אירועי שמחת תורה תשל''ח - הרב טוביה זילברשטרום שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שמחת תורה אחד נחרת באצל-- בימי החסידים-- בדברי ימי החסידים. זה שמחת תורה, שמיני עצרת תשל"ח. שמיני עצרת תשל"ח. אמ, הודיעו מראש, הרב גרונר ביקש, נכנס לבית הכנסת, ביקש שיהיה סדר, אבל, אה, הכל תמיד היה מעל הטבע ומעל הסדר, שישמרו יותר היום ושיהיה סדר יותר. אבל ההכרזה נשארה הכרזה. ערב שמחת תורה הרבי חילק כרגיל, אה, את העוגת דבש, לשונותייבם סוכה [?] לאלה האורחים שהגיעו אחרי ערב יום הכיפורים. בנוסף לנשי ובנות חב"ד. ובסיום הרבי כמעט גמר, הגיע עוד מישהו והתור התארך עוד יותר ועוד יותר והרבי חילק מעבר לשעות את ה-- חלוקת הלעקאך באותו יום-- באותו ערב האישה נרב. זמן קצר הרבי הלך לבית וחזר לקראת ליל שמיני עצרת. ליל שמיני עצרת, כמו שאמרנו, היו הכרזות שיותר יהיה סדר, אבל הרבי נכנס רגיל ושידר רגיל עסקים כרגיל. ולקראת-- באמצע ההקפות הרבי מחא כפיים קצת יותר חלש, אבל הרבי הסתובב ונשען עם הידיים על הסטנדר, והרבי ביקש להגיש לו את הכיסא. הרבי תמיד עמד בכל ההקפות, בתפילות, בהקפות, רק, אה, כמעט לא ישב בתפילות ולא בקריאת התורה וכמעט לא ישב-- בהתוועדות הרבי ישב. אמ, בחזרת הש"ץ בתפילות שבת ובתפילות מנחה. לא בהקפות ולא בקריאת התורה. אז הרבי ביקש את הכיסא והרבי התיישב ונשען אחורה על הכיסא. זה גם דבר שלא היה מצוי שהוא ישען על הכיסא האחורנית, והרבי אחז ביד את הלב. והרבי התיישב ונהיה רעש גדול וקלטו אלה שהבינו מה שקורה. ואוויר בבית הכנסת תמיד צריך להוסיף שם עוד אוויר, זה הרי בקומת קרקע, וביקשו שהקהל יצא מבית הכנסת. והקהל יצא מבית הכנסת, היה רעש מסוים. המוצא אוויר היחידי זה בבית הכנסת שהוא למטה, הקומה של עזרת נשים לכיוון

03:21 דובר 2 איסטערן פארקוויי, ושמה יש חלונות לש-- שהולכות לקראת הרחוב. אז חלונות שנמצאים, דבר ראשון פתחו אותם כי הרי המיזוג אוויר עובד, ודבר נוסף גם את החלונות שמפרידים בין בית הכנסת בעזרת נשים זה עוד מחסום, אז גם הסירו אותם כדי שייכנס קצת אוויר. זה עשה קצת רעש, עד כדי כך שהרבי הסתובב ועשה עם היד, "מה הרעש הזה שכאן עושים?" בינתיים הרבי ישב על הכיסא ובית הכנסת התרוקן כמעט מהאלפים שהיו, וכמובן היה צריך לעזוב את בית הכנסת, אבל לא ברגע של תום, אם אני לא הייתי יחיד, מי יכול לעזוב את בית הכנסת? נשארו מאה, מאה חמישים איש בבית הכנסת. הרב קליין עמד כל הזמן ליד הרבי ואחרים באו, הלכו רופאים וכדומה. והרבי אחרי זמן שנהיה יותר מאוורר בית הכנסת, הרבי קם והוא היה במצב שנודע לנו אחר כך, וודאי בחור לא הבין הרבה בכל הדברים האלה שהיה התקף לב בתוך בית הכנסת, אחרי שהייתה הרגשה לא טובה במשך היום ולמעשה כמה ימים אחורה כבר. אבל אז הרבי העולם הזה אף פעם לא שיחק ולא באותו לילה ולא לפני ולא אחרי כמו שאנחנו יודעים