הכנת מאכלים בשבת - הרב ברוך ציקוושוילי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכולם. במסגרת הפינה שלנו אנחנו נעסוק בעזרת השם בהלכות שבת המעשיות ובקשר לטיפול במאכלים בשבת. ישנן הלכות רבות כמו שהאדמו"ר הזקן אומר הלכתא רבתא לשבתא. ישנן הלכות רבות שנתקלים בהם כאשר באים לטפל במאכלים בשבת, ומטרת השיעורים שלנו היא לסכם את הדברים העיקריים והשכיחים ביותר שאנחנו נתקלים בהם כשבאים לטפל במאכלים בשבת. אנחנו לא מתיימרים להקיף את כל ההלכות שנוגעות לטיפול מאכלים בשבת, אבל את הדברים השכיחים והמצויים ביותר שאנחנו שכל אחד ואחד נתקל בהם מדי שבת ושבתו. רק לפני שנתחיל נציין שבשיעורים האלה אנחנו לא נעסוק במלאכת הבישול. זה נושא מורכב ורחב שקובע ברכה לעצמו ובעזרת השם עוד חזון למועד, אם ירצו נדבר גם על זה. אנחנו נעסוק בהכנת המאכלים, הכנת הסלטים, הכנת השולחן, עריכת השולחן, אה והפרטים שנוגעים לטיפול במאכלים אפילו במאכלים קרים, לאו דווקא במאכלים חמים והחימום שלהם, שזה נוגע למלאכת מבשל שעל זה אנחנו לא נדבר בשיעור. אז כך אנחנו גם לא נצעד בשיעורים דווקא לפי סדר המלאכות, אלא לפי סדר הפעולות. מה שיותר שכיח, כן. זאת אומרת, אנחנו נתחיל מההכנות לשבת מיום שישי, עריכת השולחן, הכנת הסלטים וכך הלאה לפי סדר הפעולות שלהם ולאו דווקא לפי סדר המלאכות, אלא לפי הסדר שאנחנו נתקלים בהם במציאות. אז כך אנחנו נתחיל מההכנות לשבת. דבר ראשון צריך לדעת שכל מה שאפשר להכין מערב שבת צריך להכין מלפני השבת. לא מכינים בשבת גם דברים שמותר להכין בשבת. צריך להגיע לשבת שאנחנו כבר מוכנים. ובשולחן ערוך כתוב על זה הלשון שצריך להשכים מוקדם בבוקר כדי להתחיל את ההכנות של צורכי השבת, ויש לזה אפילו מקור מהתורה. התורה אומרת בפרשת המן "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו". מהלשון הזאת

02:46 דובר 2 משמע שההכנה צריכה להיות בזמן ההבאה. מתי שהיו מביאים היו גם מכינים. נו, מתי היו מביאים את המן? אז התורה אומרת במפורש כתוב "ולקטו אותו בבוקר בבוקר". מוקדם בבוקר היו כבר יוצאים ללקוט את המן ובאותו זמן גם היו מתעסקים כבר בהכנות. לכן חיוב זאת חובה. זה שולחן ערוך מפורש חיוב גמור להתחיל את ההכנות של שבת כבר בבוקר מוקדם ולהגיע לשבת שהכל כבר מוכן. כן, אז זה השתדלות ראשונה שצריך להשתדל להשכים ולהתחיל, אה, לעשות להתעסק בכל ההכנות של שבת, להתעסק מלפני השבת ולא להשאיר את ההכנות לשבת עצמה. גם דברים שמותר לעשות בשבת. כאשר באים לסדר את המקומות של הישיבה ואת הצלחות לכל אחד ואת הסכו"ם לכל אחד באופן אישי, אז אם הסכו"ם מונח כמו בבתים, אה, ברוב הבתים מן הסתם הסכו"ם מונח במגירה מיוחדת של סכו"ם שבמגירה הזאת בדרך כלל ברוב הבתים שאני מכיר ישנה חלוקה. כן, הכפות לבד, המזלגות לבד, הסכינים לבד. אז באמת אין שום בעיה במצב כזה. אבל אם זה מונח במגירה שהכל שם מונח בתערובת שהסכו"ם נניח לא הספיקו לסדר את הסכו"ם כל כל מין ומין במקומו, אלא הכל מונח בתערובת המזלגות עם הכפות, עם הסכינים. וכעת האישה רוצה לסדר את השולחן או שזה מונח על השיש. ניקו את זה ולא, לא הספיקו לייבש וכעת הכל מונח בתערובת ואנחנו נכנסים. נכנסנו לתוך השבת. אז צריך להקפיד לקחת את מה שמעוניינים להשתמש בו מתוך מה שלא מעוניינים. לדוגמה אם אנחנו צריכים עכשיו רק את המזלג ואת הסכין, לא צריך את הכפות, אז צריכים להקפיד לקחת את המזלג ואת הסכין ולא להוציא את כל הכפות מהתערובת ולהניח הצידה, כי זה נחשב בורר פסולת מתוך

05:07 דובר 2 אוכל. אם לוקחים את החלק שאנחנו לא צריכים זה נחשב פסולת, כן. הרי בורר שייך גם בכלים ובכל דבר שהוא מעורב ואנחנו מעוניינים בחלק מהתערובת ובחלקו אנחנו לא מעוניינים. צריך להקפיד להוציא את החלק בתערובת שאנחנו מעוניינים בו מתוך החלק שאנחנו לא מעוניינים. לכן אם צריכים עכשיו רק את הסכינים ואת המזלגות, להוציא רק את הסכינים ואת המזלגות ואת הכפות, להניח לא לגעת בהם. נכון, אחר כך אם הכפות נשארו בפני עצמן אחרי שכבר הוצאנו את הסכינים ואת המזלגות, אז הכפות נשארו לבד. אפשר לקחת אותן ולהניח אותן במקום שמיועד להן במגירה, אבל לכתחילה לא להוציא אותן מתוך התערובת, אלא להוציא דווקא את המין שאנחנו מעוניינים בו. דבר נוסף שצריך להקפיד גם כאשר אנחנו מוציאים את המין שאנחנו מעוניינים בו, צריך לעשות את זה לאלתר, כי הרי גם כאשר בוררים אוכל מתוך פסולת מותר לעשות את זה רק לאלתר ביד ולאלתר. אז צריכים מותר וצריך לעשות את זה רק סמוך לסעודה. מה זה סמוך? אז כתוב בהלכה שחצי שעה לפני הסעודה זה זה נקרא סמוך לסעודה. אז מותר לאישה לסדר את הסכו"ם שהוא בתערובת, לסדר את זה כל אחד ואחד במקומו כדי להשתמש בשימוש המיידי שהולכים כעת עוד מעט לשבת ולאכול את סעודת השבת. מותר לעשות את זה חצי שעה סמוך לסעודה, אבל לא זמן רב לפני כן. למשל אסור לעשות. אסור לברור תערובת של סכו"ם בלילה בשביל להשתמש בזה בבוקר. מותר בבוקר אחרי שיצאו מהתפילה ועומדים עוד מעט להכין את להתחיל את סעודת השבת. אז מותר לברור לפני הסעודה סמוך לסעודה. חצי שעה סמוך מותר לברור את המין שאנחנו מעוניינים מתוך מה שאנחנו לא מעוניינים בו, אבל לא לעשות

