תפילות השבת - הרב יהושוע ליפש שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 תפילות השבת. לפני תפילות השבת, כמובן שהתפילה הראשונה שקשורה עם הנוסח של תפילות השבת היא תפילת מנחה בערב שבת. כבר בערב שבת האדמו"ר הזקן הכניס בסידור את המנהג לומר "הודו לה'", "פתח אליהו", שזה הקדמה. חלק מההקדמה הזאת היא הקדמה על פי הזוהר, מנהג החסידים לומר כהקדמה לכניסת שבת. גם בהלכה מופיע שתפילת מנחה של ערב שבת כבר יש לה קשר לשבת, ולכן המנהג הוא שלא אומרים את התחנון בתפילה הזאת של ערב שבת, תפילת מנחה של ערב שבת. על פי קבלה כתוב כבר שהחל מחצות של יום שישי כבר מתחיל להאיר ולהתנוצץ האור של קדושת שבת. יש בקבלה האר"י ז"ל מביא שעוד לפני זה משעה חמישית, אבל על כל פנים משעה שישית ומתפילת מנחה ודאי שמתחיל להאיר האור של קדושת שבת ולא אומרים את התחנון, ולכן גם אם אדם מתפלל מוקדם יותר, כמובן בשעה שאפשר להתפלל מנחה החל מזמן מנחה גדולה, שזה חצי שעה אחרי חצות, אז במנחה הזאת לא אומרים את התחנון ואנחנו מתחילים כמו הנוסח הרגיל, "הודו", "פתח אליהו". אחר כך אמירת "וידבר" וכולי, ולאחר מכן תפילת מנחה. אחרי תפילת מנחה זה הזמן של תפילת קבלת שבת. הזמן של תפילת קבלת שבת, אצלנו המנהג הוא להתפלל באמת בצאת הכוכבים, גם בליל, גם בליל שבת. נזכיר שבעולם נוהגים, יש הרבה שנוהגים מנהג של הרבה קהילות להקדים קצת בליל שבת את התפילה, את תפילת ערבית. למעשה יש לנו מחלוקת בגמרא כבר מתי אפשר להתפלל ערבית, מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים. יש דעה שאפשר להתפלל אחרי פלג המנחה. למעשה, בדרך כלל אנחנו במהלך השבוע המנהג הוא להתפלל בכל הקהילות או ברוב הקהילות לאחר צאת הכוכבים, אבל בליל שבת המנהג בהרבה

02:11 דובר 2 קהילות להקדים את התפילה. רק צריך לזכור שגם מי שנוהג להקדים את התפילה, כתוב בהלכה שאסור להתפלל מנחה לאחר פלג המנחה ואחר כך ערבית, כי זה בעצם תרתי דסתרי. כלומר, אם אנחנו מחזיקים שמפלג המנחה זה לילה, אז אי אפשר להתפלל מנחה. אם התפללת מנחה מאוחר, אז אתה לא יכול להתפלל אחר כך מיד צמוד לכך ערבית. באמת, יש הרבה מקומות שאנשים, אולי חלקם מחוסר ידע, לא מקפידים על זה, עושים מנחה ומיד אחר כך ערבית. אבל אי אפשר לעשות את המנחה ואת הערבית צמוד, כי אם עשית את המנחה אחרי פלג המנחה, את הערבית אתה צריך לחכות לאחר מכן. אתה לא יכול לעשות, לסמוך על הזמן הזה שהוא נחשב כבר לילה. בכל אופן, המנהג שלנו להתפלל ולחכות גם בליל שבת אחרי צאת הכוכבים. יתרה מזו, כך משמע גם מהצמח צדק, אדם שנמצא... קורא הרבה אברכים או לאו דווקא אנשים שנמצאים בשליחות, או לאו דווקא אדם שנמצא אצל משפחה וכדומה, הוא נמצא ביישוב שבו המניין הוא מוקדם יותר. אז עדיף שיחכה. אם כל השבוע ותמיד, לא רק כל השבוע, כל השנה הוא מקפיד תמיד להתפלל לאחר צאת הכוכבים, אז כמובן שישמע את הקדיש ואת ה"ברוך הוא" וכולי, אבל את שאר התפילה יעשה לאחר מכן, לאחר צאת הכוכבים, אם הדבר אפשרי כמובן. אבל צריך לזכור שמעיקר הדין באמת אפשר להתפלל עוד קודם צאת הכוכבים, החל מפלג המנחה, ולכן במקומות כאלה ישנן מדינות שצאת הכוכבים בשעה מאוחרת מאוד ולא שייך לעשות. יש מקומות שצאת הכוכבים יוצא בעשר, אחד עשרה בלילה. אדם שהוא יש לו בית חב"ד או אפילו אין לו בית חב"ד, יש לו משפחה שהוא לא יכול להתחיל סעודת שבת בעשר

