פרק ה' - חלק שני

00:00 אוקיי, השיעור הקודם אנחנו קראנו בפנים תחילת פרק ה', קצת תרגמנו מה שכתוב. רוצה היום להסביר את זה יותר בעל פה. מה, מה האלטער רבי אומר פה? האלטער רבי בפרק ה' בא להסביר את המעלה המיוחדת שיש דווקא בלימוד התורה יותר מכל המצוות. יש איזה קשר מיוחד. למרות שדיברנו בפרק ד' שבכלל בתורה ומצוות יהודי מתאחד עם הקב"ה. המעלה המיוחדת שיש בתורה ומצוות, דלית מחשבה תפיסא ביה כי אם כשמתלבשת בתורה ומצוות, שאז יהודי תופס את העצמות. שלכן יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. אבל אף על פי כן, בזה גופא יש מעלה מיוחדת דווקא בלימוד התורה, וזה האלטער רבי בא להסביר בפרק ה'. מה יש מיוחד בלימוד התורה? אז האלטער רבי אומר בחלק הראשון של הפרק, הוא אומר פה הרבה לשונות. אז פשוט לתרגם מה סדר העניינים פה. אז בכללות, אז כפי שהרבי לומד פשט, יש את זה בכמה מאמרים מרבותינו נשיאינו. אני אגיד ישר איך הרבי לומד פשט, כי זה הכי נכנס בסדר העניינים בתניא, שיש בו שלושה שלבים כשלומדים עניין בתורה, עניין בתורה, בפרט בעיון. אז סדר העניינים הוא שבהתחלה, כשאתה מתחיל סוגיה ואתה לומד את זה, את התרס"ו, את הגמרא, את המאמר, בשלב הראשון, כשאתה לומד את הדברים, אז בהתחלה אתה תופס את הדבר באופן כללי לפני שאתה מתחיל להתעמק בסוגיה. אז בהתחלה אתה לומד את הסוגיה באופן כללי, באופן מקיף. תקרא לזה גירסא, תקרא לזה. לדעת בכללות, להבין את העניין. אז בשלב הראשון, כשהבן אדם מתחיל ללמוד את הסוגיה, אז השכל של האדם מקיף את הסוגיה. כמו שאתה אומר, היום אנחנו הולכים ללמוד על הסוגיה הזאת, היום אנחנו.

02:26 אז נניח היום אני רוצה ללמוד על התרס"ו הזה. אז בהתחלה, את הלימוד, אז השכל שלך הוא המקיף והתרס"ו, המאמר, הגמרא, העניין שאתה לומד הוא המוקף, כאילו נמצא בתוך השכל שלך. זה שלב א'. אחרי זה מגיע השלב ב', שזה כשאתה מתחיל להיכנס לעיון בסוגיה, להיכנס לעיון, לסוגיה, אתה מתחיל לחפור בפרטים ואז מה שקורה זה שאתה נמצא בפנים. אתה נכנס לעומק הסוגיה והסוגיה היא כאילו אתה לא לוקח. כשאתה לומד בעיון, אז אתה הרי לא לוקח את כל הסוגיה. אתה לוקח פרט. אז אתה כאילו נכנס לתוך פרט והסוגיה, והסוגיה הכללית היא המקיף עליך. אז כביכול, אז מה שקורה זה השכל נמצא בפנים. שכל האדם והמושכל, שזה הסוגיה, התרס"ו, המאמר, מקיף על האדם, כי האדם כאילו נכנס לתוך פרט והסוגיה, הוא התעמק בסוגיה. אז הסוגיה הגדולה נמצאת מקיפה עליו והוא נמצא בפנים. אחרי שהבן אדם גמר לעיין בסוגיה, הוא סיכם את העניין, הוא כבר התעמק והבין כל הפרטים ועכשיו הוא עוד פעם לוקח את הסוגיה עכשיו. אז מה למדנו? עושה סיכום. הוא עושה. אז כאן עוד הפעם נהיה הפוך, שהאדם מקיף את הסוגיה. אז זה בעצם שלושה שלבים שיש בלימוד עיוני. בהתחלה, בשלב הראשון, אני, האדם המשכיל, מקיף את המושכל. בשלב השני זה הפוך. המושכל מקיף את המשכיל. הסוגיה, כי אדם נמצא בתוך העניין, ואז כשהוא גמר את העניין והוא תופס את זה, אז עכשיו הוא עוד הפעם מקיף את העניין. זה השלושה שלבים שיש בשכל, וזה אפשר לראות פה בלשונות של האלטער רבי, שהאלטער רבי אומר פה את שלושת הדברים. אם תסתכלו בפנים, אז האלטער רבי אומר: כל שכל כשמשכיל ומשיג בשכלו איזה מושכל, אז הוא אומר הרי

