נעלי גומי בשבת - הרב שלום דובער לוין שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בדין של נעליים של עץ או נעליים של גומי יש מחלוקת גדולה אם יש לזה דין של נעל. בין בקשר ליום הכיפורים, כי נעל אסור לנעול רק מה שלא נעל, אז אם זה נעל אסור ללכת עם נעלי גומי או עץ. בין בנוגע לשבת, כי אם זה לא נעל וזה גם לא לבוש אז אסור לצאת עם זה לרשות הרבים, כפי שנדבר עוד מעט את הפרטים בזה, ובין בנוגע לחליצה. כתוב: "וחלצה נעלו מעל רגלו", אם נעל של עץ או גומי יש לזה דין של נעל אפשר לעשות בו חליצה ואם לא אז אסור. זו מחלוקת של התנאים במשנה, בברייתא, מחלוקת בגמרא, מחלוקת בפוסקים ועד לפרטים מסוימים שיש בזה חזרה באדמו"ר הזקן בשולחן ערוך עצמו, כפי שנדבר עוד מעט את הפרטים בזה. אז נתחיל עם ההלכה בנוגע ליום הכיפורים. אדמו"ר הזקן מביא את הפסק בסימן תרד סעיף ב'. "נעילת הסנדל, כיצד? אסור לנעול מנעל של עור וסנדל של עור, אבל של גומי ושל עץ מותר." למה? כי כך ההלכה. אף על פי שיש מחלוקת הפוסקים. איך פוסקים? התוספות והר"ן סוברים שאסור ללכת ביום הכיפורים עם נעל של גומי, אבל אנחנו פוסקים כמו הרי"ף והרמב"ם. אדמו"ר הזקן מסביר את זה בקונטרס אחרון בהלכות שבת סימן א' סעיף קטן ה'. אז הוא כותב: "ואף שהתוספות והר"ן לא כתבו כן, מכל מקום אנן לא קיימינן הכי, אלא כרי"ף שהתיר ביום הכיפורים אפילו במנעל של עץ", כמו שהתבאר בסימן תרד, זה כפי שאמרנו ששם נפסק שמותר. אף על פי כן חוששים קצת לתוספות. לכן מסיים אדמו"ר הזקן בסימן תרד: "ומי שאפשר לו טוב להחמיר בסנדל של עץ אפילו אינו מחופה עור. לא לדרך

03:11 דובר 2 ביום כיפור בסנדל של עץ, כי לדעת התוספות גם זה נקרא נעל." אז לפי זה יוצא שביום הכיפורים אנחנו לא יכולים לצאת לא עם נעל של עץ ולא עם נעל של גומי, שהרי המחלוקת היא על שתיהן. אומר על זה אדמו"ר הזקן מיד אחרי זה בסעיף ג': "אבל מותר לנעול סנדל או מנעל של גומי ושל קש ושל בגד או שאר מינים." למה מותר? הרי לפי דעת התוספות גם נעל של גומי יש לו דין של נעל, והרי אסור ביום הכיפורים לא של עץ ולא של גומי. אז אדמו"ר הזקן מביא על זה שתי סיבות. סיבה אחת, שהרי גוש הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף. פעם כשהיו הולכים עם נעליים של גומי זה לא היה גומי חזק כזה כמו נעליים שלנו, שנוח ללכת איתם. זה היה כזה נעל של גומי שהוא כמו גרביים, רך. כשהולכים בחוץ אז מרגישים מיד שזה לא ה-- הקרקע היא לא חלקה ולכן זה לא נקרא עינוי. אפילו אם הולכים עם זה, זה עדיין עינוי. זה טעם אחד להיתר. טעם שני להיתר, ועוד שלא אסרו אלא מנעל וכל שאינו של עור אינו נקרא מנעל אלא מלבוש. אמרנו קודם שהנעלי גומי של פעם היו רכים, אז נכון שזה לא עור, אז זה לא נקרא נעל, אבל זה נקרא לבוש כמו גרביים, אז לכן מותר. הנעלי גומי שלנו, שני הסיבות האלה לא מועילות כיוון שהם עשויים להיות-- להרגיש נוח בדיוק כמו נעל והם חזקים כמו נעל. הם לא לבוש רק נעל. אם זה נעל והם לא מרגישים את האבנים שברחוב כמו נעליים. אז לפי זה אז ה-- ה-- הנ-- הנ-- נעלי גומי שלנו יש לזה דין כמו נעלי

