לבנימין אמר | פרק 3 הרב יוסף גרליצקי

שלום רב לכם. אנחנו בפרק פודקאסט נוסף. הפעם אני זוכה להתארח בממלכתו של שליח הרבי, הרב יוסף שמואל גרליצקי, השליח הראשי של הרבי בתל אביב זה עשרות בשנים. אנחנו נמצאים כאן בממלכתו, במרומי בית הכנסת "גאולת ישראל" ברחוב מרכז בעלי מלאכה 16 בתל אביב. נדמה לי שרבים מאוד מחסידי חב"ד במשך עשרות השנים האחרונות מכירים את הכתובת הזאת, גם אם לא זכו לבקר בה.

אני עצמי, בחטאי - ואת חטאי אני מזכיר - זכיתי לבקר רק השנה במקום הזה, בכינוס השלוחים של תל אביב, ונפעמתי לראות 78 שלוחים שמתכנסים כאן בתל אביב תחת שרביטו של הרב גרליצקי. עכשיו אני זוכה להיות כאן בלשכתך, הרב גרליצקי. שלום עליכם.

האורח: עליכם שלום.

המראיין: 78 שלוחים בעיר ענק כמו תל אביב - זה לא מובן מאליו בכלל.

האורח: מוסקבה לא נבנתה ביום אחד. זה עוד שליח, ועוד שליח, ועוד שליח. ועכשיו גם ביפו יש לנו שליח - אלי ויילד - והממ, ועוד שליח.

המראיין: זה רק הולך ומתרחב, ועוד ועוד שלוחים, שכל אחד מהם...

האורח: יש לו גם בית כנסת. על כל בית כנסת יש רב. למשל, יש לו בית כנסת מלא עד אפס מקום בשבת - ישוב בן... [?], וגם הרב ניידיץ' יש לו בית כנסת עד אפס מקום, מלא.

המראיין: כן, אם אנחנו נמנה עכשיו את כל הרשימה של כולם ואת בתי הכנסת שלהם, נוכל...

האורח: כן, בהחלט. זה ממש מרשים מאוד, ואפשר להתרשם - כל אחד מהם שווה כתבה בפני עצמה, פרק בפני עצמו, כמובן.

המראיין: אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת - נדמה לי שאף פעם לא עשו את זה בצורה מלאה ומסודרת איתכם, ונגיע גם לעבר וגם להווה. אני רק אגיד איזה משפט: אני חושב שכל חסיד חב"ד מכיר בעיקר את הכתובת הזאת של מרכז בעלי מלאכה 16 מהכינוס השנתי שיש כאן כל שנה, בהלכות בית הבחירה, בימי בין המצרים. אני זוכר את המודעה הרשמית והקבועה שיש, שכתוב בה שהמקום ממוזג, עזרת נשים בטוחה.

האורח: זה חייב להיות... עזריאל כהן [?] הכין את זה.

המראיין: עזריאל כהן - זה מי שהיום, למי שאינו יודע, הוא הרב הראשי של תל אביב. איפה הוא היה כאן?

האורח: הוא היה כאן בכינוס, ביחד, בעניין הלכות בית הבחירה, כן כן. הוא אז היה ראש אבות בתי הדין, וכך היום הוא הרב הראשי.

המראיין: אז אנחנו עוד ניגע בהווה, וניגע בכל מה שקשור פה - גם בבעלי התשובה הרבים שממש ממש אפשר לומר עליכם, אפשר לומר "ורבים השיב מעוון". אבל אני רוצה קצת לחזור ולהפליג קצת לאחור, ואולי נתחיל ביחידות הראשונה שלך, כילד, מתלווה לאבא חסיד ממונטריאול, שעושה את כל הדרך ממונטריאול אל הרבי, ואתם נכנסים פנימה לתוך החדר של הרבי, ומשהו בלתי שגרתי קורה שם. מה בדיוק היה שם?

האורח: הרבי פנה אליי ואמר לאבא שלי: "למה לא כתבת את השם שלו?" אף על פי שכל השמות היו כתובים לפניו.

המראיין: כל השמות היו - אחיות ואחים, בלי עין הרע, כן, שכולם לאורך ימים ושנים טובות. והיה אחי אברום, ומנחם שהיה קטן.

האורח: כולנו נכנסנו ביחד.

המראיין: והרבי ראה אותך כמי ששמו לא רשום.

האורח: והרבי פנה ואמר לאבא שלי: "פלוני בן פלוני... למה שכחת לכתוב את השם שלו?"

המראיין: ומה אבא הגיב?

האורח: אבא התחיל לרעוד בידיים, הוא לא הבין איך זה יכול להיות, התרגש מאוד.

המראיין: ובסוף אז הרבי שאל - מה השם?

האורח: אז אבא שלי אמר - בדיוק ככה זה היה - שאני אמרתי את השם.

המראיין: אתה - אבא התרגש.

האורח: אבא התרגש מאוד, הוא לא הבין איך הוא שכח לכתוב את השם שלי. היו שמונה ילדים ביחידות ביחד, והרבי פנה ואמר: "פלוני בן פלוני... למה שכחת לכתוב את השם שלו?"

המראיין: אז אתה קמת ואמרת...

האורח: אני אמרתי ששמו יהושע, והרבי לקח...

המראיין: יוסף שמואל יהושע?

האורח: יוסף שמואל יהושע - והרבי רשם את זה למעלה, בעיפרון קטן מאוד, בצבע כתום, איפה שהיה קצת מקום פנוי. אז הרבי רשם את השם: יוסף שמואל יהושע.

המראיין: ואז הרבי שאל אותך, לקראת סוף היחידות...

האורח: אם אני יודע להגיד קריאת שמע. אז אני כיסיתי את העיניים ואמרתי: "שמע ישראל..." עד הסוף.

המראיין: ואיך הרבי הגיב על כך?

האורח: חייך, כנראה.

המראיין: חייך, כן כן כן. היה לו בכלל יחס מיוחד לילדים.

האורח: כן.

המראיין: אז זה ממש ממש מיוחד, וזה קורה בשנות הילדות שלך. ואז היו עוד יחידויות, וכשאתה כבר נער, אתה כבר לומד - כבר בבר מצווה אתה כבר לומד, בעצם. למדת באיזו ישיבה?

האורח: לא בבולטימור... למדתי בניוארק, ואחר כך באתי ל-770.

המראיין: בגיל אחרי בר מצווה?

האורח: כן, כי קיבלתי תשובה מהרבי - ילמד במקום שלבו חפץ.

המראיין: כי מה - כי התלבטת איפה ללמוד?

האורח: כי התלבטתי. בדרך כלל הרבי עונה קצרות.

המראיין: כן.

האורח: אבל לי הרבי ענה: "ילמד במקום שלבו חפץ" - ככה הרבי ענה לי.

המראיין: אז איפה ליבך חפץ באמת?

האורח: ב-770. אז עברתי בגיל צעיר, עשיתי את זה בשמחה, משהו כזה.

