לבנימין אמר • פרק 9: הרב יצחק אלישביץ על הסוגיה הבוערת של הקדמת גיל הנישואין בחב"ד

המראיין: שלום רב לכם, אנחנו בפרק פודקאסט חדש, ועמנו היום אורח מיוחד - הרב יצחק אלישביץ מקריית גת. ברוך הבא.

האורח: שלום עליכם.

המראיין: אנחנו נדרשים היום לסוגיה מאוד בוערת, מאוד ספציפית, מאוד נוגעת לכל מי שנמצא בסוגיה הזאת, ומי שלא נמצא בה - נמצא בה כשהוא רק מגיע לגיל הזה. אנחנו מדברים על סוגיית גיל השידוכים בחב"ד. אני רוצה לפתוח בשאלה: מה פתאום יהודי כמוך - יהודי שכמו שאני זוכר, משפיע הרבה שנים, מרביץ תורה לנערים בישיבה בקריית גת - נדרש לסוגיה כל כך אקוטית, ומנסה להילחם שנים נגד הזרם? נדמה לי אמרת לי לפני כן, 21 שנים אתה כבר עסוק בזה. אולי אני אתחיל מהסוף: אתה לא מיואש אחרי שהדברים שלך לא נשמעים?

האורח: אם נתחיל מהסוף - הסוף הוא טוב. ברוך השם הדברים נשמעים, ויש התקדמות. עדיין לא כמו שצריך להיות, אבל ברוך השם יש התקדמות גדולה, גם במעשה בפועל וגם בהבנה של הדברים. גם אנשים מבינים היום הרבה דברים שלא הבינו פעם.

המראיין: אוקיי, אז בוא נתחיל ונפתח את הנושא בצורה מסודרת. הנה פתחנו, מה שנקרא, בנימה אופטימית. אז בוא ננסה להבין - מה פתאום יהודי קם בבוקר ומחליט: בוא אני אנסה לחנך את הציבור החב"די, להגיד להם רבותיי, לא טובה הדרך שבה אתם הולכים, הגיע הזמן להקדים את גיל הנישואים? איך נדרשת בכלל לסוגיה?

האורח: ההתחלה הייתה פשוטה. ברוך השם יש לי ילדים, הילדים הגדולים הגיעו קרוב לגיל השידוכים, ואני התחלתי להתעניין אצל החברים איך זה הולך, מה הסדר. אמרו לי: תגיד, מה יש לך, בן או בת? מי צריך להתעניין בשידוך? אמרתי: מה זה משנה? אמרו לי: אם יש לך בן אתה מסודר, ירוצו אחריך, יהיו לך הצעות אחרי הצעות, אתה לא צריך לעשות כלום, רק כמובן לבדוק. אבל אם מדובר על בת - יש בעיה גדולה.

אמרתי: למה? הרי כל בן צריך בת וכל בת צריכה בן, אז מה ההבדל, איפה כאן העניין? אז אמרו לי: אתה לא יודע, בחב"ד נולדות הרבה יותר בנות מאשר בנים, הרבה יותר. עשו לי ככה עם הידיים, כאילו להדגים לי כמה שזה הרבה, ממש הרבה בנות. טוב, אני שומע את זה פעם ראשונה, אין לי שום דבר לפרוך את זה, אומרים לי ככה - אז אולי זה ככה.

אבל התחלתי לחשוב, התחלתי להתעסק עם השידוכים, ואז יש כזה דבר שלפעמים נופל לאדם איזה רעיון, איזו מחשבה. זה לא היה נראה לי שיש יותר בנות מאשר בנים, זה היה נשמע לי מוזר, מופרך.

המראיין: כן.

האורח: זה לא התיישב אצלי בתוך הראש. ואז אני ישבתי יום אחד - אני אז בישיבה קטנה קריית גת - ישבתי שם יום אחד בשבת, זה היה, אני זוכר, אחרי התפילה, ואני חושב לעצמי מה קורה פה. ופתאום הבזיק לי רעיון, שהרעיון הזה הוא אמיתי, וזה פתרון לא רק לבעיות של שידוכים בחב"ד - לבעיות של שידוכים בכל המגזרים, הייתי אומר בכל העולם. אנחנו מדברים על הדתיים, על אנשים דתיים, אלה שהם חרדים, עליהם אנחנו מדברים.

בא לי רעיון. הרעיון הוא כזה: חשבתי שזה לא רק עניין של כמה נולדים, מי נולד יותר, בנים או בנות. ובדיעבד התברר, ברור בלי שום ספק, שבכל העולם יש כמו חוק שהקדוש ברוך הוא עשה בעולם, שעל כל 100 בנות נולדים 105 בנים.

המראיין: זאת אומרת יש יותר בנים מבנות.

האורח: בוודאי.

המראיין: בחב"ד?

האורח: בכל העולם. אין מה לבדוק בחב"ד, כי זה בכל ארץ, בכל מקום, בכל שנה. פשוט תן לזה... אני בודק את זה מדי פעם.

המראיין: איך אתה בודק את זה, באיזה אופן?

האורח: היום זה כלום, אתה שואל שאלה - כל אחד לוקח את המכשיר שלו, אחרי כמה שניות אומר לך: נכון, אתה צודק.

המראיין: היום זה בעזרת הבינה המלאכותית, אבל איך עשית את זה אז, כדי להגיע למסקנה הזאת?

האורח: אז היה לי שכן, איציק בלוי, הבן של יוסל בלוי, הוא היה שכן שלי כמה וכמה שנים - נזכיר אותו לטובה, כי הוא עזר לי, והוא ידע איך לחפש. יש כזה דבר, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הוא הביא לי נתונים, ואחרי זה גם הוא עזר לי להפיץ את הרעיונות שלי איזשהו זמן.

הנתונים הם ממש ברורים, בכל השנים. רק מה - אם מסתכלים בגיל יותר מבוגר, בגיל 40 או אפילו 35, כבר יש שוויון, כי תוחלת החיים של נשים יותר מאשר אצל הגברים. אם נכנסים למושב זקנים, לבית אבות, רואים שיש הרבה יותר נשים מאשר גברים.

המראיין: נשים יותר מאריכות ימים.

האורח: כן, יותר מאריכות ימים. אבל אם אנחנו מדברים על גיל צעיר, בגיל 20, אז מגיל 20 ועד גיל 24 כבר יש הבדל בין איך שנולדו לבין איך שהם בגיל 20. אם נולדים יש 105 בנים מול 100 בנות, בגיל 20 כבר יש 104 בנים מול 100 בנות. ככה לאט לאט זה משתנה, אבל זה חוק שהקדוש ברוך הוא עשה, זה חוק ביולוגי. לא יודע איך זה עובד, הקדוש ברוך הוא עשה שככה זה יהיה.

המראיין: אם ככה, למה אמרו לך אז שהמצב של הבנות הוא בבעיה?

האורח: יפה, אז מה העניין? אני ישבתי, כמו שאמרתי, עוד לפני שידעתי את המספרים, עוד לפני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עוד לא ידעתי - אבל בא לי רעיון. למה התעוררתי בכלל להתקשר לבן דוד שלי היקר, בנימין ליפקין, ולהגיד שאני רוצה קצת פרסום? כי לאחרונה, ב-ל' בסיוון, התגלגל לי דבר חדש - שיחה חדשה של הרבי.

המראיין: השנה, ב-ל' בסיוון?

האורח: כן, השנה ב-ל' בסיוון. לא סתם שיחה חדשה של הרבי, שיחה מוקלטת, אלא שיחה שהייתי אז אצל הרבי בתש"י. אני קבוצת תש"י [?], הייתי אצל הרבי, כולם שמעו את השיחה בכל העולם בשידורים, אלה שהיו במקום - ולא נקלט הדבר, לא נקלט. ועכשיו, מאיזו סיבה, ב-ל' בסיוון, פתאום נפגשתי שוב עם השיחה הזאת, ואולי בהמשך נדבר על זה.

אבל מה שאני רוצה להגיד - הרבי מתחיל את השיחה: יש כאלה שהם בעלי חשבון, ככה הרבי אומר. יש כזה דבר, חשבון - יש אנשים שאפילו כשאתה אומר להם חשבונות, זה לא נקלט אצלם בראש, החשבונות לא מדברים אליהם. לא יודע, הקדוש ברוך הוא זיכה אותי, בא לי רעיון של חשבון.

אמרתי לעצמי: רגע, רגע, הרי בחב"ד מתחתנים באותו זמן בערך. ככה זה היה - באותו זמן שבחור בן 24 התחתן עם בחורה בגיל 19, זה היה לכתחילה הנורמה. ככה זה טוב, זה מצוין.

המראיין: בחור בן 24, בחורה בת 19, למה זה מצוין?

האורח: לא יודע, אבל ככה זה היה, ככה זה. אם לא 24 אז 23, ואם לא בחורה בת 19 אז בחורה בת 20. אבל שלוש שנים הפרש בין הבחור לבחורה - זה היה דבר פשוט, רגיל. עכשיו מה קורה - ברוך השם בציבור החרדי יש תוספת בילודה כל שנה, יש עוד 4%, או בחוגים שמתחתנים צעירים יותר ומשתדלים להוליד כמה שיותר ילדים - יש אפילו 6% תוספת בילודה כל שנה.

