הלכות תרומות ומעשרות - הרב יוסף חיים רוזנבלט שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 היום נעסוק בנושא של הפרשת תרומות ומעשרות מיבול שגדל בארץ ישראל, ובזה עצמו גופא, בארץ ישראל אנחנו יודעים, נדבר על זה, שיש אזורי חיוב שונים, אבל בראש ובראשונה נדבר על עצם העיקרון של המודעות לנושא הפרשת תרומות ומעשרות. כיום, בזמננו, הכל אנחנו קונים כבר מוכן ומתוקן. אתה שואל מישהו משהו שקשור לעניין כשרות המאכלים, הוא אומר אני אוכל כשרויות של העדה החרדית והרב לנדא. זהו, כבר לא צריך לדעת שום דבר. אנחנו מכירים את זה מכל התחומים. פעם בכל בית אישה הייתה יודעת למלוח את הבשר. היום מי מולח את בשר? לא בשר בקר ולא בשר עוף. אף אחד לא מולח, אז גם כבר לא יודעים את ההלכות הבסיסיות של הלכות מליחה שכל אישה פשוטה הייתה יודעת. אותו דבר גם בעניין תרומות ומעשרות. היום, ברוך השם, אנחנו קונים בסופרמרקט או ב-ב-בכל מקום אחר, בחנות ירקות, יש לה את ההכשרים הכי טובים, וברוך השם היום בכל הארץ, בכל רחבי הארץ אפשר להשיג את הפירות והירקות עם הכשרויות הכי טובות. ממילא אדם לא צריך כביכול לדעת שום דבר. אבל דווקא אנחנו, החסידים של הרבי, שאנחנו עוסקים הרבה מאוד בשליחות, אז דבר ראשון אנחנו כן מגיעים הרבה פעמים לכל מיני מקומות שמזדמן לנו מצב שאנחנו צריכים לצרוך פירות וירקות שלא הופרשו עליהם תרומות ומעשרות. וכמובן לא נדבר על זה היום, שבפירות יש שאלה אפילו חמורה יותר, שאלה של עורלה, שזה נושא בפני עצמו, ובוודאי ובוודאי שברגע שזה בא בלי כשרות צריך להיזהר מזה מאוד. אני כל הזמן מקבל טלפונים מאנשים אם אפשר לסמוך על סוג כזה של פרי, סוג אחר של פרי, וזה מבוסס על נושא של פרסומים שאפשר לסמוך על נתוני אחוזי

02:20 דובר 2 העורלה הקיימים בכלל ארץ ישראל. אבל זה לא הנושא שלנו היום. אני כרגע רוצה להתמקד בנושא שלנו, שהוא הנושא של הפרשת תרומות ומעשרות. כמו שאמרתי, אנחנו הרבה פעמים נמצאים במקומות שיש לנו פירות וירקות, או נגיד ירקות, שלא הופרש עליהם תרומות ומעשרות באופן ודאי. ודאי וודאי שמזדמן לנו הרבה פעמים שאנחנו קונים פירות וירקות לא בהכשר הכי טוב, הכי, אה, אה, מהודר שאנחנו רגילים בדרך כלל כשאנחנו נמצאים במקום שמתאפשר. ויותר מזה, דווקא אנחנו כשלוחים, אנחנו, שאנחנו רוצים גם לדאוג לאחרים, לא רק לעצמנו. הווה אומר, יכול להיות שאני נמצא עכשיו באיזה אירוע או אצל איזו משפחה שאני עצמי אולי לא אוכל מהפירות וירקות האלה, אבל יש פה יהודים קדושים שיושבים פה עכשיו באיזה חנוכת בית או באיזה אירוע שמח אחר, ואנחנו רוצים לזכות אותם שלא יאכלו טבל. אז אולי אני עצמי לא אוכל את זה בגלל זה. הוא קנה את זה בחנות פירות ירקות עם כשרות פשוטה שהוא סומך על זה. ודאי וודאי שיש עניין להוציא מידי חשש של דמאי. של דמאי, זה מושג שנדבר עליו, של דבר שהוא ספק הופרשו תרומות ומעשרות, וכך הלאה וכך הלאה. אז דווקא אנחנו כן צריכים להיות מודעים לנושא של תרומות ומעשרות, ובעיקר לאיך מפרישים תרומות ומעשרות. ואני גם רוצה לומר, ככל שאני יותר ויותר נפגש גם עם שלוחים, גם עם תמימים שעושים מבצעים, אני רואה יותר ויותר שלא מבינים את נוסח הפרשת תרומות ומעשרות. לא מודעים, לא מבינים את הנוסח וגם אם לפעמים אני רואה שכן, קצת מבינים חלק מתוכני הדברים, אבל כשזה מגיע לידי עניין של ביצוע בפועל ההפרשה הם לא מתמצאים. אני חושב שזה אחד מהדברים שצריכים להגביר

04:30 דובר 2 מודעות חזקה, ללמוד את זה אפילו בישיבות, לעשות תרגול, סימולציה, תרגול איך שמפרישים את התרומות והמעשרות כדי שכולם יהיו בקיאים בדבר הזה. וכאן אני רוצה לפתוח. אמנם זה לא על פי סדר הכרונולוגי של נושא תרומות ומעשרות, אבל לפתוח באפיזודה שהייתה לי עם אחד ממשגיחי הכשרות שלי. ברוך השם יש לי עשרות משגיחי כשרות במערך הכשרות שלנו בגליל התחתון. יש כל מיני משגיחים, יש משגיחים יותר תלמידי חכמים פחות וגם המשגיחים בהרבה מקומות הם לא אחראים על נושא של תרומות ומעשרות. יכול להיות משגיח שהוא אחראי על תחום מסוים, כך שהוא לא נדרש לעניין של הפרשת תרומות ומעשרות. לדוגמה, לפי נוהל של הרבנות הראשית לישראל, משגיח בבית מלון, הוא לא אמור להפריש תרומות ומעשרות. הוא חייב לקלוט פירות וירקות ממשווק שכבר אצל המשווק הופרשו תרומות ומעשרות והתעודה חתומה על ידי משגיח של המשווק. אסור לו לקלוט משהו אחר. אם הגיע פירות וירקות מחקלאי אסור לו, צריך להחזיר את זה. לכן לא יוצא לו להפריש תרומות ומעשרות וגם הרבה פעמים הוא לא מספיק בקיא בזה. אז יצא לי מקרה באיזשהו מוסד חינוכי שאני נותן שם כשרות שקשור עם משרד החינוך, שמשגיח, כמו שאמרתי בדרך כלל הוא לא צריך להפריש תרומות ומעשרות. יום אחד באתי לביקורת ואני רואה איזה עגבניות שנראה שלא הגיעו מהמשווק, הגיעו בסוג אחר, איך שזה ארוז. אני שואל אותו מה זה, מאיפה זה? הוא אומר לי זה פה בבית ספר הזה. זה בכפר נוער כזה. פה יש חממות של התלמידים שהתלמידים בעצמם מגדלים כל מיני ירקות. ובדרך כלל זה לא מגיע לפה למטבח שמכין עבורם את הארוחות, כי שם זה מטבח עם כשרות שלי שצריך הכל לעבור בצורה

