טעמי המנהגים לעשרת ימי תשובה ויום כיפור - הרב שמואל מקמל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 עשרת ימי תשובה הם ימים מיוחדים מאוד. כתוב בפסוק: "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב". ודרשו חכמים שהימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים הקדוש ברוך הוא קרוב לכל אחד ואחד מישראל. מובא בחסידות שאז זה הקירוב, המאור אל הניצוץ. הקדוש ברוך הוא קרוב אל כל אחד ואחד. אנחנו יודעים שבמשך כל השנה כולה, אה, יש, אה, מעלה גדולה מאוד להתפלל תפילת ציבור, כיוון שתפילת הציבור תמיד נשמעת. הקדוש ברוך הוא לעולם לא מואס בתפילת הרבים. ובראש הש-- ב-בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אז כתוב שהקדוש ברוך הוא בהיותו קרוב, הוא קרוב גם לכל אחד ואחד, לכל יחיד ויחיד. אפילו יחיד תפילתו נשמעת וחביבה. כמובן שבימים האלה שאפילו תפילת היחיד נשמעת כמו שצריך, אז תפילת הרבים היא עוד יותר טובה ועוד יותר משובחת. אבל אנחנו מבינים מכאן עד כמה שהימים האלה של עשרת ימי תשובה הם ימים מאוד מאוד מיוחדים. וכתוב שאדם ראוי שיפשפש במעשיו בימים האלה, ימים שנקבעו לתשובה וקראו עשרת ימי תשובה ונזהרים בהם ביותר גם מכל דבר שיש בו איזשהו סרח של איסור, גם דברים ש, אה, פחות שמים לב אליו במשך השנה. בימים אלה בעיקר צריך, אה, להקפיד. הרמב"ם אומר: "נהגו כולם לקום ב-בלילה בעשרת ימים הללו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובדברי כיבושין עד שיאור היום". זאת אומרת, אנחנו למעשה המנהג שלנו ש... לא, לא אומרים סליחות בעשרת ימי תשובה חוץ מצום גדליה, שאומרים אותם ב-במשך התפילה, אבל כבר מאז אנחנו יודעים שהימים האלה נקבעו לימים של סליחות וימים של תשובה, ימים מאוד מאוד מיוחדים שצריך לנצל אותם לתשובה ועבודת השם. האר"י הקדוש אומר שבמשך השבעה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים יש, אה, הרי

02:16 דובר 2 שבעה ימים, כן, יש, אה, יום ראשון, שני, שלישי וכולי, ויש גם שבת באמצע שהיא נקראת שבת תשובה. ה... יום ראשון מתקן את כל ימי ראשון בשנה שחלפה ונותן כוח לעבודת השם משך הימי ראשון הבאים. אה, וכן יום שני ויום שלישי. השבת, שבת תשובה היא בעצם מתקנת את כל השבתות של השנה שחלפה ונותנת כוח לשבתות של השנה הבאה. ולכן אנחנו צריכים, אה, לנצל את הימים האלה. השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת שבת תשובה. שבת תשובה על שם הפסוק שאומרים אותו בתחילת ההפטרה: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך". ומובא שהשבת הזאת בעצם, אה, יש בכוחה לתקן את כל שבתות השנה ונותנת כוח לעבודה של השנה הבאה. יש ביאור, אה, ביאור נפלא למה קוראים לשבת הזאת שבת תשובה. יש מושג שנקרא שבת, אה, תשובה של שבת. מהי תשובה של שבת? תשובה של שבת זה תשובה גם מדברים המותרים. הרי במשך כל השנה כולה אנחנו לא חיים ביחד עם דברים האסורים. ואם יש דבר שהוא לא כשר או לא-- והוא אסור, הוא לא נכנס אצלנו לבית. אפילו לפני חג פסח, שאנחנו, אה, כל השנה כן אוכלים חמץ, אבל לפני שמגיע חג פסח אנחנו מבררים את כל החמץ מהבית, כי עם דברים אסורים אנחנו לא חיים. אבל מגיע שבת ופתאום אנחנו נכנסים למצב שכל הדברים שמותרים ואיתם אנחנו חיים במשך כל השבוע, כל, כל עניינים שהם מוקצה במשך השבוע, מגיע שבת ואנחנו עכשיו כבר נבדלים מהם. זוהי שבת תשובה, תשובה של שבת. עד עכשיו עשינו תשובה רק על העניינים האסורים. מגיע שבת, אז כאן, אה, הגיע הזמן לעשות את התשובה גם על העניינים המותרים, להתרומם, לעלות דרגה

04:25 דובר 2 ואפילו על דברים שעד עכשיו הם היו בסדר ביחס לדרגה המיוחדת ששבת מקנה לנו, אנחנו צריכים לעשות תשובה עוד יותר עמוקה ועוד יותר משמעותית. יום ג' בתשרי הוא יום צום גדליה ואחד מהארבע צומות שקבעו חכמים על חורבן הבית והצרות שקשורים איתו, ואח-- והאחרון מביניהם היה הריגתו של גדליהו בן אחיקם, שהוא בעצם היה אחראי על עם ישראל, שארית הפליטה שנשארו אחרי הגלויות, אחרי כל הגלויות שקדמו לבית ריש-- לחורבן בית ראשון עם סנחריב ש-שעיגלה את השבטים ונבוזראדן ו-וכל הגלויות בעצם, מי שנשאר, רק, אה, ממש שארית הפליטה נשארו בארץ ישראל, והקומץ הקטן האל-- אה, ש-שנותרו בארץ הם, אה, הקדוש ברוך הוא רצה שהם יישארו דווקא בארץ ישראל ו-אה, הם מינו על עצמם את גדליהו בן אחיקם, וכשהרגו אותו אז בעצם, אה, גם אותה שארית הפליטה שהייתה בארץ אחרי החורבן, גם היא התפזרה. וקבעו תענית ביום הזה ללמדך שכולם מיתתם של צדיקים כשרפת בית אלוקינו. ואנחנו יודעים שלעתיד לבוא היום הזה יהפך ליום טוב לששון ולשמחה, כמו שכתוב כה אמר השם צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו. לקראת יום הכיפורים הקרב ובא נעסוק היום במשמעותם של כמה וכמה מנהגי ודיני יום הכיפורים. יום הכיפורים זה יום שנקבע ליום סליחה וכפרה. אנחנו יודעים שביום הזה הקדוש ברוך הוא, אה, סלח לעם ישראל על חטא העגל אחרי הארבעים יום האחרונים שהחלו בראש חודש אלול. ארבעים יום מראש חודש אלול זה בדיוק יום הכיפורים, בהם הקדוש ברוך הוא סלח לעם ישראל או אמר, אמר למשה רבנו את העניין של הסליחה. אה, מאז נקבע יום הכיפורים כיום של סליחה וכפרה, והקדוש ברוך

