טעמי המנהגים לחג החנוכה - הרב שמואל מקמל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 לקראת חג החנוכה נתעכב היום על כמה וכמה מנהגים ממנהגי החנוכה ונלמד את טעמיהם. ימי החנוכה הם נקבעו על הנסים שהיו לעם ישראל, היו לאבותינו בזמן בית שני, קרוב לסיומו של-- לסיום תקופת בית שני. באה ממלכת יוון, ממלכת יוון הרשעה, שהם כבשו כיבושים רבים והשתלטו על המון המון חלקים בעולם, וחלק מהכיבושים שלהם כמובן היה ארץ ישראל, והם באו להחיל את החוקים שלהם על עם ישראל. המעניין הוא שדווקא בזמן של חושך והיעלם והסתר זכינו לכזה יום, ימים מ-מ-מאירים, ימים שמחים, ימים שיש בהם, אה, הרבה אור על כל החיים. הימים האלה, הסגולה שלהם זה להאיר את החושך. בזמן שבית המקדש היה קיים אנחנו יודעים שהיו שלוש רגלים, חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות, ואז היינו זוכים להתראות עם השכינה שלוש פעמים בשנה, וכאשר היינו הולכים אחרי חג סוכות היינו-- כל אחד היה הולך לדרכו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ומתחיל את חיי השגרה שלו. הוא היה יודע שהפעם הבאה שהוא נפגש שוב פעם במעמד הקדוש הזה של לעלות ולהיראות זה יהיה רק בחג הפסח, אה, כעבור חצי שנה מאז ש-ש-שהוא סיים את המעמד הגדול של עלייה לרגל לחג הסוכות. כל ימות החורף אין חגים, אבל דווקא מתוך החושך, דווקא מתוך ההיעלם וההסתר של ימות החורף, עם ישראל עם ה-ה-עמידה החזקה, העמידה האיתנה שלו במסירות נפש, הם הצליחו לנצח את החושך ולהביא ימים מאירים וימים של חג בתוך החורף, בתוך ימות החושך וההיעלם וההסתר. האמת, זה התחיל כבר מחג הפורים שהיה בתקופה שבין בית ראשון לבית שני. בתוך ג-ג-גלות בבל עם ישראל עמדו במסירות נפש, בשביל זה זכינו לנס המיוחד של נס הפורים והחג השמח והמיוחד הזה. אבל גם

02:28 דובר 2 כאשר נבנה בית שני, בבית שני ההארה האלוקית הייתה ברמה פחותה יותר מאשר בבית ראשון, ובפרט אחרי שהגיעו גזרות יוון, שהם רצו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, והם רצו לעשות את כל מה שביכולתם כדי להפריע לנו לקיים את התורה והמצוות. עם ישראל נעמד בעקשות ובמסירות נפש ולא נתן בשום פנים ואופן לאף אחד ל-ל-להזיז אותנו מהדבקות שלנו בהשם יתברך, ולכן זכינו לחג הזה, החג המאיר הזה, חג החנוכה. הימים של חנוכה הם נקבעו לימים של הלל והודאה. למעשה, חג החנוכה כולל בתוכו, אה, שני נסים מאוד מאוד מרכזיים. כמובן, הנס של ניצחון המלחמה והנס של מציאת פך השמן. הנס של ניצחון המלחמה וגם הנס של מציאת פך השמן הם היו נסים שמשדדים את מערכות הטבע. נסים ש-ש-שהם לא הגיו-, לא הגיוניים מבחינת ההתרחשויות. איך שמעטים מול רבים. "מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים ורשעים ביד עוסקי תורתך", זה מתאר את ה-- את החוסר סיכוי שהיה לעם ישראל לצאת למלחמה. וכמובן שלא לדבר אחר כך על הנס של, של מציאת פך השמן, והפך השמן שדלק לשמונה ימים, גם כן נס שהוא למעלה לגמרי מחוקי הטבע. ולמה זכינו לנסים המיוחדים האלה? אז מוסבר בתורת החסידות שדווקא בגלל העמידה של המסירות נפש של עם ישראל כנגד אותם אלה שניסו להשכיחם תורתך, יהודי אומר בשום פנים ואופן אני לא מוכן שינתקו אותי מאלוקות, והוא הולך על, על המלחמה בכל התוקף. גם שאם הוא היה שואל ומתייעץ, יהודים היו שואלים ומתייעצים, אז אולי הם לא היו צריכים לצאת למלחמה הזאת. אין סיכוי לנצח בכזאת מלחמה ש-- אה, כמה בודדים ינצחו כזאת אימפריה גדולה, ומצד ה-- מצד ההלכה אנחנו יודעים ש--

04:46 דובר 2 וחי בהם, אנחנו יודעים שיש, אה, שצריך לשמור, אה, על, אה, על צור-- הברכה שורה כאשר יש, אה, סיכוי, כאשר יש, אה, בדרך הטבע את הסיכוי לנצח, ובכל אופן הם לא שאלו שאלות. הם ידעו שכאן יש כאן מלחמה. האם אנחנו נהיה קשורים לקדוש ברוך הוא או לא נהיה קשורים לקדוש ברוך הוא? וכאן אין מקום ל-- אה, שאלות, אין מקום לחקירות. אם יודעים שהשאלה אם להיות קשורים להשם או לא, אז אין כאן שאלה, הולכים על כל המלחמה גם אם המלחמה היא חסרת סיכוי. וכאשר הקדוש ברוך הוא רואה את המלחמה הזאת, אז את ההתעקשות של עם ישראל להישאר דבוקים, אז הקדוש ברוך הוא מחולל, אה, נס, נס פלאי שבאמת מסר את הגיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים. הם מגיעים לבית המקדש אחר כך ורואים שטימאו היוונים את כל השמנים, ולא נשאר בעצם אפילו פך שמן אחד טהור. ולכאורה על פי כל הכללים ההלכתיים הם גם כן, אם היו שואלים רב, אז ההלכה אומרת שטומאה דחויה בציבור או הותרה בציבור, היו יכולים להדליק את המנורה בשמן טמא. אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא עשה להם כזה נס אחרי כזה נס שהם זכו, שמגיע כתוצאה מההתעקשות שלהם לעמוד במסירות נפש, ומסירות נפש הכוונה בלי פשרות, לא להתפשר על קוצו של יוד, ממש ללכת על כל הפרטים עד לפרט הכי הכי, אה, אחרון. אנחנו לא מוותרים על שום פרט. אנחנו רוצים להידבק בקדוש ברוך הוא לגמרי. וכשהם זכו לכזה נס אז הם אמרו אנחנו עכשיו לא נלך על פשרות. אנחנו אולי מבחינה הלכתית יהיה אפשר להדליק את המנורה בשמן טמא, אבל אחרי כזה נס אנחנו רוצים שהנס יהיה-- שההודאה שלנו להשם תהיה

