לבנימין אמר | פרק 6 הרב אריק מלכיאלי

המראיין: ומה שנקרא אין חכם כבן ניסיון, אתה שומע הרבה הרבה. אני חייב לציין שאני לא מטפל אישי ולא מטפל. פעם אחת, הייתי באיזה הרצאה ובא אולי זוג, אומר: אנחנו רוצים לבוא לרב לדבר. ומה אני אעשה, שיש לי לב חלש, ופשוט אחרי פעם-פעמיים אני אמרתי חבר'ה, אני לא עומד, אני לא עומד, כואב לי, לא עומד. תכף צריך לב חזק בשביל לשמוע את כל הטענות ואת הבכיות ואת ה...

>> לא יודע, יש לי נטייה ש...

>> אז כיוונת אותם למישהו?

>> כן, שאלתי אותם. שאני מדבר רק אוכל האוויר בא, מפציץ והולך - זה דבר אחד. אבל להיות חי אירוני, זה יותר מסובך.

>> הרבה יותר מסובך. אז בכל זאת אני אשאל אותך, הרבה שלוחים שואלים את עצמם, ויכול להיות זה גם נוגע לך, בהרצאות אולי בשעות הערב וכדומה...

>> כלומר יש איזה קונפליקט. מצד אחד - הצלחה בשליחות, וככל שאדם יותר מסור כך הוא יותר מצליח לכאורה. מצד שני - בזה מזניחים חיי משפחה, אישה, ילדים.

המראיין: כן.

האורח: אז זה אתגר באמת לא פשוט, ובן אדם צריך לשאול את עצמו כל הזמן את השאלה הזאת: האם אני באמת יודע לחלק את זמני נכון. אז האמת היא שקודם כל, הרבה פעמים שאני הולך להגיד התוועדויות ושיעורים וכאלה, אני לוקח איתי ילדים. ואפילו הילדים שלי זוכרים - הילדים הגדולים זוכרים, וזה גם נתן להם הרבה ביטחון עצמי, הם זוכרים את אבא מדבר.

אבל מעבר לזה יש דבר שנקרא זמן איכות. זאת אומרת, אתה אפילו אם פעם בשבוע תיקח את הילד, תלך איתו, תקנה לו משהו, תיסע איתו לאיזה מקום - הדברים האלה... לפעמים אדם יכול להיות בבית הרבה זמן אבל זה לא משמעותי. קח את אשתך, תצא איתה לקפה, תצא איתה לנופש לילה אחד. אגב, יש מכתב מהרבי על נופש מאוד מעניין, הרבי קורא לזה ירח דבש.

המראיין: הרבי קורא לזה? הרבי משתמש בביטוי הזה?

האורח: כן. אז כנראה שמישהו שאל את הרבי על בעיות שלום בית - אחד הזוגות - אז הרבי אמר לו שיש לו מכתב בכתב קודש שאם הם יצאו לירח דבש שני, ככה, רבי - ירח דבש שני, אז ממילא כל הבעיות ייעלמו מעיקרן. כן. זאת אומרת, יש עניין של זמן איכות שפותר, אז גם בזוגיות וגם עם הילדים, לצאת לאיזשהו זמן איכות כזה, לתת לו את ההרגשה הטובה שאבא הוא שלו ורק שלו באותו רגע. וזה נותן את האפקט שלו.

המראיין: אני רוצה לשאול אותך על תכונה נוספת שהיא בלתי נפרדת מהאישיות שלך ואי אפשר להתעלם ממנה.

>> וזאת שמחת החיים שקורנת ממך. וכשרואים אותך, מי שמכיר אותך בקהילתנו - ורבים מכירים אותך - אתה תמיד מחייך, תמיד. אני קודם כל בא לשאול אם זה בא לך בטבעיות, בקלות, או שאתה צריך לעבוד על כך.

האורח: זה גם גנטי, קודם כל. כן, גם גנטי, אין מה לעשות. אבל גם זה הבנה שמתפתחת בתודעה, שהאדם מבין שלהאיר פנים ליהודי זה חלק בלתי נפרד מעבודת השם. זאת אומרת, לפעמים בן אדם חושב שעבודת השם היא רק בבית כנסת, מול הקדוש ברוך הוא, בתפילה. הוא לא מבין שעבודת השם זה להגיד שלום, בוקר טוב ליהודי, לרומם, להגיד לו מילה טובה - אין לך עבודת השם גדולה מזו.

לפעמים בן אדם מגיע, רוצה להגיד לך. פעם אחת, היה לי - איזה אישה התקשרה אליי יום אחד, אומרת: תשמע, קראתי את הספר שלך - יש לי כמה ספרים שהוצאתי, ברוך השם, חמישה ספרים, לקדוש ברוך הוא. זה גם סיפור איך זה התחיל, לא משנה. אבל כמה מעניין - הספר הראשון שלי יצא בזכות...

המראיין: איך קוראים לספר?

האורח: "חסידות בגובה העיניים". פעם כתבתי - שלחתי לכפר חב"ד איזה כתבה, מאמר על ט"ו בשבט, ואמר לי: תקשיב, מעכשיו אתה כותב כל שבוע. אמרתי לו: מה, אני כותב כל שבוע? תראה, גם זה העניין של ההחלטה - אתה מתחיל לכתוב, ואז התחלתי לכתוב, ואז מתחילים לכתוב, מתחיל לנבוע, הקדוש ברוך הוא עוזר, ויצא ספר.

