הלכות יום כיפור - הרב יהושוע ליפש שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 הלכות יום הכיפורים. נתחיל דבר ראשון עם ההלכות של ערב יום הכיפורים. אז ערב יום הכיפורים הוא לא יום טוב, אה, עד כדי כך שכתוב שמעיקר הדין היה מותר היום הזה בהספד והוא לא נחשב יום טוב כלל. המצווה היחידה שיש בו זה לאכול בו, כפי שנראה תכף. אבל מכל מקום כבר נהגו עם ישראל שלא להספיד ביום הזה ולנהוג בו כמו יום טוב לכל דבר. כמובן, לא מדובר בנוגע לאיסור מלאכה, אלא בנוגע ל-מצוות השמחה או מה שהדברים שקשורים ביום טוב נהגו גם בערב יום הכיפורים. המצווה שכן ישנה בערב יום הכיפורים היא מצוות האכילה. זוהי המצווה המרכזית שקיימת בערב יום הכיפורים, עד כדי כך שישנם פוסקים שסבורים שהמצווה הזאת היא מצווה מן התורה. יש הרבה מהפוסקים שדנו מדוע לא מברכים על המצווה הזאת כמו על שאר המצוות. האדמו"ר הזקן כותב שהמצווה הזאת היא מצווה מדברי סופרים, אך יש לה אסמכתא, יש לה מקור או אסמך. חכמים סמכו דבריהם על המקרא, על הפסוק. על מה סמכו דבריהם? אז כתוב בפסוק: "והעניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש, אה, בערב". אז שאלו, השאלה היא שהצום הוא הרי ביום כיפור. יום כיפור זה י' תשרי. אז מדוע כתוב, "והעניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש"? הרי בתשעה לא מתענים. מתענים רק בעשירי בתשרי. אז עניין הכתוב, כך, אה, כותב האדמו"ר הזקן, עניין הכתוב שיכינו את עצמם כבר ביום התשיעי לצום שיהיה למחרת. זאת אומרת, יש מצווה מיוחדת, ובלשון של האדמו"ר הזקן, מאהבת הקדוש ברוך הוא לישראל. כלומר, מהדאגה ומהאהבה הגדולה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, הוא ציווה עליהם לאכול ביום, אה, ערב יום כיפור, בתשיעי בתשרי, כדי שיהיו מוכנים ליום הצום. כלומר, כדי שהצום

02:09 דובר 2 יהיה בעיניהם יותר קל. אגב, מכאן גם הפוסקים כתבו בנוגע לשאלה המפורסמת, האם מותר לקחת, אה, יש היום הרבה כדורים שעושים שהצום יהיה קל יותר. אז בפשטות כתבו הפוסקים, רואים במפורש שישנה מצווה שהצום יהיה קל יותר. אין מצווה ואין עניין שהצום יהיה קשה. אדרבה, יש מצווה ועניין שהצום יהיה קל ושלא חלילה יזיק ואפילו לא יצער במידה מסוימת את היהודי. ולכן אם ישנם כאלה שתוספי התזונה הללו או שהכדורים עוזרים להם לצום, אז ודאי שמותר להם לקחת את הכדורים. ויתרה מזו, הפסוק כתב, "והעניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", היה צריך לכתוב שיאכלו. מה, למה כתוב בלשון של עינוי, "והעניתם את נפשותיכם"? מביא האדמו"ר הזקן שאדם שאוכל בתשיעי בתשרי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה עד תשיעי ועשירי. מה הנקודה כאילו התענה עד תשיעי ועשירי? בדרך כלל הצום קשה יותר מאשר לאכול, מן הסתם לרוב האנשים, וכאשר אדם אוכל בערב יום כיפור, אז לא רק שהוא קיים מצוות אכילה, אלא הוא כאילו קיים מצוות עינוי. יש דבר מעניין, יש כאלה שאומרים שהאכילה בערב יום כיפור נחשבת כמו שני ימים של צום, ולאחר מכן יום הכיפורים עצמו נחשב גם כן כיום צום, כשאדם צם כמובן. אז כעבור, אה, שלושה ימים הללו זה נחשב כאילו אדם צם ג' ימים. בכמה דברים כתוב שג' ימים רצוף זה עניין מאוד נעלה בצום. אז פה יש פוסקים שכתבו שאדם שאוכל כמו שצריך בערב יום כיפור ואחר כך צם ביום כיפור עצמו, יש לו את העניין של ג' תעניות. עניין נוסף שלכן אוכלים בערב יום כיפור, כותב האדמו"ר הזקן, הרי יום כיפור עצמו הוא יום חג. היה מן הראוי שביום חג, כמו כל החגים, ישנה מצוות אכילה

04:02 דובר 2 ושתייה ומצוות סעודת יום טוב. אבל בפועל היום הזה הוא הרי יום של עינוי, יום שאי אפשר לאכול ולשתות. לכן האכילה בערב יום כיפור נחשבת, זה בעצם משלים את הסעודת יום טוב של יום כיפור. בלשון של האדמו"ר הזקן: "דכיוון שיום הכיפורים בעצמו אי אפשר לכבדו במאכל ומשקה כדרך שאר יום טוב צריך לכבדו ביום שלפניו". אז מכיוון שיום כיפורים עצמו אנחנו לא יכולים באמת לכבד אותו באכילה, מכיוון שיש את מצוות עינוי, האכילה בערב יום כיפור היא בעצם המצווה שלה, שהייתה צריכה להיות האכילה ביום כיפור, ולכן יש דיון לפוסקים מה קורה אם ישנו אדם שמסיבות רפואיות וכדומה לא יכול לצום. יולדת שבתוך ג' ימים מלידתה והיא לא יכולה לצום ביום כיפור, היא לא צריכה לצום ביום כיפור. מה הדין במקרה כזה? האם היא צריכה לאכול בערב יום כיפור או לא? אז ישנם כאלה פוסקים שכותבים שהיא לא חייבת באכילה ביום כיפור, הרי כל סיבת האכילה בערב יום כיפור היא כדי שהאדם יתכונן לצום. אם הוא לא צם אז מה העניין שיאכל? אבל למעשה מהלשון של האדמו"ר הזקן רואים שיש פה עניין נוסף. כלומר לא רק העניין של ההכנה לצום יום כיפור, אלא גם האכילה בערב יום כיפור, היא משלימה את האכילה של יום כיפור, ולכן מכיוון שביום כיפור עצמו אין סעודת יום טוב, גם מי שלא צם לא עושה סעודת יום טוב, אז בערב יום כיפור כשהאדם אוכל הוא בעצם משלים או מקיים את הציווי של סעודת יום טוב ואת הכבוד של יום טוב בערב יום כיפור. בגלל שהיום הזה ישנה חובת אכילה כל כך גדולה, מובא הפוסקים שאפילו העניין של תענית חלום, כיום פחות נוהגים עם זה,

05:53 דובר 2 אבל בעבר בוודאי נהגו בזה הרבה יותר, אה, שההלכה היא עד כדי כך שאדם שחלם חלום רע באותו יום יכול לצום אפילו בשבת. אבל בערב יום כיפור, מכיוון שהאכילה בו היא מצווה ולא סתם מצווה, אלא האכילה בו נחשבת גם כתענית, לכן אפילו אדם שנוהג לעשות תענית חלום לא עושה תענית חלום ביום הזה. מדוע? מכיוון שהאכילה ביום הזה נחשבת גם כן תענית. אז למה שיצום? הרי גם מה שהוא אוכל, אה, נחשב צום. בהמשך בעזרת השם נדבר באריכות על מנהגי האכילה והסעודה מפסקת בפרט בערב יום כיפור, אבל לומר כבר באופן כללי שהאמת היא שנוסף על הדינים של סעודה מפסקת הביאו הפוסקים שבערב יום כיפור יש מצווה, בכל היום כולו ישנה מצוות האכילה. כתוב: "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", ומזה למדו חכמים שבתשעה יש מצווה לאכול. אז מלבד העניין של סעודה מפסקת, ישנם פוסקים שכתבו שכל אכילה ואכילה שאדם אוכל בערב יום כיפור, הוא מקיים בזה את המצווה של האכילה בערב יום כיפור, לאו דווקא העניין של סעודה מפסקת. בנוגע לאמירת תחנון, אז מכיוון שכבר נהגו שהיום הזה הוא כמו יום טוב, ממילא גם נוהגים שלא לומר בו תחנון, ואי-אמירת תחנון מתחילה כבר מהלילה. כלומר כבר בקריאת שמע שעל המטה בח' תשרי בלילה, מוצאי ח' תשרי, בליל ט' תשרי לא אומרים תחנון. נכון שבדרך כלל יש לנו, יש ל-- ברוב המקו-- ברוב המקרים שלא אומרים תחנון, אז גם במנחה שלפניו לא אומרים תחנון, אבל פה במנחה של ח' תשרי כן אומרים תחנון. רק בליל ט' תשרי, כלומר ליל ערב יום כיפור, הלילה שבדרך כלל עושים בו כפרות, אז באותו לילה לא אומרים תחנון. למה? מכיוון שכבר היום

07:45 דובר 2 כולו של ערב יום כיפור נחשב יום טוב, אבל לא מחשיבים אותו כיום טוב כזה שכבר מנחה שלפניו אנחנו גם כן לא נאמר תחנון. מנהג הכפרות בערב יום כיפור. אז מנהג הכפרות הוא מנהג קדום שבפוסקים הובאו בו כל מיני טעמים ודינים ומנהגים שונים שהיה בעבר. יש לכך אפילו מקור מסוים בגמרא, לא ממש כמו שאנחנו עושים עם תרנגול, באופן אחר אולי שהיו עושים, אבל ה-המנהג הזה הוא מנהג קדום מאוד והמנהג הזה התפשט ברוב עם ישראל. העניין הזה של הכפרות שנוהגים לעשות בערב יום כיפור. אז למעשה בסידור האדמו"ר הזקן כתב את כל המנהג איכשהו על פי קבלה בעיקר, ורואים שמה שעיקר העניין של הכפרות זה באמת השחיטה באשמורת הבוקר. המנהג הוא כך כותב האדמו"ר הזקן בסידור לקחת תרנגול. למה לקחת תרנגול? התרנגול רואים שהוא נקרא גם במקרא בלשון גבר. גבר זה גם קשור לעניין של גבורה ושחיטת התרנגול, כך כותב האדמו"ר הזקן בסידור היא בעצם מוציאה את הדם. הפירוש של זה על פי קבלה שזה ממתק את הגבורות, ולכן עושים את זה דווקא בבוקר, כך כותב האדמו"ר הזקן. כי אז בבוקר, באשמורת הבוקר, אור של חסד משוט בעולם, וזה זמן כזה למתק את הגבורות. ומכך רואים בעצם שעיקר העניין של הכפרות זה שחיטת התרנגול. מלבד זאת יש גם את העניין של הנתינה לעניים שנדבר תכף את מה שאנחנו נוהגים לסובב מעל הראש גם כן כמו שהוא מופיע בסידור. אבל באמת עיקר העניין של הכפרות זה פשטות, שאנחנו שוחטים את התרנגול ובזה כמו שהנוסח בסידור זה התרנגול ילך למיתה ואנחנו נלך לחיים ארוכים, טובים ולשלום. אנחנו בעצם תמורת העניין הזה שהתרנגול הוא בעצם כביכול בו מתקיים העניין של המיתה

