קידוש בשעה השביעית - הרב חיים שלמה דיסקין שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ידוע ההקפדה בחב"ד שלא לעשות קידוש בליל שבת. בארץ זה מעשרים לשבע עד עשרים לשמונה, כשמו השעה השביעית. הנושא הזה לא ברור להרבה מאוד אנשים. אה, ודאי שאלו שלא בחב"ד לא שמעו. עדות המזרח לא שמעו על דבר כזה, כי הפוסקים הספרדים לא מביאים את המנהג הזה חוץ מאחד, הכף החיים שהביא, כל השאר לא הזכירו אותו. הרבה לא מודעים לזה ונתקלים לפעמים בבעיות כשיושבים ביחד, אה, חב"דניקים עם לא חב"דניקים או בני משפחה שחלקם כן חלקם לא, או כשיש עוד כמה וכמה בעיות איך לעשות את זה שנוכל גם לשמור על המנהג הזה, ומצד שני לדעת שלא תמיד יקוב הדין את ההר ולפעמים אולי אין ברירה וזה נקרא שעת הדחק ולא חייבים במירכאות להשתגע על קיום העניין הזה. אבל קודם כל נתחיל. מה המקור של המנהג? המקור הוא בעצם האר"י ז"ל. מובא בתיקוני שבת מנהג האר"י שהאר"י ז"ל כותב שלא לקדש בכניסת השבת. הוא כותב או לפני או אחרי בשעה השביעית. אדמו"ר הזקן גם הוא מביא את זה בהלכות שבת. אחרי שאדמו"ר הזקן כותב בסימן רס"א, נצטט בפנים. קודם הוא כותב בסעיף א', בסעיף ב', "מצווה מן המובחר לקדש סמוך לתחילת כניסתו בכל מה שאפשר". אחר כך הוא אומר גם אם אדם יצא מבית הכנסת קודם, היות והוא כבר קיבל שבת, יש לו לקדש מייד סמוך לכניסתו. פעם שלישית הוא חוזר על זה גם בסוף סעיף ג', "וכבר מתבאר שלכתחילה יש לו לקדש מייד בבואו מבית הכנסת מבעוד יום". אחר כך בתחילת סעיף ג' מביא אדמו"ר הזקן, "יש נזהרים שלא לקדש בשעה הראשונה של הלילה, דהיינו שעה שביעית אחר חצות היום, אלא או קודם הלילה או לאחר שעה תוך

02:18 דובר 2 הלילה, לפי שבשעה הראשונה הוא מזל מאדים וסמא"ל מושל עליו" וכולי. מה המנהג הזה? בעצם צריך להבין במה מדובר פה. מדובר פה במשהו שהאר"י ז"ל מסביר לנו ואומר שבשעה הראשונה של הלילה, שזה שש שעות אחרי חצות היום, ותכף נסביר מה המשמעות של זה ואיך מודדים את זה, זה הזמן של מזל מאדים. מזל מאדים אנחנו כבר יודעים מהגמרא שקצת צריך להיזהר ממנו. הגמרא מביאה בכמה מקומות, גם במסכת שבת, יש כמה דברים שצריך להיזהר מהזמן שמזל מאדים שולט, הן בהקזת דם, הן הגמרא מדברת על מי שנולד במזל מאדים, מה התכונות שלו ומה האופי שלו. אנחנו קצת צריכים להיזהר למרות שכתוב שאין לישראל מזל, אמ, אה, ישראל הם למעלה מהמזלות, אבל דווקא ממזל מאדים אנחנו קצת נזהרים כי השפעה יש לזה. האם זה מכריח? שום דבר לא מוכרח, זה לא מכריח, אבל השפעה יש, והאר"י ז"ל כותב לנו להיזהר. מתי זה השעה השביעית? אני אסביר את זה רק בקיצור. אם אנחנו הולכים לפי ה-- ביהדות