הספר הראשון נקרא "חסידות בגובה העיניים" - כל הכתבות שהיו בכפר חב"ד, איזה 70 מאמרים. ואנשים דווקא כתבו לי על זה הרבה. אישה אחת קראה את זה, אישה חרדית מבני ברק, והיא אומרת: תקשיב, אני רוצה לבוא אליך עם בעלי, שיחה של קשר, לשלום בית. אמרתי: מה, לא, אני חייבת לבוא. טוב, תבוא.

נפגשנו דווקא בכפר חב"ד. מגיע בן אדם - אישה כזאתי, צדיקה וחסודה, עם פאה וקובע על הפאה, אישה מבוגרת, חב"דניקית. והבעל מגיע עם זקן ארוך לבן, נראה באמת רב מכובד. תקשיב - ברגע שבן אדם התחיל לפתוח את הפה, אני הייתי בהלם איך הוא מדבר לאשתו, באיזה גסות, באיזה חוסר דרך ארץ. אמרתי לעצמי, אני לא... כמעט אמרתי לו, אמרתי: תשמע, אני אגיד לך משהו בינינו - מבחינתי תפסיק להתפלל. מה, אתה אם ככה אתה מדבר לאשתך, אין לך בכלל עבודת השם.

זאת אומרת, אנשים חושבים שעבודת השם זה בדברים מאוד מסוימים. עבודת השם נמצאת קודם כל ובעיקר ביחס הפשוט שבין אדם לחברו. תשקיע להגיד שלום לבן אדם, לחייך לבן אדם, להקשיב אוזן כשבה, מילה טובה - זה עבודת השם לכל דבר. ברגע שאתה אדם מבין את זה, אז הוא משקיע בזה, הוא מבין שזה עבודת השם שלו.

המראיין: אתה הצלחת איכשהו להרים אותם, לאנשום?

האורח: לא אחי, אמרתי לך - אל תק... פעם אחת וגמרנו. אבל אני צריך לשלם להם על הפגישה הזאת, זה הכניס לי את העניין עד כמה בן אדם יכול להיות מוטעה בעצמו.

המראיין: אתה אומר - אתה עכשיו מדבר בקונטרס "כללי החינוך וההדרכה" - כמה בן אדם יכול מרני שמה מאוד יפה - אומר כמה בן אדם יכול להיות מוטעה בעצמו. אז הוא אומר - אדם עם כל פנים הוא בטוח שהוא חכם מעולה. אדם אידיוט חושב שהוא - ממש נותן שם איזה 10 דברים, כל כך יפה לראות איך הוא מתאר את הדברים. אדם מכוער חושב שהוא יפה - הוא פשוט... אז פתאום אתה רואה עד כמה בן אדם יכול להטעות את עצמו. עבודת השם אומרת שצריך לעשות חשבון נפש. השאלה - על מה אתה עושה חשבון נפש?

האורח: אדם צריך לדעת - כל אחד צריך לעשות את החשבון נפש שלו. הרבי אמר - מה חשבון הנפש שלך? זה לחשוב על התלמידים. הבן אדם צריך לשאול את עצמו קודם כל איך הוא מתנהג מול האישה, מול הילדים. רבי חיים ויטל אומר בשם האר"י, שככה שבן אדם מתנהג עם הילדים שלו, ככה משמיים מתנהגים איתו - כפי שהוא מתנהג עם בני ביתו.

>> אז זה דברים שעומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלים בהם. זה אני אומר - מאור פנים זה דבר שכל אחד, מי שזכה לזה בטבעיות, וגם מי שלא - הוא צריך לעבוד על זה, לעבוד על זה, לתת ליהודי מילה טובה, לחייך.

המראיין: גם עם בעיות?

האורח: ותיקות, יש בעיות עתיקות. אדם קם בבוקר, יש לו בעיות, יש לו בעיות בחשבון הבנק, יש לו בעיות - יש אנשים... תראה, חז"ל, חובת הלבבות אומר - החסיד אבל בליבו וצהלתו בפניו.

המראיין: כן.

האורח: מי, יש אדם ש... אין בן אדם... אני רוצה להגיד לך - יצא לי לפעמים, יצא לי כמה פעמים לפגוש אנשים, את אנשים מצליחים. פתאום אתה מתחיל לדבר איתם, אחרי רבע שעה שאתה מדבר עם כל בן אדם - שתדבר איתו רבע שעה, מלב ללב, דוגרי, מה שנקרא על הפה, כל בן אדם אתה תפסיק לקנא בו. כל בן אדם הולך עם פה קלח מפה עד מחר. ולפעמים במה - מילה טובה, חיוך - אתה מוציא אותו קצת, אפילו לרגע קל, מהגיהנום שלו. אז אין לך דבר - אין לך, האבא שמח, הקדוש ברוך הוא שמח שאתה משמח את ילדיו. אין לזה מחיר, לדבר הזה.

היה לי פעם חבר, לא חב"ד, כשהייתי שואל אותו "בוא נרוץ" היה אומר "אם בוא סר הפקל" - איזה פקל?

המראיין: איזה פקל? כן.

האורח: אבל הנוסחה הזאת היא נוסחה שאתה עצמך צריך לעבוד עליה, והיא לא הייתה פשוטה.

המראיין: בוא נמר, אתה עצמך צריך לגלות ככה בשקט. חווית ממש כאן בכפר חב"ד, ביציאת שבת, פעם עם נוער, אני חושב זה היה...

האורח: כן, היה אירוע לבבי, וזה גם נס גדול, זה המקום באמת להודות לקדוש ברוך הוא.

המראיין: היה שבת של חב"ד בקמפוס.

האורח: באמת סיפור מעניין. ואז היה סיור לקראת מוצאי שבת, סיור בכפר חב"ד, ואני לא הדרכתי, אני נתתי שם הרצאה והייתי איתם.