05:52 דובר 2 עץ ולפי הדעה של התוספות גם זה אסור. אז ה-- שתי ההסברים שאדמו"ר הזקן אומר שגומי זה יותר קל מעץ. אצלנו זה לא כל כך, אבל זה לא כל כך נורא, כי סוף כל סוף גם עץ מותר. פוסקים קיימא לן שמותר. טוב, מי שרוצה יחמיר על עץ, אבל להחמיר על גומי גם לא מחמירים על גומי. לכן כולם הולכים עם נעלי גומי ביום הכיפורים. זה בקשר לצא-- ללכת עם נעלי-- נעלי גומי ביום הכיפורים או נעלי עץ. אבל יש פה בעיה. זה מועיל רק כשאפשר ללכת עם נעלי גומי או עץ בבית. אבל כשאני יוצא עם נעלי גומי או עץ לרחוב אז ממה נפשך אסור? אם זה נעל אסור מטעם יום כיפור. אם זה לא נעל, אז זה לא נעל ולא לבוש, אז אסור לצאת לזה לרשות הרבים, זה משא. טוב, אז אדמו"ר הזקן אמר שהנעלי גומי האלה שהם רכים, אז יש לזה דין של מלבוש. אבל נעלי גומי שלנו הם חזקים. אז ממה נפשך? טוב, אפשר לומר שנעלי גומי שלנו מלמעלה זה לגמרי בד. אז בגלל זה זה אולי מקבל דין של בגד. אז אם נעלי קרוקס אני לא יודע, אולי זה יהיה לפי זה יהיה אסור. אז אדמו"ר הזקן אומר בסעיף הבא לא צריך לחשוש לזה. זה ביאור של הר"ן איך שהוא מסביר את הרי"ף. הוא שואל את הקושיה טוב, אז מותר ללכת עם נעלי עץ אבל לא ברחוב. הוא מתרץ, אז אדמו"ר הזקן מביא את זה. וכן מותר לכרוך בגד קשה או עץ, או גומי קשה או משהו אחר קשה סביב רגליו, ומותר לצאת בו אפילו לרשות הרבים, אף על פי שבכל שבתות השנה אסור לצאת בו לרשות

08:21 דובר 2 הרבים, כיוון שאינו דרך מלבוש זה דבר קשה. אז זה לא נעל, כיוון שזה לא עור זה לא לבוש, כיוון שזה קשה, אז אסור לצאת עם זה בשבת. מכל מקום, ביום הכיפורים, כיוון שאסור בנעילת הסנדל ואי אפשר לו לנעול מנעל של עור, אז נקרא זה דרך מלבוש לאותו יום, וביום הכיפורים מותר לצאת עם נעלי עץ או גומי קשה לחוץ. בשבת אסור. בשבת אסור לצאת לחוץ עם נעלי עץ ואסור לצאת עם נעלי גומי אם זה קשה ואין לזה בד עליו. אנחנו לא מחמירים בזה. כי בפרט הזה זו הדעה של הר"ן בדעת הרי"ף ובשולחן ערוך הלכה שבעה, אבל אדמו"ר הזקן בעצמו חזר בו מזה, והוא מנסה למצוא מה הטעם שמתירים, כיוון שברמ"א כתוב בפירוש שמותר, ולכן אדמו"ר הזקן פוסק בסימן שא"ף סעיף י"ב בסוף הס-- בסעיף, מי שהוא קיטע מותר לו לצאת במנעל של עץ ואפילו אינו מחופה עור כלל מותר לצאת בשבת, אף על פי שזה לא יום כיפור. אז מה השיטה? למה יהיה מותר? כיוון שזה לא נעל ולא לבוש, זה רק עץ. אז למה שיהיה מותר לצאת בזה בשבת? כדי להסביר את זה הוא מקדים עוד הלכה. כתוב במשנה מחלוקת התנאים אם מוצא-- החיגר הקיטע הזה שח-- נקטע ממנו חלק מהרגל יש לו רק השוק, אז כמובן שהוא לא יכול ללכת על הרגל. אז הוא הולך עם עצים, קרוטשעס מה שנקרא. והוא נשען עליהם. אז מה הבעיה? לא נעים לו ללכת בחוץ שכולם יראו שחסר לו רגל. הוא רוצה יותר שכולם יראו שיש לו שתי רגליים, אבל הוא הולך עם עצים כיוון שיש לו משהו בעיה ברגל. זה לא נורא. אז לכן הוא עושה רגל של

