תניא - הקדמה כללית (תשפ"ה)

00:01 כלל ידוע בקשר לספר התניא, שהפתגם שמובא בשם רבותינו נשיאינו, שהתניא זה כמו חומש, תורה שבכתב. זה כמו בנוגע לחומש: גם ילד קטן לומד חומש, פשוטו של מקרא, והוא מבין משהו. וגם הבן אדם הכי גדול, החכם הכי גדול, תמיד כמה שהוא לומד, תמיד מוצא יותר עומק, יותר עומק בפנים. עומק זה אינסוף. זה רואים במוחש בתורה שבכתב. אותו דבר גם כן בתניא. אפשר ללמוד את התניא, גם ילד קטן, בחור צעיר מתחיל ללמוד תניא, וכל אחד יכול למצוא בזה דברים לחיים שלו. וכמה שאנחנו מתעמקים בתניא, תמיד אנחנו מוצאים בזה עוד עומק ועוד עומק, עוד חידוש ועוד חידוש. זה אינסוף. וזה ממש ככה. יש הרי הרבה אופנים איך ללמוד את התניא גם כן. יש סיפור ידוע על חסיד מהצמח צדק. יש אחד מהסיפורים שמסופר בשיחות, שהיה פעם אחד מגדולי החסידים, שהוא עוד היה אצל האלטער רבי. אצל הצמח צדק הוא כבר היה מזקני החסידים, אז הוא פעם הביא את הנכד שלו. הביא את הנכד שלו לצמח צדק וביקש שיעשה איתו חברותא. הצמח צדק ילמד איתו תניא, ובגלל הכבוד של אותו חסיד הצמח צדק הסכים. אבל אחרי כמה ימים השיעור התבטל. כמה ימים או שבועות השיעור התבטל. אחרי זה החסיד שאל למה? למה הרבי הפסיק את השיעור? החסיד הזקן שאל מה קרה שהשיעור נפסק. אז הצמח צדק אמר שהבחור הפסיק לבוא. אז הסבא שלו שאל את הנכד: למה הפסקת לבוא לשיעור? אז הוא אמר לו: אני הגעתי פעם אחד לשיעור הראשון, הצמח צדק קרא את כל הפרק. הוא לא אמר שום, שום ביאור, הוא רק קרא את הפרק. באתי יום השני, עוד פעם קרא עוד פרק.

02:29 לא אמר שום הסבר. לקרוא תניא אני יכול לקרוא לבד גם כן. אז הפסקתי לבוא. לא היה שום ביאורים, שום הסברים. אז החסיד שאל את הצמח צדק: מה, מה באמת העניין? למה הוא? אז הצמח צדק אמר לו: אני עשיתי אותו דבר, ככה אני למדתי עם סבא שלי. כשהאלטער רבי התחיל ללמוד איתי תניא, אז בהתחלה הוא למד איתי את כל התניא בלי שום ביאורים, ורק אחרי זה פעם השנייה התחיל להגיד ביאורים, וככה כל פעם יותר ויותר בעומק. אבל הוא כנראה לא אהב את זה. אז, אז הוא ביקש סליחה, הוא רצה לחזור. אמר: עכשיו זה כבר מדי מאוחר. כבר לא. כבר הוא לא היה מוכן לקבל על עצמו שללמוד את התניא בלי שום ביאורים. שמכאן אנחנו רואים שאפילו לקרוא את התניא ואת המילים, גם זה עניין. כי ידוע שבתניא יש הרבה אופנים. המילים של התניא והפשט של התניא, ויש את העומק של התניא. ויש גם כן, ידוע מה שהרבי הרש"ב כותב בקשר לתניא, שצריכים להיזהר לא להגיד, אבל אם זה מגיע לעבודת השם, שמביא ליראת שמים, אז כן אפשר לדבר. זאת אומרת, פעם היה ידוע שאצל חסידים היו מאוד מאוד נזהרים לא, לא, לא להוסיף פירושים, לא להוסיף דברים, אלא להגיד וללמוד רק מה שקיבלו חסידים מפי חסידים. אני זוכר בישיבה, המשפיע שלנו בישיבה היה הרב גרינגלס עליו השלום, היה מזקני המשפיעים, והוא היה נותן שיעור תניא פעמיים בשבוע, והשיעור תניא היה מאוד מאוד קדוש. כל הפרטים, והיה כל שנה הוא היה לומד איתנו את התניא מחדש. ובדרך כלל הוא היה לומד כמעט כל ליקוטי אמרים במשך השנה, וגם כן היה לו סדר מיוחד, והוא היה. היה לו

