פרק י' - חלק ראשון

00:00 כי היום אנחנו מתחילים פרק חדש. אנחנו אוחזים בפרק י'. אחרי שהאלטער רבי הסביר את שתי הנפשות, הוא הסביר איך כל נפש, מה המקום שלו בגוף ומה בדיוק הרצון שלו והמלחמה שיש בשתי הנפשות. אז בעצם עד עכשיו בתשעת הפרקים הראשונים האלטער רבי בנה בעיקר את המבנה של הנפש. איך בנוי הנפש של היהודי, שיש שתי נפשות, וכל נפש מה יש לה, מהם הכוחות שלה, מהם הלבושים, מהם הרצונות שלה והמלחמה שיש בשתי הנפשות. זה האלטער רבי הסביר עד עכשיו. עכשיו מפרק י' האלטער רבי הולך להסביר את הדרגות שהוא התחיל בפרק א'. עכשיו האלטער רבי הביא בגמרא שיש חמש דרגות. בכלל הן שלוש: יש צדיק, יש רשע ויש בינוני. בפרטי יש חמש: יש צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, רשע ורע לו ויש בינוני. אז ממילא עכשיו מגיע המקום שהאלטער רבי חוזר לשם לבאר את כל הדרגות האלה. כמובן שהמטרה של האלטער רבי זה להסביר את הבינוני. כולנו יודעים שבתניא האלטער רבי קרא לזה ספר של בינונים, כי בעצם התניא זה בעיקר בא לבאר את הבינוני. אבל כדי להבין את המהות של הבינוני צריכים להבין את הקצוות, להבין מה זה לא, מה הצד השני. אז לכן האלטער רבי יבאר קודם כול את שתי הדרגות בצדיק. זה בפרק י': צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו. אחר כך בפרק י"א הוא יסביר את שתי הדרגות שיש ברשע, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, ואחרי זה נגיע להבין את הבינוני, שזה יהיה בעזרת השם בפרק י"ב, ומשם האלטער רבי יתחיל את עבודת הבינוני, שזה עיקר המטרה של הספר. אז בפרק הזה שאנחנו עכשיו מתחילים, אנחנו הולכים ללמוד

02:09 על המדרגה של צדיק. עכשיו זה פרק מאוד חשוב בהמשך לפרק הקודם, כן? הפרק הזה הולך מאוד טוב, מאוד מאוד חלק. אחרי שלמדנו בפרק הקודם כל מה שדיברנו והסברנו באריכות, דיברנו בשיעורים כל העניין שהאלטער רבי בפרק הקודם הסביר את הרצון של הנפש האלוקית, שהוא רוצה להיות מלך ולהיות בעל הבית ולשלוט לא רק על המחשבה, דיבור ומעשה, אלא על כל המהות, על כל האדם, כל כולו וכל ה... כל פרט ופרט. ולחדור גם בחלל השמאלי ולהפוך אותו קודם כול על ידי אהבה כרשפי אש, ואחרי זה אהבה בתענוגים. לעשות את הנפש הבהמית, להפוך אותו לטוב. זה הרי היה וורט של האלטער רבי בפרק ט'. אז כאן בפרק י' האלטער רבי בא להגיד שמי שזוכה להגיע למדרגה הזאת בשלימות זה הצדיק שעליו אנחנו מדברים. עכשיו, זה גופא יש שתי דרגות. מי שהגיע לתכלית השלימות, שזה הצדיק וטוב לו, ומי שלא הגיע לתכלית השלימות, שזה צדיק ורע לו. מה בדיוק ההבדל בין שניהם? איך מגדירים את זה? תראה, זה לא רק עניין של כמות, יותר או פחות. זה הבדל במהות. זה גדר אחר לגמרי, ההבדל בין צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו. מה ההסברה בזה? את זה אנחנו הולכים ללמוד בפרק י'. אז עכשיו לכאורה, לפני שאני נכנס לפרק, סתם, אז יוצא שבפרק י' אנחנו הולכים ללמוד על צדיקים. התניא זה ספר של בינונים, ואף על פי כן הפרק הזה אנחנו כאילו יוצאים ממדרגת הבינוניים למדרגת צדיק. הולכים לדבר על צדיקים. ידוע הסיפור גם כן שהאלטער רבי כתב ספר בנפרד, ספר של צדיקים. יש סיפור שלם שהרבי מספר ברשימות, שהאלטער רבי כתב ספר של צדיקים וזה נשרף. תקע"א,

