סיכום לפני עסקת מכירה - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 נושא השיעור היום, אה, סיכום, מכירה והקפה. סיכום, הכוונה זה איך מסכמים על מכירה, איך סוגרים מכירה, איך מסכמים על זה, ומכירה והקפה. אז דבר ראשון, מה צריך לסכם לפני שמוכרים משהו? זה נוגע גם לחנויות, בן אדם שמו-- קונה בחנות, מוכר, וגם שביד שתיים וזה, זה קורה פה ושם שמוכרים מוצר. על מי חלים רכיבי התשלום השונים. יש כל מיני רכיבים בתשלום: מע"מ, מיסים, הובלה, הרכבה, כל מיני, אה, קנסות שפתאום יש על הדבר. על מי זה חל, על המוכר, על הקונה? איך עושים קניין בצורה מוחלטת, במלואה. מי שרוצה לדעת ש-שזה סגור, שלא יהיו בעיות אחר כך. ודיני מכירה והקפה. יש בזה כמה דינים מעניינים לידע הכללי. מה? אוקיי. אז לפני הכול בואו נתחיל משהו שאולי לא הרבה יודעים אותו. כשעושים עסקאות גדולות, משהו שהוא נוגע קצת לעתיד ואחר כך עלול להיות-- לא זוכרים בדיוק מה היה, מה יהיה. יש פה דין באדמו"ר הזקן. לא נרחיב פה, הוא מדבר על הלוואה, אבל זיל בתר טעמא, אתה מסתכל על ההלוואה, אתה רואה שזה נוגע גם להרבה דברים אחרים. בן אדם שלוקח הלוואה מהשני, נותן הלוואה לשני, יש חיוב. חיוב, כי באדמו"ר הזקן זה נראה חיוב מהתורה לדאוג שתהיה הוכחה על ההלוואה הזאת. לא נדבר פה על סכומים.

02:06 דובר 3 הוכחה ש...?

02:07 דובר 2 הוכחה שיש הלוואה וכמה הסכום של ההלוואה.

02:11 דובר 3 גם אם אני אומר שאחר כך אני אמחל?

02:14 דובר 2 אה, זה יכול להיות שזה יעזור. אם אתה אומר לעצמך מקסימום אני אמחל, וזה עוזר בסכומים קטנים. אתה לוקח, אה, נותן הלוואה קטנה, עשר שקל, אתה אומר לעצמך מקסימום הוא ישכח, מחול. אבל כשמדובר על סכום כזה שלאו דווקא תמחל, אז יש פה חיוב שתהיה הוכחה לדבר. נראה את מספר אחת פה בדף. אדמו"ר הזקן אומר: "המלווה את חברו לא ילווהנו אלא בפני עדים, אפילו הלווה הוא תלמיד חכם ובוודאי לא יכפור מדעתו". הוא מלווה למישהו שבוודאי לא הולך לשקר, סומך עליו, בן אדם נאמן. "אף על פי כן יש לחוש שישכח ההלוואה מחמת טרדת לימודו ויכפור בו". כן, אדמו"ר הזקן בוחר ב-באפשרות הכי, הכי טובה. בן אדם תלמיד חכם, אבל גם הוא, יכול להיות שהוא ילמד וישכח מזה ואחר כך יגיד, אולי לא היה ולא נברא, אני לא זוכר. לכן הוא צריך להלוות לו בפני עדים. נמשיך אדמו"ר הזקן: "וכל המלווה בלא עדים עובר משום 'ולפני עיוור לא תיתן מכשול'". ואיך שנראה מהלשון של אדמו"ר הזקן, זה נראה, זה לא ר-רק אם באמת בסוף הוא יכפור. עצם העובדה שבהתחלה אתה מלווה בלי עדים, אתה נותן פתח לזה שאולי יהיה מכשול. אז יש בעיה של לפני עיוור לא תיתן מכשול. ככה נראה מהלשון של אדמו"ר הזקן. אז עכשיו לא צריך כל דבר להתחיל להביא שני עדים. יש פה שתי אפשרויות. "אלא אם כן ילווהו על המשכון". אפשרות נוספת זה שייקח ממנו משכון. האפשרות הכי טובה, "ואף על פי כן המלווה בשטר משובח יותר, שמשכון אפשר שישכח הלווה סך ההלוואה, ובעדים בלא שטר אפשר שלא יהיו עדים במדינה כשיבוא ויכפור בו". זאת אומרת, האפשרות הכי טובה, אומר אדמו"ר הזקן, זה ש--

04:12 דובר 2 זה שטר. שלוקח מבן אדם משכון. אוקיי, יש משכון, אבל כמה בדיוק היה הסכום? לא יודעים. אתה לוקח עדים. מי אמר שבדיוק העדים יהיו פה מתי שצריך? אתה לוקח שטר, זה הדבר הכי טוב. עכשיו.

04:27 דובר 3 חבר נותן לך חמישים שקל, אז תיתן לך חמש שקל.

04:30 דובר 2 זהו. עכשיו מה זה שטר? שטר זה נשמע לנו איזה משהו עם נוצה ודיו ושני עדים ובלגן. בפשטות יש שני סוגים של שטר. יש שטר רציני כזה, כמו שדיברנו, עם עדים והכול, אבל יש גם שטר בכתב ידו. שטר בכתב יד של מישהו זה מחייב אותו. אמנם לא עקבו מישהו רבידים, לא משנה, אבל תכלס זה מחייב את הבן אדם. אז פשוט מאוד לוקחים את הדף הזה, חותכים חתיכה.

04:57 דובר 3 אין לך פדיון מחייב, כאילו אני אכתוב לך וואטסאפ.

05:04 דובר 2 אז אם זה, אם זה בן אדם. אם אתה אומר לעצמך מקסימום יקרה משהו אז אני מוחל. ואגב, בימינו זה קורה המון. בן אדם לווה ממך אפילו מאה, מאתיים שקל, זה קורה ששוכחים. זה קורה. בן אדם לווה, ממשיך הלאה, חי את החיים. אם אתה באמת רוצה, אתה אומר לעצמך מספיק חבר שלו, מקסימום אני מוחל. זה הרעיון שהוא הביא. זה פתרון מעולה, אבל אם לא אז זה הפתרון.

05:29 דובר 3 זה לא משהו ככה כאילו.

05:30 דובר 2 לא, אבל כל כל הרעיון זה שזה יהיה מכשול. אם אתה מוחל לו, אז אין פה שום מכשול. זה הופך להיות מתנה. זה לא, לא בעיה.

05:40 דובר 3 אין פה מכשול, אבל הרבה יותר, הרבה יותר.

05:43 דובר 2 מספיק.

05:44 דובר 3 מספיק. מה צריך יותר?

05:45 דובר 2 כן, כן, העברה בנקאית זה דוגמה טובה. העברה בנקאית זה דבר שהוא רשום. במקרה הכי, זה אתה מדפיס, אתה מראה לו הנה ההעברה. אין בזה, אין בזה בעיה.

05:54 דובר 3 לא, אבל גם כאילו יש לך מאה שקל. כשאתה מוצא את המאה שקל, נתת לו, לא נתת לו, זה בתוך המטרה. אתה יודע מה.

06:02 דובר 2 נכון, אתה אומר אולי זה בעיה גם אם אתה בלב שלך על הספק.

06:07 דובר 3 לא חושב שזה טוב. אני לא להחזיר.