04:33 פירושים שהוא קיבל מחסידים, שהוא למד אצל המשפיעים שלו, והמשפיעים שלו קיבלו. זה היה כזה עניין של קבלה. ככה קיבלנו, מאוד מאוד נזהרים. אצל הרבי כבר היה שונה. הרבי רצה שכן ילמדו תניא באיזושהי הבנה והשגה. הרבי בעצמו, אנחנו זכינו בדור שלנו שהרבי נתן לנו ביאורים נפלאים. לא יודע איך יכלו, איך הבינו את התניא לפני הרבי. בדור שלנו זכינו שיש את השיעורים בספר התניא. שיעורים בספר התניא, זה היה רבי יוסף ויינברג עליו השלום, שהוא התחיל לתת שיעורים ברדיו, והרבי היה מגיה את השיעורים האלה, ובזכות זה יש המון ביאורים, הגהות, דברים נפלאים בהבנה של התניא. חוץ מזה שעכשיו אחרי ג' תמוז גם התגלה המראי מקומות והגהות שהרבי כתב עוד לפני הנשיאות, ששם יש עוד חידושים. אז בעצם יש אינסוף שדווקא בדור שלנו התגלה בעומק של התניא בעבודה. שלא נדבר על פארברענגענס שהרבי היה מדבר ב... בפארברענגענס, באמצע פארברענגען. ודרך אגב, או לא? בדרך אגב, כמה ביאורים נפלאים בתניא, ובפרט, כמו שאמרנו, לתרגם את התניא בעבודת השם זה עניין מאוד מאוד חשוב. שאנחנו צריכים לדעת שהתניא מצד אחד זה ספר של לימוד, ספר של עבודה. התניא זה חב"ד. האלטער רבי בתניא הביא את השיטה של חסידות חב"ד, וחסידות חב"ד דורש עבודה והשגה, שצריך להבין, לא רק צריך להיות עבודה והשגה, הסבר. מצד שני, התניא זה ספר של עבודה, ספר שמסביר לנו איך לעבוד את השם, ולכן התניא זה עבודה שבלב. אז התניא זה ספר שיש שמה, כמו שאומרים, מיקס בין ההשכלה מאוד עמוקה ועבודה מאוד עמוקה, והכל פרק ופרק. יש בזה את החלק השכלי, הסברה והעומק השכלי שיש פה. יחד עם זה יש בזה את העומק בעבודת השם. יש בזה

