פרק א' - שיעור חמישי

00:01 טוב, אנחנו מתחילים היום באמצע פרק א', שתי הנקודות. כאן מתחילה בעצם הסוגיה שפה האלטער רבי מתחיל את הביאור. עד עכשיו בעיקר זה היה שאלות, שקלא וטריא. האלטער רבי בא להוכיח שהבינוני זה משהו מיוחד, שאנחנו רואים שההבדלים בעבודת השם זה לא רק מה שבפועל עושים, כי אם מסתכלים על בפועל אז אין הבדל בין בינוני לצדיק, לצדיק ורע לו, לצדיק וטוב לו. הבינוני אין לו גם כן שום עבירה. אז אם ככה מה הנפקא מינה? אז אנחנו מבינים פה שצריכים להיכנס לעומק העניין כדי להבין מה המהות של בינוני. וזה הכל היה הקדמה, שקלא וטריא, שהאלטער רבי רצה להגיע לנקודה הזאת. עכשיו האלטער רבי מתחיל את הביאור. אז כאן אנחנו מתחילים עכשיו את הסוגיה שהאלטער רבי בא לבאר בפרקים הבאים. האלטער רבי יסביר את כל העניין, מה זה יהודי וממה אנחנו מורכבים, איך עובד, איך בנויה המציאות של האדם, שעל פי זה אנחנו נוכל להבין אחר כך מה זה ההבדל בין הצדיק והבינוני והרשע וכל הפרטים. אז אנחנו מתחילים עכשיו מהקטע הזה בדף ה' עמוד ב', שתי הנקודות. אומר האלטער רבי: "כי הנה על פי מה שכתב הרב חיים ויטאל ז"ל בשער הקדושה ובעץ חיים שער נ' פרק ב'". אומר האלטער רבי שאנחנו הולכים להבין את העניין בהקדמה, להבין מה שכתב רב חיים ויטאל. הוא היה מהתלמידים הידועים של האר"י ז"ל, והוא כתב את התורה של האר"י ז"ל. אז הוא כתב את מה שהאלטער רבי הולך להגיד עכשיו, ועל זה האלטער רבי עכשיו יפתח להסביר מה הוא אמר. מה הוא אומר? "לכל איש ישראל, אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות". כל יהודי ויהודי,

02:09 גם צדיק גם רשע, יש לו שתי נשמות. זה מה שכתב האר"י ז"ל, חיים ויטאל מביא בשם האר"י ז"ל, שכל יהודי, גם צדיק גם רשע, יש לו שתי נשמות. דכתיב, "ונשמות אני עשיתי". יש את הפסוק שהפסוק אומר, "ונשמות אני עשיתי". כתוב נשמות לשון רבים, והפסוק ההוא מדבר לא על כלל ישראל. מדבר על כל אחד ואחד מישראל. מובן מהמשך הפסוק. אומר "כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי", שהוא מדבר על כל יהודי ויהודי ואומר לשון רבים. אז משם לומדים שכל יהודי יש לו שתי נשמות, שהן שתי נפשות. אז על זה הוא אומר ששתי הנשמות האלה הן בעצם שתי נפשות. מה הכוונה במילים האלה? אז בכללות העניין זה שאנחנו יודעים שבמדרגת הנשמה יש כמה וכמה שמות. תראה, מדרגת הנשמה, אנחנו יודעים, בכללות יש חמישה שמות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. ההבדל בין הבחינה של נפש לבחינה של נשמה, שנפש זה החיות. המילה נפש, כשמו כן הוא, כתוב בפסוק: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". נפש חיה, נפש, עיקר העניין של נפש זה העניין של חיות, שזה החיות בפועל. מה שקשור עם החיות הגשמית כפשוטו, הבן אדם חי. הדברים שקשורים עם הפועל ממש. אחרי זה יש רוח, שזה הולך כבר על עניין של מידות שבלב. נשמה זה בחינת המוחין. חיה זה בחינת הרצון. יחידה זה בחינת התענוג, כמוסבר בחסידות כל העניין של החמישה שמות. אז האלטער רבי אומר שאף על פי שבפסוק כתוב, "ונשמות אני עשיתי", הלשון בפסוק זה נשמות. אף על פי כן, אבל לא כל יהודי יש לו מדרגת נשמה, מדרגת נשמה זה מדרגה. זה עניין, זה כבר לא כל אחד.