תמיד, אז שעה זה שעה זמנית. ככה מודדים לגבי זמן קריאת שמע, זמן תפילה, כל התאריכים במשך היום זה שעה זמנית. חוץ מפה. בשעה זמנית אנחנו לוקחים את היום ומחלקים אותו לשנים עשר חלקים ואת הלילה לשנים עשר. בחורף שעה זמנית יכולה להיות גם חמישים דקות, כי אם ה-- זה מתחיל מה, מהבוקר עד הערב מחלקים לשנים עשר ואין כל כך הרבה שעות בחורף. בקיץ היום הוא ארוך מאוד והלילה הוא קצר, אז, אז שעה זמנית בקיץ יכול להיות גם שעה ועשר דקות או יותר. למה? כי מחלקים את ה, את ה, את כמות השעות לשנים עשר. זה בכל החישובים. במקרה

04:14 דובר 2 הזה זה לא כך. קודם כל ההוכחה פשוטה, כי אם מדובר בשש שעות אחרי חצות, אם זה מדובר בשעות זמניות, אז תמיד זה יוצא השעה הראשונה של הלילה. למה צריך להגיד שש שעות אחרי חצות? אין מושג שש שעות אחרי חצות. בשעות זמניות אחרי שש שעות מחצות זה שעה ראשונה של הלילה, ואם זה היה לפי שעות זמניות אז היה כתוב לא לקדש בשעה הראשונה של כניסת השבת, שזאת השעה הזמנית הראשונה. אם זה היה כך, אבל כתוב אחרת. כתוב לא לקדש שש ש-- בשעה השביעית, שזה שש שעות אחרי חצות היום. למה? כי חצות היום זה לפי שעות זמניות וזה בארץ בערך עשרים לשתים עשרה בחורף עשרים לאחת בקיץ. זה ה-- זה החצות ש-ש-ש-- חצות היום. שש שעות מלאות של שישים דקות אחרי חצות היום. מתי זה שש שעות מלאות? יוצא שזה בין עשרים לשבע לעשרים לשמונה, כי אם עשרים לאחת זה חצות היום אז שש שעות מלאות זה בין עשרים לשבע לעשרים לשמונה. בחוץ לארץ זה בין שבע לשמונה. זה לא דברים מדויקים. זה לא מתמטיקה, כי אין מדויק. אם זה היה מדויק כמו שהרבי כותב במכתב, שאם זה היה מדויק היה צריך לבדוק בכל עיר ועיר בדיוק מתי זה עכשיו, מתי זה חצות האמיתי. זה לא מדויק והרבי כותב שככה זה נקבע כדי שלא נצטרך כל יום שישי לבדוק בדיוק מתי היום יש שש פעמים שישים דקות מהחצות, מתי בדיוק היה חצות בכל מקום. כמו שאנחנו התרגלנו כבר שלגבי כניסת השבת כל אחד יודע לבדוק את האזור שלו בארץ. גם זה לא מדויק. גם זה לא זמנים של מאה אחוז מדויק, אבל אנחנו יודעים יש את לוח

05:54 דובר 2 הארץ שמתחלק פחות או יותר. חילקו את הארץ לכמה אזורים ולפי מה שקיבלו על עצמם מתי מדליקים נרות וזה מה שאנחנו מסתכלים. השקיעה גם יש הבדלים של דקות. לפעמים יכול להיות אפילו מקום קרוב אחד לשני והשקיעה האמיתית לא תהיה. אם כתוב חיפה שקיעה בחיפה בשעה זו וזו יש הבדל אם אני עומד בחיפה על יד הים או שאני עומד בחיפה על הכרמל. השקיעה לא תהיה. יש הבדל של זמן בין זה לזה. פה ראינו את-את-את השמש עד שעה זו וזו ופה נראה אותה עוד דקה או יותר, כך שהזמנים הם לא מאה. אבל