המתנה בין בשר לחלב - הרב משה קורנוויץ שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכולם, אנחנו כעת ממשיכים לדבר בענייני כשרות ולהתמקד בעיקר עיסוק בדיני בשר וחלב, עניינים המצויים בבית של כל אחד ואחד, כל אחת ואחת. דברים המצויים ביותר גם לנשים, גם להנשים, גם לילדים, גם לקטנים. ונתחיל לדבר על פרטים שונים וסוגיות שונות בהלכות, בהלכות אלו, ונפתח בסוגיית ההמתנה בין בשרי לחלבי. כידוע, דברים מפורסמים ופשוטים וידועים לכל, שצריך-- אחרי אכילת בשר, ממתינים שש שעות קודם אכילת חלבי, ואין לנו פה הרבה מה לחדש. רק לדייק ולדקדק כמה יסודות הלכתיים מעניינים שנאמרו בזה. קודם כל, מהו טעם הדין? מדוע צריכים להמתין את המתנת שש השעות? נחלקו רבותינו הראשונים ונאמרו בזה שני טעמים. אחד, הראשון, משום בשר שבין השיניים. יש חשש שמא יעבור הזמן הארוך כל כך, יישאר הבשר בין השיניים, וכשנאכל חלבי, נאכל בשר וחלב, חס ושלום, יחדיו. זה טעם ראשון. טעם שני הוא משום אריכות העיכול בקיבה שבה, בתוך הקיבה, יעבור זמן ועדיין יישאר בשרי ובקיבה, יהיה לנו טעם בשר וחלב יחדיו. ונאמרו הפוסקים נפקא מינות רבות ומעניינות בזה בין שני טעמים אלו. רק נזכיר פה איזה נקודות. נקודה ראשונה, הלכה למעשה. אדם שאכל בשר ואחרי שש שעות מצא בשר בין השיניים, כמובן שצריך להיזהר ולא לאכול חלבי כל עוד שהוא לא מנקה את הבשר הזה בין שיניו, ולא לסמוך על כך שאחרי שש שעות אין לזה כבר שם בשרי. הוא הדין במצב דומה: אדם אחרי ארבע שעות מצא בשר בין השיניים, הוציא אותו עם הלשון, ואופס - בלע. נכנס פה למחלוקת בפוסקים. האם צריך להמתין כעת שש שעות מזמן בליעת הבשר שבין השיניים או להמתין שש שעות מן האכילה, ולכן צריך להיזהר שלא לעשות את זה, אלא לירוק את

02:21 דובר 2 הבשר, להוציא אותו החוצה ולא לבלוע אותו, כי אם בולעים אותו, יש מקום רב לחוש שעכשיו צריכים לעלות שש שעות מההתחלה, מעת הבליעה. זה דוגמאות לדקדוקים שאפשר להוציא מן המחלוקת הזאת. ישנה שאלה מפורסמת כאשר אדם לועס בשר עבור תינוק, הוא לא מתכוון בכלל לאכול. הוא לוקח מן המרק. הוא צריך להביא לתינוק לאכול, והוא ככה ממסס אותו בין שיניו כדי שהתינוק יהיה לו יותר קל לאכול. האם צריך להמתין שש שעות או לא? מביא כבר הפרי מגדים, מביא את זה שם פתחי תשובה ביורה דעה הסימן פ"ט, שאף שלפי כל הפירושים לכאורה אין פה חשש, שהרי זה לא נכנס לו לקיבה ואין פה משיכת טעם ועיכול שש שעות, וזה לא נתקע לו בין השיניים כי הוא בכלל לא אכל את זה, הוא רק מוסס את זה בין שיניו ולא נתקע לו שום דבר. אף על פי כן, לא פלוג רבנן, לא חילקו החכמים, ועצם הכנסת הבשר לפה מצריכה המתנת שש שעות. ישנו דיון מעניין בדין טועם. אדם שטועם דבר ופולט אותו, האם צריך להמתין שש שעות? ולדעת רוב הפוסקים שאדם שטועם ופולט לא צריך להמתין שש שעות. יש, אה, חקירה מעניינת. בעל היד יהודה מביא