הלכות ריבית חלק ב' - הרב דניאל גראבסקי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. ממשיכים בסייעתא דשמיא עם הלכות ריבית. כבר הזכרנו איך שאדמו"ר הזקן פותח את הלכות ריבית בחלק יורה דעה שמאוד מאוד צריך להיזהר באיסור ריבית. אני רוצה להוסיף על זה שבסעיף י"ג חוזר האדמו"ר הזקן עד כמה חמורים איסור ריבית וכותב משפט כזה: "ומאוד היזהר בעניין ריבית שלא לבקש שום צד היתר, כי הוא דבר המושך לאדם, ואם היום יפתח לו כחודה של מחט, יוסיף מדי יום ביום עד שיפתח לו כפתחו של אולם". מוסיף פה האדמו"ר הזקן, כן, ריבית זה חמור. יש חלקים שדיברנו מן התורה, יש ריבית דרבנן, אבק ריבית, יש דרגות באיסור ריבית, אבל מוסיף פה האדמו"ר הזקן עוד איזה פן שהאדם נמשך לזה. זה דבר שמושך. ברגע שאתה מתרגל לזה אתה תמצא עוד היתר ועוד הקלה, ומההיתר אחד תגיע להיתר השני חלילה, עד שחלילה מאיסור דרבנן אפשר מאוד לעבור לאיסור תורה. אז עוד סיבה עד כמה שצריך להיזהר באיסור ריבית, באופן טבעי אדם נמשך לזה, והאדמו"ר הזקן כותב לנו מפורש להיזהר, כי ברגע שאתה נמשך לזה זה ממשיך עוד ועוד. להוסיף שבכלל הלכות ריבית יש בזה הרבה הרבה הרבה פרטים, לכן תמיד טוב לשאול, להתייעץ עם רב מומחה שמבין בהלכות ריבית, כי פרט אחד הכי קטן יכול להפוך את הדין מאיסור להיתר, מאיסור דרבנן לאיסור דאורייתא. יש כל כך הרבה פרטים וכל כך הרבה דברים בזה, אבל כדי שנדע, כדי שנדע לפחות מה לשאול, מתי לשאול, איפה יש בעיה, מתי לא, את הדברים הכלליים, אז אנחנו לומדים כאן בסייעתא דשמיא את הדברים. היום כרגע נפתח עם הלכה מעניינת כבר מובא במשנה, שאיך ייתכן שאדם לוקח חפץ מסוים, דבר מסוים, מחזיר את אותו דבר בדיוק ועובר

02:31 דובר 2 על איסור ריבית? בלשון המשנה זה נקרא הלוואה סאה בסאה. באו חכמים וגזרו שבכלל לא לעשות הלוואות כאלו שמא יעבור על איסור ריבית. ובכן, מה זה הלוואה סאה בסאה? סאה זה משקל. לא להלוות קילו תמורת קילו, לא להלוות עשר קילו תמורת עשר קילו, טון תמורת טון, וזה יכול להיות קרטון תמורת קרטון. חכמים גזרו לא לעשות את זה. מה הבעיה? אני מבקש מהשכן, תלווה לי בבקשה עשר קילו תפוח אדמה. נגמרו לי תפוחי האדמה. תלווה לי בבקשה תבנית ביצים ואני מחזיר לו אותו תבנית ביצים. הוא הביא לי medium, אני מחזיר לו medium. הוא הביא לי עשר קילו תפוח אדמה, אני מביא לו עשר קילו תפוח אדמה, אותו זן, אותו כשרות, אותו דבר, ובכל זאת יש כאן בעיה של ריבית. מה הבעיה של ריבית? שיש דברים שהמחיר שלהם, שהשער שלהם, שהשווי שלהם הוא לא אותו דבר. יש דברים קבועים פחות או יותר, זה נמשך. יש דברים שהם פיקוח ממשלתי, זה נמשך הרבה זמן. יש דברים בלי פיקוח ממשלתי, נמשך חודש, חודשיים, שנה, שנתיים, אבל יש דברים שהשער זז תמיד, כגון פירות וירקות. פירות וירקות אנחנו יודעים השער של יום ראשון, שני הוא לא אותו שער של יום שישי, הוא לא אותו שער של יום חמישי, ואפילו ביום אחד אם הולכים לשוק השער בבוקר והשער בצהריים הוא לא אותו שער. אז אם אני ילווה מבן אדם אני אבקש ממנו עשר קילו תפוח אדמה, קילו תפוח אדמה הוא יביא לי קילו, אני מחזיר לו קילו. אבל רק רגע, שאני קיבלתי את הקילו תפוח אדמה. שתי דוגמא עם עשר קילו תפוח אדמה שזה שווה חמש עשרה שקל, עשרים שקל. אולי שבוע הבא

04:42 דובר 2 שאני מחזיר לו את זה זה כבר שווה עשרים וחמש שקל, שלושים שקל. לקחתי ממנו חמש קילו אבוקדו. עכשיו זה שווה כארבעים שקל, אבל שבוע הבא אולי המחיר יעלה. זה שווה חמישים שקל. אז אם לקחתי חמישה קילו אבוקדו ומחזיר לו בדיוק אותו דבר, חמישה קילו אבוקדו בדיוק על אותו משקל, אין שום הבדל, אבל יש הבדל בשווי. המלווה הרוויח מקבל עכשיו סכום יותר גבוה. אותו דבר עם הביצים אותו דבר עם קרטון קולה. כל דבר שאין לו שער קבוע שהמחיר זז. תכף נדבר גם על מטבע חוץ שהמחיר שמה זז המון, המון. אז יש לנו בעיה. אתה מחזיר אותו דבר קיבלת מאה דולר מחזיר מאה דולר, אבל רק רגע שקיבלת מאה דולר זה היה שווה שלוש מאות עשרים ועכשיו אתה מחזיר מאה דולר. זה כבר שלוש מאות שלושים, שלוש מאות ארבעים הכל להגיע גם ליותר, הכל גם להגיע לפחות. איך מתמודדים עם המצב הזה של הפרשי שערים בכל מיני דברים? אז קודם כל, כפי שהסברנו, גם אם לא היה הפרש שער באמת לקחת את זה והחזרת והיה אותו שער, הדבר לא התייקר ולא נהיה יותר זול. חכמים בכל זאת גזרו לא לקחת הלוואה סאה בסאה, משקל במשקל שמא יתייקר. אז אם כן, איך אפשר להלוות דברים מאחד לשני? אז יש לנו כמה פתרונות, כמה היתרים, כמה אופנים שבהם חז"ל לא גזרו על ההלוואה של סאה בסאה. דבר ראשון, אפשרות ראשונה עשאו דמים. כל זה מבואר באדמו"ר הזקן בסעיף למ"ד. עשאו דמים. מה זה עשאו דמים? במקום שאני אומר לשכן שלי תלווה לי תפוחי אדמה ואני אחזיר לך תפוחי אדמה, אני מבקש ממנו תלווה לי, תלווה לי תפוחי אדמה, תלווה

