התשובה היא בגלל שנטרפה השעה, כך כותבים המפרשים. היו הרבה צרות, הרבה בלגן. לאסוף את כל הסנהדרין ולהתיישב בדין ולדון בו ולחשוב עליו זה לא היה דבר פשוט. היה צריך להיות בהתיישבות מסודרת, וכיוון שנטרפה השעה לא הצליחו להגיע לידי הכרעה בדבר הזה. לא הצליחו לאסוף את הסנהדרין להכריע. לאחר מכן מגיעים הלל ושמאי. לאחר מכן מגיעים הלל ושמאי. הלל ושמאי גם כן נחלקים ב-- דיברנו על זה שיעור שעבר גם כן בקצרה. שלושה דברים או ארבעה דברים, תלוי בגרסה

23:37 דובר 2 בש"ס. נניח שלושה דברים, הלל ושמאי נחלקים בשלושה דברים והתלמידים שלהם נחלקים במאות דברים כבר, ומתחיל להיות שמח ובלגן. תלמידים לא מספיק-- לא לומדים מספיק טוב, ובזה אנחנו, אה, אה, מסיימים בעצם את תקופת הזוגות. הלל ושמאי האחרונים. מה קורה אחרי הלל ושמאי? איזו תקופה מתחילה? תקופת-- לא. תנאים, חכמי המשנה. תקופת התנאים מתחילה. תקופת התנאים מתחילה בעצם בערך מאה שנה לפני סוף בית שני, והם מתחילים. מה התנאים עושים? שימו לב, זה שמות שונים: אנשי כנסת הגדולה, זוגות, תנאים, אבל כולם עושים אותו דבר. מה כולם עושים? לומדים תורה שבכתב, לומדים תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני וכל הפרטים, חמש העקרונות שהסברנו, כולם לומדים אותו דבר. מה ההבדלים ביניהם? שבין כל תקופה ותקופה מתחילות המחלוקות לגבור ולגבור יותר ויותר כתוצאה מחוסר לימוד תורה מספיק. יפה. מגיע רבי יהודה הנשיא ואומר: רבותיי, יש צרות גדולות, הצרות ברומי שהיו זה, זה צרות של זוועות עולם. היו שמה ממש רציחות של יהודים, ותחשבו שרוצחים יהודים ואין לך אפשרות להתגונן אפילו, המוח שלך לא פנוי ללימוד. גם אם במשך שבוע שלם לא רצחו אף אחד ולא-- וכאילו יש שלום, אבל אדם לא יכול לשבת טוב, יאללה עכשיו אני מרוכז. אי אפשר, עכשיו אני מרוכז. כדי להיות מרוכז צריך שהתקופה תהיה רגועה. אתם מבינים? עכשיו יש מלחמה, נכון? אז כאילו רגועים, נכון? אבל אם חס וחלילה פתאום לא עלינו מתחילה איזו אזעקה באיזה מקום כלשהו, תוך שנייה זה מחזיר את כולם אחורה. אתם מבינים? אתה מאבד את הריכוז. אז רבי יהודה הנשיא היה חבר טוב של קיסר רומי, של אנטונינוס, עם כל הסיפור שבטח אתם מכירים. אומר רבי יהודה הנשיא: יש חלון זמן, חלון

25:30 דובר 2 הזדמנות מיוחדת ליצור חיבור תורה שבעל פה מיוחד. מה נעשה? ניקח את כל מה שלמדו חוץ מהתורה שבכתב שכבר כתובה בספר תורה. ניקח את כל ההלכה למשה מסיני, כל ההלכות שחידשו אותן במשך הדורות ויישמו במידות שהתורה נדרשת בהן, נקבץ אותן לספר אחד שנקרא משנה. כן, נקבץ אותן לספר אחד שנקרא משנה. ורבי יהודה הנשיא היה לו שקט, הוא גם היה עשיר גדול, ובזה הוא מחבר חיבור אחד שכל עם ישראל שהתפזר לכל המקומות בעולם יוכל לקחת את הספר הזה, לשבת וללמוד. איך? למה אנחנו לא למדנו קודם משנה? רגע, מיד, מיד נסביר את זה. מיד נסביר את זה. עכשיו שימו לב, רבי יהודה הנשיא לא כתב את המשנה אלא ערך אותה. ערך אותה, חיבר אותה וערך אותה. מה הפירוש? יש כאלה שאומרים שזה מחלוקת, אני לא אגיד באופן חותך, זה מחלוקת, אבל יש הרבה מגדולי ישראל, רב שרירא גאון ועוד, שסבורים שרבי יהודה הנשיא בעצם ערך את המשנה. מה פירוש שערך את המשנה?