07:06 דבר מאוד מאוד מעניין. זה שאנחנו מדברים פה זה לא סתם עניין צדדי, זה עניין חשוב מאוד. זה שאומרים שהתניא זה השכלה והעבודה הולך ביחד, כי זה בעצם כל היסוד של חסידות חב"ד. הרי ידוע שהאלטער רבי היה לו הוה אמינא והיה לו מסקנה. אחד מהסיפורים המפורסמים שהרבי גם דיבר על זה כמה פעמים, שאצל האלטער רבי בהתחלה האלטער רבי רצה להדפיס קודם שער היחוד והאמונה, ואחרי זה ליקוטי אמרים. לא רק זה, הוא כתב קודם שער היחוד והאמונה, ורק אחרי זה הוא כתב את ליקוטי אמרים. זה סדר הכתיבה. האלטער רבי כתב שער היחוד והאמונה לפני זה, וזה היה התוכנית. התוכנית של האלטער רבי. הפלאן של האלטער רבי היה להדפיס ליקוטי אמרים בתור חלק ראשון, סליחה, שער היחוד והאמונה חלק ראשון וליקוטי אמרים חלק שני. ואחר כך הוא החליט למסקנה לשנות את זה. ולכן ליקוטי אמרים מגיע קודם. אבל אפילו שהוא שינה את זה, אבל הלשון לא השתנה. עדיין הלשון הוא הלשון ששער היחוד והאמונה מגיע לפני ליקוטי אמרים. אפשר לראות את זה מכמה מקומות בתניא שהוא כותב כמו שהסברתי, כמו שהסברתי, ששער היחוד והאמונה זה לפני ליקוטי אמרים. אז הרבי פעם דיבר על זה בפארברענגען. מה בדיוק ההבדל? מה זה שער היחוד והאמונה ומה זה ליקוטי אמרים? מה החילוק בין שני החלקים של התניא? בפשטות שער היחוד והאמונה כשמו כן הוא. זה יחוד ואמונה. מסביר אחדות הוי', מסביר עניין האמונה. זאת אומרת ששער היחוד והאמונה זה עניין של מוחין. רואים בפשטות שצריכים שכל, הרבה השכלה וכל ההסבר, כל העניין של אחדות השם, יחוד הוי' ואלקים, זה עניינים מאוד עמוקים בהשכלה. זה הסברנו. ליקוטי אמרים זה עבודה.

09:04 ליקוטי אמרים מסביר את עבודת הבינוני. איך צריך להיות המלחמה בעבודת השם? ובמילא אז בפשטות הסדר הוא "וידעת היום והשבות אל לבבך", כמו שכתוב בהתחלת שער היחוד והאמונה, זה הפסוק שהרבי מתחיל. הסדר הוא עבודה. זה קודם צריך להיות "וידעת היום" ואחרי זה מגיע "והשבות אל לבבך". בן אדם צריך להתבונן, להבין אחדות הוי', ורק אז אתה יכול להביא את זה בעבודה בפועל, בעבודת השם, ולחיות חיים של בינוני, מחשבה ודיבור ומעשה. ובמילא שער היחוד והאמונה צריך להיות לפני זה. אבל תכל'ס למסקנה, האלטער רבי החליט לשנות את הסדר. והוא הביא שם ליקוטי אמרים לפני שער היחוד והאמונה. לפני. למה הוא שינה את הסדר? כי המעשה הוא עיקר. כי האלטער רבי רצה להדגיש שלא נישאר עם ההשכלה. כי מצד אחד האלטער רבי גילה את החידוש של חב"ד בהשגה. אבל האלטער רבי לא רצה שחסידים יהיו משכילים. זה לא היה המטרה. האלטער רבי רצה שחסידים יהיו עובדים. שידעו שהתכלית זה העבודה בפועל, וזה הרי כל ליקוטי אמרים. נתאווה הקדוש ברוך הוא לתחתונים, "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". העניין זה שצריך להיות עבודה בפועל. לכן הוא הקדים ליקוטי אמרים לפני שער היחוד והאמונה. מעניין. פעם בפארברענגען הרבי דיבר על זה. אני חושב שהייתי שם בפארברענגען גם. מ"ז היה פארברענגען שהרבי דיבר שזה שהתניא יש לזה שתי התחלות. האלטער רבי רצה להתחיל שער היחוד והאמונה, לפועל הוא התחיל עם ליקוטי אמרים. זה ממש כמו חומש. אומרים שהתניא זה כמו חומש, גם בחומש. הרי זה הרש"י הראשון. לא היה צריך להסביר, לספר לנו מהחודש הזה לכם, ומה טעם הפסוק בבראשית. אז גם בתורה יש הוה אמינא ויש מסקנה. תורה

