להתרענן פרק 13: הרב נחמיה וילהלם (בנגקוק, תאילנד)

00:00 דובר 1 שלום עליכם, ברוכים הבאים לעוד פרק של פודקאסט להתרענן בו חסידים מספרים על החיים שלהם אצל הרבי, מרעננים את ההתקשרות לרבי והפעם אנחנו עם החסיד שליח הרב נחמיה וילהלם. שלום עליכם.

00:12 דובר 2 עליכם שלום.

00:14 דובר 1 אני אתחיל בשאלה שאני שואל את כולם: מאיפה אתה? כמובן, אתה מירושלים עיר הקודש. אבל, אה

00:20 דובר 2 אז אבא שלי זכרונו לברכה, אה, הוא למעשה כשהוא היה בסביבות גיל תשע עשרה התחיל להתקרב לרבי. למעשה יש קשר למשפחה כבר מלפני. היה סבא שקראו לו רבי ישראל שמעון שיין, שהוא היה חסיד. הסבתא הייתה קשורה, סבא, אבא של אבא שלי היה מתפלל בסידור תהילת השם. אבל בגיל תשע עשרה אבא שלי ככה התחיל להתקרב, זה מעניין לראות. המכתב הראשון שהרבי כותב לאבא שלי כשהוא כתב מכתב שהוא רוצה להתקשר ולהתחבר. אז השורה הראשונה הרבי כותב בפעם הראשונה שהרבי כותב לו "לפלא שכותב מכתבו בי"ג תמוז ולא מציין שזה חג הגאולה."

00:58 דובר 1 כבר פותח.

00:59 דובר 2 ובסוף המכתב שוב הרבי כותב לו, "לפלא שכותב שאביו למד בתומכי תמימים והוא עדיין לא מצא לנכון לעבור ללמוד בישיבה של חסידים."

01:07 דובר 1 נראה לי הסבא, ר' חיים דוד, למד בתומכי תמימים.

01:09 דובר 2 הוא למד תקופה בתומכי תמימים. כן. אז הרבי כותב לו "לפלא שאתה כותב שאבא שלך למד בתומכי תמימים ואתה, אתה עדיין לא ראית לנכון." אז הוא עדיין היה בישיבה, הוא היה, אה... אבל אז האבא התחיל ודרכו למעשה כל האחים.

01:23 דובר 1 מאיפה הגיע סבא לכתוב לרבי? למה הוא, למה הוא התקרב?

01:26 דובר 2 הוא, אני לא יודע להגיד בדיוק מאיפה הוא התקרב, אבל הוא ככה נדבק והכיר ולאט לאט התחבר יותר, אה, ודרכו-

01:36 דובר 1 הוא היה ראשון האחים?

01:37 דובר 2 כן. ואחרי זה כל האחים אחריו. כמעט כולם ברוך השם נדבקו וילדים שלוחים כולם ברוך השם.

01:45 דובר 1 מתי הוא עצמו הגיע לרבי?

01:48 דובר 2 אני לא בטוח באיזה שנה הייתה הפעם הראשונה שהוא היה. אני יודע שבכל זאת הוא נסע אז ונשאר אז במשך שנה וחצי, אה, בניו יורק. הוא הגיע לכ"ט ותכנן לחזור לארץ. הרבי אמר לו שילך לאסוף כסף לתומכי תמימים ולמעשה כל חודש הרבי הוסיף לו עוד ועוד שנה וחצי. אחותי נולדה, אבא שלי ראה אותה רק כשהיא הייתה בת תשעה חודשים.

02:13 דובר 1 וואו.

02:14 דובר 2 אה, הרבי שלח אותו עוד למקום ועוד מקום.

02:16 דובר 1 זה גרוע בשביל אמא שלך גם.

02:18 דובר 2 זה אני כל הזמן אומר לאמא שלי שאת אבא שלי אני מבין. אותה אני לא מצליח להבין איך היא הצליחה לזרום עם זה. אבל אחרי זה אבא שלי היה נוסע הרבה. במיוחד, בי"א ניסן, כשהרבי אמר לו להגיע, אני יודע שאבא שלי היה שם. רואים, רואים אותו בווידאוס ש-שהוא חזר עם התניא.

02:35 דובר 1 מנבאז[?].

02:36 דובר 2 במנבאז[?], מנבאז[?]. סליחה. כן. מנבאז[?]. מנבאז[?]. כן. אה, אז אני חושב על זה. י"א ניסן. אתה יודע, אישה ירושלמית נותנת לבעלה לנסוע לי"א ניסן זה...

02:47 דובר 1 זאת אומרת, הוא היה נוסע בגלל התפקיד. היה לו תפקיד גיוס של כסף.

02:50 דובר 2 לא, לא.

02:51 דובר 1 זאת אומרת, הוא נסע לרבי רק באותה שנה הוא נשאר בשביל זה.

02:53 דובר 2 כן, באותה שנה הוא נשאר בשביל לגייס כסף.

02:55 דובר 1 בעצם הוא נסע לרבי כסב.

02:57 דובר 2 כן, גם זה מעניין. אבא שלי, הוא אמנם היה ירושלמי, אבל אבא היה ביישן. ולגייס כסף זה לא היה הצד החזק שלו. היה באחד הפעמים תוך כדי התקופה הזאת שהוא כתב לרבי.

03:05 דובר 1 לא ציינו, אבא של רבי נחום בן ציון וילהלם. לא, לא כולם יודעים את השם.

03:09 דובר 2 כן. אז באחת ההזדמנויות הוא כנראה קיבל איזשהו סכום שריגש אותו מאוד. הוא כתב לרבי בהתלהבות. הרבי ענה לו דווקא זאלסט האָבן גרעסערע סומעס. אתה צריך שיהיה לך מושגים יותר גדולים. זה אחד מאבני הדרך שלי, שתמיד הרבי רצה שנסתכל בגדול. לא, לא להסתכל, לא להסתפק ב"הנה הגעתי למשהו." תמיד ב...

03:32 דובר 1 ובעצם את האחים שלך הוא לקח צעירים הוא הפריח עוד.

03:36 דובר 2 כן. אז למעשה, אה, אח שלי-

03:39 דובר 1 ירושלים היה דבר מעניין. הרבה מאוד היו, הרבה מאוד אנשי ירושלים באו עם ילדים.

03:44 דובר 2 כן, כן. אז אני חושב שאח שלי אליהו היה ב-רבי שמעון קדיש[?]. בורך כבר היה לפני. בורך גם היה לו את הסיפור עם האוזן. אבא שלי ב-תש"מ, אם אני לא טועה, הוא מאוד רצה שאמא שלי תגיע לרבי ואמא שלי פחדה לעלות על מטוס, אבל הוא לקח את בורך איתו וכשהוא הגיע לשם הוא אמר לה שבורך ממש צריך אותה. ואז היא הגיעה ולמעשה הוא דאג שהיא תישאר אחרי זה. מאז שהגיעה לסוכות והיא נשארה עד אחרי י"ט כסלו. דאג שהיא תישאר שם. אמר לה "את צריכה לראות פארברענגען של הרבי." השאיר אותה שם וזה אפשר לומר התקופה שבאמת הכניסה אותם בחזרה לעניינים.

04:22 דובר 1 וואו, להשאיר אז אישה, איך?

04:24 דובר 2 כן.

04:26 דובר 1 ואתה פה גדלת בירושלים.

04:28 דובר 2 אז אני גדלתי פה בירושלים. למדתי בתומכי תמימים מול הבית.

04:32 דובר 1 דיברו על הרבי?

04:33 דובר 2 כן, כן, בהחלט. הרבי היה בדיוק השבוע אמרתי למישהו שאני זוכר את ההזדמנויות שפריידין[?] היה מגיע עם הסרט שמונה מילימטר להראות לכולם, שזו הייתה הזדמנות לראות את הרבי במהלך. לא, לא רק לא כתמונה, אבל כן, הרבי היה נוכח בהחלט היה שידורים.

04:54 דובר 1 בני ברק. אפילו אני זוכר את בני ברק את שנים אחריך. אפשר להגיד זה היה אחד מהדברים שממש הכניסו לאנשי ארץ ישראל את הרבי. הוא היה פרדי[?] עם ההערות שלו, אפילו.

05:03 דובר 2 היה הפסקול שלו, היה מלווה את התמונה של הרבי בצורה.

05:06 דובר 1 התעצבן.

05:07 דובר 2 כן.

05:08 דובר 1 אבל זה.

05:09 דובר 2 היה לו את האמירות שלו. אבל זה היה באמת מיוחד. זה היה. אבל כן, היינו כל שידור, תראה כל כל ההתוועדויות של הרבי. אז שלוש וחצי או ארבע וחצי לפי השעה היו קמים, רצים למקווה, מהר למטה וחוזרים לשידור. חיו, חיו עם זה.

05:24 דובר 1 זה כבר היה השנים תש"ן, תחילת הנו"ן.

05:27 דובר 2 כן כן.

05:28 דובר 1 ואז הגעת לרבי פעם ראשונה ב-

05:30 דובר 2 תשמ"ד בתשרי מ"א[?]. הגעתי למעשה בחודש אלול תשמ"ד פעם ראשונה ו-

05:37 דובר 1 בן כמה היית?

05:38 דובר 2 הייתי בן כמעט שתים עשרה.

05:41 דובר 1 ו..?

05:43 דובר 2 אז זהו, הגענו. אני זוכר את הפעם הראשונה כשעמדנו בזאל הקטן. הרבי יצא למעריב ופתאום לראות, לראות את זה בצורה. עד עכשיו הכרנו את זה בעיקר כתמונה. פתאום לראות את הרבי. זה היה רגע שאני עומד לי מול העיניים מאז ולתמיד. זה הרגע שאתה רואה פתאום את הרבי. אתה רואה? אתה רואה את הרבי ממש מולך. אז זהו, באותו תשרי באמת הייתי שם כל הזדמנות לקבל מטבע מהרבי. בהתחלה אפילו הגענו בחודש אלול שזה היה יחסית מוקדם, אז ההורים שלי אמרו לי אולי תיכנס ללמוד באולפנא קצת. אני נכנסתי, הייתי שם יום אחד ואמרתי אני רוצה להיות בסוכת שבעים. יצאתי מיד. היה לי פעמיים באותו חודש, פעם אחת שהרבי יצא הביתה בלי. בדרך כלל כשהרבי היה עומד לצאת היו יודעים ואז כולם היו נעמדים ופתאום הודיעו שהרבי יוצא. אז כל הבחורים קפצו לצד של הסוכה במעבר לסוכת שבעים. אני משום מה קפצתי לצד השני. עכשיו בדרך כלל היו מתחילים לשיר, אבל הרבי יצא פתאום. אז הרבי עבר לידי ועשה לי ככה עם היד שנתחיל שיר. אני כמובן השתתקתי, אבל כל הבחורים התחילו לשיר והיה.

06:57 דובר 1 והיה יחס מהרבי על זה שהגעתם בהתחלה עוד לא.

07:00 דובר 2 לא, לא היה יחס מיוחד כמובן. תראה כמו כל הילדים. לקבל מטבעות היה בכינוס צבאות השם אמרתי את הפסוק האחרון עם עם ישראל לבנה הפיר אחרי זה לשיר ברמקול. אתה יודע, ילד ירושלמי ששר.

07:14 דובר 1 היו הרבה ילדים מישראל תשמ"ה?

07:17 דובר 2 לא יודע מה זה הרבה היו אני חושב כמה עשרות, אבל לא, לא בכמויות גדולות כמו שהיה בשנים שאחרי.

07:24 דובר 1 מה אתה זוכר כילד? ראש השנה כיפור זוכר? אמרתי.

07:29 דובר 2 כן, כן, אני תראה, הייתי, הייתי מאוד משתדל להצטופף והיה לי שם את הדוד ברוך שיהיה בריא שדאג לי לעמוד לידו והיה לו מקומות טובים. והיה לי את האחים שלי שהיו ודאגו. בתשרי מ"א אגב היינו כל המשפחה. זה גם אחיות שלי, גם אחים שלי, כולם היו אז דאגו לי שם למקומות די טובים. וכן זה היה.

