פרק ו' - חלק ראשון

00:00 אנחנו מתחילים היום פרק חדש, פרק ו' בתניא. עד עכשיו האלטער רבי דיבר הכל על הנפש האלוקית. פרק ב', ג', ד', ה', ארבעה פרקים שהאלטער רבי דיבר באריכות, והסביר כל פרק, הוא הסביר עוד עניין בנגיעה לנפש האלוקית והמבנה של הנפש האלוקית. פרק ב' זה דיבר על עצם הנפש, חלק אלוקה ממעל ממש. הוא הסביר את המהות של הנפש האלוקית. פרק ג' הוא דיבר על העשר כוחות של הנפש האלוקית, המוחין והמידות. בפרק ד' הוא דיבר על הלבושים של הנפש האלוקית, ואיך שממילא הלבושים, ששם נמצא כל העניין של תורה ומצוות וכל הגילוי אלוקות שיש בלבושים, שהם מרוממים את הנפש, כי בהם נמצא כל העניין של רצון הקדוש ברוך הוא. ואחר כך בפרק ה' הוא דיבר על מה למעשה תורה על המצוות, שבתורה יש משהו מיוחד, שזה העניין של התורה, זה יחוד נפלא, אין יחוד כמוהו. על פי זה הוא הסביר שההבדל בין תורה למצווה זה ההבדל בין מזונות ולבוש. כל זה למדנו בפרקים האלו. עכשיו בפרקים הבאים, שלושה פרקים, פרק ו', ז' ו-ח', האלטער רבי יבוא להסביר את העניין של הנפש הבהמית, וגם מה הנפש הבהמית, מה, מה, מה יש לנפש הבהמית, מה הוא נותן, מה יש בו? אז פרק ו', נתחיל בפנים. אומר האלטער רבי, ומתחיל האלטער רבי פה ואומר: ״והנה זה לעומת זה עשה אלוקים״ — זה פסוק. ״זה לעומת זה עשה אלוקים״ זה פסוק בקהלת. אומר את זה שלמה המלך. חסידות משתמשת עם הפסוק הזה להסביר את העניין של הנפש האלוקית והנפש הבהמית. זה לעומת זה. הפסוק הזה בא להגיד לנו לא רק שיש גם קדושה ויש גם קליפה, שיש

02:10 שני עולמות, אלא שהם דומים. שיש דמיון מאוד גדול, זה לעומת זה. כאילו שהקדוש ברוך הוא ברא את הציור של הקליפה שיהיה דומה לציור הקדושה. הם בנויים מאותם סוג עניינים, מאותם עניינים. כמובן בצד לעומת זה. אז, אז, אז על דרך כמו שכתוב לפעמים הלשון ״כקוף בפני אדם״. למשל, בנגיעה לקליפה מובא לפעמים הלשון מהמדרש, שהקליפה והקדושה זה כמו קוף לגבי בן אדם. בן אדם וקוף אנחנו יודעים שהם מאוד דומים. כן, יש דמיון מאוד גדול, אבל אף על פי כן זה בן אדם וזה קוף. זה, זה שניים מקצה לקצה. וכידוע שעל פי המדרש אז הקופים היו פעם בני אדם. כן, מהבני אדם היו קופים. הפוך ממה שאומר— אומרים השוטים, כן? על פי המדרש אנחנו יודעים, כתוב במדרש שלכתחילה היו בני אדם, ובדור הפלגה היה שליש של בני אדם שהקדוש ברוך הוא העניש אותם והפך אותם לקופים. אבל על כל פנים, אנחנו יודעים שהבני אדם והקופים הם, הם זה לעומת זה. דומים אותו דבר, ואף על פי כן הם שני עולמות הפוכים לגמרי. על דרך זה אומרים גם פה ״זה לעומת זה״, לומר, כמו שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו בפרקים הבאים, שכל מה שיש בצד הקדושה יש גם בצד לעומת זה, אלא מה? בלעומת זה זה להיפך. כי כמו שהנפש האלוקית כלולה מעשר ספירות קדושות ומתלבשת בשלושה לבושים קדושים, כך הנפש דסטרא אחרא מקליפת נוגה, המלובשת בדם האדם, כלולה מעשר כתרין דמסאבותא. אז גם הנפש הבהמית, שהוא מגיע מהסטרא אחרא, כמו שלמדנו בפרק א'. כמו שלמדנו שאצל יהודי הנפש הבהמית זה לא שלוש קליפות טמאות, זה קליפת נוגה, אבל קליפת נוגה זה קליפה. תכל'ס נוגה זה לא שלוש קליפות