אותה. האם בזמן שאדם בשרי מותר לו להכין מאכלים חלביים שחוששים שמא הוא יבלע? ולדינא לא חוששים לזה, והאדם בזמן שהוא בשרי מותר לו להתעסק עם מאכלים חלביים, למרות שהיה מי שאלה ספק בדבר, שמא כעת שהוא במצב שהוא בשרי, נחוש אולי הוא יאכל חלב, אבל כיוון שזה רק הרחקות וזהירות, לא גזרו גזרות כאלה. בהרחקת בשר וחלב בהמתנת שש שעות ישנו דיון מעניין בנוגע לדבר חריף. אנחנו עוד נדבר בהמשך בעזרת השם עם

04:19 דובר 2 המושג הזה של חריף, אבל חכמינו זכרונם לברכה הגדירו שיש מאכלים שיש להם חריגות בהשפעתם על התיישנות המאכלים ועל בליה ופליטה מן הכלים, ואלו הם מאכלים חריפים. דבר חריף כמו חלתית, כמו צנון ולדינא גם בצל וגם זיתים שאינם כבושים, כל אלו מוגדרים כדבר חריף. דבר חריף יש לו כוח להוציא טעמים, יש לו כוח לשמר ולחדש טעם, ולכן ההלכה היא שכאשר חותכים דבר חריף עם סכין בשרי, הדבר החריף נהיה בשרי, כי הוא מוציא את הטעם מן הסכין לתוכו. נשאלת השאלה האם מותר לאכול בתוך שש שעות לאכילת בשרי בצל שנחתך בסכין חלבי? הבצל שנחתך בסכין חלבי בולע טעם מן הסכין. האם צריך להמתין עכשיו שש שעות או לא? ובהקדים, יסוד נוסף בהלכות המתנת שש שעות. הגם שצריכים להמתין שש שעות אחרי אכילת בשרי, אבל אין צריך להמתין שש שעות אחרי בישול בכלי בשרי. דבר שנתבשל בכלי בשרי לא צריך להמתין אחריו שש שעות. תפוח אדמה שבישלתי בכלי בשרי בין יומו לא צריך להמתין שש שעות, כי הוא לא בלוע מן בשר, הוא בלוע רק מטעם של בשר. אפיתי בתנור בשרי תפוחי אדמה לא צריך להמתין שש שעות כי הם לא בלועים מבשר, רק מטעם של בשר, וזה חלוקה גדולה בין ממשות של בשר שומן בשרי לבין טעם הנפלט מן הכלי. כאשר טעם הנפלט מן הכלי לא זוקק המתנת שש שעות. בוא נחזור לבצל שלנו. חתכתי בצל בסכין חלבית אחרי שאכלתי ממשות של בשר. האם מותר לי לאכול את הבצל הזה או לא? הבצל הזה הלכתית מוגדר חלבי, כי לחריף יש כוח למשוך את הטעם מן הסכין. מביא הפרי מגדים מגדולי וחשובי הפוסקים שמתחשבים בדבריו מאוד, מאוד, מאוד על

07:05 דובר 2 אוכל ומייסי[?]. מביא בהלכות לא בשר וחלב, אלא בהלכות חג השבועות, שם מרוכזים הרבה הלכות שקשורות להלכות בשר וחלב. מביא הפרי מגדים בסימן תצ"ד בהלכות יום טוב של שבועות. הוא מביא הפרי מגדים לאכול צנון שחתך בסכין חלבי תוך שש שעות לאכילת בשרי, יש לומר דאסור. אומר הפרי מגדים כשם שאסור לאכול חלבי אחרי בשרי, כך אסור לאכול חריף שקיבל טעם מן כלי בשרי, וזה חידוש גדול של הפרי מגדים וזה חומרה. כשיש יהודי ירא שמיים שמקפידים עליו, וזה דווקא מנה גדולה, אדם עושה סלט וחותך בצל עם סכין חלבית, לפי הפרי מגדים לא יאכל את הסלט הזה בתוך שש שעות לבשרי. מביאים הפוסקים בשו"ת מור ואהלות, מביא אחד מן הפוסקים שהיה דור או שני דורות לפנינו, שליקט הרבה מאוד הלכות למעשה בהרבה הרבה סוגיות, גם יש לו ספר על הלכות ברכות, וספר הלכות