04:20 לא כל אחד נמצא, לא בנפש האלוקית ולא בנפש הבהמית, במדרגת נשמה. בנפש האלוקית זה העניין של העיסוק בתורה, עיסוק בריכוז. זה המדרגה של נשמה, בחינת שכל, וגם בנפש הבהמית. הבחינה של נשמה בנפש הבהמית זה השכל של נפש הבהמית. כאן אבל לא מדברים. מדברים על כל נפש מישראל, אחד צדיק ואחד רשע. לכן האלטער רבי מסביר שהן שתי נפשות, הבחינה של נפש, שזאת הבחינה הבסיסית הפשוטה שמגיעה למעשה בפועל. את זה יש לכל יהודי ויהודי. זאת אומרת, יש גם מצד הנפש האלוקית בחינת נפש על כל פנים, יש לכל אחד ואחד, וגם מצד הנפש הבהמית יש אצל כל אחד הבחינה של נפש מצד נפש הבהמית. עכשיו, זה שהאלטער רבי, למה בפסוק כתוב נשמות? אפשר לשאול אם ככה למה בפסוק כתוב "ונשמות אני עשיתי"? אז אחד הביאורים שהרבי מביא זה שהפסוק מדבר למעלה. "ונשמות אני עשיתי". נשמה, הפסוק מדבר בשורש כפי שזה מצד למעלה, אז שמה זה נקרא בשם נשמה, כי למעלה זה בבחינת נשמה. אבל כאן אנחנו מדברים על כפי שזה יורד למטה, כפי שזה נמצא בגוף האדם. לכן האלטער רבי בבירור מבהיר שהכוונה למדרגת נפש, שזה מה שמתלבש בגוף. זה שהאלטער רבי אומר שגם צדיק, גם רשע יש לו שתי נפשות. מה הפשט? לכאורה איך אפשר להגיד שגם צדיק יש לו שתי נפשות? הרי לפני זה האלטער רבי אמר שהצדיק רק יצר טוב שופטן. אה, איך כתוב שמה? הרגו בתענית. אין לו בכלל יצר הרע. אז מה הפשט שיש לו שתי נפשות? על דרך זה גם הפוך. מה הפשט שהרשע יש לו שתי נפשות? הרי על הרשע גם כן אומרים יצר הרע שופטן. משמע

06:23 שיש לו רק נפש אחת. אז לכאורה היינו יכולים להגיד שהכוונה פה בתניא זה בהתחלת החיים. איך הצדיק ואיך הרשע, כשנולדים, כל יהודי נולד לכתחילה עם שתי נפשות, גם הצדיק, גם הרשע. זאת אומרת, גם יהודים כאלה שיש להם, כמו שהאלטער רבי אמר קודם, שיש באיוב ״בראת צדיקים בראת רשעים״, נשמות שיש להם את התפקיד בעולם להיות צדיקים. נשמות שיש להם את התפקיד בעולם להיות רשעים, כי הם צריכים להיות בינוניים. אף על פי כן, לכל אחד, כשהוא נולד, יש לו שתי נפשות, גם נפש אלוקית, גם נפש הבהמית. אחרי זה במשך החיים, אז הצדיק מבטל לגמרי את הנפש הבהמית שלו, והרשע יכול להיות, רחמנא ליצלן, שהוא נהיה כזה רשע עד שאין לו חלק באלוקי ישראל, נשאר רק עם הנפש הבהמית. אבל הרבי פה לא מקבל את ההסבר הזה, והרבי אומר שהכוונה היא שתמיד יש לכל אחד שתי נפשות. צדיק, גם אחרי שהוא מגיע למדרגות הכי גבוהות, תמיד יש לו שתי נפשות. יש לו נפש הבהמית גם כן, ועל דרך זה לאידך גיסא הרשע תמיד יש לו שתי נפשות. גם הרשע הכי גדול, גם הוא יש לו שתי נפשות. אז בנוגע לרשע זה מובן מהרמב"ם. הרמב"ם הידוע, שהרמב"ם אומר שאפילו בן אדם שהוא רשע, שהוא אומר שהוא לא רוצה לקיים דברי תורה, אף על פי כן, כל יהודי בעצם רוצה לקיים רצון הבורא. לכן כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. הרמב"ם המפורסם בהלכות גיטין, שכל יהודי, גם רשע גמור, בעצם רוצה לקיים רצון הבורא. אז מזה מובן שגם בן אדם שהוא בחינת רשע ורע לו, איזה מדרגה שיהיה, תמיד יש לו את הנפש האלוקית, הניצוץ