06:45 דובר 2 מושלמת. ולכן הם התעקשו, בדומה לאותה התעקשות שהייתה להם לצאת למלחמה, הם הפעם התעקשו כדי להדליק דווקא בשמן טהור. כאשר הקדוש ברוך הוא רואה את ההתעקשות של הבנים להדליק דווקא בשמן טהור, אז הקדוש ברוך הוא עושה להם נס, שאותו פך שהספיק ליום אחד דלק לשמונה ימים. מעניין מאוד, מובא בספרים שכל הסיבה שהשמן היה טמא, ככתוב שתוספות מסכת שבת אומר שגזרו על כל הגויים שהם יהיו טמאים כטומאת זב. זאת אומרת, כל הסיבה בכלל שהשמן נטמא מהמגע של היוונים בשמן היה בגלל שחכמים גזרו שכל מה שהגוי יגע יהיה בו טומאת זב. זאת אומרת, כל הטומאה הייתה טומאה מדרבנן. ורואים שגם כאשר לוקחים מצווה אחת, מצווה דרבנן, אפילו דקדוק קל של דברי סופרים, והולכים איתו עד הסוף, הקדוש ברוך הוא נותן כזאת סייעתא דשמיא שדקדוק קל בדברי סופרים יכול לחולל נס שמשדד לגמרי מערכות הטבע. כל הנס שהפך דלק במקום יום אחד דלק שמונה ימים היה בזכות ההתעקשות לקחת אפילו דקדוק קל של דברי סופרים. זה מסר מאוד מאוד חזק שמלמד אותנו הנס של חנוכה. כמו כן ראינו שעיקר המאבק של היוונים היה על שלוש מצוות מאוד יקרות: שבת, חודש ומילה. מצוות שבת, שהם רצו שיהודים יפסיקו לשמור את השבת, וכמובן המצווה של ברית מילה, הברית בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. הם גם כן רצו להשכיח מאיתנו את המצווה הזאת, לבטל מאיתנו את המצווה היקרה הזאת, ומצוות החודש, המצווה שמסורה לנו, החודש הזה לכם, המצווה של קידוש חודשים שהיא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים. החוכמה המיוחדת שעם ישראל התברך בה, לעבר ולקבוע חודשים, לעבר שנים ולקבוע חודשים. אנחנו יודעים שהמצווה הזאת נשמרה באדיקות,

08:52 דובר 2 במסירות נפש משך כל הדורות, על ידי אותם סמוכים שנסמכו איש מפי איש עד משה רבנו, ועם ישראל שמרו באדיקות את המצווה הזאת. העבירו את הסמיכה, את מסורת הסמיכה של הסמוכים איש מפי איש, ובית הדין הסמוכים, הם היו מקדשים את החודשים על פי עדותם של עדי ראייה שראו את החודש בחידושו. אחרי שעשו את כל החקירות אז הם היו מקדשים את החודש. היוונים רצו להשכיח מאיתנו את אותן מצוות נפלאות שמקשרות בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. קידוש חודשים זה, זה בעצם כל המועדים תלויים בזה. וכמובן שבתות, שבת שהיא אות ביני וביניכם, והאות של ברית מילה. אבל עם ישראל לא מתחשב, לא מתפעל מכל מה שהגויים רוצים להשכיח מאיתנו. עם ישראל הולך באדיקות ובעיקשות ומנצחים בסופו של דבר את החושך של טומאת יוון וזוכים לנס הגדול, נס חנוכה. וכשקבעו את ימי החנוכה, המעניין הוא שחלק מימי ההודאה וההלל של ימי החנוכה, אנחנו רואים שזכינו לשלוש המצוות הללו. ימי החנוכה אנחנו יודעים שהם שמונה ימים כנגד שמונת ימי המילה. בנוסף, אנחנו יודעים שבכל חנוכה חייב להיות לפחות שבת אחת. מתוך שמונה ימים חייבת להיות שבת אחת. לפעמים בקביעות, כשחל נר ראשון של חנוכה בשבת, אז יש פעמיים שבת בחנוכה, היום הראשון והיום השמיני, אבל שבת אחת בוודאי חייבת להיות בכל שנה ושנה, שבת חנוכה, וכמובן ראש חודש. ראש חודש טבת לעולם חל בתוך ימי החנוכה. לפעמים ראש חודש הוא יום אחד, לפעמים הוא יומיים, אבל חייב שיהיו שמונה ימים שהם כנגד ימי המילה. חייב שתהיה שבת, שבת חנוכה, וחייב שיהיה ראש חודש. וכך אנחנו

10:52 דובר 2 רואים שדווקא בזכות המאבק והניצחון של עם ישראל על אותם אלה שרצו להשכיחם תורתך, רצו להשכיח מאיתנו את אותן המצוות, זכינו לחג שהוא מבטא את שלוש המצוות היקרות הללו. את ימי החנוכה תיקנו חכמים בהלל והודאה. את ההודאה לה' אנחנו מזכירים כל יום בברכת הודאה. יש לנו גם בתפילת שמונה עשרה שאומרים את ברכת מודים אנחנו, וגם בברכת המזון שאומרים נודה לך ה' אלוקינו, הן בברכת המזון והן בתפילת שמונה עשרה תיקנו להזכיר את ההודאה לה' על הנסים של חנוכה. ואומרים ועל הנסים, הנוסח הזה של על הנסים, תיקן אותו יוחנן כהן גדול, ומובא בספרים שמרומז בו שמו של יוחנן, יוחנן כהן גדול, שמספר התיבות, מספר המילים של ועל הנסים זה קכ"ד, שזה בגימטריה יוחנן. אבל יוחנן מחמת הענווה שלו הוא רצה שהשם שלו לא יהיה מוזכר, אפילו לא ברמז, מחמת הענווה הגדולה שהייתה לו, לכן הוא הוסיף עוד תיבה אחת ולכן יש שמה, שמה לפי חלק מהנוסחאות קכ"ה תיבות כמניין כהנים. ולכן בחלק מהנוסחאות הנוסח הוא מעל חוקי רצונך, להעבירם, להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך. אנחנו יודעים בסופו של דבר שבסידור של אדמו"ר הזקן הנוסח הוא להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. אין שמה עוד מילה. זאת אומרת שבסך הכל יש רק קכ"ד תיבות ולא קכ"ה תיבות. והסיבה לזה שאנחנו לא צריכים לספר על הענווה של יוחנן כהן גדול, יוחנן כהן גדול מחמת הענווה שלו בעצמו. הוא לא רצה שיהיה מוזכר את שמו, אבל אנחנו לנו אין עניין בזה. אנחנו אדרבה כן רוצים לפרסם את שמו ולכן אנחנו משאירים את הנוסח עם קכ"ד תיבות. כך מסביר שער