09:48 דובר 2 שהיה אמור להתקיים באדם. אז האדם יהיה לו את הכתיבה ואת החתימה הטובה של יום כיפור. אז כמו שאמרנו, המנהג זה לקחת תרנגול. א-א-איש לוקח תרנגול והאישה לוקחת תרנגולת. קורה בהרבה מקומות, בפרט המקומות שיש לחץ גדול ויש משאיות שמביאים תרנגולים ותרנגולות, ולא תמיד מבחינים מה תרנגול ומה תרנגולת. ולפעמים האדם בסיום הכפרות מגיע לשוחט ולפני השחיטה או אחרי השחיטה זה מתברר שזה תרנגולת ובכלל לא תרנגול או להיפך. אז למעשה אדם שעשה את כל הכפרות. אז אם זה באמת התגלה לפני השחיטה אולי באמת כדאי להחליף. אבל אם זה התגלה אחרי השחיטה אז כתוב הפוסקים הביאו שאדם גם יוצא ידי חובה בתרנגולת ואישה יוצאת ידי חובה בתרנגול. אז גם אם ה-ה-הבחור על המשאית הביא את התרנגול הלא נכון במקום תרנגול הביא תרנגולת, אז גם כן יוצאים ידי חובה בעניין של הכפרות. כי באמת מצאנו בפוסקים, נכון שאנחנו נוהגים לקחת על פי קבלה בעיקר את התרנגול דווקא כמו שאמרנו האדמו"ר הזקן ממי זה נקרא גבר. אבל אפילו בכל בהלכה גם כן הוא מופיע ומופיע הפוסקים שאדם שאין לו תרנגול יכול לקחת דג. הפוסקים הביאו, הביאו תכף נדבר על זה שאדם אפילו אם אין לו את זה ייקח כסף. אבל בכל אופן המנהג שלנו כאמור לקחת את התרנגול ואומרים עליו זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. ראשי תיבות חת"ך שהרמז בזה זה השם החותך חיים לכל חי. שה-כ-כפרות שאנחנו עושים בערב יום כיפור זה בעצם הכתיבה והחתימה הטובה. ה-חתימה של השם שהוא יחתוך את החיים. הכוונה יחתוך שהוא יחתוך את הדין, יגזור עלינו את החיים למשך השנה כולה, והמנהג לעשות את זה שלוש פעמים סביב הראש. סך הכל יוצא שמסובבים תשעה--

11:44 דובר 2 תשע פעמים את ה-- את התרנגול סביב הראש. אומרים כל פעם את הנוסח מההתחלה בני אדם אשפי חושך וצלמוות, ואחר כך אומרים זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. במשך שלוש פעמים, כך שיוצא שתשע פעמים-- תשע פעמים עושים את הסיבוב סביב הראש. בשולחן ערוך הביא האדמו"ר הזקן מנהגים שונים כמו לסמוך על תרנגול וכו', אבל המנהג הזה האדמו"ר הזקן לא הביא אותו בסידור. ההלכה היא שצריך לבחור דווקא תרנגול לבן, כך כתוב, כמו שכתוב, מצאו לזה רמז בפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", אבל יחד עם זאת כתוב הפוסקים בשולחן ערוך מופיע אם לא מצויים תרנגולים לבנים אז האדם לא יחזר אחריהם. הכוונה לא ינסה להשיגם בדווקא. זה קשור עם דרכי האמורי שדרכם לחזר אחר תרנגולים לבנים וכתוב ובחוקותיהם לא תלכו. אז אם לאדם לא מצאו תרנגול לבן הוא יכול להשתמש עם תרנגול אחר שקיים לידו. המנהג שלנו לכתחילה זה לקחת כל אחד ואחד תרנגול לעצמו. למרות שהפוסקים הביאו יש מנהג שכמה זכרים יכולים לפדות עצמם בתרנגול אחד וכמה נקבות יכולות לפדות עצמן בתרנגולת אחת. באמת בשנים עברו כשהיה דוחק יותר אז ככה נהגו לכתחילה שהרבה גברים פדאו את עצמם עם תרנגול אחד וכולי. אבל כיום, שלפי ערך מה שהיה פעם המצב הוא שישנם הרבה יותר בקלות להשיג תרנגול ותרנגולת וכולי, אז כמובן צריך לקחת תרנגול לכל אחד ואחד. כך כתוב גם בסידור, כותב האדמו"ר הזקן שמניין הכפרות יהיה לפי מניין בני הבית. זאת אומרת שאת הכפרות צריך לעשות לכתחילה כל אחד ואחד עם תרנגול נפרד. אם יש מצב שאדם דחוק מאוד כלכלית ובאמת יש לו קושי גדול מאוד לשלם את התרנגולים עבור כל אחד ואחד מבני הבית, אז

13:43 דובר 2 צריך לדעת שבאמת בפוסקים מובא המנהג הזה שאחד תרנגול אחד פוטר כמה בנים ותרנגולת אחת פוטרת כמה בנות. פדיון כפרות. הכפרות עקרונית בעבר המנהג היה לתת את הבשר של הכפרות, הבשר של העוף לעניים, אבל כותב האדמו"ר הזקן נהגו יותר טוב לתת את הכפרה, לפדות את הכפרה בממון ולחלק את הממון לעניים. כנראה שהמצב נהיה או עדיין קורה שאם נותנים לאדם עוף ואומרים לו זה הכפרות שאנשים אחרים עשו, אז זה מבייש אותו. מכך הגיע המושג של פדיון כפרות. מה אומר בעצם פדיון כפרות? פדיון כפרות אומר אנחנו לוקחים את התרנגול ופודים אותו. כלומר את הכסף הזה, את הבשר הזה, את העוף הזה שהיה אמור ללכת לעניים אנחנו לוקחים אותו לעצמנו. בתמורה על זאת אנחנו פודים את זה ונותנים את זה לצדקה. הפדיון של הכפרות הוא בעצם פדיון של של העוף, ולכן צריך לשלם בעצם לצדקה את דמי העוף. במקומות כאלה שבאמת העופות עצמם הולכים לעניים לבתי תבשיל וכדומה, אז באמת אדם לא חייב לתת את הפדיון של הכפרות לצדקה כי הוא נותן את העוף עצמו לצדקה. כתבו הפוסקים וזורקים בני מעיים הכבד והכליות של הכפרות, כך כתוב בשולחן ערוך במקום שהוא הפקר שהעופות יכולים לקחת משם את החלקים הפנימיים של התרנגול. לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה, אז גם כמו שאנחנו מרחמים על הבריות ביום הזה אנחנו רוצים שהקדוש ברוך הוא ירחם עלינו מן השמיים. עוד כמה דינים בנוגע לכפרות. אז בנוגע למעוברת כתוב שמעוברת המנהג הוא שהיא לוקחת שלוש תרנגולות, תרנגול אחד תרנגולת אחת לעצמה ועוד תרנגול ותרנגולת לעובר. אם הוא זכר זה תרנגול ואם הוא ואם הוא נקבה זה תרנגולת. אז על הספק לוקחים שלושה תרנגולים,

15:52 דובר 2 בעצם שתי תרנגולות ותרנגול אחד. גם אם יש תאומים הרבי כותב המנהג הוא לקחת רק ג' תרנגולים. בעצם יש כמה סברות שלא צריך לקחת ג' תרנגולים. עצם הלקיחה של ג' תרנגולים זה קצת חומרה, כי באמת אנחנו אמרנו כבר שבפוסקים מופיע המנהג שתרנגול אחד פוטר כמה אנשים, וגם שאלה קצת האם העובר באמת צריך כפרה בפני עצמו או מה בדיוק הגדר של העובר בתוך האמא. בכל אופן, למעשה כותב הרבי שהמנהג לקחת ג' תרנגולות ולא חמש תרנגולות מצד, מצד ספק הכל אחד ואחד. אולי יש שם תאומים. במקרה שיודעים מה מין העובר, יש היום אולטרה-סאונד, ובמקרה שהאישה עשתה את הבדיקה מסיבות רפואיות וכדומה, והיא כעת יודעת מהו מין העובר. אז כתבו הפוסקים שהיא לא חייבת בדווקא לקחת גם תרנגול וגם תרנגולת. זאת אומרת, אם היא יודעת לדוגמה שהעובר שלה הוא זכר, אז היא יכולה לקחת את התרנגולת עבור עצמה ותרנגול עבור העובר. אבל זה בתנאי באמת שה, שהתשובה באולטרה-סאונד זה היא בבירור, כי ישנם מקרים שהזיהוי היה טעות בזיהוי, בטח בחודשים מוקדמים יותר, אבל אם מדובר בחודשים מאוחרים יותר וודאי שרואים בעיניים על ידי האולטרה-סאונד שזה ודאי מין זכר או נקבה, אז אפשר לקחת את התרנגול שמתאים לאותו מין. כאשר העובר מתחת ארבעים יום. זאת אומרת אם אישה עשתה בדיקה, אין אם הבדיקה של מקלון או בדיקת דם אפילו וכדומה, בדיקת מעבדה והיא קיבלה תשובה שבאמת היא בהריון, אז למרות שהיא קיבלה תשובה שהיא בהריון, מכיוון שעד ארבעים יום בלשון של הגמרא העובר נחשב מיא בעלמא, מים בלבד. כלומר העובר אין לו, העובר אין לו עדיין מציאות בפני עצמו ולכן לא צריך לקחת שלושה תרנגולים, אפשר להסתפק בתרנגול אחד עבור

18:09 דובר 2 האמא. השחיטה בערב יום הכיפורים, שחיטת הכפרות. כאמור, מנהג הכפרות הוא בעיקר השחיטה של התרנגול. לשחוט את התרנגול באשמורת הבוקר. יחד עם זה כתבו הפוסקים וגם האדמו"ר הזקן מביא את זה בהלכות שחיטה, את הזהירות הגדולה שצריך להיות לשוחטים בערב יום כיפור. קורה הרבה שישנו לחץ גדול מאוד על השוחטים עם כל המהומה שסביב הכפרות, ואם השוחט חלילה לא שוחט כראוי את התרנגול בערב יום כיפור זה עוון גדול, ולכן ישנם כאלה שלכתחילה לא אוכלים בכלל את העופות של ערב יום כיפור כדי לא להיקלע במקומות כאלה שאין השגחה ולראות שבאמת הסכינים כראוי ואין לחץ ועומס על השוחט. ומאותה סיבה התפשט גם המנהג להתחיל את הכפרות בעשרת ימי תשובה. נכון שכמו שראינו, עיקר העניין של הכפרות או חלק מהעניין של הכפרות הוא עשייה שלו בערב יום כיפור, באשמורת הבוקר. אבל מכיוון כראוי שהעומס על השוחטים עלול לגרום לתקלות, אז בקהילות ישראל נהגו להקדים את הכפרות כבר לעשרת ימי תשובה, ולכן גם נשים וילדים שמטבע הדברים יותר קשה להם, לילדים או לנשים שצריכות לשמור עליהם, לקום באשמורת הבוקר יכולות לעשות, יכולים לעשות את הכפרות כבר מתחילת עשרת ימי תשובה בזמנים ובמועדים שישנו בכל מקום, כדי באמת שהשחיטה והכפרות יעשו כראוי. אם ישנה אפשרות שהילדים והאמא וכדומה יעשו את הכפרות בלילה, כלומר בתחילת הלילה של ערב יום כיפור, ונניח האבא ייקח את הכפרות בבוקר באור הבוקר, באשמורת הבוקר וישחוט אותם בלפנות בוקר, באשמורת הבוקר, שאז בלשון של האדמו"ר הזקן גוברת מידת החסד בעולם, אז ודאי שהדבר הזה עדיף ואפשר לנהוג כך. נהגו כבר בהרבה מקומות שמהזהירות והחביבות למצוות, אז מבקשים מהשוחט לברך על כיסוי הדם. אז בנוגע לכיסוי הדם המצווה היא