07:53 דובר 1 כי אצל הילדים היה קשה.

07:56 דובר 2 כן, זה לא היה קל. אני לא יכול להגיד שאני ממש זוכר בדיוק שראיתי באותה שנה, אבל היינו באווירה והיינו בחוויה הזאת. זה היה.

08:09 דובר 1 אחר כך אתה חזרת מהארץ מיד?

08:14 דובר 2 אחרי תשרי חזרנו. ב-מ"ו היה באותה שנה היה כרטיסים מאוד, מאוד יקרים, אז לא הרבה נסעו. אבל מאחרי זה מ"ז, מ"ח, מ"ט, נ"א, נ"ב כאילו כל התשריסים הייתי.

08:25 דובר 1 אנחנו פה כדי לשמוע. לא חייב דווקא לפי הסדר.

08:28 דובר 2 כן, כן, זה תראה, ב-בעיקרון בתשריסים, מ"ז, מ"ח ומ"ט הייתי הגעתי לתשרי כבר בתור בחור צעיר, בחור יותר מבוגר כבר קצת, אבל, אה, אה, הגעתי אז בתשריסים באמת ה-ה-ה תקיעה ו-ו-והקופס וכל ה-האירועים המיוחדים מעבר ל-ליום יום שהיו כמובן, אה, התוועדויות. אה, אני אחזור רגע כשהייתי בתור ילד, אבא שלי לפעמים היה יושב, אה, שתים עשרה שעות לפני ההתוועדות לתפוס מקום ב-- ליד השביל שם בספסל של אוהל האורחים. אז בדרך כלל כשהייתי בתור ילד הוא היה תופס אותי מושיב אותי. לפחות הוא ישב שתים עשרה שעות, יקבל כבר שתיים בתמורה לזה, אז הוא היה מושיב אותי עליו ואז הייתי יושב שם, אה, איתו בהתוועדויות. בשנים שאחרי זה, אז כמו כל הבחורים ניסיתי להצטופף ולראות ולשמוע.

09:22 דובר 1 אני בכוונה דווקא שואל אותך כי אני יודע. אני בכוונה מסביר. חלק מהפודקאסטים זה למבוגרים. אני בכוונה דווקא רוצה לשמוע כאח-- כאחד שבחור הגיע. לפעמים אנחנו, אני מש-- כל מי שיקשיב לדברים, אפילו לתאר את היומיום. איך זה כאילו, אתה יודע מה הבחור עשה ביום? אני גם הייתי, הייתי כילד, אבל אותם עשרת ימי תשובה, כאילו, הלחיים שלך הוא מן סתם האחר. הוא כל ה-

09:49 דובר 2 אני חושב שה-ה-ה בתור בחור כשהיינו נמצאים שם בתשרי, ולכן אני באמת בשנים שאחרי זה בישיבה היינו כל מבצע שהיה וכל הזדמנות ל-ל-לבאמת לאסוף את הכסף בשביל להצליח, כי התשרי היה משנה את כל השנה. היית נמצא שם. זה לא רק היה הזמן שהרבי-- שאתה רואה את הרבי, זה היה באמת חודש שאתה נמצא שם מסביב. כל שיחה שהיא יוצאת כולם יושבים ב-770. אני הדבר ש-ש-שזכור לי לאורך כל השנים, כשהיה יוצא מכתב כללי, היית רואה את 770 פתאום הופך להיות איזה ים של אברכים וילדים ומבוגרים וחברותא, ו-ו-והיית שומע שם קול של שאתה יודע, כולם יחד ככה קוראים את המכתב של הרבי, לומדים אותו לעומק, מנסים להבין את האורות של המכתב. באמת רגעים ש-ש-שכל רגע. זאת אומרת מעבר לזה שאתה מחכה שהרבי יחזור מהאוהל או שאתה או שאתה נמצא בתפילות או בחלוקת דולרים אחרי זה. אבל ה-ה-הכל, כל המסביב, כל המסביב היה באמת. זה הייתה אווירה. היית נמצא במקום שהיה לוקח זמן אחרי שאתה חוזר לארץ לנחות מזה כי באמת היית נמצא ב-ב-במקום אחר. זה היה ה-ה-הרצון של בחור כל השנה. לא, לא היה לנו את הפריבילגיה לנסוע גם לי"ט שבט וגם ל... אבל אז הציפייה הזאת לתישרי כבר מתי יגיע תשרי ויגל אותנו וייתן לנו עוד פעם להגיע לרבי. זה היה משהו שאי אפשר לתאר.

11:14 דובר 1 וכפארברענגען, כבחור צעיר שנעלם כפארברענגען. אז עליך אין שאלה על יידיש, אבל לא כל מה אתה יודע.

11:21 דובר 2 אני חייב להגיד הבנתי יידיש, שפת האם שלי. להגיד שהבנתי את ההתוועדויות לא, אבל כן פה ושם משפט וכן לראות את הרבי מדבר והיינו יכולים לשבת, לעמוד שעות ולהסתכל. וכן הבנתי, לא הבנתי זה בכלל, זה לא היה רלוונטי. האווירה הייתה אווירה אחרת לגמרי. היית טפח מעל הקרקע. וכמובן ה-- תוך כדי השירים וההדהודים שלהם זה היה-

11:49 דובר 1 זה היה סדר בחורים היו אומרים לחיים קולפמן[?]. מה הדריכו אתכם כאילו?

11:54 דובר 2 לא חושב, לא, לא היה, לא היה הדרכה יותר מדי. תלוי מי היה לך איזה משפיע שהיה לפני, לפני תשרי ככה יושב עם ה, עם הבחורים, היה מדבר קצת, אבל הייתה, היו כאלה שעושים ככה, היו כאלה שכך. כשהייתי אחרי זה ב-770 במשך שנים שמה כבר התחילו בחורים להתווכח. כן צריך ללכת לדולרים, לא צריך ללכת דולרים, כן לגשת, לא לגשת. אז כ-- באופן טבעי אני חושב שאני בהתוועדויות הייתי מרים כוסית ואומר לחיים.

12:23 דובר 1 ואז, אה, מתי הגעת ל...?

12:26 דובר 2 אז בתשרי ממש הייתי שם, אה-

12:28 דובר 1 רגע, אנחנו קצת מדלגים. בוא נדבר קצת על תשרי ממש, אה, על זה אי אפשר לדלג. גם אני הייתי ברוך השם.

12:34 דובר 2 כן.

12:34 דובר 1 משהו מיוחד שאתה...

12:36 דובר 2 תשרי ממחז, דבר ראשון, אחד הדברים שבאמת אני מאוד, מאוד זכור לי זה הכיס של ברכה של תיש-- של מחז, שזה-

12:44 דובר 1 שמחת תורה.

12:45 דובר 2 כן, שמחת תורה. האמת שכבר משמחת תורה עצמו, כש, כשדריזן התחיל לשיר, אה-

12:52 דובר 1 דוכמן.

12:52 דובר 2 של סול דוכמן. התחיל לשיר הרבי שליט"א והרבי מעודד את זה. זה היה...

12:57 דובר 1 אני מרשה לעצמי ל-להצטרף. זה אחד מהדברים שאני תמיד, מודה לאמת, סיימתי לא היה גדוש. חלק קופס בבוקר זה.

13:06 דובר 2 כן.

13:06 דובר 1 אני זוכר את זה כי אני הייתי ילד בן עשר. זה היה, זה ה-- תמונה שהרבי זז, זה ה-- הרבי זז לראות את הספרה ב-- על הבימים. זה היה באמצע-- פתחו את הפתח, עזרו, העבירו לו את הספרי. הרבי ואני עם כ--

13:20 דובר 2 בכלל שמחת תורה זה היה באמת אין, אין, אין דרך לתאר. די, אני לפעמים יושב, אה, עם, עם בחורים אצלי, אז אתה לא יכול לתאר את ה-- כמה שרואים את הרבי, אתה יודע, בווידאוס שהרבי נעמד ומעודד. אין, אין מה-- שמחת תורה זה היה משהו שבאמת אין, אין דרך לתאר את זה. אבל, אה, בממחז זה היה באמת משהו מאוד, מאוד מיוחד וזה המשיך ב-בכיס של ברכה שהרבי מפעם לפעם עצר ועודד ואת הרבי שליט"א ששרו וזה היה משהו שמאוד, מאוד נשאר איתי.

13:55 דובר 1 איפה היית על קופס?

13:57 דובר 2 בקופס היה לי, אני זכיתי, אה, שאח שלי בורך היה בקבוץ המ"ד, אז כשאני הגעתי ירשתי הכל ממנו. היה לי מקום מול הרבי בפרפרנגס, היה לי על בוקס ככה ממש למול לפני השביל היה לי. אז בקופס עמדתי בין השולחן, בין הבימה של הרבי לבימה של ההתוועדות היה את הטור הזה שעומד שם. אז לקראת הסוף הייתי עומד שם על כמה בקסים מעל כולם.

14:25 דובר 1 התחלת לראות גם את-

14:26 דובר 2 התחלתי לראות גם פה וגם פה. זה היה מקום שבאמת נתן לי אפשרות לראות הכל.

14:33 דובר 1 ואז מ-ממחז חזרת לארץ גם. איפה למדת בישיבה גדולה?

14:37 דובר 2 אה, אני בעצם התחלתי, התחלתי ישיבה גדולה במטס.

14:41 דובר 1 אה.

14:42 דובר 2 מטס.

14:43 דובר 1 כשאתה היית פה בתוס mes.

14:44 דובר 2 הייתי בתוס mes. התחלתי ישיבה גדולה בב-- גם בתוס mes עד תשרי. אחרי תשרי אני חזרתי לארץ ושבוע אחרי זה, אחרי שחזרתי אבא שלי חלה ונסע לטיפולים באמריקה. אז הייתי פה תקופה קצרה ואז עברתי ללמוד בנחלה. היה אז את הישיבה בנחלה שהייתה שנה אחת.

15:01 דובר 1 שאחי היה משגיח.

15:02 דובר 2 שאחי היה משגיח. הייתי שם עוד איזה חודשיים וחצי, שלושה חודשים, ואז, אה, נסעתי לרבי.

15:08 דובר 1 שזה היה?

15:10 דובר 2 זה התחיל מזה שאבא שלי היה צריך עזרה. אה, אז אח שלי אלי אמר אולי אתה תיסע ואני כמובן, אה, קפצתי על המציאה. אה, זהו. הגעתי לשם ב-בתסו אדר א'.

15:25 דובר 1 אפשר להתעדכן לפני זה קצת?

15:28 דובר 2 אני, אולי כתבתי, אני לא זוכר. לא זוכר, אבל, אה, בו אדר הרי הרש"ג נפטר. אז באותו חודש כשאני הגעתי התפללו למעלה בבית של הרבי, בבית של הרש"ג, שזה היה, היו מכניסים שלושים, ארבעים איש בגלל שאבא שלי היה חולה, היו נותנים לו להתכנס, היו נותנים לי להיכנס איתו, אז הייתי ממש ב-- היו אגרלות ו, ואדם סדר היה מחליט מי כן ומי לא. אני כל תפילה הייתי מגיע ונכנסתי עם אבא לשם. זה היה באמת תקופה מאוד מיוחדת. אה, אז אני ב-באותה תקופה די, די הרבה דילגתי בין בתי הרפואה לבין סיימתי, אבל כל הזדמנות שהיה לי הייתי נמצא בתפילות, בהתוועדויות כמובן. אה, אני זוכר את פורים בממט"ס שדווקא הייתי עם אבא שלי בבית והתחילה שיחה אחרי ה, אחרי מנחה, ואז-

16:26 דובר 1 שיחה בהפתעה.

16:26 דובר 2 כן, הייתה שיחה בהפתעה ופשוט אבא שלי הרגיש לא טוב. שמענו את השיחה בהוקאפ בבית ואמר לי בוא בוא נארוז. רצנו מהר ל-Seven Seventy להיות שם ולהרגיש את האווירה. זהו אחרי זה ב-

16:41 דובר 1 תסביר שבשיחה הזאת הרבי דיבר ש...