13:10 דובר 2 הכולל. בנוסף לאמירת ועל הניסים בתפילת שמונה עשרה או בברכת המזון, תקנו לומר בכל יום הלל שלם. אומרים את כל ההלל עם כל הקטעים שלו, בלי לדלג, כל שמונת ימי החג. והסיבה שלא מדלגים אלא אומרים הלל שלם זה בגלל שבכל יום ויום הקורבנות שאנחנו מזכירים בו הם קורבנות שונים. אנחנו כל יום מזכירים את קורבנות הנשיאים. כל יום יש קורבנות, אה, של של של נשיא אחר. אה, בנוסף, אה, המצווה של חנוכה, כל יום ויום אנחנו מוסיפים עוד נר. יש כאן עוד תוספת שניכרת. רואים כל יום את החילוק בין יום אחד לחברו, ולכן בכל יום ויום אנחנו אומרים את ההלל, ואומרים את ההלל הלל שלם בגלל השינוי והחידוש שיש בכל יום על זולתו. אז הימים האלה נקבעו לימים של הלל והודאה, וצריכים לומר את ההלל, כמובן מתוך, אה, שמחה והודיה לה' על הניסים. אנחנו יודעים מה שאמרו חז"ל, שכל האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף. למה מחרף ומגדף? כי כשצריך להגיד את ההלל, צריך להגיד אותו מתוך, אה, התרגשות, מתוך אמירה מיוחדת שאנחנו מעוררים את השבח והודיה לה', וזה אמור לרגש אותנו. אם אנחנו נאמר כל יום את ההלל, אז אנחנו עלולים לאבד את הרגש, ולכן הרי זה מחרף ומגדף. זאת אומרת שצריך כל יום ויום מימי החנוכה, שזה ימים שכן צריך לומר בהם את ההלל, לומר את ההלל מתוך התרגשות, מתוך שמחת לב, ואומרים את ההלל מתוך שירה. וההלל נאמר, כמו שאנחנו יודעים, אה, בכל יום ויום מימי החנוכה אחרי תפילת שמונה עשרה. תקנו חכמים את ימי החנוכה בהלל ובהודאה, וזאת בשונה מפורים שנקבע גם כן לימים של משתה ושמחה ומשלוח מנות, שזה

15:30 דובר 2 קשור גם כן כחלק מהמשתה והשמחה. והפוסקים דנים רבות מה ההבדל בין חנוכה, שלא נקבע לימי ימי שמחה וימים של שמחה וסעודה, לבין פורים, שנקבע לימי משתה ושמחה. ומסבירים, אומר הלבוש, ומביאים את זה אחריו כל האחרונים, כותבים שבאמת זה תלוי בסיבה לנס. מה הביא את הנס של חנוכה ומה הביא את נס פורים? מה הייתה הגזירה, מה הייתה המסירות נפש ומה הייתה התוצאה? בפורים הגזירה הייתה על הגוף. ביקש המן הרשע להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד. הוא רצה להשמיד ולהרוג ולאבד הכל. את מי הוא רצה להרוג? את כל יהודי ויהודי. לא משנה אפילו, אה, אם הוא מקיים תורה ומצוות או לא, הוא רצה להרוג את הגוף. לעומת המן הרשע, באו היוונים בגזירה שלהם ולא רצו להרוג את הגופים. אדרבה, הם מאוד, מאוד התפעלו מחוכמתם של עם ישראל ומאוד, מאוד רצו את עם ישראל, שהם יישארו וימשיכו לקדם את העולם עם החוכמה היפה שלהם, אבל, אה, ש-שלא יעסקו בתורה כתורת השם. הם רצו להשכיחם תורתך. הם רצו להוריד את שם השם. הם רצו לבטל את הזכרת שם השם. כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל, רחמנא ליצלן. הם רצו לנתק את עם ישראל מהקדוש ברוך הוא. הם רצו שהגופים יישארו, ולכן בחג הפורים, כאשר הגזירה הייתה על הגוף, אז כשהתבטלה הגזירה ונקבע הנס, אז קבעו אותו בשמחה שגם הגוף ישמח בשמחה הזו, ולכן קבעו שיהיה משתה ושמחה בחג הפורים. מה שאין כן בחג החנוכה, כאשר יש לנו את ה-, אה, ניצחון על הנשמה, בעצם שהמאבק היה על הנשמה היהודית והקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, אז קבעו

17:37 דובר 2 שה-שהנס יונצח ו-ו-ויחוגו אותו, יחגגו את הנס דווקא בהודאה להשם, בתורה ובתפילה, ב-בהדלקת הנרות, באמירת הלל, בהלל ובהודאה, ולאו דווקא במשתה ושמחה. האמת שכשמתבוננים בזה, אז מצד הגוף, כיוון שהגזירה הייתה על כולם, הגזירה הייתה שווה אצל כולם, אז, אה, כאשר בסופו של דבר יושבים וחוגגים, אז כולם אומרים לחיים ביחד וכולם אוכלים ביחד וכולם מבחינת האכילה כולם שווים. אבל מבחינת הניצחון, ניצחון הרוח שהיה בחג החנוכה, כמובן שכל אחד בהתאם לרמתו, עד כמה שהוא השקיע ועד כמה שהוא, אה, מסר את נפשו, ככה גם ה-ה-העבודה, הניצחון שלו, הוא מרגיש אותו יותר בתפילה שלו, בהודאה להשם על הנסים, ולכן בעצם חג החנוכה נקבע להודאה להשם על הנסים ולאו דווקא למשתה ושמחה. עם זאת, אנחנו יודעים מה שכותבים הפוסקים, שימי החנוכה, כאשר מקיימים בהם סעודות ואומרים בהם דברי שבח והודיה והודיה להשם יתברך והודיה על הנסים, אז הופכים את הסעודה הזאתי לסעודת מצווה. ובפרט בדור שלנו, הרבי מעורר כל הזמן ל-ל-לערוך התוועדויות, סעודות, מסיבות חנוכה ולפרסם בהם את הנס, לדבר שם על העניין של פרסומי ניסא. בכלל אנחנו יודעים שרבותינו נשיאינו היו נוהגים, אה, בערבי החנוכה, אה, לכנס את בני המשפחה ולספר שם סיפורים. ה-ה-הימים האלה ימים מאוד, מאוד מסוגלים להתוועדויות, ובפרט אנחנו יודעים שיש ימים, הנר השלישי של חנוכה והנר החמישי של חנוכה, שחסידים מציינים אותו כיום גאולת נפשו של רבנו הזקן ממאסרו השני. אנחנו יודעים גם שהגאולה של אדמו"ר הזקן במאסר הראשון בשנת תקנ"ט, גם כן השלמות שלה הייתה בימי החנוכה. חג חנוכה זה חג שקשור עם פנימיות התורה, השמן שבתורה, רזין דרזין דאורייתא, וזה זמן מאוד, מאוד מסוגל ללימוד פנימיות התורה, וכמובן חלק מזה זה ההתוועדויות החסידיות שמקיימים

