פרק ז - חלק רביעי

00:01 אוחזים פה בתניא באמצע פרק ז'. יש פה עכשיו עניין מאוד מאוד חשוב שהאלטער רבי מסביר בחלק הזה של התניא. בדף י"ב, בשורה החמישית משהו כזה. מה שאין כן במאכלות אסורות. האלטער רבי דיבר פה בנוגע לדברים המותרים. זה הפרק של קליפת נוגה. האלטער רבי הסביר מה קורה בקליפת נוגה. כל הדברים המותרים שנמצאים בקליפת נוגה, זה נמצאים במקום שתלוי באדם. בן אדם יכול להעלות את זה לצד הקדושה, כאילו כקורבן, כשהוא אוכל לשם שמיים. על ידי זה, כיוצא בזה, כל מיני דברים, דברים המותרים. ובן אדם יכול גם כן להוריד את זה לשלוש קליפות הטמאות כאשר הוא אוכל את זה לשם תאווה. לא רק שהאוכל יורד, שהאלטער רבי הוסיף פה שגם האדם עצמו, בגלל שהוא עכשיו נהיה מרכבה לעניין הזה, הוא נהיה כאילו מקבל מן האוכל והוא נהיה מרכבה לתאווה. אז גם הגוף יורד לשלוש קליפות הטמאות. וכאן האלטער רבי אמר את הבשורה הטובה, שמכיוון שמדובר פה על דברים המותרים אז יש לזה גם כן תקווה. גם אחרי שהוא הוריד את זה לשלוש קליפות הטמאות, בגלל שבעצם הוא דבר המותר, אז אם הבן אדם אחרי זה ישוב ויחזור לעבודת השם, אז זה גם כן יכול עדיין להוציא את זה, להוציא את הניצוץ ולהעלות את זה. שהאלטער רבי אמר שזה גם כן הפירוש למילה מותר, שמותר זה גם כן מלשון מתיר אסורים, שזה לא קשור, הפוך מקשור. זה מותר. פירושו שזה נמצא במצב שזה לא קשור ואסור בידי החיצונים, ויכולים להוציא את זה. על דרך כמו שכתוב: פתחת שקי ותאזרני שמחה. השק סגור, אי אפשר לצאת. אבל כשהשק פתוח, אז אפילו שנמצאים בתוך השק, אבל עד שהשק

02:10 הוא פתוח אז יכולים לצאת. על דרך זה הניצוץ שבדברים המותרים, רק בפועל עכשיו הוא נמצא בשק. הוא נמצא בלבוש שק דקליפה בגלל שהבן אדם אכל את זה לשם תאווה. אבל אם אחרי זה הבן אדם יעשה תשובה ויחזור לעבודת השם, אז הוא יכול עדיין להוציא את הניצוץ ולהעלות את זה לקדושה. אז זה היה מה שדיברנו בנוגע לדברים המותרים. ממשיך האלטער רבי עכשיו ואומר: מה שאין כן במאכלות אסורות וביאות אסורות. מה קורה בנוגע לדברים האסורים? בן אדם שאכל מאכל לא כשר, חס ושלום, אכל מאכל שהוא היה טרף, מאכלות אסורות. על דרך זה ביאות אסורות, שהן משלוש קליפות הטמאות לגמרי. הדברים האלה, אז זה שלוש קליפות הטמאות. שלוש קליפות הטמאות לא יכולים לעלות. אומר האלטער רבי: הם אסורים וקשורים בידי החיצונים לעולם. אז כאן המילה אסור עוד פעם. אסור הכוונה קשור, מחובר, תפוס. זה תפוס בתוך השלוש קליפות הטמאות באופן של קשורים. כן, לא מותרים. אי אפשר להעלות את זה. ואין עולים משם עד כי יבוא יומם ויבולע המוות לנצח, כמו שכתוב: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. בזמן הזה זה בלתי אפשרי להעלות את זה. לעתיד לבוא, משיח יבוא ואז יהיה ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. זאת אומרת, ברגע שמשיח יבוא ויהיה סיום הבירור, אז ממילא רוח הטומאה אעביר מן הארץ, אז ממילא לא יהיה להם יותר אחיזה. אז ממילא זה אין ואפס. וכמו שהוסבר, ששלוש קליפות הטמאות הרי אין להם חיות מצד עצמם. שלוש קליפות הטמאות, החיות שלהם זה רק כל זמן שקיים את המציאות של קליפת נוגה. קליפת נוגה, כמו שדיברנו גם בשיעור הקודם, שקליפת נוגה זה בחינת ירדן שנוטל מזה ונותן