06:34 דובר 2 מסודרת לפי הנהלים. אבל היום הפעם הביאו את העגבניות. אמרתי לו אבל, אבל אסור לך לקבל את זה. אומר לי הרב אל תדאג, אל תדאג, אל תדאג, תהיה רגוע. אני רוצה להראות לך משהו. הוא לוקח אותי לחדר של הקניון [?], מראה לי על הקיר. הוא אומר לי הרב, אתה רואה? אמרתי את כל התפילה הזאת. אמרתי את כל התפילה ואתה יכול להיות רגוע. העגבניות בסדר. הסתכלתי על הקיר. אני רואה על הקיר תלוי משהו שהוא הוריד מהאינטרנט. נוסח הפרשת תרומות ומעשרות. אמרתי לו משגיח יקר, זה בכלל לא תפילה. זה לא תפילה, זה נוסח הפרשת תרומות ומעשרות. אתה הבנת מה שאתה אמרת שמה? אתה הבנת מה שכתוב בנוסח? אומר לי לא, אני חשבתי שזה תפילה. זה תפילה כמו תפילה. גם ככה לא כל כך מבין מה שאומרים בתפילה. אז אמר תפילה. מה יש? וכאן כמובן שאני מיד לקחתי את זה ועשיתי הפרשת תרומות ומעשרות כמו שצריך. אבל כאן יש משהו שצריכים כולם לדעת. הפרשת תרומות ומעשרות זה אמנם נעשה על ידי אמירה בפה, אבל האמירה בפה זה מזכיר קצת את העניין של משיח שבשבט פיו הוא, הוא יפעל עניינים. כשאנחנו אומרים את הנוסח באמירה של הפה, אנחנו יוצרים הפרשה ויוצרים חלות שם של מתנה מסוימת. כמו אנחנו נלמד אם זה תרומה גדולה, אם זה מעשר ראשון, אם זה תרומת מעשר, אם זה מעשר שני על ידי הפה ועל ידי הגדרה שאנחנו מבינים מה שאנחנו אומרים ויודעים איפה נמצאים הפירות שעליהם אנחנו עכשיו אומרים את נוסח ההפרשה. זה יוצר גדר של חלות של הפרשה. מה קורה כשאנחנו לא מבינים שאנחנו מתייחסים כמו אותו משגיח? אנחנו אומרים לא, זה תפילה. אמרתי את

08:34 דובר 2 התפילה. אז צריכים לדעת. החזון איש אומר שבדיעבד, אם מישהו לא מבין את הנוסח, יכול להגיד בלי להבין ויתרה מזו הוא הדפיס בהרבה סידורים בזמנו בשמו, שאפילו אדם אין לו את הנוסח לפניו ויש לו פה עכשיו פירות טבל שהם לא מתוקנים והוא רוצה לתקן אותם. אז הוא אומר התרומות והמעשרות יחולו לפי הנוסח שבביתי וזהו. וזה חל והכל בסדר. קודם כל אנחנו בחב"ד לא כל כך הולכים לפי הפסקים של החזון איש. בלשון המעטה ולא נפרט, אבל צריך לדעת שגדולי הפוסקים חלקו עליו. הרב צבי פסח פרנק כתב במפורש ועוד רבנים חשובים שזה לא מועיל שמפריש תרומות ומעשרות שלא יודע מה שהוא אומר, שהוא לא מבין מה זה המתנה הזאת. הוא לא מבין איפה זה נמצא עכשיו בתוך הפירות שפה הוא זה. זה לא מועיל בכלל, זה טבל ממש. אז אני חושב שבוודאי ובוודאי שכשאנחנו מדברים על עצמנו ולא רק על עצמנו, אנחנו חושבים על הזולת לא פחות מאשר על עצמנו. ודאי וודאי שכל אחד ואחד צריך ללמוד ולהבין את הנושא של הפרשת תרומות ומעשרות, להבין איך עושים את זה, מה עושים את זה? להבין מה שהוא אומר כדי שההפרשה תהיה מלכתחילה כמו שצריך. יש עוד נקודה שגם על זה אנחנו נדבר. יש את ההפרשה, הפרשה פירושו שאנחנו הפרשנו. הגדרנו את זה בנפרד מתוך מכלול הפירות שהיו לנו טבל. אבל יש גם מושג של נתינה. לא על כל דבר אפשר נתינה ויש דיון בפוסקים כמו שנדבר בהמשך. האם צריך אחר כך בפועל לתת כל דבר למי שאפשר לתת בזמן הזה שזה לא קדוש כמו שעוד מעט נדבר? ללוי או לעני כמו השנה שזה שנה שישית שעוד מעט נדבר אז

10:45 דובר 2 צריך שיהיה נתינה. הנתינה הזאת כיום מתבצעת בצורה נפלאה על ידי המכונים השונים שהקימו קרן של תרומות ומעשרות. וכאן צריך לומר את האמת, זכות ראשונים למכון התורה והארץ, שכיום אנחנו מכירים אותם כמגורשי גוש קטיף, שהם כבר לא ממוקמים שם בגוש קטיף. אבל זכות ראשונים להם שהם לקחו את הנושא הזה של מצוות התלויות בארץ, ובאמת עם חיבור פנימי ולנושא הזה של מצוות התלויות בארץ, הם הקדישו לזה, ואני תמיד מפנה את האנשים למי שרוצה לעשות באמת שותפות מנוי בקרן של מעשרות. אני מפנה אנשים למכון התורה והארץ. אמנם קמו עוד מכונים, אבל אין בזה שום עניין. זה לא משהו שזה מנהגים לפי מנהג מסוים, זה אותו עניין. לא צריכים כל דבר לעשות בפני עצמו. יש להם זכות גדולה. זה אנשים בעלי מסירות נפש בכלל ומסירות נפש לעניין של מצוות התלויות בארץ. אז הם היו הראשונים בעניין הזה של קרן המעשרות. וכפי שאנחנו בעזרת השם נבאר בהמשך שעל ידי קרן המעשרות אז אנחנו לא רק מבצעים את ההפרשה, אלא גם מה שאפשר עושים נתינה. ועיקר זה מתייחס לעניין של המעשר ראשון ללוי וגם לעניין של מעשר עני בשנה השלישית והשישית. כמובן שהם אחד מהדברים המרכזיים שלהם זה לא רק העניין הזה של הנתינה הזאת, אלא גם הם מעמידים לרשות המנויים מטבע לחילול מעשר שני. וכמו שנבאר בהמשך למה זה חשוב העניין הזה של מטבע שהוא על ידי קרן מעשרות, שזה אל"ף מצד הזמינות, שככה לא תמיד זמין לנו, וגם אחר כך אנחנו לא יכולים להתפטר כל כך מהמטבע הזה. ובי"ת יש נושא שנבאר אותו, העניין של פרוטה חמורה שזה לא כל אחד יכול לארגן לעצמו שיהיה לו בתוך הפרוטה פרוטה

12:57 דובר 2 חמורה, והם דואגים לזה שבכל פרוטה שאנחנו מחללים את המעשר שני יהיה באותו מטבע פרוטה חמורה, והם מעמידים לרשות כל אחד ואחד מהמנויים את זה באופן כזה. אז נתחיל לבאר קודם כל את הנושא של הפרשת תרומות ומעשרות, וכמובן אה החיוב בזמן הזה הוא מדרבנן, וזה קשור לעניין הזה שהתורה זה תלוי מהראשונים שלומדים את זה מפסוק הזה ומפסוק אחר, אבל הנקודה היא שצריך להיות בבואכם אל הארץ וקשור לביאה לביאה לארץ, וצריך להיות באספכם שכל ישראל על אדמתם או רוב ישראל על אדמתם. אז אז אז יש חובה לקיים את התרומות והמעשרות מהתורה, ובזמן הזה שאין רוב ישראל על אדמתם או שלא יודעים בדיוק אם רוב ישראל על אדמתם, אז החובה היא מדרבנן. אבל עדיין גם חובה מדרבנן זה חובה גמורה וחמורה כדברי סופרים. וגם כן צריך לדעת שגם כשהחיוב הוא מהתורה, אז בפשטות החיוב מהתורה הוא על שלושה דברים דגן, תירוש ויצהר שזה דגן, זה כל מה שקשור לחיטה. חמשת מיני דגן ותירוש זה יין ויצהר זה שמן זית. זה החובה מהתורה. שאר הדברים זה מדרבנן גם בזמן שחל החיוב מהתורה. אבל גם יש שיטות ברמב"ם ש-שגם שאר מיני אילנות הם גם כן חייבים מהתורה, אבל לא ניכנס לזה כרגע. גם אם אנחנו מתייחסים לחובת תרומות ומעשרות בזמן הזה מדרבנן זה חובה גמורה. בוודאי ובוודאי שכל אחד ואחד צריך לדעת ולעשות את זה כמו שצריך. אני רוצה להתחיל מהנושא הזה של הנוסחאות השונות שמופצות. בעיקרון כל הנוסחאות הם מבוססות על אותו עניין, על אותו כיוון. אבל מה? הבעיה היא שלפעמים הנוסח הוא לא מספיק מבורר. גם אם אתה מבין מה שאתה אומר, קשה לך להבין מה