20:03 דובר 2 בימי החנוכה. אבל אומרים הפוסקים שכשמזכירים דברי שבח והודיה להשם ופרסום הנסים, אז הסעודות הופכות להיות סעודות מצווה. כמו כן, אנחנו יודעים שמנהג ישראל לאכול מאכלים שהם, אה, שעשויים בשמן, מטוגנים בשמן, עשויים בשמן, נלושים בשמן, והסיבה שאוכלים את זה, שאוכלים את המאכלים האלה, הם זכר לפך, לנס פך השמן. ואם כן, כשאוכלים את ה-, את אותם מאכלים שמזכירים לנו את הנס אז, ומקיימים בזה מנהג ישראל, אז ודאי שיש פה עניין מאוד מאוד גדול. ודאי שאם אנחנו מזכירים את הנס תוך כדי שמגישים את אותם מאכלים, אז אנחנו בעצם הופכים את הסעודה הזאת לסעודת מצווה. כמו כן, אנחנו מכירים את המנהג שהוא מובא בפוסקים לאכול מאכלי חלב בחג החנוכה, וזה זכר לנס של יהודית, שהיא הצילה את עם ישראל על ידי זה שהיא האכילה את אותו עריץ, האכילה אותו, אה, את מאכלי החלב, וכשהוא צמא היא נתנה לו לשתות, השקתה אותו, ואז הוא נרדם ואז היא יכלה, אה, להתגבר עליו וככה היה הניצחון. אז הנס היה על ידי, אה, יהודית כשהיא האכילה מאכלי חלב, וזכר לנס קבעו שיאכלו מאכלי חלב בחג החנוכה. אם כן, אה, אה, כשמביאים את המאכלים המיוחדים האלה אז הם מזכירים לנו את הנס, וכל פעם כשמזכירים את הנס בימי החנוכה אז הסעודה הופכת לסעודת מצווה. המצווה המרכזית של חג החנוכה היא מצוות הדלקת נרות חנוכה. המצווה הזאת, המטרה שלה זה פרסומי ניסא, לפרסם את הנסים שהשם עשה, ולכן בשביל המטרה הזאת של פרסומי ניסא המצווה הזאת נקבעה שבכל הפרטים שלה יהיה פה את המקסימום של פרסום הנס. אם זה לגבי בחירת זמן ההדלקה, שזה יהיה בדיוק הזמן שאנשים, אה, נמצאים. מצד אחד אנחנו רוצים שזה יהיה

22:14 דובר 2 זמן שהשמש כבר שוקעת ואז יוכלו לראות את האורות, כי שרגא בטיהרא מאי אהני, נר בצהריים לא רואים אותו. אז מצד אחד אנחנו רוצים שיהיה זמן שאחרי שקיעת החמה שכבר יוכלו לראות את ה-, אה, נרות, וכך להיזכר בנס. מצד שני, אנחנו לא רוצים שזה יהיה בשעה מאוחרת, כי אנחנו רוצים שאנשים יראו את הנרות. וגם לגבי בחירת המקום ב-, שבו, שבו ידליקו את הנרות, אנחנו מחפשים את המקום המרכזי ביותר, הבולט ביותר שבו יהיה פרסומי ניסא. בעבר היו מדליקים, אה, כתוב: מצוות נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ. אה, היו כאלה שהיו מדליקים בחלון כדי לפרסם לבני רשות הרבים, אבל, אה, בזמן הגזרות החלו להדליק בתוך הבית את נרות החנוכה, וכתבו הפוסקים שזה בשביל שהפרסום יהיה עבור בני הבית, ולכן ההקפדה היא תמיד שתהיה ההדלקה בתוך הבית בזמן שבני הבית ערים. ואם כן, כל הפרטים של הדלקת נר חנוכה היא קשורה בזמן שבו הפרסום יוכל להיות בצורה הגדולה ביותר והמקסימלית ביותר. הזמן של הדלקת נר חנוכה, משתשקע החמה, מלמד אותנו הוראה נפלאה כמו שהרבי אומר. מדליקים את נרות החנוכה דווקא בזמן שתשקע החמה, בזמן שאפשר ליהנות מאור הנרות. כשהנר דולק בצהריים במהלך היום אז לא רואים אותו, אי אפשר ליהנות ממנו, אין סיבה ליהנות ממנו. דווקא כשיורדת החשיכה, משתשקע החמה, אנחנו מחפשים את הנרות כדי ליהנות מהם, ודווקא אז אומרים לנו שהנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד. וכך אנחנו רואים הוראה נפלאה מהדלקת נרות החנוכה, שלמרות שהסדר הוא בדרך כלל שמתוך שלא לשמה בא לשמה, בהתחלה מרגילים את הילדים כמו שאנחנו יודעים שנותנים להם כל מיני דברים שמעודדים אותם ללמוד תורה, גם

24:30 דובר 2 אם זה בהתחלה שלא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל נרות החנוכה מלמדים אותנו דרך נפלאה בעבודת השם, שאפשר להתחיל מלכתחילה באופן של, לשמה, שאנחנו מדליקים את זה גם כשאפשר ליהנות מהנרות, אבל אף על פי כן אנחנו לא נהנים מהם ואנחנו מקיימים את, את הדרך שלנו בעבודת השם מלכתחילה באופן של לשמה. מצוות הדלקת נרות חנוכה היא מפורסמת בחביבות שלה, כמו שכותבים הפוסקים, מצווה חביבה עד מאוד. אנחנו יודעים שעם ישראל מאוד מאוד מהדר במצווה הזאת. רואים במצווה הזאת בייחוד את העניין של הידור מצווה. אומרים חכמים שמעיקר הדין מצוות נר חנוכה איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד. אבל המהדרין מן המהדרין, אז מספר הנרות שונה בכל יום מימי החנוכה. יש כאן מחלוקת מפורסמת בין בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים שביום הראשון מדליקים שמונה נרות והולך ופוחת, ויש את בית הלל לעומתם שאומרים שהנרות צריכים להיות באופן של מוסיף והולך וכל יום, אם ביום הראשון מדליקים נר אחד, ביום השני שני נרות וככה אה, אה, מוסיף והולך. אז אם כן, אנחנו רואים שבמצווה הזאת היא מצווה שיש בה לא רק עיקר הדין, אלא יש בה גם הידור מצווה, אבל לא סתם הידור, יש גם מהדרין מן המהדרין. ואם כן ראינו פלא שדווקא במצווה הזאת שיש בה סייגים והידורים, יש בה מהדרין ומהדרין מן המהדרין, אנחנו רואים שעם ישראל אף אחד לא מסתפק בהדלקת הנר שהיא מעיקר הדין ואפילו לא מהדרין, אלא כל עם ישראל הכניסו את עצמם להגדרה הזאת של מהדרין מן המהדרין. כולם רוצים להיות מהדרין מן המהדרין. גם דעתו של בית שמאי וגם דעתו של בית