04:22 טמאות. זה לא רע גמור, אבל סוף כל סוף זה נקרא בשם קליפה, שיש בזה את הנקודה של הקליפה, כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך הפרק מה הפירוש קליפה. למה? למה זה נקרא בשם קליפה? מה התוכן של הקליפה? אבל על כל פנים, אז מה אומר האלטער רבי? שגם הנפש הבהמית יש לו אותם עניינים. כלולה מעשר כתרין דמסאבותא. גם לו יש את העשר כוחות הנפש הבהמית, וזה נקרא עשר כתרין דמסאבותא. אז כאן צריך לעצור, להסביר למה נותנים להם שם אחר. עשר כתרין. לפני זה, כשדיברנו בנוגע לעשר כוחות הנפש, אז האלטער רבי קרא לזה עשר ספירות. זה היה השם. האלטער רבי אומר יש עשר ספירות, שמעשר ספירות משתלשל העשר כוחות הנפש. אז הוא קורא לזה עשר ספירות, עשר כוחות. כשמגיע לנפש הבהמית, אז האלטער רבי קורא לזה שם חדש, עשר כתרין. היה צריך לקרוא לזה עשר ספירות או עשר בחינות. צריך לקרוא לזה דווקא בשם כתרין. אז ידוע הטעם שהשם שהקליפה דווקא נקרא בשם כתרין, זה שני שמות הפוכים. גם בשם מתבטא ההבדל בין קדושה וקליפה. מהו ההבדל בין קדושה וקליפה? אחד מההבדלים העיקריים בין קדושה וקליפה זה האופן איך האלוקות מחיה אותו. הרי כל דבר בעולם חייב שיהיה לו חיים אלוקיים. בלי האלוקות לא יכול לחיות. גם קליפה צריך חיים אלוקיים, כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך הפרק באמת, שגם הקליפות חיים מהקדוש ברוך הוא. אבל אחד ההבדלים העיקריים בין קדושה וקליפה זה שהחיים האלוקיים בקדושה זה מתאחד עם הקדושה, מתלבש בו באופן פנימי ומתאחד איתו באופן שהכלי תופס את האור והאור תופס את הכלי, וממילא אז, אז הדבר, הדבר עצמו הופך להיות למשהו נעלה,

06:25 משהו קדוש. מה שאין כן בקליפה, חיות אלוקית נמצאת שם בגלות. הוא לא מחיה אותו באופן פנימי. באיזה אופן הוא מחיה אותו? באופן של מקיף. כלומר הוא נשאר בהבדלה, כן, הוא לא ממש מתאחד, הוא נשאר בריחוק. ואם זה יתאחד אז זה יתבטל במציאות. זה לא יהיה קליפה. כדי שיהיה לזה מציאות של קליפה, של קליפה, פירושו שהוא לא בטל. אז זה רק באופן שהאור העליון נשאר בהבדלה, נשאר בריחוק, נשאר במקיף, וממילא יכול להיות אפשרות שיהיה מציאות של מנגד, מציאות של קליפה, מציאות של ישות. וזה ההבדל בין המילה ספירה למילה כתרים. ספירה זה מילה של ספיר ובהירות. אז זה בקדושה, שהאור העליון נמצא בכלים באופן שהכלי מתאחד עמו עד שנהיה ספיר ובהירות. הכלי מגלה את האור ומתאחד איתו. מה שאין כן בקליפה, שהאור העליון לא מתאחד, אז ממילא זה כתרים. זה נשאר באופן של מקיף. זה הסיבה למה האלטער רבי קורא לספירות הקליפות עשר כתרין דמסאבותא. הוא לא קורא לזה בשם עשר ספירות, לא בשם עשר כוחות. הוא קורא לזה בשם עשר כתרים. יש מר' לויק, האבא של הרבי. הוא מוסיף עוד נקודה גם מצד שורש העניינים, כדרכו של ר' לויק. אז הוא אומר גם בשורש העניינים: הרי ידוע שקליפה, בקדושה שורש הקליפה זה עולם התוהו. בין קדושה וקליפה זה תוהו ותיקון. והרי בעולם התוהו הרי ידוע שהספירות גם שם נקראים בשם כתרים. זאת אומרת, בעולם התוהו. אז כידוע שהספירות הם היו בתכלית התוקף, שכל ספירה רצתה להיות מלך, ל-ל-למלוך מלך, כמו שכתוב שם במאמרים, שכל ספירה רצתה להיות רק שאני המלך, ואף אחד אין לו נתינת מקום לשום התכללות. אז