16:44 דובר 2 הייתה שיחה שרבי דיבר הרבה על השמחה שצריכה להיות בצורה של- כן, ממש הייתה שיחה ש-Seven Seventy היה על גלגלים אחרי זה. זהו, אז רצנו לשם. באופן כללי, בכל התקופה הזו היה מאוד מעניין שהיו תקופות שאבא שלי אכל יותר, אכל פחות. כשהרבי הלך לאוהל, אבא שלי תמיד אמר לי, "כשהרבי חוזר מהאוהל אני רוצה שתיקח אותי ל-Seven Seventy, כי כשהרבי מתפלל מנחה בלילה הוא מעלה אותנו למעלה מהזמן. אני חייב להיות במנחה זה." אז באמת הייתה אווירה מאוד מיוחדת. כשהרבי היה מגיע מאוחר, מתפלל מנחה ונהג, אבל בכל התקופה הזאת הייתי, אז כבר הייתה תקופה שכבר קצת התבגרתי יותר, אז באמת יכולתי לעמוד והיה לי את המקום שלי בפרנגנס. אז הייתי עומד בהתוועדות. אחרי זה היה החזרה של הרב וולטיין, אז הייתי תמיד נשאר לחזור לשמוע, וזה היה כבר כזה קצת שלב שאתה מצליח להבין יותר, מצליח להתחבר יותר לדברים. זה כבר...

17:49 דובר 1 אבא היה מצליח להגיע לפרנגנס?

17:51 דובר 2 חלק מהזמן כן, תלוי איך הוא היה, אבל חלק גדול מהזמן כן. כן. אז באותה תקופה כבר נתנו לו לשבת מאחורי הרבי בהרבה פרנגן.

17:59 דובר 1 שעות.

18:00 דובר 2 כן, כן.

18:03 דובר 1 אז מה, ממט"ס היה מאופיין בזה שהרבי היה בו הרבה בבית, לא?

18:07 דובר 2 כן. אז גם כשהרבי היה בבית היינו הרבה הולכים לבית ושוב היו נותנים לי להיכנס כי היה לי כרטיס כניסה עם אבא שלי. היה גם כשהתפללו אז בבית של הרש"י, גם כשהתפללו בבית זו הייתה אווירה אחרת. הייתה יותר כזה אווירה משפחתית כזו, יותר-

18:26 דובר 1 מצד הרבי היה איזשהו יחס?

18:28 דובר 2 לא. אמא שלי הייתה כל יום ראשון עוברת ליד הרבי, כל יום ראשון וכל יום ראשון הרבי ביוזמתה היה נותן לה עוד דולר, פרנמן עם עוד איזה משפט.

18:38 דובר 1 לבעלך?

18:39 דובר 2 כן, לבעלך עם עוד משפט. כל פעם עוד איזה משפט. וממש ראינו איך שהרבי מחזיק אותה, כי כל שבוע עד שבת כבר היא הייתה גמורה. היא הייתה מגיעה יום ראשון לרבי, חוזרת מלאה באורות ומקבלת כוח לעוד שבוע.

18:52 דובר 1 אבא עצמו היה עובר גם?

18:53 דובר 2 גם אבא היה עובר, אבל גם כשאבא היה עובר, אפילו אם היה עובר לידה, היה נותן לה עוד דולר או פרנמן. כל, כל שבוע עוד דולר לבעלך. יותר מזה, גם כשהרבי היה מחלק קונטרסים, שאז הרבי לא היה נותן, אמא שלי הייתה מקבלת עוד קונטרס, עוד תניא, עוד, עוד, כל פעם היה נותן לה. גם כשהם עברו ביחד, הרבה פעמים הם עברו ביחד. גם כשהם עברו ביחד היה נותן לו והיה נותן לה עוד קונטרס, זה בשביל הבעל. כשאמא שלי הייתה עוברת כשהיה דולרים קונטרסים למטה בבית כנסת, אז כשהיא הייתה מתקרבת בחורים היו עולים על הספסלים לראות, לראות איך, מה הרבי יגיד לה הפעם. אבל זה באמת, זה באמת החזיק אותה. זה...

19:34 דובר 1 ולך כבחור ישראלי שהגעת, נכנסת למסגרת מסוימת?

19:38 דובר 2 אז נכנסתי למסגרת של אהלי תורה. שוב, היו תקופות שהייתי יותר, היו תקופות שהייתי פחות, אבל הייתי באהלי תורה. היה לנו באותה תקופה באהלי תורה, היה איזה ראש ישיבה שטען שהבחורים לא חייבים להיות בכל התפילות של הרבי, וגם, גם כשיש שיחות אז הוא אמר זה כבר לא שיחות לימודיות כל כך כמו פעם. אז אנחנו היינו קבוצה של איזה עשרים ישראלים שם באהלי תורה, והוא אמר שמי שמאחר- כן, זה היה בטרוי ואמפייר[?]. הוא אמר שמי שמאחר, מנחה היה שלוש ורבע, לא היה בכדי שהסדר התחיל בשלוש וחצי. אם לא היית מגיע, אם היית במנחה לא היית יכול להגיע לפני עשרה לארבע, ארבע. אז הוא הודיע שכל אחד שיגיע מאוחר יקבל, יצטרך לשלם חמש דולר. אנחנו הישראלים היינו נכנסים לזאל עוד לפני שהוא מבקש. היינו עוברים כל אחד שמים לו חמש דולר על השולחן ובמשך כמה ימים בסוף הוא קלט שאין מה לעשות והתחיל לתת לנו ללכת. אבל, אה, אני באמת ב-בכל התקופה הזו, אתה יודע, היו לפעמים, היום בחורים לפעמים אומרים מה, אם הייתי עכשיו בתקופה הזו לא הייתי מפספס תפילה ולאו דווקא שזה היה כל כך ברור שלא מפספסים תפילה ולא מפספסים. אבל אני ברוך השם שאבא שלי מאוד מאוד החדיר לי דבר ראשון זמן קריאת שמע מאז שהייתי ילד. אבא שלי שיגע אותי על זה. אז אולי הפסדתי מצד אחד כי לא הייתי נשאר עד, אה, עד לפנות בוקר בהתוועדויות, אבל מצד שני הייתי בכל התפילות אצל הרבי. הייתי תמיד משתדל ממש מקפיד להגיע לכל תפילה, לכל הזדמנות שהיה לראות את הרבי הייתי ממש נמצא שם.

21:11 דובר 3 איך באמת כאילו הסתכלות של בחור, איך מספרים קבוצה זה משהו, אבל פה אני אומר דווקא בחור ישראלי שהגיע לאמצע השנה ותעזוב רגע את העניין המשפחתי. אצל 770 תתאר קצת כאילו סדר יום.

21:26 דובר 2 שוב אני, הסדר יום היה בעיקרון מה שלמדתי בישיבה.

21:29 דובר 3 כן.

21:29 דובר 2 אבל כן, בכל הזדמנות שהייתה לנו הגענו ל-770 וניסינו לשבת. עכשיו תראה, היינו, היינו בחורים צעירים, זה לא היינו הבחורים הקבוצה ומעלה, אבל כן היינו משתדלים להצטופף ולהיות ולשמוע התוועדויות ולהיות, אה, להצטופף בין חסידים.

21:45 דובר 3 ימי ראשון זה היה אחרי הדולרים.

21:48 דובר 2 כן. אז אנחנו היינו קבוצה של בחורים בהולטיירה[?]. דבר ראשון שדאגנו בהתחלה כשהתחילו הדולרים ואפילו בשנים הראשונות היה אפשר לקנות קלטת של כל הדולרים. אז דאגנו לקנות מכשיר וידאו וכל יום ראשון היינו קונים ביחד. כל אחד שם כמה דולר, קונים את הקלטת ויושבים לראות את כל הדולרים. בשלב מסוים הפסיקו למכור את הקלטת השלמה, רק קלטת של מי שעובר. כן, אבל, אה, זה היה באמת, אה, היינו עומדים לפעמים בדולרים בימי ראשון מחוץ ל-770, די להצליח לדלות אם מישהו שירצה לספר לנו מה הרבי אמר לך. זה היה באמת משהו מיוחד.

22:28 דובר 3 זה עם הזמן גדל כאילו, זה התחיל, אני סתם רואה פתאום כל מיני סיירים שעברו. זה היה, היה איזשהו, מישהו הביא אותם או שזה לאט לאט?

22:36 דובר 2 אנחנו כל הזמן זה, זה היה, היית הולך למבצעים ויש שם, היינו הולכים למבצעים לאנשים קבועים, אז זה היה ממש עניין גדול להציע לאנשים לבוא לרבי ול-- היה לי למשל יהודי ש-- הייתי בחור בן תשע עשרה, משהו כזה, ויום שישי אחד היה יהודי שהיה לו מפעל של תכשיטים. יום שישי אחד כשהגעתי לשם הוא אמר לי, ראיתי אותו ככה שבור. בדרך כלל היה מדבר. אמרתי לו, "מה קרה?" הוא אמר לי, "תשמע, לאשתי גילו את המחלה והרופאים אומרים שצריכים להעלים, לכרות את הרחם ויש לנו ילד אחד. אנחנו רוצים עוד ילדים." אמרתי לו, "בוא תבוא לרבי ביום ראשון." הוא אמר לי, "תדע מה? זה רעיון טוב." הוא הגיע איתי ביום ראשון. עמדנו ביחד בתור, למדנו ביחד לפני שעברנו ליד הרבי. אז אמרתי לו, הוא אמר לי, "אני אגיד לרבי שאני רוצה ברכה לילד שיש לו אסתמה וברכה לאשתי. אני אסביר." אמרתי לו, "תשמע, אי אפשר להאריך מדי. תעבור בקצרה, תגיד בכמה מילים על הזה." עברנו ליד הרבי. הוא מאוד, מאוד התרגש. הוא אמר לרבי, "אני רוצה ברכה לאישה ולילד." אז הרבי נתן לו דולר. אמר לו, "זה בשביל הבן." עוד דולר, "זה בשביל האישה." ואז הרבי לקח עוד דולר ואמר לו, "וזה בשביל הבן הבת הבאה."

23:42 דובר 3 זה עצרו ככה הרבי, הבת הבאה?

23:44 דובר 2 כן. קניתי לו אחרי זה את הווידאו. הרבי נותן לו דולר, אומר, "זה בשביל הבן, הבת הבאה." יצאנו החוצה והוא אומר לי, "מה זה היה?" אמרתי לו, "תשמע, עוד תשעה חודשים יהיה לך בת." הוא אומר לי, "וואי, רק אל תגיד את זה לאשתי. אני לא רוצה לתלות." אמרתי לו, "עכשיו תביא." לא היה עוד טלפונים ניידים. הלכנו לטלפון ציבורי, צלצלתי לאשתו. אמרתי לה, "עוד תשעה חודשים יהיה לך בת." אומרת לי, "מה הרב, על סמך מה אתה אומר את זה? הרופאים אומרים שהסיכויים." אמרתי לה, "תשמעי ככה הרבי אמר." ובאמת תשעה חודשים אחרי זה נולדה להם בת.

24:13 דובר 3 זה...

24:14 דובר 2 כן.

24:16 דובר 3 אבל הרבה מהישראלים, חלק הגיעו. אתה שומע היום שחבר'ה באים, מספרים לך שהרבי אמר. חלק מהם נראה לי שפשוט הרבי אמר להם ברוך הבא אצלו, והסבירו להם אחר כך מה, כאילו, זה לא ש-

24:27 דובר 2 כן, כן.