15:32 דובר 2 הוא מתכוון. אני תכף אתן דוגמה אחת לזה. לכן אפשר לראות הבדל מאוד משמעותי בין הנוסח שמופיע בהרבה סידורים. פעם זה הופיע בתפילת כל פה של הוצאת אשכול. אני לא יודע אם היום בטח יש את זה בעוד מקומות של הנוסח של החזון איש, ויש אפשר לראות בצורה בולטת את הנוסח של מכון התורה והארץ, שבפשטות זה נוסח מבורר יותר ומובן יותר מתוך הנוסח שאדם אומר למה בדיוק הוא מתכוון באותו אמירה ובאותו מתנה. אז נתחיל קודם כל ונציג בעצם שיש לנו פה ארבע מתנות, ארבע הפרשות, ארבע מתנות שצריך לתת אותם ומה כל אחד מההגדרה שלהם, אחר כך נעבור בצורה מסודרת איך זה בנוי בתוך נוסח ההפרשה ואיך עושים את זה בפועל. אז הדבר הראשון שצריכים לעשות זה עניין של תרומה גדולה. הדבר הראשון שצריכים לתת מתנה הראשונה זה תרומה גדולה, וזה מופיע בספר במדבר. התורה אומרת "כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים". הקב"ה אומר לכוהנים מה שעם ישראל יתנו את הראשית, שזה את התרומה גדולה, אז הם נותנים את זה לכוהן. שימו לב שהתורה לא אומרת כמה זה. התורה רק אומרת ראשית, ראשית. כך שמדין תורה ה-ה-התרומה גדולה זה בלי שיעור, אין לזה שיעור, זה כלשהו. חכמים נתנו לזה במשנה, חכמים נתנו לזה במשנה אה אה כן שיעור וקבעו בזה שיש עין יפה, עין רעה ועין בינונית. עין טובה, עין רעה ועין בינונית. שעין טובה זה אדם שנותן אחד חלקי ארבעים מתוך היבול שלו, תרומה גדולה, שזה בעצם שתיים וחצי אחוז. ועין רעה הוא נותן פחות מזה, הוא נותן אחד חלקי שישים, ועין בינונית הוא נותן שתי אחוז, אחד מחמישים.

17:56 דובר 2 כל זה היה נכון בזמן שבית המקדש היה קיים והכוהנים היו טהורים והיו יכולים ליהנות מהתרומה הזאת. אבל בזמן הזה, היות שהכוהנים הם טמאי מתים ובעצם אסור להם לאכול מהתרומה, אז ממילא אם אני אפריש עין טובה וייקח שתיים וחצי אחוז מהיבול זה סתם ילך לאיבוד, כי זה נהיה קדוש על ידי שאני מ-מ-מ-מ-מפריש ומגדיר שם על שתיים וחצי אחוז מהסחורה ואני אומר שזה תרומה גדולה, זה נהיה קדוש וזר שאוכל את זה, ישראל שאוכל את זה הוא חייב מיתה. התורה מחמירה מאוד, מאוד בעניין של אכילת תרומה על ידי זרים. זה אסור בחומרה גדולה. ולכן ה-ה-התרומה גדולה בזמן הזה היא כמו שהיא מדין תורה. כלשהו. תרומה גדולה זה כלשהו, יש לי מכלול של פירות וזה לא משנה, אפילו יש לי פה משאיות על משאיות במפעל, יש לנו ברוך השם מפעלים שאנחנו שמה מפרישים תרומות ומעשרות, מפעל פריניר[?] שמייצר עגבניות ועוד מדובר בכמויות אדירות. תרומה גדולה אתה יכול לקחת חתיכה קטנטונת, אפילו לא צריך עגבניה שלמה, יש לך כמה משאיות, לוקח קצת, זה תרומה גדולה. אז זה המתנה הראשונה, וכיוון שבזמן הזה באמת אין לנו מה לעשות עם זה כי הכוהנים לא יכולים לאכול את זה, וזר ישראל לא יכול לאכול את זה, אז מה שבאמת צריכים לעשות כיוון שזה קדוש לעטוף את זה יפה בשתי עטיפות ומשליכים את זה ככה בדרך הזאת. מי שיכול להשאיר את זה עד שיירקב זה ודאי יותר טוב. במפעלים, שוב לצערנו הרב, כיוון שמדובר בכמויות מאוד, מאוד גדולות אז הם משליכים את זה כמו שהוא. אבל ודאי וודאי שאסור לאכול את זה, אין מה לעשות עם זה, אין מה לעשות עם זה. אנחנו נלמד,

19:51 דובר 2 נראה אחרי זה לגבי שמן שבתרומה, אפילו שהשמן הוא טמא, תקשיב, דווקא כשהשמן הוא שמן טמא, הכוהן יכול להשתמש בזה לנר חנוכה וכך הלאה, אבל זה לא העניין שלנו עכשיו. זה תרומה גדולה. המתנה השנייה, המתנה השנייה שאני צריך לתת מתוך היבול שלי זה מעשר ראשון, וגם זה התורה אומרת גם בספר במדבר, "ולבני לוי הנני נתתי כל מעשר בישראל לנחלה". למה אני נותן את זה ללויים? "חלף עבודתם אשר הם עובדים את העבודה." אתה רואה לויים? הם עובדים בבית המקדש, היינו צריכים לתגמל אותם, אז הקדוש ברוך הוא נתן להם את המעשר ראשון. וגם כן בהמשך שמה בהמשך הפסוקים כתוב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללויים לנחלה. על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. אז כאן בשונה, בשונה מהתרומה גדולה, ששם אמרנו שבזמן הזה אנחנו מעמידים את זה על דין תורה, שאין לזה שיעור, שזה כל שיעור. כאן התורה כבר כן קובעת במפורש שצריכים לתת מעשר עשרה אחוז. אתם צריכים להבין עשרה אחוז כשזה מדובר בהפרשה ביתית קטנה שאחד קנה שתי קילו תפוזים לא מרגיש את זה. אבל תבינו שמדובר במפעל גדול שהוא כמויות אדירות של טונות על טונות על טונות. המעשר ראשון הזה יכול להיות כמויות אדירות ששייכים ללוי. אז כאן צריך לבאר קודם כל שתי נקודות. דבר ראשון ש-- ה-ה-המעשר ראשון הזה בעיקרון אין בו קדושה כמו שיש בתרומה גדולה. התרומה גדולה שהפרשנו אותה שמיועדת לכהן יש בה קדושה שזר אסור לאכול. אסור לישראל לאכול את זה בכלל. זה עונשו חמור ביותר. המעשר ראשון בעיקרון רוב המעשר ראשון מותר לאכול את זה גם למישהו שהוא לא כהן ומישהו שהוא

