תניא פרק א' - שיעור ראשון

00:03 יש שאלה ידועה ששואלים: למה התניא התחיל עם המילה תניא? כי ידוע שהגמרא במסכת נידה שמה לא כתוב את המילה תניא. שמה כתוב דורש רב סימלאי. בפרט שרב סימלאי היה אמורא, לא היה תנא. רב סימלאי היה מהאמוראים, דור הראשון, תלמיד של רב או משהו כזה. הוא היה בזמן האמוראים, לא בזמן התנאים. ושם כתוב דורש רב סימלאי, ויש כל הגמרא במסכת נידה שמה, כל הפרטים של התינוק, איך שהוא בבטן האם ואיך שהוא נולד. לא כתוב תניא. יש איזו גירסה באיזשהו מקום ששמה כתוב תניא, וגם האלטער רבי עושה פלפול למצוא את הגירסה. מאיפה לומדים את זה? מאיזשהו מקום אחר. גם צריכים לעשות דף שלם שלם, שאין כאן המקום להסביר, שיש לזה, יש לזה מקום. למה האלטער רבי היה צריך לעשות את זה באופן כזה? שהוא כתב דווקא תניא. ולא רק זה, שזו המילה הראשונה, כך הוא התחיל את הספר. ולא רק זה, עד כדי כך שהיום השם של הספר זה דווקא תניא. האלטער רבי לא קרא לזה תניא. האלטער רבי קרא לזה ליקוטי אמרים או ספר של בינונים. ואף על פי כן, שני השמות האלה לא נשארו כמו שם רגיל. דווקא השם הרגיל של הספר זה תניא. או כמו שהרבי היה אומר תמיד, תניא קדישא. היה לזה מקור מאיזה מקום שהרבי מביא מאיזו הסכמה של רבנים. הכול לא משנה. עבור השם, שהשם זה תניא דווקא. אז על זה מובא, הרבי מביא את זה בשיחות. בדרך כלל ידועים שני ביאורים. ביאור אחד זה בקו השלילה וביאור אחד זה בקו החיוב. הביאור בקו השלילה זה כי תניא זה קליפה. שכתוב בספרי קבלה שיש קליפה שנקראת בשם תניא,

02:19 שזו קליפה שמעלימה, מסתירה ומביאה שכחה, שגורמת שלא יוכלו ללמוד תורה, בפרט פנימיות התורה. לפעמים ראיתי באיזה ספרים שמביאים שהתניא, תניא זה מלשון תנין, התנין הגדול. כתוב על פרעה תנין. אז תניא זה לשון תנין. זה העניין של הנחש, קשור עם נחש הקדמוני. איך שיהיה, זה עניין של קליפה. על ידי זה שהאלטער רבי מתחיל את התניא במילה תניא, הוא שבר את הקליפה. על דרך זה יש גם כן עוד ספרי קבלה, ספרים של פנימיות התורה, שגם כן מתחילים עם המילה תניא. תיקוני זוהר. לא זוכר עוד, עוד, עוד ספרים שמתחילים ככה מאותו טעם, שעל ידי זה שמתחילים עם המילה תניא, אז על ידי זה שוברים את הכוח שלהם, את הכוח לעומת זה שיש בעניין של הקליפה הזאת, וזה עושה שלא יהיה העלם והסתר על לימוד פנימיות התורה. זה ביאור אחד שמובא מחסידים זקנים, אשכנזים, עוד דור אחר דור, והרבי מביא את זה גם כן בכמה מקומות. פירוש שני למעליותא, שתניא זה אותיות איתן. כידוע שיש את העניין של איתן. איתן, משכיל לאיתן האזרחי. כתוב בחסידות, שהרבי מביא במאמרים, ליקוטי תורה פרשת ראה ובעוד כמה מאמרים, שהעניין של איתן זה התוקף של הנשמה. אברהם אבינו נקרא איתן. כמו שהרמב"ם כותב, במדרש אברהם אבינו נקרא איתן. איתן זה מלשון תוקף, חוזק, שזה התוקף והחוזק של היחידה של הנשמה. איתן זה גם כן לשון עתיד. הארבע אותיות איתן, אל"ף, יו"ד, תי"ו, נו"ן, זה ארבע אותיות של עתיד. אל"ף, כשאתה כותב בלשון עתיד אתה כותב אהיה, יהיה, תהיה, נהיה. זה ארבע אותיות של לשון עתיד, שזה הולך על שבעתיד, בגילוי המשיח, שאז יתגלה אצל כל יהודי משכיל לאיתן האזרחי, יתגלה האזרחי

