כשרות העופות - הרב יוסף קרסיק שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 השיעור הנוכחי יעסוק באחד המרכיבים החשובים במטבח, שזה העוף. עוף היום נפוץ מאוד במטבח. זה דבר שהוא זול יחסית והוא פחות בעיות של כשרות גם כן, יש הרבה להשיג כשרות מהדרין, יש הרבה הכשרים. ואני קצת אתן סקירה על המשמעות של הכשרויות ועל הבעיות שעלול להיות-- עלולות להיות בדבר הזה. בעצם, באופן כללי, הכשרויות של העוף בהשוואה לעבר הן ברמה מאוד, מאוד גבוהה. בעבר היה השוחט עובר בכפר ושוחט את התרנגול אצל בן אדם. הסכין לא הייתה עוברת את הבדיקה כמו שהיום עוברת בצורה מקצועית על ידי מקצוענים. הסכינים לא היו ברמות הכי גבוהות כמו שהסכינים של היום. השוחט היה אמור גם כן לדעת לבדוק את הריאות, את הגידים ואת שאר המרכיבים שקשורים בכשרותו של העוף, שבאמת באופן כללי היום כשהמערכת היא גדולה ויש אנשים שמתמחים בסכינים וסכינים גבוהות ושוחטים טובים, אז באופן כללי יש בזה יתרונות מאוד, מאוד גבוהים. אבל יש גם כן נקודות שצריכים לשים את הלב שהכשרות תמשיך היום כמו שצריך. באופן כללי, חמישה מרכיבים של כשרות יש בעוף על מנת להביא אותו ברמה הגבוהה ביותר. לפקח על הובלת העוף ועל העוף עצמו לפני השחיטה, שהוא יהיה בצורה הכי טובה מבחינה כשרותית. הדבר החשוב ביותר שהוא תשעים וחמישה אחוז מהכשרות של העוף זה השחיטה, שהשחיטה תהיה כמו שצריך, כבר אני אפרט. לאחר מכן, הבדיקות של העוף, הריאות, הגידים, בוקעת דעת מעבורות, כל מיני פרטים קטנים שקשורים בדבר הזה. לאחר מכן מליחת העוף, הכשרתו מהדם, והדבר האחרון זה אריזה בצורה נכונה שתגיע אלינו הביתה בלי שיהיו חלילה זיופים. אז נתחיל מהתחלה. העוף עובר זריקות כדי שהוא יגדל כמו שצריך. היום העופות הם תוך ארבעים יום בערך, קצת פחות,

02:58 דובר 2 מרגע שהתרנגול בקע-- האפרוח בקע מהביצה עד שהוא נשחט. זה גידול מהיר מאוד. הצליחו לפתח אותו בצורה מוצלחת והוא בדרך כלל רוב רובם, זה אומר רוב רובם, זה אומר כמעט תשעים ותשעה אחוז מהעופות הם בריאים והם תקינים. הוא לא מצליח לתפוס מחלות ולא לאכול דברים לא בריאים. הם גדולים ב-- הם גדלים בלולים ייעודיים, אין שם פסולת באותו לול או באותו תא גדלים, הם כמעט לא... הם סגורים בתא שלהם כמעט מיום שהם בקעו מהביצה, מהאפרוח-- אפרוח בקע מהביצה, ככה שכמעט ואין בעיות. עושים ל-ל-לאפרוחים זריקות והיום יש לכל כשרות, יש לה אה פיקוח שמתחיל כבר בלול לפקח שהזריקות יהיו בצורה הנכונה ולא יפסלו את האפרוח. יש כל מיני שיטות איך להזריק ומה הדרך הכי נכונה מבחינה כשרותית. באופן כללי, כשבן אדם קונה את ה, את התרנגול, את העוף בסופר, הוא צריך לדעת שהרבנות שנתנה הכשר וזה כל הרבנויות כולם. האפרוח עבר זריקות עם פיקוח רבני. ההבדל בין הכשרויות השונות זה לא בפיקוח. כמעט בכל יש פיקוח ובסופו של דבר אין עם זה בעיות. לאחר מכן, כשהתרנגול מגיע בתוך הלולים או בתוך התאים על משאית אל המשחטה ומורידים אותו מהמשאית אל קו המסוע לקראת השחיטה. גם זה לא נעשה ידנית, אלא הכל נעשה בטרקטור או מלגזות, ככה שאין בעיה של חשש נפילה שהתרנגול ייפול וייפצע, ואז יש שאלה כשרותית. באופן כללי עד כאן עד השחיטה הכל פחות או יותר כמעט בלי בעיות אמיתיות. זאת אומרת עלול להיות בעיות אמיתיות, אבל לפי המצב הנוכחי של השוק אני לעניות דעתי הכל בסדר. עכשיו באים ללב של העניין שזה השחיטה. ראשית לכל, שחיטה של העוף היא מלאכה יחסית קלה. שוחטים עוף, הודו

05:36 דובר 2 ובקר. באופן כללי שחיטת העוף זה דבר קל. העופות כשהם בגודל סטנדרטי סביר. שתי קילו מאתיים, שתי קילו שלוש מאות. השוחט מחזיק את העוף ביד והוא שוחט ביד אחת ומחזיק את העוף יד שנייה הוא שוחט. בעצם מיהו השוחט? השוחט צריך להיות יהודי ירא שמיים. בעצם ההלכות של יורה דעה שזה רובן הלכות כשרות, מתחילות בהלכות השוחט. צורת השחיטה וכל הדברים האלו מתחילות מסימן י"ח בשולחן ערוך יורה דעה על סעיף על סימן א' בשולחן ערוך יורה דעה שזה הבסיס של הכשרות, מתחיל בזהות של השוחט, יראת שמיים שלו, הקדושה שלו. יש סיפור על רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סניגורם של ישראל, שפעם הוא הגיע לאיזשהו כפר. ולא ידעו מיהו. לא ידעו שהוא קדוש ישראל ותפארתו רבי לוי יצחק מברדיטשוב. הוא הגיע לאיזשהו מקום ואז הוא פוגש אותו הקצב ואומר לו "רבי יהודי, אולי אתה יודע לשחוט?" אומר לו הברדיטשובער "כן". אז הוא אומר לו, "אולי תעשה לי טובה, תשחוט לי את הבהמה הזאת. אני הולך להביא שוחט מעיר אחרת וזה לוקח זמן. אני אשלם לך פי שתיים על השחיטה. אולי תשחוט את ה, את הבהמה שלי?" אומר לו הברדיטשובער, "אין שום בעיה, אני מוכן לשחוט לך, אבל לפני זה תעשה לי טובה קטנה. אני באתי לפה, אני צריך הלוואה של עשרים רובל." הוא אומר לו, "בשביל אשתי חייב הלוואה." אומר לו, "מי אתה? איך אני יכול להלוות לך? אני לא מכיר אותך. איך אני יודע שאתה תחזיר?" אומר לו הברדיטשובער, "על עשרים רובל אתה לא מאמין לי, אבל אתה מוכן להפקיד בידיי את הכשרות של השחיטה של הבהמה? אם אתה לא מאמין שאני אחזיר לך את העשרים רובל, איך

07:50 דובר 2 אתה מאמין שאני אשחוט את הבהמה שלך כמו שצריך? איך אתה לא חושש שאני אתריף את השחיטה ואז אתה תאכיל מאות יהודים באוכל טרף? למה זה לא אכפת לך?" וכך גער בו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. והמסר מהסיפור הזה שלנו, שהאחריות של השחיטה היא אחריות עצומה ביותר. יש דברים שאף פעם בחיים לא יצליחו לדעת אם הדבר הזה כשר, אלא רק השוחט בעצמו. למשל אחד מהפרטים זה דרוסה. מה פירוש דרוסה? השוחט לוקח את הצוואר של התרנגול והוא מעביר את הסכין הולכה והבאה ועל ידי זה הסכין, הצוואר, התרנגול נשחט או ההודו או הבהמה, כבש, העז, אבל אסור לו להכות. אם הוא דוחף בכוח זה נקרא שחיטת דרוסה והבעל חי טרף. עכשיו לא רק להכות כמו גרזן, לתת מכה זה טרף, אלא אפילו אם אני מעביר את הסכין ואני לוחץ בכוח עם הסכין על הצוואר, הטרפתי את הבעל חי. אף אחד בחיים, אפילו לא אשתו של השוחט ולא הרב של המשחטה לא יוכל לדעת אם השוחט העביר ולחץ במעט ואז הבהמה, התרנגול, העוף טרף. אף אחד בחיים לא יוכל לבדוק. יש דברים שאפשר לבדוק כמו אם יש פגם בסכין, אבל אף אחד לא יוכל לבדוק את הדבר הזה. לכן השוחט צריך להיות ירא שמיים אמיתי. ובמשחטה כשרה, שזה כל המשחטות, יכול השוחט לקחת את העוף שהוא שחט ולשים אותו בארגז שמונח בצד, כלוב של טרף, והשוחט אומר זה טרף ואף אחד לא ישאל אותו למה הטרפת את התרנגול? כי אם אתה תלחיץ אותו אולי חלילה וחס, אני לא מאמין שזה יכול להיות, חלילה וחס הוא לא יעביר, הוא לא ישים שמה את הטרף. השוחט סוברני להחליט על העוף הזה