המראיין: ואז מתחילים הסיפורים של שליחויות, שפה מוציאים אותך למדינות נידחות - זה כבר קורה בשנות ה-20 המוקדמות שלך.

האורח: שנת תשכ"ה נסעתי ליפן, לטוקיו, למנילה שבפיליפינים, שורה של מדינות, עד שהגעתי לאיראן.

המראיין: נדמה לי ששמעתי פעם משהו עוד לפני איראן - מישהו סיפר לי שהגעתם לאיזו עיר ביפן, או במקום אחר, חיפשתם שם יהודים ולא מצאתם. מה בדיוק היה שם?

האורח: הגענו לעיר שנקראת האמאמאטסו [?].

המראיין: הגעתם - זה אתה ומי?

האורח: אני והרב שלום ריצ'יק.

המראיין: וחיפשתם שם...

האורח: חיפשנו שם. כל השבת הסתובבנו וחיפשנו יהודים, אבל לא מצאנו אפילו יהודי אחד. ראינו רק איך שיושבת משפחה גדולה מאוד ואוכלת אורז, זורקים את האורז ככה עם המקלות.

המראיין: פעם שאתם נתקלתם בסוג הזה של בירורים שעשיתם במקום הזה. ואז אתם מגיעים לפרס, אלוהי - לאיראן. זה בתקופת השלטון של השאה הפרסי, בעצם.

האורח: כן, היה...

המראיין: אז לא הייתה בעיה ליהודי לנחות שם?

האורח: יהודי אמריקאי לפחות, אפילו ישראלים דיברו שם.

המראיין: ואתם - היה בית ספר שלמדו בו הישראלים?

האורח: היה שם. אז כשנכנסנו, כולם צעקו: "קוני למל"! פתאום רואים - קורדרוי וחליפות וזה.

המראיין: קוני למל - זה הביטוי הזה.

האורח: כן כן כן, קוני למל. זה היה הכינוי.

המראיין: זה פעם ראשונה ששמעתי את המושג הזה. אז מאז, בטח בתל אביב, פגשת עוד כל מיני פעמים כאלה, ופגשת שם יהודים שהיו שאננים ובטוחים בעצמם, כלומר...

האורח: כן, היה זמן של שקט, כן.

המראיין: ואתה, נדמה לי, איפה שקראתי פעם בשמך, שעמדת על שולחן שם ודיברת.

האורח: כן, אני לא רציתי לדבר ברמקול, אז אמרתי - יש לי קול גבוה, ואני עמדתי על השולחן ודיברתי בקול, באנגלית, שכולם הבינו, אז בדרך כלל כן. אמרו לי: תשתמש ברמקול, יש לזה הכשר. אמרתי: שמח אני, לא רציתי [צחוק]. אמרתי: אני אדבר בקול, אני אעמוד על השולחן. ותרגם הבן של הרב שופט - היינו הבן של הרב שהיה בזמנו הרב שופט - אז הבן שלו תרגם את מה שדיברנו.

המראיין: הוא היה רב הקהילה - אז כאילו רב גדול של המדינה, אולי אפילו...

האורח: כן.

המראיין: אבל אתה אומר שאתה עמדת על שולחן, וזה מזכיר לי משהו אחר לחלוטין, בזירה אחרת לחלוטין - בימים שבהם היה המאבק הגדול של מי יהודי, שלמות העם, ואתה גם אז, כבחור - נדמה לי זה היה תשכ"ח, אתה תתקן אותי בדיוק מתי זה היה - אבל לידע מי שאינו יודע, את הצעירים שבינינו שלא ממש יודעים מי היו בחוד החנית, ומה חב"ד השקיע אז את כל האנרגיה כדי לשנות את דעתם של הפועל המזרחי, המפד"ל, כמו שקראו להם אז. מאמצים היו רבים מאוד לשכנע אותם שיסורו מדרכם ויתמכו בתיקון חוק מי יהודי. ואתה, אז, באותם ימים, מקבל איזושהי שליחות סודית מהרב חדקוב - אתה אז בחור, נכון? מה בדיוק היה אז?

האורח: זה היה פשוט... אני זוכר, כי היה שלג גדול.

המראיין: שלג בניו יורק, בעיצומו של חורף ניו יורק - סערות של חורף, והיה קשה.

האורח: לרב דוכמן, ככה - אתה, והרב דוכמן.

המראיין: הרב דוכמן, לימים מנהל כולל חב"ד - אז שניכם הייתם בחורים בני אותו גיל, פחות או יותר?

האורח: כן כן כן, פחות או יותר. למדנו ביחד ב-770.

המראיין: כן. אז הרב חדקוב קורא לשניכם, ואומר לכם: ערב שבת...

האורח: ערב שבת, שניסע לקווינס, ללידו ביץ'.

המראיין: ושם תנסו לעשות...

האורח: שם ננסה לעשות צעד, קצת בלגן.

המראיין: כי מה היה שם? כינוס של הנהלת ה...

האורח: דינר שלהם, משהו כזה, סוף שבוע שלהם.

המראיין: דינר כזה שהיה, ובסוף - אז אתם נוסעים. קראתם - הוא ביקש, הוא אמר לכם מה לעשות?

האורח: הוא לא אמר. זה היה שליחות לא רשמית, כי לא רשמית.

המראיין: לא רשמית, כן כן.

האורח: וקמתי ונתתי צעקה... צחקו, רעדו...

המראיין: רגע, קמת וצעקת - כי מי עמד ודיבר אז שם?

האורח: דיבר יצחק רפאל, שהיה...

המראיין: שר הדתות?

האורח: אני חושב שהיה שר הפנים.

המראיין: כן כן.

האורח: אמרתי: אתם, בשביל הכיסא שלכם, מוכנים לוותר על מי יהודי, ועל שלמות הארץ, ועל כל הדברים שאנחנו לוחמים בעדם? אתם מוכנים לוותר על הכול?

המראיין: רק לטובת הכיסא.

האורח: בשביל הכיסא שלכם, כן.

המראיין: ומה הייתה התגובה בקהל?

האורח: התגובה בקהל הייתה לעשות לי לינץ'. קמו מיד אנשים, קמו... ואחד נעמד ואמר: "מי שיגע בו אני אהרוג אותו" - זה באנגלית אמר להם: "I will kill him", ככה הוא אמר - הוא היה איתי ביחד.

המראיין: כן.

האורח: אז הוא ראה מה שקורה, שרוצים לעשות לי לינץ', כי כולם קמו והתחילו לצעוק. ולמחרת שוב פעם יצחק רפאל הגיע לדבר לצעירים, ומיד שראה אותנו הוא הסתובב ויצא.

המראיין: נדהם, רצה להסתלק מהשטח, לא רצה לחזור לסיטואציה הזאת. אתם אחר כך חוזרים ומספרים את כל זה לרב חדקוב?

האורח: כן, את כל זה לרב חדקוב.

המראיין: ומה - הוא היה צריך לדעת, זה כתוב, היה צריך להשמיע, זה - כל מחאה...