קבעו לנו זמן מסודר שזה נקרא זמן הסכמי. קבעו את הזמן שבארץ זה יהיה בין עשרים לשבע לעשרים לשמונה בשעות הקיץ. בקיץ אין לנו בעיה כי תמיד זה יוצא עוד לפני שאנחנו מגיעים לעשות קידוש. אז המזל מאדים נמחק שאנחנו עדיין בבית הכנסת, כך שאין לנו את הבעיה בקיץ. הבעיה היא רק בחורף. עכשיו זה בעצם מה שכתוב פה באדמו"ר הזקן כותב, רק הוא כותב את זה בביטוי יש נזהרים, וכשהוא גומר את כל הסיפור הזה של היש נזהרים לא לקדש בשעה השביעית הוא מסיים, הוא כבר מתבאר שלכתחילה יש לו לקדש מיד בבואו מבית הכנסת מבעוד יום. כלומר יש פה שני דברים אחד לעשות קידוש מוקדם, שניים להיזהר בשעה השביעית. כמו שאמרתי קודם לא, לא, לא כל הפוסקים הביאו ובארץ כמעט רוב העדות לא הקפידו על זה. הרבי גם כותב על זה במכתבים. אני אקרא כמה מקומות. ראשית כל הרבי כותב ש-ש-כשכתבו לרבי במה שכתב שאין חוששים לזה בארץ הקודש, בטח יודיע טעמם של אלו שאין חוששים לזה. ואם ברי סמכין. זאת אומרת הרבי כותב

07:37 דובר 2 במכתב המופיע באגרות קודש חלק י"ב שהרבי כותב לברר למה. אחר כך הרבי כותב במה שכתב שזה כבר יותר מאוחר מה שכתב שבארץ הקודש אין נזהרים בזה, אם היה מנהג מקובל שם יש לומר הטעם שמלכתחילה לא קיבלוהו, וזה נכון העניין הזה שלכתחילה לא קיבלו אצל חלק ממנהגי החסידים חלק אולי גדול שמלכתחילה לא קיבלוהו. למה לא קיבלו? אז הרבי כותב ככה הטעם להיעדר קבלת מנהג זה יש לומר משום שומר מצווה לא ידע דבר רע. יש שכתבו שבארץ יש כמה וכמה שכתבו ב-- אחרונים למה לא קיבלו את המנהג הזה בארץ. יש אומרים שבארץ המזלות לא שולטים. הרבי מפריך את העניין הזה שזה לא ת-- לא הסיבה, כי כמו שהרבי מביא שמה שיש כאלה שאומרים שבגלל שבארץ אין שליטה של המזלות, אז אומר הרבי זה הפוך מהגמרא. הגמרא מדברת על כאלה שגרו בארץ ועל הם כותבים שהם נזהרים ממזל מאדים, כמו שהרבי כותב על רבי עקיבא, מביא את רבי עקיבא ומביא את הגמרא ב-ב-בשבת על אחד שנולד במזל מאדים שכדאי שילמד להיות שוחט כי יש לו דם חם. אז וזה מדובר על אנשים שגרו בארץ. אז הרבי אומר שזה לא מקובל, אבל היות ושומר מצווה לא ידע דבר רע, היות והולכים לעשות מצווה, הולכים לקדש, שהיא מצווה לקדש את השבת, לפחות מדרבנן ודאי שזה מצווה גם על היין. אז שומר מצווה לא ידע דבר רע ולכן אלה שלא נזהרים. אבל בכל זאת, הרבי כותב כן להיזהר. אנחנו יודעים שאצל הרבי מאוד נזהרו בזה ונזהרים עד היום. כמובן נזהרים שם עד היום מאוד בעניין הזה של שעה שביעית לא לקדש. בחוץ לארץ זה היה הרבה יותר חזק. בארץ מכיוון שהיו