26:32 דובר 5 לקח את ה...

26:32 דובר 2 הוא לקח-- יפה, לקח את כל החכמים, הכניס אותם לבית מדרש אחד בציפורי ונקרא, זה נקרא בלשון העברית שלנו, זה סימולטור. עשה להם כאילו העלה הלכה, דנו בהלכה הזו מכל הכיוונים, סיימו אותה, ביררו אותה, כתבו אותה, וכן הלאה את כל ההלכות. עכשיו במי הוא השתמש כחומר בסיס למשנה? אז כולכם מכירים את הכלל: סתם משנה.

26:57 דובר 5 רבי מאיר.

26:59 דובר 2 רבי מאיר. מה זה אומר סתם משנה רבי מאיר? אם לא כתוב שם של מישהו, סתם משנה, לא כתוב שם מי אמר את זה, זה רבי מאיר. מי אמר זה רבי מאיר? למה החלטת זה רבי מאיר? התשובה, כאשר רבי יהודה הנשיא רצה לכתוב את המשנה, הוא אמר: אני צריך חומר בסיסי להתחיל איתו. הוא לקח את כל המגילות סתרים. נכון דיברנו על זה? היו מגילות סתרים שחכמים כותבים לעצמם דינים, לקח את כל המגילות של כולם, בדק מי כותב הכי ברור והכי קצר. מצד אחד שזה יהיה קצר, שלא יהיה באריכות, לא יהיו טקסטים ארוכים כי צריך לסנן אותם. מצד שני שזה יהיה ברור מספיק ולא בקיצור שאי אפשר להבין. לוקח רבי יהודה את ה-- את החומר של רבי מאיר ורואה: הו, רבי מאיר כתב בצורה קצרה אבל ברורה. אומר רבי יהודה הנשיא: זה החומר הבסיסי, זה החוברת של רבי מאיר, איתה אנחנו עובדים ולאט לאט נוסיף עליה עוד דינים. אז פשוט כל החומר של רבי מאיר בתוך המשנה לא היה כתוב רבי מאיר אומר, כי כשרבי מאיר כתב את זה הוא לא כתב רבי מאיר אומר, כתב דין לעצמו. ואחרי שהוא כתב את זה ורבי יהודה הנשיא לוקח את זה, מכניס את הכל למשנה בסתם, לא כתוב שם, וכל מי שהוא הוסיף דינים נוספים שאנשים אחרים אמרו, תנאים אחרים אמרו, אז הוא כתב רבי יהודה אומר, רבי שמעון אומר, רבי יוסי אומר וכן הלאה. בסדר? לכן סתם משנה רבי מאיר. רבי יהודה הנשיא מסיים לערוך את החיבור הזה, לכתוב אותו ולסנן אותו, והוא שולח אותו לכל תפוצות ישראל. עכשיו תבואו ותשאלו: רגע, אז למה במשנה תמיד תמיד

