לבנימין אמר | פרק 1 בכורה עם אברהם פריד | פודקאסט מבית COL

שלום רב לכם. אנחנו פותחים היום פודקאסט חדש שיופיע כאן מדי שבוע ב-COL. אנחנו שמחים שבפרק הבכורה של הפודקאסט שלנו נמצא עמנו אברהם פריד, ענק הזמר החסידי.

האורח: שלום עליכם. אני שמח, בהצלחה.

המראיין: אמן, גדול.

המראיין: לפני הרבה שנים נפגשנו, ועכשיו אנחנו נפגשים שוב בפלטפורמה הזאת, אחרי כל כך הרבה שנים.

האורח: נכון, ממש הרבה שנים.

האורח: פעם כתבת עליי כתבה, משהו.

המראיין: כן כן, ראיינתי אותך ל"בינה לבית", ממש. זה היה רעיון מיוחד שבו אתה מדבר כאבא לילדים, לא כזמר גדול אלא כזמר, אבל כאבא.

המראיין: עכשיו נדבר בפודקאסט, לא בכתבה, בדיוק. אבל נקווה בעזרת השם. אני רוצה לשאול אותך שאלה, שאלה שאולי לא נתקלת בה בעת האחרונה: איך זה עובד שאחרי כל כך הרבה שנים אתה עדיין שומר על מקום טוב, הייתי אומר הלב הפועם של המוזיקה החסידית, בלי לנקוב בשמות של אנשים אחרים, אבל אתה ממשיך להיות בטופ. איך זה קורה, אתה חושב?

האורח: טוב, לא חשבתי על זה אף פעם. איזו שאלה טובה. עובדים קשה, מתפללים הרבה, ומחפשים חומר טוב. והניצוץ שמדליק את האש זה עניין של השליחות. כל זמן שיש הזדמנות, הבורא נותן כוח וקול ואנרגיה, אז חייבים לעשות משהו.

המראיין: אפרופו קול - זה דבר שאתה עובד עליו, ואתה צריך לעבוד עליו כל הזמן, לשמר את זה ממש ברמה יומיומית.

האורח: יומיומית.

המראיין: כמה זמן זה לוקח לך?

האורח: גם הגוף... צריך לשמור.

המראיין: אבל מה, אתה עובד שעתיים?

האורח: כן. אני עכשיו מאוד עייף, מאוד עייף. בלילה היה מופע - "לילה הקודש" היה, "חיים חיים שברך" היה, מזמור...

המראיין: תחת כיפת השמיים?

האורח: כן, ליד...

המראיין: מדהים!

האורח: [?] - שם, ופשוט אני קופץ ועובד שם הרבה, וזה לוקח כוחות. אז צריכים להתכונן על זה, אי אפשר אחרת, זה לא הולך ככה. אז כל יום זה עבודה - להיות בכושר, להיות בריא בעזרת השם. וגם יש משהו מיוחד, איך לחמם את הקול ולפתוח אותו.

המראיין: זה לוקח לך כמה זמן ביום, הדבר הזה?

האורח: כל יום, כל יום. לא חייב להיות שעות - חצי שעה פה, עשרים דקות שם, שהכול יהיה מחומם. שלא יהיה יבש וקר.

המראיין: ואתה עושה את זה בעזרת אנשי מקצוע? אתה כבר יודע את הטכניקות?

האורח: זה לא הולך לאנשי מקצוע, אולי - אבל אני כבר יודע מה לעשות. אני עושה את זה בבית. אני במטבח, מה שקורה במטבח - אני צועק שם.

המראיין: לפעמים זה גם כאן במלון?

האורח: לפעמים זה יכול להיות גם כאן במלון, כן. אני דווקא מחפש חדר שלא יפריע לשכנים, שאני יושב וצועק בלילה או באמצע היום.

המראיין: אני זוכר שפעם הייתי איתך - לפני הרבה שנים, אולי קרוב ל-30 שנה - בהופעה בצפת. הגענו הרבה יותר מוקדם, שעתיים קודם, ואני ישבתי באולם. אתה היית מאחורי הקלעים. פתאום אני שומע קולות - לא הבנתי, שמעתי קולות מוזרים מאוד, שהולכים ונעשים גבוהים יותר ויותר, רמים יותר ויותר. שאלתי את עצמי מה קורה פה. באיזשהו שלב תפסתי את אלי ישראל ושאלתי אותו: "תגיד, מי משמיע כאן את הקולות האלה? מי חדר לפה?" הוא אמר לי: "זה אברהם, הוא עושה עכשיו הכנות." אמרתי לו: "אתה בטוח שזה הוא? זה לא היה דומה בכלל." מאז אני לא הפסקתי להתפעל.