04:25 לזה. זאת אומרת, יש משהו באמצע שהוא מעביר חיות מהקדושה אל הקליפה. אז כל זמן שהקליפת נוגה קיים, אז יש את הממוצע המחבר שהוא לוקח דברים מקדושה ומוריד את זה לקליפה, ועל ידי זה יש לשלוש קליפות הטמאות חיות גם כן. אבל לעתיד לבוא יהיה גמר הבירורים, קליפת נוגה אז תצא לגמרי מהרשות של נוגה, לא יהיה יותר, כי יהיה בירור. בירור פירושו שאין יותר תערובת טוב ורע. ברגע שאין יותר תערובת טוב ורע, אז ודאי ששלוש קליפות הטמאות אין להם כבר קיום. אז ממילא, ברגע שמתבטלת המציאות של השלוש קליפות הטמאות, אז, אז, אז, אז לא נשאר מזה. אבל עכשיו בזמן הזה אין דרך לתקן את זה. זה האלטער רבי רוצה להגיד לנו, עד כמה זה חמור. עד כמה צריך להיות הזהירות כשבן אדם אוכל, וחייב בזה לשים לב שהדברים יהיו, יהיו דברים מותרים. כי אם זה דבר אסור, אז כמו שהאלטער רבי יגיד בהמשך הפרק, שגם יהיה לך את כל הכוונות הטובות, זה לא יכול להתעלות. זה נשאר בשלוש קליפות הטמאות. רק לעתיד לבוא יהיה ביטול הרע, אז, אז, אז, אז, אז זה יתבטל. עכשיו צריכים לזכור, אני רוצה להסביר פה משהו, נקודה חשובה בהבנה של הפרק הזה. כאן האלטער רבי לא מדבר כל כך בנוגע לבן אדם. כאן האלטער רבי בעיקר מדבר בנוגע לדברים. יש פה שתי, יש פה שתי עניינים שאנחנו, חברים, לומדים תניא, מתערבבים. יש שני דברים כשאדם אוכל מאכל אסור או עושה עבירה: יש את העבירה של האדם. עבירה של אדם, צריך לעשות תשובה. על זה האלטער רבי כתב איגרת התשובה. איגרת התשובה, האלטער רבי מסביר תשובה תתאה ותשובה עילאה. ומה

06:26 זה תשובה תתאה? ומה זה תשובה עילאה? וכל הסדר עניינים שהאלטער רבי מסביר באגרת התשובה. פה האלטער רבי לא מדבר על זה. כאן האלטער רבי מדבר בנוגע לעניינים בעולם. הרי הפרק הזה פה האלטער רבי בא בהמשך לפרק הקודם, שהאלטער רבי מסביר מה הגדר של קליפת נוגה ושלוש קליפות הטמאות. מדבר יותר על החפץ ולא כל כך על הגברא. אדם כשהוא אוכל לשם תאווה, אז הוא גורם שהאוכל יורד לתוך הקליפות. כדי להעלות את זה, אז כמו שהאלטער רבי אמר קודם, אם זה דבר המותר, על ידי זה שהוא עושה תשובה פשוטה, יכולים להוציא את זה. יצאו ויחזרו לעבודת ה', כי זה דבר המותר. אבל דבר אסור, על פי דרך הטבע אי אפשר להעלות את זה. רק לעתיד לבוא, וזה יתבטל החפץ. ובנוגע לאדם, אדם צריך לעשות תשובה. בוודאי שהבן אדם יכול לעשות תשובה גם בזמן הזה. זה כבר בנוגע לגברא. עכשיו השאלה היא בנוגע לחפץ. האם יש דרך עכשיו בזמן הזה להעלות את הדברים שהבן אדם עשה, חטאים שהם קשורים עם שלוש קליפות הטמאות? אז על זה האלטער רבי אומר, בפשטות שלו, עכשיו האלטער רבי בא ומחדש שיש כן דרך אחת, אופן אחד בעבודת השם, חידוש נפלא, שיהיה, שיכולים. יש דרך בעבודת השם שיכולים גם עניין של שלוש קליפות הטמאות לפעול גם בזמן הזה. וזה מה שהאלטער רבי עכשיו ממשיך: או עד שיעשה תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכויות ממש. כשבן אדם עושה תשובה, אבל לא סתם תשובה. כאן צריך תשובה מיוחדת, תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכויות ממש. אז כמו שאמרנו, אנחנו מדברים עכשיו על החפץ. כי כשמדברים על עבירה, על