אז אם יש הפרש של שלוש שנים, נגיד 4%, 4% כפול 3 זה 12%. זה אומר שיש 12 אחוז הפרש בין אלה שהם בגיל 23 לאלה שהם בגיל 20.

המראיין: חוץ מזה שנמחקים מחזורים - לאן הלך המחזור הזה? לאן הלכו השלוש שנים שבאמצע?

האורח: אבל נשווה רק - לא נחשוב מה היה באמצע, פשוט נשווה את הבחורים בני ה-23 לבחורות בנות ה-20, או את הבחורים בני ה-24 לבחורות בנות ה-19. יש פה הפרש של 12%, של 15%. ואז ה-4% שיש יותר בנים מאשר בנות - זה מתבטל, ועוד נשאר עודף של 8%, של 7%. ועוד שנה, ועוד שנה, ועוד שנה - זה כבר מתחיל להיות מורגש, כל כך מורגש, שכל אחד שרוצה שידוך לבת שלו אומרים לו: תשמע, אין הצעות. למה אין הצעות? אז מיד עולה בראש: כי יש הרבה בנות ואין הרבה בנים, לכן זה ככה. אבל מבחינה מתמטית זה פשוט לא נכון. לא דובים ולא יער.

המראיין: הבעיה נבעה רק מפער הגילאים הזה?

האורח: רק מזה. בוא נראה את זה - אצל הפוילישע ואצל הירושלמים, שמתחתנים בערך באותו גיל, יש בעיה הפוכה, יש קצת בעיה אצל הבנים. זה ידוע, כולם יודעים - יש כאלה חסידים...

המראיין: כל החסידים?

האורח: באופן כללי, חסידי גור, שמתחתנים בגיל 18 בערך, 18-19, משהו כזה. לא כל כך משנה באיזה גיל - תראה, העניין הוא כזה: אם מתחתנים בגיל צעיר, אז זה בערך אותו גיל. אם אחד מתחתן בגיל 24 והבחורה בגיל 18-19, כבר ההורים רוצים לשדך אותה מוקדם, במיוחד כשיודעים שאין שידוכים, אז זה נהיה הפרש גיל גדול. אבל אם הבחור מתחתן בגיל 19 - מה הוא ייקח, בחורה בת 15? אין כזה דבר, הוא לוקח בחורה באותו גיל.

ואז עובדה שנהיית קצת בעיה אצל הבנים אצלם, כי כיוון שנולדים יותר בנים והם לא יודעים לסדר את פער הגילאים הזה... יש מוסדות של שידוכים ששלחתי להם את החוברות שלי, את המידע הזה, יכול להיות שהם נעזרים בזה, אני לא יודע בדיוק, יכול להיות שיש כאלה שנעזרים בזה.

אבל ככה, זאת ההוכחה. אתה רואה שרק בחב"ד, אלה שמתחתנים... לא רק חב"ד, יש גם את החוגים של הכיפות הסרוגות, שגם אצלם יש הפרש גיל, בדרך כלל הבנים מתחתנים הרבה יותר מאוחר, אחרי הצבא, אחרי הכל.

המראיין: כמה שמתחתנים יותר מאוחר, נהיה הפרש גיל יותר גדול?

האורח: מישהו שמתחתן בגיל 40 יכול לקחת בחורה בת 30, נהיה 10 שנים הפרש. אבל מי שמתחתן בגיל 20, גם ההפרש יכול להיות יותר מזה. יצא לי, בשנת... בסוף שנות ה... ותחילת... בשנים ההן, יצא לי שבע פעמים להיות בשבתות בהדסה עין כרם, ביקור חולים, איזו סיבה שהייתי שם, רצוף שבע שבתות. ושם יש הרבה חרדים, כאלה שלא נשארים שם לשבת, באים...

במקום הזה, שמתאספים שם לסעודות, לתפילות, יש שם כל הזמן חרדים - מי זה? בעיקר בירושלים יש קצת חסידי חב"ד, יש הרבה ירושלמים, פוילישע חסידים. אז יצא לי הרבה לדבר איתם. אני שואל אותם: תגידו לי, מה - יש יותר בנים או בנות? הם מסתכלים עליי, אומרים: לא יודעים. הם לא שמעו כזה דבר אף פעם, שיש יותר בנות מאשר בנים.

אני שואל אותם: תגידו לי, מי יותר צעיר, מי יותר מבוגר בשידוכים - החתן או הכלה? עוד פעם מסתכלים עליי, ובערך חצי מהנשאלים אמרו שהם יותר צעירים מהאישה שלהם. התחתנו בגיל צעיר רגיל, בגיל 19, בגיל 20, והאישה טיפה יותר מבוגרת - דבר רגיל אצלם, דבר פשוט.

אז הנה שני הדברים האלה - זה הדברים שמהם בא הנזק הגדול הזה שיש. אם יש קהילה ששם יש בעיה לבנות, אז הסיבה היא שלא יודעים לסדר את הפרש הגיל. ולמה לא יודעים לסדר? כי מתחתנים בכזה גיל שנהיית בעיה. כשמתחתנים בגיל כמה שיותר מבוגר, זה מושך שיהיה הפרש גיל יותר גדול, זה מגדיל את הפרש הגיל.

המראיין: עכשיו, אם נהיה רגע פרקטיים - מה אתה מנסה לעשות? אתה מנסה לומר, רבותיי, תיפרדו מהסדר הזה שבו ישנם שלוש שנים בישיבה קטנה, עוד שלוש שנים בישיבה גדולה, עוד שנה בקבוצה - תחתכו איפשהו באיזה מקום, כי אתה רוצה שיקדימו כאן את גיל הנישואים. לאן אתה רוצה, לאן אתה חותר?

המראיין: אני חותר, אם אתה שואל אותי, אני חותר לגשת לדבר מכיוון חדש. היום כל הגישה אצל רבים - לא אגיד אצל כולם, רבים - איך זה, מה שהיה קודם, מה שהיה קודם...

המראיין: ממשיכים.

האורח: סדרי בראשית קוראים לזה. "סדרי בראשית" - לשנות סדרי בראשית. מה שהיה קודם, אני אומר, אל תיגש למה שהיה קודם. תיגש, תסתכל בשולחן ערוך, תסתכל בשיחות של הרבי, תבדוק טוב טוב מה הרבי אמר בכל השנים - גם בהתוועדויות, גם באגרות קודש, גם במענות קודש. אתה תגלה שהרבי והשולחן ערוך זה דבר אחד. מה כתוב בשולחן ערוך? בשולחן ערוך יש שלוש דרגות. דרגה אחת, אחת, זה מצווה מן המובחר.

מצווה מן המובחר זה כמו שהתחתנו הרבים. הרבי הצמח צדק התחתן בגיל 13, הרבי אפילו כותב אולי בגיל 12. הרבי מביא במכתב הראשון שמצאתי מהרבי - איגרת קי"ח בחלק א' - המכתב הראשון של הרבי בנושא של גילאים של שידוכים. הרבי מביא שם את כל השיטות עד גיל 18.

מה השיטות? שיטה אחת מגיל 13 - מצווה מן המובחר, כמו שכתוב בשולחן ערוך. אבל מה זה 13? יש דעה של רש"י שהכוונה להתחלה של ה-13, שגיל 12 זה נקרא "13". זה הרי הרבי מביא את זה במכתב. אז זה דבר אחד - מצווה מן המובחר. פעם נהגו ככה, הרבי מהר"ש התחתן בגיל 12.

המראיין: כן. לפני מאות שנים.

האורח: כן, כן, לא כל כך הרבה שנים. הרבי הרש"ב התחתן בגיל 14, והרבנית של הרבי הרש"ב מבוגרת ממנו בשנה ועשרה חודשים. למה? כשמתחתנים בגיל צעיר ככה זה הולך הרבה פעמים - אצל הרבים יש אפילו ממוצע, עשיתי, שיש יותר מקרים שהרבנית יותר מבוגרת. גם אצל הרבי זה כך.

המראיין: אבל הרבי עצמו התחתן בגיל מבוגר יותר.

האורח: הרבי עצמו, הרבי עצמו - מי שמדבר על הרבי עצמו, הוא יכול לדבר כמה שהוא רוצה, אבל להבין איזו הוכחה, איזו ראיה, איזה לימוד - פה צריכים לדעת שהרבי דיבר על זה במילים ברורות. מתי הרבי דיבר על זה במילים ברורות? הרבי מצא את ההזדמנות הכי מתאימה, כשהיה בן 25 שנה.

המראיין: י"ד כסלו.

האורח: י"ד כסלו, טוב, שי"ד כסלו לא הייתה אמורה להיות התוועדות. אז ר' פייני אלטהויז [?] דפק לרבי בדלת באמצע השבוע. הוא היה אצל הרבי, אמר לרבי שאבא שלו היה השדכן של החתונה והוא לא קיבל תשלום, ועכשיו הוא רוצה תשלום. אז הרבי אמר לו: מה אתה רוצה? אז הוא אמר לו: רוצה התוועדות בשבת. אז הרבי התוועד בשבת.

ועל מה הרבי דיבר? מי שמסתכל בשיחה מתחילתה ועד סופה, רואה שבה הרבי דיבר על העניין של נישואים ושידוכים. על זה הרבי דיבר - לא אאריך בזה כעת - כן, הרבי דיבר על ירידת הנשמה, שהנשמה השורש שלה בעצמות, אחר כך יש כל מיני דרגות, עד שמגיעים לעניין הגוף, שזה הנשמה כפי שהיא כבר מוכנה לרדת לעולם הזה.