כשרות, ויש לו ספר הלכות מליחה. ספר שהיה מעשי לרב איינורן[?] לפני כמאה ועשרים, מאה ומשהו שנה, והוא כותב בשו"ת מור ואהלות שלמרות דברי הפרי מגדים שאוסר זאת, עם כל זה מנהג ישראל הרווח הוא שלא להחמיר בזה, אלא אוכלים בצל שנחתך בסכין חלבית תוך שש שעות לאכילת בשרי. אז כאמור הפרי מגדים כותב חומרה גדולה שבצל שנחתם, שנחתך בסכין חלבית לא לאכול אותו תוך שש שעות לאכילת בשרי, וכאמור זה נפקא מינה גדולה לסלט עם בצל, פלפל חריף וכולי. עם כל זה בשו"ת מור ואהלות מובא שמנהגי ישראל הם לא כך. מנהג ישראל נפוץ, מנהג ישראל תורה שלא מחמירים את חומרת הפרי מגדים ואוכלים בצל שנחתך בסכין חלבית תוך שש שעות לאכילת בשרי ולא מקפידים בזה. אבל חשוב לציין את ההלכה הזו למי שירצה להחמיר

09:27 דובר 2 ולהחמיר כדברי הפרי מגדים, שזה כאמור פוסק גדול וחשוב, ולכן למרות שמשו"ת מור ואהלות הוא מעיד שמנהג ישראל להקל בזה, ולכן עיקר הדין שאפשר להקל בזה כי הולכים אחרי המנהג. עם כל זה יש וראוי לאדם להדר בזה. מה קורה במצב הופכי? אדם חתך בסכין בשרית בצל. האם הוא צריך להמתין שש שעות אחרי אכילת הבצל הזה? לפי חומרת הפרי מגדים, בעל נפש, ירא שמיים שרוצה להחמיר כפרי מגדים שכתב להחמיר בבצל אחרי בשרי. האם להחמיר גם יותר מכך? שכאשר חתכנו בסכין בשרי בצל עכשיו להמתין שש שעות. מביא על כך בספר עצי אלה, ובעל המחבר, הספר ברכת הבית, הרב איינורן[?] כותב שלמרות שהפרי מגדים מחמיר בנחתך בסכין בשרי, חלבי אחרי בשרי, עם כל זה גם הפרי מגדים יודע שסכין בשרי שחתכו עימו בצל ואכלו את הבצל לא צריך להמתין שש שעות. הוא מביא שכך משמע בדברי רבי עקיבא איגר בסימן ב'. ובסברת הדבר החילוק הוא פשוט. כאשר אוכלים בשרי, חז"ל גזרו גזירת המתנת שש שעות. ופה אומר הפרי מגדים כשאכלת חריף זה כאילו אכלת חלב. אבל אם לא אכלתי בשרי, אלא אכלתי בצל שנחתך לבשרי, לא שייך כלל ועיקר טעמי גזירת חכמינו זכרונם לברכה. לא נרגיש פה הטעם כלל ועיקר, וכיוון שכך לא צריך להחמיר בדבר גם בשטיית הפרי מגדים, וכך מסיק בספר עצי אלה, ולכן גם המהדרים כדעת הפרי מגדים לא צריכים להחמיר בדבר בצל שנחתך בסכין בשרי. יש ספרים שמזכירים שיש כל מיני אנשים שמהדרים ומחמירים בזה, אבל זה חומרות פרטיות ואישיות. בשונה מן ההידור להחמיר בדברי הפרי מגדים, שזה דבר שיש לו מקום רחב בהלכה. עכשיו אני רוצה להיכנס להרחקה בין חלבי לבשרי. האם מצאנו הרחקה

12:03 דובר 2 בין חלב לבשר? צריכים לזכור, עיקר ההלכה לדינא הוא שכאשר אדם אוכל חלבי מלשון גמרא נאכל באפיקומן, הוא מייד אחר כך יכול לאכול בשרי. הוא נדרש לעשות מספר פעולות מן הדין. א', לנקות את ידיו שלא יהיה שומנים בשרי, לנקות את פיו שלא יהיה חלב בעין בפה ואז הוא רשאי לאכול. בהוספה נוספת שכתבו הפוסקים שלא יהיה בשעה-- בסעודה אחת. זה עיקר להלכה, שלא צריך להמתין שום דבר בין בשרי לחלבי, בין חלבי לבשרי. אחר