פרק ט - חלק שלישי

00:00 אנחנו אוחזים בתניא בפרק ט', "אך הנה כתיב". האלטער רבי הסביר לנו עד עכשיו איפה המקום, המשכן של שתי הנפשות. המשכן של הנפש הבהמית זה בלב, בלב גופו, בחלל השמאלי, ומשמה הוא מתפשט למוח ולכל האיברים. ואילו הנפש האלוקית להיפך. המקום המרכזי שלו זה במוח, ומהמוח הוא מתפשט לכל האיברים וגם בלב, בחלל הימני. הסברנו בשיעור הקודם שבלב, בנוגע לנפש האלוקית, הוא לא רק מתפשט בלב, אלא גם חלק מהמשכן שלו זה בלב. הוא שוכן גם במוח, גם בלב. הנפש הבהמית שוכן רק בלב, בלב גופו, רק בחלל השמאלי, ומשם הוא משפיע בכל המקומות, המוח וכל האיברים. בנוגע לנפש האלוקית, המשכן שלו זה במוח וגם בלב, כי הנפש האלוקית יודע שעבודה צריך להיות לא רק עבודת המוחין, אלא יש עניין בעבודת המידות, ולכן הוא שוכן גם במוח, גם בלב, גם בחלל הימני, וגם פועל בכל האיברים. על כל פנים, אז הנקודה שלמדנו עד עכשיו זה המקום, המשכן של כל נפש. כפי שהסברנו גם כן, זה לא סתם להגיד לנו איפה זה נמצא. זה לא רק כדי לדעת את הכתובת, אדרס, אלא יש פה מטרה כדי להבין בעומק, במהות, מה החילוק המהותי שיש בין קדושה וקליפה, בין נפש האלוקית לנפש הבהמית. ממשיך עכשיו האלטער רבי, המשך הפרק, שהאלטער רבי הולך להסביר נקודה יותר יסודית, יותר חשובה בכל העניין, בתור כמו שדיברנו. הכל בתניא, האלטער רבי בונה את כל הבניין של העבודה, איך הולך המלחמה בשתי הנפשות. וכשאנחנו נבין את המלחמה, אז נבין גם כן במה צריך להיות העבודה שלנו. אז האלטער רבי מתחיל להגיד פה כך. בוא נקרא בפנים, אחרי זה נסביר. אומר האלטער רבי, "אך הנה

02:16 כתיב ולאום מלאום יאמץ". מה האלטער רבי רוצה להגיד? "אך הנה כתיב". היינו יכולים לחשוב לפי מה שלמדנו עד עכשיו, שיש... כל אחד יש לו את הבסיס שלו. כל אחד נמצא במקום שלו. הוא נמצא פה, הוא נמצא שם. אני לא מתערב בביזנס שלך. אתה לא מתערב בביזנס שלי, וכל אחד יש לו את השטח שלו, המקום שלו ומשמה הוא משפיע, הוא פועל. זה האלטער רבי בא עכשיו להסביר שזה לא ככה. בעבודה, נפש האלוקית ונפש הבהמית, איך הוא... יש פה מלחמה. יש פה מלחמה עמוקה ביותר. נכון שהוא... זה נמצא במוח, זה נמצא בלב, אבל יש ביניהם מלחמה, והמלחמה היא מלחמה באופן שכל אחד רוצה להיות בעל הבית היחיד על כל הגוף. וזה האלטער רבי עכשיו יתחיל להסביר. "ולאום מלאום יאמץ". זאת אומרת שהם כן, זה לא שכל אחד נמצא במקום שלו והוא עובד עם עצמו והוא עובד עם עצמו ואין קשר, אלא לא, יש קשר. ולא רק שיש קשר, כל אחד רוצה להיות בעל הבית הטוטאלי, בעל הבית היחיד בכל האדם, בכל המציאות של האדם. שזה בעצם ההתחלה והיסוד וכל ההמשך של התניא. ושדיברנו שהתניא זה הספר של מלחמה. כל היסוד בתניא להסביר לנו שיש פה מלחמה, וכשמבינים את העומק והמלחמה, מבינים גם כן מה צריך להיות עבודת ה' שלנו. יש סיפור שהרבי סיפר לחדד את הווארט שהאלטער רבי רוצה להסביר לנו, אותו סיפור. הרבי סיפר את זה באחת ההתוועדויות פעם. רבי צבי אלימלך מדינוב. שרבי צבי אלימלך מדינוב שלמד... זה רבי ר' שפירא. גם צריך... אני אספר רק את הסיפור מה שאני אגיע לעבודה פה בתניא. שרבי צבי אלימלך מדינוב היה... למד