04:47 עתיד לזרוח. אז זה, האותיות של תניא זה איתן, שהתניא מגלה אצל כל יהודי את התוקף של הנשמה. כל יהודי יש לו תוקף, התוקף של היחידה שבנשמה, בפרט בזמן הגלות, כשיש ריבוי העלמות והסתרים. כל זמן ירידת הנשמה למטה, ובפרט בזמן הגלות, יש ריבוי העלמות והסתרים. צריכים לזה תוקף מיוחד, שזה ההשגחה של ספר התניא שהתגלה דווקא בזמן הזה, זמן שלפני גילוי המשיח, שזה לתת ליהודי את התוקף, משביעין אותו. עוד מעט נראה בהמשך התוקף שבנשמה, שיוכל להתגבר על כל הניסיונות, על כל העלמות והסתרים, ולעבוד את השם כמו שצריך. אז זה שני ביאורים מפורסמים, למה האלטער רבי התחיל עם המילה תניא והספר נקרא ספר התניא. הרבי אמר פעם באחת השיחות, אבל, שזה הכול פירושים יפים, אבל הכול בנוסף לפירוש הפשוט, שתניא פירושו למדנו. בגמרא כתוב תניא. מה פירוש תניא בגמרא? למדנו. שהאלטער רבי התחיל את ספר התניא עם המילה תניא, למדנו, להגיד לנו שאת התניא צריכים ללמוד. זה עניין של לימוד. ספר התניא זה ספר שצריכים לדעת ללמוד את זה, ללמוד, להבין, להתעמק. צריך להיות באופי של לימוד, כמו שדיברנו גם כן בשיעור הקודם. בפיך, כשיש את בפיך, ואז יכול להיות בלבבך לעשותו, שזה העניין של העניין של הלימוד שצריכים ללמוד כדי להבין, ואז אתה יודע איך לעבוד את הקדוש ברוך הוא כדי לבוא לידי מעשה. יש עוד כמה וכמה פירושים, אבל לכל הפחות בתור התחלה, זה הפירושים המפורסמים. עכשיו נתחיל ללמוד בפנים. פרק א'. אומר האלטער רבי: תניא בסוף פרק ג' דנידה, משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע. ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. זאת

06:55 אומרת בפשטות, יש פה שלושה פרטים בשבועה. דבר ראשון, תהי צדיק. דבר שני, אל תהי רשע. דבר שלישי, שאפילו אם כל העולם אומרים לך שאתה צדיק, אתה צריך להיות בעיניך כרשע. השאלה הפשוטה שמתעוררת, האלטער רבי אפילו לא שואל את זה, אבל הוא יפרש את זה הלאה בפרק י"ג, שלכאורה, מה נפקא מינה בין תהי צדיק לאל תהי רשע? למה צריכים להגיד את שני הדברים? תגיד לו אחד. מה זה תהי צדיק ואל תהי רשע? לכאורה זה אותו דבר. מה זה הכפל הלשון? גם כי בכלל יש פה שאלה. האלטער רבי אומר, וגם אם יהיה בעיניו כרשע. סליחה, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. שואלים את השאלה, שאלו את הרבי, לכאורה, מה כאן? מה כאן השבועה? מה שייך שבועה על זה? מילא תהי צדיק זה שבועה. אדם משביעים אותו. זאת אומרת, אומרים לו אתה חייב לעבוד על עצמך להיות צדיק. משביעים אותו לא להיות רשע. מה פשט משביעים אותו שכל העולם אומרים לו צדיק, בעיניך כרשע? מה שייך שמה שבועה? שבועה על מה? זה קצת קצת קשה להבין מה כאן השבועה. אז באמת יש במכתב של הרבי באגרות קודש. הרבי אומר שלאו דווקא שזה חלק מהשבועה. זה פרטים. השבועה זה רק שתי המילים, שתהי צדיק ואל תהי רשע. זה השבועה. אפילו כל העולם כולו זה כבר הוספה. אומרים לו, תדע לך, יש לך תפקיד שאתה חייב לעבוד על זה, ואילו מה זה אומר להיות צדיק ולא להיות רשע? ואז מוסיפים לו ואומרים לו שידע שזה שהעולם אומרים עליך שאתה צדיק, זה עדיין לא אומר שאתה צדיק. אתה עדיין צריך לחשוב על עצמך שאתה כרשע וכו'.