האורח: עניין נפעל, כן כן.

המראיין: אז זה היה בשנות הבחרות שלכם, בעצם - שליחויות כאלה ואחרות, היו גם עם טנקים, היו גם...

האורח: שהתחילו להיות הטנקים.

המראיין: היה פעם שנסעת עם הרב קרינסקי לצרפת.

האורח: הוא אז היה כבר נשוי, היו לו כבר ילדים.

המראיין: כן.

האורח: ועשיתי איתו נסיעה לצרפת, לצורך...

המראיין: לצרפת לצורך מה?

האורח: לבקש איזה גביר גדול.

המראיין: וכשעברתם במקום, שאלת אותו למה פנית שמאלה בלינדן בולוורד...

האורח: אז הוא אומר: אני מקבל צמרמורת.

המראיין: שאתה מזכיר לי את העניין הזה.

האורח: כי אני זוכר איך שפתחתי את החלון, והרבי עודד אתכם בניגון שהיה אז - זה היה הניגון של ה"קפיטל", מאז שחזרנו מהטנקים.

המראיין: אז שהטנקים... לינדן בולוורד - נגיד לצופים שלא בדיוק יודעים, זאת הסדרה שבה היו נוסעים הטנקים, אפשר היה לנסוע משם, כלומר בשטח השכונה...

האורח: כן, אבל היינו באטלנטיק, ופתחנו את החלון, והרבי התחיל לעודד את הניגון הזה ששרנו מהטנק. זה היה ברמקול, מהטנק, זה היה הניגון הזה, כמו שאמרתי.

המראיין: ממש... כעבור שנים רבות שהייתם יחד, נזכרתם בסיטואציה הזאת. בסוף, אתם מגיעים בעצם משלוחי...

המראיין: עלינו לארץ הקודש... כלומר הקבוצה שלכם הגיעה בפורים קטן?

האורח: כן, פורים קטן, טוב של חג - אומר, הקבוצה השלישית למעשה.

המראיין: כן.

המראיין: הגעתם לצפת, ובהתחלה הייתם גרים בצפת אפילו?

האורח: היינו בקריית חב"ד.

המראיין: קריית חב"ד בצפת, במשך כמה שנים? עד תשמ"א?

האורח: הייתי בצפת עד תשמ"א, ואז...

המראיין: ואז הגעתם לתל אביב. תל אביב נבחרה - מי בחר את תל אביב?

האורח: זאת אומרת, זה היה שהרב [?] בחר לנו, בזה שהגיע לבית שלי בצפת ואמר לרב שמואל גורארי...

האורח: הוא טלפן אליו, לרב שמואל גורארי, שגר בתל אביב, ואמר לו: [?] בעוד חמש עשרה דקות אני אצלכם.

המראיין: בעוד חמש עשרה דקות אני אצלכם, עם השליח החדש כאילו?

האורח: כן.

המראיין: ואתם הייתם בצפת בכלל?

האורח: בצפת. ואמרתי לו: איך יכול להיות בעוד חמש עשרה דקות מצפת? זה היה בכלל כמה שעות נסיעה.

המראיין: כן, אפילו.

האורח: יותר שעות. גם היום כמה שעות, אבל אז זה היה עוד יותר. כן, כן, אז...

המראיין: אז מה הוא אומר לך?

האורח: הוא אמר לי: "אני ידעתי שתגיד לי אל תבוא עכשיו" - זה מה שהוא ענה לי. חיפשתי תירוץ [?] שלא תבוא עכשיו.

המראיין: ולכן אמרת חמש עשרה דקות, וכך הגעתם הגעתם לתל אביב בעצם, מחממה - צפת, שהייתה קריה חסידית, התחיל להתפתח שם גרעין חב"די, ואתם נזרקים לתוך עיר לב הבורגנות התל אביבית. עד היום קוראים לתל אביב "מדינת תל אביב", אבל עד אז אני חושב שזה היה יותר שהעיר קוראת לעצמה "מדינת תל אביב", השיר שלנו, כן?

האורח: כן, אבל יש כאלה שמכנים אותה גם "מדינת תל אביב" בגלל שהיא סמל מדינה בתוך מדינה.

המראיין: ראש העיר אז היה צ'יץ', שלמה להט. אנשים היום, הצעירים אולי שיצפו בנו, חושבים שרון חולדאי נולד עם העיר הזאת. במשך שנים רבות, חלק בלתי נפרד מהעיר הזאת היה שלמה להט, הכינוי שלו היה צ'יץ', לא אוהב דתיים בלשון המעטה. והמפגש הראשון שלכם איתו - הוא אומר לך מה הוא אומר לך למעשה?

האורח: אומר לי: "כשיגדלו לי שערות - יהיה בית חב"ד בתל אביב". אחר כך ביקרתי אצלו, לימים, כשהוא היה מאושפז, הוא היה חלש מאוד, לא היה יכול אפילו לקחת ספר ביד, ממש היה חלש מאוד.

המראיין: אז כשביקרת אצלו, הזכרת לו את המשפט הזה?

האורח: אז אמרתי לו: "כנראה שגדלו לך הרבה שערות - יש הרבה בתי חב"ד", לא רק אחד, באמת.

המראיין: לא היה פשוט. אנחנו רואים מדי פעם, מי שעוקב, רואה תמונות שלך בחברת צ'יץ', לימים בחברת רוני מילוא, לימים בחברת רון חולדאי - היום אנשים שממש אי אפשר להשוות, אי אפשר לשים אותם במחנה משותף אחד עם חב"ד, עם יהדות, עם דת ותורה.

האורח: הצלחתי לצלוח את כל זה - לך שכשאני נכנס ליום הולדת של רון חולדאי, הוא לפעמים מניח תפילין, אני מצליח להניח איתו תפילין, כי קניתי לו זוג תפילין שנעשה במיוחד, וכל אחד ואחד מהם חתום על יום ההולדת של הרבי, המצוין ביום י"א ניסן של הרבי.

האורח: [?] אנשים מהשכבות השונות גם רוצים להחתם על זה, אפילו - כאן, אפילו בכניסה, יש את התעודה הזאת שהוא חתום עליה ממש.

המראיין: כן, כן.

המראיין: מה - איך קורה דבר כזה? הכוח של הרבי?

האורח: כוח של השליחות, של חב"ד.

המראיין: אבל אין ספק שיש לכם חן מיוחד, שאתם מצליחים להביא לכך. אני יודע שבמרוצת השנים היו לכם שליחויות שונות לאישים שונים בתל אביב. אולי נתחיל בסדר. אנשים לא יודעים - אנשים באמת נתפסים בכך שתל אביב חסידת חב"ד, וחושבים שתל אביב היא עיר שכולה "תל אביב יפו" - זה נשמע איזה משהו מאוד מאוד חילוני. קודם כל, תל אביב הייתה עיר מלאת חכמים וסופרים. היו אדמו"רים, היו חצרות של אדמו"רים שהתקיימו בה. וגם איתם היה לך קשר באופן בלתי אמצעי.