09:21 דובר 2 פה בארץ הרבה שלא ידעו מזה, ואז כשהגיעו חב"דניקים לפה והביאו את המנהג, הרבה אחרים לא הבינו על מה מדובר בכלל, כי קראו את זה בשולחן ערוך, אבל קראו את זה כלשון יש נזהרים. כשכתוב יש נזהרים זה לא משהו שנראה לנו שזה כולם מוכרחים לעשות. במיוחד שאדמו"ר הזקן גם סיים אחרי זה שהוא מביא את המנהג, הוא כותב, הוא כבר מתבאר שלכתחילה יש לו לקדש מיד בבואו מבית הכנסת מבעוד יום. אז אם אדמו"ר הזקן מביא גם אחרי המנהג הזה, הוא כבר מתבאר, כלומר הוא מעדיף שיעשו את הקידוש לפני כן, והאדמו"ר הזקן כותב ש-- את המנהג כמו שהוא. עכשיו, האם ה"יש נזהרים" זה הולך על כולם או לא, פה צריך לדעת. אם לא המכתבים של הרבי, שהרבי נראה מאוד שהרבי רוצה שכן יקפידו על זה ויקפידו על זה גם בארץ, ומכמה וכמה מכתבים ש-ש-- מהרבי בעניין, אז יכול להיות שזה היה כמו עוד הרבה דברים שכתוב יש נזהרים ואנחנו לא נזהרים בזה. לא חסר מנהגים כמו שהרבי פעם דיבר באריכות על מנהגים ש-ש-שכתוב עליהם וכתוב שזה סכנה ומובא על זה באריכות. אני זוכר שיחה שהרבי פעם דיבר על העניין הזה שמובא מהרמקי בולול[?], שלא להתנגב אחרי מקווה, והרבי דיבר למה לא מקפידים על זה, ואחר כך הרבי חייך ואמר בדרך רמז, אני אומר שהרי גם אני לא מקפיד על זה ו-- והרבי גם הסביר גם למה, והרבי אומר שמנהג שלא נהגו בו אז עצם העניין שלא נוהגים או שכתוב בשולחן ערוך שהעולם לא נוהג, אז זה לא כתוב כדי להראות לנו שאנחנו מזלזלים, אלא שגם, גם יש כאלה שלא. לא צריך לזלזל במי שלא נוהג בזה כמובן. מי

11:03 דובר 2 שמקפיד מקפיד, מי שלא לא. אנחנו כחב"דניקים, חסידי חב"ד, אמורים ל-ל-ל-לכוון דברים של הרבי בפשו-- כפשוטו וכן להקפיד, ולכן לכתחילה צריך להשתדל ולהקפיד על זה ולשמור על הזמן הזה. בזמן הזה לא לעשות קידוש. מעט מאוד בתי כנסת חב"ד יכולים להספיק לגמור את הכול וגם להגיע הביתה ולקדש לפני השעה השביעית. לעיתים רחוקות זה יכול לקרות. זה יכול לקרות כשאין שיחה של הרבי באמצע, כשלא לומדים בבית כנסת, אלא מתפללים ממש מנחה, קבלת שבת וערבית ברצף זה יכול להיות. היות ובתי כנסת חב"ד הרבה כן מתעכבים ויש הפסקה ולומדים באמצע, כך שקורה הרבה פעמים וברוב הפעמים בחורף שמגיעים הביתה וצריך לשבת ולחכות. ופה אני רוצה לגעת בכמה נקודות בעייתיות וחומר למחשבה, וגם שכל אחד ישאל ויבדוק מה כדאי לו לעשות ב-ב-בסיטואציה שלו. האם להקפיד על העניין של-של לקדש מיד כשמגיעים הביתה או להקפיד על העניין של השעה השביעית ובאילו מקרים זה לפעמים מתנגש? אני אתן כמה דוגמאות לזה. רק אפתח קודם כל בדבר ב-ב-בהקדמה קטנה. להקפיד צריך להקפיד, וודאי שכך ענייני-- עניין של כל חב"דניק, אבל האם לא תפקידנו לדעת מה עושים במקום זה? ואני אסביר. אם