ראש חודש כסלו תשל"ח - הרב טוביה זילברשטרום שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אני חייב כאן לספר סיפור שראיתי במו עיניי. הרופאים ישבו מבחוץ וראו את הפעילות כדי שזה לא יהיה, אבל ראש חודש כסלו פעם ראשונה הרבי ירד, אה, יצא לבית, אבל הוא התפלל ב-ב-- הוא התפלל בבית הכנסת. בהתחלה הוא התפלל בתוך החדר, אחר כך עשו מניינים בזאל התחתון, אחר כך עשו מניינים גם בתוך הזאל, כולל שבתות. למטה לבית מדרש אז, אה, הרבי בינתיים לא ירד למקום שהיה כל הסיפור של שמחת תורה. עכשיו ככה, לגבי ל-- אה, התוועדות ראשונה-- שהרי שיחות והתוועדויות היו תמיד במוצאי שבת, אבל התוועדות שהרבי ישב בתוך ההתוועדות בתוך עמי אנכי יושבת, זו הייתה התוועדות רגילה ב-י"ט-- אה, התוועדות ראשונה בי"ט כסלו ואחר כך ב-י' שבט ובפסח הרבי, אמ, התוועד בגלל שזה היה אחרון של פסח ושאר הדברים היה מוצאי שבת, תמיד היה שידור מתוך החדר של הרבי. הרבי לבש את הכובע, חליפה, הסרטוק והגרטל. מ-מ-מול השולחן היו נעמדים המזכירים הרב חודוקוב, הרב גרונר והיה גם הרב מינדל. הרבי היה מדבר אליהם ולתוך המייק, המיקרופון, והיו שומעים את השידור בבית הכנסת ובכל העולם. ואחר כך שנים זה גם נמשך. כשהרבי כבר ירד להתוועדויות, הרבי היה מתוועד מוצאי שבת לא הרשו בשבתות להתוועד לרבי ו, אמ, חוץ מאחרון של פסח, אה, חג השבועות, אבל השאר מתי שהכרי-- אי אפשר. אבל במוצאי שבתות זה היה ב-- מתוך שידור. גם אחרי שהרבי ירד זה היה במוצאי שבת. בי"ט כסלו זה הייתה ההתוועדות ראשונה שהרבי ירד לבית הכנסת. ביקשו אז, תמיד היו אומרים שלוש פעמים לחיים בהתוועדות שרק יגידו פעם אחת לא יטריחו את הרבי. י"ט כסלו בין הרבי-- כשהר-- אז היה שיחות, ההתוועדות רגילה, כתובה ומשודרת, ובעת אמירת

02:34 דובר 2 המאמר אני רואה לחץ מסוים. הרופא שהיה בהתוועדות זה היה דוקטור וייס. דוקטור וייס אני זוכר שהוא הגיע בתוך שמחת תורה, הרב קרינסקי נסע להביא אותו עם משטרה. הוא נסע בשמחת תורה משיקגו ל-- איך שהוא הגיע, אני זוכר אותו עם תיק ורופא. באותו זמן, אה, מקיף על הראש לא היה. ההתקדמות של דוקטור וייס הייתה ש אחר כך ראו אותו עם מקיף על הראש, אחר כך ראו אותו עם חליפה, אחר כך ראו אותו עם כובע ואחר כך ראו אותו עם גרטל. אני חייב להוסיף מה שהרב אברהם מאיר מליובאוויטש מהרבי הרש"ב אומר, "ככה אני זוכר את הרביים. מי שהתקרב אליהם, מי שלא יהיה נסחף ונהיה חסיד נלהב". לראות את דוקטור וייס איך שהוא הגיע אחר כך שהוא היה רוקד בהתוועדויות, אה, גם התחיל לגדל זקן, רק העבודה דרשה שהוא יסיר את זה, אה, אבל היה פלאי פלאים. אז בוודאי י"ט כסלו הוא בא לראות. אני זוכר שהראו לו את ההתוועדות של י"ג תשרי. הוא מכיר את הרבי, הרבי היה שולח אליו, היו מתכתבים לגבי רפואות, אבל הוא לא היה אף פעם קודם. והראו לו את הי"ג תשרי לראות את אותו רבה שנמצא לידם בתור מטופל, איך שהוא התוועד קודם עם כל הברן[?], עם כל החסידות. לראות, הם רצו לראות את השינויים על הפנים של הרבי. תמיד שמענו סיפורים. אני השובב שאלתי פעם את דוקטור וייס איך אתה מסתדר עם הפציינט שלך? כי שמענו הרבה סיפורים וכל אחד מתבצר. אז הוא אמר אני מסתדר איתו טוב מאוד. על כל פנים, אז י"ט כסלו אז היה ככה. ד"ר וייס היה בהתוועדות. ישבתי לא רחוק ממנו והוא ישב בהתוועדות והוא ישב