28:30 דובר 2 רואים? במסכת סוכה כתוב את זה וזה, רבי יהודה אומר מותר וחכמים אומרים אסור, נכון? או בדיני הלכות שבת. מי שעושה ככה וככה, נוטע את האילן, אז רבי יהודה אומר חייב סקילה. חכמים אומרים פטור, אבל אסור. כל מיני דברים כאלה. רגע, אבל אתה באת לעשות לי סדר, נכון? באת לעשות לי סדר בשביל שכולם יכוונו מאותה תורה שבעל פה. אז מה אתה מתחיל לדחוף לי דעות? כתוב לי דברים סתומים, דברים ברורים בלי, בלי פירוט של דעות. אתם יודעים מה? למה הוא הכניס דעות? אז המשנה עצמה כותבת למה היא בחרה להכניס דעות. אני אומר לכם את זה כי תבינו, הרבה הרבה אנשים שואלים המון שאלות על היהדות, על הדת, או אפילו אתם עצמכם יכולים לשאול את עצמכם שאלות על הגמרא או על המשנה. איזה דברים לא מובנים. אנחנו הרבה פעמים לא מבינים דברים בגלל שאנחנו לא מודעים לכל החומר. אז השאלה הזו, מדוע הכניס רבי יהודה הנשיא דעות שונות, דעות יחידות במשנה, ולא סתם לנו הלכה כחכמים, הלכה כחכמים. אז נידון במסכת עדויות ושם מובאים שני ביאורים לדבר. ביאור ראשון: תחשבו, יבוא מישהו ויגיד דור אחרי רבי יהודה הנשיא, מה הוא יגיד? אה, רבי יהודה הנשיא לימד את המשנה. בסדר, זה נחמד ויפה, אבל רבי יהודה הנשיא כן לא ידע שיש עוד דעה סוברת אחרת. אתם מבינים? יבוא מישהו עוד מאה שנה אחרי רבי יהודה הנשיא ויגיד: אה, כתוב פה חכמים אומרים אסור. אני קיבלתי מרבי יהודה או מרבי שמעון או מרבן גמליאל שהדין הזה מותר. אומר רבי יהודה הנשיא: אני אחסום את האמירה הזו, ומה אני אעשה? אני אכתוב רבן גמליאל אמר שמותר וחכמים אומרים שאסור. ואם

30:12 דובר 2 יבוא מישהו עוד מאה שנה ויגיד לי: אבל אני שמעתי מרבן גמליאל שמותר, אז אני אגיד לו: הנה, רבי יהודה הנשיא ידע את זה, הוא כתב את זה. רבן גמליאל אומר מותר, אבל בסוף חכמים הגיעו להכרעה שזה אסור. אסור, או הגיעו למסקנה שזה אסור. אז דעת רבן גמליאל בטלה. אתם מבינים? זה כדי לחסום אפשרויות של לערער על הספר של המשנה. סיבה שנייה למה מביאים דעת יחיד במקום רבים זה כדי שבמצבי דחק. מה זה מצבי דחק? שעת הדחק, גזירות וכדומה. אז יש אפשרויות שבהן ההלכה מתירה להיסמך על דעת יחיד. אף על פי שההלכה כהרבים, יש מצבים שההלכה מתירה להיסמך על היחיד. אבל איך נדע את דעת היחיד? אומר רבי יהודה הנשיא: חייבים לכתוב את השם שלו ולכן ציינו את הדעה שלו. זה מותר. חכמים אומרים אסור, בשעת הגזירה יסמכו על רבן גמליאל: מותר. בסדר, זה שתי הסיבות. כבר בזמן רבי יהודה הנשיא התחילו להסתבך. סליחה, לפני זה רבי יהודה הנשיא מסיים לכתוב את המשנה. עכשיו תחשבו כמה קבצים של כל מיני הלכות נשארו מסביבו, של הדינים שהוא לא הכניס אותם בלשון שלהם. זאת אומרת, הוא לקח את משנת רבי מאיר, ראה שכתוב בדין, אומר: או, יש לי את הדין הזה בפנים. אבל רגע, הדין הזה מופיע גם אצל רבי ישמעאל, גם אצל רבן יוחנן, גם אצל זה, גם אצל זה. מה עושים עם כל החומר הזה? מה, זורקים אותו עכשיו לגניזה וזהו? אז באמת אומר רבי יהודה הנשיא: אדוני, לא אכפת לי מכל החומר. פנו לי את השולחן בבקשה. רק המשנה שחיברתי זה מה שאנחנו מפיצים. מה עם כל השאר? בר, החוצה. ברייתא זה נקרא. כי בר