06:41 דובר 2 הוא מצווה אותנו שמעבר למשמעות של כל יום מיוחד, כל יום מה שנקרא מקראי קודש, כל הימים שמוזכרים שהתורה מונה, שיש לנו את החיוב של שביתה, שהכוונה שלא לעשות מלאכה ולקרוא לו מקרא קודש, הכוונה ללבוש כסות נקייה ולכבדו, אה, ולהקריב בו את הקורבנות המיוחדות ליום הזה. יום הכיפורים מתייחד גם כן במצוות שלו, שמעבר לשאר החגים יש ביום הזה את המצווה של העינוי, ועיניתם את נפשותיכם, יש את חמשת העינויים שאנחנו מחויבים להתענות בהם ביום הכיפורים, וכמובן יש את המצווה של תשובה. ומעבר לכך יש גם בקורבנות היום שהיה בבית המקדש ובעזרת השם נזכה, כשייבנה בית המקדש, לראות את עבודת יום הכיפורים, ש-- סדר שלם של עבודה, ש-- עבודה שלמה ומיוחדת משאר החגים. יש מצווה נוספת ביום הזה, זוהי המצווה של תקיעת השופר במוצאי שנת היובל. יש מצווה מיוחדת ב-ב-ביום הכיפורים של שנת היובל, מצוות תקיעת שופר, ש-- כאשר, כאשר היו תוקעים בשופר אז כל העבדים היו נפתרים ומשוחררים. כיום, כשיובל לא נוהג, אנחנו עושים זכר לתקיעה הזאת במוצאי יום הכיפורים כאשר אנחנו תוקעים בשופר. ויש לזה משמעות גם כן שגם אנחנו בכל שנה ושנה ביום הכיפורים אנחנו זוכים לחירות של סליחת העוונות ומשתחררים לדוגמא לאותם עבדים משוחררים שהיו בזמן שהיובל נוהג. בערב יום הכיפורים אנחנו עושים כפרות. המנהג לקחת תרנגול ולשחוט אותו באשמורת הבוקר, כיוון שאז גובר בעולם חוט של חסד, וכיוון שהתרנגול נקרא בלשון חז"ל גבר, כמו שאומרים קריאת הגבר, אנחנו לוקחים את הגבר ושוחטים אותו, מוציאים ממנו את הדם, ובעצם אנחנו מוציאים את הגבורות, את ה, את הדברים שמסמלים על גבורה, ובעצם אנחנו ממתקים אותם על זה ב-בזמן הזה, בזמן המיוחד הזה שבו מאיר חוט של

09:07 דובר 2 חסד בעולם, וכך אנחנו, אה, לוקחים את הדין והופכים אותו לחסד, את הגבורה והופכים אותה לחסד. וזה גם בדוגמא וזכר לעניין של שעיר המשתלח, השעיר שהיה נשלח לעזאזל שהוא היה מכפר בזמן בית המקדש. בשביל הכפרות אנחנו נוהגים לקחת תרנגול לבן כמו שכתוב, "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", ואנחנו לוקחים כפרה עבור כל אחד ואחד מבני הבית, ולכן כאשר ישנה אישה מעוברת אז היא לוקחת שתי נקבות וזכר אחד שמא יהיה זכר. המטרה של הכפרות בעצם זה לעורר את האדם לתשובה, שבעצם הוא חושב שכל מה שעושים לעוף היו אמורים לעשות חלילה לאדם, וכשהוא רואה את זה הוא מתבונן בזה, הדבר מעורר אותו לתשובה. לפני הסיבוב של התרנגול אנחנו אומרים את הפסוקים, "ישבי חושך, אסירי עני וברזל", שבפסוק הזה מרומזים ארבע שקבוצות של אנשים שניצלו מסכנה שאנחנו יודעים עליהם, מכירים אותם מדיני ברכת הגומל שארבעה צריכים להודות, והם ההולכים מדבריות, החבושים בבית האסורים, חולים ויורדי הים. ובעצם ביום הכיפורים אנחנו מבקשים כפרה והצלה מהסכנות שאנחנו לא יכולים להיזהר מפניהם, ולכן דווקא אותם פסוקים נבחרו שנגיד אותם לפ-- בעת אמירת הכפרות. אחרי אמירת הפסוקים אנחנו מסובבים את התרנגול שלוש פעמים ואומרים, אה, זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, שזה יוצא בראשי תיבות חת"כ, שזה בא לסמל על השם שחותך חיים לכל חי. ובנוסף גם נהוג לפדות את השווי של העוף של הכפרה ולתת את השווי שלו לצדקה, ועדיף באמת, אה, לפדות את זה ולתת את זה לצדקה מאשר לתת את התרנגול בעצמו לצדקה, כי העני כשהוא יקבל עוף שעשו עליו כפרה הוא יכול להתבייש מזה, ולכן הדבר הטוב ביותר, אה, לפדות את השווי של העוף ולתת אותו לצדקה. ערב יום