07:08 דובר 2 את זה זמן רב לפני הסעודה. כן, וגם בערב גם בערב שבת. אם הבעל בדיוק רק יצא מהבית, הוא יחזור עוד שעה. אז לא לעשות את זה. לא לעשות את סידור הסכו"ם הזה שעה וזמן רב יותר מחצי שעה סמוך לסעודה, אלא דווקא חצי שעה סמוך לסעודה. להקפיד שזה יהיה נקרא לאלתר. כי גם כאשר בוררים אוכל מתוך פסולת צריך להקפיד לעשות את זה חצי שעה סמוך לסעודה. טוב, לפעמים מגלים פתאום שהשולחן קצר מדי ורוצים להאריך אותו, או שמגיעים אורחים ורוצים להוסיף. כן, באמצע השבת רוצים להוסיף עוד מקומות ישיבה ורוצים להאריך את השולחן. אז או להביא חלקים של שולחן קיים ולהוסיף פלטות או להאריך בצורה שמושכים את השולחן והוא נפתח או לבנות שולחן מחדש, או שולחן מתקפל או כיסא מתקפל. האם זה מותר? האם מותר לנו לבנות שולחן מחדש או להאריך שולחן קיים? אז ככה. יש כמה וכמה מצבים. במצב שהשולחן הוא רק מתקפל או הכיסא מתקפל, כלומר השולחן מורכב, הוא רק מקופל וצריכים רק למתוח אותו. דבר כזה בוודאי שמותר לעשות בשבת. ו... כי כל דבר שבעצם הוא מורכב ורק הוא מחוסר רק מתיחה, רק צריך למתוח אותו, אז זה לא נחשב בנייה של כלי כמובן, וזה לא נחשב אוהל כמובן ומותר לעשות אותו בשבת ולכן מותר גם להביא אה חלקים מהשולחן שפותחים את השולחן ומניחים עוד פלטות כדי להגדיל אותו. אין בזה בעיה. שולחן שהוא כבר קיים ורק מוסיפים עליו, אין בזה בעיה. מותר לעשות את זה וכך גם בכיסא מתקפל וב-בשולחנות מתקפלים. אבל שולחן שצריך לבנות אותו מחדש, פשוט לבנות אותו. הוא לא בנוי, כן. הוא לא מקופל, הוא מפורק כמו הפלטה נמצאת

09:18 דובר 2 במקום אחד והרגליים בכלל במקום אחר וצריכים עכשיו להרכיב אותם. צריכים להרכיב את השולחן עם הפלטה מחדש. שולחן כזה אז תלוי באיזה מצב נמצאים הרגליים. אם זה רק רגליים בלי מחיצות, כמו מה שנקרא היום חמורים. יש פלטה שטוחה, מלבנית, עגולה, לא משנה. יש פלטה שאותה מניחים על רגליים. רגליים כאלה דקות. חמורים מה שנקרא. שמניחים קודם את החמורים ועל זה את הפלטה. זה מותר. אין בזה בעיה ולא צריך לשנות בעשייה של ה של השולחן. אבל ברגע שיש לרגליים דפנות, אם הרגליים הן עשויות כמו דופן והן בעצם יש להם, יש להם דין, הם כמו מחיצה וכשמניחים את הפלטה עליהם אז נוצר כמין חלל כזה עם מחיצות מתחת לשולחן. במקרה הזה זה יותר חמור וצריך לעשות שינוי. מותר לבנות את השולחן הזה רק בשינוי. כלומר, אם בדרך כלל ביום חול אנחנו מניחים קודם כל את הבסיס, ועל זה מניחים את הפלטה, כן, את הרגליים, את המחיצות מניחים קודם ועל זה מניחים את הפלטה. אז בשבת אנחנו קודם כל נחזיק את הפלטה באוויר ואז או אנחנו או כנראה על ידי מישהו אחר שזה יותר קל. אה מישהו אחר יבוא ויכניס את הרגליים מתחת לפלטה. בשינוי יהיה מותר לעשות את זה, אבל כדרך אסור לבנות כזה שולחן שהרגליים שלו הם עשויות כמו מחיצה, אז לא בונים אותו כדרך שקודם כל את הבסיס ואז את הפלטה אלא הפוך. כמו שאמרנו, אנחנו הופכים את הסדר. קודם כל מחזיקים את הפלטה באוויר ואנחנו דוחפים את הרגליים מלמטה. בנוגע לכלים, הכלים אנחנו עכשיו באים לסדר את הכלים על השולחן. לפעמים הכלים הם רטובים עדיין. בדיוק שטפו אותם לפני הכניסה של שבת ורוצים לנגב את הכלים.

11:17 דובר 2 אז מותר להשתמש כמובן במגבת כדי לנגב ולספוג את הנוזלים שנמצאים על הכלים ולא חוששים שהבן אדם יבוא לסחוט את הנוזל, כי מדובר כמובן בטיפות קטנות ומועטות ובמגבת כזאת שיכולה לספוג אותם ואין חשש של סחיטה. אם כמובן מדובר במגבת שהשתמשו בה כבר הרבה לפני כן והיא ספוגה בנוזלים, אסור אפילו לגעת בה, כן, כי אם בנגיעה עצמה היא כבר נסחטת. אבל מגבת יבשה שיש בה מקום לקבל טיפות קטנות, אז אין שום בעיה לנגב כלים ואפילו הרבה כלים כי יש בה מספיק מקום לקבל את כל הטיפות האלה ולספוג אותם. אבל כתוב בהלכה שצריך להקפיד שלא לנגב מקום צר. כוס שהיא צרה מאוד ויש בה מים וצריך לדחוק את המגבת. אז זה כמו פסיק רישא שלא יסחוט אולי קצת חלק קטן מהמגבת יהיה שם, יהיה שמה מ-מ-בגלל הלחץ והדוחק שצריכים לדחוק את המגבת אז יכולה להיווצר. יכול להיווצר מצב של סחיטה חס ושלום. לכן לא לייבש כוס צרה. הרבה שואלים האם מותר לקפל מפיות בצורות מסוימות? כן, רוצים גם להניח מפיות על השולחן בצורה של מקופל ככה בצורה יפה. אז האם ולא הכינו את זה לפני השבת. האם מותר להכין את הצורה בשבת? אז התשובה היא שכן, משום שלצורה הזאת אין שום קיום. זה דבר שלא מתקיים. הוא נועד להתפרק ממש בעוד כמה דקות כחלק מהשימוש מייד. הרי מניחים את המפית הצידה ומפרקים, או אם לא מייד, אז אחרי כמה דקות. וכיוון שזה נועד להתפרק ממש ב-בזמן הקרוב, אז אין לזה קיום ומותר. מותר לקפל, לעשות כל מיני קיפולים יפים במפיות שיהיו נראות יפה לשולחן השבת. אנחנו ניגשים למאכלים הרבה פעמים לפני שבאים ככה לסדר את השולחן,

13:18 דובר 2 אז נזכרים פתאום שלא הכנסנו את השתייה למקרר. אז כמובן מותר להכניס שתייה למקרר בשבת. אין בזה בעיה להכניס שתייה, לקרר את ה את המשקאות, את את המיצים או את המים, אבל צריך להקפיד שלא לעשות קרח בשבת. אפשר להכניס את הבקבוק למקפיא כדי שיתקרר מהר ושיהיה מספיק קר עד שיגיעו מבית הכנסת. אבל לא לא, לא להכניס קוביות קרח, לא להכניס מים כדי לעשות אותם לקרח כי לא עושים קרח בשבת. כן, בכלל, בכל הנושא של שימוש בקרח בשבת אז צריך לדעת שמותר להשתמש בקוביות קרח בשבת, כל עוד שאנחנו לא מרסקים אותם בידיים. אז מותר להשתמש בקוביות קרח בשבת. מותר להניח את הקוביות קרח לתוך משקה למרות שהן נמסות בפנים או אפילו בתוך כוס ריקה, אבל אבל לא לרסק בידיים. כן, הברייתא אומרת בשבת אין מרסקים את השלג ואת הברד בשבת. אומר רש"י. למה? משום שזה נראה כמו זה נראה כמו מוליד. זה מוליד בעצם כן, זה נראה שהוא בורא את המים. זה נראה זה דומה למלאכה. זה איסור מדרבנן אמנם, אבל זה אסור. זה דומה כשאני לוקח נוזל ומשנה לו את מצב הצבירה בשבת. יש בזה איסור מוליד. אני עושה. אני הופך אותו ל אני מכניס אותו למצב אחר מכפי שהוא היה בו מקודם. אני משנה מצב צבירה, אז זה נחשב מוליד וזה אסור לעשות את זה בשבת. ויש בזה גם איסור נוסף של גזירת משקין שזבו שחכמים חששו שאם יבואו לרסק קרח בשבת יבואו גם לרסק דברים אחרים, פירות שנועדים למשקין ואז יעברו על איסור של סחיטה שזה תולדה של דש. לכן חכמים אמרו שלא לרסק קרח בשבת. אז מותר להשתמש בקרח. רק לא לרסק אותו