10:22 דובר 2 שלא הייתה שחיטה כמו שצריך בלי שאף אחד יכול לראות ולשים את זה שם, ואז החששות שלו להטריף הם אינם קיימות. על כל פנים המקצוע הכי, כל הדברים האחרים שקשורים בדבר הזה של הכשרות של העוף, לא בבהמה, בבהמה יש הרבה בעיות אחרות, אבל בעוף כל הדברים האחרים הם פחות מחמישה אחוז. תשעים וחמישה אחוז מהכשרות זה איכות השוחט, יראת שמיים שלו. עכשיו השוחט יש לו סכין פחות או יותר זה גודל הסכין, לפחות פעמיים כאורך הצוואר והשוחט לפני שהוא עולה לכן השחיטה צריך לבדוק שהסכין חד וחלק. אם יש בסכין אפילו פגם אחד הכי קל, יש בזה כל מיני כללים, לא נרד לזה עכשיו, אז התרנגול טרף לחלוטין. והתרנגול או הבהמה היא לא כשרה, לא, למרות שסומכים על השוחט במאה אחוז לא עולה השוחט לשחיטה, לא רק שמספיק שהוא בודק את הסכין, אלא צריכים עוד מישהו. שניים בודקים את הסכין שהוא כשר, השוחט בעצמו ועוד בן אדם שיושב במשחטה שהוא תפקידו בודק סכינים. זה מה שהוא עושה. הוא לא עולה לשחוט אלא הוא בודק הסכינים. לוקחים את הסכין ובודקים אותו בהולכה והבאה ולראות אם הציפורן שאין שום פגם בסכין. הבדיקת הם שש בדיקות. בודקים את הסכין בחוד שלו ישר הלוך וחזור מלמטה בצד ימין למטה ובצד שמאל הלוך וחזור. סך הכל שישה. בזמן חז"ל היו בודקים שניים עשר ובודקים גם כן התופרה[?] לציפורן בודקים וגם הבשר בודקים על העץ[?], על הבשר. אבל במאות שנים האחרונות הפסיקו לבדוק על הבשר ובודקים רק עם הציפורן. כך או כך, השוחט שהוא בא, מתחיל את יום העבודה צריך חצי שעה לפני זה, רבע שעה לפני זה, לשבת ביישוב הדעת ולבדוק את הסכין, להכשיר

12:51 דובר 2 אותו, להעמיד אותו על האבן. יש כמה סוגי אבנים שאיתם מחליקים ומנקים את הסכין מכל הפגמים שיש לו, ואז הוא מגיש אותם אל בודק הסכינים ואם בודק הסכינים מאשר לו, אז הוא יכול לעלות לשחיטה, ואם לא אז הוא נשאר לשחוט. היום השוחט עובד חצי שעה ונח חצי שעה. משמרת ממוצעת של שוחט זה בין ארבע לשש שעות וזה ארבע שעות ברוטו. זאת אומרת הוא עובד חצי שעה ואז חצי שעה הוא יושב, מכין את הסכין שהוא או שיש לו סכין נוספת. הוא נח, הוא אוכל, הוא שותה, הוא קורא קצת, לומד קצת נרגע ועולה אל השחיטה הבאה. לפני כל עלייה לשחיטה כמו שאמרתי שניים בודקים את הסכין. הסכינים של היום סכינים מאוד מאוד איכותיים עשויים מברזל יצוק היטב, ככה שבדרך כלל כמעט ולא מוצאים אחרי השחיטה פגמים אמיתיים של טרף. מלאכת בדיקת הסכין היא מלאכה מאוד מאוד מורכבת. צריכות בן אדם מאוד מאוד מיושב ורגוע, בעל חוש הרגשה מאוד מאוד גבוה כדי לעבור עם עם הציפורן על הסכין. לפעמים אני בא למשחטה ואני עובר ואני אומר הכל טוב ואז אני מביא אל הבודק שלנו שיבדוק. הוא אומר לי יש פה בעיה. הוא אומר לי פה יש בעיה ואני עובר, אני לא מוצא את הבעיה. ואז הוא אומר לי תעבור עוד. ואז אני אומר כי יש פה בעיה, ואז אני מגלה את הבעיה. אנשים שיש להם חוש מיוחד. לא, זה לא קשור לתחום ההלכתי והרבני. זה קשור יותר לתחום הפיזי שיש לך כוח מיוחד באצבע. יכול להיות צעיר, יכול להיות גם כן גילה[?]. ואני יכול להיות אפילו מבוגר שיש לו את העדינות ואת היכולת לחוש טוב טוב. צריכות ידיים

15:00 דובר 2 לא קרות מדי ולא חמות מדי, ואז לחוש היטב את הנקיון של הסכין. השוחט עולה לשחוט. השוחט בממוצע שוחט בין תשע לאחת עשרה שתיים עשרה עופות בדקה. הוא עומד והגוי מגיש לו את העוף. הוא תופס אותו ביד ומושך את הצוואר ושוחט. בודק תקיפת גודל שהשחיטה הייתה כמו שצריך ומניח את העוף השחוט בתוך קנקן שהוא מתחיל במסע שלו למריטת הנוצות ונמשיך עם המסע של התרנגול בעוד רגע. כל חמש דקות, שזה אומר כל בערך בממוצע חמישים עופות, כי אם הוא שוחט בממוצע כעשר, כעשרה תרנגולים בדקה, כל חמש דקות השוחט בודק את הסכין. הוא באמצע השחיטה הוא בודק פעמיים הולכה והבאה על החוד, לא בודק את כל הזה. אם הוא לא מצא שום בעיה ממשיך הלאה. כל חמש דקות נדלקת לו מנורה לתת לו תזכורת. אדוני השוחט, זמנך לבדוק את הסכין. אם זרם זרם, אם לא זרם, נגיע כעת מה קורה אם יש לו פגם? קודם כל הרמפה של השחיטה, המקום שבו עומדים השוחטים. בוא נגיד במשחטה שאני נותן כשרות עומדים כעשרה שוחטים, עשרה שוחטים שוחטים בממוצע כתשעים וחמישה מאה עופות בדקה. זאת אומרת כל אחד שוחט כתשע וחצי עשרה עופות בדקה. אם יש פגם, הדבר הזה הוא נדיר. נדיר זה אומר שזה קורה פעם בשנה או בשנתיים, שהיה פגם בסכין ברמה של טרף כחגירת ציפורן או כחוט השערה שממש אתה עובר. מה עושה את זה טרף? שאתה עובר עם היד עם הציפורן ונתקעת בסכין, עם היד ציפורן אתה לא ממשיך לעבור. פשוט חגירה, פשוט נתקעת והציפורן לא יכולה ללכת הלאה. או שאתה עושה עם השערה של הזקן אתה נתקעת. זה טרף גמור. הדבר הזה הוא נדיר בעופות