11:26 דובר 2 הכיפורים בכלל נחשב כיום טוב. אנחנו יודעים שרבותינו זקנינו היו נוהגים ללבוש יום טוב בערב יום הכיפורים ולא אומרים בו תחנון וגם לא אומרים בו אבינו מלכנו. לפי מנהגנו אנחנו בכלל בכל עשרת ימי תשובה אנחנו לא אומרים, אה, סליחות. בנוסף לא אומרים ביום הזה מזמור לתודה. הסיבה שלא אומרים מזמור לתודה כי בבית המקדש בערב יום הכיפורים לא היו מקריבים קורבן תודה. קורבן תודה יש לו זמן שהוא בעצם נאכל כל היום עד הלילה, ואם אי אפשר מסיבה כלשהי, אה, להקריב את ה, את הקורבן, אה, לאכול את התודה במשך כל ה, במשך כל זמנה, אז לא מקריבים אותה, ולכן בערב פסח, שהאכילות של התודה הם חמץ, ולכן יבוא זמן שכבר אי אפשר לאכול אותם, אז ממילא לא מקריבים לא בערב פסח ולא בכל ימי הפסח את קורבן תודה, ולכן גם לא אומרים מזמור לתודה בימים האלה. אותו דבר בערב יום הכיפורים שנכנס הצום ואז אי אפשר, יש לנו בעצם חסר זמן, אה, להקריב את הקורבן, ולכן, אה, כיוון שהתודה לא הייתה קרבה בערב יום הכיפורים, אז גם, אה, אנחנו, אה, לא מק-- לא אומרים את המזמור לתודה בערב יום הכיפורים. אחרי תפילת שחרית, המנהג הוא שמבקשים לקח. אה, כל אחד הולך ומבקש. המקפידה היא לבקש שייתנו לו לקח, איזו עוגה, עוגה מדבש. והסיבה למה אנחנו מקפידים לבקש, שאם חלילה נגזר עלינו שנצטרך לבקש, אה, ממישהו בשר ודם, אה, לצורך פרנסתנו, הרי שיצאנו בזה ידי, אה, לקיחה ממתנת בשר ודם ובכך, אה, נפטרנו ומכאן ולהבא לא נצטרך לידי מתנת בשר ודם ולא להלוואתה. בערב יום הכיפורים ישנה מצווה מיוחדת של אכילה ושתייה. אמרו חז"ל שכל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב

13:35 דובר 2 כאילו התענה תשיעי ועשירי. ו... למעשה, האכילה בערב יום הכיפורים זה לא רק כהכנה לצום שנוכל לצום כמו שצריך, שזה ודאי הסיבה שהקדוש ברוך הוא הביא עלינו את המצווה הזאת, כי הקדוש ברוך הוא מאהבתו אלינו נתן לנו יום של כפרה וביקש מאיתנו להתענות, אבל הוא רוצה לדאוג לבריאות שלנו וביקש שנאכל ונשתה כדי שנוכל לצום כמו שצריך ושלא ניזוק מהתענית. אבל מעבר לכך שהצום-- שהאכילה לפני הצום היא, אה, הכנה, אה, טכנית שנוכל לצום את הצום כמו שצריך, יש באכילה הזאתי אכילת מצווה, יש ב-- יש חיוב אכילה ביום הזה, יש מצווה באכילה של ערב יום הכיפורים. בנוסף, כחלק מההכנות ליום הכיפורים, יש את העניין של התפייסות ובקשת מחילה. אנחנו יודעים שכתוב שה-שהקדוש ברוך הוא מוחל לנו על כל העוונות לפני השם תטהרו. וזה עיקר שדווקא אותם עוונות שהם לפני השם, אז הכוונה ש-- המצוות ש-שבין אדם למקום, כל מיני עניינים שאנחנו צריכים לבקש מהשם סליחה, על זה יום הכיפורים מכפר, הקדוש ברוך הוא מוחל וסולח. אבל על עניינים שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר. ולכן צריך כל אדם לפני יום הכיפורים לבקש מחברו מחילה, לבקש ממנו סליחה ולהתפייס איתו ובכך נגיע נקיים, אה, הן מהעוונות שבין אדם לחברו, וכמובן הקדוש ברוך הוא ימחול לנו על עוונות שבין אדם למקום. בערב יום הכיפורים אנחנו נוהגים, אה, ל-ללקות באמצעות רצועה ו... כתוב רצועה של עגל כמו שכתוב, "ידע שור קונהו, וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן". אז כנגד זה אנחנו רוצים דווקא רצועה של עגל, כי אנחנו רוצים לסמל שאפילו השור יודע מיהו הבעלים שלו. והרצועה בעצם משמשת כתזכורת לנו שאנחנו נדע את הבעלים שלנו, נזכור