04:08 ממש בסוף ימיו הספר נשרף, ואחרי זה סיפור מהמיטעלער רבי, גאנצע מעשה, מה קרה עם הספר הזה? זה פלא. הספר של צדיקים שהרבי כתב אין לנו, אבל אף על פי כן יש פה פרק, שהפרק הזה אנחנו מקבלים קצת, איך אומרים, קצת איזשהו סוג של מושגים על מה בדיוק המדרגה של צדיק. אבל מצד שני, אבל ידוע שיש כזאת קבלה, איזה מפי חסידים, מפי רביים. אני לא זוכר עכשיו הקבלה מאיפה זה מגיע, אבל כמדומה לי שזה אפילו מהאלטער רבי בעצמו, שפעם הוא אמר משהו כזה שגם הצדיק של התניא הוא הבינוני. הוא גם דרגה בינונית. זה שהאלטער רבי אמר שהצדיק שהוא הסביר פה בפרק י' בתניא זה עדיין לא אמיתי. מדרגת הצדיק זה צדיק שבבינוני, נאמר, מכיוון שאנחנו יודעים שבקדושה יש... אבל כל דבר יש השכלה לו"ז, אז גם לעניין הזה יש צדיק שבבינוני. זאת אומרת, המדרגת צדיק פה זה עד כמה שבינוני יכול לתפוס במדרגת צדיק, אבל צדיק לאמיתו זה משהו הרבה יותר נעלה, שלא מדובר על זה פה בתניא. זו קבלה שיש בחסידים. אבל קבלה כמובן בפשטות. בפרק הזה האלטער רבי הולך ללמד אותנו על מדרגת צדיק. ועוד עניין לפני שאנחנו נלמד, אבל בעזרת השם נדבר על זה גם בהמשך, שלכאורה בן אדם יכול לשאול: מה זה נוגע אלינו? אני כל כך רחוק ממדרגת הבינוני, הלוואי בינוני, ומדרגת צדיק בכלל לא שייך. מה העניין ללמוד על מדרגת צדיק אם אנחנו לא שייכים לזה? אז יש על זה כמה ביאורים. בעזרת השם גם על זה אנחנו נדבר בהמשך. קודם כול נתחיל ללמוד מה כתוב פה בפנים. אומר האלטער רבי פה בפרק י': והנה כשהאדם מגביר

06:01 נפש האלוקית ונלחם כל כך עם הבהמית, עד שמגרש ומבער הרע שבה מחלל השמאלי, כמו שכתוב: "ובערת הרע מקרבך". אומר האלטער רבי, מה התהליך עוד פעם? מיוסד על מה שלמדנו בפרק הקודם, איך שכל נפש עובדת כדי שהיא תהיה הבעל הבית המוחלט של כל האדם, לא רק החיצוני שלו, גם הפנימי שלו, מהותי ועצמותי. אז ממילא אומר האלטער רבי שאם בן אדם באמת יעשה את זה, הוא ייקח שליטה עם הנפש האלוקית, הוא ייקח שליטה על כל המציאות שלו. הוא יגביר את הנפש האלוקית עד כדי כך, הוא יילחם עם הנפש הבהמית עד כדי כך, עד שהוא יגרש ויבער הרע שבו מחלל השמאלי. זאת אומרת, לא רק כמו שאמרנו קודם, לא רק בנוגע לפועל, לא רק בנוגע לפעמים עכשיו בדיבור ומעשה, אלא גם בנוגע לפנימיות שלו, גם בנוגע ללב, ולב גופא, גם בנוגע לחלל השמאלי. זאת אומרת שהוא יביא את הנפש האלוקית, יקבל שליטה על כל האדם, גם על הפנימיות שלו, גם על הלב, ואפילו גם על חלל השמאלי שבלב, שגם שם יגיע אהבת השם. זה כמו שכתוב: "ובערת הרע מקרבך". על זה נאמר "ובערת הרע מקרבך". הפסוק "ובערת הרע מקרבך", כמובן שבפשטו זה כמו שכתוב בפסוק בשופטים, מדבר על הלכות שצריכים לעשות מתי שצריכים להרוג בן אדם כשהוא עשה עבירות. מדובר על זקן ממרא. אני לא זוכר איפה כתוב הלשון "ובערת הרע מקרבך" בפרשת שופטים. אבל האלטער רבי משתמש עם הלשון הזה, "ובערת הרע מקרבך". על פי מה שמוסבר בספרים, הנה בספרי קדושי ישראל, האור החיים הקדוש, רבי חיים ועוד גדולי הראשונים גם, שמתרגמים את הפסוק "ובערת הרע מקרבך" שזה הולך על הרע הפנימי, הרע שבנשמה,

