כיצד להחדיר תורה בילדינו? - הרב משה הלל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אני רוצה להתחיל באיזשהו סיפור משעשע. השקט שרר בארמון, המשרתים התהלכו על קצות האצבעות מחשש לעורר את זעמו של הצאר. הצאר אהב מאוד לשמוע סיפורים. משרתיו חיפשו בקביעות מספרי סיפורים כדי שיבואו לספר אותם לצאר, אבל הייתה בעיה אחת גדולה. הצאר לא היה מוכן לשמוע סיפורים ממוחזרים וחיפש לשמוע בכל יום סיפור חדש שלא שמע מעולם. כאשר סיפרו לו ש-- סיפור ששמע בעבר היה מצווה מבלי להניד עפעף לכרות את ראשו של המספר. אבל כיצד ניתן לדעת אם הצאר שמע את הסיפור הזה בעבר? וככה נפלו מספרי הסיפורים כזבובים, עד שאף אחד לא היה מוכן לסכן את חייו ול-- ל-ל-לגמור עם כריתת ראשו. מי האיש שירצה להיפרד מראשו בשביל שגעונותיו של הצאר? המשרתים חיפשו בכל רחבי המדינה עד שהצאר הודיע למשרתיו "כדאי לכם למצוא מספר סיפורים לפני שאתם תהפכו להיות מספרי הסיפורים שלי". המשר-- המשרתים חיפשו קדחתנות מספר סיפורים שיוכל להגיע מרצונו הטוב או אפילו בעל כורחו לספר את סיפוריו לצאר. ואז הופיע בפני המפרש-- בפני המשרתים בחור צעיר שהתנדב לבוא לפני הצאר לספר לו סיפורים. הצאר שמח למראה הבחור לאחר שתקופה ארוכה כבר לא הופיע בארמון שום מספר סיפורים. "בבקשה, בחור צעיר, שב כאן וספר לאבא צאר את סיפוריך". הבחור התחיל לספר סיפורים והוא התחיל עם הסיפור ען-- אההה דלכמן-- דלקמן. "הסיפור היה לפני שנים רבות, כאשר סבא שלי וסבא שלך בנו ביחד סככה כל כך גדולה עד שלסנאי היה לוקח יום שלם לקפוץ מקצה אחד של הסככה לקצה השני של הסככה. הסככה הייתה ענקית לפי כל קנה מידה, עד שאי אפשר היה לתאר את גודלה העצום. שמעת על הסיפור הזה?" הוא אומר לצאר. "לא, לא שמעתי על הסיפור

02:30 דובר 2 הזה מעולם". "טוב, אם לא שמעת אז מספיק לנו להיום. אנחנו נמשיך מחר. מחר אני אבוא ואנחנו נמשיך את הסיפור". למחרת בבוקר מופיע הבחור, מתייצב לצידו של הצאר, שציפה כבר בקוצר רוח לשמוע את המשך הסיפור. ובכן, מתיישב הבחור הצעיר ליד הצאר ואומר לו "אתמול סיפרתי לך על הסככה שאבא שלי-- שסבא שלך וסבא שלי בנו. ובכן, המשך הסיפור, באותה סרי-- סככה הם גידלו שור כל כך גדול עד שלסנונית היה לוקח יום שלם לעוף מקרן אחת של השור לקרן השנייה. שמעת על הסיפור הזה פעם?" "לא, לא שמעתי", והיה קצת נבוך הפעם. הבחור הזה יותר מדי ערמומי, חשב הצאר. "טוב", הבחור אמר לו, "אנחנו נמשיך את הסיפור מחר". קרא הצאר לאנשי החצר שלו, "מחר כשיגיע הבחור הצעיר הזה לספר לי סיפור, תגידו כולכם שאת הסיפור הזה, איך שהוא יספר-- יגמור לספר את הסיפור, תגידו שאת הסיפור הזה כבר שמעתם וככה ניפטר ממנו, נוכי-- נוריד לו את הראש". למחרת בבוקר מגיע הבחור הצעיר, התיישב ליד הצאר והתחיל לספר לו "כשאבא שלי ואבא שלך היו שכנים עוד בתור בחורים צעירים, אבא שלך לקח מאבא שלי הלוואה של ארבעים חביות זהב. שמעת פעם את הסיפור הזה?" הצאר חכך-- חכך בראשו במבוכה. לא ידע איך להגיב לסיפור, אבל אנשי החצר נצטוו וצעקו כולם כמקהלה אחת "את הסיפור הזה כבר שמענו!" "נכון, נכון, אבל הצאר עדיין לא ענה. אם הוא מכיר את הסיפור אומר הבחור. אתם שמעתם את הסיפור הזה? אמרו לו כן. אז אם אתם שמעתם, הגיע הזמן שהצאר יחזיר את החוב. ואז עלה רעיון בראשו של הצאר איך הוא נפטר מהבחור הערמומי הזה? אמר לו "או בטח ששמעתי את הסיפור מאבא שלי,

04:40 דובר 2 ולפי הכללים אם אני שמעתי סיפור עלי לכרות את ראשך." "אין בעיה" אמר הבחור, "אני מסכים. אבל אם כבר שמעת את הסיפור ואתה מכיר אותו, קודם כל תחזיר את החוב ואחרי זה נמשיך הלאה." הצאר קימט את מצחו במבוכה והבחור המשיך, "אם אין לך את כמות הזהב הזאת, סימן שאנחנו מדברים על סיפור אחר שעדיין לא שמעת." "ייתכן שאתה צודק", מלמל הצאר במבוכה ושר האוצר ניגש לצאר והודיע שאין לו מספיק זהב כדי לשלם את החוב לבחור. אומר לו הבחור "אז אם אנחנו מדברים אז הכל בסדר. אנחנו עדיין מדברים על סיפור שלא שמעת". הצאר הנהן בראשו בהסכמה. המשיך הבחור, "בוא נסכים על משהו אחד הרי הסבים והאבות שלנו היו ידידים. אם כן, על ידידות ארוכה צריך לשמור גם לדורות הבאים". הצאר, שחשש מהתרגיל הבא של הבחור הערמומי, לחץ את ידו בחמימות ואמר לו "יש לך את הגנתי, בחור צעיר, לשם ידידות האבות שלנו. רק את הסיפורים שלך כבר שמעתי מספיק. אני חושב שאין לי צורך יותר בשמיעת סיפורים." הסיפור משעשע. ואני חושב שמה שאנחנו הולכים לדבר היום על לימוד תורה, הטמעה של לימוד התורה. הגיע הזמן שנפסיק לספר סיפורים. כי אם אתה תספר סיפורים לילדים שלך, הם גם יספרו סיפורים לילדים שלהם. ועם הסיפורים אנחנו חייבים לגמור ונתחיל כבר לעשות מעשים. אני רוצה לקרוא קטע מאיגרת של אדמו"ר הקודם, שכאן בעצם הנקודה של להפסיק לספר סיפורים ולהתחיל להוות דוגמה אישית. אולי לפני שנתחיל עם האיגרת יש גמרא במסכת שבת בפרק שני בפרק במי מדליקין נדמה לי בדף כ"ב או כ"ג. כ"ב. הגמרא מביאה רשימה של כמה מצוות שאם אדם זהיר בהם למה הוא זוכה? הזהיר במזוזה זוכה לבית נאה.