15:50 דובר 2 את הקדוש ברוך הוא. מספר המלקות שמלקים זה שלושים ותשע מלקות, וזה כזכר למלקות שהיה בזמן שהיו בית הדין מענישין, אז היו מלקים ל"ט מלקות. המנהג הוא שאומרים גם, המלקה והנלקה אומרים, "והוא רחום יכפר עוון" שלוש פעמים, שהפסוק הזה בעצם שאומרים אותו שלוש פעמים יוצא בדיוק ל"ט. ולמרות שהיום אין לנו את החיוב של הענישה במלקות, אבל, אה, זה מזרז אותנו ומשמש לנו כתזכורת לחזור בתשובה על ידי אותם המלקות. ה-- כתוב שבית-- בית המלקות, הנלקה עומד כשאחוריו לדרום ופניו לצפון. למה? כי עיקר החטאים של האדם הם באים לאדם מחמת ממון, כמו שכתוב, "מצפון זהב יאתה", ולכן מכוונים את הפנים כלפי צפון ואחוריו לדרום. ו-- אדם צריך להכניע את עצמו לאותו צד שמשם בא לו החטא. כחלק מההכנה ליום הכיפורים יש מצווה לטבול, להיטהר לפני היום הקדוש וגם בעבור תשובה, כמו גר שמתגייר, אה, שהוא חייב טבילה, ככה גם ביום הכיפורים אנחנו טובלים לשם תשובה, ולכן טובלים בערב יום הכיפורים שלוש פעמים. ו-- אה, למעשה טובלים בעצם בבוקר לפני תפילת שחרית, ונוהגים גם כן לאחר ה-- אה, לאחר המלקות לפני תפילת מנחה ולאחר סעודה מופסקת טובלים פעם שלישית כדי להיכנס טהורים לקראת היום הגדול והקדוש בטהרה. בערב יום הכיפורים בכלל מרבים בעשיית צדקה ומחלקים צדקה ב-ב-ב-בקופות צדקה. יש עניין בצלצול המטבעות, כמו שאומר הבעל שם טוב, שהצלצול של המטבעות זה מפחיד את הקליפות. ואפשר לראות כשהרבי נכנס בערב יום הכיפורים, הרבי מקפיד לשים צדקה בכל קופה וקופה, בכל קערה וקערה. עסק גדול מהעניין הזה של נתינת צדקה ופיזור מטבעות בערב יום הכיפורים. תפילת מנחה של ערב יום הכיפורים בסיומה, אחרי יהיו לרצון לפני אלוקי נצור, אומרים את הנוסח

18:20 דובר 2 של הווידוי. הסיבה שאומרים את הווידוי בתפילת מנחה של ערב יום הכיפורים, למרות שמעיקר הדין המצווה של הווידוי היא רק ביום הכיפורים עצמו, כשנכנס היום הגדול והקדוש, אז המצווה היא להתוודות. זוהי אחת מהמצוות המיוחדות ב-- חוץ מהמצווה של תשובה, יש גם מצווה של וידוי ביום הכיפורים. אבל חכמים ראו שכיוון שישנה מצווה ש-- המצווה היא לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים, כמו שהזכרנו, יש חשש שמרוב שאדם יאכל וישתה אז חלילה הוא יסתכן במהלך האכילה והוא לא יוכל להתוודות. אז לפני הסעודה, לפני הסעודה המופסקת, לפני תפילת מנחה, ב-ב-בתפילת מנחה, לפני שהוא הולך לאכול את הסעודה המופסקת, אז יש את הווידוי שהוא מתוודה ובכך הוא באמת יתוודע פעם אחת לפחות לפני יום הכיפורים. בנוסף, אה, אחרי הסעודה המופסקת, אה, לפני שנכנס היום הגדול והקדוש, מיד אחרי-- בערוב היום, אז יש עניין עוד הפעם להגיד שוב פעם את נוסח הווידוי שבאמת זה הזמן המקורי של הווידוי בכניסת היום, וכל מה שעשינו זה לפני כן בתפילת מנחה זה היה רק תקנת חכמים שאדם לא יסתכן. כאן אולי המקום לציין ש-- מה שאמר רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שאם הגויים היו מקבלים כזה מנהג שיש מצווה להרבות באכילה ושתייה, אז לא היה אפשר לדבר עם אף אחד אחר כך. כולם היו מתגלגלים ומשתכרים והיו ככה נופלים בתרדמה עמוקה אחרי ה-- החג הגדול שיש להם, שיש בו מצווה באכילה ושתייה. והנה עם ישראל מיד אחרי שהם אוכלים ושותים הם מיד מגיעים וכולם רגש של קודש, מוכנים לקראת יום הקדוש ו-- רוח של רצינות נסוכה על פניהם וזוהי מעלתם וחביבותם של עם ישראל. היום הזה של, של יום הכיפורים זה יום שמסוגל מאוד ויש עניין. נהגו מנהג

20:30 דובר 2 ישראל לברך את הבנים בערב יום הכיפורים, שבעת ההיא של ערב יום הכיפורים, הברכות שמגיעות מהאבא לבניו הם מגיעים ל-- אל הבנים בצורה מאוד מאוד ייחודית. הם עושים עליהם רושם מאוד טוב ונכנסים ישר ללב, ולכן זה זמן מאוד מאוד מסוגל לברך את הבנים. וגם אפשר לראות איך שהרבי מברך את התלמידים, את הבנים, התלמידים בכל ערב יום הכיפורים, את הרגש הקודש המיוחד שרואים במעמד הזה. בערב יום הכיפורים אנחנו כבר מתחילים להתכונן ליום שהתורה מצווה עלינו, אה, שהוא יהיה יום מקרא קודש. מקרא קודש בכל, בכל חג זה באכילה ושתייה והדלקת נרות, אה, הצעת המיטה וללבוש בגדים נאים. כמובן שביום הכיפורים לא אוכלים ושותים, אסור לנו. נצטווינו להתענות ביום הזה, אבל חלק מהמקרא קודש של אכילה ושתייה קשור עם האכילה והשתייה של ערב חג. בנוסף יש כמובן עניין של הדלקת נרות כמו בכל יום טוב, רק צריך לזכור שכשהנשים מברכות שהחיינו בעת הדלקת הנרות הן לא יברכו בכניסת היום שהחיינו. אחרי כל נדרי שמברכים שהחיינו כולם על הזמן שהגיע, אין לנו, אין הרי קידוש על הכוס ביום הכיפורים, אז מברכים את השהחיינו בלי כוס. אבל מי שכבר בירכה שהחיינו בהדלקת נרות לא תברך שוב ברכת שהחיינו. אז יש את העניין של הדלקת נרות וכסות נקייה, כמובן ללבוש בגדי חג, ללבוש בגדים מכובדים. מעבר לזה יש לנו את ההידמות למלאכים. אנחנו ביום הזה דומים למלאכים, ולכן כתוב ש"לובשים לבנים ומתעטפים לבנים". ו-- למעשה המנהג הוא שאחרי החתונה כל הנשואים אחרי החתונה, לא בשנה הראשונה שאחרי החתונה, אלא בשנה שאחריה, ביום הכיפורים השני אחרי הנישואים לובשים, אה, קיטל, בגד לבן. למעשה יש בו שני טעמים. הטעם הראשון זה בגלל שהוא מזכיר