22:15 דובר 2 לא לוי. אלא מה, תכף אנחנו נראה שיש את המתנה השלישית שהיא נמצאת בתוך המעשר ראשון והיא תרומת מעשר. היא כן קדושה, אבל כרגע אנחנו מדברים על השלב הזה שבו לקחתי עשרה אחוז מתוך כל ההפרשה ואת זה נתתי שזה שייך ללוי. אז. בואו אנחנו כרגע עדיין לא מדברים על הנוסח של ההפרשה ואיך אנחנו עושים את זה בפועל, אבל צריך להבין את הרעיון. הרעיון הוא שצריך לקחת עשרה אחוז מתוך מכלול הסחורה, הפירות או הירקות שיש לי, ולתת את זה ללוי. זה בעיקרון מה שצריך להיות. אחר כך התורה מצווה על הלוי. אני לקחתי עשרה אחוז כבר נתתי את זה ללוי. עכשיו הלוי יש לו גם כן מצווה מהתורה, וזה מופיע גם שם בספר במדבר. בהמשך הפסוקים הקדוש ברוך הוא אומר ככה. וידבר השם אל משה לאמר ואל הלויים תדבר ואמרת אליהם אתה צריך עכשיו גם לדבר אל הלויים, כי תיקחו מאת בני ישראל את המעשר שאתם לוקחים מבני ישראל את המעשר, עשרה אחוז מכל היבול שלהם, אשר נתתי לכם מאיתם בנחלתכם. זה אתם קיבלתם אתם הלויים והרימותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. אתם הלויים צריכים להרים מתוך העשרה אחוז הזה מעשר מן המעשר. כמה זה מעשר מן המעשר? מהמכלול היה מאה אחוז. הלויים קיבלו עשרה אחוז מתוך העשרה אחוז הם צריכים להוריד עשרה אחוז. זה אומר אחוז אחד מתוך המכלול. אז הלוי מתייחס לעשרה אחוז שהוא קיבל כמין מאה אחוז, ומוריד מזה עשרה אחוז מתוך מה שהוא קיבל, כאשר ביחס למכלול זה אחוז אחד. מה הוא עושה עם האחוז הזה? את זה הוא נותן לכהן. ושימו לב, כשהוא נותן את זה לכוהן זה נעשה קדוש באותה רמת

24:25 דובר 2 קדושה כמו התרומה גדולה שאנחנו הבעלים הישראל נתנו לפני כן לכוהן. עכשיו האחוז הזה שהלוי לוקח מתוך מה שהוא קיבל, עשרה אחוז מתוך מה שהוא קיבל, אחוז אחד מתוך המכלול שהוא גם מפריש את זה ונותן לכוהן יש לזה אותה רמת קדושה. כדי לסבר את האוזן וכדי שנבין גם בהמשך את הנושא של נוסח ההפרשה, מה שיוצא כאן בעצם זה שהכוהן מתוך המכלול של הסחורה של הטבל הוא מקבל אחוז ועוד קצת. כן? למה? את העוד קצת שזה אין לזה שיעור, התורה לא כתבה, התורה רק קראה לזה ראשית, את זה הוא מקבל כבר בהתחלה מהבעלים. יש לבעלים פה מכלול, לוקח ראשית קצת נותן את זה לכוהן, אבל בשלב שלוש הוא כבר יקבל עוד אחוז שלם, שאם מדובר פה בכמויות סחורה מאוד מאוד גדולות, האחוז הזה הוא מאוד מאוד משמעותי. אני יכול לומר לכם שכשאנחנו מדברים במפעלים גדולים זה יכול להיות כל יום. האחוז הזה של תרומת מעשר, מה שהלוי נותן לכוהן זה טונות על טונות על טונות. אז התורה אומרת גם כן שאתם צריכים הלויים, "כן תרימו גם אתם תרומת השם מכל מעשרותיכם אשר תיקחו מיד בני ישראל, אתם הלויים ונתתם ממנו את תרומת השם לאהרון הכוהן". זהו, יש פה עוד, לא צריך להיכנס לכל הפסוקים, אבל זה הרעיון שהלוי נותן תרומת מעשר. זה המתנה הבאה זה מעשר שני, כי עד עכשיו היה לנו תרומה גדולה ונתנו בהתחלה אנחנו נתנו את זה בשביל הכוהן. שלב שתיים אנחנו נתנו לכוהן עשרה אחוז מתוך כל המכלול. שלב שלוש הלוי בעצמו לקח מתוך העשרה אחוז שהוא קיבל עשרה אחוז שזה אחוז אחד מתוך המכלול נתן לכוהן. שלב שלוש אני הבעלים צריך לתת

26:26 דובר 2 מעשר שני. עכשיו מה זה מעשר שני? קודם כל נראה כמה נשאר לו. זאת אומרת מה שנשאר לנו עכשיו נשאר לנו הבעלים, נשאר לנו רק תשעים אחוז מההתחלה מהמקור הראשון. בכל אופן, לוקחים עכשיו עשרה אחוז ממה שנשאר ואת העשרה אחוז הזה, כשבית מקדש היה קיים אז היו לוקחים את המעשר שני וזה שייך לבעלים, אבל הוא צריך לאכול את זה בירושלים. הוא לוקח את זה, הוא עולה עם זה לירושלים ואוכל את זה בירושלים בקדושה. הוא לא חייב לאכול את זה בעצמו. ודאי מדובר בכמות גדולה, אלא הוא לוקח את זה בירושלים, הוא פותח שולחן ומזמין אנשים ואוכלים את המעשר שני. אבל התורה נותנת גם פתרון לאדם שיש לו כמויות מאוד גדולות של מעשר שני ואז אתה אומר "כי ירחק ממך המקום", כן, "כי לא תוכל שאתו" יהיה לך קושי. אז מה תעשה? "ונתת בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו". תיקח את המעשר שני תפדה אותו בשוויו. שימו לב, זה גם נקודה מאוד חשובה שהיה אז כשבית מקדש קיים, כשיכלו לאכול את זה בקדושה בירושלים פודים את המעשר שני בשוויו. אם הוא שווה עשרת אלפים שקל פודה את זה בעשרת אלפים שקל ולוקח את הכסף הזה ועולה לירושלים. ומה הוא עושה עם זה? אומרת התורה "ונתת הכסף בכל אשר תאווה נפשך". אתה יכול לקנות עם זה כל סוגי אוכל בבקר, בצאן, ביין, בשיכר, כל אשר תשאלך נפשך. כן, זה ריבוי שאין שום הגבלה. כל סוג של אוכל אתה יכול לקנות בזה. "ואכלת שם לפני ה' אלוקיך ושמחת אתה וביתך. זה מה שהיהודי צריך לעשות עם המעשר שני. אז עכשיו, בזמן הזה, בזמן הזה