24:27 דובר 3 כולם הבינו את ה-

24:28 דובר 2 לא. תראה, היו מגיעים אנשים. הרי רוב האנשים שהיו מגיעים לא היו מצליחים אפילו לדבר. עוברים ליד הרבי, אתה, זהו, נגמר. הם היו, לפעמים היית יוצא עם בן אדם שהבאת והוא יצא, הוא לא, הוא לא קולט אפילו מה, מה עבר פה. אבל היה לנו, הייתי עם, עם יוסי גינזבורג שם. היינו בכלל קבוצה של ישראלים. היה לנו שיעורים, אה, היה לנו הרבה פעילות בפלטבוש, עם המון ישראלים שם שהיו. ו.. אז משום מה ביום ראשון האחרון לפני חוף זיין אודר[?], אמרנו לחבר'ה, אחרי שיעור, היה לנו איזה שיעור ופתאום אני חושב שהרבי חזר מהאוהל והודיעו שיש, שהרבי מחלק דולרים. עלינו כולם על-

25:08 דובר 3 מיל, מיל.

25:08 דובר 2 כן, אחרי, אחרי המילה. ואנחנו כבר לא הספקנו לחזור ל-770, ואז כולנו עלינו על רכבים ונסענו ל-770. כולם עברו, קיבלו דולר מהרבי וזהו. ואז אחרי זה היה חוף זיין אודר[?], ואחרי זה אמרו לנו שהם לא ישכחו לנו את זה שבזכותנו הם היו אצל הרבי ממש לפני וקיבלו דולר. אה, היה לי שם גם סיפור מעניין עם איזה, הייתה שם אישה שיום אחד אמרה לי שהיא רוצה להתייעץ איתי. אה, למעשה זה היה ככה. הייתה אישה שאצלה בבית היה לנו שיעור ואחותה הגיעה מהארץ עם שתי בנות שלה, והאחות אמרה לי שהיא רוצה להתייעץ איתי, והיא אמרה לי ש-

25:44 דובר 3 אחות שבאה מהארץ.

25:45 דובר 2 כן. שהיא, בעלה עזב אותה, הוא נפל לכל מיני דברים לא טובים, והיא אומרת עכשיו הוא אומר לה שהוא רוצה, הוא שמע שהם בניו יורק, הוא רוצה להצטרף, הוא מבטיח שהוא יהיה בסדר והיא לא יודעת איך, אם אפשר לסמוך על זה או לא. אמרתי לה, "בואי תכתבי לרבי." שלחה מכתב לרבי ואני לא זוכר את הנוסח שלה תשמע, אבל הרבי אמר שיחזרו. עשינו להם חתונה שם בבית חבד בפלטבוש מחדש והילדות נכנסו ללמוד בבית רבקה. ממש היה סיפור של הצלחה. כמה חודשים אחרי זה מגיעה איזו אישה לשיעור ומבקשת לדבר איתי, והיא אומרת לי, "אתה זוכר את הסיפור של עירית? יש לי סיפור ממש דומה. גם בעלי עזב אותי. אנחנו גרים פה בניו יורק, בעלי עזב אותי. יש לי גם שתי בנות, אמנם קצת יותר גדולות, והוא גם רוצה לחזור. אז אני מבינה שהרבי בעד לחזור." אמרתי לה, "הרבי לא בעד שום דבר. הרבי בעד שתכתבי לו, הוא יגיד לך מה לעשות." טוב, כתבה מכתב, נתתי את זה לבנימין קליין ולמחרת מצלצלת אלינו, "מה הרבי אמר?" בטלפון ציבורי ב-770 קוראים לי, "מה הרבי אמר?" אמרתי לה, "הרבי עוד לא אמר." "מה? למה לעירית הוא ענה כל כך מהר?" אמרתי לה, "אני לא יודע." טוב, עוד יום ועוד יום. אני נכנס לבנימין, אומר לי, "תשמע, המכתב על השולחן, הרבי עוד לא ענה." ואז אחרי שלושה ארבעה ימים היא הפסיקה לצלצל אליי. עובר שבוע, בנימין, אומרים לי, "בנימין מחפש אותך." הוא אומר לי שהרבי אמר שלא יחזרו.

26:59 דובר 3 התשובה הייתה שהרבי לא יחזור.

27:00 דובר 2 כן, שלא יחזרו. בקיצור, אני רץ, אני הולך לטלפון ציבורי. איך שאני בא לצאת אני מצלצל אליה. היא אומרת לי, "אה, בדיוק באתי לצלצל אליך. אפשר לבטל את השאלה?" אמרתי לה, "מה? למה?" היא אומרת לי, "תראה, בעלי צלצל אליי עכשיו ואמר לי שהוא לא מתחייב שהוא יוכל לפרנס. הוא רוצה לחזור אבל הוא לא מתחייב. עזוב, זה לא רלוונטי." אמרתי לה, "את רואה למה הרבי חיכה?" זה כן.

27:21 דובר 3 אם אתה מדבר על תשובות, איך באמת היה הסדר? כאילו, אנחנו יודעים, זה שאלות ו...

27:28 דובר 2 אני הייתי, כמו שאמרתי, היה לנו הרבה פעילות בפלטבוש והייתי ממש משתדל לכתוב דוחות לרבי כל הזמן. אני לא יכול להגיד היום אני כותב כל יום ראשון כל שבוע. אז הייתי כותב אבל הרבה. כמעט אף פעם לא קיבלתי תשובה. הייתי, היה תשובה כללית פרטית שרב'לים[?] היה מוציא לפעמים אז הייתי מקבל את זה. אבל היו לי חברים לפעמים שהייתי לוקח מישהו לקבוע מזוזה למישהו, היו כותבים לרבי, היו מקבלים, היו מקבלים תשובה, אבל אני לא קיבלתי תשובות. היה אחד המשפיעים בזמנו שאמר לי, "ברוך השם שהרבי לא צריך לבזבז זמן עליך."

28:00 דובר 3 באמת, איך זה כאילו, זה בדיוק מה שאני רוצה לשאול. כאילו היום אנחנו כבר רגילים. כשאתה בתוך 770, מה שנקרא בתוך המעיין, איך זה הולך? כאילו מצד אחד אתה רואה את הרבי שלוש פעמים ביום, שזה גם חידוש לעומת שנים אחור. תחשוב, אתה לא, אין לך שום קשר אישי.

28:19 דובר 2 אני עד היום כשאני אומר לאנשים שזכיתי ללמוד אצל הרבי בשש השנים האחרונות לפני ג' תמוז, אומרים לי: "נו, מה? מה? תספר לנו מה דיברתם." לא דיברתי עם הרבי אף פעם. האמת שהייתה פעם אחת שאימא שלי צלצלה, יש סבא שלי ממש לא מרגיש טוב, הכריחה אותי.

28:32 דובר 3 סבא.

28:32 דובר 2 כן, שאבא שלה. שאני עברתי ליד הרבי ואמרתי את השם בנימין זאב בן פניני'לה, זהו, אמרתי את השם וזהו זה. ורבי נתן דולר, רפואה שלמה, אבל חוץ מזה אני אף פעם לא דיברתי. היה כשאבא שלי ה-הבריא בפעם הראשונה ואחרי זה חזר לארץ ושוב חזר לו המחלה. אה, אז בו' טבת, תש"ן נסענו לארץ. יום ראשון, אני חושב היה ט' טבת, עברנו ליד הרבי ואימא אמרה לרבי שאנחנו נוסעים לרבי, שאנחנו נוסעים לארץ וש-שאנחנו נוסעים בשמחה כמו שהרבי, הרבי כמה פעמים אמר לה שהיא צריכה תמיד להיות בשמחה ובריאות. אז היא אמרה לרבי: "אנחנו מקיימים את מה שהרבי, אה, רצה ואנחנו נוסעים בשמחה." האמת שהיא, היא יותר רצתה להגיד על השמחה והיא התחילה לבכות תוך כדי שהיא דיברה. זה גם סיפור מעניין. אה, היא התחילה לבכות והיא לא-- וכשהיא יצאה החוצה היא אמרה לי: "אני לא יכולה לנסוע, אני צריך לחכות עוד שבוע. אני, אני אכזבתי את הרבי. אני לא מספיק הראיתי לרבי שאני נוסעת בשמחה."

29:30 דובר 3 למה שהרבי אמר לה קודם על שמחה?

29:32 דובר 2 הרבי כמה פעמים במשך שנת ה-- השנה וחצי הזאת אמר לה שתמיד תהיה בשמחה ובריאות, שלא תהיה ב-במורכבה[?] ושפלות. ו-והיא באמת תכננה את זה שהיא הולכת להגיד לרבי. אמרו לנו שהרופאים שהכל בסדר ויכול-- אמרה אני צרי-- תכננתי להגיד לרבי שאנחנו נוסעים, שאני נוסעת בשמחה, והיא לא הספיקה מספיק להגיד את זה. בכל מקרה, אז כשעברנו, אז הרבי נתן ל-לאימא שלי דולר, אמר: "הינה--" שני דולר, "הינה דולר לארץ הקודש." נתן לאבא שלי אחד פה ואחד בארץ הקודש. ואז הוא ככה הרים את העיניים אליי ואמר: "ער פרעגט אייך, הוא גם נוסע?" אני כזה. הרבי ככה תפס מבט עליי והיא אמרה כן. אז הרבי נתן לי גם אמר לי אחד כאן ואחד בארץ הקודש. מה שהיה זה כש-כשהם צריכים לנסוע והיא לא רצתה, לא רצתה לנסוע. נכנסתי לרבי, אמרתי לו: "מה אני עושה?" אז הוא אמר לי: "כשהרבי יצא, שהם פשוט יעמדו שם ליד הרכב."

30:25 דובר 3 כשהרבי יצא למקווה.

30:26 דובר 2 כן, למקווה.

30:27 דובר 3 לאוהל.

30:27 דובר 2 הרבי נסע לאוהל אחרי זה. הוא אמר: "כשהרבי יצא, שהם יעמדו פה ליד הרכב ושהיא תהיה עם פנים שמחות, אבל בבקשה תגיד לה שלא תעכב את הרבי, שלא תגיד כלום." הרבי יצא כאילו הוא כבר ידע שאנחנו שם, יצא עם כמה מטבעות, ניגש לכל אחד מאיתנו, נתן לנו כמה מטבעות והוא בא להיכנס לרכב. פתאום חזרה יוצא, ניגש לאימא שלי, אומר לה: "פריילעכע נסיעה." נסיעה שמחה. ואז אימא שלי אמרה לו: "יא, איך פאָר פריילעך." אני נוסעת בשמחה.

30:51 דובר 3 וואו.

30:52 דובר 2 כן, זה היה.

30:54 דובר 3 ואז כמה זמן הייתם בארץ?

30:57 דובר 2 נסענו בו' טבת ובתחילת ניסן חזרנו בחזרה כבר.

31:04 דובר 3 זאת אומרת, אז שוב אני רוצה לחזור שנייה לנקודה הזאת, כאילו שבעצם הרבי לא היה יחס אישי, למעט מי שעבר בדולרים של יום הולדת או משהו. מצד שני הרגש-הרגשתם בני בית.

31:16 דובר 2 הרגשת הכי קרוב ומצד שני, אתה יודע, לא, לא, לא, לא העזת. אני היום אני מקבל כל הזמן תמונות שלי. הילדים שלי אומרים לי: "אבא, תמיד נדחפת להיות ליד הרבי." מאוד השתדלתי תמיד להיות קרוב לזה, ומצד שני אני זוכר שכבחורים היינו עומדים, אתה יודע, כשהרבי היה מחלק דולרים בבית כנסת, אז היינו, היו נהנים פירמידות. לפעמים הרבי היה מרים ככה את העיניים, תוך שנייה כל הפירמידה הייתה נופלת. אף אחד לא רצה שהרבי יסתכל עליו. אז רצית להיות הכי קרוב, אבל הכי בלתי נראה. לא, לא רצית שהרבי יסתכל עליך. אה, אז כן, כן, הרגשנו הכי קרוב ומצד שני, אתה יודע-

31:51 דובר 3 זה משהו שאנחנו כל כך היום צריך לדבר עליו. זה כל אחד הרגיש שהרבי שלו ואיתו ומצד שני כאילו עליו או בגלל שבגלוי זה.

32:01 דובר 2 מצד אחד הכי קרוב ומצד שני הרגשת את ריחוק הערך שאין, אין בכלל, אין, אין שום סיכוי שאני אבוא להגיד מילה או לדבר או כלום. אתה, ולהפך, כשהרבי מסתכל עליך אתה בורח.

