לבנימין אמר | פרק 4 הרב חיים קפלן

המראיין: שלום רב לכם, אנחנו בפרק פודקאסט חדש, הפעם בעיר צפת. הצפנתי עד לכאן כדי לפגוש את ידיד נעוריי, הרב חיים קפלן, מנכ"ל קריית חב"ד ומוסדותיה, שליח הרבי, חבר הנהלת אגודת חסידי חב"ד העולמית. אנחנו עוד נפרוט את כל התארים האלה ואת המשתמע מהם. חיים שלום עליכם.

האורח: עליכם שלום.

המראיין: ברוך הבא לעיר קודש צפת, זכות וכבוד להתארח איתך בפודקאסט המיוחד הזה.

האורח: זכות וכבוד גם היו לי להיות איתך, לצעוד איתך עכשיו בטרם התיישבנו לכאן, למסע דילוגים על פני שורה של תחנות באימפריה שאתה מנצח עליה בעצם, ימים אלו.

המראיין: טעימה, טעימה על קצה המזלג משליחות הרבי מצפת.

האורח: אנחנו נדבר על הטעימה הזאת, נדבר על כל מה שכל הטעם של עוד שעה מהביקור הזה.

המראיין: אני כן אחזור לידיד נעוריי שאמרתי. אנחנו בראש ובראשונה - הדבר הכי חשוב, השנה אולי הכי חשובה שהייתה בימי נעורינו - חלקנו יחד חדר בקבוצה תשמ"ט, שנת הקבוצה שלנו, הקבוצה הכי קשוחה שהייתה אי פעם, היינו ביחד שם בחדר באותה שנה. אבל בוא נחזור קצת אחורה, נתחיל בטוב - שנת תשמ"ח אנחנו שנינו חולקים יחד כיתה, שיעור א'.

האורח: אצל הרב דירנפלד.

המראיין: אצל הרב דירנפלד, בלוד, בישיבה בלוד.

האורח: כן כן.

המראיין: אתה בן שני למשפחת קפלן, אחיך ומי שיודע - הגאון החסיד הרב מנחם-מנדל קפלן, העורך הראשי של התניא שולם מאוד רבות.

האורח: סיים בלוד, ואני הגעתי מיד אחריו.

המראיין: איך שהוא יצא מלוד, עלה לישיבה גדולה, אתה באת אחריו. שנה זאת הייתה שנה ש...

האורח: הייתי ילד צעיר, לפני בר מצווה.

המראיין: נכנסת אפילו לפני בר מצווה לשיעור א'. ואני בך פוגש כבנו של הגאון החסיד הרב אריה קפלן, מנכ"ל ארגון הגג של מוסדות חב"ד, אבא שהוא מראשי חב"ד בארץ, כמו שקוראים לזה בשפה עיתונאית, אבא שמגיע מדי שנה, מדי שבוע בעצם, לישיבה בלוד כדי להיוועד שם עם רבים, פרוע הוא כוחו של הרבי.

האורח: בימים ההם - הסבא של הילדים שלי, הסבא של אשתי.

המראיין: כי אתה בעצם נשוי - נישאת לביתו של רב ליוקים.

האורח: רב ליוקים, כן.

המראיין: אבל אז אתה - אפשר היה לומר לך, באת מצפת אומנם לתוך מרכז הארץ, אבל ידעת, שהכל ידענו, גם כולנו, כולנו היה על מי לסמוך, אף אחד - אפילו חוסר שם עוד לא קרה. אנחנו היינו בשנה...

האורח: זה היה האירוע המכונן של שיעור א'.

המראיין: האירוע המכונן של שיעור א' היה גימ"ל תמוז, שאנחנו זוכרים אותו - התרבצנו, הרב פוזנר עומד שם בפתח ה-770 וצועק, זועק את הזעקה, המראה הזאת.

האורח: כל שנה, כל שנה בהתוועדויות אני זוכר את זה, אומר - יש לי חוב לזה, של פוזנר בעניין הזה. הוא נתן לי סיבה צורבת חסידית בלב, ממש זוכר כל שנייה, כל הגה שיצא מפיו באותו רגע, באותה שעה. שעת ה... הלוויה של הרבי.

המראיין: "עכשיו יש לוויה", צעק - "עכשיו יש לוויה של אמא שלנו", כך הוא צעק.

האורח: כן, צריך לזכור את זה היטב. הרבה נשאר לנגד עיניי - זו הייתה הזעקה, אז אני זוכר את זה.

המראיין: חרות על לוח ליבי.

האורח: נכון.

המראיין: אבל אני רוצה - אנחנו בעצם נפרדנו, כי מלוד אתה עברת לצפת, אני עברתי לקרית גת.

האורח: ונפגשנו שוב אצל הרבי.

המראיין: נפגשנו אצל הרבי - קודם כל בכל תשרי נפגשנו אצל הרבי, אבל אחר כך נפגשנו - ואז נפגשנו בקבוצה והיינו ממש חולקים יחד 24 שעות כמעט ביחד כל השנה הזאת, לא פשוטה. אני כן רוצה להתעכב קצת - קודם כי אתה עצמך חווית טלטלה לא פשוטה, בערך שנתיים אחר כך, שמה שקורה - זה יכול להיכנס ממש לתוך האובדן של מה שקרה, אבל אדם שגדל - ואנחנו רק היינו עכשיו בסיור שאתה קראת לו באמת טעימות, כי זה היה עשרים דקות של ריצה כזאת בין המקומות השונים, המוסדות השונים שבהם ביקרנו, וכל פעם בכל שתי מדרגות שלפת לי עוד תשובה שהרבי נתן לאבא, עוד מענה מיוחד ומכתב שהרבי אמר לו. ידעת שאבא שלך בשיא העשייה, בשיא - במרכז כותל המזרח של חסידות חב"ד בארץ, על כל המשתמע מכך, ופתאום קורה משהו. אני אומר - אני לא רוצה להיכנס למה שקרה שם, ואיך קרה, ולמה זה קרה.

אבל אני רוצה ישר מההשתלשלות לשאול אותך - מה זה עושה לך, כמי שיודע שאבא שלך לא זז כמלוא נימה, ממש לא כמלוא נימה, אבל אני ברבות השנים גם למדתי את הכל, ואני יודע איך שהכל, בקל מכל קל, היה בלי סטייה קלה אפילו, לא של הרמת גבה, ברשות מפורשת וכתובה מהרבי. אבל מה זה עושה לך, בחוויה חברתית, ליד החברים שלך, שפתאום מביטים בך וכאילו - "אה, אתה הבן של הרב קפלן?" כאילו - מה? אני לא יודע אם אפילו אמרו "הרב קפלנז'"?

האורח: לא חושב שהיה סגנון עד כדי כך. תראה - אני לא חושב שלקחתי לעצמי את הקרדיט, קודם כל, של להיות "הבן של", מי שאני - ניסיתי להיות מי שאני.

המראיין: לפתח את האישיות העצמאית שלך, נכון.

האורח: וככל שיכולתי, לא נתתי לזה לעמוד בדרכי לעשות את מה שאני חושב שאני צריך לעשות, כאשר ברקע - כמו שאתה אומר, אני לא ניכנס לכל האירוע בהזדמנות הזו, אבל אני חוויתי את התהליך כולו. זה היה בפסח, אמת?

המראיין: נכון.

האורח: זה היה בין הזמנים, הייתי בבית, ליוויתי את כל התהליך מהצד האמיתי שלו, באמת חוויתי וידעתי בזמן אמת מה שאתה למדת ברבות השנים, מה באמת קרה שם באופן אמיתי. אז כיוון שהבעיה שלי, אם הייתה, הייתה עם היחס של החברה, לא עם הדבר במהות שלו...

המראיין: היה לך קל יותר, אתה אומר?

האורח: לא הייתי אומר קל יותר, אבל התמודדתי, ברוך השם. אני לא חושב ש... תראה, היום מחפשים - יש שיטה היום לחפש מה אולי עבר...

המראיין: ונותר בך, מי יודע, אולי, כולם מנסים להיות פרויד.

האורח: כן, אני משתדל לשים את זה מאחוריי, ואני משתדל להמשיך הלאה. אני מקווה ומאמין שזה לא מה שמוליך, מה שמכתיב את שיטת הדרך, העבודה שלי, במה שצריך לקיים את רצון הרבי, שליחות הרבי. בלי - גם עם אותם אנשים שאני יודע שלא נהגו כשורה מאותה תקופה, ברוך השם, אין לי לא טינה ולא יחסים אחורים, אני חי עם כולם בשלום, גם עם אנשים שעמדו מאחורי תהליכים בתוך אותו תרגיל.