04:52 השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו, והמושכל נתפס ומוקף ומלובש בתוך השכל שהשיגו והשכילו. זה השלב שהאדם מקיף את המושכל והמושכל נמצא בתוך האדם. דיברנו כבר בשיעור הקודם למה האלטער רבי אומר שני הצדדים, גם שהוא תופס את הדבר, גם שהדבר נמצא בו, זה אותו דבר. הסברנו בשיעור הקודם את העניין. אחרי זה האלטער רבי אומר: וגם השכל מלובש במושכל. זה השלב השני, שהשכל מלובש במושכל. השכל נמצא בפנים והמושכל כאילו מקיף אותו בשעה שמשיגו ותופסו בשכלו. בשעת העיון, בשעת הלימוד. אז כאן הבן אדם נמצא בתוכו. ואחר כך, כשהאלטער רבי ממשיך הלאה, אנחנו נראה שהוא אומר ש... לאחד ומיוחד עם המושכל. זאת אומרת, עוד הפעם. אז יש כשאני תופס את המושכל ויש עכשיו מושכל תופס אותי, ויש בשלב כשאתה גמרת ללמוד את העניין ואז אתה גם כן עוד הפעם תופס את המושכל, כי עכשיו אתה קיבלת את העניין בפנים. זה בכללות בשכל רגיל. יש אבל דבר מיוחד בשכל התורה, שזה עוד פרט מאוד מאוד חשוב בסוגיה שלנו פה, שבעיקר זה דווקא בשכל התורה, שזה שכמה שאנחנו מבינים אנחנו הרי אף פעם לא מבינים עד הסוף. מדברים הרי על שכל התורה, שכל התורה זה אין סוף. חכמתו של הקדוש ברוך הוא. אז הרי תמיד יש את האמיתית, את הבלי גבול שעדיין לא הגעת. כמה שתפסת, תפסת רק חלק. בשכל רגיל, אז מה שאתה תפסת, תפסת לגמרי. שכל רגיל זה שכל מוגבל. אז מה שהבנת יש לך. אז עכשיו אתה תפסת את זה וזה לגמרי נמצא בתוכך ואתה מקיף את זה. יש לי את הסוגיה, למדתי את זה, הבנתי את זה עד הסוף. אבל כשמדברים בשכל האמיתי, שכל התורה, שכל אלוקי

07:16 שבעצם זה שכל בלתי מוגבל. אז כמה שאתה תופס, תמיד יהיה רק חלק. כי הרי ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים. וזה לא רק בגלל שיש עוד עניינים בתורה, גם באותו עניין גופיה. בכל השכלים תמיד יש עוד עניינים, אבל אותו העניין הזה שלמדתי יש לי את זה. בתורה, גם באותו עניין גופיה, הרי כל, כל, כל עניין בחכמת התורה, כל פרט, זה הרי חכמה אלוקית בעצם. ובמילא זה אין סוף גם בפרט הזה. שזה אומר ששבעים פנים לתורה, שכיוון שריבוי פנים לתורה, כל עניין בתורה, כמה שאתה הבנת את זה, אף פעם לא הבנת את זה עד הסוף. כי בסוף בסוף הרי שכל אלוקי, ושכל אלוקי זה בעצם בלתי מוגבל. ובמילא יוצא שגם אחרי כל העיון, ואחרי שאני כבר הבנתי את העניין ואני מקיף את הסוגיה באותו זמן, אבל יש גם כן את החלק שמקיף עליי. ולכן זה מה שהרבי ימשיך ויגיד: הייחוד הנפלא זה בעיקר בלימוד התורה, שזה איחוד מכל צד. גם אני מקיף את העניין וגם העניין מקיף אותי באותו זמן, יש את שני הדברים. זאת אומרת יש פה, יש פה שני, שני שלבים, שני עניינים. זאת אומרת מה שדיברנו קודם, דיברנו בתהליך הרגיל של הלימוד. יש את התהליך. סדר העניינים בלימוד, יש שלושה שלבים בלימוד. קודם אני תופס את זה בכלל. אחרי זה אני נכנס בפנים ומתעמק, ואז אני כאילו בפנים והשכל מקיף עליי. ואז כשאני גמרתי, אני תפסתי את זה. זה באות אחת. התהליך הרגיל של שכל, שלושה שלבים. אבל אחרי זה יש עוד עניין, עניין מיוחד שמדגישים פה בתניא בקשר לשכל אלוקי, שבאותו זמן גופיה, גם אחרי כל העיון והלימוד ואני כבר הבנתי