26:39 דובר 2 הלל, אה, אלו ואלו דברי אלוקים חיים, שניהם מלמדים אותנו דרך והוראה בעבודת השם. בית שמאי מלמדים אותנו שבעניינים של העולם הזה צריך להיות באופן של פוחת והולך, ככה לאט לאט עד שמגרשים לגמרי את החושך. ובית שמ-- בית הלל מלמדים אותנו שבהוספה באור צריך להיות באופן של מוסיף והולך, כל יום להוסיף בקדושה, כל יום להוסיף באור. לא להסתפק במה שהייתי אתמול, אלא כל יום להוסיף ולהתקדם וללכת מחיל אל חיל. לפני הדלקת נר חנוכה מברכים שלוש ברכות. הברכה הראשונה היא "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה". בחלק מהגרסאות אומרים להדליק נר של חנוכה, אבל הסיבה שאנחנו אומרים להדליק נר חנוכה בלי המילה "של", כי אנחנו רוצים לשמר את נוסח הברכה שיהיו בה שלוש עשרה תיבות, שלוש עשרה מילים שהן כנגד י"ג מידות הרחמים, ולכן אנחנו מדלגים על המילה, משמיטים את המילה "של" ואומרים רק להדליק נר חנוכה. הברכה השנייה, "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה". "בזמן הזה" — יש כאלה נוסחאות שכתוב שמה "ובזמן הזה". והמשמעות היא שאנחנו מודיים-- מודים להשם לא רק על הניסים שהוא עשה אז, אלא גם על הניסים שהוא עשה אז וגם על הניסים שהוא עשה בזמן הזה. הימים שהוא עשה-- הניסים שהוא עשה אז בימים ההם, ובזמן הזה, בנוסף גם הניסים שהוא עשה בזמן הזה, כי אדם חייב להודות לה' מתחילת כל הניסים ועד היום שבו הוא נמצא. אבל למעשה כתבו הפוסקים שאין צורך להזכיר את זה, להזכיר ולומר "ובזמן הזה", כי אנחנו יודעים שכמו למשל בברכה של יש ב-ב-בניסים, יש ברכת הזמן שאנחנו מודים על הזמן הזה שבו אירעו הניסים, ויש ברכת המקום על המקום שבו נעשה. אה, ברור

28:52 דובר 2 שעשה לי נס במקום הזה. אנחנו לא רואים שיש, אמ, נוסחאות שמזכירים, אה, ברור שעשה לי נס הוא במקום הזה. לא מזכירים את ה-- את ה-- את שאר הניסים, אלא מזכירים רק את הנס שעליו אנחנו בעיקר מדברים, ולכן כשמדברים על הנס של חנוכה אז מזכירים רק את הניסים שעשה בימים ההם בזמן הזה, בלי להגיד "ובזמן הזה". הברכה השלישית שמברכים ביום הראשון לפני הדלקת נר חנוכה זוהי ברכת שהחיינו. הברכה ש-ש-שנקראת ברכת הזמן, כמו כל מצווה שמתחדשת ומגיעה מזמן לזמן, אנחנו מודים לה' על שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמרו חכמים שגם נרות ושמנים שאסרו להדליק אותם בשבת מותר להדליק בהם בחנוכה. הסיבה, הטעם לחילוק בין נרות שבת לנרות חנוכה, שבנרות שבת אנחנו רואים שיש שמנים ופתילות שאסרו, ואילו בנרות חנוכה כל השמנים והפתילות כשרים להדלקה, כיוון שנרות שבת ניתנו ליהנות בהם. אדרבה, כל העניין של מצוות נר שבת זה עונג שבת משום שלום בית, שלא ייכשלו בעץ ואבן, וגם שיאיר לנו את המקום שבו אוכלים את סעודת השבת, "וקראת לשבת עונג", שבמקום שבו אנחנו מתענגים שם יהיה לנו תאורה, ככה יהיה לנו יותר עונג שבת. אז כל המטרה בנרות שבת זה להוסיף לנו עונג ושנוכל באמת ליהנות מהם. וכיוון שניתנו הנרות ליהנות בהם, אז יש חשש שאם הנרות לא ידלקו כמו שצריך אז הוא יטה את הנר כדי שהנר ידלק יותר טוב, וחלילה אפשר להיכשל באיסור של מבעיר בשבת, ולכן אסרו להדליק בשמנים ופתילות שיש איתם בעיה, שיכולים להיווצר איתם כל מיני בעיות ואנשים יכולים להיכשל חס ושלום ולהטות את הנר. מה שאין כן נרות חנוכה, מלכתחילה הם ניתנו שלא ליהנות בהם ואין לנו רשות להשתמש

30:52 דובר 2 בהם, ולכן אין חשש שיבואו ויטו את הנר כדי ליהנות מהם, כדי שיאירו בצורה יותר טובה שיוכלו ליהנות מהם, כיוון שמלכתחילה הנרות הללו לא ניתנו ליהנות בהם. אבל אף על פי כן אומרים הפוסקים שמצווה מן המובחר להדליק בשמן זית. אנחנו יודעים שבשמן זית היה הנס של נרות של, של, של פך השמן, היה ב-ב-ב-בנרות של שמן, ושמן זית הוא המובחר ביותר, ואנחנו יודעים שכתוב "התנאה לפניו במצוות". אנחנו בוחרים את השמן המובחר ביותר, את הפתילות הנאות ביותר, פתילות של צמר גפן, ומשתדלים שתהיה מנורה, מנורה נאה ביותר. והרבי אומר שגם צריך לדייק שהמנורה תהיה בדוגמת הנרות של בית המקדש. מנורת המקדש הייתה עשויה מקנים ישרים, וככל המצוות שעושים אותם צריך לעשות אותם מתוך הידור ויופי, "התנאה לפניו במצוות". את מנורת החנוכה מעמידים למטה מעשרה טפחים, ועל פי הקבלה אנחנו יודעים שזה צריך להיות בין שלושה טפחים לשבעה טפחים. אבל יש הוראה נפלאה בכך שאנחנו מדליקים את נרות החנוכה למטה מעשרה טפחים. אנחנו יודעים שהגמרא אומרת במסכת סוכה שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה. אנחנו יודעים בקודש הקודשים את המידות של הארון ואומרים שהשכינה מעולם לא ירדה למטה מעשרה. ומשום כן בחג החנוכה אנחנו רואים שהדלקת נרות חנוכה, השראת השכינה של ימי החנוכה היא דווקא למטה מעשרה טפחים. הכוח של נרות חנוכה לבקוע את החושך ולהוריד את השכינה אפילו למקומות הכי נמוכים, אפילו למטה מעשרה טפחים. ולכן את נרות החנוכה אנחנו מדליקים דווקא בתוך עשרה טפחים ולא למעלה מהם. את נרות החנוכה אנחנו מדליקים באמצעות נר נוסף שנקרא שמש. השמש הוא בדוגמת הכוהן שמדליק את הנרות, ואנחנו יודעים שכתוב "שרפים עומדים ממעל לו". ממעל לל"ו הנרות, לו בגימטריה ל"ו.

