מהי הכתובה? - הרב אליהו גבאי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 נדון היום בנושא של הכתובה. כתובה, יש בה גם הרבה מאוד מושגים ומונחים שצריך לדעת את המשמעות ה-- גם ההלכתית וגם הכלכלית, כי סך הכול כתובה זה הסכם כלכלי. למשל מה זה נכסי צאן ברזל? מה זה נכסי מלוג? אה, כשאני אומר מאתיים זוז כמה כסף זה באמת? או זקוקים, מה היום לימינו כמה זה בעצם שווה? מה האישה מכניסה, מה זכותה וכולי וכולי. אז זה נושא שהוא חשוב לכל אחד מאיתנו. כל אחד יש לו כתובה בבית או ש-- אם זה בחור אז עתיד לתת כתובה בקרוב, וגם יש הרבה מאוד פרטים שמצוינים בכתובה שבעצם אנשים לא היו מודעים ובגלל זה הם עושים הסכמי ממון כאלה ואחרים, כאשר זה עוד גזר מגולם לכתחילה בכתובה. יש הבדל מהותי בין הכתובה, שזה ניסיון משפטי הלכתי של חז"ל שנצבר במשך אלפי שנים, משם יש הסכמי ממון, זה יכול להיות, אה, מסמך שעורך דין חיבר אם-- בלי יותר מדי, אה, ידע או שיקולי דעת או ניסיון ב-- אה, עניין. אני אחלק את זה בעזרת השם לחמישה פרקים. את ה-- באופן כללי, אה, מה המטרות של הכתובה. אחר כך המבנה של הכתובה. אה, חובת האיש בכתובה. יש כמה וכמה חובות. אחר כך חובת האישה, אה, בכתובה. אה, אז נדבר על עניין ה-- אה, בפרק הראשון בעצם על המבנה של הכתובה. הכתובה כמסמך משפטי הלכתי כוללת כמה וכמה פרטים, אה, שמאוד מאוד חשוב לשים לב לנקודה שלהם. דבר ראשון, הזמן. מאוד חשוב שהזמן יהיה מדויק. היום בשבוע, היום בחודש והשנה, ויש לזה משמעות הלכתית, כי אם זה נכתב ביום לפני אז זה שטר, אה, פסול. עדיף שיהיה כתוב היום של ה-- של ה-- אה, לילה.

02:11 דובר 2 זאת אומרת, הם מגיעים, אה, סמוך לשקיעה ומתחילים להתארגן עם הכתובה, אז אם, אה, כותבים את התאריך של היום ולא סיימו את הקניין או תקיעת כף או קניין מסודר, מה שנהוג היום בהגבהה של הסודר וכולי, אז התאריך של ה-אה כתובה לא ברור, ואם יש שטרות קודמים אז זה יכול אולי לפסול. בגלל זה צריך שהזמן-- שהכתובה תהיה בתאריך של הלילה שבו עושים את החופה, ואם עשו ביום אז לגמור את הקניין, אה, מכל הפרטים לא רק לרשום את ה-אה תאריך ולגמור את הקניין שלו אחר כך. זה לגבי נושא של הזמן. מה שמאוד חשוב זה גם נושא המקום. לכתוב בדיוק את המקום. מכמה סיבות, הסיבה המשמעותית ביותר שיש הרבה דברים, אם חס ושלום אחר כך צריכים להתגרש, יש שינוי דברים לגבי מנהגי המקום. למשל, אם, אה, בחוץ לארץ, נגיד בדרום אפריקה, האישה, אה, הייתה-- כשהיא מתחתנת, אה, נהוג להכניס את מה שנקרא שפחות או עוזרות בית, ואת החבות שלה בעבודת הבית הן מזעריות. מה שאם כן אישה שנישאת בארץ או במקומות אחרים, אז אה, המשמעות של החובות שלה בעבודת הבית הן שונות לגמרי. בגלל