עשרת ימי תשובה ויום כיפור לנשים - הרב מנחם מענדל הראל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. בשיעור שלנו אנחנו בעזרת השם נדבר עניינים הלכתיים בנושא החגים והמועדים שיש בהם משמעות מיוחדת להנהגה של נשים ובנות. כידוע הרי באופן כללי המצווים במצוות עשה שהזמן גרמא, אלו הם האנשים. נשים אינן מצווות במצוות עשה שהזמן גרמא, ולכן יש מחלוקות בין הפוסקים בנוגע למצוות מסוימות בחגים, האם נשים צריכות לקיים אותן? אם הן יכולות לקיים אותן? וכאשר הן כן רוצות סוף סוף לקיים אותן, האם הן יכולות לברך עליהן? כמובן שבעצם המציאות של קיום החגים ושמירתן כהלכה בכל המועדים וכל החגים, נשים חייבות בהן כאנשים, אין הבדל. רק מצוות מסוימות בתוך החגים נחלקו בהם הפוסקים בדבר יכולתן של הנשים לקיימן בברכה, או האם נהוג בכלל שנשים יעשו מצוות כאלו או מצוות אחרות שקשורות לכל חג וחג בהתאם לעניינו. ולכן אנחנו בעזרת השם בשיעור הזה ניתן דגש מיוחד על המנהגים וקיום המצוות ששייכות לנשים באופן מיוחד. לא נעסוק בשיעור בכל המצוות וההלכות של החג, כי זה בשיעורים אחרים בפני עצמן, ולכן חשוב לשים לב שיחד עם זה שלומדים את התכנים שנדבר בשיעור הזה, יש גם כן לשמוע וללמוד את ההלכות שקשורות לעצם החג שבהם הנשים ונשים. יום למחרת ראש השנה, ג' בתשרי, זה צום גדליה. אם ראש השנה חל בימים חמישי ושישי ו-ג' בתשרי חל בשבת, אז צום גדליה הוא ביום ראשון, כלומר ב-ד' בתשרי. צום גדליה הוא אחד מארבע תעניות של עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב וצום גדליה. ביום הזה גלתה שארית ישראל שנשארה אחרי החורבן מפני מעשה שבו נהרג גדליה בן אחיקם ועם ישראל נפוץ לגלות. התענית ביום הזה היא חובה הן על האנשים והן על הנשים. אבל, מכיוון שזה אחד מארבע תעניות, נוהגים

03:29 דובר 2 בצום גדליה להקל בכמה וכמה דברים לגבי נשים שהן מעוברות, מניקות או חלילה חולות או סובלות מכל מיני כאבים או מחושים חזקים. אי לכך, לכתחילה אישה בריאה צריכה להתארגן להתענות. אם מפני סיבות היא נמצאת באחת הקבוצות שהזכרנו קודם, אז עליה להתייעץ עם רב אם היא צריכה להתענות, וגם אם יש לה בעיה בריאותית כזו או אחרת, תספר את זה היא או בעלה לרב כדי שהרב יורה אותם כיצד לנהוג. האם היא צריכה להתענות? צום גדליה למנהגנו זה היום היחיד שאומרים בו סליחות בעשרת ימי תשובה. הסליחות של צום גדליה, בשונה מהסליחות שלפני ראש השנה. הרי שבצום גדליה אומרים את הסליחות בתוך התפילה. הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, עליהם אמרו חז"ל דרשו ה' בהמצאו. אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. הרבי מציין את דברי האר"י ז"ל, שבכל יום מימי השבוע הללו מתקנים יום שלם בשנה החולפת ביום ראשון את כל ימי ראשון בשבוע, יום שני את כל ימי שני בשבוע, ובשבת שהיא שבת שובה שבת תשובה שני העניינים בא, אז מעלים את כל השבתות וממילא את כל ימי השנה החולפת. ולא סתם תשובה, אלא תשובה עילאה. תשובה באופן שבתאי. לכן המנהג לשבת הזאת להדליק בכל בית זה נקרא נר של תשובה. מדליק אותו האבא עבור כל בני הבית מדליקים בדרך כלל מה שנקרא היום נר נשמה, כלומר נר גדול. במהלך עשרת ימי תשובה על האדם לפשפש במעשיו כהכנה ליום הכיפורים, ואם יש מי שנפגע ממנו או מי שאינו בשלום איתו, אז יש לבקש ממנו סליחה, להתפייס איש את רעהו ואישה את רעותה. בעשרת ימי תשובה צריכים לשים לב לנוסח התפילה במקום האל הקדוש אומרים המלך הקדוש

06:16 דובר 2 במקום מלך אוהב צדקה ומשפט אומרים המלך המשפט. טעה ואמר האל הקדוש במקום המלך הקדוש, והתחיל את הברכה שלאחריה ולא נזכר תוך כדי דיבור חוזר לראש התפילה. טעה במלך המשפט ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט. יסיים את תפילתו ולאחר מכן יחזור. או בעניין זה תחזור ותתפלל את תפילת שמונה עשרה בתורת נדבה ואז לשים לב לומר המלך המשפט. זה השינויים העיקריים שגם חוזרים עליהם כפי שאמרנו קודם. אבל ישנם הוספות בתוך קטעי התפילה כמו זכרנו לחיים. מי כמוך אב הרחמים נכתוב לחיים טובים. ובספר חיים עושה השלום אלו הוספות שצריכים לשים לב להוסיף אותם, אבל לא חוזרים עליהם את התפילה. בברכת המזון אומרים עושה שלום כרגיל ולא אומרים עושה השלום. בעשרת ימי תשובה, בשונה מכל השנה, מותר לומר תהילים בלילה. בכללות המנהג שבכל השנה לא אומרים תהילים מצאת הכוכבים עד חצות לילה, אבל בעשרת ימי תשובה אפשר לומר תהילים גם בלילה. מי שלא הספיקה לומר תשליך בראש השנה יכולה להשלים את מה שהחסירה באחד מעשרת ימי תשובה. יש שנהגו לעשות את זה בח' בתשרי. מנהג הכפרות שייך בעיקר לערב יום הכיפורים. אם האישה לא יכולה לחכות עם זה לערב יום הכיפורים מפני הלחץ שיש באותו יום, יכולה להקדים את זה ולעשות את זה באחד מעשרת ימי תשובה. בנוגע לטבילת הלחם בדבש פרוסת המוציא בדבש בעשרת ימי תשובה, בימי החול ועד הושענה רבה. בימי החול טובלים את פרוסת המוציא במלח. בשבתות וימים טובים טובלים את פרוסת המוציא בדבש. כלומר בשבת שובה, ערב יום כיפור, יום טוב של סוכות עד הושענה רבה טובלים בדבש. אבל בימי החול, בכל יום המנהג הוא לטבול במלח. יום כיפור מתחיל מערב יום כיפור. התורה