31:49 דובר 2 בארמית זה החוצה, החוץ. ברייתא זה החיצונית. מה זה החיצונית? היא כביכול מחוץ למשנה. אתם מבינים? זה הפירוש ברייתא. נו, מה עושים עם כל הברייתות? שמים אותם בגניזה? אז בעיקרון כן, שמים אותם בגניזה, אבל לא בדיוק. מגיע רבי חייא, רבי אושעיא סליחה. מגיע רבי אושעיא ומגיע בר קפרא, שני תלמידי חכמים. הם היו תלמידי רבי יהודה הנשיא. לקחו את כל הברייתות, אה, אה, רבי יהודה הנשיא הוציא אותם, כלומר לא קיבל אותם למשנה. עכשיו שימו לב למה הוא לא קיבל אותם. לא כי הם לא נכונות.

32:22 דובר 6 זה ארוך.

32:24 דובר 2 אלא כי או כי זה כתוב באריכות מדי, או כי לא כתוב בלשון מסוגננת מספיק, או כי כבר זה נמצא לי במשנה על ידי מישהו אחר, אז אני לא לוקח גרסה של עוד מישהו נוסף, כי כבר כתוב לי. מה זה משנה? אומר רבי חייא-- אומרים רבי אושעיא ובר קפרא, אנחנו לוקחים את הכל, מאגדים את זה לספר שנקרא ספר הברייתות, ולמה זה חשוב? אתם יודעים למה זה חשוב? כי מאתיים שנה אחרי, כשהסתבכו האמוראים שלמדו את הגמרא, הם חיברו את הגמרא, הם הסתבכו להבין את המשנה. מה הם היו עושים? פותחים את הברייתות. ואז מה קורה? ברייתות אחרות היו כתובות בניסוחים שונים שהיו יותר מובנים מאשר הקיצור של המשנה, כי המשנה נכתבה ממש בקצרה. הם היו מסתכלים בברייתא ומביאים איזה ראיה למשנה. לכן אתם מכירים את זה שהרבה פעמים יש בגמרא תניא נמי הכי, מה זה תניא נמי הכי? יש ברייתא כזו. מה אתה מביא לי ראיה מברייתא? אנחנו מתייחסים רק למשנה. לא, כי בברייתא לפעמים הדברים מבוארים ואני רואה שככה הבינו התנאים בעבר. אוקיי? בעיה שכבר בזמן רבי יהודה הנשיא, אה, התחילו לא כל כך להבין את המשנה. למה לא הבינו את המשנה? כי לאט לאט ה-ה-הרמה של, אתם יודעים איך, החיים יורדת ויורדת ורואים שכבר לא מצליחים להבין את הקיצור לשון של המשנה. לפעמים אתם מסתכלים בגמרא איך שורה אחת במשנה, תחשבו משנה אחת יכול להיות עליה עשר דפי גמרא. והתנאים ממשנה אחת היו מבינים את הכל, הכל הם היו מבינים. אז תחשבו באיזה קיצור נמרץ זה היה כתוב. אומר רבי חייא לרבי יהודה הנשיא, "רגע, רגע, רגע, אנשים כבר לא מבינים את המשנה שכתבת. חייבים לכתוב

34:06 דובר 2 פירוש למשנה." אתם מבינים? בדורו של רבי יהודה הנשיא כבר התחילו לכתוב פירוש למשנה. מה הפירוש שכתבו על המשנה, איך קראו לו? תוספתא. אוקיי, תוספתא זה בערך כמו משנה. אתם כמעט היום לא תראו את זה, כמעט ולא משתמשים בזה. זה נמצא בסוף הגמרות. תוספתא זה בעצם המשנה כמו לשון משנה אותו דבר, אבל כתוב בצורה מבוארת יותר, בצורה יותר ברורה, יותר, אה, יותר נלמד או יותר ברור. אוקיי? זה שלושת החיבורים. המשנה חיבור ראשון, תוספתא ו-

34:40 דובר 6 ברייתא.

34:40 דובר 2 ברייתא. הברייתא זה מה שנשאר מהמשניות, מה שלא נכנס למשניות. תוספתא זה פירוש למשנה. המשנה זה התורה שבעל פה כמו שהיא. דרך אגב, אתם מכירים מסכת תפילין? כן? מכירים מסכת תפילין? אין מסכת תפילין. זה מסכתות קטנות, זה לא במשנה. מסכת תפילין נמצאת בשישה סדרי משנה?