המראיין: זה אני ראיתי, זה אני ראיתי, ויכולתי לראות איך שאתה איכשהו סגרת את הגלים כולם, או דילגת מעל כולם, וכן, זה ראיתי ברבות השנים. לכן אני לא חושב אפילו שנכון שזה יהיה בעצם הפתיח - לא זה אני, ולא זה מה שאני עושה.

האורח: זה הפרוזדור שמוביל אל הטרקלין.

המראיין: בואו נסכם - זה הפרוזדור שמוביל לטרקלין. רק רוצה בכל זאת, אם אנחנו כבר בהזדמנות הזאת - מעניין אותי אם אתה זיהית, אתה אומר שראית בשעת אמת, האם אתה ראית רגעים של משבר אצל אבא באותם ימים?

האורח: לא ראיתי רגעים של משבר. הוא הרבה יותר ממני ידע שכל מה שהוא עשה היה נכון ומדויק. תראה, כאשר יש עליך תלונות על מישהו, אף אחד לא אוהב את זה, וזה לא נוח לאף אחד, ואני בטוח שגם לו היו רגעים לא קלים. אבל כאשר אדם יודע - תראה, כאשר אדם לא בטוח בעצמו והוא מעורער באופן פנימי, אז כל עלה נידף וכל רוח מצויה יוכלו להלאות אותו. כאשר אדם יש לו יסודות ברורים בפנים, והוא יודע שמה שהוא עושה נכון, אז זה לא נעים, אף אחד לא אוהב שיש אנשים שאומרים עליו דברים כאלה ואחרים, בבקשה, אבל ככל שאדם יודע שהוא בפנים חזק, אז גם הרוחות שאינן מצויות לא מערערות אותו. ולכן זה לא היה רק איזשהו כוח חזק - אנשים הסתכלו על אבא שלי באמת כאיש פלדה, איש חזק, וזה היה נכון, אבל זה נבע מתוך כוח פנימי. זה לא היה - הוא לא היה האחרון שיגידו עליו שהוא כביכול עושה פוזה, או איש מונח בחיצוניות, או עושה הצגה כלפי חוץ. לא היו לו שום מצגות, הוא היה אדם חזק, הוא אדם חזק כי הייתה לו אמת פנימית בכל תחומי החיים, בכל דבר, בכל עניין.

וגם, בעוד רגע לגעת בדמות הזאת - סך הכל, אם היינו בחוץ לחב"ד, האיש הזה היה אמור להיות אחד מגדולי ראשי הישיבות, זאת אומרת הוא איש תורני, הוא בא ממקום תורני לגמרי, אדם שחיבר גם ספרים תורניים, חיבר חיבורים תורניים.

המראיין: בזמנו הפנוי, שלא היה זמן כזה, כן. מצד שני, בחב"ד - כמו בחב"ד דורשים דווקא מאדם כזה לרדת לעולם המעשה, ברמה הכי פרקטית שיכולה להיות, ובניינים שהצבעת לי עליהם וסיפרת איך הוא קנה אותם ומה הוא אמר להם - זה דבר שזה קונפליקט שהתהלך איתו כל הזמן. זאת אומרת, בשבת הוא פתאום - כן היה פתאום עכשיו הוא מתפלל בעיבוד, איך זה עבד?

האורח: אז קודם כל, בלי שום ספק - במהות שלו הוא היה איש תורני, היה איש חלטני, היה איש של שכל, של היגיון, לכן באופן טבעי אהב ללמוד. אם זה היה תלוי בו, כלומר - זה שהוא ישב בכל הזמן הפנוי שלו במשרד עם שולחן קטן וישב וכתב ולמד - זה אני לא יודע כמה מתוך זה דבר מקובל של לימוד התורה, בטוח היה גם זה, אבל גם פשוטו של לימוד התורה - הוא נהנה מהלימוד. אז בכל רגע פנוי, במשרד, הוא היה יושב ולומד, בשבת...

המראיין: אה כן.

האורח: הוא, בוא נאמר, כמו שאמרת, היה יצוק מחומר אחר, והוא התעסק מהר... ובאותה תקופה היו לי איתו שני דברים ממש. אני חזרתי ארצה - כולנו חזרנו ארצה אחרי תשרי. אני אמרתי לילדים שלי: אני עצמי התחתנתי ממש חצי שנה אחרי, כמו הרבה מאוד מהקבוצה, כי אנחנו הילדים של קיץ 73, כמו שאומר השיר הישראלי.

כאילו זאת הייתה כזאת טראומה, לא הייתה שום תוכנית. ואני אז, קודם כל, ניהלתי איתו התכתבות ארוכה שעד היום שמורה איתי.

המראיין: באיזה הקשר?

האורח: בהקשר של להקים מוסד המשך לקבוצה. זאת אומרת, היה לי... היה לי אז, באותם ימים...

המראיין: תוציא את זה.

האורח: חשוב היום יותר מאי פעם.

וממש דיברנו, ולא הסתיים זה, אבל...

המראיין: יש לי גם כמה תוכניות מגירה כאלה.

האורח: אני אומר לך, יש לי את ההתכתבויות עד עצם היום הזה, בפקסים. אבל ממש כמה חודשים לאחר מכן יצאה מזה סיטואציה מסוימת - אגודת חסידי חב"ד [?] רצתה להקים מוסד משלה, ואני זוכר איפה ישבתי ואיפה הייתי: בבית של אורי שיהיה בריא, ברחוב קנה 10 בירושלים, והטלפון צלצל - לא היה לי טלפון סלולרי, מי חשב שהיו אז דברים כאלה - ועל הקו היו שני אנשים: אבא שלך מהארץ, והרב אברהם שם-טוב, יושב ראש [?], השם יאריך ימיו ושנותיו. שניהם היו על הקו, והם דיברו איתי על תוכנית שלמה, שאני מגיע לניו יורק - אני אז בחור, עוד לא הייתי בשידוכים מה שנקרא, הייתי בחור, אז למדתי במרכז [?] - שאגיע לשם ואערוך את זה, ואקבל כלכלה, אקבל כל מה שצריך, אקבל משכורת. והאלוקים חשב על הטוב, הדבר הזה לא יצא אל הפועל - ועל התוכנית הזו שמעתי ממנו לא פעם.

המראיין: זה שמעת ממנו?

האורח: כן, בוודאי, בוודאי. זה היה חלק מאותה, איך לומר, התעוררות, כשהוא ניסה בכל דרך אפשרית ליישר את הדברים, לסלול להם דרך, לעשות... בוא נאמר, זה לא יצא, בהמשך השנים יצא פרדס חב"ד - זה היה כביכול שהוא ניסה בדרך אחרת, גם שם, ליצוק, לצקת תוכן, תוכן אמיתי חסידי, עמוד שדרה חזק. הייתה מחשבה, התחיל להיות כיוון כזה של מחשבה, שאם אתה לא... בוא נקרא לזה בשמו... אם אתה לא, בוא נאמר, משכיל - אתה לא חסיד'יש, אתה לא מקושר, אתה לא מחובר באמת לרבנו, או משהו כזה. והוא... הוא מאוד מאוד כאב לו הנקודה הזאת, כי הוא ראה את החינוך שצריך לחנך כאן - לא רק את התדמית או משהו כזה, הוא רצה באמת לחנך כאן. זה כבר... זה בא בעוד קודם, והוא שילם על זה מחיר יקר מאוד, כי הוא ראה לאיפה הדברים הולכים. היה אדם ש... אני אקדים, היה לו הקשר שלו, כי הרבי היה כל החיים שלו. הוא אף פעם לא דיבר על זה - מה אני רוצה לומר - זה היה אצלו, זאת אומרת, ההתכתבויות שלו עם הרבי אף פעם לא קיבלו פומבי.

המראיין: לא פומבי, בבית?

האורח: הוא לא דיבר על זה.

המראיין: הוא לא דיבר על עסקיו.

האורח: הוא חי...

המראיין: הוא חי את זה.

האורח: אני אומר, היו לו הדברים אצלו - חסידות, רבי, עסק - זה היו דברים עמוקים פנימיים שיושבים. כשזה הפך להיות משהו מוחצן, שהכל מתחיל מהרובד החיצוני והלאה, ולא קשור למהות הפנימית ולאמת, הוא לא יכול היה לסבול את זה. הפריע לו הדבר הזה, במימד הראשון הזה, לפני הנזק שזה גורם לחב"ד בציבור הכללי.

המראיין: קודם כל מעצם העניין.