09:08 דובר 2 התורה הקדושה אמרה בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם. מזה למדו חכמינו זכרונם לברכה. כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. כלומר, האכילה והשתייה בערב יום הכיפורים בתשעה לחודש היא מכלל תענית יום הכיפורים. וכשהאדם אוכל ושותה כהוגן, כפי שהתורה ציוותה בערב יום כיפור, עולה הדבר כאילו האדם התענה יומיים. אבל לפני שניגש לדיני האכילה והשתייה בערב יום הכיפורים, נדבר על ההכנות הרוחניות והנפשיות מבחינה הלכתית ומבחינת המנהג. היום הגדול והקדוש, יום צום הכיפורים. יום הכיפורים הוא יום מחילה וסליחה לכלל ישראל על העוונות. אך יחד עם זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה: עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. כלומר, ההכנה ליום כיפור מתבטאת בשני מישורים. מישור אחד התשובה האישית על הדברים והעבירות שישנם בין אדם למקום. אבל יש את המישור השני, שאלו הדברים שבין אדם לחברו. בין אדם לחברו כולל את כל העניינים שישנם בין האדם לזולתו. כלומר בין אדם לחברו כפשוטו, בין איש לאשתו, בין הורים לילדים, בין ילדים להוריהם וכן הלאה. לא מספיק לומר יגיע יום כיפור ויתכפר על דברים שאדם פגע בזולתו, אלא על האדם לבקש את מחילת רעהו. כלומר, כאשר אדם יודע שהוא פגע בזולתו באופן זה או באופן אחר, עליו לגשת ולבקש את מחילתו. וזה הכלי הראשון כדי שיהיה מחילה ביום הכיפורים גם על העניינים שבין אדם לחברו. חכמינו זכרונם לברכה אמרו. על האדם שמבקשים ממנו מחילה למחול, כי הרי הוא עצמו הולך לבקש מחילה מאת השם יתברך. וכשם שהוא רוצה שהשם יתברך ימחל לו על כל הדברים, כך גם כן עליו למחול לחברו בדיוק באותו לב

12:16 דובר 2 שלם שהוא רוצה שימחלו העניינים הלא טובים שהוא עשה. כאשר אדם בא לבקש מחילה מחברו. ישנן שתי אפשרויות וזה מתחלק בין שני אופנים. אופן אחד שהוא מגיע באופן אישי לבקש מחילה מחברו. אופן שני ששולח לו על ידי שליח לבקש ממנו מחילה. אבל לפעמים, אם הוא ישלח איזשהו שליח או הוא עצמו יבוא ויזכיר את אותו עניין שהוא פגע בו, זה עצמו עלול ליצור אי נעימות למי שמבקשים ממנו מחילה. ולכן בכזה מצב על האדם לבקש את המחילה באופן כזה שלא תפגע במי שמבקשים ממנו מחילה. כלומר, גם אופן בקשת המחילה זה דורש את המחשבה הראויה לעשות את זה נכון. וכאשר האדם סוף סוף ניגש לבקש מחברו מחילה באחד מהדרכים האמורות, כאמור על מי שמבקשים ממנו מחילה למחול ולסלוח. ואם חברו לא סולח, יבקש ממנו עד שלושה פעמים. יותר מזה, אין צורך לבקש ממנו מחילה. אמנם אם האדם שפגעו בו חושש אם ימחל שמא זה יהיה מקום נוח לפוגע להמשיך לפגוע. בכזה מצב הוא לא חייב ולא צריך למחול. כלומר, אם יש לאדם שנפגע חשש שהבקשת מחילה לא רק שאיננה מכל הלב, לא רק שאיננה אמיתית, אלא שהיא נועדה להוות כר להמשך הפגיעה, איזו שתהיה, הוא לא צריך למחול לזולתו. כמובן, הדבר הזה דורש מהאדם עצמו לחשוב ולשקול את העניין במאזני צדק אישיים כדי לדעת היכן הדברים עומדים. אבל על כללות העניין נאמר שמבקשים ממנו מחילה יהא מוחל וסולח ולא חלילה יחזיק לעד אפו. זה אודות העניינים שבין אדם לחברו. כמובן זה גם בין אישה לרעותה. אין הבדל כאן בין אנשים לנשים. העניין של בקשת המחילה הוא נוגע אצל כולם. אחד המנהגים שמבטאים את עבודת ההכנה זה המנהג שנקרא מנהג

15:23 דובר 2 כפרות. מנהג הכפרות הוא מנהג קדום שלוקחים תרנגול או תרנגולת. לאיש תרנגול, לאישה תרנגולת, ובכוונה לוקחים בהלכה כזו שהוא לא ראוי להקרבה על גבי המזבח, ועושים במאמר המוסגר להוציא מדעת הטועים שזה השתרש אצל המנהג כזה בטעות, שאפשר לעשות כפרה על ידי שחיטת עגל או כבש, כי באלו אי אפשר ואסור לעשות כפרה מכיוון שאלו ראויים להקרבה על גבי המזבח, ולכן האדם יכול לחשוב ולטעות בעניין של הקרבת קודשים בחוץ. וזו הסיבה שתקנת הכפרות היא דווקא על תרנגול. כי תרנגול אינו קרב לגבי המזבח, וכאשר לוקחים את הבעל חי, את התרנגול. ומסובבים אותו סביב הראש כפי שנדבר תכף את הפרטים. יצייר האדם לעצמו שבעצם את כל המעשה שעושים לתרנגול חלילה וחס היה צריך להיות איתו, מכיוון שהוא מרד ופשע כנגד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אלא שהשם יתברך ברחמיו המרובים ריחם עלינו ונתן לנו את האפשרות לכפר ולבוא לפניו נקיים על ידי שנכין את לבבינו בעת המעשה הזה של מנהג הכפרות, או בכלל בעת המעשה הזה של ניקוי הלב של בין אדם למקום, ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא רואה את הלב הנקי ומכפר לאדם. ולכן העניין של מנהג הכפרות הוא לא מנהג בעלמא ואין לעשותו כמצוות אנשים מלומדה, אלא צריך לגשת אליו בדרך רצינית באופן של שיקול הדעת וההבנה של מה שאנחנו עושים, וממילא הכנת הלב היא תהיה כראוי לקראת יום הכיפורים שבו הקדוש ברוך הוא מוחל וסולח לכל ישראל על עוונותיהם. כללות המנהג של הכפרות בזמן הזה של האשמורת הבוקר, תחילת השליש האחרון של הלילה. אצל הרבי זה-- אצל הרבי רואים שהרבי נהג באזור השעה שבע בבוקר לעשות את הכפרות. לוקחים כאמור תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה, ואישה

18:21 דובר 2 שהיא מעוברת לוקחים עבורה שתי תרנגולות ותרנגול אחד. אומרים את הנוסח שכתוב בסידור בני אדם יושבי חושך וצלמוות, פסוקים מיוחדים שמדברים על העניין הזה של עשיית התשובה. ולאחר מכן, כפי שכתוב בסידור והזכרנו גם כן בשיעורים הקודמים, בפרט מנהגים שהם לא קבועים, צריך להסתכל בתוך הסידור ולראות איך לעשות אותם נכון, ומסובבים את התרנגול או התרנגולת סביב הראש ואומרים זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ושלום. מסובבים את התרנגול שלוש פעמים סביב הראש. חליפתי תמורתי כפרתי זה ראשי תיבות חת"ך. הקדוש ברוך הוא החותך חיים לכל חי, יחתוך ויכתוב לנו חיים טובים ומאושרים. וככה עושים שלוש פעמים. לאחר מכן לוקחים את התרנגול לשחיטה אצל השוחט. במאמר מוסגר ראוי להזכיר שיש שנהגו לעשות מספר עניינים בתרנגול, אבל מכיוון שיש לפעמים הרבה עניין של צער בעלי חיים, אז אדם שלא יודע לעשות את הדברים ועלול סתם להיגרר להזיק ולצער את התרנגול, אין בזה שום צורך, אלא ייקח ישר את התרנגול אל השוחט. השוחט שוחט את התרנגול ושופך את דמו על גבי העפר. לאחר מכן המנהג לבקש מהשוחט שיבדוק את הסכין שהיא כשרה כדין וכהלכה, וכאשר הוא בודק את הסכין מבקשים ממנו את הרשות לכסות את הדם בעפר. מברכים אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי הדם בעפר ומכסים עם מעט חול או נסורת שמצויה אצל השוחטים, ומשלמים לשוחט על זה דמי מצווה מספר שקלים או בכל מקום לפי מנהגו סכום מסוים על כך שהוא נתן לנו את המצווה ששייכת אליו מצוות כיסוי הדם בעפר, והוא זיכה אותנו לקיים אותה. חשוב להזכיר שרואים אצל הרבי את הרצינות הגדולה איך שהרבי מקיים את כל מנהג הכפרות,