11:12 דובר 2 עץ ומלביש את זה על השוק. אז כותב המשנה מחלוקת אם מותר לצאת עם זה, וההלכה היא שאסור לצאת עם זה בשבת. למה? כי עץ זה לא נעל, וכשזה לא נעל אסור לצאת עם זה בשבת. אלא אם הוא עושה על העץ הזה עור והעור מתלבש על השוק של הרגל אז זה נקרא נעל. עם נעל מותר לצאת. אז רואים במשנה, בגמרא, במסקנה של הפוסקים שאסור לצאת עם נעל של עץ, כי נעל של עץ לא נקרא נעל. כך לפי המסקנה של הרי"ף. אז נשאלת השאלה אם אסור לצאת עם נעל של עץ שמולבשה שמלובש על השוק, למה מותר לצאת עם נעל של עץ שמלובש על הרגל? זה הרי לא נעל ולא לבוש. אז אדמו"ר הזקן מסביר, מי שנקטעה רגלו יוצא בקב שלו, דהיינו שעושה כמין דפוס של רגל, חוקק-- וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכו, שהשוק של הרגל יהיה בתוך העץ, בתוך ה... והאין עו-- ואין עושה קב זה כדי להלך בו. הוא לא הולך עליו, אלא עשיית קב זה הוא בכדי-- בשביל שלא יראה-- יהיה נראה כחסר רגל אלא נכה רגל. לפיכך, כיוון שאינו צריך הלוכו הרי זה כמשוי ואסור. אסור לצאת בו. נשאלת השאלה, מה אכפת לי שאני לא רוצה ללכת עם זה? אני לא דורך על זה? הרי אם זה נעל, אם זה משהו שאני דורך עליו ויש לזה דין של נעל, הרי מותר לי ללכת עם זה, אפילו אם זה לא בתור נעל. אני הולך עם זה רק כדי שייראה שיש לי רגל. אף שכל דבר שיש עליו תורת מלבוש מותר ללבוש, ללובשו ולצאת בו אף שאינו צריך ללובשו לצורך הליכתו אלא לצורך

13:59 דובר 2 אחר. אם כן, הוא הדין קב זה שהוא מנעל שלו למה לא יצא בו? הרי אמרנו שעם הנעל של עץ מותר אף על פי שאינו צריך הליכתו אלא להשת-- להתחפש בו שלא ייראה חסר רגל. מסביר אדמו"ר הזקן לפי שקב זה אין עליו תורת מנעל כלל, הואיל והוא של עץ ואין נקרא מנעל אלא של עור. זאת אומרת אדמו"ר הזקן מסביר כך, אם אני הולך על זה בשביל ללכת על זה, לדרוך על זה, להישען עליו מותר לי, בין אם זה נקרא נעל ובין אם זה לא נקרא נעל. לא אכפת לי. אז אפילו אם נעל של עץ לא נקרא נעל כיוון שאני דורך עליו אז מותר לי ללכת איתו. מה שאין כן פה בקב שאני לא דורך עליו, זה רק שייראה ש-- להתחפש כמו יש לי רגל. אז אם יש לזה דין של נעל שאני עושה את זה עם העור, אז מותר לי ללכת אפילו לסיבה להתחפש בו. מותר להתחפש על הבגדים שלי, ללכת עם תחפושת בשבת. אף על פי כיוון שאני לבוש בזה שנקרא לבוש, אז לא אכפת לי אם הכוונה שלי זה לא בשביל לבוש, זה לא מחמם אותי. אבל אם זה לא לבוש אז מותר ללכת רק כשאני נשען עליו, כשזה מגן על הגוף. אבל כשאני לא נשען עליו זה רק תחפושת, אז אסור. זה ההסבר של אדמו"ר הזקן שמוכרחים לומר את זה כך אף על פי שהוא לא לוקח את זה. הר"ן נתן הסבר שהבאנו קודם שלפי ההסבר של הר"ן אסור ללכת עם נ-נעל של עץ בשבת, אבל פה מוכרחים לומר את ההסבר הזה. הוא מסביר את זה בקונטרס אחרון. "צריך לומר אף שאין הלוו