האורח: עצם העניין - זה לא חסידות. חסידות זה אמת פנימית, ומשם זה מתפשט החוצה. משהו שמתחיל מהשטח, מהרמה החיצונית, ויוצא החוצה - זה לא קשור לחסידות. אחר כך בא המבחן גם מה ההשפעה של זה על הנוער, מה ההשפעה של זה על הציבור הכללי, אבל זה הפריע לו מעט בבסיס, כי זה לא מתחיל מהמקום הנכון. משם זה הפריע לו. וזה מה שהוא חיפש כל הזמן - להחזיר חזרה, להתכנס פנימה, לא רק פנימה לתוך חב"ד, פנימה לתוך הפנימיות, לעשות את הדברים האמיתיים, המהותיים, שנוגעים לכל חסיד בפנים. אמונות ישרות, הבנה חסידית, שיטה חב"דית מבוססת, ולא רק מה שנראה טוב בחוץ.

המראיין: והוא שילם מחיר יקר?

האורח: כן, אחי, יקר מאוד, כי בעצם הוא הפך - בתוך הקהילה שלו, שהוא הקים אותה בעצביו, ואת המוסדות שהוא הקים בה - הפך, הפך למנודה. אני לא... לא אשתמש בלשון חריפה, למרות שאחרים יגידו שהמצב אפילו יותר גרוע. מה שקרה בצפת... אני תמיד... אפשר לבחון כל דבר בזוויות שונות. בצפת יש מעלות שאין לשום מקום בעולם. מעלה אחת - מה שאפשר כאן למנות - אנשים, באופן טבעי, בגלל המצב הסוציו-אקונומי, או בגלל המצב הרוחני, ושצפת עיר הרוח והקבלה, או כמו שכתוב בספרים שצפת זה מקום שבו הכי קל ללמוד סוד ולהסתתר, מכל סיבה שלא תהיה - אנשי צפת מונחים פחות בחומר, מונחים יותר בעניינים רוחניים. זה בבסיס, זה ב-DNA, וזה עד היום.

בוא נאמר, אחד היתרונות הגדולים בקהילה הנפלאה הזאת, שבסופו של דבר - בצפת אין אנשים לא מונחים, לא ברכב של השני, לא במטבח של השני, ולא בבית של השלישי. אנשים חיים את החיים שלהם עם מה שיש להם. עכשיו, צדיקים גמורים עוד לא נהיינו, ולכולם יש גם נפש בהמית, אז מטבע הדברים - אתה יודע מה, בשונה מקהילות אחרות בחב"ד, וגם לא בחב"ד, שיש בהן המון מחלוקות של דיני ממונות - בצפת כמעט שלא תמצא. אז מה תעשה הנפש הבהמית? אז היא מוצאת את עצמה במחלוקות כביכול.

המראיין: נושאים רוחניים.

האורח: אז... אני אומר זה...

המראיין: אומר האגו, חיפש איפה...

האורח: נכון, אז אז אז לכן, בוא נאמר, כולם הכירו את צפת. אני אספר לך סיפור על צפת מלפני... היה לנו עוד חבר, בן כיתתנו, שהיה... זה היה במצווה שלו, היה בדיוק בימים האלו... הגיע אז לבר מצווה - הרב אבן ישראל - שבן משפחה... ואני זוכר בסיום הבר מצווה...

המראיין: בן משפחה שלכם?

האורח: לא, בר המצווה הייתה אצל יהושע רסקין, גם חבר כיתה שלנו, חבר הקבוצה שלנו.

המראיין: בדיוק, כתבו בקבוצה - של קבוצה אמרו לו מזל טוב.

האורח: נכון, כי זה... הולדת שלו, הייתה בר מצווה, והגיע הרב אבן ישראל, ראש השלום, עם הבן שלו, מני, שאחר כך למד איתנו בישיבה.

המראיין: למד איתנו בישיבה, כן.

האורח: ואני, אני זוכר בסיום הבר מצווה, עומד הרב אבן ישראל עם אבא שלי, קורא לבן שלו מני...

המראיין: גם זה בשנות הרעה והטובה, אז היה כל שטיינזלץ, לכל דבר שטיינזלץ - וגם לא הייתה שם איזו מחלוקת, שום דבר, כן.

האורח: לא, והוא... הוא קורא לבן שלו, אומר: מני, רוצה להכיר לך את השליח היחיד שעוד לא הצליח לחולל מחלוקת בעיר שלו.

המראיין: מה אתה אומר!

האורח: זאת הייתה... כי צפת, באמת, באמת הייתה - היום מסתכלים על זה אחרת - צפת הייתה סמל ודוגמה לקהילה לתפארת, ולצערנו הייתה כאן תקופה באמת באמת קשה. אני, היום, אחרי שעברו שנים, ואני כאן, לא אגיד שלא שילמנו מחיר - שילמנו מחיר. יכול להיות שאני לא משלם מחיר, יכול להיות שאני משלם, אבל אני, אולי בגלל הסיטואציה, תמיד אוהב לראות בכל דבר את החלק הטוב שהיה בזה, ולכן אני אומר - בכל מקום יש מחלוקות. לצערנו, לבושתנו, כאן המחלוקת הזו לבשה לבוש חסידי, אבל זאת מחלוקת כמו שיש בכל מקום, ומשתדלים להתעלות מעליה ולהמשיך הלאה.

המראיין: אתה גורם לי קצת עירורי תשובה, כי בלוד שאני גר בה - אני חושב על קהילת חב"ד בלוד, אני ספציפית גר ברמלה, אבל זה נקרא לוד -

האורח: מחלוקת אין שם, אבל יכול להיות שיש שם יותר מדי עסוקים מהחומר - אנחנו צריכים להתחיל לפשפש במעשינו.

המראיין: אולי בעבר היו שם כל מיני דברים, אבל היום "על מי מנוחות ינהלני" - צריך לשבח את הרב של המקום, הרב יעקובוביץ', שבאמת יש שקט ושלווה. אבל כנראה שאתה אומר שאם זה לא ברוחניות זה לא בגשמיות, אז זה... הייתה כאן תקופה...

האורח: הייתה כן תקופה סוערת מאוד, אחרי תקופה סוערת ביותר ולא פשוטה בכלל. וכן, ראיתי פעם שיחה שהרבי אומר ששם ברמב"ם כתוב שלא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שיִשתחוו להם הגויים, אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחוכמתה. שמע מזה - שיש מצב כזה שאנשים שנראים חכמים ונביאים וצועקים משיח, המטרה שלהם זה לשלוט על כל העולם. אז במשפט אחד אפשר לתמצת את התהליך שעברה כאן הקהילה - טלטלות קשות, ובהחלט תקופה קשה, תקופות קשות שהיו כאן. אבל אני חושב שאנחנו היום, אחרי זה, יש אנשים בעלי דעות שונות לחלוטין, לדעתי דעות מוטעות לחלוטין, אבל החיים בין האנשים בדרך כלל - אם אין מי שמנסה ללבות את היצרים - חיים בשלום.

המראיין: הייתי בתחובה במסע הטיולים הזה שעכשיו העברת אותי, הכנסתי גם לבית הכנסת המרכזי של הקהילה כאן, וראיתי הנהוני שלום כלפיך מאנשים שונים מכל כיוון, מה שנקרא.

האורח: שלום אומרים לכולם, יש כאלה שלא עונים, יכול להיות. אבל אני אומר שלום לכולם וחי בשלום עם כולם, ומשתדל שלא תהיה מחלוקת. זה מה שמשתדלים בצד שלי. לצערי יש כאלו, גם באותה תקופה וגם היום, שנהנים מזה, אבל אנחנו עושים כל מאמץ שזה לא... אנחנו - המטרה שלנו, שליח של הרבי צריך לחיות בשלום עם הקהילה שלו. הוא לא יכול לחנך את הקהילה שלו, הוא לא יכול לשנות את הקהילה שלו, הוא צריך לחיות בשלום עם הקהילה ולעשות את השליחות שלו. זה מה שאני מנסה לעשות.

המראיין: כן, זה מה שניסית ללמוד מאבא. בכל זאת, אנחנו - השיחה שלנו יודעת עליות ומורדות, אבל אין מה לעשות מזה. במשך... זה היה - אתה תתקן אותי - זה היה בערב ל"ג בעומר שאבא...

האורח: ג' תמוז.

המראיין: תשנ"ח.

האורח: תשנ"ח. אתה היית כאן אברך? גר פה?

המראיין: בחור... לא בחור עוד, כן הייתי בחור אז.