07:09 דובר 2 הזהיר בציצית זוכה לכסות נאה. הזהיר בקידוש זוכה וממלאים לו גרבי יין. הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים. אומר רש"י הרגיל בנר נר חנוכה ונר שבת. כל המפרשים שואלים על רש"י מי לא מדליק נר חנוכה? מי לא מדליק נר? איזה אישה לא מדליקה נרות שבת? לאורך כל ההיסטוריה היהודית הדליקו ולא ראינו שיצאו להם בנים תלמידי חכמים. אז מיישבים את רש"י. איך? באיזה אופן צריכה להיות ההדלקה? אחד מהפוסקים, שהוא גם מפרש על העין יעקב, בעל שו"ת שבות יעקב, שהוא חי לפני ארבע מאות שנה בערך, הוא חיבר פירוש על העין יעקב שנקרא עיון יעקב. הוא כותב כך: "למה הגמרא שינתה בלשונה שבשלושת המצוות כאשר מדובר על מזוזה ועל ציצית ועל קידוש, היא אומרת זעיר, אבל כשהיא מדברת על נר היא אומרת הרגיל בנר, היא לא אומרת הזעיר בנר. הרגיל בנר, הוויין ליה בנים תלמידי חכמים. הוא אומר ולולא פירושו של רש"י נראה לי לפרש פירוש אחר. אני קצת, אה, בשפה מודרנית אסביר מה אומר העין יעקב. אומר העין יעקב, הנקודה הוא אומר אותה ואני אגיד בשפה שלי. פעם היה כאשר הייתה יורדת החשיכה ב-בצאת הכוכבים, גמרנו, אין חשמל, אין כלום, אתה צריך נרות כדי ללמוד. נרות זה היה מצרך יקר. אומר העין יעקב, אדם שרגיל בבית שלו שה-שהנרות דולקים בלילה כי הוא יושב ולומד, הוויין ליה בנים תלמידי חכמים, לא רגיל בנר כש-כפירוש רש"י בנר חנוכה ונר שבת, אלא רגיל. לכן לא כתוב הזעיר, הרגיל בנר. כל יום-- כל ערב. הבן שלך רואה אותך פותח ספר, רואה אותך מדליק נרות, גם אם הוא הולך לישון אבל הוא יודע שנרות דולקים בבית, ואם הוא קם לשירותים באמצע הלילה אז

09:29 דובר 2 הוא רואה את אבא שלו רדום על ספר או לומד ספר. וכאן אני רוצה לקרוא איגרת מאוד מעניינת ש-של הרבי הקודם. מצאתי אותה לפני שבועיים ככה. אני בכלל אוהב לקרוא איגרות של הרבי ושל הרבי הקודם. האיגרת מופיעה בחלק ט"ז עמוד תל"ה. ברוך השם ד' אדר שני תרפ"ט. המכתב ממוען ליהודי בשם ברוך ריזיק. שלום וברכה, הצטערתי מאוד לשמוע מפטירת חותנו, האיש ירא אלוקים והלומד תורה בחיבה תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, בבקשה למסור דברי ניחום בשמי לרעייתו וכולי. כן, הענפים הישנים אשר נשאו את פריים נכרתים ונטמנים בעפר, והאם תמורתם חדשים עולים? בלתי ספק אשר בכל דור ודור מששת ימי בראשית עד היום קוננו על ההולך, כי כן הטביע הבורא בטבע הנבראים לקונן לנעדר. רחמנא ליצלן. אבל עד כמה עלינו החיים בדור הזה לקונן על היעדרו של אחד מהדור הקודם או מדורנו? חותנו, עליו השלום, היה בעל הבית. לא הרב הגאון וגם לא רב, לא טיפס בכתלים ולא דילג בהררי עד למלאות כרסו בתוארים של סיני ועוקר הרים או עמוד הימיני ופטיש החזק. זה תוארים שרבן יוחנן בן זכאי, הגמרא במסכת ברכות מתארת אותו. אומר חותנו לא טיפס, לא דילג בהרי עד למלאות כרסו בתארים האלה, כי אם בעל הבית חנווני, בין תורה ואהבה. למדה באהבה, בחיבה, בנעימה ובעונג רוחני. תשמעו איזה מילים, איזה לשון ציורית של הרבי הקודם. בין תורה ואהבה למדה באהבה ובחיבה, בנעימה ובעונג רוחני. מה נעים הוא חותמו של דור העבר, איש בינוני, פרטי החי על אחריות עצמו, אינו חייב לעולם כלום ואין העולם חייב לו. ועמד במעלה עליונה וגדולה אשר כזו אשר לימוד התורה בנגלה ובנסתר היה כדבר מוכרח אשר בלעדו אי אפשר