20:58 דובר 2 בפרט בעת השחיטה. וכאמור, זו הדרך שגם צריכה לעטוף אותנו כאשר מקיימים את המנהג המיוחד הזה כהכנה לכפרה והכנת הלב הלב הנקי והצח לקראת יום הכיפורים. מי שאין באפשרותה לעשות ולקיים את מנהג הכפרות על תרנגול, אפשר לקיים את המנהג הזה על גבי כסף. לוקחים סך מסוים של כסף, רצוי שיהיה דמי סעודה. שמים את זה בתוך מעטפה בדרך כלל ואומרים את אותו הנוסח שכתוב בסדר הכפרות או מחזורים, בני אדם וכולי. מסוב-- מסובבים את המעטפה שלוש פעמים סביב הראש, מסובבים את הכסף שלוש פעמים סביב הראש ואומרים זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה הכסף ילך לצדקה ואני אלך לחיים טובים, ארוכים ושלום. ככה עושים שלוש פעמים כפי שכתוב במחזור. את הכסף טוב ביותר כבר בערב יום כיפור להעביר לעניים שצריכים לקנות את צורכי סעודת ערב יום הכיפורים. מי שאין לו עניים במקום, אז היום מאוד קל להעביר באמצעות אשראי באמצעות העברה בנקאית לאגודות כאלו שמחלקים את הכסף לעניים באותו יום שיוכלו לשמוח בערב יום הכיפורים ולקיים את הסעודה באופן של יד רחבה. גם מי שעושה את הכפרות על תרנגול, על בעל חיים, צריך לתת את דמי פדיון הכפרות לעניים. אם התרנגול עצמו הולך לעניים מה טוב, אבל אם התרנגול עצמו לא ברור שיגיע לעניים, לפעמים לא תמיד מצליחים להכשיר את כל הכפרות, את כל התרנגולות בערב יום הכיפורים מפאת קוצר הזמן וחלקם לא מגיעים לשולחנם של העניים. אז לכן רצוי שכל אחד ואחת יתנו דמי פדיון כפרות שילכו לעניים. מי שנותן דמי פדיון כפרות אחרי שהוא עשה כפרות, לא צריך לעשות עוד הפעם עם הכסף סביב ראשו, מכיוון שאת מנהג הכפרות עצמו הוא קיים, כמו שדיברנו קודם על

23:27 דובר 2 בעלי חיים, על בעל חיים. המנהג בערב יום כיפור לאכול שתי סעודות, סעודה אחת לפני חצות היום וסעודה שנייה אחר חצות היום. המנהג הוא שבסעודה הראשונה אוכלים דגים, ובסעודה השנייה אוכלים את הבשרי. עדיף בדרך כלל בשר עוף שהוא קל יותר להתעכל. מאחר וערב יום הכיפורים זה מצווה לאכול ולשתות בו, בפוסקים בשולחן ערוך כתוב שערב יום הכיפורים הוא ממש יום טוב. אז המנהג הוא גם כן לטבול את פרוסת המוציא בסעודות ערב יום הכיפורים בדבש. כמו שדיברנו שבכל חודש תשרי, מראש השנה עד הושענא רבה כולל הושענא רבה ושבתות וימים טובים, טובלים את פרוסת המוציא בדבש. אז גם בערב יום הכיפורים טובלים את פרוסת המוציא בדבש. המנהג הוא שבערב יום הכיפורים לא אוכלים בסעודות לא שום ולא ביצים. חלבי אפשר לאכול בסעודת הבוקר, אבל לא בסעודת הצהריים. למעשה, בין כה וכה סעודת הצהריים לא אוכלים מאכלי חלב כי אוכלים אז בשרי. אבל גם אם אדם רוצה לאכול חלבי אחרי צהריים, אז בערב יום הכיפורים לא אוכלים מאכלי חלב אחר הצהריים. כאשר מדברים על הבישולים של ערב יום הכיפורים, המנהג הוא שלא לשים בתבשילים תבלינים שמחממים את הגוף כמו פלפלים חריפים, כרכום. המנהג הוא לבשל סעודה ממש כמו סעודה של שבת. כלומר שיהיה ריבוי מאכלים, ריבוי תבשילים, אלא שמחלקים את הסעודה לשניים. בסעודת שחרית שעושים אותה לפני חצות אוכלים את הדגים עם שאר הסלטים והתבשילים. בסעודה המפסקת שהיא אחרי תפילת מנחה, אוכלים את הבשרי עם שאר התבשילים. המנהג הוא שלסעודה המפסקת עושים את המאכל שנקרא קרעפלך. המאכל הזה הוא בצק ממולא בבשר. יש הנוהגים לשים דווקא בשר של בהמה. חשוב להזכיר, נכון אמנם שאמרנו קודם שאוכלים בשר עוף שהוא קל להתעכל,

26:19 דובר 2 אבל המעט בשר ששמים בתוך הקרפלך עם זה אין שום בעיה. מי שאין לו בשר של בהמה יכול לשים גם כן בשר של עוף. העיקר הוא העניין של הבשר שמכוסה בבצק. מסופר שפעם אחת הרבי הגיע בערב יום כיפור מפני סיבה הרבנית לא הספיקה להכין קרפלך, אז הרבי לקח חתיכת לחם, שם בתוכה בשר וכיסה את הבשר ואמר שזה קרפלך. עיקר העניין זה לאכול את הבשר כפי שהוא מכוסה בבצק. יש עניין באכילת מרק בערב יום הכיפורים. ככה גם כן מובא אצל רבותינו נשיאינו שהיו נוהגים לאכול שלוש כפות מרק. בפשטות הכוונה היא שלוש מצקות ששמים בצלחת, אבל לא משנה הכמות, אלא העניין שיש עניין באכילת מרק בערב יום הכיפורים. בתפילת המנחה של ערב יום הכיפורים המנהג הוא לומר על חטא. זה נקרא הווידוי הארוך. הווידוי השלם של יום כיפור. מתפללים אותה את תפילת מנחה לפני סעודה המפסקת, ובסיום תפילת שמונה עשרה אחרי יהיו לרצון הראשון, כפי שזה מובא במחזור, אז אומרים את הווידוי הארוך. לפני תפילת מנחה המנהג הוא לתת צדקה בריבוי, והדרך לתת צדקה זה דווקא במטבעות. בשם הבעל שם טוב מובא מכל המטבעות משתברין הקליפות, ולכן יש עניין לתת למטבעות דווקא שמשמיעות רעש ומצלצלות. לתפילת מנחה כבר לובשים בגדי יום טוב, עדיין לא לובשים את נעלי יום כיפור, אבל לובשים בגדים חגיגיים. גם את הקיטל לא לובשים למנחה, רק בגדי שבת. לאחר תפילת מנחה הולכים הביתה וסועדים את הסעודה המפסקת. את הסעודה המפסקת צריך לעשות בזמן כזה שיש שהות לאכול בנחת ולהגיע ליום הכיפורים בזמן בלא לחץ מיותר. כאמור, צריכים ליטול ידיים לסעודה ולטבול את פרוסת המוציא בדבש. בסיום הסעודה, לפני ברכת המזון, אדם צריך להתנות בפיו