08:32 לכן גם כן קורא לזה בשם כתרים, כי זה השורש שלהם בעולם התוהו, התקיפים. כשהוא אומר האלטער רבי: שבע מידות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנ"ל. כמו ש-- מה הם, מה הם העניינים שבאים מהקליפה? אומר האלטער רבי שזה גם כן ז' מידות. כמו שיש בקדושה ז' מידות, אז גם בקליפה יש ז' מידות, הבאות מארבע יסודות רעים הנ"ל. האלטער רבי בפרק א', האלטער רבי חילק את המידות רעות, הוא חילק את זה לפי ארבע יסודות. האלטער רבי אמר שיש, כמו בגשמיות כל דבר יש לזה ארבע יסודות, אז גם בנפש יש ארבע יסודות, שזה יסודות רוחניים: יסוד האש, יסוד הרוח, יסוד המים, יסוד העפר. אז הארבע יסודות האלו, שם האלטער רבי הביא כל מיני מידות רעות, הוא חילק את זה בצורה אחרת. דיבר על יסוד האש שזה עניין של גאווה וכעס, יסוד המים שזה תאוות התענוגים, יסוד הרוח זה כל העניינים שהם מבחינת רוח, הוללות וליצנות וכו'. ואחרי זה הוא דיבר על עפר שזה עצלות ועצבות. אז זה היה חלוקה לפי ד' יסודות. אבל יש גם כן חלוקה אחרת לפי ז' מידות. זה שתי חלוקות שיש גם בקדושה וגם בקליפה. כל דבר בעולם אפשר לחלק אותו לארבע או לשבע. יש חלוקה לארבע, שזה כמו שאנחנו רואים פה בגשמיות בעולם הזה, יש חלוקה לארבע: אש, רוח, מים, עפר, או דומם, צומח, חי, מדבר. כל הדברים בעולם מחולקים לארבע חלקים כי זה קשור עם הד' אותיות של שם הוי'. מכיוון שהבריאה מגיעה מד' אותיות של שם הוי', לכן כל העולם מחולק לארבע. זה אופן אחד. יש חלוקות לשבע. זה קשור עם הז' מידות. לכן יש שבעת ימי הבניין, השבעה ימים של