12:08 דובר 2 להיות, וזולת זאת אי אפשר לחיות. יהודי חנווני בעל הבית. ההוא לא חייב לעולם, העולם לא חייב לו כלום. הטיפוס הזה הכריע בין שני מאמרים סוערים בים התלמוד באורחות חיי האדם. יש גמרא בעירובין. חד אמר פעלא דאימא מענן, ולא איברי לילה, אלא לשינתא. הלילה נברא לשינה. אנחנו פועלי היום. חד אמר לא איברי לילה אלא לגרסא. הלילה נועד שתשב ותלמד. ובא לו החנווני הרומני הזה, הוא היה מהעיר רומן, ומכריע בין שני מאמרי התלמוד ועושה לילות כימים. הוא מקיים גם פועלי דאימא מענן וגם לא איברי לילה אלא לגרסא. כמו שכתוב ותורה אור. טיפוס כזה היה חזון נפרץ בדור הקודם, כי זהו פריו של החינוך הישן אשר השריש את חיבתה של התורה בעומק לב כל ילד. זה הדוגמה האישית. אין פתרונות אחרים. אין פתרונות אחרים. והאמת הגמורה הוא אשר בצאת הילד לאוויר העולם כבר נמצא בסביבה של אהבת תורה וחיבתה. זה נושא שצריך לדבר עליו ובזמן שאני פה ידבר על נדבר. יש מושג שקצת זה נשמע לנו כזה ליטאי, אהבת התורה. לא, לא, זה לא, לא בבית ספרינו קצת. אהבת התורה וחיבתה ועוד טרם ידע הנער קרוא אבא ואמא כבר ראה מחזות של חיבת התורה. אבא מדפדף ספר גדול, אמא מעלעלת בספר עב. כנראה זה הצאינה וראינה החומש ואחיו מביט בספר קטן ומרנן. והחינוך הזה העמיד לנו גם אנשים בינוניים מלאים כל טוב ומפיקים אור נגה בחיי יושר ודרכים נעימים. זה הפשט הרגיל בנר. הילד כבר מיום גיחו מבטן אימו בן חודש חודשיים העיניים שלו קולטות. אז אנחנו יודעים שלא לשים לו חיות מעות ולא כלום, זה סור מרע. מה עם ועשה טוב? שיראה את האבא יושב ולומד

15:22 דובר 2 ולא יושב-- האבא יושב עם טאבלט עבה, טאבלט גדול והאמא יושבת עם מסך קטן והאח הקטן אני לא יודע, צופה במשהו אחר. ואתה מה? הבעלי בתים בורים ועמי הארצות. שנבין, אני רוצה לספר פה סיפור. מה כוחה של של אהבת התורה ומה כוחה של דוגמה אישית באהבת התורה? אולי לפני הסיפור עוד מובאה קטנה שהרבי כותב ב-- הרבי דיבר על זה בתשע"ד. אני בוחן לאחרונה מעבר לזה שאני בישיבה באולפנה בכפר חב"ד, אני בוחן בתלמוד תורה בנחלת חב"ד בשנתיים האחרונות. ויש כמה טיפוסי הורים. אני לא-- אין לי ממשק עם ההורים, אבל אתה רואה ושומע. יש הורים, "אני שלחתי את הילד למקצוענים, לתלמוד תורה, תפתרו לי את הבעיה". זה לא עובד ככה. הרבי ב-ב-בתשע"ד דיבר על ההורים לדעת שיחד עם זאת שהחינוך במוסד תורני הוא חשוב מאוד, הרי כדי שחינוכו של הילד יישמר צריכה להיות מורגשת בבית אווירה של תורה. גם אם הילד בא לביתו רק לאכול ולישון, צריך הוא לחוש בבית אווירה של תורה. עוד מעט אני נראה עוד מכתב של הרבי הקודם. אה, אה צ-צריכים להיות ספרים על השולחן. אל תגיד את הרמב"ם מהנייד שלך למרות שהוא מוגן בחמשת אלפים הגנות. תיקח ספר רמב"ם! ות-תגיד, תגיד את ה-- ת-ת-תלמד את הרמב"ם משמה. תיקח מ-- ספר חומש ותקרא מתוך החומש. שיראה על השולחן ספרים. אווירה של תורה נוצרת כשהאב הסוחר משתמש בכל הזדמנות בפסוק מן התורה או במאמר משל חכמינו. ה-ה-השיח והשיג הוא שיח תורני. לפני כמה זמן ישבתי באיזשהו פורום. בחור שעדיין אפילו לא נשוי, איזה פורום בישיבה, אז הוא אמר לי באופן רנדומלי-- עכשיו וראשי אני לא מבין מה זה המילה רנדומלי. הבנתי שזה אקראי או משהו

18:14 דובר 2 כזה, אז הוא מיד-- באופן רנדומלי. אני מסתכל עליו, מה זה רנדומלי? אתה, אתה לא יכול להגיד באופן אקרא-אקראי בעלמא? עוד לא יצאת מהישיבה! רנדומלי מבילי! אין מילים אחרות? אולי תגיד, ת-תשתמשו בלשון תורנית, דבריך מרפסין איגרי. תגיד למישהו היום דבריך מ-- מה שאתה אומר זה מרפסין איגרי. באיזה שפה אתה מדבר איתי? אווירה של תורה נוצרת כשהאב הסוחר משתמש בכל הזדמנות בפסוק מן התורה או במאמר משל חכמינו. כשהילד רואה בבית ספרים בכל מקום, וכן האם בשפה שבה היא רגילה לדבר אז היא מדברת, מביאה דברים מספר צאינה וראינה או מהקיצור שולחן ערוך, ולא איזו שפה חדשנית שלא שערום אבותינו. אז אל תפיל את החינוך על התלמוד תורה, זה לא נגמר שמה. היה בברנוביץ בליטא ישיבה שבראשותה עמד ר' אלחנן וסרמן. כל מי שלמד בישיבות מכיר את הקובץ שיעורים. שנה הבאה הולכים ללמוד בבבא בתרא בישיבות, אז כמעט שאין ר"מ שלא מביא את הקובץ שיעורים. ר' אלחנן וסרמן, חורף אחד מצב הישיבה, המצב הכלכלי היה קשה. הגיע לבית של איזה גביר, לא יודע אם בברנוביץ או במקום אחר, יהודי מוקיר רבנן שבאופן אישי גם היה לו קשר עם רבי אלחנן וסרמן וניגש אל הבא לבית רבי אלחנן, כאשר כולו נוטף מים עם מגפיים מבוסס בבוץ, והוא עומד מול הטירה של אותו גביר. שמו של אותו גביר היה שרגא פייבל פרנק. הוא עומד מול הטירה הזאת ולא נעים לו לדפוק עכשיו וללכלך את כל השטיחים. אז הוא ידע שיש כניסה צדדית לבית מאחורה, שהרבה פעמים יושבים שם המשפחה במטבח, ובאמת הלך מהכניסה האחורית, והוא באמת רואה וקולט שיושב שם הגביר עם אשתו ושלושת בנותיו אוכלים ארוחת צהריים או לא