המראיין: צעדת איתם יחד במשעולי הכפר?

האורח: כן. ואני הייתי בצד, אומרת - יכול לקרות כל דבר ואף אחד לא היה שם לב. מה שקרה, דבר מדהים באמת - זה ממש נס משמיים - שפתאום ניגש אליי אחד הסטודנטים והתחיל לשאול, פשוט נצמד אליי, סליחה על הביטוי, בסוג של קרציה כזאת, ומתחיל לשאול אותי שאלות לא קשורות ולא לעניין. ואני עונה לו מנימוס, כמו שאתה אומר. ואני זוכר את עצמי תוך כדי אומר לקדוש ברוך הוא - מה, מה הדבקת לי את הבן אדם הזה, כאילו מה אני צריך אותו, ממש כאילו זה היה ממש לא לעניין. ותוך כדי שאני מדבר איתו, פתאום הרגשתי - הרגשתי לו טוב, ובזכות זה שזה היה תוך כדי שדיברתי איתו, תשמע, אני לא יכול לדבר, התיישבתי בצד, הוא שם לב לזה ומיד, אכן, ואז אנחנו מיד טיפלנו בזה בזמן, ואז ברוך השם הנזק היה מזערי. זאת אומרת, כשאז אתה רואה גם כן - הקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה.

>> אז כמו שאתה אמרת - לכל אחד יש בעיות, רפואיות, כל בעיות מפה עד מחר, לכל בן אדם. אבל זה, כמו שהרבי כותב בהרבה מקומות - זה לא שאלה העובדות, אלא הפרשנות שלך לעובדות, איך אתה מתייחס לעובדות.

המראיין: וזה השליחות שלנו. אתה נמצא - אתה נקרא להופיע בפני הרבה שלוחים בקהילות שונות. ואיך אתה היית מאפיין, מנקודת המבט שלך, מנקודת הראות שלך - מה הוא שליח מצליח?

האורח: כן. אז קודם כל זה באמת יפה להגיע לשלוחים. זה מאוד יפה לראות עד כמה אנשים אוהבים את השלוחים, כמה אנשים אוהבים את השלוחים, עד כמה השלוחים הם מיוחדים. תראו, יצא לי להכיר הרבה גם רבנים ומרצים מחוגים אחרים - אתה רואה מה שהאדמו"ר הקודם אומר, הגונריזבוריס - זה ריידוס. החביבות שלנו יותר טובה מהחביבות שלהם, אין מה לעשות. זאת אומרת, יש אנשים נפלאים בכל החוגים באמת, ויש לנו הרבה מה ללמוד מהם, לא - זה לא בושה.

האורח: אבל יש משהו בצורה הזאת שיש לכל חבדניק, לכל שליח של הרבי, שזה משהו שהרבי, איזשהו חותם אש שהרבי הטביע בנו, נרצה או לא נרצה, בפה או בשתיקה, אבל בכל חב"ד ואנחנו צריכים לא לבייש את הפירמה, לנצל את היכולת הזאת. אז אני אומר כשאתה הולך לבתי חב"ד אתה רואה עד כמה השליח מוסר את נפשו למען ה' ולמען האנשים. תראה, תמיד אפשר לשפר דברים, הייתי אומר תמיד אפשר להגדיל את הקהל, אפשר שיהיה הקהל קצת יותר איכותי, צריך להשיג, לא לחפש רק את הנתקעים. יותר לחיים, זה טוב, זה חסד.

המראיין: טוב, בית חב"ד הייתי מצפה שאתה בונה קהילה. זה לא יהיה שכל השבורים של העיר יגיעו אליך, זה תעשה בתוך התבשיל שלך, אבל שבאמת בקהילה אתה רואה - יש לוקחים שצריך להביא את האנשים הרציניים, האליטות של העיר, תביא אותם. זה נקרא ציורך שאתה מצליח לרתום את האנשים המכובדים - לא רק מכובדים, אנשים עם מוח ולב, רציניים. זה כבוד שאתה נכנס לבית ה' ואתה רואה רק אנשים שבורים, זה קצת סוג של חילול ה'.

האורח: כן.

המראיין: ואם שואל אותך שליח שרואה גם שיעורים שלך וגם הרצאות שלך - מה היא לדעתך מתכונת של שיעור מוצלח?

האורח: כן, אז אני אגיד לך - מה שאני, כשאני מוסר שיעור, נגיד שיעור בקהילה או לאנשים, אני אף פעם לא מנסה לגמור את כל המאמר בבת אחת, או את כל השיחה, אפילו אם אני לומד חברותא. אז יש שאתה מוסר שיעור - אל תרוץ לאף מקום, אתה לא חייב. אתה מלמד ליקוטי תורה - אתה לא חייב לגמור את כל הקטע של הפרשה, אתה יכול אפילו לקרוא עשר שורות. העיקר זה להסביר את זה כמו שצריך, להוריד להם את זה אל תוך החיים.

בליקוטי תורה, כל שבוע יש הרבה פעמים מאמרים קצרים, לא ארוכים, יותר קצרים, שהם פשוט - יש שם רעיונות לחיים, חבל על הזמן. השליח עצמו צריך קודם כל ללמוד ולהבין מה כתוב ולהפנים, ואז לתת את זה - לא לקרוא כמו תוכי. תסביר להם שהם יבינו בשכל שלהם, שהם יוכלו לחזור - כשהוא חוזר הביתה, הוא יוכל לחזור. זה אחד המבחנים, האם החבר'ה שלך יכולים לחזור משהו ממה שהם שמעו, אפילו דבר אחד. תגיד דבר אחד ששמעת, משהו שהוא יכול לזרוק את זה במשפחה, לילדים, לאישה - תובנה לחיים.