ופה, בהתוועדות הזאת, הרבי אמר שהרביים - הרבי הריי"ץ והרבי הרש"ב המייסד - הנהיגו כך, הנהיגו בליובאוויטש שלא יהיה כמו בישיבות מתנגדיות שמתחתנים בגיל 25-30, אלא אחרי 20 יחפשו שידוך. זה דבר אחד. הרבי אמר דבר שני - הרבי אמר שהוא לא יכול להעריך בזה. הרי כולם ציפו שהרבי, אם הרבי רוצה משהו, אז הרבי יגיד את זה - פעם, פעם ועוד פעם. אם הרבי רוצה משהו, הרבי טובע אותו, הרבי לא אומר אותו פעם בשיחה אחת.

הרבי אמר: "אנוכי אינני יכול להעריך בזה, כי אצלי בעצמי לא היה חתונה בגיל 20". אז הרבי לא עשה מזה עניין שצריכים ללמוד ממנו, הרבי רק אמר שבגלל זה יש לו מגבלה, שהרבי לא יכול לדבר על זה. "אני גם לא התחתנתי" - אני כן, לא אומרים להבדיל, גם יהודי פשוט ורבי - לא אומרים להבדיל, אני יהודי פשוט, אבל לא התחתנתי בגיל 20, גם לא 21, גם לא 22, לא משנה מתי התחתנתי, זה לא סוד לאלה שיודעים, בכל זאת אני מדבר על זה כן, איש פשוט. אבל אצל הרבי יש לו את העניינים שלו, והרבי אמר ברור שבגלל שהוא לא התחתן בגיל 20, הוא לא יכול להעריך בזה.

יותר מזה, גם פה שהרבי אמר את זה, הוא לא אמר את זה בעצמו - הוא אמר את זה בשם הרבי הריי"ץ והרבי הרש"ב, שככה הם הנהיגו בליובאוויטש. אחרי זה הרבי סיפר סיפור מהרבי האמצעי, שכאשר הציעו לו שידוכים, אז הוא אמר שהוא רוצה את השידוך שהכי קרוב, כי הוא רוצה לשמוע את המאמרים של השידוך כמה שיותר מהר, שיהיה כמה שיותר מהר.

אז הרבי אמר - הוא דיבר לבחורים - "אתם לא בדרגה של הרבי האמצעי, אתם לא כל כך מונחים בחסידות, אבל שידוך אתם צריכים לעשות". יש כאלה שאומרים הבחור צריך קודם להתבשל ולהתבשל ולהתבשל עד שיגיע לדרגה גבוהה. אז קודם כל הרבי אמר לא ככה. הרבי אמר: לא, אתם לא כמו הרבי האמצעי, אתם לא כל כך מונחים בחסידות, אבל שידוך אתם צריכים לעשות. זה דבר אחד.

עוד דבר אחד - מי אמר שבחור שנהיה עוד שנה ועוד שנה...

המראיין: הוא אכן מתבשל?

האורח: אז הוא מתבשל לכיוון החיובי?

המראיין: אולי, אולי הוא רק מתקלקל בכלל. אתה אומר?

האורח: זה לא "אולי", כי חז"ל - מה שחז"ל אומרים, והרבי מציין לחז"ל האלה. יש איגרת של הרבי שהרבי כותב בה על מה לא צריכים להקפיד - איזה עניינים שוליים, חשבונות גימטריות של השמות. הרבי אומר: לא צריכים להקפיד על זה. מה כן צריכים להקפיד - בן 18 לחופה, מהמאמר חז"ל הידוע, והרבי מציין לקידושין כ"ט עמוד ב', ועוד מראה מקום. והרבי אומר: יש עוד מאמר חז"ל. מה כתוב שם? כתוב שם דברים נוראים, כל מי שיודע - כתוב שם שהקדוש ברוך הוא מחכה לאדם עד גיל 20, ואם הוא לא מתחתן, אז הקדוש ברוך הוא אומר איזה דבר כזה - כמו שיודעים מה הקדוש ברוך הוא אומר. כתוב שם גם כן שרב הונא אומר שמי שהגיע לגיל 20 שנה ולא נשא אישה, כל ימיו בהרהור עבירה.

דברים מאוד מחייבים, בלי ספק, ובכל זאת... נכון, השיחה הזאת חשובה, במקום המונח גם האיגרות האלה שאתה מצביע עליהן, אבל הסדרים אצל הרבי היו, במשך כל השנים, בחורים ניסו לקבוצה, חזרו לעוד שנה ולעוד שנה, וקיבלו תשובות מהרבי, קיבלו עידוד. הרבי לא אמר להם "מה אתם עושים פה? עכשיו לכו להתחתן". איך אתה מתמודד עם זה, עם התופעה הזאת שהלכה וצברה תאוצה? זה לא אנשים שאחרי הגלות הזו החליטו לתת לעצמם דרור, "בוא נתחיל להתחתן מתי שבא לנו" - כל השנים בחורים כסדר עשו את זה. אז אתה אומר בוא ניפרד מסדרי בראשית, אבל סדרי בראשית האלה היה להם על מה שיסמוכו. ועל מה שיסמוכו - זה לא דברים שמחים. על מה שיסמוכו - זה הצרות שהיו לעם ישראל, זה הכל מבוסס על צרות של עם ישראל. כבר כאשר הרבי הרש"ב ייסד את ישיבת תומכי תמימים, היה חורבן ברחוב היהודי, בכל העיירות איפה שהיה חב"ד בפולין. זה לא היה...

כלומר?

האורח: כלומר, שכאשר בחורים רצו להשתדך, היה קושי גדול למצוא בנות יראות שמים. שמעתי - הייתי לפני שלוש שנים לביקור מיוחד אצל הרבי, במשך כחודש שלם, בסוף תמוז, חצי אב וחצי אלול, שם דיברתי עם כמה יהודים חשובים. אחד מהם, הרב נחמן שפירא, אמר לי בשם סבא שלו, הרב פרץ מוצקין, שבחורים בליובאוויטש היו לוקחים שידוכים של בדיעבד.

כי?

כי לא היו בנות יראות שמים.

לא, לא... כן, לא היה, לא היה.

כי הבנות אז לא התחנכו, אני חושב, יצאו... לא עלינו, היה חורבן. האבות היו עובדים, נשארים לעבוד בעבודה, והבנות יצאו...

כמה שהיה חורבן גדול אצל הבנים, לא עלינו, החורבן אצל הבנות כנראה היה - זה לא היה אותו דבר, היה יותר גדול.

המראיין: איך זה מתקשר לסוגיה שלנו?

האורח: ולכן כדי שהבחור יתחתן, לקח לו יותר זמן.

המראיין: אתה אומר, כן עסקו בזה מוקדם, רק לקח זמן.

האורח: ידעו מהדור הקודם שמתחתנים הכי מאוחר בגיל 20. גיל 20 תמיד בעם ישראל זה היה הזמן הכי אחרון שאפשר להתחתן, כי ככה זה על פי שולחן ערוך. התחלתי קודם להגיד, לא סיימתי: גיל 13-12 זה מצווה מן המובחר, 18 זה מצווה, 20 זה חיוב גמור. בשום אופן, אומר המחבר, לא יעבור גיל 20 בלא אישה - בשום אופן לא. ואם הוא כן הגיע לזה, אז צריך ממש למהר לחפש את השידוך, להתחתן כמה שיותר מהר. וככה היה בעם ישראל כל השנים, כי זו הלכה מפורשת - זו גמרא, זו משנה, אלו הלכות, ואין בזה שום מחלוקת כלל, כולם מסכימים לזה.

המראיין: יש בן עזאי, יש יוצא מן הכלל.

האורח: בן עזאי, כן, בן עזאי - זה כתוב כך, שולחן ערוך: אדם שאין יצרו מתגבר עליו... כמה כאלה יש היום, בגיל 20, שיצרם לא מתגבר עליהם? זניח, זניח. עוד תנאי יש - גם אם בן אדם כמו בן עזאי שלא נשא אישה, אם הייתה לו אפשרות אחרי החתונה להמשיך ללמוד תורה, היה מחויב להתחתן. אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון אומר כך. יש הרבי שמואל שאומר שלא, הוא אומר שבן עזאי זה משהו מיוחד, ואפילו אם תהיה לו פרנסה עדיין הוא לא חייב להתחתן.

אדמו"ר הזקן מביא שתי הוכחות שזה לא כך. בקונטרס אחרון הוא אומר: במה ייפטר? זו מצוות השכר הכי גדולה שיש - פרו ורבו, איך הוא ייפטר מזה? אז הרבי אומר - אדמו"ר הזקן אומר בקונטרס האחרון - שגם בן עזאי, אם הייתה לו אפשרות ללמוד תורה אחרי החתונה, היה חייב להתחתן. היום, כשיש בחור שיש חשש שאין לו יצר הרע - חשש, כי הוא לומד תורה כל היום, מתפלל, בחור חסידי - האם הוא לא יוכל למצוא שידוך שבה יוכל ללמוד עוד כמה שנים תורה?