28:40 דובר 2 שכל עוד הוא לא קיבל את יום הכיפורים בפועל, יוכל להמשיך לאכול ולשתות. לא מספיק תנאי במחשבה, צריך תנאי בפה. ישנו מנהג לגבי הנשים לטבול בערב יום הכיפורים. המנהג הזה נהגו אותו בהרבה מאוד מקהילות ישראל, שנשים בערב יום הכיפורים הולכות לטבול את הטבילה הזאת של ההכנה ליום הכיפורים, טבילה של תשובה, כמו שכתוב בשולחן ערוך שטובלים שלוש טבילות. אם הדבר הזה בא וקל ומסתדר, טוב שכל אישה תינהג ככה. אם לא מסתדר, אז דבר ראשון צריך לדעת שזה לא עקירת הלכה ואפשר להחליף את זה כמו שכתוב בפוסקים אפילו לגבי גברים, על ידי שרוחצים תחת הדוש למשך כשתי דקות תחת תשעה קבין של מים, זה בערך שתיים עשרה ליטר שעוברים בשתי דקות בדוש ואין שום בעיה בעניין הזה. אמנם יש בזה הגבלות גם בטבילה הזו. למשל, אישה שנמצאת בימי טומאתה או בימי הליבון שלה, יש מהפוסקים שכתבו שלא תעשה את הטבילה הזו כדי שלא יבואו חלילה לטעות על ידי הטבילה הזו. אז לכן כאמור, אישה במקום שיכולים לעשות את המ-- המנהג הזה באופן הטוב, מה טוב. לא, יש את החלופה של הרחיצה תחת הדוש וזה בסדר גמור. כאמור, עיקר העניין הוא הכנת הלב. מכינים את השולחן נקי ומסודר כאילו יש סעודת שבת. למרות שלא אוכלים ולא שותים ביום הכיפורים, אבל השולחן צריך להיות עם מפה לבנה, עם נרות, ממש כמו בשבת. לפני שהולכים לבית הכנסת, המנהג הוא שהאבא מברך את ילדיו, הבנים והבנות בברכה המיוחדת של ברכת כוהנים. לאחר מכן מוסיף את הפסוקים, "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" ולבנות "כשרה, רבקה, רחל ולאה" ומברך אותם מכל הלב וכל הברכות לחתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. כמובן שהאיש מברך גם

31:16 דובר 2 את אשתו. לא כתוב שצריך לעשות ברכת כוהנים, הכוונה היא לברך אותה, והאישה כמובן מברכת את בעלה. ושוב אני חייב להדגיש לא כתוב בעניין הזה שהאיש מברך את אשתו והאישה את בעלה, לא, לא כתוב שמברכים כמו את הבנים ואת הבנות בברכת כוהנים. אבל הברכה היא כולה לבבית, הברכה הלבבית של חתימה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ודאי שצריכה להיות בין איש לאשתו ובין אישה לבעלה. האישה ניגשת להדליק נרות לפני שנכנס יום הכיפורים. כלומר, שמונה עשרה דקות לפני השקיעה, כפי המנהג שלנו, צריכים להדליק את נרות יום הכיפורים ויש שתי ברכות על הדלקת הנרות. הברכה הראשונה להדליק נר של יום הכיפורים. הברכה השנייה שהחיינו. ברגע שהאישה מדליקה את הנרות היא מקבלת את יום הכיפורים וחלים עליה כל דיני יום הכיפורים. ולכן חשוב לשים לב לכל העניין הזה. אם האישה רוצה לשתות, הכל צריך להיעשות לפני הדלקת נרות. וכאמור הדלקת נרות צריכה להיות בזמן. לגבי יום כיפור נאמר בתורה באופן ברור, וככה נפסק להלכה שביום כיפור הוספת הזמן מהחול על הקודש היא דאורייתא, ולכן צריכים לשים לב שמכניסים את יום הכיפורים מספיק זמן מתוך זמן החול שכבר יהפוך להיות יום הכיפורים. ולא מחכים עד לשקיעה ממש, אלא צריך שיהיה זמן שהוא ניכר. הזכרנו קודם שהאישה מדליקה נרות שמונה עשרה דקות לפני השקיעה, ולכן ודאי יש הוספה מחול על הקודש. חשוב לי כאן להסביר איזה עניין שהרבי כותב אותו ב'היום יום' ויש בו טעות העולם שצריכים לשים לב אליו. הרבי כותב ב'היום יום' שביום כיפור יוצא שמתענים כ"ו שעות כי יש את הכ"ד שעות מעת לעת של יום הכיפורים עצמו, ועוד מעט שמוסיפים לפני והמעט שמוסיפים אחרי. ויש טועים לחשוב

33:42 דובר 2 שחייב שיהיה עשרים ושש שעות עגולות. זה לא נכון, אלא מקצת שעה ככולה. המעט שמוסיפים לפני יום הכיפורים והמעט שמוסיפים לאחר יום הכיפורים יוצא ביחד עשרים ושש שעות. אבל אין צורך שיהיה עשרים ושש שעות של שישים דקות על השעון. לא זו הכוונה. הכוונה היא שיוצא יחד עשרים ושש שעות ממעט שעה שמוסיפים לפני ומעט מהשעה שמוסיפים אחרי. יחד זה יוצא עשרים ושש, שהגימטריה של עשרים ושש זה שם הוי'. אבל אין צורך אחרי יום כיפור למשוך עוד שעה כדי שיהיה עשרים ושש שעות בדיוק. בפרט שיש אנשים שזה יכול לעלות להם בבריאות. אז העניין הזה צריך שימת לב, וברגע שיוצא יום הכיפורים כדין וכהלכה קיימו את רצון השם, ועניתם את נפשותיכם מערב עד ערב תשבתו שבתכם. אז אמר הנביא לך אכול בשמחה את לחמך כי רצה אלוקים את מעשיך. הקדוש ברוך הוא רוצה שילכו לאכול ולשתות ולשמוח מתוך ידיעה שהקדוש ברוך הוא מחל את עוונותיהם של ישראל. וכפי שרואים אצל הרבי את השמחה הגדולה עם מוצאי יום כיפור עם ההכרזה של גוט יונט, עם ההכרזה הזאת של חג שמח והנקודה הזאת היא נקודה שחשוב לדעת אותה ולא לטעות בה. המנהג הוא שלכבוד יום הכיפורים כל גבר נשוי מדליק עבור ביתו נר שנקרא נר חיים. את נר החיים המנהג הוא להדליק בבית הכנסת ביחד עם הנרות של כל המתפללים, ומי שנפטרו אביו או אמו לא עלינו, אז צריכים להדליק עבורם נר נשמה. המנהג בהרבה מקומות שאת נר נשמה לעילוי נשמת ההורים מדליק האדם בביתו את נר החיים מדליק האדם בבית הכנסת. בנוגע ללבישת בגדי לבן ביום הכיפורים, מנהגנו שרק הגברים לובשים את הקיטל, שזה הבגד הלבן שנועד להזכיר לאדם את

36:01 דובר 2 יום המיתה, שעל ידי זה ירעד ויפחד לבבו וישוב בתשובה שלמה. וכן שבבגדי לבן אנחנו דומים למלאכים. המנהג שלנו שנשים אינן לובשות בגדי לבן ביום הכיפורים, ולכן אין צורך לא לחפש בגדי לבן וגם לא ללבוש בגדי לבן אם ישנן לנשים, מכיוון שהעניין הזה לא נאמר בנשים אלא דווקא לגברים. כמו כן, המנהג שנשים לא תתקשטנה ליום הכיפורים, ויש שכתבו שגם לא תלבש תכשיטי זהב. מכיוון שהזהב יש בו עניין של הזכרת עוונותיהם של ישראל, אז גם אם היא לובשת איזשהו תכשיט, אבל לא תכשיטי זהב. בכלל חשוב להזכיר בכל הנושא הזה של תפילות יום הכיפורים, שיש כאן מצד אחד חשיבות גדולה בתפילה, אבל מצד שני מי שהיא חלשה מפני איזה סיבה שתהיה, בכלל שהיא חלשה בטבעה או שהיא אחרי לידה, או שחס ושלום היא חולה, עדיפה ההישארות במיטה במנוחה בבית כל יום הכיפורים, מאשר ההליכה לבית הכנסת לתפילה שעלולה להחליש, ואז יש שאלה על עצם התענית, כי העיקר ביום הכיפורים זה ועיניתם את נפשותיכם התענית של יום הכיפורים. ולכן בעניין הזה התענית גוברת על ההליכה לבית הכנסת. חשוב לציין גם אם לא הזכרנו את זה קודם, שמותר וצריך לקחת את כל הדברים המחזקים לפני יום הכיפורים, כדי שהאדם יוכל להגיע ליום הכיפורים כשהוא בריא בגופו ויכול להתענות כדין. כלומר מותר לקחת קלי צום או כל מיני סגולות אחרות של מאכלים ומשקים שמחזקים את הגוף. יש נשים שסובלות מבעיות של לחץ דם, ברזל נמוך או בעיות חולשה אחרות. בהחלט ובהכרח חובה כבר מספר ימים לפני יום הכיפורים להתחיל לחזק את הגוף בדברים שדורשים חיזוק, כדי שהגוף יהיה חזק ובריא לצורך העינוי של יום הכיפורים ולקחת את הדברים הטבעיים שמחזקים. אם