06:53 דובר 2 לי תבנית ביצים, תבנית גדולה של ביצים. תלווה לי כמה ביצים יש שמה? עשרים וארבע. עכשיו אני אומר אני לא מחזיר לך שבוע בתבנית ביצים. אני רוצה לעשות את הסכום הזה לדמים, עשאן דמים. כמה היה עלה לך תבנית ביצים? שלושים ושתיים שקל. אני קיבלתי כרגע ממך שלושים ושתיים שקל. אני שבוע הבא מחזיר לך שלושים ושתיים שקל. לא משנה אם המחיר של הביצים יעלה או ירד, אני הפכתי את ההלוואה ממשקל וממניין או ממידה מסוימת לסכום כסף. עכשיו אין לי בעיה. המחיר יעלה, המחיר ירד. אני יודע שאני צריך להחזיר לו את הסכום שקיבלתי. שלושים ושתיים שקל הסכמנו זה הסכום של הביצים. אני מחזיר לך שבוע הבא שלושים ושתיים שקל. לא משנה, יעלה וירד. זה אפשרות ראשונה עשאן דמים. לא תמיד המלווה מסכים והמלווה חושש ששבוע הבא יהיה מחסור בביצים ועם שלושים ושתיים שקל כבר לא יוכל לקנות תבנית ביצים כפי שהיה לנו שלפני פסח. פתאום המחירים של הביצים עלו לשמיים ואז בן אדם לא רוצה. הוא רוצה ביצים, תביא לי ביצים, תשיג לי ביצים. אבל במקרה שהמלווה מסכים זה אחד האפשרויות. עשאן דמים. להפוך את ההלוואה לסכום כסף. זה מה שאני אחזיר לך בעוד שבוע, בעוד חודש, בעוד חודשיים. אפשרות אחרת שזה דבר מועט. כיוון שהזכרנו שזה כאן גזרה של חכמים, שמא המחיר יעלה, שמא יתייקר, וגם אם יתייקר זה עדיין יהיה איסור דרבנן. אז חכמים לא גזרו בכל האופנים. בדבר מועט לא גזרו, כפי שמובא שמותר לאישה ל-להלוות כיכר לחם מהשכנה שלה והיא תחזיר לה כיכר לחם. כיכר לחם תמורת כיכר לחם. נכון, יכול להיות שהשער של הקמח ושל הלחם יעלה, אבל גם אם הוא יעלה כמה

09:06 דובר 2 הוא כבר יעלה? עכשיו הוא שווה שבעה שקלים, הוא יעלה לשבעה ועשרה, הוא יהיה שש ותשעים. אין פה חשש גדול שגם אם השער יעלה הרבה מכיוון שזה כמות קטנה, ההפרש, הרווח או ההפסד יהיה קטן ביותר וחכמים לא גזרו בדבר מועט. כמובן השאלה מה זה דבר מועט. היום הפוסקים מדברים על עשרים שקל שכל דבר ששווה עד עשרים שקל זה נחשב לדבר מועט ולא צריך לחשוש. אפשר להלוות דברים קטנים, אפשר כמה תפוחי אדמה לקחת ולהחזיר כמה תפוחי אדמה. אבוקדו אחד, לקחת אבוקדו אחד להחזיר. כל עוד שזה עד סכומים של עשרים שקל אין בעיה. ברגע שעולים כבר על הסכום הזה, ההיתר הזה נופל וצריך למצוא היתר אחר. אז כפי שאמרנו, היתר ראשון עשאן דמים. היתר שני דבר מועט, חכמים לא גזרו. אם אין לי את ההיתר או את האפשרות של עשאן דמים, אין לי היתר של דבר מועט, יש לי עוד מצב שחכמים לא גזרו. חכמים לא גזרו מתי שיש לדבר שער קבוע ושניתן להשיג אותו בקלות. כיוון שאני עכשיו צריך חבילת טישו מהשכן, אבל חסר חבילות טישו. אני לא יכול ללכת למכולת להשיג. כן, המכולת קצת יותר רחוקה ואני לא ילך עכשיו כרגע למכולת. אני מבקש מהשכן ואני אחזיר לו, אבל יש לזה מחיר קבוע ואין בזה עליות, ירידות, חששות שהמחיר ישתנה פתאום וזה חכמים לא גזרו. צריך שני תנאים שיש לו שער קבוע, שהמחיר לא זז הרבה ושניתן בקלות להשיג אותו. מה זה שער קבוע? יש לנו מחלוקת. לפי הבית יוסף צריך שלפחות חודש שלם בדרך כלל המחיר לא משתנה. אז עדיין דברים שיש עליהם פיקוח ממשלתי. המחיר לא משתנה, אמ, כל חודש ויש עוד הרבה מוצרים

11:14 דובר 2 שבאופן כללי המחירים לא זזים כל כך. לא כמו פירות וירקות שדיברנו, ששם השער כן זז כל יום. יש דברים שהשער נמשך הרבה זמן. לפי הרמ"א אפשר להקל גם אם השער לא זז לפחות שלושה ימים. שלושה ימים זה גם כן אפשרות להקל כאשר, אה, להחשיב אותו לשער קבוע ואז לא, אין את הגזרה של חכמים של סאה בסאה. אבל שוב, צריך שני התנאים ביחד. לפעמים יש מצב של שער קבוע, אבל אין להשיג. אם יש מחיר קבוע לחלב ופתאום יש מחסור בחלב או כפי שהיה פתאום מחסור בביצים למרות שלכאורה היה מחיר קבוע, אז זה לא יעזור, כי גם אם השער קבוע אני צריך להתרוצץ בכל הארץ ולא בטוח שאמצא אפילו בקבוק חלב אחד או תבנית ביצים. אז אם כן זה לא עוזר. צריך שני התנאים ביחד שער קבוע ושניתן בקלות להשיג את המוצר. אם חסר מאחד התנאים אז אין לי את ההיתר. לכן שוב בדברים שיש להם שער קבוע אני יכול לקחת בקבוק קולה מהשכן, להחזיר לו בקבוק קולה, יש שער קבוע. לא חוששים שהקולה פתאום יעלה הרבה, יירד הרבה יש להשיג כרגע בכל החנויות קולה. אני יכול לקחת גם ארגז קולה ולהחזיר לו ארגז קולה כי יש להשיג כאן בארץ. אבל אם אני נמצא ברוסיה, נמצא באוקראינה, נמצא במדינה שאין שמה להשיג קולה או אין להשיג קולה עם הכשר כמו שאני רוצה, ושם אני רוצה לקחת מהשכן. כן, אני אחזיר לך. רגע, רגע, אולי הקולה יש פה שער קבוע, אבל אין להשיג. הקונטיינרים מגיעים פה רק פעם בחודש, בחודשיים, בשלושה חודשים. אני לא יודע מתי הקונטיינר הבא יגיע. אז שער קבוע אולי כן, אבל אין להשיג. ברגע

13:12 דובר 2 שאין להשיג ההיתר הזה גם כן נופל לנו. לא נוכל לסמוך על זה. אז היתר ראשון, נשאר עוד דמים. היתר שני, דבר מועט. היתר שלישי, מתי שיצא השער. יצא השער זאת אומרת שיש שער קבוע וניתן בקלות להשיג את המוצר. עוד היתר, היתר אחרון, היתר רביעי. מתי שחכמים לא גזרו הלוואה של סאה בסאה, זה מתי שיש לו חלק מהמוצר. דוגמה אני צריך מהשכן תבנית של ביצים וזה לא דבר קטן, זה דבר גדול. עולה יותר מעשרים שקלים ואני חושש אין להשיג. יצא השער. לא יצא השער. המלווה אומר לי: רגע, תגיד לי, יש לך ביצה אחת? ביצה אחת נשאר לך בבית? אומר לי כן, נשאר לי ביצה אחת. אם כן, אין גזירה. אם נשאר לי ביצה אחת אני לא צריך לחשוש להעלאת השער. אני רוצה עשר קילו תפוח אדמה מהשכן. השכן שואל אותי תפוח אדמה אחד יש לך? כן, יש לי. אז בסדר, קח עשר קילו תפוח אדמה, תחזיר לי עשר קילו תפוח אדמה. שאת השאלה מה, מה ההיתר? אז אם יש לי תפוח אדמה אחד אבל השער יעלה, קיבלתי עשר קילו תפוח אדמה שווי עשרים שקל. המחיר יעלה. זה שווה עכשיו שלושים שקל. מה עוזר שיש לי תפוח אדמה? לכן חכמים לא גזרו במצב כזה. מכיוון שיש לי תפוח אדמה, נקרא יש לו, הרי חלק מהעלאת השער, העלאת המחיר של התפוח אדמה נמצא כבר אצלי. לא רק המלווה מסתכל, גם הלווה שזה אצלי עכשיו תפוח אדמה אחד, המחיר עולה, אז המחיר עולה אצל המלווה, אבל גם אצל הלווה. אז תמורת כל תפוח אדמה שהוא הביא לי יש לי כבר תפוח אדמה שלי שבעצם הרווחתי. השער נשאר אותו