04:16 שחיטה בחיים שלו, ובין הדברים שהוא למד הוא למד שחיטה, ואז הפסיק. הוא לא המשיך בזה והוא לא, לא, לא התעסק עם השחיטה. מה קרה? מה היה הסיפור? הסיפור הוא שהוא למד שחיטה עם כל הפירוט, עם כל ההלכות, עם כל העניינים, ועשה קבלה וכולי. ועד שמגיע הזמן שאתה צריך להתחיל לשחוט בפועל, כן? צריך לעשות אה את ה... את ה... אני לא, לא מומחה איך זה עובד כל התהליך. היה צריך לעשות את ה... בפועל מעשים להתחיל לשחוט. אז לפני ששוחטים צריך להגיד ברכה. אז רבי לוי יצחק מברדיטשוב, הייליגער ברדיטשבער, כידוע שהוא היה בהתפעלות, איך שהיה עובד את ה' באופן המיוחד שלו. אז הוא התחיל להגיד את הברכה, סגר את העיניים, נכנס לדבקות אה ב־ב־בכוונה של הברכה, ובינתיים התרנגול ברח לו מהידיים והוא לא שם לב. הוא היה בדבקות בברכה של על השחיטה. כשהוא גמר להגיד את הברכה פתאום הוא מסתכל והתרנגול לא נמצא. הרבי סיפר את הסיפור: וואו איז די הון? וואו איז די הון? איפה התרנגול? התרנגול נעלם. אז ב... אז הוא לא יכל לשחוט מפני שהברכה הייתה ברכה לבטלה. אז הברדיטשבער החליט שהוא לא שוחט. זה היה, זה היה הסוף. אז לא שהיה... הוא הפסיק ל... אז הרבי פעם סיפר את הסיפור הזה. הסביר מה, מה הווארט, מה הנקודה של הווארט הזה. אז הווארט הוא שהתרנגול זה הנפש הבהמית, כן? הכוונה זה הנפש האלוקית, שהעבודה צריך להיות שהנפש האלוקית נלחם עם הנפש הבהמית. הוא רוצה שהבהמית, לשחוט אותו, לעשות אותו כלי לאלוקות. אבל אם אתה עובד, הנפש האלוקית עובד עם עצמו והוא נכנס לדבקות ובדרגה של אלוקית עסוק עם עצמו, ואז

06:15 אתה פותח את העיניים והתרנגול לא נמצא. זה כאילו להגיד בוודאי שהנפש האלוקית נמצא בעניינים שלו, שהבהמית ברח לו, הוא לא נמצא בוודאי, אבל הוא לא, הוא לא שחט אותו, הוא לא עשה את הפעולה שלו. אז הרבי דיבר על זה בתמונה של עבודה, כשהעבודה באופן שכל אחד עובד עם עצמו. וזה בעצם כל הנקודה שהאלטער רבי בא ללמד אותנו בתניא, שזה לא ככה. שהעבודה צריכה להיות באופן שהנפש האלוקית פועל בנפש הבהמית, ובזה גופא יש הרבה מדרגות. יש את זה מדרגות רשע, מדרגות בינוני, מדרגה צדיק, צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו, שהאלטער רבי יסביר בהמשך. אבל על כל פנים זה מה שהאלטער רבי מתחיל עכשיו להסביר פה. ולאום מלאום יאמץ. מה אנחנו רואים בפסוק הזה? הפסוק הזה הרי מדבר על יענקל ועשיו. יענקל ועשיו היו תאומים, כן? והם היו בבטנה אצל רבקה, ולרבקה היה מלחמה, כן? וזה מה שהפריע לרבקה, שיש פה, כן? שהרגישה שני גויים ב-- אז מה הם אמרו לה? הם אמרו לה שני גויים בבטנך, כן? שזה שני גויים. ולמה יש מלחמה? כי ל-ל-לאום מלאום יאמץ. זאת אומרת, מה הסבירו לרבקה? שזה לא רק שיש שני גויים. יש יענקל ויש עשיו, וכל אחד עושה את החיים שלו, אלא זה באופן של לאום מלאום יאמץ. זאת אומרת שיענקל רוצה לכבוש את עשיו ולפעול שעשיו יהיה לגמרי תחת השליטה שלו. והפוך, עשיו רוצה לש-- לקחת את יענקל ולשלוט על יענקל ולעשות אותו, וזה בעצם המלחמה שיש בין יענקל ועשיו. ועל דרך זה גם כן בעבודה. יענקל ועשיו זה הנפש האלוקית, זה נפש הבהמית. אז זה לא רק שיש לנו שתי נפשות וכל אחד נמצא

08:05 בעניינים שלו, אלא יש פה מלחמה שכל אחד רוצה את השליטה הטוטאלית לגמרי על כל המציאות. אז האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: "כי הגוף נקרא עיר קטנה". אנחנו יודעים, שלמה המלך, בקהלת, שלמה המלך מדמה את כל המלחמה של היצר. הוא מדמה את זה למלחמה על עיר. זה פסוק בקהלת, הוא אומר: "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה..." מלך זקן וכסיל. ואחרי זה חכם, חכם, חכם, ילד, ילד, חכם ומסכן. והם רבים על העיר. זה שלמה המלך בקהלת מספר את המלחמה שיש בין שתי הנפשות, עם הדוגמה מעיר קטנה. עיר קטנה ואנשים בה מעט. הגוף נקרא עיר קטנה. מה, מה רוצים להגיד עם המשל הזה? אז במשל הזה מתבטאת הנקודה שרוצים להגיד פה: כמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת, שכל אחד רוצה לכובשה ולמלוך עליה. אז במלחמה שיש על עיר אחת, מהי המלחמה? המלחמה היא ששני המלכים, כל אחד רוצה להיות הבעל הבית היחיד. זאת אומרת, זה שאנחנו מדמים את הגוף לעיר קטנה ששני מלכים נלחמים על העיר הזאת, נותן לנו להבין את הנקודה. מה הולך פה במלחמה בין הנפש האלוקית ונפש הבהמית? זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים על מלכים, מה יש במלכים? מלך, האופן של מלך. המלך, כשהוא כובש מדינה, כובש עיר, אז זה טוטאלי. זה לגמרי, זה עד הסוף. זה כל הגדר של מלוכה. הגדר של מלוכה זה שאתה אומר שהוא המלך של המקום הזה. פירושו שהמקום הזה שייך אליו. יש לפעמים דברים, גדרים אחרים, לא מלוכה. אפשר לעשות שותפות. השותפים שרוצים לעשות מחיצה. יש בהלכה ב... כן, גדרי שותפות. יכול להיות שני אנשים שותפים על שטח אחד. אני חלק, אתה חלק,

10:16 אני כך וכך, ועושים כל מיני הסדרים. במלוכה זה לא עובד ככה. במלוכה זה לגמרי. במלוכה לא שייך שותפות. אני המלך, אתה המלך. זאת אומרת, כשאתה אומר, אתה אומר מלך על עיר, פירושו שכל המציאות של העיר שייכת אליו לגמרי עד הסוף. אם יש פרט אחד בעיר שלו, אז זה לא נקרא מלוכה. אחד מהיסודות שיש במלוכה, והרבי מדבר על זה הרבה, ולהגיע למלוכה. למה מורד במלכות חייב מיתה? המרידה הכי קטנה. כמאן דמחוי במחוג קמי מלכא, אז הוא מורד במלכות. אם אתה מזיז את האצבע כשאתה עומד מול המלך, מורד במלכות. הגמרא המפורסמת, אדוני יואב. למה אוריה החיתי היה חייב מיתה? כי הוא אמר "אדוני יואב". מה הוא אמר? הוא לא עשה שום דבר. הוא רק אמר "אדוני יואב" לדוד. אתה עומד מול דוד. אתה לא יכול להגיד "אדוני יואב". אמרת את המילה "אדוני יואב", מורד במלכות, ולכן הוא היה חייב מיתה, שדוד הרג אותו. כל הסיפור עם בת שבע. אז הנקודה הזאת זה העומק בעניין המלוכה. מלוכה זה טוטאלי, זה לגמרי, זה עד הסוף. ולכן שלמה המלך מדמה את המלחמה בין הנפשות למלחמה של מלכים. זאת אומרת שזה הגדר. כל אחד הוא מלך. כל אחד רוצה להיות האיינציגער בעל, הבוס ובעל הבית היחיד על כל המציאות. כי הגוף נקרא עיר קטנה, כמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת, שכל אחד רוצה לכובשה ולמלוך עליה. יש פה שני פרטים: לכבוש את המקום ולהיות מלך. ובחסידות הרי אנחנו לומדים הגדר: יש כיבוש ויש מלוכה. כיבוש יכול להיות בעל כורחו. מלוכה זה יותר מכיבוש, כי מלוכה זה גדר של רצון, מלוכה זה ברצון, קיבל עליו. חסידים מסבירים, האלטער רבי כותב...