38:39 דובר 2 זה מיץ רימונים טבעי, אם זה טחינת שקדים שנקרא שקדיה, אם זה ענבים, כל הפירות והירקות והוויטמינים שמחזקים את הגוף, בהחלט יש עניין לקחת אותם כדי שהגוף יהיה חזק. יחד עם זה, אם חס ושלום יש לאדם חולי, אז צריך להתייעץ עם הרופא או עם הרופאה. כמובן להסביר לרופא שמדובר על יום הכיפורים ומה היכולת שלו או שלה לצום ולהתענות את יום הכיפורים. אם הרופא אומר שחס ושלום יכול להיות סכנה, אז לא רק על דעת הרופא בלבד, אלא אחרי שהרופא או הרופאה אמרו את דבריהם ליצור קשר עם רב שיודע גם הלכה וגם מבין בחיי אדם ברפואה, וייתן לרב את ההנחיה הנכונה כיצד לנהוג ביום הכיפורים. כי יום הכיפורים איסור אכילה הוא דאורייתא, חס ושלום. עניינים של איסור כרת. זה מצד אחד, אבל מצד שני אותה תורה קדושה אומרת שהמצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. ולכן פיקוח נפש ואפילו ספק פיקוח נפש דוחה את התורה כולה. ואם אדם נמצא במצב כזה שהגוף שלו זקוק לשתייה או לאכילה כדי להתקיים, אז האדם צריך לדעת שכשם שהתורה מצווה עליו להתענות ביום הכיפורים, התורה מצווה עליו גם כן שלא להתענות כאשר יש סכנה לגוף. את השיקול דעת אם יש סכנה באופן כללי בדבר שניתן להערכה מוקדמת זה נעשה על ידי הרופא והרב, ואז מקבלים את הדרך הנכונה. איך מצד אחד לשמור על יום הכיפורים ומצד שני לשמור על קיום הגוף. ומאידך, אם חס ושלום האדם אסור לו להתענות והוא מתענה אז הוא שופך דמים. ולכן אי אפשר שהדברים יבואו אחד על חשבון השני והדברים צריכים שימת לב מיוחדת. יש הבדל בין אם זה אדם שיש בו חולי שאסור

41:10 דובר 2 לא להתענות בכלל, אם יש אדם שזקוק או זקוקה רק לאכילה או רק לשתייה. יש הבדל אם האדם זקוק לכמות מסוימת של שתייה במהלך היום ואז זה יכול לבוא בדרכים של שיעורים. וחשוב להבהיר את הדברים האלה כדי שנבין שאותה תורה קדושה שמצווה על יום הכיפורים, היא מצווה גם כן על האדם לחיות. והדבר הזה לא נתון לשיקול דעת האישי. הוא נתון לשיקול דעת תורני, הלכתי ומקצועי רפואי, ולכן צריך במצב שיש חולי או סכנה לחולי או חשש קיומי, לעשות את הדברים כבר לפני יום הכיפורים בצורה נכונה. אם חלילה אישה מרגישה ביום הכיפורים שהיא מתעלפת, אז מותר לה להתחיל לשתות בשיעורים. אבל בשיעור הזה אני לא עוסק כעת בדיני חולה ביום הכיפורים, אלא אני רק מזכיר את הנושא באופן כללי, ואת פרטי הדינים צריך ללמוד בשיעור שעוסק בדיני חולה ביום הכיפורים. אבל נקודת הדברים חזרה לענייננו. אם האישה יודעת שהאפשרות היא או שהיא הולכת לבית הכנסת לתפילת עושם[?] ומאבדת את הכוחות שלה, או שהיא נשארת בבית ומתפללת מה שהיא יכולה בבית, הדין הוא שתתפלל בביתה ולא תלך לבית הכנסת. יחד עם זה, גם כאן באה ההוראה לגברים שאם האישה היא חלשה ולא יכולה לתפקד ביום הכיפורים, אז הבעל צריך למצוא את הדרך לעזור לאשתו שהיא תוכל להתענות ביום הכיפורים. אם זה אומר שבחלק מהתפילות הוא יצטרך להיות בבית, אז כמה שכואב לומר את זה וכואב לשמוע את זה, כן, אז הבעל צריך בחלק מהתפילות ללכת מבית הכנסת לביתו כדי שאשתו תוכל להתענות ולעבור את התענית כראוי. כעת נדבר בנוגע למעוברת מניקת יולדת או חלילה חולה ביום הכיפורים. אני אזכיר שאני אגע במסגרת הכללית של הדברים, וכמובן אם זה נוגע

43:37 דובר 2 למעשה יש להתייעץ עם רופא ולאחר מכן עם רב כדי לדעת כיצד תהיה ההנהגה בפועל ביום הכיפורים. מעיקר הדין מעוברות ומניקות מתענות את כל יום הכיפורים, ולכן מכיוון שבטבע הדברים מעוברת ומניקה, יש להן חולשת הגוף יותר. עליהם לעשות כבר מספר ימים קודם יום הכיפורים את כל ההכנות כדי שיוכלו להתענות כדין. אבל מעוברת שיש סיכון בתענית שלה, מניקת שאם היא תתענה לא יהיה לתינוק חלב בכלל, והתינוק רק יונק חלב אם, צריכה להתייעץ עם הרופא מה היכולת שלה להתענות ובהתאם לזה לפנות לרב שינחה אותה כיצד לנהוג ביום הכיפורים. בפרט מעוברת צריכה לשים לב לא להחמיר על עצמה כדי שחלילה החומרה הזאת לא תביא לידי עיקולא בעניין של נפשות חס ושלום ולידה מוקדמת או בדברים גרועים יותר מזה. בפרט אם מדובר על הריון שהוא בסיכון. אותו דבר חולה או מי שהיא חולה. יש חולה שההגדרה שלו חולה שיש בו סכנה. חולה שאין בו סכנה. כיום ישנם סוגים שונים של חלאים שידועים כעלולים לגרום חלילה לנזקים בלתי הפיכים אם הגוף לא מקבל את מה שהוא צריך, בין מבחינת תרופות ובין מבחינת אוכל או משקה כגון חולי לב, חולה כליות, חולי סכרת וכל מיני צרות כאלה ואחרות. האדם לא יעשה דין לעצמו, האישה לא תעשה דין לעצמה. תדע שמצד אחד יום הכיפורים הוא חשוב בהחלט, והתורה ציוותה להתענות. אבל אותה תורה קדושה ואותו קדוש ברוך הוא ציווה על המצוות שיעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. ולכן אין סתירה בין הדברים. ואותה תורה שמצווה על צום את יום הכיפורים, היא מצווה על החולה לאכול ולשתות בהתאם למה שהוא צריך, ולכן ההיערכות הנכונה לזה תמנע חס ושלום נזק. ואדרבה, כשמתארגנים נכון

