פרק ב' - שיעור רביעי

00:00 דובר 1 כן, נמשיך הלאה עם התניא בפרק ב', דף ו', עמוד ב'. אנחנו אוחזים בשורה המתחלת ״כביכול״. המילה ״כביכול״, הרבי מביא בהגהות על תניא, רשימה על תניא, שהמילה ״כביכול״ פירושה כ"ב יכול. מה התרגום? מה התוכן של המילה ״כביכול״? אומרים את זה תמיד, כביכול. כאילו הכוונה היא כאילו שזה משהו שאי אפשר להגיד את זה באופן ליטרלי, כאילו זה משהו שכביכול סוג של, שזה אי אפשר להגיד את זה ממש כפשוטו או משהו כזה. והרבי אומר, כביכול פירושו כ"ב יכול. כ"ב זה הולך על התורה. תורה זה כ"ב, כ"ב זה אותיות. כ"ב יכול, שהתורה יכולה להגיד את זה. זאת אומרת, אם לא היה כתוב בתורה לא היינו יכולים להגיד את זה. אז כל פעם תמיד כשמדברים על עניינים כאלה, שזה דברים שאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא, דברים שכאילו כביכול אתה מגביל את הקדוש ברוך הוא, אתה אומר ״כביכול״, כי אם לא היה כתוב בתורה לא היינו יכולים להגיד את זה. אז זה מה שהוא אומר, שאפילו קל שבקלים, עמי הארץ, מאיפה הוא מגיע? הוא מגיע ממוח העליון שהוא חכמה עילאה כביכול. אז זה כביכול, רק התורה, רק הקדוש ברוך הוא, רק התורה יכולה לגלות לנו את העניין הזה ולהגיד עד כמה נשמות ישראל מושרשים בחכמה עילאה כביכול. ממשיך האלטער רבי הלאה, וכאן האלטער רבי הולך להביא משל. בוא נזכיר את מה היה פה שאלה ואנחנו עכשיו לומדים את התשובה. מה היה השאלה של האלטער רבי? השאלה של האלטער רבי היא שלכאורה, לפי מה שלמדנו שנשמת ישראל זה חלק אלוקה ממעל ממש, והסברנו מהו העומק של הנשמה, שהנשמה זה חלק אלוקה. הכוונה היא שזה מגיע מהעצמות, עם כל

02:19 דובר 1 הדוגמאות והמשלים כמו של הבן ומוח האב. אז נשאלת השאלה איך יכול להיות חילוקי מדרגות מן הקצה לקצה? לא סתם חילוקי מדרגות, חילוקי מדרגות מן הקצה לקצה. ראש ורגל וכולי. אז כאן האלטער רבי מתחיל להסביר. ההסבר הוא מהמשל הזה גופא, מהמשל של בן, מהמשל איך נוצר הוולד. אז משם בעצמו אנחנו נבין את ההסבר איך ששני הדברים הם נכונים. מצד אחד כל הנשמות מושרשים באותו עצם של הקדוש ברוך הוא, ויחד עם זה יכול להיות חילוקי מדרגות מן הקצה לקצה. שני הדברים יכולים להיות ביחד. אם אנחנו נתבונן במשל של הילודה, שזה העניין של בנים, ״בנים אתם לה' אלוקיכם״, אז משמה נבין את זה. וזה המשל שהאלטער רבי עכשיו הולך להביא. אומר האלטער רבי: ״כמשל הבן הנמשך ממוח האב, שאפילו ציפורני רגליו נתהוו מטיפה זו ממש על ידי שהייתה תשעה חודשים בבטן האם״. אז יש את טיפת מוח האב, וזה נמצא תשעה חודשים, תשעה ירחי לידה, בשהותו בתוך בטן האם תשעה חודשים. מה קורה באותם תשעה חודשים? אז האלטער רבי מסביר: ״וירדה ממדרגה למדרגה להשתנות ולהתהוות ממנה ציפורניים״. הכל הוא מדבר על הטיפה הזאת. במשך התשעה חודשים זה הולך ומתפתח עד שבסוף הזמן של הירחי לידה. והיום רואים את זה במוחש כאילו זה זה. והיום זה הכל, יש את המדע המפותח שכבר יכולים לדעת את כל ההתפתחות של תינוק בבטן האם. אז באמת החלקים האחרונים, ציפורניים, שערות, דווקא החלקים האלה מגיעים בסוף תשעה ירחי לידה. אז מה אנחנו רואים פה? מצד אחד אנחנו אומרים שהכל מגיע מאותו עצם, מאותו מהות, עצם טיפת מוח האב. מצד שני זה הולך בתשעה

04:39 דובר 1 חודשים בבטן האם, זה הולך ומשתנה ומתחלף ונהיה שמה מהחלקים הכי עליונים, שזה המוח והלב, האיברים הכי עליונים, עד לאיברים הכי תחתונים ועד לציפורניים. והכל מגיע מאותו, מאותו, הכל זה אותה טיפה בעצם. וגם עכשיו, ובן איפה אנחנו עושים?