האורח: תראה, אני שאלתי את עצמי אם זה היה כשהיית כבר התחתנת שאני בעצם... בעצם התחלתי את השנה כמגיד שיעור, אחרי שלימדתי שנה אחת בברינוא יחד עם חברים אחרים מהכיתה שלנו. אני עשיתי אז עם חבר, מחיים פלדמן, התחלתי שנה כמגיד שיעור בדטרויט. התחלתי שם באמצע חודש אב, ואז אבא הזעיק אותי - פותחים ישיבה לציר השלוחים, צריך כוח, צריך שתבוא לכאן.

המראיין: אז באת לכאן כאחד מהצוות של ישיבת צעירי השלוחים.

האורח: נכון. אני אוסיף - אז אמא שלי, דאגת של אמא ואהבת של אמא, אמרה שהיה לי באמת חיים טובים, הייתי גם שם עם חברים טובים. הייתי שם, הרב מנחם לנדו הנה שם, מגיד שיעורים ביחד.

המראיין: עוד חבר כיתה שלנו.

האורח: כן, נכון, והיה באמת תענוג שם, זה באמת מקום מנותק מכל...

המראיין: ציביליזציה.

האורח: אתה יכול ממש להיות... ולימדתי בשקט, בניגוד לשנה הקודמת שהיה שקט, היה יותר קשה. באמת התחלנו את השנה בצורה נפלאה, ואמא שלי אמרה טוב לו, מה אתה רוצה ממנו...

המראיין: אבא שלי אמר משפט - אמר הרבי לא שלח אותי, הרבי שלח את המשפחה לצפת. ואם צריך שאני אגיע, אז צריך שהוא יגיע - צפת צריכה אותו, אז הוא קח...

האורח: זאת הייתה שנה ראשונה של צעירי השלוחים?

המראיין: שנה - בדיוק פתחת ישיבה בראש השנה, אותה שנה זה בעצם הפרויקט האחרון שהוא הקים בצפת.

האורח: פרויקט האחרון.

המראיין: וקרה לי להיות כאן בצוות הישיבה, והייתי כאן כל אותה שנה, באמת די קרוב אליו ביחס ל...

האורח: אז יצא לך להיות יותר קרוב אליו ממש בשנה הזאת.

המראיין: קצת, בהחלט כן. הייתי כאן, והייתי כאן כאשר האירוע קרה. אני אספר למי שלא יודע - מה שקרה זה שבעצם הוא נסע לבלארוס למעמד של...

האורח: אני אגיד - חנוכת הבית.

המראיין: בדיוק, הנחת אבן פינה...

האורח: הנחת אבן פינה והכנסת ספר תורה. הוא היה מאוד - קודם כל, היה מאוד מעורב בחיים יהודיים ברוסיה, גם תחת הקומוניסטים, בעצם הוא היה אחד מהשלוחים, היה לו דרכון אמריקאי, הוא נסע הרבה פעמים תחתם...

המראיין: כן, בתור תייר, ועושה את השליחות של עזר לישראל ברחבי...

האורח: אבל הוא קשר חם, והוא השאיר רושם אדיר על הרבה אנשים, בחברים, לא רק זה. גם כשהוא חזר לארץ, דיברנו על זה - שהוא היה איש תורני וזו הייתה המהות שלו. אחת הסיבות שביקשו ממנו דווקא לנסוע - מהארץ, שזה היה נסיעה מורכבת כי צריך לנסוע מהארץ לחוץ לארץ...

המראיין: לאמריקה וממנה לשם, כי מישראל לא יכלו להמריא...

האורח: כי חיפשו שם אנשים שיתנו תשובות תורניות לבעלי תשובה שהתקרבו, וחיפשו עומק, וחיפשו תוכן. ואני זוכר, רצו ללמוד קבלה, ולכן בעצם שלחו אותו. כשהוא חזר, הוא המשיך למסור שיעור בטלפון, שיעור מוחלטי ברוסיה. הוא מתקשר - הוא היה מתקשר מהבית לעזר לישראל באמריקה, הם מקשרים אותו לרוסיה. מסר שיעורים שהוקלטו שהופצו ברחבי רוסיה, ואגב ברבות השנים נערכו בגיליון "מעיינות" שהוציא הרב ליבל אלטיין, אם אתה זוכר. ואפילו חלק מזה הוגה ונמצא בלקוטי שיחות בהוספות. אז בעצם היה לו קשר לרוסיה, היה לו קשר מיוחד בקהילה במינסק. מי שהיה שם - הוא עזר לו מאוד, והשליח שם מאוד מאוד...

המראיין: זיכרונו לברכה.

האורח: הרב יוסי - מאוד ביקש ממנו להגיע לאותו אירוע שהיה בעצם, אמנם הנחת פינה והכנסת ספר תורה, אבל בעיקר זה גם - בדיוק הגיעו לשם כמה וכמה מהשלוחים שעזרו אז לרב גרוזמן, רוצה לשבת שם באמת לת... איך מסיים ועוזרים להקמת הקהילה, הוא נוסע, זאת אומרת הוא אז...

המראיין: אני אספר לך סיפור מכונן, בדרך לשם...

האורח: כן.

המראיין: נסעתי יחד איתו לשדה התעופה, ממנה בראש פינה, משם ממריאים בעצם לתל אביב. אז בנסיעה הזו - הנסיעה האחרונה שלי איתו - הוא אומר: אני נוסע עכשיו בנסיעה חסרת כל היגיון. והוא פירט: אני נוסע עכשיו טיסה לתל אביב, שדה דב...

האורח: כן, שדה דב.

המראיין: זה שדה התעופה, משם לוקח מונית לנתב"ג, שם יש לי המתנה של שעתיים-שלוש או יותר, כי משדה דב יש טיסה אחת ביום, אז צריך להמתין שם כמה שעות לטיסה למוסקבה. טס למוסקבה...

האורח: ממוסקבה למינסק.

המראיין: ממוסקבה יש מארגן לי רכב, נסיעה של 10 שעות ממוסקבה למינסק. נהיה שם משך היום באירוע, ואחר כך לחזור את המסלול הזה חזרה. אמר לי: אין שום היגיון לנסיעה הזאת, אין שום היגיון לנסיעה הזו - לא לישון 72 שעות, אין שום היגיון לנסיעה הזו! אבל - מה, אני ראיתי כמה זה נוגע לו, להשליח ממינסק, שכשלא יכולתי לנסוע ביום קודם ישיר למינסק הוא עשה שמיניות באוויר. שליח בקצה העולם, בסוף העולם, בודד - כל כך נוגע לו, אז אני לא אישן את ה-72 שעות כדי שיהיה לו טוב. זה המשפט האחרון ששמעתי ממנו, בנסיעה שממנה הוא...

האורח: אתה נסעת איתו כי הסעת אותו פשוט ל...

המראיין: החזרתי את הרכב מראש פינה, ואז כן...

האורח: ומה שקרה זה שבעיצומה של הדרך בין מוסקבה למינסק, סמוך ללובאוויטש - שמורה, התאוותה כן כן...

המראיין: זה משאית, משאית פשוט פגעה בו, ואיתו ברכב היו שני בחורים שבאו בעצם ממינסק ללוות אותו.

האורח: לקבל אותו, כאילו.

המראיין: קיבלו אותו, הם ישבו בצד אחד של הרכב, הוא ישב מאחורי הנהג - הצד הזה נפגע. הם יצאו עם שריטות, עם פציעות קלות. הוא והנהג לא שרדו את התאונה.

האורח: לא שרדו את התאונה במקום. כלומר זה קרה...

המראיין: נכון.

האורח: ולכן לך זה נודע מתי - לאט לאט, אבל כאן הגיע הרב חייטריק, דודי, היה כאן...

המראיין: הרב חייטריק בא אליכם הביתה לספר את זה. הוא קיבל כנראה את הטלפון משם.

האורח: נכון. עכשיו אני רוצה לומר לך שוב, נקודה אישית שלי, כי אני כחבר כיתה והכל - באתי לנחם. אגב, סיפרתי לך שבאתי לנחם, אז באתי, עשיתי - אתה אמרת לי שזאת אותה הדרך, אז סיפרת לי שזאת אותה הדרך, כי כן עשיתי את הדרך - אני בחזור חזרתי עם מני וולף, שהחזיר אותי למרכז, אבל בהלוך נסעתי עם גיסי שלמה כסלמן, לקחנו טיסה משדה דב לראש פינה. אבל אז סיפרתי לך את זה, אז אמרת לי...

המראיין: שזאת הייתה הטיסה האחרונה של אבא, לא אמרת לי אז את המסר הזה שהוא עוד אמר.