03:56 דובר 2 וחצי, אחד עשרה, כולם כבר ישנים, כל הילדים, כל האורחים. אז למעשה צריך לדעת שמעיקר הדין, וכך גם נפסק בשולחן ערוך האדמו"ר הזקן, את תפילת ערבית בכלל, ובפרט את תפילת ערבית של ליל שבת, אפשר להקדים החל מפלג המנחה. ישנן הרבה קהילות שנוהגים שהחזן בתפילת מנחה וערבית, בפרט של שבת, הולך עם טלית, שבת ויום טוב, אבל, אה, אצלנו המנהג כמו שמופיע בתחילת היום יום, שההוראה של הרבי הקודם, שהש"ץ לא מתעטף, אה, לטלית למנחה או לערבית, לא בשבת ולא ביום טוב, כל שכן בשאר ימות החול. המנהג שלנו שלא ללכת עם, אה, טלית למנחה או לערבית בשבת וביום טוב. מנהג של קבלת שבת. אז ישנם הרבה מזמורים שנהוגים בכל עם ישראל בקבלת שבת, והאמת שעצם העניין של קבלת שבת, כשאני אומר קבלת שבת אני מתכוון למזמורים שלפני ערבית. למעשה התפילה של ליל שבת אפשר לחלק אותה לשניים, המזמורים החל מ"לכו נרננה" ו"לכה דודי" וכולי, ולאחר מכן את ברכת המארעים ערבים, שזה ערבית כמו כל יום חול. אז התפילה הזאת של קבלת שבת באמת שהיא לא נמצאת ב... אנחנו לא מוצאים אותה בנוסח הזה בזמן הגמרא, וחלק גדול מאוד זה התחדש על ידי האר"י ז"ל ותלמידיו. אבל עצם העניין הזה של קבלת שבת שהיו יוצאים, אה, האמוראים והיו אומרים, "בואי כלה, בואי כלה", זה מופיע כבר בגמרא, שהאמוראים בערב שבת היו יוצאים לקבל את השבת. למעשה בהרבה קהילות שהמנהג היה שמתפללים ערבית מוקדם, אז למעשה קבלת שבת פירושו של דבר שכעת מקבלים את השבת. כלומר, האדם מקבל על עצמו את השבת. בנוגע אלינו, כשאנחנו עושים קבלת שבת בלילה, כמובן שזה לא נקרא שאז אנחנו מקבלים את השבת על עצמנו, כי למעשה

05:57 דובר 2 השבת כבר נכנסה. האדם צריך להוסיף מקודש על החול כבר מהשקיעה, עוד כמה דקות קודם לכן בסידור האדמו"ר הזקן אומר מהשקיעה הנראית, זה ארבע דקות לפני השקיעה אמיתית, כבר אז צריך להיות קבלת שבת, האדם פורש ממלאכה. אבל בכל אופן הנוסח של קבלת שבת הוא מופיע בסידור גם כאשר מתפללים בלילה, אז זה כמובן אותו נוסח שאנחנו מקבלים את השבת. כלומר, אנחנו ממשיכים את קדושת השבת או מכבדים את השבת, שזה המזמורים של "לכו נרננה" ו"אילך", שהמזמורים האלה בעצם התחדש על ידי האר"י ז"ל ועל ידי תלמידיו. ה"לכה דודי" זה פיוט שחיבר, אה, רבי שלמה אלקבץ. אחר כך יש את האמירת "כגוונא", שזה בעצם התחדש על ידי תלמידי הבעל שם טוב. אה, למעשה, יש שכתבו שהמגיד ממעזריטש הוא זה שתיקן להגיד את ה"כגוונא", ואחר כך זה התפשט כמובן לכל קהילות החסידים. אה, באמירת "לכה דודי" המנהג הוא שאת האמירת "בואי בשלום" מסתובבים לצד מערב, בפשטות כמו שמשמע מכתבי האר"י ז"ל, צריך להסתובב לצד מערב. ובאמת כתבו בזה כמה פוסקים שהסיבה היא בגלל מה שכתוב ששכינה במערב, כך מופיע, ולכן באמירת "בואי בשלום" מסתובבים לכיוון מערב, כי השכינה שם. אבל האמת היא שישנם פוסקים שכתבו שהעיקר של הסיבוב זה לאו דווקא לצד מערב. הרעיון הוא באמת להסתובב, כלומר בזמן האמוראים היו יוצאים לשדה ממש לקבל את השבת. כעת אנחנו נמצאים בבית הכנסת, לא יוצאים לשדה לקבל את השבת, אז לפחות מסתובבים לכיוון פתח בית הכנסת. שלמעשה לפי זה יצא שלפעמים צריך להסתובב למקום אחר, כי הפתח לא תמיד נמצא בצד המערבי, בצד האחורי של בית הכנסת. למעשה, בחלק גדול מהמקומות, גם בצפת עיר הקודש, נהוג עוד מקדמת דנא בחלק גדול