אני רואה אותך לא אחת ולא שתיים בבית הכנסת בקהילתנו, מה שנקרא, ואנשים שנקראים לומר דרשה או שיחה של הרבי לפני הפרשה, לפני קריאת התורה. יש כאלה שפשוט נותנים את השיחה עם התחלה, עם אמצע ועם סוף. אתה אוהב להגיד איזה רעיון קצר עם מסר לחיים ובזה אתה מסתפק. זאת אומרת, אתה אפילו לא מנצל את כל כמות הזמן שניתנת לך לצורך כך, כי...

המראיין: הפלא יועץ אומר דבר מעניין, אומר - עדיף שיגידו לך "למה קיצרת"...

האורח: מאשר שיגידו לך "למה האריכת". זה אומר, ויש וורט חזק מאוד של המאירי על פרקי אבות - עכשיו אנחנו אומרים פרקי אבות - על "ועשו סייג לתורה". הוא פשוט... תעשו תקנות וגדרים. הוא מסביר "סייג לתורה" וזה דבר מאוד מעניין. הוא אומר שיש אנשים, דרשנים, שכש... שמתחילים לדבר הם לא עוצרים. וחז"ל אומרים - אסור! "סייג לתורה" - את תעצור את התורה שלך. שאתה מדבר, תדע להגביל את עצמך, גם בזמן וגם בעומק. אל תיתן דברים שאנשים לא יכולים לעמוד בהם, אתה צריך לתת דברים קצרים.

זה כמו באוכל - אם אדם אוכל יותר מדי, זו כבר אכילה גסה. אדם צריך לאכול קצת ולהקל את זה כמו שצריך, עם ויטמינים כמו שצריך. אותו דבר בתורה - כשאתה חוזר שיחה, תמיד תגיד משהו, רעיון קצר עם מסר לחיים, עם איזו דוגמה, עם איזה משל, בגובה העיניים של האנשים, שהאנשים לא יקוצו בדבר אלא יגידו "באמת..."

המראיין: להשאיר אותם עם טעם של עוד.

האורח: בדיוק, עוד.

המראיין: אחד המאפיינים שלך, למי שאינו מכיר אותך, זה אהבת התורה שלך. יש לך לא מעט חברותות, גם לי הקטן יש אפילו קביעות יום יומית איתך בחברותא, ברוך השם. והשאלה היא - קודם כל השאלה הזאת היא ברמה המעשית - איך קונים אהבת תורה? לא פשוט. אנשים יוצאים לחיים, אברכים בגילינו, צעירים קצת יותר מאיתנו, יוצאים עכשיו לחיים, בני עשרים, שלושים, לכוח. הם נמצאים עוד בשלב הזה שבו הם צריכים עכשיו להספיק כמה שיותר, ופתאום אתה אומר להם - תקשיבו, קביעות זה דבר חשוב, קביעות לתורה.

האורח: טוב, זאת שאלה טובה. תראה, אהבת תורה - האמת היא שלכל בן אדם יש אהבת תורה, פשוט יכול להיות מי שאין לו, פשוט הוא לא למד תורה. גם אם הוא ישב בישיבה, זה לא אומר שהוא למד תורה, יכול להיות שהוא שמע טקסטים. ללמוד הכוונה - להבין היטב בשכל הטבעי. אדמו"ר הזקן בפרק ה' אומר "שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת בו" - יש שם מילים מאוד מאוד חזקות, שבן אדם לומד, גם לומד גמרא.

אנחנו לומדים ביחד, אני משל - חסיד גדול מאוד של שוטנשטיין. למה? כי... אנטגוניזם לכל מה שצועקים עלינו, זה סתם - מי, סליחה שאני אגיד פה במילים חריפות - מי שנגד זה, לדעתי זה סתם ג'י... הרב מה הוא אמר... זה מגיע מראשי ישיבות, לא מתאים להם לכבוד שלהם שבחורים שלהם פותחים את זה. בן אדם לא מתאים לכבוד שלו. אני חושב שבעל הבית שרוצה ללמוד תורה בטח בלבוש הוא, פותח שוטנשטיין, הוא מבין קודם כל מה בדיוק קורה. כי כשאתה רואה תמונה - כמו שאתה מסתכל על תמונה לא ברורה, אתה לא נהנה. כשהתמונה היא ברורה וחדה - אז אנשים היום קונים מסכים בהרבה כסף כדי שהתמונה תהיה חדה. שאתה לומד ואתה מבין, יש לך גם הערות שנותנות לך הרחבה יותר לעומק.

אז אתה יכול... אנחנו לומדים ביחד במסכת יבמות, אתה יכול ללמוד עם שוטנשטיין, אתה מרגיש בבית. עכשיו, אז מי שאין לו אהבת תורה, הוא פשוט אף פעם לא ניסה באמת להבין תורה בשכל האנושי שלו, של הנפש הבהמית, כמו שכתוב בחסידות. וכל דבר, מכל דבר אפשר ליהנות - מגמרא, ממשנה, מחסידות, כל דבר. הדברים הם - התורה מתוקה מדבש.

פעם מישהו אמר - מישהו בא לרב, אומר לו: תשמע, כתוב שהתורה היא דבש, אני לא מרגיש דבש בתורה. אומר לו - פשוט יש לך פצעים בפה, אז אתה לא נהנה מהדבש.

המראיין: שם נמשל.