האורח: אבל המסר הזה...

המראיין: נשאר לך, נשאר לך כצב?

האורח: לקחתי איתי, כן, בהחלט. אני זוכר שבהשכמה פרטית שהגעתי, באותו זמן שזעק עלה - לאחר מכן, אחרי שנכנסתי אליכם הביתה, לבית של אמא, נכנסו משלחת של כל ראשי קהילות חסידי חב"ד העולמית שהגיעו במיוחד ארצה כדי לנחם אתכם. זכורה לי תוכן חילופי הדברים שהיו שם - הרב שם טוב היה שם, ממש חבר שלו, הרב קרינסקי... הרב קרינסקי, מה שהוא אמר אז - הוא אמר אז יש בסוף... יש... צריך להיזהר בפסוק הזה של "בנו בלי"... ממש המשיל את זה, היה ממש - הוא סיפר, אז המשיל את זה על אותה טרגדיה הנוראית שקרתה. ואחרי שהוא אמר את הדברים שלו, וכולם ממש כבשו אותם בקרקע... ממש כולם, הם ממש תלו אותם בך, כלומר הם ראו באותו מעמד - אני חושב - מה שאמרו לך, כש-ר' חמל לקח את הרב שם טוב, לקח אותך לדיבור כזה ואמר לך שיש לך תפקיד.

המראיין: כן, כן.

האורח: אמרו את זה בכתב, אמרו את זה בעל פה, והם באו בעצם, בין היתר, גם במטרה הזו.

המראיין: במטרה לוודא שזה מה שהולך לקרות.

האורח: תראה, הייתה להם בעצם, לרב קרינסקי, בעצם סוג של הוראה מהרבי מפורשת למצב כזה. לא היו הרבה סיטואציות כאלו לפני ג' תמוז, אבל בבודדות שהיו, הרבי קבע כלל מאוד ברור. אם ניכנס לזה בקצרה - היה הרב קרנץ, שליח, קבניח קרנץ, שנפטר צעיר, חבר כיתה, חבר טוב של אבא שלי, זיכרונו לברכה...

המראיין: שהוא היה היכן?

האורח: הוא היה שליח בווירג'יניה.

המראיין: כן.

האורח: ואז הרבי מיד אמר שהאישה והילדים ימשיכו את השליחות. אז זו הייתה בעצם ההוראה הראשונה מהסוג הזה. אבל בפעם השנייה שזה קרה, שזה היה כשנפטר ר' יוד'ל הכט, גבי יודה הכט, אז הרבי אמר - קיים כבר תקדים בלובאוויטש. הרבי לא יצר את זה כחידוש, "מה עושים עכשיו, פתאום", אלא הרבי מיד אמר - יש כבר תקדים בלובאוויטש, וזה הסדר, שהבנים והאישה והבנים ימשיכו את השליחות. והפעם הנוספת שהרבי דיבר על זה ברבים, מופיע בשיחה מוגה, בשנת תשד"מ, זה אחרי הפטירה של ר' יצחק גנזבורג, שהרבי - זה בפארבריינגן שאמר, בחיים, שהילדים ממשיכים את השליחות. בפארבריינגן מוגה בשיחה של... השיחה הידועה.

המראיין: עכשיו, גם באחד המקרים הרבי הורה להודיע מיד, כביכול, במקרה של... כנראה מתוך התקדים שקיים לא... אז הם הרגישו מצווים ועושים, הנהלת חב"ד הלומי, התפקיד שלהם בעצם ליישם את ההוראות וההנחיות של הרבי, והרבי אכן הורה להם לעשות כך. אז הם באו מיד, רשו להכריז מיד שכך יהיה, וזה היה בעצם חלק מהמסע, וה...

האורח: ואתה מוצא את עצמך נכנס לנעליים ענקיות של אבא, על כל הזוכה בנעליים, על הרבה שנים.

המראיין: כן, כן, אסוכה בנעליים, אבל צריך לומר שאסוכה בהצלחה.

האורח: כן.

המראיין: לא לטבוע, בינתיים.

האורח: ברוך השם. וכאילו, אתה - בוא נאמר ככה - אני אומר את זה באמת כי אנחנו מכירים הרבה שנים, וההתאמה כאן לא הייתה - זה לא היה משהו מופרך, אני רוצה לומר באמת - בחינה גדולה.

המראיין: רחוק לחלוטין?

האורח: לא, לא, מבחינת האופי, מבחינת כל הפרנומוג, מה שקוראים לזה ביידיש - הגישה שלך לדברים, והשלמות שלך, השאיפה לדברים. ואפשר לראות את זה היום - הדברים כבר נראים כפי שראיתי, זה - רצית לסיים עכשיו, בישיבה שהולכת שם, מה שרואים...

המראיין: כן, מה שרואים עד אז ומה שרואים מאז, זה רק ברכה עצומה בכוחות של הרבי. אין שום היגיון בעולם שיבוא... שינחת מה שיש היום בצפת.

האורח: כן, לא חושב שאני אהיה נושא, צפת יהיה נושא.

המראיין: אין היגיון בעולם שצפת תהיה - לא חושב שאני אהיה נושא - אין היגיון בעולם שצפת תהיה המרכז החינוכי החב"די הגדול בעולם, וזה עובדה. עכשיו, אין לזה היגיון על פי שכל. הרבי רצה שצפת תהיה מרכז שממנו תצא תורה לכל העולם, שצפת היא לא...

האורח: אבל אתה צריך לפרט את המשפט הבומבסטי הזה.

המראיין: ככה - זה המרכז החינוכי הגדול.

האורח: ודאי שאני אפרט מיד.

המראיין: אין תראה - מעבר לכך שיש כאן בצפת את כל המוסדות, ממעונות יום עד כולל אברכים, וכל מה שצריך בשביל מוסד קהילה חב"דית. מעבר לזה יש כאן מוסדות שמשרתים את כל הארץ ואת כל העולם, בהיקף שאין בשום מקום אחר בעולם.

האורח: סיפרת לי שבת שלך לומדת כאן בסמינר.

המראיין: כן, יש כאן - דיברנו על מגוון הדעות והשיטות שיש כאן בצפת, אבל יש כאן שלוש ישיבות קטנות, ארבע ישיבות גדולות, שלוש סמינרים, שמשרתים לא רק את הציבור המקומי אלא את הציבור החב"די בעולם כולו.

האורח: למה בצפת? מה פתאום שצפת תהיה - קורה בכפר חב"ד אני מבין, בקראון הייטס אני מבין, למה בצפת? וזה רק ברכות הרבי.

המראיין: אני אגע בעוד מוסד שנולד וקשור עם צפת, וכולנו מכירים אותו ומתכוננים עכשיו לקראת הקיץ. אגב זה דבר מאוד מעניין, הציבור הכללי פחות מכיר את זה - מכירים "גן ישראל לארץ הקודש".

האורח: נכון, דבר שאתה יזמת, בכלל, כאילו היה חסרה לך עבודה, החלטת להקים את גן ישראל לארץ הקודש.

המראיין: אז זה מתקשר עם נקודה נוספת שדיברת קודם, התחלת על הנושא הזה, שבעצם הייתה כזאת, אחרי ג' תמוז, הייתה איזו הרגשה, אווירה, שחסידישקייט היא מהשפה ולחוץ - נקרא לזה ככה - והיא נמצאת במחנה מסוים ובסגנון מסוים. ואנחנו חיפשנו כל דרך להחזיר לדור הצעיר - לא, להחדיר ולהחזיר את החסידישקייט כדבר יסודי, אמיתי, פנימי, שגם פועל החוצה, אבל מתחיל מבפנים. ואז - סיפור איך נוסד גן ישראל, וברוך השם עושה חיל, וכל ארץ הקודש נהנים מהרשת האדירה של מחנות הקיץ. שזה בעצם קשור לצפת, אבל בעלי הזכות הם אלה שמשקיעים בזה את כל השמן, משקיעים - זה הצוות והנהלה שעובדים באמת כל השנה, חצי שנה לסגור את הקיץ האחרון, ואז מתחילים עם הקיץ החדש.

האורח: אבל איך זה הגיע לצפת?

המראיין: איך זה הגיע לך, בדיוק.

האורח: אז איך זה הגיע טכנית - קראו עוד הרבה שלוחים למוקד, אבל אני אגיד לך איך ולמה זה הגיע לצפת.