המראיין: מי היה כאן?

האורח: האדמו"ר מסדיגורה - את זה אני זוכר עוד...

המראיין: האדמו"ר מסדיגורה?

האורח: [הרב] עקיבא הורביץ [?] חתם - הוא חתם על עניין פיקוח נפש, היינו חתם בעצמו על פסק הדין של הרבנים ש"פיקוח נפש אסור לוותר" [?].

המראיין: כן, יש כאן את זה, יש כאן את זה בהחלט.

האורח: אבל לא רק האדמו"ר מסדיגורה, היו גם שקדמו לו עוד אדמורים וגדולי תורה [?]. שהיה ברחוב רוטשילד, שהכנסת אורחים היה עושה שם. והאדמו"ר מסטריקוב - נכנסתי אליו, אמר לי: "אתה בן הרבי? חובש חסידים?" ככה אמר לי.

המראיין: אמר ככה?

האורח: אבל היה גם - אני זוכר סיפור שפעם שמעתי על המקובל הרב סגל, הרב זרחיה - זה היה השם שלו המלא. היו לו חמישה שמות: יהודה ליב זרחיה... ואחר כך הוסיפו עוד שני שמות. כן, הוסיפו לו עוד שניים. עכשיו, הוא היה רב שכונה בעצם בתל אביב.

המראיין: היה רב ש...

האורח: שהיה מקובל, היה יהודי מקובל.

המראיין: כן, המקובל.

המראיין: ומה היה - מה היה איתו, בינך לבין הרבי באמצעותו, שהיה משהו יוצא דופן?

האורח: הוא חלה, כנראה לא הרגיש טוב. הוא היה מאושפז באיכילוב. באתי לבקר אותו, והרב...

המראיין: וכתבת לרבי בעצם שהוא...

האורח: כתבתי לרבי שפה, שזה אדם זקוק לרפואה, רפואה שלמה, שיקרב אותו. אז הרבי ענה: "יבדקו את התפילין והמזוזות". אז הוא התפלא, כי את המזוזות הוא הזמין אצל איזה חסיד, ירא שמיים ממש, מישהו שיודע ומוחזק. וגם את התפילין - הוא אמר "עכשיו קניתי תפילין חדשות".

המראיין: חדשות אפילו, והוא אדם לא...

האורח: כן, יהודי מקובל והכל. ובכל זאת נבדקו התפילין והמזוזות.

המראיין: ומה נמצא?

האורח: בבית של ראש התפילין היה חסר [?]. היינו שהיה לו עניין לבבי, היה לו אירוע לב, כלומר - בבית של ראש התפילין היה חסר אחד. וזה אחרי שהוא בדק את התפילין, נתן את זה לאותו סופר לבדוק, ואז נודע לו שהיה חסר בית, כי היה אירוע לבבי. כן, כן.

המראיין: עכשיו, לימים, לאחר פטירתו, כשפרסמתם את הסיפור הזה - היה מי שלא מצא חן בעיניו העניין, בוא נאמר תלמידיו וכדומה, והם ממש באו אליכם בטענות קשות, ממש אמרו שאתם מחללים את שמו.

האורח: כן, כן.

המראיין: ואז אני שומע שמישהו סיפר - כשכתבתם לרבי, הבן שלכם [?] סיפר לי את זה - שכתבתם לרבי, זה כבר היה אחרי שנפטר, ואז בהשגחה פרטית מצאת בתוך האוצר שלך, בגנזים שלך, את יומנו של הרב סגל עצמו, ששם...

האורח: שהוא כותב בעצמו שבבית של ראש התפילין היה חסר אחד, עליו שקנה תפילין חדשות, והוא כותב בפירוש שהיה פסול בתפילין שלו, עליו שהוא הזמין תפילין חדשות אצל חסיד ירא שמיים, והיה - הוא אומר לי אפילו את השם.

המראיין: את השם של הסופר?

האורח: כן, לא... לא לפרסם שמו כאן, אבל באמת, ואז בשקט הארץ - אז כבר לא באו בטענות.

המראיין: תשקוט הארץ, גם משם.

האורח: כן.

המראיין: עכשיו, אמרתי כבר שבאמת אפשר לומר עליכם "רבי מישיבורים" - לא רק ישיב, כי זה גם קורה עד עצם היום הזה, כולל שמות מאוד מאוד ידועים בחב"ד ובכלל ביהדות, שבעצם חווים את קרבתם ואת היותם שומרי תורה ומצוות ומקפידים על הכל - כל הכבוד לך ולפועלך ולכל משפחתך. עוד נגיע לדבר על זה עוד מעט, אבל יש סיפור מאוד מאוד מיוחד שהיה עם בעל תשובה, אדם שהתקרב מאוד עוד לפני שחזר ממש בתשובה שלמה, והיה נשוי לגויה מהולנד. מה בדיוק היה שם? הוא רצה מאוד מאוד להתקרב, אבל הוא הותיר אחריו את בת הזוג הנוכרייה בהולנד, נכון?

האורח: כן, והיא הייתה בהריון, כן. הודיעו לו שהיא בהריון.

המראיין: וסיפרתי את הסיפור לרבי, ואז הוא אומר "אצל הרבי זה הכל פשוט".

האורח: פשוט - רגע, בוא נספר רק את הסיפור למי שלא מכיר אותו. היא הייתה בהריון, ואני מבין שאמרו לכם, זאת אומרת - נתנו לו להבין ש...

המראיין: שאין סיכוי, אין סיכוי, אין אצלם דבר כזה של הפלה, וגם לא שיעזוב אותה.

האורח: הוא אמר לי - ישב אצלי, אמר לי: "אם היית, במחשבה, מוציא לי אצבע - אצבע - זה היה יותר קל מהפרידה שלי איתה".

המראיין: כן.

האורח: כי היה - מוציא לי אצבע, היה יותר קל.

המראיין: קשה. לא, אני מבין שהם הבהירו לו, פשוט הבהירו לו שזה בלתי אפשרי מבחינתם, שאם הוא, זאת אומרת...

האורח: ההורים אמרו, ההורים אמרו: "אסור לך לעזוב אותה, בגלל שהיא בהריון ממך". וזה היה ברור שזה הוולד שלה ממנו, היה ברור.

המראיין: כן, לא היה ספק בכלל. נתנו לו להבין שיש לו עסק, זאת אומרת שהוא מסתכן בחייו ממש. ואז אתה הולך ואומר לו: "תכתוב לרבי".

האורח: כן, זה היה - ישבתי - בזמן מלחמת המפרץ.

המראיין: אז זה היה ביעצומה של מלחמת המפרץ.

האורח: במלחמת המפרץ, והוא בא אליי, ונתתי לו נייר שיכתוב את כל מה שעבר עליו.

המראיין: ואתם שלחתם את זה לרבי.

האורח: שלחתי לרבי, ולא הייתה תשובה הרבה הרבה שבועות. ואני כל הזמן פונה למזכיר: "מה קורה, מה קורה?" ולא הייתה תשובה, עד שבליל פורים - זה היה עדיין בתקופת המלחמה.

