הלכות שהייה בשבת - הרב שניאור זלמן פלדמן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו נלמד היום מהלכות שבת, הלכות שהייה וחזרה. ידוע מה שהאדמו"ר הזקן כותב ש.. כל אחד צריך להיות בקי, שבלי הכי תרא פלטה לשבתא [?], בהלכות הרבות של שבת, שהן, אה, הלכות שכיחות ו.. כי כל שבת אנחנו פוגשים בהם. אם זה אמור בכלל על כל הלכות שבת, אז הלכות שהייה וחזרה במיוחד, הן הלכות שכיחות. כמעט כל שבת אנחנו נפגשים בדינים האלה וחשוב באמת לדעת את פרטי ההלכות ולדעת את, את הדינים ואת טעמי ההלכה כדי שנוכל ל-אה, ל-באמת לעשות, אה, את, אה, דרך-- לעשות בדרך הנכונה שלא יהיה לנו חס ושלום, אה, טעויות. שהיות שהייה וחזרה, שהייה נדבר על ערב שבת כמו שאנחנו נלמד עוד מעט, וחזרה זה דינים של מתוך השבת. שהייה זה אדם שרוצה להשהות אוכל על גבי האש. זאת אומרת שרוצה להניח אוכל, להשאיר אוכל חם כדי שיהיה לו אוכל מבושל וחם בסעודת השבת. אז חכמים גזרו של-- אסור להשהות אוכל שלא התבשל לגמרי, כמו שנראה עוד מעט, אה, על אש גלויה, גזירה שמא יחתה בגחלים. זאת אומרת, שמא הוא יגביר את הלהבות של התנור של הגחלים ובכדי למהר וזרז את הבישול, ולכן, אמ, על האדם לנקוט בפעולות שימנעו ממנו לעשות את ה-- את החיתוי, ל-ל-לחתות בגחלים. החשש שמא יחתה בגחלים נאמר על אוכל ש-- דווקא על סוג מאכל שיש בו חשש שבן אדם יוצא לגמור מהר את בישולו. זאת אומרת שמצד אחד הוא כבר התחיל להתבשל, אבל מצד שני עוד לא, עוד לא מוכן, וזה נאמר על אוכל ש, אמ, עוד לא הגיע למאכל בן דרוסאי. זאת אומרת, מאח-מאח-מאכל בן דרוסאי, כלומר שלהלכה נפסק שזה חצי בישולו ומודדים את זה לפי לועס [?]. לא, אם נגיד

02:55 דובר 2 אוכל לוקח לו שעה, לא עושים חצי שעה, אלא לפי איכות הבישול. ברגע שהמאכל, אמ, ה-ה-הגיע ליותר מחצי מ-מ-מאיכות הבישול, זה בדרך כלל זה יותר מהחצי שעה הראשונה, אז אנחנו-אנחנו אומרים שזה כבר הבן אדם רגוע והוא כבר לא יבוא לחתות בגחלים, כי הוא כבר יודע שזה גם בלי שהוא יעשה שום פעולה המאכל יהיה מוכן. יש עוד אפשרות למצ-למצ-ל.. מצב של המאכל שהוא לא-- בן אדם לא יבוא לחתות, זה הקיצוניות השנייה, זה שכאשר המאכל הוא מאכל חי לגמרי. זאת אומרת שהוא עוד לא התחיל להתבשל כלל. למשל בן אדם שם בשר, אה, אה, אה, חי לגמרי בתוך-בתוך הסיר, לוקח-- ייקח לזה כמה שעות עד שזה יהיה מוכן. אז הוא.. ברגע שנכנסה שבת הוא אפילו לא-לא ינסה לחתות בגחלים כי הוא יודע שזה לא יעזור לו, זה כבר לא יהיה מוכן לסעודת הלילה. ואומרים החכמים שאפילו אם שם חתיכה אחת, יש לי סיר שלם של בשר, ושם חתיכה אחת של בשר חי לגמרי, זה כבר גורם לכך שהוא מסיח את דעתו לגמרי מחיתוי ה-ה-הסיר, חיתוי הכירה, ולכן זה כבר מספיק לכך שהוא ל-להוריד לנו את החשש שמא יחתה בגחלים. אז המקרה שבו יש את החשש זה כאשר הוא התחיל להתבשל, הוא לא חי לגמרי, ומצד שני עוד לא הגיע למצב של מאכל בן דרוסאי. מה קורה אם בן אדם כן יש לו, אמ, מ-מאכל כזה ורוצה להשאיר אותו על, ל-ל-לאש בשביל שיבוא-- שיהיה לו אוכל חם בסעודת השבת? פה נתנו חכמים שני פתרונות, שזה להביא את האש למצב של גרופה וקטומה. גרופה זאת אומרת בזמנם שהיה-- אש היה על ידי הגחלים והיה כירה שהיה מונח עליה גחלים, ועל הכי--

