מספר ארבעים באגרת התשובה ובקשר עם כ״ף אב והכנות לימי התשובה

00:04 נדבר היום עוד נקודה באגרת התשובה. בקשר שדיברנו בימים האחרונים על העניין של ריצמ [?]. ריצמ [?] קשור למספר ארבעים, וגם פעמיים ארבעים שבגימטריה שמונים. מ"ם פתוחה, מ"ם סתומה. והרבי אמר במ"ם ד' שאז היה ארבעים שנה כ"ף אב. והרבי דיבר על זה שבחומש יש פעמיים ארבעים שנה. פרשת עקב, כ"ף אב קוראים פרשת עקב. שמה נאמר פעמיים ארבעים שנה, כי גם שמונים זה פעמיים ארבעים, ומ"ם פתוחה מ"ם סתומה. איפה הקשר עם אגרת התשובה? כי באגרת התשובה אנחנו מוצאים שהאלטער רבי גם כן מדבר על העניין של ארבעים. וזה בפרק ב', האלטער רבי בפרק ב' באגרת התשובה. האלטער רבי מדבר על תעניות, תעניות וסיגופים. והאלטער רבי אומר שאנחנו מוצאים את התנאים והאמוראים שהיו עושים תעניות אפילו על דבר קל. ומביא כמה וכמה דוגמאות. אחד מהדוגמאות הוא מביא מרב הונא, שרב הונא התהפכה לו הרצועה, התפילין של ראש. צריך להיזהר שהרצועות יהיו עם הצד השחור כלפי חוץ. ופעם אחת התהפכה לו הרצועה. אז כתוב שהוא צם, מ"ם, צם מ"ם תעניות, ארבעים תעניות. אז אנחנו מוצאים פה את המספר ארבעים. והאלטער רבי אומר פה את הלשון שעל דבר קל היו מתענים תעניות הרבה מאוד. מ"ם תעניות, ארבעים תעניות, הוא קורא לזה תעניות הרבה מאוד. והרבי שואל למה מ"ם תעניות נקראים תעניות הרבה מאוד. נכון, ארבעים תעניות זה הרבה, אבל זה לא תעניות הרבה מאוד. מילא, אבל שם כתוב שם רבי יהושע שהושחרו שיניו מפני הצומות. הוא פשוט קלקל את השיניים שלו. אז כנראה היו תעניות הרבה מאוד. אבל ארבעים צומות זה לא תעניות הרבה מאוד. בפרט שאחרי זה בהמשך האלטער רבי מביא פה פ"ד תעניות וק"נ תעניות. מדבר על מספרים הרבה יותר

02:48 אסטרונומיים. ארבעים תעניות זה לא הרבה מאוד. אבל על פי כן האלטער רבי קורא לזה. מה יש במספר הארבעים בקשר לתעניות? אז זה היה בתשכ"ט. הרבי התחיל ללמד אגרת התשובה בתקופה ההיא. אז תשכ"ט זה היה השנה שהרבי אז כל התוועדות אמר ביאורים באגרת התשובה. אותו שנה היה גם כן ארבעים שנה מהחתונה של הרבי. תשכ"ט זה היה ארבעים שנה מתרפ"ט. שבת י"ד כסלו היה התוועדות, היה י"ד כסלו של חודש אב. אז הרבי עשה התוועדות, ובאותה התוועדות הרבי גם כן התבטא על המספר ארבעים. הוא הסביר באריכות את העניין של ארבעים מיוסד על אגרת התשובה. אז מאוד מעניין שאנחנו מוצאים את המספר ארבעים בכל מיני דברים מאוד כלליים. מוצאים את המספר ארבעים גם בתורה, גם בתפילה וגם בתשובה. בתורה, התורה ניתנה על ארבעים יום. גם כן פסוק בפרשת עקב קשור עם כ"ף אב: "ואתנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה". משה רבנו היה ארבעים יום בהר. היה כמה פעמים ארבעים יום: ארבעים יום בלוחות ראשונות, ארבעים יום בלוחות שניות וארבעים יום של תפילה. אז אנחנו מוצאים בנגיעה לתורה מספר ארבעים. עד כדי כך שזה לא רק בנגיעה לתורה מדברים על מספר ארבעים, ארבעים יום שמשה רבנו היה בהר, אלא גם בלימוד התורה יש את העניין של מספר ארבעים אצל כל יהודי ויהודי. לדוגמה, אמרו חז"ל הידוע שארבעים שנים קאי איניש אדעתיה דרביה. גם פה רואים מספר ארבעים, שאומרים שכדי שבאמת בן אדם יוכל להגיע לעומק עומקו, לתפוס את הדעת דרביה, את עומק דעת רבו, זה לוקח ארבעים שנה. אז עוד פעם מוצאים את העניין של הארבעים שנה. "ולא נתן ה' לכם לב לדעת, עיניים