המראיין: כן.

האורח: בליל פורים, לפני שנגמרה המלחמה - אחרי זה, למחרת, נגמרה המלחמה, הורידו את הניילונים, את כל הניילונים מכל החדרים האטומים, כן, כל זה. אז הוא קיבל תשובה - זה היה בפורים - שהרבי כתב: "ילך בדרך הרמ"ץ, כמו שמוזכר בקיצור שולחן ערוך, הנוגע לדרך הרמ"ץ, כמו שמוזכר בקיצור שולחן ערוך, בפרט שהוא כהן".

המראיין: כי הוא כהן בכלל? כהן.

האורח: כן, כן, כן, כהן.

המראיין: אני לומד אצלכם באמת [?]. בוידאו יש מי...

האורח: והוא מקבל את התשובה הזאת, והרבי לא נותן לו מקום לספקות, שזה בדיוק מה שהוא צריך לעשות. ואז מה קורה שם בהולנד?

המראיין: בהולנד.

האורח: ואז אני הבנתי שפתאום מתברר ש...

המראיין: בהריון.

האורח: לא, אבל אחר כך, לאחר התשובה הזאת, מסתבר היה שהיא... הפילה. היא הפילה. ואז הם ירדו ממנו, הניחו לו לנפשו. כן, כן, כן.

המראיין: ואז היה לזה המשך, כי אז התקשרת למזכיר של הרבי - מי זה היה, רבי בנימין קליין? התקשרת אליו ואמרת לו...

האורח: אה, זה - לסימפסון, לרבי ליבל סימסון, ואמרת לו - אמרת לו שהוספת את זה לסיפור של "פדיון".

המראיין: כן, אמרתי... בוא נגיד למי שאינו יודע - יש אצל הרבי נ"ע קונטרס שלם של "פדה בשלום", רק על מנת להשיב מדרכו בחור שסטה מן הדרך. אז אתה התבטאת בפני המזכיר של הרבי...

האורח: "זה שייך למלא".

המראיין: אתה התבטאת אז למזכיר, אמרת: "זה הרי קונטרס שלם" - וכאן זה פשוט, פשוט. "ילך בדרך הרמ"ץ, כמו שמוזכר בקיצור שולחן ערוך, בפרט שהוא כהן". כן.

האורח: וזה פעל את העניין. כן.

המראיין: המזכיר גילה לך אז - לימים, שבעקבות זאת הוא נכנס לרבי וסיפר לרבי שאצל הרבי זה "פשוט" - אז הרבי חייך מאוד. ככה אמר לי - הרבי חייך אליו מאוד, לרבי סימסון. וואו.

האורח: הגעתי מוצאו מ[?].

המראיין: כן, מעניין שהיה לכם קשר - דרך אגב, זה נושא בפני עצמו שמאוד מרתק - אנשים הכירו את סימסון אולי דרך המכתבים ששמו היה חתום עליהם, אבל לא היה להם קשר בלתי אמצעי. כאילו קיבלת ממנו איזה עשרים מכתבים שהרבי נתן לו...

האורח: כדי שהוא יקליד אותם.

המראיין: שיקליד אותם, וזה נמצא אצלי פה במגירה - חבילת מכתבים שחזר הדואר, ועדיין יש לי חלק מהם. ואחד - שמתי לו מזמן, שהיה עניין של תפילין - אז הבן שלו היה פה וקיבל את המכתב, אמר: "עכשיו אני אתחיל לעשות מבצע תפילין".

האורח: וואו.

המראיין: כן.

האורח: אז איך באמת פילסתם נתיבות לליבו של סימסון, שהיה נראה לי אדם ככה, לא...

המראיין: לארץ מגיע צנח בריף [?], כן, מביא לכם, כן. אבל לא מראש - איך היה לכם קשר איתו באופן בלתי אמצעי? איכשהו הצלחתם בזה - אני אגיד לך למה אני שואל, כי זה מביא אותי, זה מזמין מבחינתי עוד התעניינות. דיברנו על שליחות הקודש, והגעתם כאן ארצה, ותוך זמן מסוים לפחות נבחרת להיות חבר בהנהלת ארגון הגג של מוסדות חב"ד. וגם זה היה דבר - היו הרבה שלוחים, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם קדושים, אבל אתה הצלחת...

האורח: וכבודם במקומם מונח, כבודם במקומם מונח, ובכל זאת אתה הצלחת להתחבר ולהתחבב, בכוחו של הרבי בארץ, רבי פרועים [?], והיית מאוד מאוד בקשר הדוק איתו. הוא הטיל עליך משימות שונות בהקשר הזה - אני אולי אזכיר משהו שקשור בעניין הזה. אני אגיד לך, יש לי מכתב מהמזכירות שאני גם "בכוח"...

המראיין: אתה גם "בכוח"?

האורח: כן, "בוקח" [באי כוחו] של הרבי - ככה כותב ניסן מינדל: "בא כוחו של הרבי בתל אביב יפו" - ככה כתוב במכתב הזה.

המראיין: כן, מי ששומר לצעירי הצאן שעוקבים אחרי הדברים הללו - המילה "בכוח" ממש שמורה, אם כבר, ליחידי סגולה ממש. אתה יש לך מכתב כזה מהרבי - אני קופץ מפרשה לפרשה כי זה מעניין, אבל זה כן במסגרת ארגון הגג. אני זוכר שפעם סיפרת לי - הייתה לי הזכות לראיין את הרב לנדו, ראיינתי אותו כמה פעמים, אבל הראיון האחרון שהוא העניק עלי אדמות, הרב משה לנדו, היה ראיון איתי, זה היה במוסף התורני של "המבשר" לקראת ג' תמוז. וכעבור ימים אחדים פגשתי בך ליד האוהל, וראית כבר את הראיון הזה ודיברת איתי, ואז סיפרת לי סיפור מדהים - שהרבי הטיל עליך, עם עוד כמה אנשים בארגון הגג, רבי יוסל בלוי, את המערכה על מינוי הרב לנדו, לזה שהרב לנדו ימלא את מקום אביו, הרבי יענקל'ה לנדו, שיהיה תחת אביו. ומדי יום ביומו הייתם מדווחים לרבי מה קורה, ויום אחד לא דיווחתם, ויצא אז פתק מהרבי שאלה - לא כתשובה...

האורח: "האיש משה לא ידענו מה" - אולי...

המראיין: "האיש משה לא ידענו מה", כן.