15:23 דובר 2 בידיים, אלא להניח אותו לתוך משקה והוא מתמוסס מאליו. זה מותר. אז כיוון שגם אסור לרסק קרח, אסור גם לקחת משקה ולהפוך אותו לקרח. אנחנו לא משנים את המצב צבירה של הנוזל בשבת. הגענו להכנת הסלטים כמו שאמרנו, ואנחנו כעת באים לעשות סלט ירקות ודרך כלל בכל בית נורמלי אז הירקות כבר מחולקים. יש את המקום מיוחד למלפפונים ולעגבניות ולבצל, וכל מקום מונח במקומו. וכל מאכל, כל כל ירק מונח במקומו. אבל לעיתים קורה שיש מגירה של ירקות שמכניסים ודוחפים למגירה את הכל גם מלפפונים, גם עגבניות או או בצל ולימון ו ופלפל וכל מיני ירקות חצילים וכאלה ואחרים. ואנחנו כעת מעוניינים לעשות סלט ירקות, סלט חי של רק עם עגבנייה ומלפפון או עם פלפל ואנחנו לא רוצים את הבצל. אז כיוון שיש כאן תערובת, כן, במידה ויש תערובת, אם אם כל מין ומין מסודר בפני עצמו אז אין שום בעיה. אפשר לקחת מכל מה שרוצים אבל וגם ממה שלא רוצים, כי אין פה תערובת. אין פה תערובת. אבל ברגע שיש תערובת אז צריך להקפיד להוציא את אותם המינים שאנחנו מעוניינים בהם. אם עכשיו רוצים רק מלפפון ועגבנייה ולא רוצים את הבצל, אז אסור להוציא מהתערובת את הבצלים ו או להניח אותם הצידה כדי שיהיה יותר ברור איפה נמצאים העגבניות ולקחת את העגבניות. לא צריכים לקחת את העגבניות ואת המלפפונים ואנחנו צריכים להוציא את המין שאנחנו מעוניינים בו מתוך המין שאנחנו לא מעוניינים בו, כן, כי המין שאנחנו לא מעוניינים בו זה נחשב פסולת לגבינו. כן, גם בשני מיני אוכלין יש בורר. המין שאנחנו רוצים אותו הוא נחשב כלפינו, הוא נחשב ביחס אלינו, נחשב כעת לאוכל והמין שאנחנו לא מעוניינים

17:36 דובר 2 בו הוא נחשב לפסולת. לכן צריך להקפיד להוציא את המינים שאנחנו עכשיו מעוניינים לסלט הנוכחי. לסלט ירקות הזה שאנחנו רוצים לעשות כעת, וגם זה צריך להקפיד לעשות דווקא לאלתר. כלומר כמו שאמרנו חצי שעה סמוך לסעודה, אבל לא, לא. למשל בבוקר כאשר הבעל יצא לבית הכנסת, אז האישה באה עכשיו לעשות סלט ובוררת מתוך התערובת. היא בוררת את המינים שהיא מעוניינת בהם, אבל זה לא חצי שעה סמוך לסעודה. אז גם אם זה אוכל מתוך פסולת, אבל היא לא עושה את זה לאלתר. אז לכן במקרה הזה יהיה אסור לעשות את זה. מותר לברור את המינים שאנחנו מעוניינים בהם, אבל חצי שעה סמוך ולא מוקדם יותר. אז שני דברים כמו שאמרנו להקפיד לברור את המינים שאנחנו מעוניינים בהם מתוך מה שלא מעוניינים בהם, וגם זה סמוך לסעודה לאלתר. חצי שעה סמוך לסעודה לפחות. לפעמים יש. אנחנו משתמשים גם בחסה לחלק מכל מיני סלטים שמעורבים בזה חסה. יש חסה, לפעמים הקלח של החסה עשוי מכל מיני עלים, עלים שהם נאכלים בטוב ולכתחילה מה שנקרא בשופי. ויש עלים שנאכלים על ידי הדחק. עלים מעופשים וקמלים. בוודאי שאם העלים הם רקובים לגמרי והם פסולת גמורה, ברור שאסור לקחת את העלים ה-ה-הרקובים מתוך העלים הטובים זה נחשב. זה נקרא בורר. אנחנו צריכים להקפיד תמיד להוציא את העלים הטובים מתוך המעופשים, אפילו עלים שהם ראויים למאכל, אבל הם נאכלים רק על ידי הדחק. הם לא נאכלים כמו העלים הטובים שיש בחסה. אז גם גם אותם אסור להוציא מתוך העלים הטובים. הם גם כן נחשבים לפסולת יחסית לעלים שנאכלים. אז לכן צריך להוציא את העלים שנאכלים בטוב ושאנחנו מעוניינים בהם ואותם ובהם אנחנו רוצים להשתמש מתוך

19:47 דובר 2 העלים שאנחנו לא רוצים ולא מעוניינים בהם ולא רוצים להשתמש בהם כי הם נחשבים ביחס אלינו לפסולת. אותו דבר כאשר באים למשל לשטוף ענבים, אז יש ענבים באשכול חלק אולי רקובים או ענבים שלא מעוניינים בהם. אז לא להוציא את הריקובים מתוך הטובים, אלא הפוך. לקחת את הטובים מתוך הריקובים, כי אחרת אם לוקחים את הריקובים זה נחשב כמובן לבורר. גם במאכל, בתפוח למשל, שהוא רקוב בחלקו. חלק מהתפוח רקוב ורוצים כעת להסיר את הריקבון ולהשתמש בחלק שכן טוב. צריך להקפיד שלא להסיר את זה בדיוק, בדיוק על ה-- על הגבול, על הגבול של ה-- איפה שמתחיל החלק הטוב, אלא צריכים פשוט לחתוך בלי, בלי להתבונן יותר מדי. לחתוך חלק מהתפוח הטוב יחד עם הרקוב ואז זה נחשב שאנחנו מפרידים אוכל מאוכל ולא פסולת מאוכל. כן, לא להוציא בדיוק רק את מקום הריקבון, אלא לחתוך יחד עם המקום הרקוב. לחתוך חלק מהתפוח הטוב ואז באופן זה באופן הזה זה מותר. באים לשטוף את הירקות, את הירקות או את הפירות. רוצים עכשיו לפני שחותכים אותם רוצים לשטוף אותם. אז יש נניח יש לפעמים ירקות שמלוכלכים עם בוץ. אז מותר להסיר את הבוץ באמצעות אה שמחזיקים את הפרי, את הירק או את הפרי ושוטפים אותו מתחת לברז, אבל אסור לשרות במים כדי שהלכלוך יצוף. אסור לשרות למשל ענבים. לא משרים ענבים בתוך המים כדי שהלכלוך יצוף למעלה. זה נחשב לבורר. אנחנו גורמים להצפה של הפסולת ולכך שהיא ניכרת בפני עצמה ועומדת למעלה. יש בזה איסור של בורר ולכן אנחנו רק שוטפים את הפרי או את הירק מתחת לברז וכך מסירים את הבוץ או את הלכלוך ואז זה נחשב כמו הסרה של קליפה.

21:51 דובר 2 כמו למעשה שאנחנו מחזיקים את הפרי או את הירק ומקלפים קליפות ממנו. הרי מותר לקלף את הקליפה למרות שגם בקילוף אנחנו מסירים את הפסולת מתוך האוכל, אבל זאת דרך אכילתו. דרך האכילה של מאכלים מסוימים, פירות או ירקות מסוימים, שכדי להגיע לתוך הפרי צריכים להסיר את הקליפה ולכן זה נחשב לדרך אכילה. ואותו הדבר כאשר מחזיקים את הפרי או את הירק מתחת לברז ושוטפים את ה-- מסירים את הלכלוך. אז זה כמו שמסירים את הקליפה ודרך אכילתו, ככה. מותר כמובן לפי זה לקלף ירקות שונים שבלי לקלף אז אי אפשר לאכול אותם כמו בצל. כן, שאי אפשר. אנחנו לא אוכלים את הקליפה של הבצל, אז כדי להגיע לתוך של הבצל צריכים להסיר את הקליפה. אז דרך אכילתו, ככה. ומותר כמובן להשתמש בסכין, אבל לא משתמשים בכלים שמיוחדים לקילוף שמיועדים לברירה. בכלל במלאכות שבת גם גם את המלאכות שמותר לעשות ביד כמו ברירה ביד. כאשר בוררים את האוכל לאלתר אסור לעשות את זה, אבל עם כלי שמיועד לכך. אסור לברור עם מסננת או עם כל כלי כף שיש בה חורים שהיא גם כן נועדה לסינון. למרות שאנחנו לוקחים את האוכל, אנחנו לא משתמשים בכלים שמיוחדים לברירה. משתמשים ביד. לכן בסכין מותר לקלף, אבל במקלף מקלף שהוא כלי שמיועד לברירה הוא כלי שמיועד. סכין מיועד גם לחיתוך. נכון שגם מקלפים בו, אבל סכין הוא כלי של חיתוך שאחד מהשימושים זה גם קילוף, אבל מקלף מיועד רק לקילוף. מיועד רק לברור את הפסולת מהאוכל, לברור את את החלק, את החלק החיצוני מהפרי. אז בעצם לשם, לשם כך משתמשים במקלף. אין שימושים אחרים למקלף, אז זה נחשב כלי שמיועד לברירה וכלי שמיועד לברירה