06:09 דובר 2 זהו. זהו. נכון, במקרה רגיל. נכון, נכון. במקרה רגיל כדאי לזה להוציא דף. אס-אם-אס, כן, זה רעיון. כן. וואטסאפ. אס-אם-אס ל...

06:22 דובר 3 מאה עשר שקל.

06:24 דובר 2 זהו. עשר שקל וחמש שקל מראש אתה מוחל.

06:26 דובר 3 כן.

06:27 דובר 2 פשוט כן. טוב, הבאתי את זה כסוג של הקדמה. מדברים פה עכשיו על... הם מסכמים על משהו. מסכמים על עסקה. אז כותב אדמו"ר הזקן שזה דבר שהוא ראוי מלכתחילה לרשום. לרשום את הפרטים, לרשום את הדברים. מדובר על דברים שהם קצת יותר רציניים ממשהו שקורה סתם ביום־יום. אז זה מומלץ לרשום. זה לא רק מומלץ, זה סוג של חיוב. עכשיו איך סוגרים מכירה ובמה, מה כלול ברכיבי התשלום? אז אצלנו זה לא כל כך נפוץ, אבל זה קורה. קונים בחנות, אז חנויות מכולת והכול, אתה רואה את המחיר, משלם. אין בזה שום בעיה. בחו"ל אגב, אתה רואה מחיר ואחר כך מגיע לקופה והמחיר קופץ לך אחר כך, זה הטקס. בארץ זה לא קורה, אבל כשמדובר על איש מקצוע, מדובר על מכירה, על משהו קצת יותר רציני, הרבה פעמים רושמים סכום לפני מע"מ. אז באופן כללי, אם מסתכלים עכשיו הלכתית יבש על מי חל... אמרו לך סכום, אתה עכשיו מגיע ואתה רוצה לדעת כמה לשלם. הוא אומר לך, רגע, זה לפני מע"מ, זה אחרי מע"מ? אז זה פשוט, נטל ההוכחה זה על המוכר. למה? כי פשוט מסתכלים על מי חל התשלום הזה. אז המע"מ, הוא צריך להגיד. הוא צריך להגיד שזה ללא מע"מ, כולל מע"מ וכולי. ברגע שהוא לא אמר, אז זה מוטל עליו.

07:56 דובר 3 אין.

07:57 דובר 2 אה.

07:58 דובר 3 מע"מ.

07:58 דובר 2 מע"מ זה מס.

08:01 דובר 3 כולל מע"מ.

08:02 דובר 2 במקרה שהוא לא אמר לך, הוא אמר לך מחיר ואחר כך אתה מגיע לשלם והוא אומר לך התכוונתי לא כולל מע"מ וכולי, אז יש פה בעיה על המוכר שהוא לא אמר את המחיר הסופי. וגם לפי החוק וגם לפי המנהג, גם במקומות כאלה שנוהגים לקחת לא כולל מע"מ, הם אומרים לא כולל מע"מ. לא אומרים לך ככה מחיר.

08:21 דובר 3 סיפור שהיה, סיפור שהיה. נסעתי עם הרכב, התקלקל לי הרכב באמצע הדרך, עצר מישהו, אמר לי, "תן לי לתקן לך את זה, זה יעלה לך אלף חמש מאות שקל." אמרתי לו, "קח." חזרתי לרכב, תראה, הוא חזר למתקן, אומר לי, "זה אלף חמש מאות שקל לא כולל מע"מ." אני שילמתי אותו, שילמתי מע"מ, הוא הלך אחורה.

08:39 דובר 2 אה, הוא הלך ל-- הוא הלך לתקן איזה מקום.

08:41 דובר 3 למה עשה את זה ממש באמצע? אמרתי לו לא, כאילו, מה, מה אני אעשה עם הדבר?

08:46 דובר 2 זהו, בפשטות צריך להגיד. צריך להגיד מע"מ. בפשטות לא. תראה, זה, זה לא עיקר הדין. בסופו של דבר אם האדם שכח אז יש מה לנסות לבוא לקראתו וכולי, אבל-

09:00 דובר 3 ריבית?

09:00 דובר 2 ריבית לא.

09:01 דובר 3 מה, יש מע"מ, לא?

09:03 דובר 2 ריבית זה שיש שם המתנת מעות, שמישהו המתין לך עם המעות, אז יש בעיה של ריבית, אבל סתם תשלום זה לא, אין בעיה של ריבית. עוד דברים שקשורים לתשלום: הובלה והרכבה, דברים כאלה. זה קורה הרבה. הובלה והרכבה. אתה קונה מוצר לא כולל הובלה, כן כולל הובלה. אז זה גם כן, בעיקרון זה, כמובן צריך לסכם הכול. ברגע שלא סיכמו על מי זה חל, פה הפוך. פה זה חל על הקונה. כי מה זה הובלה, מה זה הרכבה? זה משהו שהקונה עושה. אז זה יחול על הקונה. אז אם לא סיכמו, לא כתבו. עכשיו, אלא אם כן, זה גם אגב, גם במקרה הקודם וגם בזה. אם נוצר מצב כזה שזה המנהג בצורה פשוטה, כולם יודעים שאתה קונה מקרר, כולם יודעים שההובלה הולכת על המוכר, אז זה, זה משהו אחר. אבל אם, אם למשל על הקונה או על המוכר, לא משנה, אפילו זה הפוך. המע"מ למשל, אם יש איזה תחום מסוים שכולם יודעים שאומרים בו מחיר, מתכוונים ללא מע"מ, כמו בחנויות למשל באמריקה, יודעים שזה ללא טקס. אז הכול לפי המנהג. במקרה שאין מנהג אז יהיו את הדינים האלה. עכשיו, דבר אחרון נוגע לרכיבים של התשלום. זה נוגע לקנסות למשל. הרכב היה באיזה מקום ויש עליו קנס או כל מיני דברים כאלה, אז פה יצטרכו לראות את רגע, רגע העברת הבעלות. רגע העברת הבעלות הוא קובע: לפני זה חל על המוכר, אחרי זה חל על הקונה, כל התשלומים שקשורים.

10:44 דובר 3 עכשיו המוכר שם אותו באותו מקום ואיך אומרים, אחרי שעה-

10:49 דובר 2 לא, לא, אם הוא קרה-

10:51 דובר 3 אם מחר הוא יצא עם הרכב והוא נותן לו איזה פעם, הוא נוסע עם זה, עושה עם זה עבירות תנועה, מה, אני משלם את זה? העברת, העברת הבעלות?

10:58 דובר 2 לא, השאלה מה זה העברת בעלות? השאלה מה זה העברת בעלות? על פי תורה זה לאו דווקא מה שקורה שם בדואר. חוץ מזה, חוץ מזה שגם אם נלך לפי מה שקורה בדואר, הוא בינתיים שואל, אם בינתיים הוא באוטו אז-

11:13 דובר 3 יום לפני הוא נוסע איתו, חוזר, מרשה לו, זה כשר. הרכב היה מתאריך, משעת זה וזה, לא צריך.

11:21 דובר 2 למה? הוא נוסע איתו. אז לסי-- לסיכום הנושא הזה של הרכיבים של התשלום, מדובר על מע"מ ומיסים, בגדול על המוכר, אלא אם כן המנהג הוא אחרת. כל עוד המנהג לא, אין מנהג ברור, או ש-- כל עוד המוכר לא סיכם, הוא זה שצריך לשאת בעצם.