בוודאי שהוא ימצא את זה. כלומר, על פי הלכה - ועכשיו מה שאני אומר זה לא אני אומר, זה הרבי כותב את זה באיגרות. יש איגרות ששאלו את הרבי, אלה ששייכים לזה, אלה שלא היו שייכים לזה שחשבו שגיל 24 [?] זה הגיל הראשון שאפשר - לא שאלו את הרבי, אבל אלה הירושלמים שאלו, אז יש כמה איגרות מהרבי ששאלו את הרבי, והרבי אומר להם את כל הדברים האלה. כל מה שאני אומר, זה הכל כתוב באיגרות של הרבי.

המראיין: זה לא, זה לא, זה לא כמו שאם אתה שואל, אז אז תקבל תשובה - אם זה מציק לך, אם אתה לא נוח על דעתך, אז תדע לך. נכון, נכון, אבל זה לא שהרבי... אני מנסה לשאול אם זה לא ככה. עוד לא סיימנו את מה שהתחלנו קודם - אז בליובאוויטש כבר היה בעיה בתומכי תמימים. מה היה אחר כך? מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, לא עלינו, השואה רחמנא ליצלן. זה בכל החוגים, זה כבר בכל החוגים.

האורח: הקומוניסטים - זה לא היה בכל החוגים. הקומוניסטים, המהפכה הקומוניסטית, שפשוט נלחמו בכל סממן יהודי ולקחו מאנשים בכוח את האמונה - זה היה רק ברוסיה.

המראיין: אוקיי.

האורח: וכל זה היו צריכים להילחם בו, אז פשוט נהיה - התנאים גרמו לכך שגיל הנישואים נהיה פשוט הזוי. הזוי, אני לא רוצה, לא רוצה להגיד, אני מדבר...

המראיין: זאת יצירה חב"דית? אני סתם, מעניין אותי - אתה כל הזמן מדבר על חב"ד, מה לגבי הליטאים, הפולנים, החסידים - באיזה שנים הם היו מתחתנים?

האורח: אני לא כל כך עוקב, אני לא יכול לתת לך מידע כי אני לא כל כך עוקב אצל הליטאים. אבל אצלם ודאי - הרבי אמר שאצלם, גם לפני המלחמה, הייתה להם שיטה כזאת שצריכים ללמוד תורה כמו בן עזאי, ולכן היו מתחתנים בגיל מבוגר יותר - ככה הרבי אומר, אצלם זה היה שיטה, אצלם זה היה לכתחילה.

אספר לך סיפור. התחלתי קודם - שהייתי שבע שבתות, הייתי בדז'ניק [?] באחד השבתות, פגשתי את הרב הגאון הרב ברוך מרדכי אזרחי. הוא היה על כיסא גלגלים, הוא סבל מהלב, כמו שיודעים, הרבה שנים, ומדי פעם היה מתעלף. אז בדיוק הייתי שם כשהוא היה, ניגשתי אליו, שאלתי אם אפשר - דיברתי איתו ביידיש - קודם שאלתי אם אפשר לשאול שאלה, אולי הוא לא ירצה. הוא אמר לי: כן, אתה יכול לשאול. אז שאלתי אותו: באיזה גיל בחור צריך להתחתן?

האורח: הוא התחיל להתרגש מזה, כל כך התרגש. הוא היה כל כך אוהב אותי, בא אליי, חיבק אותי, נישק אותי, ואמר לי: "הרבי שופך ברכות" - רבי גיסט ברכות, אָדער וויפיל ברכות [?] - לא יודע בדיוק מה הוא אמר. פשוט אם אנחנו מסתכלים ומתבוננים במה שהרבי אמר - הרבי אמר את זה ככה בהבלעה, ובא בטענות למשפיע, בגלל שיש לו הרבה תלמידים והוא לא מטפל באף אחד. ואז הרבי המשיך בעניין אחר, וזה לא נקלט. אבל כשאתה עושה את זה בהילוך איתי, אתה חוזר לדברים, אתה עושה תמליל - הרבי אומר ברכה לכל בחור, לא משהו אחר.

הרבי לא אומר שתי אפשרויות - שהכי הרבה מתחתנים הכי מאוחר בגיל 20, ובגיל 22-23 יש לו אישה ובני בית. עכשיו הרבי הקדים, התחיל את זה - יש כאלה שהם בעלי חשבון, "בוא נעשה חשבון, בוא נעשה חשבון" - לא, מה שהיה פעם, אני לא אוהב לדבר על מה שהיה פעם. יש היום בערך בחב"ד יותר מאלף בחורים בארץ ישראל, וזה לא רק בארץ ישראל, יש...

המראיין: בגיל מסוים?

האורח: בגיל 20.

המראיין: בגיל 20?

האורח: גיל 20.

המראיין: למעלה מאלף בחורים אתה אומר? כן?

האורח: כן, כן, הייתי אומר אפילו 2000, אני לא יודע, בוא לא נספור, בלי עין הרע, אבל מדובר על מאות, וגם יותר ממאות. אם הברכה של הרבי תיוושם בעזרת השם, פשוט ההורים ישמעו כזה דבר, הבחורים ישמעו כזה דבר, המנהלים, הישיבות ישמעו כזה דבר - הרבי נותן ברכה.

המראיין: שאלת קודם איך משנים את הסדר.

האורח: בסדר, פשוט באים מכיוון אחר. פה ניגש מכיוון אחר.

המראיין: מה הכיוון, מבחינה פרקטית?

האורח: כן, צריך להיות פרקטי. אם אתה רוצה לשנות... עוד מעט אני אספר לך סיפור מרב וישצקי, אתה תזכיר לי את הסיפור.

המראיין: אני אזכיר לך. אני כן רוצה לנסות להיות פרקטי - אם אתה רוצה להביא לזה שבגיל 20, עוד מעט... עוד מעט חבר'ה מגיעים לחתונה, אפילו לא רק לשידוכים.

האורח: יש לי משהו פרקטי, פרקטי, אבל יש שיטה לא רגילה. לא תמיד פרקטי - זה בכיוון מסוים, כן.

האורח: אז נגיד לכולם, להורים, לבחורים: הרבי מברך אתכם שבעזרת השם אתם מתחתנים, אחרי שלוש שנים יש אישה ובני בית. זה אומר שעוד שש שנים יש כמה? 2000 ילדים בכיתה א'. ועוד חמש, ועוד 15 שנה - לא, לא נעשה את כל החשבון, בערך - יש עוד 2000 ילדים בישיבה קטנה, ישיבה גדולה.

יש כאלה שאומרים: אתה רוצה לסגור את הישיבות? מה אתה עושה, בחורים לומדים, תן להם ללמוד. אני לא רוצה לסגור את הישיבות, אני רוצה לפתוח ישיבות. כל שנה שבחורים מתחתנים, כמו שהרבי אומר, כמו שהרבי מברך, כמו שכתוב בשולחן ערוך, כמו שכתוב בכל מקום. אין שום מקום שכתוב משהו אחר.

המראיין: יש מקומות שכתובים דברים אחרים - שיבושים.

האורח: יש שיבושים בדברי הרבי.

המראיין: בוודאי, בוודאי - שיבושים?

האורח: מה זה, איך אפשר לשבש? לא, איך אפשר - איך זה היה שהשתבשות - תשאל, זה בדיעבד, זה לא לכתחילה. לא נחפש איך זה היה - עובדה שיש שיבושים, שיבושים גדולים. וברוך השם, אני כבר כמעט שלוש שנים - כשהייתי אצל הרבי, הזכרתי קודם לפני שלוש שנים.

המראיין: כן.

האורח: כמעט שלוש שנים, לקראת סוף תשפ"ג. אז היה לי בעיה מאוד גדולה - שאני כתבתי ספר בתשפ"ב, ניסיתי להתמודד עם זה. יש בעיה גדולה, מה שאמרתי לך קודם - י"ד כסלו תשי"ד - שהרבי אמר שאחרי 20 יחפשו שידוך. זה נודע לי בא' אלול, ליל א' אלול תשפ"ג. ועד אז, מה ידעתי? מה שכולם ידעו - שכתוב באיזה ספרים, "בשנות ה-20 המוקדמות". לקחו את "אחרי 20 יחפשו שידוך" - יש עוד מעט תדע, תראה איך זה נהיה.

המראיין: הלכו ושיבשו את זה? זה אומר כתוב...

האורח: לא, השתבשו חס ושלום - שיבשו, עשו חשבון. הרי יש את הראש שהוא רואה, כשאתה רואה מול העיניים כולם מתחתנים בגיל 23 מינימום, אז אומרים: הרבי לא אמר משהו אחר, "אחרי 20" הכוונה שנות ה-20 המוקדמות. ככה זה הולך. זה מוזר, אבל ככה זה הלך.

ואז אני באתי, חיפשתי את רבי ישראל שמעון קלמנסון - שוב, אני מכיר אותו מהקבוצה, קצת צעיר ממני. התקשרתי אליו, מצאתי את מספר הטלפון שלו, התקשרתי. אמרתי לו: תשמע, יש כזה דבר, אבל הרבי לא דיבר בעברית מודרנית של שנות ה-20 - זאת לא השפה, הרבי אמר משהו אחר. מה הרבי אמר?

ליל א' אלול תשפ"ג - פוגש אותי... אני כמעט לא ישנתי באותו לילה, כל כך הייתי מרוגש.

המראיין: פגש אותך?