28:25 דובר 2 אנחנו לא יכולים לאכול שום דבר בקדושה בירושלים. אין לנו דרך לעשות משהו עם המעשר שני, כי אנחנו כולנו טמאים. אז לכן בזמן הזה פודים את המעשר שני, אפילו אם זה כמויות אדירות פודים את זה על שווה פרוטה. הפוסקים מדברים איך יכול להיות שפודים כמויות אדירות של מעשר שני על פרוטה? אחד הנימוקים שמסבירים שהיות שהיום בפועל אתה לא יכול לאכול את זה כי לאכול את זה מחוץ לירושלים אסור. לאכול את זה בירושלים אסור גם כן, כי אנחנו לא, כי אנחנו טמאים. אז השווי של זה בשבילי היום הוא לא יותר מפרוטה. לכן אפשר גם כמויות גדולות של מעשר שני לפדות בשווה פרוטה. וכמובן שכאשר האדם בעצמו פודה את זה, הוא עצמו פודה את מה שהוא. אז התורה אומרת שצריכים גם כן לתת חומש, לפדות אותו הוא וחומשו, לפדות את זה על פרוטה וחומש. שנים שלישית ושישית למניין שנות השמיטה יש לנו מתנה רביעית אחרת במקום המעשר שני אנחנו מפרישים עשרה אחוז וצריכים לתת את זה לעני. עכשיו לדוגמה השנה שנת תשפ"א היא שנה שישית לסדר שנות השמיטה. בעזרת השם שנת תשפ"ב תהיה שנת שמיטה. אז עכשיו אנחנו נמצאים בשנה שישית. וכמובן שזה מאוד מאוד משמעותי, כי בעוד שכשהפרשנו מעשר שני, אז יכולנו בזמן הזה להפריש אותו על שווה פרוטה. אז כשמדובר על מעשר עני שאין לך שום בעיה לתת אותו לעני בשוויו כמו שהוא עשרה אחוז מתוך המכלול, אז לכאורה צריכים לתת ממש את המעשר עני מה שהפרשתי מעשר עני לתת את זה לעני, וזה יוצר קושי של אדם פרטי. מילא בבית אין לו בעיה. הוא קנה בסופרמרקט שתיים, שלוש, ארבע, חמש קילו תפוזים הוא ייתן עשרה

30:34 דובר 2 אחוז מזה לעני. אין לו בעיה כשמדובר במפעל גדול. מדובר במפעל מאוד מאוד גדול שעשרה אחוז מהמכלול זה מדובר בכמויות אדירות. איך אמר לי פעם בעל מפעל אם אני צריך לתת עשרה אחוז כפשוטו לעניים, אני מעדיף להתחלף. שהעניים יבואו לנהל את המפעל ואני אהיה העני שהם יתנו לי עשרה אחוז. זה הרבה יותר ממה שאני מרוויח כיום מתוך המכלול של היבול שאני מתעסק איתו במפעל. אז באמת מתעוררת שאלה איך נותנים מעשר עני. אז כמובן שהכי טוב זה לתת באמת את הדבר כמו שהוא, ויש היום דרכים לתת את זה על ידי יד עניים על ידי קרנות של צדקה. על ידי מישהו שנותן לעניים ויד עניים יש לה גם יכולת וסמכות הלכתית להתמקח עם הבעלים באיזה שווי יתנו לו את המעשר עני. וגם יצאו כבר פרסומים שונים. איך לחשב את העניין של המעשר עני? כי בעצם המחיר של הפרי כמו שהוא הוא מורכב מהרבה דברים נוספים ורכיבים נוספים שמעבר למחיר של השווי של הפרי עצמו. כל העבודות של החקלאי, השינוע ועוד כל מיני פערי תיווך וכך הלאה. כך שהמחיר של הפרי עצמו הוא הרבה, הרבה יותר זול. וכשאתה מחשב מחיר של עשרה אחוז מזה זה יוצא הרבה, הרבה יותר נמוך. אז לכן העניין של הנתינה של מעשר עני כן חובה בזמן הזה, אבל מתאפשר, מתאפשר בדרכים שונות בצורה כזאת שאפשר גם בעלי, בעלי מפעלים גדולים יכולים לספוג את זה. עד כאן פירטנו את הסדר של התרומות והמעשרות. עכשיו אני רוצה להיכנס לאיך אנחנו עושים את זה בפועל. בסדר ההפרשה, כשאנחנו עכשיו קנינו אה, אה, אה, אה ארגז של מלפפונים או ארגז של עגבניות ואני רוצה עכשיו להפריש תרומות ומעשרות.

32:45 דובר 2 איך עושים את זה בפועל ולמה? אז ככה. בנוסח לדוגמה של החזון איש כתוב יותר מאחד ממאה שיש כאן הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונה. ואני שואל אנשים מה הכוונה יותר מאחד ממאה? אז הם אומרים ככה לקחנו, הוצאנו מתוך העגבניות אחוז ועוד קצת לקחו, נגיד שקלו את זה, נגיד זה שוקל מאה קילו לקחו וכל עגבנייה נניח שהיא שוקלת אה, אה קילו. אז לקחו עגבנייה אחת וחוץ מזה עוד קצת אחוז ועוד משהו. וכשהם אומרים יותר מאחד ממאה אני שואל אותו בסדר, עשית עכשיו תרומה גדולה יותר מאחד ממאה, עשית אותו תרומה גדולה. אז הוא אומר לי כן, האחוז ועוד משהו, כל זה עשיתי אותה תרומה גדולה וזו טעות חמורה מאוד בהבנה של נוסח ההפרשה, מפני שהאחוז הזה הוא ישמש אותנו רק בשלב שתיים ובשלב שלוש. דהיינו, הוא ישמש אותנו כשנעשה את המעשר ראשון שאותו אנחנו אמורים לתת ללוי וישמש אותנו בשלב שלוש שבו אנחנו מפרישים את התרומת מעשר, דהיינו את המתנה שהלוי צריך לתת לכהן. וכמו שאני אסביר מיד. לכן לדוגמה בנוסח ההפרשה של מכון התורה והארץ זה לא מונח לפניי, אבל זוכר פחות או יותר בעל פה את הרעיונות שעומדים מאחורי זה. שם כתוב האחד ממאה ששמתי בצד יהא מונח בטיבולו הוא כרגע בסטנדביי. אני לא עושה איתו כלום. מה שאני לוקח כדי לעשות אותו תרומה גדולה לקרוא עליו שם של תרומה גדולה זה את מה שהוא עודף על האחד ממאה. מה ששמתי בצד יש אחוז ויש את מה שדבוק אליו. זה יכול להיות באותו חתיכה, זה יכול להיות באותו חתיכה, אבל מה שדבוק אליו עוד איזה בונוס נוסף שהוא יהיה התרומה גדולה. ולכן מה שאני אומר

34:58 דובר 2 עכשיו נניח יש לי פה עגבנייה אחת שבתוכה יש גם אחוז, אבל יש בה קצת יותר מאחוז. אז אני אומר האחוז הוא יהיה מונח בטיבולו. מה שעודף על האחוז אותו אני עושה תרומה גדולה, כי כמו שאמרנו בהתחלה תרומה גדולה. בזמן הזה מעמידים על דין תורה שעושים את זה בכל שהוא. עכשיו, ברגע שהבנו את זה, אז אנחנו מבינים גם מה התכוון החזון איש בנוסח שלו כשהוא אומר יותר מאחד ממאה הוא לא מתכוון כמו שכולם חושבים לאחד ממאה פלוס ביחד. הוא מתכוון ליותר לזה שהוא עודף לחלק שהוא עודף. לא לאחד ממאה, אבל הנוסח לא מספיק ברור, כי מי שהוא קורא את זה הוא חושב שהכוונה היא לאחוז וגם למה שנלווה אליו החתיכה הנוספת. בנוסח הזה שהם כתבו הרבה יותר ברור שהאחוז, יש לי פה עכשיו עגבנייה גדולה, בתוכה יש אחוז שהוא כרגע בסטנדביי, כי כרגע אני רוצה לתת מה שעודף על האחוז והעודף הזה על האחוז. כמה שיש בו כלשהו אפילו הוא יהיה תרומה גדולה על כל הסחורה שאני רוצה לתקן. ואנחנו תכף גם כן נסביר ותוך כדי נוסח למה באמת הוצאנו מתוך כל המכלול הצידה רק אחוז ועוד משהו. כרגע התחלנו עם התרומה גדולה. יישר. אנחנו לא רק קוראים לשם אלא גם שמנו את זה בצד. ויותר חשוב גם כן להגיד בתוך האגבנייה הזאת שיש בה אחוז ועוד משהו, אנחנו חייבים להגדיר איפה זה נמצא. יש לי פה עגבניה, בסדר, איפה האחוז שהוא כרגע עדיין אין עליו שום שם של מתנה, הוא חלק מה-- ואיפה נמצא החלק של התרומה גדולה? זה צריך לומר. זה בחלק העליון של העגבניה או בצד צפון. צריך להגדיר. ואגב גם זה בנוסח

