פרק ה' - חלק חמישי

00:00 מחזיקים פה בפרק ה', סוף הפרק בדף י'. האלטער רבי מסביר שהתורה נקראת מזון. מצווה זה גדר של לבושים והתורה זה גדר של מזון. הוא מביא את הפסוק "ותורתך בתוך מעי". שהתורה, שמסתכלים במפרשים "בתוך מעי" עם כל מיני ביאורים, מה הפשט של "ותורתך בתוך מעי". מגיע האלטער רבי ואומר שהפשט הוא כמו שמדברים פה, שהתורה זה בגדר של מזון. כמו שבן אדם כדי שהוא יחיה צריך מזון. יש מזון, יש לבוש, יש בית. והתפקיד של המזון זה לחבר את הנפש והגוף. אדם אוכל אז האוכל נותן כוח לנשמה להתחבר עם הגוף. זה גופא, כפי שדיברנו, כמו שהאלטער רבי אומר פה, צריכים לדעת איך לאכול. אם בן אדם אוכל מהר או אוכל חתיכות או לא לועס טוב או לא בולע טוב, אז גם כן זה לא מתחבר טוב, לא מתאחה טוב, ממילא זה גם לא מביא את המטרה שהאוכל צריך להביא, שזה חיים בקרבו, שזה יהפוך להיות מזון הנפש וחיים לגוף, יחיו וישכילו. בכלל, בחסידות מדברים על זה הרבה בהרבה מאמרים. על הסוגיה הזאת של התורה זה בחינת מזון, מאמרים של האלטער רבי. יש גם בליקוטי תורה, פרשת בהר, המאמר המפורסם "כי תבואו אל הארץ". גם בבחוקותי "ואכלתם לחמכם לשובע". שהאלטער רבי מסביר, ויש עוד כמה מאמרים, שיר השירים בליקוטי תורה, שהאלטער רבי מסביר את הקשר למה התורה נקראת בחינת לחם ומזון, וגם כן בפרטים. אז שמה זה מאוד מעניין איך שהאלטער רבי מסביר שאנחנו רואים בלחם כדי שהלחם יהיה באופן בריא, אז יש כמה חלקים שצריך לעשות. זה גם כן כל ההכנה של הקמח והמים והלישה. הבצק, זה גם זה. צריך לדעת איך לעשות את זה. אם

02:23 עושים את זה באופן טוב אז זה הכל. כל חלק מהשלבים חשוב בשביל שהלחם יהיה, צריך להיות טוב. ואז יש את השלב של האפייה, לאפות את זה, גם זה. אנחנו יודעים שאם הלחם לא נאפה טוב אז זה גם כן לחם לא בריא. לפעמים יש לחם שלא נגמר, לא נאפה עד הסוף, זה נשאר קצת בצק. זה לא. וכשאוכלים את זה זה יכול לעשות בעיות בעיכול, בבטן וכל ה... אז צריך שזה יהיה נאפה טוב. ואחרי זה יש את העניין שמדברים פה, שזה לדעת איך ללעוס, איך אומרים, לעכל את זה, לאכול את זה, ללעוס את זה באופן... אז כל הפרטים האלה מוסבר במאמרים איך שזה הכל הולך ונוגע לתורה. שאם רוצים שהתורה, סליחה, יהיה מזון לנפש, שחיים בקרבו, צריך גם את כל החלקים האלה שמוסבר במאמרים שמה בליקוטי תורה בהר. האלטער רבי מסביר העניין של הטחינה והלישה, שזה העניין של הטחינה, זה לעשות את זה לחלקים קטנים. יש את זה, את העניין של לב נשבר ונדכה. יש את יסוד המים, שזה הביטול. יש את יסוד האש, האפייה, שזה החמימות, הבערת התפילה, שזה כל מיני דברים שעושים, שהלחם, שהתורה שילמד אחר כך יהיה לחם בריא, לחם כמו שצריך. כאן האלטער רבי, כמו שדיברנו, הפרק שלנו זה הפרק שהאלטער רבי בא לבאר בעיקר את גודל העילוי שיש בלימוד התורה באופן של עיון, ששם יש את הייחוד נפלא. אז להסביר את הייחוד נפלא. אז בעיקר מה שהאלטער רבי מדבר פה זה על הלימוד בעיון, שזה מה שהוא אומר, שלומד אותה, אה, בעיון שכלי עד שנתפס בשכלו, שזה העניין של הלימוד שצריך להיות בעיון, בעומק, באופן שזה הופך להיות נתפס בשכלו,