האורח: עכשיו הוא דיבר על זה שבן אדם צריך להיות קצת יותר עדין כדי... אבל גם במובן, קודם כל, כמו אוכל - האוכל הכי טעים בעולם, אם אתה תבלע אותו ולא תלעס אותו, אז לא תרגיש את הטעם, תגיד האוכל לא טעים. אבל אם אתה לועס אותו, טועם אותו - כמו אנשים שהם בעלי טעם ששותים יין, איך הם עושים את זה - הם מכל הכיוונים, הם שמים את זה שהלחי... אוכלים איתו כמו שכתוב, ואז אומר "אה, זה יין טוב", היין הכי טוב. אם אתה תבלע אותו תגיד - מה זה, שילמת אלף דולר? מה, אדוני, יין צריך לדעת איך לשתות. אתה אוכל בשר, אתה אוכל - תאכל אותו לאט לאט, כמו גלידה.

הרבי פעם דיבר דבר מאוד מעניין, הרבי דיבר חידוש פעם בחב"ד - תמיד היו מדברים על זה שצריך לימוד תורה בקבלת עול. הרבי חידש, כתוב בשיחה שלו, מאמר מוגה, שעיקר העניין של לימוד תורה זה תענוג. במצוות העיקר זה קבלת עול, בתורה העיקר זה תענוג. אומר הרב - אם אתה לא נהנה מהתורה, התורה לא עשתה את הפעולה שלה.

אז מה זה נקרא - כמו שאתה אוכל גלידה, אתה יודע מה ההבדל בין גלידה לפלאפל? אתה אוכל גלידה, אתה מלקק - לא לחינם נותנים בגלידריות כפית קטנה, זה לא מגיע מקמצנות, כי גלידה לא "אוכלים", אתה צריך ליהנות מהטעם שבגלידה. כל בן אדם נורמלי שילמד את הגמרא עם שוטנשטיין, כמו שאתה רואה, אחד הביאורים, וגם בחסידות - אם הוא יבין, הוא יתענג. אין, זה פשוט לא שייך אחרת. ומי שעדיין מרגיש שחסר לו אהבת תורה, הוא פשוט...

המראיין: לא התנסה מספיק.

האורח: לא התנסה מספיק בדבר הזה. עכשיו, לגבי - רוצה להגיד לך משהו לגבי חברותא. קשה ללמוד לבד, גם מבחינת זמנים - שאתה קובע חברותות, אפילו לחצי שעה, הדבר הזה תופס אותך, יש פה חיות ביחד, זה מחייב אותך. וככה אפשר להספיק הרבה - קובץ על יד קובץ נעשה חיבור גדול, אתה לומד עוד קצת, אתה פתאום... אנחנו לבד סיימנו כמה מסכתות.

המראיין: כמה מסכתות?

האורח: כמה וכמה מסכתות, וזה מ-20 דקות ביום. הדברים האלה מצטרפים, כמו בדיאטה - מה הורס דיאטה? לא ארוחה אחת מושכת...

המראיין: העקביות.

האורח: מה, אני אוכל עוד עוגייה, בוא, שם - פתאום הוא הרס את הדיאטה. אותו דבר ללימוד - עוד חברותא קלה, עוד מניין, עוד סיכה, צריך חברותא רבע שעה פה, רבע שעה, תקום קצת יותר מוקדם, חצי שעה יותר מוקדם בבוקר, אם אין לך זמן, או בערב. והקדוש ברוך הוא עוזר, כשרוצים הקדוש ברוך הוא עוזר שיש לך שעות פנויות, ברוך השם.

המראיין: כן, ברוך השם בהחלט. אתה עצמך, אתה אוהב - מה אתה אוהב במיוחד ללמוד?

האורח: קשה לי להצביע על משהו מסוים, אני אוהב הכל - גם נגלה, גם חסידות. התורה היא מתוקה, צריך... אתה יודע, יש... איזה חצילים אתה אוהב? אני אוהב חצילים מטוגנים, אני אוהב חצילים ברוטב, הכל עובר.

המראיין: כי "טוב תורה מכל".

האורח: אתה אומר, אני רק רוצה - באמת אחד הדברים בתורה זה להרחיב את היריעה. הרבי גם אומר - זה לא ללמוד את אותו דבר הרבה זמן. תלמד כמה דברים, עכשיו תלמד תפסיח, תלמד מאמר, תלמד - כל פעם זה חדש, משהו - תחליף, משהו תלמד, איזה ז'אנר חדש בנגלה. יש לי חברותא שהתחלנו ללמוד ירושלמי, פעם בשבוע, לפני שבת, לומדים ירושלמי 40 דקות - זה גשמק, זה ענק.

כמו, יש כאלה שאוכלים צ'ולנט לפני שבת, יש כאלה שאוכלים... אפשר גם לשלב, זה לא פתיחה חדשה.

המראיין: אני רוצה לשאול אותך, דיברת על חברת פנים...

האורח: כן.

המראיין: יש משהו מאוד מעניין - לא מזמן חגגת יום הולדת, הזמנת אותי כמו רבים אחרים להתוועדות יום הולדת בביתך, וזה לא פלא, כי מי שמכיר אותך באמת לא מתפלא - אבל סביב שולחנך באו אברכים שונים ומגוונים. זאת אומרת, אנשים עם כיפות כאלה, עם כיפות אחרות...

האורח: כן.

המראיין: משיחיסטים, חסידי חב"ד, כולם ביחד, כולם - אין חילוקי מעמדות, אין אנטגוניזם.