08:24 תשובה, יש שני עניינים בתשובה. יש הרבה עניינים בתשובה. בכלל, יש שני עניינים בתשובה. יש את הבעל תשובה, האדם שעושה תשובה, שזה עניין אחד. מה זה תשובה? מה התשובה פועלת על האדם? שהבן אדם מתגבר על כל הניסיונות ועושה תשובה, ועל ידי זה בעל תשובה יותר גבוה מצדיק וכולי. כל מיני עניינים על הבעל תשובה. יש אבל את העבירה עצמה. כשהאדם עושה עבירה, כשהאדם עושה עבירה אז, אז יש פה מציאות של החטא, מציאות שנפל בשלוש קליפות הטמאות, והמציאות הזאת לא יכולה להתרומם. אסורים וקשורים בידי החיצונים. וכאן אומר האלטער רבי, מיוסד על הגמרא כמובן, שלא רק הבעל תשובה יכול לחזור, אלא גם הדברים שבהם הוא עשה את העבירה, גם אותם יכולים לעלות. אבל על זה צריכים תשובה מאוד מאוד מיוחדת, מסוג מיוחד. זה התשובה שהאלטער רבי בא להסביר עכשיו. או עד שיעשה תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכויות ממש. יש תשובה מיוחדת שיכולה להפוך את החפץ של הזדון ולעשות את זה חפץ של זכויות. שהיא תשובה מאהבה מעומקא דליבא, באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו יתברך, וצמאה נפשו לה' כארץ עייפה וציה. זה התשובה שמדברים פה. איזה תשובה יכולה לעשות שגם הזדונות יהפכו לזכויות? שהחפץ, כמו שאמרנו, יהפוך, הזדונות עצמם יהפכו לזכויות. זדונות זה זדונות. זה אסור בידי החיצונים. איך איזה חפץ יכול? אז יש תשובה אחת שיכולה לפעול על הזדונות שיהפכו לזכויות. איזה תשובה? תשובה מאהבה. ומה פשט תשובה מאהבה? אומר האלטער רבי, לא סתם אהבה, אלא אהבה רבה, מעומקא דליבא, באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה. זה סוג מיוחד של אהבה. אלא מה? כתוב בגמרא. הגמרא בסוף יומא. הגמרא אומרת שבן אדם עושה