04:31 נתפס באופן של יחוד, שזה בעיקר, כמו שדיברנו, בלימוד בעיון. דרך אגב, אה, זכור לי במאמר, אני עכשיו לא זוכר איפה ראיתי את זה פעם, במאמר של האלטער רבי, מאמר של הרבי בעצם שמבוסס על המאמר של האלטער רבי מהמאמרים של שנה שכן זה אמור להיות שמה, לא זוכר איזה מאמר, שהרבי שמה אומר גם כן דבר מעניין קשור למה שדיברנו: גירסה. למה קוראים לזה גירסה? אה, זה שבישיבה קוראים גירסה הפוך מעיון, אבל זה לאו דווקא גירסה. זה אומר שהתרגום של, בפרשת גירסה, זה ללמוד גורס, אה, אז בגמרא זה עניין של לימוד. אבל אומר האלטער רבי שבמילה גירסה יש גם כן עניין של, אה, ל-ל-- בלשון הקודש לגרוס זה עם השיניים. כשאתה לועס משהו זה נקרא גם כן בלשון הפסוק, זה נקרא לגרוס. לגרוס זה לשבור לחתיכות וסוג של לעיסה עם ה-- כמו עם השיניים. זה פסוק שהוא מביא שמה, אה, משהו לגרוס בשיניים. אז הוא אומר שזה גם כן בעניין שמדברים פה, שבלימוד לגירסה הכוונה לגירסה זה גם כן לפרק את זה לחתיכות. זה הפוך לכאורה קצת ממה שקורה בישיבה, של לימוד הגירסה שלומדים את זה מהר, ואה, שם הוא טוען שגירסה הפירוש הוא להפך, ללמוד ולחלק לחלקים, לפרט לפרטים. לא מהר ובכללות הבנתי. זה גם, גם בגירסה צריך ללמוד באופן כמו שהבן אדם בשיניים הוא מחלק לחלקים, על כל פנים. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, כאן אנחנו חוזרים בדף י', אה, כמו שכתוב בעץ חיים שער מ"ד פרק ג', שלבושי הנשמות בגן עדן הן המצוות והתורה היא המזון לנשמות שעסקו בעולם הזה בתורה לשמה, כמו שכתוב בזוהר ויקהל דף ר"י. אומר האלטער רבי על פי כל מה

06:51 שהסברנו מבינים גם כן מה שכתוב בעץ חיים. יש את העניין שהאלטער רבי יסביר גם בהמשך התניא, שזה נקרא משכרן נדע מהותן. כלומר, לפעמים מהשכר למעלה, מהשכר בעולם הבא, אנחנו יכולים להבין מה, מה הנקודה, מה התוכן של המצווה בעולם הזה. האלטער רבי מאריך בזה בפרק ל"ז, ל"ח, ל"ט, רק שמה בתניא האלטער רבי מדבר על זה באריכות ונגיע לכוונה של המצוות. לפי השכר אפשר להבין מה ההבדל בין כל מיני מדרגות וכוונות של המצוות. אז כאן האלטער רבי מביא גם על דרך זה, ונגיע לכלל ההבדל בין תורה למצוות. מה שהאלטער רבי הסביר פה עד עכשיו, שמצווה זה בעיקר עניין של לבושים, כי מצווה זה מקיף. באופן איך שיהודי מקיים מצווה זה קשר של מקיף. מה שאין כן תורה זה קשר פנימי, לכן זה מבחינת מזון. אז זה גם כן מה שכתוב בעץ חיים בקשר לשכר למעלה. גם למעלה, כשהנשמה עולה למעלה, אז השכר זה מידה כנגד מידה. אז גם למעלה בשמיים יש בגד ויש מזון. על פי קבלה, על פי הקבלה, שנשמה למעלה, למעלה כשהנשמה עולה למעלה, אז גם כן יש לה בגדים, יש בגדים של הנשמה. אפשר לראות את זה גם מההפטרה של פרשת בהעלותך. בהפטרה של בהעלותך כתוב שהוא היה שמה בגן עדן והוא ראה שמה מהלכים בין העומדים, הנשמות והמלאכים, וכתוב שמה, "והלבש אותך מחלצות", "וישימו הצניף הטהור". מדברים שמה על כל מיני בגדים שעל פי הקבלה זה הבגדים שהנשמה מלבישה את... כתוב שמה, "הסירו הבגדים הצואים". יש בגדים הצואים, שזה הבגדים של העולם הזה, הבגדים, הלבושים הצואים, הלבושים של, של גשמיות וחומריות, ויש לבוש