05:06 דובר 2 ועל הגחלים האלה היו שמים את ה-- את ה-- את הסיר. אז גרופה זאת אומרת שהוא גורף את הגחלים לצד. הוא לא שם את הסיר ממש מעל גבי הגחלים, אלא על, על כלכאית הכירה [?]. הכלכאית [?], ה-- כמו, אה, בור כזה שב-- אה, ששם הגחלים מונחות והם בדרך כלל מעליהם הסיר יושב בצורה כזאת שיש לחצובות כאלה ש-ש-שנותנות מקום לסיר לשבת, להיות מעל הגחלים. במקרה של הגרופה הוא פשוט שם דו-- גורף את הגחלים, דוחף את הגחלים לצד ושם את הסיר ליד הגחלים. זה, פעולה הזאת היא גורמת לכך שהאש כמובן היא הרבה יותר חלשה, וממילא זה מביע בכך את דעתו שהוא, אה, לא מתכנן שם בשביל להיגמר מהר, וזה בעצם מסיח את דעתו מלחתות בגחלים. עוד פעולה שיכולה להיות זה קטומה. זה לא להוציא את הגחלים לצד, אלא ל-ל-לכסות אותם באפר. זאת אומרת, להוריד את החום שלהם, וזה גם פעולה שמבטאת שהוא לא ממהר להגביר את האש, אלא הפוך, הוא מכבה קצת את האש, וזה בעצם מבטא שהוא מסיח את דעתו שהוא לא יבוא לחתות את הגחלים. ברגע שעשינו את הפעולה הזאת של גרופה וקטומה, פה יהיה מותר ל-- בערב שבת, ביום שישי, להניח את הסיר על גבי האש המכוסה הזאת ו-ו- ולא יהיה לנו את החשש שמא יחתה בגחלים. איך עובד הי-- ה-- כל הדינים האלה של שמא יח-- חשש שמא יחתה בגחלים? ואיך אנחנו עושים את הפעולה של גרוף וקטום בימינו? אין לנו היום לא תנורים של, אה, גח-- לא מדליקים את האש על ידי גחלים, והחשש שמא יחתה בגחלים הוא לא כל כך מצוי. אבל אנחנו-- אבל הרעיון של שמא יחתה בגחלים, זאת אומרת שמא יגביר את

07:17 דובר 2 האש, קיים גם כן בימינו בלהבות הגז או בכיריים החשמליות שיגביר את חום האש או את חום ה-- או את, את רמת החום של ה-כ-כיריים או של התנור כמו שנראה אחר כך, ופה אנחנו צריכים לראות איך אנחנו דואגים שזה ל-- אה, להוריד את החשש של ולא יבוא לחתות בגחלים. אם מדובר על מכשיר חשמלי שאין אפשרות להגביר את האש, כמו פלטה חשמלית של שבת, שזה בעצם הפלטות שאנחנו משתמשים בהם היום, יש לו רק ר-רמת חום אחד, או, או שזה דלוק או שזה, אמ, דלוק או שזה כבוי. אז במקרה כזה אין חשש שמא יחתה בגחלים, ולכן יהיה מותר להשאיר, אה, מאכלים על גבי הפלטה הזאת ו-ולא כל חשש, כי זה עצמו נחשב כמצב של גרוף וקטום. זה לא משנה רמת החום של הפלטה, גם אם הפלטה היא מאוד חמה. אבל עצם זה שאין אפשרות להגביר את האש, הבעיה של-של חשש שמא יחתה בגחלים לא קיים. זה לא עוזר שלא רואים את ה... את ה-האש, לא רואים את מקור האש. כלומר, גם אם יהיה לנו מכשיר חשמלי שיש לו כמה רמות חום וא-אבל לא רואים ה-ה-ה-המקורות החום מכוסים כמו שיש ב... כמו כיריים חשמליות בעצם שגם שמה ה-הלהבות, החום, להבות האש הן מכוסות. זה לא עוזר כי אפשר להגביר כמו שאמרנו את ל... את-את רמת החום ואז ממילא החשש שמא יחתה. זאת אומרת שמא יגביר את האש עדיין קיים. כל ההיתר ורק כאשר אין אפשרות להגביל, להגדיל את חום האש. מלכתחילה אסור לשים על אש גלויה גם כן למרות שהחשש הוא שמא יחתה בגחלים למהר את הבישול שהמאכל יהיה מוכן לסעודה. זאת אומרת שהוא מכניסת השבת וסעודה היא עוד