22:45 דובר 2 לנו את יום המיתה, מזכיר לנו את התכריכים ומעורר אותנו לתשובה. הטעם השני זה כמו שאמרנו להידמות למלאכים. מהסיבה הזאת גם אנחנו מתעטפים בטלית, אה, כי כמו שכתוב ש"לובשים לבנים ומתעטפים לבנים" ואנחנו דומים למלאכים בעצם ביום הכיפורים. אה, כיוון שרוצים להתעטף בטלית לפני יום הכיפורים ולהיות איתה בתפילת ליל יום הכיפורים, הרי בלילה זה-- לילה הוא לא זמן של טלית, לכן מברכים על הטלית לפני השקיעה. חוץ מהנרות שמדליקים בערב יום הכיפורים, יש גם מנהג להדליק נר החיים. כל איש נשוי מדליק נר שהוא נקרא נר החיים. נר בגימטריה מאתיים וחמישים, שזה רמז ל"רמ"ח איברי האדם" והנפש רוח שלו-- רוח ונשמה שלו זה ביחד, אה, כן, מאתיים ארבעים ושמונה ועוד רוח ונשמה זה יוצא ביחד, אה, נר, מאתיים וחמישים. ועוד אנחנו יודעים שהתורה נקראת נר והאיש מחויב במצווה תלמוד תורה, "נר מצווה ותורה אור", ולכן אנחנו מדליקים נר לפני יום הכיפורים. צריך לדאוג שהנר הזה באמת ידלק כל יום הכיפורים. כתוב שאם כבה הנר אז צריך להשאיר אותו דלוק במוצאי יום הכיפורים ולקבל שלעולם לא יקבל-- לא, לא, לא יכבה את נרו של יום הכיפורים, אלא ישאיר אותו לעולם דלוק. אמרו חכמים כל תענית ציבור שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית. ולמדו את זה מזה שבסממני הקטורת היה שם גם אה חלבנה שהיא היה ריחה רע וגם היא הצטרפה לסממני הקטורת לריח ניחוח לה'. ועל כן גם בכל תעניות ציבור אנחנו חייבים לצרף לתענית מפושעי ישראל, וזוהי הסיבה שעושים בית דין ובמעמד של שלושה אה עם ספרי תורה בידם כדי לשוות למעמד אה אופי של בית דין. אומרים אה בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו

25:03 דובר 2 מתירים להתפלל עם העבריינים. אחר כך אנחנו אומרים כל נדרי. כל נדרי, המשמעות של האמירה הזאת זה ביטול כל הנדרים שאנחנו מבטלים-- שאנחנו נודרים במהלך השנה אנחנו מבטלים מכאן ולהבא שכל הנדרים שנדור מכאן ולהבא יהיו בטלים ומבוטלים, וכך אנחנו נימנע מלהיכשל באיסורי נדרים. אה לכן כיוון שזה דומה להתרת נדרים, לכן ליד אשריך ציבור [?] עומדים שלושה אנשים כדי שזה ייראה כמו בית דין. בתפילות יום הכיפורים אנחנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אומרים את זה בקול רם, בשונה מכל השנה שאומרים את זה בלחש, והסיבה לזה על פי מה שמובא במדרש שמשה רבנו כשהוא עלה למרום הוא שמע את המלאכים אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ו-- אה כשהוא אה, אה הוא מאוד, מאוד נהנה מהתפילה הזאת והוא רצה להביא אותה לעם ישראל. ויש משל לזה מאחד שהגיע לארמונו של המלך, לקח משם אוצר יקר, והוא נתן את התכשיט הזה לאשתו ואמר שרק בזמנים מיוחדים היא תלבש אותו ותהיה איתו בהיחבא כדי שלא יתגלה הדבר. ככה גם משה רבנו כשהוא עלה למרום והוא שמע את התפילה היקרה הזאת, הוא לקח אותה מאת מלאכי השרת ואמר לעם ישראל להשתמש בה רק בחשאי. אבל ביום הכיפורים שאנו דומים למלאכים, לכן אנחנו אה יכולים לומר את התפילה הזאת בגלוי ולא אה בחשאי, ולכן אומרים את-- בתפילות יום הכיפורים אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם. בנטילת הידיים ביום הכיפורים ממש במהלך כל היום אה נוטלים ידיים עד אה, אה קשרי האצבעות. והסיבה למה אנחנו לא נוטלים על כל היד? אז כמובן שיש איסור רחיצה. אבל אה למשל הכוהנים לפני שהם מברכים ברכת כוהנים אז הם כן נוטלים