08:51 הנשמה בגן עדן. אז הנשמה בגן עדן גם כן יש לה לבושים. אז הלבושים בגן עדן זה נעשה על ידי המצוות, ויש גם כן מזון בגן עדן. הנשמה בגן עדן יש לה גם כן אוכל. בגן עדן יש מזון. גם יש את זה בתניא בשער היחוד והאמונה פרק ה'. בחורים מסתמא לא יודע כמה הבינו פרק ה', הלוואי שיבינו פרק ד' ופרק ו'. פרק ה' בשער היחוד והאמונה כידוע זה פרק מאוד קשה, הרבה קבלה שמה, ויש שיחה של הרבי שמאיר את כל השער היחוד והאמונה. בזכות זה אנחנו מבינים את הפרק. עד הרבי אף אחד לא הבין מה שהוא אמר שמה. הרבי, זכינו שהרבי פשוט הסביר כל שורה בפרק ה', השיחות שהרבי פשוט נתן לנו אור להבין את הפרק ההוא. ושמה הרבי מביא שיש איזה רקיע שמשמה נוטף מן, שזה מזון הנשמה בגן עדן. יש מזון, הנשמה אוכלת. מה היא אוכלת? מן. המן מגיע מיתר וכולי. זה פנימיות רוחנית, שזה מזון הנשמה. אז על זה אומר העץ חיים ש-- מאיפה זה מגיע? אז הלבושים של הגן עדן זה מקבלים דרך המצוות, והמזון בגן עדן זה שוב מקבל את בחינת מזון, ונהנה מזיו השכינה בדרך מזון פנימי. זה מגיע מהתורה שלומדים פה למטה. אז זה הקשר למה שהסברנו קודם. לפי מה שהסברנו זה מובן, כי מצוות בעיקר זה מקיף, לכן זה נותן לבוש, ותורה בעיקר זה מזון פנימי, ולכן ההשפעה בגן עדן זה גם באופן פנימי, עניין של מזון לנשמה. אני אגיע למה שהרב אומר פה, שהנשמה גם למעלה צריכה בגדים. מה זה הלבושים של הנשמה בגן עדן? אז זה ידוע מה שהרב מסביר בתורה פרשת חיי שרה,