07:53 דובר 2 מאוד מהבתי כנסיות להסתובב ודווקא לצד מערב, ולכן במקומות כאלה שהצד האחורי הוא לא צד מערב מסתובבים ממש לצד מערב. בכל זאת, יש כאלה שכתבו שבמקומות שבעצם מתפללים לכיוון מערב, במקומות שנמצאים בעצם מזרחית לירושלים לבית המקדש ומתפללים שמה לצד מערב, אז בכל זאת יעשו סיבוב לצד פתח בית הכנסת כדי לקבל את השבת. לאחר מכן, אחרי אמירת בואי בשלום אומרים מזמור שיר ליום השבת ה' מלך. למעשה בין כגוונא צריך לזכור שבין כגוונא לבין תפילת ערבית של שבת נהוג שלא להפסיק, ולכן בליובאוויטש היה נהוג לומר מאמר בקבלת שבת היו אומרים לכו נרננה והיו עוצרים אחרי ה' מלך גאות לבש, ואז הרבי הרש"ב היה אומר מאמר לפני כגוונא, כי באמת לאחר אמירת כגוונא לא מפסיקים לשום דבר. הרבי מביא בנוגע לכגוונא שנוהגים אם מופיע שם השם באמירת כגוונא זה בעצם מהזוהר ונהוג לומר את שם השם כמו שהוא, כי מכיוון שאומרים אותו כחלק מסדר התפילה ולא כחלק מסדר הלימוד, בסדר הלימוד בדרך כלל נזהרים שלא להזכיר את שם השם כאשר שם השם מופיע באמצע הלימוד, אבל כגוונא הוא חלק מסדר התפילה ולכן כן מזכירים את שם השם. לאחר אמירת כגוונא מתחילים מיד ברוך את השם הבורא. מופיע בסידור של האדמו"ר הזקן, שכאשר אדם לא מתפלל עם הציבור אז לפני אמירת אה לפני התחלה של ברכות קריאת שמע התחלה של ערבית רשום שמה ולומר ברוך הוא. הרבה לא שמים לב לזה, אבל הרבי כותב במכתב שגם מי שמתפלל עם הציבור אבל לא מתחיל ברוך אתה השם עם הציבור, קורה שאדם היה עסוק בדברים מסוימים והתחיל את התפילה דקה, שניים, דקה, שתיים אחרי הציבור, וכאשר הציבור התחיל כגוונא הוא עדיין

09:50 דובר 2 היה בלכה דודי והציבור התחיל ברוך אתה השם מעריב ערבית וכולי אחרי ברכו והוא עדיין לא נמצא שמה או מתחיל מזמור שיר ליום השבת ה' מלך וכגוונא. אז במקרה כזה צריך לומר את הקטע שמופיע בסידור ולומר ברוך את השם הבורא וכולי. הסיבה שאנחנו אומרים כי הקטע הזה מסתיים בברוך השם הבורא לעולם ועד, וצריך בליל שבת יש הקפדה עוד יותר על המנהג הזה יותר מאשר ימות החול, שמיד אחרי אמירת ברוך השם הבורא לעולם ועד מתחילים את ברכות קריאת שמע. ולכן אם אדם לא נמצא ממש יחד עם שליח הציבור, אלא הוא נמצא כמה קטעים קודם לכן, אז שיאמר את הקטע שמופיע מהזוהר ולומר ברוך את השם הבורא וכולי, כדי שהוא יעמוד לתפילה מתוך המילים ברוך השם הבורא לעולם ועד. אחר כך בברכת השכיבנו כתוב שלא חותמים בדרך כלל ביום חול אנחנו אומרים ברוך אתה השם שומר את עמו ישראל לעד. אבל בשבת אנחנו אומרים ופרוש עלינו סוכת שלומך, ואז חותמים מעין החתימה סמוך לברכה אומרים ופרוש ברוך אתה השם הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. שלמעשה מוסבר בהלכה שבכלל ישראל לא צריכים שמירה בשבת כמו ביום חול, מכיוון שהשבת מגינה עלינו, ולכן כאשר אומרים ובצל כנפיך תסתירנו אנחנו לא אומרים ושמור צאתנו ובואנו כי השבת עצמה היא מגינה. לכן אנחנו רק אומרים ופרוש עלינו סוכת שלומך. יש מנהג שאפילו זה דבר שהוא אפילו קצת פלא שהאדמו"ר הזקן הכניס בסידור את הפסוקים ושמרו בני ישראל את השבת וגם את הפסוקים שנוגעים למועדים זה אולי אחד הדברים היחידים שהאדמו"ר הזקן הכניס בסידור ואנחנו לא נוהגים לומר. האדמו"ר הזקן הכניס בסידור אחרי לפני התפילה של ליל