אכילת חלב מותר מייד לאכול בשר מניקיון הידיים, ניקיון הפה והפסק סעודה שזה לא אותה סעודה ברכת המזון. אבל עם כל זה מצאנו דברי הפוסקים שהחמירו בזה יותר כפי שאומר השולחן ערוך. "יש מחמירים אפילו בבשר אחר גבינה וכן נוהגים. יש מחמירים להמתין שש שעות באכילת חלב אחרי בשר", כך מביא השולחן ערוך בשם המרדכי בשם מהר"ם, "וכן נוהגים שכל שהגבינה קשה אין אוכלים אחריה אפילו בשר עוף אלא בהמתנת שש שעות. ויש מקילים ואין למחות רק שיעשו קצת קינוח והדחה". אז השולחן ערו-- ומי הוא טוב להחמיר? השולחן ערוך אומר שאגם שעיקר הדין הוא שלא צריך שום המתנה בין חלב לבשר, עם כל זה במה שמכונה גבינה קשה צריכים להמתין שש שעות. יסוד הדברים דברי המהר"ם מרוטנבורג. אומר המהר"ם מרוטנבורג, בילדותי הייתי מתלוצץ מזה. זה נגד דין הגמרא. מה אתם ממציאים חומרות? וכן הוא גם שמע מרבותיו שלא צריכים להחמיר בזה ואדרבה, היה נראה לו מנהג מתמיה. מה אתה ממציא? בגמרא כתוב נאכל באפיקומן, נאכל מייד. מה אתה ממציא לי הלכות? אבל פעם אחת הוא נכשל והבין שאדם יש מקום לחומרה הזאת. אז כמובן שכל המושג של המתנת שש שעות אחרי גבינה קשה

14:22 דובר 2 זה חומרה ולא דין. כבלשון השולחן ערוך, "מי הוא טוב להחמיר", טוב להחמיר, ראוי להחמיר. מה באמת הטעם שצריכים להמתין שש שעות אחרי אכילת גבינה קשה? הש"ך והט"ז שם בשולחן ערוך יורה דעה פ"ט מביאים לכאורה שתי טעמים שונים ומתדיינים בטיב הדבר. הט"ז מביא את המושג של גבינה מתולעת. גבינה מתולעת זה גבינה שעמדה הרבה הרבה זמן עד שתולעים אכלו אותה וכשאוכלים אותה יש לה טעם עז, טעם חריף מאוד מאוד. הטעם העז והחריף נמשך בפה זמן רב ולכן יש מקום להחמיר שאחרי שאכלת כזה דבר אתה לא יכול לשטוף את הפה ולנקות את הידיים ולאכול בשרי. עדיין הטעם של הגבינה נמצא לך בפה. אתה לא רשאי לאכול עכשיו בשרי. אומר הט"ז, דווקא בגבינה מתולעת יש להחמיר, דווקא בגבינה שהגיעה לכזה מצב שמושכת, מושכת את הטעם בפה כל כך הרבה זמן, רק בזה יש להחמיר. אבל בסתם גבינה שנהייתה קשה לא צריך להחמיר, לא שייך. צריך ניקיון וזהו. לא, לא צריך יותר מזה. זה דעת הט"ז. הש"ך שם כותב ומן-- ש-שלא צריכים להגיע לדרגה של מתולעת אלא סגי בקשה. אומר הש"ך, "ומן הסתם אם אינה ישנה ו', אם היא ישנה ו' חודשים חשיב בקשה והך איתא בספר תורת חטאת שם דף י"ב". אז נחלקו הש"ך והט"ז בדיוק במה החמירו. האם דווקא בגבינה מתולעת כדעת הט"ז או אפילו בסתם גבינה קשה כדעת הש"ך ובתנאי שהמתינה ו' חודשים, כי כשהמתינה ו' חודשים היא קשה ממש ויש חשש כבר שהיא תקע לנו גבינה בין השיניים ולכן צריכים להחמיר, כמו שמסביר שם הפרי מגדים על אתר את המחלוקת בין הש"ך לט"ז. אם כן, למעשה בפועל בימינו לש"ך-- לט"ז גבינה היא דווקא כשמושכת טעם. זה

16:29 דובר 2 לא גבינה צהובה ולא גבינה רגילה. זה גבינה חריפה מאוד עם טעם עז. גבינות שלא כל כך מצויות בישראל, בפרט לא בכשרויות מהודרות. לדעת הש"ך צריך קושי פיזי, זה קשה. כשיצאו מזה כל הנוזלים זה המתין שש שעות. אם כן, מה הדין בגבינות שהן מכונות קשות בימינו? כפשוט שכל גבינה שאפשר למרוח אותה עם סכין היא לא מוגדרת גבינה קשה. גבינת חרמון שמתפוררת, אין בה שום צד של גבינה קשה, היא לא מושכת טעם, היא לא יכולה להיתקע בין השיניים, היא מתפוררת. אין שום צורך להמתין אחריה שש שעות. הדיון העיקרי הוא בנוגע למה שמכונה גבינה צהובה, כי גבינה צהובה שהיא קשה יותר, היא לא נמרחת, היא מוצק ולא נוזל ולא גמישה. האם אחרי שאכלנו אותה צריכים להמתין שש שעות או לא? כפשוט שכל הגבינות הצהובות הן לא מתולעות, אין להן זמן מדף של שישה חודשים. הייצור שלהן הוא קצר מאוד, הוא לא מגיע לחודש אפילו, והן ודאי לכאורה לא לפי הש"ך ולא לפי הט"ז מוגדרים גבינה קשה. יש מגדולי הפוסקים בארץ הקודש שכן נטו קו להחמיר בזה יותר מצד לא פלוג רבנן ונטו קו להחמיר, אבל עיקר לדינא, וכך שמענו מרבוני אנ"ש חשובים, שלא צריך להחמיר בזה, אלא אחרי שגבינה צהובה לא צריכים להמתין שש שעות. אז למרות שגבינה צהובה אין לה את ההגדרים ההלכתיים הפשוטים של גבינה קשה, היא לא מושכת טעם, היא לא המתינה שש חודשים. עם כל זה, יש כמה פוסקים חשובים פה בארץ הקודש בדורות שלנו שכן החמירו וכן נטו קו להחמיר בזה, וצריך להמתין שש שעות. זה נראה יותר מטעם לא פלוג, כי סוף סוף זה נראה כקשה. למעשה, בפועל לא צריך להחמיר שש

18:23 דובר 2 שעות בגבינה צהובה, כך שמענו מפוסקים חשובים, גם מרבוני אנ"ש, שאין צורך להמתין שש שעות אחרי אכילת גבינה צהובה. כל שכן גבינה צהובה מותכת, מבושלת ויוצא בזה, זה הרבה יותר קל ופשוט. אז דיברנו על ההרחקה בין אכילת חלבי לבשרי. אמרנו שבעיקר הדין לא צריכים שום המתנה, אלא רק ניקיון הידיים, הפה והפסק סעודה, ובשולחן ערוך מופיעה חומרה בנוגע לגבינה קשה, כמו שדיברנו מקודם. עם כל זה, למנהגנו נוהגים להחמיר יותר, והוא על פי דברי הזוהר, שנאמר בזוהר שאסור לאכול חלבי ואחר כך בשרי בשעת אחת, בשעה אחת. ומכמה דברי הזוהר האלו אנחנו מדקדקים שלעשות המתנת שעה בין בשרי ל-- בין ח-- בין אכילת בשרי למה שאכלנו חלבי. אחרי שאוכלים חלבי ממתינים שעה ורק אז אוכלים בשרי. בפשטות, העניין הזה הוא מחליף גם את הניקיון של הידיים והפה, כי מן הסתם תוך שעה הידיים והפה שלנו נקיות. אבל גם לדידן, גם כשממתינים, אגב שממתינים שעה צריך להקפיד שזה לא יהיה באותה סעודה, ולכן צריך לברך ברכת המזון בהפסק בין הסעודה החלבית לבשרית, דבר שמצוי שקורה בעיקר בחג השבועות. ובזה גופא יש-- נזכיר עוד שתי דיונים מעניינים בפוסקים. דיון ראשון, האם מותר לצורך יצירת ההפרדה לברך ברכת המזון למרות שאחר כך אני ממשיך לאכול, האם זה לא נקרא ברכה שאינה צריכה? עכשיו אני בתוך סעודה, אני לא צריך לברך על המאכלים שאני אוכל. עכשיו אני אברך ברכת המזון, אני אצטרך לברך על המאכלים שאני אוכל. טלטתי ידיים, אכלתי גבינה, עכשיו אני רוצה להמתין שעה ולאכול בשר, בשרי. אם אני לא אברך ברכת המזון אני לא אצטרך לברך על הבשרי, כי הוא עדיין חלק מהסעודה. אבל כיוון שאני מברך ברכת המזון אני