האורח: אני באמת חושב שבסוף, אתה יודע, זה כמו שאתה מדבר על ימין ושמאל, כן, אז בתקשורת זה כאילו שתי קצוות. בסוף, כשאתה יושב עם בן אדם ומדבר איתו מלב אל לב, על קפה גם, אז אתה רואה שכאדם לאדם מדבר, שאתה מדבר מלב אל לב - הדברים התדמיתיים והאידאולוגיים הם פחות מפריעים. שאתה כאדם, יושב מולך בן אדם, תדבר איתו כאדם. אם אתה מגיע בקו של אהבה וחסד - כל בן אדם צריך חום ואהבה, כל בן אדם רוצה לקבל חום ואהבה. וכשאתה מקרין חום ואהבה, אתה מקבל חום ואהבה, והדברים האחרים הם פחות תופסים מקום.

לא עושים מזה אישיו, לא עושים מזה... אדם אוהב - יש לי במשפחה, אני יכול להגיד לך - אנחנו לא משפחה משיחיסטית, אבל יש לי בן אחד משיחיסט חזק.

המראיין: כן.

האורח: זה בן שלי. אז מה אני עכשיו? אני אריב איתו כל היום מתי הוא יבוא? לא, בסדר, אני שמח שאתה מצליח, זה טוב מאוד. המריבות לא מגיעות מיתר יראת שמיים, זה מגיע מחוסר מנוחת הנפש הבסיסית. ברגע שיש מנוחת נפש בסיסית, יש שביעות רצון בסיסית, אז אתה פחות - אתה חושב ככה, אני חושב ככה, מה נפקא מינה?

המראיין: סוג של בגרות יותר, סוג של... א... יותר...

האורח: כן, לא, לא להדגיש את זה. תראה, יושבים בעל ואישה, הם יכולים לריב. אותו בעל ואישה יכולים לריב אחד עם השני, גם להתגרש, ויכולים להיות באהבה וחברות ושלום ורעות. מה ההבדל? אפילו יש לנו את אותו פרופיל בדיוק. השאלה היא על מה אתה שם דגש - האם אנחנו מתווכחים על מה שאנחנו לא מסכימים, או שאנחנו מדברים על מה שאנחנו כן מסכימים. זוג, סתם דוגמה - זה שאנשים יכולים לריב, אישה אומרת "מאוד קר היום", הוא אומר "לא נכון, חם היום". ואז יכולות להיות ריבות שיכולים להרים על זה חמש דקות. אז מה אתם רבים? על שטויות. מה, כן חם, קר, בסדר, מה נפקא מינה, העיקר שיהיה קפה טוב, מה זה משנה כל כך.

המראיין: יפה. תגיד, אנחנו היינו יחד בימינו, זכינו להיות אצל הרבי יחד, ויש דברים שנצרבו בך מאותם שנות התוועדות שאתה מוליך אותם לימים האלו.

האורח: תראה, מה שזכינו ברוך השם היה בשנים ה-49 והלאה בתשרי. ואני אגיד לך את זה במילה - אמרתי את זה פעם באיזו ישיבת אסתר, אמרתי: "אני אגיד לכם משהו, אולי זה ישמע לכם מוזר - כל היהדות שלי זה מההתוועדות אצל הרבי, כאילו היהדות, יראת שמיים".

המראיין: משפט כזה להגיד לחבדניקים זה...

האורח: כן, הם הסתכלו עליי, אמרתי: "היהדות שלי זה מהעיניים של הרבי". כן, אתה תראו - המבט של הרבי זה משהו שהוא מחזיק אותך לכל החיים. אין לי משהו ספציפי מיוחד, היינו כבר בשנים היותר מאוחרות של התשרי וזה, אבל האווירה הזאת של התשרי היא עשתה אותנו לחסידים, כאילו ההוויה הזאת. כתוב בליקוטי תורה דבר מעניין - אדמו"ר הזקן אומר שלפעמים דברים שאדם לא מבין משפיעים עליו יותר מאשר דברים שהוא כן מבין. יכול להיות חסיד שנכנס ליחידות, וזה דווקא - בשנים היותר מאוחרות, המקיף הכללי הזה...

המראיין: יותר השפיע, אתה אומר?

האורח: השפיע, כן, על... ככה אני מרגיש שזה השפיע על כל התפיסה, על כל ההוויה, כל האישיות.

המראיין: בכל זאת, השאלה שרבים שואלים אותה - למרות שכשרואים את התמימים פחות שואלים את זה, כי רואים באמת לנגד העיניים, רואים ממש את ההתקשרות בחיים בצורה מאוד מאוד מובהקת ומופלאה - אבל אנחנו אנשים שכבר נמצאים כן בטרדות, הפרנסה, טרדות היום-יום. התמימים ממשיכים את ה"עסקה", אבל אצלנו יותר מ-30 שנה חלפו, 32 שנים חלפו.

האורח: כן, אז כמו כל דבר צריכים לתחזק את זה, אין מה לעשות. צריכים פשוט ללמוד, ללמוד שיחות של הרבי, ללמוד מאמרים, לנסוע לרבי לשבת, להתוועדויות, לכתוב לרבי.

המראיין: לכתוב לרבי.