האורח: ישראל שמעון קלמנסון, ב-770, אמר לי: "למה אתה לא מתקשר אליי? שאלת אותי שאלה, אז למה אתה לא חוזר אליי?" אמרתי לו: כן... נו, אז מה התשובה? הוא מראה לי, מראה לי בסמארטפון, כן, מראה לי רשימה של רב משה לברטוב. טוב, יש כזה דבר. ואחרי זה פגשתי עוד אחד מהנוכחים באותו לילה, וגם אצלו זה היה כך.

המראיין: מה כתוב שם?

האורח: שיש שם - יש כזה דבר, רשימת רב משה לברטוב. רב משה לברטוב היה אחד החוזרים באותן שנים - אחד החוזרים שאם לא היה הוא נוכח, מרבי יואל היו מכניסים את ההנחה שלו לרבי. הוא היה אחד מהחוזרים. אז יש רשימה של רב משה לברטוב שברשימה הזאת כתוב מה שאמרתי קודם - "אחרי 20 יחפשו שידוך" - וכתוב שם שהרבי אמר: "אנוכי אינני יכול להעריך בזה, כי אצלי לא היה חתונה". כי בהנחה הרשמית זה לא היה כתוב - "אנוכי לא יכול להעריך". לא ניכנס לפרטים, כי זה לא המקום להיכנס לדבר על שיבושים. היה שיבוש, אני אומר לך שהיה שיבוש, כמה שיבושים. ואצלי, בקונטרסים - אתה רואה, יש לי פה קונטרסים.

המראיין: כן.

האורח: בקונטרסים האלה כבר כתוב - זה כבר הרבה שנים, שלוש שנים, לא הרבה, סליחה - זה כבר היה גם בסיום, כבר היה את זה. זאת שאלה כמה זה מתפרסם. כמה שאתה חושב שמתפרסם - זה לא מגיע לכולם. אבל ככה זה - זה אחד השיבושים הגדולים שהיו, עד כדי כך. לפני זה הייתי מדבר עם בחורים, אומר לי: "תשמע, צריכים להתחתן צעיר." אומר לי: "אבל בשנות ה-20 המוקדמות." הרבי אמר "בשנות ה-20 המוקדמות"? אני מדבר...

המראיין: אתה שאלת את ישראל שמעון, למה לא, באיזושהי מהדורה חדשה, יתקנו את זה לפי ההנחה של לברטוב?

האורח: לא יודע, זה לא הראש שלי, אני לא... אני לא כל-יכול, אני לא הולך... אתה יודע - "אין הדינים נמתקים אלא בשורשם" - יש כזה [?], אני לא הולך.

המראיין: לא, אבל זה בדיוק העניין שלך.

האורח: בסדר, הכל יהיה מתוקן, סוף כל סוף. איך אומרים - [?] - לאט, אבל בסוף הכל יגיע. אחרי שזה התגלה בליל א' אלול תשפ"ג, לאט לאט זה מתפרסם ומתפרסם ומתפרסם, וזה ברור שזה יתפרסם עוד ועוד. עדיין אני מקבל דרישות שלום ממש בחודש-חודשיים האחרונים, שמישהו אומר לי "שנות ה-20 המוקדמות" ועוד כמה פרטים שאני לא אאריך בהם, אבל לאט לאט זה נהיה מתוקן, זה מסתדר.

המראיין: נחזור לפרקטיקה - אמרת לי שיש לך פרקטיקה מעניינת, לא שגרתית, מרב וישצקי - גם נגיע לזה.

האורח: זה הפרקטיקה, זה קשור.

המראיין: קשור לפרקטיקה.

האורח: יש רעיון - אני... רב מיכאל וישצקי היה מנהל מפעל לנרות בבאר שבע. יש רב שלום פישר.

המראיין: הוא קנה שם את המפעל?

האורח: פעם המפעל היה בקריית גת, "נר ציון". כולנו הכרנו את המפעל הזה, את הבעלים שלו - אחד הבעלים שהיה מתפלל איתנו, כן, רבי יחיאל רובין. ואחר כך הם מכרו את המפעל, והמפעל עבר לבאר שבע. הוא היה נוסע והיה מגיע לקריית גת כמה פעמים, מנחה וכדומה לזה. הייתי פוגש אותו, לאט לאט התיידדתי איתו, והוא פה מפיק מרגליות - איזה דיבור במשפחה הזאת, וישצקי.

הכרתי שלושה מפיקי מרגליות: האבא, רב משה וישצקי - הכרתי אותו דרך שיעורים בתניא שהיה מוסר בליל שבת, בין מנחה למעריב. היו מחכים ב-770, מנחם, מתי הוא יגמור את השיעור.

המראיין: כן, כן.

האורח: אחרי שגמר את השיעור, שם, בחדרים הראשונים היה גומר את השיעור - רק כשהם היו נכנסים, היו מתחילים קבלת שבת. ורב שלום בער וישצקי - לאבשלום, זה הבן הגדול שגר באיסטרן פארקוויי - והייתי כמה שנים מתארח שם, אצל מישהו קרוב לסוכה שלו. בסוכות הייתי נפגש איתו בסוכה, ואיזה דיבור, איזה פעם - מפיק מרגליות ממש. ורבי וישצקי גם, גם טוב.

יום אחד הוא מספר לי כזה סיפור: הוא ברוסיה, כל הצעירים היהודים החרדים הדתיים היו משתדלים ללמוד לימודים אקדמאיים - לא יודע באיזה רמה, מה שהיה צריך - למה? כי מי שלא היה לומד לימודים אקדמאיים, היו לוקחים אותו לצבא, צבא רוסיה, השם ישמרנו. שמעתי מכאלה שהיו בצבא הרוסי - היו יכולים להתעלל במישהו, זה הגויים, זה משהו נורא, נוראות, השם ישמרנו. אז לא הייתה ברירה, היו צריכים פשוט ללמוד. לכן כל אלה המתמטיקאים...

המראיין: כן, שמכירים - זה מתמטיקאים...

האורח: איך הגיעו לזה? למה לא למדו בישיבות? כי היו צריכים את זה, כי אחרת היו לוקחים אותם לצבא.

המראיין: כי היה פטור לאקדמאים?

האורח: כן, כן, כן, ככה היה ברוסיה. אז הוא היה בטשקנט, הוא היה לומד באיזושהי מכללה, או משהו, לא יודע איזה מוסד כזה של לימודים גבוהים. וגם בשבת היה צריך להראות נוכחות, כי אם לא מגיעים אז מה זה, למה לא הגעת? פעם, פעמיים, שלוש - זה יכול להסתבך, יכולים להוציא אותו מהמסגרת. לא הייתה ברירה.

אבל בשבת, ביום - זה טשקנט, זה עיר גדולה, זה עיר ענקית, לא הייתי שם, אבל ככה הוא אמר לי - ביום חול היה נוסע שם באוטובוסים, רכבת, כלה וכדומה לזה. אבל בשבת היה הולך שעות, פשוט היה הולך שעות. אז אמר לי שהיה עובר דרך פארק, פארק עם עצים - זה היה במסלול שלו. יום אחד הוא רואה שם דבר מוזר: הוא רואה שהגננים שם חותכים ענפים. יש שם עצים שענפים של עץ אחד נכנסו בתוך עץ שני, וזה כנראה כזה דבר מטופל. אז הם חותכים את הענפים האלה שהם מיותרים.

אבל מה הוא הבחין? כל שבת הוא רואה שהשאירו את הענפים אחד בתוך השני, וזה התפלא - מה זה מכוער, חתכו את הענפים והשאירו אותם אחד בתוך השני.

טוב, הוא לא שאל שאלות. יום אחד, שבת אחת, עובר שמה, ואז הוא שומע רעש - בום! מה קרה? ענף נופל. ואז הוא הבין מה זה העניין. הוא הבין - הם היו גננים עם ניסיון, חותכים את הענף ומשאירים אותו ככה, כי אם יוציאו אותו אז זה בעיה להוציא, זה לא קל, וזה גם כן נראה עושה נזק לעצים. משאירים את זה כמו שזה - הענפים לאט לאט, כשהם טריים אז כל ענף יש לו את הכוח שלו, אבל כשהם מתייבשים זה כבר נובל, זה כבר יותר חלש, אז הם נופלים לבד.

כך הוא אמר. מה הלימוד שהוא הוציא מזה - אני לא זוכר, אבל מה אני מוציא מזה - הדבר הזה נשאר אצלי, סיפרתי אותו הרבה פעמים בהתוועדויות. ומה אני לומד מזה? יש כזה דבר - כשאתה מנתק את השורש, אז לאט לאט זה מתייבש. הכל מסתדר. יש את הסיבה לאיחור של השידוכים - זה בגלל שהיה מנהג, בגלל שהכניסו לראש שככה צריך להיות. אבל אם לאט לאט מטפטפים עוד ועוד, מפרסמים שהמנהג הזה אין לו מקור - הרבי אומר לא ככה, הרבי אומר להתחתן בגיל צעיר, בכל מקום. אין שום מקום שהרבי לא יגיד ככה, אין שום מקום בהלכה שלא יהיה כך.

לאט לאט כשזה נהיה - היום מי שמי מהמשפיעים היותר מבוגרים, אולי יש כאלה שזה קשה להם. המשפיעים הצעירים, אצלם זה מאוד קל. למה? למה? אין להם את ה... את ה...