20:29 דובר 2 צריך לברך על הבשרי. האם זה לא נקרא שאני יוצר פה ברכה שאינה צריכה? זו מחלוקת רבתי באחרונים. נראה שלדעת הגמרא זה כן, שנתברר באורח חיים סימן רמט קונטרס אחרון ו'. נראה שהדבר מותר ואין איסור בדבר, כל עוד שאני עושה את זה מטעם הלכתי זה נקרא ברכה הצריכה ומותר לעשות כן. נקודה שנייה מעניינת שקשורה לדינים האלו של הרחקה בין ב-- אכילת חלבי לבשר. שואל, נשאל המהרש"ם, אדם התחיל אכל חלבי, רצה לעשות, המתין זמן ורצה לברך ברכת המזון כדי לעשות הפסק סעודה ולהתחיל סעודה חדשה בשרית. למעשה הוא שכח לברך ופתאום הוא מוצא את עצמו אוכל סעודה בשרית. מה יעשה כעת? האם יפסיק לאכול ויברך ברכת המזון או רשאי להמשיך לאכול? אומר המהרש"ם שלא מקרי סעודה אחת, רק אם מלכתחילה היה בדעתו שלא לברך ברכת המזון, שהוא מברך באמצע זה גילוי מילתא שזה שתי סעודות. אם היה בדעתו לברך, במילא הוא מגלה שהוא הסתלק מן הסעודה הראשונה והוא מתחיל פה סעודה חדשה, ולכן במקרה שהוא התכוון לברך ושכח, אומר המהרש"ם הוא רשאי לאכול כרגע בשרי. הוא לא צריך להפסיק. זה נקרא שתי סעודות שונות וכך מתקיימת פה ההרחקה בין חלבי לבשרי כדין. נמשיך בעוד סוגיה חדשה שקשורה להרחקה והמתנה בין אכילת בשרי, בשר לחלב, וזה סוגיית המתנת שש שעות לילדים קטנים. כמה זמן צריך להמתין בין בשר וחלב-- לחלב עבור ילדים קטנים? לפני שנגיד את ההלכה למעשה נזכיר את יסודות ההלכה בזה. ישנו מדרש בפסיקתא רבתי. ישנו מדרש שקשור לחג השבועות. אומר הפסיקתא, כשביקש משה רבנו לכתוב את התורה לא היו מלאכים מניחים אותו. אמר להם הקדוש ברוך הוא "מה אתם מקיימים את התורה?" שאל הקדוש ברוך הוא

22:53 דובר 2 את המלאכים שהפריעו למשה רבנו לכתוב את התורה. אתם שומרים שולחן ערוך? אתם מקפידים על התורה? מה הדוגמה לכך? אומר להם הקדוש ברוך הוא למלאכים "התינוק הנגמל מישראל", תינוק בן שנתיים שמפסיק לינוק מאמו, "מקיימה יותר מכם". הילד, תינוק שרק נגמל כבר שומר את התורה יותר מן המלאכים. היכן מצאנו שתינוק שומר את התורה יותר מן המלאכים? "יוצא מבית הספר, אם היה אוכל בשר אינו אוכל חלב עד שירחוץ את ידיו מן הבשר". אומר הקדוש ברוך הוא למלאכים, ילד יהודי שיוצא מבית הספר יודע שאסור לאכול חלבי אחרי בשרי עד שירחוץ את ידיו. "ואתם כשירדתם למטה לאילן המזל[?] לאברהם אבינו וביקרתם אותו, הביא לפניכם בשר וחלב ואכלתם שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר. ומכאן", מסיים הפסיקתא, "נאמר: לא תבשל גדי בחלב אמו, לי, לעיני[?] אנוכי שולח מנח-- מלאך לפניך, כי זה אמר למלאכים". אז אחד מן הדברים שהם השתבחו בהם