04:59 דובר 2 עם כל זה.

05:00 דובר 1 ״ועם כל זה עודנה קשורה ומיוחדת״. עודנה, תשימו לב, בתניא כל אות מדויק. כאן כתוב ״עודנה״ בלי י'. ״עודנה״ בלי י', זה לשון יחיד וזה לשון נקבה. אז הוא מדבר על הטיפה. יש כאלה שטועים, חושבים ש״עודנה״ הולך על הציפורניים. ״עודנה״ לא הולך על הציפורניים, ״עודנה״ הולך על טיפת מוח האב. ״ועם כל זה עודנה״, טיפת מוח האב, ״קשורה ומיוחדת ביחוד נפלא ועצום״. הטיפה, הוא מתכוון כפי שזה נעשה ציפורניים. עודנה, הטיפה הזאת שעכשיו זה הפך להיות ציפורניים, עכשיו זה נהפך לציור של ציפורניים, חלק מהגוף. אז זה העניין הזה, עודנה, הטיפה הזאת שעכשיו היא בציור של ציפורניים, היא עדיין בעצם נשארת קשורה עם מה שהוא עצמו, שורש, שהוא טיפת מוח האב. גם עכשיו זה בשעת היצירה, בשעת הלידה. אז עוד הפעם יש לנו טיפת מוח האב, ששם נמצא כל העצם, כל המהות, ששם זה נקודה אחת שאין שם ראש וסוף. זה עצמיות. כל הוולד נמצא בטיפה הזאת. אחרי זה יש תשעה ירחי לידה, שאז זה הולך ומשתנה ומתפתח מהאיברים הכי עליונים עד לאיברים הכי תחתונים, עד לציפורניים. והציפורניים, הם אומרים שהטיפה כפי שהפכה להיות לציפורניים, היא עדיין בעצם קשורה עם טיפת מוח האב, לא השתנתה. עכשיו הוא מוסיף עוד עניין. דבר שלישי, ״וגם עכשיו״, עכשיו הוא מתכוון אחרי שהתינוק נולד, הוא הפך להיות בן אדם עם מציאות נפרדת. גם עכשיו בבן, כשהבן הוא כבר מציאות בפני עצמו, ״יניקת הציפורניים וחיותם נמשכת מהמוח שבראש״. גם עכשיו, כשהבן הוא כבר מציאות בעולם, אז גם עכשיו אנחנו אומרים שהציפורניים, מאיפה הציפורניים מקבלים חיות? ציפורניים צומחים. ציפורניים של ידיים, ציפורניים של רגליים. יש בהם חיות, יש בהם צמיחה. מאיפה הציפורניים

07:20 דובר 1 מקבלים את החיות שלהם גם עכשיו מהמוח? איזה מוח? אז כמובן הכוונה, המוח פה זה מוח הבן. יש איזה מכתב של הרבי. על מה הוא מתכוון? על מוח הבן או מוח האב? הרי הרבי לא כותב מפורש. אז הרבי אומר דבר מאוד חשוב. זה אני אגיע להבנה גם בפנים שלו. בפשטות, כשאנחנו אומרים בן אדם בעולם כבר נברא, כבר יצא מבטן אימו, עכשיו הוא כבר נהיה מציאות נבדלת. אז כשהרבי אומר שגם עכשיו הציפורניים קשורים עם המוח, הוא מתכוון למוח הבן. זאת אומרת, המוח משפיע חיות לכל האיברים. מוח של הבן, והציפורניים גם כן מקבלים חיות מהמוח של הבן. מה הרבי רוצה להגיד עם זה בפשטות? זאת אומרת, הוא רוצה להגיד שכל הזמן, אפילו אחרי שהוא נהיה מציאות בפני עצמו, יש תמיד קשר בין הציפורניים עם המוח. אז מה השאלה שלנו? השאלה שלנו זה שיש פה שני צדדים. מצד אחד אומרים שכל נשמות ישראל הם מטיפת מוח האב, מצד שני אנחנו אומרים שיש חילוקים מן הקצה לקצה. האלטער רבי רוצה להגיד שזה לא סתירה. למרות שיש חילוקים מן הקצה לקצה, עדיין הכל זה נקודה אחת. אז האלטער רבי אומר, יש בזה שלושה שלבים. דבר ראשון, כי בטיפת מוח האב הכל נמצא שמה, זה עצם אחד, שמה הכל זה נקודה אחת. דבר שני, כשזה מתפתח בבטן האם, שמה זה הופך להיות לכל מיני פרטים ואז כבר נהיה התחלקות של ראש, רגל, ציפורניים, וגם אז אנחנו אומרים אף על פי כן, הציפורניים זה בעצם טיפת מוח האב שהפכה לציפורניים, אז הוא נשאר קשור עם טיפת מוח האב. אחרי זה אומר דבר שלישי, שגם כשהתינוק נעשה מציאות נפרדת ואז