09:35 דובר 2 שעה או שעתיים. רוצה כבר שזה יבוא, עד שיתחיל הסעודה זה כבר יהיה מוכן. אז אם כך, לכאורה בן אדם, אם הוא מתכנן לכתחילה שהמאכל שהוא שם על האש הגלויה היא-יהיה הוא רק בשביל למחרת, כמו למשל הוא מניח סיר חמין על ה... על ה... על הכיריים החשמליות או על האש הגלויה. לא היה אמור להיות פה חשש שמא יחתה כי זה עד מחר בלי החיתוי שלו ברור שזה כבר יהיה גם מוכן. בכל זאת, חכמים גזרו ואמרו שיכול להיות שהוא יתחרט וירצה כן לטעום מזה בסעודת הלילה ולכן לא חילקו. כל מאכל שעוד לא מוכן מכניסת השבת יהיה אסור להשאיר אותו על אש גלויה מחשש שמא יחתה בגחלים. וגם אם הוא מתכנן לצורך מחר, שמא ישנה דעתו לצורך הלילה ויבוא לחתות בגחלים. כשאנחנו אומרים שהפיתרון לחשש שמא יחתה בגחלים הוא ב-ב-על ידי זה שהוא קוטם את הגחלים, מכסה אותם באפר כמו שאמרנו. זאת אומרת מקטין את החום שלהם. זה לא חייב שבאמת הוא יכבה אותם לגמרי ואפילו שלא יהיה שלא צריך שלא יהיה ניכר אש. גם אם עדיין ניכר האש או שהוא כיסה את זה באפר והחום מהאש התגבר על הכיסוי וחזר להיות גלו... חזר להיות להבה גדולה, עדיין יהיה מותר להשאיר. זה יחשב כגרוף וקטום ויהיה מוצל מותר להשאיר שם מאכל שעוד לא התבשל כמאכל בן דרוסאי. כי-כי הפעולה של גרוף וקטום, הקטימה הזאת היא עצם הסחת הדעת מהחיתוי בגחלים וברגע שאני הקטנתי את האש אז גם אם אחר כך האש התגברה על כך, אין בכך שום... אין בזה בעיה. דוגמה בימינו, אדם יש לו, אה, כיריים של גז. בדרך כלל כמו שנראה אחר כך אנחנו נעשה את

11:50 דובר 2 הפעולה של הקטימה על ידי הנחת בלעך, טס של ברזל שיכסה את ה... את האש. אבל אם אדם הגיע למקום, הגיע אליטארך[?] בשבת לא היה לו את ה... את ה... כלים הרגילים של שבת ויש שמה רק כיריים גז או חשמל והוא רוצה להשאיר שמה את הצ'ולנט לשבת. הוא יכול לשים שמה, ל-ל-לקחת חתיכת נייר כסף קצת, אה, לא חתיכה אחת, שיהיה לזה קצת, קצת עובי מסוים ויניח ו-וכך יכסה את האש ויניח את הסיר על כך וכך הוא ביטא שהוא מסיח את דעתו מהאש. גם אם אחר כך מאיזשהו סי-סיבה ה... זה יפול, יקרע ו-ול-ולא יהיה מכוסה לגמרי הכיס-הכיסוי הזה שהוא שם, פעולת הקטימה כבר נעשתה, הוא בעצ-- הוא כבר פי-- הוא ביט-- הוא גילה את דעתו שהוא לא רוצה לחתות בגחלים ולכן זה כבר י-- זה-זה עדיין יהיה בסדר ויהיה מותר להשאיר את החמין ל-ל-לאש הזאת למשך השבת. כמו שאמרנו, פעולת הקטימה זה לא שאני מונע את האפשרות להגברת האש, אלא זה גילוי דעת שהוא לא רוצה לגעת בגחלים. זה לא שהוא לוקח את ה... את המקל שאיתו הוא-הוא, אה, מחתה את הגחלים, אלא זה פשוט מח-- הוא מ-מ-מכבה קצת את האש וכך מגלה דעתו שהוא לא, הוא לא, הוא לא מעוניין בהגברת האש אלא עושה אפילו פעולה הפוכה. וממילא לגבי ימינו, מה האופן שאנחנו צריכים לכסות את להבות הגז? לא שאנחנו צריכים לכסות את הכפתורים שאיתם מגבירים את האש, כי לא זו פעולת הקטימה. פעולת הקטימה, כמו שאמרנו, זה גילוי דעת שהוא לא יבוא לחתות-- לכסות את הגחלים, שזה המנחת האש, ולכן אנחנו נעשה את הפעולה הזאת על ידי שאנחנו נ-נ-נניח טס של ברזל, בלעך, על גבי האש,