10:40 תשובה מיראה, זדונות נעשו לו כשגגות. שעושה תשובה מאהבה, זדונות נעשו לו כזכויות. זה כתוב בגמרא. אז הגמרא בפשטות, כך מסביר רש"י, כן, כי היראה זה פשט הפשוט בגמרא, כשבן אדם עושה תשובה מיראה, בפשטות יראה הכוונה יראת העונש, ככה משמע מרש"י, מהגמרא, מהמפרשים. כשאדם עושה תשובה מיראה, זה יראת העונש. אז בגלל שהיראה, התשובה היא לא אמיתית, זה תשובה חיצונית. הוא באמת לא באמת עושה תשובה, רק מפחד. אז אומרים שהאופן שהקדוש ברוך הוא סולח לבן אדם זה כמו שגגות, לא מוחקים לו לגמרי. כן? זה מחשיבים את זה לשוגג. אפילו עשה תשובה, עשה תשובה מיראה, אבל זה גם תשובה מספיקה שהקדוש ברוך הוא כאילו י־י־יסלח לאדם כמו בן אדם ש... תאר לעצמך, חבר שלך נתן לך בוקס, נתן לך סטירה בפרצוף, כן, ואתה רוצה, אתה כועס עליו, אבל אם הוא יבקש ממך סליחה, אפילו שהוא את הסליחה לא ביקש בתכלס עד הסוף, אתה סולח לו. מה פירוש סולח לו? אתה לא תחשיב את זה למזיד, תחשיב את זה לשוגג. כן, בסדר. אז זה סליחה, סליחה, סליחה מסוימת. אבל כשהתשובה היא מאהבה, שאדם מעורר אהבה לקדוש ברוך הוא ולכן הוא עושה תשובה, אז הקדוש ברוך הוא סולח לו לגמרי כזכויות. בגמרא זה לא הפשט כמו שהרבי מחדש. בגמרא הפשט הוא כאילו, זאת אומרת, כשאדם אוהב את השני אז הוא כל כך אוהב אותו, אז כאילו החטא לגמרי לא תופס מקום. כאילו שלא היה פה שום דבר. פשט כזכויות נעשו לו היא כאילו הבן אדם בשביל הבן אדם. היחס עם הבן אדם. הקדוש ברוך הוא אוהב את האדם. כשאתה אוהב את מישהו אז אתה

12:42 סולח לו לגמרי. חסידות מגיעה ואומרת חידוש שהכוונה זה שהחטא עצמו הופך להיות לזכויות. המציאות הלא טובה, הרע הופך להיות לטוב. איך יכול להיות כזה דבר? ומה הקשר עם אהבה? למה אם אני עושה תשובה מאהבה אז לא רק שהקדוש ברוך הוא סולח לאדם, אלא שהחטא עצמו הופך להיות לזכויות. איך יכול להיות חטא שיהפוך לזכויות? איך קטגור נעשה סניגור? איך רע הופך להיות טוב? זה היפך המציאות. אז האלטער רבי בא ואומר פה דבר נפלא. זה לא אהבה רגילה, זה אהבה רבה. ואיזה אהבה? מה זה? איזה גדר של אהבה רבה? אהבה שנובעת דווקא בגלל החטא. המצב של החטא זה מה שהביא לבן אדם אהבה רבה. אז בוא נקרא בפנים, אנחנו נבין מה שהאלטער רבי אומר. אומר האלטער רבי ככה: להיות, הנה זה ההסברה. האלטער רבי נותן הסבר למה תשובה מאהבה עושה זדונות לזכויות. אומר: להיות כי עד הנה הייתה נפשו בארץ ציה וצלמות, היא הסטרא אחרא. מה? איך נולדת אצל אדם תשובה מאהבה? תשובה מאהבה נולדת דווקא מההיפך. זה סוג מיוחד של אהבה. זה לא אהבה של צדיקים, זה אהבה שמגיעה מהלא טוב הזה. דווקא בגלל שהאדם היה במצב של ציה וצלמות, הוא היה במצב של חושך, היא הסטרא אחרא, ורחוקה מאור פני ה' בתכלית. הוא היה לגמרי בתכלית הריחוק מאלוקות. ולזאת צמאה נפשו ביתר עוז מצמאון נפשות הצדיקים. דווקא בגלל הריחוק, דווקא בגלל החושך, אז זה מה שעורר אצלו צימאון גדול ביותר, אהבה גדולה יותר לאלוקות. זה נובע מצד הצימאון. אז במילא לכן הזדונות עצמם הופכים להיות לזכויות. ולזאת צמאה נפשו ביתר עוז מצמאון נפשות הצדיקים. זה