16:22 דובר 2 טירס מן הוו, כיון שהרגל נכנסת ביה ומהלך ביה שרי דמלבוש לא יהא לקף רגלי" דאפילו-- והוא מביא הוכחה שיש דין שמי שזקן ולא יכול ללכת בלי מקל מותר לו ללכת עם מקל. מה זה? עץ וזה לא מלובש על הנעל שלי. למה מותר לי ללכת עם זה? הרי אני לוקח מקל ביד. אז כיוון שאני נשען עליו, כל דבר שאני נשען עליו מותר ללכת בו כמו נעל. לכן מותר ללכת עם נעל של עץ. אבל פה שאני לא נשען עליו, אז אם יש לזה דין עור, עור שיש לזה דין נעל, מותר לי ללכת על זה אפילו כשהוא מ-בשביל להתחפש. אבל אם אין לזה דין של נעל כיוון שזה של עץ, אז אסור להתחפש בו. זו המסקנה של אדמו"ר הזקן בנוגע להלכה הזאת. וזו הלכה כללית בכל הלכות של לבוש ונעל בשבת. כדי להסביר את ההסבר הזה הוא נותן לפני זה סעיף שהוא מסביר דין של בגד, שם אותו הדין. כמו שאמרנו כאן בנעל שיש שני אופנים מותר ללכת בו. או שאני נשען עליו והוא מגן על הגוף שלי, או שזה באופן שזה נקרא נעל. כך גם בלבוש יש שני אופנים האלה. מותר-- לפני זה הדין של יש אלה שהולכים, אמ, הולכות עם פאה נוכרית ויורד קצת גשם וזה יתקלקל. אז הם שמים על זה כזה פלסטיק, כזה לבוש שזה לא יתלכלך, שזה לא יתרטב. אסור לצאת עם זה בשבת. רק אם אני עושה את הפלסטיק שזה ישמור גם על הגוף שלי שלא יתרטב מותר, אבל אם זה רק בשביל הפאה אסור. והוא שוב שואל שם, הרי מותר ללכת עם בגד, אפילו אם זה בשביל לתת, להביא למישהו. יש

18:50 דובר 2 לי מעיל, אני מש-- ש-ש-מלביש עליי עוד מעיל כי אני צריך להביא למישהו, מותר. אבל שם זה מלובש, מלבוש יש לזה דין מתי שזה מלובש עליו כמו מכנסיים, אז זה נקרא מלבוש. פה זה לא מלובש עליי, זה רק מונח עליי. משהו שהוא מונח עליי, אנחנו יודעים מטלית שזה מונח עליי וזה נקרא מלבוש כיוון שזה מכסה את ראשו ורוב גופו, כזה דבר נקרא לבוש, או שמלובש עליי כמו מכנסיים או שמו-מונח עליי על ראשו ורובו. פה הפלסטיק הזה שאני מלביש על הפאה זה לא ראשו ורובו וזה לא מלובש עליי כמו מכנסיים. אז מה ההיתר? אם זה שומר על הגוף שלי מותר בכל אופן. אבל אם זה לא שומר על הגוף שלי, זה רק ל-ל-לשמור על הבגדים שלי, אסור לצאת עם זה, כי זה לא לבוש וזה לא שומר על הגוף שלי. וככה יש גם דין, כל אישה יש לה זמנים שהיא רוצה להישאר נקייה, אז היא לוקחת מה שנקרא פד כדי שזה ישמור, כדי שהדם יעלה על זה ולא על הגוף. מה זה לבוש? זה לא לבוש, זה בכלל לא מלובש עליי. אז מה היתר לצאת עם זה ברחוב? כיוון שזה עוזר לגוף שלי. כל דבר שעוזר לגוף שלי יש לזה היתר ללכת בחוץ כמו מלבוש, אף על פי שזה לא מלבוש. מלבוש זה רק אם זה מלובש עליי או שזה מונח על ראשו ורובו. כל שניהם לא, אז מותר רק שאני צריך בשביל הגוף שלי. אבל אם זה בשביל לשמור על הפאה זה סיבה צדדית. אם זה לבוש שאני לובש את הפלסטיק על ראשו ורובו ורוב הכתף שנקרא מלבוש, אז מותר לי אפילו כשאני רוצה רק לשמור