האורח: ממש ככה, ממש. זו חובה - חובה לפני כל הופעה. תגיד, זה כמו הקלטה באולפן, חייב להיות בק חזק, שזה יצא לעולם נצחי. אז זה עבודה. אבל מה, המשוב מהקהל, שאתה מצליח - אתה שומע סגולות, שחיזקת מישהו, הצלת מישהו, עזרת למישהו, הבאת שמחה למי שלא בריא וכולי - זה נותן את הרוח מתחת לכנפיים.

המראיין: אמרת "הקלטה באולפן" - הרבה מאוד זמן לא יצא בעצם דיסק חדש. זה אומר שאנחנו כבר בעידן אחר, שרק יוצאים בו סינגלים?

האורח: זה נכון, זה נכון. אבל תדע לך שאני באולפן כמעט כל שבוע. אני עובד, אני מקליט. עוד לא יצאו הדברים - יש עכשיו המון המון שירים רוחניים.

המראיין: זה יצא בקרוב, בעזרת השם? יש איזה תאריך יעד?

האורח: אני לא אוהב לעבוד עם דדליין.

המראיין: דדליין?

האורח: כן, הרבי אמר לא להגיד דדליין, עם תאריך מסוים. אבל החומר שם - אני עוד צריך לסיים שיר אחד או שניים, וזה יצא לאור בעזרת השם.

המראיין: יש איזה קונספט מסוים? איך זה הולך להיות?

האורח: שירים, שירים טובים, בעזרת השם.

המראיין: אתה יודע, יש כמה סגנונות שנוצרו במרוצת הזמן הזה, ואתה איכשהו נשארת עם הסגנון שלך, אבל גם מתחבר לסגנון הנוכחי יותר - שהוא, הייתי אומר, יותר קצר, יותר קופצני, יותר עליז.

האורח: יש פה כמה גישות. יש שאומרים שחייבים ללכת עם הזמן, ויש שאומרים: תשמור על מה שהביא לך את ההצלחה, אל תשנה. אז אני מנסה ללכת על המנהג הזה.

המראיין: כן כן.

האורח: כי אני, למשל, אדם כמוני - לפחות אני כל כך צעיר כבר...

המראיין: אני גדלתי על שירים של יוסי גרין - השירים הארוכים האלה, כמו "שבת נועם", "תניא", "אדרבה" - והיום זה די פינה את מקומו לטובת סגנון אחר.

האורח: אני טוען שהוא כבר לא כותב דברים כאלה.

המראיין: באמת?

האורח: מפחד, כנראה.

המראיין: באמת? אתה בקשר איתו? תגיד לי - מישהו עשה לאחרונה משהו כמו "אדרבה"?

האורח: דרך אגב, אנחנו עכשיו עובדים ביחד, יש כמה שירים שלו בדיסק.

המראיין: לא, לא יצירות כאלה. יש קשר לזה?

האורח: האמת, אני לא יודע. אני מאמין ששיר טוב זה שיר טוב, אפילו אם זה שש דקות. לא סוף העולם, אם זה מעניין, ויש מילים, ויש מנגינה טובה - אני לא הייתי מפחד להקליט שיר כזה, בהחלט. מצד שני, הצעירים אוהבים יותר היום משהו עם יותר קצב, עם יותר עניין. אז גם את זה צריכים - צריכים להיזהר, מה כן ומה לא, לא לעבור את הגבול האדום, שיישאר עוד "חם יהודי".

המראיין: רציתי לשאול אותך את דעתך על המוזיקה של היום, על הריקודים של היום. הם פרצו כבר, הם הגיעו לרמות אחרות לגמרי. זאת שאלה קצת פרובוקטיבית, אבל בכל זאת.

האורח: ואלה שעושים את זה ומצליחים - אם יש להם קהל שיוצא...

המראיין: רוצה את זה.

האורח: בטח, זה בטח. אבל אני לא בא עם - איך אומרים - אני חייב לעשות מה שאני מרגיש שזאת השליחות שלי, זה התפקיד שלי, לשמור על זה. יש אלו שעושים מה שהם מרגישים שצריכים לעשות עם המודרני, עם הסאונד של היום. אני מרגיש שאני עוד יכול להביא לקהל מה שהביא לי את ההצלחה, ופה ושם להכניס משהו יותר לדור.