המראיין: כשהרבי שלח את ההורים שלי לצפת, בראש חודש שבט, הרבי יצא ללוות אותם מ-770. זה דבר חריג, כן? זוג יוצא לשליחות - הרבי ליווה אותו, הרבי ליווה אותו החוצה ועמד מחכה עד שהם יצאו לשדה התעופה. הרבי נתן אז לאבא שלי - אני חושב - סידור, עם דולר לאמא שלי, סידור, ולאחי הבכור מנדי, שהיה תינוק בן שנה, נתן לו מכתב, כלולי שיצא, אז לילדים המשתתפים במחנות הקיץ גן ישראל. והרבי אומר - הוא הרי גם נוסע לשליחות, אז כשיגדל יתן את זה לילדים בגן ישראל שבארץ הקודש. המשפט הזה של הרבי, בכתב - כל זה שהרבי נתן - חיבר את גן ישראל, ארץ הקודש, צפת. וזה הפירות רואים היום.

האורח: היום זה גם לבנים וגם לבנות.

המראיין: גם בסיביט, גם בשבסקי. מרוב שזה גדול, כבר יש כאלה שכבר אפילו מרגישים את עצמם כמי שאחראי טבעי, היה שהם שייכו לשם, ויש להם כבר טענות על הכסף, על המחירים.

האורח: תראה, אחת ההשקעות הכי טובות שלי - אז גן ישראל, במשך - עכשיו נכנסים לשנה 22, אגודת ציר חב"ד מצוות. אנשים מתלוננים כמה זה עולה להם - עלה לי הרבה יותר מכולכם ביחד. אני מושקע בגן ישראל במיליוני שקלים, לאורך 20, 21 שנים של מחנות קיץ, אבל שווה כל שקל. קודש, כשאני רואה - ואתה רואה - רואים את הרוח החסידית ואת הצורה שבה... מישהו אמר לי: הנה עושים עכשיו עוד, כן, מעתיקים אותנו.

המראיין: שיעתיקו כמה שיותר. זהו, רציתי לשאול אותך באמת - הסניפים שקמים ברחבי הארץ, ממש סניפים של גן ישראל - למעשה רק הם סניפים מקומיים? אתה רואה אותם בעין יפה? אתה אומר - כל מתחרה שמנסה לעשות את מה שאני עושה, אפילו יותר טוב...

האורח: אני רק מברך עליו, זה לא העסק שלי. אני רוצה - עשיתי את זה בשביל... זה לא בשביל פרנסה, ולא בשביל כסף, ולא בשביל תעסוקה. עשיתי את זה בשביל הילדים של הרבי. וכל מי שמוכן להתחרות איתי ולעשות משהו מקביל, בשמחה רבה, כל עוד התוכן קיים. בשביל זה אנחנו כאן. מוכרח לומר, בנימה אישית - גן ישראל באמת עמוק בלב שלי, מעבר לעובדה שהבנים שלי זכו להיות מדריכים וגננים, וכל מיני - יהיה בעזרת השם. גיסי, לקוח לי, איציק מרטון, שחיבר שורה שלמה של שירים שהיו הפסקול של גן ישראל, ובאמת נתנו את הכיוון ואת האור ואת החום ואת החיות החסידית העמוקה, האמיתית. אז באמת, עד היום, בשולחן שבת שלנו ושל רבים מאוד...

המראיין: אז אתה שואל מאיפה זה מגיע - זה ברור לי, זה השליחות של הרבי. הרבי ככה ראה את זה, באותו יום שבו התחילה השליחות של חב"ד בצפת, הרבי מלווה את זה, וברכות הרבי מלוות אותנו. זה הצלחה אלוקית, הצלחה של הרבי. וכמו - לא ידי בכל אלו, נקפו השנים, ואתה יום אחד מחליט לא לומר די, בכל מה שאתה עושה במוסדות השונים, להקים ישיבה חדשה - אתה מקים ישיבה קטנה חדשה.

האורח: שכבר כמה שנים?

המראיין: עכשיו מסיימת השנה השישית.

האורח: שנה שישית מסיימת, ובשנה האחרונה הקמת ישיבה גדולה.

המראיין: קודם כל, זה לא אני פתאום מחליט להקים ישיבה, אני ברוך השם לא עובד לבד. יש הנהלה שכל פעולה שאנחנו עושים מלובה עם ההנהלה שלנו. אבל בהקשר הזה של הישיבות, הישיבה הקטנה והישיבה הגדולה - בעצם הדבר הכי טוב שהצלחתי לעשות ב-10-15 השנים האחרונות, זה להביא לכאן את אחי, הרב זלמן, שהוא היה ראש ישיבה כזאת בעצם במונטריאול, ומאוד מאוד הצליח. אבל אני חושב, בסוף, המשפט הזה שהרבי לא שלח אותי, שלח את המשפחה, דיבר גם אליו מאוד, והוא בא לכאן עם המשפחה, עשה ממש שליחות בסגנון של פעם, מחוץ לארץ, לבוא לכאן עם המשפחה והילדים. והוא בעצם עושה את המהפכה המדהימה הזאת, של הישיבה הקטנה והישיבה הגדולה, באמת מביא אותה למימדים חדשים. אבל אני קראתי לזה, אמרתי לזה "הקמת ישיבה גדולה", כי הקימות עליך... כל זה הקמת רעש, שיש כאלה שלא ראו בעין יפה את עצם הישיבה הגדולה הזאת, וראו כאן - כמעט נוצרה כאן שוב מלחמת עולם שחזרה על עצמה מאותם ימים שרק דיברנו בהם.

האורח: תראה, אמרתי - אנשים מצאו, חיפשו סיבה רוחנית בשביל מאבק. אבל אנחנו ברוך השם - הייתה תקופה, הייתה התקופה באמת אולי פחות נעימה, כשאנשים ניסו לעצור אותנו בכוח, או בכוחניות - לא, זה מה שירתיע את...

המראיין: ואתה לא חשבת לרגע - אולי באמת, אולי בוא נעצור כאן עד שתהיה שעה כשרה, עד יעבור זעם, לא יודע איך שנקרא לזה.

האורח: השעה הכשרה זה לא "עד יעבור זעם". השעה הכשרה זה לעשות דבר נכון בזמן הנכון. הזמן, ותזמון הזמן, היא לא תקבע אם הדבר נכון או לא נכון. כי מה שהדבר נכון - בוא, אני חושב שאין ספק, וכולם יודעים, וגם ראשי הישיבות האחרות זועקים על כך שצריכים ישיבות גדולות נוספות. זה אחד. שניים, ברוך השם ישמח, וקם אחי זלמן, ציר שלוחים בישיבה קטנה, בצוות שהוא הביא, להקים ישיבה כמו שצריך, ישיבה חדשה וטובה, בצפון הארץ. חסרה ישיבה גדולה שמתאימה לתלמידים שנמצאים כאן באזור הזה ורוצים ללמוד באזור הזה. וזה לא הולך לפגוע באף אחד, לכן הדבר הוא נצרך. זה אחד.

המראיין: זה לא זה - באמת, זה לא איזה אצבע בעין למישהו, חס ושלום.

האורח: חס ושלום, אני נזהר 28 שנה לא לשים צער בעין לאף אחד. ולכן אני לא עושה מה שצריך לעשות. אבל המדד שלי, מעולם, עד כמה שאני מצליח, הוא לא יהיה האם זה מפריע. אז זה לא סיבה לעשות או לא סיבה לא לעשות. אם הדבר נצרך וצריך לעשות אותו, אז אנחנו נעשה אותו בלי להתעלם מרעש הרקע, איזושהי - הסיבה שקם וגדל זה נבע מתוך התלמידים שלנו בישיבה הקטנה, התחננו, וזה לא דבר סטנדרטי - בחורים שסיימו שכבר היו שלוש שנים באותו מקום, הם וההורים שלהם ביקשו: תפתחו עוד ישיבה גדולה, יש כורח, יש צורך בישיבה גדולה. תראה, ראש הישיבה הגדולה של חב"ד בצפת נתן ראיון וקרע את כל דפי העיתונות החרדית בארץ - חייבים לפתוח עוד ישיבות גדולות. הוא עשה עבודה נפלאה עם טבלאות - כמה ישיבות קטנות נפתחו, לא נפתחו מספיק ישיבות גדולות. חייבים עוד ישיבות גדולות. עכשיו זה צורך שלא רק ממני - שממני מכירים אותו מהשטח, תבדוק כמה ישיבות קטנות נפתחו ב-40-50 השנים האחרונות ואפס ישיבות גדולות. אז זה הכרח, לצורך השעה, זה עכשיו. אני מזכיר - הרבי אמר לאבא שלי ככה, במכתב אחד - לא יודע באיזה הקשר - אבל באחד הפעמים: "כמו שיש רשת של בתי ספר בארץ הקודש, כך שתהיה רשת של כל מוסדות החינוך בצפת תחתך" - זה הביטוי של הרבי.