זה מנהגי המקום חשובים מאוד ויש בזה נפקא מינה הלכתית לכל מיני עניינים, אז מאוד חשוב לציין את המקום שבה נערכת החופה. אה, דבר נוסף, השמות. חשוב מאוד שהשמות יהיו מדויקים. שם האבא, שם האימא. יש גם שם המשפחה, אה, וגם, אה, אם למשל זה גיורת אז לכתוב גיורתה או אם לא כתבו גיורת אז בת אברהם אבינו. כי אם יכתבו סתם בת אברהם יחשבו שאבא שלו אברהם אבל אין לזה קשר לגיור. מה הנפקא מינה לגבי גיורת או לא גיורת? זה למשל אם כתובתה,

04:03 דובר 2 אה, מאתיים או כתובתה מאה, מה שנקרא מנה. אז כל פרט, אלמנה, לא אלמנה, כל העניינים מאוד חשוב. אה, הנפקא מינה לגבי כהונה. יש הרבה משמעויות הלכתיות שמסתתרות מאחורי כל מילה וכל תג, אה, בכתובה. עכשיו יש בכתובה התחייבויות, אה, עשרה פרטים או עשרה עניינים שהבעל מתחייב לאשתו ויש ארבעה פרטים שהאישה מתחייבת לבעל. עכשיו לא הכל כתוב בכתובה, יש מה שנקרא, אה, דעת בית דין, שזה מחוייב אבל זה לא כתוב, אבל צריך לדעת גם, אה, אה, את הפרטים האלה. מושג נוסף שנעיר עליו טיפה זה הנושא של הנדוניה. הפרטים שאישה בעצם מביאה לחיי הנישואים. אם זה כלי בית, אם זה ביגוד, אה, לפעמים זה ריהוט, אה, לפעמים זה סתם לדוגמה רכב. איך רושמים את זה, על מי רושמים את זה ומה הזכויות. וכמובן צריך לשים לב שב-במהלך הכתיבת הכתובה אני עושה פה מעשה קניין. אה, ברור לשני הצדדים מה, מה הם מתחייבים וחתימת העדים. בכתובה ספרדית למשל נוהגים שגם ה-האיש חותם. אה, עד כאן זה פרק, אה, ראשון שמסביר את ה, אה, בכללות את העניין. נדון קצת ב, גם במטרות של הכתובה וגם בעצם מה, אה, חובת הבעל, שעשרה דברים שהבעל מתחייב במעמד הנישואים. יש הבדל בין קידושין לנישואים. קידושין זה בעצם המעמד שה-האיש אוסר על כל העולם ובעצם גם על עצמו את ה, אה, חיי אישות של האישה. ובתקופת חז"ל זה היה לוקח בעצם שנה שנותנים לכלה לפרנס את עצמה בתכשיטים וכולי. הנישואים זה כבר, אה, תהליך עם-- שמה חלות ההתחייבויות הממוניות ואז זה כבר מכניס אותה לחופה, יש בזה חובת הברכות וכולי. ועיקר הכתובה זה דווקא ל, כמובן לנישואים ולא לקידושין. אה, דבר נוסף שיש לשים

06:21 דובר 2 לב, את ה, אה, המשמעות של האישה. האישה לא יכולה להיות עם בעלה ללא כתובה, כי הכתובה זה הביטחון הכלכלי. באמת דברים ברורים. אם חס ושלום, נגיד זוג, אה, התגרש או הבעל מת, שזה בעצם משחרר את האישה מהחובה שלה לבעלה, אז חז"ל דאגו לשנה הקרובה אחרי שהאישה התגרשה מה יהיה פרנסתה. אז הבעל מתחייב בעצם, אה, שנה קדימה וחז"ל גילמו את זה בסכום אומדני שנקרא מאתיים זוז. אה, בתקופת חז"ל אם מתרגמים את הכסף מאז להיום זה יוצא כאילו שלוש מאות או ארבע מאות שקלים. סתם דוגמה שמספיקה לאכול בוקר וערב במשך