15:14 דובר 2 דבר אצלי ואצלו. אצלי-- אצל שנינו המחיר עלה, לכן חכמים לא גזרו במצב כזה. יש פה, אפשר להרחיב ב-בהיתר הזה איך לפרש אותו, אבל בגדול זה ההיתר. ברגע שיש לו זה עוזר. מה זה יש לו? זה יש לו אותו מוצר. אני לא יכול הלוות קוקה קולה מהשכן, ארגז קוקה קולה, אם יש לי בקבוק אחד של פפסי בבית. זה לא יעזור, זה לא אותו דבר. יש הבדלי מחירים בין שני הדברים בחנויות. זה צריך להיות אותו מוצר. איזה כמות של המוצר? מסתכלים בשולחן ערוך, מסתכלים במשנה. מובא שמה אדם יכול הלוות יין מהשכן אפילו אם יש לו טיפה אחת של יין בבית. יכול הלוות שמן מהשכן, טיפה אחת של שמן. יפה מאוד. נשאר לי בבקבוק קולה איזה כמה טיפות בבקבוק ואני אומר לשכן כן, יש לי בקבוק אחד, יש לי טיפה אחת של קולה. תביא לי חמישה ארגזים של קולה. פוסקים קובעים שהיום זה לא מועיל. למה לא? טיפת של שמן פעם, טיפת של יין היה לו איזה שווי. אנשים הרי קנו לפי כדים ויכלו להגיד ללווה, הנה אני מחזיר לך כבר טיפה אחת. אה המלווה היה לוקח את זה, משתמש בזה. היו פעם משתמשים בטיפה אחת של יין, טיפה אחת של שמן, היה לזה שימוש. היום תביא למישהו טיפה אחת של קולה. מה אני אעשה עם זה? גם תביא לו חצי בקבוק של קולה שכבר פתוח שלושה ימים. הוא אומר אני הבאתי לך בקבוק סגור, כל הטרי עם הגזים כמו שצריך. אתה מביא לי קולה ישן שהבקבוק נפתח כבר לפני שבוע, אפילו חצי מלא זה לא נחשב. ובכן, צריך אפשרות להחזיר את הדבר. אתה רוצה ארגז קולה? שיהיה

17:04 דובר 2 לך בקבוק של קולה בבית. אתה רוצה ארגז יין? יש לך בקבוק של יין בבית. אבל אם יש לך איזה כמה טיפות פה ושם, היום הפוסקים קובעים שזה לא יועיל. ובכן, או נשאר דמים או דבר מועט, או יצא השער, או יש לו. כשאדם מלווה מחבר שלו כסף. חכמים אמרו שהכסף הנוזלי הסחיר שימושי באותה מדינה זה נחשב מטבעה. זה נחשב ה-המטבע של המקום. ונכון, אולי המטבע, יש אינפלציה, יש דפלציה, יש לך כוח קנייה יותר גדול עם זה כוח קנייה פחות גדול עם זה. בזה חכמים לא חששו ואמרו מטבע מול מטבע אין בעיה. אנחנו לא חוששים לשום הפרשי שערים, אבל ברגע שאתה לא לוקח מטבע מקומי אתה הולך מטבע מול מטבע אחר. זה כאילו אתה לוקח מטבע מול פרי. אמרנו פרי ופרי זה בעיה. ודאי שכסף מול פרי זה בעיה, כי השער של הפרי יכול לעלות, השער של הפרי יכול לרדת. אני מבקש מחבר שלי תלווה לי מאה דולר. אומר אין בעיה, קח שטר של מאה דולר. קיבלתי שטר של מאה דולר. כיום הוא שווה שלוש מאות עשרים שקל. אבל מה יהיה בעוד שבוע? שבועיים? חודש, חודשיים? זה יכול להיות שיהיה שווה שלוש מאות ועשרה שקלים. יכול להיות שיהיה שווה שלוש מאות שלושים, ארבעים, שלוש מאות חמישים שקל. אם אני קיבלתי מאה שק-- מאה דולר שווה שלוש מאות עשרים שקל, ועוד כמה חודשים אני מחזיר לו מאה דולר, נמצא שהמלווה הרוויח עשרים, שלושים שקל של השער שעלה. אם כן, איך אני מתמודד עם הבעיה של השערים? אז קודם כל, כמו שאמרנו, מטבע מול מטבע באותה מדינה אין בעיה. שקל מול שקל אין בעיה. בארצות הברית דולר מול דולר

19:05 דובר 2 אין בעיה. בבלגיה, בצרפת, יורו, יורו אין בעיה. אבל בבלגיה שמשתמשים ביורו ובאנגליה שמשתמשים בפאונד סטרלינג, אז מישהו בבלגיה לא יכול לקחת הלוואה בפאונד סטרלינג. זה לא המטבע השימושי באותו מקום. כל מקום לפי המטבע שלו. בארצות הברית לא ילכו לעשות הלוואה שקל מול שקל או דולר מול ש-- אה דולר מול שקל. ברגע שזה לא המטבע מקומי נכנסים לבעיה. איך פותרים את הבעיה? אז פתרון אחד כפי שהזכרנו השואת דמים. אם המלווה מסכים אני אומר תלווה לי מאה דולר ואני אחזיר לך לא מאה דולר. אני אחזיר לך את השווי של מאה דולר. זאת אומרת היום הבאת לי מאה דולר, זה שווה מאה עשרים, אה מאה עשרים שקל, אני אחזיר-- כשאני אחזיר לך אני אחזיר לך לפי השווי שזה היה אז. אז מאה דולר, שלוש מאות עשרים שקל. אני אחזיר לך שלוש מאות עשרים שקל. אם הוא מסכים מצויין. השער עולה, השער יורד, לא משנה. קיבלתי מאה דולר שזה שלוש מאות עשרים שקל, אני מחזיר לו שלוש מאות עשרים שקל. אבל אם הוא יגיד לי: "תשמע, אני... אין לי מה לעשות עם שלוש מאות עשרים שקל. אני אוהב את השטר של הדולרים. אני צריך לצאת לחוץ לארץ, אני צריך דולרים, אז אני צריך ללכת לקנות דולרים", הוא לא מסכים. אני יכול להגיד לו: "תשמע, אני אחזיר לך בעוד חודש מאה דו-- שלוש מאות עשרים שקל בדולרים, לפי השער שיהיה אז. אם הדולר יעלה, אני לא אוכל להחזיר לך מאה דולר. אוכל להחזיר לך אולי רק תשעים דולר, תשעים ואחד דולר. אם השער ירד אני אצטרך להחזיר לך יותר דולרים, כי עכשיו שלוש מאות עשרים שקל-- שקלים שווה מאה

20:58 דובר 2 וחמש דולר, מאה וארבע דולר". אם הוא מסכים זה נקרא עדיין השואת דמים. אתה קיבלת מאה דולר ואתה אמרת, הפכת את ההלוואה לשלוש מאות עשרים שקל. ביום הפירעון תחזיר לו שווי של שלוש מאות עשרים שקל, ואז הוא יכול להגיד לך, "תביא לי שלוש מאות עשרים שקל בביצים, בתפוח אדמה, ביורו, בסטרלינג, במה שאתה רוצה", אבל אתם הסכמתם שלוש מאות עשרים שקל, הוא שלוש מאות עשרים שקל. אז השואת דמים זה פתרון מתי שהמלווה כמובן מסכים. דבר מועט זה לא שכיח בדרך כלל במטבע חוץ. יצא השער, אין לנו את ההיתר של יצא השער בדולר, למרות שיש שער יציג שמתפרסם פעם ביום. פעם ביום זה לא מספיק כדי שיהיה שער קבוע. בפועל, שכל הסוחרי דולרים לא מתייחסים לשער ה-ה-היציג של פעם ביום, כי כל שעה ואפילו פחות, תוך השעה השער כל הזמן זז, הוא עולה, הוא יורד. מספיק שחס ושלום יש מ-מלחמה או שיש איזה ראש ממשלה שאמר איזה משהו, הוא חושב להעלות את הריבית, הוא חושב להרי-- להוריד את הריבית ויכול להיות הבדלי שערים מאוד גדולים תוך כמה דקות, ולכן כל סוחרי הדולרים כל הזמן מסתכלים משך היום על השער ולכן זה לא נחשב לשער קבוע. נכון שיש כאלו שרצו להגיד שהדולר אולי בארץ הוא כן שכיח, הוא כן שימושי, הוא כן כסף טוב. האגרות משה כתב את זה לפני הרבה שנים. הרבה פוסקים לא הסכימו עם האגרות משה. ספק גדול אם האגרות משה היה מסכים לזה היום. פעם הרי הדירות בארץ המחירים היו בדולרים. הרבה דברים דיברו כאן בדולרים, צדקה, כל מיני דברים והמצב השתנה. המדינה אסרה בקבלנים להציג מחירי דירות בדולרים. מותר להם רק להציג את המחיר