המראיין: "מאוחד"?

האורח: כן, כן, כן, רשת של מוסדות. ולכן בצפת, בעצם, יש לי גם בכתובים שאבא שלי כותב - את הרשת שבית ספר קודש, התלמוד תורה, הוא לא תחת הרשת, או לצפת...

המראיין: אה, באמת?

האורח: הוא כן. וכשהיו בזמנו ניסיונות, מאבקים, להפוך את הסמינר פה לסמינר עצמאי מקומי, ואני זוכר שם - שאני דן בזה עם הנהלה של בית רבקה, ואומר להם: תראו, נכון שיכול להיות שיש - יש אולי יש לכם אחריות כלפי כל הסמינרים בארץ הקודש - יכול להיות שצפת זה דין שונה. שצפת, הרבי רצה שכל המוסדות כאן יהיו רשת עצמאית תחת מוסדות חב"ד בצפת. ולכן חשוב לנו שתהיה כאן רשת שכל מוסדות החינוך, כולל ישיבה גדולה, שמתאימה לתלמידים שלנו - זה צורך השעה, זה דבר נכון. זה לא אמור לפגוע באף אחד בשום צורה. זה לא יפגע באף אחד, זה ימשיך ויתקיים בעזרת השם, אחרי שיסתיים עד שיובא... לשם בניסה ולתפארת.

המראיין: אנחנו כן ניגע לפחות בקצרה בעוד שני מוסדות. שבחרתי בהם - בחטף אחד הכרתי עוד מהעבר, אבל עכשיו ראיתי ממש באופן בלתי אמצעי - את "אוצר הסת"ם", שזה בעצם מוסד שלם בפני עצמו, שקובע ברכה לעצמו, קודם כל מבחינת כל מה שנעשה שם - תעשייה של סת"ם, 25, נדמה לי אמרת לי בביקור, 25 סופרים, סופרי סת"ם, שיושבים על מלאכתם. ראיתי שם שלטים: לא להפריע, שקט - להבדיל, אפשר, אצל יהודים, לא "להבדיל" - אבל אני זוכר ש... אני לא זוכר את זה, קראתי פעם שבשיגעון ברחוב, ברחוב מקורב, היה כתוב "סופר" - עיריית ירושלים מציבה השלט בפתח אותו רחוב: "סופר במלאכתו, נא לא להפריע, לשמור על השקט". שם כתוב בפתח הקומה הזאת ש"חדר סופרים, לשמור, לא להפריע". אז פשוט - תעשייה של סת"ם. אני ראיתי במו עיניי את המזוזות שיוצאות משם, את ספרי התורה, את כל מה שזה. אבל גם מרכז מבקרים שלומדים את כל מושג הסת"ם דרך...

האורח: זה דבר שקם כבר כמה שנים.

המראיין: כבר גם...

האורח: 15 שנה, לפני 15 שנה. הסיפור על רגל אחת - את צעירי השלוחים שאבא שלי הקים, סיפרתי קודם, כמחלקה בישיבת חב"ד שהוחזקה בעיר העתיקה, העברנו אחרי כמה שנים לקמפוס הזה שנקרא אז "בית גשר". שכרנו קמפוס בשביל הישיבה, עד שאחרי כמה שנים רכשנו מלון אחר, מלון פיסגה, ושם העברנו את הישיבה לשם. המבנה הזה עמד - מה עושים איתו, הוא שכור, לא שלנו. ואז פגשתי ידיד קרוב שהיה אבא לילדים בישיבה שאמר: בוא נעשה עם זה משהו. ואז עלה הרעיון בעצם להקים... במשך השנים, אבא שלי קיבל תשובות - לעסוק גם, אם אפשר למצוא פרנסה לאנשים בקהילה, זה חלק מהאחריות שלי כאן כשליח. והרעיון היה, בעצם, קודם כל, להקים מרכז לייצור סת"ם - להשיג סופרי סת"ם שיעבדו באופן מסודר, באופן רשמי, עם כל מה שנלווה לזה, עם שעות מסודרות - זה דבר ראשון. דבר שני, עם פיקוח - אתה קונה היום מוצר סת"ם? אתה רוצה לדעת למעשה - אין דבר בעולם שמחייב פיקוח והשגחה כמו מוצר סת"ם, ואין תחום בעולם שאין לו פיקוח והשגחה כמו תחום הסת"ם. וזה רצינו קצת לשנות - זה הכובע השני, כחלק ממבצע מזוזה, חלק מהדאגה לכך שיהיו מזוזות כשרות ותפילין כשרות - כן, בדיקת התפילין והמזוזות, כמה פעמים הרבי ביקש ודרש דבר כזה, שזה כלי לכל הברכות האחרות. אז - צריך הדבר. הקמנו מרכז שלא סתם - זה לא אני יכול למכור לך היום מוצרים שאין לי. המרכז שלנו מוכר רק מה שהוא מייצר, בפיקוח - אותנו רב, שיש הרב שמואל ליברמן, שגר מול המקום, שנמצא, מסתובב כל הזמן בין הסופרים, מפקח על העבודה שלהם. המקום שם - מוצרי סת"ם בכשרות באחריות, מפוקחים - זה האלמנט השני שיש לנו במוסד הזה. ואחר כך - אם כבר עכשיו, למה שאנשים יבואו עד לקנות, ואם כבר עושים את זה בצורה נכונה, אז מרכז שיכירו מה זה תפילין, מה זה מזוזה, מה זה ספר תורה.

המראיין: זה שלושה מהמבצעים החשובים של הרבי. ועשינו בית, מרכז מבקרים, כמו שראית, בטכנולוגיה המדהימה.

האורח: כשעשינו לפני 15 שנה אמרו לי - מרכז מבקרים כל שבע שנים צריך לשפוץ, אבל לא לשפץ - צריך להחליף אותו לחלוטין. אנחנו כמעט לא שינינו, רק צריך כל הזמן לשדר - עדיין אנשים באים. תראה, עברנו שנים קשות בתחום התיירות בצפת - קורונה, מלחמות וכולי, אז אנחנו - מצב התיירות כאן לא במיטבו. אבל אבא שלי קיבל פעם תשובה מהרבי מרתקת. אבא שלי כתב לרבי במכתב - הוא כתב, לא זוכר את הלשון המדויק, אבל לדעתי - אין מנצלים עניין התיירות בארץ הקודש כדבעי, באופן שהיה ניתן לעשות, הן בגשם והן ברוחניות. ככה אבא שלי כתב. אז הרבי תיקן את המילים, שיאמר - אני לא זוכר במדויק, אבל התוכן הוא - "באופן מבהיל אין מנצלים עניין התיירות בארץ הקודש", בכלל לא בגשמיות ולא ברוחניות - כתב, הן לא בגשם, לא ברוחניות. כתב שהוא רוצה להביא מישהו שיעסוק בזה - באם יצא איש מסוים, אלא כפונים מוכרחים.

המראיין: וואו. אז התחום הזה של לנצל את התיירות לעניינים של קדושה - זה כאילו, אם אנחנו מפשיטים את זה בעיני בוסר, זה חלק מהדאגה של הרבי לארץ ישראל, לארץ הקודש, כאילו - כלומר הרבי לא רק דואג לארצה, לגבולות האלה, אלא באמת להתפתחות שלה.

האורח: אני תמיד מצטט אחד המכתבים שהרבי כתב - שאבא שלי קיבל מהרבי. אז הרבי הוסיף בכתב יד, בסוף זה מכתב - המכתב הראשון בעניין נשלח לאברכי הכולל, כאשר נוסד הכולל, בתוך אותו... אז בסוף היה מוקלד בברכה להצלחה רבה, ואז הרבי מוסיף בכתב יד: "מצפת וענייניה, ובפרט דחב"ד". ואני תמיד אומר בכל מפגש, אם זה ראשי העיר או מי שלא יצא - זו ההסתכלות של הרבי. יש המון כל קהילות, וכל קהילה בטבעה דואגת בסקטוריאלי לשכונה שלה ולדברים של עצמה.

המראיין: צפת לצפת וענייניה, ובפרט חב"ד - זו ההסתכלות של הרבי, על הכלל, על כל צפת, וכל עניינים של צפת, בפרט העניינים של חב"ד. זו השליחות, לא רק עניינים ספציפיים.

האורח: אבל היום, כמו שהראית לי בדרך - מלונות, דיברנו על התיירות, כל מיני מלונות שהיו...