10:30 השבוע, שזה קשור עם הז' מידות. אז גם בנגיעה לעולם הזה אפשר לחלק את זה בשני אופנים. יש חלוקה לפי ארבע יסודות. זה מה שהרבי דיבר בפרק א': יסוד האש, יסוד הרוח, יסוד המים, יסוד העפר. ויש גם חלוקה לפי הז' מידות. כמו שז' מידות זה בקדושה: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אז יש גם לעולם הזה. כידוע שזה העניין של הז' אומות, חתי, אמורי, כנעני, חתי, אמורי, פריזי, גרגשי, חוי. בקיצור, אז בחסידות הרי מוסבר שכל אחד מהשבע אומות אז הוא מרמז על אחד מהז' מידות. כנעני זה, זה חסד דקליפה, חתי זה יראה דקליפה, גבורה דקליפה, אמורי זה תפארת דקליפה וכו'. מסבירים איך שכל, כל אחד מהאומות והפירוש של המילה קשור עם אחד מהספירות ואחד מהמידות. אז זה מה שהרבי אומר פה שגם בעולם הזה יש לו את הז' מידות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנ"ל, ושכל המולידן הנחלק לשלוש. ויש גם את המוחין דקליפה, שזה נחלק לשלוש, שהן חכמה, בינה ודעת, מקור המידות. זה המוחין שזה המקור המידות. כי המידות הם לפי ערך השכל. המידות קשורים עם השכל. עכשיו פה נעצור שנייה אחת ונראה דבר מאוד מעניין. אחד מהדברים שבולט פה בתניא, ותלמידים יודעים שבתניא הכל מדויק, אבל אחד הדברים שבולט פה בתניא זה שההבדל איך שהרבי מסביר בפרק ג' ואיך שהוא מסביר פה בפרק ו'. שהאלטער רבי בפרק גימל מדבר בנוגע לעשר ספירות דקדושה, עשר כוחות של קדושה. אז קודם הוא מסביר את המוחין ואחרי זה את המידות. הוא מקדים שכל למידות. קודם הוא מסביר את הג' מוחין ואחרי זה מסביר ז' מידות. כאן זה להפך. הוא קודם כל הוא מקדים את המידות ואחרי

12:34 זה את המוחין. זה, זה הבדל אחד. יש עוד הבדלים. קודם נדבר על ההבדל הזה כי זה ההבדל העיקרי והכי בולט פה בתניא. הסיבה לזה בפשטות, זה מבטא את ההבדל בין קדושה לקליפה. מי שאומר את זה זה ר' לוי, וזה דבר שמובן בפשט בתניא. שההבדל הרי בין קדושה לקליפה, אחד מההבדלים הכי עיקריים בין קדושה לקליפה, זאת אומרת בין נפש האלוקית ונפש הבהמית, שהנפש הבהמית עיקרה מידות. נפש הבהמית הוא בעל תאוות. המהות שלו זה מ-מ-מידות. יש לו תאוות, יש לו רצונות, יש לו כל מיני המשכות. והוא משתמש בשכל בשביל להשיג את התאוות. עיקר המציאות שלו זה מידות, כי מידות זה ישות. אני אוהב, אני רוצה, טוב לי. זה כל המהות שלו. והשכל הוא המשמש של המידות. הנפש האלוקית אבל זה להפך. הנפש האלוקית הוא, הוא בעיקר רוצה לדעת את האמת. הוא רוצה להבין. העניין שלו זה שכל ומוחין. הוא מחפש את האמת. זאת אומרת הוא מוכן דבר ראשון להתרומם, לצאת מהאני ולחפש מה הנכון, מה הדבר הנכון, מה הדבר הטוב באמת, ואז מה שהשכל יגיד, מה ייחקק על הלב, אז זה גם כן י-י-ישנה את המידה שלו. ולכן כשמדברים בנוגע לנפש האלוקית, שעיקר זה מוחין, זה המציאות שלו. יהיה להבין, מוחין, לחפש את האמת. מתחיל ממוחין, אחרי זה מגיעים המידות. מה שאין כן בנפש הבהמית זה להפך. המהות שלו מתחיל ממידות ואחר כך המוחין זה בשביל המידות. אז זה דבר אחד שרואים בהבדל, שלכן האלטער רבי פה הקדים מידות למוחין. מה שאין כן שם בנפש האלוקית הוא הקדים מוחין למידות. עוד הבדל, דבר מעניין אם תסתכלו בפנים. אז יש פה עוד איזה חילוק מעניין.

14:27 שהוא אומר הנחלק לשלוש. יהיה הלשון של האלטער רבי זה הנחלק לשלוש. בפרק ג' הלשון של האלטער רבי: השכל כולל חכמה, בינה ודעת. אז הרב לוי מדייק בזה גם כן. השכל כולל חכמה, בינה ודעת, או נחלק לחכמה, בינה ודעת. זה שתי מילים הפוכות. כולל זה לשון התכללות. נחלק זה לשון התחלקות. זה גם כן ההבדל בין קדושה לקליפה. בנפש האלוקית יש התכללות. מצד מהות הקדושה והביטול, אחדות, אז המידות עובדים בהתכללות. אז גם המוחין, הכל יש התכללות בכל העניינים. מה שאין כן בנוגע לנפש הבהמית, אז הכל זה באופן של התחלקות, כי זה קליפה. כמו שאמרנו, תוהו, כל מידה בפני עצמה, כל עניין בפני עצמו. לכן הוא אומר נחלק לשלוש. יהיה הלשון נחלק. יש גם, הרבי מציין שהוא אומר שהלשון בפרק ג' זה שהמידות נולדות מהשכל. כאן האלטער רבי אומר המידות הם לפי ערך השכל. אז גם זה הוא מסביר שזה מבטא עניין מאוד יסודי בהבדל בין קדושה וקליפה. הקדושה מולידה. קליפה לא מולידה. כלל ידוע, מי שלמד אתו, המורים ואתו, שם הרבי רש"ב מאריך. ההבדל בין קדושה וקליפה בנוגע לדעת, שמוח הדעת בקדושה, מוח הדעת, יש מוח הדעת שמוח הדעת זה מוח ההולדה, שהוא מוליד מידות. על ידי התבוננות יש אז כוח הדעת. יש לו את כוח ההשכלה שעל ידי זה הוא מוליד מידות. בקליפה אין להם כוח ההולדה כי אין להם כוח הדעת. קליפה אין באמת עניין של דעת. קליפה בעצם זה חיצוניות. דעת זה עניין פנימי, השקעה פנימית, וקדושה יש השקעה פנימית וקליפה אין השקעה פנימית, הכל זה חיצוניות. זה מה שנראה כלפי חוץ. רואה עין, המזל רואה תאוות או רואה דברים יפים, אז הוא

17:10 מיד רץ לשם. אין שמה השקעה פנימית וממילא גם שמה אין שמה הולדת המידות. זה מידות חיצוניות שהן באות מתוך העולם, אז אי אפשר לקרוא לזה הולדה. לכן האלטער רבי מדייק בלשון ואומר המידות הם לפי ערך השכל. לא שהמידות נולדות מהשכל. כלומר בעצם המידות לא, לא נולדות, הוא לא מוליד, הוא לא באמת עושה מידות אמיתיות. זה תאוות חיצוניות שהעין רואה והלב חומד. אין לזה בעצם השקעה אמיתית לדבר וממילא אין שמה הולדה אמיתית. אלא מה? הוא משתמש עם השכל. אז המידות נהיים יותר חזקים, יותר התפשטות, יותר, יותר בתוקף. אבל אין פה באמת הולדה אמיתית. שלכן גם כן האלטער רבי פה בכלל לא מאריך בנוגע לעניין הדעת. האלטער רבי ידבר על עניין של התבוננות, אבל לא בנוגע לדעת בקדושה. דיברנו על דעת, וקליפה, האלטער רבי כמעט, הוא מזכיר פה רק המילה דעת, אבל אפילו הוא בפרק ו' כלל לא מסביר את העניין, כי בעצם בקליפה כל המושג של דעת, שזה דעת, הפירוש הוא שבן אדם יכול לקשר את עצמו למשהו יותר נעלה, ובן אדם יכול להתחבר למשהו שזה מעל ומעבר לחיצוניות של הדברים. כשאתה רואה בחיצוניות אתה לא צריך דעת, זה מול העיניים שלך. דעת זה שאדם יכול להתחבר למשהו יותר רוחני. למה? למשל, למה ילד אומרים בגיל שלוש עשרה נהיה בר דעת? אומרים יכול להיות שיש לו שכל, אבל דעת פירושו להתחבר למשהו, שיהיה קשר פנימי למשהו יותר עמוק. זה צריכים בישול מיוחד. זאת אומרת, צריכים להיות במדרגה מיוחדת בשכל שהוא יוכל באמת להתחבר לדברים שלא רואים את זה מול העיניים. צריכים בשביל זה עומק מיוחד. אז בקליפה בכלל, בגלל שקליפה המציאות שלו זה ישות