09:20 דובר 1 הוא כבר מציאות, ולד בעולם, גם אז הציפורניים עם המוח יש להם קשר, אבל זה מוח הבן. זה ביאור אחד. אחרי זה הרבי מוסיף עוד ביאור, שזה ודאי קשור עם ההבנה בתניא, שיש לומר שהאלטער רבי מתכוון גם מוח האב, שהציפורניים של הילד קשורים עם המוח, לא רק של הבן, גם עם המוח של האב. זה חידוש גדול, אבל זה נותן הרבה יותר גישמאק בהבנה של התניא. עבור אותו הציפורניים של הילד, גם אחרי שהוא כבר נהיה מציאות של ילד בעולם, הציפורניים קשורים עם המוח. ככה זה הצמיחה שלהם מהמוח של הילד. עכשיו במוח של הילד נמצא טיפת מוח האב. הרי טיפת מוח האב זה מה שהפך להיות לכל הוולד. החלק של המוח זה בעצם בלי שינוי. זאת אומרת, יש את הנקודה של טיפת מוח האב. הנקודה הזאת זה עכשיו נהיה מוח הבן. אז תמיד, גם אחרי שהבן אדם כבר יצא לעולם והוא הפך להיות לבן אדם בפני עצמו, חיים עצמאיים, תמיד יש נקודה, זה מוח הבן, שבמוח הבן שמה נמצא איזשהו נקודה, איזשהו טיפה של מוח האב תמיד נמצא יחד איתו. זה הרי מוסבר בחסידות. למה יש את העניין הזה של כיבוד הורים? הרבי מביא את זה במאמרים של, של, של מאגלי [?] בפומא דרבי [?]. למה כיבוד הורים? מה הסיבה? מה שורש העניין של מצוות כיבוד הורים? שזה לא רק בגלל שהאבא נתן לך כסף, נותן לך בגדים, נותן לך אוכל, אז אתה צריך לכבד אותו, שזה גם נכון. אבל הסיבה האמיתית של מצוות כיבוד הורים זה כי יש תמיד חלק מהאב שנמצא בתוך הבן. זה עניין אבא עצמי. זה כל העניין שמדברים על