האורח: מה קורה, כאילו - אם הרבי רצה לדעת ולהתעניין על כל דבר. מה באמת היה? האמת - אני נזכר עכשיו, תוך כדי דברים, בחיבה היתרה שהפגין כלפיך הרב לנדו כל השנים. זכורה כאן, במשך השנים, תל אביב ערכה הרבה הרבה כינוסי חב"ד, גם הכנס הארצי ממש כאן היה - ברחוב אוהל שם, קרוב כאן, חלפנו עכשיו בדרך, בפקקים של תל אביב, בדרך לכאן ראיתי את האולם המיתולוגי הזה, נזכרתי בימי ילדותי שהיינו נודדים לכאן כל שנה לכנס הארצי. אבל גם לימים, בסיומי הרמב"ם שהיה - לא אחת ולא שתיים, בין ביד אליהו, בין בסינרמה, בכל מיני, בהיכל התרבות - אני זוכר את הרב לנדו, שתמיד המסורת הייתה שהוא מסיים את המחזור, ולא משנה מתי, ולא משנה מה - כשהוא היה ניגש לפני הדוכן לדבר, אז הוא אמר: "פותחים בכבוד אכסניה ברשות השליח דמטה, הרב גרליצקי". היה לכם קשר מיוחד.

המראיין: כן.

האורח: אני אגיד לך, כשנפטר הבן בתאונת דרכים, הבן של הרב גינזבורג.

המראיין: כן.

האורח: גם הוא היה גינזבורג מרמת אביב, כן.

המראיין: רמת אביב, כן, בתאונת דרכים.

האורח: בתאונת דרכים, האופניים, משהו כזה. אז הבאתי את רב לנדו לדבר לילדים בחדר, לעודד אותם, לזה. רב לנדו.

המראיין: והוא מצא שפה יפה לילדים, וגם לימד ילדים תורה, מעניין מאוד.

האורח: היו עוד, דיברנו קצת על חכמים וסופרים. יש למשל עד היום הזה, מכאן לרב מוטל אוירבך, הגאון רב מוטל אוירבך, שהוא רב של קהילה גדולה, ואיתם בקשר. הוא בנו בעצם של רב שלמה זלמן אוירבך.

המראיין: הוא מגיע לפה בתסיסה לבד, גם השנה הוא היה פה, נכון?

האורח: שומר על קשר.

המראיין: כן, הוא שומר על קשר, מגיע לשם אצלו לאיזה כינוס שהוא עושה, ליוארצייט של הדוד של רב זלמן גורריה, משהו.

האורח: קופישניצר, הרי הוא גם מבית קופישניץ, כן.

המראיין: גם חבר אה, סוג של רוז'ין, כן.

האורח: אז כשאתה מגיע לשמה, היה הקהל מרים גבה מן הסתם. לא הקהל עצמו, הוא הוא מזמין אותי לדבר, להגיד כמה מילים.

המראיין: זה לא מובן מאליו.

האורח: אני רוצה לומר לכם, כשאני באתי אליו לראיין אותו, לספר על רב זלמן גורריה, שבעצם דודו רב זלמן גורריה, וככה - כי אמא שלו הייתה...

המראיין: אמא שלו הייתה חודש?

האורח: אמא שלו הייתה חמותו.

המראיין: כן.

האורח: חמותו של... כלומר היא הייתה, היא הייתה בתו של האדמו"ר מקופישניץ. אז באתי לראיין אותו בביתו כאן, או בבית מדרשו. אפילו זה היה לו בבית, והיה שם אחד אברכים. הוא שאל: מה עושה כאן האיש? אז הוא אמר לו: סגרה דרבנסקר, הוא דווקא חסיד חב"ד. ההוא אמר בספונטניות: ואמרתי אופ, בוא נסוג לאחור בזמן, ככה הוא התבטא. אבל אתם, הוא כן בקשר, גם השנה הוא היה פה, ביותר טס כי קיסלב, גם השנה שאפילו היה חלש, נישחלש כבר, אפילו שהוא כבר לא ממש... בכל זאת חש צורך להגיע.

המראיין: להגיע, כן, כן.

האורח: מאוד, מאוד.

המראיין: דיברנו על עולי, דיברנו קצת על ראשי ערים. אני זוכר סיפור מדהים שסיפרת לי לפני שנים. אני רק אתן רגע קצת לצעירים שלא מכירים - היה שנטי קלבנוביץ'. שנטי קלבנוביץ' היה דמות מאוד ידועה בתל אביב, לא רק בתל אביב, במדינת ישראל כולה.

האורח: כן, הוא היה עולה מברית המועצות, אבל מאוד מאוד טיפס ועלה. נדמה לי שהיה לו תפקיד רשמי בעירייה, אולי היה סגן ראש עיר. על כל פנים הוא היה מצמרת השלטון הישראלי כולה.

המראיין: ואתה כמובן, מטבע הדברים, כמי שיוצא ובא בבתיהם של שועי ארץ כאן בתל אביב, באת גם אליו, ופעם אחת הבאת את רב מנדל אליו. רב מנדל פוטרפס.

האורח: רב מנדל [כחכוח] אמר לי... רב מנדל אמר לך? מה הוא אמר לך?

המראיין: אמר לי: הרי זה שפיון.

האורח: אמר לך דע לך הוא מרגל, הוא מרגל.

המראיין: עכשיו הדברים נתפסו אז כחידה לגמרי, אף אחד לא יכול לחשוב ששנטי בשביל...

האורח: שאלתי אותו למה אתה אומר כך, האם אתה חושב שכל אחד מרוסיה הוא מרגל? אז הוא אומר: דווקא בו... רב מנדל, הוא חזר בדיוק במבט שלך רב מנדל, אז ככה הוא אומר, נורא שפיון, כן, רק מרגל יכול לחזור ככה באותו מבט.

המראיין: ולימים, רבותיי, מי שלא יודע, הוא ישב בכלא כאן לא מעט שנים, עד שהוא גורש בכלל מהארץ, נתפס כמרגל.

האורח: זה היה חוכמתו של רב מנדל שראה.

המראיין: רב מנדל היה לו מבט למרחוק, ממש מדהים הזה.

האורח: מיד אמר לי: איזה שפיון. אמרתי: למה, כל אחד ברוסיה הוא שפיון? אומר לו: אתה, הוא חזר בדיוק כמו שאתה אמרת לו, רב מנדל, הוא חזר בדיוק באותו מבט. רב מנדל חשב שהוא כנראה מרגל בכך.

המראיין: בסוף נתפס כמרגל גדול, מרגל של ברית המועצות, צריך להבין אנשים, אולי זה היה לפני, כמובן הרבה לפני, הורדת מסך הברזל. רוסיה הייתה אויינת לחלוטין לישראל, והCIA, בשיתוף פעולה שה-CIA וישראל עלו עליו שהוא מרגל.

האורח: מרגל, כן.

המראיין: מרגל, הוא, נתפסו הרבה אנשים שפתאום נעלמו מאמריקה, שהגיעו לחימסטוריות כן, אז פתאום נעלמו, ומיד חשדו בו, כי ידעו שהוא...

האורח: ובסוף רצחו אותו.

המראיין: היה לו מיליון דולר במזומן, מיליון דולר, ומישהו ירה בו באוטו שלו, הוא נסע באוטו וירו בו. זאת אומרת מישהו חיסל איתו את החשבון עד הסוף.