08:47 הסיבה לזה לא כתוב פה בתניא, כתוב בספרים. ההסברים בספרים, בכל מיני מפרשים שמסבירים מה באמת הסיבה. מפורש בגמרא, מה באמת הסיבה שבן אדם צריך לחשוב על עצמו שהוא כרשע? בפשטות זה מה שמוסבר במפרשים. אחד מהדברים שכתוב, כדי שהבן אדם לא יירדם, יחשוב שהוא כבר בסדר, אז הוא יעצור. בן אדם צריך כל הזמן להתקדם בעבודת השם. זה פשוט. לכן, אפילו אם כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. כדי לדרוש מעצמך תמיד לרצות להתקדם יותר ויותר. כמובן שעל פי התניא אנחנו נבין את זה הרבה יותר בעומק. כשנלמד בהמשך הפרקים מה הפירוש האמיתי של צדיק ומה הפירוש האמיתי של רשע, כמו שהאדמו"ר מסביר בפרקים הבאים, אז אנחנו נבין שזה לא רק בשביל להמריץ, לתת לבן אדם חשק ורצון להתקדם, אלא בגלל שאליבא דאמת זה שהעולם מסתכל על האדם ורואה שהוא מתנהג כמו צדיק, זה עדיין לא אומר שהוא באמת צדיק. כי אם אנחנו מבינים שצדיק זה עניין בנפש, זה עניין במוסבר, זה עניין הרבה יותר עמוק. ובמילא זה שאנשים אומרים עליך, אנשים יכולים להגיד רק על הפועל ממש, אנשים בכלל לא יכולים להגיד על הנפש וכו' וכו'. כמו שנראה בהמשך הפרק. על כל פנים, זה היסוד של ספר התניא, המאמר חז"ל הזה. עכשיו יש מאמר של הצמח צדק, מאמר של הצמח צדק, משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע. כי ידוע שהצמח צדק, כשהוא נולד, אז האלטער רבי אמר מאמר משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, שזה היה התחלת התניא, שהאלטער רבי התחיל להגיד מאמרים על התניא מהיום שהרבי הצמח צדק נולד. אבל יש מאמר שהצמח צדק אחרי זה אמר, ואחרי זה הוא כתב, הוסיף על זה הגהות.