12:07 מדבר. מה ההבדל בין מלוכה לממשלה? ממשלה יכול להיות בעל כורח. לא רוצה, כן רוצה, ככה זה המציאות. אני הבעל הבית. מלוכה צריך להיות דווקא איפה שמלכות ברצון קיבלו עליה. העם מוסר את עצמו. גיט זיך איבער, נותן את עצמו אל המלך. אז על דרך זה בעניין המלוכה כאן, שאומרים שהכיבוש זה באופן שהוא כובש אותו, אבל באופן של מולך עליו. זאת אומרת שכל הגוף יהיה מסור אל הנפש. דהיינו להנהיג יושביה כרצונו, ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם. אה, שהוא זה שמנהיג אותם כרצונו. זאת אומרת הם, אה, הם בטלים אליו לגמרי, בכל אשר יגזור עליהם. זאת אומרת, גם בדברים שהם לא מבינים. זה גם כן גדר במלוכה. אחד מגדרי המלוכה זה, אה, שהביטול של העם אל המלך זה עד כדי כך שהם לגמרי בטלים, שגם עניינים כאלה שהם לא מבינים למה, אבל הם יודעים שזה המלך אומר פקודה. אז התבטלות מוחלטת לגמרי. אז גם בנידון דידן אנחנו אומרים שכל נפש רוצה להיות הבעל בית המוחלט על כל איברי הגוף, שהגוף יתמסר לגמרי לנפש, אה, באופן של התמסרות מוחלטת, שגם בדרך גזירה, גם עניינים שאני לא מבין למה, גם בזה אני אלך אחרי הנפש. אם זה בנפש הבהמית אז זה בעניין הנפש הבהמית, ולהבדיל בעניין הנפש האלוקית גם כן באותו אופן. המסירה או הנסיעה לנפש האלוקית בתכלית. כך שתי הנפשות אותו דבר. כמו שבמלוכה זה ככה, אז אותו דבר גם פה. שתי הנפשות, האלוקית והבהמית שמהקליפה, נלחמות זו עם זו על הגוף וכל איבריו, ש... אה, אה, ועכשיו יתחיל להסביר בפרוטרוט. אז אותו דבר גם כן זה באותו אופן. כפי שדיברנו פה, פה בתניא, זאת אומרת מה?

14:15 זה להבין קצת מה האלטער רבי בא להסביר פה. לפי מה שלמדנו הרי בתניא אחד מהחידושים העיקריים של האלטער רבי בתניא זה שיש שתי נפשות. עד שלמדנו תניא אנחנו תמיד חשבנו שיש נפש אחת. כן? תשאל יהודי שלא לומד תניא כמה נפשות יש? יהודי שיכול להיות בן תורה, תלמיד חכם, יהיה פרומער, בן אדם שלמד ספרי מוסר. כמה נפשות יש לאדם? מה זאת אומרת? נפש יש אחד. ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. נפש יש אחד. וודאי שיש מלחמה, אבל המלחמה זה נקרא יצר טוב ויצר הרע. פשוט בלי חסידות. אז יש יצר טוב ויש יצר הרע. בשולחן ערוך פותחים פה עכשיו לומדים גם כן את זה. זה בדיוק הסוגיה שלומדים עכשיו. האומרים של משפטים תרומות, מעשרות וכל הסוגיה. זה החידוש של חסידות. לפני חסידות הבינו שיש נפש. נפש זה חיים. יש נפש אחד ובנפש יש יצר טוב שהוא רוצה למשוך את הנפש לצד הרע. יצר טוב שרוצה למשוך את הנפש לצד הטוב ויש יצר הרע שרוצה למשוך את הנפש לצד הרע. הגיע האלטער רבי והאלטער רבי גילה: לא, יש שתי נפשות. זה שתי חיים, שתי, שתי נפשות, שתי סוגים של חיים שקיימים באותו גוף. נפש אלוקית, והנפש האלוקית יש לו שכל, מידות, מחשבה, דיבור, מעשה, עם כל הציור קומה שלו. ויש נפש הבהמית שגם הוא יש לו את כל הציור קומה. נפש, כל אחד הוא נפש שלם. אז על מה יהיה המלחמה אם ככה? אז בעיקר זה על הגוף. הגוף הוא גוף אחד. הגוף אין שתיים. יש גוף אחד עם שתי נפשות, וזה מה שהאלטער רבי אומר פה. מכיוון שאנחנו מדברים על שתי