27:04 דובר 2 ידיים על יד מלאה. אז למה לפני התפילה לא נוטלים ידיים על יד מלאה כמו שעושים בכל בוקר? אז הרבי מסביר שביום הכיפורים אין הטומאה, אין לה רשות להתפשט בידיים יותר מאשר קשרי אצבעותיו, וכיוון שאין לה רשות לקליפות להגיע מעבר לזה, לכן אין לנו צורך ליטול ידיים מעבר לקשרי אצבעותיו, ואם אין צורך ממילא אסור כי יש לנו איסור רחיצה. לא רוחצים שלא לצורך ביום הכיפורים. אבל ביום הכיפורים-- במוצאי יום הכיפורים נוטלים ידיים אה נטילה מלאה על כל היד. בברכות השחר ביום הכיפורים לא מברכים שעשה לי כל צרכי, כיוון שהברכה הזאת היא מכוונת כנגד אה מנעליו של אדם, ואנחנו ביום הכיפורים אסורים בנעילת הסנדל, ואפילו ביום-- במוצאי יום הכיפורים, כאשר אנחנו נינעל שוב את הסנדל, לא מברכים את הברכה שעשה לי כל צרכי עד למחרת. ביום הכיפורים לאחר תפילת שחרית מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים בפרשת אחרי מות, ושם אנחנו קוראים על סדר עבודת יום הכיפורים בבית המקדש, אה כל המצווה של עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, ואחר כך אה למפטיר אנחנו קוראים את הקריאה של קרבנות היום. בתפילת מנחה אנחנו קוראים את סיום פרשת אחרי מות, שמה התורה מזהירה אותנו להיות קדושים אה ומזהירה אותנו מאיסורי עריות כדי אה ש-- לשמש תזכורת ועורר אותנו לתשובה על דברים שצריכים לעשות עליהם תשובה. ביום הכיפורים במנחה אנחנו גם מפטירים את המפטיר, אה מפטיר יונה שגם כן מדבר על העניין של התשובה, עד כמה שהקדוש ברוך הוא חפץ בתשובתם של כל אחד ואחד והוא מחכה בעצם שנשוב בתשובה. סדר עבודה של יום הכיפורים הוא בעצם אה אמירת כל סדר העבודה של הכהן הגדול בבית המקדש, פירוט

29:16 דובר 2 של כל מה ש-- כל עבודת היום הקדוש במקום הקדוש, ויש שמה את סדר הקריאות וההשתחויות. אנחנו קוראים את כל זה ומצפים ומייחלים שנזכה שוב לראות את זה מחדש. בעת שקוראים על הקריאות וההשתחויות אנחנו גם כן קוראים ומשתחווים, אבל אם זוהי רצפה של אבנים שהיא לא מצופה ב-בציפוי כלשהו, אז אה ה-ה-ההלכה אומרת שאסור לכרוע ולהשתחוות. יש איסור אבן משכית ולכן אסור לכרוע ולהשתחוות על רצפה של אבנים, ולכן צריך שיהיה הפסק של מפה או כל דבר אחר שיהיה בין המשתחווה לבין הרצפה של האבנים. בסיום תפילת מוסף של יום הכיפורים לא אומרים כוון ואין כאלוקינו. הסיבה שאומרים כוון ואין כאלוקינו ב-- כל ימות החול זה כיוון שהתפילה הזאת היא מכוונת כנגד התפילה-- הברכות של תפילת שמונה עשרה. בשבת ויום טוב אין שמונה עשרה ברכות ולכן אה מצד העניין גם לא היה-- גם היה אפשר לדחות את האמירת כוון ואין כאלוקינו, אבל בכל אופן זה נשאר. אבל ביום הכיפורים, כיוון שגם אמרנו כבר הרבה תפילות ופיוטים ואזכרות שם השם, אז אה לכן דוחים את זה רק לאחר תפילת נעילה. אחרי קריאת התורה של תפילת שחרית ביום הכיפורים אומרים יזכור. יזכור זוהי תפילה על נשמתם של-- הנשמותיהם של הנפטרים, ומקשרים את זה עם החלטה על נתינת צדקה בעבורם, וזה נאמר ביום הכיפורים ובחגים שמיני עצרת, אחרון של פסח וחג השבועות. ובנוסף מוסיפים ואומרים גם כן את תפילת אב הרחמים על אותן נשמות של קדושים שנהרגו על קידוש השם. למה ביום הכיפורים אומרים יזכור? כי ההאזכרה של המתים, עצם האזכרה של המתים היא מכניעה את הלב, וגם משום שביום הכיפורים זה זמן כפרה לא רק לחיים, אלא גם לנפטרים, ועל ידי

31:27 דובר 2 התפילה של יקיריהם, של קרוביהם אז פועלים שתהיה כפרה גם עבורם. ובנוסף בחגים אנחנו גם כן מזכירים את הנשמות, כי בחגים יש את פרשת המועדות שנאמר בה איש כמתנת ידו, וביזכור אנחנו תמיד מקשרים את האמירה של האיזכור עם נתינת הצדקה לעילוי נשמתם של הנפטרים, וממילא זה קשור לכל החגים וגם ליום הכיפורים, בפרט ביום הכיפורים, שהדבר מעורר גם כפרה. התפילה והצדקה שנותנים מעורר כפרה על נשמותיהם. אלו שהוריהם בחיים נוהגים לצאת מבית הכנסת לפני אמירת האיזכור, והסיבה היא כדי שלא לעורר צער, כיוון שמזכירים את נשמותיהם של הנפטרים, הדבר יכול לעורר צער, ולא רוצים שמי שלא צריך להיות בבית הכנסת שיהיה נוכח במקום. גם משום שיש חשש שאם כולם יהיו במקום אז יהיו כאלה שיצטרכו-- שיטעו ויקראו את הנוסח של היזכור, גם כאלה שהוריהם בחיים, וברית כרותה לשפתיים אנחנו מאוד מאוד נזהרים שלא לפתוח פה לשטן, וגם כדי למנוע עין הרע. ויש עוד כמה וכמה טה-תה-טעמים שנאמרו בדבר. למה באמת יוצאים מבית הכנסת? אבל הרבי מביא עוד טעם מעניין מאוד שיוצאים מבית הכנסת בגלל שהנשמות נוכחות בבית הכנסת בעת שמזכירים את נשמותיהם. והרבי אומר ככה: ויהי רצון שאלה שיוצאים מבית הכנסת כיוון שהוריהם חיים, הם יעריכו-- הוריהם יעריכו ימים ושנים שיציאתם מבית הכנסת זה מפני שמסבירים להם שבשעת הזכרת נשמות נמצאים כל הנשמות בעולם האמת, ולכן בשעה זו הם צריכים להיות מחוץ לבית הכנסת ואצלם נפלת האחדות עם הנשמות שבעולם האמת עד לנשמות של האבות אברהם, יצחק ויעקב והאימהות שרה, רבקה, רחל ולאה, על ידי זה שהם יוצאים מבית הכנסת. ככה שהיציאה מבית הכנסת גם כן קושרת את אלה שיוצאים מבית הכנסת עם אותן נשמות שמעוררות רחמים על כולם,