נשארים בבית כנסת ללמוד, יש קביעות או שהאבא לומד באותו זמן עם הילדים שלו, או שכשהם ילדים קטנים אז נשארים ללמוד בבית כנסת, מגיעים הביתה כבר קרוב לשעה, לסוף השעה השביעית, מגיעים הביתה בשבע וחצי, שלום עליכם, קידוש ואז יוצא הכל טוב ובזמן. כשמגיעים הביתה קודם ובבית יש עוד אנשים. עכשיו מי זה עוד אנשים בבית? יכול להיות אורחים, יכול להיות הורים, יכול להיות הורים מבוגרים וגם הרבה הרבה מקרים אצלנו שזה הורים לא חב"דניקים וברוך השם יש לנו הרבה מתקרבים. יכול להיות

13:06 דובר 2 כאלה שהם מעדות המזרח שלא מקפידים על זה ואז מגיע הבן או החתן החב"דניק ואומר רגע אחד, עכשיו עוצרים ומחכים. אם היינו עושים קביעות עכשיו כל המשפחה לומדת, הילדים, אבא לומד עם הילדים, האימא יושבת, הכל בסדר מצוין. נשב, נחכה לשעה-- לסוף השעה השביעית. אבל מהבדיקה שאני יכול להגיד לכם די בוודאות, ממה ששמעתי הרבה כששאלתי מה-מה קורה בינתיים, אז בינתיים הרבה פעמים זה לא בדיוק מה שקורה. עכשיו קורה לפעמים עוד דברים. ילדים קטנים שהזמן שלהם לשבת עם אבא ואמא זה בשולחן שבת. אם נתחיל לתת להם להשתגע ולהשתולל ולשחק כדי שמזל מאדים יסתלק מהר, הם יוציאו אותם מרץ במשחקים. בשולחן שבת הם כבר לא ישבו או ירדמו קודם או כבר יהיו לא רגועים ועוד ו-- כאלה וכאלה דוגמאות. האם העניין הזה של ההקפדה דוחה הכל? דוחה לשבת עם הילדים, ואני אדבר במיוחד לכאלו הורים שבמשך השבוע לא יושבים עם הילדים, שהזמן שלהם זה בשולחן שבת שאז הם יושבים. לצערנו, העניין הזה של לשבת עם הילדים גם זה הוראה של הרבי. משום מה אני לא יודע למה ההוראה הזו של השעה השביעית יותר חזקה מההוראה של הרבי, שהרבי גם כתב אותה ביום יום וחזר על זה, והרבי הקודם חזר על זה והרבי הרש"ב חזר על זה. ההוראה של ל-ל-לשבת חצי שעה ביום עם הילדים, שגם היא הוראה של הרבי, ואולי צריכה להיות מבחינתנו הרבה יותר חזקה, העניין הזה של חינוך ובדור שלנו, משום מה העניין הזה פחות תופס מקום. אז-אז אם בזמן הזה לא יושבים עם הילדים או שיש בכלל זה זמן לק-לק-לקרוא פרשת שבוע במובן ה-החול של פרשת השבוע, אולי פרשיות השבוע, או לשבת ולפטפט או שעוד דוגמאות

14:56 דובר 2 כאלו, אולי לפעמים, ואני אומר את זה בזהירות, כדאי להיות מהדרים בחינוך הילדים, להדר בכבוד הבריות ובשלום בית, שזה נוגע לכאלו שיש אצלם בבית עוד אורחים או באים להתארח ולא להיות שפיץ חב"ד בקטע הזה. לפעמים דברים מסוימים, השפיץ חב"ד לפעמים הוא לא במקום וכשזה נוגע לדברים הרבה יותר בעייתיים, צריך לדעת האם ההקפדה על זה או הקפדה על דברים אחרים מה יותר חשוב. אני אתן דוגמה מדבר דומה לזה, לא באותו תחום, אבל