33:09 דובר 2 זה ל"ו, זה שלושים ושש. אנחנו יודעים שזה מספר הנרות שמדליקים סך הכול בכל ימי החנוכה, אז המספר שלושים ושש, שהוא בגימטריה ל"ו, "שרפים עומדים ממעל לו". השמש הוא כנגד השרף שעומד ממעל לנרות החנוכה, לכן הוא מוגבה מהם, הוא גבוה מהם, ואלו כמובן הסודות שעומדים מאחורי השמש. אה, חוץ מזה יש כמובן את ההסברים הפשוטים שעל פי ההלכה. אנחנו יודעים שאסור ליהנות מאור הנרות, ולכן מדליקים נר נוסף, שאם חלילה, אם יש צורך ליהנות מהנרות, חלילה לא יבואו ליהנות מאור הנרות שאסורים בהנאה, אלא מאותו נר נוסף שהדלקנו ממנו תהיה ההנאה. בנוסף, יש עוד הסבר: שאם יבואו להדליק, רוצים להדליק נרות, מדליקים כמה נרות בחנוכה, אז אסור להדליק מנר לנר. אז צריך שיהיה פה שמש, שאם יצטרכו להדליק נר נוסף אז ישתמשו בשמש ולא חלילה בנרות החנוכה. את הנר הראשון של חנוכה מציבים בימין החנוכייה, מימין למנורה, כי צד ימין הוא חשוב יותר, אבל בשאר הימים אנחנו מתחילים מהשמאל אל הימין. הסיבה שאנחנו מתחילים מהשמאל אל הימין היא כי כל יום אנחנו רוצים להדליק בנר החדש שבו ניכרת התוספת. ב-ב-ביום הראשון היה רק נר אחד. ביום השני אנחנו רוצים לומר שהפך הספיק גם ביום השני, אז מדליקים שני נרות. אז זאת אומרת, עיקר החידוש הוא בנר השני, ובו אנחנו רוצים להתחיל את ה-- ולברך, כיוון שבו עיקר החידוש. יש עוד הסבר, שאם אנחנו נתחיל מה-מהנר השמאלי, אז יוצא שאנחנו נפנה אחריו, מיד אחריו אנחנו נלך אל הנר הימני. אנחנו יודעים שתמיד כל הפניות שפונים צריך להיות לפנות אל הימין. אם אנחנו נדליק מהנר הימני, אז אנחנו נצטרך לפנות לצד שמאל. אבל כיוון שאנחנו רוצים לפנות לימין,

35:16 דובר 2 אז אנחנו מתחילים מהשמאל וכך תמיד אנחנו נפנה תחילה לצד ימין. אדמו"ר המוהר"ש אומר ש-שצריך להקשיב למה שנרות החנוכה מספרים. נרות חנוכה מספרים לנו מסירות נפש. אנחנו יודעים שצריך להתעכב ליד הנרות, חוץ מערב שבת שאנחנו מדליקים את הנרות אה לפני הדלקת נרות שבת ולא מתעכבים לידם, אבל אנחנו מתעכבים ליד הנרות ומקשיבים למסר שנרות החנוכה מספרים לנו. בימי הגאונים תיקנו שאת הדלקת נרות החנוכה ידליקו גם בבית הכנסת. טעם הדבר משום פרסומי ניסא: נמצאים רבים מישראל במעמד ומדליקים שם את נרות החנוכה, אז מעבר לפרסום הנס שכל אחד עושה כשהוא מדליק את נרות החנוכה בביתו, יש אה תוספת של פרסום הנס כאשר ההדלקה נעשית במעמד של עשרה. מפורסם מאוד שבדורות, בדור, בדורנו הרבי עורר לצאת לרחובה של עיר ולזכות יהודים במצוות החנוכה, וכולל לערוך כינוסים ובהם לקיים הדלקות מרכזיות, שהמשמעות שלהם, המטרה שלהם זה, אה, לפרסם את הנס בכל מקום ומקום, שיהיה פרסומי ניסא בקנה מידה הכי רחב שיש, שכולם, כל יהודי ויהודי, אה, יפורסם אצלו הנס ולא יהיה מקום שלא יגיע אליו השמחה והאור של, אה, ימי החנוכה. אחרי סיום הדלקת נרות חנוכה אומרים את נוסח הנרות הללו. הנוסח של הנרות הללו מספר לנו על, על הנס המופלא של חנוכה, והמעניין הוא שגם הסדר של כתיבת הדברים והמאורעות שעליהם אנחנו מודים, גם ממנו יש ללמוד הוראה. הרבי אומר שכשמסתכלים בתחילת הנוסח כתוב "על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות", ובסיומו של הנוסח כתוב "על ניסך ועל נפלאותיך ועל ישועותיך". אנחנו רואים שהסדר השתנה, אז הרבי מסביר שבהתחלה הדברים קרו לפי, אה, סדר התרחשות הדברים. אנחנו יודעים שבהתחלה החשמונאים נלחמו במודיעין, בעיר שלהם, ששם היו פחות יוונים,

37:41 דובר 2 אז הישועה שלהם הייתה בגדר ישועה. עדיין היה פה, אה, הצלחה, הצלחה אלוקית, אבל זו הייתה ישועה. אחר כך, כשהם באו, "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים", אז כאן קרה נס, ולכן אנחנו אומרים אחרי זה, אה, "על הנסים", ואחר כך אנחנו אומרים "ועל הנפלאות", שזה מרמז על מציאת פך, פך השמן שדווקא בו לא נגעו, שפלא הדבר שלא נגעו בו. אבל כשמגיעים לסיום הנוסח, שם אנחנו מגיעים להודות ולהלל לשמך הגדול. כאשר הדברים הם לשמך הגדול, כאשר אנחנו עומדים להודות ולהלל לשמך הגדול, אז כאן יש כאן סדר. בהתחלה אנחנו, אה, הולכים לפי מה שאנחנו שמים לב. הדבר שהכי בולט זה נס. כשקורה נס, אז מיד אני נותן את ליבי להודות על הנס הגדול. אז אנחנו מודים על ניסך, ואחר כך אנחנו מתבוננים קצת יותר בעומק, ואנחנו אומרים שגם על הנפלאות, דברים שהם בגדר פלא, אמנם לא נס, אבל הם בגדר פלא, גם עליהם אנחנו רוצים להודות להשם וצריכים להודות להשם. אבל כשמתבוננים ממש ממש בעומק, אנחנו יודעים שאפילו על ישועותיך, אפילו על הדברים שהם ישועות, הצלחות קטנות שקורות לנו במהלך החיים, גם עליהן צריך לתת את הדעת ולהודות להשם על אותן, אה, הצלחות. אם כן, גם הסדר מלמד אותנו שאפילו על הדברים הקטנים צריכים להודות להשם. דבר מאוד מעניין, שנס חנוכה נקבע לשמונה ימים, למרות שאנחנו יודעים שעל פי דרך הטבע, הנס שמצאו ביום הראשון, אה, ה-ה-הפך שמצאו ביום הראשון, הוא לא היה בדרך נס, הוא לא דלק בדרך נס כי היה בו להדליק יום אחד. שאלה מפורסמת ששאל כבר הבית יוסף, ומאות שאלות, מאות תשובות כבר נכתבו על-- ליישב את השאלה הזאת, קושיה מפורסמת בשם שלה.