11:10 הייתה צריכה להתחיל "החודש הזה לכם". ובפועל התורה מתחילה בבראשית. אז הרבי הסביר שגם שם זה אותו דבר. התורה הייתה צריכה להתחיל "החודש הזה לכם". מה העניין של החודש הזה לכם? החודש הזה לכם זה גילויים של מתן תורה, גילויים של של של השכלה, בפרט על פי חסידות החודש הזה לכם, מה שזה אומר בפנימיות העניין. בראשית זה עבודה. בראשית זה מעשה בראשית, זה בריאת עולם. אז פסוק בבראשית, זאת אומרת שזה ממש אותו עניין. כמו שהחומש היה צריך להתחיל עם החודש הזה לכם, ובפועל התחיל עם בראשית. על דרך זה התניא צריך להתחיל עם העניין של יש מאין, השתלשלות, שזה שייך לאמונה. ובפועל זה מתחיל עם ליקוטי אמרים. על כל פנים, מה אני רוצה להגיד, שבתניא אנחנו רואים מאוד מאוד חזק איך שהיה הכל פרק. יש בזה את החיבור, החיבור המושלם, שזה מה שחסידות חב"ד מגלה, של השכל והעבודה, שצריך להיות כעבודה בפועל וזה התכלית. אבל יחד עם זה העבודה צריך להיות מיוסד על הסברה, על עומק. ויש סיפור מאוד מעניין בקשר לזה. יש סיפור מאוד מעניין בקשר לעניין הזה שהפרידיקער רבי מספר בסיפור. סיפור שממש מעניין בקשר לנקודה הזאת של תניא, שכל העבודה. אז הפרידיקער רבי מספר כזה סיפור. בתרס"ג, שנת תרס"ג, הרבי הרש"ב היה ב- באוסטריה, וינה, עניין הרפואה. כידוע, היה שלושה חודשים בערך באוסטריה. כשהיה שמה אז הוא לא רצה להתפלל, הוא לא רצה שידעו מי הוא, מה הוא. אז הוא היה לבוש כמו בעל הבית. אנשים לא ידעו שהוא הליובאוויטשער רבי, והוא היה מתפלל ולומד כל היום בבית כנסת, שזה היה פולישער בית כנסת, בית כנסת פרמישלאן, שם

13:33 הוא היה לומד ומתפלל כל היום. זה היה. אנשים לא ידעו בכלל שהוא הרבי מליובאוויטש. הוא היה שמה. אז לא היה כמו היום שכולם יודעים מי זה. כל אחד לא ידעו. וכך הוא ישב שם, למד, עשה את הסדר שלו, העניינים שלו. הוא היה הרבה פעמים אוהב לשבת עם האלטער חסידים, אלטער חסידים מפרמישלאן, פוילישע חסידים. הוא היה יושב איתם ומתוועד, שומע סיפורים. הרבה סיפורים שיש לנו היום בחב"ד מגיעים מסיפורים שהפריערדיקער רבי, הרבי הרש"ב, שמעו מזקני החסידים שהיו שמה בשטעטל אז בבית כנסת. אז היה שמה אלטער חסיד אחד. טוב. אז פעם אחת הוא התחיל לדבר עם הרבי הרש"ב. הוא אמר לו שיש לו, יש לו טענות, יש לו תלונה על הרבי הרש"ב. אז הרבי הרש"ב אומר: נו, תגיד מה? אומר לו: אני רואה שאתה מאוד קר, חסר לך חמימות. הוא אומר לרבי הרש"ב כאילו הוא רואה שחסר לו, שהרבי הרש"ב הוא מאוד חסר לו וואַרעמקייט, חסר לו... כמובן, אחד מהחילוקים אצל הפוילישע חסידים, יש יותר התפעלות, יותר ריקודים, יותר זה. חסידות חב"ד, יותר הסברה, יותר עמוק. אז הוא טוען אליו: אני רואה אותך מאוד קר, חסר לך חמימות. אז הרבי הרש"ב אומר לו: נו נו, אולי יש לך איזה עצה? אולי אתה יכול לעזור לי? אז היהודי הולך לארון ומוציא ספר. הוא מביא לו: הספר הזה יעזור לך. הרבי הרש"ב פותח את הספר. מה זה היה? זה היה תניא. אז היהודי, היהודי הזה מביא לו תניא ואומר לו: הנה, תלמד תניא, זה ייתן לך חמימות. הפריערדיקער רבי מספר את זה כאילו שהרבי הרש"ב שיחק את המשחק ולקח את התניא. הסתכל, לקח, דפדף ואמר: יו יו, זה...