10:52 מאמר משביעים אותו מהצמח צדק. ושם הצמח צדק מוסיף ביאור שזה נוגע לכלל העניין. למה התניא התחיל עם המאמר חז"ל הזה, והוא מסביר שמה את ההסבר הנפלא שבכלל מהו העניין של שבועה? שאלה פשוטה שכולם שואלים, גם המפרשים שואלים את זה, כי הרי מה שייך שבועה? מה זה עוזר שבועה? מה התועלת של השבועה? בשביל מה צריכים שבועה? בדרך כלל אדם נשבע או מתחייב, כאן מה שייך שבועה? הנפש האלוקית לא צריכה שבועה, היא רוצה. הגוף בכלל לא שומע את השבועה. מה כאן העוצם של שבועה? אבל זה הצמח צדק מביא שיש שלושה פירושים במילה שבועה. זה מפורסם וידוע, מובא בכמה וכמה מקומות. יש גם מאמר של הרבי מערב ראש השנה תשמ"ג במלוקט יום ראש השנה, שהרבי שם מביא, מסביר את זה יותר בעומק, שישנם שלושה פירושים במילה שבועה. דבר ראשון, שבועה זה commitment. אה, איך אומרים קומפרומיסו? לא, איך אומרים, שבועה זה שהבן אדם הוא מקשר את עצמו, כן? בי נשבעתי. שבועה זה בי נשבעתי. בן אדם מקשר את עצמו עם הכוחות הנעלמים שלו, שלמרות שמצד הכוחות הגלויים יהיו העלמות והסתרים, יהיו קשיים, על ידי השבועה אז הוא מקשר את עצמו שהוא יעשה את כל התלוי בו, יגלה כוחות נעלמים. על דרך כמו שמוצאים אצל יוסף. יעקב אבינו משביע אותו שייקח אותו לחברון, למערת המכפלה, וגם שמה שואלים אותו דבר. מה פירוש שבועה? הרי יוסף צריך שבועה? אז גם שמה, בגלל שיעקב ידע שיהיו העלמות והסתרים ויהיו קשיים, אז הוא עשה איתו שבועה. על דרך זה גם פה. הנשמה, בגלל שהיא יורדת למטה, ולמטה יש העלמות והסתרים של הגוף ונפש הבהמית וכל הניסיונות שהנשמה תפגוש בעולם,

13:04 "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", אז ממילא צריך את העניין של שבועה, שזה לגלות כוחות יותר עצומים. פירוש השני, שבועה זה מלשון שובע, משביעים. שובע, שממלאים אותו עם כוחות, כן? זאת אומרת, חוץ מזה שיש פה איזה קשר שהבן אדם מקשר את עצמו עם כוחות נעלמים, אבל הכוחות הנעלמים הם גם כן מתלבשים. זה הפירוש שובע, שזה מתלבש, זה מתגלה, זה יורד. זה כמו בן אדם שבע. זאת אומרת שכל המציאות שלו מתמלאת. הוא שבע, כל הכוחות שלו בגילוי. זאת אומרת שהכוחות הנעלמים האלה באים בגילוי והם מתלבשים בנשמה שבגוף, וזה משביע אותו, נותן לו את הכוחות הצריכים פה למטה שהוא יוכל לעשות את העבודה. ואחרי זה יש את הפירוש השלישי, שבע. שהעניין של שבע זה השבע מידות, השבע מידות מחסד. מה העניין של המספר שבע? שזה השבע, יש שבעה, כמו שהרבי יגיד עליו בפרק תניא, שבעה ימי הבנין, או, או שזה, שזה מאיפה מגיע הנפש הנשמה הזה כדי שהוא יוכל לעשות את השליחות שלו בעולם. ממשיך אדמו"ר הזקן ואומר: וצריך להבין דהא תנן. אה, עוד וורט אחד לפני שממשיכים הלאה, שזה וורט שהרבי כתב בא' תשרי, התגלה אחרי ג' תמוז. כמדומני שהוא כותב את זה בשם רבי לוי יצחק. תניא בסוף פרק ג' דנידה. אז הרבי מביא שנידה זה הגלות. הרי בזמן הגלות כנסת ישראל אז זה נחשב לנידה. כמו אישה, אישה טמאה, אישה שרחוקה מבעלה. כנסת ישראל בזמן הגלות, "עשו לנידה, נידה עשו." יש פסוקים כאלה. כאילו נמצאים במצב של נידה, מצב של העלם והסתר. נחשב— איך כתוב? אה, "נאלמתי דומיה החשיתי". נאלמתי דומיה החשיתי. פסוק בתהילים, ראשי תיבות נידה. כתוב שזה לכן זמן הגלות על

15:26 כולם. אז על זה אומרים בסוף פרק ג' דנידה. פרק ג' זה הגלות השלישי. הרי יש שלוש גלויות. כן, הגלות הזה נקרא הגלות השלישי. סוף פרק ג', הסוף של הגלות השלישי. יש גלות מצרים, גלות בבל והגלות הזה גלות אדום. לפעמים כתוב באופן אחר, אבל בכלל זה ג' גלויות. אז סוף פרק שלישי של נידה. אז האדמו"ר רוצה לרמז שדווקא עכשיו יתגלה התניא, שספר התניא יתגלה בסוף זמן הגלות כדי לתת לנו כוח להתגבר על כל ההעלמות והסתרים שיהיה בסוף זמן הגלות. כידוע שכל העניין של ספר התניא, למה זה התגלה דווקא עכשיו? בגלל שנמצאים בחושך הגלות צריכים כוחות מיוחדים, וזה העניין של תניא בסוף פרק ג' דנידה, וזה הרמז. ממשיך הרבי הלאה ואומר: וצריך להבין דהא תנן באבות פרק ב', ואל תהי רשע בפני עצמך. למדנו באבות פרק ב' שבן אדם אסור לו להחזיק את עצמו לרשע. אז ממילא יש פה סתירה. בשבועה אמרנו, בנידה אנחנו אומרים שאפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע. בן אדם צריך להחזיק את עצמו רשע. ובאבות אנחנו אומרים אל תהי רשע בפני עצמך. אז זה סתירה בין המשנה. איך? איך מסבירים את זה? זו שאלה אחת. אז נראה לתרץ את זה בפרקים הבאים, וגם עוד שאלה. אה, השאלה הראשונה זה סתירה בין הברייתות. שאלה בין המשנה והברייתא. וגם עכשיו יש שאלה שהאלטער רבי שואל בעבודה. זו כבר שאלה בעבודה של השם. מה צריך להיות ההרגשה שלי אם אני מרגיש את עצמי כרשע? אומרים לי שאפילו אם כל העולם אומרים לך צדיק אתה, אתה צריך לחשוב שאתה כרשע. וממילא מה אני צריך להרגיש עם זה? זה האלטער רבי עכשיו שואל. וגם אם

17:37 יהיה בעיניו כרשע, אם בן אדם יחשוב על עצמו שהוא כרשע, ירע לבבו ויהיה עצוב ולא יוכל לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב. אם בן אדם כל הזמן חושב שהוא כרשע, אז הוא חי עם הרגשה שהוא רשע. אדם שחי עם הרגשה שהוא רשע הוא לא יכול לעבוד את השם בשמחה, וזה ודאי לא יכול להיות. שאומרים לבן אדם כשהוא נולד שאתה צריך לחיות כל החיים שלך בדיכאון. כל החיים שלך תחשוב שאתה רשע. אז הבן אדם יהיה כל החיים שלו בדיכאון, יהיה עצוב. היפך העניין של עבדו את ה' בשמחה. אומר האלטער רבי הלאה: אלא מה, מה תגיד? ואם לא ירע לבבו כלל מזה, אם תגיד לבן אדם שמה הוא לא צריך להרגיש רע, תחשוב שאתה רשע ואף על פי כן תעבוד את השם בשמחה. אל תגיד, אל תרגיש רע מזה. תדע שאתה רשע ותמשיך הלאה. זה ודאי לא יכולים להגיד. יכול לבוא לידי קלות חס ושלום. הבן אדם יכול להגיע למצב של פריקת עול. אם בן אדם יודע שהוא רשע ואף על פי כן לא אכפת לו. קאלטקייט, אינדיפרנציה. לא מעניין אותי. אז זה פריקת עול, גם לא בסדר. אז האלטער רבי שואל פה שאלה פשוטה: מה צריך להיות ההרגשה שלי? אתה אומר לי שאני צריך לחיות כל החיים שלי בהרגשה שלמרות שהעולם יגיד מה שיגידו, אני חושב את עצמי כרשע. אז איך אני צריך לחיות עם זה? לחיות עם זה באופן של עצבות? ודאי שאסור. צריך להיות בשמחה. להיות בקלות? הרי שתגיד שלא יהיה לך עצבות, תהיה בשמחה והכל יהיה בסדר. אז זה יהיה קלות, גם לא טוב. שמתם לב פה דבר מעניין אבל. וכאילו האלטער רבי