שנה שלמה. בכתובה אשכנזית, ששם מדברים על, על החובה מדאורייתא, שם ה-המטבע היה פי שמונה יותר, אז זה בערך משהו כמו, אה, אלפיים חמש מאות או שלושת אלפים שקל. עכשיו זה סכום שב, שבימינו, אבל בתקופת חז"ל זה היה בעצם, נתנו לאישה שנה שלמה שהיא לא תדאג לפרנסת עצמה עד שהיא תמצא, אה, שידוך אחר. אז זה בעצם הבסיס של הכתובה, ואז הכסף היסודי לפני כל הפרטים האחרים שכתובים בכתובה. אז זה המאתיים זוז, מה שנקרא עיקר כתובה זה ל, אה, בתולה, ואם זה גיורת או בעולה או אלמנה וכולי וכולי זה, אה, מאה. אז זה הנושא של העיקר כתובה. עכשיו למה זה מאוד חשוב? כדי שיהיה קשה לבעל לגרש את אשתו, שלא יקרה מצב שעל כל מריבה קטנה הוא אומר לה את מגורשת ו, אה, נפרדים. למשל במדינות אחרות או בדתות אחרות, או באסלאם, נתן לה כף ונתן לה כף שלוש פעמים אומר לה את מגורשת וזה נגמר העניין. הוא לא חייב לה כלום והיא, אה, אה, נשארת באוויר. לעומת כן, הכסובה תכף נראה היא

08:22 דובר 2 מעגנת את הזכות של האישה, גם אם זה אחרי מותו של, מות בעלה היא יכולה לגור בבית, אם זה התפרנס מהנכסים גם לגבי ילדים וכולי וכולי. אז החובה הבסיסית של הבעל מדאורייתא, הרמב"ם מביא את זה, שזה כמובן, אה, אה, שארה, אחר כך כסותה ואחר כך עונתה. נסביר את העניין. שארה, כל הצרכים הכלכליים שלה סביב אכילה, שתייה ועניינים האלה. כסותה זה כל נושא הלבוש, אה, קוסמטיקה, איפור, כל העניינים של שאישה צריכה וזה מבחינתה חלק מהאישיות שלה. וגם לגבי עונתה. כל הסיבה של נישואים, שהמצוות פרו ורבו מצוות עשה דאורייתא הראשונה בתורה, שאדם ששרוי בלי אישה שרוי בלא ברכה, בלא שלום וכולי וכולי לא נקרא אדם בכלל. אז זה מצוות עשה דאורייתא, חובת האיש לשאת אישה. אז זה מגולם במה שנקרא עונתה. כמובן שיש בזה חילוקי דינים איך, מה, מתי וכל התנאים שקשורים בזה. אז זה בעצם ה-חובת האיש מדאורייתא, שארה, כסותה ועונתה. לגבי החובות מדרבנן יש עוד שבע חובות שהאישה זכאית מצד בעלה. הדבר הראשון שדיברנו עליו זה עיקר כתובה. זה הסכום שהוא נותן לה במידה ונפרדו דרכיהם, שאמור להספיק לה לשנה שלמה. דרך אגב, היום מגלמים את זה בכתובות בחמישים ושתיים אלף שקל או, או עשרים אלף דולר או, זה הסכום המינימלי שכתובים, כותבים. צריך מאוד להיזהר לא להפריז בכתובה בסכומים שהם לא הגיוניים. שמונה עשר מיליון שקל לא יודע מה, כי אחר כך חס ושלום יש מצב שמתגרשים והוא צריך לשלם ואין לו, אז הוא מעגן אותה או שמתחילים מהלך, תהליך משפטי. הכתובה היא מסמך משפטי מחייב לכל הדעות, בכל בתי הדין בארץ ובעולם. זאת אומרת יש פה עדים, יש פה הסכמה של האיש, הסכמה של