11:31 דובר 1 זה באריכות. אז במילא מה שהאלטער רבי אומר פה, שגם עכשיו אחרי שהוא נולד, הרי ציפורניים מקבלים חיות מהמוח שבראש של הילד, והרי במוח שבראש נמצא תמיד נקודה של מוח האב. אז תמיד יש התקשרות בין הציפורניים של הילד עם מוח האב, וזה הרי בוודאי נוגע לעניינים של האלטער רבי. עכשיו הולך להסביר שזה העניין של רבי. שמדברים, ונגיע לעניין של רבי, שהוא המוח של הבן. הרבי מצד אחד הוא המוח של עם ישראל, ראש אלפי ישראל, וכמו במוח של הרבי הוא כמו, כמו המוח של ה-- המוח של הוולד, של הבן, הוא-הוא-הוא נשמה. נשמה זאת אומרת הוא חלק מהמבנה של עם ישראל, והרבי בגלל שהוא תמיד קשור עם הקדוש ברוך הוא. זה העניין של רבי, ראש אלפי ישראל. כמו שבגשמיות סוברים שבטיפת מוח האב, במוח הבן נמצא טיפת מוח האב, על דרך זה אצל הרבי. אצל הצדיק תמיד נמצא חכמה אלוקית בגילוי, כי צדיק הוא מתקשר עם הקדוש ברוך הוא באופן הכי ישיר, הכי עמוק. ועל ידי זה שכולנו חלק, קשורים עם הנשיא, אז אנחנו גם עכשיו קשורים עם הקדוש ברוך הוא. זה בחינת רבי פה בתניא. לפי מה שהרבי מסביר לנו במכתב יש עוד ביאור שהרבי אומר באופן אחר, אבל נלמד באופן הזה שזה הרבה יותר עשיר, הרבה יותר גישמאק בכל העבודה פה של התניא. ממשיך האלטער רבי ואומר: כדאיתא בגמרא. מאיפה אנחנו יודעים שהציפורניים באים מהמוח? כן, הוא אומר שהציפורניים, דווקא ציפורניים, מגיעים מהמוח. כדאיתא בגמרא נדה שם: לובן שממנו גידים ועצמות וציפורניים. הגמרא אומרת במסכת נדה שיש לובן. לובן זה איזשהו משהו לבן שמגיע מהמוח של האבא, והלובן הזה זה מייצר גידים

13:43 דובר 1 עצמות וציפורניים. הגמרא אומרת שיש לובן ויש אודם. יש חלק לבן וחלק אדום. החלק הלבן מגיע מהאבא, החלק האדום מגיע מהאמא, החלק הלבן משמה מגיעים גידים ועצמות וציפורניים. שלושת הדברים האלה, ומהחלק האדום מגיע הבשר. עוד דברים, לא זוכר עכשיו. זה כתוב בגמרא. צריכים להבין את הגמרא. אני לא יודע, אבל מה שאני אגיע לפה, מה שהרב רוצה להביא פה, ראיה שהציפורניים יש להם קשר מיוחד עם המוח, וכאן יש ביאור נפלא שחסידים אומרים. מאוד מעניין. לכאורה האלטער רבי פה בפשטות לא רוצה לדבר דווקא על ציפורניים. לכאורה, בפשטות האלטער רבי רוצה לדבר על כל עם ישראל. ציפורניים זה רק דוגמה. הוא רוצה להביא שכמו ציפורניים, אפילו ציפורניים, שזה הדבר הכי גס, הכי יש, הכי פחות חיות, ואף על פי כן גם הציפורניים קשורים עם המוח. כל שכן כל האיברים, הידיים והרגליים והלב והמוח, ודאי שכולם מגיעים ממוח אחד. אבל רואים שהאלטער רבי דווקא מדגיש ציפורניים, ולכן הוא מביא פה את מאמר חז"ל שאומר שיש שלושה דברים: גידים, עצמות וציפורניים. זאת אומרת שיש איזה משהו מיוחד דווקא בציפורניים. מה ההסברה בזה? אז כאן יש ביאור שחסידים אומרים, מקובל בחסידים דרך אגב, כך שמעתי ר' מוטל קוזלינר שאמר שזה היה ככה למדו תניא גם בדורות הקודמים, שידוע שלא היו אומרים פירושים על תניא והיו לומדים את התניא, אז תמיד היו מוסיפים את הביאור פה. גם מר' גרינגול[?] שמעתי את זה. זאת אומרת שזה היה מקובל אצל חסידים, דרך אגב, שהדיוק דווקא ציפורניים היה כי זה קשור עם כל מה שמוסבר בחסידות במעלה של אנשים פשוטים. ציפורניים זה העבודה של ציפורניים בנמשל. הכוונה, כמו שהאלטער רבי