10:44 שזה גם מהמדרש רבה בקשר ללבושים של הנשמה בגן עדן. אז אני מביא את העניין שבגשמיות. מה הגדר של הלבושים? למה צריך לבושים בגן עדן? פה למטה בן אדם צריך בגדים פשוט לשמור על הקור, על החום, על צניעות, כל מיני סיבות כדי להבדיל בין החוץ והפנים. מה זה למעלה לבושים? אז האלטער רבי מסביר מאוד גשמי, שיש כמו משקפיים, יותר נכון משקפי שמש. לפעמים בן אדם רוצה להסתכל במקום עם הרבה אור, אז הוא לא יכול להסתכל. הבהירות היא מדי חזקה וזה שורף לו את העיניים, זה מסמא את העיניים. אז יש משקפיים מיוחדים ששמים, שזה נותן לך את היכולת להסתכל ולא להישרף. אז זה נקרא לבוש שעושה כדי שהבן אדם יוכל ליהנות מהאור ושזה לא יהיה מדי הרבה. זה הלבוש של הנשמה בגן עדן. הנשמה בגן עדן צריכה לקבל את האור האלוקי, אבל האור האלוקי שמאיר בגן עדן זה אור כל כך גדול, בפרט האור של המצוות, כמו שאמרנו קודם, שהאור של המצווה זה המשכת הכתר, המשכת המקיף, ומפרט אחד עד אחד. דווקא מצוות זה מגיע ממקום יותר גבוה, כי מצוות מושרשות בסובב כל עלמין, ברצון מקיף. אז כדי שיהודי יוכל ליהנות מזה, לקבל את זה, אז צריכים לבוש. הלבוש זה כמו המשקפיים האלה שעושים שתוכל לקבל את האור בלי להתבטל במציאות. אז זה קצת סתם נקודות כדי להבין על מה מדברים פה. אבל כללות העניין מה שהאלטער רבי רוצה להסביר פה זה דווקא המעלה של תורה על מצוות, שההשפעה של תורה זה השפעה פנימית, ולכן גם השכר למעלה זה השכר הפנימי שהנשמה מקבלת מזון. יהיה למעלה מלימודה, שזה הסוד של התורה שהנשמה משיגה בגן

12:40 עדן. זה העניין של הטל, יהיה טל מזון הנשמה. אז טל, כידוע, טל זה עניין של פנימיות התורה, שזה הסוד של התורה שהנשמה משיגה בגן עדן. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר, הלשון בעץ חיים זה שעסקו בתורה לשמה. אומר תורה לשמה דווקא. אז האלטער רבי מסביר מה פשט תורה לשמה. למה הוא רוצה להסביר? מה זה נוגע לפה להסביר תורה לשמה? יש בשולחן ערוך איך צריכים ללמוד תורה לשמה, יש בחסידות מקומות אחרים. מה נוגע פה לדבר, מה פשט תורה לשמה? זה נוגע להבין אלא כל מה שלמדנו פה בפרק. האלטער רבי רוצה להגיד שזה עצמו הפשט תורה לשמה. מה שלמדנו פה בפרק, שהבן אדם לומד כדי להתאחד, שהלימוד הוא שהנשמה מתאחדת עם האלוקות, יחוד נפלא, זה עצמו הפשט תורה לשמה. זאת אומרת לשמה זה לא עניין צדדי, אלא זה באופן, האופן האמיתי איך צריך להיות ללמוד. זאת אומרת מהלשון של העץ חיים יכולים להבין בטעות שהמזון זה לא מהתורה עצמה, זה מהלשמה. זאת אומרת יש לימוד התורה כמו בן אדם מקיים מצווה. אתה מניח תפילין, אתה יכול להניח תפילין בלי כוונה, אתה יכול להניח תפילין עם כוונה. אז גם בלימוד התורה, אתה לומד תורה, אתה יכול ללמוד תורה סתם, ואתה יכול ללמוד תורה לשמה כדי לקיים מצוות תלמוד תורה. וחס-- והמזון מגיע מהלשמה. אם אתה עשית את זה לשמה אתה מקבל מזון, אבל בתורה עצמה זה לא קשור. זה שני דברים שונים. האלטער רבי רוצה לשלול את הפירוש הזה, וזה מה שהאלטער רבי אומר, דהיינו לפי מה שהסברנו בפרק הזה, הלשמה זה האופן איך לומדים, זה לא דבר נבדל. הלשמה בתורה הכוונה היא הוא גופא. אני