33:46 דובר 2 גם על אותם אלה שיוצאים מבית הכנסת כי הוריהם חיים, ובעצם מעוררת על כולם שיהיה לכל מי שנשאר בחיים שיהיה לו אריכות ימים ושנים טובות. תפילת נעילה היא תפילה מאוד, מאוד מיוחדת, תפילה שלמעשה אנחנו מתפללים אותה פעם אחת בשנה, כיום. למעשה, אה, בכל תענית ציבור קבעו חכמים שתהיה תפילת נעילה, ונחלקו החכמים האם הנעילה היא כנגד נעילת שערי המקדש או כנגד ש-- נעילת שערי שמיים. למעשה, בכל חג, בכל תענית אנחנו לא עושים תפילת נעילה, אה, כיום. אה, רק התענית שאנחנו מתענים בה ואומרים-- מתפללים בה חמש תפילות זוהי תענית של יום הכיפורים. והזמן הזה של תפילת נעילה של יום הכיפורים זה זמן מאוד, מאוד מיוחד שצריך לנצל אותו. הרבי הריי"צ אומר שבשעת תפילת נעילה אפילו קל שבקלים שב בתשובה שלמה, כיוון שמצד היחידה שבנפש כל בני ישראל הם בשווה, ולכן התפילה הזאת נקראת נעילת שערים. הרבי מסביר שבעצם כל עם ישראל נעולים לבד, ביחד, ישראל ומלכו ולכודו נעולים רק עם הקדוש ברוך הוא. רק ישראל שייכים לעניין הזה של גילוי היחידה שבנפש. אנחנו, אה, מסיי-- מתחילים את התפילה עם אשרי ובא לציון, והסיבה שבתפילת מנחה בדרך כלל בשב-בשבתות וחגים אנחנו מתחילים את תפילת מנחה עם אשרי ובא לציון. וביום הכיפורים אנחנו לא אומרים אשרי ובא לציון בתפילת מנחה, כיוון שיש לנו בלאו הכי בין תפילת מוסף לתפילת מנחה יש לנו את קריאת התורה, אז, אה, אה, ובין תפילת מנחה לתפילת נעילה לא יהיה לנו כל הפסיקה. לכן משאירים את ההפסקה של קריאת התורה. בעצם בתפילת מנחה מתחילים ישר עם קריאת התורה, שזה בעצם ההפסקה בין מוסף למנחה, ואחר כך תפילת נעילה אנחנו מתחילים עם אשרי ובא לציון, שזה

35:57 דובר 2 בעצם מהווה הפסקה בין תפילת מנחה לתפילת נעילה. בתפילת נעילה אנחנו כופלים בקדיש לעילא ולעילא מכל ברכתא. אנחנו לא אומרים מן כל ברכתא, אלא אנחנו אומרים מכל ברכתא. הסיבה שכופלים זה בגלל שבזמן הזה הקדוש ברוך הוא מתעלה יותר, כפול ומכופל מפי כל ברואיו, מפני שהוא יושב על כיסא דין והכל צריכים לשבחו ולפארו ולבקש רחמים. זוהי הסיבה שאנחנו כופלים, אה, אה, לעילא ולעילא. אבל כיוון שיש הקפדה מיוחדת שיהיו בקדיש-- שיהיה בקדיש, אה, לא יותר מעשרים ושמונה מילים כנגד כוח. אנחנו יודעים שמשה רבנו אמר, "ועתה יגדל נא כח ה'" וזה כנגד יתגדל ויתקדש שמיה רבא. וכיוון שביגדל שאמר משה רבנו נאמר שם הכוח, ככה גם ההקפדה היא שבקדיש יהיו עשרים ושמונה מילים, ולכן אנחנו, אה, כיוון שאנחנו כופלים מילה אחת אומרים לעילא ולעילא, אז לא אומרים מן כל ברכתא, אלא מאחדים את המן עם כל, וכך שיוצא מכל. לעילא ולעילא מכל ברכתא. וכך נשאר המספר עשרים ושמונה במקומו. כוח. יש עוד שינוי בולט בתפילת הנעילה שאנחנו אומרים, אה, אה, בכל המקומות שמזכירים תמיד שהזכרנו בעשרת ימי תשובה את העניין של הכתיבה. בתפילת הנעילה אנחנו אומרים חתימה, חותמנו וחותמנו. תמיד מזכירים את העניין של החתימה כיוון שבנעילה זה גמר החתימה ואנחנו צריכים לבקש, אה, אה, שהקדוש ברוך הוא יטיב לנו את החתימה, כי אם לא עכשיו אימתי? בסיום תפילת נעילה אנחנו אומרים את הפסוק "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" פעם אחת ושלוש פעמים אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". למרות שבמשך השנה אנחנו לא אומרים פעמיים שמע ישראל, אומרים שמע שמע משתקין אותו. אבל כיוון שכבר אמרנו פעם, פעם אחת שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד,