23:06 דובר 2 בשקלים וכל השוק עבר לשקלים. כן, מדברים עדיין בדולרים, אבל הדולר הרבה פחות שכיח מאשר פעם, הרבה פחות שימושי מאח-- מאשר פעם, ולכן הדולר קשה לומר שהיום הוא נחשב מטבע. כן, הוא מטבע, אבל הוא לא שימושי כמו השקל. רוב האנשים לא מסתובבים עם דולרים בכיס. רוב החנויות לא יקבלו דולר אם אתה תרצה לשלם בחנות ואין לזה אותו תוקף כמו השקל, ולכן למעשה אין לסמוך על זה לעשות הלוואה דולרית בארץ, אלא אם כן יש אחד ההיתרים. ההיתר האחרון שדיברנו, יש לו, מאוד שימושי כאן. המלווה יכול להגיד ללווה, "אתה רוצה מאה דולר? אין בעיה. תגיד לי, יש לך דולר אחד?" תסתכל בכיס, "כן, יש לי דולר". יופי, מצוין. כיוון שיש לך דולר אני יכול להלוות לך מאה דולר, אלף דולר, חמשת אלפים דולר ואתה תחזיר לי חמשת אלפים דולר בעוד חודש, חודשיים, שנה, שנתיים. אין בעיה, כיוון שיש לו אחד ואמרנו ברגע שיש לו אז ההתייקרות או ההוזלה היא גם אצל הלווה וגם אצל המלווה. תמורת כל דולר שהוא קיבל יש לו דולר אחד שגם התייקר. לכן חכמים לא גזרו בזה וזה מותר. אז ברגע שיש לו דולר אחד אפשר בארץ לעשות. צריך לדעת שהפתרון של יש לו מועיל כאשר המלווה והלווה יודעים אחד לשני שיש לו אחד. וצריך להוסיף שהדולר האחד הזה הוא צריך להיות שימושי ונזיל. לכן אם לאדם, לבחור, לאברך יש לו דולר, אבל איזה דולר יש לו? יש לו ברוך השם שטר דולר של הרבי שהוא קיבל מהרבי. נמצא בתוך מסגרת אצל הכספת שלו. זה לא יחשב כי יש לו דולר. נכון, זה דולר, אבל זה דולר ששווה הרבה יותר מדולר. זה דולר שלעולם הוא לא

25:01 דובר 2 ישתמש בזה. הוא לא הולך לחנות לקנות משהו עם זה הוא לא יחזיר את הדולר הזה למלווה. זה דולר עם ערך אחר לגמרי. דולר של הרבי לא נחשב יש לו. אם אתה רוצה המלווה רוצה להלוות ללווה, צריך לשאול אותו יש לך דולר אחד רגיל? לא דולר של הרבי. יש לך דולר אחד רגיל? יועיל. מה אם אין לו גם דולר אחד רגיל? אז תדאג שיהיה לו. המלווה יכול לתת במתנה. הנה קח דולר אחד שיהיה לך. עכשיו יש לך דולר. עכשיו ללווה יש דולר אחד. הנה מצוין. עכשיו הלווה יכול להלוות מאה דולר, חמשת אלפים דולר, עשר אלף דולר. ברגע שיש לו אז זה סודר. אז אם אין לו אתה יכול להביא לו במתנה דולר אחד ויהיה לו. להמחיש את העניין, מעשה שהיה שאיזה ארגון באוקראינה ארגן למשתתפים שבאו מהארץ למז'יבוז'. הבטיחו להם שמה בית מלון ויוקרה וכל מה שהם צריכים להיות שמה וליהנות שמה. ואחד הדברים שהבטיחו להם זה שיהיה להם קוקה קולה בהכשר העדה החרדית. שמחו מאוד שיהיה להם ככה. כבר כל פעם שנסעו עם אותה חברה הגיעה אליהם קוקה קולה מהארץ בהכשר העדה החרדית. היו רגועים לשתות ופתאום הגיעה בעיה. קבוצה מגיעה לאוקראינה והקונטיינר שאותו חברת תיירות הזמינה מהארץ תקוע עוד לא הגיע. הם צריכים קונטיינר של קולה. אין להשיג, יש אולי אין שער קבוע. אין להשיג. התקשרו לחברה אחרת של יהודים שגם מארגנים סוג טיולים כאלו. אמרו אתם יכולים להביא לנו ארגז משטח של קוקה קולה, אנחנו נחזיר לכם. למרות שהם מתחרים אמרו אין בעיה, תיקחו משטח קוקה קולה. ואז חשבו רגע, יש פה בעיה של סאה בסאה. זה לא דבר מועט. משטח קוקה

27:10 דובר 2 קולה. אין פה יצא את את ההיתר של יצא השער. אין להשיג באוקראינה קוקה קולה. מה עם השבת דמים? אמרו זה לא יעזור לנו. מה זה השבת דמים? אני אתה תחזיר לי את הסכום של הקוקה קולה. אני לא מעוניין למכור את הקוקה קולה כי עד שאני אזמין מהארץ קוקה קולה משטח ייקח לי חודשיים. אני יש לי קבוצות שמגיעות עוד מעט. אני צריך להביא להם גם כן קולה מהארץ. מה הפתרון? אותו מלווה אותו מתחרה אמר לו בסדר, הנה קח בקבוק קוקה קולה, קח ארגז קוקה קולה חינם. עכשיו יש לו. ברגע שיש לו אני אעביר לך משטח שלם ואתה תחזיר לי משטח שלם. וככה מצאו פתרון פרקטי מעשי מבקבוק אחד של קולה יכול לעזור למשטח שלם של קוקה קולה. זה דוגמה של יש לו. המלווה יכול לתת מתנה ללווה ברגע שיש לו זה מסודר ואין את הגזירה של הלוואה סאה בסאה. בדיעבד, אם היה הלוואה של מט"ח, הלוואה של דולר בארץ ולא היה אחד ההיתרים לא יש לו, לא עשה עוד דמים, לא יצא השער, לא דבר מועט. מה עושים? אז יש פה מחלוקת הפוסקים בעניין כדי לשאול רב מה לעשות. באופן כללי, אם השער יעלה אנחנו לא מסכימים לתת למלווה את התוספת שהוא, שהוא ירוויח. הרי הוא עשה עיסוק. בעצם שניהם עשו פה עיסוק. ואם המחיר ירד אז כן נסכים שלהחזיר לו מאה דולר ולמרות שהמאה דולר הזה שווים כרגע פחות, המלווה לפחות לא הרוויח קצת, אבל יש פה מקום לעשות שאלת רב מה לעשות במצב של בדיעבד. אולי היה לו דולר והוא לא ידע מזה. אז לעשות שאלת רב אם בדיעבד עשו הלוואה דולרית בארץ לפי