08:18 שלו, ולכן יכול לעשות תשובה בכל עת ובכל רגע. זה מצד הרשע, והעניין הזה לאידך גיסא, גם בן אדם שהוא צדיק גמור תמיד יש לו גם נפש הבהמית. אלא מה? הנפש הבהמית שלו נהיית מזוככת, מבוררת, או שהוא הפך אותה לטוב וכו'. ״בכל לבבך״ — בשני יצריך, שהנפש הבהמית התהפכה לטוב, ואז הנפש הבהמית נהיית כביכול חלק מאהבת השם, או שהוא הרג אותה. הרבי אומר חידוש שהרג אותה גם כן. זה לא הפשט שהיצר הרע לא נמצא בכלל. הוא נמצא באופן של הרוג. זאת אומרת, לא יודע מה הפשט, אבל גם צדיק שהוא הרג את היצר הרע יש לו את הנפש. הנפש הבהמית אצלו נמצאת, אבל היא נמצאת באופן של הרוג. אני לא יודע מה זה אומר, אבל על כל פנים מה זה אומר בכללות העניין? שהפשט פה בתניא זה שבאמת לכל אחד ואחד שתי הנפשות יש לכולם. זה לא הפשט שבשלב מסוים נשארת רק עם נפש אחת. כל אחד יש לו שתי נפשות, כי שתי הנפשות זה החיים. בן אדם צריך לעבוד עם שני הדברים. אלא מה העבודה צריכה להיות? להפוך את הנפש הבהמית, לבטל אותה, להפוך אותה. אבל תמיד אנחנו נישאר עם הנפש הבהמית. אלא מה, באופן של כפייה עד שהיא מתהפכת לטוב וכו' וכו'. ושלא יאמר שזה על דרך מה שמוסבר במאמר עם העניין של ״משכני אחריך נרוצה״, שהתכלית זה לא לבטל את הנפש הבהמית, אלא אדרבה להשתמש עם הכיף של הנפש הבהמית, שיש לו את ה״נרוצה״, ועם זה לעשות, עם זה גם לעבוד את השם. על כל פנים, זה אנחנו רואים בתניא שצריכים להסתכל במילים ולדייק, כי כל מילה בתניא יש בזה ריבוי עומק, פנים מעומק.

10:17 תכלס, מה האלטער רבי אומר לנו עד עכשיו? אז האלטער רבי אומר שכל איש ישראל, כל יהודי, גם צדיק, גם רשע, יש לנו שתי נשמות שהן שתי נפשות. עכשיו האלטער רבי יתחיל להסביר, אבל לפני שהאלטער רבי מתחיל להסביר אני רוצה לעמוד על שתי נקודות. נקודה אחת זה מה? למה הוא צריך להביא את הרב חיים ויטאל? מה, לפני רבי חיים ויטאל לא ידענו מזה? מה צריך ללכת עד לרבי חיים ויטאל? זה דברים שכתוב פה בגמרא. כתוב במדרש. כתוב אפילו בתנ"ך, בקהלת. בקהלת כתוב שיש מלך זקן וכסיל ויש ילד חכם ומסכן. כתוב בקהלת, מדבר על האדם, והוא כותב שהבן אדם יש לו מלך זקן וכסיל, שזה היצר הרע. יש לו ילד חכם ומסכן, שזה היצר הטוב. והגמרא במסכת ברכות, הגמרא מביאה על הפסוק ״וייצר ה' אלוקים את האדם״. כתוב ״וייצר״ עם שתי יודי"ן. אז אומרת הגמרא שבן אדם, הקדוש ברוך הוא ברא אותו עם שני יצרים, יצר טוב ויצר רע. אז יש פה בעצם שתי שאלות. שאלה אחת זה למה האלטער רבי צריך להביא את האר"י ז"ל ולא מביא את הגמרא או את המדרש או את הפסוקים? דבר שני, כשהוא מביא כבר פסוק הוא מביא פסוק מאיוב, ״ונשמות אני עשיתי״. למה הוא לא מביא פסוק מחומש בראשית? הפסוק שהגמרא מביאה, ״וייצר ה' אלוקים את האדם״, כתוב ״וייצר״. משם לומדים שיש לכל אחד יצר טוב ויצר רע. השאלה הזאת, שאלת הצמח צדק. אז כל נקודה זה הביאור. ובעצם זה מגיע לכל ההבנה של כל התניא וכל האופי של ספר התניא, של אדמו"ר הזקן בחסידות. מה שהאדמו"ר רוצה לחדש, להסביר לנו ול... ב... בספר התניא, שזה שני