16:13 נפשות, אז עיקר המלחמה זה מגיע לגוף. הגוף הוא גוף אחד, אז לא יכול להיות, אי אפשר לחלק אותו לשתיים. יש פה רק גוף אחד, כמו המשל של העיר. עיר אחת. אז השאלה היא מיהו המלך? וכאן זה המלחמה בשתי הנפשות. מכיוון שהנפש האלוקית הוא גדר של מלך, נפש הבהמית הוא גדר של מלך, הוא מלך של קדושה, הוא מלך של קליפה, מלך זה לעומת זה, אז כל אחד רוצה שליטה מוחלטת על הגוף, וזה מה ש... כי בפועל הדרך איך שהנפשות יכולות זיך אויסדריקן, להתבטאות, לפעול, זה דרך הגוף, ולכן כל אחד רוצה שהגוף יהיה כל כולו לגמרי שלו. זה מה שהאלטער רבי אומר. ועכשיו האלטער רבי מתחיל להסביר בפרוטרוט, אומר האלטער רבי שהאלוקית. עכשיו נראה דבר מעניין. האלטער רבי מתחיל להסביר בפרוטרוט, אז האלטער רבי יסביר מה הנפש האלוקית רוצה, ועל זה ילך כל הפרק, ורק בסוף האלטער רבי יגיד מה נפש הבהמית רוצה. זה מאוד מעניין לראות פה שאת הנפש האלוקית האלטער רבי מסביר בפרוטרוט מה הרצון שלו. באריכות, בפרוטרוט עם כל הפרטים. כשמגיע לבהמית האלטער רבי יגיד רק שורה אחת. נדבר על זה בסוף הפרק, אבל סתם זה מעניין באיך האלטער רבי בונה את הסוגיה. אז האלטער רבי מתחיל ואומר ככה: שהאלוקית חפצה ורצונה שתהא היא לבדה המושלת עליו ומנהיגתו, וכל האיברים יהיו סרים למשמעתה ובטלים אצלה לגמרי ומרכבה אליה, ויהיו לבוש לעשר בחינותיה וג' לבושיה הנ"ל שיתלבשו כולם באיברי הגוף, ויהיה הגוף כולו מלא מהם לבדם ולא יעבור זר בתוכם חס ושלום. האלטער רבי קודם כל כותב מה המבוקש, מה הרצון של הנפש האלוקית ביחס אל הגוף. מה הוא אומר בעניין כללי?

18:33 הנפש האלוקית רוצה, הוא אומר חפצה ורצונה, זה שתי לשונות, חפצה ורצונה. חפץ כידוע זה תענוג. מה היא רוצה? גם חפץ וגם רצון. זאת אומרת שיש לה גם תענוג, גם רצון, בעניין הזה, חפצה ורצונה שהיא תהיה בעל הבית היחיד. עכשיו זה מאוד מעניין שהאלטער רבי אומר פה אריכות הלשון. אריכות הלשון. יכול להגיד את זה במילה אחת: האלוקית רוצה להיות בעל הבית היחיד. חפצה ורצונה שהיא תהיה לבד הבעל הבית. אבל תראו שהאלטער רבי אומר פה כמה וכמה לשונות. האלטער רבי אומר: חפצה-- שתהא היא לבדה המושלת עליו ומנהיגתו וכל האיברים יהיו סרים למשמעתה ובטלים אצלה לגמרי ומרכבה אליה ויהיו לבוש לעשר בחינותיה-- מה כאן אריכות הלשון? מה האלטער רבי רוצה עם כל האריכות הלשון? אז אם אנחנו ניכנס בפרטיות אז אנחנו נראה שיש פה כל לשון, כל מילה שהאלטער רבי אומר פה זה עוד אופן, עוד עומק, עד כמה הנפש האלוקית רוצה לפעול מהגוף. זה כל, כל, כל, כל מילה פה זה עוד מדרגה בקשר של הנשמה עם הגוף. בעבודה של הנשמה, איך היא פועלת, מה היא רוצה לעשות עם הגוף. עכשיו בעצם אם אנחנו נתבונן בזה, זה בעצם מדרגות שונות בעבודה גם כן. זאת אומרת בעבודת ה' כל אחד זה דרגה נוספת בעניין הביטול, בעניין ההתאחדות של הגוף עם הנפש האלוקית. במילים אחרות זה ככה. מה אנחנו מדברים פה? מה אנחנו מדברים פה? מדברים פה על זה שהנפש האלוקית, הנפש האלוקית רוצה להיות הבעל הבית על הגוף. על זה אנחנו מדברים פה. איך הנפש האלוקית שולטת על הגוף. אז בשליטה של הנפש האלוקית על הגוף יש בזה כמה וכמה