המראיין: כן, אתה עצמך גם עברת כברת דרך. אני זוכר את ההופעה הראשונה שלך - אני חושב שזאת הייתה לא רק בארץ אלא בעולם - בסיום הרמב"ם, בפסח תשמ"ח.

המראיין: אז עמדת שם כנער צעיר וביישן, הייתי אומר, ובקושי זזת על הבמה. היום אתה רוקד על הבמה לכל אורכה. זה משהו אחר.

האורח: זה בא עם הניסיון, בא עם הזמן.

המראיין: איפה למדת את זה?

האורח: זה כל חסדי השם. איפה למדתי את כל הדברים? תוך כדי עבודה. לא לקחתי שיעורים איך לעמוד, איך לעשות עלייה קלה. ברוך השם, הרבה שנים שאני לומד מה לעשות. אולי בעבר דיברו על זה יותר, היום פחות - אולי מדברים על זה פחות כי פחות נוגעים בזה, שהעולם הזה, עולם המוזיקה, הוא עולם של ריבוי ניסיונות.

המראיין: זה נכון, זה באמת כך. הרבה פעמים אנשים כמוך ניצבים בפני ניסיונות לא פשוטים, והם צריכים לדעת לקבל החלטה. אני מדבר על ניסיונות, על פיתויים שמגיעים מכל מיני כיוונים - לשמור, לוותר, להגיע לקהלים מסוימים.

האורח: צריכים לשמור על מה שטוב, מה שלא טוב - אין מה לפחד. העיקר שלא ילך לראש כל התגובות של הקהל, וכל המילים כמו "סופרסטאר" ו"כוכב" וכל מיני שטויות כאלה. יש לך מתנה - תעשה עם זה מה שמצפים ממך, ואל תהיה שוטה. זאת הייתה חכמה.

המראיין: במשך הזמן, למרות שאתה עם כיפה שחורה ועם כל החזות החרדית המובהקת, התקרבת מאוד לציבור הדתי-לאומי. זה דבר שהוא לא מובן מאליו. כלומר, זה היה אולי אפילו תמוה בעיני מישהו, אבל זה הצליח מאוד היום.

האורח: כן, מאוד מאוד, הייתי אומר זה הקהל שלי.

המראיין: וזה בזכות מה, לדעתך?

האורח: הם מרגישים משהו, מרגישים נשמה. הם אוהבים נשמה ולב ושמחה, אז התחברנו.

המראיין: אני אשאל אותך שאלה קצת קשה, ובכל זאת ננסה לשאול אותה. העובדה שאתה מופיע לא רק בפני קהל מופרד אלא גם בפני קהל מעורב - הייתה לך התלבטות בזה? איך הגעת למצב הזה? כלומר, האם אתה שלם עם זה? אם בעולם הבא תצטרך לתת על זה דין וחשבון...

האורח: כן, אז אני אחשוב מה להגיד, מה היה ההיתר, מה הייתה המחשבה שלי. זה בא בשלבים. בהתחלה אמרתי "לא" בכלל, ואחר כך התגמשתי.

המראיין: לא הפעלת את זה?

האורח: היה פעם ארגון אחד ששמעתי שלא היה מוכן להופיע בפני קהל מעורב - זאת הייתה ההופעה הראשונה שלהם. היום הם גדולים מאוד בתחום הזה.

המראיין: היה את זה בעבר, כן?

האורח: זהו, נו. אז בהתחלה אמרתי להם בתנאי שלא. אבל תחליף היה בשנים של הופעות - זה לא היה שלי. הרגשתי שאם אני ארצה להגיע לקהל, לעולם כולו, כאילו אין לי ברירה אלא להסכים.

המראיין: היום בכלל אומרים שלא יבואו נשים בכלל לחופות, אז בכלל... ספר לי.

האורח: אבל אני אומר - אם יבוא יום שיתנו לי דין וחשבון על מה שעשיתי במעורב, אקבל את זה באהבה.

המראיין: אז מה כן הקווים האדומים שלך? כלומר, למה תגיד "לא" לזה?

האורח: אני לא מוכן לשיר דואט עם אישה.

המראיין: אתה מדבר על קהל...