האורח: לכתוב לרבי, אני כותב לרבי המון, לכתוב לרבי כל הזמן. אז קודם כל זה מחזק את ההתקשרות. דבר שני, אתה רואה - אתה כותב לרבי, אני שולח גם לאוהל וגם לגארוס קודש, ואתה רואה דברים נפלאים ביותר. אז לכתוב לרבי זה מאוד חשוב, כל הזמן לכתוב לרבי על כל דבר. תכתוב, תגיד מה הרבי צריך לשמוע. הרבי כותב בעצמו שאחת הסיבות שגורמות לך לכתוב זה כדי לחזק את ההתקשרות. אז הקדוש ברוך הוא אפילו מביא לאדם אירועים כדי שיתחיל לכתוב. אז תכתוב לרבי כל הזמן על כל דבר. בוא אני אגיד לכם במילים גסות - יש לנו עורך דין כל כך טוב, שזה הרבי. צדיקים זה כמו עורכי דין, הם מציגים אותך בפני הקדוש ברוך הוא, והוא עושה לך שירותים בחינם. אז צריך להיות אידיוט כדי לא לנצל את זה. זה מעבר לכל - אני אומר אפילו הנשמה הבאה מזה, שבא אדם ונעשה חדש לגמרי.

המראיין: אתה נמצא בתוך עמך, אפשר לומר "בתוך עמי אנוכי יושבת" - אתה נמצא בחב"ד, אתה נמצא גם בקהילה, גם בכלל, בהמון מקומות שאתה מוזמן אליהם. המצב של חב"ד היום - אתה חושב שהוא בריא יותר, מבחינת... אני חושב חליה מסוימת, דיברנו על זה.

האורח: אני חושב שהחנאות כבר לא קיימת, אני חושב שאפילו הגזענות שהייתה פעם, היום היא יותר ויותר נמצאת במקומות שוליים, אם בכלל. יש בזה משהו, זה לא מה שהיה פעם, לטובה.

המראיין: אתה מדבר על גזענות של עדות גם?

האורח: גם. אני אגיד לך משהו הפוך על הפוך - אני חושב שכולנו גזענים, אני אגיד לך. אני הייתי בשידורים, אז גם אני אמרתי "עדות כאלה, מזה אני לא רוצה". אז מה, מה אני, כי אני עליון לאחרים? אז הוא אומר - אצלו העדות היא אחרת. בסדר, בסוף כל בן אדם אוהב את בני הסגנון שלו, וזה בסדר גמור. אבל מה שכן - יש הרבה דברים שהם באמת, חלק זה אמיתי וחלק זה דמיון. זאת אומרת הרבה דברים שהם באמת... תראה, אני רואה חוגים אחרים - למשל אני רואה שיש לי הרבה חברים בציבור הדתי-לאומי.

המראיין: אתה רואה שם נישואים של אתיופים עם אשכנזים, אתה אומר...

האורח: איך זה קורה הדבר הזה? התשובה היא שבחלק גדול מזה, במציאות, הדברים מסתדרים, כמו שאני אומר לכם, כמו שאנשים מכל מיני חוגים מסתדרים - יש חיבור נפשי בסיסי, אז אצלם לא יחכו את זה. אצלנו, לפעמים, גם בשידוך, אם יש מה שנקרא קשר בלתי-אמצעי, ממוצע, ואז הבן אדם אומר "אז אין הרבה הבדל". אז אני אומר יש לנו מה לשפר בעניין הזה. אני חושב שזה קורה כשאנחנו רואים שיושבים ביחד. היום האשכנזים - זה לא קל להרבה אשכנזים להידמות לספרדים, וגם לספרדים לא קל - זה הרבי כותב במכתב לפני חמישים שנה, כל שכן היום. אבל אני קצת גם לא אוהב את החבר'ה שכל הזמן עושים מזה איזשהו "איסוף" ומרגישים שזה כיף כזה, להיות מרגיש "מסכן" - זה הנפש הבהמית, הנפש של המוזיקה המזרחית המתבכיינת. כן, זה כיף כזה. תמיד אני אומר את זה בשיעורים - יש אדמו"ר הזקן אומר שהנפש הבהמית, כמו שלנפש הבהמית יש יסוד המים שזה תאוות, כל אדם מבין שיש יצר הרע של תאוות, יש יצר הרע של עפר, של עצלות ועצבות. אדם אוהב להתמסכן, אז כל אחד מתמסכן, גם מתמסכנים על...

המראיין: מה אתה מבלבל, מה?

האורח: תהיה שמח במה שאתה, אל תחפש הכרה. לפעמים אדם מגיע - צריך לך הכרה מאחרים? מה אתה צריך הכרה מאחרים, יש לך הכרה מעצמך, מהקדוש ברוך הוא. אז אתה לא עושה מזה עניין. אז גם בדרך ממילא זה פחות תופס מקום, אנשים לא עושים מזה עניין. הכל זה נקודת המבט.

המראיין: אתה הזכרת חמישה ספרים, הזכרת את העובדה שידיך מלאות עבודה, פיך מלא עבודה בקהלים שונים, בנוער, בקמפוס, בצבא - יש איזה יעד שאתה שואף אליו ועוד לא הגעת אליו? איזה חלום שאתה רוצה להגשים?

האורח: האמת שאני לא יש לי חלום, אני מסתכל על החיים שלי - הכל זה מתגלגל תוך כדי.

המראיין: תוך כדי, יש איזה משהו יפה של...

האורח: כן, כתוב - שאדם יותר מתכנן, ככה הקדוש ברוך הוא יותר אוהב להרוס לו את התוכניות. גם בקודש הזה כתוב.

המראיין: כן, הגמרא אומרת בסנהדרין, לפי פירוש...

האורח: הגמרא אומרת שאפילו אדם שמתכנן "אני תוך כך וכך זמן אלמד כך וכך פרקים", הקדוש ברוך הוא משבש לו את התוכניות. למה? איך יכול הקדוש ברוך הוא להרוס ליהודי תוכניות בלימוד התורה? כי אם אתה חושב שאתה מנהל את העולם, עדיף שלא תלמד. זאת אומרת, את הקדוש ברוך הוא - יש עניין של...