האורח: כלומר, תמונה אחרת לחלוטין שהייתה כאן. אני לא יודע, אתה תתקן אותי, בחיים או לא, אבל נחום אדמוני, ראש המוסד.

המראיין: אה, אנחנו מדברים על ימים שבהם דמותו של ראש המוסד לא הייתה ידועה לאיש, וגם בעיתונים לא היה כתוב שמו, לכל היותר היה כתוב אולי נ' או א'. ואתה מקבל הוראה מהרבי, ממזכירות הרבי, להביא לו משלוח מנות. אז אתה עצמך אפילו לא ידעת שהוא ראש המוסד.

האורח: לא ידעתי, לא ידעתי.

המראיין: ומה, אבל קיבלת הוראה, אז אתה הולך וקונה משלוח מנות, אתה מביא לו.

האורח: מביא לו הביתה.

המראיין: מביא לו הביתה משלוח מנות, הוא גם גר בתל אביב.

האורח: וגם משלוח מנות, כי בנימין, אמרת משלוח מנות ומצות - משלוח מנות ומצות לפסח. עד היום אני בקשר איתו.

המראיין: אני בקשר עם נחום אדמוני.

האורח: והוא מתקשר אליי, איך היה הכינוס של השלוחים, הוא שואל אותי איך היה וזה. אבל אז, באותם ימים, זה היה קשר כזה סמוי, שרק דרך בניו מקריאים, שפשוט מתקשר לך פעם, פעמיים בשנה, בעצם ערב פסח וערב פורים, להזכיר לך לשלוח מצות ומנות, ולהביא לו לבית.

המראיין: לבית אדמוני.

האורח: כן.

המראיין: במקביל, כמובן, היו אנשים גלויים - משפחת שמיר, האב והבן, יאיר שמיר, נדמה לי יופיע כאן לפחות כמה פעמים, או בכינוס של הלכות בית הבחירה. אתה תמיד מביא דמות ציבורית גם שמדברת על שלמות הארץ, ועוד דמות רבנית, כמו שהזכרנו את הרב שאר-ישוב כהן. יצחק שמיר עצמו, כתושב העיר כל השנים, היה לך קשר איתו, היית בא אליו.

האורח: הייתי, הייתי בא אליו, ויש תמונה בספר פה, איך שהוא מניח תפילין.

המראיין: כן, אתה הנחת לו תפילין.

האורח: הנחתי לו תפילין.

המראיין: ונציין, זה היה ביחד עם כספי שם-טוב.

האורח: כספי שם-טוב, יחדיו, כן.

המראיין: יחד, שלי - הוא נענה בשמחה לבקשה, כן, למרות ש...

האורח: כן, שכן גילוי איש האמונה.

המראיין: איש האמונה, כך קראת לו בספר, "איש האמונה".

האורח: הוא כן האמין באמת, כלומר תוכו היה כברו, בוא נאמר הוא. אומרים עליו, אמרתי זוכר, ששנים היו אומרים שיש כאלה שמשקרים, הוא אמר: בשביל ארץ ישראל אני לא משקר, כאילו אמר [צחוק].

המראיין: נכון, זוכר שהוא אמר, היה לו ביטוי כזה, שאנחנו בשביל ארץ ישראל...

האורח: לנו מכתב שפיקוח נפש דוחה הכל, הכל.

המראיין: וגם פוליטיקה, ואני אינני נכנס לעניין של הפוליטיקה בזה, אבל אתם [כחכוח] צודקים ב-100% שאסור לוותר על שום שעל של ארץ ישראל.

האורח: האמת היא שהוא היה דוגמה מופתית לכך, כי הוא באמת לא החזיר אפילו גרגר אדמה אחד. לא היה, לא היה כמוהו.

המראיין: לא לפניו ולא אחריו. אנחנו מדברים, אנחנו מדברים כמה וכמה פעמים על פיקוח נפש, צריכים להטיל רגע זרקור על העניין הזה. בעצם היה ארגון גג, הזכרנו אותו, שזה היה מוסד-על של המוסדות כאן בארץ, ובשלב מסוים, כשפורק הארגון, חשת צורך, כחבר בכיר בו, לכתוב לרבי שאתה פורש מהארגון, ואז הרבי כתב לך משהו יוצא דופן.

האורח: נתקלתי, כתבתי את זה לעצמי: "שכר על שכר על הפרישה מארגון גג, אבל לא חס ושלום פרישה מפעולה נגד פיקוח נפש דבני ישראל, מיליוני בני ישראל שאיחיו".

המראיין: משהו, כאילו הרבי מוציא אותך משליחות אחת, אבל מכניס אותך מיד לשליחות אחרת. ובעצם בעקבות המענה הזה, הקמת את הארגון הזה, ארגון פיקוח נפש, כי זה לא קשור כבר לבית חב"ד תל אביב, זה משהו כלל ארצי.

האורח: ומאז נהיית הכאב ראש של הפוליטיקאים בישראל, מימין ומשמאל. כי גם אם מישהו סוטה במשהו קטן בנושא של שלמות הארץ, אתה לא מוותר לו, אתה שולח מכתבים, אתה מחתים רבנים. וזה מה שהזכרת, את שמיר ואת האדמורי"ם, או כל זה.

המראיין: הדבר הזה הוא יכול היה להיות מובן אם היית שליח ביהודה ושמרון, או אפילו שליח בירושלים, אבל אתה קם בתל אביב, בשנקין של תל אביב. לא נתקלת אף פעם באנשים שאמרו לך: אני מאוד אוהב את הפעולות שלכם, אבל כל הנושא הזה של פיקוח נפש - עד כאן?

האורח: יש כאלה, יש כאלה.

המראיין: יש כאלה שנתקו ממך ממש בגלל זה?

האורח: אה [אנחות][התנשפויות]. יש אחד שהייתי לומד איתו, סידרנה, בנחלת בנימין, בכל יום חמישי בערב.

המראיין: נחלת בנימין - נגיד לאנשים, זה בית כנסת חב"ד ותיק.

האורח: ותיק שם, ותיק, שהיה בנחלת בנימין 21.

המראיין: כן, כן, היית לומד איתו מדי שבוע חסידות שם.

האורח: חסידות, ורנה היינו לומדים ביחד, כן. והוא ניתק איתי קשר לגמרי, כי בגלל שהוא לא יכול היה לסבול את העמידה הקשה בנושא הזה.

המראיין: כן, של פיקוח נפש.

האורח: אבל אתה, יש לך הוראה של הרבי, ואתה...

המראיין: עשית את זה, אני צריך ל... יש לך את הפתק פה?

האורח: כן, כן. "שכר על הפרישה מארגון גג, אבל לא חס ושלום פרישה - פיקוח נפש דמיליוני..."

המראיין: זה אתה ידעת, דייק - "דמיליוני בני ישראל בקרוב".

האורח: מיליוני בני ישראל. ככה, אני, יש לי את הפתק עדיין.

המראיין: ואתה מיד שקיבלת את זה, הגעת למסקנה שאתה צריך לעסוק בנושא הזה, כאילו, בצורה מפורשת.