46:04 דובר 2 אז אפשר להגיע גם למצב שהגוף מקבל את מה שהוא צריך בדיני אכילה ושתייה כשיעורים, וגם האדם יתענה כדין. כי למי שאוכל ושותה בשיעורים מבחינת חולי או סיכון נחשב לו שהוא מתענה כאותו תורה, אותה תורה שציוותה את זה ציוותה גם את זה. יולדת בתוך שלושה ימים ללידתה ילדה בחודש תשרי חובה עליה לאכול ולשתות. אסור לה להתענות. יולדת בתוך שבעה ימים ללידתה צריכה להתענות, אבל אם יש לה חולי, חולשה גדולה באופן שחלילה עלול להיות סכנה בזה, אז להתייעץ עם הרופא או הרופא ולבוא עם החוות דעת אל הרב כדי לדעת כיצד לנהוג. בכלל, הכלל שכיום יודעים על פי הרוב ששתייה, שתייה טובה לאו דווקא מים, אלא שתייה טובה יכולה להועיל לחולה כשתייה וכאכילה, ולכן ההיערכות בכל דיני החולה מלפני יום הכיפורים וההתייעצות עם הרופא וההתייעצות עם הרב יכולים להביא את האדם למצב הנכון והראוי לקיים את שניהם, גם את התענית וגם את בריאות גופו, שלא יבוא חלילה לידי סכנה. אבל אם ביום הכיפורים עצמו תקף את האדם חולי שהאדם מרגיש שאם הוא לא שותה או אוכל הוא מאבד את נפשו, ובעל זה בפוסקים הלשון לב יודע מרת נפשו, ולכן בכזה מצב גם אם לא התייעצו עם רב קודם אז אפשר להתחיל אכילה או שתייה בשיעורים. בדרך כלל מתחילים בשתייה. שתייה פחות משיעור, פחות משלושים סמ"ק ופחות מעשרים ושבע גרם, כל ארבע דקות נותנים. ואם זה מועיל, מה טוב. אם זה לא מועיל והאדם רואה או נראה שהוא נמצא במקום שהוא בגדר ספק פיקוח נפש, אז מותר לתת לו לשתות ולאכול מה שצריך כדי שתשוב אליו נפשו. כמובן שכיום בכזה מצב מייד מזעיקים מגן דוד אדום או הצלה שייתנו

48:34 דובר 2 את מה שצריך. אבל אם אין אפשרות וכמובן רואים כאן ספק פיקוח נפש מול העיניים, לא צריך לשאול שאלות. כי בספק פיקוח נפש הכלל הוא השואל הרי זה מגונה והנשאל-- כן, והנשאל הרי זה שופך דמים. כל אדם שצריך לקחת תרופה שיש בה הצלת חיים צריך לקחת אותה ביום הכיפורים. בדרך כלל התרופות היום מגיעות בגלולות קשיחות שאין בהן טעם, אז אין שום בעיה אפילו של טעימה ולא חייב לקחת מים. אמנם אם חייב לקחת מים עם נטילת התרופה, אז יש מהפוסקים שאומרים לעשות את המים מרים, לשים בהם הרבה מאוד תמציות שזה יהיה מר ולא יהיה בזה שום הנאה ולשתות מזה מעט כדי להעביר את התרופה. כל אדם שיש לו חולי, כמו שאמרנו קודם, שיש סכנה כתוצאה מזה שהוא יצום לא יעשה דין לעצמו ויתייעץ עם הרופא ועם הרב וינהג בהתאם למה שהם מורים ועל ידי זה הוא יקיים את מצוות השם משני הצדדים. חמישה עינויים נאמרו ביום הכיפורים: איסור אכילה ושתייה, איסור רחיצה, איסור סיכה, איסור נעילת הסנדל ותשמיש המטה. איסור אכילה ושתייה. אסורה כל אכילה ואסורה כל שתייה, אפילו טיפת מים ואפילו גרגיר שומשום אסור לאכול ביום הכיפורים, ולכן גם כן אסור לרחוץ את הפה ביום הכיפורים, לא במי פה ובוודאי שגם לא במשחת שיניים עם מים. הדבר הזה הוא אסור לחלוטין. איסור רחיצה. אסורה כל רחיצה של תענוג ביום הכיפורים, ולכן אפילו להושיט אצבע למים אסור ביום הכיפורים. הזכרנו קודם שבבוקר אחרי שנוטלים את הידיים נשאר מעט לכלוכית מים ביד, אפשר להעביר מהלכלוכית הזאת על העיניים ולנקות, אבל יותר מזה אסור. רחיצה של מצווה, כגון נטילת ידיים לפני התפילה, אחרי שירותים, מותר רק עד קשרי האצבעות. עד כאן.

50:58 דובר 2 אבל רחיצה מפני לכלוך. לדוגמה אם הילד הקטן עשה את צרכיו צריכים להחליף לו טיטול והידיים התלכלכו, או שנגעו באיזשהו דבר מטונף, הכינו לילדים אוכל, הידיים הטנפו. זה לא נחשב לרחיצה של תענוג והיא מותרת, ולכן את אותו מקום מותר לרחוץ ולהעביר ממנו את הלכלוך. כלה שנמצאת בתוך שלושים יום לחופתה מותר לה לרחוץ את פניה כדי שלא תתגנה על בעלה. חולה שהרופא אומר שהוא צריך לרחוץ מותר לו לרחוץ ביום הכיפורים רחיצה רפואית. מה שהרופא אומר שצריך. לא רוחצים ילדים קטנים ביום הכיפורים, אלא אם כן זה רחיצה מטינוף. דוגמה שאמרנו קודם שהילד עשה צרכים בצורה כזו שצריך לרחוץ את הלכלוך, אז את זה מותר. אבל לעשות אמבטיה לילד למרות שכל השנה הוא רגיל לישון מוקדם ויום הכיפורים נמשך לתוך הלילה, לא רוחצים את הילדים ביום הכיפורים. איסור סיכה. סיכה משמעותה מריחה בשמן או קרמים למיניהם. הדבר הזה אסור לגמרי ביום הכיפורים. גם לא לשים דאודורנט כדי שלא יהיה ריח. זה גם אסור ביום הכיפורים. אפשר לשים מערב יום הכיפורים, אבל ביום הכיפורים עצמו אסור. לא דאודורנט ולא בושם או כל דבר שהוא בסגנון הזה. אבל מי שסובל מפצעים שצריך לשים עליהם משחות מסוימות, מותר לשים את המשחות הללו, מכיוון שהרחיצה, ש-, הסיכה שהיא אסורה היא דווקא סיכה רגילה, אבל סיכה של רפואה היא מותרת, ולכן הסובל או הסובלת מפצעים וכדומה שצריכים לשים משחות את זה מותר. אבל לשים קרמים וכדומה זה אסור. איסור נעילת הסנדל. אסור ללכת עם נעלי עור ביום הכיפורים, גם אם הסוליה היא מפלסטיק והחיפוי הוא מעור. זה גם נחשב לנעלי עור שאסור ללכת איתם ביום הכיפורים. כיום ברוך השם ישנם נעליים טובות שעשויות מחומרים