09:11 את העניין והלכתי, התעמקתי בסוגיה עד הסוף, תמיד אבל יש מה ש-- הרי זה עצמי, זה הרי חכמתו של הקב"ה. אז תמיד יש את העניין שלמעלה ממני. אז באותו זמן שיש לי את השכל של התורה, אז גם השכל של התורה מקיף עליי, כי זה הבלי גבול של אלוקות. אז לכן זה איחוד מיוחד: באותו זמן אתה גם מתאחד ואתה גם, אתה גם תופס וגם נתפס באותו זמן. כל זה זה נקודות כדי להבין מה הדבר המיוחד שיש בלימוד התורה. עוד נקודה מאוד חשובה, יש שיחה של הרבי על זה. זה היה אחת מהשיחות שהרבי דיבר דווקא לבחורים בחנוכה. אחת השנים, שיודעים, אולי תשי"ז או תשי"ח, שבו הרי היה סדר שהבחורים היו נכנסים לרבי לחדר והרבי היה מדבר שיחה בחנוכה ונותן חנוכה געלט. זה היה עשר שנים עד תשכ"ח ואז זה נפסק. על כל פנים, אז בשיחות האלה, אז לרבי יש שיחות מאוד חשובות ובפרט לתלמידים. אז תמיד היה בקשר לחנוכה איזה נקודה ואחרי זה מביא את זה בעל פה. אז באחת השנים הרבי דיבר על התניא הזה. יכול להיות שזה יוצא בדיוק עם השיעור תניא בחנוכה. נראה לי שבחנוכה יוצא ללמוד פרק ה'. אם אני לא טועה, זה בשיעור תניא של אחד מהימים. על כל פנים, הרבי דיבר על הפרק הזה, ואז הרבי אמר עוד עניין. הרבי שאל את השאלה הקלאסית שכולם שואלים: אז תראה, הוא אומר בפרק ה' זה לא רק בתורה, כל שכל הייחוד נפלא. גנץ מייסד הרבו ספו, הייחוד נפלא שייך לכל שכל שאתה לומד. גם להבדיל בחכמות העולם ובלימוד שכלי יש את השלבים האלה. יש מה שאתה מקיף את השכל, יש השכל

11:11 מקיף אותך. זה ייחוד. מה סוף כל סוף האופן המיוחד שאדמו"ר הזקן אומר? יש משמע פה בתניא שיש משהו מיוחד דווקא בלימוד התורה. אז הרבי אמר כזה ביאור. הרבי אמר: יש הבדל מאוד מאוד עיקרי בין חכמה, חכמת העולם, לבין חכמה אלוקית, שזה בעצם עניין עיקרי, ההבדל בין בורא ונברא. חכמת האדם, הכל זה בהתחלקות. בכלל העולם זה עולם של התחלקות. יש, כמו שאנחנו אומרים, כמו שאומרים, כמו שהרב אומר בתניא: הוא המדע והוא היודע והוא הידוע. כלומר בעולם שלנו, כשבן אדם לומד על משהו ולומד על עניין, שנגיד שלומד חכמת הרפואה, כן? אז יש פה שלושה דברים. יש את האדם שלומד, יש את השכל של הרפואה, הוא לומד חכמה, היא השכלה, ויש את החפץ, על מה אתה לומד? זה שלושה דברים שונים. כלומר, כשאני לומד שכל של רפואה אז יש-- מה זה שכל של רפואה? נגיד שאתה-- נניח שאתה לומד איזה תרופות צריכים לתת למחלות מסוימות, רחמנא ליצלן. כן? אז יש את ההשכלה של הדבר, ההשכלה של הדבר זה מהי המחלה, מה סיבת המחלה ואיזה תרופות הן עוזרות שהמחלה הזאת תתרפא. אם אני יודע מה השורש-- אבל, אבל התרופה עצמה זה עשב או חומר מ-מ-ממה שזה עשוי. אז יש פה שלושה חלקים. יש את החפץ הגשמי בעולם, שזה עשבים או איזה דברים שקיימים בעולם. יש את חכמת הרפואה ויש את האדם שהוא לומד את חכמת הרפואה. זה שלושה חלקים שונים. אז, אז, אז-- והבן אדם לומד עליהם. סוף כל סוף כל דבר הוא עניין בפני עצמו. האדם שלומד הוא מציאות בפני עצמו ויש את השכל שהוא לומד, חכמת הרפואה, ויש את הדברים הגשמיים שמהם מרכיבים את התרופה. כל