האורח: זה קהל שלנו, אבל לא דתיים - אלה שרוצים לשבת בנפרד. אני לא אהיה חסיד יותר מדי על חשבונם. ככה הם - אלה החיים שלהם, אז בסדר, אני אשאיר את זה להם.

המראיין: להם? לפני מי?

האורח: חשבתי על זה, כן. זאת שאלה כמובן, אבל לפני אנשים ונשים ביחד - אין בעיה.

המראיין: התחברת במשך הזמן לזמרים ישראלים, עשית פריצת דרך בנושא הזה - התחלת גם לאמץ שירים ישראליים, וגם הופעת עם זמרים ישראליים מאוד מאוד ידועים. איך זה נוצר?

האורח: קודם כל, זה התחיל עם חלק קטן של "שם אלוקים". קיבלתי את השיר הזה מ[?], ועד היום הזה.

המראיין: עד היום?

האורח: עד היום, כבר הרבה שנים.

המראיין: קיבלת, או רכשת את זה ממנו?

האורח: לא, הוא שיגר לי את השיר.

המראיין: מה אתה אומר?

האורח: כן, שיגר לי את השיר. ואמרתי לו: וואי, איזה שיר.

המראיין: הוא כיוון את זה אליך?

האורח: אני לא יודע למה הוא חשב עליי, אין לי מושג. קשה להגיד למה הוא בעצמו לא הקליט את זה - הוא שיגר לי, שיגר לי...

המראיין: אין לי מקום ש... אתה לא שר את זה...

המראיין: אז מה אתה אומר, שמאז קיבלת בקשות לעשות עוד שירים ישראליים?

האורח: אז מאז קיבלתי בקשות - "נו, תעשה עוד שירים ישראליים". אני לא כל כך בנוח עם זה, אני לא זמר ישראלי, אני זמר חסידי. אבל כשיש לי עוד ועוד בקשות, אז עשיתי אלבום שלם עם שירים ישראליים שנקרא "שבלב" - זה חומר טוב, אני אוהב שירים ישראליים. הייתי שומע את יהורם גאון כשהייתי ילד, ברדיו, בניו יורק, בבית.

המראיין: הופעת איתו פעם?

האורח: כן, כאילו... אז עשיתי - האמת, אני לא כל כך בנוח עם זה שהיום הרבה זמרים חסידיים שרים עם העברה ישראלית, כולם רוצים להיות זמר ישראלי.

המראיין: אני לא שומע את זה ככה. אתה אומר למה? כי אתה אומר שזה יוצא מדי, יציאה מגבולות הגזרה הטבעיים שלהם?

האורח: אבל אם זה שיר אחד או שניים, בסדר. אני לא שומע שזמרים ישראליים מנסים לשיר כמו חסיד, עם העברה החסידית. חסידים-ישראלים שרים כמו ישראלי, אבל פה חייב להיות מי שאתה. אתה מתחיל עם דברים מסביב, אז תיזהר לאן זה מוביל אותך. בסדר, עשיתי דיסק שלם עם שירים ישראליים, אני אוהב כל שיר מהשירים הישראליים האלה מאוד מאוד, אבל יצאתי בזה ידי חובה.

המראיין: אתה בכל זאת כן עשית שינוי - שבעבר היית שר שירי קודש, היית שר במבטא שלך בלבד, והיום אתה כן שר לפני קהלים מסוימים, לפחות אתה כן נשאר בעברית - בעברה העברית. האם היה קשה לך לעשות את זה? בוא נתייחס רגע ל"צמה" - בהתחלה, בהופעות הראשונות של צמה, שרת או לא שרת בעברית?

האורח: זה בעל כורחך, כן, אני...

המראיין: כי יש לך אמנים, בוא נאמר, מהזמר החסידי, ברמה כזאת או אחרת, שאומרים "לא, אני אשאר כמו שאני, אותי לא תשנו".

האורח: נכון, נכון, אני מסכים עם זה. אבל אמרו לי שזה יותר טוב לקהל שלנו שאתה תשמע בעברה עברית.

המראיין: אולי נחזור למקור - למקור עשית פעמיים דיסקים, שני אלבומים של ניגוני חב"ד?

האורח: ארבעה.

המראיין: וואו, אתה אומר ארבעה?

האורח: כן, נכון. ניגון הבעל שם טוב, שם טוב, אנא מלכנו, ינקל'ה - יפה, נכון נכון נכון. זה היה, לזה הייתה הצלחה, כל יום מבקשים עוד.

המראיין: מתי עוד?

האורח: לא רק מחב"ד, מחב"ד תבוא, מחב"ד.

המראיין: תציא עוד חומר חב"די - את זה מאוד מעניין. לפני לא מזמן שהיתי [?] בשבע ברכות, ואחד מהקהילה אמר לי: "נו, בוא נעשה איזה שיר עמוק של חב"ד, לא סתם שירים, שיר עמוק". הטיפוסים גילויים. אמרתי בסדר, בוא נעשה ניגון פולטבה עמוק, עם געגוע וצעקות, וניגנו ניגון פולטבה. שמים את זה אצלנו - כל יום זה כבר לא חידוש.

המראיין: אה, בסדר.

האורח: זה עשה לי טוב, בלב נכנס, שחיתי.

המראיין: יפה, בזכותך על זה.

האורח: כן, עוד יהיה בהמשך.

המראיין: אתה יודע, דיברנו על צמה - היו כאלה שמבקרים את צמה, שקצת משנים, קצת מאבדים את הניגונים, לא שומרים על הטהרה האותנטית שלהם. מה יש לך לומר על הביקורת הזאת?

האורח: זה נכון, זה נכון. מי ששומר על האותנטי, שלא ייקח את החומר הזה, שלא יבוא לצמה. אבל מה שצמה עושה - זה מהפכה, זה חוויה. מי שלא ראה צמה לא ראה הופעה מימיו.

המראיין: מה זה, מבחינת ההתעוררות של הקהל?

האורח: כן, איך הניגון... קודם כל זה כולו שלי, חבל... נכון, לגמרי כן - על זה מחפים: איך הקהל יוצא משם בהתרוממות הנפש. זה חוויה רוחנית. משתמשים עם כל מיני דברים אקטואליים, של תאורה ומסכים וגשמיות, אבל דרך זה מביאים את הרוחניות. בשנה שעברה עשינו עשרים הופעות צמה - זה לא ייאמן, זה מעל הטבע. כל פעם מלא, בהתעניינות הומה, עם אלפיים עוד יותר - צעירים, אנשים, נשים. זה לא ייאמן, זה אש, זה חוויה רוחנית, אין דברים כאלה.

המראיין: נפלא.

אם אנחנו מדברים על חב"ד - אתה גם הצלחת בתוך חב"ד עצמה להתעלות מעל מעל המחלוקות, מה שנקרא. מזמינים אותך מכל החוגים והמחנות בחב"ד, אף אחד לא - אתה לא מתויג, אתה לא שייך למישהו מסוים.

האורח: זה דבר שהייתי צריך לעבוד עליו, שהייתי צריך להתחבט בו, כלומר - לא לעשות רק מה שאני רוצה לעשות.

המראיין: ולא היה לך לפעמים שנתקלת בכל מיני תנאים, שמי שמזמין אותך אומר לך "בתנאי שתשאיר את זה" או "בתנאי שלא תשאיר את זה"?

האורח: יש דברים, כן. לפני הרבה שנים, אני זוכר, הייתי בשוק שאמרו לי: אל תשיר "משיח נאו".

המראיין: וואו, אה כן, בהתחלה היה משיח, לא היה כל כך...

האורח: אין, לא היה כל כך... אין, היום משיח לא יכול לבוא?

המראיין: העובדה בכלל הבית שאתה חב"דניק, עד כמה היא משמעותית לתפקיד שלך, לשליחות שלך, למה שאתה עושה ביום-יום?

האורח: המשפט שעושה לי את החיים, שאני שומע מחב"ד, שאומרים לי: "אברהם, המוזיקה שלך - לא רק שאנחנו אוהבים את המוזיקה שלך, המסרים שלך, הלב שלך - אנחנו מרגישים שאתה עושה שליחות". זה עושה לי את החיים. אם הם מרגישים שאני שליח, זה אומר הכל. היה לי הופעה בחנוכה בפלורידה, אחרי ההופעה מישהו שלח לי קליפ - ילד אומר: "אבא, תקשיב, תוך כדי ששומעים אותי ברקע, הילד שואל את אבא: 'אבא, אבל אתה מתפלל לקדוש ברוך הוא'?"

המראיין: תשמע, זהו, אין מה להוסיף.