15:47 דובר 1 אומר, קל שבקלים, היינו אנשים פשוטים, שידוע שיש דווקא באנשים פשוטים. מצד אחד הם אנשים פשוטים, שזה כולל פשוטים בכל מיני כיוונים, ואף על פי כן לא רק שהם גם קשורים, אלא דווקא בהם זה עבודת המסירות נפש, שדווקא אצל אנשים פשוטים מאיר היחידה, מאירה מסירות נפש. יש להם יותר, יותר, יותר אמונה, יותר מסירות נפש, כמו שרואים דווקא בעקבתא דמשיחא מתגלה יותר כוח המסירות נפש, שלכן זה בדיוק בציפורניים. ר' מוטל קוזלינר הוסיף והוא אמר שראו גם כן ב-- ברוסיה הוא אמר שראו את זה, ולפני זה מספרים שכך היה גם בגירוש ספרד, באינקוויזיציה, האינקוויזיציה, כשהיו רוצים לעשות, רחמנא ליצלן, היו, היו עושים, איך אומרים, לשבור את האדם? היו עושים לו כל מיני, כל מיני, איך אומרים את זה? עינויים, כן. היו עושים לו עינויים. אז, אז, אז אחד מהעינויים שמובא תמיד בסיפורי... אז זה היה דרך הציפורניים. זאת אומרת שדווקא כשעושים, היו עושים כל מיני עינויים בציפורניים, שזה היה הייסורים הכי גדולים. זאת אומרת שלכאורה מצד אחד הציפורניים זה הדבר הכי פחות רגיש, אבל מצד שני יש איזה קשר לציפורניים דווקא, ששם יש איזה קשר יותר עם הנפש, שלכן דווקא יש יותר כאב באופנים מסוימים. מה זה אומר בעניין של העניין הזה? שדווקא בנשמות שהם בחינת קל שבקלים שבישראל, אנשים פשוטים, דווקא בהם מתגלה משהו יותר עמוק מהנשמה שלא מתגלה באנשים בעלי מדרגות. על כל פנים אומר האלטער רבי: וכמו שכתוב בעץ חיים שער החשמל בסוד לבושים של אדם הראשון בגן עדן, שהיו ציפורניים מבחינת מוח תבונה. הוא מביא פה גם כן, עוד פעם להדגיש את המעלה של ציפורניים. אז הוא מביא מה

17:56 דובר 1 שכתוב בעץ חיים שאדם הראשון היה לו. מה היו הלבושים של אדם הראשון בגן עדן? אנחנו יודעים שאדם הראשון בגן עדן היה, היה בלי לבושים. אחרי זה, אחרי חטא עץ הדעת אז הוא קיבל כותנות עור. אבל מה היה לפני הכותנות עור? בפסוק כתוב היו שניהם ערומים. בפסוק בחומש כתוב. כתוב אבל בקבלה, בזוהר, בעץ חיים, שאדם הראשון היה לו לבוש כמו חלק מהגוף. זה היה הלבוש של ציפורניים. זה הסיבה, אחת מהסיבות למה מסתכלים בציפורניים, זה המנהג, אחת מהסיבות על פי קבלה על כל פנים. למה עושים עם הציפורניים הבדלה? מכיוון שכל העניין של הבדלה קשור עם אדם הראשון. כן, הגמרא אומרת בפסחים שכל העניין של הבדלה נעשה על ידי אדם הראשון, שהוא חשב, שהוא לא ידע שכשהוא נולד לא היה חושך ובשבת גם לא היה חושך כי היה, כי היה אור הגנוז. זה היה אור כל הזמן. רק במוצאי שבת נהיה פתאום חושך, ואז אדם הראשון לא ידע מה זה. הוא חשב שהעולם נחרב ואז הוא ראה. הוא למד שיכולים לקחת אבנים. קיצור המעשה, שכל העניין של האש נוצר במוצאי שבת ולכן עושים הבדלה במוצאי שבת. אז הציפורניים שמסתכלים, זה קשור עם הציפורניים שהיה אצל אדם הראשון. אז כתוב בעץ חיים שמה שהלבוש של אדם הראשון היה ציפורניים, כמו שאמרנו, מכיוון שהציפורניים מגיעים ממוח תבונה. ציפורניים יש לזה שורש מאוד עמוק, מאוד גבוה, וזה היה לבוש של אדם הראשון בגן עדן. על כל פנים, זה, זה עוד. וממילא זה הכל המשל. אז מה אנחנו רואים במשל? במשל אנחנו רואים שלושה חלקים, שלוש נקודות. במשל אנחנו רואים שלוש נקודות. נקודה ראשונה זה, יא, שיש טיפת זרע ושמה נמצא הכל.