11:44 דובר 2 בשבת אמירת ושמרו, ובסידור מופיע שמי שנוהג לומר את זה ולא חושש להפסד אז יש לו על מי לסמוך. למעשה ידוע אבל המנהג שלנו שלא לומר שמה, כמו שהצמח צדק כתב לא לומר את אמירת ושמרו. ישנו סיפור מפורסם שפעם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב הגיע לאדמו"ר הזקן ואמר לו למה לא אומרים ושמרו? כאשר אומרים ושמרו נעשה רעש גדול מאוד בשמיים, יש יריד גדול בשמיים. אז אדמו"ר הזקן התבטא ואמר שלא צריך להיות בכל הירידים. כלומר אדמו"ר הזקן לא הכחיש את זה שבאמת זה דבר נפלא וגדול מאוד העניין הזה של הפסוקים הללו. אבל אדמו"ר הזקן הנהיג לעדר החסידים, למרות שבסידור הוא כן הכניס את זה, אבל מפה לעדר חסידי חב"ד המנהג הוא שלא אומרים ושמרו. שוב אנחנו לא, לא חלילה פוסלים את האמירה הזאת, אמירה גדולה מאוד, אבל אצלנו המנהג שלנו לא לומר את זה. הרבי אומר במכתב שגם מי שנמצא בבית כנסת ששם כן אומרים ושמרו שלא יאמר וזה לא נחשב הפסק כי הוא לא מפסיק בדיבור, הוא רק שוהה בזמן ותוך כדי גם אם הוא מהרהר בפסוקי גאולה וכולי. יש עניין להסמיך גאולה לתפילה. ברוך אתה ה' גאל ישראל שמונה עשרה ברכה שבאמצע היא נחשבת המשך אחד ואנחנו למעשה חוששים לא להפסיק בדיבור בעניינים אחרים, אז לא מפסיקים בושמרו. לאחר תפילת שמונה עשרה יש תפילת שמונה עשרה בנוסח של ברכות השבת כמובן. נוהגים שם לומר וינוחו בה. ככה זה על פי קבלה. אחרי התפילה נוהגים לומר ויכלו. הסיבה שאומרים ויכלו אז כתוב כל המתפלל ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כתוב ויכלו בתורה אז כתוב וו יו"ד כ"ף

13:38 דובר 2 למד וו בלי ההוא באמצע אפשר לקרוא את זה ויכל. אז למעשה כל מי שאומר ויכלו ביחד עם הציבור, כל מי שאומר ויכלו בכלל הוא נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. והפירוש הוא ויכלו שבני ישראל והקדוש ברוך הוא הם ביחד מכלים, כלומר הם, הם מכלים את הבריאה, מכלים מלשון קיום ושלמות. הם ביחד משלימים את הבריאה. אז מי שאומר ויכלו הוא שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. למעשה נוהגים לומר את זה. הסיבה שנוהגים לומר את זה אחרי התפילה, הרי אומרים את זה בתוך שמונה עשרה. הסיבה שאומרים את זה שוב אחרי שמונה עשרה כי בשבת שחל ביום טוב אז שמה הרי יש תפילת יום טוב. אם נניח שבת יום טוב ראשון של סוכות חל בשבת, אז יש תפילת שלוש רגלים בתוך התפילה לא אומרים ויכלו. לכן נהגו משום שבת שחלה ביום טוב כבר לומר בכל השבתות לאחר התפילה את הויכלו ונוהגים לומר את זה בקול רם ומעומד. אמירת ויכלו כעין עדות שאנחנו מעידים לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שהוא ברא שמיים וארץ. והעדים כתוב שהם צריכים להעיד מעומד. ידוע, יש משנה ברורה שכותב שאם אדם לא אמר את זה לא הספיק לומר את זה עם הציבור, שיאמר את זה עם עוד מישהו. מי שמכיר יש הרבה קהילות שנוהגים שמי שפיספס את הויכלו כבר החזן התקדם, אז הוא אומר למישהו בוא תגיד איתי. למעשה אדמו"ר הזקן לא משמע ככה. אדמו"ר הזקן במפורש כותב שזו לא עדות גמורה, אלא שלכתחילה נוהגים לומר את זה בעדות, בעשרה, בעדה. משמע שעיקר העניין באמת לומר את זה עם הציבור. אבל אם אדם לא הספיק לומר את זה עם הציבור, הוא יכול להגיד