האורח: מה, אנשים מרגישים שזו שליחות - סימן שאני עושה משהו טוב. אני חושב על זה, זה לא פשוט. פעם אחת דיברתי עם יוסי גרין על אחד השירים שלו [?], אז הוא אומר דבר מאוד יפה, הוא אוהב להמחיש ככה - מכיר אותו - אז הוא אומר לך: כל בוקר מתיישבים לעבודה בבית המקדש, הלוויים מתיישבים, ויש מנצח. בא מישהו שקצת על האף, אמר לו: "לא אתה, אתה היום בספסל, אתה צריך לבוא כל יום". רק מי שבא באמת, זאת אומרת - אתה חייב, כדי לרגש, אתה חייב להתרגש בעצמך. אפילו אם אתה אומר עשרים הופעות, אתה חייב להיות פשוט נתון בתוך הרגש הזה, זה לא דבר מובן מאליו.

המראיין: זה נכון, חייב לבוא מוכן. לא חשוב אם יש לך כאב ראש, לא ישנת, לא אכלת, יש בעיה פה ושם - את הקהל זה לא מעניין, אתה חייב לבוא.

האורח: לשמוע אותך - קודם כל, הם הביאו אותך, אתה אומר "טופ טופ", הם מביאים אותך לאיפה שאתה עומד, זה הקהל. אתה יכול לשבת בבית, נכון, אבל באים להופעה אחרי שהם עשו ממך את הטופ. מצפים - נו אוקיי, מה אתה עושה לנו הלילה? נו, באנו, באנו בצפת, באנו בטבריה, מה תעשה לנו הערב.

המראיין: אתה חייב להיות במיטבך.

האורח: אז זהו, אז חייבים לתת. אם אתם הבאתם אותי שמה, אז אני חייב לתת לכם - אני לא אוהב להיות שם סתם. לפעמים אתה מצליח יותר, לפעמים פחות, אתה בן אדם, כאילו זה לא תלוי רק בקול, רק בכושר - זה תלוי גם בקהל. לפעמים הקהל - אתה יכול לבוא להופעה עייף, ולא כל כך יש לך כוח היום, אבל הקהל הוא כמו... קל - מאיר אותך.

המראיין: קל, מאיר אותך.

האורח: שמה אתה יכול ללכת מהמיטה לבמה, אתה יודע למה? קהל משולהב - אתה אומר, לא צריך לעשות כלום, החשמל דלוק איך שאומרים, והקהל כבר צועק ומחכה לאש. זהו, אתה כבר שם.

המראיין: קרה לך.

האורח: רק מעלה-מעלה.

המראיין: קרה לך פעם מקרה הפוך, שבאת והקהל היה אדיש, סוג של קהל שמגיע וחושב שהוא נמצא, ואתה חייב לעבוד - "נו חבר'ה, תעשו משהו"?

האורח: יצאתי משם כאילו "לא התחברתי לקהל". זה קשה, לא טוב, לא טוב. לא קורה הרבה ברוך השם, אבל זה קורה. אני טוען שההופעה - הקהל עושה אותה.

המראיין: אם הקהל טוב, אז ההופעה תהיה יותר טובה - האש של הקהל.

מעניין מאוד, אתה אמרת לי באותו רעיון לפני הרבה שנים, אני זוכר איתך - אמרת לי שאתה כדי לשמור על חיי המשפחה, היום ברוך השם המשפחה כבר גדלה, חיתנת כבר, ונותר לעצמך ברוך השם - אבל אז אמרת לי שאתה מאוד מקפיד, למשל, ככל שאתה יכול, לחזור הביתה לשבת. זה דבר שעדיין מנחה אותך?

האורח: לא כל כך היום, כבר כולם מבוגרים ברוך השם, אז זה לא כל כך קריטי לבוא לשבת. אבל אם זה ארוך...

המראיין: זה כבר היה בשביל הילדים.

האורח: זה ירד קצת, אפשר להיות גם... השם חס עלי.

המראיין: אמרת לי אז שאתה ממש מקווה ש

אם הייתי אומר כן לכל טלפון שאני מקבל, הייתי עושה כל יום מנצר הזה. אבל יש מקרים ששאלתי לפני, במחלה - לא היו. הצלחתי ממש ברגע האחרון.

לדעתי זה סוד כל ההצלחה, ולא ההופעות עם הפרסומות וכולי. שהציבור מרגיש שאני לפניו, וזה מביא לו שמחה תוך כדי הכאב, הייסורים. זה משתמש במתנה. זה כמו המרים על העוגה שריבוע... זה.