14:37 לומד תורה כי אני רוצה להגיע ליחוד נפלא. בן אדם רוצה להיות ביחוד נפלא עם הקדוש ברוך הוא, להתחבר, להתקשר, והוא יודע שהיחוד הכי אמיתי עם הקדוש ברוך הוא יכול להיות רק בתורה, כי אז יש יחוד נפלא בין השכל והמשכיל והמושכל, וחכמתו של הקדוש ברוך הוא, וזה מה שהאלטער רבי מבאר פה בהמשך ואומר, ולשמה היינו, מה פירוש לשמה שמדברים פה? כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה איש כפי שכלו, כמו שכתוב בפרי עץ חיים. הגדר של לשמה זה שהבן אדם רוצה להתקשר לקדוש ברוך הוא, להתאחד עם הקדוש ברוך הוא, והוא יודע שהאופן איך אני יכול להתאחד עם הקדוש ברוך הוא זה על ידי העיסוק בתורה איש כפי שכלו. אז ממילא זה עצמו הלשמה. הרצון הזה שאני רוצה להיות ביחוד נפלא עם הקדוש ברוך הוא, הוא דאָס גופא, הוא דאָס מיינט, זה הפירוש לשמה שמדברים פה. במילים אחרות גם כן חשוב פה לדעת כי העניין של לשמה, מי שלמד אי פעם שיחות או מאמרים, שיש הרבה דרגות בלימוד לשמה. בלימוד לשמה יש כמה וכמה דרגות, יש בזה אריכות וחס-- יש את השיחה המפורסמת בחלק כ' בלקוטי שיחות. הסיפור של רבי יוסי בן פזי, שם הרי נכנס האלטער רבי בשולחן ערוך, בהלכות תלמוד תורה, מה הפשט ללמוד תורה שלא לשמה, מתוך שלא לשמה בא לשמה. ואחרי זה יש גם כן הרבה מקומות בחסידות שמדברים, שדווקא אם מסתכלים בחסידות יכולים לראות שהמדרגה הזאת שהאלטער רבי אומר פה לפעמים במאמרים זה נקרא לא לשמה, וקשר נפשו לה' זה מדרגה נמוכה. לשמה בפירוש היותר עמוק בחסידות זה לשמה, לשם התורה. זה הפשט

16:31 לשמה, לא שנקבע מה הפשט תורה לשמה, לשם התורה. הלשמה האמיתי זה שאדם לא מחפש שהוא יתקשר לקדוש ברוך הוא, הוא מחפש לקשר את התורה עם הקדוש ברוך הוא. דוד היה מחבר תורה של מעלה בקודשא בריך הוא, שזה עניין מאוד עמוק בחסידות. דווקא יש במאמרים של שלח גם כן יש בתורה דרגות בתורה, תורה, בחינת מתנה, ירושה וכו'. זאת אומרת יש כמה, כל מיני, כמה וכמה אופנים, דרגות בלימוד התורה, והלימוד הכי נעלה זה כשאתה לומד תורה בלי שום מטרה, אפילו לא מטרה שאתה תהיה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא, כי זה עדיין גם כן איזה עניין של לימוד בשביל עצמו. זה עדיין לא ללמוד תורה בשביל הכוונה האמיתית. תורה בשביל תורה. הרבי דיבר על זה הרבה מאוד. אתם יודעים שבי' שבט כל השנים היה סדר שהרבי היה מדבר על העניין הזה, כי הרבי ייסד גמ"ח. אחרי י' שבט הרבי ייסד גמ"ח מיוחד, שזה היה גמ"ח לתורה לשמה. זה היה גמ"ח שהרבי היה נותן כסף מהוצאות, היו משלמים לאנשים שלמדו תורה בלי מטרות. זה היה מלחמה שהרבי נלחם נגד לימודי חול, נגד כל הנושאים של לימודים בשביל לקבל תואר. הרי זה אחד מהמלחמות הגדולות שהרבי ניהל בשנים הראשונות ביהודים בחוץ לארץ. כידוע הרבה שיחות בליקוטי שיחות, בפרט בחלקים הראשונים. לא לחפש תכלית, לא ללמוד. אז הרבי רצה לשנות את הקליפה של אמריקה בנושא הזה, והרבי עשה את כל העניין הזה של ללמוד לא בשביל מטרה. ללמוד בשביל לימוד בשביל עצמו. אז זה היה ריבוי שיחות. אז הרבי קבע את היום של י' שבט. זה מעניין, אבל אנשים לא יודעים את זה כבר היום. הרבי קבע את היום י' שבט בשביל