15:34 תראה איזה ספר טוב, זה ספר, גוט ספר. הוא המשיך את המשחק כאילו שזה. אבל מה ההוראה הוא שכל אחד מוצא בתניא מה שהוא מחפש. אז היהודי ההוא ראה בתניא חמימות. זה נותן לו וואַרעמקייט. זה נותן לו חום בעבודת השם. יהודי שלומד תניא כמו שחסידות חב"ד מלמד אותנו, אז כמובן שרואים בתניא את העומק, העומק הפנימי שיש. מה אני רוצה להגיד בזה? הפתח לזה שהתניא יש הרבה אופנים איך ללמוד את זה, וכל האופנים הם חשובים. אבל אחד מהדברים הכי חשובים שאנחנו צריכים תמיד לדעת זה שכל פרק בתניא, כל שורה בתניא, אנחנו צריכים לחשוב מה זה אומר לי בחיים. מה הפרק הזה? מה הנקודה הזאת אומרת לי בחיים שלנו? איך זה משפיע על החיים? ספר התניא זה ספר שהאלטער רבי כתב בשביל הדור שלנו. אחד מהסיפורים הידועים שחסידים מספרים, הפריערדיקער רבי מספר גם כן בקשר לתניא, שכשהאלטער רבי שלח להדפיס את התניא הוא שלח את זה לבקש הסכמה. אז הוא שלח לבקש הסכמה משתי רבנים. כידוע, בהקדמה של התניא יש את שתי הרבנים, ההסכמה של רבי זושא מאניפולי וההסכמה של רבי יהודה לייב הכהן. שתי האנשים האלה הם היו תלמידי המגיד. הם היו חברים של האלטער רבי. שניהם גרו באניפולי. למה יש כזה? יש כזה קבלה אצל חסידים שלמה הוא בחר מכל תלמידי המגיד דווקא שתי אלו? כי באניפולי זה המקום ששם נמצא הציון של המגיד. האוהל, הציון, איפה שנמצא הקבר של המגיד, זה באניפולי. והשתי הצדיקים האלה הם נשארו לגור ליד הציון. הם היו גרים ליד האוהל של המגיד, רבי זושא ורבי יהודה לייב. והאלטער רבי דווקא לכן חיפש אותם, חיפש