13:50 דבר הוא עניין בפני עצמו, ש-שיש להם קשר, אבל בעצם זה דברים נפרדים. כשמדברים אבל בנוגע לחכמתו של הקדוש ברוך הוא, הרי בעצם כשאתה לומד שור שנגח את הפרה, כן, כשאתה לומד שור שנגח את הפרה, אז כל המציאות של השור נברא על ידי הקדוש ברוך הוא. כל המציאות של הפרה נברא על ידי הקדוש ברוך הוא. אז כאן יש ה-- מה יש פה? יש את הקדוש ברוך הוא, יש את החכמה של הקדוש ברוך הוא, ויש את הפרה שהקדוש ברוך הוא ברא בשביל שעל ידי זה נוכל ללמוד שור שנגח את הפרה. זאת אומרת, איך שהתורה מסתכלת, כל המציאות של הפרה הרי נברא על ידי הקדוש ברוך הוא כדי שיוכל להיות לימוד התורה. זאת אומרת, אמיתית העניינים מצד, מצד, מצד השכל העליון: הסתכל באורייתא וברא עלמא. כמו שהרבי סיפר פעם בפרק של שבועות, כן, שכל-- כשאתה רואה בן אדם שרואה פרה ברחוב, מה הוא רואה? הוא רואה פרה או הוא ראה, הוא רואה שור שנגח את הפרה. זאת אומרת, על פי האמת, שהקדוש ברוך הוא הסתכל באורייתא, כן, ומאורייתא ברא עלמא. אז כל המציאות של השור והפרה בעולם נברא בגלל שכתוב בגמרא שור שנגח את הפרה. זה דוגמה על דרך... כן? כל פוסק. זה בעצם יוצא שגם החכמה של הקדוש ברוך הוא וגם המציאות הגשמית של השור שנגח את הפרה וגם השכל של האדם שמלובש בו בעניין הזה, אז זה כולו אחד. אז שמה האחדות היא אחדות אמיתית. זה ההבדל. אז עוד פעם, בשכל הנבראים כל דבר הוא מציאות בפני עצמו, אז לא יכול להיות אחדות אמיתית. אין קשר אמיתי מהותי בין החתיכת בשר לבין השכל שמבין את החתיכת בשר לבין האדם

15:55 שהוא מרגיש-- שלושה דברים נבדלים שבאים ביחד, אבל בעצם הם נבדלים. ובנוגע ללימוד התורה אני אומר שהקדוש ברוך הוא והחכמה שלו וגם מה ש-- וגם המציאות הגשמית שמתהווה, שבזה עם שכל האדם זה כולו אחד ממש, כי בעצם זה הכל מהות אחת, ולכן הייחוד נפלא. זה ייחוד כזה שיש רק בתורה, שאין את זה בשום דבר אחר. אז זה קצת יסודות להבין את העומק של, של פרק ה' שהאלטער רבי מסביר. עכשיו בוא נקרא קצת בפנים, המשך הפרק. אומר האלטער רבי: ״והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא שעלה ברצונו״. מה האלטער רבי רוצה להגיד עכשיו? עוד פעם. יש את הייחוד של האדם עם השכל, ויש את הייחוד של השכל עם הקדוש ברוך הוא. ואנחנו רוצים להגיד כשאתה לומד תורה, שלושת הדברים הופכים להיות דבר אחד. האדם והשכל, החכמה, ההלכה והקדוש ברוך הוא זה כולו אחד. הייחוד נפלא, שהאדם הלומד והשכל שלומד את הסוגיה שלומד, של שור שנגח את הפרה או שניים אוחזין בטלית. אוקיי, איזה סוגיה שלומד? והחכמה של הקדוש ברוך הוא שנמצאת פה. אז שלושת הדברים האלה זה כולו אחד. זה ה-- זה הייחוד נפלא. אז זה מה שהאלטער רבי אומר, ש״והנה הלכה זו״ שהבן אדם מעיין בזה, ״היא חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא שעלה ברצונו, שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל, ושמעון כך וכך, יהיה הפסק ביניהם כך וכך״. האלטער רבי מביא דוגמה מהלכות של משפט. אז הרבי מסביר באחד מהמקומות, הרבי מסביר שלמה הוא מביא דוגמה. הוא יכול להביא דוגמה גם מהרחמים. הדוגמה שהוא מביא דווקא בחושן משפט, זה טענות העניינים של טוען ונטען, כי האלטער רבי רוצה להדגיש עד כדי כך