23:56 דובר 2 לא משתמשים בשבת. למרות שאנחנו עושים אוכל מתוך פסולת. יש כאלה שמקילים אומרים שמותר להשתמש במקלף, למשל כדי לקלף מלפפון או כל קליפה שהיא בעצמה גם כן נאכלת. כן, כאשר לא מקפידים להסיר את הכל ואוכלים בעצם גם את הקליפות אז כי בעצם זה נחשב הפרדה של אוכל מאוכל ולא אוכל מפסולת. אבל ראוי שלא להשתמש במקלף בשבת בכלל. גם באותם ירקות שאולי אפשר לאכול את הקליפה שלהם, כי בסופו של דבר אנחנו כעת לא רוצים לאכול את הקליפה. אנחנו רוצים לקלף את זה ולזרוק את זה. אז לכן לא להשתמש במקלף בשבת אלא בסכין עם סכין אפשר לקלף כל דבר. כמובן אין בזה איסור. יש בנושא של קילוף פירות וירקות דנים מצד אין מצד בורר. כמו שהזכרנו עד כה, אין מצד מלאכה נוספת שנקראת דש. מלאכת הדש היא מלאכה שנועדה בעצם להסיר את הקליפה של המאכל, אבל באופן באופן הבא שנסביר כעת דש שייך רק במאכל כזה שיש לו שני קליפות קליפה, קליפה אישית, פנימית יותר וקליפה חיצונית שעוטפת את הקליפה הפנימית. כמו שכמו שהדבר בדישה של תבואה בדישה של חיטים או שעורים. הרי כל חיטה יש לה את הקליפה. כל גרגיר של חיטה יש לו את הקליפה האישית שעוטפת אותו. אבל חוץ מזה הגרגיר עם הקליפה האישית שלו מונח בתוך מעטפת של קליפה נוספת ששייכת לשיבולת שעוטפת כל גרגיר וגרגיר. ובדישה אנחנו מפריד. אנחנו הרי מוציאים את ה מפרידים את החיטה, את הגרגיר של החיטה מתוך המעטפת החיצונית של השיבולת שעוטפת אותו, שהוא מונח בתוכה כמעין כיס, וזאת הדישה. אז כיוון שזאת מלאכת הדישה, אז למעשה כל ירק או כל קטניות או כל מאכל שעטוף בשתי קליפות ואנחנו

26:10 דובר 2 מסירים את הקליפה החיצונית, יש בזה איסור של דש. באיסור דש אין את ההיתרים שנאמרו בבורר, שמותר לעשות את זה עם היד ולאלתר. זה עדיין נחשב דש, כן, כי דישה זה מלאכה שלא עושים תוך כדי אכילה. דישה זאת מלאכה שמכינה את האוכל לאכילה, ובדרך כלל עושים את זה בשדה או במקומות מיוחדים. לא עושים את זה על השולחן. לקלף - לפעמים לוקחים פרי ואוכלים, מקלפים ואוכלים, אז הקילוף של הפרי לא נחשב בורר. אבל ברגע שאנחנו עוסקים כבר במלאכת הדש, אין את ההיתר של לאלתר ועם היד. לכן בכל המאכלים שיש בהם בעיה של דש, צריך לדעת שצריכים להכין אותם מערב שבת. לדוגמה שום, שום כדורי שיש בו כמה וכמה שיניים. הרי כל שן בפני עצמה יש לה את הקליפה שלה, וחוץ מזה יש את המעטפת החיצונית שעוטפת את כל השיניים. להסיר את המעטפת החיצונית הזאת בשבת יש בזה בעיה של דישה. אסור לעשות את זה לכתחילה, תמיד, לא רק לכתחילה, גם בדיעבד כן צריך. צריך להקפיד לפרק את השיניים של השום מערב שבת ולהכין את השיניים שיהיו מוכנים לקילוף, לקילוף של הקליפה הפנימית האישית של כל אחד. אין בעיה, אפשר לקלף את זה בסכין, אבל את המעטפת החיצונית שעוטפת את כל השיניים, את המעטפת כמו הכדור שהיא עוטפת את כל השיניים, יש בעיה להסיר את זה בשבת מצד מלאכת הדש, כי כאשר אנחנו מסירים את הקליפה החיצונית שעוטפת את הגרגירים של השום, אז יש בזה בעיה של דש, כי כל קליפה חיצונית שיש בה גם אחר כך בתוכה קליפה נוספת פנימית, ואנחנו מסירים את הקליפה החיצונית, יש בזה בעיה של דש, כמו שזה בתבואה.

28:11 דובר 2 כמו שהסברנו שבתבואה יש את הקליפה החיצונית שהחיטה מונחת בה בשיבולת, והדישה מפרידה את השיבולת מהחיטה. וחוץ מזה, על החיטה עצמה יש את הקליפה. לכל גרגיר של חיטה יש את הקליפה האישית שלו, וזאת הדישה. זאת מלאכת הדישה המקורית מהתורה, ולכן כל ירק, כל... כל, למעשה גם קטניות שיש להם שני קליפות, ואנחנו מסירים את הקליפה החיצונית - יש בזה בעיה של דישה. ולכן צריך להכין את השום, לפרק את השיניים של השום בערב שבת, ואז בשבת לקחת כל שן בפני עצמה ולקלף את הקליפה האישית שלו - זה בסדר. אבל את הקליפה, את המעטפת החיצונית, לא מקלפים בשבת. יש בזה בעיה של דישה, ובדישה אין את ההיתר של לאלתר, ולכן צריך להפריד את השיניים של השום מערב שבת. אם בכל אופן קרה שלא הפרידו את השיניים ערב שבת, אז מה שצריך לעשות זה לבקע את השום לחצי, על ידי לקחת סכין גדולה ולחתוך, לחתוך פשוט את הכדור לחצי, ואז לקחת להוציא את השיניים של השום מתוך הקליפה. כלומר אנחנו לא, אנחנו לא מסירים את הקליפה עם הידיים. לא, לא מתעסקים עם הקליפה להסיר אותה, אלא אנחנו מגיעים לשום, חותכים את הכדור באמצע ומוציאים את הגרגירים, את השיניים של השום מוציאים עם היד, ולא מסירים את המעטפת של הקליפה, שזה כאמור אמרנו שיש בזה בעיה של דש. כמובן שמותר לחתוך את השום אם רוצים לאכול אותו, כדי שיהיה קל לאכול את השום. מותר גם לחתוך את השום לחתיכות קטנות יותר, אבל אסור להשתמש בכלים שנועדו לריסוק, כמו קוטש שום[?]. לא משתמשים בקוטש שום[?] בשבת. בכלל לא משתמשים בשבת בכל הכלים שנועדו לטחון, או למשל בפומפייה. לא