39:40 דובר 2 קושיית הבית יוסף. הרבי בשיחות מסביר שכמו שאדמו"ר הזקן, כשהוא ישב במאסר, אנחנו יודעים שהיה סיפור מפורסם שהוא עצר את הסירה כדי, אה, לערוך קידוש לבנה. וכאשר לא רצו הסוהרים לתת לו לומר את קידוש הלבנה, אז הוא עצר את הסירה, ואחרי שראו הסוהרים את כוחו של אדמו"ר הזקן לעצור את הסירה, אז אמרו לו שהוא יכול לקדש. אבל אדמו"ר הזקן לא רצה לקדש את הלבנה, הוא רצה שהסירה תמשיך לנסוע ושהסוהר בעצמו יעצור את הסירה, ואז הוא נעמד, אה, לקידוש לבנה. למה הוא באמת היה צריך לחכות שהסוהר בעצמו יעצור את הסירה? למה? הרי הסירה כבר נעצרה מכוח עצמה. אז הרבי מסביר שהוא רצה שהברכה תהיה בדרך הטבע, שהברכה תחדור לתוך גדרי העולם, וכשהברכה חודרת לגדרי העולם, אז יש כאן את התכלית של בריאת העולם, שהקדוש ברוך הוא רוצה שתהיה דירה בתחתונים, שהשראת השכינה תשרה בתוך גדרי העולם, לא באופן של שבירת גדרי העולם, לא באופן של שידוד מערכות הטבע, אלא שהטבע עצמו ישרת, יהווה כלי שרת להשראת השכינה. אם כן, גם בנס חנוכה, הנס של היום הראשון זה היה נס מאוד מאוד טבעי. מצאו פך שמן שהיה אמור לדלוק יום אחד, והוא באמת דלק יום אחד, ולכאורה אין בו נס ביום הראשון, אבל זה הנס הכי גדול. הנס הכי גדול זה הטבע. איך שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ברא את הבריאה, ואנחנו צריכים לתת את הדעת שגם הדברים של חוקי הטבע הם הניסים הכי גדולים, והמטרה שלנו זה ללכת ביחד עם חוקי הטבע, לא לשבור את הטבע, לא לשדד את הטבע, אלא להביא את הטבע בעצמו שיהיה לו הכרה באלוקות. לגבי חיוב

41:41 דובר 2 נשים במצוות הדלקת נרות חנוכה, אנחנו יודעים שכתוב בפוסקים שגם נשים חייבות במצוות נרות חנוכה, אה, כיוון שאף הן היו באותו הנס. אנחנו יודעים שהגזרה הייתה שהיוונים פשטו ידיהם, אה, כמובן כתוב שמה שהם רצו גם כן, פשטו ידיהם בבנותיהם, וככה שהנס היה שבנות ישראל ניצלו מידי היוונים, וגם, אה, הנס כידוע היה על ידי יהודית שהתגברה והתאמצה והביאה לניצחון המלחמה בזכות המסירות נפש שהייתה לה. אם כן, הנשים תפסו משקל מאוד מכריע בניצחון של המלחמה, ולכן הנשים הן חלק ממצוות החנוכה. אבל אף על פי כן, מצינו שנשים לא מדליקות בעצמן, אלא הן, אה, שומעות את הברכה ונוכחות בהדלקה של בעליהן או אביהן, לנשים שעדיין לא נשואות. כמובן שנשים שאין להן, אה, שהן חיות לבד, אז הן צריכות להדליק את נרות החנוכה, הן חייבות במצווה. אבל כשהן נמצאות בבית שבעליהן, אה, מדליק, או, אה, בנות שאינן נשואות, הן נמצאות בבית אביהן, הן לא מדליקות בעצמן, אלא שומעות את הברכה מהאיש שמדליק את הנרות. הסיבה שהן לא מדליקות בעצמן, כתבו הפוסקים, שאנחנו יודעים שמצוות נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ, ואילו הנשים, המצווה שלהן זה כל כבודה בת מלך פנימה. ממילא לא שייך ולא מתאים שהן יעמדו בחוץ, ולכן נקבע שנשים לא מדליקות את נרות החנוכה. אנחנו יודעים שמסופר שהרבי הרש"ב, כשהוא היה יוצא, אז הוא היה מצווה לרבנית שהיא תדליק, אבל תשמע את הברכה מאחר. אבל בכל אופן, המצווה, ודאי מצוות הדלקת נר חנוכה היא מצווה ששייכת לנשים, ובייחוד אנחנו יודעים שנשים, אה, נזהרות שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות דולקות. הכוונה, כל מלאכה שלא עושים בחול המועד, כמו תפירה וגיהוץ וכיבוס, כל הדברים האלה

43:55 דובר 2 נשים לא עושות בזמן שהנרות דולקות, כיוון שלהן היה חלק משמעותי בנס החנוכה. חג החנוכה מלשון חינוך, ובאמת הזמן הזה הוא מסוגל ביותר לערוך כינוסים של ילדים ולעורר, לספר להם את המצווה של חג חנוכה, לעורר אותם, אה, ולחזק אותם בכל מה שקשור בהוספה בתורה ומצוות. אנחנו יודעים שיש הרבה מנהגים שקשורים עם הילדים, ואנחנו יודעים שיש גם מנהגים שקשורים עם ימי החנוכה. יש משחק מפורסם, משחק הסביבון, שכתוב עליו נ, ג, ה, ש, שמזכיר לנו את הנס גדול היה שם בבית המקדש, והרבה טעמים נאמרו בדבר הזה. כמובן שהמשחק הזה, שגדולי ישראל היו משחקים בו, אה, כמובן שהמשחק הזה הוא גם כן אמצעי נוסף לחבר את הילדים אל מצוות החנוכה, אל האור המיוחד של חג החנוכה, ולהוסיף בחינוך שלהם. מנהג ישראל לחלק דמי חנוכה לילדים בכל יום ויום מימי החנוכה, אה, כמו שהרבי מעורר שצריך לתת כל יום, והאיש ייתן לאשתו והאחים ייתנו לאחיהם, והאישה גם תיתן לבעלה. אה, מוסדות החינוך ייתנו לתלמידיהם, וכמובן העיקר, עיקר המנהג, אה, במקורו היה שהאבא נותן לילדיו דמי חנוכה, מעות חנוכה. הרבה טעמים נאמרו בדבר. אה, אני רוצה להזכיר כמה דברים שאמר, אה, שכתב ר' לויק, אביו של הרבי, הגאון החסיד הרב לוי יצחק שניאורסון, החסיד המקובל, שהוא, אה, כתב בביאור על המנהג הזה של דמי חנוכה. אומר הרב לוי יצחק שאנחנו רואים שכבר יש מקור קדום מאוד למנהג הזה של נתינת דמי חנוכה. כתוב כבר בגמרא שאסור להרצות מעות כנגד נרות החנוכה, שבאים לבטא שאסור להשתמש לאור הנרות, אסור ליהנות לאור הנרות. אז, אה, אז כתוב, הלשון הוא שאסור להרצות. הדוגמה שחכמים משתמשים זה להרצות מעות. אז זאת