15:04 גדר אחר, זה סוג אחר של אהבה. אהבה של צדיקים זה אהבה שנובעת מחמת מה? מחמת הטוב של אלוקות. צדיק לא רואה את הרע, הוא רואה רק טוב, אז הוא רואה את הטוב של אלוקות. הוא רואה איך הקדוש ברוך הוא נפלא וטוב וישר, וכל הדברים מעורר אצלו דבקות, חפץ, יראה, רוצה להתקרב לאלוקות. זה יש אצל צדיק. אבל אצל הבעל תשובה מה שמתעורר אצלו זה לא, לא מצד הדבקות, לא מצד הגדלות, אלא להפך, הוא מרגיש את הסכנה. הוא מרגיש שהוא נמצא בעמקי המוות. וזה גורם לו לרצות לרוץ לקדוש ברוך הוא. זה סוג אחר של קשר. יש אהבה שנוצרת מצד הקירוב ויש אהבה שנוצרת מצד הריחוק. האהבה שנוצרת מצד הריחוק זה סוג אהבה שכל-- שרק, רק בעל תשובה יכול להרגיש את זה. אם אתה לא היית בצד השני, אף פעם לא תרגיש כזה סוג של אהבה. זה היסוד פה. אז במילא יוצא שדווקא החטא, דווקא המצב הזה שהוא היה קודם, שהוא היה במצב בלתי רצוני, זה מה שהביא לאדם את הצימאון הגדול לאלוקות. ובמילא זה הפשט שהזדונות עצמם הופכים לזכויות. כי כביכול הזדונות הופכים להיות לסוג של, הרבי אומר את זה בליקוטי שיחות, זה גדר של מכשיר מצווה. כן, קשה להגיד את זה, אבל זה היסוד. על דרך כמו שאומרים, שמכשיר מצווה זה חלק מהמצווה. יש דברים שבן אדם, כל מה שקשור עם המכשיר מצווה זה הופך להיות לחלק מהמצווה. אף על פי שזה רק הכשר. אבל בגלל שכדי לקיים את המצווה אני צריך את הדברים האלה, אז המכשירי מצווה הופכים להיות גם חלק מהמצווה. על דרך זה כאן החטא הוא כביכול מכשיר מצווה. זה מצד עצמו חטא,

17:04 זה עניין הופכי נגד רצון האל, אבל בגלל שדווקא החטא זה מה שגרם אצל אדם את ההרגשה של רע ומר עזבך את ה', הרגש הצימאון, הרגש הריחוק, ובמילא זה עורר אצלו אהבה רבה לאלוקות, שאם הוא לא היה, לא היה מגיע לכזה סוג של אהבה רבה. אז לכן הזדונות גופם הופכים לזכויות. כמאמרם ז"ל: במקום שבעלי תשובה עומדים. אומר האדמו"ר הזקן, זה העומק של הביאור במאמרי חז"ל. במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. הצדיק, אין לו אף פעם כזה סוג של צימאון. אין לו כזה סוג של, של, של אהבה לקדוש ברוך הוא. סוג כזה של אהבה זה איכות אחרת. זה גדר אחר של אהבה. זה אהבה שהצדיק אף פעם לא יכול להגיע לזה. לזה דווקא בעל תשובה יכול להגיע. ולכן במקום שבעלי תשובה עומדים, הם עומדים בכזה מדרגה של צימאון לאלוקות שאצל הצדיק זה לא שייך בכלל. ועל תשובה מאהבה רבה זו, זה האדמו"ר הזקן מדגיש. דווקא כזה סוג אהבה, כשהגמרא אומרת תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכויות, הגמרא מתכוונת על האהבה שמגיעה מצד הצימאון. על זה אומרים שזדונות נעשו לו כזכויות. וכאן מגיע הואיל. זה ההואיל העיקרי פה. הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו. זה כל היסוד. בגלל שזה הביא אותו לאהבה, דווקא הריחוק, זה הביא את האדם לצימאון על ידי זה, אז זה הופך להיות, החטא עצמו הופך להיות סוג של מה שנקרא טרמפולין, כן? סוג של קרש קפיצה. זה מה שהביא את האדם לדילוג, ובמילא גם זה הופך להיות לחלק מהזכות, ולכן זה, זה, זה מהפך הגדול שיכול להיות בתשובה מאהבה דווקא, שהזדונות עצמם הופכים להיות לזכויות גופיה. יש מהרבי