המראיין: תל אביב - גם, לא רק, איך אומרים: "בצלע חוכמה, בצלע כסף" - יש כאן גם יהודים בעלי ממון. הייתם בקשר איתם? היו לכם קשרים עם משפחת שפירא, ברחוב שטריקר [?], כן? מספר 30, כן?

האורח: הוא היה נחשב המנכ"ל של... מנכ"ל למדינה [?].

המראיין: כן? אתה שמעת את זה?

האורח: כן, שמעתי, שמעתי את הדבר הזה. למרות שהיה לו בן, בכלל שהוא איזשהו - יש לו בן, אדם חסיד חב"ד [?], יש לו בן אלימלך שפירא.

המראיין: איך קראו לו בשם הפרטי?

האורח: [?] מברזיל, כן. אז הרב מנחם מענדל [?] היה מוסר שיעור לחסידים. ככה - הרב מנחם מענדל מוסר שיעור לחסידים.

המראיין: תעשה איתו שיעור, תקבע איתו שיעור?

האורח: למה? חסיד זה מאוד - חסידות. עשינו, היינו לומדים בתוך בית הכנסת של סדיגורא. שם היינו לומדים פעם בשבוע חסידות, כן.

המראיין: מעניין מאוד. אנחנו קופצים מדבר לדבר, אבל יש את העובדה של המוסדות המפוארים שנמצאים פה בתל אביב. יש כאן ישיבת חזון אליהו הגדולה, יש כאן את המוסד לבנות...

האורח: בית שושנה.

המראיין: בית שושנה, שבעצם זה המקביל - מילה - לבנות, מחזון אליהו. אני עכשיו, אנחנו עכשיו מדברים לאחר שבאת מתמונת מחזור שנתית של תלמידי חזון אליהו. הרב אפרים כתב לי שיש 80 היום, ברוך השם.

האורח: אתה כתבת לאפרים בהתחלה, בהתחלה...

המראיין: כתבת לו שיש רק שמונה תלמידים.

האורח: שמונה תלמידים בלבד. אז הוא כתב לי: משמונה, שיש 80 היום כבר. בתמונה אני חושב היה יותר.

המראיין: יותר מ-80 תלמידים?

האורח: זה בבנים. בבנים ובבנות יש גם מספר, מן הסתם, דומה.

המראיין: כן.

האורח: ויש - מה יש פעם מתבטא - אני חושב שיש נחת רוח גדולה בזה שאתה מוזמן לסדר קידושין בחופה שבה החתן הוא מחזון אליהו והכלה מבית שושנה.

המראיין: כן, מבית שושנה. אז אתה יכול לומר: ראו גידולים שגידלנו.

האורח: כן. פעם, בוא תגיד בעברית - הייתי בניו יורק והתוועדתי בי' שבט.

המראיין: כן.

האורח: ולמחרת פגשתי מישהו שמגבעתיים [?], ככה אמר לי: [?], כן, כן.

המראיין: אז אני אומר, כן, זה...

האורח: זה באמת כך, בכל אלו התלמידים. אבל בואו, אני כן רוצה לומר מילה אחת: ברוך השם, בלי עין הרע, משפחה בת 13 ילדים, בנים ובנות, כולם שלוחים, כולם... כולם - יראו הכל ויכירו כי זרע ברך ה'. והם גדלים כאן בלב תל אביב - גם בלתי מובן מאליו לחלוטין.

המראיין: ומה הייתה לכם איזו נוסחה מסוימת? מה ידעתם, איך להגיד להם את זה, איך להסתכל על זה, איך זה עובד?

האורח: לילות שבת. כן. זה הזמן הכי טוב - הגם שהוא מתוך קירוב, זה שתדיל לגמד, יותר מקרב. אז זה לילות שבת שבכלל, אנחנו עושים סעודה גדולה עם הרבה אורחים. היה מיכאל וייגר, והיה גילי שושן, והיה עומרי פרדי - שכולם היו...

המראיין: כולם הפכו לחסידים לכל דבר.

האורח: אבל זה גם סעודות שבת שבעצם אתם חולקים אותן יחד, לא עם המשפחה לבד, אלא יחד עם המקורבים שלכם. ויחד עם זאת, הילדים נחשפים לשיג ושיח שהם לא דווקא היו שומעים אותו בחיידר או משהו כזה, ובכל זאת הם עולים ומתעלים.

המראיין: אני זוכר שפעם אחת ישבת בקהילה שאני גר בה והתוועדת שם, ודיברת על כך שאפשר מאנשים אולי במצב לא יודע איפה - והם היום הופכים את העולם. זה באמת הכוח של הרבי.

ומה - אתה, כשליח ראשי של עיר גדולה כל כך, שמכלת כל כך הרבה שלוחים שהופכים את העיר הזאת וכובשים בכל פינה - מה היית אומר לשלוחים שרואים את הדברים ורוצים...

האורח: לא ביום אחד נבנתה מוסקווה.

המראיין: כן.

האורח: ולקחתי שליח, ועוד שליח, ועוד שליח, ועוד שליח. ולכל אחד יש את המפה שלו - על איזה שטח הוא ממונה. וכל שליח יש לו את המפה שלו והשטח שלו, שהוא לא יכול להיכנס למישהו אחר בתחום, שלא יפלוש.

המראיין: וכאן יש את כל...

האורח: אני רואה כאן עוגנים שלמים של שלוחים בתל אביב, ועם כל הפעילות - למרות שכל אחד איש על דגלו ואיש על מחנהו - בכל זאת הם כן תחת אותה מטריה, כולם, וברוך השם חיים בשלום.

המראיין: ברוך השם, ברוך השם. עדיין גם, בשנייה...

האורח: יפה, יפה - סייעתא דשמיא על כל דבר, כן, שברוך השם.

המראיין: כן, ברוך השם, רואים את זה.

האורח: האמת היא שצריך פשוט לראות. אתה יודע, פעם הייתי בדניפר אצל הרב שמואל קמינצקי, והוא אמר לי: כאן לא צריכים...

המראיין: הרב קמינצקי?

האורח: הרב קמינצקי. הוא אמר לי: כאן לא צריכים, כאן לא צריכים להאמין - אפשר לראות. אני חושב שאפשר להחיל את זה גם כאן - ממש רואים את הדברים בעיני בשר. אני חושב שהקומץ אולי לא משביע את הארי, אבל משהו נתנו כאן להבין: קצת מהעבר, קצת מההווה, ובעזרת השם העתיד - בגאולה האמיתית והשלמה, ובעיר ארץ ישראל שתתפשט על כל הארצות. אז אולי יקחו את המודל הזה, בכלל, הלאה.

המראיין: תודה רבה לרב גרליצקי על השעה המרתקת שהקדשת לנו. תודה לכם שצפיתם בנו. בעוד פרק פודקאסט אנחנו נודה ליוסף דוד סוויסה אשר על המלאכה, נודה ליוסי ריבקין מנכ"ל - ניפגש בפרק הבא.