29:08 דובר 2 איזה שער להחזיר ולשאול רב בעניין. קראנו השבוע בפרשת כי תצא. לא תשיך לאחיך נשך כסף, נשך אוכל, נשך כל דבר אשר ישיך. ואומרת הגמרא בפרק איזו נשך בבא מציעא ע"ה עמוד ב'. אמר רבי שמעון בר יוחאי נשך כל דבר אשר ישיך אפילו דיבור אסור. זאת אומרת מה שכתוב בפסוק לא תשיך לאחיך נשך כסף, נשך אוכל, נשך כל דבר. דבר אפשר לקרוא על זה כל דבר. אסור לי לתת תוספת למלווה. הוא הלווה לי כסף. אני לא יכול לתת לו עכשיו בקבוקון למתנה. הוא הלווה לי כסף. אני לא יכול ללמד את בנו חינם. לא, שום דבר נוסף אני לא יכול לתת למלווה. אומר רבי שמעון בר יוחאי נשך כל דבר, אפילו דיבור. אני לא יכול לבוא ולהגיד לו עכשיו תודות ולתת לו קומפלימנטים ולהודות לו. רגע, מלווה לווה. הלווה לא יכול לעשות שום טובת הנאה למלווה. נשך כל דבר, אפילו דיבור אסור. יש אפילו, יש לנו מחלוקת אם זה איסור דאורייתא או איסור דרבנן. יש לנו פסוק נשך כל דבר, אפילו דיבור. חלק מהראשונים אומרים שזה איסור מן התורה. חלק מהראשונים אומרים זה לא איסור מן התורה, זה אסמכתא. זה איסור של חכמים. חכמים למדו את זה מהפסוק. התבססו על הפסוק אסמכתא, אבל לא שזה ממש איסור תורה. בכל אופן, להלכה אסור לתת דיבורים טובים למלווה, וזה גורם לנו בעיה גדולה מתי שאנחנו רוצים להחזיר את ההלוואה למלווה. הוא הלווה לי הלוואה ואני רוצה להחזיר לו את ההלוואה. מה באופן טבעי אדם אומר שהוא קיבל הלוואה? זה עזר לו מאוד, אומר לו תודה. אבל אם אפילו תודה אני לא יכול להגיד לו, מה אני עושה? אז כן,

31:21 דובר 2 יש מחלוקת הפוסקים מה אנחנו עושים, מה אפשר להגיד ומה אי אפשר להגיד. הרב שלמה זלמן אויערבאך בהתחלה במנחת שלמה חלק א' מובא שתודה זה, זה נימוס היום ואין בעיה להגיד תודה למלווה. תגיד לו תודה. אל תגיד לו תודות ודברים גדולים וגרנדיוזיים. תגיד לו תודה בצורה נימוסית, תחזיר לו את הכסף. זה בסדר. כבר הזכרנו שבזמן ההחזר של ההלוואה האדמו"ר הזקן כותב מפורש שזה זמן שמאוד צריך להיזהר לא לשים שם תוספת. אז השאלה אם התודה הזה היא איסור או לא. אז שלמה זלמן אויערבאך זיכרונו לברכה פסק שמותר, אבל מיד חזר בו. זה מובא במנחת שלמה חלק ב', חלק ב' הדפוס הראשון, והוא כותב אחרי שהוא ראה שנזכר מה שכתוב באדמו"ר הזקן חזר בו שאי אפשר להגיד תודה. מה כותב לנו אדמו"ר הזקן? "ואפילו לדבר דיבור טוב בשביל ההלוואה או בשביל החזרת זמן אסור, כגון להקדים לו שלום אם לא היה רגיל מתחילתו להקדים לו. ואין צריך לומר לקלסו בפניו", אסור לתת לו קומפלימנטים, "או להודות ולהחזיק לו טובה או לברכו בפניו על שהלווה או על שהאריך לו זמן. שנאמר נשך כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור. ואם צריך לבקש ממנו שילווה או שיכניס לו זמן, יבקש בדברי תחנונים בלבד ולא בדברי שבח וקילוס או חניפות דברים אחרים." האדמו"ר הזקן אומר פה מפורש לשון אסור לקלסו. אסור להודות לו. מה תודה? אסור להודות לו או להחזיק לו טובה או לברכו. לתת לו ברכה אסור לי. להגיד לו להודות לו אסור לי. אז מה אני כן יכול להגיד? כן, אפשר להחזיר לו את הכסף וללכת בצורה נימוסית זה מאוד בעיה ולכאורה לא מקובל. אז הרב שלמה זלמן אויערבאך

33:30 דובר 2 חזר בו ואמר שבאמת לפי האדמו"ר הזקן אסור להגיד תודה. יש פוסקים עדיין היום שטוענים שגם לפי האדמו"ר הזקן אפשר להגיד תודה, כי היום הערך של התודה הוא ירד מאוד ולא כמו ביניהם, ואולי זה לא נחשב לכלום ואתה יכול להגיד תודה. כן פוסק הרב אשר וייס שאפשר להגיד תודה, אבל לפי האדמו"ר הזקן באמת שהוא כותב ככה להודות לו שזה אסור, אז לכאורה יש לנו בעיה. אז יש כאלה רוצים להגיד תזכה למצוות. תזכה למצוות, הרב שלמה זלמן אומר לא, זה יותר גרוע מתודה. זה וודאי שאי אפשר. זה זה ברכה. וככה גם האדמו"ר הזקן כותב לנו מפורש שאסור לברך אותו. אם כן, תזכה למצוות גם כן אי אפשר להגיד. מה נשאר לנו? אולי יש כאלו שרצו להגיד בוא נעשה איזשהו טריק כזה הרמה. נגיד למלווה תודה רבה על ההלוואה, אבל אני אסור לי להגיד לך תודה או הייתי מאוד רוצה להגיד לך תודה, אבל אסור לי להגיד לך תודה. אז באמת הפוסקים למדו מהחומש, מהסיפור של לבן ועוד כל מיני מקומות שאי אפשר להגיד טריק כזה. אתה אומר לו תודה, אתה מברך אותו ואחר כך אתה אומר שאסור. או אתה אומר שאילו היה מותר הייתי אומר לו זה לא הכוונה. הכוונה פה הייתה שאתה לא תגיד לו תודה ולא תברך אותו. אז מה אתה אומר לו ככה וככה. מה כן נשאר לנו? נשאר לנו שבעצם אסור להגיד לו תודה על ההלוואה. אסור לתת לו איזו הרגשה טובה למלווה על מה שהוא עשה. אבל אם אתה רק מספר לו שההלוואה הייתה לעזרתך, במקום להגיד לו תודה, תגיד לו, תדע לך, ההלוואה שלך עזרה לי מאוד. בזכות זה חיתנתי את

35:24 דובר 2 הבן שלי. בזכות זה הקמתי עסק. בזכות זה עשיתי ככה וככה. אז תשבח את המלווה. תגיד לו שההלוואה הייתה לעזרה גדולה, כי לתת בלי כלום זה גם לא לעניין. צריך בכל זאת קצת נימוס וגם הכרת הטוב. הוא עזר לך, נתן לך הלוואה, מחזיר עכשיו את ההלוואה. צריך הכרת הטוב בלי הכרת הטוב זה גם לא בא בחשבון. אז לכן אפשרות אחד זה להגיד לו שכמה שההלוואה עזרה. זה עזר לך. זה עזר לך לחתן. זה עזר לך להקים עסק. זה עזר לך משהו אחר, ואז אתה מדבר על ההלוואה ולא על המלווה, ולכן הפוסקים התירו. כמובן לא בצורה גרנדיוזית מדי ולא להוסיף יותר מדי תארים. לא להגזים, אבל בצורה מכובדת קצרה לעניין. ההלוואה שלך עזרה לי מאוד. עשיתי ככה וככה עם זה וזה עזר לי. לפעמים יש עוד אפשרות שאם היה טירחה בהלוואה ביקשת ממישהו מהמלווה הלוואה. זה לא מאה שקל שאתה צריך להוציא מהכיס. אמרתי שמע, אני צריך ממך הלוואה, תביא לי עשר אלף שקל. אמר תשמע, יש לי, אבל אני צריך להוציא את זה מהבנק. אני צריך להוציא את זה מהצלחמי זה אני צריך לעשות מישהו אחר. אני צריך ללכת לבנק, להוציא את הכסף. היה למלווה טרחה להביא לך את הכסף. אתה יכול להודות לו על הטרחה. תודה לך. תודה. תודה רבה לך על הטרחה שהלכת להביא לי את ההלוואה. על הטרחה מותר להודות. על ההלוואה עצמה אי אפשר להודות. אז אם היה טירחה תגיד לו תודה על הטירחה. אם לא היה טירחה תגיד לו עד כמה שהמצווה שהוא עשה ההלוואה זה עזר לך מאוד וככה תוכל גם להכיר לו תודה בלי לעבור על האיסור של איסור

37:20 דובר 2 דברים של ריבית שהלווה אומר למלווה. נמשיך עם ריבית דברים. הזכרנו שכל ריבית אסורה, אפילו דיבור אסור. עוד דוגמה שמובאת בגמרא, אומרת הגמרא אינו רגיל להגדיל לו שלום שאסור להגדיל לו שלום. אתה קיבלת הלוואה ממישהו והיית פוגש אותו מדי פעם בבית כנסת בהתוועדות. לא אמרת לו שלום אף פעם. עכשיו פתאום קיבלת ממנו הלוואה. שלום. מה שלומך? איזה יופי. איך אתה מרגיש? רגע, לפני זה לא היית אומר לו שלום ועכשיו אתה אומר לו שלום. זה אסור. זה בגלל ההלוואה. אז מה צריך להתעלם כאילו אתה לא רואה אותו? אז צריך להבחין פה איך, איך נעשה. אם היית אומר לו שלום מקודם, אתה יכול להגיד לו שלום אחר כך. נדבר תכף על הדברים האלה. אלו זה נקרא רגיל. היית רגיל להגיד לו שלום, תגיד לו אותו שלום אחר כך. ואם לא היית רגיל להגיד לו שלום, מה תעשה עכשיו? אז לעשות איזושהי תוספת, משהו יוצא דופן וודאי שאסור. אבל בכל זאת, עכשיו אתם מכירים אחד את השני. נכון, אתם מכירים בגלל ההלוואה, אבל יש איזושהי היכרות, גם אם ההיכרות היא בגלל ההלוואה. עכשיו שאתה אומר לו שלום, אתה אומר שלום רגיל כמו שאתה אומר לכל אדם אחר, כל אדם אחר שאתה מכיר אותו. אז השלום הוא לא בגלל ההלוואה. השלום בגלל שאתה מכיר אותו. נכון, אתה מכיר אותו בזכות ההלוואה, אבל השלום הוא לא בגלל ההלוואה שאתה מכיר אותו. השלום רגיל. אתה יכול להגיד לו אחרי שנהיה הלוואה ביניכם, אבל ללכת להקדים לו שלום. זאת אומרת לצאת אה מהגדר. הוא מגיע לבית כנסת, אתה קם, אתה הולך, אתה עוזר לו עם התפילין. שלום. בוקר טוב, מה שלומך? זה כבר

39:15 דובר 2 להקדים לו שלום. זה כן איסור. ברגע שלא עשית את זה לפני הלוואה, אסור לך לעשות את זה אחרי הלוואה. כל תוספת אחרי שיש הלוואה בין שני אנשים היא אסורה. אז הקדמת שלום. דיברנו מתי מותר ומתי אסור. אסור למלווה לבקש טובה מהלווה. פעם לא היה הלוואה ביניהם והם הכירו אחד את השני. עכשיו המלווה הביא הלוואה ללווה ומדי פעם הוא צריך טובות. ודאי טובה של כסף אסור לבקש ממנו, אבל הוא אומר זה לא כסף. הנה אתה עומד שמה בצד. תגיד לי מתי שאתה רואה את הרכב של ההסעה שמגיע. הלווה בדרך כלל לא היה עושה את זה בשביל המלווה ועכשיו לא נעים לו ללווה לסרב למלווה. אז הלווה עושה את זה בגלל המלווה בגלל ההלוואה. גם כאן יש לנו איסור. אל תעשה דברים. אל תבקש מהלווה דברים שלא היית רגיל לבקש ממנו. הנה אדמו"ר הזקן אומר את זה מפורש בסעיף י'. "כן המלווה מוזהר על ריבית דברים כגון שלא יאמר הודיעני אם יבוא פלוני ממקום פלוני אף על פי שאינו מטריחו אלא באמירה לבדה", זה רק עניין של דיבור, "אם לא היה רגיל עימו בזה קודם לכן, ועתה סומך על הלוואתו לצוות עליו מפני שהוא נכנע לו, הרי זו ריבית". אז למלווה גם כן מוזהר, מוזהר על, אה, ריבית דברים. הזכרנו פה אלא אם כן היה רגיל, וזה בכמה וכמה סעיפים שמוציאים בסעיף י', סעיף י"א. מובא בשולחן ערוך בכמה סעיפים. רגיל. מה זה רגיל? רוגיל. כמו שאומרים בישיבה, אם יש רוגיל זה בסדר. אם לא היה רוגיל זה לא בסדר. כל דבר תוספת שהלווה עושה למלווה אסור, אלא אם כן זה נעשה כבר לפני זה, היה רגילות

41:16 דובר 2 לעשות אותו דבר. עד איפה הדברים מגיעים, מה יהיה-- מה ההגבלות בזה ומה לא? אז באופן כללי נכון. אם היית רגיל להגיד לו שלום לפני, אתה יכול להגיד לו שלום אחר כך. אם היית רגיל לעשות בייביסיטר בשביל הילדים שלו לפני, אתה יכול לעשות בייביסיטר בשביל הילדים שלו אחר כך. אבל עד איפה הדברים מגיעים? צריך להיזהר בכמה דברים. קודם כל שאתה לא מפרש שזה קשור להלוואה. אתה-- פעם הילדים שלך עשו בייביסיטר, אתה, אשתך עשו בייביסיטר בשביל אותו אדם, עכשיו יש הלוואה בין השכנים האלו, אתה עושה לו בייביסיטר? אין בעיה, תעשה לו בייביסיטר, אבל אל תזכיר לו, "אני עושה לך בייביסיטר כי הלווית לי כסף. אני נותן לך מתנה כי הלווית לי כסף". ברגע שאתה מפרש אתה הופך את זה לאיסור. מגיע פורים, יש שכנים, אתה רוצה לתת לו משלוח מנות? אין בעיה. היית ב-- גם מסתם, אה, נותן לו משלוח מנות גם לפני ההלוואה, אתה יכול לתת לו משלוח גם אחרי ההלוואה, אבל אל תוסיף פתק למשלוח מנות, "תודה רבה על ההלוואה". ברגע שאתה מקשר את הטובה עם ההלוואה זה אסור. זה נקרא מפרש. רגיל מותר כל עוד שאתה לא מפרש שזה קשור להלוואה. ברגע שאתה מפרש זה הופך להיות אסור. אז לא להוסיף פתק במשלוח מנות, "תודה על ההלוואה". תביא לו משלוח מנות בלי להזכיר את ההלוואה. בפירוש אסור. בשעת הפת-- הפירעון זה כבר דיברנו. בשעת הפירעון שאתה מחזיר לו את הכסף אל תוסיף לו כוס קולה, אל תוסיף לו כוס קפה, אל תוסיף לו תודה, אל תוסיף לו משלוח מנות. זה תשאיר לפעם אחרת. לא בזמן הפירעון. בזמן הפירעון שאתה מחזיר לו את הכסף, תחזיר לו

43:03 דובר 2 את הכסף וזהו. אי אפשר ל-- אפילו אם היה רגילות להביא כוס קפה אחד לשני, להביא איזושהי עזרה אחד לשני, בזמן הפירעון אין את ההיתר הזה. זמן הפירעון רק תחזיר לו את הכסף בלי הכוס קפה. אחר כך יש לנו פרהסיא. חכמים אסרו מתי שזה נעשה בפרהסיא. אתה לא יכול לעשות טובה בפרהסיא למלווה. אנשים יחשבו, "היי, למה אתה עושה לו כזו טובה? בטח יש פה הלוואה". הם ישמעו שיש הלוואה. בדרך כלל שומעים שיש הלוואה כי זה נעשה בשטר או בעדים. אז אם כן יריבו, "הינו, תראה מה קורה", עוברים על איסור ריבית. מה זה פרהסיא? כגון לקנות לו עלייה לתורה. הוא בבית הכנסת פעם לא היית קונה לו עלייה לתורה, עכשיו פתאום אתה קונה לו עלייה לתורה. זה פרהסיא, זה אסור. יבואו וישאלו, אבל מה אם הוא קנה לו עלייה לתורה גם לפני כן? זה מותר. אם גם לפני ההלוואה היית עושה את הדבר הזה בפרהסיא, אתה יכול להמשיך לעשות את זה בפרהסיא גם אחר כך. אם היית רגיל לקנות לו עלייה לתורה לפני ההלוואה, אתה יכול לקנות לו עלייה לתורה אחרי ההלוואה. פרהסיא לפני, פרהסיא אחרי. אבל אם היית עושה לו טובות לא בפרהסיא לפני, ועכשיו אתה רוצה לעשות לו משהו בפרהסיא, משהו בציבור, משהו שכולם יראו וידעו, זה אסור. אלא אם כן עשית בדיוק אותו דבר לפני כן. דוגמה אחרת של פרהסיא אתה רוצה להלוות לו את הרכב שלך. המלווה צריך רכב ורואים של מי שייך הרכב. אנשים רואים זה הרכב של פלוני, זה הרכב של אלמוני. הוא רוצה רכב והוא הולך להסתובב ברחובות עם הרכב. זה דבר של פרהסיא. אתה לא יכול לתת למלווה השתמש

44:52 דובר 2 ברכב שלך ברגע שיש הלוואה. המלווה נהנה מזה וזה דבר של פרהסיא. אם היה רגיל לתת את הרכב כבר לפני כן וזה נעשה בפרהסיא, יכול להמשיך גם אחר כך. אבל אם לא, לא. עוד דוגמה של פרהסיא שאסור לתת דירה. היה איזה המלווה מגיע מחוץ לארץ, הוא מגיע כאן לארץ ויש לך דירה שעומדת להשכרה. אתה לא גר שמה ולא נעים לך. נתן לך איזו הלוואה גדולה והוא מגיע. הוא צריך בדיוק הוא בדיוק בא לשכונה שלך והדירה פנויה. הנה, קח את הדירה ללא תשלום. רגע, מה פתאום אתה כל שאר האנשים אתה מבקש תשלום על הדירה. יש תשלום יומי, יש תשלום חודשי ופתאום אתה נותן לו דירה ללא תשלום. יש פה איזה משהו. כיוון שזה פרהסיא זה אסור. אלא אם כן נהגת כבר לתת לו את הדירה לפני הלוואה בפרהסיא אתה יכול להמשיך גם אחר כך. על דברים שלא נהגת בפרהסיא לפני אי אפשר לעשות אחר כך. זה הדינים של רגיל. מה שהרגיל לפני אפשר אחר כך, בתנאי שזה לא מפרש, בתנאי שזה לא בשעת הפירעון, ובתנאי שזה לא בפרהסיא. כל מה שדיברנו עכשיו זה היה ריבית בזמן של ההלוואה. אני קיבלתי בתשרי הלוואה, החזרתי לו בניסן את ההלוואה. כל התקופה הזאת של תשרי עד ניסן אני צריך להיזהר לא לעשות לו טובה ואת כל הפרטים שדיברנו. מה לפני ההלוואה ואחרי ההלוואה. האם גם אז יש בעיה של ריבית? לפעמים כן. זה מה שנקרא ריבית מוקדמת וריבית מאוחרת. אמר רבן גמליאל נמצא גם כן בדף ע"ה עמוד ב' באיזהו נשך שיש לנו בעיה של ריבית מוקדמת וריבית מאוחרת. רבן גמליאל אומר יש ריבית מוקדמת ויש ריבית מאוחרת. כיצד? נתן

47:03 דובר 2 עיניו ללוות הימנו והיה משלח לו ואומר לו בשביל שילווני. הוא התחיל לשלוח מתנות על הלווה למלווה לפני הלוואה כדי שיקבל הלוואה. זוהי ריבית מוקדמת. לווה הימנו והחזיר לו את מעותיו. או דוגמה אחרת שכבר החזיר את הכסף למלווה והוא משלח לו, משלח לו מתנות ואומר בשביל מעותיך שהיו בטלים אצלי זוהי ריבית מאוחרת. זאת אומרת הגמרא זה או לפני הלוואה או אחרי הלוואה, ובכל זאת יש לנו בעיה של ריבית מוקדמת ומאוחרת. נמצא באדמו"ר הזקן בסעיף ז'. אם שמים לב בלשון של הגמרא וגם הזקן מופיע ככה פה הבעיה היא לא של דיבור. הבעיה שהוא נותן לו משהו. הוא ממש הולך ונותן לו משהו, מתנה, מגיש לו מתנות. ולא רק זה, איך כתוב בגמרא, הוא מפרש לו. הוא מסביר לו למה אני אתן לך מתנה עכשיו? כי עוד חודש אני רוצה הלוואה ממך. למה אני נותן לך מתנה עכשיו? כי לפני חודש הבאת לי מתנה, הבאת לי הלוואה. ברגע שהוא מקשר, הוא נותן משהו בפועל עבור ההלוואה, גם אם זה היה לפני ההלוואה או אחרי ההלוואה זה אסור. זה גזירה של חכמים שנקרא ריבית מוקדמת וריבית מאוחרת. על כן לשים לב לא לתת דברים גדולים מדי, אהמ, מתי שיש הלוואה. האדמו"ר הזקן דן אם דבר מועט והוא לא, הוא לא מתכוון, והוא לא מפרש שזה בשביל ההלוואה, הוא אומר שמותר ויש אוסרים והמחמיר יחמיר לעצמו שלא לכוון או לא-- ברגע שזה קשור להלוואה, אבל אם זה כבר עבר הרבה זמן ואתה רוצה לתת לו מתנה ואתה לא מפרש, אתה לא מתכוון שזה להלוואה. החזרת לו את ההלוואה בתשרי, מגיע פורים. ודאי שאתה יכול לתת לו משלוח מנות, רק אל

49:12 דובר 2 תזכור שהמשלוח מנות הזה קשור להלוואה, תן לו משלוח מנות והכל מצוין. אבל ברגע שזה דבר גדול מדי שיראו את הקשר להלוואה, או שאתה מפרש שזה קשור להלוואה, יתכן שיש כאן בעיה של ריבית מוקדמת או ריבית מאוחרת. דיברנו שיש איסור של הלוואה, וברגע-- יש מצווה של הלוואה, אבל ברגע שיש הלוואה יש לנו בעיה של תוספת דיבור, תוספת טובת הנאה שהלווה עושה למלווה. לפעמים אין לנו את הבעיה. אני מבקש מהשכן, מהחברותא, תביא איזשהו חפץ ואני אחזיר לך. איזה אישה באמצע לאפות חלות לשבת ופתאום המיקסר שלה נשבר. היא הולכת לשכנה, אשאל בבקשה את המיקסר שלך. בשמחה, קחי את המיקסר. האישה לוקחת את המיקסר, אופה עם זה חלות. מה באופן טבעי האישה הזאת תעשה? היא תחזיר את המיקסר בתוספת איזה לחמניה, איזה חלה. הנה בזכות המיקסר הצלחתי לאפות חלות. הנה קחי. יש פה תוספת של ערך. קיבלתי מיקסר, אני מחזיר מיקסר פלוס לחמניה. ביקשתי ממישהו עט. אני השתמשתי בעט ואני מחזיר לו עט בתוספת כוס קפה. העט שלך מאוד עזר לי. הלכתי, חייב למבחן. סיימתי את המבחן, הנה עשיתי לך גם כוס קפה בתוספת ל-- אה, לעט שהבאת לי. אני הולך לשכן אחר, צריך מקדחה. אני מחזיר לו מקדחה ביחד עם בקבוק קולה ביחד עם אומר לו תודה. האם גם כאן יש בעיה? ובכן, צריך להבחין. יש הלוואה, יש השאלה ויש השכרה. ברגע שזה בגדר של הלוואה, חכ-- התורה אסרה ריבית, אסרה תוספת דברים וחכמים הוסיפו כאן הרבה דברים, אבל ברגע שזה לא הלוואה זה השאלה או זה השכרה מותר. הרי מותר לי להשכיר את המקדחה ואני מקבל על זה כסף. מותר לי להשכיר רכב, אני מקבל על זה