19:07 הרבה שיחות על העניין הזה. אחת מהסוגיות שהרבי מסביר את זה באריכות, כמה שיחות בליקוטי שיחות, פרשת-- יש את זה בפרשת אחרי חלק י"ז, יש בחלק כ"ז פרשת מצורע. יש כמה שיחות מאוד, מאוד גשמיות, שיחות מהרבי יסודיות בכל הסוגיה, שזדונות נעשו לו כזכויות. הרבי מסביר את העומק והדיוק של אדמו"ר הזקן. אז יש פה שני עניינים כמו שאמרנו. זה שזדונות נעשו לו כזכויות, יש בזה שני עניינים. יש את זה בקשר לאדם ויש את זה בקשר לחפץ. כאן אדמו"ר הזקן בעיקר רוצה להדגיש בקשר לחפץ. חפץ זה חפץ של איסור. חפץ של איסור אין לזה עלייה, אסור, אסור מן הקשור לחיצונים, ולכן צדיק אין לו דרך להעלות דברים אסורים. צדיק יכול להעלות רק דברים מותרים. כזה סוג של חידוש, זה חידוש יש מאין ממש. זה חידוש מן הקצה לקצה. לקחת דבר שבעצם לא שייך להעלות את זה מצד עצמו, היפך הטבע, ואף על פי כן יש בכוח הבעל תשובה לחדש, לעשות חידוש. פלא יש מאין. הוא הופך זדונות לזכויות. והאלטער רבי פה מסביר הסברה בזה. זה יש פה, זה בגלל שהזדונות הם הביאו אותו למצב הזה, וזה קשור על דרך דוגמה, כמו שהאלטער רבי אומר, ונגיע בכלל כל העניין של גאולה, אז יש את התורה המפורסמת. כידוע מה שמובא בשם האלטער רבי וכמה מהמאמרים: "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי". כן, "בקודש חזיתיך". זה אותו עניין שדווקא בזמן הגלות כנסת ישראל אומרים לקדוש ברוך הוא, "מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה", שהנשמה נמצאת בגלות, מדבר יהודה, שזה החושך, הגלות, ושם אומרים "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי". הצימאון מגיע דווקא בגלל שהוא נמצא במדבר, בגלל הרעב והצמא, בגלל

21:11 החושך. ועל זה הוא אומר "צמאה לך נפשי", שם יש את הצימאון. ועל זה אומרים "כן בקודש", הלוואי בקודש. מה שהרבי דיבר כשהרבי לימד את הניגון "צמאה לך נפשי". אז הרבי דיבר שיש בניגון שתי תנועות ששרים "כן בקודש". פעם ראשונה שרים את זה בתנועה של עלייה. "כן, בקודש חזיתיך". זה הולך בעלייה. ואחרי זה בפעם השנייה שרים את זה בירידה. "כן, בקודש חזיתיך". אז הרבי הסביר כשלימד את הניגון שיש פה שני עניינים. יש פה את הצימאון ואומרים הלוואי. והפעם הראשונה זה תנועה של עלייה. הלוואי שיהיה לנו כזה צימאון גם כשנמצאים ברגעים של קודש. זאת לא רק בזמן הגלות, זמן החושך, בזמן החטא, אלא שיהיה לנו כזה הרגש גם בזמנים של קדושה. זה הלוואי, תנועה של כן. ואחרי זה מסיימים כן בתנועה של שוב, כאילו כן, שככה באמת יהיה "בקודש חזיתיך" של עתיד לבוא, וגם יהיה לנו את המעלה הזאת. אבל זה חידוש. זה מה שמוסבר במאמרים של הרבי. שיחה של הרבי שאומרים שגם לעתיד לבוא יזכירו את הגלות. והרי כתוב בהרבה שיחות שלעתיד לבוא יזכירו את העניין של הגלות, ידברו על הגלות, יזכירו את העניין של יציאת מצרים, כל מיני דברים שלכאורה לעתיד לבוא היא כבר תכלית השלמות. למה יצטרכו לדבר על הדברים? אז אחד מהביאורים זה המעלה של צימאון. כיוון שיש את המעלה של "צמאה לך נפשי", המעלה שיש בתנועה הזאת, וזה לעתיד לבוא גם כן. על כל פנים יזכירו את זה. זה יהיה בדרך זיכרון. ידברו על העניין כי זה יפעל משהו גם כן בגילויים של עתיד לבוא. על כל פנים, לענייננו, אז זה מה שהרב אומר פה. שני אופנים איך עניינים האסורים מתעלים, או שמשיח יבוא. בזמן