21:07 דובר 2 על הפאה. אבל אם זה לא לבוש, זה לא מונח על הכתפיים עד רוב הכתפיים והראש אז זה לא לבוש. מותר לי ללכת רק שזה שומר על הגוף שלי. כך הוא מסביר בסעיף הקודם, בשני סעיפים הקודמים. קודם הוא אומר מלבוש הוא דווקא כשזה כעין מלבוש מלפניה ומאחוריה כמו מכנסיים שלובשים לצניעות. זה נקרא מלובש, אבל אם זה מלובש שזה להגנת הגוף מותרת לצאת בכל אופן. ולכן גם כן הפלסטיק הזה, כיוון שזה לא ראשו ורובו אסור לאישה לתת בגד על צעיפה מפני הגשמים שלא יתלכלכו, שלא יתלכלך הצעיף. כיוון שמתכוונת בו להציל מטינוף אינו נחשב מלבוש. אבל אם מתכוונת שלא ירדו הגשמים על בשרה ויצערוה מותרת לפרוש בגד על ראשה. אף שמתכוונת זה גם כן עוזר. למה? אלא אם כן היא מתעטפת בו גם רוב גופה כדרך מלבוש. מלבוש הוא או שמלובש עליי, או ש-- אני מעוטף בו ומונח עליי ראשו ורובו. נעל שהוא של עור. אבל אם זה לא של עור, וזה לא ראשו ורובו, וזה לא מרופד כמו המכנסיים, מותר רק שזה לצורך הגנת הגוף. או שאני שם את הפלסטיק כדי שהגשם לא ילך על הפנים שלי, או שאני שם את הנעל של עץ כדי שאני אוכל לדרוך עליו. וזה מהטעם שמותר ללכת עם המקל. המקל הוא לא נקרא לבוש ולא נעל. ראשית כל הוא של עץ, ושנית הוא לא על הרגל שלי, אני רק מחזיק אותו. אבל אם אני נשען עליו מותר, דווקא נשען. ולכן הוא מסיים שאם אחד הוא עיוור סומא והוא צריך מקל כדי לכוון אותו, אסור לתת לו את זה בשבת. למה? כי זה משהו צדדי. אני לא דורך על

23:38 דובר 2 זה. אז אם זה היה לזה דין של נעל, מותר אפילו כדי שאני אדע אפילו ללכת. אבל כיוון שאין לזה דין של נעל, זה מקל. אז כשאני רק מכוון אסור לי, אלא אם אני כן אני הולך ונשען עליו. אז זה נקרא כמו נעל מותר, ולכן יש בזה עוד פרט מאוד חשוב. יש זקנים שבבית הולכים בלי מקל, בחוץ הולכים עם מקל. למה? כי בזיקנה שיווי המשקל הוא לא כל כך חזק והוא מפחד שהוא יפול. אז הוא הולך עם מקל. הוא רק שם את זה על, על הארץ, ואם הוא יאבד שיווי משקל מיד הוא ידחוף בארץ והוא לא יפול. מותר לו ללכת עם זה רק כשהוא נשען עליו, כי זה, זה משהו צדדי. אני רוצה לשמור שאני לא אפול אם אני אאבד שיווי משקל, אבל כעת כשאני הולך אני לא נשען על זה כל הדרך, אז אסור. לכן הוא ממשיך ומסביר שעיוור שאינו יכול ללכת כלל בלי מקל מותר לו, אבל אם אפשר לו ללכת קצת בלי מקל אינו נוטלו אלא להחזיק את עצמו שיוכל ללכת בטוב יותר ולא ייפול. זקן ההולך וכן זקנה הולך בביתו בלי מקל, רק כשהוא הולך בחוץ זה רק, לא, אין צריך זה למקל שיסמוך עליו כל גופו וכל הליכתו אלא שמתחזק בו בעת שמתירא ליפול ומאבד שיווי משקל הוא מיד לוחץ. אז כל הדרך אני לא נשען עליו, אז זה לא נעל ואני לא נשען עליו, אז אסור. זה ההקדמה הכללית לדינים של לבוש נעל. יש שני אופנים איך מותר ללכת עם זה. או כשאני נשען עליו שזה מגן על הגוף, או שזה נקרא לבוש. נקרא לבוש זה או שזה לבוש

25:47 דובר 2 עליי או שזה מונח על ראשו ורובו, רוב כתפו. נעל כשהוא של עור כך נשארת ההלכה כמו הרי"ף והרמב"ם. אבל אם בלי זה אז מותר להחזיק את, ללכת עם נעל של עץ כשאני דורך עליו. לכן אין שום בעיה ללכת עם נעל של, של גומי עבה וחזק, כיוון שלא בתור נעל זה לא עור, אבל זה מותר ללכת כיוון שאני נשען על זה, וככה גם כן עם המקל. אם אני נשען עליו מותר לי ללכת איתו בשבת וגם ביום הכיפורים.