32:15 דובר 3 ואחרי, אחרי שיחה רגילה של יום חול, מה היה הסדר? כאילו שהיו מדברים עליה, כאילו זה, זה תפס את סדר היום.

32:23 דובר 2 אז תראה, היה, הדבר הראשון היה בוא נדבר אחרי השבתות. זה היה ביום ראשון, היה יוצא התלכון קוצר. אז היינו יושבים ועוברים ככה על התלכון קוצר ומנסים לשחזר את השיחה. אחרי זה היה מגיע ה...

32:36 דובר 3 רגע, התחלת, כלומר התחלת שהחזור של ליל לולטיין זה היה חזור ביידיש?

32:40 דובר 2 לא, באנגלית.

32:41 דובר 3 אבל-

32:41 דובר 2 באנגלית.

32:41 דובר 3 מיד אחרי הפארברענגען?

32:42 דובר 2 מיד אחרי הפארברענגען היו נשארים המון אנשים, ממש המון אנשים היו נשארים והוא היה חוזר והיינו עוזרים לו.

32:49 דובר 3 אנגלית הרגשתי-

32:49 דובר 2 לא, כי זה מה שהיה אחרי ההתוועדות. לא היה יידיש. יידיש היה בלילה, ר' יואל היה עושה או שג'ייקובסון היה עושה, אבל-

32:55 דובר 3 מיד אחרי הפארברענגען בצהריים.

32:56 דובר 2 מיד אחרי הפארברענגען היה והרגשתי שיש לי את הצורך מיד אחרי ההתוועדות, כי אם אתה רוצה קצת כן לזכור וכן, אתה יודע זה...

33:03 דובר 3 בעברית עוד לא היה. גם היה בהמשך בערב?

33:06 דובר 2 לא ז-- לא יודע אם היה בעברית, אבל אני לא, לא, לא זוכר שהיה חזרה בעברית מסודרת. היה מפעם לפעם היו עושים חזרה בעברית, אבל היה, זה היה את החזרה של ליל לולטיין והוא היה חוזר גשמק והיו כל מי שהיה זוכר עוד משהו היה מכניס מילה. זה היה באמת גשמק מיוחד כזה של לשבת מיד אחרי הפארברענגען לחזור על זה, אז זה היה-

33:28 דובר 3 שבע עשרה

33:28 דובר 2 צריך לקחת בחשבון ש-ש-ש-- אתה יודע, אף אחד לא, לא היה לו זמן ללכת, ללכת לאכול משהו אחרי זה, אחרי התפילה זה הגעת לשבע עשרה, גם אם, גם אם לא היית מאלה שבאמת באים בשבע ללמוד חסידות, אבל לפחות משהו ללמוד לפני תפילה עם הרבי ומקווה ואז תפילה בשתיים עשרה, שתיים עשרה וחצי נגמרה התפילה, אתה רץ לארגן את המקום שלך להתוועדות. נגמרה ההתוועדות, בארבע, ארבע וחצי אתה נשאר עוד, עוד שעה, שעתיים לחזרה. אז אה...

33:53 דובר 3 שבע עשרה ומה התחילה בשש.

33:55 דובר 2 כן. אף אחד לא, אף אחד לא...

33:58 דובר 3 בכל מוצאי שבת

33:59 דובר 2 כן, כן, אבל לא מיהרו. זה, אני תיארתי את זה לא מזמן לכמה חבר'ה אצלי. אמרתי להם שזה פשוט היה ליהנות מרוחניות וגשמיות. זה באמת לשבת ב-ב-- אתה לא חסר לך כלום. אתה רץ אחרי, אתה יודע, לנסות להספיק רק לעמוד בקצב של עוד מאמר מוגה שיוצא והשיחה המוגעת שיוצאת ולפני כן אתה תלכון קוצר והנוחם. ואתה מנסה לעמוד בקצב ואתה לא מצליח, כי היה שפע, שפע של, שכל הזמן הוצפת בו.

34:32 דובר 3 לא נדבר על תיש, אם זה פעם אחת דיברתי פעם בבית. את יודעת, מסתכלת אישה קראון-הייטסית רגילה, הס-הס-- המבנה של יום טוב שכולנו מכירים היום או פעם זה לא היה בכלל. קח את סוכות. הרבי היה גומר את התפילה, יש שיחה. בדרך כלל הייתה שיחה לא קצרה, השיחה של היום הראשון. אחרי זה בסוכה. אחרי זה היו חזור.

34:56 דובר 2 בסוכה אתה מדבר בשנים, שנים שלפני.

34:59 דובר 3 ביום הראשון, בשנים שלנו. ב, כשבאתי אליכם לברך בסוכה ביום הראשון, מויז'ניץ סלובקי[?].

35:05 דובר 2 אה, כשאתה אורחים. כן, כן.

35:07 דובר 3 כן, כן.

35:08 דובר 2 כן, כן.

35:09 דובר 3 עוד אחרי זה היה חזור על השיחה. נורמלי, סעודת חג היה מכיל בעשר בערב.

35:13 דובר 2 כן, כן.

35:14 דובר 3 כאילו, גם היום אנחנו...

35:16 דובר 2 כן, אבל אתה מדבר, גם כל הנשים בקראון הייטס זה לא, לא היה בית שלא היה לו עשרות אורחים וזה, זה היה, כן, היו מתכוננים ל-

35:25 דובר 3 וכל וכל שבת שיחה פארברענגען. לא היה מבנה מה שהיום כולם מכירים. סדר זמנים. בעל יכול להגיד לאשתו בערך מתי הוא מגיע אז היא יכולה-

35:34 דובר 2 לא, לא, זה היה, זה היה סדר יום אחר לגמרי. אבל אני חושב שגם הרבה מאוד מהנשים היו גם מגיעות ל-770 ונמצאות ביחד עם זה. זאת אומרת, הן היו חלק. זה לא, זה לא שהבעל היה חוזר הביתה ומספר להם. אצל דודה שלי בבית כולם היו באים, הבנים, כולם.

35:48 דובר 3 באו. אז ערב יום כיפור. אני עצמי זוכר יום כיפור שבמכלס או בנון בייס בכלל שהיה שיחה בערב יום כיפור של חמישים דקות.

35:55 דובר 2 כן.

35:56 דובר 3 לא היה לך שום הפסק אנטרה.

35:58 דובר 2 אני לא מדבר על שנים שאנחנו ניסינו. היה לי שנה, שנה או שנתיים אפילו שרצינו לתפוס מקום בחלון מהסוכה שבחוץ לשמוע את ה, את הבריק את פנימי.

36:09 דובר 3 את הבריק את פנימי.

36:10 דובר 2 אז משבע בבוקר שהיינו בקפורס של הרבי, עמדנו שם בתורנות אני ובני דודים שלי. דודה שלי שלחה לנו סנדוויצ'ים לאכול את הסעודות שם ליד החלון. כל יום כיפור עבר שם ליד החלון.

36:23 דובר 3 כי הסדר היה שבחורים מבוגרים נמצאים בזאַל.

36:25 דובר 2 המבוגרים החכמים נמצאים, כן, נמצאים בפנים. אנחנו עוד היינו צעירים מדי בשביל זה, אז תפסנו מקום ליד החלון. זה היה מקום שיכולתי-

36:33 דובר 3 ליד החלון של הסוכה.

36:34 דובר 2 בסוכה מחוץ ל, מחוץ לזאל הקטן. דרך-

36:36 דובר 3 הזאל הקטן היה למבוגרים. החדר הקטן היה ל, לקיבוץ גילאים בסוכה.

36:43 דובר 2 אני חושב שזה אפילו, עד אפילו גילאים עשרים ושלוש או משהו כזה, אבל זה, זה בוא נגיד הצעירים בטוח לא יכלו להיכנס.

36:49 דובר 3 אז אני הייתי, אז הייתי בר מצווה בנובמבר, אז המקום שלי היה ביוני בערך, כאילו

36:56 דובר 2 כן, כן, אבל אז באמת חיו, חיו באווירה אחרת. לא היה חסר לך כלום. היית באמת מרגיש סיפוק מלא כל הזמן מ, מ, מפשוט מפשוטו. כל הרוחניות הזו הייתה הנאה גשמית. אז...

37:15 דובר 3 נו, נחזור קצת לטיש. איזה טיש אתה? פארברענגען.

37:22 דובר 2 אני מנסה לחשוב איזה, תראה ב, ב, בהתוועדויות של, של עלטע חסידים היו התוועדויות מדהימות, אבל שאנחנו בדרך כלל לא היינו מספיקים את זה כי היינו בתהלוכה. אז אני זוכר תמיד שתוך כדי ההכנות להקפות היית שומע פה איזה משפט, שם איזו מילה, פה איזה מה, מה היה.

37:45 דובר 3 בזאל היה שיחה של זה, סתם, מה הבכי של שרקי שבעת העוונו.

37:54 דובר 2 אה נכון, זה היה בזאל.

37:56 דובר 3 ששמעו.

37:57 דובר 2 כן. אז בכל מקרה, תמיד כשהיינו חוזרים היית שומע על ההתוועדויות המיוחדות והזה, אבל ב, ב, כל שבת, כל, כל, כל הזדמנות שהיינו זה היה, שוב כמו שאני אומר אני לא, תראה, לא הייתי איזה חוזר ולא הייתי איזה אחד שיכול להגיד שהייתי שומע התוועדות ויכול לחזור עליה.

38:15 דובר 3 זה מה שאני רוצה לשמוע. לשמוע חוזר זה לא כמו לשמוע בחור ש-

38:18 דובר 2 כן, הייתי, זה היה, ה-- בוא נגיד אחרי שלוש ארבע שעות ש, שעמדת שם לא היה שום בעיה להמשיך ולעמוד. זה היה באמת, למה זה להסתכל על הרבי? לא צריך יותר מזה. זה היה.

38:41 דובר 3 אחרי שחזרתם בניסן בתשרי חזרת חזרה ללוטרי[?] כאילו?

38:50 דובר 2 כן, חזרתי ללוטרי[?]. היה איזו תקופה קצת מאתגרת כי אז הוא כבר עבר ניתוח ואז כבר עבר טיפולים כימיים כבר היה יותר, יותר מאתגר. אבל כן, השתדלתי להיות כמה שאני יכול תוך כדי ו אני אספר ב, ב במעמד שהיה אה כשהיה מאמר ב-

39:22 דובר 3 בען צזור[?].

39:23 דובר 2 עמא צזור[?]. אז אני הייתי, אבא שלי אז עבר איזה אירוע והייתי איתו בבית רפואה. אני זוכר שדוד שלי צלצל אליי מיד אחרי מאמר ואמר לי היה מאמר ואמרתי לאמא שלי אני נוסע לסמסמטי[?]. נסעתי לסמסמטי[?]. כל סמסמטי[?] היה גרגירים ואני הרגשתי שאוף, איך, איך פספסתי דבר כזה? כי תראה, אני, אני הייתי בחור מאוד צעיר, אבל אתה שומע מסביב כל הזמן. מחכים שהרבי יגיד מאמר מחכים שהרבי יגיד מאמר. והנה זה קרה ולא הייתי שם. אבל אה אז לפני שבועות ישבנו, דיברנו בני דודים שלי בבית של הדוד ואמרתי להם אני בטוח שמאמר לפני, לפני שבועות. והתחלנו לדון איזה, איזה, איזה דיבור המתחיל יהיה וממש עמדתי שם שורה ראשונה ליד הרבי וכשהרבי התחיל אני זה היה וואו! זה אני, הרגשתי-

40:15 דובר 3 רוח הקודש ניצב?

40:16 דובר 2 לא, זה לא היה רוח הקודש. זה הייתה הרגשה של ילד ש, שהרגיש שהוא צריך, שהוא צריך את החיבוק הזה. וממש אני, אני עמדתי שם והרגשתי שזה בשבילי. ו-- הייתי כל כך מאוזן. גם תשמע, עברתי תקופה לא פשוטה בתור בחור צעיר והרגשתי את הפספוס הזה של, של ה-- שלא הייתי במעמד הזה ואמרתי אין לי ספק שיהיה. כשזה היה זה היה באמת אחד הרגעים המיוחדים שהיו לי. זה-- ושוב אני לא יכול להגיד שיכולתי לחזור על המאמר הזה אחרי זה, אבל הייתי במאמר של הרבי. כן, אני אומר כזה שההרגשה הזאת.