51:23 דובר 2 כסף. אז למה בהשכרה זה מותר ובהלוואה זה אסור? אולי אני אלך לשכן ואני אגיד לו במקום תלווה לי אלף שקל, אני אגיד לו תשאיל לי אלף שקל, אני אשנה את הלשון, זה יעזור ואז אני אוכל להחזיר לו אלף מאה שקל, אלף מאתיים שקל. כמובן שלא. מה ההבדל בין הלוואה לבין השאלה והשכרה? הגמרא אומרת ש"הלוואה להוצאה ניתנה". ברגע שאתה מלווה למישהו כסף, אתה לא מצפה אותם שטרות שהוא יחזיר לך. הוא הולך להשתמש בכסף. אז יש שיחה מעניינת מאוד על על הרעיון הזה, על העניין הזה. ברגע שאתה נותן למישהו כסף, אתה רו-- הוא הולך להשתמש בכסף והוא יחזיר לך אלף שקל. יחזיר לך את זה בשטרות של מאה, בשטרות של מאתיים, שטרות של חמישים, את אותו סכום מחזיר לך. הוא השתמש בכסף ומחזיר לך את הכסף. אתה מבקש בקבוק שמן מהשכן, אתה משתמש בשמן, אתה מכלה את השמן ואתה מביא לו בקבוק שמן. נכון, זאת לא אותה חברת שמן, זה לא אותו שמן. השתמשת בשמן, תביא לו שמן אחר. זה זה הלוואה. אתה לוקח משהו ממישהו ומחזיר לו אותו שווי, אבל לא בדיוק אותו דבר. הקרן פה השתמשו בקרן, השתמשו בחפץ, מחזיר לו חפץ אחר, מחזיר לו כסף אחר. מה שאין כן השאלה אין בעיה של ריבית. שאתה משאיל מקדחה, השכן לא יביא לך מקדחה כדי שאתה תפתח את המקדחה, תוציא את כל החלקים ותחזיר לו אחר כך מקדחה אחרת. שהשכנה הביאה מיקסר היא מצפה את אותו מיקסר חזרה. זה השאלה. אתה מחזיר בדיוק אותו חפץ והשאלה אין לנו בעיה של ריבית, לכן הרבה פעמים אנחנו לפעמים חוששים, אולי יש פה בעיה של ריבית. לבדוק האם זה הלוואה,

53:21 דובר 2 הלוואה או השאלה. השאלה אין בעיה של ריבית. השכרה גם אין בעיה של ריבית. שכן רוצה להשכיר את המקדחה, רוצה עשר, עשרה שקלים, עשרים שקל לכל שעה. אין בעיה. אתה לוקח את המקדחה, מחזיר את המקדחה ואתה יכול לשלם לו כי לא הייתה פה הלוואה. לא יכולת לעשות עם החפץ הזה מה שאתה רוצה. לא יכולת למכור את הרכב, למכור את המקדחה, לעשות בו מה שאתה רוצה. אתה מחזיר את החפץ כפי שהיה מחזיר לו. אין בעיה, אתה יכול לשלם לו על זה, להגיד לו תודה על זה, להוסיף לו על זה קולה, קפה, מה שאתה רוצה, כי זה השאלה או השכרה. ברגע שזה הלוואה זה אסור. לכן בכסף אני לא יכול להגיד תשאיל לי אה אלף שקל, תשכיר לי מאה-- אלף שקל ואני אחזיר לך אותם. מה, מה אתה הולך לעשות עם האלף שקל האלו? אתה לא הולך לשים אותם מתחת למזרון ולא להשתמש בהם, כן? זה פיקדון, זה דין אחר לגמרי. אתה הולך עכשיו לקנות דברים עם הכסף ולהשתמש בו. אם כן, זה הלוואה. זה לא השאלה, זה לא השכרה, זה הלוואה, והלוואה התורה אסרה ריבית. אז בהשאלה ובהשכרה אפשר לתת תוספת. זה לא ריבית כי זה לא הלוואה. ברגע שזה הלוואה, כאן חלים כל הדינים החמורים של ריבית כפי שהזכרנו. עוד נושא שכיח בריבית זה מתי שבן אדם הולך לקנות משהו בחנות והוא נתקע בשני מחירים. המוכר צריך להיזהר בזה, בעל החנות צריך להיזהר בזה, במיוחד אם הוא מפרסם את זה, אלא אם כן יש לו היתר עסקה, שהיתר עסקה דיברנו ש, שאין בעיה של ריבית בדרך כלל אם זה קשור לעסקה. ואתה הולך לחנות ואתה רואה

55:11 דובר 2 שמה שלט. הא, רוצה לקנות מזגן, המזגן הזה עולה אלפיים שקל, הנחת מזומן אלף שמונה מאות שקל. מה בעצם זה אומר לנו? אתה יכול לקנות את זה באלף שמונה מאות או באלפיים. אתה משלם מזומן אלף שמונה מאות שקל, מצוין, קח את המזגן. אתה רוצה לשלם בכרטיס אשראי? הרי המוכר, החנות, יקבל את הכסף רק בעוד חודש, ואם זה תשלומים אז עוד יותר זמן, הוא מבקש על זה מאתיים שקל תוספת, באחוזים זה המון. יש כאן בעיה של ריבית. הוא מבקש ממש תוספת כסף. אז קודם כל למוכר אסור לפרסם דבר כזה, אלא אם כן יש לו היתר עסקה. אתה רוצה לפרסם שתי מחירים, שיהיה לך היתר עסקה. אם אין לך היתר עסקה, אתה לא יכול לפרסם הנחת מזומן, כיוון שאתה בעצם מפרש, אתה בעצם מראה לאנשים שאתה לוקח תוספת כסף על זה שהכסף לא מגיע אליך, שבעצם יש כאן הלוואה. יש כאן הלוואה, לא מקבל את הכסף מיידית. החברת אשראי יביא לך את הכסף רק בעוד חודש, חודשיים, גם אם זה רק בעוד שבועיים. יש פה הלוואה ואסור לך לבקש תוספת כסף על אותה הלוואה. לכן אתה הולך לחנות, יש שמה מזגן, מוכרים אותו באלפיים שקל. אתה רוצה להתמקח עם בעל החנות. תוריד לי את המחיר, תעשה לי אלף תשע מאות, אלף שמונה מאות. אין בעיה, אתה יכול להתמקח איתו על המחיר, שהוא יעשה לך הנחה. אבל אם אתה אומר לי, "מה עם הנחת מזומן? כמה תיתן לי אותו במזומן?" הוא יגיד לך, "טוב, מזומן אלף שמונה מאות שקל. אז אתה אומר, "אה, אז תעשה לי אלף חמש מאות שקל מזומן." "לא, אלף שמונה מאות מחיר אחרון". עכשיו מותר

56:57 דובר 2 לך לקנות את זה רק באלף שמונה מאות שקל. אם אתה עכשיו תשלם לו באשראי אלפיים, אלפיים שקל, אתה בעצם מראה שהנה, שילמתי לך אלף שמונה מאות שקל על המזגן ועוד מאתיים שקל על ההלוואה שאתה תצטרך לחכות עד שתקבל את הכסף, וזה אסור. אם מדובר על הפרש קטן מאוד שבעל החנות אומר לו, אומר לך, "תשמע, במזומן אלף שמונה מאות שקל. בכרטיס אשראי אני חייב לגבות ממך עוד איזה אחוז אחד או שניים עמלה. עמלה של אחוז אחד או שניים זה לא החנות שמרוויח את הסכום הזה. זה עמלה שהחברת אשראי בדרך כלל לוקחים מחנויות אחוז עד שתי אחוזים, אה, על התיווך של הכרטיס אשראי. אז זה הוא יוכל לבקש אבל על מאתיים שקל זה לא אחוז ולא שני אחוזים, זה הרבה יותר. אז אם זה עמלה מזערית שהוא לוקח באמת עמלה עד אחוז, שני אחוז זה אפשרי. ברגע שזה סכום גדול יותר זה כבר לא עמלה, יש פה גם המתנת מעות שאתה, הוא מחכה לקבל את הכסף לכן הוא מבקש כסף נוסף. יש בזה איסור ריבית או אם מוכח שבגלל המתנת הכסף צריך לחכות יותר והדבר אסור. אז לסיום, אתה הולך לחנות, ברגע שאתה אומר הנחת מזומן יש להיזהר, אלא אם כן יש שמה היתר עסקה. ושנזכה שנוכל להדר בכל המצוות, מצוות ריבית בפרט, ושנזכה לגאולה האמיתית והשלמה תכף ומייד ממש.