המראיין: אין להם את הקיבעון הזה, אתה אומר?

האורח: כן, כן, כן, בדיוק, כן. אין להם את כל מה שהיה בשנים קודמות. הכל בסדר. זה מה שהרבי אומר - הנה שיחה ועוד שיחה ועוד שיחה, ועוד איגרת ועוד איגרת, ועוד סיפור ועוד סיפור. למה לא? מצוין. מגיע אליהם בחור, שואל אותם מתי - האם להתעניין בשידוך או לא. אומרים לו כן, למה לא, זה כ...

המראיין: אז מה הם אומרים לו, שמה יתעניין בשידוך כשהוא בקבוצה? מתי הוא יעשה את זה?

האורח: קבוצה זה דבר שצריכים... יש פה, יש פה משהו. קבוצה בארץ - כל זה בעיה, זה בעיה, זה דבר שעושה בעיה. איך פותרים אותו? לא יודע. לא כאן המקום.

המראיין: יש! למה? בדיוק כאן המקום. איך פותרים אותו?

האורח: לא יודע איך פותרים אותו. אבל אם הרבי אומר שבגיל עשרים מתחתנים ובגיל עשרים ושלוש יש אישה ובני בית, אז זה מה שצריך להיות.

המראיין: איך זה עניין שלך? לא אתה צריך להציע נוסחה?

האורח: כן, צריך להציע נוסחה. הם יפנו אליי, אבל לא...

המראיין: לא, מה זה, אתה... אתה הקריין? נראה כאילו אתה משוגע על הדבר הזה. אתה אמרת - אני התביישתי לומר את זה - אתה אמרת את זה, קניתי את זה.

האורח: נו, אז אם אתה כזה משוגע לדבר, אתה חייב להציג מתווה, אתה חייב להציג נוסחה. אני דיברתי עם ראש ישיבה חשוב - כל ראש ישיבה הוא חשוב בחב"ד, כן, אחד מראשי הישיבות הכי חשובים. דיברתי בנושאים האלה, והוא אומר לי טענה מהצד הזה - אומר לי: היום בחדר לא לומדים כמו שהיה פעם. אני אתן רמז וכולם ידעו מי זה - ראש ישיבה מצרפת, כולם כבר יודעים מי זה.

המראיין: אוקיי, ולכן?

האורח: רגע, רגע. אז הוא אומר - מה הסיבה שצריכים לאחר את השידוכים? כי הבחור לא למד כלום, הגיע לגיל עשרים ועוד לא יודע מספיק, או עוד אין לו מספיק ידיעות. זאת אומרת, הבעיה היא שצריכים קודם כל - לטווח הקצר, עזוב אותי, לא צריכים את הכל לפתור כעת. אז בסדר, יש כל מיני בעיות, אז יהיה בעיה שבחורים יתחתנו כשהם עדיין לא לומדנים גדולים. הרבי אומר - שלוש שנים אחרי החתונה עדיין אין הרבה טרדות, אפשר ללמוד, וגם שיהיו כמה ילדים - זה הולך ביחד, זה הולך ביחד.

אז הגבירים של חב"ד יעשו מאמץ ויעשו שזה יהיה באמת מוצלח, שאברך יכול ללמוד לפחות שלוש שנים, ובעזרת השם המשפחה גדלה והוא עדיין לומד בלי שום בעיה. מה יהיה? אבל איך פותרים - פשוט להתחיל לעשות בחדר - לקחת את הקייטנות... יש כאלה מקומות שכל השנה זה כמו קייטנה אחת גדולה. להתחיל לעשות לימוד כמו שהיה פעם.

המראיין: אוקיי, זה ברור. נו, מהבחינה הזאת בסדר, אבל אתה עדיין לא פותר את החידה. מה בעיניך צריך להיראות המתווה? בחור מסיים - ישיבה קטנה, ישיבה גדולה - אתה לא מציע לצמצם במספר השנים האלה? ישיבה קטנה, ישיבה גדולה וקבוצה - בזה אתה לא נוגע? כשבחור נמצא בקבוצה כבר, בחור מסיים את הקבוצה בגיל עשרים?

האורח: בוא אני אגיד לך, בוא אני אגיד לך איך הגעתי לשיחה הזאת. השיחה הזאת של זאת חנוכה תש"י [?] - איך הגעתי לזה.

המראיין: אני יודע שיש ספרים שמלקטים כל מה שהרבי דיבר על הנושא, כמו "ימי תמימים".

האורח: נכון.

המראיין: אגרות, שיחות, יחידויות - הכל?

האורח: ואני כבר מכיר את הספר הזה - לא אנקוב בשמו - ששמה לא כתוב בכלל על המסלול של הישיבות. אין. למה אין? כי הרבי לא דיבר על זה אף פעם. הרבי לא רוצה - מה, הרבי יגיד מסלול שלא מסתדר עם השולחן ערוך? לא מסתדר עם מה שהרבי אמר, עם מה שהריי"צ אמר - יש מכתב של הריי"צ, תזכיר לי עוד מעט.

המראיין: כן.

האורח: אז אני אמרתי - אולי באחד החוברות שאני כותב, אני מתכנן להוציא קונטרס, בינתיים פרסמתי כבר חלקים ממנו בחוברות - ולהוציא קונטרס כזה גדול קצת, ושמה גם כן לכתוב אולי שהרבי אף פעם לא התייחס למסלול של הישיבות.

המראיין: שהוא צריך, לדעתך, לעבור שינוי?

האורח: הרבי לא מתייחס לזה, כי זה לא כמו שהרבי רוצה, אז הרבי לא מתייחס. יש לרבי שיטות, איך הרבי...

המראיין: אתה מכיר את "ימי תמימים" - לצורך העניין, הרי על כל צעד ושעל שאלו את הרבי. אם ישאלו את הרבי על כל צעד ושעל - אם יעשו ככה או יעשו אחרת, תלמיד פלוני להכניס או להוציא...

האורח: יש מה שבא מיוזמה של ההנהלות, של הבחורים. יש יוזמה של הרבי? יוזמה של הרבי - אין שיחה של הרבי, אין מכתב של הרבי, אין.

המראיין: אולי זה אומר "דרשני"?

האורח: אין, ב

**האורח:** הם סך הכל רצו שהחתונה תהיה בכסלו ולא באלול.

**המראיין:** הרבי לא רצה את זה?

**האורח:** ויום ההולדת שלו היה באמצע אלול.

הם כתבו, והרבי עונה להם - אנחנו לא יודעים מה הם כתבו לרבי, מה הרבי עונה להם זה התפרסם במענות קודש. הרבי כותב להם שכל הסיבות שהם כותבים אין להם תפיסת מקום לגבי העניין של בן 18 לחופה. 18 ו-20 זה אותו עניין.

כן, לא נעריך כעת, זה אותו עניין. זאת אומרת הרבי אומר שיש את העניין של גיל הנישואים, אבל הרבי לא אמר את זה לכולם. הרבי אמר את זה למי שאפשר היה להגיד לו, והיו לרבי הסיבות שלו, אני לא יכול כעת להיכנס למה. אבל במכתב הזה הרבי מזכיר, כנראה שהם אמרו לרבי "כולם עושים ככה", אבל לא כופים את זה.

אז הרבי כותב "צריך עיון גדול" - מרומז בזה שהשאלה נכונה, שהיה לרבי כאן יוצא מן הכלל, שהרבי כן היה נכנס לאופן שבו העניין קורה לפעמים.

**המראיין:** הרבי אמר לאותו בחור שילמד כמה שנים, ואז לא היו כוללים, אז באותו מקום שהוא התחתן היה שם ישיבה.

יודעים מי זה?

**האורח:** אני יודע מי זה, אבל עזוב, סוד.

פה לא המקום, פה לא המקום, פה לא המקום.

**המראיין:** והוא באמת, מתי הוא התחתן בסוף?

**האורח:** כמו שהרבי אמר, כמובן, שלא ידחו - אז הוא התחתן בחודש אלול, לפני שיהיה ב...

**המראיין:** יש סיפור, למה הרבי מצא לנכון להתערב דווקא מול הבחור הזה?

**האורח:** אני לא רוצה להיכנס לפרטים, זה פרטי.

**המראיין:** לא יכול. השאלה היא פשוט למעשה - האם זה יוצא מן הכלל, או שזה מעיד על הכלל?

**האורח:** זה מעיד על הכלל, שזה מה שהרבי רוצה. זה לא מעיד שהרבי לא התערב בזה כל כך. כמו שאמרנו, היה עניין - אתה יודע באיזה גיל התחתנו, אז יכול להגיד לך חסידים שהתחתנו בגיל 37.

**המראיין:** אנחנו מדברים על איזה שנים? אחד האנשים...

**האורח:** בתחילת הנשיאות, בזמן הריי"צ.

**המראיין:** כל החסידים המפורסמים הכי גדולים שאתה יודע שהיו סביב הרבי, באיזה גילים התחתנו?

**האורח:** כן, התחתנו בגיל 25, 26.

**המראיין:** בגלל המצוקה של התקופה [?]?

**האורח:** בוודאי, בוודאי. רב שלמה חיים קסלמן עליו השלום, המשפיע הגדול - איך היה השידוך שלו? כנראה שהיה באותו זמן בעיה מיוחדת למשפיע, למה? כי בחורה, אפילו חסידית, אבל הוא מתפלל כל היום - מאיפה תהיה פרנסה, מה יהיה. כנראה שיש כמה - גם הוא וגם שמשון התחתנו בגיל מבוגר, אני חושב בערך 26, 27. שמשון מגיל 27.

