מנהגי מלך - שמחת תורה- הרב טוביה זילברשטרום שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בשעת ההקפות זה כמובן מראה הוד שהרבי רקד עם הרש"ג, אבל זה לא היה רק לראות את הרבי רוקד. זה היה המפגש ומבט העין של הרבי עם החסידים. הרבי רקד כמה סיבובים. בדרך כלל זה התייחס בערך לפי היכולת של הרש"ג לרקוד עד שהפסיקו את זה. אמ, חוץ מפעם אחת תשל"ח ביקשו מהרש"ג להגיד שאין לו כוח כדי שהרבי יפסיק לעשות את ההקפות, שהרבי גם אז פרץ גבולות. אבל על כל פנים, ה-ה-הרבי שהוא רוקד ב-- למטה על רצפת בית הכנסת והקהל עומד מסביב עם הפירמידות. המגע, המבט של הרבי עין בעין עם כל חסיד. אי אפשר לתאר. אפשר רק להתרגש. השפה של הרבי עם החסיד באותו רגע לרומם את החסיד לגבהים של שמחה, כי בשמחת תורה כל אחד יוצא במצב שלו. הרבי עבר על כל אחד מהאלפים, כל בחור, כל איש, כל ה-- כל, כל אחד ואחד היה מפגש עין של שנייה, אבל שנייה נצחית. בהתוועדות בוודאי כל אחד חיכה עם הכוסית, עם המבט העין אל הרבי להישיר מבט ולהגיד לחיים. אבל היה זמן בהתוועדות שעות על גבי שעות, כל אחד ברגע שלו. גם בשמחת תורה זה היה הרבי בריקוד סוער ומרקיע שחקים. יחד עם זה לעבור על כל אחד ואחד זה... דברים שאפשר רק להתרגש ולהתגעגע ולהתחבר היום בצורה שאפשר היום להתחבר. אבל זה דבר כזה חיבור נפשי קשובה בנפש היחידה שבנפש מתקשרת היה ב-ב-במצב של ה-- מתוך שמחה בזמן ההקפות. אפשר היה לומר יש מכתב של הרבי, אם אינני טועה, בניסן תשכ"ח, כשהרבי תובע שם דברים מעל הטבע. במכתב רושם על קרוב, על קירבו. אה, הרבי דורש מכולם, הרבי שם מביא דוגמה מי יכול לעשות את זה? והרבי

02:42 דובר 2 אומר נו, הרי זה חודש ניסן. יש לנו שם את ה-- את הצמח צדק בי"ג ניסן בבית ניסן הרבי רש"ב, והרבי מביא סיפור מהצמח צדק. הרבי מסיים את המכתב, הרבי אומר נו, אז הרבי ממשיך אז גדולי ישראל, אז רבותינו נשיאינו. אבל איך אפשר לתבוע את זה מכל אחד? הרבי הרי מתחיל את המכתב להדעת החסידים ולכל בני ובנות ישראל. איך אפשר לתבוע את זה מכל אחד? אז הרבי כותב במכתב שני דברים כשאדם ייקח כוס מים ויעמיד את זה מול השמש, אז מה יהיה לו בכוס מים? יהיה לו את כל השמש. אז הנה השמש הגדולה הזו יש לך בכוס מים שלך. אבל הרבי כותב צריך בשביל זה שני תנאים. אל"ף, המים שיהיו צלולים. בי"ת, שצריך להעמיד את זה מול השמש. אם יחסר בשני הדברים האלה אז לא יהיה לנו את השמש בתוך המים. הרגעים של בהרמת כוסית לחיים ברבי בהתוועדות או ברגע של ההקפות מול הרבי זה, זה היה להישיר מבט מול הרבי בעיניים. אבל צריך גם לדעת וזה כמובן היה כל מנחה. למעשה הרבי אחרי בכניסה לתפילת מנחה בזאל הקטן זה היה יותר מורגש. הרבי היה סוקר את כולם. זה לא בושה להגיד היה שפת עיניים עם הרבי שדיברו אל הרבי והרבי החזיר במבט הרבה הרבה דברים, גם במנחה, גם בהתוועדות וגם בהקפות. שמחת תורה שהרבי נכנס להקפות היה בשבע הקפות היה ניגונים פחות או יותר קבועים, חוץ מהניגונים שהרבי ביקש לשיר לפעמים אם זה היה קשור לארץ ישראל, אם זה היה קשור פעם הרבי דיבר שיחה על חברון. הרבי דיבר על המאורעות המיוחדים. אני הייתי תשל"א כשהרבי דיבר על ארץ ישראל, על כל