14:00 דובר 2 שבזה אנחנו בעצם קצת אמנם מקטינים את החום. בפעולה הזאת שאנחנו הנמכנו קצת את רמת החום זה כבר פעל את ה, את ה, את-את-את הסחת הדעת מחיתוי הגחלים ו-ו-וזה יהיה לכך את ההגדרה של גרוף וקטום. יש אמנם כאלה שהחמירו לכסות גם את הכפתורים, אבל אין זה עיקר הדין. ב-ב-בעיקר הדין אפשר להסתפק ב-בכיסוי ה-ה-הלהבות, שבכך מ-מ-מסיחים את הדעת מחיתוי הגח-- מ-מ-מלהגדיל-- מחיתוי הגחלים, להגדיל את רמת האש. אז כמו שהזכרנו מקודם, לגבי כיריים חשמליות וכל המכשירים החשמליים, אם יש אפשרות להגביר את רמת האש, יש כמה אפשרויות. זה לא-- למרות שה-ה-המקור האש, מקור החום הוא מכוסה, זה לא עוזר כי יש עדיין את החשש שמא יחתה בגחלים, ולכן גם תנור למרות שלא רואים את גופי החימום, עדיין הוא נחשב כאש גלויה שיהיה אסור ל-ל-להשאיר, להכניס ל-ל-לתוכו מאכל שלא יתבשל כ-כ-כמאכל בן דרוסאי, חצי בישול, ובכדי להתיר את, אה, את ה, את ה, את החימום, את השארת מאכלים לחימום ב-ב-בתוך, ב-ב-בתוך התנורים נצטרך לכסות, לעשות חיץ בין דופני התנור למאכל על ידי ששמים, אמ, נייר כסף או משהו דומה ל-- בכל ארבעת הצדדים של התנור. יש אמנם שהסתפקו ב... כאלה פוסקים שהסתפקו בלשים רק בצד אחד, אבל לכתחילה עדיף לכסות את כל גוף, את כל צדדי התנור או להכניס את ה, את המאכל לתוך קופסה של מתכת, גוף, אה, קופסא, אה, גוף חימום. קופסת מתכת כזאת שבעצם מבדילה בין התנור למאכל, שבכך אנחנו עושים את הפעולה של גרוף וקטום. הסחת הדעת מחיתוי בגחלים. יש כאלה שסברו שאם אני שם בתנורים שיש בהם מצב שבת זה גם ייחשב כגרוף וקטום, אך הרבה חלקו עליהם וכך ראוי לנהוג למעשה, שלא לסמוך על כך,