מה היה אחרי. עד כדי כך נכניס סיפור שליד ה-- חיים סבן [?] היה את הבניין, הספרייה ואחר כך היה שם רופא שיניים שהרבי פעם בתחילת חשוון אז הרבי הגיע לרופא שיניים והרבי היה צריך לעקור את השן, והרופא שאל את הרבי לפי המצב של השן שאני רואה חייב להיות שיש לך ייסורים מאוד גדולים. אז הרבי אמר נכון, אז זה מינימום שבועיים של ייסורים. הרבי אמר נכון, למה לא באת קודם? אז הרבי אמר הייתי עסוק, היו אורחים והיה שמחת תורה, היה שבת והיה התוועדויות

05:46 דובר 2 והיה יחידות. אחרי שהרבי גמר את העבודה של תשרי אז הוא הלך לטפל בשן שהיה צריך לעקור. הדברים של טבע גם בשמחת תורה הוא לא הלך לנוח, הגיע לעשות הקפות, הכל רגיל, הכל, הכל עובד רגיל. אבל אז כשהרבי קם מהמקום שלו אז הרבי הסתכל ועשה עם הידיים. מה כאן הרעש וההמולה? והרבי אמר שימשיכו ההקפות. לא הבינו כי הבינו שצריך או שהרבי יוצא או שצריך לעזור לו לצאת מבית הכנסת. הרבי התעקש והרבי נשאר במקום והרבי אמר שימשיכו הקפות. זה מה שעשו. הוציאו את הספרים, המשיכו הקפות, מיהרו והרבי מחא כפיים לניגונים של הקובויסט [?] חלש יותר, חיוור יותר. אבל הרבי, כאן הגיעה הקפה השביעית שהקפה השביעית הרבי צריך לעשות את ההקפה והרבי לא ויתר שהוא רוצה ללכת את ההקפה. אז הציעו לרבי שיעשו את ההקפה ליד הרבי על הבימה של הרבי. הרבי לא הסכים והרבי גם רצה הכל, הכל עסקים כרגיל, גם את הספר תורה להחזיק לבד וירצו לעזור לו וגם גם לרדת ולרדת מדרגות ולעלות מדרגות זה אחד הסכנות הכי גדולות שבמצב הרפואי שזה היה. הרבי גם ירד וגם הלך עם הספר תורה וגם הגיע למרכז בית הכנסת ואף לומר כשהתרוקן כל הקהל והקהל עזב את בית הכנסת אז היה שמה גם היה גם היה גם רישומו של משקה שאנשים לקחו לפני ההקפות וגם חזור שעשו אחרי המשקה. והיה חסיד הרב ליפסקר ורץ למרכז בית הכנסת והסיר את הכיפה שלו כדי לנגב, אבל זה לא הספיק כי הכמות הייתה גדולה יותר. אבל באותו יום שמתי איזה מגבת בתוך העמוד של התפילה, אז רצתי ליד הרבי לתוך העמוד של התפילה וכל דבר שרצו לא ידעו מה רצים, אבל לקחתי

08:11 דובר 2 את המגבת וזה הספיק לנקות את המקום שהרבי שמה יעשה את ההקפות. והרבי לא ויתר וירד עם הספר תורה. כמה חיוור ולאט, והרבי ביקש את ה-- את ה-- עם הרש"ג, ואותו הדבר כמו שהזכרנו את הספר תורה על צד ימין, והקפיד איך להעביר את הספר תורה על צד שמאל, ושם את היד על הרש"ג ולאט לאט עשה את ההקפה, וכמו הקפות רגילות עוד הסתכל על כל הקהל, עוד עם התנועה של הראש שלו, שכל תנועה הייתה צריכה להיות בהגבלה, עוד עודד את הקהל ש-- רקדו, אבל הלבבות בפנים היו חיל ורעדה יאחזון. כשהרבי גמר את ההקפה אחרי שביקשו מהרש"ג שיגיד שהוא לא יכול יותר, הוא עשה תנועה שהוא לא יכול יותר. אז הרבי חזר ורצו לקחת את הספר והרבי לא הסכים, והורידו את הסטנדר למטה כדי שהרבי לא יעלה על המדרגות