11:42 דובר 3 מחיר, אמרתי לך בסדר המחיר, אבל די, אתה משלם מזומן. אתה רוצה הובלה? תביא לי-

11:48 דובר 2 שוב, אותו דבר.

11:49 דובר 3 אז מה אותו דבר?

11:50 דובר 2 אותו דבר. לא, מזומן. אוקיי, זה גם דוגמה-

11:55 דובר 3 משלם מזומן.

11:55 דובר 2 נכון, נכון. עכשיו זה השלב שרציתי להגיע, הצורה של התשלום. אז אחרי שקרה קניין, אנחנו נראה מקורות לזה, אחרי שקרה קניין אז התשלום הוא כמו חוב. כמו חוב. השאלה אם הוא חוב נפרד מהמכירה או שהוא חוב שחל על המכירה עצמה. עצמה. אנחנו תכף נדבר על זה יותר באריכות. עכשיו-

12:18 דובר 3 מה זה מתכוון שמע"מ זה על המוכר?

12:21 דובר 2 במקרה, במקרה שלא סוכם ואז-- סוכם על מחיר.

12:26 דובר 3 אם שנינו הולכים עם מע"מ ואז הוא אומר לי אני עושה פה מע"מ, אז מי צריך לשלם את זה?

12:30 דובר 2 אם הוא אמר לך מחיר, הוא אמר לך זה המחיר והוא לא אמר לך שזה לא כולל מע"מ, אז זה הבעיה שלו.

12:37 דובר 3 היום כולם עושים.

12:39 דובר 2 לא אומרים לא כולל מע"מ.

12:42 דובר 3 לא אומרים כמה מע"מ.

12:43 דובר 2 לא, לא אומרים כמה מע"מ. אומרים לא כולל מע"מ. צריכים להגיד לא כולל מע"מ.

12:46 דובר 3 לא אומרים לך. רוצים-- לא אומרים לך את הכוונה.

12:50 דובר 2 רוצים להראות לך שזה זול.

12:52 דובר 3 כן, ואחר כך אתה בא לשלם, אומרים לך מע"מ, חמשת עשר מע"מ.

12:57 דובר 2 אוקיי.

12:57 דובר 3 בדרך כלל זה...

13:01 דובר 2 אוקיי, הובלה והרכבה בגדול זה הולך על הקונה. אם לא סוכם, כל עוד לא סוכם זה הולך על הקונה. קנסות, אז אמרנו זה תלוי בשעת הקניין. למי שזה שייך באותו זמן יהיו קנסות. שוב, מה שאומר אם זה ב-- תלוי בבן אדם שעשה, גרם את הקנס, אז הוא גרם את זה. זה לא כל כך משנה של מי זה, אבל אם זה משהו שנפל, אני לא יודע דוגמאות כרגע. משהו שנפל על הנכס, על לא יודע מה, אז יראו לפי הזמן. עכשיו, איך סוגרים עסקה בצורה מלאה? בן אדם קונה מהשני, מסכם איתו על הפלאפון שהוא קונה ממנו או לא יודע מה. בא מיני דברים וזה עדיין לא בדיוק אצלו. אחר כך אני אביא לך והכול, והוא רוצה להיות אבל רגוע שהוא סוגר את זה בצורה מוחלטת. אז בוא נראה שני מקורות, שניים ושלוש. דבר ראשון, מה קורה אם בן אדם אומר, "אני קונה ממך, סגור מאה אחוז, אל תדאג, מוחלט". האם אחרי כל המילים האלה אז באמת זה סגור?

14:04 דובר 3 הכול שווה.

14:06 דובר 2 אה?

14:06 דובר 3 דברים בגודל.

14:11 דובר 2 מי שפרע זה עוד, כן, מי שפרע, צריך להזכיר את זה גם. אז אומר, אומר השולחן ערוך, מספר שתיים: "אין המקח נגמר בדברים, שהאומר לחברו, 'היאך אתה נותן לי חפץ זה', ואמר לו בכך וכך, ונתרצו שניהם ופסקו הדמים, יכולים לחזור שניהם". אפילו שהם סגרו. סגור הכול, יכולים שניהם לחזור. וסוגריים, וזה שיעור שלם שמצאנו בהתחלה. זה לא דבר ראוי. זה שהם יכולים לחזור, זה יכולים מן הדין, אבל זה לא דבר ראוי. אחרי שאדם אומר מילה, שארית ישראל לא יעשו עוולה, ואדם צריך לעמוד בדיבורו. ומי שלא עומד בדיבורו, אין רוח חכמים נוחה הימנו, נקרא מחוסר אמונה. בן אדם לא אמין.

14:57 דובר 3 אבל אני מתייחס לזה בשעת הקניין בפועל, גם הוא יכול לחזור.

15:04 דובר 2 אז תעשה קניין.

15:05 דובר 3 אה?

15:05 דובר 2 תעשה קניין.

15:06 דובר 3 זה סיפור שהיה לי גם. אולי זה סיפור ששאלת. היה איזה רכב לפירוק, אז מישהו אמר לי, "תראה, מחר תבוא, תיקח אותו בשמונה בבוקר". הוא אמר, "אתה יכול לקחת אותו בשמונה בבוקר". התקשרתי בשמונה, "תיקח עוד מאה שקל, אז תיקח אותו". אמר לי, "למה? למה לא עמדת במילה?" זזתי במילים, אבל אמרתי, "אם אתם מגיעים, אתם מורידים את המחיר, אז אני לא מסכים איתו". אז כזה מקרה זה גם כן אירוע ש-

15:30 דובר 2 המקרה הזה זה מחלוקת שהרמ"א מביא. הוא מביא מחלוקת מה קורה אם זה שני שערים שונים. אם-- שם הוא מדבר יותר על מקרה שהשתנה השער. אבל יש אחרונים שאומרים, יש אחרונים שאומרים שבעצם זה שמצאת מחיר יותר טוב, אז כבר מותר לך לא לעמוד במילה שלך. אוקיי? אבל זה מחלוקת. זה-- אז תראה, אדמו"ר הזקן מצד אחד הוא סותם והוא אומר-- הוא לא מחלק בין השתנה המחיר, לא השתנה המחיר. הוא סותם, זה נראה שהוא מחמיר. מצד שני, המילה שהוא כותב לגבי לעמוד במחיר בסיכום, הוא לא אומר את המילה אסור. הרמ"א אומר את המילה אסור, אסור לחזור בו. אדמו"ר הזקן כותב, "ראוי לאדם שלא יעמוד-- לעמוד בדיבורו". הוא לא כותב את המילה אסור. מצד אחד, זה בכל מצב קיים גם אם השתנה השער, גם אם המחיר יותר טוב. מצד שני אבל, איך אומרים? תלוי בבן אדם כמה הוא מרגיש, אה... כמה חשוב לו הכסף וכולי. כתוב שזה ראוי, שיעשה את החשבונות שלו. עכשיו הוא מוסיף פה, השולחן ערוך: "אפילו היה הדבר בפני עדים ואמרו להם, הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה, הרי זה אינו כלום". יש פה שני עדים שרואים, זה לא עושה שום דבר, כי עדיין יש פה רק דיבור בעלמא. "עד שיגמר המקח, כל דבר ודבר כראוי לו, קרקע לפי קניינו, ובעלי חיים לפי קניינם, מטלטלים לפי קניינם". הוא מסיים: "ולאחר שנגמר המקח כל אחד לפי קניינו, אין שום אחד מהם יכול לחזור בו, אפילו לא היו עדים בדבר". זאת אומרת, הנקודה פה זה לא העדים. עדים, כתוב בגמרא: "לא איברו סהדי אלא לשקרי". כל הנושא של עדים זה רק לאנשים שהם שקרנים, שלא זוכרים אולי,

17:18 דובר 2 אבל אנשים שהם נאמנים לא צריכים עדים. עושים קניינים, עושים הכול בלי עדים. חוץ ממקרה מסוים, קניין אודיתא, זה משהו מיוחד, אבל כל הקניינים לא צריך עדים. עכשיו, עוד פרט אחד שחשוב לפני שסוגרים עסקה, סוגרים דבר, זה קניין. דבר שני זה המובאה שלוש. צריך גם לקבוע מחיר. אין כזה דבר לסגור משהו בלי לקבוע מחיר. אפילו סגרנו מאה אחוז, אני קונה, אני הכול, עשינו קניין אפילו, ואחר כך הוא אומר: "רגע, מה המחיר?" כמו שהוא אמר שאחר כך אולי הוא ישנה לו את המחיר. מה המחיר? הוא אמר לו את המחיר, פתאום זה לא המחיר שהוא חשב עליו בכלל. אז מלכתחילה הקניין בכלל לא תופס. קניין תופס רק כשיש מחיר. נראה את הלשון של השולחן ערוך: "אין הרשות קונה ולא הכלי ולא משיכה ולא הגבהה, אלא אם כן פסק תחילה המידה בכך וכך". עכשיו מדובר שהוא קונה במכולת לפי משקל. אז כל זה כך וכך לקילו. "אבל כל זמן שלא פסק אין לו שום צד שיקנה בו". שום דבר לא תופס, לא פסקנו מחיר. "דכל זמן שלא פסק לא סמכה דעת שניהם, שמא לא יסכימו על הסכום". הם בכלל לא באמת סגרו בדעתם לעשות את המכר הזה. הם לוקחים בחשבון שאולי יהיה פה אחר כך ויכוח על הסכום. "ואם המקח דבר שדמיו קצובים, אף על פי שלא פסק, קנה". אם זה משהו שיש עליו מחיר, בחנות יודעים בדיוק מה המחיר שלו, לא צריכים דווקא לדבר על זה במפורש. יודעים את המחיר, אז קנה. עכשיו, איך עושים קניין? הוא אמר פה כל דבר לפי קניינו. בעיקרון בחנות רוב הפעמים אתה פשוט מרים את המוצר, לוקח אותו, קנית, נגמר. שילמת גם, בדרך

19:05 דובר 2 כלל אתה משלם. גם אם לא שילמת, לקחת את המוצר, הלכת, החוב קיים. עכשיו מה קורה ב-

19:15 דובר 4 החוב קיים. זה יכול להיות בחנות. הרי אם אתה בחנות זה לא-

19:20 דובר 2 כן. אני אומר, ברגע שלקחת את זה על מנת לקנות את זה והוא אמר לך-- עכשיו הגיע הקטע של הכסף. לא ש-- או ששילמת או שהוא אמר לך: "צא, תשלם אחר כך", ואתה כבר הרמת את זה, זה קנוי שלך. אז לפי החוק יש לך ארבעה עשר יום. כן? במקרה שזה מכירה בחנות, אז יהיה את הארבעה עשר יום האלה.

19:40 דובר 4 דרך אינטרנט זה לא שאתה לא קונה, לא מריח, לא יודע איך לקחת.

19:43 דובר 2 דרך אינטרנט זה לא, לא קניין באמת. מה שכן, אחד, דרך אינטרנט זה בעיה, כי שני הצדדים לא בטוחים שזה קיים בכלל במלאי. באתרים של היום אתה יכול ללחוץ ולמחרת לקבל טלפון שזה לא קיים במלאי ומוכרים לך משהו אחר. עכשיו, דבר שלא נמצא ברשותו של אדם לא חל עליו קניין. אז גם בתנאים שאתה קורא שם מאחורי הקלעים, הם כותבים בעצמם שהם לא מחויבים עד שאחר כך הם יתקשרו והכול, ובדרך כלל בהלכה כשיש חיוב בדרך כלל זה אמור להיות, אה, הדדי. אני לא מחויב וגם אתה לא מחויב. אז ברעיון, על פי ההלכה הפשוטה, עצם הלחיצה באינטרנט עדיין לא גומרת עניין.

20:25 דובר 4 נתינת כסף, דרך ה-- לוקחים מהחשבון.

20:27 דובר 2 זהו, עכשיו נתינת כסף, נתינת כסף. דבר תורה כתוב, דבר תורה המעות קונות. אבל חכמים ביטלו מסיבות שונות. לא, לא נרחיב על זה עכשיו. הם ביטלו את קניין המעות. זאת אומרת, מישהו ששילם כסף ועדיין לא לקח את המוצר זה לא קניין. מה שכן, הוא הזכיר מקודם מי שפרע. יש קללה כזאת שמישהו שחוזר בדיבורו, רק מי ששילם כסף וחוזר בו אחר כך, או הוא השני, או הוא המוכר או הקונה. יש קללה שחלה-

20:59 דובר 4 מי שפרע?

20:59 דובר 2 כן, מי שפרע. אנשים לא יודעים את זה.

21:01 דובר 4 מה זה?

21:02 דובר 2 מי שפרע, למרות שהלשון שמה, ייפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, אבל זה לא חל על מישהו שרק דיבר. זה חל רק על מישהו ש-ש-שילם כסף. שהיה כסף.

21:13 דובר 4 שילם ואחר כך שלושה ימים נגער אחרי זה.

21:16 דובר 2 זה כבר עוד, אה, זה עניין של גניבת דעת. מי שקונה מוצר בשביל להחזיר אותו זה גניבת דעת. זה גם סוג של גזל גם, כי לא, לא המוכר לא מתכוון. אלא אם כן בחנויות שלוקחים את זה בחשבון בצורה מלאה שאנשים י-- לא אכפת להם שאנשים יעשו את זה. אני לא יודע עד כמה זה קיים. אולי בחנויות גדולות. עכשיו ממש כמה מילים על הנושא של קניין סודר. זה-

21:43 דובר 4 אם אני קונה, אני קונה את זה, אני מתכוון להחזיר את זה, אבל אם אני נהנה מזה אני אשאיר את זה.

21:50 דובר 2 אוקיי, זה נקרא הלוקח כלי מן האומן לבקרו. ככה מופיע ככה בהלכה.

21:55 דובר 4 זה קניין גם?

21:56 דובר 2 לוקח לבדיקה.

21:58 דובר 4 תמיד מתכוון להחזיר את זה, אבל אם פתאום זה יהיה טוב, אני משאיר את זה.

22:02 דובר 2 זה רמת-- יש אחד שהוא שמונים אחוז קונה ועשרים אחוז הוא משאיר שאולי הוא יחזיר, ואחד עשרים אחוז-

22:09 דובר 4 עשרים אחוז שהוא יקנה.

22:09 דובר 2 כן. פשוט זה אותו דבר.

22:11 דובר 4 מה, זה אסור?