04:54 דובר 2 השבעים אומות והרבי עשה שם סנהדרין. כשאני הייתי הרבי דיבר על על חברון ועל ה על הצבא, על שהצבא שייכנסו וכדומה. אז היה ניגונים אחרים, אבל כך היה די ניגון. אנחנו נדבר על הרבי. הרבי היה שני דברים מיוחדים בשמחת תורה בולטים כבר דיברנו שתשרי זה תשרי שהרבי של תשרי זה זה זה זה רב מרומם יותר, מנושא יותר מרבי של כל השנה בעיניים שלנו, והוא רומם את כל הקהל אליו בצורה מפליאה ביותר. אז שמחת תורה שהרבי היה יורד שני דברים. קודם כל כשהרבי ירד להקפה הראשונה והקפה השביעית, אז הרבי היה יורד מהמקום שלו, עוזב את המקום שלו, את הבימה ויורד לתוך המרכז של בית הכנסת ורוקד עם גיסו הרש"ג בשנים ההם, ואחר כך הוא רקד לבד. היה שנה מיוחדת שהוא רקד גם עם הילדים. אנחנו נדבר על החלק ההלכתי שפוסקים מדברים. כשהרבי תמיד כשהרבי היה עומד בתפילה כחזן והיה יום הקריאה, אז זה שפתח את ארון הקודש אז נתן לרבי את הספר תורה. אם זה היה באמצע השבוע אז משעתו זה היה קבוע שפתח זה היה דוקטור זליקסון או מישהו אחר. אם זה היה בשבת זה היה הרש"ג. כל אלה הקבועים שעשו את הפתיחת ארון. הרבי היה מקבל את הספר תורה. אז תמיד ראיתי את הקפידה, אבל בשמחת תורה זה זה בלט יותר. מה בלט? איך אנחנו מחזיקים את הספר תורה על הכתף? מחזיקים את זה הרי על כתף ימין. השאלה אם מחזיקים את זה עם הפנים של הספר תורה כלפי חוץ או עם פנים של ספר תורה כלפי פנים. יש ביטוי ידוע בין הפוסקים שילד מחזיקים עם הפנים רוב האימהות היהודיות יש גם היום כאלה

07:20 דובר 2 שהילד לא כל כך חשוב אצלם, אפשר להחזיק אותו בצורה אחרת, אבל אמא יהודייה מחזיקה את הילד עם הפנים אליה. אז גם ככה את הספר תורה האהוב שלנו אנחנו מחזיקים עם הפנים אלינו. יש כזו גרסה והוא מופיע בין פוסקים. יש אבל אומרים שהספר תורה למעשה כשאנחנו מחזיקים אותו דווקא עם הפנים אל הקהל, גם זה מבוסס בפוסקים, כיוון שיש כאלה שגם עד היום יותר במנהגי ספרד, שהם פותחים את הספר תורה והם מראים לקהל איפה הולכים לקרוא. תקופה שלא ידעו את הפרשה ושום דבר, אז פותחים עכשיו פרשת בראשית. אז כולם רואים שהולכים לקרוא בראשית וידעו מה לפתוח בחומש. אז ממילא מהארון קודש עד עד עד הבימה היו הולכים עם ספר תורה פתוח. למרות שהיום אף אחד לא נוהג ככה זה נקרא אנחנו לא נוהגים ככה, יש עוד כאלה נוהגים. אז ממילא אז אותו הסבר למרות שזה סגור ועם עם המעיל עוד עליו ועם הגרטל אז עם האבנט. אז אבל צריך להחזיק אותו עם הפנים אל הקהל, שזה למעשה הבסיס של שהיו מוליכים את הספר תורה. תמיד הרבי הקפיד עם הפנים של הספר תורה כלפי הציבור זה ב-- אבל זה היה בולט מאוד בשמחת תורה. למה? כי היו נותנים לו את הספר תורה לרבי להחזיק אותו. אז גם כשהרבי היה מקבל אותו אז הוא היה תמיד שם לב שהפנים יהיו אל ה-- אל הציבור, וזה היה עוד יותר בולט כי הרבי ירד עם הספר תורה ל-לעשות את ההקפה והיה מסתובב הרי סביב הבימה כשאומרים את "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא" ואחר כך לקראת הריקוד עם הדגל אז הוא היה מעביר את הספר תורה מיד ימין ליד שמאל