35:03 דובר 6 לא.

35:03 דובר 2 למה אין מסכת תפילין? למה אין מסכת ציצית? חשבתם על זה? מסכת ברכות יש. למה אין מסכת, איך?

35:11 דובר 6 זה היה ברור.

35:13 דובר 2 יפה, אז שניכם צודקים. היות שזה היה הלכה למשה מסיני וברור לכל אחד כי זה דברים יומיומיים, אז רבי יהודה הנשיא לא חיבר על זה מסכת. ואתן לכם פה שיעורי בית. אנחנו נמצאים בחנוכה, נכון? יש מסכת מגילה? מכירים מסכת מגילה?

35:28 דובר 6 כן.

35:28 דובר 2 מה ידענו על מסכת מגילה? באיזה דינים?

35:31 דובר 6 איזה יום...

35:32 דובר 2 פורים.

35:32 דובר 6 איזה יום...

35:33 דובר 2 נכון, דיני פורים. יפה. יש מסכת חנוכה?

35:37 דובר 6 לא. לא. לא. שבת.

35:39 דובר 2 מסכת פסחים יש?

35:40 דובר 6 כן. כן.

35:41 דובר 2 מסכת ראש השנה?

35:42 דובר 6 כן.

35:44 דובר 2 כל חג כמעט קיבל מסכת. פתאום חנוכה נעלם מה-מה-מהרדאר של רבי יהודה הנשיא. אין מסכת חנוכה.

35:52 דובר 6 למה משה רבנו?

35:53 דובר 2 זה לא יכול להיות. דרבנן, גם פורים זה דרבנן.

35:56 דובר 6 לא מובן. מובן צריכים כרעון.

35:59 דובר 2 מובן, גם מובן ח-- לא מובן לך מספיק שצריך לקרוא מגילה?

36:02 דובר 6 הזכרנו כבר אחת.

36:05 דובר 2 חנוכה הוזכרה בעמוד בודד במסכת שבת, דף כ"א עמוד ב'. זהו. בגמרא, לא במשנה. במשנה לא מוזכר דין חנוכה. מה קורה לנו? מה אתם אומרים?

36:16 דובר 6 כי אם ככה הרבה דברים לא מוזכרים. מה, באיזה יום התחילו להדליק את הנרות?

36:20 דובר 2 כמה זמן זה חנוכה? כמה זמן זה פורים?

36:23 דובר 6 יום.

36:25 דובר 2 אז פורים פינקו אותו במגילה, מסכת מגילה, מסכת עצמאית.

36:29 דובר 6 וחנוכה כלום.

36:31 דובר 2 וחנוכה כלום.

36:31 דובר 6 חנוכה הרבה דינים. עוד פתח מסכת.

36:32 דובר 2 אין הרבה דינים. יש מלא דינים בחנוכה, יש חמש עשרה סימנים בשול-- לא, גם פורים. חמש עשרה סימנים בשולחן ערוך, הלכות חנוכה. הלכות פורים אני חושב שהם פחות. אולי שבע אם אני לא טועה. יש-- למה, למה חנוכה נידו אותו ככה, לא?

36:47 דובר 6 זה גם פורים.

36:48 דובר 2 אה?

36:51 דובר 6 פורים יש הרבה אגדות. פורים יש הרבה אגדות.

36:52 דובר 2 אין בעיה. תכניס בכנסת, תעשה מסכת חנוכה, תכניס לה הרבה אגדות ותכניס גם את הדינים שלה.

36:59 דובר 6 אין הרבה אגדות.

36:59 דובר 2 אין הרבה אגדה על חנוכה? יש המון אגדות על חנוכה.

37:02 דובר 6 אין חנוכה מגילה.

37:03 דובר 2 יש ספר שנקרא-

37:04 דובר 6 חנוכה היא לא כל כך, לא, לא כמו.

