פרק ב' - שיעור שלישי

00:01 אנחנו אוחזים פה באמצע הפרק ב', אחרי ההגהה. בעצם למטה, שלוש שורות מלמטה, "ואף שיש". פרק ב', זה הפרק שבו האלטער רבי מסביר את המעלה של יהודי. "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש". האלטער רבי נותן לנו להבין את החידוש הנפלא שהאלטער רבי מגלה בתניא, שהנשמה, מה זה יהודי? מהי המהות האמיתית של יהודי? שיהודי, הנשמה זה חלק אלוקה ממעל ממש. הוא מסביר עם המשלים. משל של ויפח, משל אחד. משל של מחשבה, משל שני. המשל של בן, שעל זה עכשיו האלטער רבי יאריך בעניין. הבן שנמשך ממוחו של אב. האלטער רבי מסביר שכשהתורה אומרת, "בנים אתם לה' אלוקיכם", אז התורה מתכוונת לכל עומק העניין של בנים אתם. זה לא סתם שם של אהבה, שם של חיבה, שם של מליצה, כמו אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי. שיר השירים, גם שמה כל שם, כל מילה יש על זה ביאורים, הסברים, זה לא סתם מילים יפות. אבל כשאומרים בנים, ועל זה מדברים פה, מתכוונים לכל עומק העניין של בנים. אז מה אנחנו רואים? זה נוגע לבן בגשמיות, שהבן נמשך ממוח אב. לא משנה איזה בן, מיהו הבן, כל הבנים יש נקודה משותפת שהבנים מגיעים ממוח אב. על דרך זה גם כן למעלה אומרים, מה זה הפשט? כביכול למעלה מוח אב, חכמה עילאה. האלטער רבי מדגיש שכשמדברים למעלה זה עוד יותר, כי כשאומרים חכמה עילאה אצל הקדוש ברוך הוא, הרי אצל הקדוש ברוך הוא וחכמתו אחד. אצל בן אדם, שהבן אדם הוא מוגבל, הוא נברא, אז הוא מורכב מחלקים. אז, אז כל חלק זה עניין בפני עצמו. למרות שגם אצל בן אדם, כשאומרים שהבן מגיע מהמוח לא מתכוונים רק לחיצוניות המוח. מתכוונים

02:23 לפנימיות, כמו שמובא ברמב"ן. שורש העניין של, של ההולדה, שזה מגיע ממקום עמוק. אבל סוף כל סוף בבשר ודם הוא מורכב מחלקים. באלוקות אנחנו אומרים הוא וחכמתו אחד. הוא המדע והוא היודע. הקדוש ברוך הוא והחכמה זה דבר אחד. ולכן להגיד שהנשמה מגיעה מחכמתו של הקדוש ברוך הוא, שהנשמה מושרשת בחכמה עילאה, אז בעצם זה להגיד שהנשמה מושרשת בעצמו, כי הקדוש ברוך הוא וחכמתו אחד. ועל זה הוא הביא את ההגהה, כל העניין שגם זה הרמב"ם אומר וגם הקבלה. הרי המחלוקת של הרמב"ם והמהר"ל שיש בעניין הזה, וקבלה פה מתווכח בעצם, מסביר שהרמב"ם צודק מצד התלבשות של עשר ספירות בכלים דאצילות, שמצד זה נעשה האחדות, הייחוד. שהכלים זה איהו וחיוהי וגרמוהי חד. אז ממילא כשאומרים חכמה, אז בעצם החכמה זה הוא וחכמתו אחד. הקדוש ברוך הוא נמצא בתוך החכמה שלו. השורש הנשמה בחכמה, זה השורש של הנשמה, בעצם זה הקדוש ברוך הוא בעצמו. כפי שדיברנו, אם אני לא, אם אני לא, לא טועה, אני לא זוכר בטוח, אבל נראה לי שאמרתי שיש