כבוד הבריות. אם הגמרא אומרת שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, ידוע מה שהגמרא מביאה שאחד הולך לשחוט קורבן פסח ופתאום נתקל במת מצווה ואם הוא ילך להתעסק במת מצווה, לקבור אותו ולדאוג לכל הצרכים שלו, אז הוא לא יקריב קורבן פסח, הוא יבטל את המצווה של קורבן פסח, אז יתעסק במת מצווה. גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה. בגמרא יש עוד דוגמאות, למשל, במציאה על זקן ואינו לפי כבודו. השבת אבדה היא מצווה מן התורה, אבל אם יהודי זקן מצא אבדה שלא, שזה לא לפי כבודו להתעסק, בואו נדמה לעצמנו איזה רב גדול שמצא חמור ברחוב. לראות אותו מסתובב עם החמור ומחפש להחזיר אבדה של חמור או להסתובב רב גדול עם כלב מחפש להחזיר כלב או דבר שמאוד, מאוד כבד ולא בשבילו. אז, אז מפני כבוד הבריות גדול-- אז, אז מוותרים אפילו על מצוות מדאורייתא. כמובן דרבנן ודאי שזה קיים כתוב על אדם שלבוש בגד של אה, שעטנז מדרבנן ו-ו-והבגד, אה, והציצית נקרעה ועל פי הדין הוא צריך מיד להוריד את זה. לא. לא יוריד את זה באמצע הרחוב מפני כבוד, מפני כבוד הבריות. ויש עוד דוגמאות בהלכות מוקצה שכבוד הבריות הוא לפעמים חשוב יותר.

16:51 דובר 2 אה, אני אתן עוד דוגמה לזה, דוגמה לפעמים קצת כואבת בנושא של שפיץ חב"ד בפסח. אנחנו באמת מהדרין וצריך להשתדל להדר גם בזה. מה שכתוב שמי שנכשל במשהו חמץ בפסח מוטב לו שלא יחטא, גם זה מהאריז"ל. אבל האם זה במחיר של, של לפגוע ב-ב-באישה שאומרים לאישה אנחנו לא נלך להורים שלך השנה בפסח כי הם אוכלים, לא עלינו ולא עליכם, דברים שלא אוכלים אצלי בבית ומהדרין. לא שנאמר לא מהדרין, אבל לא הקפידו על כל ההקפדות שמקפידים אצל החתן ופתאום הוא מזדעזע שאוכלים שמה באמת דברים מהדרין, או שאוכלים, אה, ירקות שלא אכלו בסמו סמו פתי, או שאוכלים סל-- אה, סלטים שלא היה בסמו סמו פתי או ששותים שמה קוקה קולה בהכשר, בהכשר טוב לפסח ולא היה אצלו בבית, ופתאום הוא מתחיל לפגוע בשבט ובשביגאל [?] ובכולם. אני לא אוכל ולא נוגע ולא נוגע בכלים ולהחמיר או שפתאום הוא רואה שלא אוכלים בפסח בשקיות ש-ש-שאצלו זה היה דאורייתא לאכול את המצה בתוך שקית וצמוד לפה ואצ-- ואצל בבית אין מושג כזה. ועוד דוגמאות, אני לא אכנס עכשיו ל-ל-לדוגמאות מ-מ-מכל הסוגים. צריך לדעת לא בכל דבר אנחנו הולכים פה כ-כשפיץ חב"ד. לפעמים לדעת במה יהיה השפיץ. ואני ש-- ואני חושב את זה גם. אם יהיה פה מצב שהילדים לא יקבלו, לא יראו שולחן שבת, לא יראו שולחן שבת, ירדמו, ישתוללו ואם אנחנו נעשה את הקידוש מיד ונישב על יד השולחן ויהיה לנו זמן לשבת איתם, לשמוע אותם, מה הם למדו בגן או בחיידר, לשמוע אותם, מה יש להם לספר על שבת, לספר להם איזה סיפור, לשיר איתם. אני לא בטוח שזה לא יותר חשוב מאשר ההקפדה על-על-על השעה השביעית, וזה דבר

18:36 דובר 2 שכדאי טוב טוב לבדוק. לבדוק לגופו של עניין, לא לגופו של שפיץ, לגופו של עניין מה יותר טוב? עוד דבר, אם יש אורחים. אני יודע שכשיש אורחים והאורחים האלה הם לא שומרי מצוות, וברוך השם שהרבה, הרבה מאיתנו הם מביאים אורחים הביתה. לשבת עם האורחים אם לומדים איתם שיעור מצוין, אבל כשיסתובבו הלוך וחזור ולא עושים כלום או יושבים מפטפטים ואחר כך מקצבים בשולחן שבת, אז גם זה כדאי טוב לבדוק. נכון שגם בעניין הזה הרבי כתב על אחד ש-ש-שכתב לרבי על אורח ו-ו-וכתב לרבי שהאורח שלו רוצה לקדש לפני ובוודאי שהכנסת אורחים היא מדאורייתא ושומר מצווה לא ידע דבר רע, אז הרבי כותב לו שזה לא מדויק כי האורח עצמו אצלו אין עניין של שומר מצווה לא ידע דבר רע עליו עצמו. המארח, אפשר להגיד הוא מקיים מצוות הכנסת אורחים אבל לא האורח, הרי הוא רוצה לקדש בשעה השביעית והרבי, והרבי, והרבי אומר לו ממילא גם על המארח לא שייך את זה. אז נכון שאם זה יש אורח והוא-- ואפשר לשבת איתו ולדבר איתו לפני או ללמוד איתו משהו והוא לא מאוד רעב, כי אם הוא מאוד רעב והוא מחכה בעיקר כמו שהיו אומרים על אלה שבאים לליל הסדר, הרמנת מדאגודה הרמנת דקניידלך [?]. הוא לא בא בשביל האגדה, הוא בא בשביל הקניידלך. אז אם הוא בא בשביל הקניידלך ולא בשביל לשמוע סיפורים, אז בוא נעשה איתו קידוש ונשב איתו והוא גם יאכל טוב. אחרי שהוא יאכל טוב, למדנו מאברהם אבינו שכשאדם אוכל טוב הוא גם כלי לקבלה וגם שומע מה שמדברים איתו. אז אם נדבר איתו כשהוא רעב לא בטוח שהדברים ממש ייכנסו לליבו, כי הלב עכשיו חושב על

20:10 דובר 2 דברים אחרים והוא גם לא מבין. הזמנתם אותי לשבת, הזמנו אורחים לשבת ופתאום אנחנו אומרים להם לא, לא, עכשיו תישארו רעבים עוד שלושת רבעי שעה כי יש לנו בעיה עם המאדים. הוא עדיין משחק איתנו פה, אז לפעמים צריך לדעת לעשות את החישובים הנכונים. מה גם שלפעמים גם זה גובל אפילו בשלום בית. גם בזה זה יכול להיות גובל. אם אישה טרחה ועבדה כל היום שישי והיא ממוטטת, צריך לבדוק גם את זה. גם בזה יש עניין של היעדר שלום בית גם קצת חשוב ובדור שלנו עם הרבה הרבה בעיות בעניין הזה, אז גם את זה כדאי להביא בחשבון. כך שאם מביאים בחשבון את ההקפדה לא על זלזול בשעה השביעית חס ושלום. להקפיד צריך וכל מי שיכול ודאי שצריך להקפיד על זה. להקפיד צריך. אבל כשזה מתנגש ויש לפעמים התנגשויות, כמו שהרבי כותב לגבי ברית מילה, כשיש התנגשות בין זריזין מקדימין למצוות לברוב עם הדרת