21:03 דובר 2 יודע משהו, ואז הוא דופק בדלת שמה מאחורה הרבה יותר פשוט להיכנס שמה. והוא בא לדבר עם הגביר. אמר לו אני צריך, אמר לו רבי אלחנן. לך בבקשה לכניסה הראשית. תדפוק שמה. מה? מה הבעיה לדבר כאן? אמר לו רבי אלחנן גש לשמה. הוא דופק והגביר ניגש ושלושת בנותיו הקטנות. הגביר פותח את הדלת, שלושת בנותיו הקטנות איתו, והוא אומר לרבי אלחנן בבקשה כבוד הרב תיכנס, עכשיו לא נעים לו כי הוא רטוב. כבוד הרב ייכנס והשטיחים והוא מלכלך אותם בבוץ והוא מושיב אותו בטרקלין המהודר שלו על הספה, ורבי אלחנן יושב כמו על קוצים ואומר לו כבוד הרב, תרגיש חופשי משוחרר וכולו מלכלך שם את כל ה-- הסלון האיטלקי והוא מדבר איתו שהוא צריך כסף לישיבה. מה כבוד הרב צריך ונתן לו סכום הגון לישיבה. אמר לו רבי אלחנן תגיד לי לא יכולת-- תראה מה עשיתי לך כאן פיגוע? לא יכולת לתת לי זה שמה שהיינו מדברים מאחורה? אמר לו רבי אלחנן תקשיב, אמר לו אותו עשיר, אני עשיר גדול ואני כל הזמן מחנך את הבנות שלי שהכסף זה כלום והתורה זה העיקר. עכשיו אתה רצית להרוס לי את כל החינוך? בזה שאתה הגעת מאחורה, שמה הם היו רואים? ששטיחים מלוכלכים, בוץ של תורה זה השטיחים מול הכבוד של התורה של הרב, אז השטיחים גוברים, אז הכסף גובר. אז כל הדיבורים שלי היו לשווא ולריק. אני ביקשתי שאתה תגיע, וזה היה אקט חינוכי שהם יראו שהבוץ הזה זה בוץ של תורה ויש כבוד התורה וכל העושר הזה לא שווה מול כבוד התורה. לימים כמה מבנותיו ואחד מהחתנים המפורסמים, כל מי שלמד רמב"ם קצת בעיון מכיר את הספר

23:20 דובר 2 אבן האזל. את אבן האזל חיבר רבי איסר זלמן מלצר. הוא היה חתן שלו. הוא זכה לחתנים ראשי ישיבות גדולים. יש אמרה מהרבי מקוצק כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקולנו, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו. והקוצקר אמר ככה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. איך נהיה בן סורר ומורה? הוא לא שמע את אבא בקול אביו. הוא אף פעם לא שמע את אבא שלו. איזה ניגון של גמרא הוא לא שמע. איננו שומע בקול אביו. הוא לא שמע את אבא שלו אף פעם לומד. הוא שמע את אבא שלו בעסקים. הוא ראה את אבא שלו מתעניין כמה הפגנות בקפלן היו. הוא לא שמע לו את קול אביו, הקול קול יעקב, והוא לא שמע את קול אמו. אולי כשאימא שלו ב-ב-בעומדת ליד הנרות ובוכה הוא לא שמע את זה. אז התוצאה היא, אומר הקוצקר, בן סורר ומורה. בהמשך, ותפסו בו אביו ואמו ואמרו בנינו זה סורר ומורה, איננו שומע בקולנו. דורשת הגמרא בסנהדרין, מכאן שהוריו לא היו חירשים. אם הם חירשים, אין דין בן סורר ומורה. שואל הקוצקר מה הקשר? איננו שומע בקול אביו זה נאמר על הילד. זה לא נאמר על ההורים שהם לא שומעים. וגם פה המשיך הרבי מקוצק ואמר אם איננו שומע כי האבא שלו לא שומע. אם הוא לא שמע בקולנו כי אתה לא שמעת את מה שאתה מדבר בכלל. יש ביטוי בחושן משפט בכמה מקומות, הש"ך מביא מהראשונים... כמו שנגלה אליי בעל החלום. ככה יש כמה... כתוב בפוסקים נגלה אליי בעל החלום. הבורדיחי[?] מביא את זה לגבי נדמה לי שכירות פועלים בכמה-- זה מופיע על שלוש מקומות בחושן משפט שבעל החלום אמר להם איזה--

25:50 דובר 2 ויש על זה דיונים האם פוסקים לפי זה או לא פוסקים לפי זה. אז גם אני חלמתי הלילה חלום ואולי אני אשתף אתכם בחלום הזה שחלמתי. והחלום הזה אמר, בעל החלום בא אליי ואמר לי תודיע לציבור שמתכנס פה שמה שהם התפללו היום בבוקר, נענתה תפילתם. איזה תפילה? בוא אני אגיד לכם. אהבת עולם אהבתנו. אתה ישר מתחיל לפני קריאת שמע, הקטע כמעט הכי חשוב חוץ משמונה עשרה, אהבת עולם אהבתנו. או, אומר הקדוש ברוך הוא, בחור טוב. חמלה גדולה. חמלה זה יותר מאהבה. חמלה, לא רק חמלה סתם, גדולה. לא גדולה, ויתרה חמלת עלינו. בוא נשמע מה הבחור, אה מה-מה כל ה-הקדמות האלה. אבינו מלכנו

26:58 דובר 3 חמלה ורחמנא.

26:58 דובר 2 אבינו מלכנו. נו?

27:02 דובר 3 בעבור שמך הגדול.

27:03 דובר 2 בעבור שמך הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים לעשות רצונך בלבב שלם. כן תחננו ותלמדנו. בסדר, נשמע בקשה לגיטימית, אבל הבחור לא מפסיק. אבינו אב הרחמן, המרחם, רחם נא. שימו לב, ברפאנו אפילו לא אומרים את זה. אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו. נו, הקדוש ברוך הוא אומר תקשיבו, יש כאן בקשה יוצאת מן הכלל. בואו נשמע מה הוא רוצה. אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד. לא רק זה, וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך. אני מניח שאם אני אשאל פה מישהו אם יש לו תכנון ללמוד מסכת מעילה או כריתות, זבחים או מנחות, אני מניח שתשעים ותשע אחוז יגידו לי שאין תכנון כזה. והוא מתכנן ללמוד את הספר "תקפו כהן לאשך או שיטה לא נודע למי?" הוא אומר לך באמת השיטה הזאת לא נודע למי ולכן אני לא לומד את זה. או את תוספות חכמי אנגליה? אני מניח שרוב הציבור לא, לא מתכנן ללמוד את זה ב-ב-בחמישים שנה הקרובות. מספיק הרבי מליובאוויטש שהעמיס עלינו רמב"ם וזה. ומה אתה עכשיו מביא לי כאן תוספות חכמי אנגליה? אבל אתה אומר את זה כל יום. אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו. אתה אומר לקדוש ברוך הוא רחמנות! תן בליבנו בינה להבין להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל! אז בקשתכם נתקבלה. הקדוש ברוך הוא אומר בקשתכם נתקבלה. כמו שאומר האדמו"ר הזקן באיגרת התשובה שלא ייתכן שאתה אומר ברוך אתה השם חנון המרבה לסלוח, בטוח שהקדוש ברוך הוא סלח! כל יום אתה אומר ברוך אתה השם-- אתה מברך כל יום! ברכות קריאת שמע, ברוך אתה השם הבוחר בעמו