17:50 את התלמידים שהיו הכי קרובים למגיד אחרי ההסתלקות. אז זה היה שתי אלו, כי הם גרו בסמיכות לציון של המגיד. יש כזה קבלה אצל חסידים. ובפועל, אז כל אחד כתב הסכמה. זה ההסכמה שיש לנו בתניא. אז, אז, אז ידוע שההבדל בין שתי ההסכמות זה איך הם כתבו את השנה. אחד מהם כתב, רבי זושא מאניפולי כתב שהשנה של ההסכמה זה בשנת פדותינו. זה היה תקנ"ו. תקנ"ו זה היה השנה שכתבו את ההסכמה באלול תקנ"ו. אבל אחד כתב גימטריה פדותינו ואחד כתב תקנ"ו. אז הפריערדיקער רבי אמר שכשרבי יהודה לייב הכהן אמר שמה זה תקנ"ו? זה ראשי תיבות, ראשי תיבות תקנ"ו זה תניא קטורת נפש ורוח, שהתניא זה כמו קטורת לנשמה, לנפש ורוח. מה הפשט שהתניא זה קטורת? ידוע שקטורת, זה כתוב בחומש, שהקטורת זה הסגולה כדי לבטל מגפה, כשיש מגפה. אז אהרן הכהן הלך עם הקטורת ועצר את המגפה. אז רבי יהודה לייב הכהן אמר שהתניא זה הקטורת שעוצר את המגפות הרוחניות שיהיו לפני ביאת משיח. כלומר, הוא אמר שלפני שמשיח יבוא יהיה בעולם מצב של מגפה רוחנית, יהיה ניסיונות, העלמות והסתרים, קשיים מאוד גדולים בעבודת השם, והתניא זה הספר, רפואה לכל, לכל, לכל העניינים האלה. זה אמר רבי יהודה לייב הכהן. רבי זושא אמר פדותינו. מה פשט פדותינו? שהתניא זה הספר שמכין אותנו לגאולה. זה התניא שאיתו אנחנו מתכוננים להגיע למשיח. על ידי ספר התניא נתכונן לקבל את פני משיח צדקנו. כפי שהרבי מסביר את זה בשיחות, את השיחות הידועות, יש מהרבי הרבה שיחות על העניין הזה, בשיחות של י"ט כסלו, שיש שני עניינים בלימוד החסידות. יש לימוד החסידות בתור רפואה לחושך

20:24 הגלות. השאלה הידועה: למה חסידות התגלתה רק עכשיו, לא התגלתה קודם? אז זה שתי תשובות. אחד זה שחסידות באה לרפא את חושך הגלות, והשני שחסידות באה להכין אותנו לגאולה. שיחה מפורסמת שמסתמא הרבה בחורים, או כולם, כבר למדו את זה פעם. השיחה המפורסמת שמסבירה את העניין של גחלים ומרגליות. חסידות מצד אחד זה כמו גחלים, מצד שני זה כמו מרגליות. והרבי מסביר את שתי העניינים שיש בעניין החסידות: עניין שזה מאיר את החושך דווקא בגלל שחושך הגלות עכשיו כל כך חזק, צריכים לזה כוח מיוחד, וזה חסידות. כמשל הידוע של האבן שבכתר המלך כדי לרפא את בן המלך החולה, ומצד שני יש בחסידות את העניין של חסידות זה התכשיטים שמתכוננים לחופה, לחתונה הגדולה של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. אז בספר התניא יש את שני הדברים האלה. התניא הוא גם ספר שנותן לנו רפואה לכל המחלות שיש היום בדור שלנו, והאמת היא שרואים את זה במוחש. היום בעולם ספר התניא זה נהיה אחד מהספרים הכי הכי חזקים. זה ידוע בעולם, בכל מיני מקומות, בכל מיני אופנים. יהודים מכל הסוגים לומדים תניא. לא רק בחב"ד. זה נהיה ספר, אחד הספרים הכי, אולי הכי, אני לא בטוח, אבל זה ספר שכל יהודי שלומד את זה הוא מרגיש שהספר פשוט נותן לו כוח להתגבר על כל הקשיים שיש היום. ספר התניא נותן לנו את הכוחות, ומצד שני ספר התניא זה ספר שמאיר, פותח את הנשמה ומכין אותנו לגאולה, מגלה אצלנו את האחדות שבעולם ומכין אותנו לזמן המשיח. אז במילא שתי הדברים האלה זה בעצם הסיבה למה מאוד מאוד חשוב שבחור צריך להשקיע בתניא ולרצות ללמוד את זה. ללמוד את זה

22:27 באופן כזה שהתניא יאיר אצלו במוח, בלב, והעיקר זה שזה יביא גם כן ונגיע לפועל במחשבה, דיבור, מעשה וחיי היום יום.