במאמרים אחרים מדברים את זה באופן יותר נעלה. כל העניין, הרבה מאמרים בחסידות שלכתחילה מדברים על שורש הנשמה לפני הצמצום בעצמו. אבל בתניא האלטער רבי מלכתחילה תמיד נזהר לא ללכת לדרגות גבוהות. זה כלל בתניא, זה מאוד חשוב לקחת את הכלל הזה כי זה נוגע בהרבה מקומות בתניא. בתניא האלטער רבי לא מדבר למעלה מעשר ספירות, לא למעלה באלוקות ולא בנפש האדם. הוא לא— הכל מדובר בסדר השתלשלות. ולכן גם כשהוא רוצה להגיד את המעלה הכי גדולה, הוא תמיד מקשר את זה עם, באיזושהי צורה, עם הספירות. ולכן כשאומרים על שורש הנשמה, שורש הנשמה באלוקות זה בחכמה,

04:20 אלא מה? בחכמה הוא וחכמתו אחד. זה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא בעצמו. יש, ונגיע לפה מה שאני אגיד עכשיו, נקודה מאוד יסודית. כשאומרים ששורש הנשמה זה כמו הבן שמושרש במוח האב. עכשיו אנחנו נלמד על זה באריכות, אבל יש עוד יסוד בחסידות שזה נוגע מאוד לכל העניין פה, שלמרות שאנחנו מביאים את המשל של בן ואב על הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, אבל יש הבדל בין המשל והנמשל. חוץ ממה שאמרנו פה עכשיו שאצל בן אדם הכל זה בהרכבות, אצל הקדוש ברוך הוא זה הוא וחכמתו אחד. יש עוד נקודה מאוד חשובה ויסודית, שזה שהבן, סוף כל סוף, עם כל אריכות הביאור שאנחנו נלמד עכשיו בהמשך הפרק, הבן הרי לפועל הוא נבדל מהאבא. לפועל הבן נהיה מציאות, והוא נהיה מציאות נבדלת. אלא מה? גם אחר כך יש לו קשר. זה עכשיו אנחנו נלמד כל האריכות והביאור, אבל כשמדברים בנוגע לקדוש ברוך הוא ונשמות ישראל, הנשמה אף פעם היא באמת לא נפרדת. זה כאילו נגיד הנשמה תמיד בעצם נשארת חלק אחד ממוח האב, כאילו נגיד שהוא אף פעם לא יצא ממוח האב. תמיד הוא נשאר קשור. במאמר כמינה. אז מוסבר בליקוטי תורה, יש אחד המאמרים על תרב ומיבי אנכי מינה. זה נוגע לעניין המסירות נפש. על פי ההלכה אז כשיש אב ובן במצב של פיקוח נפש, על פי דין שניהם נמצאים במצב של פיקוח נפש, גם האבא וגם הבן. אז אין חיוב לבן למסור נפש בשביל האבא. אין כזה חיוב. חייך קודמים זה גם באב ובן. זאת אומרת הבן, אם יש מצב שגם האבא וגם הבן נמצאים במצב של פיקוח נפש, אז בן אדם

06:19 צריך קודם כל אצל עצמו, הוא צריך גם לשמור על עצמו לפני זה. יש עניין של ברודי שטעל, שזה אומרים בנוגע ליהודי והקדוש ברוך הוא. שיהודי, כשהקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא זה שהוא מוכן לוותר על החיים שלו בשביל הקדוש ברוך הוא, הוא הולך על מסירות נפש, הוא מקריב את עצמו בשביל הקדוש ברוך הוא. זה דבר שלמטה לא נמצא. למה זה באמת? מה ההבדל? ההבדל קשור עם הנקודה הזאת. באב ובן, סוף כל סוף הבן נהיה מציאות נבדלת. מושרש באבא, יש לו קשר עם האבא וגם אחרי זה יש לו קשר. עוד מעט הרבי יסביר, אבל בפועל הוא נהיה מציאות נבדלת, ולכן חייו קודמים, וכל מיני דברים בהלכה שהבן יש לו דין דאורייתא בכמה עניינים. מה שאין כן בנוגע ליהודי והקדוש ברוך הוא, מכיוון שיהודי גם עכשיו הוא בעצם חלק אלוקה ממעל, הוא אף פעם לא באמת התנתק. ולכן יהודי יש לו את העניין של מסירות נפש בשביל הקדוש ברוך הוא ובכל העניינים. סתם, זה מאוד חשוב. עוד נקודה אחת, עוד אחד מכלול העניין פה שמדברים על המעלה של יהודי שהוא חלק אלוקה ממעל. ממש, זה עוד שהרבי חזר על זה הרבה פעמים, נמצא בליקוטי דיבורים בשם הרשב"ץ. הרשב"ץ, כידוע, הרשב"ץ היה המלמד של הרבי הרש"ב, של הרבי פרידיקער וכולי. כל הגדלות שמדברים על הרשב"ץ, והרבי הקודם הרבה פעמים חוזר פתגמים, סיפורים, עניינים מהרשב"ץ. אחד הפתגמים זה שהוא אמר בקשר למשל הרבי אומר פה בתניא, אז זה היה מתבטא בהתוועדויות כדי להדגיש את העניין: חכמה עילאה בתוך שק של בשר ועצמות ודם רותח. רצה להדגיש מה הפשט, מה המהות,

08:19 מה ה-- שהאלטער רבי מלמד אותנו בתניא. הגודל העניין של יהודי. מה זה הנשמה? חכמה, היא לא נשמה, זה חכמה, היא חכמתו של הקדוש ברוך הוא. איפה הוא נמצא? הוא נמצא בתוך גוף שהוא שק של בשר ועצמות ודם רותח, וזה גוף של יהודי שהקדוש ברוך הוא חיבר, וממש בגשמיות נמצא אצל יהודי חלק אלוקה ממעל. נמשיך הלאה עכשיו, ועד כאן האלטער רבי מגיע עם שאלה מאוד יסודית. על פי מה שהסברנו שנשמה של יהודי זה משהו אחר לגמרי, שהנשמה של יהודי חלק אלוקה ממעל, שהוא מושרש בחכמתו של הקדוש ברוך הוא והוא בחכמתו ייחוד. אז נשאלת שאלה מאוד, מאוד קשה ויסודית שהאלטער רבי שואל. עכשיו נקרא בפנים, אומר האלטער רבי: ״והנה אף כי יש רבבות מיני חלוקי מדרגות בנשמות, גבוה על גבוה לאין קץ״. מה השאלה ולמה השאלה מתעוררת פה? הרי זו שאלה שיכולים לשאול סתם. זה לא קשור עם התניא. שאלה שהאלטער רבי שואל: למה יש כל כך הרבה הבדלים בין יהודי אחד לשני? למה יש כל כך הרבה סוגים? אנחנו רואים שיש בעם ישראל לכל הדורות. האלטער רבי יאריך בפירוט שיש ריבוי סוגים של נשמות. אז שואל האלטער רבי איך יכול להיות שיהיו כל כך הרבה חילוקים? מה פתאום מתעוררת פה השאלה? אז השאלה מובנת. זאת אומרת ככה, בפשטות אתה אומר יש הרבה סוגי אנשים, זה לא שאלה. הנה אין דעותיהם שוות, אין פרצופיהם שוות. מה הבעיה? הקדוש ברוך הוא ברא עולם שלם, כמו שהקדוש ברוך הוא ברא עולם שלם עם דומם, צומח, חי, מדבר, עם ריבוי דברים. אז יש גם ריבוי סוגים של אנשים. יותר חכם, פחות חכם, יותר רגיש, פחות רגיש,

10:09 יותר אהבה, יותר יראה, יותר מידת חסד. כל מיני סוגים שונים של אנשים עם תכונות שונות. הבעיה של האלטער רבי בזה בקשר לחלק אלוקה ממעל, על הנקודה של היהודי, הגטלעכקייט, הנשמה. אחרי שאנחנו אומרים שמה המהות של יהודי, מה זה נשמה? נשמה זה לא עניין של שכל ומידות. אם נשמה היה עניין של כלי הנפש, שכל, מידות, אז אתה אומר יותר חכם, פחות חכם. ודאי יש הרבה סוגים בעם ישראל. יש אנשים יותר חכמים, לומדים יותר תורה. יש בעלי תורה, יש בעלי מצווה, יש עסק, יש אומנות, בעלי עסקים, אנשים פשוטים, שזה קשור עם תכונת הנפש, עם הכלים של הנפש. אבל אחרי שאנחנו למדנו פה שמה המהות של נשמה חלק אלוקה ממעל ממש, שיהודי הוא חלק מן העצם חכמתו של הקדוש ברוך הוא, וזה העצם של כל יהודי. אז ממילא יוצא שבעצם העצם כל היהודים זה נקודה אחת ממש. הרי בחכמתו של הקדוש ברוך הוא אי אפשר לחלק. אם אתה אומר חכמתו של הקדוש ברוך הוא, הרי אי אפשר לחלק שם חלקים. זה המהו-- זה חכמתו של הקדוש ברוך הוא. אתה אומר שהקל שבקלים, היהודי הכי פשוט ומשה רבינו היהודי הכי נעלה, יש להם נקודה אחת. החלק היהודי זה חלק אלוקה ממעל ממש. משה רבינו הוא לא יותר חלק אלוקה ממעל ממש, והפשוט שבפשוטים הוא לא פחות חלק אלוקה ממעל ממש. אז אם ככה, איך יכול להיות שבעניין של הנשמה, באלוקות, בקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, יש חילוקי מדרגות, ולא סתם חילוקי מדרגות, חילוקי מדרגות מן הקצה אל הקצה. זה השאלה של האלטער רבי. לכן השאלה הזאת מתעוררת דווקא אחרי שלומדים מה שהאלטער רבי גילה.

12:07 לנו. אחרי שיודעים את המהות של יהודי, אז נשאלת השאלה איך יכול להיות שבעניין הזה של הנשמה יהיו חילוקים כל כך גדולים? שיש נשמות שהן במהות אחרת לגמרי. ואין ערוך, והאלטער רבי עכשיו יסביר במה מתבטא האין ערוך. אומר האלטער רבי, אה, וכמו, כמו, סליחה: כגודל מעלת נשמות האבות ומשה רבינו עליו השלום על נשמות דורותינו אלה דעקבתא דמשיחא, שהן בחינת עקביים ממש לגבי המוח והראש. אז האלטער רבי רוצה להביא פה דוגמה מן הקצה לקצה. אז האלטער רבי מביא דוגמה מן הקצה לקצה, אז הוא אומר מצד אחד יש לך נשמה של משה רבנו, האבות ומשה רבנו. מצד שני יש לך נשמות דורותינו אלו. מה ההבדל הגדול? למה ההבדל? מה ההבדל? זה לא רק הבדל של זמן. משה רבנו היה לפני שלושת אלפים שנה. זה עניין של זמן או הבדל בעניין של חוכמה שכלית. יש הבדל מהותי, שזה מתבטא בזה שמשה רבנו ואבות נקראים ראש והדור שלנו נקרא עקב. ידוע, כתב האר"י ז"ל בנוגע לנשמות ישראל. האר"י ז"ל גילה את כללות העניין הזה. יש לזה כבר גם מקור ב-ב-בש"ס, הרבי מביא גם בבבלי, ירושלמי. יש לזה מקור גם בנגלה, אבל האר"י ז"ל הסביר את העניין, שמה? שעם ישראל זה כמו גוף. כל נשמות ישראל הרי ידוע שהיו מושרשים באדם הראשון. כשדיברנו על זה כשלמדנו, התחלנו פרק ב', שהרי הנשמה של אדם הראשון, ויפח באפיו, זה לא היה סתם נשמה, זה היה נשמה כללית, שבנשמה הזאת נמצאים כל נשמות ישראל מהתחלת הדורות עד סוף כל הדורות. אחרי זה הנשמה הזאת עברה לאברהם אבינו וכולי ומשה רבנו, שזה העניין של נשמות כלליות. אז אומרים שבכללות עם ישראל זה