10:33 דובר 2 האישה, יש פה סכום של כסף שמציינים אותו. כן? לא להתייחס לזה כמסמך וירטואלי, אלא יש בזה ערך משפטי כלכלי מחייב. דבר נוסף שהאיש מתחייב ב-ב-כתובה זה מה שנקרא פדיון שבויים. זאת אומרת אם חס ושלום שבו את האישה, אז הוא מתחייב לפדות אותה במחיר שיתנו בדרך כלשהי כדי לחלץ אותה מידי הגויים. דבר נוסף זה ריפוי. אישה שחולה אחת מחובות הבעל תדאג לריפוי שלה או בימינו אם הוא עשה ביטוח רפואי מגן זהב, הוא לא יכול להשאיר אותה עם ביטוח רפואי רגיל, אלא הוא צריך לשדרג גם אצלה את כל התנאים הרפואיים. אם הוא רגיל לעשות טיפולים או רמת, אה, אה, הולך לרופא שיניים או כל מה שהוא עושה לעצמו מבחינה רפואית צריך לדאוג שגם לאישה יהיה לפחות שווה, אה, מה שנקרא בחז"ל בשפה ההלכתית, עולה איתו ואינה יורדת. כן? אה, בכלל האדמו"ר הזקן פוסק שכבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו. לכאורה מה הקשר? אלא עם ישראל זה בחינת כלה והקדוש ברוך הוא בחינת חתן. הקדוש ברוך הוא אומר מה שאני רואה אותך עושה עם אשתך אני אעשה איתך. בגלל זה אחד הסגולות לעשירות זה דווקא לכבד את האישה גם בממון וגם בדברים, במיוחד שהאדמו"ר הזקן אומר שדמעתה מצויה ואונאתה קרובה לבוא, אז גם בכיוון החיובי, זה שהיא שמחה ומאושרת אז הברכה יכולה ומגיעה מיד. דבר נוסף לגבי חס ושלום קבורה. אה, סביב הקבורה יש הרבה מאוד הוצאות. אה, בחז"ל היה גם מה שנקרא כוננות וכל מיני פרטים סביב הקבורה. זה גם אחד החובות של הבעל. אה, גם נושא של מדור, הוא חייב שיהיה לה בית איפה לגור. דרך אגב, מדור גם אחר מותו, זאת אומרת אם למשל יש לו

12:46 דובר 2 בית, נכס והוא נפטר, אז האישה זכאית לגור בביתו עד סוף ימיה. עכשיו בחז"ל זה מאוד היה משמעותי גם בימינו, אבל שם במיוחד כי היה מקובל שאיש צעיר יכול לשאת אישה-- איש מבוגר יכול לשאת אישה צעירה או כמה נשים, וההבדל שנים ביניהם בהכרח גורם שפעמים הוא נפטר לפניה. ניקח דוגמה מקראית. יעקב אבינו היה בן שמונים ושתיים ורחל ולאה היו בנות שתיים עשרה במעמד החופה, אז היה הבדל גדול מאוד. אצל אברהם אבינו היה במעמד החופה עשרים ושש והיא הייתה בת שש עשרה. זה עשר שנים זה פחות. אבל יצחק גם יש הבדל משמעותי. הוא היה בן ארבעים והיא הייתה בת שלוש. אז רואים ש-ש-ש-הגברים חיים גם אובייקטיבית פחות מנשים, וגם בדרך כלל הם יותר מבוגרים במעמד החופה. בגלל זה חז"ל דאגו לאישה שאחרי שהבעל נפטר היא זכאית לגור במדור שבו הם גרו וליהנות מנכסיו משך ימי חייה הנותרים, אלא אם כן היא מצאה מישהו אחר שישא אותה לאישה, או שהיא דורשת את כסף הכתובה ואומרת אני אסתדר. אז זה גם אפשרות נוספת. אה, יש עוד פרט שהבעל חייב לאשתו. זה מה שנקרא כתובת בנין דכרין. זה לא נוהג היום, אבל אני אסביר במשפט אחד את המושג, אה, שזה מראה את המעלה ואת החשיבה המיוחדת של חז"ל לטובת הזוג. מה זה כתובת בנין דכרין? זאת אומרת אם הזוג התחתנו ונולד להם בן אחד והאישה הביאה למעמד הנישואים נגיד דירה, אבא של האישה הביא דירה. עכשיו אחרי כמה זמן היא נפטרה והדירה היא עכשיו בעל יורש את אשתו. הדירה היא של הבעל. הוא התחתן עם אישה אחרת ויש לה נגיד ארבעה בנים. עכשיו אחרי שהבעל נפטר הדירה הזאת מתחלקת עכשיו