30:23 דובר 2 משתמשים בפומפייה בשבת, במגרדת, כי זה כלי שמיועד לרסק, לרסק מאכלים, כלי שמיועד לריסוק. יש בזה בעיה של טוחן, יש בזה בעיה של טחינה, ולא משתמשים בכלי שמיועד לטחינה. סכין מיועדת לחיתוך, לאו דווקא לטחינה, אז זה נחשב דרך אכילה לחתוך ולאכול. אבל להשתמש בכלים שמיועדים לריסוק, זה כבר אסור. חלק מהמאכלים דורשים לפעמים סחיטה של כל מיני מיצים, כמו מיץ לימון למשל. רוצים לסחוט לימון על הסלט או לימון על הדג. השאלה האם מותר לסחוט? הרי יש מלאכה, הרי חלק ממלאכת הדישה זה סחיטת פירות. סחיטת פירות אסורה מצד מפרק. יש איסור שנקרא מפרק, שמפרקים את המשקה מהפרי, ומפרק הוא תולדה של דש. אז אם רוצים לסחוט לימון, אז איך עושים את זה? אז אסור לסחוט לימון. אז כך יש כלל שאומר משקה הבא לאוכל כאוכל דמי. אם המשקה בסופו של דבר מגיע - כן, זאת בשעת מעשה - כשאני סוחט הוא נכנס לתוך אוכל, לתוך קדרה שיש בה אוכל, והוא מתערבב עם האוכל, והוא בעצם נאכל כחלק מהמאכל, והוא בא להתאים את המאכל, דינו כאוכל. כל האיסור של מפרק זה ביצירה של המשקה. כלומר, המוקד של האיסור זה לא בסחיטה ובלחץ שעושים על הפרי, אלא בכך שבסוף באמת נוצר משקה, ואז זה נחשב שיצרתי משקה בשבת. אבל אם בסופו של דבר לא נוצר שום משקה, אני אמנם סחטתי, אבל זה נכנס לתוך אוכל, אז מקודם זה היה אוכל ועכשיו זה נשאר - לא יצרתי שום דבר חדש בשבת. אז לכן משקה הבא לאוכל כאוכל דמי, הוא נחשב כאוכל, ומותר לסחוט לימון לתוך סלט, להתאים את הסלט, לתוך קדרה. אבל לפי זה יהיה אסור לסחוט לימון לתוך תה, משום שהתה

32:36 דובר 2 הוא משקה והלימון מגדיל את הכמות של המשקה והוא נחשב כמשקה גם כן, כי הרי הוא נכנס לתוך משקה. אז יוצא שיצרתי משקה בשבת. יצרתי. לקחתי לימון שהיה אוכל וסחטתי ממנו את המשקה. אז יצרתי משקה מתוך אוכל וזה נקרא כבר. זה כבר נקרא מפרק תולדה של דש, ואת זה אסור לעשות בשבת. אז לכן אם המשקה נכנס לתוך מאכל אין בזה בעיה, כי דינו כאוכל. אבל אם הוא נכנס לתוך משקה אז זה בוודאי שאסור לעשות. יתרה מכך, אסור לסחוט גם לתוך אוכל שאחר כך מערבים אותו למשקה. למשל, יש אחד מן הפוסקים שרצה להתיר לסחוט לתוך סוכר, כי הרי סוכר זה אוכל. ונכון שאחר כך מערבים בו מים ועושים לימונדה מה שנקרא, אבל כיוון שכרגע בזמן הסחיטה אז הוא נסחט על גבי אוכל - הסוכר הוא אוכל - אז נחשב משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי. כך הוא רצה להתיר. אבל אנחנו לא סוברים את ההיתר הזה. אנחנו מחמירים בזה וסוברים שכיוון שבסופו של דבר כל המטרה של כל העסק הזה שעכשיו סוחטים על הסוכר, כל המטרה היא בסוף לערבב את הסוכר בתוך המים, ואת כל התערובת הזאת עם הסוכר והלימון לשתות יחד עם המים - אז זה נחשב עדיין כמשקה. ולכן, כיוון שהמטרה הסופית היא לעשות מזה משקה, אז כבר עכשיו יש לו גדר של משקה, ואסור לסחוט לימון על סוכר, למרות שמערבים אותו, בגלל שמערבים אותו אחר כך לתוך המים, למרות שכעת הוא נחשב אוכל הסוכר. אבל במקרה הזה אין את ההיתר של משקה הבא לאוכל. לפעמים אוכלים פירות הדר על ידי כפית והכפית סוחטת קצת. ברגע שלוחצים על הפרי אז נסחט קצת חלק מהמיץ של הפרי

34:43 דובר 2 וככה הוא מונח או בתוך הכפית או בתוך הפרי. ממש מיץ, מיץ ניכר. אז השאלה קודם כל האם מותר? מותר לאכול בכפית? אז כך מותר. מותר למעשה לאכול כי המטרה שלנו היא לאכול ולא לסחוט. אין לנו מטרה. בוודאי שאם יש לאדם כוונה - הוא לוחץ בכוונה כדי לסחוט - זה בוודאי שאסור לעשות. אבל אם הוא רוצה לאכול רק כחלק מהאכילה, כתוצאה מהאכילה, אז נסחט גם חלק מהמיץ ומתערבב עם הפרי, עם חתיכות מהפרי, אין בזה בעיה. העיקר שהוא לא יתכוון לסחוט ממש אבל לא לשתות אותו, לא לשים אותו בצד או לשתות אותו בפני עצמו, כי אז אנחנו מגלים בדעתנו שבעצם אנחנו מעוניינים בסחיטה, אלא לאכול את זה כחלק מהאכילה של הפרי יחד עם הפרי, ולא לשתות את זה כמיץ בפני עצמו. טוב, כמו שאמרנו, כאשר באים לערבב כל מיני מרכיבים לתוך הסלט ורוצים לערבב אותם בצורה שיהיה קל לאכול אותם, כמו שום, שרוצים לחתוך אותו לחתיכות קטנות יותר - מותר לעשות את זה, אבל לא להשתמש בכלים שמיועדים לכך. בכלל זה גם לא משתמשים בכלי חיתוך שיוצרים צורות מסוימות, כן, צורות של כוכב או צורות של אותיות כמובן, או כל צורה אחרת שיש לה משמעות. לא יוצרים צורות, לא יוצרים בשבת על ידי חיתוך צורות. יש בזה בעיה של כותב, ולכן לא עושים את זה, אלא חותכים דווקא בסכין ולא בכלים שעושים צורות. כאשר באים לחתוך כבר את הסלט, ניקינו את הירקות, שטפנו ובאים לחתוך את הסלט - השאלה האם מותר לחתוך את הסלט לחתיכות קטנות? הרי אחת מהגדרות של טוחן, או ההגדרה בעצם של טוחן, היא לקחת גוף אחד ולחלק אותו לגופים קטנים. אז אם

36:56 דובר 2 אנחנו חותכים מלפפון לחלקים קטנים, לכאורה יש בזה משום טוחן. אז יש בזה למעשה מחלוקת בראשונים. יש ראשונים שטוענים שבאמת אסור לחתוך חתיכות דקות וקטנות. יש ראשונים שמתירים גם בזה. למעשה, כיוון שיש בזה מחלוקת, אדמו"ר הזקן אומר ש... וכך נפסק להלכה, שצריך להחמיר שלא לחתוך בחתיכות קטנות, אלא סמוך לסעודה. כלומר, אם אנחנו עומדים סמוך לסעודה ורוצים לחתוך את הסלט, אז מותר לחתוך. אבל גם אז, גם כשאנחנו חותכים סמוך לסעודה, לא לחתוך את הסלט בחתיכות קטנות ויותר. כתוב בהלכה שצריך לחתוך את הסלט קצת יותר בחתיכות גדולות, קצת יותר ממה שהרגילות לחתוך ביום חול. כן? לא לחתוך, לא לעשות סלט חתוך דק-דק, אפילו סמוך לסעודה, לא לעשות סלט חתוך מאוד דק יותר מהרגילות שלנו ביום חול, אלא לחתוך קצת יותר גס ממה שאנחנו רגילים לחתוך ביום חול, כי אחרת נכנסים לבעיה של חיתוך של טוחן, של חיתוך דק שיש בזה בעיה של טוחן לחלק מהראשונים, ולכן לא לעשות, לא לחתוך סלט דק-דק, אלא קצת יותר מהרגילות שאנחנו חותכים ביום חול. עשינו כבר את הסלט והוא מוכן, ואנחנו רוצים לפזר עליו את המלח. אז, צריך לדעת שאחד מהמלאכות שהיו במשכן בשבת היא נקראת מלאכת המעבד, ובמקור היא הייתה בעורות שהיו מעבדים את העורות. היו מכניסים כדי להשיר את השיער מהעור ולהחליק אותו, היו משתמשים במלח וסיד וכל מיני חומרים שמשירים את השיער, וחלק מהחומרים זה גם מלח, והמלח היה מעבד את העור והיה מכין אותו לשימוש, וזה מהתורה. באו חכמים ואמרו שכל מלאכה שדומה למעבד אז אסור לעשות בשבת. לכן ישנם כל מיני מאכלים שהמלח מועיל לתקן אותם, לשפר אותם, לעבד אותם, לשמר