14:15 כמו מבנה של גוף. יש נשמות שהן בבחינת ראש ומוח, שזה הנשמות של הדורות הראשונים, האבות, משה רבנו, הם בחינת ראש ומוח, ויש נשמות שהן בחינת עקב. ולכן הדור שלנו נקרא עקבתא דמשיחא. הגמרא במסכת סוטה, סנהדרין, מדברת בנוגע לדור שלנו, קוראת לזה עקבתא דמשיחא, בחינת עקב. זה לא סתם עקבתא דמשיחא, כי המשיח הולך להגיע, עקב, עקב עם רגליים, אלא הכוונה בעניין שמדברים פה, שהנשמה שלנו ביחס לנשמות של הדורות הראשונים זה כמו ההבדל בין עקב לראש. ועכשיו מה ההבדל בין עקב לראש? אז כל אחד מבין בגשמיות, ההבדל בין עקב לראש זה ההבדל מן הקצה לקצה. זה לא רק שזה למעלה וזה למטה, זה מהות אחרת לגמרי. בראש נמצאים הכוחות הכי נעלים של שכל וראייה, הכוחות הכי גבוהים, ובעקב מלאך המוות שבו, ככתוב במדרש, עקב נקרא מלאך המוות. אין בזה חיות כמעט. עקב, כידוע, עקבים אפשר לדרוך עליהם וזה לא-לא מרגישים כאב כי זה המקום הכי פחות מרגיש חיות. זה הקצה השני לגמרי. זאת אומרת שריחוק הערך בין הראש והעקב זה יותר מריחוק הערך שיש בין אדם לבהמה. וכל זה מדברים על נשמות. אז זה מה שהשאלה: האלטער רבי, איך יכול להיות? אם כל הנשמות מגיעות מבחינה עליונה, שהוא חוכמה עילאה של הקדוש ברוך הוא, בחוכמה שיחוד, איך יכול להיות כזה ריחוק הערך בין נשמות ישראל ממעלה מעלה למטה מטה? וכן בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם מבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארצות. זה נוגע לדורות. אותו דבר גם בכל דור יש גם כן. בכל דור יש את הנשמה של בחינת ראש ומוח, נשמה של הצדיקים,

16:24 הנשמה שהאלטער רבי עוד מעט יחזור לזה, שבכל דור יש את הרבנים, ראשי אלפי ישראל. אז גם פה אנחנו קוראים לרבי הצדיק, אתה קורא לו בשם ראש. ראש ומוח, ושאר העם רגליים. כתוב אצל משה רבנו, ״שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו״. זאת אומרת שגם בכל דור עצמו יש כזה ריחוק הערך, נשמות מבחינת ראש ומוח ונשמות מבחינת עקביים. וכן נפשות לגבי נפשות, לא צריכים להגיע לנשמות הצדיקים הגדולים, גם במדרגות היותר נמוכות שיש אצל כל אחד ואחד, אז גם שם יש נפשות לגבי נפשות. זאת אומרת, גם אם לא מדברים על נשמות של רבי ושל-של צדיקים, אפילו בנשמות הרגילות של נשמות ההמונים, גם שם יש הבדלים