איך היה השידוך של רב שלמה חיים? כתוב את זה בספרים - מישהו בא לריי"צ עם הצעה, האח של אשתו, עם הצעה לאחותו, ושאל לדעתו של הריי"צ - זה כבר היה בנשיאות של הריי"צ. אז הריי"צ אומר לו "ולמה לא שלמה חיים? למה לא שלמה חיים?" זאת אומרת הריי"צ הפעיל לחץ לעשות שידוך לשלמה חיים בגיל 26. זו הייתה המציאות אז.

לכן, כשיש כזה דבר, וכמו שאמרתי קודם מהרמב"ם - שינוי וסת תחילת חולי, זה לא פשוט לשנות הרגלים. בפרט שהרבי היה לו עניין - שהרבי אמר "אנוכי אינני יכול להעריך בזה, כי אצלי בעצמי לא הייתה חתונה בגיל 20".

**המראיין:** יש לי שאלה. אם היו שואלים אותך על מה אתה חולם כילד - מה החלום שלך? החלום שלך הוא שבחור בשיעור ג', ככה שבגיל ההתבגרות מתחילים להציע לו הצעות שידוכים, באיזשהו שלב הוא נהיה חתן?

**האורח:** אז חלק ממה שאמרת כבר יש.

**המראיין:** מה יש?

**האורח:** אני אגיד לך - חלק ממה שאמרת, יש בחורים בשיעור ג' היום שמציעים להם שידוכים.

**המראיין:** זה אני לא שמעתי, נשמע לי כמו הלכה. אני מדבר עם בחורים, אני לא ממציא דברים. אני לא שמעתי על בחור שהיה חתן לפני קבוצה.

**האורח:** לא אמרתי חתן, אמרתי בחורים שמציעים להם שידוכים - להורים, לא לבחור. וההורים אומרים את זה לבחור, ולא לוחצים עליו. ובדרך כלל הבחור שומע את זה בחצי אוזן ונוסע לקבוצה, ויכול להיות שאחרי זה יהיה עוד כמה שנים, ואחרי זה לא יודע מה.

**המראיין:** אז אין לזה שום רלוונטיות?

**האורח:** לא, העולם כבר מוכן. פעם לא היה כזה דבר, פעם אף אחד לא חשב על זה.

**המראיין:** בעיניך זה החלום? ככה צריך להיות?

**האורח:** לא, זו המציאות.

**המראיין:** צריך לנסוע כחתן לקבוצה ואחר כך לחזור ולהתחתן, משהו כזה?

**האורח:** כמו שאמרתי קודם, אני לא יכול להגיד פרטים. יש קבוצת תש"ל.

**המראיין:** כן.

**האורח:** יש קבוצה טוב ש"ל.

**המראיין:** סיפור מפורסם.

**האורח:** הנהלת הישיבה בכפר חב"ד רצתה שהם יסעו לפני פסח, במקום - היו נוסעים לפסח - שיסעו לתשרי עוד חצי שנה, למה? היה שם רב שלמה חיים קסלמן בהנהלת הישיבה, לא יודע מי בדיוק היה שם, כולם - הנהלת הישיבה - והם הבינו שזה מה שצריך להיות.

ואז הרבי, כשרב שלמה חיים היה אצלו, בתחילת השנה, עשה י' שבט - כמדומני היה אצל י' שבט הגדול, טוב ש"ל - אז הרבי אמר לו "שבחורים רוצים לנסוע, רוצים לבוא אל הרבי, למה מעכבים אותם?" והרבי פעל שיבואו לפסח.

**המראיין:** אני אשאל שאלה - מה, הרבי מתנגד למה שהנהלת הישיבה רוצה? הרי הנהלת הישיבה רוצה בטובת הישיבה, בטובת הבחורים. אז אם הנהלת הישיבה החליטה שבעוד חצי שנה - זה קצת מוזר. זה מוזר שהרבי התערב בזה, כי הבחורים רוצים לבוא, בסדר, אבל הנהלת הישיבה שמנהלת את כל העניינים רוצה שזה יהיה חצי שנה אחר כך. כנראה שיש בזה דברים שזה לא טובת הישיבה.

אתה אומר אותי לכך שהרבי רצה להקדים עוד קצת?

**האורח:** אין לי הסבר אחר. ההסבר הכי פשוט לזה - "עוד חצי שנה" לאותם הבחורים שלא חושבים כך, שרגילים לגיל 23, 24, 25. כשבאתי ללמוד בכפר חב"ד אני זוכר היו שם בחורים בני 25, כמו כלום, כמו כלום, כמו כלום. אבל אצל הרבי יש שולחן ערוך, ולא רק זה - פשוט לא היה את זה אף פעם בעם ישראל. זה דבר לא טבעי, לא רגיל. אנחנו כאילו רגילים לזה, כאילו זה טבעי - זה לא טבעי, זה לא רגיל.

זה יותר מזה. כמו שהרבי אמר, בחור מתחתן בגיל 20, בגיל 23 יש לו בעזרת השם אישה ובני בית. מה זה "לאחר נישואים"? לא עושים חשבון. יש כאלה שהם בעלי חשבון.

עכשיו, בקבוצה הזאת טוב ש"ל היו שני חתנים. אחד - אני אגיד את השם שלו, כן, הבן שלו לא היה לו בעיה שאני אגיד את השם שלו - שלום מרוזוב, רבי שלום, מנהל המוסדות בבני ברק.

**המראיין:** ירושלמי הוא היה?

**האורח:** לא, לא חושב שירושלמי, אבל הוא היה ממשפחות כאלה שאצלם זה היה נהוג.

**המראיין:** הוא נסע בגיל 20?

**האורח:** הוא כבר היה חתן.

**המראיין:** והוא חזר קצת לפני סוף הקבוצה והתחתן?

**האורח:** אז הוא היה בגיל 20. היה עוד יהודי אחד מאוד מאוד חשוב, מאוד מאוד מפורסם, אבל אני לא אומר את השם שלו כי הוא לא כל כך רוצה שאני אגיד את השם שלו, אז אני לא אגיד. הוא נהיה חתן בגיל 18, ונסע לרבי, לקבוצת טוב ש"ל, וחזר כמה חודשים - שלושה חודשים לפני סוף הקבוצה - והתחתן. בגיל 19, תחילת 19, או סוף 18 התחתן.

**המראיין:** טוב, זה היה חיזיון נדיר, זה היה משהו...

**האורח:** לא, אני לא יודע אם זה...

**המראיין:** עובדה מספרית, זה היה נדיר.

**האורח:** הרב ישעיהו [?], איש החינוך המפורסם, גם כן היה חתן כשהוא נסע לקבוצה.

**המראיין:** אני חושב שגם הרב קניג, ראש הישיבה בלוד - זה בדיוק מי שדיברתי עליו קודם, אם אתה אמרת...

**האורח:** כן, הרב קניג. הרב קניג - מה, הוא לא הגיע להישגים? ראש ישיבה בלוד - זה קצת, מה חסר לו? מה שלא חסר לו - אני אגיד, זה קדושה. זה לא חסר לו, למה? כי מי שמתחתן בגיל צעיר, כתוב שזה עניין של קדושה, שלא יהיו הרהורים.

פה אני אגיד משהו מאוד מעניין - כתוב בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, "לימוד תורה בטהרה" - מה זה בטהרה? בלי הרהורים, כך כתוב בשולחן ערוך. זה בנגלה. יש בנגלה, עוד מעט נראה שיש בחסידות. מה זה "לימוד תורה בטהרה"? בנגלה - שאין הרהורים, כי כמו שאמרנו כתוב בגמרא שבגיל 20 מי שלא מתחתן כל ימיו בהרהור עבירה - זה לא מובא להלכה, כי כנראה יש יוצאים מן הכלל.

**המראיין:** בטוח, כן.

**האורח:** אז לכן אין בהלכה - זה רק לגבי מי שיצרו מתגבר עליו, אסור לו. אם הוא בן ישיבה ויצרו לא מתגבר עליו, מותר לו לחכות. כן, הוא - לפי דברי רבנו - זה בלי יוצא מן הכלל, אבל ההלכה זה רק לאנשים רגילים.

אם כן מה יוצא? יוצא שמה הפירוש "לימוד תורה בטהרה"? והרבי מביא את זה, שזה מה שכתוב בשולחן ערוך - בלי הרהורים. שולחן ערוך מפורש של אדמו"ר הזקן, בהלכות תלמוד תורה, סוף הלכה א'.

הרבי, בשנת תש"ז, בהתוועדות שלפני ההקפות - דרך אגב, כל מה שאני יודע, את כל מראי המקומות, הכל פשוט - יש יהודים שעוזרים לי, הם רואים משהו שיכול לעזור לי, אומרים לי "תשמע, יש כזאת שיחה, כזאת אגרת" - תודה רבה, פה המקום להודות להם.

בשמחת תורה תש"ז, הרבי אמר קודם שהבחורים יגידו ניגון - אלה שעדיין לא נשואים - והאברכים רק ימחאו כפיים, כי יש מעלה בצעירים שיש בהם בעלי מרץ. אחר כך הרבי אמר שיש מעלה באלה שהם נשואים, אז לכן הבחורים ימחאו כפיים והם יגידו ניגון.