37:07 דובר 2 לא, לא תיקנו לקרוא בחנוכה מגילה. בחנוכה תיקנו להדליק נרות. אז תביא-

37:12 דובר 6 כן, אתה לא יכול לעשות עליה אגדה.

37:14 דובר 2 על מי?

37:16 דובר 6 בחנוכה יש מגילה.

37:17 דובר 2 בחנוכה יש מגילה, נכון. אז שהגמרא הייתה מכניסה, יש מגילת חשמונאים, ספר חשמונאים, יש מגילת אנטיוכוס. יש יהודים שקוראים את המגילה של חנוכה, דרך אגב. אמנם לא רבנן תיקנו את זה אבל, אבל זה נחשב. מה זאת אומרת? היו מכניסים את זה לגמרא בוודאי. למה רבי יהודה-

37:32 דובר 6 לעשות את זה אגדה.

37:33 דובר 2 אז תעשה מסכת פרק אחד או שני פרקים, שלושה פרקים כמו מסכת שקלים. מסכת קצרה, דיני חנוכה בקצרה. מה, מה הבעיה? יש מספיק דינים. נשאיר לכם איזה שיעורי בית לרגע כי אני רוצה פה לסיים את העניין. נשאיר את שיעורי הבית. מאז שרבי יהודה הנשיא-- רגע אחד, מאז שרבי יהודה הנשיא התחיל לכתוב את המשנה, וכמובן לא הזכרתי אבל דבר הפשוט של למה הוא עשה את זה, הרי אסור לכתוב את התורה שבעל פה, אז כולם יודעים את "עת לעשות לה' הפרו תורתך". אין ברירה אחרת, התורה תשתכח מישראל. אז משנה, ברייתא, תוספתא. מאז שרבי יהודה הנשיא פתח את הצינור, שימו לב, יש כל מיני חיבורים של תנאים שאתם מכירים אותם. למשל מדרש רבה, בראשית רבה, חיבר את זה רבי אושעיא, תלמיד רבנו הקדוש. יש מכילתא דרבי ישמעאל, שזה פירושים לחומשים שמות, ויקרא, במדבר, דברים. יש מכילתא דרשב"י שרבי עקיבא חיבר. יש ספרי, שזה מדרש הלכה במדבר דברים, שחיבר את זה גם רב שהיה תלמיד רבנו הקדוש. יש ספרא, זה מדרש על ויקרא, גם חיבר את זה רב. יש כל מיני חיבורים של תנאים, של אמוראים, תנאים שחיברו את זה, חיברו, אה, חיברו את זה מיד אחרי רבנו הקדוש. עכשיו שימו לב, לפני שנמשיך לתקופה הבאה שזה תקופת האמוראים, בעצם רבי יהודה הנשיא חותם את תקופת התנאים, כתב ספר משנה, סיים את תקופת התנאים. זהו. מכאן והלאה אמוראים. כבר אני מיד אדבר על זה. אמ, נזכיר פה עוד עניין. טוב, מיד נגיע לזה. מגיעה התקופה הבאה, תקופת האמוראים. מה תקופת האמוראים? כל תלמידי רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, הם כבר לא נחשבים לתנאים, למעט אחד מהם. מי זה האחד מהם? רב.

39:30 דובר 2 על רב נאמר "רב תנא הוא ופליג". מה פירוש "רב תנא הוא ופליג"? הכלל קובע-- יפה. הכלל קובע שאמורא לא יכול לחלוק על תנא. מה זה אמורא? אמורא זה מתלמידי רבנו הקדוש והלאה. למה נקרא שמו אמורא? מלשון האומר, אומר דברים. מה זאת אומרת אומר דברים? הוא אומר ומפרש את דברי התנאים. זה הפירוש אמורא. עכשיו תבינו שהאמוראים לא היו פשוטים. כל מי שנכתב בש"ס, כל מי שאתם רואים את השם שלו כתוב בש"ס, הוא מינימום מחיה מתים. בסדר? התנאי להיכנס, להיכתב בש"ס, היה להחיות מתים.