עוד פעם. לא. הרבי מסר את הספר תורה ועלה למעלה להגיד עלינו והכל, הכל עסקים כרגיל. והרבי אמר א גוט יום טוב והתחיל ושמחת בחגך. הכל, הכל רגיל עם כל ההגבלות. אחר כך הרבי יוצא, הולך, הולך עם הסידור הכבד שלו ועם הכל. לא נתן לאף אחד ללכת כשלצידו הולכים הגבאים המזכירים, וגם אני הצטרפתי אחר כך בתור לעלות את המדרגות הכבדות שעד היום כבד לכל איש צעיר לעלות עליהם. רבי לא ויתר ועלה במדרגות הכבדות האלה עם כל הדברים, והוא הגיע לחדר ושם הוא המשיך בתנועות הרגילות ל-ל-ל-לעודד את הילדים ואת המבוגרים ששרו ושמחת בחגך את הניגון של הקופס[?]. נדמה לי שהיה ושמחת בחגך. כאשר הרבי נכנס אבל לחדר הרבי נכנס לחדר והרבי סגר את הדלת וכולם חיכו בחוץ. והיה דקות, דקות של נצח שהרבי היה בתוך החדר, ובדרך

10:40 דובר 2 כלל אחרי הקפות היו עומדים בחוץ הילדים והרבי היה יוצא ושרים ניגון של אה הקופס[?] או ושמחת בחגך והרבי היה יוצא לכיוון הבית, זה בשנים כתיקונן. כאן היה דקות ארוכות מאוד וידעו שהרבי הרגיש לא כל כך טוב והרבי לא, לא יצא החוצה. הקהל, אני הייתי בפנים ליד החדר של הרבי, אה כנראה התנתחנו[?] בזה המעט שעלו גם מתוך אלה שהיו למטה לא כולם עלו, אבל הייתי בין אלה שעלו גם למעלה אחרי הרבי. המתח היה מאוד גדול בקהל למעלה והדלת לא-- הרבי לא פתח את הדלת וגם ניסו לפתוח את הדלת והדלת הייתה נעולה. הפחד והלבבות והמוחות שעבדו כ-- הלמו כפטיש אממ ודפקו בדלת. הרב ביסטריצקי, שהיה שמה בדלת והרב גרונר ועוד אנשים שהיו שמה והדלת לא פתחו, כל אחד יכול להבין, לחשוב מה חשבו האנשים בפנים. הרבי לא פתח לאף אחד את הדלת ולא ידעו בדיוק מה לעשות. אמ שני דברים אני זוכר: א', אה נכנסה לתמונה אה הבת הבכורה של הרבי הריי"צ, חנה גוראריה, והיא דפקה על הדלת והרבי גם לה לא ענה, והדפיקות נהיו חזקות יותר והיא קראה לרבי בשם. קראה לרבי בשם והיא אמרה לו, "תפתח את הדלת". ניסו-- עד זה ניסו את הכל, אבל שום דבר לא הלך. והרבי פתח את הדלת. כשהרבי פתח את הדלת נכנסו מי שנכנס. ומה הסיבה שהרבי לא פתח את הדלת? הרבי פשוט ישב ועשה עיסוי על הלב שלו, ולכן הוא רצה לטפל בעצמו. את הרבי לא צריכים ללמד איך לטפל. זה מה שהרבי עשה והוא נח. אמ אז נכנסו וגם רופאים וגם דברים. הייתה התלבטות אם להודיע לרבנית או לא, ו-- אבל זה אני זוכר שהרבנית הגיעה ואלברשטם[?],

13:24 דובר 2 חסד אלברשטם[?], הוא תמך, תמך מאחורה בשתי ידיה והוא נכנס איתה לרבי. הרבי אמר לה אני קצת התעייפתי. כל היום עמדתי וחילקתי לעקח, וחג הסוכות, הרי בסוכה לא ישנים ומחוץ לסוכה אי אפשר לישון. אז שבעה ימים לא-- גם את השעה הספורה שהרבי נח אז הוא לא, לא נח כל השבעה ימים והוא התעייף במשך היום. אז, אז מילא הרבי אמר אני אנוח קצת ואנחנו עוד מעט נלך לבית. דוקטור זליקסון, שהיה שמה מחוץ לדלת וגם נכנס, הוא הציע לרבי לקחת קוביית