19:10 חיצונית, אז אין שמה באמת העניין של דעת. יש דעת חיצוני, אבל זה לא דעת אמיתי, זה דברים שהמילה מה זה שלו. זה לא משהו שבאמת הולך לרומם את האדם ולהוליד אצלו משהו חדש. סתם, זה אני אומר את הדברים האלה כדי לראות איך שבתניא, למרות שזה כתוב בקיצור, אבל בכל מילה האלטער רבי הכניס הרבה עומק, שאחר כך בהמשכים יש לזה אריכות גדולה והרחבה והסברה. על כל פנים, מה אנחנו לומדים פה? בקיצור, אנחנו לומדים פה את ההבדל בין נפש האלוקית ונפש הבהמית. מצד אחד הנפש הבהמית יש לו את כל הדברים שיש לנפש האלוקית. גם הוא מורכב משכל ומידות, וכל הדברים הם באופן כללי באותו אופן. ממשיך האלטער רבי: כי המידות הן לפי ערך השכל, כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים חסרי ערך, לפי ששכלו הוא קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם. ילד קטן, רואים שהמידות, גם המידות של הנפש הבהמית, עניין למה? אז כל מה שהשכל גדל, אז המידות גם כן גדלים. ומכיוון שהוא ילד קטן, אז הוא אוהב דברים קטנים. וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים. אותו דבר במידת הגבורה, שהילד קטן הוא כועס מדברים קטנים, וכן בהתפארות ושאר מידות. אותו דבר גם עם מידת ההתפארות. התפארות זה סוג של ישות, ארוגנציה מה שנקרא, כל זה. אז עד כאן האלטער רבי מסביר לנו את כללות ההבדל של זה לעומת זה, שיש עשר כוחות הנפש בקדושה, אז יש גם עשר כתרין דמסאבותא וקליפה. אחרי זה האלטער רבי ימשיך, הוא יסביר גם כן ונגיע ללבושים. רק נקודה אחת להוסיף לכל הנושא, העניין שאנחנו לומדים פה. ידוע, בחסידות מסבירים שיש מספר אחד עשרה. לפעמים כתוב שבקליפה יש את המספר אחד עשרה,

21:17 י"א, שזה העניין של י"א סממני הקטורת, שזה כנגד י"א כתרין דקליפה. הרבה פעמים בחסידות אנחנו מוצאים שיש בקליפה י"א. לכן יש לדוגמה אלופי עשו בפרשת וישלח, יש י"א אלופים, מספר אחד עשרה. ועל דרך זה עוד כמה עניינים שמוצאים את המספר אחד עשרה, שזה הולך על העניין של לעומת זה. אז מסביר בחסידות למה יש את העניין של י"א? בגלל אותה סיבה. בגלל שהאור האלוקי לא באמת מתאחד עם הקליפה, אז יש מדרגה י"א, מקיף. חוץ מזה שכל ספירה הוא עשר, אז יש גם כן מדרגה י"א, מה שנקרא לבונה זכה. זה בחינה של אור אלוקי שהוא על דרך כמו בקדושה, יש אור, יש קדושה, יש עשר ספירות, יש את הקדושה. אבל בקדושה האור הוא בביטול, הוא לא חלק מהעשר ספירות כי הוא מדרגה אחרת לגמרי. זה אור פנימי של הקדושה. מה שאין כן בקליפה, כל החיות שלהם מגיע משמה. מכיוון שהחיות לא מתאחד איתם, אז זה נהיה העניין של י"א, המדרגה, המקיף, הלבונה זכה, שזה המקום איך הקליפה יכול לקבל חיות מהקדושה. על ידי שמבטלים את זה, אז על ידי זה מתבטל כל המציאות שלהם. לכן הרבי מדבר הרבה בשיחות על העניין של י"א, שיש את הי"א בקדושה, שזה החיות הפנימי של הקדושה. במאמרים של תפילה למשה גם, שם הרבי מביא את הי"א שמבטל את הי"א בקדושה, על כל פנים. אז נגיע לפועל. מה אנחנו לומדים פה? התחלנו פה פרק ו' שהאלטער רבי מסביר את הזה לעומת זה, לדעת מהי המלחמה שיש בין קדושה לקליפה, מה הם שני הצדדים ומה ההבדל בין נפש אלוקית ונפש הבהמית.