40:57 דובר 3 אז אה. ב-ט' אב תשנ"א אבא-

41:04 דובר 2 אבא נפטר בחופשה בתאילנד תשנ"א.

41:05 דובר 3 שם.

41:05 דובר 2 כן, נפטר שם.

41:07 דובר 3 כבר פה.

41:08 דובר 2 כבר בארץ. אנייי אה לפני הלוויה, כאילו הייתי בתפילה אצל הרבי ואמרתי קדיש שם.

41:17 דובר 3 למטה, בזאל?

41:18 דובר 2 למטה. כן.

41:19 דובר 3 מסתכל, מה?

41:20 דובר 2 לא יודע. אני לאאא כאילו אני הייתי, אמרתי את הקדיש, אבל יצא לי אחרי זה בתור אה, אחרי זה, אחרי שחזרתי. למעשה אבא נפטר ב-ב-ב חופשה בתאילנד והיה מארח לשבחה של אמא שלי ש-- אני הייתי היחיד שלא היה נשוי וכל המשפחה היו נשואים. כל האחים היו נשואים וכולם אמרו בטוח שאני עכשיו אשאר איתה ואמא שלי קראה לי ואמרה לי תשמע, אני ראיתי כמה חיות אצל הרבי, תחזור אתה לרבי, אני אסתדר. והאמת שזה, זה הציל את החיים שלי. אני אמרתי לה כמה פעמים, גם בשנים האחרונות, שאני כל כך מעריך את זה שהיא, תשמע באופן טבעי זה היה די הגיוני להגיד לבן שלך תשמע, אתה היחיד, תישאר פה איתי. היא דאגה שאיזה בת דודה תבוא לישון איתה ואני חזרתי לרבי וזה.

42:07 דובר 3 מתי חזרת?

42:09 דובר 2 לפני פסח עוד. פסח כבר הייתי שם. ב-ד' ניסן כבר הייתי שם. ותשמע, אני יכול להגיד שהשנים האלה באמת בנו אותי. לראות את הרבי בכינוס השלוחים, לראות את באמת הרבי היה מתהלך כמו גאווה של, של רמטכ"ל שרואה את הצבא שלו לידו.

42:32 דובר 3 ראיתי ב-- אני שמעתי-

42:33 דובר 2 אני, אני ראיתי את זה בצורה הכי מוחשית ואלה ההזדמנויות ש-- תראה, אני בסך הכול גדלתי בירושלים. לא, לא, אבא שלי אומנם היה מאוד פעיל בצח, יש לו גם מכתב משל הרבי כפעיל בצח, אבל המושג של שליחות קיבלתי את זה שם. אנייי, אני בשנים האלה שראיתי את הרבי, את ה, את ה"אויפגעהויבנקייט", את ההתרוממות של הרבי ב-ב-בשבוע של כינוס השלוחים כשהשלוחים שם זה אני אמרתי אני אהיה חלק מזה. זה, זה אי אפשר לראות את זה ולא להיות חלק מזה. אה כמובן שגם כל הפעילות ש-ש-שעשיתי שם נתנה לי המון מרץ לזה, אבל זה היה משהו ש-

43:11 דובר 3 ראו על הפנים של הרבי בזמן כינוס השלוחים ש-

43:14 דובר 2 ראית שהרבי פשוט עם, עם שמחה מיוחדת, עם, עם זה היה משהו באמת אה-

43:19 דובר 3 שמעתי מיגאל בלוביאנסקי[?], השליח מקונטיקט, שהיה פעם זמנים שכנראה אחרי הפטירה של הרבי, שכמה פעמים השלוחים הרגישו ש-ש-שהם באים, הצבע של הרבי משתנה בגשמיות.

43:32 דובר 2 ממש.

43:32 דובר 3 ראו את זה גם יש אחרי שנה שבה הוא היה תקופה שהתארגנו כמה שלוחים הוותיקים, כמה היו אז, כמה עשרות בודדות. זה נתן גם את תקופת משפט הספרים. זה כמה פעמים שככה.

43:44 דובר 2 אני, זה משהו שאני ראיתי בצורה הכי מוחשית. זה, זה מה שנתן לי את ה, את ה-- אני אז בתור בחור עוד אמרתי לאמא שלי אני אהיה שליח. אין לי ספק שאני אהיה שליח. זה...

43:58 דובר 3 עכשיו ננסה קצת להגיע לחול פה. ננסה לפני ג' תמוז על, על נ"א מונבייס[?]. בדיוק הגעת לניסן.

44:04 דובר 2 כן.

44:07 דובר 3 איך כאילו ההרגשה? כבחור צעיר ו-- פתאום, פתאום מגיעה השיחה הזאת, היא הגיעה פתאום?

44:13 דובר 2 כן, לגמרי. אני בחופשה, אני הייתי שם, גם עמדתי ממש מקדימה בשיחה. אני זוכר שההרגשה הראשונה אחרי השיחה הייתה חוסר אונים אולי, או כאילו מה, מה, מה, מה הרבי רוצה מאיתנו? כאילו מה, מה אנחנו...? לא, לא, לא היה מובן. אני רק זוכר שהיו, זוכר את קוטי פלדמן עומד שם בצד ומתייפח מבכי וכאילו כולם-- ראית את כולם מבולבלים. באמת יצאו אחרי השיחה הזאת והתחילו לצעוק עד מאוד, התחילו לצעוק, אף אחד לא באמת ידע מה, עד שהרבי לא התחיל לעשות סדר, אבל הייתה הרגשה מאוד, מאוד כזאת של-

44:53 דובר 3 אכזבה? כאילו שהרבי מאוכזב מאיתנו?

44:55 דובר 2 כן. לא יודע. כאילו הרבי מתכנן לעזוב אותנו? כאילו מה, מה, מה הוא רוצה? ו, ו... באותו לילה ישבו והתוועדו דיבורים מכל הכיוונים, אתה יודע, כל הסוגים, בחורים ואברכים וזקנים. לא בדיוק, אה, אני, אני זוכר את זה כ-כממש משהו ש-שבלבל אותי, שניסיתי להבין מה, מה, ושוב עדיין הייתי צעיר. ניסיתי להסתכל, להבין מה, מה, מה, מה, מה עכשיו? זה היה ברור שהולך להיות פה משהו חדש. אבל מה? אה, אני יכול להגיד שכשהרבי דיבר בשבת על זה שללמוד עניני גאולה ומשיח וזה, אפשר אולי להגיד במקום מסוים הייתה אכזבה, כאילו ציפו שהרבי יגיד עכשיו, "נו, בואו תהפכו, ת-תטיסו מטוסים, תעשו." ללמוד גאולה משיח? זה מה שאתה רוצה? כאילו מה? תן, תן לנו פרויקטים, תן ל-

45:49 דובר 3 זה הכלים הפשוטים, כביכול.

45:51 דובר 2 כן, זה היה נשמע כאילו. אבל, אה-

45:58 דובר 3 ומה ישב בין הבחורים ככה? תן לי. נו, פצועים[?].

46:03 דובר 2 היה הרבה, הרבה דיבורים, הרבה, שוב, מכיוון שזה היה ללמוד, אז לא, אתה יודע, אם היה איזה מבצע עכשיו לצאת ול-, לא, לא בדיוק, אה, היה משהו פרקטי שהרגישו שאתה יכול עכשיו לקום ולעשות. אז כן, רצו לשים שלטים עם כונני[?] בית המשיח. אתה יודע, לא-

46:25 דובר 3 לא כתבו לרבי איזשהו התארגנויות ובחורים של-

46:27 דובר 2 שוב, אני מניח שהמבוגרים יותר כן, אני, אני לא בדיוק, אה, הרגשתי שאני יש לי מקום בכלל להיות מענדל עמר או משהו, אבל, אה, תראה, היה, היה בלבול גדול. היה מצד אחד כולם הרגישו שצריך באמת להתחיל לפרסם אולי ולדבר, ומצד שני, אתה יודע, הרי היה את אלה שטענו שזה, שהפרסום מפריע ושלגויים באותה שנה הרבי אמר לא, לא-

46:57 דובר 3 לפרסם שלטים.

46:57 דובר 2 לפרסם. היה, אני מניח שזה, זה אפיין מאוד את כל הקבוצה, את, את כל התקופה בכל העולם שהבינו שמשהו צריך לקרות, אבל אני לא חושב שהבינו מספיק מה.

47:15 דובר 3 ואז הסדר המשיך כאילו-

47:18 דובר 2 תראה, עכשיו ברור ש-שהנושא של משיח הפך להיות ה-נושא, כן? כמובן גם בהתוועדויות של הרבי, גם בכל השיחות, גם זה היה אין ערוך למה שהיה קודם. אבל, אה, אני לא יכול להגיד על משהו שאני, ש-שאנחנו באמת התחלנו לעשות משהו.

47:49 דובר 3 וכל הזה שעכשיו התחיל להיות כאילו נ"א[?] ונובמבר והרבה יותר נסיעות לאוהל והרבה יותר שיחות והכל זה שינה את הסדר של הבחורים?

47:59 דובר 2 זה נכון, כמו שאמרנו, אנחנו בין נובמבר, למעשה היינו-

48:02 דובר 3 נ"א[?]. נ"א[?].

48:03 דובר 2 לא, אני אומר ב-בסוף, בסוף נ"א[?] למעשה אנחנו סיימנו את אלול תיר"ה[?] והיינו צריכים לצאת לשליחות. היינו קבוצה של ישראלים שאמרנו להם שאנחנו לא רוצים לצאת לשליחות, רוצים להישאר אצל הרבי, שזה היה, לא ידעו איך להתמודד עם זה, כי בדרך כלל, אה, הפרס בהליטיירה[?] היה את הצל שליחות, לא צל שליחות, זה היה-

48:21 דובר 3 לישיבות

48:22 דובר 2 ...המקל והגזר.

48:23 דובר 3 כן.

48:24 דובר 2 אנחנו בכלל לא אמרנו אנחנו לא רוצים. אז בהתחלה קראו לנו ואמרו לנו שאנחנו לא יכולים ללמוד ב-711, אנחנו צריכים ללמוד בחובב בית הירש[?]. אמרנו בסדר, לומד בחובב בית הירש[?]. אז דוד רסקין קרא לנו ואמר לנו שהוא רוצה שנלך לשליחות באושן פארקוויי. אמרנו תהיו פה באזור, אבל הצבנו תנאים. אמרנו לו שאנחנו רוצים שיעור של רבי יואל כל שבוע ושיעור של הרב פיקארסקי.

48:46 דובר 3 שבאושן פארקוויי כבר קיבלו בעבר.

48:47 דובר 2 אז קיבלנו. קיבלנו את זה. קיבלנווו, רבי יואל היה מגיע פעם בשבוע לתת לנו שיעור והרב פיקארסקי היה מגיע לתת לנו שיעור ובני גלעדי. אה, היינו שישה בחורים מגיע. אה, הייתי לוקח כל פעם את רבי יואל, אה, היה לו שיעור בבורו פארק ביום חמישי. אני הייתי מגיע, לוקח אותו לשיעור ואחרי זה מביא אותו אלינו. זאת אומרת, סליחה, הייתי מביא אותו אלינו ואחרי זה הוא היה הולך לשיעור בבורו פארק. אה, גם הייתה חוויה מיוחדת לנסוע איתו, לשמוע אותו, אבל, אה, אה, אז באותה-- כאילו התחלנו באושן פארקוויי ו-- סליחה, באושן פארקוויי, ואז כל יום היה לנו, היינו צריכים, היינו נוסעים 711. היום הרבי נסע לאוהל, יש שיחה, היום יש, אה, אז כל יום היה סיפור אחר והיינו כל, כל הזמן על הקו. אבל, אה, עד חופשה היינו עוד היינו שם וזהו. אחרי זה, אחרי זה לא חזרנו כבר.