22:12 דובר 2 לא, לכאורה זה אם אתה באמת חושב אולי לקנות.

22:15 דובר 4 אז זה בסדר.

22:16 דובר 2 לכאורה זה בסדר. עכשיו בכל מיני עסקאות שעושים אחד עם השני ורוצים לסגור, לסגור דברים. אז יש פה קניין של קניין סודר. אני אדבר עליו כמה מילים. יש כל ה-השולחן ערוך אומר פה כל דבר לפי עניינו. את זה קונים במשיכה, את זה בהגבהה, את זה בשטר וכו'. אבל יש קניין אחד שתופס כמעט להכול, שזה הקניין סודר, וטוב לדעת את זה. זה קשור גם לכל מיני שאתה כותב חוזה עם מישהו או עושה כל מיני דברים. אתה רוצה שהדברים יהיו סגורים, עושים את הקניין סודר. עכשיו זה גם מרחוק. זה לא חייב להיות דווקא אחד מול השני.

22:55 דובר 4 מרחוק.

22:57 דובר 2 אה? כן, כמו שמוכרים את החמץ. כן, אתה לא חייב. זה לא חייב להיות נוכחים אחד עם השני, אבל סתם יש פה איזה משהו אחד שחשוב לדעת אותו בקניין סודר. מי צריך להביא את אותו חפץ שאיתו עושים את הקניין סודר? זה דבר שחשוב לדעת. זה הרבה לא, לא יודעים את זה. נראה פה איזה מקור אחד. מגילת רות, פרק ארבע. "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל. ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו." זה המקור של קניין סודר. רואים כאן שאיך קנו, איך היו קונים על הגאולה ועל התמורה. איך היו קונים שדה, קונים דברים, שולפים את הנעל ואיתו קונים. אגב, הנעל, אחר כך ראיתי יש פירושים מה זה הנעל. זה לא בטוח שזה הנעל הזאת שאנחנו מתכוונים. יש דעות כאלה, יש דעות שזה איזה סוג של איזה משהו אחר. אבל בכל אופן לוקחים איזשהו משהו ומרימים אותו וקונים. עכשיו מה כתוב כאן בפסוק ח'? "ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו."

24:07 דובר 4 של מי?

24:08 דובר 2 בדיוק. לא כתוב פה מי שלף. וישלוף נעלו של מי? מי, מי עשה את הפעולה הזאת? וזו מחלוקת בגמרא: האם בכליו של קונה או בכליו של מקנה? ההלכה נפסקה בכליו של קונה. עכשיו, בשביל לזכור את זה, אני לא זוכר מקנה, קונה. בשביל לזכור את זה אתה צריך להבין מה קורה פה. אני רוצה למכור את הכוס הזאת למישהו והכוס נמצאת בבית. כן, ניקח משהו יותר רציני. פלאפון נמצא בבית. סיכמנו ש-שקונים. הוא אומר לך, "הנה, קח את האלף שקל עכשיו קח אותם". אבל אני רוצה להיות בטוח שאני קונה את זה ואתה לא תיתן למישהו אחר. סגור. אוקיי, בוא נעשה קניין. עכשיו הפלאפון הוא שלי, הוא בבית והוא עכשיו רוצה לקנות אותו. אני כביכול מחליף איתו. אז אני מביא לו את הפלאפון שבבית שלי, בשביל שזה יקנה לו, אני לוקח ממנו משהו. הוא נותן לי, מוציא מהכיס את הגרטל. לא יודע מה, כל דבר. אגב, זה סודר, זה לאו דווקא בגד. הרעיון הוא...

25:09 דובר 4 חליפין.

25:09 דובר 2 זה כמו חליפין. זה כמו חליפין. זה נקרא גם חליפין בהרבה פעמים, כי חליפין יש חליפין שזה פשוט להחליף. מחליף פרה בחמור בשווי. כאן זה לא ממש שווי, אבל זה קוראים לזה הרבה פעמים גם חליפין, קניין סודר.

25:23 דובר 4 מחזיר לו את ה...

25:25 דובר 2 זהו. זו מחלוקת האם הוא חייב להחזיר לו את העט או לא חייב? זו מחלוקת. בפועל המנהג הוא להחזיר. זאת אומרת, אני עושה את ה-- מחליף כאילו... מכירת חמץ. כן. ואתה מחזיר את זה. כן. לפי הדעות שאתה יכול לקחת את זה לעצמך. ברגע שאהרן נתן לך לעשות, אתה עושה ככה, אתה יכול לקחת את זה הביתה. אבל לפי הדעה שלו אז אתה צריך להשאיר את זה, וככה נהוג להשאיר. עכשיו, בגלל שנהוג להשאיר את זה היה פחד. זו אחת הסיבות. היה פחד אצל אנשים שאתה תיקח את זה. אני מחליף. אתה תרגיש חופשי. הקונה קונה את המוצר, קח לו את העט, תלך עם העט הביתה וזה יהיה לו נעים. אולי יגיד לך להחזיר, לא להחזיר. לכן מה עשו? עשו מנהג כזה שמי ייתן את הסודר או את העט, את החפץ, ייתנו אנשים אחרים מהצד. העדים. העדים. הם ייתנו משלהם. הם בעצם נותנים את זה לקונה כביכול לצורך המכירה, והמוכר מרים את זה ועושה את הקניין הזה. וככה נהגו. איך? לא, אבל בגלל שזה העדים אז הוא לא יעז. הוא לא ירגיש נעים להשאיר את זה. לא. הוא רואה שאנשים אחרים הביאו את זה אז הוא יחזיר להם את זה.

26:42 דובר 4 אז מה הוא קנה עם זה?

26:43 דובר 2 אבל מה, הם נותנים את זה לצורך המכירה. יש בזה מחלוקת איך בדיוק זה התבצע שזה נהיה שייך לקונה. האם זה... בקיצור, יש בזה...

26:52 דובר 4 רק מילה שהוא מראה לו שהקניין נעשה. אין כאן...

26:56 דובר 2 לא, זה קניין. לא, זה קניין אמיתי, כי העדים כביכול שנותנים את זה למוכר, הם מזכים את זה לקונה, והמוכר בעצם לוקח את זה כביכול מהקונה ומחליף איתו. הוא לוקח את זה ונותן לקונה את מה שיש לו בבית. אגב, זה יכול להיות גם בית, רכב, כל דבר. גם התחייבות. יוצא, חייב עכשיו, אני אשלם לך כך וכך. גם כן סודר.

27:19 דובר 4 אני יכול לתת לו חמש שקל. תן לי אותם.

27:23 דובר 2 כסף. כסף אי אפשר לעשות עם כסף.

27:26 דובר 4 אי אפשר לעשות.

27:27 דובר 2 אי אפשר לעשות עם כסף.

27:27 דובר 4 חמש שקל.

27:30 דובר 2 הכסף, כסף לא קונה ולא נקנה בחליפין.

27:33 דובר 4 צריך כלי.