שוקולד, לשים מתחת ללשון שזה יכול לעורר. אז הרבי אמר לו, "לפני קידוש איך אפשר לקחת כזה דבר?" כי הרבי היה משתמש בקוביות שוקולד. הם יכלו-- לפני קידוש אי אפשר. במשך הזמן אני לא אעשה את כל הסדר. כשהביאו לרבי קידוש הרבי אמר, "איך אפשר מחוץ לסוכה?" היו עוד כמה דברים כאלה. ואחר כך כשהביאו לרבי שהוא יטעם משהו, אז הרבי הסכים כי כך הוא רצה לבית, אבל לא נתנו לו בשום אופן ללכת לבית. ואז הרבי אמר, "רק בתוך הסוכה". והביאו מיץ ענבים, הרבי אמר, "מיץ ענבים, על מיץ ענבים עושים קידוש?" אז הרבי ביקש שיביאו לו יין. אז גם במצב הכי קשה שהיה אז, אז הרבי דווקא קידש על היין וטעם קצת. כמה שזכור לי שהוא גם שתה קצת מיץ תפוזים, וכשהרבי יצא לסוכה אז הקהל הגדול שמח לראות את הרבי שהוא יוצא ל-770, יוצא מהחדר, וכולם רקדו והרבי עשה להם עם היד. ועוד יותר גם כשהרבי חזר-- אני עמדתי גם בחוץ ושרנו והרבי עשה עם היד. הרבי היה מאוד חיוור, אבל הרבי עודד אותנו עם היד הרבה, ושמחת בחגך. אותו הדבר כשהרבי חזר מהסוכה

15:46 דובר 2 גם היינו בתוך 770, לא יצאתי כי ידעתי אם אני אצא אני לא אוכל להיכנס. אז חיכינו עד שהרבי יחזור מהסוכה וגם שרו והרבי עודד והרבי נכנס שוב לחדר. אבל הייתה הרבנית והיו עוד, ואז היה דיון גדול מאוד לפנות את הרבי לבית רפואה. הדברים כתובים שהרבי לא הסכים בשום אופן, ואז יצרו בית רפואה בחדר של הרבי. הביאו מכונות וחיברו חשמל. כל הדברים אני זוכר מי עשה ומה עשו ו-- הביא את כל הציוד הדרוש, אה, לחדר של הרבי. הדברים כתובים, אבל נקודות אולי נחזור על כמה דברים. פחדו אז הרופאים מאוד מההמשך של הלילה, ומה שפחדו גם נהיה זמן מסוים נהיה, אה, הרבי קיבל התקף לב נוסף שזה היה מאוד מאוד מסוכן וכל הגוף הקדוש רעד ולקח זמן רב כדי שנתנו זריקות כדי שהרבי יירדם מכאבים והכל כדי שהרבי יוכל לנוח. היה לילה מאוד מתוח. יצא מניין בראשם רבי יואל כהן, יצאו לאוהל להתפלל, יצאו הרבנים ואמרו תתפללו כי המצב מאוד מאוד מסוכן. אני יכול לספר אישית כשאני ירדתי, יצאתי כבר מהסמטה וירדתי לכיוון האולם הגדול. ישבו תמימים ואמרו תהילים. התחלתי גם אני וביישוב שלי זה לא הלך. אנחנו ידענו שהרבי מתפלל בשבילנו, אנחנו זה לא-- יהודים תמימים כן אמרו תהילים, היה מאוד קשה. פגשתי בידיד השם שלו מפורסם היום גדול מפיצי החסידות בדור האחרון, הרב החסיד ר' דוד פלדמן[?] שיהיה בריא שכותב את כל תורת מנחם ומנחיל לנו ולדורות את כל התורה של הרבי שהוא התחיל בתשס"ו לעשות פעם ראשונה בקיץ, לאגור את כל השיחות של הרבי, והגישו את זה לרבי בערב ראש השנה תשע"ז. התגובה של הרבי הייתה איפה חלק א'? אז עשו חלק א', והשאר