14:55 דובר 2 לחמישה או שישה יורשים. יבוא האבא של האישה, אומר רק שנייה, אני קניתי עכשיו בשתי מיליון שקל לפני כמה שנים דירה לבת שלי שהתחתנה. עכשיו כשאני עובר ברחוב אחרי כמה שנים בכלל זה לא שלי ומה שנשאר לנכדים שלי זה אולי עשרה אחוז. אז חז"ל דאגו גם לזה. זה נקרא והבנים של האישה יורשים את הנכסים שהיא הביאה ואישה אחרת יורשת נכסים שהיא הביאה, וככה האדם לא מפסיד את ממונו גם לגבי נכדיו. דבר אחרון שחז"ל תיקנו זה מה שנקרא מזונות הבנות. אישה התחתנה, נולדו לה בנות. אחרי כמה זמן נגיד היא נפטרה, אז הבעל או שהם התגרשו וכולי, אז הבעל עדיין חייב לפרנס גם את הבנות. אה, זה העשרה פרטים שהבעל חייב. דרך אגב, בשטרות של הסכמי ממון אחרים לא ביהדות אין זכר לכל כך הרבה פרטים וכל כך הרבה התחשבות והתעניינות של חז"ל בעתיד של האישה. פעם נדון בחובות שהאישה חייבת לבעלה. אז החובה הראשונה שמופיעה בחז"ל, דרך אגב, כל מה שאנחנו מדברים כעת זה מובא במסכת כתובות מסכת יבמות באבן העזר וכמובן גם ברמב"ם בהלכות אישות. הפרט הראשון שאישה בעצם אה חייבת לתת לבעלה זה המשכורת שהיא מרוויחה, אה מה שנקרא משכורת אישה עוברת לבעלה. אבל צריך לשים לב בחז"ל היה מקובל שהמשכורת הייתה בעצם משהו של האישה, משהו די שולי. אם היא הייתה עובדת בבית בתפירה או באריגה, או היא הייתה מניקה ילד שלא שלה אז לא היה מטרנה[?], אז היא הייתה זוכה בסכום מסוים שהייתה מקבלת אבל זה לא היה עיקר הפרנסה של הבית. אז היות והיא חיה בבית של בעלה והוא מפרנס אותה ממנו בכל הכללים והפרטים שציינו לפני כן, אז מעשה ידיה הם

17:08 דובר 2 של בעלה. דבר נוסף מציאה. אישה שמצאה מציאה מסוימת אז שייכת לבעלה. הכוונה מה זה לבעלה? לפרנסת המשפחה. לא שהוא שומר את זה לעצמו או אה מחלק את זה למשפחה שלו, אלא לפרנסת המשפחה, החיים המשותפים שלהם. דבר נוסף, הבעל יורש את אשתו ואת כל נכסיה לאחר מותה. הוא פרנס אותה, הם חיו ביחד והיא צברה נכסים כאלה ואחרים. אז היא זוכה, אז הוא זוכה בירושה. דבר נוסף אם יש פירות מנכסיה בחייה. אה חז"ל מאוד דגוו-- דאגו לזכויות האישה. זאת אומרת, אם למשל היא מביאה במעמד החתונה דירה, אז הדירה לא צריכה להירשם על שם הבעל, היא ממשיכה להירשם על שם האישה. זה נקרא נכסי מלוג. אם זה עובר על שם הבעל זה יוצא נכסי צאן ברזל