27:34 דובר 2 צריך כלי. הנעל, כתוב דומיא דנעל. משהו שהוא דומה לנעל. יש מחלוקות אם אפשר עם בהמה, אם אפשר עם פירות. יש לזה כל מיני זה. לא צריך שיהיה שווה פרוטה. כלי אפילו שלא שווה פרוטה, העיקר שהוא כלי. אוקיי, זה-- לפעמים זה קורה שצריך את זה וצריך לדעת את הכלי הזה ולהשתמש בו ככלי, תרתי משמע. להשתמש בו מתי שצריך. רוצים לסגור דברים. בפרט, וזה דבר, חידוש אדמו"ר הזקן. בכל החוזים של היום הרבה פעמים משולב בהם דברים של אסמכתא. מה פירוש אסמכתא? כל מיני תנאים כאלה שבן אדם לא באמת התכוון לעמוד בהם. למשל קנסות. בן אדם אומר, אם אני לא אספק לך את המוצר, אני אשלם כך וכך קנס, והרבה פעמים הוא פשוט אומר לעצמו, אני אספק. אני יודע, אני אצליח, אני יכול. ובסוף הוא לא עמד בזה. הוא לא באמת התכוון מראש לשלם את הקנס הזה. אז בעיקרון בהלכה אסמכתא לא קניא. דבר שהוא אפשר לחשוב שהוא-- בן אדם לא סמך בדעתו לעשות את זה, זה לא תופס. איך אתה בכל זאת רוצה לגרום שזה יתפוס? אז כתוב שצריך לעשות קניין בבית דין חשוב. בית דין חשוב זה אומר הבית דין, אומרים, יש-- יש אומרים שזה הכי חשוב באותו הדור. אתה עושה מול בית דין חשוב, אתה עושה קניין וזה מחייב אותך גם על דברים כאלה. עכשיו יש כלל בהלכה שהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. כל דבר שבן אדם מודה זה תופס. אה? לא רק זה, אפילו עכשיו אני מודה שזה היה שייך לך. כולם יודעים שזה לא. אני עכשיו מודה ששייך לך. בהודאה הזאת זה הופך להיות שייך לך. זה סוג של קניין. זה נקרא

29:26 דובר 2 קניין אודיתא.

29:27 דובר 5 למה?

29:28 דובר 2 אודיתא. קניין של הודאה. ואגב, זה חייב להיות בפני הדין. כל הקניינים האחרים לא, אבל זה חייב להיות בפני דין. אז אני מודה שזה שלך, זה הופך להיות שלך. עכשיו אותו דבר שבן אדם כותב בחוזה כל מיני דברים ש-- הוא כותב, ועשינו קניין והכול וזה ו-- כל מה שהוא כותב הוא מודה שזה היה. אז אפילו שזה לא היה, זה מחייב אותו כאילו זה היה.

29:54 דובר 5 מה? עשינו קניין בבית דין.

29:56 דובר 2 או. אז אם אתה כותב בחוזה, עשינו קניין בבית דין חשוב. עכשיו לאדמו"ר-- בכלל כל אודיתא זה נראה כמו שקר. בכל זאת זה תופס מצד זה שאדם חייב את עצמו. ואדמו"ר הזקן כן מחדש. אתה כותב, עשינו קניין בבית דין חשוב. זה מאוד מעניין. עדיין לא מצאתי מה המקור שלו. הוא מחדש שאת הקניין אתה חייב לעשות. זאת אומרת, תעשה את הקניין ותכתוב שהיה בית דין חשוב. לא, לא נורא שזה לא היה בית דין חשוב. זה לא נורא, רק קניין אתה חייב לעשות. זאת אומרת אם אתה תכתוב שטר עם כל ה... חוזה, עם כל הפרטים, עם כל הקנסות, ותכתוב שהיה בית דין חשוב, קניין בבית דין חשוב, ולא עשית קניין בפועל אז זה לא יתפוס. צריך לעשות קניין בפועל, אבל לכתוב בית דין חשוב אתה יכול. אז יוצא--

30:43 דובר 5 שקר נכתב פה.

30:45 דובר 2 כן, זה, זה מעניין. האם מלכתחילה לא לעשות את זה? אני לא יודע, אבל זה תופס. כן, נוהגים לכתוב כל מיני לשונות של ייפוי. אה, עשינו באופן הכי מועיל, קניין באופן הכי מועיל והכול. ככה כותבים. אז לפי זה מי שכותב חוזה עם מישהו, בכל חוזה שהוא, שכירות, מכירה והכול וזה, כדאי לעשות גם את הקניין סודר, לסגור את זה מכל הכיוונים לפי ההלכה. אז זה מה שרואים כאן. סודר של הקונה, זה חייב להיות של הקונה או של אחרים. והדגש פה מה שכתוב בסוף, לא בשל המוכר. זה חייבים לזכור. אם המוכר מוציא משהו משלו ומגביה אותו זה לא עוזר שום דבר. הוא הגביה את עצמו. אם הוא מקנה את זה לקונה. עכשיו להקנות את זה לקונה הוא צריך דרך מישהו. הוא לא יכול. אתה לא יכול-- אני לא יכול להקנות משהו לך שזה נשאר אצלי, אני חייב דרך מישהו אחר.

31:44 דובר 5 לא, אני מביא לו.

31:45 דובר 2 אני מביא לו. כן. נכון. נכון. נכון. נכון. נכון. זה אפשרי. עכשיו הגבהה של הטפחים. מצד אחד צריך להגביה שלושה טפחים. יש בזה עוד פרטים ולא ניכנס לזה עכשיו. עכשיו הוא דיבר על צורת התשלום. כשמסכמים משהו צריך לסכם גם איך לשלם. עכשיו מה קורה אם סיכמנו איך לשלם? סיכמנו למשל שהתשלום יהיה בשטרות של מאתיים שקל, נגיד ככה סיכמנו, ולקחתי את המוצר הביתה ועכשיו אני בא לשלם, מביא לו שטרות של מאה. הוא אומר: "סיכמנו שטרות של מאתיים". אני אומר לו: "מה עכשיו, כל הלוואה שאתה לווה ממישהו אתה עכשיו משלם לו בכסף הזה או בכסף הזה? יש פה חוב. אני פורע את החוב. לא משנה איך אני פורע את החוב". אז התשובה היא, יש משפט-- יש פרק הזהב. פרק מתחיל, הזהב קונה את הכסף וכולי. מה זה אומר? יש מוצר ויש תשלום, אז יש שתי אפשרויות: או קודם לשלם ואחר כך למשוך או הפוך. אם עשית את זה הפוך, קודם לקחת את המוצר, זה קונה את התשלום. מה פירוש קונה את התשלום? הוא מחייב אותך לשלם כפי שסיכמת, בצורה שסיכמת. אז שם בגמרא ובמשנה זה היה חשוב לאנשים שיהיה כסף ישן, שיהיה כסף חדש. יש אחד שאוהב כסף חדש, יש אחד שרוצה דווקא את הישן, כי הישן יותר שכיח בשוק, כל מיני דברים כאלה, אבל היום זה יהיה בצורת התשלום. אני רוצה את זה בשקלים, בדולרים. עכשיו-

33:21 דובר 6 אשראי.