17:31 דובר 2 אבל אצל תרנגולי הודו זה קורה יותר. מדוע? כי העופות גדלים בדרך כלל בלולים ובתאים קטנים נקיים, אבל ההודים הם, א', יותר בוגרים. שוחטים אותם בני ארבע, חמישה, שישה ואפילו שבעה חודשים. הלולים של ההודים מאוד מלוכלכים בבוץ ובהרבה מאוד פסולת ששמים על הרצפה כדי שהם לא יקבלו בקטריות ולכלוכים ברגליים. אז הלולים שלהם מאוד מאוד מלוכלכים וכשהם באים לשחיטה, צוואר השחיטה שלהם מאוד מלוכלך, יכול להיות בו אבנים גם. גם ההודים אוכלים פסולת, אוכלים זכוכיות. ההודים יכולים לאכול מסמרים, זכוכיות, אבנים. מה שלא זז זה ההודים יכולים לטרוף אז לפעמים תוך כדי השחיטה הסכין נפגעת ובהודים הדבר הזה הוא קיים הרבה מאוד. אני יכול לומר שבמשחטה שאני נותן כשרות בהודים בממוצע פעם ביומיים שלושה נתקע סכין, בעוד במשחטת העוף יכול להיות פעם בשנה, יכול להיות פעם בשנה וחצי שיגיע למצב של טרף גמור. אולי קצת פחות, אבל זה סדר גודל של חודשים ארוכים. ניגש לסיטואציה שיש טרף, יש טרף. זאת אומרת הסכין נפגמה לפגם שיש טרף. כאן אנחנו באים לדיון ההלכתי של ביטול. כפי שכולנו יודעים כשרות יש לה ספר הלכות שזה שולחן ערוך. כשרות לא בא מהבטן שלי ולא בא מהחומרות של הסבתא, אלא יש לזה דין של רבינו, הגמרא מסכת חולין, משם זה הרמב"ם, הראשונים, עד שהוא מופיע להלכה בשולחן ערוך וברמ"א. לפי ההלכה תרנגול טרף שהתערבב בשני תרנגולים כשרים אז זה בטל ברוב. אלא מה? אני לא אאריך עכשיו בהלכות האלה. יש בשולחן ערוך בסימן ק"א שלא בטל ברוב אם זה נקרא חתיכה ראויה להתכבד. מה זה אומר חתיכה ראויה להתכבד? אם יש לך חתיכה מכובדת שאתה יכול להגיש אותה לאורח על השולחן, אז אם חתיכת

19:49 דובר 2 כזאת של טרף התערבבה באלף או באלפיים או בעשרת אלפים תרנגולים, חתיכות לא כשרות, כולם טרף. זאת אומרת מה בטל ברוב או בטל בשישים רק דבר שלא נקרא חתיכה ראויה להתכבד או לא בריה או לא דבר שבמנין, לא נרחיב עכשיו בפרטי העניין. נחזור לענייננו. אם נשחט התרנגול ונמצא סכין טרף מבחינת הרב, רב המשחטה: כל החמישים תרנגולים הוא שחט חמש דקות, בתום החמש דקות הוא מצא בסכין שלו טרף. מבחינתי כרב המקום כל החמישים תרנגולים ששחט השוחט ב-ב-בחמש דקות האחרונות הם טרף. יכול להיות שזה כבר קרה לו בתרנגול הראשון. אני אין לי מושג מתי הסכין שלו נטרפה, אבל מולו יש עוד תשעה שוחטים שזה כשר אז ודאי שזה בטל ברוב. אבל אם אני יודע על האירוע הזה עוד כשהתרנגול נמצא בנוצותיו ואז לדעת כל ההלכות, אולי הרא"ש חולק על זה. אבל גם השולחן ערוך וגם הרמ"א, התרנגול הזה הוא בטל ברוב. בקיצור, התרנגול הזה הוא כשר וממילא אני העופות האלו יהיו כשרים ולא למהדרין מן המהדרין לא יהיה חלק, אבל מבחינה הלכתית הדבר הזה הוא כשר. למה? כי הוא בטל ברוב. אבל אם השוחט לא בדק בתום חמש דקות אלא התרשל בתפקידו ואז התרנגול המשיך את המסע שלו שנגיע איתו עוד מעט, והוא הגיע כבר לצ'ילר לבריכה גדולה שבה הוא נמצא עם עוד כמה אלפי עופות בצ'ילר, יכול להיות שלושת אלפים מאה או שלושת אלפים מאתיים עופות, ואם רק שהוא הגיע לצ'ילר שהוא כבר נקי מהנוצות שלו, אז הוא כבר נקרא חתיכה ראויה להתכבד. לדעת הרמ"א ולדעת המהר"ן[?] השולחן ערוך לא. על דעת הרמ"א הוא נקרא חתיכה ראויה להתכבד. אז אני צריך לקחת את השלושת אלפים מאתיים

22:06 דובר 2 עופות ולזרוק אותם לטרף, ואז השוחט הזה הוא בעצם אשם בסיטואציה הזאת כי הוא לא בדק את הסכין בתום חמש דקות. הסיטואציות האלו, סיטואציות נדירות שהן יכולות לקרות פעם בכמה שנים, כי א. הסכין לא פגומה וגם הדבר שני השוחט הוא באמת בודק כל חמש דקות. אם הוא לא יבדוק כל חמש דקות יש ביקורת. כל המקומות, כל המקום מצולם. יש בן אדם שתפקידו לעבור על ה, על השחיטה, על המצלמות ולראות שהוא באמת בודק כל חמש דקות. יש גם מעליהם מפקח על מעל כל הסרט השוחטים עומד בן אדם מעל, גם רב, שהוא מפקח עליהם, שהם עובדים כמו שצריך והם בודקים את הסכינים ואין בעיות בשחיטה. על כל פנים, הדברים האלו הם רק בעולם התאורטי וכמעט שלא קורים בעולם המעשה. רק אני רוצה להסביר, להרגיע את הציבור שמדברים על ביטול ברוב או ביטול בשישים. כל מי שאוכל אוכל, כל תעשיית המזון הכשרות בנויה על ביטול. אתה אוכל תבלינים, אתה קונה פפריקה. נראה לך שחברת הכשרות של רב הכשרות, המשגיח שלו בדק כל גרם מהפפריקה? נראה לך שהוא בדק כל, כל דבר ודבר ב-ב-ב-בתבלין שאין בו חרקים? לא, אלא לפי ההלכה. אתה לוקח את השק, הגיע לך קונטיינר, הגיע לך משטח עם שלושים שקים שכל שק מכיל עשרים קילו. אתה בודק בשתי שקים מדגמית שניים שלושה קילו. מה אם אין חרקים? יכול להיות שיש חרקים במקומות אחרים על פי ההלכה אם בדקת ולא מצאת שלושה חרקים, אני מתייחס אל כל זה ככשר. אתה מדבר כעת על קמח שהוא עבר מסננת. יכול להיות שנכנסו חרקים אחרי זה או לפני זה. לכן אני לא רוצה כעת להיכנס בכל סוגיות הכשרות. הכשרות של

24:07 דובר 2 בני אדם בנויה על השולחן ערוך ולא על חומרות שאנחנו מביאים אני לא יודע מאיפה. אז אם לפי שולחן ערוך הדבר הזה הוא כשר למהדרין מן המהדרין אז הוא כשר. ובן אדם אומר אני רוצה להחמיר בזה, אבל יש פה שק שלם של כשרות בכל תחומי המזון כולו ולא תגיד אם אני אעשה את זה בבית שלי לא יהיו בעיות. תשחוט את התרנגול בבית שלך לא יהיה בעיות. אתה יודע לבדוק צומת הגידים? אתה מבין בראייה של תרנגול? מאיפה אתה מבין בדברים האלה אם זה כשר או לא כשר? אתה יודע מה זה בוקא דאטמא? אתה יודע מה יכול להיות הבעיות בכנפיים? אתה יודע איך אתה יכול להעמיד סכין ברמה הגבוהה ביותר? מי יכול להעמיד סכין? בן אדם שישחוט פעם תרנגול בשבוע או פעם בחודש, או בן אדם שזה עבודתו ללטש סכינים, מקצוען בודק סכינים, רב משחטה, רב כשרות. זה זה הרמות של הכשרויות. אז אם אתה אומר אני אעשה לעצמי בבית, אתה לא תגיע לרמה של הכשרת התרנגול, לא בסכין ולא בבדיקות ולא במליחה לרמה שמגיע במשחטה. שמה מגיעים לרמות הכי גבוהות של הכשרות. אז לפעמים אתה אומר לפעמים משתמשים עם קולות אבל זה לא קולות, זה דין השולחן ערוך שזה כשר לכתחילה למהדרין מן המהדרין. ולפעמים אם אתה אומר אני לא אסמוך על זה, אלא אני אעשה דברים אחרים בעצמי, אתה תגרום לעצמך קולות שבעתיים יותר גדולות. תטריף את המטבח שלך אם אתה לא יודע איך להכשיר ותכשיר ותטריף את השיש ואלף אחד דברים. לכן אני יכול להגיד כרב נותן כשרות בעשרות תחומים בעשרות סוגי מזון של הכשרויות של העוף היום אני מדבר עכשיו