ישראל יותר ממלאכי השרת זה שאפילו ילדים קטנים שרק מ-ג' מקפידים על הלכות בשר וחלב ונזהרים שלא לאכול בשר וחלב יחדיו. בפסיקתא כתוב את עיקר הדין, שבכלל לא צריך להמתין בין בשרי לחלבי, אלא רוחץ את ידיו מן הבשר, דואג שהוא יהיה נקי ואז הוא יכול לאכול. אבל אנחנו יודעים מדברי הגמרא שלא מעמידים על עיקר הדין, אלא צריך המתנת שש שעות כאמור לעיל. אז כמה זמן צריך להמתין לילדים? המאירי בחידושיו על הסוגיה בחולין, בסוגיית ההרחקה בין בשר וחלב, פרק כל הבשר, אומר, מביא שיטה מן הראשונים ושם יש מפרשים, שקטן שאין לו כוח להמתין שש שעות וסעודותיו תכופות זו לזו, קטן שאוכל סעודות סמוכות זו לזו, ולכן הוא לא יכול להמתין שש שעות. יש לומר שהעיכול שלהם ממהר, הן

25:18 דובר 2 במעיים והן בין השיניים. יש אומרים שילדים קטנים טעם ההרחקה בין בשרי לחלבי, אמרנו זה בטעמים, משום בשר שבין השיניים ומשום עיכול. אצל ילדים קטנים שסעודותיהם יותר תכופות, יותר מהירות, יש לומר שהעיכול במעיים הוא יותר מהיר וגם ניקיון השיניים שלהם, התחלופה של ניקיון השיניים יותר מהירה, ולכן לא צריכים להמתין שש שעות לילדים, אלא כל שהפסיק בין סעודה זו וקבע לאכול פעם אחרת, דיו, אפילו בתוך שש שעות, שלא הוזכרו שש שעות אלא מסעודה לסעודה. זה דעת יש מפרשים, שיש מפרשים טוענים שברמת העיקרון, יסוד ההלכה, אין צורך להמתין שש שעות לילדים. למה לא צריך? כיוון שסעודותיהם תכופות יותר, יש לומר שהעיכול שלהם מהיר יותר וגם ניקיון השיניים שלהם מהיר יותר, ולכן המתנה בין סעודה לסעודה לפי שיעור זמן הסעודות שלו נחשבת כהמתנת שש שעות לגדול, ככה יש מפרשים. אבל אומר המאירי, אבל אומר המאירי, דבר מעניין, אף על פי שאין דבריהם נראים מפני שסעודה לסעודה סתם קאמר שהוא כשיעור שש שעות, מי אל גדול[?] שאם לא כן נתת דבריך לשיעורים. מכל מקום, ועל עוף יש לדון כן שהוא נקל להתעכל יותר משאר בשר. אז המאירי כבר מביא מחלוקת ראשונים. כמה זמן צריך להמתין לילדים? יש מפרשים שממעטים ומקצרים את הזמן ואומרים שתלוי כמה המרחק בין הסעודות שלו. כאשר המרחק בין הסעודות שלו קצר, ההמתנה היא קצרה כי העיכול והניקיון מהיר. אבל המאירי אומר לא, לא מקובל עליו החילוק הזה. למה? כי אם כן, ואם לא כן נתת דבריך לשיעורים. חז"ל בכל דבריהם קבעו כללים וגדרים ברורים מתי ועד מתי. אם אין כללים וגדרים ברורים כל אחד יקבע את הגדרים לעצמו, ולכן לא נראה להקל כן לדעת המאירי. ומכל מקום,

27:28 דובר 2 אומר המאירי, בבשר עוף יש יותר סברה להקל בדברים אלו עם עוד הרבה הרבה דברי פוסקים אחרים, ובא בהרחבה בדברי הפוסקים, כפי שהאריך בזה בשו"ת יביע אומר חלק א' סימן ד', והביא בזאת עוד הרבה שקלא וטריא. ללוך למה עישא[?]