מאוד מאוד מהותיים בין נשמה לנשמה. מה הם ההבדלים שיש נפשות לגבי נפשות? אומר האלטער רבי: כי כל נפש כלולה מנפש רוח ונשמה. מה האלטער רבי רוצה להגיד פה? כי כל נפש כלולה מנפש רוח ונשמה. מעניין. האלטער רבי לא מאריך בזה. הרי זה עניין חשוב ויסודי והאלטער רבי לא מסביר כל כך מה, מה פשט נפש רוח ונשמה. אבל אנחנו מבינים שיש, ידוע, זה מובן גם כן מהפרק הראשון, שבהתחלה האלטער רבי גם כן רמז על זה, שבכללות בכל נשמה ישנן שלוש דרגות מבחינת נפש רוח ונשמה. מה הפשט? אז בעצם, כללי, הבחינה של נפש, כתוב על זה, היה זה מפורש בזוהר שאומרים בלשון: הרי יש שם בן אדם נולד, זוכה, נותנים לו נפש, זוכה יותר, נותנים לו רוח, זוכה יותר, נותנים לו נשמה. מה זה הדרגות האלה? אז מוסבר בחסידות שהבחינה של נפש זה החלק שמלובש בגוף שקשור עם החיות בפועל, כמו

18:45 שהאלטער רבי אמר גם בפרק א' שהרי נפש, רוח, נשמה קשור עם הרגש. מה זה שבלב? רוח זה בלב. אז זה כבר קשור עם האהבה ויראה, המידות. ונשמה זה המוחין. יש על זה פסוקים על כל דבר. למה זה ככה? אבל ככה זה העניין. אז נפש, רוח ונשמה זה שלוש עניינים הכלליים בבן אדם: עניין המעשה, עניין המידות ועניין המוחין. עכשיו מה האלטער רבי אומר? האלטער רבי אומר כל נפש כלולה מנפש, רוח ונשמה. זאת אומרת, כשאנחנו אומרים חלק אלוקה ממעל ממש, אז החלק אלוקה ממעל ממש בעצם יש בו, כמו שאנחנו נראה בהמשך בפרק ג', שבחלק אלוקה בנשמה יש בה עשר כוחות הנפש, ומצד זה יש בנשמה גם כן עניין של נפש, עניין של רוח, עניין של נשמה. זאת אומרת שיש שלוש דרגות ואופנים בעבודת השם. עבודת השם בעניין של מעשה בפועל, עבודת השם בעניין של מידת אהבה ויראה ועבודת השם בעניין של מוחין. עכשיו, כמו שהאלטער רבי אומר, בעצם כל נפש יש לה את שלושת הדברים האלה. ואף על פי כן אנחנו רואים שיש בעם ישראל נשמות כאלה שהם בעיקר בחינת נפש. זאת אומרת, יש בעולם אנשים יהודים שאצלם בעיקר מה שמאיר בהם, מה שעבודת השם שלהם בעיקר, זה נפש. אנשים של קבלת עול, אנשים של מעשה, אנשים של פועל. גם להם יש רוח ונשמה, אבל זה לא כל כך בולט. זה נמצא אצלם בכוח. איך שנקרא לזה, זה לא כל כך חזק אצלם. בעיקר אצלו הוא נפש. אלא מה, יש התחלקות. יש לו גם כן נפש שבנפש, רוח שבנפש, נשמה שבנפש. בעיקר הוא נפש. אבל ועל דרך זה יש נשמות שעיקרם זה רוח. זה עיקר