18:09 המציאות של הייחוד נפלא, שאפילו כשמדובר בטענה של שקר, הרי מדובר פה, הרי טענה אחת חייבת להיות טענה של שקר. אחד, אחד, אחד אומר אמת, אחד אומר שקר. אחד אומר ״לא היו דברים מעולם״ ואחד מהם הוא אמיתי שקרן. ואף על פי כן, גם שמה נמצא חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. וכשאתה לומד את העניין הזה בתורה, אז זה הופך להיות לתורת אמת. הרבי מסביר את זה באריכות בשיעורים שלו פה בשוליים. כל העניין הזה, יש פה התלבשות עד כדי כך, מאיגרא דלעיל, איך שהתורה יורדת שמתלבשת בעניינים הכי תחתונים, במקומות של טענות של שקר. ומה נמצא שמה כשאתה לומד את זה? אז גם הבירור, הסוגיה, הפלפול והלימוד זה חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, שאתה נהיה ייחוד נפלא גם בעניינים כאלה. עד כדי כך זה הפלא שיש בתורה. מה שהאלטער רבי אומר: ״ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם לבוא למשפט על טענות ותביעות אלו״. לפעמים יש סוגיות שהן לא שייכות בכלל למציאות. הרבה עניינים שיש בסוגיה בש״ס של דברים כאלה שזה לאף פעם, כמו שהגמרא עצמה אומרת שיש דברים שלא היה ולא נברא, לא היה ולא יהיה. דברים שבגלל הדקויות, עניינים, זה לא שייך שזה יהיה, על דרך האיבעיות של רב ירמיה. האלטער רבי מביא באיזה מקום בתניא, יש בו רב ירמיה, שלפעמים רב ירמיה שאל כאלה שאלות שבמציאות לא שייך שיהיה כאלה דקויות. אז לכאורה נשאלת השאלה: מה המטרה לשבת שעות על גבי שעות וללמוד? הרי דבר אחד זה שאני לומד על מנת לעשות, כי מצוות לימוד על מנת לעשות, אדם צריך לדעת מה לעשות וצריך ללמוד כדי לדעת

20:05 מה לעשות. כאן האלטער רבי רוצה להדגיש להיפך. כאן כל החידוש של האלטער רבי בפרק ה' שהעניין של לימוד התורה זה דווקא לא קשור עם מה שאתה צריך לעשות או לא צריך לעשות. עצם העניין שאתה מתעסק בחכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, שמה יש את הייחוד הנפלא. זה לא לימוד כדי לדעת מה לעשות, זה הלימוד עצמו שבו נהיה ייחוד נפלא. ולכן הגמרא תדבר על סוגיות כאלה, על עניינים כאלה שלא, שלא, שאיך אומרים, לא יהיה הדבר הזה לעולם. מכל מקום, מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקדוש ברוך הוא, שאם זה כך וזה כך, יהיה הפסק כך. הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה, גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקדוש ברוך הוא, דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו. כאשר בן אדם לומד את העניין הזה אז נהיה פה הייחוד של האדם עם השכל של הקדוש ברוך הוא, ששום שכל לא יכול לתפוס, כי אם בהתלבשותו בהלכות הערוכות לפנינו, וגם שכלו מלובש בהם. עוד הפעם, יא, יש את שני הצדדים, יא, התלבשות מה שהבן אדם לבוש בשכל והשכל לבוש באדם. וייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה. ועוד עניין. יש פה כמה פרטים עדיין צריכים להסביר. אולי נשאיר את זה לזמן אחר. אני רק רוצה לסיים עם עוד שהעוד הזה שהאלטער רבי מדגיש פה הייחוד נפלא שבאות-- מה, מה, מה כאן הייחוד נפלא עוד הפעם? הייחוד נפלא שאין כזה דבר כערכו כי... זאת אומרת כל ייחוד כמו שאמרנו שיש בעולם, אז תמיד