36:51 דובר 2 של החזון איש, הגדרת המיקומים של ההפרשות נעשה על ידי רוחות השמיים, שזה קצת אולי על פי המשנה צד צפון צד דרום, אבל בנוסח של מכון התורה והארץ הם עשו בצד בחלק העליון בחלק התחתון. למה הם שינו את זה? כי כשאתה אומר צפון ודרום ואתה נמצא פה עכשיו אתה לא יודע איפה צפון ודרום, אז אתה יכול להגיד אני מתכוון זה נמצא בצד צפון, איפה שזה לפי רוחות העולם צד צפון. אבל אתה באמת לא יודע איפה זה צד צפון. אז כשאתה אומר למעלה ולמטה אתה יודע זה למעלה וזה למטה. לכן אם אני, אם אני אומר האחד ממאה נמצא בחלק התחתון, יישאר כרגע בטבלו לא נוגע בו ומה שעודף למעלה בראש של העגבנייה למעלה, שהוא העודף על אחד ממאה בצד העליון, הוא יהיה תרומה גדולה על כל מה שאני עכשיו רוצה לתקן. זה שלב ראשון. עברנו ברוך השם. עכשיו שלב שתיים מעשר ראשון. שימו לב בזמן הזה אנחנו בפועל לא נותנים ממש עשרה אחוז ללוויים. למה לא נותנים עשרה אחוז בפועל ללוויים? בגלל שלפי חלק מהפוסקים הטענה היא שללוויים אין חזקת לוויים, אין להם חזקה שהם לוויים. אם אין לו חזקה שהוא לוי, הוא לא יכול לתבוע ממני. הוא לא יכול לתבוע ממני שאני אתן לו את זה. אני אומר לו תביא לי הוכחה. המוציא מחברו עליו הראיה. זה הופך להיות שאלה ממונית. אז כשיש פה שאלה אני הפרשתי את העשרה אחוז. עכשיו הוא בא לוי, בא, רוצה לקחת את זה. אני אומר לו סליחה, תוכיח שאתה לוי. אתה רוצה להוציא ממני כסף, נכון? תוכיח שאתה לוי. תקבל את זה מאן שהוא לא יכול להוכיח אז זה נשאר אצלי. אז

38:39 דובר 2 באמת היה נהוג הרבה זמן שמכיוון שהמעשר ראשון אין בו קדושה וגם ישראל יכול לאכול אותו אז לא היה בפועל לא היו נותנים את זה ללוי בפועל היו מפרישים, היו מגדירים הנה עשרה אחוז האלה הם יהיו מעשר ראשון, אבל לא נותנים את זה ללוי בפועל. החידוש באמת של המכונים השונים של קרן המעשרות, שיש גם אופן שיהיה גם נתינה ללוי שיהיה עניין שאני לא רק מפריש את זה אלא גם נותן ללוי איך הם עושים את זה. הם גובים מאיתנו סכום מסוים שנותנים את זה לוי שיש להם לוי, שהוא יש לו איזה יוחסין שהוא מוחזק וכאילו נתת לו הלוואה. וכל פעם שאתה מפריש את המעשר ראשון אז המעשר ראשון הזה כביכול הוא שייך ללוי והלוי אומר אוקיי, אני חייב לך כסף כי הלוות לי ארבעים שקל בתחילת השנה אז כפירעון על חלק מן ההלוואה אני נותן לך קח את המעשר ראשון שאצלך קח אותו שיהיה שלך, אתה יכול להשתמש בו. אני חוזר שוב לעניין הזה כדי שיהיה יותר ברור איך אופן ההפרשה של המעשר ראשון. אני רק הקדמתי והסברתי למה בפועל אנחנו לא מוציאים את כל העשרה אחוז מתוך הסחורה, כי בפועל לא נותנים את זה ללוי, ואם מישהו כבר כן נותן אז הוא נותן את זה על ידי העניין הזה של קרן המעשרות. עושה את הניסיון על ידי העניין של ההלוואה הזאת, אבל בפועל לא נותנים. עכשיו אני רוצה שנבין ברור. יש לי כאן ארגז שלם של עגבניות. כאן בצד יש לי את העגבנייה ופלוס את הפלוס. כבר טיפלנו בו קודם אמרנו זה בצד העליון של העגבנייה. הפלוס הזה הוא תרומה גדולה. עכשיו אני עושה את הפעולה

40:19 דובר 2 הבאה. החלק התחתון של העגבנייה, שהוא מהווה אחוז אחד מתוך מכלול העגבניות שאני רוצה לתקן. אני עכשיו אומר בפה ועוד תשעה חלקים כמותו. מה פירוש אם אני אומר עוד אחוז אחד ועוד תשעה חלקים כמותו? כמה זה ביחד? בעצם זה עשרה אחוז. אז אם אני אומר האחוז הזה ועוד תשעה חלקים כמותו, איפה הם? איפה נמצאים התשעה חלקים האלה? אז יש אפשרות להגדיר בצד צפון של העגבניות שבארגז ויש אפשרות להגדיר בחלק העליון. שוב, כמו שאמרתי בנוסח של החזון איש אומר בצד צפון של הארגז ובנוסח של מכון התורה והארץ שהם כתבו על פי דעת גדולי הפוסקים. כמובן שהתשעה אחוז האלה נמצאים בחלק העליון של העגבניות. זאת אומרת, אם יש לי פה ערימה של עגבניות תשעה אחוז במפלס העליון, הם ועוד העגבנייה הזאת שבצד הם ביחד מהווים מעשר ראשון, כי יש פה עשרה אחוז. עכשיו שימו לב, מאוד חשוב להבין את מה שאני אומר, כי בפה שלי אני הגדרתי ותחמתי וגרמתי חלות של שם של מעשר ראשון על אותן עגבניות, על האחוז הזה שיושב פה בצד ועל התשעה אחוז הנוספים שבחלק העליון של הפירות. אז בפה שלי יצרתי חלות של שם של מעשר ראשון על עשרה אחוז מתוך המכלול, כאשר העשרה אחוז האלה מבחינת מיקום הם מחולקים אחוז אחד פה בצד מתחת לתרומה גדולה שכבר הפרשתי אותה קודם ועוד תשעה בחלק העליון של ארגז העגבניות. עכשיו, כמו שהסברנו קודם על סדר נתינת המתנות, הסברנו באריכות שהלוי התורה מצווה עליו לקחת אחוז אחד מתוך המכלול, עשרה אחוז מתוך מה שהוא קיבל, והוא צריך לתת תרומה של מעשר. שימו לב שזה שם של תרומה הוא לוקח מהמעשר שהוא קיבל ונותן תרומה לכהן