09:30 דובר 2 כי את יד ימין הוא היה שם על הכתף, או לפעמים ביד של הדגל, ועל כל פנים מחזיק את הדגל בידו או על הכתף, או לפעמים כאן ורוקד איתו. אז את הספר תורה הוא היה מעביר לשמאל. אז גם ראיתי כמה פעמים כשהוא מעביר הוא תמיד היה מסתכל עוד הפעם, גם כשהוא מעביר את זה לשמאל שזה היה עם הפנים כלפי חוץ. אז זה הידור הלכתי. מופיע שניהם בפוסקים, אבל רוב עם ישראל ככה נוהג ובוודאי החסידים. שמחת תורה דבר מיוחד שבולט גם הלכתי זה הייתה העלייה לתורה של הרבי. תמיד כשהרבי עלה לתורה שני וחמישי ושבת אנחנו לא קוראים לרבי בשם מבחינה הלכתית. אז הקריאה לרבי לספר תורה אז זה יעמוד אדונינו, מורינו ורבינו, בן הרב לוי יצחק. ככה היה שני וחמישי ככה היה שבת. ותמיד בהכנה הראויה זה שקרא לרבי הבעל קורא תמיד קרא. אם זה באמצע השבוע הרב דוד דרסקין[?] בעיקרון, וגם כשהוא לא היה היו תמימים היה להם חזקה שהם קראו עם פחד ורעד עם יראה מיוחדת. ואותו הדבר גם בכל שבת שהוא בשמחת תורה זה היה מעמד מרטיט מיוחד, מעמד שמצמרר. כי קראו לרבי פעם יחידה שני דברים. דבר ראשון קראו לרבי בשם עם ההקדמה אדונינו מורינו ורבינו, אבל עם השם של הרבי. ואותו הדבר לפי ההוראה של הרבי, וכך היה אצל רבותינו נשיאינו. קראו לרבי יחד עם הרבי הריי"צ. אנחנו לא רואים שום דבר, אבל זו הייתה ההוראה של הרבי כשהרבי עלה לחתן, חתן בראשית, אז קראו לרבי בשם. חוץ מאשר זה עבר צמרמורת בין כל הקהל גם ל-- גם להסתכל על הבעל קורא הרב מוטל שוסטרמן. דקות ארוכות כיסה את הפנים נהיה אדום

12:14 דובר 2 כל כולו עם דמעות. לפני שהוא קרא לרבי בשם. זה החלק מה שאנחנו יכולים לשמוע ולראות. אבל הלכתי ראינו שינויים. כדי להיות שמה היה מאוד קשה כי היו שולחנות ברזל מקיפות כדי ש... אבל השובב הקטן הרב חודקוב קיבל שלישי והרבי קיבל חתן, חתן בראשית. הרב חודקוב צנום, רזה, היה צריך מישהו שיגן עליו שלא יידחס ויידחק בין כולם. הצעתי את השירותים שלי, לא הצעתי, שמרתי. אז הייתי קרוב לספר תורה. ניצלתי את זה ש... הרבי תמיד עולה למפטיר חוץ מפעמיים בשנה בשמחת תורה כי הוא עולה לחתן בראשית וביום הכיפורים. למה יום הכיפורים לא? יום הכיפורים הרבי עולה למפטיר יומיים. אז הרבי כותב באחד המקומות יש כאלה שלא עלו שתי עליות באותו יום, ויש כאלה שלא עלו שתי מפטיר בכל יום. אז עליות הרבי עלה גם כששחרית הרבי עלה מנחה לא תמיד כשמנחה היה ספר תורה של משיח אז הרבי גם עלה למנחה, אבל אז היה גם שחרית ומנחה. מפטיר אז מתי יש פעמיים? מה שהיה בתשעה באב, אז בתשעה באב הרבי גם עלה לעשות פסוקים בבוקר מפטיר במיוחד וגם לתפילת מנחה דירשו. אבל ביום הכיפורים הרבי עלה למפטיר יונה, אז הרבי לא עלה למפטיר בבוקר. זה היה מקבל. כשאני הייתי היה הרב קזנובסקי[?] מקבל את מפטיר בשמחת תורה אותו הדבר חתן בראשית הרבי עלה אז הרבי לא עלה למפטיר, אבל כשהרבי עלה לחתן בראשית היו קוראים לרבי עם הרבי הריי"צ אז היה שינוי מבחינה מנהג והלכה. הרבי הריי"צ כשהיה עולה לתורה כתוב במנהגים הוא לא היה תופס את העצי חיים. הרי את הקלף אסור להחזיק ביד אלא צריך לתפוס אותו רק על ידי טלית בעצי חיים. יש דיוק