19:43 יכול להגיד דבר שלישי: שלא יהיה בשמחה. תעבוד את השם בלי שמחה. אין אפילו הוה אמינא כזאת. זה מעניין, לא צריך לשים לב. בתניא אין בכלל הוה אמינא כזאת. האלטער רבי שולל לגמרי להיות בעצבות. אסור. צריך להיות בשמחה. להיות שלא יהיה אכפת לך. זאת אומרת, זה ודאי שעצבות זה לא, זה לא, זה לא, זה לא אופציה. אין כזו אופציה. לכאורה אתה יכול להגיד, לכאורה בן אדם שלא לומד תניא, בוא ניקח בן אדם שלא לומד תניא, לומד את הגמרא. הגמרא אומרת שבן אדם צריך כל הזמן לחשוב על עצמו כרשע, כמו שאמרנו, כדי שהוא אף פעם לא יהיה... אה, איך אומרים? יהיה לו סיפוק, תמיד ירצה לגדול ולצמוח. הוא ת-- אסור לו לחשוב שהוא צדיק. צריך כל הזמן לחשוב שהוא כרשע. אז הוא יגיד: אוי, זה לא, זה לא עושה לי טוב לשמחה. אז שלא יהיה בשמחה. מי אומר שצריך להיות בשמחה? האלטער רבי כאן, בהתחלת התניא, כבר אומר לנו את היסוד שזה אחד מיסודי החסידות, ששמחה זה דבר שאי אפשר בלי זה. עבודת השם בשמחה זה לא פרט, זה לא תנאי בהידור מצווה. אם אתה רוצה להיות בהידור תהיה בשמחה, אבל גם בלי שמחה זה עבודה. עבודה בלי שמחה זה לא עבודה, וזה אנחנו נראה בהמשך הפרקים, האלטער רבי בפרק כ"ו. האלטער רבי יסביר לנו שלא יכול להיות, כמו שהאלטער רבי יסביר, אי אפשר לנצח את היצר אם אין לך שמחה. הדרך היחידה לעבוד את השם, לנצח את היצר, זה דווקא עבודה מתוך שמחה, ולכן שמחה לא יכול להיות, לא יכול להיות בפני עצמו. חוץ מזה יש עוד עניינים שנראה בהמשך למה כל כך

21:39 חשוב העניין של שמחה בעבודת השם. זה עניין עיקרי בעבודה ולכן חייב להיות שמחה. השאלה היא איך זה עובד יחד עם ההרגש שאני כרשע, וזה האלטער רבי שואל: מה צריך להיות ההרגש? כמו שהרבי מסביר, שהסיבה למה האלטער רבי מוסיף את הקושיה הזאת ולא מסתפק עם הקושיה הקודמת, כי המילים בפרקי אבות, ״אל תהי רשע בפני עצמך״, יש שני פירושים. הרמב"ם מפרש כמו שהאלטער רבי מפרש, שבן אדם אסור לו לחשוב על עצמו כרשע. ״אל תהי רשע בפני עצמך״ כפשוטו, שבן אדם אסור לו לחשוב שהוא רשע. אבל רוב המפרשים מפרשים ״אל תהי רשע בפני עצמך״, הפירוש הוא שבן אדם אסור לו להיות רשע גם כשהוא נמצא לבד, בפני עצמו. שבן אדם חושב לפעמים אף אחד לא רואה אותי. אז אומר פרקי אבות, ״אל תהי רשע בפני עצמך״, שגם כשאתה בפני עצמך, אף אחד לא מסתכל עליך, תתנהג, תהיה, תהיה כמו... תתנהג כמו מן, שתהיה צדיק. זה פירוש של הרבה מהמפרשים. ולכן האלטער רבי אומר שתי שאלות. לפי הפירוש של הרמב"ם יש פה סתירה בין הפרקי אבות למסכת נידה. לפי שאר המפרשים, שלא מפרשים כמו הרמב"ם, אז השאלה היא על הגמרא נידה גופא: מה צריך להיות ההרגש מצד הסברא הזאת? אבל מזה נמצאנו למדים עד כמה חשוב שהבן אדם לא יהיה בעצבות מצד אחד, ומצד שני עד כמה חשוב להיזהר שלא יבוא מצב של קלות. שלכן האלטער רבי מחפש עצות איך עושים את שני הדברים האלה ביחד: לדעת שאני כרשע ולהיות בשמחה, ואף על פי כן שלא יבוא מזה עניין של קלות. היום זה היארצייט של רחל אמנו וגם כן של הרז"א. בחב"ד י"א חשוון זה היארצייט של הרז"א.