42:27 דובר 2 והאחוז הזה מהמכלול עשרה אחוז מתוך מה שהלוי קיבל שהוא נותן לכהן חל על זה גדר של קדושה כמו תרומה גדולה. וזאת הסיבה שאנחנו מחלקים את זה לשתיים. אני לא אומר עשרה אחוז יהיו בצד בחלק העליון של הפירות מעשר ראשון מראש אני שם את העשרה אחוז מהמעשר ראשון אחוז אחד מהמכלול. אני שם את זה בצד כי אני יודע שבשלב שלוש שזה השלב של תרומה של מעשר, אני אצור שם של מתנה שהיא קדושה שלישראל זר אסור לאכול את זה, וגם לכהן בזמן הזה אסור לאכול את זה. לכן אני לא משאיר את זה בתוך הפירות ורק אחר כך יוציא מזה את התרומה. מראש אני שם את זה כבר בצד שזה יהיה מוגדר פה בצד. אז עכשיו יש פשוט מאוד האחוז הזה שהוא היה חלק מתוך המעשר ראשון קודם בשלב שתיים הוא היה חלק מהמעשר ראשון ובשלב שלוש הוא כבר יש לו שם של מתנה בפני עצמה של תרומה של מעשר וזה נהיה קדוש. אז זה אסור לי להשתמש. זה נמצא פה בצד. והתשעה אחוזים שנמצאים נגיד בחלק העליון של העגבניות או בצד צפון של העגבניות יש עליהם שם של מעשר ראשון אבל אין על זה קדושה. מותר לי לאכול את זה. אם אני החלטתי שאני לא נותן את זה ללוי כל עוד שהוא לא מוכיח לי שהוא לוי, אז אני בינתיים אוכל את זה. אני אוכל את זה, זה שלי. כשהלוי יוכיח יקבל את זה. אז עכשיו אנחנו מבינים בצורה ברורה למה שמנו בצד אחוז ועוד משהו. העוד משהו זה היה המתנה הראשונה, התרומה גדולה, והאחוז זה המתנה השלישית שאותה הלוי נותן. אלא מה? אנחנו לא נותנים ללוי

44:28 דובר 2 בפועל. לכן אנחנו חייבים כאילו כנציגי הלוי, כנציגי הלוי אנחנו חייבים להפריש את תרומת מעשר. אם היינו בפועל נותנים את המעשר ראשון ללוי, הלוי בעצמו היה לוקח מתוך המכלול שהוא קיבל ונותן עשרה אחוז שזה אחוז מתוך המכלול שלנו. אבל היות שבפועל אנחנו לא נותנים את זה ללוי, אז אנחנו כדי לתקן את הסחורה שלנו כדי שנוכל לאכול אחר כך את החולין, אנחנו חייבים בתור שליחים של הלוי, להוציא מתוך המעשר ראשון שהוא קיבל את תרומת מעשר ולתת את זה לכהן, או בזמן הזה אין ברירה אלא להשליך את זה כמו שהסברנו קודם, ו-ו-ובזה למעשה השלמנו את ההבנה מה קורה עם האחוז וחצי, האחוז פלוס שנמצא בצד. ועכשיו אנחנו עוברים למתנה הרביעית. שימו לב גם זה מאוד, מאוד חשוב. הנושא שאני מבין את ההגדרת מקומות בתוך היבול. אם לדוגמא אמרתי קודם במתנה בשלב שתיים, שהמעשר ראשון יהיה בחלק העליון של הפירות, אז יוצא שהאזור העליון של הפירות הוא מעשר ראשון. אני לא יכול עכשיו בשלב ארבע כשאני רוצה להפריש מעשר שני את אותם פירות שבחלק העליון להגיד עכשיו מעשר שני יהיה בחלק העליון של הפירות. סליחה. החלק העליון של הפירות זה כבר מעשר ראשון. אז אם הגדרתי מההתחלה שהתשעה אחוזים בחלק העליון של העגבניות הם מעשר ראשון ואני רוצה להיות בטוח שמה שהולך עכשיו להפריש ולהגדיר מעשר שני לא יתפס על אותם פירות עצמם, אני חייב להגדיר את הצד הנגדי. לכן אני אומר מעשר שני יהיה בחלק התחתון של הפירות. ולפי הנוסח של החזון איש שאת המעשר ראשון הוא הגדיר בצד צפון של הפירות, אז אני חייב להגדיר עכשיו שמעשר שני יהיה בצד דרום של הפירות. אם לא הגדרתי ולא

46:34 דובר 2 הבנתי גם מה שאני אומר, אז לא עשיתי כלום. אם לא הבנתי שהמעשר ראשון היה בצפון ולכן עכשיו מעשר שני זה הפירות שנמצאים בצד דרום. אז-אז-אז-אז-אז-אז לא, לא יצרתי חלות. אני אומר קודם, בניגוד לכל אלה שסומכים על הפסק הזה, שאפשר להגיד הנוסח שבתי [?] גם אם אני לא מבין שום דבר, כמו שאמרתי קודם, גדולי הפוסקים שאם לא הבנת איפה אתה מגדיר את המתנה זה לא תופס. לא תיקנת את-את-את-את הטבל. אז לכן מאוד, מאוד חשוב גם לא לערבב בנוסחאות. אם אני משתמש בנוסח מסוים שהוא מגדיר את המעשר ראשון בצד צפון, אז אני חייב להמשיך ולהגדיר את המעשר שני בצד דרום. אם הגדרתי את המעשר ראשון בחלק העליון, אני חייב להגדיר את המעשר שני בחלק התחתון. לא יכול עכשיו פתאום לערבב להגיד המעשר ראשון בצד צפון, אבל כשבא להגדיר את המעשר שני אני מגדיר אותו בחלק התחתון. יש התנגשות. כל האזור הצפוני הוא מעשר ראשון ועליו אני מכיל גם על חלק ממנו את המעשר שני. זה בלתי אפשרי. לכן, כשמבינים את מה שאנחנו אומרים אז זה אחרת לגמרי. עכשיו מה קורה עם המעשר שני? המעשר שני שוב, כמו שפתחתי לפני כן, בזמננו לא פודים את זה בשוויו אלא פודים את זה בשווה פרוטה. עכשיו אני רוצה לדבר על העניין הזה של הפדיון מעשר שני, ורק אחר כך נדבר על העניין של המעשר עני. התורה מצווה עלינו לפדות את המעשר שני. אבל איך פודים את זה? איך פודים את המעשר שני? אז כאן צריך לדעת כמה דברים. שמלכתחילה הפדיון צריך להיות על פרוטה חמורה. הקדמתי את זה בהקדמה בהתחלה. מה זה פרוטה חמורה? פרוטה חמורה פירושו שבאותו מטבע שיש בו