הרבי דיבר שם על העניין של לימוד תורה בטהרה. הרבי אמר חידוש עצום - הרבי אמר, מה זה "לימוד תורה בטהרה"? לא עניין שלילי שלא יהיו הרהורים - עניין חיובי. הרבי אמר, בן 18 לחופה - חופה, טהרה - זה עניין מקיף. למה זה מקיף? כי אם מישהו נטמא, מה קרה? לא קרה כלום. מה, סך הכל נגע? לא קרה שום דבר. אין פה שום דבר שרואים בעיניים.

מישהו נכנס למקום שיש שם, לא עלינו, בר מינן, מת - היה באוהל - לא קורה כלום, אין שום שינוי. זה עניין מקיף. טומאה וטהרה זה עניין מקיף.

**המראיין:** אז הרבי אומר, כשמתחתנים יש המשכה של המקיף - החופה.

**האורח:** החופה.

**המראיין:** כן.

**האורח:** יש עניין של מקיף. נמשך כדי שיהיה כוח ההולדה - זה המשכת אור אינסוף, זה בכוח האינסוף. זה - אנחנו יודעים, פשוט, מתחתנים, יש ילדים - זה לא כזה פשוט, זה כוח האינסוף. הקדוש ברוך הוא עשה שיהיה כוח האינסוף.

אז הרבי אומר - מה זה "לימוד תורה בטהרה"? הרבי לא התייחס שם בכלל להרהורים, לא מדבר על הצד השלילי - זה כתוב בשולחן ערוך.

בנגלה ובחסידות - הרבי אומר, כשמתחתנים אז יש גם את הטלית גדול, טלית קטן זה מקיף לא את כל הגוף. טלית גדול, לפחות בזמן הברכה, מתעטפים לגמרי בכל הגוף, ויש כאלה - הרבי אומר - שכל התפילה מתעטפים, יש כזה דבר גם כן, הרבי הזכיר שם בשיחה.

אז אם כן, כשמתחתנים יש המשכת אור אינסוף, המקיף של הטלית, ולכן יש לימוד תורה בטהרה. כן, יוצא שהרבי... אני אגיד לך את האמת.

המראיין: אתה גם תגיד שזה ככה. כשהייתי בחור אף פעם לא שמעתי שיעודדו אותנו, יגידו לנו: "תשמעו, אם אתם תתחתנו אתם תהיו קדושים, יהיה לכם לימוד תורה וטהרה, יהיה לכם, אתם תעשו את הרצון של הרבי, את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה". אף פעם לא אמרו את זה. מה אמרו לנו? אוי, מי שמתחתן הוא יוצא מתמכית, ממש ברמה של...

האורח: אשרי מי שלא יחוס. היו שרים ככה, כן כן, הזגון הזה נגד השולחן ערוך, כן, ממש נגד השולחן ערוך, השם ישמרנו, ממש ככה.

המראיין: אני צודק או לא? כשהיית בחור שמעת סגנון אחר, שמעת שאומרים כמה זה טוב להתחתן?

האורח: מעניין, היו לנו כאלה משפיעים גדולים - לא נקוב בשמותיהם - למה לא אמרו את זה? כי זה לא היה הסגנון. למה? כמו שאמרתי, כי במציאות זה לא היה. זה לא היה במציאות, היה בגלל הצרות. יש מכתב של הרבי, שהרבי כותב - לא לחסידים, מישהו כותב לרבי, שמה, שבן אדם שמתחתן - מישהו מהחוץ, כן, לא יודע אם הוא דתי בכלל - כותב שיתחתנו בגיל יותר מבוגר, ואז יהיה כבר מסודר עם פרנסה טובה. אז הרבי כותב לו, אחד הדברים שהרבי כותב לו, שהנקמה שיש ביורשים של היטלר, אלה שרוצים את הפתרון - זה מכתב מתורגם באנגלית, "דור לדור נבוך" איך זה נקרא?

המראיין: מורה, כן, מורה לדור נבוך.

האורח: נקמה ביורשים של היטלר, כן כן כן, שהם רוצים את הפתרון הסופי. והרבי אומר שגם היום זה עדיין יש, היורשים של היטלר, רחמנא ליצלן, רוצים את זה. אז הרבי אומר שנישואים בגיל צעיר זה נגד היורשים האלה של היטלר, נגד הרחמנא ליצלן, הפתרון הסופי שלהם, של היורשים שעדיין יש אותם. זאת אומרת הרבי חד וברור בכל מקום.

המראיין: אלא מה? כמה הרבי פעל נגד המנהג?

האורח: כמו שאתה אומר, לא ראו את זה כל כך. אבל מה, מי שפתח - יש כזה דבר, אומרים את הברכה השנייה "פוקח עיוורים", לפקוח את העיניים. לפעמים אתה רואה ואתה לא רואה. אתה מסתכל ואתה רואה דברים הפוכים. אז אומרים לך, תשמע, אתה חושב שאתה רואה טוב, שים לב לזה, שים לב לזה, לזה, פתאום אתה רואה משהו אחר. שים לב לשיחה הזאת של הרבי, לאיגרת הזאת של הרבי, לסיפור הזה מהרבי, לדין הזה בשולחן ערוך, למאמר חז"ל הזה שהרבי כותב להקפיד עליו, והרבי מסיים שם באיגרת הזאת - ולכל העדות נאמרו, המאמרי חז"ל האלה נאמרו לכל.

המראיין: ככה זה היה לנו בראש כשהיינו בישיבה, שזה לא נוגע אלינו.

האורח: טיפחמו ייסוב, זה לא שייך לך, זה - יש כאלה משוגעים ששייך להם הדברים האלה, כן, אנשים נורמלים. אז הרבי אומר: לא, זה הנורמלי - מאמר חז"ל, גמרא ושולחן ערוך זה דברים נורמליים, זה לכל העדות נאמרות. אז פשוט כשמסתכלים בצורה אחרת, רואים דברים אחרים. ומה שאמרת, המסלול של טמכיוות, תשמע, אם אתה אמיתי ואתה אומר שהרבי רוצה שיתחתנו בגיל 20, והרבי אמר את זה בכל מקום, ובשום מקום הרבי לא אמר משהו אחר -

המראיין: כן?

האורח: אז אין ספק שצריכים פה משהו לעשות.

המראיין: טוב, הרב יצחק אלישביץ, הדברים היו מעלפים מאוד. לא ידעתי שהסוגיה הזאת כל כך מלאה וקדושה, באמת היה מרתק מאוד. אולי תרמנו את חלקנו בכך שנתנו לה ביטוי. אין לי ספק שאנשים...

האורח: רק אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד.

המראיין: כן.

האורח: מה שאמרתי קודם. פשוט פגשתי לפני איזה חודשיים בחור בשיעור ג' שעוד מעט צריך לנסוע לקבוצה, ושאלתי אותו - יש בחורים שהם נראים מבוגרים, אתה רואה אותם ואתה חושב שכבר אחרי קבוצה, כן, שאלתי אותו מה. אז הוא אומר לי, יש לו הצעות, ההורים שלו אומרים שמציעים לו, אבל הוא אומר שהוא לא רוצה. אז אני אומר עצה לכל השדכנים ולכל השדכניות - אל תרפו. כל בחור בשיעור ג', אם הוא הגיע לגיל שהרבי רוצה שהוא יתחתן, ושולחן ערוך רוצה שהוא יתחתן, אל תסתכלו מה שרגילים, זה לא עניין שלכם. סך הכל יש מכתב של הרבי, מכתב מפורש ומפורסם, שהרבי כותב לאבא ירושלמי שדואג שהבן שלו כבר עוד מעט בגיל 20 ועוד לא נשוי. אז הרבי כותב לו - יכול להיות שהוא אומר שהוא לא רוצה כי ההצעה שמציעים לו לא מצאה חן בעיניו. אז אם השדכנים והשדכניות יציעו להורים הצעה כל כך טובה, שמתאימה בדיוק לבחור הזה, שנראה להם שהבחור הזה דווקא ישמח על זה - אני אומר שלא יתייאשו מלהציע, מכיוון שזה מה שהרבי רוצה בלי שום ספק, וזה מה שהשולחן ערוך רוצה. לפעמים, אתה יודע, זה עניין מלמטה ולא מלמעלה למטה, מלמטה למעלה. פשוט הבחורים יצביעו ברגליים, ילכו לחופה ברגליים שלהם, ויהיה כמו שהיה - מה שאמרת, הרב קניג ושליימה רוזנברג ועוד כמה וכמה, שזה היה אצלם. בעזרת השם אני רואה שיש הרבה שינוי גדול לטובה, וכל הזמן מתקדם יותר, ובעזרת השם יגיעו למינימום של השולחן ערוך - 18 זה אחר כך, אבל 20, 20 זה המינימום.

המראיין: טוב, בתקווה הזאת אנחנו נסיים. באמת תודה רבה לך, הרב יצחק אלישביץ, על הדברים המאלפים. אנחנו נודה ליוסף דוד סויסה שעשה את ההקלטה כאן, ונודה ליוסי ריבקין מנכ"ל COL. תודה לכם שהייתם איתנו גם בפרק הזה, להתראות, להשתמע בפרק הבא.