21:01 העניין שלהם. עיקר עבודת השם. ועל דרך זה יש נשמות שעיקרם זה נשמה. אבל מובן, עוד פעם, לכולם יש את הכל. אבל אף על פי כן רואים בפועל שיש נשמות שעניינם העיקרי זה בחינת נשמה. נשמות שהעניין העיקרי זה בחינת רוח. ויש נשמות שעניינם העיקרי זה בחינת נפש. אצל חסידים היו אומרים, יש כזה פתגם, פעם, אני לא זוכר עכשיו מתי שמעתי, אבל יש כזה פתגם שאמרו אצל חסידים. אמרו את זה אצל החסידים של האדמו"ר האמצעי, היו אומרים: המוחין של ר' אייזיק מהומיל עם המידות של ר' הלל מפאריטש עם המעשה של ר' פרץ שניידאוור[?]. זה היה שלוש חסידים שחיו בערך באותה תקופה, או לא בערך, חיו באותו זמן. ר' אייזיק היה יותר מבוגר. על כל פנים, כידוע ר' אייזיק מהומיל היה בעל מוחין מאוד גדול. ר' הלל היה בעל עבודה, היה בעל מידות מאוד גדול, והיה ר' פרץ שהיה עובד בפועל. אז היו אומרים שאם נוכל לחבר את המוחין של ר' אייזיק, את המידות של ר' הלל ואת המעשה של ר' פרץ, אז יהיה לנו אדם השלם. היה כזה ביטוי אצל חסידים. עכשיו כמובן שר' אייזיק היה גם עובד עליון וגם היה, וגם פרץ, היה לו את כל הדברים, וגם ר' הלל, ברור, אבל בפועל אצל כל אחד בלט יותר עניין אחד, אצל השני בלט יותר עניין שני, אצל השלישי. מה פירוש בלט? זה לא סתם. זאת אומרת שעיקר עניינו מצד הנשמה אצלו היה בחינת נפש, אצלו היה בחינת רוח, אצלו היה בחינת נשמה. אז זה האדמו"ר אומר: היי, אם כל הנשמות בעצם זה מהות אחת, מאיפה מגיע כל החילוקים האלה? זה השאלה של

23:01 האדמו"ר. אז מה, בקיצור, הנקודה, נקרא רק את התחלת הביאור. אומר האדמו"ר: ״כלומר כי שורש כל הנפש, רוח ונשמה כולם, מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין המלובש בגוף עמי הארץ וקל שבקלים, נמשך ממוח העליון שהיא חכמה עילאה כביכול״. אז זה האדמו"ר מסיים. האדמו"ר מסביר: זה לא סתירה. שני הדברים נכונים. גם נכון שיש חילוקי מדרגות, ולא סתם חילוקי מדרגות, מן הקצה לקצה. ויחד עם זה לא סותר למה שאמרנו שכל הנפש, רוח ונשמה, מכל הדרגות עד למטה מטה מטה, הכל מושרש באותה מדרגה של מוח העליון, חכמה עילאה. מה הביאור בזה? אז האדמו"ר עכשיו מביא משל. כאן נכנס העניין של האמא. עד עכשיו דיברנו על האבא. יש את האמא, התהליך של התשעה חודשים, שעם זה האדמו"ר יסביר את העניין הזה. הרבי מדייק שהלשון בתניא מאוד מדויק: כשהוא אומר ״ראש כל המדרגות״, לשון הקודש, ״עד סוף כל דרגין״, בלשון ארמי. זה מתחיל בלשון הקודש, לשון ארמי, כי הוא רוצה להדגיש מן הקצה לקצה. לשון הקודש זה לשון של קדושה, ארמי זה לשון של חול. אז הוא כותב ״ראש כל המדרגות״, לשון הקודש, ״עד סוף כל דרגין״. זאת אומרת שמן הקצה לקצה, הכל נמצא, כולם מגיעים. סוף כל המדרגות של עם ישראל מושרשים בחכמה עילאה של הקדוש ברוך הוא, ואף על פי כן זה לא סותר מזה שיש חילוקי מדרגות. כמובן שעל ידי זה, פה, עם כל הסיפור הזה, רוצה להגיע לעניין, להסביר לנו את העניין של רבי ולמה כל כך חשוב ההתקשרות לרבי, כמו שהוא יסביר בסוף הפרק. בעזרת השם נגיע לזה בהמשך.