20:34 דובר 2 באמת של השוחט, אז כשאנחנו מבקשים מהשוחט שיזכה אותנו במצווה הזאתי וייתן לנו לעשות את זה במקומו. ורואים גם בווידאו שהרבי בעצמו גם כן עם הנוצה מכסה עם עכור את הדם. מברכים אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי דם בעפר. מה שכן, כתבו הפוסקים וצריך להיזהר בזה, וראו על זה לאחרונה, שההלכה היא שאי אפשר, שלפני שמכסים את הדם השוחט צריך לבדוק שהשחיטה הייתה כראוי, שהסכין לא פגומה וכדומה, ולכן ראוי שכאשר לפני שהאדם מכסה את הדם ומקיים את מצוות כיסוי הדם, השוחט יבדוק את הסכין, לראות שהיא באמת כראוי ואת הסימנים, לבדוק שהתרנגול כראוי, כי אם התנבלה השחיטה, כלומר אם התרנגול בשעת השחיטה השחיטה לא הייתה כראוי, אז צריך לעשות כפרות מחדש. אבל אם עשו באמת את השחיטה כראוי ולאחר השחיטה התגלה שיש איזושהי טריפה בעורף, במקרה כזה כותב האדמו"ר הזקן שהכפרות עלו לו והוא יצא ידי חובה של כפרות. חובת הטבילה בערב יום כיפור או מצוות הטבילה בערב יום כיפור. אז המנהג הוא מנהג קדום גם כן, נוהגים לטבול בערב יום הכיפורים. כך מופיע כבר מהגאונים, המנהג לטבול בערב יום הכיפורים. למעשה אנחנו, המנהג שלנו, מנהג חסידים לטבול כל יום לפני התפילה, אבל הטבילה של ערב יום כיפור היא טבילה שהיא באמת מעיקר הדין לפי השולחן ערוך. זה שאנחנו טובלים בכל יום זוהי מידת חסידות. המנהג הוא שגברים טובלים כל יום לפני התפילה כדי שהתפילה באמת תהיה יותר כראוי, כמו שהאדמו"ר הזקן כותב בליקוטי תורה. אבל זו לא טבילה מעיקר הדין. אין לאדם חיוב לטבול. בערב יום כיפור יש מצווה על האדם, מצווה מיוחדת על האדם לטבול לקראת יום כיפור. מהי המצווה? מה, מהי הסיבה למצווה לטבול בערב

22:35 דובר 2 יום כיפור? אז הפוסקים נאמרו שני טעמים שונים. טעם אחד שמופיע לפוסקים זה מצד העניין של טומאת קרי, שהאדם צריך לטבול שמא הוא נטמא בטומאה הזאתי, אפילו אם הוא טבל בעבר, יכול להיות שללא משים לב הוא נטמא בטומאה הזאתי ולכן עליו לטבול. ומצד הסיבה הזאתי, לכאורה אדם כזה שוודאי לא ראה קרי או אדם שטבל יום לפני וכדומה, וודאי שלא ראה מאז, לכאורה לא היה צריך לטבול. אבל ישנו טעם נוסף שמופיע שהיהודי טובל כי הוא כמו גר המתגייר. אדם שהתגייר צריך לטבול, אה, אחרי הגרות. הגרות עצמה נעשית על ידי הטבילה, ומכיוון שהיהודי בערב יום כיפור הוא כמו-- התשובה שלו, הוא כמו גר מתגייר, כמו אדם שחוזר בתשובה, ישנו מנהג שמופיע הפוסקים שאדם שחזר בתשובה גם כן לטבול. בפשטות הכוונה לאדם למה שמופיע הפוסקים זה הוא אומר שהשתמד וכדומה, רחמנא ליצלן, אז כשהוא חוזר ליהדות הוא גם כן צריך לטבול. אז כל יהודי בערב יום כיפור, מכיוון שיום כיפור הוא יום של תשובה, אז בערב יום כיפור האדם צריך לטבול. ומכיוון שכן, ישנם כמה פרטים, מכיוון שהטבילה היא כמו גר המתגייר, אז ישנם כמה פרטים שבאמת מקפידים עליהם יותר בטבילה הזאתי. דבר ראשון, מקפידים שבטבילה הזאתי לא יהיה בה שום חציצה. כלומר, הטבילה שאנחנו טובלים כל יום בדרך כלל לא מקפידים שיהיה בה איזושהי חציצה. כמובן זה לא טבילה שהיא חובה והיא טבילה שהיא רק מן הדין, אפילו אם יש חציצה מן הסתם זה חציצה כזאתי שהיא לא פוסלת מן התורה את הטבילה ולכן לא מקפידים על חציצה. אבל בערב יום כיפור כתבו הפוסקים שהמנהג הוא להקפיד שלא תהיה חציצה על הגוף. נוטלים את הציפורניים או מסרקים את

24:32 דובר 2 שיערות הראש וכדומה, כדי שבאמת לא תהיה חציצה על הגוף של האדם בערב יום כיפור. עוד מנהג שקשור לעניין של גר מתגייר, המנהג הוא גם לטבול ג' פעמים. ישנם מרבני חב"ד שכתבו שהטבילה צריך לטבול ארבע פעמים, פעם אחת בגלל כמו בעל קרי ועוד ועוד שלוש פעמים מצד העניין של גר מתגייר. אז למעשה המנהג הוא בפועל לטבול בערב יום כיפור, האדמו"ר הזקן כותב נערים ובתולות, אבל המנהג בזמנינו שנשים אה שעדיין לא התחתנו, נשים שאינן נשואות אינן טובלות, אבל נשים אבל גברים מגיל מצוות ועל דרך זה נשים נשואות, אז המנהג הוא שהם טובלים בערב יום כיפור. נשים נשואות גם כן, אם הן באמצע שבעת נקיים כתבו הפוסקים גם כן שלא יטבלו. אם יש חשש כמובן שעל ידי זה יהיה יהיה השחתה של הזרע וההריון, כמובן גם זה צריך להיות בזהירות שלא חלילה יהיה דברים כאלו, אבל באופן כללי המנהג הוא שגם נשים נשואות טובלות כמו שמופיע בשולחן ערוך, מכיוון שזה נוגע לגר מתגייר וגר מתגייר זה נוגע לכל אישה ואישה גם כן. אז שוב, אז אנחנו לא נוהגים שנשים שאינן נשואות טבולנה, אבל נשים נשואות המנהג הוא שהן כן יטבלו. אז כאמור, כמו שאמרנו קודם לכן, יש מצוות טבילה מיוחדת בערב יום כיפור. הטבילה נוהגים לטבול כבר לפני מנחה. הסיבה שנוהגים לטבול לפני מנחה היא כדי שהוידוי יהיה בטהרה. תכף נדבר על הוידוי שבמנחה, במנחה כבר נוהגים לומר את הווידוי הארוך, מה שאנחנו אומרים בדרך כלל באמצע שמונה עשרה, וכדי שהוידוי הזה באמת יהיה בטהרה אז נוהגים לטבול לפני מנחה. יש מנהג לטבול, יש דעות שהטבילה צריכה להיות ממש סמוך ליום הכיפורים ולכן צריכה להיות אחרי סעודה

26:38 דובר 2 מפסקת, ולכן למעשה המנהג שלנו לטבול שלוש פעמים טובלים בערב יום כיפור, פעם אחת בבוקר כמו כל יום לפני התפילה, אני מדבר על הגברים כמובן, פעם אחת לפני תפילת מנחה כדי להתוודות בטהרה ועוד פעם אחת לאחר סעודה מפסקת סמוך ליום הכיפורים ממש. הטבילה העיקרית היא הטבילה באמת שלפני מנחה, ולפני הטבילה של מנחה המנהג הוא כמו שמופיע בסידור ללקות מלקות, כפי שנדבר תכף. צריך רק לזכור שגם הטבילה של אחרי סעודה מפסקת כמובן צריכה להיעשות לפני השקיעה, צריך להיזהר בזה מאוד, כי החל מהשקיעה מתחיל איסור הרחיצה כפי שנדבר תכף, אבל לפני השקיעה המנהג הוא לטבול טבילה שלישית. המלקות שלפני הטבילה, אז המנהג הוא נהגו כבר כך כותב האדמו"ר הזקן כל העם ללקות מלקות קודם התפילה, קודם תפילת מנחה. בשולחן ערוך אמנם מופיע המנהג של אחרי תפילת מנחה, אבל בסידור כותב האדמו"ר הזקן שהמלקות יהיו לפני מנחה והמנהג הוא באמת לפני הטבילה ללקות את המלקות. המלקות האמיתיים שכתובים בתורה על אדם מלקות שלושים ותשע מלקות הם כמובן לא קיימים היום. אין לנו היום לצערנו בתי דין סמוכים, בתי דין שיכולים להלקות. בטלה הסמיכה ולכן כיום כל בתי הדין הם לא בתי דין שיש להם על פי ההלכה את הסמכות להלקות, וגם מלקות אמיתית על אדם שעבר חלילה עבירה, אז צריך להתרות בו קודם ורק אחר כך יכולים להלקות אותו. אבל בכל זאת המנהג הוא שהאדם ייקח על עצמו את המלקות. מאיפה הגיע המנהג הזה? כדי שייתן את ליבו לשוב מעבירות שבידו וגם להכניע את לבבו ולהכינו בלשון של האדמו"ר הזקן, לעבוד את השם הנכבד והנורא באימה וביראה. אז המנהג הוא כאמור ללקות קודם התפילה וקודם הטבילה. וזה לא כמובן