39:23 דובר 2 אותם כמו מלפפונים שאנחנו הרבה פעמים לפעמים עושים מלפפונים חמוצים או כו-, כן, כובשים מלפפונים, כובשים, אה, כרוב, אה, ודברים שרגילים לכבוש אותם והמלח מעבד אותם ומתקן אותם, כמו צנון שהמלח מפיג את החריפות שלו, או בצל שהוא מפיג את החריפות, את המרירות של הצנון ושל הבצל. אז כל דבר שהמלח מועיל לתקן אותו ולעבד אותו, ואיך שמולחים את הדבר הזה הוא מתחיל להזיע, אז יש בזה איסור דרבנן של נראה כמו מעבד. זה דמי למעבד. לכן כל, אה, ירק שהמלח מועיל לעבד אותו, לשמר אותו, אז יש בעיה לפזר על חת-- על הרבה חתיכות יחד, על הרבה חתיכות מהמאכל הזה, לפזר עליהם מלח בבת אחת משום שזה נראה כמו מעבד. אז מותר לקחת חתיכה, לטבול במלח ולאכול. זה-זה דרך אכילה, זה מותר, זה לא מלאכה. אבל מתי שמפזרים מלח על הרבה חתיכות זה נראה כמו מעבד, וזה וזה גם מעבד ממש בכך ש-שעד שאנחנו אוכלים את הכל אז בינתיים זה שוהה במלח והוא מוציא, מוציא את ה-- הוא מפריש את המיצים והוא מוציא את המרירות ומתקן אותו ומעבד אותו ואסור בעצם לעשות את זה בשבת. אסור למלוח כמה חתיכות ביחד בשבת מאותם המאכלים שהמלח מועיל לעבד אותם. אז מה עושים? אז איך מולחים סלט? אז הפתרון הוא פשוט. שאחרי שאנחנו מפזרים את המלח מיד אם אנחנו מיד שופכים על זה גם שמן או חומץ או כל דבר שמחליש את כוח המלח, אז זה מותר בגלל שזה כבר לא נראה כמו מעבד. אדם שבא לעבד אז הוא לא מולח כמו שצריך והוא לא בא להחליש אחר כך את הכוח של המלח. אז לכן בכך שאנחנו מוסיפים שמן זית או כל

41:26 דובר 2 שמן אחר או חומץ אחרי שאנחנו פיזרנו את המלח, אז אנחנו מגלים בעצם בדעתנו שבעצם אנחנו לא באים פה, אה, לעבד משהו או לשמר אותו, ואז אין בזה את הגזרה של חכמים שלא למלוח כמה חתיכות יחד משום שזה נראה כמעבד. ישנה מלאכה נוספת שנתקלים בה הרבה בכל מיני סלטים בהכנה של סלטים בשבת, והיא מלאכת הלש, הלישה. המלאכה של הלישה. הלישה נועדה לקחת שני חלקים, שני דברים שהם לא מחוברים וע"י נוזל ע"י גורם שלישי שהוא הנוזל, הנוזל מדבק אותם ומחבר אותם. כן, כמו שיש קמח עם הרבה פירורים קטנים דקים שלא רואים, ובא-באים המים ומגבשים את כל הפירורים לעיסה אחת. הרי זה העניין של הלישה. לקחת דברים מפורדים ולגבש אותם לעיסה אחת. אותו הדבר גם בהכנת סלטים. אנחנו נתקלים לפעמים במצבים שאנחנו לוקחים דברים שהם מפוררים, מפורדים וע"י נוזל מגבשים אותם. כן, ביום חול מותר לעשות את זה כמובן, אבל לא בשבת. בשבת אסור לקחת דברים שהם מפורדים וע"י נוזל לגבש אותם. לדוגמה רוצים לעשות סלט טונה. אז הרי הפתיתים של הטונה הם נפרדים אחד מהשני, וע"י שאנחנו, אה, מניחים לתוך הסלט של הטונה מיונז ומערבבים את הטונה עם המיונז אז מתגבש והפתיתים של הדג נדבקים אחד לשני, אז יש בזה משום לישה. לכן אסור לעשות סלט טונה עם מיונז בשבת כי יש בזה משום לישה. אותו הדבר גם בביצים. לקחת ביצה ו-ולפורר ולערבב אותה עם מיונז ולדבק את ה-את הביצים המפוררים, לדבק אותם שוב פעם מחדש, יש בזה משום לישה ולא עושים את זה בשבת. מותר ל-להוסיף מיונז או כל מיני רטבים לתוך סלטים שהמיונז והרוטב רק מתאים אותו. זה לא... הוא רק נותן להם טעם. זה

43:44 דובר 2 לא הופך אותם לגוש אחד כמו למשל סלט ירקות שאנחנו עכשיו, אמ, שופכים על זה רוטב שנקרא אלף האיים או כל מיני רטבים כאלה, או אפילו מיונז שזה לא מגבש אותם. זה לא שאנחנו אוחזים בחלק מהסלט והכל נמשך. זה-זה עדיין נקרא מפורד, רק שאנחנו הוספנו בו טעם. אנחנו התאמנו את המאכל. להתאים את המאכלים מותר. מותר בשבת להתאים, להוסיף טעם במאכל, אבל מתי שזה מגבש את הסלט ליחידה אחת אז זאת בעיה של לישה. מאותה סיבה ישנם הרבה פוסקים שכתבו שלא עושים טחינה בשבת משום שבתהליך העשייה של הטחינה אז מערבבים בה. בטחינה הגולמית מערבבים בה מים וכן גם תבלינים וכולי, אבל בעיקר מים. והמים הרי בהתחלה כשמערבבים כשמתחילים לערבב את הטחינה עם המים, המים מקשים את הטחינה והופכים אותה לגוש מוצק וקשה קשה שאחר כך עם בהמשך הערבוב אז הטחינה נעשית יותר ויותר נוזלית ובהוספת המים כמובן אז היא נעשית עוד יותר נוזלית. אז אז בסדר, זה אין בעיה בכך שהיא נעשית נוזלית. הבעיה היא בכך שבהתחלה היא נעשית יותר סמיכה. בהתחלה כל מי שהכין טחינה יודע שבהתחלה, כשמניחים את המים ומתחילים לערבב אז הטחינה למרות שהיא הייתה דבוקה, היא הייתה נוזל אחד סמיך, עבה וסמיך, אבל היא נהיית יותר סמיכה ואפילו קשה. איך שמתחילים לערבב היא ממש ממש מתקשה ורק אחר כך עם ההוספה של המים היא נעשית יותר ויותר נוזלית. אז על החלק הזה שהטחינה מתקשה על החלק הזה, על השלב הזה שהיא מתקשה. יש בזה בעיה של לישה, כי הרי בעצם לקחנו פתיתים שהם היו אומנם לא מפורדים אולי לגמרי, אבל מחוברים במידה חלשה מאוד, ואנחנו ממש חיברנו אותם חזק והם נהיו ממש יציקה אחת.