15:24 דובר 2 את זה גם אחר כך ביחיד. הוא לא צריך לומר את זה עם עוד מישהו. אחרי תפילת ויכלו יש לנו ברכה מעין שבע. מה זה הנושא של מעין שבע? מאיפה הגיעה הברכה הזאת? אז בפשטות מעין שבע זה כמו חזרת הש"ץ, כי הרי בשבת יש לנו שבע ברכות, שלוש ברכות ראשונות, שלוש ברכות אחרונות ועוד ברכה אחת באמצע תפילת שמונה עשרה של שבת מכילה שבע ברכות. אז כעין חזרת הש"ץ. ומה זה שונה מכל ערבית? אז כתוב שבזמנם בימיהם בזמן הגמרא המנהג אז היה שבית הכנסת היה מחוץ לעיר, אז כל לילה לאו דווקא כשהיו הולכים לבית הכנסת היו עוסקים במלאכה, ובסיום המלאכה היו מתפללים ערבית בביתם. אבל בליל שבת המנהג היה שכולם הולכים לבית הכנסת. עכשיו, אם התפילה הייתה נגמרת בשמונה עשרה, אחרי שמונה עשרה כולם הולכים הביתה, אז יש חשש שאחד הגיע מאוחר לבית כנסת, היה עסוק עם ההכנות לשבת, ראה שלא הספיק, הגיע מאוחר לבית כנסת, הוא יישאר לבד בלילה בשדה. הבית כנסת היה מחוץ לעיר. לכן תיקנו שיאמרו מעין שבע ויחזרו שוב פעם על התפילה הזה כעין חזרת הש"ץ, אה כדי שגם אותו אחד שכביכול הגיע לא כביכול הגיע מאוחר לבית כנסת ובשביל זה הוא עלול להישאר לבד, גם הוא ישמע את ה-- גם הוא יישאר עם הציבור. זה מעניין שמאחורי התפילה הזאת עומדת בעצם אהבת ישראל גדולה. תיקנו את כל התפילה הזאת, אה סוג של אהבת ישראל שלא יישאר אדם לבד בבית כנסת ואחר כך יצטרך לחזור בלילה לבד ויגיע לידי סכנה. אה למעשה הציבור, דווקא הציבור אומר אותה, השליח ציבור אומר את זה. תיקנו ששליח ציבור חוזר את זה, אבל הציבור לא אומר את הברכה