12:23 דברים שונים לגמרי. יש יצר טוב ויצר הרע, זה עניין אחד, ויש נפש אלוקית ונפש הבהמית, זה עניין אחר, וזה האריז"ל גילה. האריז"ל גילה שלכל יהודי יש לא רק יצר טוב ויצר הרע, אלא שלכל יהודי יש נפש אלוקית ונפש הבהמית. הגילוי הזה גילה האריז"ל, וזה דווקא לומדים מהפסוק מאיוב. הפסוק בבראשית לא מדבר על הנפש, כתוב היצר, היצר כתוב שתי יודים, לומדים שיש שני יצרים, יצר טוב ויצר הרע. כאן אנחנו אומרים אבל לא יצר טוב ויצר רע, כאן אנחנו אומרים נפש. זה גדר אחר לגמרי. מה ההבדל ביניהם בכללות? ההבדל ביניהם בכללות זה שכשאתה אומר יצר אתה מדבר כבר על, על משהו ספציפי, משהו פרטי. היצר, מישהו שמגיע להפריע לך. יש מישהו שמגיע לשכנע אותך. יצר זה כוח לשכנע. יש יצר טוב ויש יצר הרע. יש כוח בנפש שהוא מושך, מנסה לשכנע אותנו לצד הטוב, ויש את הכוח שרוצה לשכנע אותנו לצד הרע. כמו שהפרידיקער רבי אומר באחד המאמרים בתוך שחרית, שהמילה יצר זה גם מלשון ציור. יצר כמו מצייר, צר. הוא עושה לך ציורים. הנפש הבהמית, זה היצר הרע, הוא מצייר. מה הוא עושה היצר? איך אנחנו נופלים חס ושלום בעניינים בלתי רצויים? כי הוא מצייר לך את הרע, וואו. נותן לזה פינטה, מה שאומרים, נותן לזה צבעים. היצר הרע יש לו חוש לצבוע, לצייר את התאוות, הוא עושה את זה כזה געשמאק, זה כזה, כזה, כזה מהנה וכזה טוב. אז במילא כך הוא מנסה לשכנע אותנו, למשוך אותנו לצד הרע. ואותו דבר מצד השני, היצר טוב הוא מצייר, הוא מנסה לצייר לנו, להסביר לנו, לשכנע אותנו שתורה, מצוות, לחיות כמו יהודי, עד

14:40 כמה שזה חיים יפים, וככה זה מושך. אז במילא זה כבר עניינים מאוד ספציפיים שקשורים עם השכנוע לאיך, איך להביא את האדם לפועל טוב או לפועל רע. זה ידוע, זה, זה מה שכתוב בקהלת. זה מה ששלמה המלך אמר, שיש ילד חכם ומסכן ויש מלך זקן וכסיל, שזה המלחמה, מלחמת היצר. האריז"ל גילה שיש נפש. נפש זה משהו אחר לגמרי. נפש זה לא רק פרטים, נפש זה חיים. כמו שאמרנו, נפש פירושו מה אתה חי. נפש זה מהות. נפש זה גם כמתורגם לשון רצון. זאת אומרת, איפה אתה נמצא? זה לא רק מה אני עושה, אלא איפה אני חי, איפה החיים שלי. זה חיים. וזה החידוש שהאריז"ל מגלה לנו, שביהודי יש שני סוגים של חיים. יש לו שתי נפשות. יש נפש, יש חיים שלמים. זה לא רק עניין של יצר. יצר יכול להיות עניין חיצוני. זאת אומרת, במילים אחרות, בלי חסידות, בלי התניא, בלי האריז"ל, אז אנחנו תמיד למדנו, איך הבינו? איך מבינים יהודים שלא זכו לגילוי החסידות? איך מבינים את העניין? שהבן אדם יש לו נפש אחת, נפש. מה זה שתי נפשות? נפש יש אחת. כמו שלשולחן יש נפש של שולחן, נפש הדומם, יש נפש הצומח, יש נפש של חי, יש נפש של מדבר. נפש, נפש זה חי. עם חיים יש חיים אחד. אתה חי או אתה חי או אתה מת. אני בן אדם חי. ומה פירוש חי? חי כולל בתוכו כל מה שהחיים. אני חי. יש לו תענוג ורצון ושכל ומידות ומחשבה ודיבור ומעשה, הוא חי. אחרי זה יש במה אני משתמש עם החיים. בן אדם רגיל שלא למד חסידות זה מה שהוא חושב. אני