08:16 הרע של הנפש הבהמית. על זה אנחנו מדברים פה. ו"מקרבך" הכוונה מתוך הפנימיות, מהאדם, מהפנימיות שלו. אז זה מה שהאלטער רבי אומר, "ובערת הרע מקרבך". זאת אומרת לא רק שהוא בפועל עושה עבירות, אלא הוא מוציא את הרע, מבטל אותו מקרבך, מתוך הלב, גם מצד חלל השמאלי. אבל מצד השני, אבל "ואין הרע נהפך לטוב ממש". אף על פי כן הוא לא מגיע לאתהפכא. הוא עדיין לא הגיע להפוך אותו לטוב ממש. כלומר, מה רוצה להסביר פה? גם בהמשך למה שלמדנו בפרק הקודם זה יהיה מאוד מובן מה האלטער רבי מתכוון. אז אם אתם זוכרים דיברנו בפרק הקודם שיש שתי דרגות באהבה. יש אהבה כרשפי אש ויש אהבה בתענוגים. והסברנו שמה ההבדל, אחד ההבדלים, שהאהבה כרשפי אש זה גם כן פועל בחלל השמאלי. האהבה כרשפי אש הופכת את ההתלהבות של האש זרה לאש לקדושה. זאת אומרת שהוא מהפך גם את הנפש הבהמית, בכל לבבך בשני יצריך. אבל לא באופן של אתהפכא אלא באופן של אתכפיא. כמו שהסברנו באריכות. כי ברשפי אש זה עדיין לא להפוך אותו לגמרי. זה רק צימאון, זה דבקות, אבל עדיין זה לא באופן שזה נהיה כל המהות שלו. מה שאין כן אהבה בתענוגים זה שהאלוקות נהיה התענוג שלו. כשהאלוקות נהיה תענוג זה אתהפכא, אז זה נהפך לגמרי. אז לכן זה מה שהאלטער רבי מתכוון פה, שהצדיק שאינו גמור, הצדיק ורע לו, הוא עדיין לא הגיע לאהבה בתענוגים. הוא הגיע לאהבה כרשפי אש, ולכן הוא גירש את הרע גם מחלל השמאלי. כן, הוא פעל "ובערת הרע מקרבך" גם בחלל השמאלי, אבל לא באופן של אתהפכא. זה עדיין לא נהיה

10:12 באופן שכל המהות של הנפש הבהמית נכלל בקדושה. זה נהיה באופן של צימאון של רשפי אש, אבל עדיין לא באופן של תענוגים, עדיין האתהפכא, וזה מה שהוא אומר. ולא-- אין-- שלא נהפך לגמרי, ולכן בגלל שהוא לא נהפך לגמרי נקרא צדיק שאינו גמור, לכן קוראים לו צדיק שאינו גמור. כלומר הוא לא הגיע עד הסוף, הוא לא הפך את הרע לגמרי. אז הצדיק הוא לא גמור, הוא לא, הוא לא הגיע לחלק הכי א-- הכי אחרון. וצדיק ורע לו. שני שמות שהאלטער רבי עכשיו יסביר בהמשך הפרק למה זה שני השמות, זה לא סתם אותו דבר. שני שמות, למרות שהגמרא אומרת, הגמרא שמביאה את ה-- את העניינים האלה, אז הגמרא אומרת שצדיק ורע לו זה צדיק שאינו גמור. מהגמרא לא מובן שזה שני עניינים. פה האלטער רבי יסביר לנו שזה שני עניינים. יש עניין אחד שזה צדיק שאינו גמור, ויש עניין אחד שזה צדיק ורע לו. כאן מה הפשט בפשטות? צדיק שאינו גמור כי הוא לא גמר, הוא לא הגיע עד הסוף, לכן הוא לא גמר את ה-- הצדיק שלו עדיין לא נהיה גמור כי הוא לא הגיע עד ל-- לאתהפכא בתכלית השלימות, וגם כן צדיק ורע לו. אומר האלטער רבי, למה הוא נקרא צדיק ורע לו? מה הכוונה עם המילה "ורע לו"? אומר האלטער רבי: "והיינו שיש בו עדיין מעט מזער רע בחלל השמאלי". מה הפשט "ורע לו"? שיש בו רע עדיין. יש בו עדיין, מכיוון שהוא עדיין לא עשה את האתהפכא בתכלית השלימות, וממילא יש בו עדיין איזה מעט מזער רע בחלל השמאלי. עכשיו כמובן שהאלטער רבי לא מתכוון רע, רע גמור. מדברים פה על צדיק,