25:43 דובר 2 על העוף, שזה באמת נדיר שיש בזה זה כשר למהדרין מן המהדרין בלי כל חשש. אז השוחט עומד על הרמפה, רמפה של השחיטה. יש שמה הרבה מאוד רעש. הרמפה עומדים עליה חוץ מעשרת השוחטים, השוחטים עוד עשרה גויים שכל אחד מגיש את התרנגול. ראש הגויים שהוא מפקח עליהם, הרב שמפקח על הרמפה הזאת, הרמפה עומדים עליה בממוצע עשרים וחמישה אנשים ויש שמה אור גדול כדי שיראו ולא יהיו תקלות בשחיטה, ויש שם הרבה רעש של התרנגולים ומשאיות שנוסעות עם התרנגולים, החיות שמגיעים אל השוחטים ומשאיות שנוסעות עם הקנקנים עם התרנגולים, עם השחוטות שנוסעים להמשך הדרך. אז אנחנו נמצאים עם השוחט שמחזיק את התרנגול ביד, שוחט אותו ומשתדל לבדוק מיד תקיפת אגודל ולשים את התרנגול בצורה הפוכה כדי שהדם שיוצא מהקנה, מהצוואר ומהוורידים יצא החוצה. כאן התרנגול יוצא במסע שלו לעבר המליחה. דבר ראשון צריכים למרוט אותו מן הנוצות. בערך שתי דקות וארבעים מרגע שהשוחט גומר את השחיטה שלו עד שהתרנגול יוצא מהמכונות האוטומטיות שמנקות את הנוצות מתוך התרנגול. לאחר מכן התרנגול ממשיך במסע שלו לבדיקת ניקיון של הנוצות ידנית, כי המכונות לא מנקות במאה אחוז. יש לזה משמעויות הלכתיות בסוגיה שדיברנו מקודם על ביטול. אם זה היה נקרא חתיכה רלוונטית כבד או שלא. על כל פנים, יש עוד שלוש דקות עד שהתרנגול מנקה מתנקה מן הנוצות, קוצצים, קוצצים לו את קצוות הכנפיים כדי ששם יש הרבה דם שלא יהיה צרירות דם. אני אפרט את זה בהמשך. אני רוצה לחזור חזרה אל, אל מקום השחיטה. השוחט מרים את התרנגול ביד. לפע-- הוא חייב לשחוט אותו. התרנגול הזה, בין אם הוא טרף, בין אם הוא לא טרף, התרנגול הזה אסור

28:12 דובר 2 לו לחזור חי. הוא הגיע מהלול. יש פיקוח וטרינרי, גם אם השוחט מרים את התרנגול והוא רואה שהוא, התרנגול הזה חולה, התרנגול הזה טרף, השחיטה הולכת להיות לא כשרה, הכנפיים שלו שבורות, הוא חייב לשחוט את התרנגול. כעת הוא גמר לשחוט, הוא מחליט לפני זה שהתרנגול הזה טרף. הוא שם את זה בכלוב של הטרף. הוא עוזב את המקום שלו, הולך לצד כלוב טרף, שם יש משגיח שמפקח שלא יחזור חזרה בטעות על ידי הפועל הגוי. לפעמים הוא רואה שהכנף של התרנגול שמוטה וממילא הכנף הוא אסור. לפי ההלכה, השחיטה של השוחט מתירה את העוף כולו, את הבעל חי כולו, אבל היא לא מתירה את האיבר שנתלש ממנו או איבר המדולדל שנתלש ממנו לפני השחיטה בחייו. אז אם הכנף הייתה שמוטה לפני השחיטה, השחיטה לא תתיר אותו. עכשיו השוחט מרים את התרנגול והוא מרגיש שהכנף שלו שבורה, שמוטה עוד לפני השחיטה. אחרי השחיטה הוא חייב לשחוט את התרנגול, אבל אחרי השחיטה הוא צריך לשים אותו באגף מיוחד שבו יבוא אחר כך המשגיח ויפקח שמורידים את הכנף הזאתי, שהכנף היא לא כשרה, כי היא איבר מן החי שאסור אפילו לגויים, ואז התרנגול הזה חוזר חזרה למסוע, לקרסים, להמשיך במסע שלו של המריטה. אנחנו ממשיכים הלאה אל הכנפיים. בעצם אחד הדברים המיוחדים בכשרויות המהודרות ביותר זה עניין של צרירויות דם, ואני אסביר המשך, אני אאריך בזה יותר בהמשך כשנגיע למליחה. לפי ההלכה, מליחה של בשר כשרה אפילו אם הבשר עבה מאוד. אפילו אם אתה לוקח חתיכת בקר שהוא ברוחב של עשר, חמש עשרה סנטימטר, מלחת אותו היטב משני הצדדים, עשית את כל תהליך המליחה שנראה אותו בהמשך, ה-הדם כולו יוצא לפי הלכתי

30:36 דובר 2 ממה שבפנים. אם עקרת בית לוקחת בשר קפוא מוכשר, לא רק כשר, אלא מוכשר מהמלח, מהדם על ידי מלח, והיא פותחת את השקית הקפואה ויוצא לה נוזל. זה לא דם, זה נקרא מוהל בשר שזה כשר לכתחילה למהדרין מן המהדרין ואין חולק בדבר, כי המליחה מוציאה את כל הדם הטרף ואחרי המליחה הכול כשר בלי שום חשש. אבל המליחה מוציאה רק את הדם הטבעי הבלוע באיברים או בכלי הדם לפי הטבע. אם הבשר, העוף, הבהמה קיבלה מכה בחייה ואז נוצר כיס של דם, שהדם הזה הצטבר במקום המסוים הזה, זה נקרא צרירות דם, נצרר, נכלא דם במקום מסוים, כאשר תמלח את העוף מסביב הדק הדק היטב היטב עם הבשר-- עם הכיס הזה הוא סגור בפנים העור והבשר, הדם לא יצא החוצה והדם הזה יהיה טרף. ולא רק שהדם הזה יהיה טרף, אלא כיוון שהוא היה עם מלח, הרי הוא בעצם היה בו קצת בישול, המלח קצת בישל אותו מבחינה הלכתית, והוא יהיה אסור גם כדי קליפה. יש לזה הרבה צדדים הלכתיים שנגע בזה בהמשך. ולכן כאשר אדם פותח את העוף הקפוא טרי, את הבקר, את ההודו בבית שלו, והוא רואה דם שיוצא צבע אדום זה לא דם, זה מוהל בשר שזה כשר לכתחילה. אבל אם הוא רואה כיס של דם אני כבר אתן כמה דוגמאות. הוא צריך להוריד את זה ולא חלילה לשים את זה בתוך הסיר. זה טרף גמור וגם לא עוזר שתעשה את זה על האש אחרי המליחה זה טרף גמור. אתה צריך להוריד את זה ולהוריד עוד קצת כדי קליפה, לחתוך טיפה מהבשר עצמו שאין בו את הדם. זה מצוי מאוד, מאוד הרבה בקצוות של