22:18 יש פה שני דברים שאחד משפיע על השני, יא. אז או שאתה משפיע או שאתה מקבל, או שאתה מקיף או שאתה מוקף, או שאתה נותן או-- זאת אומרת תמיד זה הרכבה של חלקים, יא. אז לא יכול ל-- אז תמיד זה יהיה שני דברים שמתאחדים ונשארים שני דברים. וכל עניין של, של יחס, יא, של עליון ותחתון, משפיע מקבל, רב ותלמיד, אז תמיד זה יהיה. יש עליון ויש תחתון ויש החיבור ביניהם, אבל בחיבור גם כן תמיד נשאר שיש פה שני עניינים שאחד משפיע על השני. מה שאין כן בלימוד התורה, העניין של ייחוד נפלא זה שהשכל האדם ושכל התורה נהיה כולו אחד. זאת אומרת שאין פה שני דברים, אתה לא יכול לחלק, יא, השכל האדם נהיה שכל התורה. וכשבן אדם מתעמק, מתרגל ללימוד אז... אז זאת אומרת, יש פה כמה פרטים בייחוד נפלא. דבר, זה דבר אחד שהשכל של האדם הופך להיות לשכל התורה. במצווה אתה מקיים מצווה. אז יש אני ויש את הקיום שאתה מקיים, אתה עושה משהו בשביל מישהו. אני עבד, הקדוש ברוך הוא המלך, אני עושה משהו בשביל המלך. פעולה שאתה עושה. יא, אז יש פה שתיים שאחד פועל בשביל השני. עבד בשביל המלך, תלמיד בשביל הרב, בן בשביל האבא, אבל בתורה זה שכל האדם זה שכל התורה, כולו אחד. זה עוד עניין, והעניין השני שזה לאחדים ומיוחדים, מקיף ומוקף באותו זמן. רציתי להגיד זה שבכלל אצל חסידים מדברים תמיד שהעניין הזה שהאלטער רבי מדבר פה זה לא רק בנוגע ללימוד התורה, זה גם כן בכלל בנוגע להתקשרות של חסיד ורבי, בנוגע ללימוד. איך שמדברים בנוגע ללימוד תורתו. זאת אומרת, שהעיקר ההתקשרות

24:30 יהיה כמו שהרבי כותב שמה בהיום יום בימי סיון, שהיום יום מפורש אומר שהעיקר ההתקשרות זה בלימוד התורה. מה ההסברה? בעצם ההסברה זה מה שכתוב פה בפרק ה'. מכיוון שהייחוד נפלא זה בלימוד התורה, אז ממילא מובן שגם כן עיקר ההתקשרות זה דווקא בלימוד תורתו, כמו שמוסבר הסיפור הידוע שר' שמואל לו מספר תמיד שהוא היה אצל הרבי ביחידות, ביקש ברכה להתקשרות, אז הרבי אמר לו שתלמד מה שאני לומד. ואז האלטער רבי אמר לו, כמו שכתוב בתניא, שעל ידי הלימוד יש ייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו. אז כשאתה תלמד מה שאני לומד אז זה ההתקשרות הכי חזקה. כשהוא שאל את הרבי מה הרבי לומד, אז הרבי אמר אני לומד נגלה וחסידות. הרבי לא אמר לו משהו ספציפי. זאת אומרת לא יודע מה זה אומר, אבל על כל פנים בנוגע אלינו היום שברוך השם יש כל כך הרבה מאמרים ושיחות ותורה של הרבי. אז ההתעסקות והעיון והלימוד בתורה של הרבי. אז כמו שאנחנו לומדים פה, יש את זה, את כל העניין הזה של הייחוד נפלא. עד שהשכל של התלמיד ייעשה כשכל הרב, זאת אומרת אופן המחשבה, הסתכלות, השקפה שגם נבין את העניינים. איך הרבי מסתכל על כל דבר. הרבי אומר לנו להבין איך הרבי נותן לנו להבין. אז זה הייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו וכי הכתוביות созданы автоматически.