וזה דינים אחרים. אבל אם הנכס שהביאה נגיד מכונית או דירה או כל דבר אחר, מקרר, והיא רוצה שזה ימשיך להיות על שמה, היא לא בטוחה ביציבות חיי הנישואים, אז זה נקרא נכסי מלוג וזה על שמה. הדירה נגיד היא על שמה, יש לה כמה דירות והשכירות שמקבלים מהדירה זה נכנס לבעלה. הכוונה לחיים המשותפים שהם חיים ביחד. אז זה נקרא שהבעל זה יש לו זכות בפירות מהרווחים של הנכסים שלה. או התחתנו ויש לה איזה קרן חיסכון משמעותית בבנק, היא מקבלת ככל הנראה איזה ריבית. אז הריבית הזאת היא נכנסת לחיי החיים המשותפים למה שנקרא לבעלה, אבל הקרן נשארת לה כל הזמן. זה טובת האישה שיש בה חוק הלכתי שאין את זה בחוקים אחרים, שמה הכל חצי חצי וכולי וכולי. אז זה ארבעה פרטים שאישה חייבת ארבעה פרטים בסיסיים. יש עוד דברים שמקובלים שהם לא כתובים ב-ב-בכתובה, אבל הם חלק מהחובות של

19:20 דובר 2 האישה. זה דברים די פשוטים ואקטואליים, אבל בכל זאת ההלכה מציינת את זה. למשל בתקופת חז"ל אישה טוחנת, אישה אופה, מכבסת, מבשלת, מניקה את בנה שלה וכולי וכולי. דרך אגב, אם לבעלה יש תינוק מאישה אחרת היא לא חייבת להניק אותו, אלא אה הוא יכול לבקש את זה. או אם למשל נולדו תאומים היא לא חייבת להניק את שניהם. הוא יכול להגיד לו לילד השני תביא מטרנה או כאלה ואחרים. זאת אומרת התורה מאוד מאוד שומרת על זכויות האישה. יש בזה גם עניין מאוד מאוד רוחני. זאת אומרת האיש זה הקדוש ברוך הוא, והאישה זה כנסת ישראל, והתורה מגינה על נשמות ישראל בממד הזה. אה הרבי מדבר על זה שגם בבחינה הזאת יש בזה רמז לרבנו גרשום וכולי. אבל, אה, אם מסתכלים על הממד ההלכתי הפרקטי המשפטי, אז, אה, יש חובות מסוימות שאישה, אה, חייבת לבעלה. דרך אגב, גם לגבי נדוניה היא לא חייבת להביא נדוניה, רק מקובל שהיא מביאה ותמורת זה הבעל מגדיל את, אה, הסכום שהוא מתחייב לה, אה, בכתובה. אז זה בעיקר החובות של האישה לבעלה. כמובן שיש לשים לב ש-שזה קשור למנהגי המקום. זאת אומרת, אה, בעל לא יכול לחייב את אשתו במלאכות שהם חורגות ממה שמקובל למרות שזה מלאכות הבית. למשל, הוא לא יכול לחייב אותה לצבוע את הבית לפני פסח כי זה לא מקובל, כן? או יש בעיית אינסטלציה, הוא לא יכול להגיד את בואי אני אלמד אתך קורס ותתקני את המערכות, אלא מה שאישה נוהג, נהוג שהיא עושה אז זה היא עושה לבעלה ומה שנהוג שלא, לא. כמובן, אם היא אישה עשירה או הוא עשיר או שהכניסה לו נכסים, אז הולכת ופוחתת ההתחייבות שלה