28:50 דובר 2 חובה גמורה, כי אין לנו היום מלקות, וגם אם אדם לוקח מלקות הוא לא נפטר בזה מאם הוא באמת התרו בו כראוי. אבל בכל אופן המנהג הוא שהמלקות נעשים בערב יום כיפור והנלקה, כלומר מי שמלקים אותו יושב ופניו לצפון מוטה ופניו לצפון. מה כוונה פניו לצפון? שהוא מתכופף והפנים שלו כלפי צפון. למה? אז כתוב "מצפון זהב יאטה", כלומר העשירות כך כתוב מגיע מצפון. הרוצה להעשיר - יצפין, ולכן מכיוון שרוב חטאי האדם כך כתוב, מגיעים מחמת הממון. הרבה מהחטאים הקשורים עם גזל וגניבה וכולי, שהאנשים נכשלים בהם בלי לשים לב, הם קשורים עם ממון. וגם חטאים אחרים הקשורים עם כבוד וכולי, גם כן קשורים רוב פעמים עם ממון, ולכן הוא מטה את עצמו כלפי צפון כדי לדעת שמשם מגיע החטא. המנהג הוא שהמלקה מלקה שלוש מלקות על פי הסדר ימין, שמאל ולמטה באמצע כמו סגול, ואומרים את הפסוק, "והוא רחום יכפה רבון ולא ישחית, וירבה להשיב אפו ולא יאיר כל חמתו". כך במשך שלוש פעמים, ואחרי שלוש פעמים מכיוון שיש שלוש עשרה מילים בפסוק, אז שלוש כפול שלוש זה יוצא שלושים ותשע, שלושים ותשע, שזה השלושים ותשע מלקות שהמנהג הוא ללקות בערב יום כיפור. לאחר כאמור לאחר המלקות אז נוהגים לטבול, כמו שדיברנו באריכות על עניין הטבילה בערב יום כיפור. לאחר הטבילה מגיעה מנחה, ובמנחה יש לנו כבר את הווידוי הראשון. אז באמת מדוע מתוודים במנחה? לכאורה עיקר הווידוי מצוות התשובה שייך ליום כיפור. למרות זאת מופיע בגמרא שחוששים שמא האדם מתקלקל, יהיה אירע לו דבר קלקלה בסעודה. מה הכוונה דבר קלקלה בסעודה? חוששים שהאדם בסעודה מפסקת יהיה לו עניין של שכרות, או שחלילה יהיה עניין שהאוכל הוא

31:01 דובר 2 יחנק באכילתו, ולכן כבר במנחה נהגו להתוודות כדי שהאדם יספיק להתוודות עוד לפני יום הכיפורים. יחד עם זאת, ישנו מנהג שנדבר עליו בהמשך להתוודות גם כן עם כניסת ערב יום הכיפורים, על זה נדבר בנפרד לאחר מכן. אבל המנהג הוא להתוודות בסיום התפילה כמו שמופיע במחזורים, ומפרטים את החטאים, "על חטא שחטאנו לפניך". כל פעם המנהג כשאומרים, "על חטא שחטאנו לפניך", להכות על הלב. הסיבה שמכים על הלב מכיוון שהוא מכה על ה-- על היצר הרע כביכול שאתה גרמת לי את החטא. ויחד עם זאת, שכל אדם עושה וידוי בנפרד, המנהג הוא שגם השליח ציבור בחזרת הש"ץ אומר עוד פעם את כל הווידוי, ואנשים מתוודים יחד עם שליח הציבור. אבל במנחה, מכיוון שכאמור עיקר העניין של הווידוי שייך ליום כיפור, הוא לא שייך למנחה. אבל מכיוון שבמנחה גם כן מתוודים, אז האדם הפרטי מתוודה, אבל השליח ציבור שוב, מכיוון שעיקר העניין של הווידוי ביום כיפור, השליח ציבור לא מתוודה בחזרת הש"ץ. כך חזרת הש"ץ נתקנה מפני המון מפני כאלה שלא יודעים להתפלל והש"ץ מוציא אותם ידי חובה, אבל בגלל העניין של הווידוי לא ממש חובה במנחה, אז נהגו שהש"ץ לא בחזרת השליח ציבור הוא לא חוזר, הוא מתוודה. יש לנו כלל בכל השבתות והימים טובים שיש מצווה להוסיף מחול על הקודש. לומדים את זה מהפסוק בתשעה לחודש בערב, שכבר מערב יום כיפור יש מצווה להוסיף על יום כיפור. למעשה בסידור כותב האדמו"ר הזקן שאפילו דקות ספורות זה גם כן נקרא תוספת מחול על הקודש. בסידור האדמו"ר הזקן כותב ארבע דקות. על כל פנים, צריך להיזהר שכבר כמה דקות לפני השקיעה, ארבע דקות לפני השקיעה כבר אדם יפסיק לאכול ולשתות. בסידור

33:03 דובר 2 האדמו"ר הזקן מחלק בין שקיעה נראית לשקיעה אמיתית, לא ניכנס לזה, אבל באופן כללי מהשקיעה שהיא ודאי שקיעה צריך להוסיף עוד כמה דקות תוספת מחול על הקודש. ושוב, כאמור, מצאו לזה הלימוד הזה הוא לימוד מהפסוק, לימוד מן התורה, ולכן התוספת הזאת היא דבר שכמובן צריך לעשות אותו. הדלקת נרות בערב יום כיפור. אז כמו בכל ערב שבת ויום טוב יש מצווה להדליק גם בערב יום כיפור נרות. בהדלקת נרות מלבד הברכה על הדליק נר של יום הכיפורים, מברכים גם כן שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לחג. אז הברכה היא כאמור להדליק נר של יום הכיפורים. אם אישה בטעות בירכה להדליק נר של שבת קודש, היא צריכה לחזור ולברך. אם זה היה תוך כדי דיבור אז היא מיד מתקנת את עצמה, ואם זה לאחר זמן היא צריכה לחזור ולברך להדליק נר של יום הכיפורים. אבל אם בירכה להדליק נר של יום טוב, מכיוון שבאמת גם יום הכיפורים זה יום טוב, אז היא לא צריכה לחזור ולברך. לאחר מכן מברכת שהחיינו וצריך לזכור שהאישה שמברכת שהחיינו, אז בליל יום הכיפורים, כאשר בבית הכנסת מברכים שהחיינו, היא לא יכולה לחזור ולברך שהחיינו. מדוע היא לא יכולה לחזור ולברך שהחיינו? מכיוון שהיא כבר יצאה ידי חובה בברכת שהחיינו שהיא בירכה קודם לכן, ומצווה לפרסם את זה, הרבי כותב לפרסם את זה שלא יברכו חלילה ברכה לבטלה, כיוון שהיא כבר יצאה ידי חובה בברכת שהחיינו שהיא בירכה בהדלקת הנרות. כאמור, יום הכיפורים זה חג, אז נוהגים כמובן ללבוש בגדי שבת ולהציע בגדים נאים ומצעים נאים, כך כתוב. אז המנהג הוא באמת ללבוש בגדי חג, גם תכשיטים כתבו הפוסקים שתכשיטים כאלה שהיא לובשת בימות החול

34:52 דובר 2 היא יכולה ודאי לשים ביום כיפור, אפילו אם זה תכשיטים מזהב, לא ניכנס כעת למה אסור, אבל תכשיטים שהיא רגילה ללכת בימות החול האישה יכולה ללכת איתם גם ביום הכיפורים. אז נוהגים כאמור לכבד את יום כיפור כמו שמכבדים את השבת בבגדים נאים ומצעות נאות. ישנם כאלה, המנהג גם של הרבי שכבר בערב יום כיפור לובשים בגדי שבת, אבל על כל פנים ביום כיפור עצמו זה ודאי חובה ללבוש בגדי שבת. תכף נדבר על הקיטל. מלבד הנר שמדליקים נרות שבת כמו שמדליקים בכל ערב שבת ויום טוב, ישנו מנהג להדליק נר חיים. המנהג הוא להדליק את זה בבית הכנסת. נוהגים שידלק הנר במשך כל יום הכיפורים, כמובן לשים את זה במקום בטוח, לא חלילה שיהיה בו ידי סכנה, ואפילו אם קבע נר, אם קבע נר ביום כיפור אז נוהגים לחזור ולהדליק את זה במוצאי יום כיפור ולתת לזה להתכבות עד שהנר ייגמר. ומלבד זאת המנהג הוא גם להדליק נר נשמה, נר נשמה מדליקים בבית. כלומר אדם שנפטר אביו או אמו נוהגים שהוא מדליק נר נשמה ביום הכיפורים, רק שהנר נשמה נמצא בבית. אז נר החיים נמצא בבית הכנסת, אבל נר הנשמה, נר החיים נמצא בבית הכנסת אבל נר הנשמה מדליקים אותו בבית. המנהג הוא ללבוש קיטל ביום הכיפורים, המנהג הוא אצלנו נוהגים דווקא שגברים לובשים את הקיטל. הסיבה ישנן שתי סיבות שמביא האדמו"ר הזקן סיבה אחת להיות דומים למלאכי השרת כך כתוב. ועוד סיבה וסיבה הפוכה לכאורה שהבגד של הקיטל הוא מזכיר את הבגד של המתים, את התכריכים שלובשים לאחרי המיתה, וכדי להכניע את האדם לעשות תשובה שלמה המנהג הוא ללבוש את הקיטל. אצלנו המנהג שמי שלבש בחתונה את הקיטל

36:52 דובר 2 אז לא לובשים אותו פעם נוספת באותה שנה ולכן חתן שהתחתן במהלך השנה ביום כיפורים הראשון שאחרי חתונתו הוא לא לובש את הקיטל. הקיטל מכיוון שהוא בגד שמיוחד לתפילה, אז בהלכות תפילה כותב האדמו"ר הזקן שאם יש בגד שמיוחד לתפילה אז גם כן צריך לנהוג כבוד ולא להיכנס איתו לבית הכסא, ולכן אם אדם נצרך לשירותים אחד או דומה[?] הוא מוריד את הקיטל לפני שהוא נכנס. המנהג של הרבי שלובשים את הסירטוק ועל זה הוא לובש את הקיטל ועל זה את הגארטל, את האבנט שלובשים ב-במשך התפילה. ערב יום כיפור סמוך ליום כיפור, המנהג הוא שלובשים את הקיטל ואת הטלית בכל תפילות יום כיפור המנהג הוא ללבוש את הקיטל ואת הטלית. מברכים על הטלית לפני שנכנס ליום כיפור לפני השקיעה. אם כבר יש שקיעה וזה לילה אז אי אפשר לברך על הטלית, אבל מברכים על הטלית עוד קודם לשקיעה, ואחר לבישת הטלית המנהג הוא שהאדם מברך את בניו בברכת הבנים. המצווה לפייס את האדם שהאדם יפייס את חברו בערב יום כיפור. אז למעשה כתוב שאין יום הכיפורים מכפר על העבירות שבין אדם למקום, אבל עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. הפסוק שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם לפני השם תטהרו. אז מזה למדו חכמים שדווקא החטאים שהם לפני השם, כלומר החטאים כאלה שהם בין אדם למקום שהאדם עבר את הדרך, עשה, התנהג לא כראוי כלפי הציווי של הקדוש ברוך הוא, בזה הוא יכול לבקש מחילה מהקדוש ברוך הוא ביום כיפור והקדוש ברוך הוא כאל מלך רחום וסולח, הקדוש ברוך הוא סולח ליהודי על החטאים שלו, אבל בעבירות שבין אדם לחברו, כלומר כאשר

38:44 דובר 2 אדם חלילה פגע ביהודי אחר, אז בזה נאמר במפורש שיום הכיפורים אי אפשר לגשת לבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא כאשר החבר או היהודי השני לא מחל לך. ולכן כל השנה כולה ראוי שכאשר אדם צריך, לא רק ראוי שכאשר אדם פוגע בחברו יבקש ממנו מחילה, אבל בערב יום כיפור על אחת כמה וכמה כי הכפרה של יום כיפור אינה שלמה. כאשר אדם פגע בחברו והאדם השני לא מחל לו. ולכן הפוסקים נאמר באמת כל מיני פרטים של התנהגות איך צריך לבקש מחילה ועד כמה הוא החיוב. נזכיר בקצרה החיוב הוא עד שלושה פעמים ללכת ולבקש מחילה מחברו. כתוב שאם זה רבו או אביו, ויש כאלה שכותבים גם כן צריך לבקש גם יותר מג' פעמים. על כל פנים, האדמו"ר הזקן מביא כדבר פשוט שגם אם החבר לא מחל כמה פעמים, ודאי שאם הוא רוצה להחמיר על עצמו ללכת אליו כמה פעמים הרשות בידו שבאמת לכתחילה אדם צריך לעשות כל מה שתלוי בו כדי לבקש את המחילה ושחברו ימחל לו. יחד עם זאת, כמובן שבקשת מחילה אין פירושו של דבר שהאדם ממשיך להתנהג כמו שהוא התנהג עד היום, אלא באמת בקשת מחילה פירושו של דבר שהאדם חוזר בו ממה שעשה והוא לא מקבל והוא מקבל על עצמו לא להתנהג כפי שהתנהג עד היום. ולכן ודאי אם אדם מבקש מחילה כתוב גם הפוסקים שאם אדם מבקש מחילה אבל הוא לא, אבל הנפגע רואה שהאדם רוצה להמשיך להתנהג ב-באופן שהוא התנהג עד היום, הוא רק מבקש מחילה לצורך העניין של יום כיפור, אז כאן כתוב שאין לו חובה למחול ולא הוא יכול שלא למחול עד כדי כך. הלשון של האדמו"ר הזקן, אף על פי

40:30 דובר 2 שבכל השנה ראוי לכל אדם לפייס תכף למי שפשע כנגדו מכל מקום, בערב יום כיפור צריך להיזהר בזה ביותר כדי שיהיה כל לב כל עם ישראל שלם זה עם זה ולא יהיה מקום לשטן לקטרג עליהם. כלומר, בקשת המחילה בערב יום כיפור זה לא רק דבר פרטי שהאדם רוצה שיהיה לו מחילה, אז הוא מבקש מחילה מחברו כדי שחברו ימחל לו. לא. המחילה, בקשת המחילה בערב יום כיפור זה נוגע לכל העניין של עם ישראל, כך הלשון, כדי שיהיה לב כל עם ישראל שלם זה עם זה ולא יהיה מקום לשטן לקטרג עליהם. זה בנוגע לעניין בקשת המחילה. סעודה מפסקת. אז כפי שדיברנו כבר ישנו ציווי מיוחד לאכול בערב יום כיפור, והציווי הזה הוא על כל ערב יום כיפור, בכל ערב יום כיפור יש מצווה באכילה. ידוע שאבא של הרבי, הרבי סיפר את זה, אבא של הרבי הקפיד לאכול בשתי הידיים בסעודה מפסקת בגלל-- בשונה מכל השנה שהוא אכל עם יד אחת בלבד, בערב יום כיפור בסעודה מפסקת מכיוון ה-החביבות של המצווה כנראה, אז אבא של הרבי הקפיד לאכול עם שני הידיים ממש. המנהג בסעודה מפסקת זה לאכול סעודה ממש, סעודת חג, כמו שאמרנו כבר, ביום כיפור אי אפשר לאכול סעודת חג, אז המנהג הוא שהסעודה עצמה שהיה אמור להיות כביכול ביום כיפור, עושים אותה בערב יום כיפור בסעודה המפסקת. נהוג שלא לאכול ב-בסעודה הזאתי דברים שהם מחממים את הגוף ושום דבר גם כן ממה שכתוב בשולחן ערוך שמה בזה רק כמו שומים וביצים, גם כן מאכלי חלב וחימה גם כן, אה, לא אוכלים את זה, אבל בבוקר כתוב שמותר לאכול רק שיאכל מאכלים שהם קלים להתעכל. שוב, גם בבוקר

42:40 דובר 2 לא אוכלים את המאכלים שמרבים זרע כמו שומים וביצים, אבל מאכלי חלב וחמאה מכיוון שהם קלים להתעכל אותם כן אוכלים בבוקר, אבל מאכלים שקשים להתעכל גם בבוקר כבר לא אוכלים כמו בשר בקר וכדומה, אלא אוכלים כמו בשר עוף ודגים וכיוצא בזה. יש מנהג מיוחד על פי מה שמופיע במדרש, המדרש מספר סיפור מחייט אחד עם ההגמון הגדול על הקנייה של הדג, כמו שמפורסם הסיפור, אז המנהג הוא לאכול בסעודה מפסקת דגים. גם כן נוהגים לאכול בשר עוף וכיוצא בזה מדברים שהם קלים להתעכל. אבל בסעודה מפסקת אם אדם לא אוכל בשר והוא רוצה לאכול חלבי וכדומה נוהגים שלא לאכול מאכלי חלב. אם הוא שותה קצת קפה עם חלב על זה לא מדובר. עיקר העניין זה מאכלי חלב שלמים שהם באמת, אה, נוהגים שלא ל-- מחממים את הגוף ונוהגים שלא לאכול אותם בסעודה מפסקת. המנהג שלנו זה לאכול גם כן בסעודה מפסקת זה קרעפלאך, קרעפלאך הכוונה כמו כיסוני בשר, כיסוני, אה, בצק שמלאים, אה, בשר עוף קצת, יש בזה גם טעמים על פי קבלה והמנהג שלנו לאכול את הקרעפלאך מלבד ערב יום כיפור יש מנהג גם לאכול אותו בהושענא רבה ובפורים, אבל, אה, אחד מהימים שבהם נוהגים גם כן זה הסעודה המפסקת של ערב יום כיפור. לאחר סעודה מפסקת כדאי להתנות במפורש שהוא לא מקבל על עצמו את הצום, כי ההלכה היא שאם הוא קיבל על עצמו את הצום כבר בערב יום כיפור, הוא חייב בצום, ואם קיבל על עצמו את יום כיפור בערב יום כיפור, כלומר אם חצי שעה או שעה אחרי פלג המנחה הוא קיבל על עצמו את יום כיפור, הוא כבר חייב בכל התענית וכל

44:35 דובר 2 שאר החמישה עינויים של יום כיפור. אותו דבר אם הוא קיבל על עצמו רק את הצום הוא גם כן חייב. לכן לכתחילה ראוי להתנות שהוא מברך את ברכת המזון בסעודה מפסקת, שהוא לא מתכוון, אה, כעת, אה, להתחיל את הצום. אם הוא רוצה לשתות מים וכיוצא בזה אחרי סעודה מפסקת הוא יוכל. על כל פנים, גם אם אדם לא התנה בסעודה מפסקת, הוא שכח, אמר ברכת המזון ועכשיו הוא רוצה לשתות עוד או לאכול עוד משהו, אז באמת מותר לו, אלא אם כן הוא קיבל על עצמו במפורש שהוא מתחיל את ה-- את הצום או מתחיל את יום כיפור, אז במקרה כזה אסור לו יותר לאכול ולשתות, וכן שאר הדברים שאסורים ביום כיפור. בבית הכנסת מתחילים-- התפילה הראשונה שאנחנו מתפללים היא תפילת כל נדרי. מה זה כל נדרי? אז למעשה כל נדרי במקור שלו הפירוש הוא להתיר את החרמות ואת הנידוי שגזרו על חלקים מהקהל. הסיבה שאפילו אותם אנשים שהם פושעים וכל השנה מתרחקים מלהתפלל עמהם, אדרבה, בראש השנה כן מתפללים עמהם. אותו דבר מעניין שמופיע שאמרו חכמים כך כתוב בגמרא, שכל תענית ציבור שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית. כלומר, כדי שהתענית, כדי שיום כיפורים יהיה מושלם, צריך שגם האנשים האלה שהם נקראים בהלכה ובגמרא, אה, פושעי ישראל, הרי אמרתי פעם אלה שעל דעתם נאמר שהם מלאים מצוות כרימון. אז אם ביום כיפור הם לא איתנו, אז התפילה שלנו היא איננה מושלמת. והראיה לזה מופיע בגמרא שאחד מסמני הקטורת היה חלבנה שהיה לה ריח שהוא לא היה ריח נעים, ולמרות זאת הכתוב מנה אותו בסמני הקטורת. כלומר שכדי שבאמת תהיה אגודה שיהיה ציבור שיהיה ציבור של עם ישראל שתפילתו ראויה

46:37 דובר 2 להתקבל, אז צריך שכולו יהיה יחד, גם אלה שהם אינם הצדיקים הגדולים. אז למעשה השליח ציבור והאנשים שאיתו הם נחשבים בית דין שהם מתירים את ה-- להתפלל, ולכן מתחילים על דעת המקום ועל דעת הקהל אנחנו מתירים להתפלל עם העבריינים. זה החלק הראשון. אחר כך כל נדרי זה ה-- החלק הזה הוא בעצם ביטול של כל השבועות והנדרים שאנחנו במהלך השנה נודרים מבלי לשים לב. אז לכתחילה מוסרים כעין מודעא, פירוש הדבר שאנחנו, אה, מודיעים, אנחנו לא מקבלים על עצמנו את כל הנדרים, אנחנו מבטלים אותם מראש כדי שהאדם לא ייכשל במהלך השנה לנדור נדר ולא לקיים אותו. יחד עם זאת, כמובן, אם אדם נודר במהלך השנה הוא כן צריך לקיים את הנדר, ואם הוא זכר במפורש בשעת הנדר שהוא אמר כל נדרי ולמרות זאת נודר, בזה ודאי שהוא צריך לקיים את הנדר, בזה אין שאלה. על כל פנים, זה הנוסח כל נדרי. צריך לשים לב מה אומרים ולהבין מה אומרים. אנחנו בעצם מתחרטים על כל הנדרים והשבועות שאנחנו נעשה במהלך השנה. זה הפירוש דנדרנא, שאנחנו נידר, לא שכבר נדרנו. בעצם זה לא התרת נדרים שאנחנו עושים בערב ראש השנה. בערב ראש השנה זה על נדרים שהיו. בכל נדרי ערב יום כיפור אנחנו בעצם מתחרטים על הנדרים שיהיו. למרות שבשולחן ערוך כתוב שנוהגים להתחיל את כל נדרי בעוד יום, בפועל כנראה שהמנהג הוא שלא מקפידים בכך, ואפילו אם כבר היה שקיעה גם כן אומרים את נוסח של כל נדרי. אחר כך מתחיל כמובן כל הנוסח של התפילות כמו שמופיע במחזורים. לא נחזור על זה, כי כל היום מסודר במחזורים באופן מסודר, למרות שבשולחן ערוך ישנה אריכות בטעמים ובסדר מה צריך לומר.

48:35 דובר 2 על כל פנים, רק לומר שהאדמו"ר הזקן מביא ואל ישנה אדם ממנהג העיר אפילו בפיוטים או בניגונים שמנגנים שם, שלא יבלבל את דעת הקהל. כלומר, ברור שהפיוטים והניגונים גם על פי ניגלה, אין לשנות אותם כדי לא לבלבל את האנשים, בפרט על פי קבלה ועל פי חסידות אנחנו יודעים שכל מילה וכל משפט, כל עניין הוא מכוון מאוד כנגד דברים רבים, ולכן צריך מאוד להיזהר באמת, לומר את כל התפילות כסדרן לפי הסדר שלהם, את כל הפיוטים כסדרן, כמו הסדר שמופיע במחזור והסידורים. במהלך יום כיפור בקריאת שמע המנהג הוא לומר את הברוך שם כבוד מלכותו, לומר את זה בקול רם. מה הסיבה שאומרים את זה בקול רם? מכיוון שכל השנה הסיבה שאומרים את זה בשקט, הסיבה שמופיעה פה, ישנם עוד סיבות שהאדמו"ר הזקן מביא בהלכות תפילה, אבל בהלכות יום כיפור מביא האדמו"ר הזקן שהסיבה שאומרים זאת בלחש מכיוון שכאשר משה רבנו עלה למרום והוא שמע את מלאכי השרת שהיו מקלסים לקדוש ברוך הוא, אז הם קילסו אותו עם השבח הזה ברוך שם כבוד, ולכן כשהוא ירד הוא בעצם כאילו סחב את זה משם, והוא ציווה לישראל גם כן לומר את זה. ועל דרך משל כמו אדם, כך הלשון, שגנב חפץ נאה מפלטרין של מלך, והוא נותן את זה לאשתו והוא אומר לה, הוא גנב איזה תכשיט מהאוצר, אז הוא אומר לה, "תיזהרי שאף אחד לא יראה את זה". אותו דבר פה משה רבנו כביכול לקח את זה מהאוצר של הקדוש ברוך הוא, אז לא רוצים שמלאכי השרת כביכול יראו את ה-- את העניין הזה. או מלאכי השרת או כביכול כלפי הקדוש ברוך הוא. אבל ביום הכיפורים שאנחנו דומים למלאכים,

50:24 דובר 2 אז כן אומרים את זה בקול רם, את הברוך שם כבוד מלכותו כן אומרים בקול רם. מעניין שהתפרסם מענה של ילד אחד שהיה טרוד מכך שנאמר את הברוך שם כבוד מלכותו והמלאכים ישמעו את זה, ואחרי יום כיפור הם יספרו את זה למעלה. אז הרבי במענה, כמדומני בכתב יד, הרבי כתב שהאמת היא שיש עוד סיבה למה אנחנו אומרים את זה בשקט בגלל מה שמופיע בהלכות תפילה. כשיעקב אבינו ציווה לבניו לפני מיתתו, אז הם אמרו שמע ישראל, ישראל זה יעקב אבינו, ה' אלוקינו ה' אחד. כלומר שכולם מאמינים. ואז הוא אמר ברוך שם. אז לכן תיקנו לומר את זה, ומכיוון שזה לא כתוב במפורש בתורה, אז לא רצו להשוות את זה לקריאת שמע שהיא כתובה כן במפורש בתורה, אז תיקנו שאמרו את זה בלחש. אז זה עוד סיבה שמופיעה שמה. צריכו דיון קצת במענה של הרבי מה בדיוק הכוונה של הרבי וכך שהרבי שלח לשם. מה באמת התשובה לאותה שאלה של הילד. על כל פנים, נחזור לענייננו. אז לכן בכל התפילות של של יום כיפור, כאשר אומרים ברוך שם אומרים את זה בקול. לכן גם בקריאת שמע שעל המטה לא אומרים בלחש את הברוך שם, גם בשחרית וכן בסיום הצום. כל פעם שאומרים ברוך שם אומרים את זה בקול רם, מכיוון שאנחנו דומים ביום הכיפורים למלאכי השרת. ישנו מנהג שהופיע הפוסקים לא לישון בליל יום כיפור, אבל האדמו"ר הזקן כותב שאדם ש-שאדם ש-- אם הוא לא יישן כראוי ביום כיפור התפילה שלו לא תהיה כראוי, אז לכן ודאי שעדיף שישן ביום הכיפורים. זה גם המנהג שאדם כל השנה כולה, הרבי כותב שמי שה-- זה שהוא ער והוא לא יישן

52:08 דובר 2 קודם התפילה, אז זה לא יגרום שיתפלל כראוי, אז עדיף שילך לישון קודם התפילה. ודאי שהדבר נכון בנוגע לליל יום כיפור שהאדם צריך ללכת לישון כדי שבאמת יוכל להתפלל ביום כראוי. יש כמובן את מזמורי התהילים שמופיעים בסידור שצריך לומר לפני השינה ולפני כל נדרי וכולי, אז צריך לשים לב לזה כמובן. בנוגע לסדר התפילות של היום, אז כמובן כמו שמופיע במחזור אומרים את ברכות השחר מלבד ברכת שעשה לי כל צורכי, שזה נתקנה על נעילת הנעליים ומכיוון שביום כיפור יש איסור של נעילת הסנדל, למרות שאנחנו נוהגים ללבוש נעליים אחרות שאינה מעור, אבל אין מברכים שעשה לי כל צורכי וגם במוצאי יום כיפור שאנחנו חוזרים ולובשים נעליים לא חוזרים על הברכה שעשה לי כל צורכי רק למחרת ביום מברכים שעשה לי כל צורכי. אחר כך כל התפילה כמובן זה בדיוק כמו הנוסח שמופיע במחזור ובסידור. בסיום תפילת מוסף יש לנו את ה, יש לנו את ה-- בדרך כלל אומרים כל פעם אין כאלוקינו וכולי בפיטום הקטורת, כאן לא אומרים את זה, אומרים את זה אחר כך בנעילה. בנוגע לקריאת התורה, יש דבר שכדאי לשים לב אליו. יש לנו חובה שמופיעה בהלכות תפילה לברך כל יום מאה ברכות. למדו את זה מהפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך, אל תקרא מה אלא מה". יש חשבון שלם שהפוסקים כתבו איך מגיע שאדם יברך כל יום מאה ברכות עם התפילה של שחר ושל שחרית, מנחה, ערבית וסעודות שאדם אוכל וכולי. אבל ביום כיפור מכיוון שהיום אסור באכילה ושתייה גם בלילה וגם ביום, אז חסר לאדם הרבה ברכות. אז הוא יכול למלא את זה במיני בשמים, ולכן גם נוהגים לברך בורא מיני

53:56 דובר 2 בשמים במהלך יום כיפור. פה נזכיר בקצרה זה לא הנושא של השיעור היום, אבל נאמר במאמר מוסגר שתי הלכות חשובות שקשורות עם זה. דבר ראשון, אי אפשר לברך בורא מיני בשמים כל דקה, כל שתי דקות צריך להיות שיהיה הסחת הדעת בין ברכה אחת לברכה השנייה. אם אדם בירך והריח ואחר כך הסיח דעתו מהריח, לא חשב להריח יותר ואחר כך רוצה להריח שוב, הוא יכול לברך, אבל אי אפשר לברך כל הזמן מחדש בורא מיני בשמים, זו ברכה לבטלה. ונקודה שנייה שצריך לעורר עליה שבורא מיני בשמים רוב הטבקים והבשמים שמצויים היום אי אפשר לברך עליהם בורא מיני בשמים כי אין להם ריח בפני עצמם רק על דבר שיש לו ריח משלו, עליו אפשר לברך בורא מיני בשמים, מעלי טבק ועל דרך זה ודאי הבשמים, אין להם בדרך כלל ריח בפני עצמם. יש עלי טבק ששמים בהם ריח על ידי חומרים כימיים אפילו חומרים שאינם כימיים, אבל אין שם את עיקר הריח ולכן אי אפשר לברך על זה בורא מיני בשמים. בדרך כלל בורא מיני בשמים אפשר לברך דווקא על הסבים [?] וכיוצא בזה שיש בהם ריח נעים. בורא עצי בשמים וכל המנהג של הברכות שם. נחזור לענייננו, אבל גם אחרי בורא מיני בשמים כנראה חסרים כמה ברכות, אז אפשר לכוון בברכות שמברכים בקריאת התורה ובהפטרה שאדם שומע מהעולה לתורה ומהאדם שהוא עולה למפטיר, אדם יכול לשמוע את הברכות ולענות אמן ומכוון לצאת ידי חובה, הוא יצא ידי חובה גם את המאה ברכות שהוא צריך לברך בכל יום. זה בנוגע לקריאת התורה. אחרי מוסף נוהגים שישנה הפסקה קצרה בין מוסף למנחה, נוהגים להפסיק ביניהם. אחר כך מתחילים מנחה,

55:40 דובר 2 אז אנחנו נוהגים לא להתחיל באשרי ובא לציון, מתחילים מיד בקריאת התורה. בקריאת התורה של מנחה נוהגים לקרוא בפרשת העריות, אחת הסיבות שהאדם זו עבירה שנפשו של אדם חמדתן ויצרו תוקפו, אז נוהגים לקרוא בפרשת אחרי מות את איסורי העריות כדי שאדם שחלילה יש בידו עבירה יפרוש מן העבירה. אגב, יש שיחה של הרבי שהרבי הזכיר פעם שקוראים באחרי, קוראים ביום כיפור את אחרי יש בזה רמז שהאדם צריך לזכור מה יהיה אחרי יום כיפור. כלומר, בדרך כלל המצב הוא שנמצאים צמוד לנעילה ובאמצע יום כיפור והאדם מתרומם, נמצא ברוממות הנפש וכולי, אבל תמיד גם בזמן הזה הוא צריך לחשוב על אחרי יום כיפור, מה יהיה לא כעת ביום הצום, אלא מה יהיה לאחר יום כיפור, איך הוא לוקח את הכוחות ואת העניינים הנעלים שבהם הוא נמצא כעת, איך הוא ימשיך איתם אחרי יום כיפור. זה בכל אופן על דרך הרמז. אחר כך מתחילים אחרי מנחה את תפילת נעילה. תפילת נעילה זה קרוב לשקיעה, זה היום היחיד בשנה שבעצם אנחנו מתפללים בו חמש תפילות. אה נעילה, פירושו של דבר סמוך בפשטות לנעילת השער, כמו שיש לנו בתחילת תפילת נעילה, פתח לנו שער בעת נעילת שער. אה כלומר, כל עוד שערי ההיכל, יום כיפורים זה הזמן הקדוש ביותר בשנה, אז כל עוד השערים של ההיכל שלמעלה פתוחים, האדם יכול אה להתפלל ולהתחבר לקדוש ברוך הוא ולקבל את העניין של-- לקבל את התפילה ואת המחילה של יום כיפור. יש כמובן את הפירוש החסידי שזמן נעילה, פירושו של דבר הזמן שהאדם והקדוש ברוך הוא נעולים יחד, ולכן התפילה הזאתי היא התפילה שיותר נעלה גם ביום כיפור עצמו, יותר נעלה מכל התפילות, כי בזמן

57:38 דובר 2 הזה, בתפילה הזאתי, האדם נעול עם הקדוש ברוך הוא לבד, הוא והקדוש ברוך הוא נמצאים באחדות גמורה. אז אה את התפילה מתחילים מבעוד יום עוד והיא נמשכת לאחר-- היא יכולה להימשך גם לאחר צאת הכוכבים, אדם ממשיך תפילה גם לאחר השקיעה הוא יכול להמשיך את תפילת נעילה. בשולחן ערוך כתוב שיש פיוט שהוא מופיע בתפילת נעילה, אה כי פנה יום זה צריך לומר לפני השקיעה. אה למעשה המנהג כמו שכתוב בספר המנהגים, שגם אם כבר היה שקיעה אז האדם, הקהל נוהגים להמשיך ולומר את הפיוט של כי פנה יום, היום יפנה. לאחר מכן ממשיכים עם תפילת נעילה, כמובן כמו שהסדר שמופיע במחזורים. המנהג הוא שבסיום התפילה, באמצע אמירת הקדיש נוהגים שהקהל כולו שר את מארש נפוליאון, בפשטות השירה של מארש נפוליאון זה הביטחון הגמור בכך שהקדוש ברוך הוא מקבל את התפילה וחותם אותנו לשנה טובה, ולאחר מכן התקיעה של אה תקיעה אחת, למרות שמעיקר הדין אפשר לעשות את התקיעה הזאתי גם בזמן של בין השמשות, אבל למעשה המנהג הוא רק לאחר צאת הכוכבים מותר לעשות את התקיעה. צריך להיזהר בזה מאוד ויש מקומות כאלו, הרבה מקומות, אה בטח בבתי חב"ד וכדומה, שבשעה-בשעה שהבעל תוקע, תוקע את התקיעה, באותו רגע כל הקהל הולך לביתו ועושה מלאכה ואוכל וכולי. אז צריך מאוד להיזהר לעשות את התקיעה הזאתי רק בצאת יום הכיפורים, כאשר באמת אפשר לעשות מלאכה וללכת לאכול. לאחר התקיעה מתפללים לאחר סיום תפילת נעילה עם התהילים שמופיעים במחזור, מתפללים ערבית, המנהג הוא שמורידים את הטלית מהראש, בדרך כלל אנחנו לא הולכים עם טלית בלילה, ולכן את ה-- למרות שבליל יום כיפור כן הולכים, במוצאי יום כיפור כבר לא הולכים עם טלית, ולכן

59:45 דובר 2 המנהג כמו שהרבי נוהג שמורידים את הטלית מהראש ולתפילת ערבית הרבי מתפלל עם כובע. יום הכיפורים. אז יום הכיפורים אסור בחמישה דברים מן התורה. החמישה דברים שהוא אסור זה במלאכה, כמו כל שבת ויום טוב שאסור לעשות מלאכה, להדליק אש, חשמל וכדומה, גם כן אסור ביום כיפור, כל מה שאסור בשבת אסור גם ביום כיפור על כל ההלכות כולה. מלבד זאת המלאכות שנאסרו ביום כיפורים זה אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה. אז שוב יש לנו חמישה עינויים שזה מלאכה, אכילה ושתייה, רחיצה וסיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. למעשה חיוב כרת הוא דווקא על אכילה ושתייה או על מלאכה, שאר הדברים אינם אסורים באיסור כרת, אבל עדיין הם אסורים מן התורה. כל האיסורים הללו נאסרו מן התורה. אז כאמור, הדבר הראשון שנאסר ביום כיפורים שעליו אנחנו נדבר זה מלאכה. כל דבר שאסור בשבת אסור גם כן ביום הכיפורים. ביום הכיפורים אסור לעשות כל מלאכה, ובעניין הזה יום כיפור כמו שבת, הוא לא כמו יום טוב. ביום טוב ישנם כמה דברים שהותרו משום אוכל נפש, כמו להעביר מאש לאש וכדומה, אבל ביום כיפור מכיוון שיום כיפורים לא הותר באכילת אוכל נפש, אז יום כיפורים שהוא שבת שבתון נאסר בעשיית מלאכה כמו שבת רגילה, ולכן גם כאלה דברים שביום טוב מותרים הם אסורים בשבת. גם כאלה דברים שמותרים אס-- מותרים ביום טוב הם אסורים ביום הכיפורים. אחר כך האיסור המרכזי של יום כיפור שאותו אנחנו מכירים זה אכילה ושתייה. אז מן התורה אסור לאכול ביום כיפורים, כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, יש איסור של אכילה ביום כיפור. כמו שכבר הקדמנו, בערב יום כיפור יש מצווה

1:01:48 דובר 2 לאכול. הסיבה שאוכלים בערב יום כיפור, ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש, הסיבה שאוכלים זה נלמד מהפסוק, כדי שהאדם יכין את עצמו לצום בצורה המיטבית ביותר. אז באמת לצום אדם יכול להכין את עצמו בצורה המיטבית, אפשר לקחת כדורים וכדומה, מי שזה עוזר לו, אבל בצום עצמו כמובן שנאסר לקחת כל דבר, גם תרופות, אלא אם כן כמובן יש בהם צד של פיקוח נפש או סכנה וכדומה. דיני חולה לא ניכנס אליהם כעת. דיני חולה, מעוברת ויולדת הם דינים בפני עצמם כמובן, וכפשוט שאדם הוא, בהתייעצות עם הרופא, מצווה עליו לאכול, אז ודאי שחובה עליו לאכול, המצווה שלו ביום כיפורים היא דווקא לאכול. כמובן שאסור להתחכם עם זה. כתוב, אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. אדם שהוא חלילה נמצא בסכנה ולכן הרופא מצווה עליו, כמובן בהיתר של הרב, לראות באמת שזה עומד בתנאים ובאופנים שמותר לו לאכול ולשתות, אבל אדם כזה שמצווה עליו לאכול ודאי שאסור לו להתחכם. יחד עם זאת, ברור ופשוט שאדם כזה שאין לו סכנה אז יש עליו חובה גמורה לצום, גם אכילה קטנה, גם אכילה פחות מכשיעור היא אסורה מן התורה, חצי שיעור אסור מן התורה, ולכן ודאי שלכתחילה אדם צריך לעשות את כל ההשתדלות שהוא יוכל לצום כראוי, אבל יחד עם זאת, אם יש לו סכנה וכדומה, אז כמובן לא להתחכם ו-לעשות מה ש-- ורפא ירפא, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, לעשות מה שצריך כדי לשמור, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. יתרה מזו, מכיוון שיום הכיפורים אסור באכילה ושתייה, אסור גם להתעסק עם תיקוני מאכל. אז לגעת במאכל זה לא אסרו חכמים, למרות שבפסח לדוגמה אסור לגעת בחמץ, אבל בפסח אנחנו חוששים שהוא חלילה יבוא לאכול. יום כיפורים

1:03:48 דובר 2 בגלל שהוא לגמרי לא אוכל, אנחנו לא חושבים שהוא יבוא לאכול, אבל כאשר הוא מתעסק עם המאכל לתקנו, אז אנחנו חוששים שהאדם יבוא חלילה לאכול, ולכן כך, לגעת באוכל אין בעיה, מותר להביא אוכל לילדים וכדומה, או אם אדם רוצה להזיז אוכל ממקום למקום מסיבה כלשהי, אין בעיה לגעת באוכל ביום הכיפורים, אבל להתעסק בתיקוני מאכל, כלומר לחתוך וכיוצא בזה, לחתוך סלט או לחתוך לחם וכדומה, אז זה אסור, אלא אם כן הקטן צריך את זה. כלומר, אם יש צורך לילד קטן שאבא שלו או אימא שלו יחתכו עבורו את הירקות או יחתכו את הבוסר וכדומה, אז זה ודאי שמותר להם לעשות, כי זה לצורך הקטן. אבל כל התעסקות עם האוכל שהיא לא קשורה ל-ל-לצרכים של הקטן, אם הקטן לבד לדוגמא יכול לחתוך את האוכל, אז הקטן לבד צריך לחתוך את האוכל. לגעת באוכל, להאכיל את הקטן מותר גם כן אם הוא יכול לאכול לבד גם כן מותר לגעת באוכל, אבל להתעסק עם האוכל זה רק אם הקטן באמת צריך את זה. אם הקטן לא יכול לאכול בלי שהאבא או האמא יתעסקו באותם תיקוני מאכל. בנוגע לצום לילדים, אז באמת שנתחיל כך. אף שגיל חינוך באמת הוא מגיל צעיר יותר מאשר גיל תשע, אבל לפני גיל תשע אין שום אה ציווי או חובה על הילדים להתענות. מגיל תשע מתחילים להתענות שעות. כלומר מתחילים אה להענות את הילדים לפי שעות. הכוונה שאם הילד רגיל לאכול בדרך כלל בערב, אז הוא לא אוכל בערב, הוא אוכל למחרת בבוקר, או שאם הוא הולך לישון קודם והוא רגיל על הבוקר מיד כשהוא קם לאכול משהו, אז הוא אוכל שעה לאחר מכן וכדומה. אבל כמובן

1:05:41 דובר 2 וכפשוט שהילד לא יכול ואסור שהוא יצום ביום כיפור. הילד צריך לשמור על הבריאות שלו ואסור שהילד אה יתחיל את הצום כאשר הוא עדיין לא הגיע לגיל שהוא יכול לצום. אז למעשה אמרנו כבר כאשר הוא בן תשע או אם הוא חלש יותר בן עשר, הוא מתחיל לצום לפי שעות. לאחר מכן, אז בשולחן ערוך מופיע המנהג שקטן מגיל אחד עשרה או קטנה מגיל אחד עשרה או קטן מגיל שתיים עשרה יצום. אבל למעשה המנהג הוא שכל עוד שהם לא הגיעו לגיל בר מצווה הם לא חייבים בצום, רק מגיל בר מצווה הם באמת חייבים לצום. אבל קודם לכן, מכיוון שהם חלושים ו-ובפרט מדור לדור יש שכתוב שירדה חולשה לעולם, אז המנהג הוא שהם לא מתענים. אבל כאשר הילד הגיע לגיל שלוש עשרה או הבת לגיל שתיים עשרה, חובה עליהם להתענות. פה צריך לזכור דבר חשוב הילד והילדה מגיל שתיים עשרה או מגיל שלוש עשרה הם חייבים מן התורה להתענות ולכן צריך לעשות את כל המאמץ שהם יתענו. אם בשביל זה, אם אדם יודע שהוא גם-- הדבר לא נכון מנוגע לילדים, אלא גם מנוגע לאדם מבוגר, אם הוא יודע שברגע שהוא יצא מהבית הוא חלילה עלול להגיע לידי סכנה ואז הוא יצטרך לשבור את הצום, אבל אם הוא יהיה במיטה אה כל הצום, הוא ישאר בבית כל הצום, במקום שיש מזגן וכדומה, אז הוא יוכל לצום את כל הצום. ודאי שחובה עליו להישאר בבית, כי המצווה לצום היא מצווה שהיא מן התורה. בשונה מהתפילות וכו', עם כל חשיבותם, שבהם כמובן שהאדם לא מצווה מן התורה, ולכן האדם צריך לעשות את כל המאמצים כדי להתענות ביום כיפור כראוי. כמובן שוב, אנחנו

1:07:29 דובר 2 לא מדברים חלילה על המצב שהרופא או הרב מצווים עליו לאכול. זה כבר עניין אחר בפני עצמו. האיסורים הנוספים שאסורים ביום הכיפורים הם איסור רחיצה וסיכה, איסור נעילת סנדל ותשמיש המיטה ונדבר עליהם בקצרה. איסור רחיצה מן התורה אדם אסור להתרחץ רחיצה של תענוג. כלומר, אם אדם שוטף את עצמו לצורך תענוג, זה איסור שהוא מן התורה. אם יש לו לכלוך על היד, איזה לכלוך שנדבק, הוא נגע בטעות באיזה דבר מלוכלך והוא שוטף את האזור המלוכלך, מכיוון שזה לא רחיצה של תענוג, אז הרחיצה הזאת היא מותרת. אבל כל רחיצה אחרת, אם אדם שוטף את הפנים, שוטף את הידיים וכדומה זה אסור מן התורה. ולכן גם בנטילת ידיים, בנטילת ידיים של בוקר וכדומה, אנחנו מקפידים ליטול רק מה שמוכרח על פי ההלכה. ולכן מכיוון שעל פי ההלכה יש לנו שתי דעות עד איפה צריך ליטול ידיים, אבל ביום כיפורים אנחנו נוהגים שאדם נוטל ידיים עד ה-- עד הפרק. כלומר לא עד הזרוע אלא עד הפרק. יש מעניין שהרבי מביא שביום כיפורים, הסיבה שאנחנו נוטלים ידיים כל בוקר, כי הטומאה, כך כתוב, מגוף האדם בשעת השינה מסתלקת מהאדם והיא נשארת בידיים שלו. אבל אומר הרבי ביום כיפורים, מחמת תוקף הקדושה שקיימת אצל היהודי, ידוע שיום כיפור קשור עם העניין של יחידה, העניין של עצם הנשמה. אז מכיוון שיש קדושה מיוחדת ביום הזה, הטומאה יש לה פחות כוח להתפשט בגוף, ולכן לא צריך ליטול ידיים על כל היד, אלא מספיק ליטול ידיים רק עד חיבור האצבעות לכף היד. על דרך זה, אם אדם היה בשירותים וכדומה והוא כעת רוצה להתפלל, אז גם כן הוא נוטל את הידיים עד, אה, החיבור בין האצבעות לכף

1:09:28 דובר 2 היד. וצריך לזכור גם נטילת ידיים של שחרית, גם נטילת ידיים של לפני התפילה וכדומה, המנהג הוא שמותר ליטול ידיים מכיוון שיש בזה מצוות הכון לקראת אלוקיך ישראל, ומכיוון שיש מצוות הכון לקראת אלוקיך ישראל, אז הוא יכול ליטול ידיים כי זה רחיצה של מצווה, אבל רק מה שהוא מוכרח על פי הלכה. בנוגע לרחיצה כתוב שהילדים פחות מקפידים על רחיצה בדבר שהוא צער לילדים. אז אם יש ילד שיש לו איזה צער בכך שהוא צריך לרחוץ יד וכדומה או פנים, אז מן הדין מותר לו להתרחץ. אבל בכל זאת כותב האדמו"ר הזקן מכיוון שבאמת אין צורך בדרך כלל שהילדים גם כן יתרחצו, אין לזה צורך כל כך גדול, ולכן מן הראוי שגם הם לא יתרחצו, אפילו קטנים שעדיין לא מתענים ביום כיפורים. איסור נעילת הסנדל. אז איסור נעילת הסנדל הוא נוהג דווקא בסנדלים של עור. למרות שהאדמו"ר הזקן מביא כל מיני דעות שגם בסנדלים אחרים יש להחמיר. למעשה המנהג פשוט, שאנחנו מקפידים דווקא שלא ללכת עם סנדלים מעור, אבל עם כל-- עם נעליים מעור. אבל כל נעליים מסוג אחר, אם זה לא מעור או אם עשויה לא מעור או גוף הנעל לא מעור, אז אנחנו יכולים ללכת עם זה ביום הכיפורים ולכן אין בעיה ללכת עם נעלי גומי וכדומה. נעליים מעץ, כל נעליים שהם לא מעור, אין בעיה ללכת איתם ביום הכיפורים. בהלכה כתוב שיולדת וכדומה היא יכולה ללכת עם נעליים מעור, אבל בזמננו, כאשר יש תחליפים, נעליים טובות מסוגים אחרים, אז ודאי שאין מה להקל והיא יכולה, היא צריכה ללכת ביום כיפור גם אם היא לא צמה או חולה שלא צם בנוגע לנעילת סנדל, שבזה הוא יכול בקלות

1:11:20 דובר 2 ללכת עם סנדלים, עם נעליים שהם מותרות להליכה ביום כיפורים, הוא צריך ללכת עם אותם נעליים או סנדלים שמותר ללכת איתם ביום הכיפורים. האיסור האחרון ביום כיפור זה כמובן איסור תשמיש המטה. כתוב יתרה מזה שכל ההרחקות שנוהגים בזמן הטומאה צריך לנהוג בהן גם כן בזמן, בזמן ביום כיפורים, גם ביום וגם בלילה. צריך להיזהר בזה, לא תמיד שמים לב לזה, אבל גם בלילה וגם ביום יש את כל ההרחקות שנוהגים בזמן טומאה. עד כאן האיסורים הנהוגים ביום כיפורים עצמו. נזכיר רק שאת כל ההכנות לאוכל של מוצאי יום כיפור אסור לעשות ביום כיפור עצמו. אסור להכין משבת לחול. יום כיפור הוא נחשב שבת, הוא נחשב יום טוב וחג, ואסור להכין מהחג לחול, ולכן צריך מאוד להיזהר גם במקומות וכדומה שרוצים להביא אוכל, לא לגעת באוכל, לא להוציא את האוכל, אה, מבעוד יום. מקומות שבכל זאת יש צורך גדול, אחרת אין, אה, כל הקהל הולך וכדומה, אפשר להוציא אולי את האוכל כמה שעות לפני כן לילדים כדי שכמה ילדים יוכלו לאכול את זה ואחר כך לכסות את זה, אה, כדי שבמוצאי הצום יוכלו להוריד את הכיסוי. אבל להכין את האוכל עבור המבוגרים בחג עצמו, אסור להכין משבת לחול בדבר שניכר המלאכה וכולי, בפרט אם יש דברים שקשורים עם תיקוני מאכל, שזה וודאי איסור גמור, כמו לחתוך סלט וכיוצא בזה, זה ודאי איסור גמור להתעסק עם תיקוני מאכל ביום כיפור, כמו שלמדנו כבר לפני זה באיסור האכילה והשתייה ביום כיפור. לאחר התפילה, אז כמובן לפני האוכל, אה, חובה לעשות הבדלה, אמ-- הבדלה במוצאי יום כיפור נוהגים לברך על היין ועל הנר, אבל על הבשמים זה ברכה שנתקנה במיוחד למוצאי שבת, ולכן אם

1:13:18 דובר 2 יום הכיפורים לא חל בשבת, אז לא מברכים על הבשמים במוצאי יום הכיפורים, אבל על האש כן נוהגים לברך מכיוון שזה דבר שהוא לא נהנה ממנו ביום הכיפורים, כי ביום הכיפורים אסור ליהנות מהאש, אז כעת זה אסור בהבערה. בשונה מכל יום טוב, שיום טוב רגיל אפשר להעביר מאש לאש, ולכן לא נוהגים לברך בורא מאורי האש במוצאי יום טוב. אבל ביום הכיפורים, מכיוון שיום הכיפורים נאסר בהבערה, כלומר אסור להעביר ואסור להבעיר כמובן שום אש ביום כיפור, לכן נוהגים לברך על האש בורא מאורי האש ביום כיפור. וההלכה היא שמותר לברך רק על נר ששבת, כלומר צריך להדליק את הנר מנר כזה שכל השבת, אה, דלק. נר נשמה וכדומה, שכל היום כיפור, כל היום כיפור היה דלוק, ממנו אפשר להדליק את הנר של ההבדלה. אבל אם אין לו נר שהיה דלוק כל יום כיפור מסיבה מסוימת, אז הוא באמת לא יכול לברך בורא מאורי האש והוא לא מברך בורא מאורי האש, עושה ההבדלה ללא ברכת בורא מאורי האש. במוצאי יום כיפור כתוב שזה גם יום טוב, אוכלים ושמחים במוצאי יום כיפור. כתוב שבת קול יוצאת במוצאי יום כיפור ואומרת, "לך אכול בשמחה". המנהג הוא להתחיל עם בניית הסוכה מיד במוצאי יום כיפור. הרבי פעם דיבר שבפועל המנהג הוא לאו דווקא לבנות, אלא להתחיל עם ה-- עם הדיבור על אודות מלאכת הסוכה, ומוצאי יום כיפור גם נוהגים לעשות קידוש לבנה לאחר שנועלים נעלי עור. והיום הזה שלאחר יום כיפור נקרא בשם השם. כתוב ש-- "ולקחתם לכם ביום הראשון" בנוגע לסוכות. אז המדרש מביא ביום הראשון למניין עוונות, כי עד סוכות לאנשים אין זמן לעשות עבירות. אז באמת היום

1:15:13 דובר 2 הזה של אחרי יום כיפור הוא זמן שבו כתוב בשולחן ערוך וכך גם המנהג להקדים קצת את התפילה. ביום שאחר יום הכיפורים משכימים לבית הכנסת, כי באמת מיום הכיפורים ואילך לוקחים את כל המצוות ואת כל העניינים באופן כזה שהוא אחרת לגמרי. הימים שאחרי בין יום כיפור לסוכות הם מכוונים כנגד שם הוי'-- ארבעת ימים, ארבעה ימים כנגד שם הוי' של ארבע אותיות, ולכן היום הזה למחרת נקרא דיקוק נומן השם של הקדוש ברוך הוא. זה התרגום. למחרת כתוב מצווה לתקן הסוכה ולבנותו כולה מיד למחרת יום כיפור אחר יציאה מבית הכנסת, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה. אז בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא באמת יחתום את כולם לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה בהתגלות של הרבי תכף ומיד. יום כיפור כבר יהיה בבית המקדש, יהיה סדר אחר לגמרי, לא הסדר שאנחנו רגילים אליו עם כל המחזור וכולי. לספר איך הכוהן הגדול היה עושה בבית המקדש, אלא לראות את כל זה בעיני בשר תכף ומיד ממש.