16:37 דובר 2 כי כמו ששמנו את המטב-- את מצב השבת ב-ב-ב-- את הכפתור מצב שבת, באותו מידה אני יכול אם אני ארצה ל-ל-לתאורטית, אם אני רוצה שהמאכל יתבשל יותר מהר בסיבוב הכי קטן אני מגביר את חום האש. אז וזה החשש של שמא יחתה בגחלים בימינו. לכן עצם השאלה על מצב ש-מצב שבת לא יעזור כאן, ולכן הפתרון ה-ה-הנכון הוא לכסות את גוף את-את כל צדי התנור. דוגמה למעשה, בן אדם רוצה לשים ת-ת-דגים שמתבשלים מאוד מהר ל-לכמה דקות ספורות אה מתבשל-- נהיים מוכנים. הוא רוצה לשים ממש לפני שבת דג חי לגמרי שעוד לא התבשל, לשים אותו בתנור על טיימר שעוד כעשרים, חצי, עשרים דקות חצי שעה זה יכבה. אז זה בדיוק, על זה יש את החשש שמא יחתה בגחלים. התנור הוא אש גלויה, ואם אני אשאיר את-את-את התבנית עם התנור של הדג, תבנית הדג בתנור בלי שום פעולה של כיסוי הגחלים, אז זה נקרא ל-- זה יהיה בעיה של אמ ש-ש-שהייה על גבי אש גלויה ש-ש-שיש בה את החשש שמא יחתה בגחלים. לכן במצב כזה יש לכסות את התנור מ-מ-מכל צדדיו ב-בנייר כסף וכדומה. או לחילופין שהדג יגיע למצב של חצי בישולו. זאת אומרת, רו-- אמ כמו שהזכרנו, לא רק הזמן הבישול, אלא שרוב איכות הבישול יותר מחצי מהבישול הוא אה כבר עבר ואז אין את החשש שמא יחתה בגחלים כמו שהזכרנו שזה כבר המאכל כבר יהיה מוכן גם בלי ה-ה-חיתוי. כמו שהזכרנו, אמ אחרי שעשינו את הפעולה של גרוף וקטום שבימינו זה שכיסינו את המקור, את הגז, את מקור האש, את הגז, שמנו את הלוח, את הטס של הברזל. או שמנו על פלטה של שבת שאין אפשרות להגביר בה

19:03 דובר 2 את החום שיש לזה את ההגדרה של גרוף וקטום. מצד הדין, ברגע שזה גרוף וקטום אפשר להניח על זה כל מאכל וגם מאכל שעוד לא התבשל. כמאכל בן דרוסאי אני יכול להשאיר אמ להשי-להשי-להניח על ה על ה על הפלטה ועל הטס שיתבשל במשך השבת, כי כבר הורדנו את החשש שמא יחתה בגחלים. אך לכתחילה נהגו לא להסתמך על כך ו-ואם ולהידר, לשים תמיד למאכלים שיהיו כבר מוכנים כבר לפני השבת, וזה בגלל בעיות אחרות שיכולות להיווצר אמ במשך השבת. כי ברגע שהמאכל עוד לא מבושל לגמרי, כל צורכו, לא רק כמאכל בן דרוסאי אלא כל צורכו לגמרי. כל פעולה הכי קטנה שהיא תמהר את הבישול במשך שבת זה כבר יהיה איסור בישול בשבת. איסור חמור. וזה כל דבר שזה אם אני ארצה ל-להזיז קצת את הסיר בפלטה ממקום למקום והמקום השני יהיה יותר חם, אז אני ממהר את הבישול. אם אני ארים את הכיסוי של הסיר ואכסה אותו בחזרה, אני ממהר את הבישול. שבמקרה כזה המאכל יהיה אסור אף בדיעבד, כי עזרנו לו להתבשל בשבת. לכן לכתחילה עדיף לשים את המאכלים מוכנים שיהיו מבושלים לגמרי לפני השבת. אבל בכל אופן, אם יש צורך אז צריך לדעת את ההלכה שברגע שס-- זה גרוף וקטום אני יכול לשים כל מאכל על האש, ו-וצריך רק לדעת להיזהר לא לגעת ב-ב-במאכל עד שהוא יהיה מוכן, מבושל כל צורכו. כן, אני יכול להכין, לשים את החמין, את הצ'ולנט, גם אם הוא עוד לא ל-- כמעט לא התבשל. אני שם אותו על ה, על, על האש המכוסה ובמשך השבת הוא יתבשל, אה, יהיה מוכן. במידת הצורך זה מותר לח-- מ-מותר לגמרי. אין עם זה שום