48:29 דובר 2 ערך של ריבוי פרוטות, כבר חיללנו קודם לכן מעשר שני של פירות שהחיוב שלהם הוא מדרבנן, שזה היה או דגן או תירוש או יצהר, ולא חיללנו מעשר שני שמדרבנן. מלכתחילה צריך שיהיה מפירות כאלה שחיובם מהתורה, וכמו כן שיהיה הפדיון הראשון שפדו על המטבע מפירות שבוודאי נגמרה מלאכתם. לא נדבר על זה היום. הלכות תרומות ומעשרות ומלאכות רחבות, אבל אחד מהשלבים שיוצר חיוב מדרבנן זה שיהיה גמר מלאכה. יש בזה הרבה דברים שאנשים לא יודעים. לדוגמה אם אחד מוסק זיתים לצורך עצירת שמן, והוא הפריש תרומות ומעשרות מהזיתים לפני שעשה את השמן. זה לא שווה, זה טבל ממש. זה אפילו בדיעבד לא שווה, כי הגמר מלאכה שלהם זה עשיית השמן. זה זיתים של שמן או שהיה דעתו לכך. אז אז זה רק דוגמה. אותו דבר בענבים שהם ענבי יין. אם הוא הפריש מהענבים לפני שעשה את היין זה לא תופס כי לא היה גמר מלאכה. אז כשנחזור לעניין שלנו, לעניין של הפדיון מעשר שני, צריך שהמטבע שעליה פודים היא תהיה מטבע של פרוטה חמורה שכבר נפדה עליה מעשר שני שהיה חומתו מדרבנן, וזה באמת לא תמיד זמין כל כך לכל אחד מאיתנו בבית, כי לא יצא לנו שבדיוק הפרשנו תרומות ומעשרות דווקא על דבר שחיובו מדרבנן. אז לכן כשאנחנו עושים מנוי בקרן המעשרות הם כבר דואגים לזה. הם דואגים שבכל מטבע שאנחנו מחללים עליה פודים עליה מעשר שני שיהיה במטבע הזאת כבר פדיון של דבר שחיובו מהתורה. כמובן שיש אפשרות גם כן לפדות ריבוי פעמים באותו מטבע, ואחרי שמצטבר כמות של זה פודים את כל הערך שבתוך המטבע הזה לפרוטה אחרת, ומשאירים את הערך של הפרוטה חמורה באותו מטבע, ואפשר

50:40 דובר 2 שוב להמשיך לפדות את הזה. אגב פדיון מעשר שני אם זה נעשה בירושלים אז שוב זה תלוי. יש בעייתיות. לכן היו משתדלים להוציא את הפירות מחוץ לירושלים העתיקה, אבל בזמן הזה עושים את זה באופן אחר. שאם הפירות של הטבל אסור לטמא תרומה, אבל אם הפירות של הטבל הוכשרו לקבל טומאה עדיין אם שפכו עליהם מים, אז היות שהם כבר הוכשרו לקבל טומאה, ואדם שהוא בחזקת טמא נגע בהם, אז אין שום בעיה גם לפדות מעשר שני בתוך ירושלים. עכשיו אני רוצה לדבר לגבי מעשר עני, וגם איך מודדים את החלוקה בין השנים. אמרנו כבר קודם שבשנים אבד"ה א', ב', ד' וה' זה שנים שבהם מפרישים מעשר שני, ובשנה ג' ו-ו' שזה השנה השישית מפרישים מעשר עני. וכמובן הסברנו מה עושים עם כל דבר ודבר. אבל איך יודעים מה השייכות? אז כאן מאוד מאוד חשוב לדעת גם כן, וזה דבר זה דברים פשוטים. זה רק עניין של מודעות ועצור במודעות. יש הבדל בין ירקות לבין אילנות. אנחנו יודעים וזה בשתי נקודות חשובות. דבר ראשון, כפי שהמשנה במסכת ראש השנה מדברת שארבעה ראשי שנים הם אז חמישה עשר בשבט זה ראש השנה לאילן לפי ההלכה. אבל לירקות ראש השנה זה א' בתשרי. זאת אומרת השנה מתחלפת בא' בתשרי. אז קודם כל צריך לדעת את ההבחנה שאילנות השנה שלהם מתחלפת בחמישה עשר בשבט וירקות וכל שאר הגידולים אז השנה שלהם מתחלפת בא' בתשרי. אבל זה לא מספיק. יש עוד דבר מאוד משמעותי וחשוב מהו השלב הקובע בגידול ביחס לנקודת המעבר בין השנים. זאת אומרת ככה, בירקות השלב הקובע זה הלקיטה. בפירות האילן השלב הקובע זה שלב החנטה. חנטה זה או שהפרח נופל

52:52 דובר 2 מתחיל לבצבץ הפרי או שליש גידולו. אז שימו לב ראש השנה תשפ"א הלכתי קניתי מלפפונים עגבניות ב-ד' תשרי. בפשטות, מתי קטפו אותם? אחרי ראש השנה. אבל כל המלפפון גדל בתש"פ שזה היה שנה חמישית. זה לא מעניין אותי כיוון שהשלב הקובע בירקות זה שלב הלקיטה. ברגע שקטפו אותו, ברגע שקטפו אותו בשנה השישית הלקיטה היא הקובעת והשנה והראש השנה שלו זה א' בתשרי. אז לקטו אותו בשנה השישית. החיוב שלו חיוב של מעשר עני ולא חיוב של מעשר שני. לפעמים יכול להיות מצב שסיטונאי של פירות וירקות, חלק מהמלפפונים מהשטח הוא קטף אותם בערב ראש השנה והכניס אותם לקירור וחלק מהמלפפונים הוא קטף אותם מיד אחרי ראש השנה מאותו שדה והכניס אותו לקירור. יש בעיה חמורה מאוד בהפרשת תרומות ומעשרות. למה? כי יש לנו עוד כלל שאסור להפריש פירות משנה אחת על חברתה. הירקות האלה שייכים לשנה חמישית. אלה שייכים לשנה שישית, כי הקטיף משנה. ממילא זה לא רק קשור לעניין של מעשר שני ומעשר עני. זה עוד הבדל. אבל בכלל אתה לא יכול להפריש מהמלפפונים האלה, הא לך הכלל. מה שקטפת בערב ראש השנה אתה צריך להפריש בנפרד, ומה שקטפת אחרי ראש השנה צריך להפריש בנפרד. אבל גם יש הבדל שאלה שלפני ראש השנה הם היו שייכים לשנה חמישית. זה מעשר שני ואלה שאחרי ראש השנה זה לשנה שישית. זה לגבי פירות. לגבי ירקות. סליחה, רק לגבי ירקות. לגבי פירות קודם כל ראש השנה שלהם הוא ט"ו בשבט. הווה אומר לפני חמישה עשר בשבט תשפ"א כל הפירות שעכשיו בוחרים אותם הם שייכים לשנה חמישית, אפילו שקטפו אותם אתמול הם שייכים לשנה חמישית. רק הפירות שיחנטו על העצים אחרי חמישה

55:08 דובר 2 עשר בשבט תשפ"א, שזה עוד לא הרבה זמן. עוד פחות מחודשיים. הפירות שיחנטו על העצים אחרי חמישה עשר בשבט תשפ"א. הפירות האלה בדרך כלל זה פירות הקיץ. הפרי הראשון זה השסק. לפעמים בלימונים יכול להיות גם כן, אבל מדובר על פירות הקיץ והפירות של שנה הבאה שעדיין לא יהיה עליהם גדר של שמיטה למרות שכבר יכנס יכנס תשפ"ב. אבל הפירות שנקטפו מהעצים זה פירות ששייכים לתשפ"א כי הם חנטו על העצים. אמרנו שהשלב הקובע זה החנטה והחמישה עשר בשבט אז הם חנטו על העצים אחרי חמישה עשר בשבט תשפ"א הם שייכים לתשפ"א. על הפירות האלה שיחנטו אחרי חמישה עשר בשבט תשפ"א, אלה יהיו פירות שיצטרכו להפריש עליהם מעשר עני, שזה הפירות של של הקיץ, בעיקר הפירות של הקיץ תשפ"א וכן חורף תשפ"ב. אז מאוד חשוב לדעת את הדברים האלה, הפרטים האלה. וכמובן השיעור שנתתי הוא טוב אבל הוא לא מספיק. כל אחד ואחת צריכים לבקש שיעשו להם שיעור עם סימולציה, עם התנסות בעצמם, לראות שהם הבינו את הרעיונות איך בדיוק מגדירים ומבצעים את ההפרשת תרומות ומעשרות. ונסיים בתפילה שהקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה תכף ומיד שנהיה כולנו ביחד בהתגלות של הרבי תכף ומיד ממש.