32:54 דובר 2 הכנפיים, הקצוות של הכנפיים של העוף, יש בו הרבה מאוד צרירויות של דם, ולכן לפי החוק של הרבנות הראשית לישראל, שהם האחראים הראשיים על הכשרויות של כל הארץ של כל מדינת ישראל, שהם עושים מלאכת קודש, אי אפשר לתאר את העבודה הקדושה והמיוחדת שהרבנות הראשית לישראל עושה, ולא כעת המקום להרחיב בזה. אז צריכים לקצוץ את קצוות הכנפיים. יש כאלה שמורידים את כל הכנף השלישי. ובאמת ההבדל הגדול שבין העוף שמגיע לרמת המהדרין הגבוהה ביותר, חלק בד"צים לעוף הרגיל שהוא גם כן נקרא מהדרין, זה לא בהכרח בסכינים. יכול להיות שהשוחטים והחלקים בבד"צים יהיו פחות איכותיים. אולי הם מקבלים פחות שכר, אולי ברבנויות הרגילות יכול להיות שיש שוחטים יותר איכותיים כי הם מקבלים יותר שכר ויש להם עבודות יותר קבועות, אבל דרך זה בבדיקות הגידים והריאות נגיע בהמשך. אין בהכרח שיש שיש יתרון בבד"צים יש יתרון אחד אם זה בד"צ איכותי שהוא בודק להוריד את כל כתמי הדם לפני המליחה. את כל הצרירויות דם אני אסביר עוד מעט. יש לזה גם כן חסרונות. אני אגיע לזה עוד מעט בהמשך. ולכן אם בן אדם קונה לא בחלקים וגם אם הוא קונה את זה בחלקים, הוא רואה כתמי דם חייב להוריד את זה. לא צבע אדום של נוזל צבע אדום שנוזל מהעוף. אין עם זה שום בעיה מהעוף או מהבקר או מההודו זה כשר לכתחילה למהדרין מן המהדרין בלי שום חולק בדבר. אם אתה רואה כתם דם בעיניים זה טרף. אגב, זה גם לא פשוט, כי אם הצרירות דם נעשתה אחרי השחיטה המכה היא אבל זה לא טרף. אבל אני לא יכול. אבל לא כל אחד בקיא בעניינים האלה. לכן בן אדם

34:59 דובר 2 צריך להתנהג שאם הוא רואה כיס של דם בתוך הבקר או תוך העוף לחתוך את זה ולזרוק לזבל. נמשיך הלאה במסע של העוף אני חוזר שוב. הייתה השחיטה. המכונות ניקו את הנוצות. הבני אדם הפועלים עברו להוריד את הנוצות הקטנות, קצצו את קצוות הכנפיים וכעת אנחנו באים לדבר שנקרא צומת הגידים. גידים זה בעצם רצועות שנמצאים בגוף של הבעלי חיים, שהם כאילו חבלים חזקים מאוד לפי ערך משקל הגוף. לכל בעל חי יצר הקב"ה גידים מותאמים חסדי השם יתברך, שהגידים הם לופתים את השרירים והבשר סביב העצם. לכל בעל חי, לאדם, לבהמה, לעוף, לכל יצור יש גידים. אנחנו מכירים את הגידים מפרשת וישלח בבראשית שעם הסיפור עם יעקב אבינו צולע על ירכו, ומאז נאסר גיד הנשה בבהמות, שזה מלאכה מאוד חשובה של ניקור גידים בבעלי חיים בבהמות סליחה, אבל בתרנגול הגידים הם כשרים לכתחילה בלי שום בעיה. אלא מה הבעיה בגידים? שאם הגיד הוא קרוע אז התרנגול הוא טרף. יש צומת הגידים שנמצא בשוק של התרנגול, ששם יש כמה גידים, שאם אחד מהם קרוע אז התרנגול הזה הוא טרף. כמה עד כמה מצויה הבעיה הזאת של גידים בתרנגולים של היום? במשקים רגילים בריאים הבעיה הזאת היא שולית ביותר. מה זה אומר שולית ביותר? יש דבר שנקרא מיעוט. ארבעים ותשעה אחוז מהתרנגולות זה נקרא מיעוט. יש דבר שנקרא מיעוט שאינו מצוי, שזה פחות מעשרה אחוז. במשקים בריאים כמה תרנגולים יש בהם גידים פגומים? לא ארבעים ותשעה אחוז ולא עשרה אחוז ולא אחוז, פחות מעשירית אחוז. זאת אומרת בממוצע אחוז זה אחד ממאה, עשירית אחוז זה אחד מאלף, פחות מאחד מאלף יש איזה פגום שזה טרף. עכשיו יש שלוש צורות איך

37:45 דובר 2 בודקים את הגידים. יש כאלה שבודקים את הגידים בחלק התחתון בכף הרגל של התרנגול, מה שנקרא בסלנג בצהוב. יש כאלו שבודקים בשוק בעצמו ויש כאלה שבודקים במישוש ואני אסביר את היתרונות בכל אחד מהם. יש כאלה אנשים שקונים שוק והם רואים שהשוק הזה הוא פתוח, פתוח, הוא לא שלם. שם אתה בוד-- שם הבדיקה הפנימית היא בדיקה איכותית מאוד. יש בזה מינוס. מה המינוס? שאחר כך, כאשר נגיע למליחה לפי ההלכה, כמו שהזכרתי קודם, אם אתה מולח בשר שלם, אפילו שעוביו עשרים סנטימטר או יותר, מלחת משני הצדדים זה כשר לכתחילה בלי שום ספק. אבל אם יש בו חור בפנים אתה צריך להכניס מלח בתוך החור. לא הכנסת מלח בתוך החור? לדעת הרמ"א התרנגול הזה לא הוכשר, הבשר הזה הוא טרף לאכילה. שולחן ערוך אומר בדיעבד אם נמלח מצד אחד זה כשר. כך כתוב בשולחן ערוך סעיף ח', סעיף ט', אבל ההלכה, אבל הרמ"א אומר שזה לא כשר. עכשיו, אם אני פותח את השוק ואני בודק בפנים אם הגידים כשרים או שלא, אז אחר כך כאשר הפועלים ימלחו את התרנגול הם צריכים להכניס מלח היטב בתוך החור הזה של, של השוק. זה דבר ראשון. דבר שני, לאחר מכן אם המלח יישאר בפנים ולא יצא יותר מי"ב שעות התרנגול כל השוק הזה אסור להיות טרף כי המלח מבשל את הדם. צריך לנקות את המלח אחרי זה כפי שנראה בהמשך. ולכן כאשר אתה פותח את השוק לבדוק את הגידים, אתה אמנם בודק את הגידים ואתה יודע בלי ספק בכמעט מאה אחוז אם התרנגול כשר או שהוא טרף. למה אני אומר כמעט מאה? כי לא תמיד בודקי גידים הם איכותיים. הם יודעים

40:03 דובר 2 לבדוק כמו שצריך, אבל אם הם אנשים מקצועיים, מקצועיים, חוץ מחוץ יכול להיות תמיד תקלות. אז כמעט מאה אחוז. אבל יש לך מינוס שאתה במליחה לא תמיד ולפעמים לדעת הרמ"א המליחה תהיה טרף והדם מבושל מרן חולק מקום אחד אומר זה אסור דאורייתא מקום אחד אסור דרבנן. לכן יש כאלה שאומרים אני לא רוצה לבדוק בשוק למעלה כי אני יצא שכרו בהפסדו. כמה אני, אז אני אומר אם אני כעת עוברים ליד תרנגולים ואני רואה שהיום הזה יש לי עשירית אחוז או פחות מזה טרף, מה אני אפתח מאה אחוז מהעופות שעל ידי זה אני יודע שבמליחה אני לא יכשיר את הכל במאה אחוז יהיו לי בעיות במליחה, לכן אני בודק את זה רק במישוש וראייה, כי גם כן מתוך העשירית אחוז. אז במישוש כל מי שקצת מבין, אתה משש את התרנגול, אתה יכול לדעת בוודאות אם הגידים פגומים וגם בראייה וזה מספיק. ויש מי שאומר לא. אני אבדוק למטה בצהוב, עכשיו למטה בצהוב חותכים את זה לפני המליחה ואז אין פה את הבעיה של המליחה. מצד שני, כשאתה בודק למטה אתה לא מדייק. אתה פותח למטה, אתה לא יכול לדעת במאה אחוז את הבדיקה של הגידים כמו שאתה בודק בשוק. אם כן, הסברתי את שלושת השיטות בבדיקת הגידים. יש כאלה והרבה מאוד בד"צים קטנים עושים את זה. בודקים בשוק עצמו, שיש לזה יתרונות וחסרונות, יתרונות של ידיעה כמעט מאה אחוז אם זה טרף בגידים, חסרונות מסוימים של המליחה. יש כאלה שבודקים בצהוב, שיש לזה יתרונות, שאין בעיה של מליחה, אבל אין בעיות במליחה כי חותכים את הרגליים הצהובות לפני המליחה, אבל אין לך, זה לא בדיקה של מאה אחוז

42:05 דובר 2 כמו בגידים, כמו בשוק, סליחה, בעצמו, ויש כאלה שבודקים במישוש בלבד ועל ידי הבדיקה במישוש בלבד אם אתה בודק איכותי שזה בני אדם שיושבים יום יום שש עד שתיים עשרה שעות לבדוק את המערכת, אז הם יכולים לדעת את זה במאה אחוז כי יש להם ניסיון רב שהם בדקו מאות אם לא מיליון, מאות אלפי אם לא מיליוני עופות, והם כבר יודעים לחוש בנגיעה אם זה כשר או שזה טרף. אגב, כיוון שהזכרתי את זה, אז אני אומר עוד משהו. המשגיחים, משגיחי הכשרות ב-ב-משחטות, אלו שיושבים על הגידים, על הריאות, כפי שניסע עוד מעט לשם וכן הלאה, הם לא כמו השוחטים. השוחטים עובדים חצי שעה ונחים חצי שעה, הם עובדים שעה ונחים חצי שעה. בכל זאת, העבודה שלהם לא עבודה קשה כמו השוחט. מי יכול לדמיין מה הפירוש של שוחט שהוא מחזיק ביד שלו עוף? עוף שוקל שני קילו מאתיים, שני קילו וחצי, נגיד שני קילו וחצי. אז אם מורידים בשעה עשר, בדקה עשר עופות אז יורדים עשרים וחמש קילו בדקה, בעשר דקות הוא יורדים מאתיים חמישים קילו, מאתיים חמישים קילו מורידים בעשר דקות, שבע מאות חמישים קילו בחצי שעה. הוא עובד חצי שעה. אם הוא עבד עשר שעות, יורדים שבע וחצי טון, יורדים ביד שלו. אז ממילא העבודה היא קשה. השוחט, המשגיח, לכן הוא צריך כל חצי שעה מנוחה. הוא יושב בתום החצי שעה הוא יושב, הוא נרגע, הוא תופס מנוחה קלה, הוא שותה משהו, טועם משהו שיהיה לו יותר כוח להמשיך בעבודה. אני חוזר חזרה למסע שלנו בעוף. אמרנו את השחיטה, אמרנו את הניקיון ואת קיצוץ הכנפיים. עכשיו אנחנו עברנו על בדיקת הגידים, עכשיו באים על הריאות. העוף

44:02 דובר 2 בהמשך המסע שלו יש לו מכונה שהיא מחלצת את חלקי הפנים מן העוף, היא מוציאה את כל המעיים ואת כל חלקי הפנים והריאות, ואז הריאות באות, יושבים משגיחים והם רואים את העופות נוסעים עם הריאות שלהם בחוץ, והתפקיד שלו זה לראות. אני לא ניכנס כעת בפרטי הכשרות והבדיקה של הריאות בעופות, כי הכללות של הדבר אם יש שינוי היום זה גם לא ברור. אם יש שינוי מסוים ומרגישים בעיה בכשרותית אז מורידים את הריאות, את העוף. גם זה בדרך כלל כמות מאוד מאוד קטנה. זאת אומרת גם לא חצי אחוז. יכול להיות שגם כן עשירית אחוז וגם זה אם היינו מתווכחים בהלכה על כל ריאה וריאה אם התערב או לא, גם אני בטוח שחלק מסוים מן הריאות הייתי מכשיר, אבל העלויות של להחזיק רב שיבדוק את הריאות האלה אז המפעל זורק את העופות הללו זה יותר זול לו. לאחר מכן אנחנו נדלג קדימה לחלק היותר מפורסם שזה מליחת העוף. לצורך מליחת העוף מתבצעים שלושה דברים. דבר ראשון שטיפת העוף והשריתו במים. דבר שני מליחתו. דבר שלישי ניקיונו, הוצאת המלח מן העוף. אני אסביר. בשחיטת, ב-ב-במליחת העוף גם בזה יש כמה פ-הבדלים בין סוגים שונים של כשרויות שאני כעת אסביר. קודם כל נלך באופן כללי. לפני שמולחים את העוף צריכים להשרות אותו במים וללחוץ אותו. מדוע? משתי סיבות כתוב בשולחן ערוך. סיבה אחת כי המליחה מועילה לדם הבלוע בפנים, אבל אם העוף מלוכלך בדם מבחוץ הרי המליחה רק תבשל את הדם ואז היא תטריף את החלק החיצוני של הדם. לכן דבר ראשון צריכים לשטוף אותו כדי להוציא את כל הדם שנמצא על העוף משלב כי הוא עבר שחיטה, כולו זלג דם,

46:32 דובר 2 חתכו לו פה בכנפיים, בגידים, בריאות, כולו מלא דם, שוטפים אותו שלא יהיה דם. סיבה שנייה לרכך אותו כדי שהמלח יוכל לשאוב. אם אתה תיקח עוף קפוא ואתה תשים עליו מלח אז הד-אז העוף הדם לא יצא. זה לא נקרא מליחה, אבל אותו דבר אם העוף הוא צמוק, הוא יבש, הדם לא יצא. אתה משרה אותו במים חצי שעה ואז המלח מצליח, א-אז העוף הוא יותר רפוי ואז המלח שואב את כל הדם כמו שצריך. אז דבר ראשון שוטפים את העוף. לאחר מכן משרים אותו במים כחצי שעה. עכשיו אני בא למלוח את העוף. יש גם בעיה עכשיו העוף כולו מלא מים. הבעיה הזאת קיימת במיוחד בהודים. כשאתה קונה הודו יש להם הרבה קרומים, אז הכשרות צריכה לבדוק שקודם מה הבעיה, עכשיו הוא ניגש למלח. אם העוף כולו יהיה רטוב במים אז המלח לא ידבק בעוף. תיקח, תיקח עוף, שים עליו מלח אבל כולו רטוב, המלח ינמס מ-ינמס מיד. ובפרט בהודים יש הרבה קרומים, אז צריכים לבדוק טוב טוב שכל הקרומים קרועים, שלא ייווצרו כיסי מים בתוך ה-בתוך בתוך העוף ואז המלח לא ידבק. לכן אחרי החצי שעה של ההשריה של העוף במים הוא מגיע לתוף, מיכל כזה עגול כמו מכונת כביסה גדולה ששם העוף רוקד. התגר[?] של העוף רוקד בפנים והוא יוצא מכל המים ואז הוא מגיע למולחים, וגם כאן יש בד"צים שרוצים שהמולחים יהיו יהודים יראי שמיים, ויש כאלה כשרויות שמסתפקים שהגוי מולח אבל עומד משגיח ומשגיח כל הזמן על המליחה. כאן יש הבדל שונה בין כשרויות שונות. יש כאלה שהם היום כשקונים את העופות, בדרך כלל תשעים וחמישה אחוז מהעופות שמוכרים הם חתוכים חזה, שוק, ירכיים ולא

49:09 דובר 2 קונים אותם שלמים. יש היום, יש כשרויות שחותכות את העוף לפני המליחה ויש שאחרי. מה היתרון בכל אחד מן הדברים? כאשר אתה פותח את העוף לפני המליחה, אז אתה כביכול יודע שדבוק מלח משני הצדדים היטב, כי אם העוף פתוח זה כמו פלטה. אתה שם מלח פה ומלמטה ואז זה בסדר כמו שצריך. מצד שני יש לך מינוס. מה המינוס? שאם העוף ח-ח-נחתך אז העור של העוף לא דבוק. בטבע הדברים אתה חותך את העוף אז העור הוא יוצא ואז לפעמים העור לא ח-ח-שוכב ואז אתה מולח. אז קודם כל יש שאלה אם זה נמלח מצד אחד או שלא, כיוון שאם העור לא דבוק לבשר לכאורה אתה צריך להכניס גם כן מלח בין העור לבשר. השריד יהודה[?] של אדמו"ר הזקן אומר שזה בסדר, אבל לפעמים אתה מולח והעור דבוק לבשר, ואז שהעוף ממשיך את המסע שלו על שולחן המלח, העור יכול לזוז לצד ואז ממילא יצא שמלחת רק מצד אחד שזה לדעת הרמ"א לא כשר. מצד שני, אם אתה מולח את התרנגול שלם אז אין לך בעיה כי המליחה היא כמו שצריך כי העור לא קרוע. מצד שני אתה אומר אני לא רואה בפנים שנכנס מלח כמו שצריך, כי אתה רואה רק מבחוץ ובפנים אתה לא רואה. אז אם אתה יש לך מולחים איכותיים שהם באמת מכניסים את המלח כמו שצריך בפנים כמו שצריך, אז במילא אתה עונה במליחה של עוף סגור גם על החיסרון שיש מלח בפנים, וגם אתה עונה על העניין הזה שלא יכול להיות מצב שיהיה נמלח מצד אחד שמלחת על העור ובאמצע הדרך העור זז לצד שגם לדעת הרמ"א זה לא יהיה כשר.

51:19 דובר 2 שעה שלמה העוף שורה במלחו. יש אומרים שמספיק שליש שעה, לחומרה זה שעה כדעת הרמ"א. למעשה בדרך כלל במשחטות העוף נמצא במלח כשעה ועשרה. לאחר מכן זה העוף הזה הוא נשחט. השוחט, המולחים שמים אותו על גבי שולחן והשולחן יש לו מסוע, והמסוע הולך לאט לאט, לאט לאט ואז בתום השעה ועשרה. למה זה שעה ועשרה? כי לפעמים המולחים יזריקו את העוף טיפה קדימה, אז הוא לא יעשה את המסע שעה שלמה אם זה יהיה רק שעה. לכן עושים את זה שעה ועשרה או יותר, ואז אפילו שהתרנגול נזרק טיפה קדימה הוא יהיה לפחות שעה. למרות שמבחינה הלכתית גם גם שליש שעה זה יהיה כשר, ואז התרנגול נופל מהמסוע שמהשולחן נופל למקום נמוך יותר ומהמכה קוראים לזה בהלכה ניעור, שזה אומר לנער את המלח, ויש מקומות ששמים גם כן תוף עגול כמו התוף, כמו מכונת כביסה שהיה לפני המליחה שתפקידו היה לדאוג שהעוף יהיה נק-- יהיה יבש יותר והמלח ידבוק בו. אותו דבר יש גם כן תפקיד פה לתוף הזה לנקות את המלח היטב, כי אסור למלח להישאר על העוף, ואז משרים את העוף בשלוש בריכות. זה יכול להיות בשנייה אחת פשוט להרים את העוף ולשים. עכשיו זה בא בתוך צ'ילר ארוך שזה העוף עובר שלושה שלבים ואז העוף הזה סיים את תפקידו הכשרותי. כעת התפקידים של המשגיחים האחרים זה לראות שהעוף הזה נארז עם החותמת של הכשרות ושחלילה וחס לא יהיה ערבוב של העופות הטריפה עם העופות הכשרים. בדרך כלל, בכל משחטה ישנם שלושה סוגי עופות יש את הכשרים שזה נמכר עם הרי-- עם חותמת הכשרות של המשחטה, יש את הטרף שזה נמכר, שזה עופות בריאים, רק יש שם

53:37 דובר 2 בעיות כשרותיות, אז זה נמכר על יד-- זה נמכר כטרף, שזה דבר מיוחד בפני עצמו שה, שהרבנות צריכה של המשחטה צריכה לפקח שזה לא יזלוג חלילה ליהודים, אז זה יימכר בין הגויים שקונים טרף ויש דבר שהוא לא ראוי לאכילה, שזה חלק מוריד השוחט חלק מוריד הווטרינר שנמצא בכל משחטה שזה נקרא פסדים שזה זורקים את זה לזבל, טוחנים את זה, זורקים את זה לאשפה. נעבור כמה מילים, אנחנו קרובים לסיום. נעבור בכמה מילים לחלקי הפנים. כבד, בדרך כלל במשחטות הרגילות מוכרים אותו כמו שהוא. עכשיו אני רוצה להסביר את ההלכה של הכבדים. בשר שהוא לא מוכשר, כלומר שלא מלחו אותו במלח, לא משנה אם זה כבד או שזה בשר אחר, אם אדם קונה בשר כשר אבל לא מוכשר. על מנת להוציא את הדם מתוכו לפני האכילה לא ניתן כמובן לבשל אותו, לא במחבת ולא בתנור ב-ב-בתבנית, אלא צריך לצלות אותו על האש כדי להוציא את הדם שנמצא בתוך הבשר. יש לנו שתי דרכים, או למלוח אותו שהמלח שואב את הדם מתוך הבשר, או לשים אותו על גבי אש והאש שואב את הדם ועל ידי זה הבשר יהיה בלי דם. איך טכנית בעולם שלנו איך עושים את האש? אז יש כאלה, אפשר לעשות את זה על האש במנגל ואפשר לעשות את זה, אני שוב פעם מדבר על שעושים על האש בשר שאינו מוכשר. אם אדם שעושה על האש בשר מוכשר, אין בזה שום הלכות. בשר מוכשר אתה יכול לבשל אותו, לעשות אותו על האש, לעשות מה שאתה רוצה. עכשיו אני מדבר על בשר שהוא לא מוכשר, נגיד הכבד לא ניתן למלוח אותו, חייבים לצלות, לצלות אותו על האש. איך אוכלים

55:52 דובר 2 את הכבד? אז דבר ראשון צריכים לשטוף אותו היטב שלא יהיה עליו כתמי מים, מי שזוכר גם כתמי דם. גם דיברנו קודם בעוף, לפני המליחה צריכים לשטוף אותו שלא יהיה לו דם חיצוני, אותו דבר פה, לפני שהבן אדם עושה את הכבד על האש הוא צריך לשטוף אותו שלא יהיה עליו דם, ואז הוא חותך בו שתי וערב או שהוא עושה בו נקבים ואז הוא מניח את הכבד על האש כאשר השתי והערב והנקבים כלפי מטה לכיוון האש, לעזור לדם ליפול למטה לאש, לצאת. לפני זה לפי דעת הרמ"א צריך לפזר מלח גס קצת צמוד לצלייה על האש ואז צולים את זה, שורפים היטב ואז אפשר לאכול את זה. אחרי הצלייה, לפי דעת הרמ"א צריך לשטוף את זה במים ואז זה ראוי לאכילה. עכשיו בשר שלא נמלח שלושה ימים, שבעים ושתיים שעות שהבשר לא נמלח, אחר כך כשאתה עושה אותו על האש אתה לא יכול לבשל אותו. כלומר כבד שאתה קונה חי, כלומר הוא לא אפוי, הוא לא צלוי על האש, הוא לא נשרף על האש. אז אתה אחרי ששרפת אותו על האש הוא כשר לאכילה, או אתה יכול לבשל אותו אחר כך, לשים אותו בתוך סיר, לשים אותו עם כל מיני דברים אחרים. אין שום בעיה. אבל אם הבשר הזה, הכבד הזה לא נמלח שלושה ימים אחר כך, אפילו שאתה בישלת אותו, אפילו שאתה צלית אותו על האש, אתה לא יכול לבשל אותו. לכן לפי חלק מהפוסקים אסור להשאיר את הכבד או את הבשר אחר שהוא לא נמלח שלושה ימים, מפני החשש שמא אחרי הצלייה באש יבשלו אותו. מה עושים על מנת לפתור את הבעיה הזאת? אם שמת