. ישנו מכתב של הגאון רבי שלמה זלמן שמעון דבורקין, מרא דאתרא, בית המדרש של הרבי בעל הסף סנתי[?], מזקני אנ"ש בדור שלפנינו, שהוא כותב במכתב כך, נקרא את לשונו. "בדבר חינוך הקטנים באכילת חלב אחרי בשר. לפי דעתי, הקטנים ביותר והגרושים[?] ביותר תוכל להקל להמתין שעה אחת אחרי קינוח והדחת הפה. והגדולים יותר", כמובן פחות מבר מצווה, "אם יכאוב את בדבר[?] לכל הפחות ג' או ד' שעות. שיש דעות, כיוון שבחורף היום קצר והוא מסעודה לסעודה, על כן בימות הקיץ מספיק שיעור כזה, ואם שדלכה כן[?], אבל בנדון דידן יש להקל לעת עתה". נסביר את דבריו. אומר הגאון רבי שלמה זלמן שמעון דבורקין, כשאני בא להקל לקטן אני לא נותן את הדברים לשיעורים, אני לא ממציא לי זמנים לפי הסתברות והיגיון שלי, כי אין גבול לדבר. אחד הדברים אחד לשיעורים[?]. אני רוצה לתת זמן לקטנים, אני גם צריך לחפש את זה בהלכה. בהלכה אנחנו מצאנו שמלבד הדעה של שש שעות מצאנו גם דעה, מהרימו[?], פסוקה ויבשה[?], שסגי בהמתנת שעה אחת. כמו כן מביא הרב דבורקין, מה שמופיע בדרכי תשובה[?] בסימן ביט[?], שיש פוסקים במנהגי ישראל שהקלו בשלוש שעות או בארבע שעות, כיוון שבחורף המרחק בין הסעודות הוא קצר יותר. אם כן, אומר הרב דבורקין, כשאני מוצא כבר בהלכה שיש דעות שונות, אני יכול להסתמך בדעות ההלכתיות הקיימות עבור קטנים, ולכן הקטנים ביותר תמתין להם שעה אחת. חושים וקטנים ביותר

29:48 דובר 2 תמתין שעה אחת. גיל עד גיל שנתיים, שלוש, הם חושים, תמתין שעה אחת. הם קצת גדלים, יש להם כבר כוח, הם יכולים לאכול מאכלים אחרים, הם לא עצבניים ולחוצים, תמתין איתם יותר. על פי גדרי ההלכה שלוש שעות בגיל שלוש, תוסיף אחר כך ארבע שעות. כמובן כשצריך השאיפה והרצון היא להגיע איתם להמתנת שש שעות מן הדין. ומה באמת הטעם? למה לנסות להמתין איתם שש שעות? על פי ההיגיון יש כל כך הרבה צירופים להקל על קטנים. עם כל זה, זה חינוך. החינוך למנהגי ישראל, חינוך להלכה בשולחן ערוך. ולכן כל הקולות שאנחנו מדברים פה, להמתין שעה לחושים, שלוש שעות, ארבע שעות, זה כשיש באמת צורך ממשי. אבל אם ילד אכל בשר ועכשיו הוא מתאווה לאכול גלידה, למה? למה להקל? אנחנו מדברים פה שיש באמת צורך אמיתי, צורך ממשי, לכן צריך להקפיד איתו את ההמתנה. לא, לא צריך להקפיד איתו את כל אריכות הזמן, ואפשר להקל שעה לקטנים, שלוש ליותר גדולים, ארבע וכו'. אבל בדברים שהם סתם תענוג ואין בהם צורך, כדאי מאוד להשתדל להמתין גם עם הקטנים שיעור הזמן הראוי והנדרש. נזכיר שישנה דעה נוספת בין רבוני האנ"ש, כך הרב בלינוב כותב, קצת סדר אחר. הוא כותב שעד גיל שנתיים בכלל לא צריך להמתין, רק ניקיון. גיל שלוש עד חמש להמתין שלוש שעות, גיל שש עד שבע להמתין ארבע שעות, גיל שמונה חמש שעות, גיל תשע שש שעות. זאת אומרת להתחיל להוסיף מגיל חמש, שש, שבע, כל פעם נוסיף שעה ונחנך את הילד. אולי זו עצה טובה חינוכית שהיא נכונה. שוב, מצד סדרי ההלכה, הגדרים הם שלא נתן את הדברים האלה לשיעורים ויש גדרים וכללים כפי שחז"ל הגדירו וקבעו

31:53 דובר 2 לנו.