21:18 דובר 2 בעיה. כשאנחנו מכסים את ה, את ה, את האש לפני השבת כדי לעשות אותו גרוף וקטום, יש כאלה שכתבו שלא להגביר את האש למידת החום הרצויה אחרי שכיסינו את ה, את ה, את ה... כיסינו את האש עם הבלעך, כי בעצם אנחנו עושים שתי פעולות סותרות. פעולת כיסוי האש מטרתה, כמו שאמרנו, היא ל-להקטין את רמת החום, שאני מסיח את דעתי ולא מח-- ולא מעוניין בהגברת החום. אם אני אחרי הכיסוי אני אגדיל את ה, את ה, את ה, את, את, את גובה הלהבה, אני בעצם אני עושה פעולה הפוכה שאני מראה שאני כן רוצה להגביר את האש. לכן אם אני צריך לכוון את רמת את, את רמת החום הרצויה, את הלהבה, ג-גובה הלהבה הרצויה, ורק אחר כך לכסות את הכיס-- אה, אה, אה, את האש עם הכיסוי. אמרנו שאחד הד-- האפשרויות להתיר אש גלויה בלי לכסות, שבאופן כזה שלא יהיה חשש שמא יחטא, הוא על ידי בש-- שהוא מ-מ-מניח בשר חי, בשר שלא יתבשל כלל, שאז זה הוא מסיח את דעתו לגמרי, כי גם ככה זה לא יעזור ל-- שהוא יחטא בגחלים, כי ייקח לזה הרבה זמן עד שזה יהיה מוכן, אמ, ל-ל-ל-- יהיה מוכן לאכילה. אבל זה רק כאשר ישים את זה ממש סמוך לשקיעה, כי אם אנחנו ישים את זה חצי שעה לפני כניסת שבת אז עד כניסת השבת זה כבר לא יהיה חי לגמרי וכבר יחזור להיות הבעיה של שמא יחטא בגחלים. גם כן, ו-- ההיתר הזה נאמר רק על בשר בקר. בשר שלוקח לו הרבה שעות זמן לבישול, שאז ברגע שנכנסת שבת והסעודה תהיה עוד שעה או שעתיים, באמת אין סיכוי שהמאכל יהיה מוכן גם

23:19 דובר 2 אם אני אחטא בגחלים. אבל אם זה אלו דברים שמתבשלים הרבה יותר מהר או אפילו בשר עוף, בטח אם זה ירקות כמו שנראה בהמשך או שאר דברים שלוקח להם הרבה פחות זמן לבישול, לא יעזור ההיתר שהוא חי לגמרי, שהוא לא יתבשל כלל, כי שוב יש חשש שמא יחטא, כי אם בח-- בחיתוי אז זה יעזור לו שתוך חצי שעה שעה כבר המאכל יהיה מוכן וחזרנו לבעיה של שמא יחטא בגחלים. לכן גם אם זה חי לגמרי יצטרכו לכסות שיהיה את הדין של גרוף וקטום. ולכן רבים מפוסקי זמנינו כתבו שכל ההיתר הזה שבשר חי בימינו כמעט ואינו מצוי. גם בגלל שקשה להגדיר להשים את המאכל ממש סמוך לשבת, וגם כי שרוב המאכלים היום מתבשלים מאוד מהר, בפרט ב-ב-ב-ב-ב-בלהבת הגז שהיא לא צריכה... היא עומדת ב-ב-בצורה שווה כל הזמן. אנחנו יודעים מראש כמה זמן זה אמור להתבשל ואפילו בשר בקר י-י-יש איזה זמן קצוב בתוך זמן לא רב יכול להיות מוכן לגמרי. לכן לא כדאי לסמוך על ההיתר הזה ולא-- וכל מאכל שלא התבשל כמאכל כמאכל בן דרוסאי, אז ל-ל-לא להשאיר אותו על אש גלויה אלא רק באופן של גרוף וקטום. גם אם הנחתי סיר על אש גלויה באופן שאסור ל-- אין היתר לכך שהמאכל עוד לא היה מבושל כמאכל בן דרוסאי והאש לא הייתה מכוסה, אז יש להסיר את הסיר מהאש ולא להשאיר את זה לתוך השבת. בשולחן ערוך מובאת דעה שמחמירה שגם מאכל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי, עדיין כל עוד שלא התבשל במט-- בכל צורכו באופן שהוא מצטמק ורע לו, זאת אומרת שמכאן והלאה המאכל רק נהרס יותר ומצטמק, רק אז יהיה מותר להשאיר על אש גלויה. אבל