18:30 דובר 2 היסטוריה. כל התורת מנחם שיש לנו עם כל הצוות המסור שעושה את הכל. פגשתי אותו ואמרתי דוד אונו ענו בוים[?], מה קורה עכשיו? אז הוא אמר לי תראה, כל פעם שהיה הלם ואסתר[?] בליובאוויטש היה גילוי יותר גדול אחר כך. ככה זה היה בי"ט כסלו, ככה בי"ב תמוז. טובי, אתה תראה גם אחרי השמחת תורה זה יהיה גילויים גדולים ורגש של חסיד של תמימים שלא איבד היה נזריק בו נבואה את כל הגילויים שהיה לנו אחרי זה אחרי תשמ"ח. אבל נחזור לאותו שמחת תורה תשמ"ח. באותו לילה שהתפללו ועשו בבוקר היה המפנה עם כל מה שהיה שמה הכל, ולקראת הבוקר נהיה קצת יותר טוב. ידוע שהרבי כבר עלה על התורה[?] ואחרי זה היה החזיק ספר ועשה קפיצות בתוך המיטה. הדברים כתובים על גבי ספר, אבל נדבר עכשיו על ה-- בשמיני עצרת בשמחת תורה ביום טוב, בכלל הרבי ביקש שירבו בריקודים ובשמחות כי זה מוסיף לו חיים ומוסיף לו שמחה. לקראת מוצאי שמחת תורה היה הודעה-- קודם כל הרבי קרא להרב גרונר והוא אמר לו את ההשתתפות שלו בהתוועדות שהוא יגיד את הנקודה בהתוועדות וחזר רבי יואל שהוא יסביר את הנקודה שהרבי אמר לו, הדברים כתובים. אבל לקראת הסוף הרבי אמר שלפני, לפני, לפני, לפני ברכת המזון תהיה עוד ידיעה, ואז הוא הגיע ואמר את הידיעה המוספת שהרבי ידבר אחרי, אחרי, אחרי תפילת ערבית ואחר כך תהיה שיחה של הרבי וה-- כל המתח שהיה מליל שמיני עצרת, כל הארבעים ושמונה שעות, הארבעים שעות האלה התפרץ בבת אחת ה-- הכל רקד, האנשים והשולחנות והספסלים היה הניגון של הקופס[?] שחזר אז שידעו שהולכים לשמוע עוד פעם בעזרת השם את ההשתתפות של הרבי,

21:02 דובר 2 את ההתוועדות של הרבי למעשה שזה היה שיחה וזה היה מאמר, כל העניין של מוצאי שמחת תורה. רק יש את הדברים שכתובים, אבל היינו מחוברים לחדר של הרבי עוד לפני זה, אז גם אז, גם אז למדנו הלכות מתוך המצב של הרבי איך שהוא היה בחדר במצב שלו. הרבי ביקש לפני שהוא-- לפני שהרבי התחיל להתוועד עם החסידים אז הרבי ביקש ככה, הוא ביקש את הכובע ואת הסירטוק ואת הגארטל. אז אני שמעתי את הרבי אומר את זה. אז דרך אגב לומדים דין בהלכות לבישת בגדים. אז יש מחלוקת בפוסקים מה לובשים קודם את החלק הגוף העליון, את החולצה או קודם את המכנסיים על כל המרכיב. אז כשהרבי ביקש את הבגדים וככה מנהג חסידים, קודם כל הוא ביקש את הכובע, אחרי זה את הסירטוק, אחרי זה את הגארטל. זה היה, שמענו את זה בשידור ב-- לפני שהרבי התחיל את ההתוועדות של מוצאי שמחת תורה. אמ, מוצאי שמחת תורה הייתה שיחה קצרה כאשר הרופא אישר לרבי לדבר שלוש דקות והרבי דיבר קרוב לעשרים דקות, ואז הרבי אחר כך שאל, הרבי הודה לרופא שהוא לא הפסיק אותו, והרופא שאל את הרבי האם אמרת כבר לחסידים כל מה שהיה לך להגיד? והרבי אמר את זה אני לא אסיים אף פעם, וכולנו מחכים לתורה חדשה מאתי תצא כי הרבי אמר שהוא אף פעם לא יסיים. הרבי הודיע שהוא לא יכול לשחרר את החסידים כל אחד לבתיהם אה בלי שהוא יקבל אותם והוא יראה אותם. אז נו, אז בכלל הרבי יצא לחוץ בראש חודש כסלו, ואז נגלה שוב לעיני כל החסידים. עד אז הוא היה-- אבל את האורחים הוא אמר שהוא יקבל אותם בשתי לילות

23:25 דובר 2 של יחידות, כשהרבי ישב בכיסא וכולם עברו ליד הרבי ביחידות, ונדמה לי שגם היה שטר לצדקה שהרבי נתן לכל אלה שחזרו. לא בטוח, אבל ביחידות כולם עברו ליד הרבי ו-- אה אני אגלה את השובבות שלי, אני לא חיכיתי לראש חודש כסלו. הייתה איזושהי הזדמנות והיה דיון האם כדאי לעבור ליד הרבי וליסוע והעיקר לראות את הרבי שוב, כי רק אלה שחזרו אי אפשר להכביד על הרבי עוד. אבל אף אחד לא רצה לעזוב את סמינר תורה, אז טוב, אז הראש עבד בשעות נוספות ודילגתי מבניין לבניין עד שהגעתי לגג של סמינר תורה למקום שמהחלון ש... יכולתי לראות את הרבי ועשיתי שהחיינו בשם ומלכות לראות את הרבי במוצאי שמחת תורה ויום אחרי שמחת תורה. לא חיכיתי לראש חודש כסלו ואני לא יחיד ועוד תמימים שראינו את הרבי כל כמה ימים. אני אוסיף אה כמה שהרבי נח, אני אף פעם, אנחנו לא יודעים. אבל כשהרבי היה בחדר ובמשך שמחת תורה עד עד ראש חודש כסלו זו הייתה הזדמנות לעקוב קצת אחרי סדר היום של הרבי. אז אני רוצה לומר ששלושת רבעי שעה במשך הלילה האור בחדר היה כבוי. זה מה שראינו בזמן של אה המנוחה שהרבי היה צריך ב-ב-בימי המנוחה בין שמחת תורה לראש חודש כסלו. אני אולי אצרף דבר אישי פרטי. בתחילת חשוון אז קיבלתי מכתב שאני חייב למסור לרבי. אה למה? בגלל אה ברור, במשפחה הייתה שמחה של לידה והאישה הייתה צריכה ללכת ללדת, אז ביקשו שאני אעביר מכתב לרבי. השעה הייתה אחת בלילה והכל סגור והרבי נמצא בסמינר, והרבי ביקש הרי שלא יהיו שום מחיצות והגבלות. אז למעשה הסמינר בלילה-- ביום הסדרים הבחורים למדו בזאל הקטן. כבר לא

25:53 דובר 2 מדברים בית המדרש למטה, אבל בשעות הלילה שאין סדרים אז הקומה העליונה רצו שלכל הפחות שיהיה קומה עליונה שהיא שיש מנוחה יותר רגילה לא עם כל הרעש של כל הווי של הסמינר. יותר מאוחר בלילה גם למטה השתדלו שיהיה מנוחה. ביום הרבי לא נתן, פעם הכניסו לרבי ששמו איזה שולחן ליד הסמינר מבחוץ, הרבי מיד ביקש להסיר את זה. אני לא רוצה שום מחיצות, הכל שיעבוד רגיל ו... אבל באחת בלילה קיבלתי מכתב להעביר לרבי אז אה. נו, שש בבוקר החלטתי שכבר אפשר להעביר לרבי מכתב. ככה היה מקובל שבשש בבוקר. נו, באתי לסמינר, הסמינר סגור ומסוגר, הקומה העליונה, החלון של המכתבים שהיו מעבירים למזכירות אז תמיד היה נכנסים למזכירות ומעבירים מכתב לרבי. באותם באותו חודש ימים המזכיר היה פותח את החלון הפונה כלפי חוץ, איפה הסוכה נמצאת לחצר, ומשם היו מעבירים למזכירות כי בתוכו מהצד שמה לא, שמה הסתובבו רופאים, שמה הרבנית הסתובבה, ראיתי אותה הרבה. נו, שש בבוקר אני מנסה את כוחי, הסמינר - הדלת הכניסה הראשית סגורה, החלונות של המזכירות סגורים ואני מנסה את כוחי להיכנס דרך האולם הגדול של הסמינר, כמובן שהוא גם סגור, אבל מצאתי פתח אחד שחדרתי פנימה. בית המדרש היה ריק, זה כבר שעון חורף והנץ החמה הוא רק בשבע וחצי, ואני צועד לי כמעט יחיד בסמינר והדלת לקומה העליונה הייתה פתוחה, ואז אמ אני צועד ופותח את הדלת של הקומה העליונה, אף אחד לא נמצא וראיתי ששמו שם שטיחים בלילה שלא ירעיש, דממה, הכל ריק ואני צועד לי בבוקר ונכנס למזכירות, המזכירות גם ריקה, אף אחד לא נמצא, אבל החדר של הרבי ראיתי שהוא קצת פתוח. טוב,