14:58 דובר 2 בזה. הרבי הריי"צ לא היה נוגע בעצי חיים רק על ידי טלית. החסיד רבי ברוך חן כשהיה עושה הגבהה גם מול הרבי, תמיד היה עושה את ההגבהה והיה מחזיק את העצי חיים עם טלית. הרבי באמצע השבוע כשהוא עלה כשהוא עד עד תשכ"ח, אז בכלל הוא היה מגיע רק לקריאת התורה, אז ודאי לא היה טלית. הוא לא, הוא היה לפני התפילה נכנס לקריאת התורה אז היה אז כמובן הוא היה מחזיק את העצי חיים. אבל בשבת שהיה עולה עם הטלית אז הוא לא היה מחזיק את העצי חיים עם הטלית. לפעמים ביד ימין הוא היה מחזיק את העצי חיים וביד שמאל הוא כן היה שם עם הטלית תמיד. כל דבר שבקדושה הרבי החזיק בשתי ידיים בקריאת התורה אפשר לראות גם בתמונות. אז הרבי החזיק ביד, ביד ימין אבל תמיד ביד שמאל וגם היה מצרף ביד שמאל. הוא היה מחזיק את העץ חיים הימני, אבל גם היה מצרף את היד הימנית. בחלוקת הדולרים כשמישהו הביא לרבי, הרבי היה מקבל כל דבר ביד ימין, כאשר זה היה משהו יותר קדוש. הביאו חפצים של הרבים גם של פעם מישהו הביא של הרוז'ינר אז הרבי מיד הושיט את היד השנייה, אז ראו כבר בחוש את ההסכמה של הרבי שזה דבר שיש לו שורש אה ולמעלה בקודש. על כל פנים זה היה מפחיד גם את החלק הזה לראות. עמדתי ליד הרבי כשהרבי עלה לתורה בשמחת תורה אז הוא החזיק את העצי חיים כמו שהרבי היה צריך להחזיק רק עם ה-- רק עם הטלית הוא לא נגע בעץ חיים רק עם הטלית. ראו כאן אה מעבר למה שאנחנו רואים בעליית התורה הזו של הרבי. בשמחת

16:54 דובר 2 תורה אז הרבי ה-ה-ה-- את ההקפות היה עושה באיזה ספר תורה. קראנו לזה ספר תורה של הרבי וזה הרבי היה עולה לתורה בשני וחמישי ושני ספרי תורה ב-- ספר תורה זה הספר תורה שכתבו האחים מסלאוויטא שבהתחלה זה הגיע לרבי בלי העצי חיים שרכש את זה הרב, הרב משה אשכנזי, הסבא של הרב של כפר חב"ד של היום רבי מאיר בר משה בן רבי מאיר אשכנזי. הוא רכש את הספר תורה ב-יודים[?] בשנים הראשונות ואחרי זה קיבלו גם את העצי חיים המקוריים, שאת זה הרבי עלה לתורה בשני וחמישי ובזה הרבי רקד בשמחת תורה ועד היום מוציאים את זה לאור בשמחת תורה. אממ אחרי שהרבי גמר את ההקפות אז אה את הספר תורה הזה אז גם כמו שהזכרתי שכבר הייתי שובב ודאגתי שאני לוקח את הספר תורה הזה ושם אותו בכספת בשעתו זה היה-- היום זה נמצא בעשרים סנטימטר למטה, אז זה היה בחדר של הספריה. קראו לזה החדר של הרב שמואל ודאגתי להכניס את זה לשם לפני לא אחרי-- לא לפני ש-- אחרי שהספר תורה של הרבי שעשינו עם זה הקפות סביב השולחן בספריה והכנסנו את זה לכספת עד ליום המחרת. דבר מעניין מדברי ימי החסידים על הפרק תהילים של הרבי יש לנו ניגון כל שנה ב-י"א ניסן. היום ועדה יושבת ולבחור את הניגון מבין כל ה-- איך הדבר הזה התחיל? אז ב-- אז בתשכ"ז, בתשל"א הרי הרבי דיבר הרבה, אז הרבי התחיל לדבר על ארץ ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, ובסוף פרק ס"ט מופיעים שני הפסוקים בתהילים "כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה". זה היה אז הרבי