18:25 העניין הזה. זה היה מגבית של יו"ד שבט. היה מגבית לקרן תורה. זה היה קרן מיוחד שהכסף היה נכנס. הרבי היה נותן את זה. משם היו משלמים, אם אני לא טועה, הרבה חברי הכולל היו המשכורות, כל מיני דברים ודברים כאלה שקשורים עם אלו שלומדים תורה לשמה. אז משם היה יוצא הכסף. על כל פנים, אז הרבי היה מדבר כל שנה שיחה על זה, ואפשר להסתכל בשיחות ולראות. בעיקר זה התחיל, אם אני לא טועה, תשי"ד. אחרי זה כל שנה אתם יכולים להסתכל. יש שיחות מאוד מאוד געשמאקע, שיחות בתקופה של יו"ד שבט, לפעמים שבת אחרי יו"ד שבט, בתקופה של יו"ד שבט. אז הרבי מדבר שיחות מאוד מאוד חזקות באופנים: איך צריך להיות לימוד התורה? מה זה אומר? מה הפשט של תורה לשמה? והרבי דרש בדור שלנו, זה פלא, והרבי דרש מאוד חזק ללמוד תורה בלי שום מטרות. לא כדי להיות רב, לא כדי ללמד, לא כדי לפסוק הלכות, לא כדי לזכך את הנפש הבהמית, לא כדי, אפילו לא בשביל שום מטרה. תורה בשביל תורה. תורה בשביל... כי זה תורה, חכמתו של הקדוש ברוך הוא, אפילו לא כדי שאני אקבל מזה. יש גם כן המאמר המפורסם, הרבה בחורים יודעים, זה המאמר ד"ה וקיבל היהודים במלוקט. שם הרבי מדבר שלוש דרגות, שלוש אופנים בלימוד התורה. על כל פנים, פה אבל בתניא, מכיוון שפה הרבי לא מדבר בדרגות, כאן הרבי רוצה לדבר בפשטות. כאן הרבי מסביר על המעלה של תורה לגבי מצוות. זה העניין שהרבי בא להסביר פה על ייחוד הנפש עם אלוקות. אז כאן לא ניגע להסביר דרגות בתורה לשמה, זה לא העניין. אז פה הרבי מדבר על תורה לשמה במובן

20:14 הפשוט. שמה אפשר תורה לשמה, שהוא לומד תורה לא כדי להתגדל, לא כדי להתפאר, לא כדי להתייהר. הוא לומד תורה כי הוא רוצה להתקשר לאלוקות, והוא יודע שהקשר הכי עמוק עם אלוקות, ייחוד נפלא, זה דווקא בלימוד התורה, כמו שכתוב בפרי עץ חיים. הרבי כותב בהגהה: עיין שם. זה היה מעניין, על הפרי עץ חיים, הרבי, יש מהרבי הגהה כעיין שם. אז כשהרבי כותב עיין שם, משמע שיש שם משהו מעניין לעניין. אז מעניין שהפרי עץ חיים, הוא כותב שהוא מוסיף לקשר נפשו להוי', כמו שהוא מביא פה את הלשון. והפרי עץ חיים מוסיף שעל ידי זה יתגדל אילן החיים, איזה משהו כזה. אז מהלשון של הפרי עץ חיים גם כן מעניין, שלמרות שמדבר על לשמה בדרגה נמוכה, כמו שאמרנו, לקשר נפשו להוי', אבל אף על פי כן בהמשך הלשון שלו, גם זה שאני רוצה לקשר נפשי להוי' זה לא אגואיסטי בשבילי, כי אני רוצה להיות קשור, אלא כי על ידי זה יושלם הכוונה עליונה. זאת אומרת, גם פה יש איזה ביטול, שהוא עושה את זה לא רק לעצמו. הוא עושה את זה כי הוא יודע שעל ידי זה יושלם אילן החיים. זאת אומרת עניין בכוונה הכללית של כוונת הבריאה. אז גם פה רואים את הלשמה האמיתי לכאורה. לכן הרבי כותב עיין שם, על כל פנים. וכאן עכשיו בסוף הפרק יש פה סוגריים שהרבי בעיקר רוצה להסביר את ה-- לבאר את העניין על פי קבלה, ולהגיד שבתורה יש את שתי המעלות, שבתורה יש גם את המעלה של מזון וגם את המעלה של לבוש. אז אומר האדמו"ר: מזון הוא בחינת אור פנימי, ולבוש מבחינת מקיף. ולכן אומר הזוהר שתלמוד תורה