28:23 דובר 2 חיכיתי במזכירות שיבוא מישהו אז חיכיתי עשר דקות שייכנס מישהו. הסתובבו שמה הרופאים. הסדר היה שחצי לילה היה הרב גרונר וחצי לילה הרב קליין. הייתה מיטה בספרייה שהם היו נחים אבל אף אחד לא נמצא. אבל בחדר של הרבי שוקק חיים. נו אני אבל מה, מה הקשר אליי לשם? לא התקרבתי אפילו. עשר דקות אני מחכה במזכירות ושמתי את המכתב בין המכתבים ואני עומד לצאת. באותו רגע הרב גרונר עליו השלום נכנס למזכירות ועם עיניים מבוהלות. מה עושה כאן ברנש באמצע הלילה? ועוד במזכירות, כל השאלות והתשובות האישיות שם. ואז אני אמרתי לו אני הבאתי מכתב לרבי. בשעות כאלה? כן. הוא אומר לי טוב שהבאת את המכתב. איפה המכתב? אז אמרתי שמתי את זה כבר בקופסה של המכתבים. טוב, תגיש לי את זה. הוצאתי את המכתב, נתתי לו. הוא אומר לי אני כבר נכנס לרבי למסור את זה והוא עוזב אותי שוב לבד במזכירות והוא נכנס לחדר של הרבי. יוצא כעבור דקה קלה והוא עם חיוך אומר לי מסרתי את זה כבר לרבי. אמרתי לרב גרונר אני יודע שאתה לא מדבר, אבל אני לא עוזב את המזכירות עכשיו. למה? כי אתה אמרת לי טוב שהבאת את המכתב של הרבי. מה כל כך טוב שבשעה שש בבוקר אני מביא את המכתב לרבי. אז הוא מחייך. אמרתי לו רב גרונר, אני פה נשאר עד שאתה אומר לי. אז הוא אומר נו, אתה שואל. אני הייתי ושימשתי את הרבי, והרבי אמר לי תצא החוצה לראות אם מישהו עכשיו הביא מכתב בקשת ברכה. אז כיוון שכך היה אז כל שעה הלכתי למזכירות לשאול אם כבר הגיעה הקריאה, הבשורה של מזל טוב. כמובן כשהגיעה הבשורה

30:23 דובר 2 אז אמרתי נו, אני צריך לעשות מי שבירך. אז זכיתי בתחילת חודש חשוון להיות במניין המצומצם של קריאת התורה של הרבי. אפילו קיבלתי שם הגבהה. אז לא ינום ולא יישן עם הלב, עם הקול. הכל אבד והכל. המכונה של ה-- המכונה שמראה את הפעילות של הלב, היא הייתה בתוך החדר של הרבי. הייתה לרופאים בעיה שהרבי מבין יותר מדי ברפואה והוא היה רואה את הפעימות של הלב. ואז הרופאים החליטו אי אפשר להשאיר את זה בתוך החדר והם הוציאו את זה וזה היה נמצא בגני התענוגות. מה שהיה זה היה עם חוט מחובר מהמכונה כמו רוב המכונות, מהמכונה עד ה-- עד הלב של הרבי, אבל זה הפריע. ואז הביאו מכונה חדשה באלפי דולרים שזה היה פעם ראשונה משהו אלחוטי שזה מונח על ה-- ליד הלב של הרבי והמכונה הייתה בחוץ והתחלתי להסתובב, להסתכל קצת ולראות את התנועות של הרבי ובמכונה ואת ההשתקפות על המכונה.