40:08 דובר 6 מה זאת אומרת? שהוא ניסה ש-

40:10 דובר 2 לא שהוא ניסה, שאופציונלית הוא יכול להחיות מתים. לא היו הורגים מישהו. "נו, תחיה אותו עכשיו". זה לא היה מבחן כזה בקבלה, כן? הרב מחזיק חרב, שוחט מישהו, תחיה לי אותו. אבל-- אה, מה אתה שואל?

40:22 דובר 6 תלמיד חכם, שישה סדרים.

40:25 דובר 2 לא, לא, לא. לא, לא, לא, לא. חוץ מזה שהוא היה צריך לדעת שישה סדרים, כמובן. אז הוא היה צריך לדעת שישה סדרים, ספרא, ספרי ועוד כמה ספרים. אבל הוא גם צריך להחיות מתים. יפה. רב, ראשון האמוראים, יורד לבבל ומתחיל להפיץ שם את התורה, ומתחיל להפיץ שם את התורה. רצית לשאול משהו?

40:43 דובר 6 פעם זה היה כזה פשוט להחיות מתים, אבל בכללי, כשהיו מתים, כאילו היו יכולים להחיות את כולם וזהו.

40:49 דובר 2 לא, הוא לא היה-- שוב, להחיות מתים, הכוונה היא שהיה לו כוח קדושה להחיות מתים, אבל לא שעכשיו-- יכול להיות שהוא אף פעם לא החיה מתים, לא השת-

40:57 דובר 6 לבתי קברות, הוא רואה כל הגויים כאילו קמו.

41:01 דובר 2 אז מה? שואל לי פה שאלה טובה. הוא אומר, מה? אם יכלו להחיות מתים אז יאללה, שילכו לבתי קברות ויעירו את כולם. אז הסיפור ש-- השאלה שמופיעה בגמרא, יש סיפור עם רב נחמן וכולי. הוא פגש מתים, לא ניכנס לכל הסיפור, שהוא הלך-- אין להם רשות לקום. זה העיוות כאילו. אני יכול להגיד לך שגם פעם ניסו לעשות את זה, כן? הנה, אם כבר מדברים על רבנו הקדוש, נחזור רגע לתקופת התנאים. רבי יהודה הנשיא בירר ביחד עם אליהו הנביא מה יכול להביא את משיח, מה יכול להוריד גשם, להביא את משיח וכולי.

41:31 דובר 6 שלוש שאלות.

41:32 דובר 2 אז הוא אמר לו, רבי חייא ובניו שיעמדו להתפלל. ודרך אגב, רבי חייא היה מתפלל עקום. אתם יודעים את זה. היה מתחלף לו, אם אני לא טועה, ה' ב-ח'. ה' ב-ח' ו-ח' ב-ה'. כל ה-- מתערבב לו שמה כי הוא היה בבלי, בבלי. לא זוכר מה המקור שלו כל כך, אבל היו מתבלבלות לו שם המילים והעמידו אותו חזן עם הבנים שלו. ובאמת, כשהוא אמר "משיב הרוח", נשבה הרוח, "מוריד הגשם", התחיל הגשם. הוא הגיע ל"מחיה מתים". אומרת הגמרא, כולם-- כל המתים רצו לקום. זה דבר שקרה באמת. אבל אומרת הגמרא שאז ביררו בשמיים מהר מי גילה את הסוד הזה, וגילו את אליהו הנביא. אז היכו אותו במלקות ושלחו אותו מיד ש-- אה, אה, זה היה אליהו הנביא נדמה לי, אם אני לא טועה.

42:13 דובר 6 כן, זה אליהו הנביא.