23:41 אז סיפור אחד בקשר להרז"א, הרבה סיפורים. אבל סיפור אחד בקשר להרז"א זה שמעתי מר' מנדל פוטרפס. אז ר' מנדל סיפר שהרז"א, כידוע, הוא היה, הוא היה בעסק, היה לו בית חרושת בבביץ'[?], אחרי זה עבר לוויטבסק. הרז"א כל החיים שלו ניסה להיכנס לעסק, וזה היה לו לפי רצון של הרבי מהר"ש, והיה לו מזה הרבה כאבים. זה היה לו סיפור קשה עם זה. אחת מהפעמים הייתה שריפה ונשרף כל הבית חרושת. הרז"א היה באמצע תפילה ובאו לספר לו שנשרף כל הבית חרושת. אז הוא גמר את התפילה, הוא יצא החוצה והוא ראה שכל ה-, כל, כל מה שהוא השקיע, כסף וזה, וכל הבית חרושת נשרף, עלה באש. אז הרז"א תפס סיגריה ונעמד והסתכל והתחיל לעשן כאילו ששום דבר לא נוגע לו. ככה בקרירות, עמד והסתכל. אנשים לא יכלו להאמין. בן אדם נשרף לו כל העסק, כל החיים, כל מה שהוא השקיע, והוא עומד בשקט ככה מעשן סיגריה כאילו... אז החסידים שעמדו שם לידו אמרו לו: ״איך אתה יכול להיות ב...? איך אתה רגוע כזה?״ אז הרז"א אומר להם: ״תשמעו, מה בן אדם עושה? כזה דבר קורה לו. משתגע, מתחיל לבכות, מתעלף, מאבד את המוח שלו. בסדר. כמה זמן? כמה ימים? נהיה חולה, נכנס למיטה, נכנס לדיכאון. עוד כמה ימים. נו, עובר כמה שבועות, אומר: נו, מה אני אעשה? נשכב במיטה כל החיים? צריכים לעשות משהו.״ אז מה הוא עושה? הולך לחברים, מבקש הלוואה ומתחיל לבנות מחדש. מתחיל להשקיע, להשקיע, להשקיע. אחרי שנתיים בערך לאט לאט הוא מתייצב, הקדוש ברוך הוא עוזר והוא מתייצב והוא כבר חוזר לפרנסה. אז הרז"א אומר, הזיידע, נראה לי, צמח צדק אמר שיש לי ראש

26:01 מהיר. הרז"א, צמח צדק אמר שיש לו תפיסה מהירה, תופס דברים מהר. אז כל הדבר הזה שלוקח שנתיים אני עשיתי את זה מאוד מהר. אני כבר אחרי שנתיים, אני יכול כבר לקחת סיגריה, לעשן בשקט. כבר עברתי את כל התהליך הזה אחד שתיים. זה היה הווארט שלו. זה ווארט שחסידים היו מספרים. כמובן שזה מראה על מוחין דגדלות, אבל זה לא סתם בדיחה. זה ווארט אמיתי של חסיד שמתרומם מעל כל החשבונות, ויכול להתנתק מהמציאות עכשיו במקום ללכת לבכות ולהיכנס לייאוש ודיכאון. הרי סוף כל סוף תצטרך לעמוד על הרגליים, אז תעמוד כבר על הרגליים מלכתחילה. זה עבודה בדרך ביטחון, כמובן שצריכים לזה... זה סיפור מהרז"א.