25:25 דובר 2 הלכה למעשה אדמו"ר הזקן פוסק כהמקילים שברגע שהמאכל התבשל כמאכל בן דרוסאי יהיה מותר להשאיר אותו על אש גלויה כמו שהזכרנו. גם באופן כזה ש-שהוא לא תכנן להשאיר על אש גלויה לתוך השבת, הוא התכוון להוריד אותו לפני השבת ורק שכח להוריד אותו מהאש והוא לא ידע בכלל את הדין שאסור להשאיר על אש גלויה. כל זה עדיין נכלל בהוצא-- באופן של-של-של שהייה בשוגג שיהיה אסור לאכול את המאכל עד מוצאי שבת כמו שהזכרנו. ברגע שהשאיר את המאכל ב-באיסור אז אסור לאכול מזה עד מוצאי שבת. כמו שהזכרנו גם כן בשמוצאי שבת יצטרכו לחכות בכדי שיסור. מה הסיבה לכך? מסביר המשנה ברורה בגלל שקנסו אותו חכמים שלא ירוויח מזה שהוא עבר על איסור דרבנן. ורואים בהרבה מקרים שחכמים החמירו בגזרות שלהם יו-- כ-כדי שאנשים לא יבואו להקל בחומרה, בגזרה של-שלהם. בסימן הבא, סימן רי"ד, אדמו"ר הזקן ממשיך עם הדין הזה של שהייה. אם עד עכשיו דיברנו על בישול, כאן מדובר על אפייה. כמו שבבישול יש חשש שמא ימהר-- יחטא בגחלים למהר את הבישול, אז ככה גם כן באפייה יהיה חשש שמא יחטא בגחלים למהר את האפייה. ורק במצב שכבר לא יהיה חשש שמא יחטא אז יהיה מותר להשאיר את המאפה, את הלחם, אה על אש גלויה, וזה מוגדר בהלכה כ"בכדי שיקרמו פניה משני הצדדים". זאת אומרת שה-ה-ה-המעטפת של הלחם יהיה כבר קשה בצורה כזאת שאם אני מושך, אמ, חתיכה מהלחם לא יימשכו חוטים כמו שבבצק שאני מרים, נמשך חוט של בצק ביחד עם ה, עם החתיכה שאני לוקח. ברגע שזה נאפה מספיק בצורה כזאת שהוא כבר קשה ולא סוחב אחריו חוטים זה נקרא יקרמו פניה, וזה צריך להיות משני

27:49 דובר 2 הצדדים, גם מלמעלה וגם מלמטה. כמו שהחמרנו לגבי בישול אותו דבר גם כן לגבי אפייה. אם הכניס את ה-- אם הכניס את החלות של סעודת שבת לתנור לפני השקיעה וזה לא היה מוכן במצב של שקרמו פניה. אם הוא עשה את זה במזיד אסור לאכול עד מוצאי שבת, וגם אז צריך לחכות כדי שיעור. כמה זמן שלוקח לאפות את הלחם. ואפילו אם לא יהיו לו חלות אחרות בשבת בכלל בגלל זה, עדיין יהיה אסור לו ליהנות מהחלות האלה. אבל אם זה היה בשוגג ואין לו עוד חלות אחרות, פה חכמים התירו שמותר לו לקחת לצורך סעודת השבת ו-וגם לאפשר ל-לאנשים אחרים שאין להם חלות להשתמש בזה במשך השבת. הסיבה לכך שפה בשוגג, אם אין לו חלות אחרות, התירו להשתמש עם החלות האלה למרות שהוא עבר על איסור של חכמים של שהייה על אש גלויה. זה מפני שחלות בשונה מבישול, מאכלי השבת הם רק תוספת לסעודת השבת. אם כן חלות זה עיקר סעודת השבת, ואין לו חלות אחרות והוא לא נוכל לאפשר לו להשתמש בחלות האלו יתבטל לגמרי מצוות סעודת השבת, ולכן בשוגג התירו לו חכמים להשתמש בחלות האלו לקיים את מצוות סעודת השבת. אבל זה נוגע רק ל-- רק בנוגע לחלה. אם זה החלה היחידה שיש לו. אבל לא, אבל לא אם, אם יש לו, אם חסר לו רק לחם משנה כמנהג בשבת לקחת שתי חלות, רק שיש שתי לחמים כל פעם. זה לא התירו לקחת מהתנור שהם חלות שיאכלו בצורה של השאיר אותם על אש גלויה בכניסת השבת. כמו כן, אם יש לו חלות אחרות גם כן כמובן לא יהיה מותר להשתמש עם חלות אלו. בשולחן ערוך מובא שני

30:07 דובר 2 אופנים שיהיה כן מותר להכניס ב-בצק לתנור, להכין חלות גם באופן כזה שזה עוד לא מוכן בצורה שזה קרמו פניו מלמעלה ומלמטה. בצ-- אופן ראשון זה כאשר הוא טח את התנור בטיט. זאת אומרת שהוא חסם את האפשרות ל-ל-ל-- את הגישה לחיתוי בגחלים, ובשביל לחתות בגחלים הוא יצטרך לשבור את פי התנור. ופעולה כזאת גדולה כבר עד שהוא יעשה אותה כבר הוא ייזכר כבר שהיום שבת ואסור לחתות בגחלים וזה יזכיר לו לא לחתות. דבר שני אומר השולחן ערוך במקרה-- במידה והוא מכין את החלות לצורך מוצאי שבת, אז גם כן יהיה מותר, אה, להשים את החלות האלו ו-וכי לא יהיה חשש שמא יחתה בגחלים. אם דיברנו על בישולי מאכלים, בשר, דגים. אחר כך דיברנו על אפיית לחם. אותו דבר יהיה גם דין של ירקות שיהיה אסור לשים אותם על אש גלויה כל עוד שלא יתבשלו כמאכל בן דרוסאי שמא יחתה בגחלים. ופה יש חידוש של בירקות גם אין את ההיתר של דבר חי לגמרי, כמו שאמרנו לגבי בשר, מפני שירקות לוקח להם הרבה פחות זמן ל-לבישול ומילא גם אם הם חיים לגמרי הוא לא יסיח דעתם מהם ויהיה אסור להשאיר אותם על אש גלויה. וכמו שהסכמנו שלמעשה בעצם היום כמעט כל הדברים אנחנו נסתכל עליהם בצורה כזאת, ולכן בכל מצב לא נשאיר על אש גלויה כל עוד שלא הגיע לבישול כמאכל בן דרוסאי. אותו דבר גם הדין לגבי מים חמים שרוצים להשאיר, אה, מים חמים לשבת. ולא יעזור שהמים החמי-- יהיו קרים לגמרי, כי לא לוקח כל כך הרבה זמן למים ל-להרתיח, וגם אם זה קר לגמרי עוד לא התחמם בכלל, עדיין יש חשש שמא יחתה. ולכן צריכים להגיע

32:31 דובר 2 למצב שהמים מוכנים. רק שבמים קשה להגדיר את ה-- את-את המצב של בישול כבן דרוסאי. לכן יש כאלה שהחמירו שאומרים שמים כל עוד שהם לא רתחו לגמרי מאוד לא נחשבים, שהם מוכנים כלל, ולכן לכתחילה יש להרתיח את המים לפני השבת. וכאן אנחנו נגדיר את המך-- אה, איך מה-מה ההגדרה של מיחם השבת של ימינו בדיני שהייה? האם זה נחשב כגרוף וקטום מולו? מיחם השבת היות ויש לו פעולה כמה מצבי פעולה, מצב של הרתחה ומצב של שבת. לפעמים יש יותר מצבים. שלושה מצבי חימום. ממילא זה לא נחשב כמו פלטה של שבת. זה דומה יותר לתנור ולכיריים חשמליות. כמו שהזכרנו שלא יעזור שלא נראה את גופי החימום ב-ב-גלויים גם אם הם מכוסים. עדיין, היות ויש אפשרות להגביר את מצב החום זה נחשב כאש גלויה ולכן י-לצ-- יש להתייחס למיחם כ-כדבר שאינו גרוף וקטום, ועל כן צריכים להרתיח את המים לפני השבת ולא לשים מים קרים ולתת להם לרתוח תוך כדי השבת, כי זה יהיה בעיה של שהייה גם באש גלויה שיש חשש שמא יחתה בגחלים. גם אם אנו נחסום את הכפתורים של ההרתחה, נדביק מדבקה גם כן לכתחילה זה לא, אה, י-יספיק. למרות שיש כאלה מקילים בכך, אבל לכתחילה עדיף להרתיח את המים לפני השבת. אלא אם כן ממש אנחנו, אמ, נ-לשים פעולה של-של מיל-- שנועלת. איזה לשים, לסגור את הכפתורים באיזה מנעול מסוים שידרוש מאיתנו פעולה ממש גדולה שדומה ל... כמו שלמדנו לגבי תנור שהוא טוח בטיט שדורשת פעולה של שבירה או של להביא מפתח וכדומה, רק אז אולי אפשר יהיה להגיד שזה יחשב שמסיח את דעתו ולא יבוא לחתות בגחלים. אין זה משנה אם אנחנו שמים את

35:12 דובר 2 המים בשביל שתייה או שטיפת כלים או כל דבר פעולה אחרת שצריכים בשבילה מים חמים בשבת. תמיד צריכים ל-ל-לדאוג שהמים ירתחו לפני השבת.