16:51 חי. חיים, חיים זה שאני נושם, חיים זה שאני מרגיש. חיים זה שאני רוצה דברים. אני מתאווה. אין לזה, זה פארווע. זה לא טוב, זה לא רע, זה פארווע. חי. הוא חי. גמרנו. אחרי זה יש יצר טוב ויצר הרע, שזה כמו שאמרנו, יש איזה כוח, מה שנקרא בספרדית קוראים לזה אימפולסו. כל השפות. כן, סוג של, יא, משהו שדוחף, משהו שמשכנע לצד הרע, לצד הטוב. מגיע האריז"ל ואומר לא. יש לנו, יש שתי נפשות, יש שני סוגים של חיים. החיים של קדושה והחיים של קליפה זה שני סוגים של חיים לגמרי, לגמרי לא קשורים אחד עם השני, ואת זה אנחנו צריכים להבין. ואת זה אדמו"ר הזקן עכשיו הולך להסביר, מה זה הנפש הבהמית ומה זה הנפש האלוקית. זה חיים אחרים. זה הבנה, זה תפיסה אחרת, זה מהות אחרת. מה זה חיים? החיים בנפש הבהמית זה מהות אחת. החיים בנפש האלוקית זה מהות אחרת. וזה היום, וזה אנחנו נלמד עכשיו בהמשך הפרקים, אדמו"ר הזקן בא להסביר לנו. אז אדמו"ר הזקן מתחיל ואומר כזה דבר. לכל הפחות נתחיל את העניין. אנחנו נראה פה עכשיו שהסדר הוא שאדמו"ר הזקן קודם כול מסביר את הנפש הבהמית. אחרי זה בפרק ב' יסביר את הנפש האלוקית, והנפש הבהמית גופא, אדמו"ר הזקן מדבר על שלושה עניינים. זה מחולק לשלושה חלקים. קודם כול הוא מסביר מה זה בכלל הנפש הבהמית. מה זה, מה־מה־מה פשט נפש, מה־מה זה הנפש הבהמית בכללות? א. אחרי זה הוא ידבר על הרע של הנפש הבהמית, מידות רעות, ואחרי זה הוא ידבר על הטוב של הנפש הבהמית, שזה גם כן חידוש נפלא שקשור עם מה שאמרנו עכשיו. אחרי שמבינים שהנפש הבהמית

19:00 זה לא רק רע, הנפש הבהמית היא-היא נפש, זה חיים. אז מזה אנחנו נוכל להבין גם כן שיכול להיות גם טוב, זה לאו דווקא רע. ואף על פי כן, זה קשור עם החיים של הנפש הבהמית. זה צורת חיים, זה אַן אַנדער טייטש. זה פירוש אחר של חיים. ואם אתה מבין איזה סוג של חיים הנפש הבהמית רוצה לחיות, אז יכול להיות גם טוב. אז בפרטיות אנחנו נראה שיש פה שלושה עניינים. קודם כל, מה זה בכלל הנפש הבהמית. דבר שני, הרע של הנפש הבהמית. והדבר השלישי, הטוב של הנפש הבהמית. לכל הפחות נקרא את השורות הראשונות, אומר האדמו"ר הזקן: והיא המתלבשת. סליחה. נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא. הנפש הראשונה זה הנפש שמגיע מצד הקליפה וסטרא אחרא, והיא המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף. יש את הנפש שמגיעה מהמקום של הקליפה. בהמשך הפרקים האדמו"ר הזקן עוד יסביר לנו ברחבות מה זה קליפה. בכללות קליפה זה דבר שמעלים. כמו בגשמיות קליפה מסתירה על הפרי. אז גם כן סטרא אחרא זה מסתיר על האמת, כאילו משהו שמסתיר, לא נותן לנו לראות את הפנימיות, את האלוקות שיש בכל דבר, וזה נקרא גם סטרא אחרא. אחרא, מה שהאלטער רבי יסביר בהמשך, שזה צד אחר, שאינו צד הקדושה, חסר את הביטול לאלוקות, ולכן זה נקרא סטרא אחרא. והיא המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף, וכדכתיב כי נפש הבשר בדם היא. אז הדבר הראשון האלטער רבי מסביר מה הגדר של הנפש הבהמי. הגדר של הנפש הבהמי זה הנפש שמתלבש בדם האדם להחיות הגוף. כלומר במילים פשוטות, אני. זה שהבן אדם מרגיש אני חי, אני קיים, אני מציאות. זה נקרא בדם האדם להחיות הגוף. ההרגשה הטבעית שאנחנו מרגישים אני חי, אני קיים,

21:06 האני הזה זה לא רע וגם לא טוב. זה הרגש. אבל האני הזה זה ההתחלה. זה זה המהות של החיים, של הנפש הבהמי. זה המהות של החיים, של הנפש הבהמי. מה הבעיה בזה? מה זה אומר? מה ההסברה בזה? אז בעזרת השם אנחנו נדבר בשיעור הבא כדי להיכנס לעומק העניין, להבין מה זה פשט חיים, איך הנפש האלוקית מגדיר חיים, איך הנפש הבהמי מגדיר חיים. וזה מה שהאלטער רבי אומר פה: והיא המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף.