יום כיפור בגאולה - הרב מנחם כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 גמר חתימה טובה לכולם. אנחנו היום נדבר בעזרת השם על... יום הכיפורים והגאולה האמיתית והשלמה. מכיוון שאנחנו נדבר על יום הכיפורים, שזה בעצם עיקר העניין ביום הכיפורים, זה העבודה של הכוהן הגדול, אז אני אתן ברכת כוהנים, מכיוון שגם כן אני כוהן, אני אתן ברכת כוהנים בעזרת השם שנזכה כבר השנה לעבוד בבית המקדש השלישי ביום הכיפורים וכל השנה כולה. "וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל אהרן ובניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". יום הכיפורים והגאולה זה בעצם, איך אומרים, הדבר הכי הכי מתחבר, הדבר שהכי הכי הולך ביחד. יום הכיפורים, אין בו אכילה, אין בו שתייה, לא אוכלים, לא שותים, אסור לאכול ולשתות בו, זה על דרך לעתיד לבוא. עולם הבא, אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פריה ורביה וכולי. ממש מעין לעתיד לבוא. בנוסף לזה, יום הכיפורים זמן של הכפרה על כל העבירות, זה גם כן מתאים עם העניין של הגאולה שאז לא יהיה יותר עניינים של עבירה. את רוח הטומאה אעביר מן הארץ והסירותי את לב האבן מקרבכם ואנכי אתן לכם לב בשר, לא יהיה יותר עניינים, לא יהיה יותר רצוי, יהיה אך ורק עניינים של טוב. בנוסף לזה, יום הכיפורים אין כמוהו כדבר שאנחנו מזכירים ומדגישים בו כל כך את העבודה של הכוהן הגדול בבית המקדש השלישי ובבית המקדש, מה שהיה בבית המקדש הראשון והשני ביום הכיפורים, כל היום כולו הוא מסביב לעניין הזה של העבודה של הכוהן הגדול. אנחנו מזכירים את זה כל יום בתפילה וכל יום

02:07 דובר 2 כיפור בתפילה, את העבודה של הכוהן הגדול בצורה מפורטת. מה בדיוק היה עושה הכוהן הגדול? מה היה הסדר? איך הוא בדיוק היה? מה זה עם הפר, עם השעיר וכל הדברים האלה, בעצם אנחנו מזכירים את זה כל יום. בהתחלת התפילה, איזהו מקומן, שבזבחים מתחילים את הפר והשעיר של יום הכיפורים, אבל ביום הכיפורים אנחנו מרחיבים בזה הרבה, מאריכים בזה ובעצם זה חלק גדול מהתפילה הולך על העניין הזה של העבודה של הכוהן הגדול ביום הכיפורים, כי זה העניין המרכזי של יום הכיפורים. בעצם אפשר להגיד שהעניין המרכזי של יום הכיפורים מגיע לשלמותו בגאולה האמיתית והשלמה. אז אנחנו נדבר, בעזרת השם, על סדר העבודה של יום הכיפורים. איך בדיוק הסדר ומה המשמעות ומה התוכן של הסדר הזה? דבר נוסף שאנחנו נדבר, על זה שיום הכיפורים אין בו לא אכילה ולא שתייה. מתי זה והאם יכול, יכול להיות שיכול בזה איזשהו שינוי? דבר נוסף, אנחנו נדבר על ערב יום הכיפורים, מה יהיה הסדר כשמשיח מגיע בערב יום הכיפורים או לפני כן. אז נתחיל עם סדר העבודה של יום הכיפורים בבית המקדש. הסדר, יש לנו קורבנות מיוחדים שהכוהן הגדול מקריב ביום הכיפורים. בעיקר זה, כמו שמובא במשנה, פר ושעיר של יום הכיפורים. יש סדר שלם, זה מופיע בכל ה-- ב-ב-במחזור. אני אתמקד על נקודה מרכזית, אולי הנקודה המרכזית ביום הכיפורים, שיש ביום הכיפורים שינוי, זאת מדגישים גם כן בתפילה, שינוי מרכזי בהזיה, בהזאות של הדם. הרי אחרי שמקריבים את הקורבן יש ארבעה שלבים: יש שחיטה, יש קבלה של הדם בכלי, מקבלים את הדם, אחר כך יש הולכה של הדם ויש בסוף את ההזיה, הזריקה של הדם. בדרך כלל הזריקה של הדם זה ארבע

04:09 דובר 2 מתנות על ארבע קרנות, מזה בארבעת הצדדים של המזבח. לפעמים זה מספיק שתי מתנות שהן ארבע בשתי צדדים. יש לך את המזבח ב-ב-ריבוע, אז אתה מזה בצד אחד ובצד השני, ובעצם זה שניים שהן ארבע, מכיוון ששתי הדם מ-א-- ניתז על כל ארבעת הצדדים של המזבח, פה לצד הזה והזה וכאן הצד הזה והזה זה בעצם שניים שהן ארבע כיוון שזה מזה לשני הכיוונים. אז זה שניים שהם ארבע. לפעמים זה מתנה אחת כנגד היסוד, מזה רק פעם אחת שופכים את כל הדם על היסוד של המזבח למטה. אבל ביום הכיפורים ההזיה-- ההזאה של הדם היא בצורה שונה לחלוטין. וזה בשני קורבנות, בפר של הכהן הגדול ובשעיר שעלה לגורל להשם. הכהן הגדול מטיל גורלות, עושה הגרלה בין שני שעירים שהם שווים אחד ליד השני, שם אותם, מניח על כל אחד גורל, על אחד מהם כתוב להשם ועל אחד לעזאזל. שעיר אחד זורקים לעזאזל, ככה יימחו כל העוונות של בני ישראל. השעיר השני עולה להשם ואותו מקריבים, את הדם שלו, מזים אותו בצורה המיוחדת שאנחנו נגיד תכף. מה היה הסדר? הכהן הגדול היה מזה את הדם לא על המזבח בכלל. הוא מזה את הדם, נכנס לקודש ונכנס לקודש הקודשים, מזה את הדם בין הבדים. הוא מגיע למקום איפה שנמצא ארון הברית או בבית-- זה בבית המקדש הראשון וככה היה בבית המקדש השלישי. בבית המקדש השני לא היה ארון הברית גלוי, אז הוא היה שם על אבן השתייה, אבל זה אותו סדר. הוא עומד מול הארון ומזה פעם אחת בקודש הקודשים ליד ארון הברית, פעם שנייה בקודש לפני הפרוכת שמבדילה בין הקודש לקודש הקודשים, ופעם שלישית הוא מזה על מזבח הזהב, לא

06:13 דובר 2 על המזבח של הקורבנות, אלא על המזבח שבתוך הקודש, מזבח הקטורת. מה היה הסדר? הכהן הגדול לוקח את הכלי עם הדם של הפר אחרי ששחטו את הפר, את הפר המיוחד שבעצם נועד לכפרה. שוחטים אותו, לוקחים את הדם שלו. הוא מגיע, נכנס עם זה, עם הפ-- עם הדם של הפר לקודש הקודשים. הוא נכנס לקודש הקודשים, קודש הקודשים היה חשוך, מלא בעשן של הקטורת. הכהן הג-- הגדול ממשש, מגשש את דרכו לבין בדי הארון, בין המקלות של ארון הברית ואז הוא עומד שם. הוא טובל את האצבע הימנית בדם של הפר, אצבע, צד ימין, בדם של הפר ומזה שמונה הזאות. הזאה אחת למעלה, זאת אומרת בצורה כזאת שהכף יד, הגב של הכף יד פונה לרצפה, ככה, מזה הזאה אחת ואחר כך מזה שבע הזאות למטה, כשהגב של הכף יד פונה לתקרה, ככה. עכשיו הוא לא מזה אותן בבת אחת, אלא הוא מ-- טובל מחדש. הוא צריך קודם כל לנקות את הדם שנשאר על האצבע שלו, הוא מ-מ-מקנח בשפת הכלי ואז הוא טובל מחדש אחרי שהוא הזה פעם אחת הוא טובל מחדש את האצבע שלו ומזה פעם שנייה. עוד הפעם טובל ועוד הפעם מזה את ה-- עם האצבע שלו את הדם פעם שלישית, רביעית עד שהוא מגיע לשמונה הזאות, הזאה אחת למעלה, שבע למטה. ההזאה נעשית סמוך לארון הברית, מרחק של בערך שמונה סנטימטר כנגד החלק העליון של ארון הברית, כנגד הכפורת, שזה בעצם כיסוי זהב שמונח על גבי הארון. הכהן הגדול היה צריך להגיד בפה את ההזאות. בשביל שלא להתבלבל בספירה הוא היה סופר את ההזאה האחת שכלפי מעלה בנפרד אחת, ואחר כך הוא סופר אותה ביחד עם כל הזאה

08:21 דובר 2 והזאה כדי לזכור להבדיל בין ההזאה הראשונה לבין ההזאות שנמצאות למטה, ובשביל שהוא לא ישכח שום הזאה. אז הוא היה סופר ככה אחת כלפי מעלה, אחר כך אחת ואחת כלפי מטה אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. את ההזאות הוא היה מזה כמצליף. זה בעצם מה שאנחנו אומרים כולם. בחב"ד נהוג ככה לשיר את זה ביחד. אחת ואחת, אחת ושתיים. זה בעצם ההזאות האלה אחת כלפי מעלה, אחת ואחת כלפי מטה, כלפי מטה, אחת ושתיים, אחת ושלוש וכן הלאה עד אחת ושבע. את ההזאות הוא היה מזה כמצליף. מה זאת אומרת כמצליף? הוא לא מכה כמו שליח בית דין שמלקה בהצלפה את מי שחייב מלקות. הוא לא מלקה אותו את הכל באותו באותו מקום, אלא מתחיל מהכתפיים ואחר כך עובר כלפי מטה כלפי מטה. ככה גם הכהן הגדול הזאה אחת למעלה, אחר כך למטה ועוד יותר למטה, ועוד יותר למטה ועוד יותר למטה היה מסיים את ההזאות את האחת ושבע עם הפר עובר לשעיר, לוקח את השעיר, מקבל, שוחט אותו, מקבל את הדם שלו ונכנס עוד הפעם לקודש הקודשים ומזה מול ארון הברית בקודש הקודשים אחת למעלה ואחת-- ושבע למטה. אחר כך הוא פוסע אחורה, יוצא מקודש הקודשים, מניח את הכלי עם הדם של השעיר על כן של זהב שני שהיה ב-ב-בקודש. דם הפר היה כבר בכן אחד, דם של השעיר בכן השני, ואז הכהן הגדול לוקח את הכלי עם דם הפר, ניגש איתו לכיוון הפרוכת על מול הפרוכת, ואז הוא מזהה עוד הפעם אחת ושבע, אחת למעלה ושבע למטה, ואחר כך הוא לוקח מהדם של השעיר ועוד הפעם אחת למעלה ושבע למטה. ככה

10:21 דובר 2 בעצם ארבע פעמים הוא מזה הזאות מיוחדות שקיימות אך ורק ביום הכיפורים ולא קיימים בשום הזדמנות אחרת בשנה. אחת ושבע, אחת ושבע, פעמיים בקודש הקודשים, פעם אחת עם הדם של הפר, פעם אחת עם הדם של השעיר ופעמיים מול הפרוכת, פעם אחת עם הדם של הפר, פעם אחת עם הדם של השעיר. אחר כך הוא לוקח את הכלי עם הדם של ה-- עם-- מערבב את הדם של הפר עם הדם של השעיר ביחד, ומזה משניהם ביחד ארבע פעמים על הקרנות, על הקרנות של מזבח הזהב, שזה אומר מזבח הקטורת גם כן, לא כרגיל, איפה שיש בקורבנות במזבח של הקורבנות והגדול זה שאנחנו מכירים עם הכבש. לא. מזבח הזה-- מזבח הזהב זה המזבח של הקטורת, שם הוא מזה ארבע פעמים על ארבע קרנות ועוד שבע פעמים באמצע המזבח. מה הסיבה בעצם לסדר הזה? למה הסדר הזה כל כך מיוחד וכל כך קשור עם הכפרה של בני ישראל, שלכן זה נעשה אך ורק ביום הכיפורים? אז עכשיו אנחנו נסביר את כל העניין. העניין המיוחד של יום הכיפורים מתבטא בעצם בעבודה של הכהן הגדול בקודש הקודשים. בעבודה הזאת עולים ומתחברים ביחד כל גדרי העולם, הזמן והמקום מגיעים לשיא המעלה והקדושה שלהם. המקום המקודש ביותר, קודש הקודשים, הזמן המקודש ביותר, יום הכיפורים והאדם המקודש ביותר, הכהן הגדול. אז בעצם יש פה את המקום הקדוש, הזמן הקדוש והאדם הקדוש ביותר. הם בעצם פועלים כפרה מיוחדת ומושלמת על כל בני ישראל כולם. הכהן הגדול מגיע לא רק בתור הוא בעצמו, הוא מגיע כשליח של כל עם ישראל כולם בשביל לכפר על כל עם ישראל. ואז בעצם בשעה הזאת מגיעים לשיא הקדושה והטהרה כל החלקים שמהם מורכבת

12:20 דובר 2 המציאות של העולם. הזמן, המקום והאדם. עולם שנה נפש בלשון החסידות, הכהן הגדול, השנה, יום הכיפורים והזמן, הזמן יום הכיפורים והמקום קודש הקודשים. המעמד הקדוש מבטא יותר מהכל את הכפרה הנמשכת המיוחדת שנמשכת לבני ישראל ביום הכיפורים, כמו שכתוב בפסוק "וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו וכיפר בעדו. הכהן הגדול כיפר בעדו ועד ביתו ועד כל קהל ישראל". מדובר פה על העבודה של הכהן הגדול לפעול וכיפר בעדו ועד ביתו ועד כל קהל ישראל. אבל הפסוק מדגיש פה עוד נקודה חשובה שאסור לכל אדם להיות בקרבת מקום לקודש הקודשים, כל זמן שהכהן הגדול נמצא שמה. וכמו שהרמב"ם פוסק, שבשעת הקטרת הקטורת בקודש הקודשים כל העם פורשים מן ההיכל. כולם זזים, כולם לא נמצאים בהיכל וכל אדם לא יהיה. ועוד יותר מזה כתוב בזוהר "וכל אדם לא יהא זה", אפילו המלאכים שכתוב עליהם ופני דמות פניהם פני אדם גם הם, אין להם רשות להיות בשטח קודש הקודשים לזמן העבודה של הכהן הגדול. ולמה? מה הסיבה? התשובה לזה בעצם היא טמונה בפעולה הזאת של ההזאה שהזכרנו עכשיו. ההזאה הזאת שהכהן הגדול מזה את האדם כל פעם אחת למעלה ושבע למטה, בזה בעצם זה מסמל את הקשר המיוחד של כל יהודי עם הקדוש ברוך הוא. האחת הזאת אחת למעלה זה האחת, זה הקשר של עצם הנשמה של כל יהודי היחידה שבנפש שהיא קשורה עם עצמות הבורא אחת שמאוחדת עם היחיד, עם הקדוש ברוך הוא בעצמו, שלמעלה מכל העולמות, שהוא נעלה לגמרי מכל הפגמים, מכל העבירות וגם מכל הנבראים, ולכן משם מגיעה כפרה וסליחה לכל עם ישראל. בעצם משם פה מתגלה קשר כל כך חזק של יהודי עם הקדוש

14:28 דובר 2 ברוך הוא, שהוא לא שייך בכלל לכל העבירות, לא שייך לכל הפגמים. זה בן ואבא שפה לא משנה מה עשה, מה היה, מה לא היה. עכשיו פה מתגלה הקשר העצמי של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, ובמילא מתכפרים ונסלחים כל העבירות, כי הם כבר בדרגה אחרת לגמרי. פה יהודי מגיע, מתגלה היחידה שבנפש ששמה מעולם לא היה שום עבירה וגם אישת החטא הייתה באמנה איתו יתברך, ובמילא זה מתנקה כל שאר העניינים. הקדוש ברוך הוא מנקה אותם כיוון שהם לא תופסים מקום ביחס לגילוי הגדול של האחת שמתגלה ביום הכיפורים. למה אחרי ההזאה הראשונה האחת הזאת, אז מגיעים כל שבע ההזאות הנוספות? ולמה מזכירים את האחת עם כל השבע? אז הרבי שליט"א מלך המשיח מבאר שהשבע שמגיע אחרי האחת מוכיח את גודל המעלה של האחת למעלה, שהיא כל כך נעלית, שזה כמו שאמרנו עצם הנשמה היא לא מוגבלת בשום דבר, היא יכולה להימשך גם אחר כך לכל המדרגות של העולם. כל השבע, שבע זה מסמל את העולם. העולם נברא בשבעה ימים, העולם מסודר בעניין בצורה של שבע, שבע ימים, שבע שנים שמיטה וכן הלאה. כל זה מורכב משבע, אך גילוי של האחת חודר ונכנס גם בתוך החלקים הפרטיים של האדם, לתוך המידות של האדם, לתוך כל מה שהבן אדם עושה שבע מידות וכן הלאה. כל הפרטים של האדם ושל הנבראים, הכל האחת חודר בכל דבר. העצמות, הנשמה, היחידה שבנפש היא חודרת בכל דבר. ולכן אמרנו בהתחלה שהסיבה שהכהן הגדול אומר אחת, אחת ואחת אנחנו מונים את זה אחת ושתיים זה בשביל לא להתבלבל. זה ההסבר הפשוט, אבל ההסבר הפנימי הוא שאנחנו אומרים אחת, אחת ואחת וכן הלאה עד אחת ושבע,

16:24 דובר 2 זה בשביל להדגיש שאחת, העצם, הנשמה, היחידה שבנפש חודרת ונמשכת בכל הפרטים, גם בכל האחת ושתיים ושלוש שזה השבע למטה, שזה כל הפרטים של עבודת האדם, ההתנהגות של האדם, החיים שלו הפרטיים לשמה זה חודר בצורה שהיחידה שבנפש נמשכת ונכנסת גם לשם, גם לתוך השבע שמסמל את העולמות. העצם מתגלה גם בכל הפרטים ומכיוון שלגילוי הזה אין שייכות לעולמות ולנבראים, לכן אנחנו אומרים וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש. לכן כתוב זה כתוב זה כמו כמו שנאמר על יוסף וכל-- " ולא היה איש איתו והתוודע יוסף עם אחיו". פה יש את הגילוי של יוסף עם אחיו של הקדוש ברוך הוא עם בני ישראל בצורה כזאת של "הסירו כל איש מעלי". כל העניינים האחרים עכשיו לא תופסים מקום, הרי יש פה רק את הגילוי של הקדוש ברוך הוא בשלמות עם בני ישראל, עם העצם, הנשמה של כל יהודי, כפי שהיא מתגלית בצורה החזקה ביותר בהזאות האלה שקשורים לבית המקדש. אז זה בהזאות כתוב, לכן כתוב אנחנו מזכירים את זה בתפילת מוסף שבתפילת מוסף זה הזמן שבו מתגלה ה-ה-הגילוי הזה של הקדוש ברוך הוא עם בני ישראל. זה מתגלה כל יום הכיפורים, אבל זה באופן מיוחד בתפילת מוסף ובתפילת נעילה, שאז גם כן כתוב שנועלים את כל השערים ורק בני ישראל והקדוש ברוך הוא נמצאים לבד ביחד. "ולא עמד איש איתו". הכל ננעל, רק בני ישראל והקדוש ברוך הוא, ישראל ומלכא בלחודוהי. זה מתבטא בשלמות בבית המקדש, בהזאה, בהזאה הזאת שאנחנו אמרנו ההזאות שמזים ביום הכיפורים באופן מיוחד אחת למעלה ושבע למטה, גם עם הפר, גם עם השעיר, גם בקודש הקודשים וגם בפרוכת מחוץ לקודש הקודשים. נוסיף

18:23 דובר 2 עוד כמה דברים, נקודות חשובות שאנחנו רואים ביום הכיפורים ששייכות ל-ל-ליום הכיפורים וגם לגאולה האמיתית והשלמה. אנחנו כמו שדיברנו עד עכשיו, זה בעצם סדר העבודה בכללות. זה מה שאנחנו אומרים וחוזרים על עצמם. זה כמו שאמרנו בהתחלה מזכירים איך שהכהן הגדול עובד עם ה-- עם הפר, אחר כך איך שהוא עובד עם השעיר בתוך קודש הקודשים, אחר כך מחוץ לקודש הקודשים, עם הפרוכת, עם הפר, עם השעיר אחת ואחת, אחת עד אחת ושבע וכן הלאה. כל הסדר הזה בעצם מסמל את הקשר העצמי של היהודי עם הקדוש ברוך הוא, קשר שבעצם ממנו מגיעה הכפרה המוחלטת על כל העוונות. בנוסף אנחנו אומרים יום הכיפורים זה זמן של התעלות. זה זמן שזה בעצם היום היחיד שהוא יישאר גם בגאולה אמיתית והשלמה כיום צום. כל הצומות אנחנו יודעים שהם עתידים להתבטל. יום תשעה באב, שבעה עשר בתמוז הכל עתיד להתבטל ולהפוך ליום טוב וליום ששון ושמחה. עשרה בטבת, ג' תשרי, אה, כן צום גדליה, הכל עתיד להתבטל חוץ מיום הכיפורים. יום הכיפורים זה יום שבו חייבים לצום מן התורה, ועיניתם את נפשותיכם. זה יישאר ולא יתבטל גם בגאולה האמיתית והשלמה. גם בגאולה נמשיך לצום בכל יום כיפור, אבל יכול להיות אפשרות חד פעמית שבה כל עם ישראל לא יצומו ביום הכיפורים אם משיח מגיע סמוך ליום הכיפורים. איפה אנחנו רואים את זה? איך אנחנו רואים את זה? איך יכול להיות כזה דבר? אז האמת היא שכבר היו דברים מעולם. חנוכת בית המקדש של בית המקדש הראשון הייתה בצורה כזאת שהיא הייתה בחודש תשרי, חודש תשרי היה חנוכת בית המקדש. יש חנוכת בית המקדש, צריך לחגוג לפחות שבעה ימים, אז חגגו שבעה ימים ואומרים

20:17 דובר 2 לנו חז"ל. חז"ל מגלים לנו במסכת מועד קטן הם אומרים שבאותו שנה לא עשו בני ישראל את יום הכיפורים. בני ישראל אכלו ושתו ביום ושמחו ביום הכיפורים ואז הם דאגו. אולי אנחנו עשינו עבירה, אכלנו ושתינו ביום הכיפורים, אז הרי זה דבר חמור. מה עושים? ואז יצאה בת קול ואמרה, זה, זה יצאה בת קול ואמרה על כל אלה שהשתתפו בחנוכת הבית "כולכם מזומנים לחיי העולם הבא". זאת אומרת יתכפר לכם, זה בסדר, מה שעשיתם היה בסדר גמור. עכשיו אם כך היה בבית המקדש הראשון אז בוודאי שבמקרה דומה בבית המקדש השלישי שעליו כתוב "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", בוודאי השמחה של חנוכת בית המקדש השלישי תהיה לא פחות מזה של הראשון ותהיה אפילו יותר. אז ממילא אם זה ייבנה בין ראש השנה ליום הכיפורים, שאז אנחנו בעצם צריכים לחגוג לפחות שבעה ימים, אז לא יצטרכו לצום באותה שנה ביום הכיפורים. כמה פעמים הרבי ייחל שיבוא משיח בימים האלה של לפני יום הכיפורים, ואז אנחנו נוכל ונשתה גם ביום הכיפורים באותה שנה וזה יהיה בסדר גמור. זה יהיה ככה על פי ההלכה, כמו שהיה בבית המקדש הראשון בלי בעיות. יש גם דעות שבאותה-- בקביעות כזאת, בצורה כזאת, אם לא אוכלים ושותים אז גם לא מקריבים את הקורבנות של יום הכיפורים. יש דעות שזה יום ה-- הקורבנות של יום הכיפורים תלויים באכילה ושתייה וממילא אם אוכלים ושותים לא צריכים להקריב קורבנות. יש דעות שאומרים שזה לא קשור. אפשר לאכול ולשתות, אבל ביחד עם זה יקריבו את הקורבנות של יום הכיפורים. זה כבר תלוי בדעות השונות. האם הקורבנות של יום הכיפורים תלויים ב-ב-באכילה ושתייה בצום או לא תלויים בצום.

22:07 דובר 2 אבל בכל אופן, בשנה הראשונה שיבנה בית המקדש, אם זה יהיה בין ראש השנה ליום הכיפורים, אז לא נצטרך לצום ביום הכיפורים. בשאר השנים נצטרך לצום, ימשיכו לצום ולהתענות כהרגל. דבר נוסף יש דעות, אמנם כמו שאמרנו יום הכיפורים יישאר ויישאר גם בחשיבות שלו. כל המועדים בטלים חוץ מיום-- כתוב חוץ מפורים, וזה גם כן צריך להדגיש שבהזדמנות אחרת אולי נדבר על זה יותר בהרחבה. אבל כתוב כאן לא הכוונה שהמועדים יתבטלו, לא יהיו מועדים, אלא הכוונה שהם יתבטלו בחשיבות שלהם. זאת אומרת הם לא כל כך יודגשו מכיוון שהחגים, ה-- כל יום יהיה, איך אומרים, יום יום חג. כל יום יהיה פה חג ושמחה על הגאולה האמיתית והשלמה. וממילא הם לא חס ושלום לא יתבטלו במובן זה שלא יקיימו אותם, אלא הכוונה הם יתבטלו מהחשיבות שלהם. אבל יום הכיפורים יישאר עם אותה חשיבות, עם אותו כוח גם בגאולה האמיתית והשלמה וגם פורים, ככה כתוב, גם פורים וגם יום הכיפורים. אבל יש דעות שהעינויים חוץ מאכילה ושתייה, עינויים כמו נעילת הסנדל, שזה מדרבנן, זה יתבטל לעתיד לבוא. ככה כותב רבי צדוק מלובלין בספר שלו פרי צדיק הוא אומר שנעילת הסנדל תתבטל, זאת דעתו, ככה הוא כותב. יש לנו את מוצאי יום הכיפורים, הזמן-- אחד הדברים הנוספים שבהם אנחנו רואים את הגאולה ביום הכיפורים זה התקיעה האחרונה בסוף יום הכיפורים, אחרי תפילת נעילה, בזמן תפילת נעילה יותר נכון, לקראת סיומה, בזמן אומרים שמע ישראל, ברוך שם, השם הוא האלוקים, אחר כך תוקעים תקיעה אחת. התקיעה הזאת, כך מובא בתורת החסידות, שהתקיעה הארוכה הזו שתוקעים בשופר במוצאי יום הכיפורים היא מסמלת את התקיעה בשופר גדול שתישמע בזמן הגאולה האמיתית והשלמה. "והיה ביום

24:01 דובר 2 "ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". מובא שזה בעצם התקיעה הזאת, למה בעצם אנחנו תוקעים את התקיעה הזאת? לא ראש השנה עכשיו, לנו ציווי לבוא ולתקוע בשופר. אז כתוב שבראש השנה, בעצם ביום הכיפורים לא תוקעים בשופר. אבל אם זה יוצא יובל, בשנת היובל תוקעים בשופר. בשנת היובל, כשראש-- כשיום הכיפורים יוצא בשנת יובל. עכשיו אין לנו יובל, אז אמנם אנחנו לא כל כך מכירים את זה, אבל כשזה יוצא בשנת יובל אז ביום הכיפורים עושים את אותו סדר שעושים בראש השנה, את כל התקיעות. היום אין לנו יובל, אבל כסימן לזה אנחנו תוקעים תקיעה אחת במוצאי יום הכיפורים. אז כתוב זה תקיעה בעצם של שנת יובל. העניין הזה של יובל, של חירות, זה סימן לגאולה האמיתית והשלמה, שזה יהיה חירות בצורה מושלמת, ואז אנחנו גם נחגוג גם את שנת היובל, נעשה את השמיטות והיובלות כפי שהתורה דורשת. עכשיו אנחנו נראה תיאור מעניין שמובא כמה פעמים. זה מאוד מעניין שבערב יום הכיפורים, כמה פעמים דיברו רבותינו נשיאינו על איך יהיה ערב יום הכיפורים כשיבוא משיח. הרבי הרש"ב נהג לדבר בסעודה של ערב יום הכיפורים איך יהיה סדר ערב יום הכיפורים כשיבוא משיח, והוא אומר דבר כזה. הוא אומר כשייבוא משיח יהיה כאן למטה בעולם הזה הגשמי, גילוי אור אלוקי, כמו שזה עכשיו בעולם האצילות. המקום הגשמי יהיה אלוקות ממש. הזמן הגשמי יאיר בו הגילוי האלוקי, במקום - בגשמיות יתגלה שמה-- שזה הכל דבר השם, ובאמת יתגלה הפרצוף האמיתי של הגשמיות שכל ענינו זה גילוי של הקדוש ברוך הוא. וכמו שהגילוי יאיר במקום כך הוא יאיר גם בזמן. אז יתגלה ביום הכיפורים

25:43 דובר 2 המילים בתשעה לחודש בערב, זה לא יהיה רק תשעה בחודש. אתה יודע, היום זה ט' בחודש, ט' בתשרי, ערב יום הכיפורים. לא. יישמע תשעה לחודש כפי שזה מהקדוש ברוך הוא. תשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם, איך שהקדוש ברוך הוא אמר את זה. אז כמו שבמקום ובגוף יראו את דבר השם שמחיה אותם, ככה גם יראו את דבר השם שמחיה את הזמן. הרבי שליט"א ממשיך בשיחה. ערב יום הכיפורים תשל"ב הרבי גם דיבר באריכות נפלאה איך יהיה הסדר כשמשיח יבוא עכשיו. אז הרבי אמר שהסעודה המפסקת היא תהיה משולבת עם הסעודה של שור הבר והלווייתן, ימשיכו את הסעודה המפסקת ביחד עם סעודת התוועדות חסידית, הרבי אמר, עם כל רבותינו נשיאינו ב-- וזה יימשך לתוך יום הכיפורים, כי כמו שאמרנו לא יצטרכו לאכול ולשתות, לא יצטרכו לצום ביום הכיפורים הראשון, אה, כש-- אם זה יהיה בשבוע של חנוכת בית המקדש השלישי. אז ממילא כשהמשיח מגיע, בתשעה בערב, ערב יום הכיפורים, אז ימשיכו לאכול ולשתות גם ביום הכיפורים עצמו, ביתר וביחד עם סעודת שור הבר והלווייתן עם כל רבותינו נשיאינו, ו, אה, ימשיכו את זה בשמחה גדולה, את הסעודה של שור הבר והלווייתן ביחד עם הסעודה המפסקת.