11:57 לא מתכוונים פה רע של רע, של רע עם רעים, תאוות וכו'. צדיק גמור לא שייך לזה. האלטער רבי מתכוון פה רע על השם הכללי, כלול זה העניין של גשמיות, חומריות, גם דברים ארציים. כמובן שביחס למדרגה האמיתית של הצדיק זה נקרא רע. זאת אומרת, השם הכללי, כמו שהאלטער רבי מלמד אותנו בתניא, שכל דבר שהוא לא בטל לאלוקות, אז אנחנו קוראים לזה רע במובן כללי, ולזה האלטער רבי מתכוון. מכיוון שהצדיק הזה עדיין לא הגיע לפעול שהאהבת השם אצלו יהיה באופן של אהבה בתענוגים, שזה יהיה כל המהות שלו, כל התענוג, אז ממילא יש פה עדיין איזשהו רע באיזשהו מקום בנפש. בחלל השמאלי עדיין נשאר איזשהו עניין של ישות ומציאות, עניין שהוא לא לגמרי דורכגענומען באלוקות. אלא שכפוף ובטל לטוב. הרע הזה, למרות שיש עדיין, אבל הוא לגמרי כפוף ובטל, הוא לגמרי נכנע, התבטל ולא נרגש. זה הדיוק רע לו. הפשט לו, כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך, זה עניין של כפוף ובטל. זה נמצא, אבל באופן של כפוף ובטל. כפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו. בגלל שזה כל כך מעט אז זה בטל לגמרי. כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך, כן, שיש ב-- כמו שאנחנו רואים, רואים בגשמיות. בגשמיות אנחנו רואים שלפעמים יכול להיות, כן, כלי עם הרבה מים, מים טובים, מים מתוקים, אבל יש איזושהי טיפה של מים לא כל כך, כן, מים מרים או מים לא טעימים או אפילו מים מלוכלכים. אבל בגלל שיש כל כך הרבה מים טובים, אז ה-ה-הטיפה הזאת, הכמה טיפות של מים שהם לא כל כך טעימים, הם לא בכלל תופסים מקום. הבן אדם אפילו לא מרגיש את זה, הוא אפילו לא יודע שזה קיים,

14:06 כן, אבל בפועל זה נמצא. זה שהבן אדם לא רואה את זה, לא מרגיש את זה, אתה יכול לשתות את זה, זה לא מפריע לך. הכל טוב ויפה כאילו שזה לא קיים, אבל בעצם אליבא דאמת המציאות הזאת קיימת. על דרך זה גם פה. מכיוון שהבן אדם הזה הוא כל כך צדיק, פעל שאהבת השם תיכנס בכל המציאות שלו, אז ממילא זה שעדיין בנפש הבהמית, בחלל השמאלי, עדיין נשאר איזושהי נטייה שעדיין לא התהפך, כי הוא עדיין לא הגיע לאהבה בתענוגים, אבל זה לא נרגש. הוא אפילו לא יודע מזה. זה לגמרי לא מה שנרגש אצלו בגילוי, זה אך ורק אהבת השם. אלא שכפוף ובטל לטוב מחמת מיעוטו. ולכן נדמה לו, חבר'ה, ולכן נדמה לו כביכול כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי. לכן הבן אדם חושב, אז נדמה לו כביכול שהיה לו. מה פירוש נדמה לו? האלטער רבי לא מתכוון נדמה לו בטעות. האלטער רבי, נדמה לו, האלטער רבי מתכוון להגיד ככה זה נראה. נדמה לו הכוונה המציאות נראית, נדמה לו. כלומר, בדוגמה שאמרנו קודם, כשאתה רואה כלי של מים נקיים ומתוקים, כן, ויכול להיות היה שמה איזו טיפה קודם שלא היה נקי, והטיפה הזאת עדיין נמצאת בתוך כל המים, אבל אין לזה שום משמעות. המים האלה מים בריאים, מים מתוקים, אין שום משמעות בגילוי. אז כשאתה מסתכל על זה, מה אתה רואה? אתה רואה מים שהם מאה אחוז מים טובים. אה, יש פה איזו טיפה אחת שאין לזה שום משמעות ב-- אז נדמה לו. זאת אומרת, איך זה נראה במציאות? במציאות זה נראה מים שלמים בתכלית השלמות. על דרך זה גם פה אצל הצדיק הזה, באופן גלוי, הוא לא רק