מלך, אז יש ויכוח איזה כלל חשוב יותר, מתי לעשות את הברית. לעשות את הברית מוקדם בבוקר, מיד אחרי שחרית ואז יהיה זריזין מקדימין למצוות או לעשות אחרי צהריים ואז זה יהיה ברוב עם הדרת מלך. לפעמים כשמתנגש כדאי לדעת מה יותר חשוב ממה. יש אומרים שזה הכלל הזה יותר חשוב. יש אומרים שהכלל הזה יותר חשוב, אבל להסתכל רק על הכלל של השעה השביעית בלי להסתכל על עוד כמה דברים מסביב, כדאי לדעת שלהביא בחשבון צריך להביא בחשבון עוד. אני לא בא לפסוק לאף אחד מה הוא צריך לעשות בבית שלו, כי זה מאוד נוגע לכל אחד בעניינו. רק אני אומר שכשהילדים שלי היו קטנים וידעתי שזה חשוב שאני אשב איתם ולא הקפדתי

21:46 דובר 2 על השעה השביעית. כשהם גדלו חזרתי להקפיד על זה בגלל הנקודה הזו. אז אני לא אומר לכל אחד לעשות את זה כך, אבל לחשוב טוב במה יהיה הרווח יותר. באיזה דבר נרוויח יותר? מה יהיה יותר טוב? מה, מה, ממה יהיה יותר ויותר נחת לרבי מההתנהגות שלנו. כמו שהרבי כתב גם על כאלו שהיו נוהגים להתוועד כל שבת בבית כנסת והאישה הייתה נשארת לבד עם הילדים. הרבי שלל את זה לגמרי במכתב. מכתב ידוע שהרבי שלל לגמרי את ההנהגה הזאת, למרות שהתוועדות בשבת זה דבר גדול ויכול לתת מזה דברים מאוד טובים והחלטות טובות. אבל אם הילד לא רואה את אבא בשולחן שבת ואבא מתוועד נכון, ואמא גם אומרת לו אבא עכשיו בבית כנסת מתוועד והוא חוזר במוצאי שבת מתנדנד וההבדלה שלו ברוך השם כטוב לב המלך ביין. הוא מגיע ישר להבדלה ואוכל את סעודת השבת עם ההבדלה ביחד בבית עם אמא מלך מלכי [?] ביחד. הכל יש בזה דברים חיוביים, אבל הרבי שלל את זה לגמרי, כי כי יש גם דברים נוספים שהם חשובים. לכן גם בנושא הזה שחס ושלום לא יצא מזה חס ושלום איזה זלזול ולא זלזול בהידור של המצווה, אבל אבל לדעת שלהביא בחשבון צריך להביא בחשבון גם את שאר הדברים ובשביל זה יש רבנים ויש משפיעים וכל אחד יחשוב ויתייעץ עם המשפיע שלו וברב שלו. לראות מה טוב לו יותר, מה הוא צריך היה צריך לעשות ולעשות כמו שהרבי הורה לנו להתייעץ בעניינים הזה. וכשמתייעצים ועושים גם בזה את ההוראה של הרבי ומתייעצים ושואלים או שאלת הרב או תשובה וברוב יועץ, או מתייעצים עם המשפיע לפי המצב האישי שלו, אז בוודאי שהקדוש ברוך הוא ינחה אותנו

23:26 דובר 2 בדרך הנכונה ויהי רצון שנזכה לעשות גם שבת כהלכתה ונעשה את זה כמו שצריך להיות. וביחד עם זה שיהיה לנו גם בית חסידי עם הילדים ביחד עם האורחים ביחד עם ההורים, ביחד עם כל מי שנמצא בבית שיהיה בית חסידי אמיתי ובעזרת השם שנזכה, שנכוון לרצון העליון ונכוון שנעשה את מה שצריך לעשות נזכה כולנו בעזרת השם ליום שכולו שבת ומנוחה.