19:15 דובר 2 דיבר הרבה על ארץ ישראל, על הקדושה של ארץ ישראל, שאסור להחזיר אף שעל וחי-- צירפו לזה את המנגינה הידועה "כי אלהים יושיע ציון" מנגינת דינו מה שנקרא. זה השיר וזה היה הפרק של הרבי. זה מאוד-- איך שנגמרה השנה י"א ניסן תשל"א זה היה תשל"א אז הפרק הפסיק נכנס לפרק עין וגם המנגינה הפסיקה וזהו. זה לא היה יותר לימוד ניגון על אה על הפרק של הרבי. היה משפיע בירושלים, יש לו בנים, שלוחים, חסידים, נכדים. קראו לו הרב יהושע ליפקין, יש עליו ספר אה המשפיע. אז אה בבית הכנסת בירושלים הוא מרוב התקשרות חום ולב של חסיד בלי לחשוב מדי הרבה. הוא בא לבית הכנסת, אני זוכר ושר על פרק ע', ניגון שמתאים לפרק של הרבי. "ישישו וישמחו בך כל מבקשיך, ואני עני ואביון". מנגינה שכולם היום מכירים אותה, שרים אותה כל יום. שר את זה על הפרק של הרבי. איפה שר את זה? במאה שערים, בית הכנסת בשוק מאה שערים, רחוב בעל התניא. באותה שנה אבא שלי, עליו השלום, נסע פעם ראשונה לרבי אחרי שראה את הרבי ב-- ראה את הרבי בצרפת בתש"ז, כשהרבי בא לבקר את האמא, ואז התוודע עם הרבי, שאל שאלות עם הרבי. הדברים האלה כתובים בספר ש-- ו... במקום שהוא התאכסן אז הוא אמר למה לא שרים גם פה שיר על הרבי? למה הדבר הזה לא קיים? והוא ניסה בכוחו ל-ל-ללמד את המנגינה על המילים האלה לבעל האכסניה. בקושי, ברוך השם, בשמחת-- עכשיו כשהוא היה אצל הרבי ביחידות ב-- נדמה לי בעשרת ימי תשובה, הרבי אמר לו, אמ, "אתה הרי יודע צרפתית". מאיפה? בצרפת ה-האבא היה כבר ניהל בית הספר והרבי בא לבקר בבית הספר.

21:50 דובר 2 הרב הולצמן עליו השלום, הוא היה אחד מהתלמידים בבית הספר שאבא הכין איתו שאלה שהוא ישאל את הרבי והרבי ענה, ו... הרבי הגיע לבקר בבית הספר והרבי עבר מכיתה לכיתה. הרבי דיבר ביידיש ואבא תרגם לצרפתית עד שאבא שאל את הרבי, הרבי דובר צרפתית לא פחות ושהוא יכול לדבר אל הילדים בצרפתית. אז הרבי אמר, אני אומר כמו ששמעתי את דברי הרב ומתרגם. אז כשאבא נכנס ליחידות הרבי אמר לו ש... הרבי גם דרש ממנו בצרפת עוד שאתה צריך לתרגם חסידות לצרפתית. אז כשהרב-- אבא הגיע לרבי פעם ראשונה אחרי שנים שהרבי עיכב אותו בגלל עבודת החינוך. אז הרבי אמר כיוון שהגיעה קבוצה ראשונה אז מצרפת עם השליח הרב משה אזימוב, אז שהוא יתוועד התוועדות עם הבנים והתוועדות עם הבנות בנפרד ו-- או בנפרד, לגמרי בנפרד, ואם זה לא הולך אז שיהיה אבל, אבל באותו אולם, אבל עם מחיצה באמצע ו... כשאבא עובר לקוישל ברוך הוא[?] אז הרבי שואל אותו אם הוא התוועד. אז, אז אבא מסודר ויקה[?] אז הוא אומר לרבי אני לא אגזול את הזמן עכשיו של הרבי אני אכתוב, אבל הייתה התוועדות ואני אכתוב אה. זה הייתה החלפת הכמה מילים. איך שהוא יורד מקוישל ברוך הוא[?] בא האכסניה תופס אותו ומוביל אותו למוישה טלישבסקי שהוא היה מתחיל את הניגונים בקוישל ברוך הוא[?], והוא אומר לו יש לו ניגון על הפרק של הרבי. ומיד ר' מוישה חזן תפס את הצלילים והתחיל לשיר והרבי עודד. והרחש שעבר בין הקהל שהרבי אמר לו ללכת, אה, ככה זה היה נראה אז. אבל על כל פנים זה היה החיבור בתש-- שהניגון ששרו אחר כך בכל החורף על המילים האלה. כשהגיע אחר כך פרק

24:07 דובר 2 ע"א[?] זה כבר היה אז כבר שנות השבעים, אז כבר חיברו ארבע מנגינות כמו איפכא מסתברא, בכל השם חסיסי[?] ולמעשה זה היה החיבור של השירים עד היום הזה.