49:37 דובר 3 כאילו נשארתם ב-711.

49:38 דובר 2 נשארנו ב-711. היה בבתי-- בסוכות בנובמבר. זה היה-- אני הצלחתי לקבל אז היו, היו, היו נותנים, הם מחלקים מספרים בשביל האולם של הרבי, אז הצלחתי לקבל איזה מספר ככה להיות מהראשונים שאני אוכל גם, גם לברך וגם אחרי זה להתפלל עם הרבי במניין. הגעתי ל-- ככה באיזה שמונה וחצי, משהו כזה, אולי קצת רבע לתשע הגעתי ואני רואה תור ארוך. ניגשתי, אמרתי להם יש לי מספר מוקדם. אנשים אמרו לי אין בעיה, אתה יכול ללכת. הבנתי, משהו הרגשתי ש שהוא שונה פה. ואז, אה, מישהו אמר לי הרבי עומד שם. שמעתי את זה, רצתי מהר לסוף התור ועמדתי שם. אה, אני חושב שזה היה אחד מהמעמדים הכי מיוחדים, כי תראה, אתה עובר בדולרים אז אתה עובר שנייה, אתה לא צריך להגיד כלום. פה אתה עומד, אתה, הרבי צריך לשמוע אותך אומר שתי ברכות. עכשיו אתה מצד אחד לא רוצה לעכב את הרבי, אתה רוצה להגיד מהר ומצד שני הרבי מקשיב לך. אתה לא יכול לבלוע את המילים. אז איזה כמה שניות שהרבי עומד ומסתכל עליך, זה היה אחד המעמדים הכי, הכי מפחידים והכי מיוח-- הכי מיוחדים שהיו לנו כש-- בתקופה הזו. כי-

50:53 דובר 3 זה גם פעם יחידה כמעט כוין יכול[?], כמעט שהרבי עומד ולא עושה כלום.

50:57 דובר 2 עומד ומסתכל עליך. ממש שומע.

50:58 דובר 3 דולרים הוא מחלק.

50:59 דובר 2 בדיוק. ואז אתה עובר ואתה לא חייב להיות אקטיבי. כן. פה אתה צריך להיות אקטיבי והרבי מסתכל עליך. אז זה באמת היה אחד הרגעים הכי מיוחדים, אבל מאוד, מאוד מפחיד, כי אתה יודע, אתה צריך להסתכל בסידור, להגיד שתי ברכות זה... אחרי זה התפילה הייתה בשלוש, התחילו שחרית, היה אז ההללו שהרבי אז עודד וממש במשך תקופה, זמן ארוך, אה.

51:32 דובר 3 טלית אז, הטלית אז גם היה. אני זוכר כי הייתי אז ילד.

51:37 דובר 2 שמה?

51:38 דובר 3 ביום הראשון וביום השני הטלית.

51:40 דובר 2 אה, שכל הזמן נפלה. כן.

51:42 דובר 3 יכלו להרים אותי, החזיקו אותי, כמעט נפלה ו-

51:44 דובר 2 כן, כן, כן.

51:46 דובר 3 אני זוכר ש-770 היה עד, עד, עד שא-- אני לא הייתי מאלה שבירכתי כי כבר הייתי אחרי בר מצווה, אבל, אה-

51:54 דובר 2 היית כבר אחרי בר מצווה?

51:55 דובר 3 הייתי אחרי בר מצווה, חודש אחרי.

51:56 דובר 2 אז כן בירכת.

51:56 דובר 3 כן, בירכתי, אבל לא הייתי מאלה שנשארו להסתכל בסוכה, להציץ. הרי בקושי יכלו לראות.

52:00 דובר 2 כן.

52:01 דובר 3 אז הייתי ב-770. שאנשים הרגישו כאן משהו לא מובן, כאילו.

52:06 דובר 2 עד שלוש.

52:09 דובר 3 בטח.

52:09 דובר 2 כן.

52:11 דובר 3 זה היה קהל גדול גם.

52:13 דובר 2 מאוד גדול.

52:13 דובר 3 בייס.

52:14 דובר 2 כן, כן.

52:14 דובר 3 קהל.

52:17 דובר 2 כן.

52:17 דובר 3 כי התחיל גם קודם שהיה את הדולרים. אני זוכר שלייבלי יורד מוכרת[?] כיפור, כיפור היה יום רביעי, חמישי. אחרי, אחרי, אחרי כרסל[?], אחי התחתן באותו יום, כשאיציק התחתן עם דן-

52:30 דובר 2 הייתה גם חתונה.

52:32 דובר 3 לייבלי, דווקא כשהרבי אמר שכל הילדים יעברו בדולרים, רק ילדים.

52:37 דובר 2 מה זוכר-

52:38 דובר 3 אני זוכר כשלייבלי הגיע, אני הייתי כבר אחרי בר מצווה אז לא עברתי, אבל אחי קיבל סידור. מה ese[?] אני לא נכנסתי. זה כמו שהזכרתי עכשיו, גורמים ל-

52:48 דובר 2 כן, הווה אומר-

52:49 דובר 3 שני הדברים, אחים שלי חינכו אותי לא לעבור בכל דולרים ואז גם לסידור לא להיכנס. מהדמות טוני[?] משפחת סונקין, שני הילדים הצעירים שלהם נכנסו. הרבי נתן לאחי סידור ומיד יצא לחלוקה של הילדים. גם היה דבר מפתיע, רק ילדים, רק ילדים עד בר מצווה.

53:07 דובר 2 זה הרב חילק אז דולרים רק לילדים?

53:09 דובר 3 במקום של הדולרים רגיל רק ל-- ואז הוא נסע לאוהל. הגיע מאוהל באמצע החופה של...

53:18 דובר 2 וואו. תראה, אני באותה, באותה תקופה באמת היה הרבה דיונים כן לעבור דולרים, לא לעבור דולרים. אה, היום כשאני מסתכל אני, אני שמח על כל פעם שעברתי, כי תשמע, אני יוצא, הרבה פעמים אנשים מבקשים ממני דולרים, אבל אני, אני נותן דולר. כשאני אומר לאנשים תראה, זה דולר שהרבי נתן לי ביד. מאוד קשה לי לשחרר את זה. אני נותן לך את זה אם אתה לוקח על עצמך משהו שבאמת קשה לך. ואנשים, היה לי שבוע שעבר, חיתנתי זוג בבנגקוק והיה לי הבחור פתאום אחרי השבע ברכות, לא דתי בכלל, יש לו חברה שם. אחרי השבע ברכות הוא אומר לי, "הרב, תדע מה החלום שלי? שיהיה לי דולר של הרבי." אמרתי, "וואו." אז אמרתי לו, "תגיד, אתה שומר שבת?" הוא אמר לי, "לא, אבל אם אתה נותן לי דולר של הרבי אני מתחיל לשמור שבת."

54:09 דובר 3 באמת.

54:10 דובר 2 אוקיי. המשכנו את השיחה. הלכתי, אמרתי לו, "מתי, באיזה תאריך נולדת?" רצתי מהר, מצאתי איזה דולר שהרבי נתן לי יומיים לפני היום הולדת שלו ואז חזרתי ואמרתי לו, "תקשיב, יש לי דולר שהרבי נתן לי חמש שנים לפני שנולדת. יש ארבעים שנה שמרתי את זה אצלי בשביל הרגע הזה. אני הולך לתת לך דולר שקשה לי להשתחרר ממנו, אבל אתה..." הוא אומר לי, "הרב, אני בן אדם טוטאלי. אני מבטיח לך שאני מתחיל לשמור שבת." הוא אומר, "כל העובדים שלי ישבו שם." אומר להם, "מהיום אתם לא מצלצלים אליי. אני בלי טלפון בשבת." זהו, הוא כתב לי לפני יום, זה היה יום חמישי שעבר.

54:39 דובר 3 וואו.

54:40 דובר 2 לפני יומיים הוא כתב לי, "תדע הרב, זו הייתה שבת ראשונה ששמרנו. כל כך התענגנו, היה כל כך טוב." אז אני, אני אומר תודה להשם על כל דולר שיש לי, כי אחרת יש היום דולרים שמסתובבים. אתה אומר לבן אדם, הרבי נתן לי את הדולר ביד, אבל אני נותן לך. וכבר כמה וכמה שומרים שבת בזכות זה, יודעים ש-- החלטות מאוד מאוד רציניות. אז... אבל בתור בחור זה היה באמת, לפעמים היו הרבה שהיו אומרים לי, "אה, למה?" לא עברתי כמובן כל פעם, אבל כשהרבי-

55:09 דובר 3 מתי עברת?

55:11 דובר 2 אני עברתי אחרי שיחות, הייתי כן עובר, ובימי ראשון-

55:15 דובר 3 באמת עברת.

55:16 דובר 2 כן. ובימי ראשון, כשהיה, כשהיה איזה-- טוב, כמובן, יום הולדת וכאלה. פעם לפעם הייתי עובר. לפעמים עברתי עם אבא שלי ועם אמא שלי, אבל...

55:30 דובר 3 גם הבאת אנשים, לפי--

55:32 דובר 2 מה זה? כן, כמובן. כשהבאתי אנשים אז ברור שעברתי איתם. כן.

55:36 דובר 3 הרבה בחורים מביאים אנשים?

55:39 דובר 2 אני חושב שכן. היה, היה תקופה שהיה שם, היה בחור אברך היום שמעון נויכפקס[?]. אתה יודע מי זה? אז הוא היה מביא רבנים לרבי. זה היה תקופה שהיה לי רכב והייתי נוסע איתו להביא את הרבנים. אז הייתי עובר איתם ביחד.

55:56 דובר 3 מי למשל? אתה זוכר ככה?

55:58 דובר 2 רב מנשה קוטן[?]. אה, רבה... איך קראו לו? ה...

56:03 דובר 3 אורי צינר.

56:04 דובר 2 אורי צינר.

56:05 דובר 3 כן.

56:05 דובר 2 כן, כן. נתי גר, נתי גבריאל.

56:10 דובר 3 גבריאל צינר.

56:11 דובר 2 צינר.

56:11 דובר 3 השאלת אותו?

56:13 דובר 2 כן, כן.

56:14 דובר 3 דיברו משהו בחזרה?

56:15 דובר 2 כן, הרבה פעמים, כן. אז שוב, אני הייתי בחור צעיר, אני לא, לא היה חייב לדבר איתם, אבל תמיד היו יוצאים בהתפעלות גדולה ותמיד ב-- אבל, אה, זה יצא לי כמה פעמים ללכת ולהביא אנשים, אז גם הייתי עובר בשביל לראות. אבל...

56:33 דובר 3 הנסתר מהחלק הזה זה לא היה ברור-- אפילו שמה שרואים בפנימי וכל שכן לא תמיד מה שיכולים להבין, אה, מה נוצר מזה. לפעמים אתה רואה שהרבי, הרבי עצמו אומר דברים שאתה, שהבן אדם לא מבין, לפעמים אתה אחר כך שומע את התוצאות של הדברים. נראה לי שרוב הגלוי על הנסתר, רוב הנסתר על הגלוי ב...

56:57 דובר 2 אני אחד הדברים ש-ש-שגרמו לי כבר מאז להתפעל והיום אני עוד יותר מסתכל על זה. אתה רואה אנשים שעוברים ליד הרבי והרבי, הרי כל אחד שאומר לרבי משהו שהוא עשה, תמיד הרבי, יש לו המון "הראיתי למשה", יש לו "משה ראית את הארבעים", הרבי תובע. אתה רואה אנשים יוצאים מהרבי, "אתה יודע מה הרבי ביקש ממני? לעשות עוד יותר." באופן טבעי אתה צריך, "לא, עשיתי. תגיד, תן לי איזו מילה טובה, ת--", וזה, זה חוש מיוחד ש-- להצליח לגרום לבן אדם לקבל מצד אחד ת-- אתה צריך לעשות יותר ומצד שני-

57:29 דובר 3 מרגיש את זה כעידוד ולא כ-

57:30 דובר 2 בדיוק.