21:22 דובר 2 מול בעלה. אבל צריך לשים לב שיש מלאכות מיוחדות שבכל אופן היא כן חייבת. זה נקרא מלאכות חיבה. להציע את מיטתו, למזוג לו את הכוס. כל מיני פרטים שקשורים לחיבה בין איש לאשתו אז היא עדיין חייבת. ויש עוד גדר שהיא אפילו תביא כל הון שבעולם היא עדיין חייבת. זה שהיא לא תהיה משועממת, כי השיעמום מביא לבטלה, מביא לזנות, מביא לשגעון. זה מוכח היום גם במחקרים של נשים, של אנשים עשירים שהם לא עושים דבר זה מוביל אותם לתסביך נפשי, לדיכאון, לשגעון וכולי וכולי. אז אה, אז יש חובות בסיסיות שאישה חייבת, אבל יש חובות שלפי המעמד הכלכלי יכולה להשתמט מהם. יש עוד מושג הלכתי שקשור לנדוניה שהאישה מכניסה. אה, הנדוניה מתחלקת לשני סוגי נכסים. יש מה שנקרא נכסי צאן ברזל ויש נכסי מלוג. מה ההבדל ביניהם? כשאישה מביאה נכסים למעמד החופה, היא יכולה לבקש שזה יהיה נכסי מלוג. זאת אומרת, למשל היא הביאה רכב, אז היא רוצה שזה ימשיך להיות רשום על שמה. הבעל כמובן יכול ליהנות מהרכב ולהשתמש בו, כי זה מה שנקרא הפירות של הרכב, אבל זה נשאר על שמה. היות וזה על שמה, אז אם הרכב, אה, הערך שלו ירד אחרי כמה שנים של נישואים, אז זה לא אחריות של הבעל זה של האישה. או אם זה פרדס או כל דבר אחר זה נשאר על שמה או דירה או כל דבר נשאר על שמה ואם הרכב ירד או עלה אז זה עניין שלה, רק הבעל זכה, זכאי ברווחים. אבל אם האישה רוצה לשמור על ערך הנכס, הרכב או הבית או מה שהיא מכניסה, אז היא מבקשת שירשמו את זה כנכסי צאן ברזל. זה כתוב, מציינים

23:26 דובר 2 את זה בכתובה. ואז למשל, אם במעמד ה, אה, כתובה רשמו את הרכב, אה, כנכסי צאן ברזל בתוך הכתובה והרכב שווה נגיד מאה אלף שקל, ועם השנים הערך של הרכב ירד, ונגיד שמתגרשים הערך שווה עכשיו ארבעים אלף שקל. אז הבעל במעמד הגירושין חייב לאישה מאה אלף שקל. למה? כי זה נכסי צאן ברזל. זה היה רשום על שמו. הוא לקח אחריות מכל סוג של נזק שיקרה לאוטו, כולל ירידת ערך, לשלם לה, והיא צריכה להחליט אם הנכס יהיה רשום כאן או כאן. אבל מצד שני, ניקח דוגמה נוספת אם זה דירה, ורשמו את הדירה כנכסי צאן ברזל וערך הדירה עלה. אז שמתגרשים הוא חייב לה את ערך הדירה המקורי ואת הרווח הוא יכול לקחת לעצמו. אבל אם ערך הדירה ירד אז הוא גם חייב לה את ערך הדירה המקורי והוא הפסיד. בגלל זה יש את השני סוגי נכסים נכסי צאן ברזל או נכסי מלוג. יש בזה עוד כל מיני פרטים. אה, אה, מה המשמעות למשל בפירות? הבעל זוכה בפירות גם משני סוגי הנכסים. היום לא נהגו לציין בכתובה פרטים כדי שזה לא יהיה נכסי צאן ברזל או כי גם אנשים לא בקיאים בפרטים מה ואיך וחילוקי דינים. אז אם כן, אז עושים הסכם ממון, אה, לפני ה, אה, אה, כתובה או שבמעמד הגט בית הדין מחייב לעשות גם, אה, אה, הסכם, אה, של חלוקת, אה, רכוש והסכם ממון, ואז, אה, מה שהסכימו זה מה שמקובל. אה, כידוע שבענייני ממונות זה תלוי גם במנהג המקום וגם על ההסכמה ההדדית בין שני הצדדים, ומה שהסכימו זה מה ש, אה, מקובל.