29:38 דובר 2 ישראל באהבה. לא קיבלת את זה? קיבלת! בערב אותו דבר. אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת. תורה ומצוות, חוקים ומשפטים אותנו לימדת. על כן בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך ומצוותיך וכו'. הכל! כי הם חיינו ואורך ימינו. אז אולי שיהיה קצת למילים האלה כיסוי? לא זוכר מי אומר את הוורט הזה. קחו עמכם דברים ושובו אל השם. הקדוש ברוך הוא אומר אני לא מבקש שום דבר. קח את הדברים שאתה דיברת, לא אני דיברתי. ובוא אליי עם ה-- בוא, בוא אליי עם הדברים שאתה דיברת. אתה רוצה לדעת את כל דברי תלמוד תורתך באהבה? בבקשה, פתח ספר. אחרי התפילה תפתח ספר. אין תירוצים היום. אני מניח שאני לא מחדש לאף אחד, יש ש"ס שנקרא שוטנשטיין וש"ס מתיבתא. תפתח את הספר ותתחיל ללמוד, ככה ורותא[?]. וככה זה ישפיע על הילדים. אני ה-- המשפט שאני אגיד, המשפטים הבאים אולי יגרמו לכמה ל-ל-לנוע או לזוע באי נוחות על הכיסא, ולחלקם זה יגרום אלרגיה ואולי עד רמת חנק. מה השמות טלז? סלבודקה? בריסק? גרודנה? רדין? ברנוביץ'? מה זה אומר לכם? זה משהו ליטאי כזה, קצת גורם לגרד, לתחושה לא טובה. אני יכול-- אני צודק ב-ב-ת-- יוסק'ה אני צודק? אפילו-- לא, אולי יכול להזכיר את ליובאוויטש אפילו לא כ-- אני לא רוצה להזכיר איזו ישיבה שמתחילה ב-פ עם חולון. לא רוצה להזכיר את זה, אבל אה... אז תנו לי לקרוא לכם קטע מליקוטי דיבורים. אולי הייתי, הייתי צריך לקרוא קודם את הקטע ולהגיד לכם מי כתב אותו ואז היה נשאר אולי ב-ד-- בעיתון דגלנו. פעם היה עיתון כזה של צעירי אגודת ישראל. בליקוטי דיבורים שמחת תורה תרצ"ד. יש שם קטע, קטעים ארוכים שהרבי

32:41 דובר 2 מדבר שם על אהבת התורה. מים הם תורה. ליטא היא ברוך השם חבית גדולה של בני תורה, כן ירבו. נוסף על הידיעות השונות המגיעות מתוך שיוצא לנו במשך השנה לקרוא מכתבים מליטא, לשוחח עם אנשים הבאים משם, הרי הרושם הטוב שעשה עליי כשהתארחתי אצל אנ"ש בליטא ובהיפגשי עם כמה מעולם הרבנים ובני תורה יחיו, ובקוראי שאלות שונות של בעלי בתים רגילים מיות-- ביותר, הרי מכל זה מורגשת אהבת התורה הקיי-- הקיימת ברוך השם בליטא. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. בהיותי בריגה אמרתי ליהודים שם שנוסף על המידה הטובה שלהם בצדקה וגמילות חסדים שהם מצטיינים בה ברוך השם, עליהם ללמוד את המידה הטובה של אהבת התורה הקיימת בליטא. לליטא יש ברוך השם קורת רוח מבן תורה. בן ישיבה תופס אצל יהודי ליטא את המקום הנכון שבן תורה צריך לתפוס. אברכים שקועים בלימוד, עוסקים בהתעלות בלימוד התורה. אני מניח שבמקור ביידיש היה כתוב שטייגן. המילה שכל כך גורמת לנו לחלחלה. אברכים שקועים בלימוד עוסקים בהתעלות בלימוד התורה. אבל פה הרבי נותן, ברם טבע המים שהם קרים, קרים וקפואים והם עלולים להתמלא עובש, ולכן צריך לחמם את חבית היין. וכאן הוא אומר בהמשך שצריכים שתלמידי התמימים יקבעו איתם שיעורי חסידות. ומאידך תראו מה הוא כותב לתמימים. תלמידי התמימים שיחיו שבליטא צריכים להיות שבעי רצון על שהם נמצאים באווירה של אהבת התורה. הישיבות הקיימות שבליטא כן ירבו, הם המים החיים שבליטא. אנחנו האנשים הקטנים, יש לנו טבע לקטלג הכל בשחור ולבן. לקטלג בשחור ולבן. אם זה מהקהילה שלי, מהסגנון שלי, יפה מאוד, זה לבן. אם הוא לא חושב כל כך כמוני וזה אני צובע אותו בשחור, כולו שחור. אבל יש

35:41 דובר 2 לו מעלות. לא, מה אתה מדבר? והוא כבר יהיה וכאן טעמים יסביר לך למה המעלות האלה לא שוות שום דבר. הם הרי לא לומדים לשמוע ולא לומדים כלום. הרבי ראה את הדברים, הרבי הכיר יותר טוב מכולם את החסרונות שלהם, אבל הרבי אומר יש כאן מושג שנקרא אהבת התורה. ולתת לבן תורה את המקום ואת הכבוד ש-שמגיע לו. יש מהרב חדקוב בחינוך והמחנך, שמה הוא מביא שה-- שכאשר מגיע תלמיד חכם לעיר הוא מדבר למנהלי מוסדות להזמין את המנהל-- את ה-- אותו תלמיד חכם לכיתה ושיעמוד וידבר ויכבדו אותו כדי להטמיע בתלמידים את המושג שנקרא שכל כך אצלנו הוא קצת אפילו צורם, אהבת התורה ולכבד תלמיד חכם. אני רוצה לקרוא עוד קטע ממכתב של הרבי, של הרבי הקודם. זה מכתב ארוך מאוד. נראה כמה שנוכל לקרוא ממנו. מכתב א'. המכתב מופיע בחלק ד' עמוד תכ"א. אני אדלג פה על קטעים, קטעים. הרבי כותב את המכתב הזה ל-לחסיד שלמד בתומכי תמימים. עושה רושם גם שהוא היה ממשפחה מיוחסת הגזע, והרבי כותב לו ככה: "ביותר מה שציער אותי ומצער אותי מאוד מאוד, אשר עם היותו טרוד ומוטרד שאין לו זמן גם לכתוב מכתב פעם באיזה חודשים. אבל מה נעשה אם קביעות עתים לתורה שלו בחול ובשבת קודש וביום טוב אשר צערי זה מכריח אותי לכתוב אליו. לא אפונה כי יודע הוא אשר הלכה מפורטת וחמורה מאוד כי כל אחד ואחד מישראל, בין העשיר בדעה, בין העני בדעה, בין העסוק במסחר בקניין, בין פנוי מעסקיו, בין בריא, בין חס ושלום חלוש, מחויב בלימוד התורה כל יום ויום בלי שום תירוץ בעולם כלל, כפי שכתב מורנו הזקן נשמתו עדן בהלכות תלמוד תורה. חיוב זה דלימוד