23:19 הזה אין לזה עלייה. למרות שהבן אדם יעשה תשובה, אבל זה לא יתעלה. האדם יכול להתעלות, ה' יסלח לו, אבל הדבר נשאר בשורש קצת ממש עד לעתיד לבוא. אבל אם הבן אדם יעשה תשובה מאהבה רבה באופן מיוחד, אז יש לזה את היכולת שהדבר יתעלה גם כן מצד התנועה הזאת של "הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו". האלטער רבי פה מסיים ואומר: "אבל תשובה שלא מאהבה זו". בן אדם יעשה תשובה, לא רק תשובה מיראה, גם תשובה מאהבה, אבל לא אהבה זו. יש דרגות באהבה, אבל אם זה לא יבוא מהאהבה הזאת שנובעת מתוך, מתוך הצימאון, מתוך הריחוק, זה יהיה סתם אהבה של אהבה, אבל זה לא מגיע מהאהבה הזאת של הצימאון. "אף שהיא תשובה נכונה וה' יסלח לו". כמו שאמרנו, מצד הגברא הקב"ה יסלח לו, הוא לא יקבל שום עונש. האדם הוא בסדר גמור, עשה תשובה מאהבה, מאהבה, אבל ביחס אל החפץ של הדבר, "מכל מקום לא נעשו לו כזכויות ואין עולים מהקליפה לגמרי עד עת קץ שיבולע המוות לנצח". אז עד לעת קץ, משיח יבוא, אז יהיה "יבולע המוות לנצח", שאז לגמרי המציאות של הרע יתנתק מהעולם, ובמילא, דרך ממילא, לא יהיה לזה יותר מציאות. אבל זה גדר אחר, זה עניין אחר. זה, זה לא שייך. אדם צריך לחשוב על הזמן הזה. היום לעשותם, כמו שכתוב בפרשה, היום לעשותם. אדם צריך לראות שהדברים יהיו היום כדבעי, כלומר. לכן צריכים להיזהר לא ליפול בעניינים האסורים חס ושלום. ואם חס ושלום היה איזה עניין של, לפי, דברים אסורים, דברים אסורים, אז יש פה את העצה שהרב נותן לנו, שזה העבודה של תשובה מאהבה. עד כאן זה מה שכתוב בתניא.

25:16 יש חידוש של הרבי על התניא שהרבי דיבר, ויש את זה במלוקט ד', במאמר גדול שנדפס בתוך שיחה, במלוקט נמצא מאמר, אחד מהמאמרים הנפלאים בעניין של תשובה, ושם הרבי אומר חידוש עצום שהאמת היא שכל התשובות באמת יש בהם את היכולת להפוך את זה לזכויות. הרבי שם מחדש שבעצם התנועה הזאת קיימת בכל סוג של תשובה, אפילו תשובה מיראה, כי בעצם יהודי עושה תשובה זה בגלל שהוא מרגיש ריחוק. ומה? יש בזה הרבה דרגות, אבל בכל תשובה יש איזה הרגש של ריחוק. אז הרבי שם מלמד סנגוריה על עם ישראל, כתוב בצורה מאוד מעניינת, והרבי כותב שאף על פי שבתניא כתוב אחרת, אז הרבי שמה כותב איזה הסבר, ועל צורכין. יש שם כמה עניינים שכדאי לראות את זה בפנים. מאמר גדול משנת תשמ"ח. נו, כאן צריכים תמיד לספר את הסיפור של הברדיצ'ובר, שהוא אמר פעם ליהודי שהגיע לתשובה, שיהודי אחד אמר לו שהוא עשה כבר את כל העבירות שבעולם. והברדיצ'ובר אמר לו שהוא מקנא בו, כי אם אני צריך לעבוד קשה כדי לאסוף זכויות, אתה בשעה אחת, ברגע אחד, תעשה תשובה, אז זה נעשה לו כזכויות. יהיה לך רוב זכויות. תדעו, הסיפור מהברדיצ'ובר טוב.