45:49 דובר 2 זה נהיה ממש קשה. הטחינה ממש ממש מתקשה וצריך לרכך אותה בהוספת מים על ידי על ידי הוספה של כמה וכמה פעמים. אבל בהתחלה הטחינה היא ממש ממש קשה. אז לכן כיוון שהיא מתקשה אז אסור. אסור לעשות טחינה בשבת. ישנם דעות שטוענות שאין בזה איסור, אבל באמת רוב הפוסקים כתבו שצריך להימנע, בפרט בדבר שיש עליו שאלה באיסור תורה. אז בוודאי שישראל אדוקים במצוות ומחמירים על עצמם שלא להיכשל חס ושלום בדברים שהם דאורייתא בשבת. אז לא, לא עושים. לא, לא עושים סלט טחינה בשבת, אבל מותר להוסיף מים לטחינה קיימת. טחינה שכבר הכנו סלט טחינה שכבר הכנו אותו. כן, הרי כל מי שהכין פעם טחינה יודע שמתי שהטחינה כבר מוכנה והיא מעורבבת כבר עם המים, אז כאשר מוסיפים לה רק מים כדי להגדיל את הכמות שלה אז היא רק נעשית יותר נוזלית. היא לא נעשית קשה רק בהתחלה הטחינה הגולמית כשהיא באה במגע עם המים רק אז היא מתקשה. לכן טחינה מחדש יש בעיה להכין טחינה מההתחלה. מלכתחילה יש בעיה להכין אבל טחינה שהיא כבר מוכנה ורוצים להוסיף לה מים או רוצים קצת לדלל אותה, כי לפעמים כשהטחינה נמצאת במקרר אז היא נעשית קצת גולמית וקשה יותר והיא יותר סמיכה והיא לא נשפכת ורוצים לדלל אותה, אז מותר להוסיף לה מים בשבת ולהפוך אותה לנוזלית יותר, כי להפוך את הטחינה לנוזלית אין בזה שום איסור. אין בזה שום לישה. אדרבה, אנחנו מחלישים את את הדבק שיש בין החלקים. אנחנו לא מחזקים את הדבק, אז לכן אין בזה בעיה של לישה. אותו הדבר כמובן שאסור לעשות פודינג בשבת מאותו הטעם שעל ידי הוספת המים לתוך האבקה של הפודינג אז

47:44 דובר 2 הכל מתגבש תוך כמה שניות הכל מתגבש ליחידה אחת ויש בזה משום לש ואין בזה שום היתר. כמובן בשבת לעשות לישה וכל דבר בעצם למעשה שנהפך לעיסה אחת על ידי הוספה של המים או הוספה של כל נוזל אחר שהופך את הסלט למגובש יותר ומדביק את החלקים של הסלט. לא עושים את זה בשבת. מאותו הטעם כתבו פוסקים שצריך להיזהר מתי שמכינים לפעמים אה, לילדים בבוקר מכינים להם צלחת של דגנים. כן, מותר לעשות את זה. אין שום בעיה. מותר לקחת דגנים ולשפוך על זה חלב. אבל לפעמים קורה אם הילד לא אוכל את הכל או שהוא סתם לא אכל והשאיר את הצלחת או שנשאר אחר כך ואפשר אפשר לקרוא לזה, זה נהיה ממש כמו עיסה אחת. כל הדגנים יחד עם החלב נהיים כמו עיסה ולפעמים זה נשאר במשך שעה שעתיים ממש נהיה כמו עיסה קשה. אז יש בזה בעיה ולכן כדאי מתי שמכינים צלחת דגנים לילדים בשבת בבוקר לשים יותר חלב ממה שרגילים אולי לשים ביום חול שלא לא חושבים עכשיו על ה על ה על הגיבול ועל על זה שאחר כך זה מתגבש, כי ביום חול לא צריך לחשוב על זה. אבל בשבת כן צריך לקחת בחשבון גם מצב כזה שיכול להיות שהילד לא יגמור את הכל ואז זה יתגבש לו ויהיה ויהיה כמו עיסה אחת ולכן להוסיף יותר חלב שיהיה יותר חלב, שגם אם הילד ישאיר אז זה לא יגיע למצב שזה יהפוך לעיסה סמיכה ומגובשת. אז גם כן הערה נוספת בנוגע ללישה. טוב, ישנה מלאכה נוספת שנתקלים בה הרבה בהכנת סלטים והיא מלאכת הטוחן. טחינה. טחינה שייכת כמובן לא רק בחיטה שטוחנים אותה לקמח, אלא כל

49:47 דובר 2 דבר שלוקחים אותו ומפרידים אותו לחלקים קטנים, ובפרט אם טוחנים אותו ממש ומרסקים אותו. אז בוודאי שיש בזה... בוודאי שזה נקרא טחינה. השאלה איך מותר? איך מותר לרסק פירות או ירקות בשבת? לדוגמה לעשות סלט אבוקדו בשבת או לרסק בננה לתינוק בשבת. אז כך, למעשה זה דבר ראשון. זה הזכרנו כבר בהלכות הקודמה הקודמים שלא משתמשים בכלי ריסוק בכלים שמיועדים לטחינה. לא משתמשים במגרדת. זה בוודאי. לא משתמשים בכותש, כי גם כאשר מותר לרסק תכף נראה איך. אבל לא משתמשים בכלים שמיועדים לכך. זה דבר ראשון שצריך לדעת. הזכרנו את זה כבר גם קודם, אבל גם כאשר אנחנו לא משתמשים בכלי שמיועד לכך. אבל אם אנחנו, אה, כן, אם אנחנו משתמשים במזלג נניח משתמשים במזלג. מזלג זה לא כלי שנועד לריסוק. מזלג זה כלי של אכילה. נכון שאפשר גם לרסק בו, אבל הוא לא כלי שמיועד לכך. הוא בעצם כלי של אכילה שגם מרסקים בו. אז מותר. מותר לרסק עם המזלג אבוקדו. אבל לפעמים קורה שאבוקדו הוא קשה. הוא לא, הוא לא רך, הוא לא נהיה ממש עיסה אחת סמיכה, אלא הוא קצת קשה, אז הוא נהיה. כשמרסקים אותו עם המזלג הוא נהיה. הוא מתפרק לחתיכות קטנות. יש בזה בעיה. יש בזה בעיה של טוחן לחלק מה מהפוסקים, ולכן אנחנו מחמירים בזה שלא לטחון אבוקדו כזה. אבוקדו כזה אפשר אולי לחתוך עם סכין לחתיכות גדולות ולהניח לתוך הסלט לאכול לחתיכות גדולות, אבל לא, לא לטחון את זה. לא לטחון את זה לחלקים קטנים משום שבעצם זה לא נהיה עיסה אחת עבה וסמיכה, אלא זה נהיה חלקים קטנים מפורד. אתה בעצם לקחת גוש אחד ופירקת אותו להרבה חלקים, שזה בעצם ההגדרה

51:55 דובר 2 של טוחן, ולכן לא עושים את זה גם סמוך לסעודה. כמו שהזכרנו בנוגע להכנת הסלט שלא לחתוך בחתיכות דקות וקטנות אפילו סמוך לסעודה מחשש לאיסור טוחן. אותו הדבר גם באבוקדו כזה שהוא לא נמעך ונהיה כמו פירה, כמו מחית אחת, אלא הוא מתפרק לחלקים קטנים. לא טוחנים אבוקדו כזה בשבת. מותר לטחון אבוקדו שהוא רך מאוד ובמעיכה שלו אז הוא נעשה עיסה. עיסה אחת עבה, צמיחה כזאת שהיא לא מחולקת לחלקים. זה מותר לעשות. אותו הדבר גם בננה. הבננה היא נהיית הרי מחית אחת, רסק אחד גדול, אז מותר לעשות את זה עם מותר. מותר לטחון את זה, ל-ל-לרסק את הבננה, את האבוקדו שנהיה אחר כך מחית אחת ולא ולא חלקים חלקים. אותו הדבר בטחינה של ירקות בכלל לא לוקחים שום ירק או שום פרי ומרסקים אותו לחלקים קטנים. זה ממש בעיה של טוחן. גם אם עושים את זה עם מזלג, אבל אם זה נמעך, אם רק צריכים למעוך אותו והוא נהיה עיסה אחת צמיחה אז זה מותר כמו לדוגמה תפוח אדמה מבושל. תפוח אדמה שהוצאנו מהצ'ולנט הוא רך או מהמרק, אז מותר לרסק אותו כי הוא כבר נחשב מעוך. הוא כבר מבושל כולו והוא רך ורק מסיימים את הריסוק שלו בעצם. אז מותר לרסק אותו ואז הוא נהיה כמו כמו פירה. אז מותר לקחת תפוח אדמה ולמעוך אותו לפירה, אבל לא מרסקים פירות וירקות חיים שמתפרקים להרבה הרבה חלקים קטנים והם בעצם לא נהיים עיסה אחת. את זה אנחנו לא עושים. אידך[?] ישנו כלל ידוע במלאכת הטוחן, וזה היתר, היתר גדול שצריך לדעת אותו. הרבה אולי חושבים שאסור, אבל צריך לדעת גם מה מותר. לא רק מה אסור. יש כלל