33:22 דובר 2 זהו. עכשיו, מזומן, אשראי, תשלומים, כל הדברים האלה. אז כל דבר צריך לסכם. אתה לא יכול אחר כך להגיד אני רוצה-- המוכר אחר כך, אחרי שלקחת את המוצר הביתה, אני אומר לך אני רוצה דווקא מזומן. הוא לא יכול לעשות כזה דבר. למה? כי בכל דבר, כל עוד לא סוכם, אם סוכם, סוכם. כל עוד לא סוכם פועלים לפי המנהג. עכשיו מה המנהג? אז כאן פה זה נתון קצת לשינויים, אבל באופן כללי כשאתה קונה בחנות אז מזומן חייבים לקבל ואשראי חייבים לקבל ותשלומים לא. אף אחד לא חייב לעשות לך תשלומים, וצ'ק גם כן לא חייב, צ'ק דחוי ודאי שלא חייב. אז ממילא לכן כל כך חשוב לסכם בהתחלה אם המוכר יודע שהוא מקפיד דווקא מזומן או לא מקבל צ'קים וכל זה, זה חשוב מאוד לסכם את זה בהתחלה שלא יהיה אחר כך טעויות. אבל במקרה שלא סיכמו אז ילכו לפי המנהג והמנהג בפשטות היום זה המזומן ואשראי, זה מה שנהגו. אמ, עכשיו נעבור... בוא רגע נראה את זה ב... מזומן כמובן על פי החוק, כי יש בזה הגבלות של מזומן. אז החוק במצב הזה מחייב אותנו. למה? כי כל חוק בנושא הזה הופך כבר למנהג, כי הבן אדם דעתו על זה. למשל, בן אדם בא, עושה לך עבודה שעולה כמה עשרות אלפי שקלים ואחר כך, אני לא יודע, אתה רוצה לשלם מזומן או הוא רוצה או משהו כזה, אז החוק כן יחייב בנושא הזה, למרות שלא בכל דבר הוא מחייב. אבל מצב כזה שבן אדם כנראה לקח בחשבון שהוא ישלם מזומן רק לפי מה שהחוק מתיר ולא יותר מזה. תשלומים לא ניתן לדרוש ללא הסכמה מראש. צ'ק או צ'ק

35:08 דובר 2 דחוי גם אותו דבר. כספים מסוימים אתה רוצה לשלם דווקא בדולרים, דווקא ב... כל מיני אופנים כאלה, זה צריך לסכם מראש. לפי הסיכום, הלכו לפי הסיכום והסיכום הזה מחייב, ראש ההמרת. עכשיו נושא של הקפה, מכירה בהקפה. יש פה כמה דברים מעניינים. דבר ראשון, האם המוכר חייב למכור בהקפה? לכאורה, מה? ודאי שלא. אבל יש דין שאדם חייב להלוות למישהו שצריך, להלוות לעני, להלוות לעשיר שפתאום צריך. עכשיו אתה מגיע לקנות בחנות וכעת אתה במצב דחוף. האם המוכר חייב למכור לך בהקפה? אז בעיקרון זה מחלוקת הפוסקים. האם המכירה בהקפה נכללת בחיוב להלוות או לא? יש פוסקים שכתבו בפשטות, הפלא יועץ ונתיבות המשפט כתבו בפשטות: "מה לי הלוואה בכסף, מה לי הלוואה בפרקמטיא, במוצרים?"

36:11 דובר 6 אני יכול לבוא למישהו, להגיד לו: "תביא שנייה מאה שקל", זה לא יהיה בהלוואה, ביי.

36:21 דובר 2 לא, כשאני מדבר חיוב אני מדבר לא חיוב, לא חיוב בבית דין. אני מדבר-

36:25 דובר 6 לא, זה חיוב.

36:26 דובר 2 מצווה על הבן אדם אני מדבר.

36:27 דובר 6 מישהו בא, לוקח ממך מאתיים שקל בהלוואה בבית, אני לא יכול-

36:31 דובר 2 ודאי שלא.

36:32 דובר 6 נו, זה אותו דבר.

36:33 דובר 2 לא. ודאי שאני לא מדבר פה שהקונה יחייב את המוכר. זה ודאי שלא. אני שואל האם יש, אולי אם אני אשנה את המילה מצווה זה יהיה יותר מובן. האם יש מצווה על המוכר למכור בהקפה? עכשיו זה מצווה שהיא חיובית. ברגע שיש לבן אדם כסף זמין ויש מישהו שצריך הלוואה, כמו שיש מצוות צדקה, שחייב לצדקה, יש מצווה להלוות, היא יותר חשובה אפילו מצדקה. עכשיו אם ידו, כן? יש פה את הלשון אני חושב. מספר חמש.

37:04 דובר 6 אני לא רוצה, מישהו אחר הוא מקיא אותו, אני לא מקיא.

37:07 דובר 2 אם אתה חושב שיש סכנה לכסף, פה בוא נראה, בוא נראה יש פה, נראה מובא חמש: מצוות עשה להלוות לעניי ישראל אם ידו משגת. שוב, משגת, משגת זה מדבר בהלכות צדקה. אדמו"ר הזקן, אין לנו הלכות צדקה, אז אין לנו את המילה באדמו"ר הזקן בדיוק מה הכוונה, שנאמר אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך. יכול רשות, אמרו רבותינו אבינו בגמרא. זאת אומרת זה לא רשות, זה חובה להלוות למי שצריך. אחר כך הוא ממשיך. את העני עמך, העשיר שצריך עוד מניין שמצווה להלוותו לפי שעה? תלמוד לומר את עמי. רציתי להביא פה גם את סעיף ה', לא הבאתי. בסעיף ה' כתוב שאם זה אחד כזה שאתה יודע שצריך לנגוש אותו בשביל שיחזיר. עכשיו יש מצוות לא תהיה לו כנושה. אז אם אתה יודע שזה יגיע למצב כזה שתהיה, לא תהיה לו כנושה, אז מלכתחילה אל תלווה לו, שלא תיכנס למצב הזה. אז על מכירה בהקפה, מצד אחד יש אומרים שזה נכלל במצווה של הלוואה, אבל יש את החפץ חיים. הוא כתב ספר אהבת חסד עם כל מיני דינים כאלה, והוא שם כותב שמכירה בהקפה לא נכללת בהלוואה. הוא מביא לזה שני טעמים. הוא מביא טעם ראשון שבן אדם בחנות הוא צריך כל הזמן מזומנים, כי אם פתאום יזדמן לו לקנות סחורה ויקנה דברים הוא צריך שיהיה לו כסף מזומן ולכן זה לא מחייב אותו. לפי הטעם הזה אז זה תלוי עד כמה יש לו. אם זה אחד כזה שיש לו מלא כסף ולא אכפת לו, אז לכאורה זה לא... זה יהיה שונה. אבל הטעם השני שהוא מביא, שהתורה דיברה על הלוואה ולא דיברה על מכירה בהקפה. מכירה בהקפה

38:46 דובר 2 זה לא הלוואה. ככה הוא כותב. יש פה מחלוקת הפוסקים. אמ, עוד דבר מעניין, מה קורה אם אדם לא משלם? לא משלם, מכר לו בהקפה. אולי נתחיל שלב קודם. מתי הוא צריך לשלם? קניתי בהקפה, קניתי אצל גבי. הוא לא אמר לי בדיוק מתי לשלם. עד מתי אני צריך לשלם את זה? אז יש כלל בהלוואה: סתם הלוואה שלושים יום. אדם לווה ולא אומר כמה זמן ההלוואה, זה שלושים יום. אז איך?

39:19 דובר 6 במשכורת.

39:20 דובר 2 כמו המשכורת, כמו...

39:23 דובר 6 משכורת.

39:23 דובר 2 אה, אוקיי, נכון. אנשים... אז גם, אז הב"ח אומר שגם במכירה, סתם מכירה בהקפה שלושים יום, וככה גם שאר הפוסקים לכאורה מסכימים עם זה.