53:23 דובר 2 סינתטיים כאלו ואחרים, ולכן יש לרכוש נעליים כאלו לפני יום הכיפורים ולהשתמש בהם. למרות שבהלכה מובא שיש מצבים מסוימים שמותר ללבוש נעלי עור, הרי יש בכך כמה וכמה תנאים, ומכיוון שהיום יש שפע של סוגי נעליים שלא חייבים נעלי עור, אז עדיף לכתחילה לא להיכנס לשאלה איך וכיצד מותר לנעול נעלי עור, אלא להשתמש רק בנעליים מחומרים סינתטיים. ביום הכיפורים אסורים האיש והאישה בכל ענייני אישות, וגם נפסק להלכה שכל דיני ההרחקות שבין איש לאשתו נוהגים ביום הכיפורים, גם כשהיא טהורה בין בלילה ובין ביום. וכפי שהזכרנו קודם, המנהג הוא להשאיר מנורת לילה דלוקה בחדר שהאיש והאישה ישנים בו כדי שיזכרו שהיום זה יום הכיפורים. כעת נדבר בעזרת השם על תפילות יום הכיפורים. חמש תפילות נתקנו ביום הכיפורים כנגד חמש הבחינות שבנפש, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, כשהדרגה הנעלה ביותר היא תפילת נעילה שיחיד ניגש להתחבר עם יחיד היחידה של כל נפש ונפש מישראל מתחברת עם יחידו של עולם הקדוש ברוך הוא, ומשם נמשכת הכפרה והמחילה והשפע הטוב לכל ישראל בעת התפילה המיוחדת הזו. אבל תפילות יום הכיפורים מתחילות מהתפילה של ערב יום הכיפורים שנקראת תפילת כל נדרי. לכתחילה המנהג הוא את כל נדרי לעשות קצת מבעוד יום, אבל גם אם נמשך הזמן והתחילו את זה מאוחר יותר אין שום בעיה. אומרים את תפילת כל נדרי. ותפילת כל נדרי גם הנשים נמצאות ובעת שהשליח ציבור אומר את תפילת כל נדרי, גם הנשים אומרות בלחש את הנוסח של כל נדרי. חשוב להדגיש שהתרת נדרים בכל נדרי היא על הנדרים להבא. הנדרים שנידור מכאן ולהבא. כפי שדיברנו בערב ראש השנה, ההתניה הזאת של כל נדרי היא מועילה לנדרים שאנחנו נודרים אותם או

56:06 דובר 2 עושים ומקיימים מנהגים טובים ולא שמים לב. אבל דבר שהאדם נודר אותו באופן ברור או מתוך ידיעה הוא נוהג איזה מנהג על מנת לקיימו ולא אמר או לא אמרה בלי נדר, צריכים עבור זה התרת נדרים בפני עצמה, כפי שדיברנו בשיעור שנוגע להתרת נדרים. בעת תפילת כל נדרי ספרי התורה יוצאים מארון קודש ונמצאים בסמוך לשליח ציבור. המנהג הוא בדרך כלל להוציא אם אפשר שלושה ספרי תורה. מובא בפוסקים הלשון מצווה גדולה לקנות ספר ראשון, את הזכות לספר ראשון שאותו מוציאים לתפילת כל נדרי, וביחד השליח ציבור עם השניים שעומדים מימינו ומשמאלו זה בית דין, ועל דעת בית הדין מתירים לכלל ישראל להתפלל יחד ומתירים את הנדרים כאמור מכאן ולהבא. מובא הלשון שבעת שמוציאים את ספרי התורה מבקשים מהתורה הקדושה את מחילתה על כך שיכול להיות שבמהלך השנה לא נהגנו בה או במצוותיה את הכבוד הראוי, ולפעמים חלילה האדם נהג היפך ציווי התורה, ועל כך הוא מבקש את המחילה מהתורה הקדושה. לאחר אמירת כל נדרי, אמירת ונסלח לכל עדת בני ישראל ויאמר השם סלחתי כדברך מברכים שהחיינו. וכאן חשוב להבהיר, הנשים כבר בירכו שהחיינו בעת הדלקת הנרות, ולכן אסור להם לברך שהחיינו שוב פעם, מכיוון שיש כאן ברכה לבטלה. אותו דבר גברים שהדליקו נרות בביתם מפני שהאישה לא נמצאת או סיבה אחרת וברכו אז שהחיינו לא יברכו שהחיינו שוב בעת התפילה כאשר השליח ציבור מברך שהחיינו. כמובן יכולים לענות אמן וצריכים לענות אמן על הברכה, אבל שהחיינו עצמו מכיוון שכבר בירכו אותו לא מברכים אותו שוב. נחזור חזרה לעניין התפילות. דיברנו על תפילת כל נדרי, לאחריה מתחילים תפילת ערבית. אם זה ערב שבת, אז מתחילים את התפילה של קבלת שבת

58:40 דובר 2 כפי שמופיע במחזור, ולאחר תפילת העמידה של יום הכיפורים זה תפילה מיוחדת, ואם בכל תפילה צריך להסתכל בסידור, אחת כמה וכמה בתפילה של יום הכיפורים שצריך להסתכל במחזור כדי לא לטעות ולהיכנס לשאלות. ובסיום תפילת העמידה אנחנו אומרים שוב את הווידוי. לאחר התפילה אומרים סליחות. יש סליחות מיוחדות עם פיוטים מיוחדים שנתקנו לליל יום הכיפורים. חלקם נאמרים כשהארון קודש פתוח, חלקם נאמרים כשהארון קודש סגור. אין מניעה ממי שנמצא בבית לומר את הפיוטים הללו למרות שלא נמצא בבית הכנסת. עיקר התפילה זה תפילת העמידה והווידוי, אבל ודאי שמי שנמצאת בביתה יכולה לומר את כל הקטעים שאינם דורשים שליח ציבור וקהל, רק לשים לב שבאמירת י"ג מידות הרחמים לא אומרים אותם ביחיד אלא מדלגים עליהם. הרבי תיקן וחידש את המנהג שאחר תפילת ליל יום הכיפורים אומרים את כל התהילים, אז ודאי שזה מנהג נכון וטוב שגם הנשים שיכולות תנהגנה בו. אם יש ילדים בדרך כלל זה יותר מורכב, אבל לא חייב לגמור את הכל במכה אחת, אפשר לומר את זה בחלקים. על כל פנים, חשוב שהבעלים יישארו בבית הכנסת לומר את כל התהילים. הזכרנו בשיעור של חודש אלול שלפי תקנת הבעל שם טוב אומרים את התהילים מראש חודש אלול ומשלימים אותם ביום הכיפורים. כל יום שלושה פרקים, וביום הכיפורים אומרים תשעה פרקים לפני כל נדרי, תשעה פרקים בקריאת שמע שעל המיטה, תשעה פרקים בתפילת מוסף ותשעה פרקים בנעילה, ובזה משלימים את התהילים בסדר המיוחד הזה, כפי שהבעל שם טוב קיבל ממורו ורבו אחיה השילוני, ולכן יש לשים לב לזה, בפרט בתהילים של קריאת שמע שעל המיטה, כדי לא לשכוח את אמירת הפרקים הללו. בכל התפילות במהלך היום של יום הכיפורים, אישה