04:35 דובר 2 עם מכשיר אה טלפונים לא היה אז היה ווקי טוקי קראו לזה, ולמעלה ישב ד"ר פלדמן. הוא ישב ליד המכונה וכל הזמן במעקב, כי פעם כי אה לראות את ההתרגשות של הרבי, כי פעם ראשונה נתנו לו לרדת בכלל ל-770 עוד פעם לאותו אולם גדול שהרבי לא היה משמחת תורה ולהתוועד. אז היה מעקב, מעקב צמוד לראות על המכונה את כל הפעימות של הלב. בכלל, אז אני זוכר שדיברו מה, מה אני שאלתי מתי רואים אצל הרבי התרגשות הכי גדולה במכונה? בתפילה, בהתוועדות, במאמרים, ב-- הרי פעם ראשונה שהרבי-- שאפשר לראות קצת משהו יותר מאשר עיני בשר שלנו רואים. אז מה שמעניין כשהרבי היה עונה על פתק של חסיד שכותב לו, הרבי היה כותב אפילו את התשובה הכל כך רגילה שהוא כתב אותה אלפי פעמים. אז כר על הציון. אז באותו רגע ראו את ההתרגשות ואת הפעימות הלב הכי חזק. זה נקרא עד כמה הרבי מכניס את עצמו ל-לברך ולמצב של החסיד. זה אני זוכר היה ברור שאז רואים הרבה. אז בהתוועדות הויס ישב לידי. הרבי נכנס להתוועדות ולא שמו לב שום דבר מיוחד, אבל הרבי היה מחובר בחולצה שלו את ה-- כמו עט, שמה זה היה מה שמה שמצלם כל הזמן את הפעילות של הלב והמכונה למעלה איתה שם ישב ד"ר פלדמן והוא מסתכל על ה-- ובאמצע ההתוועדות אז אני רואה שיש כזה המולה וד"ר וייס פונה והוא פונה לגרונר ונהיה-- אף אחד לא ידע מה קורה ומיד אחרי המאמר ראיתי את הרב גרונר ניגש אל הרבי והוא אומר לו משהו והרבי מאזין והרבי מכניס ככה את היד בכיס או עושה איזו פעולה מסוימת, והוא עושה תנועה עם היד

06:46 דובר 2 כאילו לא יודע מה אתה רוצה. טוב, אף אחד לא ידע מה זה, מה היה ה-- לא, לא הבנו. אבל בי' שבט חזר על עצמו התמונה הזו עוד הפעם ואז ראו את המצב לאמיתו. מה גילו אז? שבשעה שהרבי אומר את המאמר והמאמר זה ידוע, שמעתי בעצמי מהרבי כמה פעמים שאז השכינה מדברת של ההתוועדות של המקום שלו, מקומו הקדוש בדרומית מזרחית של בית הכנסת, זה היה רק בחנוכה תשל"ח, פעם ראשונה שהרבי ירד וירד רק במעלית והרבי הלך עד המקום שלו. אני זוכר את הפעם הראשונה שהרבי נכנס והרבי נכנס ל-770 וי"ט כסלו כבר היינו, אבל הולך בחנוכה וכל צעד שהרבי הלך והלך ומגיע למקום שלו בימה לא הייתה כי הבימה באמצע השנה רק התחילה בתשל"ח, אבל חנוכה ראש חודש כסלו כבר הלך לבית, י"ט כסלו הוא ירד למטה. חנוכה הוא הגיע למקום שלו במקום. אז אה כשהרבי הגיע למקום היה התרגשות מאוד גדולה. כל צעד הלבבות של כולם עבדו. הרבי התפלל תפילת מנחה, ואחרי זה הייתה הדלקת נרות. הדלקת נרות אצל הרבי זה הדלקת נרות חנוכה. צריך לייחס לזה בפני עצמו. הרי הרבי לא הדליק בציבור כמו שכתוב בספר המנהגים, כי החסידים והרבי הדליקו כולם באותו זמן. אבל הדלקת הנרות בבית הכנסת וההסתכלות של הרבי על הנרות ואחר כך ההסתכלות של הרבי על הציבור זה היה אי אפשר היה להסתכל לרבי בעיניים. הרבי היה מסתכל, היה חייבים להוריד את העיניים, לא היה שייך להסתכל לרבי זה היה אש יוקד. העיניים מיוחדות בזמן הדלקת נרות חנוכה. זה היה תמיד כולל תשנ"ג. על כל פנים ב-ב-בניס באותו תש"ע חנוכה תשל"ח. אז כמה דברים מיוחדים. קודם כל בהדלקת הנרות. אז כשהרבי