>> כן, זה כבר משהו אחר, זה שימחת. אם עכשיו יש סיפורים שאני בקשר עם אנשי המוזיקה, אני בא אליהם, זה מחזק אותם פשוט.

>> פשוט מעניק להם כוחות.

>> כן.

המראיין: אתה אצלך בשנות הנעורים והנעורים קיבלת יחס מיוחד מהרבי, קיבלת ברכות ישירות מהרבי. אני זוכר, אפילו אנשים אולי לא יאמינו, אבל אני זוכר שפעם סיפרת שהיה לך פחד ממטוס. כתבת לרבי, נכון? הרבי אמר לך... מה היה בדיוק?

האורח: הרבי ענה לי. קודם כל היה לי פחד נורא מטיסה.

המראיין: פחד גבהים כזה משהו באמת?

האורח: כשהתחיל לקפוץ המטוס, עד כדי כך הייתי משתגע, הייתי אומר לבורא עולם: "אם אתה תפסיק את הקפיצות, אני אסיים את כל התהילים".

המראיין: כן.

האורח: היו תוך שנייה הפסיק. אוקיי, עשית את שלך, הנה, אמרתי מילה ומילה, כל התהילים, לא פעם אחת.

המראיין: ואז כתבת לרבי.

האורח: כן, כתבתי לרבי: "מה אני חייב לטוס, זה חלק מהפרנסה שלי". התשובה הייתה: "יהיה אמור תהילים בעצמו, כסדר האותיות, איתן, ובפשטות פתק קטן כשר".

המראיין: וואו, זה הייתה התשובה?

האורח: וברוך השם, אני כבר... אני טס, טס הרבה, הפחדים כבר לא...

המראיין: נעלמו?

האורח: כן, כבר אין יותר פחד.

המראיין: והעובדה שאתה בכל הופעה מקפיד על 20 דולר לקופה, זה גם כן - זה הייתה הוראה שקיבלת?

האורח: הרבי לא אמר שאני חייב בכל הופעה. היה לי ידוע, באותו לילה שקיבלתי את הברכה -

המראיין: זה היה בדולרים?

האורח: כן.

המראיין: כן.

האורח: כן, נתן לי דולר, אמר לי "תסתכל לפני ואחרי", כביכול כתודה לקדוש ברוך הוא שהיה בהצלחה. אז לקחתי על עצמי - למה רק פעם אחת, נעשה את זה -

המראיין: כל פעם.

האורח: כל פעם. ולמה רק בחדר שלי, נעשה את זה בפרסום.

המראיין: ברבים.

האורח: כן, כל הופעה מגיע עם הפושקה.

המראיין: הפושקה.

האורח: כן.

אבל הכי הכי מה שקיבלתי מהרבי - הייתי בחור, ברשות ברוחה. היה נותן בקבוק משקה לשלוחים.

המראיין: נכון, כן.

האורח: [מתנקה גרון] הייתי אז בחור עובר, קיבלתי את היין, כאילו אוקיי, סיימתי. אני רואה משהו, הרבי עומד עם בקבוק משקה, נתן לי, אמר לי מילה, וזהו, אני... אז דיברתי את זה.

המראיין: אז ידעת שאתה שליח?

האורח: ידעתי, ידעתי, ידעתי שזה השליחות שלי.

המראיין: וואו. יש עוד משהו שלא דיברנו עליו, ואתה היית רוצה בהזדמנות הזאת לומר?

האורח: אני רוצה להודות לקהל שנותנים לי את ההזדמנות שאני מרגיש את המתנה שלי מבורא עולם, שהם שומעים אותי, באים בהופעות, קונים את החומר, נהנים, ובלי האדם - איפה היה אברהם? סתם כמה אברהם היה בשוק. אז אני נועד להם, ואני מקווה בעתיד לתת להם מה שנצפה ממני.

המראיין: יפה מאוד. עם הבשורה הזאת אנחנו נסיים. תודה רבה לך על הזמן שהקדשת לנו. תודה רבה לכם שהייתם עמנו והאזנתם לנו. אני מתיר לעצמי ברוב כבוד... אנחנו נודה גם לעוסקים במלאכה, ליוסף טרבלסי, ליוסף דוד סויסה - שהיו עמנו - נודה ליוסי ריבקין, מנכ"ל סי.או.אל.

ואנחנו נתראה כאן בפרק הבא בפודקאסט. היו עמנו.