המראיין: האמת שבתנ"ך רואים את זה לאורך כל הדרך.

האורח: בתנ"ך רואים את זה לאורך כל הדרך - שככל שהיה מלך, אפילו הכי רב ושלם, ברגע שהיה פעם אחת שהוא שמח על עצמו ולא תלה את הכל, את כל יהבו, בקדוש ברוך הוא, מיד העסק התחיל להשתבש.

המראיין: זה ממש ככה.

האורח: אז אני גם ממליץ לאנשים - תזרום, תן לזה עכשיו. אבל החוכמה היא שכשאתה רואה שמגיעות הזדמנויות לפתחך, אז תנצל את ההזדמנות. הקדוש ברוך הוא הרבה פעמים זורק - אני אתן לך דוגמה. דיברתי קודם על הספר הראשון שלי, על רמי של רבי. הספר השני יצא בזכות הרב מור יוסף, הוא גר בכפר חב"ד, יש להם איזה אתר - לא זוכר רגע - והוא אומר לי: "אריק, תכתוב לנו לאתר טור שבועי". אמרתי לו, מה אני אכתוב? אמרתי לו: "אתה יודע מה, אני אכתוב על זוגיות לאור פרשת השבוע". ככה כל שבוע הייתי כותב פוסט קטן, בסוף צירפתי את הכל ביחד, יצא ספר שנקרא "דובדבנים" - שזה זוגיות, טיפים לזוגיות. וזה, אני שומע מאנשים שקוראים את הספר, שלומדים את זה כל שבת בבוקר עם האישה.

המראיין: הם קוראים את זה, שותים את זה עם קפה.

האורח: כן, אחרי זה בהמשך זה היה על חינוך - אותו הדבר, ככה חצי שעה, טיפים לחינוך לאור פרשת השבוע. אחרי זה עשינו על התניה, גם זה - "50 תובנות תניה". ואחרי זה - גם זה, הספר האחרון - "50 תובנות הרבי".

המראיין: כן.

האורח: הייתי ביום הולדת שלי, לפני ארבע-חמש שנים, בבית חיינו, נכנס שמה אייזנבך מהשידורים...

המראיין: בחדר השיעור?

האורח: בחדר השיעור. אומר לי: "אריק, תקשיב, אין לי הרבה ספרים על הרבי לחלק לאנשים, אולי אתה תכתוב ספר על הרבי". ככה הוא זורק את זה, בלי כלום. אמר לי: "אתה יודע מה, מה טוב ליום הולדת". ומזה יצא הספר "50 תובנות הרבי". התחלתי לרדת - זאת אומרת, תן לקדוש ברוך הוא, תן לקדוש ברוך הוא לנהל אותך, אבל תהיה עם אוזניים פתוחות. הקדוש ברוך הוא שולח לך רעיונות דרך אנשים, הקדוש ברוך הוא מדבר דרך אנשים. תקשיב, תנצל את ההזדמנויות.

המראיין: אל תיסגר מלעשות אותן.

האורח: אף אחד, תגיד: "אבל אני לא ראוי". מאיפה אתה יודע מה אתה ראוי ומה אתה לא ראוי? תתחיל לעשות דברים ואתה תראה. יש פתגם באנגלית - "תזייף את זה עד שתהיה אותו". תגיד "מה אני, מרצה? מה אני, עושה שיעור?" מזמינים אותך למסור שיעור, תגיד "מי אני שאני אמסור שיעור?" אבל הקדוש ברוך הוא שלח לך מישהו שמזמין אותך למסור - תתחיל למסור שיעור, פתאום אתה תגלה בעצמך כישרונות שאתה מוציא. בוא תכתוב באיזה מקום, בוא תעשה איזה משהו. האמת היא שהייתה תקופה מסוימת שהייתי במקום עבודה לא דתי, וביקשו ממני - זה בא מהתוך - ביקשו ממני למסור שיעור בתניה במשך זמן רב. מסרתי שם שיעור בתניה, ויצאו משם ממש סיפורים מופלאים ביותר. הייתה שם אחת המשתתפות שחזרה בתשובה לאחר מכן, וכל מיני דברים שבכלל לא חלמתי עליהם, זאת אומרת דברים שלא ייעדתי את עצמי להם בהקשר הזה.

המראיין: גם הפודקאסט הזה די זורם, לא משנה.

האורח: יותר מדי פרטים, אבל כן - אני אומר לך, בוא תעשה. רגע, מה אני אגיד בפודקאסט? מה אני אגיד? מה אתה, מה תגיד? תשב, תדבר, אתה דג, אתה יכול לדבר, תדבר - הקדוש ברוך הוא ייתן לך את המילים. אז זה מה שהשתדלנו לעשות.

המראיין: הרב אריק מלכיאלי, כמובן לעונג גדול, כמו כל פעם שאני יושב איתך - לעונג גדול. תודה רבה לך שהיית איתנו.

האורח: תודה רבה על הרעיון.

המראיין: תודה רבה ליוסף דוד סויסה שניצח כאן על המלאכה כמו שרק הוא יודע לעשות, תודה ליוסי ריבקין מנכ"ל COL. ניפגש בפרק הבא.

It appears no actual transcript content was provided — only website disclaimer text, service listings, and UI elements from YouTubeToTranscript.com. There is no Hebrew caption text from the podcast episode to process.

Could you please provide the actual YouTube auto-generated captions (the Hebrew text) for the episode? Once you paste the raw transcript content, I'll be happy to clean it up according to your instructions.