57:31 דובר 3 לא כ-- שאתה-

57:32 דובר 2 כי זה באמת, זה לא שהרבי אומר לך "אתה בלתי מספיק". הרבי אומר לך, "אני מאמין בך יותר ממה שאתה מאמין בעצמך. אתה חושב שזה הגבול שלך? אני יודע שאתה יכול הרבה יותר מזה." אז כל אחד רוצה להרגיש שהוא יכול הרבה יותר. אבל, אה, כשהרבי אמר את זה, זה היה בצורה...

57:56 דובר 3 שאלה אישית, אתה לא חייב לענות. אחרי כזה דבר שאבא נפטר, לא נותנים, כותבים לרבי משהו? כתבת לרבי? יש איזו הרגשה כאילו שבין כה הרבי יודע.

58:07 דובר 2 לא, אני לא חושב שכתבתי לרבי. אני... לא, אני לא. תשמע, לא היה לי תלונות. לא.

58:18 דובר 3 הרבי רצה לבדוק שהגעת אחרי זה לדבר על משהו איתו.

58:22 דובר 2 לא, אני לא זוכר. לא חושב שהיה משהו מיוחד. לא.

58:28 דובר 3 איך סידים הרבה בזה? מישהו מבחוץ היה צריך ל...

58:31 דובר 2 אני לא קיבלתי יותר מדי עידודים או משהו כזה. בסדר.

58:37 דובר 3 מה לך יותר עידוד מהשליחות?

58:39 דובר 2 ברור, אני מקבל, אני מקבל את הרבי כל יום. אני אומר בתור בחור זה לא, כמו שאמרתי, הרבי לא היה נותן לי הוראות ו...

58:46 דובר 3 לא, זה מה שמיוחד בזה שאני דווקא כל כך שמח מהפודקאסט, כאילו אלפיים... אנחנו מרגישים היום כולנו לצערנו עוד לא רואים ולא חווים. גם, גם בשנות ההוא הקשר היה הוא ע-- במובן מסוים הוא עצמי. זאת אומרת הוא לא-

59:04 דובר 2 ממש.

59:05 דובר 3 זה שאני רוצה, זו הנקודה שאני רוצה כאילו-

59:07 דובר 2 כן, כן. תשמע, אתה היית שם וחיית את הרבי ו-ו-וראית את הרבי ובאמת השתדלנו להשתתף בתפילות ובהתוועדויות ובשיחות ו..., אבל עדיין היה את האינו ערוך. זאת אומרת שאתה ומצד שני הרגשת מאוד מאוד קרוב. אתה נמצא אצל הרבי. ו...

59:40 דובר 3 זוכר שבשעה דבריש י"ב[?], הרבי דיבר על שלמות הארץ. הייתי ילד, לא הבנתי, כאילו כמעט לא הבנתי יידיש. גם עמדתי די רחוק, ילד ישראלי בן שלוש עשרה שנה. לא, אבל פתאום נכנס את הרבי דיבר בקול. זה היה ס-- בדרך כלל בנומבייס[?] כבר לא שמעו מ... מדבר על, זה בריש זה היה, הרבי. הרגשת כאילו על אף שאתה ילד צעיר ועל אף שאתה עומד רחוק, פתאום הרבי משמיע אותו גם לך, כאילו זה היה כזה, אני זוכר את זה אחרי זה היה. ובסוף כאילו הברכה כאילו ברך אותנו. כאילו זה נשמע שגם אותה שמעתי.

1:00:25 דובר 2 סוף מה ברכה חיל.

1:00:27 דובר 3 כן, גם כשהרבי פתח את הסידור כזה. יש פבריקס[?] מיוחדים שאתה טעמת, חיית מהראייה והשמיעה. חוץ ממה שאתה לומד.

1:00:41 דובר 2 אז לא, לצערי אין, אין איזה. שוב אני מכל התקופה הזאת אצל הרבי יותר זוכר את הארומה אשר ת מאשר את היום מאשר את התכנים. כן, אבל. זה הרבה פעמים עולה לי לראש אם הייתי. אם זה היה תקופות כאלה כמו היום, שאני יכול באמת יותר להבין ויותר. אבל תשמע, זכינו כל כל יום שהיינו שם זה היה זכות גדולה. זה היה. אין לי ספק שזה תרם המון לכל מקום שאני נמצא היום. ותשמע, כשאתה נמצא בשליחות כל כך הרבה פעמים אתה נתקל ב. אתה יודע, יש את הדברים היפים שבדרך כלל עליהם כותבים לך, מספרים לך על אנשים שביום יום יש המון המון דברים שהם לא פשוטים. וכשאתה מגיע לרגעים כאלה, אתה יודע לעצום עיניים, להסתכל רגע מה הרבי מצפה ממני עכשיו ואתה יודע בדיוק מה אתה צריך לעשות. אתה יודע כשנופלים עליך אנשים אם שאתה עוזר להם ועוד יש להם, עוד זורקים עליך אבנים, עוד כועסים עליך ואתה שנייה אחת מדמיין את האישה שעוברת ליד הרבי ואומרת לו אמרת לי ככה בחלום או והרבי בסבלנות ובחיוך ועונה לכל אחד. אתה מבין מה הרבי מצפה ממך? אם אתה באמת רוצה להיות שליח אז אתה צריך להיות כמו ישראל[?]. אתה לא יכול לשחק עם זה. אז אין לי ספק שקיבלנו הרבה כוח מהתקופה הזאת. כל ה.

1:02:10 דובר 3 מהמלחמה היא הפשוטים כביכול.

1:02:12 דובר 2 כן, בדיוק. אני אומר בתור, בתור בחור. תראה, אין. יש בטוח בחורים, גם כאלה שהיו בגילי, שהיו באמת יותר יכולים לחזור אחרי זה על שיחה או באמת שמעו את התוכן.

1:02:25 דובר 3 או כותבי העיתונים.

1:02:26 דובר 2 כן, כן. אז אני גם. גם צריך לומר שתקופה חלק גדול מהשנים האלה שהייתי שם הייתי היה ראש בראש, במקום אחד ואני במקום אחר. אבל גם אחרי זה אני, אני לא יכול להגיד שהייתי מאלה שיכלו לחזור על השיחה אחרי ששמעתי אותה. אבל.

1:02:47 דובר 3 אבל דווקא בגלל זה הפוך. זה כאילו כן.

1:02:51 דובר 2 אתה יודע איך אמרו אצל חסידים שסיפרו שהיה פעם עגלון שבדרך חזור לקחו אותו איתם ונתנו לו לאכול שם מהפרינג[?], מהשאריות ומהכל, והיה איתם בדרך חזור. הם קולטים אותו מסתכל על הגלגלים במקום להסתכל על הדרך אמרו לו תסתכל על הדרך. הוא אמר להם תשמעו, אני רואה דבר מדהים. ככל שאני מכה את הסוס יותר הגלגלים מסתובבים יותר מהר. אמרו תראה מה זה, אפילו העגלון הזה, גם הוא יצא משהו. מאיזה חודש שהוא היה אצל הרבי. אז אני אומר אתה יודע כשאתה נמצא אצל הרבי, אין ספק שזה משפיע וזה. ואני בטוח שגם היום, גם היום כשנמצאים אצל הרבי זה להפך, דווקא דווקא העניין הזה שלכאורה לא, לא מה ששמעו מהרבי. ההימצאות בד' אמס של הרבי זה, זה שינה את החיים. אני חושב שזה היום. אין ספק שיש את זה גם היום.

1:03:40 דובר 3 או שכך לא יודע מי המקור, אבל פעם היה איזה בחור שכאילו לא רצה להיכנס ליחידות והרב פעם שאל את הנולה[?], הרי הייתה תקופה שהנולה[?] נכנסים כל עובד, רב ושר והרבי התבטא משהו שפשוט מתווך שמנחה במנחה פשוטה שאני אני רואה כמו שאני רואה ביחיד. זאת אומרת, זה מה שאני רוצה לשמוע ממך. לא רוצה שגם הבחורים זה ככה. באיזשהו מקום ההרגשה שהייתם, שהרבי נכנס למינכם זה הרגשת קשר.

1:04:11 דובר 2 תשמע, אבל כמו שאמרתי אני באמת בכל התקופה הזאת מאודמאוד השתדלתי לא לפספס תפילות ולא לפספס הזדמנויות ו-ו-ואז כן, זה לא היה, לא היה, לא היה לי סיפורים אה וואו של אבל היום יום הזה זה-

1:04:27 דובר 3 דרך הטבע שתמיד אומרים ש-ש-כשקהילה מתפתחת, ככל שיש יותר אנשים אז אנשים מרגישים פחות קשר אישי. תארים את, את, מצד הרבי וככה זה הקשר היה.

1:04:38 דובר 2 שהרגישו.

1:04:38 דובר 3 מצד הרבי זה לא חידוש כי אנחנו לא בפודקאסט נותנים תארים על זה שחסידים הרגישו ככה.

1:04:43 דובר 2 ממש, ממש.

1:04:44 דובר 3 חסידים הרגישו שזה שבאו טיש של חמשת אלפים זה אותו טיש של חופים[?]. זה, זה מה שאני רוצה לומר. אבל לא טיש אפילו אותו חשוון מיירי[?] פשוט.

1:04:54 דובר 2 כן, לגמרי, לגמרי הרגישו. תראה, ברור שהיו תקופות, בוא נגיד אם זה היה בקיץ שהרבה אנשים נסעו והיה לך פרינגלס[?] ככה שבעים, שלושתרבי עירק[?], זה הייתה הרגשה כזו וואו, ממש נשארנו לבד עם הרבי.

1:05:10 דובר 3 גם יותר נוח ונגש מצד אחד.

1:05:12 דובר 2 זה, זה כמובן, אבל גם ההרגשה הייתה כאילו וואו, אנחנו לבד עם הרבי פה. לבד. אלף איש, אלא אלף ושמונה מאות איש. אבל, אבל, אבל גם כשהיה מלא, גם כשהיו כמויות של אנשים, ברור שכל אחד הרגיש את הקשר האישי שלו לרבי. זה.

1:05:34 דובר 3 שבקרוב אנחנו נחזור ונחיה ונראה.

1:05:37 דובר 2 אמן. בעזרת השם.

1:05:38 דובר 3 גאולה. ובינתיים ממשיכים לקבל מהשליחות, מהעשייה. כל אחד בה מה שהוא עושה ו...

1:05:48 דובר 2 אין ספק שמרגישים את הרבי בשליחות. אני מאמין גם שאם אתה לא באמת חי עם הרבי אתה לא יכול, אתה לא יכול לחיות את השליחות ביום יום. תשמע, כמו שאמרתי קודם, שליחות זה, זה באמת זה דבר מדהים. ולשבת עם מאות אנשים בשבת זה תענוג. אבל זה לא רק זה. יש שם, יש גם את הרגעים שהם פחות נוצצים ופחות, וכשאתה באמת זוכר וכל הזמן מזכיר לעצמך מה, איך הרבי היה מתייחס במצב כזה, איך הרבי היה, מה הרבי היה מצפה ממני במצב כזה. אתה יודע ברור מה הרבי היה אומר לך אם היית שואל שאלה כזו. אז זה נותן לך את ה, את הכוח ואת התשובה לכל, לכל שאלה שמגיעה אליך. ו...

1:06:35 דובר 3 ואיך אמרת שפתחת שהרבי מה להביא לך? בריתי עשוקס [?], נכון?

1:06:39 דובר 2 גרסא עשוקס [?].

1:06:40 דובר 3 גרסא עשוקס [?]. שיהיה בהשגות גדולות.

1:06:42 דובר 2 כן, אין ספק.

1:06:44 דובר 3 גם בשליחות וגם בעשייה.

1:06:46 דובר 2 בעזרת השם.

1:06:46 דובר 3 את הרבי בקרוב ממש שיהיה כוח גדול.

1:06:48 דובר 2 אמן. שיהיה כוח גדול רב נחמיה. אני מתגעגע כבר לראות את הרבי איתנו בעזרת השם.

1:06:54 דובר 3 אמן.