22:20 שוקל כנגד כל המצוות. ואז לפי שהמצווה, בפשטות הוא מתכוון למשנה שאומרים כל בוקר, תלמוד תורה כנגד כולם. לפי שהמצוות הם לבושים לבד, והתורה היא מזון וגם לבוש לנפש המשכלת שמתלבשת בו בעיון ובלימודו. לפי מה שהסברנו פה בתורה, שבלימוד התורה יש שני עניינים. יש מה שאתה תופס את התורה ויש אבל מה שהתורה מקיפה אותך. אז יוצא שבלימוד התורה לעיון יש גם מזון וגם לבוש. אז בסוף מאריכים שיש פה בכלל מוסיף ומונה. בתורה יש לך שתי המעלות ביחד. מצווה זה לבוש בלבד, רק מקיף. בתורה יש גם זה וגם זה, שני עניינים ביחד. וכל שכן כשמוציא בפה בדיבור, שהבל הדיבור נעשה בחינת אור מקיף, כמו שכתוב בפרי עץ חיים. אומר האדמו"ר, כל שכן, יש עוד עניין בתורה, מקיף. חוץ מהמקיף של השכל יש מקיף של דיבור. הרי בתלמוד תורה, חוץ מתלמוד תורה, השכל של התורה, יש גם מצווה, ודיברת בו, דיבור בתורה, הן בתורה שבכתב ואפילו בתורה שבעל פה יש מצווה ודיבור, להגיד, להגיד את המילים, שאדם צריך ללמוד תורה באופן של דיבור. מה העניין של דיבור דווקא? יש הרבה ביאורים למה נוגע שיהיה לימוד התורה בדיבור. האדמו"ר בעצמו בהמשך התניא יגיד עוד ביאורים למה צריך להיות בדיבור, אבל פה האדמו"ר אומר כי דיבור ממשיך מקיף. על ידי שהוא אומר את התורה באופן של דיבור, אז הבל הדיבור, ההבל שיוצא מהדיבור, זה משפיע. זה עניין של מקיף, וזה מקיף שיש בתורה. אומר שזה כל שכן. למה זה כל שכן? ההבדל הוא כמו שבחסידות מוסבר שיש במקיפים כמה דרגות, מקיף הקרוב, מקיף הרחוק. יש כמה אופנים במקיף. אז גם פה העניין בלימוד התורה, שכל שבתורה אומרים שיש את החלק של

24:25 השכל שנשאר במקיף. אז זה המקיף שקשור עם שכל. זה עדיין לא המקיף האמיתי. זה מקיף של חכמה. מה שאין כן הבל הדיבור, זה מקיף של מצווה. זה מקיף יותר גבוה, אז זה הכל שכן. על כל פנים, אז מה שהרבי אומר, שלכן צריך להיות העניין של לימוד התורה. יש בזה את כל המעלות. לימוד התורה יש בזה גם הפנימי, גם המקיף, בפרט בדיבור. אז זה בכללות הנקודה שהרבי בא להסביר לנו בפרק הזה. גודלו, עילוי שיש בלימוד התורה. זה אחד מהפרקים שמאוד מאוד חשוב ללמוד את זה על ליבת נפשי, כדי באמת להפנים את החשיבות שיש בלימוד התורה. הרבה פעמים בחורים שואלים את השאלות האלה לעצמם או למגיד שיעור או לבד או לחברים: מה התועלת של לימוד התורה וכו', בפרט העניינים שלא נוגעים למעשה, לומדים בגמרא מסכת בישיבה. אז זה בחסידים. לפעמים לומדים סוגיות שהם לא נוגעים למעשה. וכאן בפרק אנחנו לומדים מה גודל העילוי שיש דווקא בלימוד התורה, שבפרט מסוים זה עוד יותר אפילו מקיום המצוות.