42:14 דובר 2 אליהו הנביא אני חושב, כן. אמרו לו ש-- בקיצור הוא ירד בצורת דוב של אש ועבר ביניהם, בלבל את התפילה וסיים את הסיפור. אם היו עוצמים עיניים כנראה יש מצב שהוא-- היו מצליחים להקים את כל המתים. אז... אבל לא, זה לא היה הקטע. בכל אופן, האמוראים, מה בעצם תפקידם היה? שימו לב, תפקיד האמוראים היה לפרש את המשנה. עכשיו זה לא מה שאנחנו חושבים היום. קוראים גמרא עם פירוש רש"י. האמוראים, כשהם חיברו את הש"ס, הם הבינו שאתה וכל אחד מאיתנו הולך ללמוד את הש"ס באיזה צורה? מינימום סדר שלם בעל פה. ככה הם הבינו. מינימום סדר שלם בעל פה. איך אנחנו יודעים את זה? אז רב ניסים גאון כותב שיש מצבים בגמרא שרואים שמופיע-- שואלת הגמרא, "איכא, מה איכא בינייהו?" יש מחלוקת ב-- יש לא מחלוקת. יש שני תנאים אומרים אותו דבר. מה איכא בינייהו? מה ההבדל ביניהם? הם אומרים אותו דבר. אומרת הגמרא, "מעשה דרבי ברונא איכא בינייהו". המעשה של רבי ברונא זה הנפקא מינה בין שתי הדעות. ואז אתה אומר, רגע, איזה רבי ברונא? איפה רבי ברונא? מי דיבר על רבי ברונא בכלל? לא דיברו כאן בעשרים דפים האח-- ה-ה-האחרונים על רבי ברונא. איפה רבי ברונא נמצא? וזהו, הגמרא מסיימת. אתם יודעים איפה רבי ברונא נמצא? מסכת אחת קדימה. מסכת אחת קדימה. הם תכננו שמקסימום תשאל כנראה את הרב שלך מה זה רבי ברונא. יגיד לך תעיין במסכת קדימה ואז תבין. אתה צריך ללמוד את כל הסדר הזה. כלומר הם, הם, הם, הם בתוך סדר מועד או בתוך סדר נשים, הם שלחו אותך לכל מיני מקורות מאחד לשני בלי לציין לך את המקורות. הם ריחמו עלינו

43:59 דובר 2 ולא שלחו אותנו מסדר לסדר, ממועד לנזיקין או מנזיקין לנשים וכדומה. בתוך סדר אחד יש לך נגיד שמונה, עשר מסכתות, אתה חייב לשלוט בכולן בעל פה. ולכן, אומר הרמב"ם, זאת הייתה הסיבה שבעצם עד ימי רש"י התלמוד היה סתום וחתום, כי אם היית מגיע ללמוד דף גמרא או שני דפים, כמעט ולא היה לך סיכוי להבין, כי האמוראים בנו על זה שכבר יש לך ידיעה, פרספקטיבה מאוד מאוד רחבה, אה, בלימוד. בכל אופן, במשך, אה, במשך מאתיים שמונים שנה אמוראים מנסים בעצם לפרש את המשנה. מגיעים רב אשי ורבינא בסוף תקופת האמוראים, אחרי מאתיים שמונים שנה, והם, מה שהם עושים, הם, אה, יוצרים את התלמוד הבבלי. כלומר, עושים את אותה עבודה של רבי יהודה הנשיא. לוקחים את כל המימרות והדיונים שהיו במשך מאתיים שמונים שנה, מרכזים את זה לספר, מסדרים את זה לפי סוגיות על משניות, ועל זה הרמב"ם מסיים שכל מה שחכמי הש"ס, שזה אומר חכמי המשנה, התנאים, וחכמי הגמרא, האמוראים, כל מה שהם פסקו חייבים לעמוד בזה לעד ולעולם כל עם ישראל. אין מי שלא כפוף לתוקף של הש"ס. כולם חייבים להיות כפופים לש"ס. אחרי האמוראים הייתה תקופה של בערך מאה שמונים ושש שנה של רבנן סבוראי, של הסבוראים שהזכרתי מקודם, שהם בעצם כביכול לא הוסיפו כלום, אלא רק הם קצת ערכו את הש"ס והוסיפו קצת סוגיות. יש סוגיות בגמרא שזה לא אמוראים כתבו, אלא הסבוראים קצת ערכו את זה, אבל לא יותר מדי. ומאחרי התקופה של אמוראים והסבוראים, התקופה הקצרה הזו, אנחנו מגיעים לתקופת הגאונים, שכבר התקופה כבר שונה לגמרי, ובעזרת השם נדבר בשיעור הבא. זה המשך

45:48 דובר 2 השתלשלות התורה.