58:12 דובר 2 מים על הבשר שאינו מוכשר או על הכבד בתוך השבעים ושתיים שעות מרגע השחיטה, אז אתה מונה לו עוד שבעים ושתיים שעות פחות שעה, ואז שוב פעם אם אתה צלית אותו אתה יכול לאחר מכן לבשל אותו. עכשיו שאדם קונה כבד חי הוא צריך להסתכל עליו. ראשית כתוב עליו את תאריך השחיטה, ובדרך כלל גם כן כתוב עליו את שעת השחיטה. אז אם הוא קונה כבד טרי אז הוא יודע בעצמו. קניתי את זה היום בבוקר. כתוב עליו שהכבד הזה הוא מתרנגול הודו שנשחט-- עוף שנשחט אתמול. אז אני בתוך שבעים ושתיים שעות צריך לצלות אותו על האש. לא צליתי אותו בתוך שבעים ושתיים שעות. יש לי פתרון לשפוך עליו מים, פשוט לשים אותו מתחת לברז לדקה אחת ואז יש לי מרגע ששפכתי עליו מים עוד שבעים ואחד שעות. לא עשיתי זה עוד שבעים ואחד שעות. זה כבר לא בריא. לתרנגול-- לכבד, הבשר יתקלקל, אבל אני יכול לעשות עוד הפעם, לשפוך עליו מים ולספור שבעים שעות וכן הלאה. ואם קניתי כבד קפוא, שאז בדרך כלל סביר להניח שברגע ששחטו באותו יום הקפיאו. יש גם מחלוקת האם ההקפאה זה נקרא תמי ו אני סופר שבעים ושתיים שעות מהפשרה או שלא, אבל לא זה הנקודה. יש כאלה שסוברים שאם אני הקפאתי את הכבד אז כרגע ברגע שאני הפשרתי אותו אני מתחיל את ספירת השבעים ושתיים שעות או לפחות שבעים ואחד שעות. ויש כאלה שאומרים לא, הקפאה לא עוזרת, אלא אפילו שזה קפוא אני צריך לספור שבעים ושתיים שעות מרגע השחיטה, ואז אם אני הקפאתי בדרך כלל זה כבד שמוכרים אותו באיחור, לא מוכרים אותו תוך שלושה ימים ואז לפי חלק מהשיטות לא

1:00:24 דובר 2 אי אפשר לאכול את זה בכלל, כי לא משאירים בשר לא מוכשר יותר משבעים ושתיים שעות. עוד כמה הלכות בענייני הכשרות של הכבד. ניתן לצלות כבד או על האש ממש, מנגל וגם ניתן לצלות אותו בתנור. איך? אם אני יש לי רשת מיוחדת הרשת הזאת תהיה טרפה אחר כך. לא יכול לשים עליה אחר כך חלה או לחם או משהו כזה. הרשת הזאת תהיה טרפה, אבל כדי שלא יטריף לי את רצפת התנור אני צריך לשים על רצפת התנור תבנית חד פעמית. למה זה יטריף? כי הדם מטפטף מהכבד והדם הזה הוא טרף גמור. אז כדי שלא יטריף לי את רצפת התנור, אם אני פותח את התנור, שם על הרצפה שלו תבנית חד פעמית, אם יש לי רשת מיוחדת לכבדים ואני שם על זה את הכבד, עדיף לפתוח טיפה את התנור שאז גם זה נקרא מבחינה הלכתית שהאידים יוצאים החוצה ואז אני יכול לצלות את הכבדים בתוך התנור בלי חשש הלכתי. נחזור לעניינו, אם היום במדינת ישראל קשה כמעט ולא נמצא בשר לא מוכשר, גם הבשר שנשחט בחו"ל לפי חוק הרבנות הראשית, שעושה מלאכת קודש, היא דואגת שהבשר שמופיע מגיע מחו"ל יהיה מוכשר. יש חלה כי יש לא חלק אבל הוא מוכשר. מה שיש לא מוכשר בארץ בדרך כלל זה הכבדים ולבבות גם כן לא מוכשרים וגם כן אשכי ההודו, מי שקונה את זה. בדרך כלל טחול זה מוכשר וגם הכורכבן של ההודו גם כן הוא מוכשר. מי שאוכל את זה כורכבן והטחולים שיוצאים מההודים שקונים אותם בסופר זה מוכשרים. אני רוצה להעיר עוד הערה קטנה בקשר לכבד מי שקונה כבד קפוא. לפי ההלכה, אם בן אדם משרה בדם קר,

1:02:54 דובר 2 אם אדם מבשל בתוך בשר עם דם, הבשר יהיה טרף. אם אדם ייקח דם, כד וישים בתוכו עוף, הדם זה טרף. אבל אם שמת בתוכו עוף אתה שוטף את העוף, אין שום בעיה. אבל אם בתוך הדם הזה העוף שרה יותר מעשרים וארבע שעות זה נקרא עוף נכבש בתוך הדם אם זה יותר מעשרים וארבע שעות זה נקרא כבוש, כבוש כמבושל ואז הבשר הזה יהיה טרף. למשל חלב. יש לך במקרר תבנית עם בשר עוף מבושל, עוף אפוי או עוף חי וטיפטף עליו חלב. אם אתה רואה עכשיו שטיפטף עליו חלב, אתה יכול להוציא את העוף, לשטוף אותו בברז והעוף יהיה כשר לכתחילה. אתה לא צריך לקלב ולא כלום, אבל אם העוף נמצא בקערה וטיפטף על העוף הזה חלב והחלב הזה היה בתוך הקערה הזאת, העוף שרה בתוכו יותר מעשרים וארבע שעות כמו שבישלת את העוף עם חלב עשרים וארבע שעות שהעוף נמצא עם חלב אפילו שהוא קר זה כמו יתבשל כבוש כמבושל. ומילא העוף הזה הוא לא כשר. אותו דבר גם כן בנוגע לכבד. הכבד יש בו הרבה דם, לכן לא ניתן להכשיר אותו עם מלח, כיוון שהמלח לא ישאב את כל הדם מתוכו כמו שהוא שואב משאר הבשר. אז מה הבעיה? כעת אם אני לוקח כבד חי, טרי, לא קפוא, אז בתוך המגש שאני קונה, הדם זולג כל הזמן מהכבד או יותר מזה בלבבות. ואז אתה קונה מגש של כבד טרי. תסתכל שהמגש עשוי מקרטון סופג מקלקר סופג ואז הכבד לא נמצא בתוך הדם ואז הכבד כשר לצלייה. אבל אם אתה קונה את זה בתוך קרטו-- בתוך מגש פלסטיק או שהלכת בקצבייה שמוכרת טרי בסופר והיא נותנת לך

1:05:29 דובר 2 את זה, הקצב נותן לך את זה בתוך מגש פלסטיק, אז הכבד ממשיך להוציא דם ואתה לוקח את זה בתוך המגש פלסטיק משאיר את זה בבית יותר מעשרים וארבע שעות. הטרפת את הכבד, אתה לא יכול יותר לצלות אותו. זה כמו שאם, כמו שבישלת את הכבד עם דם שזה לא כשר יותר כמו בישלת את הכבד עם חלב. ויתרה מזו, בדר-- וזה נעשה בדרך כלל על ידי הקצביות בסופרמרקטים. הקצביות בסופרמרקטים הם לא קונים מהמשחטות כבדים או לבבות בתוך מגשים של קל-- של קלקר, אלא הם קונים את זה בתוך שקיות. יש משחטות של רבנים שקפדנים מאוד והם דואגים שבתוך השקיות שנמצא שמה שני קילו או שלוש קילו כבדים שבא בצורה מסחרית לקצביות, יש כאלה ששמים בתוך זה קרטונים סופגים, נייר סופג את הדם ואז בדרך כלל הכבדים הללו הם לא טרף. אבל אם אתה קונה את הכבד הזה, הכבד הוא אמור להיות כשר. המשחטה בדרך כלל רוב המשחטות בארץ כי כולן הן כשרות בלי שום חשש, אבל השקית שבה נמצא כבד שמגיעה אל הקצבייה היא יכולה להיות, סביר להניח שהייתה בקצב מרגע ששמו את זה בתוך המשחטה עד שהקצב פתח את השקית זה היה יותר מעשרים וארבע שעות ובשקית הזאת יש דם ואם אין נייר סופג הכבדים הללו הם טרף גמור. לכן צריך לשים לב אם אתה קונה כבד חי טרי. זה לא קיים בדרך כלל בכבד קפוא, כי אז הוא הוקפא ואז ממילא הכבד לא שורה בדם. אם אתה קונה כבד טרי צריך לשים לב שזה נארז על ידי המשחטה בקלקר ולא בפלסטיק. אני אחזור שוב על הכבד או על הלבבות. ל-ל-לקבוד לבבות צריך לחתוך את זה, להוריד

1:07:43 דובר 2 את כסות הלב. אני לא אדבר על הלבבות כי זה לא מצוי בדרך כלל, אבל על הכבדים שזה מאוד מצוי. להקפיד מאוד על ההכשרה שלו.