20:34 שלבים. כמו שכמו שמדברים בפשט שליטה. יש כמו שכמו שהאלטער רבי אומר פה. יש כמו שאמרנו קודם, יש לפעמים שאתה שולט על משהו בכוח, בכוח. הוא לא רוצה, אבל בכוח אתה שולט עליו. על דרך כמו שאומרים לא רק מרכבה, אלא באופן של לבוש. מה ההבדל בין מרכבה ולבוש? מרכבה, מרכבה פירושו שמלכתחילה אין רצון אחר. מה יש במרכבה? במיוחד אנחנו הרי נלמד בהמשך התניא מה זה עניין המרכבה. מה זה מרכבה. יש שבן אדם רגיל אני רוצה דברים אחרים, אלא מה? אני מבין שאני צריך להתמסר אז אני מתמסר. אבל תמיד זה בטל רצונך מפני רצונו. יש לי רצונות ואני מוסר אותם אליך. מרכבה פירושו שמלכתחילה אין רצונות. זה הגדר של מרכבה, וכל אשר יחפוץ יטנו. איפה שהרוכב לוקח אותו אז זה ביטול יותר עמוק. מרכבה. אחרי זה האלטער רבי מוסיף יהיו לבוש. לא רק מרכבה אלא באופן של לבוש. מה ההבדל בין מרכבה ולבוש? מרכבה, מרכבה פירושו שאיפה שבעל הבית רוכב הוא לוקח אותו, אבל למעשה הם שני דברים. מרכבה זה כמו הסוס שאדם רוכב עליו, אז הסוס אין לו רצון אחר. הסוס הולך אחרי בעל הבית, כן, הוא לוקח אותו רוכב והוא לגמרי מסור. אבל בפועל הסוס הוא לא אדם. לבוש זה כמו שנגיד האיברים עם הנפש, האיברים הם לבוש לנפש. האיברים הם לבוש לנפש, זה לא שהם מסורים. יש פה ייחוד פנימי. האיבר הוא כלי. היד הוא כלי לכוח התנועה. העין הוא כלי לכוח הראייה. יש פה התאחדות פנימית. אז כל זה גם כן, אם אנחנו נתרגם את זה בעבודת ה', אז הקשר בין הנפש האלוקית עם הגוף זה כל מיני דרגות. יש אופן

23:53 שהנפש האלוקית שולטת על הגוף בכוח. זה אתכפיא. יש אופן שהנפש האלוקית פועלת בגוף עד כדי כך שהגוף מתבטל אל רצון הנפש, אבל סוג של בטל רצונך מפני רצונו כמו דובער ניסן[?]. יש אופן שהוא מרכבה, אין לו כבר רצון גנציני בגינגן. כמו שאומרים על אברהם אבינו, הן הן המרכבה, אבל עדיין מרכבה זה עדיין לא תכלית הביטול. יש ביטול יותר עמוק, לבוש, שנרגש בכל איבר ואיבר שכל עניין של האיבר הזה שהוא לבוש של הנפש באופן פנימי. אז כל זה בעבודה זה אופנים איך שהנפש האלוקית פועלת על הגוף. עכשיו האלטער רבי יתחיל להסביר בפרטיות מה זה אומר בנוגע לשכל, למידות, ל-ל-ל-לכל האיברים, שזה יהיה המשך.