המראיין: זה עניינה הפכה להיות חב"ד?

האורח: כן, כן, שפת עניינה. יש - רק לאחרונה נודעו לי הפרטים בזה. תמיד ידעתי ה... תמיד היה חוזר על זה, תמיד אמרת לי - מהאבא שלי כמעט לא שמעתי, כי מה שהיה קשור עם הרבי היה אצלו מאוד...

המראיין: אלה דברים שרק נחשפת להם אחר כך, שפתחת פשוט קלסרים וראית.

האורח: או שמעתי מה שאנשים שמעו, אבל הוא לא ישב לספר, הוא לא ישב בהתוועדות ואמר "הרבי פעם אמר לי", "פעם נכנסתי" - לא היה דבר כזה, כמעט שלא. זה היה - הוא לא התרברב בזה ולא ניסה להשתמש בזה בשום צורה. הוא השתמש בזה, נניח, כשהוא היה צריך להגיע לידי ביטוי בעניין מסוים, אז הוא הציג דברים מדויקים כפי שהיו. הוא לא המעיט בחשיבות שבעניין חס ושלום - זה היה כל החיים שלו, אבל זה היה החיים שלו בפנים. זה לא היה משהו בשביל להתרברב או לקבל עליו נקודות. אז לכן שמעתי מהרב לייזר צייטלין, הרב צייטלין, המשפיע שלנו כאן, השלום ידיד נפש - הוא היה מרמז שהרבי פעם מתבטא שכפר חב"ד זה נחלה של הרבי הקודם, נחלת חב"ד זה המשך של כפר חב"ד, צפת סימן נחלה - עכשיו הוא נחלה. יש פעמים שהרבי ממש קורא לו אפילו "כפר חב"ד ב'".

המראיין: כן, אוקיי. ראית, והוא אמר שהרבי אמר את זה לרב יוסף וולדמן, יוסף וולדמן...

האורח: יוסף וולדמן, רשית. אז זה המידע שהיה לי מהעניין, ששוב, אני אישית מאבא שלי לא שמעתי - שמעתי את זה בשם. לאחרונה, ממש לאחרונה, לפני כמה שבועות-חודשים, אני נחשפתי במכתב שאבא שלי כותב לרב יוסף וולדמן. אותו רב יוסי וולדמן, צריכים להגיד - בוא נגיד קצת לצעירים שלא מכירים, רב יוסף וולדמן, יחד עם, את כל הפיארוש ריש"י שסלל את השיטה החדשה בהמשך להסתלקות של הרב סנה, בעקבות הסרגות של הרב סנה, של ביאורי רש"י על התורה, והיה סדר כזה - נוצר סדר כזה שרבי יוסף וולדמן הוא בעצם לא היה חבדניק, הוא היה חסיד של שיחות רש"י של הרבי, ועל ידי זה היה כותב לרבי כל פעם לפני שבת, שהוא היה רוצה לדעת על איזה רש"י הרבי התמקד. ואז נעשה סדר שהרבי הוציא את התמקדות ברש"י בשביל - בדרכו, באמצעותו, כן. עכשיו, אבא שלי, אחד מהכובעים שלו היה גם כובע - הוא היה חבר ועד לחיזוק, הוא, בעצם, הוא יחד עם ידידו מהנעורים, הרב ליבל שפירא ממיאמי, רב זלמן חנין, בל"ח שניהם לחיים טובים וארוכים - הם בעצם הקימו את הוועד לחיזוק, וחידשו את ההופעה של לקוטי שיחות, מקור חי ו...

המראיין: כן, כל זה סיפור ידוע. אז אבא שלי חבר ועד לחיזוק, אז גם כן עשה לארץ, הוא נשאר הוא תקופה קצרה אחר כך הרבי שלח אותו לצפת, אבל הוא נשאר עדיין חבר. אני זוכר, אני כילד ידעתי שהוא חוזר מניו יורק, הוא יצא קרח חדש בלקוטי שיחות, אז אני צוחק - כילד הוא חזר עם הקרח החדש, הוא קיבל במשרדי ועד לחיזוק הסיכות - בתור חבר ועד לחיזוק הסיכות, זה מה שראיתי את זה כילד. אבל בהמשך לכובע הזה, כשהרבי שלח קבוצה כמה שנים אחר כך - אנשים לא תמיד מחזיקים ראש.

האורח: כן, טוב, שלג בקיץ.

המראיין: הרבי שלח את ההורים שלי לצפת להקים את חב"ד בצפת. בתוך שלוש שנים אחר כך, שנתיים וחצי אחר כך, הרבי - הקבוצה הראשונה...

האורח: ראשונה, לדב לך, שנייה לכיתה?

המראיין: אז כשהגיעו - יש הקבוצות וישבו בכולל ולמדו בכולל. עכשיו, בין הקבוצה הראשונה - כללה שמונה זוגות ושלושה בחורים, אחד הזכרנו, הרב צייטלין עליו השלום, שני הרב קרמר עליו השלום, ושלישי, בל"ח לחיים טובים, הרב יענקל ריס. הם היו בחורים, וכשהסדר בכולל מסתיים בשעה חמש, אז הולכים לביתם, והבחורים נשארים. אז אבא שלי בכלל האמין בפרויקטים - תן למישהו פרויקט. הוא עשה פרויקט עם אחי הרב מנדי, פרויקט מדהים של ביאורים של האלטר רבי בשולחן ערוך. הוא נתן לי פעם פרויקט לעשות, לא עשיתי אותו, אבל לפרויקט יש לי את הקלסרים, כרטיסות שהוא הכין לי, לחפש ולפתח את החידושים של האלטר רבי שנמצאים בקונטרסים בלקוטי פסחים, יש לי כרטיס שהוא הכין. אז הוא רצה פרויקט לאברכים, לבחורים. אז אמר - בוא נעשה, נכין ביאורים לפירוש רש"י. הוא ביקש מכל האברכים לשבת, כל אחד יקח שיחה ברש"י ויתמצת אותה בסגנון של ביאור על רש"י. ובאמת, בסופו של דבר, מתוך כולם, הוא בחר את הרב אלי' פרידמן, אמר - כזה וקדוש - והוא נעשה עורך, הוא היה עורך בעצם בפועל של ההיבט ביאור לפירוש רש"י שיצא - כחלק שני כרכים, כך חמישה כרכים. אז אני רואה מכתב שהוא כותב ליעקב, הוא כותב לו כך: ידוע מפורסם האהבה שלך והחלק והנחלה שיש לך בשיחות הרבי ברש"י, והקשר שלך בענייני רש"י וכולי וכולי. עכשיו אנחנו הכנו הכנת הוצאה לאור לביאור לפירוש רש"י, חשבתי שהוועד ישלם את ההוצאות בפועל, הם - יש להם בעיה, הם לא יכולים לשלם את זה. אז עכשיו, אני יודע כיוון שהרבי אמר לך לבקר בצפת, שזוהי נחלתי - אז אני מציע לך לחבר את שתי הנחלות ביחד, תעזור לי לממן את ההוצאה של הספר. אז פה אני רואה את בעצם, כשהוא נסע לארץ, הרבי אמר לו לבקר בצפת, כי זו הנחלה שלו. אז אם זו הנחלה שלו - לכן הברכה שוויה כאן בצפת.

האורח: כן, בברכה הזאת ראינו - לא דיברנו עוד על... הכל יש מה לדבר - על מרכז הטהרה המפואר שהקמת, שזה משהו באמת שווה לציון, זה שווה - איך אומרים בשפה העיתונאית - זה שווה כתבה בהחלט, אגב זה קצת במחתרת, זה...

המראיין: שווה כתבה, אבל בסוג הדברים שבכלל באים במחתרת.

האורח: כן, אז אולי להם יש פלטפורמות שאפשר לעשות את זה בצורה יפה ומפוארת. הרב חיים קפלן, ידיד נפשי, ידיד נעוריי, שהייתה לי הזכות ללמוד ולשמוע ממך הרבה דברים מאוד מאוד מאלפים ומעניינים.

המראיין: תודה רבה לך.

האורח: שמחתי להיפגש, קודם כל, שמחתי לשוחח, מקווה שאנשים יהנו לשמוע. בעזרת השם הזמן לפודקאסט הבא. בעזרת השם אנחנו נשוב, מה שנקרא.

המראיין: אני מודה לכם מאוד שהייתם איתנו גם בפרק הזה. אני הודיה ליוסף דוד סבייסה אשר עורך המוזיקה, תודה ליוסי ריבקין מ-ננעלסי אוהל, תודה לכם על הצפייה וניפגש בפרק הבא.