38:12 דובר 2 תורה, מלבד שהוא מצווה דאורייתא", כמו שכתב הרמב"ם. הרמב"ם בכותרת בהלכות תלמוד תורה אומר כדרכו כאשר הוא מתחיל את ההלכות הוא כותב כמה מצוות יש בדבר הזה. כאשר הרמב"ם מתחיל את הלכות תלמוד תורה הוא כותב: "ובו שני מצוות עשה. מצוות עשה אחת ללמוד את התורה. המצווה השנייה לכבד לומדיה ויודעיה". יש בספר של הרב וולפא, "שמן ששון מחבריך", היה שליח באירופה, הרב גליק, והוא מספר שהוא היה-- הרב וולפא מספר שהוא היה אצל הרב עובדיה ונודע לו, הוא היה גם אצל הרב גליק. הרב גליק סיפר לו שבאחד ממסעותיו של הרב עובדיה לאירופה בתור רב ראשי, יום קודם הוא קיבל הוראה מהמזכירות לגשת לשדה תעופה, לקבל את הרב עובדיה, ללוות אותו ולשרת אותו בכל המסע שלו באירופה, וכל המימון של הדבר הזה יגיע מהמזכירות ושלא יחסוך בכלום. ושלא יאמר מיהו ומהו ואיך זה מגיע. והרב וולפא ניגש לרב עובדיה ושאל אותו את הסיפור הזה. אמר לו כן. באחד מהמסעות שהייתי צריך להיות בכמה בירות אירופה, נוחת לי מישהו, הרב אברהם גליק, וצמוד אליי ומלווה אותי ומשרת אותי ואני לא מבין מה. אני לא מכיר אותו, הוא לא מכיר אותי, ואני מנסה לשאול אותו כאילו מאיפה זה הגיע? שום דבר. אני לשירותך. ושם הרב וולפא כותב זה ה-- זה מתן בסתר למרות שהרבי חלק על הרב עובדיה בכמה וכמה נושאים עיקריים, גם על הרבנות הראשית, לכל מי שיודע, יודע. אבל זה לא סתר, כמו שאמרנו, לכבוד התורה, זה היה מתן בסתר של כבוד התורה. מה שכל כך כאילו אצלנו אנחנו כמו שאמרתי מקודם, הכל מקוטלג שחור לבן. לא, זה לא עובד שחור ולבן. כאשר האדם-- אני ממשיך את המכתב, כאשר

40:37 דובר 2 האדם לומד התורה הוא עומד על איזה גובה ויש לו תעודה ומטרה בחיים. הוא יודע למה הוא חי ויש לו אינטרס בחיים. הוא מיום ליום עולה בידיעת התורה. ודבר ידוע, וזה מה שעוד פעם מתחבר לקטע שדיברנו על הדוגמה האישית. אולי לפני כן סיפור אני אספר. כאשר הומצאה הרכבת לפני כמאה חמישים, מאה שבעים שנה, זה התחיל באנגליה, בארצות הברית, אחרי זה, זה הגיע לרוסיה ופולין. אז היה כתבות בעיתונים שכל מי שרוצה לראות את פלא-- את הפלא הטכנולוגי הזה אז מכל הכפרים מסביב, בשעה יעודה בעיירה די מרכזית, הרכבת תעצור וכולם יוכלו לראות ולחזות בפלא הטכנולוגי הזה. ללא סוסים, ללא עגלונים, משא כבד נישא על ידי רכבת. הייתה איזושהי עיירה סמוכה לעיר הזאת שחנתה בה הרכבת בשעה הנקובה, שהיה שם איזה אדמו"ר קטן עם חסידים. אז הם אמרו לרבי שלהם שהרכבת ורכבת ומדברים על משהו מאוד, מאוד פלא טכנולוגי. אמר להם בואו נלך לראות את זה. מה רבו מעשיך השם? בואו נלך לראות את זה. מגיעים לשמה, באמת הרכבת חנתה לכבוד כל הציבור שיוכל לבוא ולראות שעה ואותו אדמו"ר ניגש. כולם מסתכלים ימינה, שמאלה, איפה היה-- החביאו את הסוסים ואותו אדמו"ר ניגש ומתחיל למשש את הקרונות. למשש את הקרונות. אולי הוא על פי רוח הקודש יגלה איפה הסוסים, איפה החביאו אותם. ממשש את הקרונות. אחרי שגמר למשש את הקרונות שאלו אותו החסידים מה, מה? אמר עכשיו אני מבין איך הרכבת עובדת. אמרו לו מה אתה מבין? מה, מה הרבי גילה? אומר מיששתי את הקרונות, גיליתי שהקטו-- הקטר הקרון הראשון חם, שאר הקרונות קרים. אם יש קרון אחד חם הוא יכול לסחוב אחריו עשרים קרונות קרים. זה מה שגיליתי. אם