53:51 דובר 2 שאומר אין טוחן אחר טוחן. כלומר דבר שהוא כבר נטחן ואז הוא התגבש. אז אין בעיה לפורר אותו מחדש משום שהוא כבר היה טחון וגיבשנו אותו בצורה מלאכותית. אז נכון שעכשיו הוא מגובש, אבל זה לא נחשב שאני טוחן משהו, משהו ש-ש-שהוא מטבע בריאתו כך, אלא דבר שהוא כבר היה טחון ולמרות שהוא התגבש אין שום בעיה בשבת לטחון אותו, ולכן מותר לפורר לחם לתינוקות או אפילו למבוגרים. מותר לפורר כי אין בעיה לפורר את הלחם כי הלחם היה כבר מפורר לפני כן, ואז גיבשו אותו לעיסה אחת. מתי שלשו אותה לפני שאפו את הלחם. אבל, אבל אין שום בעיה לפורר אותו כי הוא כבר היה מפורר לפני כן. אותו הדבר גם בביסקוויט. מותר לפורר ביסקוויט לתוך לבן או לתוך כל דבר שרוצים לפורר אותו. שאין בעיה בעצם הפירוד. כן, אין בעיה לפורר ביסקוויט כי אין טוחן אחרי טוחן או גוש של בשר. קופטה כזאת שעשו אותה מבשר טחון. אז מותר. מותר לפורר את זה לתינוקות. אין בזה בעיה בגלל שאין טוחן אחרי טוחן. יש דבר שהוא יוצא דופן בזה שאסור לפורר גוש של אדמה או למשל בוץ אפילו שנדבק על על הנעל או על הבגד. אז למרות שמקודם הוא היה חול או ועל ידי המים הוא התגבש לבוץ. אז. אז אולי נאמר גם כן שאין בזה משום טוחן כי כבר הוא היה טחון לפני כן. לא, את זה לא אומרים כי אין טוחן אחרי טוחן. זה דווקא במאכלים. אבל בוץ וכל דבר שהוא התגבש על ידי מים בוודאי שאסור. יש איסור גמור לטחון אותו בשבת ולפורר אותו. אז לא מפררים רגבי אדמה בשבת ולא מפוררים בוץ שנמצא על הבגד

55:47 דובר 2 ולכן לא מגרדים ולא מפוררים אותו. זה ממש נחשב לטוחן. לכן אסור, אסור. צריך להיזהר גם כשיש לפעמים בוץ. בימי החורף שיש בוץ על הנעל והוא התקשה אז לא לפורר אותו. אם הוא רך אז אפשר לקנח אותו, אבל אם הוא יבש אז יש בעיה בעצם אם אפשר להסיר אותו בבת אחת. כן, אבל אבל לא לפורר את את חתיכת הבוץ אה שהתגבש, לא לפורר אותה כי יש בזה בעיה של טוחן. בנוגע לסלטים יש לפעמים נתקלים ב כן, מלאכות נוספות ש-אה אסורות כמובן בשבת. כמו למשל מלאכת אה הממחק שהיא במקור הייתה ב-בעורות שהיו ממחקים אותם ומחליקים אותם, כן? כדי להסיר את השערות וכדי לייפות, להחליק את העור שיהיה נוח לכתיבה או לשימוש. אבל למעשה כל דבר שאנחנו מחליקים את הפנים שלו ואנחנו מיישרים אותו, אז יש בזה בעיה. אסור כחלק מהתורה, חלק מדרבנן, אבל לא מחליקים דברים בשבת. לכן יש כל מיני סלטים למשל, שאנחנו אה רוצים ל-להניח אותם על הצלחת ושהם יהיו יפים, אז אחרי שמניחים אותם אז נותנים להם החלקה. אם זה חומוס או אבוקדו. כן, ביום חול עושים החלקה כזאתי שזה יהיה יפה, אז צריך לדעת שב-בשבת לא לעשות את זה. נכון, יש כלל שאומר אין ממרח באוכלין, אבל זה דווקא מתי שהמטרה היא אכילה. למשל מותר לקחת חומוס או שוקולד למריחה ולמרוח על הלחם וגבינה למריחה ולמרוח ומותר למרוח אותו על הלחם. אין בזה בעיה של ממרח כי אין-אין-אין ממרח באוכלין, כי המטרה כאן באמת זה שהמאכל יגיע לכל חלקי שהממרח יגיע לכל חלקי המאכל, כן? ל-לכל חלקי הלחם. אז אין כאן מטרה בשביל מרוח גרדה אלא כדי לאכול. אז לכן אין בזה בעיה.

58:00 דובר 2 אבל מתי שמניחים את הסלט על הצלחת ואפשר, אפשר הרי לאכול את הסלט גם בלי למרוח. כל המרוח זה רק נועד, כל ההחלקה נועדה ליופי אז זה כבר לא עושים בשבת ולכן מותר להניח כמובן את הסלטים אבל לא למרוח ולייפות אותם. עוגה שיש עליה אותיות. טוב הרבה, כן, כולם בוודאי שמעו את השאלה הזאת. האם מותר לאכול את העוגה הזאת או לא? למעשה השאלה היא מצד המחיקה של האותיות. אמנם זה לא מוחק דאורייתא, משום שדאורייתא זה רק מוחק על מנת לכתוב, וכאן אין מטרה לכתוב במקום המחיקה. כל המטרה היא רק לאכול. אבל אדמו"ר הזקן ופוסקי אשכנז בכלל אוסרים את זה באופן כללי שלא, לא מוחקים גם על מנת לאכול. למרות שזה דבר שלא מתכוון בכל אופן הרי זה פסיק רישא. כלומר זה יש כאן וודאות. הרי בוודאי שזה ימחק. אם תאכל אז מה האותיות ימחקו. ופסיק רישא אסור גם דרבנן, ולכן עוגה שיש עליה אותיות יש בעיה. יש בעיה למחוק את האותיות אפילו תוך כדי אכילה. מותר לאכול את החלקים האחרים של העוגה שהיא מסביב לאותיות. מותר לחתוך מסביב לאותיות ולאכול. אין שום בעיה. עוגה זאת לא מוקצה או משהו כזה. כן, מותר לאכול את העוגה, רק מה שאסור, אסור לחתוך במקום האותיות ואסור לשבור את האותיות. אז מסביב מותר, אבל באותיות עצמן אסור. לפי אדמו"ר הזקן זה לא משנה אם האותיות הן נכתבו מחומר אחר או שהם חלק מגוף העוגה. אסור. אסור למעשה לשבור את האותיות ולאכול אותם, אבל לתת לילד קטן שלא הגיע לחינוך, כן? לתת לו עוגה שיש עליה אותיות או ביסקוויטים שיש עליהם אותיות למרות שברור לנו שהילד יאכל את

59:58 דובר 2 זה, זה מותר. מותר לתת לילד קטן שלא הגיע לחינוך, מותר להניח את זה לפניו והוא אוכל את זה בעצמו. אסור לנו להכניס לו את זה לפה בידיים. זה מה שנקרא לספק לו איסור, לספק לו איסור בידיים זה לא, אבל להניח את זה לפניו והוא עושה את זה בעצמו זה כן מותר. אבל לתת לו בידיים בפה ממש להכניס לו זה כבר אסור, כי אנחנו צריכים לוודא כי חלק מ... כן, חלק מהחובה שלנו היא לוודא גם שאנחנו לא גורמים לו, אנחנו לא עושים בידיים, אנחנו לא, לא גורמים למחיקה בידיים וגם לא גורמים לו לעבור על האיסור בעצמנו, אלא מניחים את זה לפניו, ואם הוא עושה את זה לבד הוא עושה. אבל אסור לנו להיות שותפים במחיקה של האותיות של העוגה. לכן עוגה שיש עליה אותיות, אז ככה לקטן שלא הגיע לחינוך מותר לתת אותה, אבל גדולים נמנעים מלאכול אותה. כמובן מסביב מותר כמו שאמרנו. כל הבעיה רק זה לשבור את האותיות עצמן.