1:01:09 דובר 2 שמתפללת את התפילות בביתה יכולה לומר את כל הסליחות כמו שדיברנו בליל יום הכיפורים. רק את הקטעים שדורשים אמירה בציבור לא תאמר בביתה ביחידות. אחרי קריאת התורה בשחרית של יום הכיפורים מזכירים את הנשמות, מה שנקרא יזכור. כל מי שיש לו אב ואם יוצא מבית הכנסת. מי שחלילה אין לו אבא או אמא נשאר בבית הכנסת. בשנה הראשונה עדיין לא מזכירים נשמות, רק נשארים בבית הכנסת, ומאחרי השנה הראשונה מזכירים את הנשמות. עיקר העניין של הזכרת הנשמות הוא לתת צדקה עבור הנשמות, ואני רוצה לקרוא את מה שכתב רבי חיים נויח[?] בלוח כולל חב"ד בעניין הזה של הזכרת הנשמות ונדרת הצדקות בעבורם ביום הכיפורים. נודרים צדקה ואומרים בלי נדר. הצדקה נותנים אותה עבור קופת כולל חב"ד לצדקת רבי מאיר בעל הנס, שהיא מצווה משולשת, צדקה לעניים, החזקת התורה ויישוב ארץ ישראל על טהרת הקודש, ומסוגל מאוד לעילוי נשמות. המנהג הוא שבין מוסף למנחה עושים הפסקה. נדבר על זה בהמשך, אבל נזכיר את זה גם כעת, ילדים שמתענים שעות ביום הכיפורים, צריך לשים לב שהם יאכלו, ולכן אם בעת התפילות לא היה זמן כל כך לשים לב לזה, אז בהחלט אחרי תפילת מוסף מוכרח לשים לב שהילדים יאכלו וישתו כדין. כי יחד עם זה שיש עניין לחנכם לשעות כפי שנדבר, יש עניין שהם יאכלו ולא יתענו את כל יום הכיפורים. האכילה צריכה להיות אכילה ראויה בשביל להתקיים, לא אכילה מופרזת, אבל אכילה צריכה להיות. את תפילת המנחה מתחילים להתפלל כשעתיים לפני השקיעה. בתפילת מנחה מוציאים ספר תורה. המנהג שתיקנו זה שקוראים בפרשת עריות כדי שאדם ייתן ליבו לשוב בתשובה על העניינים שקשורים בדברים הללו, ובמפטיר בעלייה של השלישי קוראים את מפטיר

1:03:43 דובר 2 יונה, שהעניין של מפטיר יונה הוא בא ללמד שהקדוש ברוך הוא מקבל את השבים אפילו אם נגזרה גזרה. ולכן ייקח האדם את העניין הזה לליבו, לדעת שהתשובה מהפכת את העניינים הלא טובים לטוב, והקדוש ברוך הוא מקבל את כל השבים אליו, גם אם חלילה הוא עשה עניינים מאוד לא רצויים. אחרי תפילת מנחה מתפללים נעילה. תפילת נעילה, תפילה מאוד מיוחדת כפי שהזכרנו קודם, היחידה שבנ-- שבנפש, יחידה שבנשמה מתחברת עם יחידו של עולם, הקדוש ברוך הוא, ומשם נמשך השפע של התשובה והברכה לכל אחד ואחת מישראל. לכן גם מי שבמהלך יום הכיפורים הייתה צריכה להישאר בבית, בדרך כלל בזמן הזה של נעילה, שזה כבר קרוב לסיום התענית, יכולה להגיע לבית הכנסת אם זה לא יסכן את המשך התענית עד סיומה, ומתפללים את התפילה הזו ברטט וברגש ועם כל הלב והמוח להתחבר עם הקדוש ברוך הוא, כמו שמובא על זה בזוהר הקדוש את העניין שבזמן הזה נאמר וכל אדם לא יהא באוהל מועד רק ישראל וקודשא בריך הוא. צריך לשים לב לשינוי שבתפילת נעילה שבמקום וכתוב כתבינו אומרים חתום וחותמינו. מי שטעה ואמר וכתוב במקום וחתום לא חוזר על תפילתו, ולכן צריך לשים לב מראש לומר את הדברים כראוי. בסיום תפילת נעילה תוקעים בשופר ומלווים את השכינה באמירת שמע ישראל ברוך שם וה' הוא האלוקים. אחרי תפילת נעילה אומרים את תשעה פרקים שמשלימים את ספר התהילים לפי תקנת הבעל שם טוב הקדוש שהזכרנו קודם, ולאחר מכן מתפללים ערבית. לאחר תפילת ערבית נוטלים ידיים ורוחצים את הפה. נדבר כעת בנוגע לילדים ביום הכיפורים. מאחר ויום הכיפורים הוא מצווה דאורייתא, יש עניין לחנך בו את הילדים הקטנים. אבל איזה ילדים קטנים? דווקא ילדים

1:06:10 דובר 2 קטנים שהם בריאים, בשולחן ערוך מצוין מגיל תשע, וגם החינוך לעינוי הוא רק חינוך לשעות. אבל חינוך לכל יום הכיפורים לא שייך בילדים, ואדרבה, כאמור, להיפך, צריך לראות שהילדים אחרי שעברו מספר השעות שהם מתענים בהם, שיאכלו וישתו ולא יתענו את כל התענית. מחנכים את הילד לשעות, זה אומר בהתאם ליכולת שלו. לכתחילה, כמו שאמרנו, זה מגיל תשע לפי משגו ותכונתו של הילד עד שהוא מתקרב למצוות, שבגיל מצוות ודאי שהוא מחויב בכל התענית מהתורה. כל מי שהותר לו לאכול ביום הכיפורים, וכמובן ילדים, מברכים בברכת המזון יעלה ויבוא ביום הכיפורים הזה, כפי שכתוב במחזור בנוסח של יעלה ויבוא של יום הכיפורים. יום הכיפורים הזה, ביום סליחת העוון הזה, ביום מקרא קודש הזה. ילד בגיל שלוש עשרה שהוא מאוד מאוד חלש או בת בגיל שתיים עשרה שמאוד חלשה ויש שאלה האם הם יכולים להתענות את כל יום הכיפורים, ההורים צריכים להתייעץ עם רב מורה הוראה שיבחן כיצד לנהוג בנוגע לתענית של יום כיפור אודות הילד או הילדה המסוימים. בשונה משבת, שבשבת מניחים פלטה ועליה תבשילים לצורך השבת, מדליקים מיחם כדי שיהיה מים חמים במהלך השבת, ביום כיפור אסור להניח מערב יום הכיפורים אוכל על גבי פלטה, וכן להדליק מיחם כדי שיהיה מים חמים למוצאי יום כיפור או שיהיה אוכל חם למוצאי יום כיפור. אבל אם יש חולה או לצורך ילדים קטנים שצריכים לאכול ביום הכיפורים, מותר להניח עבורם מיחם, מותר להניח עבורם מאכל שיהיה על הפלטה. מכיוון שהניחו את זה בהיתר עבורם, כמובן שמותר להשתמש בזה במוצאי יום הכיפורים. גם מי שבטעות הניח שלא ידע מהמנהג מותר להשתמש בזה במוצאי יום הכיפורים, רק מלכתחילה צריך לדעת שלא עושים

1:08:36 דובר 2 את זה. האישה לא צריכה לחכות לבעלה שיגיע לבית לעשות הבדלה, יכולה לעשות הבדלה בעצמה, וההבדלה מברכים על נר ששבת, כלומר נר שדלק לכל משך יום הכיפורים, מדליקים ממנו נר נוסף ומברכים על זה בורא מאורי האש. לאחר ההבדלה אוכלים ושותים. כמו שדיברנו קודם, אצל הרבי רואים במוצאי יום כיפור שמחה מאוד גדולה. הרבי מכריז את ה'גוט יום טוב', את החג שמח, ולאחר מכן מחליפים את הנעליים בנעלי עור והמנהג הוא לקדש את הלבנה במוצאי יום כיפור. בכללות בכל הדין של קידוש לבנה לנשים, נשים לא עושות קידוש לבנה, אבל אם מאוד רוצות להשתתף ולומר, הן יכולות לומר רק את פרקי תהילים ואת מאמר הגמרא, אבל לא לומר את הברכה של קידוש לבנה. המנהג הוא שמוצאי יום כיפור מתחילים להתעסק בעשיית הסוכה, על כל פנים בלימוד הלכות סוכה. הסעודה במוצאי יום הכיפורים היא סעודת יום טוב, ולכן המנהג הוא לעשות סעודה שמחה עם נטילת ידיים עם תבשילים, לאכול ולשתות ולשמוח מתוך ידיעה שרצה האלוקים את מעשיך, והקדוש ברוך הוא קיבל את תשובתם של ישראל, וודאי חתם אותם בחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.