17:10 דובר 2 הזאת. אבל אם הציבור רוצה וכך המנהג שלנו באמת, שבברכת מעין שבע אומרים שליח ציבור מתחיל ברוך אתה ה' וכולו, ואז במגן אבות בדברו כל הקהל אומר ביחד עד שאומרים זכר למעשה בראשית. כלומר לא את כל הברכה אומרים, אלא לא, לא אומרים לא את ההתחלה ולא את הסיום של הברכה, אבל את ה-- את התפילה שבאמצע כן נוהגים הציבור לומר. גם אדם שמתפלל ביחיד הוא לא יכול לומר את הברכה הזאת, זו ברכה שנתקנה בציבור, אבל האדם בכל זאת יכול לומר את ה-- את הקטע שבאמצע התפילה שבאמצע, ממגן אבות עד זכר למעשה בראשית. למעשה, הברכה הזאת נתקנה רק במקום שיש בית כנסת קבוע. זאת אומרת במקום שמתפללים שם בקביעות. בהלכה מובא בנוגע לירידים שהיה בזמנם, היה כמה חודשים יריד ואז כל הסוחרים היה להם איזשהו מקום שהיו מתקבצים קבוע להתפלל שמה. אז מובא בהלכה שמכיוון שזה מקום קבוע לתפילה, נכון, זה לא כל השנה זה זמן כמה שבועות, אבל גם שם אז יש מי שבלשון של האדמו"ר הזקן, יש מי שהורה שגם שמה יתפללו את ברכת מעין שבע, אבל באמת בשאר המקומות על פניו פשוט ההלכה שלא אומרים ברכת מעין שבע. יחד עם זאת, האדמו"ר הזקן כותב שבמקום שנהגו לאומרה אף במניין שהוא באקראי בעלמא אין למחות בידם. באמת יש כמה ספרים שכתבו שעל פי קבלה יש לומרה בכל פעם שיש מניין, אפילו אם זה לא מקום קבוע, אבל אה בדרך כלל לא המנהג כך. אבל בכל פעם שיש איזהשהו ספק, אולי זה כן מניין קבוע, בוודאי אפשר לומר את זה. וכמו שהאדמו"ר הזקן מוסיף בסוגריים שהעניין הזה שלא לומר את זה במקום שלא קבוע, הדבר הזה לא נזכר

18:59 דובר 2 בגמרא ובדברי הגאונים, ולכן אפשר לסמוך על אותן שיטות שאומרות שבכל מקום שהוא אפשר לברך מעין שבע. כמובן הכוונה כל מקום שיש ציבור שמתפלל. עוד דבר אחד חשוב ומעניין, האדמו"ר הזקן ידוע שהאדמו"ר הזקן בשולחן ערוך, אולי בעוד מקום אחד בלבד מביא סיפור. אבל האדמו"ר הזקן פה בנוגע לתפילת קבלת שבת מביא סיפור בשולחן ערוך. נקרא את הלשון של האדמו"ר הזקן, הוא כותב כך: מעשה בחסיד אחד שראה בחלומו חסיד אחר ופניו מוריקות לא עלינו, הפנים שלו היו כמו ירוק מחולי. אמר לו החסיד לחברו למה פניך מוריקות? אמר לו מפני שהייתי מדבר בשעה שהציבור היו אומרים ויכולו ולא אמרתי עמהם ביחד. כמה חשוב לשים לב לעניין הזה, לומר יחד עם הציבור, אה ויכולו ולא לדבר חלילה ולא להשיח, אלא לומר ביחד עם הציבור. וגם ממשיך האדמו"ר הזקן בלשון שלו, מפני שהייתי מדבר, ככה החסיד הזה סיפר לחבר שלו, בשעה שהש"ץ היה אומר ברכה מעין שבע ובשעה שהיה אומר יתגדל ה' עמני יש מרבה אוזני לשמוע ממנו בכוונה על כן יש להיזהר. על כל פנים רואים את הזהירות, יש פה באמת גם בנוגע לאמירת קדיש, כי גם בנוגע לאמירת קדיש רואים שהאדמו"ר הזקן במקום אחר גם כן מביא סיפור כמה חשוב לא לדבר באמצע אמירת קדיש. אותו עניין לא לדבר באמצע "ויכולו" בברכה מעין שבע, צריך להטות את האוזן שבשאר התפילות האדמו"ר הזקן לא הכניס אמירת ברוך הוא בסיום התפילה. ולמרות שהאדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך שיש מקומות שנוהגים לומר ברוך הוא בסיום התפילה, הסיבה שהיו אומרים ברוך הוא בסיום התפילה שגם מי שלא הספיק לומר ברוך הוא והגיע מאוחר יספיק לומר ברוך הוא. אבל כבר בשולחן ערוך האדמו"ר הזקן

20:53 דובר 2 כותב שבמקומות שלא נוהגים לומר ברוך הוא, מקומות שנוהגים אז לא לבטל את זה בגלל המחלוקת. אבל במקומות ש... אבל סתם ככה בבית המדרש שלא נוהגים אז שלא יגידו. וזה באמת המנהג שלנו שלא לומר ברוך הוא בכל תפילה. אבל בתפילה של ליל שבת באמת נאמרו בזה כמה ביאורים בספרי המנקטים בדורנו. מה הסיבה שבליל שבת כן האדמו"ר הזקן הכניס ברוך הוא, אבל על כל פנים למעשה האדמו"ר הזקן הכניס אמירת ברוך הוא בתפילה, ונהוג לומר בליל שבת ברוך הוא גם לאחר התפילה, לפני עלינו לשבח.