43:07 דובר 2 יש קטר אחד חם, אם יש מישהו חם הוא יכול למשוך אחריו עשרות קרונות קרים. אם אתה תהיה חם באהבת התורה. דבר ידוע, אומר הרבי, אשר גופא בתר רישא גרירא, האיש הוא ריש ביתא וגופא הם אשתו ואנשי ביתו והם בתר רישא גרירא. כאשר האדם יש לו, האיש יש לו קביעות עיתים לתורה, הנה לבד זאת אשר יש לו חשיבות בביתו. כי סוף סוף הנה כל בני ובנות ישראל השם עליהם יחיו הם אוהבי ותומכי תורה בעצם נקודת לבבם. הנה לבד זאת הרי התורה מאירה בביתו. מזה שהחומש והגמרא והתניא והשולחן ערוך מונחים על השולחן לא בארון, רק הספרים מונחים על השולחן ומחכים לבעל הבית שכש-- שיחזור, אור התורה מאיר בבית. אור התורה של בעל עסק שלומד בכל יום זה משנה את כל הבית. דבר מפורסם ומוכח שיש קובץ על יד ירבה זה מי שלומד פרק אחד שחרית, פרק אחד ערבית בימים שהוא פנוי מעבודת עסקו מוסיף על זמן לימודו. אז קביעות לימודים עושה את הבית יותר עדין. וכמו שאמרנו היום רוחות משתוללות זה כבר לא, זה לא רוח שינה מצוין. לא יודע איזה זה זה כבר צונאמי בסולם ריכטר של עשר הרוחות שמסתובבות היום. אם אתה לא תהווה דוגמה אישית ואתה לא תחמם את הבית, אתה לא תהיה הקרון החם. איך תצליח למשוך את הקרונות הקרים? אני רוצה לעשות כאן פסק זמן, להראות לכם איזשהו סרטון ואני אדבר על הסרטון הזה.

45:11 דובר 4 שלושת השופטים בכבודם.

45:14 דובר 5 אבל מצד האמת אתם צריכים לדעת שכל אחד ואחד מכם, עצם זה שהוא עולה כאן לבמה, הוא כבר מנצח. הוא כבר יודע ומגיע למצב רוח טוב. אדם שהפקיד אצלו חפץ שחשב לשלוח יד בפיקדון. האם הוא נחשב כאילו הוא שלח יד זה בפועל או שלא?

45:32 דובר 6 למדתי על כל דבר פשע ומסיימים שהיא חשב לשלוח יד.

45:36 דובר 5 מה הדין לפי כל אחד?

45:37 דובר 6 לפי בית שמאי, אה כלל לפי בית הדין.

45:41 דובר 5 הדמות יואב בן צרויה.

45:45 דובר 7 כששאומרים גיבור אז לא אומרים גיבור כמו יואב בן צרויה, אלא כל מה שחבריה מתחבטים ממנו כדי לגבור אותו.

45:54 דובר 5 אדם שמצא שישה בשטר האם צריך לכתוב את כן לכתוב את השטר על שמו כמו גט?

46:01 דובר 8 שאמר רבי חנניה ושינתן בשביל השטר.

46:04 דובר 5 כאן יש כאן טעות. כתבו את התשובה והתשובה לא מתאימה לשאלה בעריכה. מה נראה לאחרי לאישה בין עקורה לצאת את המוט רע?

46:13 דובר 7 במשנה שנו שאבא אחד אמר לבן שלו שירד לעשות שילוח הקן והוא עלה ויצא שילוח הקן ונפל ומת אז הוא עשה גם שילוח הקן וגם כיבוד אב וכתוב בהם למען יאריכון ימיך.

46:30 דובר 2 מגירושין שבעצה ובעתה.

46:33 דובר 5 מעולה.

46:33 דובר 8 ולא התכוונו.

46:35 דובר 5 בבית יוסף. לא האשכנזים.

46:37 דובר 2 בשר וחלב אסור כמובן לאכול. האם מותר ליהנות ממנו?

46:42 דובר 8 אם יש עוד חולה כזה והוא אומר שמביאים לו להפחית כולסטרול לי שזה עוזר לעשות לרפואתו מותר בהנאה. וכאן כתוב כן מותר לשם רפואתו.

46:50 דובר 5 אדם שרואה את הרב שלו או בית המרחץ במקווה, האם הוא צריך לעמוד לפניו או לא?

46:57 דובר 6 בחדרים הפנימיים הוא לא צריך לעמוד כי אין לו עיגול ובחדרים הקטנים הוא מצוין.

47:04 דובר 5 המקדש וקודשים קלים מתי מקודשת מקודשת?

47:08 דובר 8 לפי רבי ישמעאל מקודשת מכמה מונות ככתוב ומעלה מעל בעשן. ולרבות קודשים קנין של עבונו.

47:15 דובר 2 אחד אמר לאישה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך כך וכך כסף. האם היא מקודשת מיד או רק כשהוא ייתן את הכסף?

47:25 דובר 8 המחלוקת היא האם האם הקידושין חלים מיד לפי רבי יוחנן שקידושין חלים מיד מיד ואז צריך לחבל עד הכסף עוד נעים והסברנו שהקידושין לא חלין עד שעד שהוא יתן כסף.

47:41 דובר 2 כולם הצליחו, כולם אהובים, כולם תאומים. אני מבקש מהתלמידים לחזור כל המקומות מקדימה. מחיאות כפיים וצאו לכאן. תיגש, משה. תיגש, יונה. צאו לקראתם. טוב, מה שראיתם עכשיו זה מבחן על כל מסכת קידושין בעל פה. שקרה ביום חמישי האחרון בתלמוד תורה בנחלת הר חב"ד. ומעשה שהיה כך היה. סיפרתי לכם שהתחלתי לבחון לפני שנתיים ואתה רואה תלמידים עם ראשים אף לב או פלא שללמוד את את השיעור קטן עליהם. החלטתי ביוזמה שלי ניגשתי למנהל והיה מורים של כיתה ח'. אני רוצה הם ידעו את כל קידושין. הם לומדים שם קידושין, כל כיתה ח' הם ידעו בסוף השנה את כל קידושין בעל פה. מה המורים אמרו לי? אתה קצת עף על עצמך. מה זה הדבר הזה? חילקנו את מסכת קידושין, כל הייתי. לקחתי קבוצה. כמובן שנשרו מהקבוצה הזאת במשך השנה. די בהתחלה, בשלושה חודשים הראשונים היו קבוצה יותר גדולה. הגענו בסוף לתשעה שעלו לחידון ביום חמישי האחרון שאת כל קידושין בעל פה. למה אני מספר את זה? התשע האלה שעלו זה לא קרה סתם. אם לא היו רואים מהבית אהבת התורה, חיבת התורה הם לא היו מגיעים לשם. כל אחד מהם יש לו הורים, יש לו סבים, יש לו סבתות שקשורים לתורה ולחיבת התורה. כל אחד מהתשע אלה. זאת אומרת, אין כאן. אין פה פתרונות קסם. וזה היה מפרך. הם היו אומרים לילה קודם בחנתי אותם על כל האיש מקדש וההוא אומר בפעם אחת ואמרו לי אנחנו לא מוכנים ואנחנו נעלה לחידון ואתם תעלו ואתם תצליחו. אבל כל זה בא רק כשיש רוח גבית מהבית שהספרים מונחים על השולחן. יש היה אחד מהתלמידים שהיו שמה מהקבוצה הזאת. ילד מבריק שלא הגיע