16:06 מקיים מצוות, הוא כל כולו אהבת השם. הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא, ותכלית יש לו אהבת השם ואהבה כרשפי אש, ואהבת השם נמצאת גם בנפש הבהמית שלו, בחלל השמאלי. אין לו מלחמה. זה פעל, הנפש הבהמית אצלו בטל לגמרי לנפש האלוקית. זאת אומרת שאהבת השם חדרה גם בחלל השמאלי, גם-- אין שום מקום בבן אדם הזה שלא נרגשת אהבת השם. כל המציאות שלו דורכגענומען, חדור עם אהבת השם. אין שום פרט. אלא מה, כשאתה נכנס לדקות עניינים, כמו שהאלטער רבי יסביר עוד מעט, אז בזה שעדיין הוא לא מואס בתכלית וכולי, זה מראה שעדיין יש שם משהו. אבל בגילוי מה רואים? אהבת השם. איפה שאתה מסתכל אתה רואה רק אהבת השם. זה מה שהאלטער רבי אומר, נדמה לו, זה מה רואים בגילוי, זה הפשט פה בנדמה לו. כי ויגרשהו וילך לו כולו לגמרי, שהוא גירש-- הוא הצליח לגרש את כל המציאות של הרע ולא נשאר שום דבר. אבל באמת אילו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו היה נהפך לטוב ממש. אם בן אדם הזה באמת היה במדרגה כזאת שהרע לגמרי נעלם, אז הוא היה מגיע לצדיק גמור. מה זה אומר? עוד פעם, עוד מעט האלטער רבי יסביר מה זה אומר ומגיע לפה. מה הכוונה, כן? מה הכוונה נהפך לגמרי? אז עוד הפעם, כפי מה שאנחנו אומרים, מה נקודת היסוד פה שהאלטער רבי מניח? נקודת היסוד שהאלטער רבי מניח פה, שזה בעצם נקודת היסוד להבין מה ההבדל בין צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו, צדיק גמור, צדיק שאינו גמור, זה עד כמה הנפש האלוקית חדרה בנפש הבהמית. הצד השווה, הצד השווה בכל המדרגות של צדיק, זה שאהבת השם שלו. זאת אומרת הנשמה, הנפש

18:10 אלוקות, האלוקות חודר בכל המציאות שלו. מה הכוונה בכל המציאות שלו? גם בחלק של החלל השמאלי. זאת אומרת שבפועל גם הנפש הבהמית אצלו אוהבת את הקדוש ברוך הוא. ואף על פי כן יכול להיות הבדלים מן הקצה אל הקצה, גם כשאתה מגיע לזה שהנפש הבהמית שלך חדורה עם אהבת השם, יכול להיות בין שני אופנים בדקות. מה שהאלטער רבי אמר קודם, אתהפכא ואתכפיא. שזה אהבה כרשפי אש, אהבה בתענוגים. אז זה מה שהאלטער רבי מנסה להסביר לנו פה, כן? שהמדרגה של צדיק שאינו גמור יש... מכיוון שהוא לא הגיע לאהבה בתענוגים, אז הוא לא הפך לגמרי את הנפש הבהמית. אז למרות שנראה בגילוי, אתה מסתכל, מה אתה רואה? שאין שום עניין במציאות שלו שלא חדור עם אהבת השם. אף על פי כן הוא עדיין לא נקרא צדיק גמור, הוא עדיין נקרא צדיק שאינו גמור וצדיק ורע לו. הרבי דיבר פעם, אה, זה היה, זה היה בדרוש חופיי. הרבי דיבר, יש מאמר שהרבי דיבר כשהיה סיום הקדיש של הרבנית חנה. הרבי התוועד אז, אמר מאמר ד"ה בלע המוות לנצח. המאמר נמצא ב... מלוקט, מאמר קצר מפורסם. המאמר ההוא הרבי אמר משהו מאוד מעניין שקשור עם מה שלומדים פה עכשיו. הוא הסביר את העניין של, של צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו. והרבי קישר את זה עם הסוגיה שמובאת בחסידות במאמרים של פדה בשלום. ההבדל בין הגילוי שהיה ״פדה בשלום נפשי״, שכתוב ונוגע לזמן של שלמה המלך, והעניין של פדה בשלום שיהיה כשיבוא משיח. שלמרות שבשני המקומות מדברים שכמו שמסביר הרבי, שלמה, שגם בזמן שלמה לא הייתה מלחמה, היה באופן שגם, גם האויבים כולם באו להשתחוות לשלמה המלך. אה, גם אויביו ישלים איתו. אבל