38:11 דובר 2 וגילנו את אחדותו של הקדוש ברוך הוא בעולם, כאן אנחנו כבר יכולים להמשיך ולומר שלוש פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ושבע פעמים השם הוא האלוקים. והסיבה שאנחנו אומרים את זה כדי ללוות את השכינה שעולה למעלה משבעה רקיעים. בעת התפילה השכינה הייתה שרויה בקרב עם ישראל, בקרב המתפללים, ובסיום התפילה יש סילוק שכינה, ולכן נהוג לתקוע בסיום התפילת נעילה תקיעת שופר כדי, אה, לרמז על סילוק השכינה, כפי שהיה במתן תורה שנאמר "במשוך היובל" כשהיה את התקיעת שופר, אה, אז היה את העניין של סילוק השכינה. ככה גם אנחנו מכירים את הפסוק "עלה אלוקים בתרועה", ולמעשה התקיעה מסמלת את הסילוק של השכינה. אחרי תקיעת השופר אנחנו מכריזים, "לשנה הבאה בירושלים". למעשה, פעמיים בשנה אנחנו אומרים את ההכרזה הזאת, "לשנה הבאה בירושלים", בסיום ליל הסדר ובסיום תפילת נעילה. והרבי מסביר שיש כאן בעצם שתי עבודות. יש את עבודת הצדיקים ועבודת התשובה. בליל הסדר זו עבודת הצדיקים, וביום הכיפורים זו עבודת התשובה. על ידי שתי העבודות הללו אנחנו מגיעים ל-להביא שלשנה הבאה בירושלים אנחנו מגיעים לשלמות העירה, כפי שהרבי הריי"צ מסביר שלא הכוונה שרק בשנה הבאה נהיה בירושלים, אלא שכבר מייד ניכנס, ניגאל וניכנס לירושלים, וממילא שנה הבאה כבר נהיה בתוך ירושלים. במוצאי יום הכיפורים תיקנו חכמים להבדיל על, על, אה, על הכוס, ובנוסף לברך ברכת בורא מאורי האש. אה, ובשונה מכל שבת רגילה שאפשר להדליק אש חדשה, במוצאי יום הכיפורים אנחנו מקפידים לברך דווקא על הנר ששבת, כי אנחנו רוצים בעצם ל-לומר שהיום הזה היה אסור עלינו בשימוש באש, וכעת, אה, אנחנו עכשיו נהנים ממנו לריש-- אה, נ-- אה, שוב פעם משתמשים בו. אז לכן אנחנו מברכים בורא מאורי

40:35 דובר 2 האש. במוצאי שבת אנחנו מברכים בורא מאורי האש, כי אז זה היה זמן יצירת האש, שכתוב שאדם הראשון במוצאי שבת הוא לקח שני אבנים והכה בהם ויצא ניצוץ. אז זכר לבריאת האש, אה, בכל מוצאי שבת אנחנו מבר-- אה, יוצרים אש חדשה ומברכים בורא מאורי האש. אבל במוצאי יום הכיפורים, אה, אנחנו באים לברך, אה, ולבטא שמשך כל היום נאסרנו להבעיר אש ועכשיו זה מותר לנו, ולכן ההקפדה היא שזה יהיה דווקא מתוך נר של שבת שהיה אסור לנו בו במשך היום ועכשיו מותר. במוצאי יום הכיפורים נהוג לעשות קידוש לבנה. למעשה יש כאלה שכתבו שכבר בעשרת ימי תשובה כשהגיע זמן קידוש לבנה, אה, אה, כדאי לעשות קידוש לבנה כדי שיהיה עוד מצווה שניקח אותה, שנרתום אותה לזכויותינו, שעוד מצווה תעמוד לנו בזכו-- ל-לזכותנו בדין. אבל למעשה ההכרעה המקובלת שאת הקידוש לבנה עושים דווקא במוצאי יום הכיפורים ולא בעשרת ימי תשובה, כי עד אז אימת הדין מתוחה, ובמוצאי יום הכיפורים זה זמן שמח, זמן של שמחה, בפרט שאנחנו דומים למלאכים. אנחנו ראויים ל-להקביל פני שכינה. מה שאנחנו יודעים שהקידוש לבנה זה זמן של הקבלת פני שכינה ואנחנו נמצאים גם מתוך שמחה. זה הזמן, אה, לעשות קידוש לבנה. ובכלל, יום-- מוצאי יום הכיפורים הוא יום שמח, יום ש-- אה, זה זמן, זמן שמחה. כבר מתחילים לאחל איש לרעהו גוט יום טוב. אוכלים ברכת החד [?] ויוצאת בת קול ומכריזה לך לאכול בשמחה את לחמך. זה הזמן, אה, ש-שהקדוש ברוך הוא בעצם מרצה את עבודתנו ויש לנו מצווה לאכול סעודת מצווה בלילה הזה. ו-וזו הסיבה ש-- זו אחת הסיבות לתקיעת השופר במוצאי יום הכיפורים, לעורר ולהכריז לכולם שייצאו לאכול סעודת מצווה מתוך שמחה. במוצאי יום

42:37 דובר 2 הכיפורים נהגו להתחיל במלאכת הקמת הסוכה, והרבי אומר שהמנהג הוא בפועל שגם אם לא עושים מעשה בפועל של התחלה של בנייה של הסוכה, על כל פנים מדברים אודות העניין של מצוות סוכה ומתכננים אותה, ובכך אנחנו, אה, הולכים מחיל אל חיל, מהקדושה של יום הכיפורים אל הזמן המיוחד של זמן שמחתנו.