10:16 דובר 2 גו-- מדליקים את הנרות, הרבי מסתכל על הנרות ועל כולם. אחרי זה מגיעים לעל הניסים שהרבי מסתכל בסידור ומשתתף בשירה וגם מוחא כפיים ובסוף על ניסיך הרבי מוחא כפיים. אז כששרו על ניסיך, על נפלאותיך, על ישועותיך, ניסיך, נפלאותיך של ישועותיך, של שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם, אבל ההרגשה של החסידים ניסיך, נפלאותיך, ישועותיך זה הרבי חוזר למקום שלו בימים ההם בזמן הזה. ההתרגשות הייתה גדולה ועם השובבות שלי אמרתי לאחד החברים בוא נעשה ריקוד ליד הרבי, מתי יש הזדמנות? הרי זה באמצע היום וה-770 לא כל כך מלא, רק הבחורים. אז בוא נאמר שרבע מבית הכנסת היה מלא, לא... אמרתי אפשר לעשות ריקוד. אז הרבי מדבר בשיחות ש ב-770 אף פעם לא היה ריקוד. למה לא היה ריקוד? כי בהתוועדויות אין מקום לריקודים. אפילו בשמחת תורה לא היה מקום לריקודים, הרי הקהל רקד על מקומו, אבל אז אף פעם לא. ב-ב-ב-באותו ליל חנוכה בחנוכה בתשל"ח אמרתי למישהו להתחיל לרקוד, ותמיד דברים חדשניים ב-770 זה מאוד מאוד מאוד נכון קצת. אז אבל לקחתי והמשכתי, התעקשתי והרבי המשיך למחוא כפיים עד שכל 770 כל ה-- כל אלה שהיו שמה מאתיים חמישים חבר'ה או כמה הפך למעגל אחד גדול ונדמה לי שזה מעגל אחד שהיה בכל השנים מתש"ט שרוקדים ב-770 במעגל מול. אני רק זוכר שהיה מעגל כל כך גדול שקצת הרגשתי לא טוב באותה תקופה הייתי עם אנגינה קשה. כמובן לא פספסתי שום ביקור של הרבי בבית מדרש, י"ט כסלו וכדומה, אבל אותו מעגל שאני התחלתי אפילו נהיה לי כבר קשה לרקוד. היה פשוט, היה כזה מעגל, הרבי אומנם בצורה קלה מאוד עם מוחא כפיים, אבל המעגל היה-- אז

12:27 דובר 2 יצאתי החוצה מהמעגל, לא יכולתי למשוך יותר, הרגשתי חולשה מסוימת ואז, אה, יצאתי. אבל כיוון שעוד לא הייתה בימה והרבי ממשיך והריקודים ממשיכים ו-- אני רוצה לראות את הרבי. נו, אז תמיד בסוף מסיימת יודעים שהרצפה והספסלים יש להם דין דומה, אז היו כמה שעמדו על הספסל וגם אני נעמדתי על הספסל כדי לראות את ההמשך של הרבי, את העידוד על המעגל. אבל הרבי מסתכל על כולם ובאותו רגע שנפגשו העיניים, המבט עם הרבי, אז הרבי עושה לי שתי תנועות. תנועה אחת רד למטה ותנועה שנייה כנס עם המעגל, תהיה עם החסידים. אז אולי זה הסיבה שמאז כמעט כל חנוכה, מאז ועד היום אני נמצא אצל הרבי וגם עם קבוצות שאני מלווה בחנוכה, אולי זה אחת הסיבות ש-- היה עוד דבר אחד, כשהרבי בחנוכה רוצה לחלק דמי חנוכה ואז בסוף בית המדרש דמי חנוכה והרבי אמר שכולם יעברו וגם היינו לחוצים בגלל התשל"ח, עדיין עם הלב והכול, אז, אה, רצו לסדר שיעברו כמה, כמה אנ-- כמה אנשים שיקבלו ולא יותר. אז הרבי הסתובב ואולי גם אני הייתי ביניהם. אז הרבי הסתובב ואמר מי שמונע ממישהו שייגש אליי