19:55 דובר 1 זה נקודה ראשונה. נקודה השנייה, יא, שהטיפה הזאת נהפכת לכל מיני, לכל מיני חלקים עד לחלקים מן הקצה לקצה. יא, אבל זה הכל הטיפה הזאת, זה לא משהו אחר. משתנה בעצם. והנקודה השלישית, שתמיד יש קשר בין הציפורניים עם המוח דרך מוח הבן. כמו שאמרנו, על ידי שהציפורניים קשורים עם מוח הבן גם אחרי שהוא כבר נהיה בן אדם וגדול בעולם גם, ושם תמיד יש קשר עם מוח האב. מה הם שלושת העניינים האלה בעניין של זה? עכשיו אדמו"ר הזקן יסביר. כל הנשמות מושפעים מחכמה עילאה מצד עצם המהות של יהודי. אז כמו המאמר הידוע, זה הפתגם המפורסם שאמר ר' לוי יצחק, אבא של הרבי, שמשה רבינו לא יותר יהודי מקל שבקלים וקל שבקלים הוא לא פחות יהודי ממשה רבינו. המהות של יהודי זה אותו מהות, משה רבינו והאיש פשוט וקל שבקלים. אף אחד אין יותר יהודי פחות יהודי. יהודי הוא יהודי. גמרנו. כמו שידוע, כמו שהוא אומר תמיד שמניין צריכים עשר אנשים. אם יש לך תשע משה רבינו אי אפשר לעשות קדיש, אי אפשר להגיד דבר שבקדושה. ואם יש לך עשר קל שבקלים אתה יכול להגיד קדיש וקדושה. כלומר שהמציאות שעושה את המהות של יהודי, וזה הנקודה של מוח האב, זה בעצם המהות. מצד שני אבל מצד הירידה בסדר, מה פירוש בטן האם? אז תראה עכשיו הולך להסביר בטן האם זה הד' עולמות. הנשמה יורדת מחכמת האצילות, מתלבשת בסדר השתלשלות. בסדר השתלשלות יש אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, עד למציאות שהם נשמות בבחינת ציפורניים, שזה-- ויחד עם זה יש את ההתקשרות, כמו שאומרים, שתמיד יש קשר בין הציפורניים עם חכמה עילאה, כי זה הולך דרך המוח. הציפורניים קשורים עם

22:08 דובר 1 מוח הבן ומוח הבן מקשר אותם למוח האב. מיהו מוח הבן שעושה את החיבור? זה הרבי, זה הנשיא. זה עכשיו אדמו"ר הזקן הולך להסביר. אומר אדמו"ר הזקן, בואו נקרא את זה ונגמור את העניין: וככה ממש כביכול, ושורש כל הנפש, רוח ונשמה של כללות ישראל למעלה בירידתו ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות אבי"ע. זאת אומרת שכאן הד' עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, זה הבטן האם כביכול. זה התשעה חדשים אצל בטן האם זה בזמן, זמן של תשעה חדשים. בנשמה זה השתלשלות, זה עולמות, זה מדרגה של סדר השתלשלות, זה שאצילות, בריאה, יצירה, עשייה, מחכמתו יתברך, כדכתיב "כולם בחכמה עשית". זאת אומרת כאן אדמו"ר הזקן משתמש עם הפסוק "כולם בחכמה עשית" על הנשמה. עד שנעשו נפש, רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי ערך. אז מזה נעשה כל הסדר השתלשלות עד שנהיו נשמות שהם בבחינת עקבים, נשמות של עמי הארץ ופחותי ערך, ציפורניים. ועם כל זה, עודינה קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום במהותן ועצמותן הראשון שהיא המשכת חכמה עילאה, עדיין הנשמה, גם אם הוא הפך לציפורניים. וכאן כתוב עודינה לשון רבים. כן. לפני זה היה עודנה בלי י'. כאן עודינה עם י'. כן, כי כאן עודינה הולך על עמי הארץ ופחותי ערך. לכן הוא אומר לשון רבים, כן, שהם נשארים עדיין בהתקשרות, ביחוד נפלא ועצום במהותן ועצמותן הראשון שהיא המשכת חכמה עילאה. יש להם עדיין קשר. איך הוא הקשר? על ידי מוח הבן. מי זה מוח הבן בעניין שלו? זה אדמו"ר הזקן ממשיך הלאה ואומר העניין של רבי. כי יניקת וחיות נפש, רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש, רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם. זה העניין של רבי, ראשי

24:04 דובר 1 תיבות ראש בני ישראל, שהוא מוח הבן ששמה מאיר מוח האב ועל ידי ההתקשרות למוח הבן שזה הרבי, על ידי זה אנחנו מחברים את עצמנו עם הקדוש ברוך הוא. כמובן שזה צריך ביאור. בעזרת השם אנחנו נדבר על זה בשיעור הבא.