39:37 דובר 6 אם יש מנהג.

39:38 דובר 2 אם יש מנהג.

39:38 דובר 6 לא, אם יש... אם קנית עכשיו בחנות בחמישים שקל, אתה לא יכול לשלם את זה בעוד חודש, אתה יכול לשלם את זה רק בעוד חצי שנה. זה לא, לא משמעותי.

39:48 דובר 2 טוב, זה תלוי במוכר, אבל אם המוכר עכשיו בא אליך ודורש את הכסף.

39:51 דובר 6 בא ודורש.

39:52 דובר 2 כן. עכשיו מה קורה? הוא בא ומבקש את הכסף. בוא ניקח, בחנות זה פחות נפוץ, אבל בוא ניקח שמישהו קנה, אחד קנה פלאפון מהשני. הוא אמר לו: תשלם לי אלף שקל עוד חודש. עד חודש. מגיע עוד חודש: "אין לי כרגע את הכסף, תן לי עוד חודש". אז הוא אומר: אוקיי, תחזיר את החפץ בחזרה. זה תלוי אחד בשני או לא תלוי אחד בשני? אז פה יש שלוש אפשרויות. יש בן אדם מוכר ולא אומר לך כלום. מוכר לך מוצר ואז אתה אומר, אה, אין לך כסף פה? אוקיי, תשלם לי מחר. זה בעצם לא מכירה בהקפה. זה... כרגע אין לי את הכסף, מחר אני אשלם. ברגע שזה לא מכירה בהקפה, זה חלק מהמכירה. ואם מחר אתה בא אליו, הוא אומר לך אין לי, מחר, אחר כך. אז אתה יכול להגיד לו: אוקיי, תחזיר את החפץ בחזרה, לא התכוונתי לכזאת מכירה. אפשרות שנייה שהיא בעצם אותו דבר: בן אדם שקובע תאריך לתשלום, אבל הוא לא אומר לך עד אז. הוא אומר לך: תשלם לי בראש חודש אלול, לא לפני ולא אחרי. זה לא כל כך נפוץ היום, אבל. ובעצם מה עומד מאחורי זה? שבן אדם הזה הוא יודע שהוא צריך כסף באותו יום כי יש לו איזה תשלום למשכנתא, איזה משהו, הוא צריך את הכסף, אבל הוא אומר לך: אז אני צריך את הכסף, לא עכשיו. אז אותו יום שהוא יגיע אליך וידרוש את הכסף זה נקרא כאילו יום המכירה, ואם באותו יום הוא בא אליך, כתוב שצריך לבוא לפחות פעמיים לבקש את הכסף. בא אליך פעמיים לבקש את הכסף ולא הבאת את הכסף, אמרת לו אחר כך, הוא

41:32 דובר 2 בא אליך עוד פעם באותו יום ולא, לא היה לך את הכסף לשלם, הוא יכול להגיד: אני מבטל את המכירה.

41:37 דובר 7 לשלוח הודעה.

41:40 דובר 2 פשוט אם הוא יצר קשר בחזרה, כאילו אתה צריך ליצור איתו קשר.

41:46 דובר 7 ואם הוא

41:47 דובר 2 איך?

41:47 דובר 7 אם הוא אכל את המכירה.

41:48 דובר 2 אם הוא אכל אז אין מה לעשות. אין מה לעשות. אם הוא אכל את זה אז אולי זה נקרא בסוף גזל למפרע שהוא עשה, אני לא יודע, אבל יש חוב, אין מה לעשות. זה כמו שמישהו שבר לשני משהו. מה אפשר לעשות? אין. אבל עכשיו, האפשרות השלישית זה מכירה בהקפה. מכירה בהקפה בעצם מלמדת אותי שהוא הסכים למכור את המוצר כי הוא מוכר. אין לו מטרה דווקא בתשלום כרגע. הוא גם לא קבע לך איזה תאריך מיוחד לתשלום. הוא אמר לך: קח את זה, עד ראש חודש אלול תשלם לי. במצב הזה הוא הפריד את המכירה מהחוב וכעת הוא הפך את זה כאילו ההלוואה נפרדת. עכשיו, יבוא ראש חודש אלול לבקש את הכסף. הוא אומר לו: אין לי. אז זה לא בסדר שהוא אומר אין לי. יש מצווה על בן אדם לשלם את ההלוואה ואת כל החובות שלו, אבל זה לא מבטל את המכירה, כי בעצם זה שהוא אמר לו הקפה הוא הפריד את זה. ואותו דבר גם אם בן אדם כן קבע תאריך לתשלום מיוחד או לא, לא, לא מחר בהקפה אבל הוא לא בא באותו יום לדרוש את הכסף. הוא לא בא אותו יום, הוא בא אחר כך. ברגע שהוא לא בא באותו יום או יום לאחריו, כתוב, זה לא הכי ברור מה זה יום לאחריו. איך?

43:05 דובר 7 אם זה לא

43:08 דובר 2 לא, זה לא שמותר לו לאחר עם הכסף. לא נקרא שמותר לאחר עם הכסף. הוא צריך לשלם, אבל אם הוא לא ישלם זה לא יבטל את המכירה. זו הנקודה. זה לא תלוי אחד בשני.

43:18 דובר 7 שאלה נוספת על המכירה בהקפה. טוב, זה רק נגיד עכשיו אדם בא אלוני אמוני וביום זה הוא רוצה להכיר אותו. אה, זה, זה אדם שולח לו ואז איכשהו לא שווה לו. אין לי פה את המינוט המחר.

43:33 דובר 2 אוקיי.

43:33 דובר 7 זה מה שנראה לי, זה משהו כמו מכולת. איך זה נראה במכולת, שלכל אחד יש לו רשימה של זה, רשימה של זה, רשימה של זה. כל אחד יש לו כרטיס.

43:43 דובר 2 אוקיי.

43:45 דובר 7 של אלפים.

43:45 דובר 2 אוקיי, מה השאלה?

43:47 דובר 7 זאת אומרת שה, כמו ה, כמו הלוואה לכולם. נכון? ב...

43:52 דובר 2 אתה אומר מישהו שמוכר בחנות?

43:54 דובר 7 זה כאילו, כאילו זה משהו מובן מאליו שהוא מוכר את זה בהקפה.

43:59 דובר 2 אה, אתה אומר אם... אוקיי, זה דבר חשוב. אם המנהג הוא שיש מכירה בהקפה, זה מנהג, אז זה תפוס. יש למשל, יש מושג שנקרא שוטף שישים, שוטף. אולי יש עוד...

44:13 דובר 7 הקטנים.

44:14 דובר 2 אם זה דבר, זה תחום כזה שהמנהג הוא לעשות בהקפה, אז זה, זה בסדר. זה בכלל לא שאלה. לא צריך לסכם על זה. אוקיי? לסיכום, כל דבר צריך לסכם. כל עוד לא מסכמים זה יוצר בעיות. כמו שאומרים: להתחיל כמו גוי, לסיים כמו יהודי. וכשרוצים לסגור דבר בצורה מלאה ומוחלטת עושים את הקניין שדיברנו. ככה זה סוגר את הדברים. מבועז ועד היום ככה, "ושלף איש נעלו ונתן לרעהו", ככה סוגרים עניינים.