20:59 אף על פי כן יש הבדל מאוד גדול בין שלמה המלך וימי המשיח. הרבי אמר שההבדל הוא על דרך ההבדל בין צדיק ורע לו לצדיק וטוב לו. אה, זאת אומרת שבפועל בזמן של שלמה, בפועל כולם באו לשלמה המלך. שלמה המלך פעל מצד הגילוי שהוא פעל על ידי בית המקדש, אז הוא פעל שכל האומות באו אליו. אבל זה שהם באו אליו זה לא היה לגמרי מצד עניינם, אלא מצד הגילוי של בית המקדש פעל בהם ביטול במציאות. אז זה, אז כמו הצדיק ורע לו, בפועל הכל בטל וכל, כל, כל אהבת השם. אבל זה לא מצד עניינם, זה לא הסיבה. מה שאין כן לעתיד לבוא זה יהיה בגלל הסיבה. זאת אומרת העניין שלו זה שאז ה-ה-ה-העולם, הרע, החושך, העולם מצד עצמו, גם אויביו ישלים איתו. שהעולם מצד עניינו יהיה כלי לקודש. יש הרבה במאמרים של י"ט כסלו שאומרים על זה. אבל אז הרבי אמר במאמר שאף על פי שבעבודה מדברים פה על עבודת הצדיק, כמו מואס ברע, אז הרבי אמר שלכאורה אנחנו לא שייכים לזה. אבל הרי הרבי אומר בתניא שכל הגילויים שלו תלוי במעשינו ועבודתינו בזמן הגלות. זה אומר שכדי להגיע לגילוי המשיח צריך להיות העבודה בזמן הגלות. מאין זה גם כן? זה אומר שמכיוון שלעתיד לבוא יהיה... הגילוי יהיה באופן של כמו מואס ברע, יהיה כזה גילוי של, של אהבת השם. אז צריכים כבר עכשיו להתכונן לזה. אז הרבי אומר בהמאמר, שאף על פי שתלמידי חסידים אומרים את הפתגם הידוע ״הלוואי בינוני״. זאת אומרת שאנחנו לא שייכים למדרגת צדיק, אבל אף על פי כן, בזמן מן הזמנים שמש קוצו ואין צמח. בלשון של המאמר שמה,

22:58 שבזמן יכול להיות אצל בן אדם שהוא כן יהיה לו על כל פנים לרגע, לשעה, לזמן מסוים, שיהיה לו כזה עניין שהוא מואס ברע. ויש רצון, יש הארות ויש זמנים מיוחדים שיכול להיות אצל כל אחד כזה עניין. וזה מאוד מעניין שהרבי יגיד כזה דבר. אנחנו מדברים על צדיק, מדרגות כאלה גבוהות. ואף על פי כן, הרבי אומר שבימינו אלו שנמצאים לפני ביאת משיח צדקנו, אז יכול להיות אצל כל אחד בזמנים מסוימים על כל פנים שיהיה אצלו איזה רגע, איזה דקה, איזה זמן, שהעניין, למה זה עניין רע, עניין גשמי, שיהיה לו כל כך מופרך, עד כדי כך שיהיה לו מואס ברע גם כן. וזה הכנה לגילוי של ״רוח הטומאה אעביר מן הארץ״. הגילוי של מואס ברע, שזה יהיה לעתיד לבוא.