46:17 דובר 2 אומרת שאנחנו רואים שכבר אז היה מקובל שהיה עסק עם כסף ומעות ליד נרות החנוכה, וכמובן שלא עושים את זה ממש לאור הנרות. כמו שאמרנו, שמציבים שמש כדי לא ליהנות ממש לאור הנרות, אבל רואים שהמנהג הזה של לחלק מעות זה היה דבר מאוד מאוד קדום. טעם נוסף, ימי חנוכה נקראים ימים של חינוך, ואנחנו יודעים שכשרוצים לחנך את הילדים אז נותנים להם, אה, תמריץ. רוצים לעודד אותם, אז נותנים להם, אה, מעות, וכדי לעודד אותם ולחנך אותם אז נותנים להם את הכסף בימי החנוכה, כי העניין של חנוכה זה חג של חינוך. אה, בנוסף, אה, אנחנו יודעים שימי החנוכה הם קשורים עם צד השמאל. אנחנו לוקחים את הנרות ומדליקים אותם, אה, בצד שמאל. מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. אנחנו עובדים עם השמאל, ועל התורה כתוב, "בשמאלה עושר וכבוד". וכיוון שחג חנוכה הוא שייך להאיר ולברר את צד השמאל, אז גם כן משתמשים עם מעות שהעניין שלהם זה, זה עושר, וצריך לחנך את הילדים, להרגיל אותם שכל העושר שהשם נותן זה כדי שיעבדו אותו בצורה טובה ומתוך מנוחת הדעת. להרגיל את הילדים שהכל זה מגיע מאת השם, כדי שאנחנו באמת נוכל להוסיף בלימוד התורה, בקיום המצוות. בימי החנוכה מוסיפים ביותר במצוות הצדקה, וטעם הדבר, אנחנו יודעים שהיוונים רצו להילחם כנגד שלושת העמודים שעליהם התורה עומדת. הם רצו להשכיחם תורתך, שזה קו התורה. הם פשטו ידיהם בממונם, שזה קו הגמילות חסדים, וכמובן הם רצו לבטל את הקורבנות בבית המקדש, שזה העבודה. תורה, עבודה וגמילות חסדים, וכנגדם אנחנו מוסיפים בימי החנוכה בלימוד התורה, בעבודת התפילה, וכמובן שכל ההוספות המיוחדות בתפילה של, של הלל והודאה, וכמובן מוסיפים בגמילות חסדים, מוסיפים לצדקה, וזה

48:29 דובר 2 מנהג מאוד מאוד עתיק שבימי החנוכה היו מחזרים על הפתחים לאסוף, אה, מעות לצדקה. תיקנו חכמים לקרוא בכל יום מימי החנוכה את פרשת הנשיאים בפרשת נשא. הסיבה שתיקנו לקרוא את הפרשה הזאת של הנשיאים בכל יום מימי החנוכה, כיוון שהקורבנות הללו של הנשיאים הביאו בחנוכת המשכן. ואנחנו יודעים שאחרי שהיוונים שיקצו את בית המקדש ואחרי כל, כל מה שהם עשו שמה בבית המקדש, באו, אה, החשמונאים וחנכו את בית המקדש מחדש אחרי כל מה ששיקצו שמה היוונים, ולכן אנחנו קוראים את הקריאה הזאתי בימי החנוכה, כיוון שיש כאן מעין חנוכת המשכן שהייתה בימי הנשיאים. בנוסף, אנחנו יודעים שחנוכת המשכן מעיקרה הייתה צריכה להיות בכ"ה בכסלו, אבל הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו להמתין עד ראש חודש ניסן, שבחודש זה נולדו האבות. אבל הקדוש ברוך הוא אמר שהוא ישלם לכ"ה בכסלו אחר כך, כאשר יבואו החשמונאים וינצחו את מלכות יוון, אז החנוכה שלהם תהיה בכ"ה בכסלו. אם כן, יש קשר מהותי בין הימים של, אה, אה, של חנוכת המשכן לימי החנוכה, ולכן קוראים את קריאת הנשיאים, פרשת הנשיאים של חנוכת המשכן בימי החנוכה. היום האחרון של חג החנוכה נקרא זאת חנוכה. הסיבה שקוראים בפשטות ליום הזה זאת חנוכה, כיוון שכל יום מימי החנוכה אנחנו קוראים בתורה את פרשת הנשיאים בפרשת נשא, וכל יום אנחנו קוראים את קורבנות הנשיאים. בימי הנשיאים הם שנים עשר ימים, אה, כל יום הקריב נשיא, ולמעשה בחג החנוכה ישנם רק שמונה ימים. ביום השמיני אנחנו קוראים את היום השמיני, התשיעי, העשירי, ביום האחד עשר וביום השנים עשר, ומוסיפים אחר כך את הקטע שאומרים "זאת חנוכת המזבח", אה, וממשיכים הלאה לתחילת פרשת בהעלותך עד

50:53 דובר 2 "כן עשה את המנורה", ששם מדובר על הציווי של עשיית המנורה, שזה שייך כמובן למנורת המקדש שבה היה הנס חנוכה. אז בפשטות בגלל שקוראים ליום הזה "זאת חנוכה", "זאת חנוכת המזבח", אז נקרא היום הזה זאת חנוכה. אבל הרבי אומר שבעומק יותר היום הזה יש בו מיוחדות שהוא מכיל בתוכו את כל ימי החנוכה. כל העניינים של חג חנוכה שהיה אפשר לעשות אותם בכל הימים המופלאים האלה אפשר להשלים וביתר שאת. הרבה, הרבה פעמים, אה, מתועד ביום הזה של חג חנוכה, של, של זאת חנוכה. אה, אנחנו יודעים שגם בראש חודש כסלו, כשהרבי יצא, שנת תשל"ח, אה, אחרי האירוע שהיה בשמיני עצרת באותה שנה, ההתוועדות של סעודת הודיה הרבי עשה אותה דווקא בזאת חנוכה, יום הזה שהרבי אומר שמשלים וכולל בתוכו את כל ימי החנוכה. ממילא את כל העניינים של חג החנוכה אפשר להשלים ביום הזה ביתר שאת וביתר עוז ולהמשיך את האור של חנוכה על כל השנה כולה.