50:16 דובר 2 לזה נפל בשלבים הראשונים וכמה שניסיתי לדבר איתו והמשוואה היא פשוטה בבית הוא לא רואה תורה. והתקשרתי לאבא שלו ואמרתי לו תקשיב, יש לך בידיים אוצר. כן, אני יודע, אני יודע. בבית הוא לא קיבל דחיפה לזה. הוא לא רואה את אבא שלו, לא פותח ספר ולא שום דבר. אז כמעט. אז זה זה מדע מדויק, מדע מדויק. היות שאנחנו כמעט מגיעים לסיום. אז אולי נסיים בכמה עוד שתי נקודות שכל אחד ייקח כאן לתשומת ליבו. הילד בתלמוד תורה רוב היום עוסק בגמרא. הוא מגיע לישיבה. מה הוא עושה מעשר עד שבע? הוא יושב ליד הספר המעצבן הזה. למה? כי בבית הוא לא רואה הספר הזה. אבא שלו זה אולי הוא שומע. אני לא יודע. הוא לא רואה את אבא שלו אף פעם פותח את הספר הזה. אז תקשיב, אני מרחם על הילדים האלה. שש שנים הם הולכים לשבת. אלפי שעות ליד ספר שהם לא מחוברים אליו לשנייה. אז איך? איך? למה שהוא לא ינשור? אני מקריית מלאכי. יש לנו בית כנסת תפארת אליעזר. יש כאן חבר'ה שיושבים פה בקהל, מכירים את בית הכנסת הזה? בית הכנסת של בועז, מה שנקרא. לפני פחות משנה אני ככה מגיע קצת לפני. יושב, לומד קצת לפני מנחה אני רואה מחזה. בחור היום כבר התחתן. בחור יהודי, בחור שיודע ללמוד, יושב עם איזה בעל תשובה מה שנקרא בגדיו מעידים עליו אפילו הוא עדיין לא עמוק בפנים. אה, יושבים ולומדים מסכת, אה, בבא קמא, בבא קמא או בבא קמא. ולומדים ופותחים נימוקי יוסף, ואחרי זה פותחים חושן משפט, לומדים שלוש ארבע שעות. עכשיו זה-- אמרתי אולי יש איזו סוגיה שהוא מתעניין בה, אני יודע, אולי

52:37 דובר 2 הוא עורך דין? עוד יום ועוד יום ועוד יום. ניגשתי ליהודי הזה אחר כך אמרתי לו, תגיד לי, הוא מגדרה. האמת שראיתי אותו בסיום, הבן שלו לא הספיק לסיים אבל ראיתי אותו כאן ורציתי להתבקש ממנו רשות להגיד את זה בשמו, אבל לא, לא יאמר את שמו, אולי הוא לא רוצה. אמרתי לו תגיד לי, מה אתה עושה עם ה-- הבחור הזה? יושב לומד איתו שעות על שעות, כאילו אחרי כל אחרי צהריים משלוש עד שבע יושבים ולומדים גמרא בעיון. הוא אומר לי, "תראה, אני חזרתי בתשובה לפני כמה וכמה, כך וכך שנים. יש לי ילדים, הם בתלמוד תורה." אומר לי, "מה שאתה רואה זה כלום פה. אני לפני-- מיד אחרי שחזרתי בתשובה" הוא ישר קלט מה, מה הילדים הולכים ללמוד, מה זה, גמרא. מה הספר הזה? בדק בגוגל מה הספר הזה אומר, הוא אומר, "התברר לי שזה ספר לא פשוט. ניסיתי ללמוד אותו לבד, לא הלך." אומר לי, "נסעתי לישיבה בקריית גת, קראתי למשגיח, זו ישיבה גדולה, קראתי למשגיח שם, אמרתי לו תצמיד לי בבקשה בחור עם כסף, מישהו שילמד איתי. אני צריך לשבת עם הילדים שלי, אני אמור לדעת מה הם, מה, מה-- מאיפה הם יגשו!" הוא בדיוק עשה את החשבון כמה שעות הילדים האלה הולכים לשבת ללמוד גמרא ביום, והוא לקח אחריות וישב ולמד ואומר אני צריך לפצח את הספר הזה ואני צריך לשבת וללמוד איתם ואני יושב ולומד איתם ואני קונה משחקים של גמרא ועוד כל מיני דברים, כל מיני עזרים וכל מיני דברים על מנת שאני אוכל-- שאני לא אישאר מאחורה, שאני אוכל להקנות להם את ה-- את האהבה ללימוד. אולי נסיים בשתי קטעים. צריך--

54:31 דובר 2 המסקנה, בוא נגיד עכשיו מסקנות. א', חייבים שיהיה קביעות עיתים לתורה, קביעות עיתים שבבית יראו ספרים, שיהיה חיבת התורה. וצריך להתפלל על הילדים שיצליחו, כי כל מה שדיברנו עכשיו זה חצי מהדרך. התפילה, הגמרא אומרת תפילה עושה מחצה. אתה חייב להתפלל. יש בתנא דבי אליהו מעשה בכהן אחד שהיה לו שישה בנים וארבע נקבות, והיה מתפלל כל יום ומלחך לשונו בעפר. ואחרי כמה שנים שהעזרה עלה מירושלים זכה וראה את בניו. עד ש-- לא נפטר מהעולם, אומר התנא דבי אליהו, עד שראה את בניו ובני בניו, את בניו כוהנים גדולים ומבני בניו פרחי כהונה. הרבי אומר שהורים, יש מתנה מיוחדת ש-שרק ההורים יכולים לתת. מתנה שלא ניתן לקטונ-- לקנותה בעד שום ממון. רק ההורים יכולים לתת אותה לילד והילד לא יכול להשיג אותה בכוחות עצמו. שיינע עלטערן, ככה הרבי אמר. הורים יפים, מי לא אוהב לספר על סבא שלו, על אבא שלו, על סבא שלו שהיה רב, על כמה אבא שלו היה תלמיד חכם? אז הרבי אמר אתה צריך לגרום שהבן שלך יספר את זה עליך. וזה יתחיל רק בזה שאנחנו נפסיק לספר סיפורים ונתחיל לשבת ולקבוע עיתים ופחות שעות מסך ופשוט לשבת ללמוד. תודה רבה.