05:01 לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה" — זה נאמר בשנה הארבעים, שרק אחרי שהיהודים היו עם משה רבנו ארבעים שנה הם קיבלו את העומק, את העיון. הם הבינו מה באמת דברים אמורים, מה זה תורה. על דרך זה גם כן מוצאים את זה בנגיעה לארבעים לבינה. כתוב בפרקי אבות: "בן ארבעים לבינה". זאת אומרת שהמספר ארבעים זה מספר שקשור עם עניין של עיון והשגה. כל זה זה בקו התורה. על דרך זה גם כן בקו התפילה. אז גם כן, כמו שאמרנו, "ואתנפל", משה רבנו התפלל ארבעים יום. זה היה ארבעים יום של תפילה מי"ט תמוז עד ראש חודש אלול. זה היה ארבעים יום האמצעיים שאז משה רבנו התפלל. אז גם בזה רואים שמשה רבנו התפלל ארבעים יום. ואנחנו מוצאים את זה גם כן. הגמרא אומרת שהיה פעם תלמיד שהוא היה מאריך בתפילה מאוד, ובאו להגיד לאחד מהתנאים, לא זוכר עכשיו את השם, שראו אותו, את התלמיד הזה, שהיה מתפלל באריכות, מדי הרבה אריכות. אז התנא אמר: האם הוא מתפלל יותר מארבעים יום? משה רבנו התפלל ארבעים יום. אם הוא לא מתפלל יותר מארבעים יום, כזה לא נקרא עדיין אריכות. זאת אומרת שאנחנו מוצאים את המושג של אריכות התפילה במספר ארבעים, בקשר של עבודת התפילה. על דרך זה איפה מוצאים עוד בנגיעה לתפילה העניין של ארבעים? הימים של חודש אלול. וכולנו יודעים שעבודת התשובה, עבודת... שזה קשור גם עם עבודת התפילה. "אני לדודי ודודי לי", "אני לדודי ודודי לי" זה קשור עם עבודת התפילה. זה ידוע בראשי תיבות של אלול. מדברים ש"אני לדודי ודודי לי" זה ראשי התיבות שמדבר על עבודת התפילה, היות שיש ארבע יו"דים. אני לדודי

07:02 אני לדודי ודודי לי נגמר עם ארבע יודי"ן, שזה ארבעים יום שראש חודש אלול עד יום הכיפורים, שאז צריכים לעבוד בעבודת התפילה, כמו הוא בפוסקים. ואחר כך כמובן עניין התשובה. בתשובה גם כן אנחנו מוצאים את העניין של ארבעים ימי תשובה. לדוגמה, אז אנחנו רואים אצל בני ישראל: סלחתי כדברך. התשובה של בני ישראל הייתה ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, ואז היה סלחתי כדברך. זו הייתה תשובה שלקחה ארבעים יום. לכן אנחנו תוקעים שופר בראש חודש אלול, כי אז מתחילים ימי התשובה, כי כך היה גם כן במדבר, שארבעים יום לקח שבני ישראל יעשו תשובה עד שמשה רבנו ירד מההר והביא את הלוחות השניים. יום כיפור היה יום ארבעים. על דרך זה מוצאים גם בנינוה, כשיונה הנביא הלך לנינוה, הקב"ה שלח את יונה להגיד לאנשי נינוה שהקב"ה הולך להפוך את נינוה: עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. אז הוא גם כן השתמש עם ארבעים יום. אז אנחנו מוצאים את זה גם בתורה, גם בתפילה וגם בתשובה. מוצאים את הדבר הזה של הארבעים יום. על דרך זה הרי הם מביאים מהפוסקים שכתוב בפוסקים שהמספר של ארבעים ימי צום זה המספר לכל, זה מספר כללי לכל התשובות. כי כל העבירות יש מספר של ארבעים תעניות. אחרי זה יש מה שעושים י"א תעניות, כ"א תעניות, ס"א תעניות, אבל יש מספר מינימלי על פי הפוסקים, על פי כמה וכמה ספרי מוסר, ספרי, אה, ספרים שמדברים על תיקונים. אז יש עניין של ארבעים ימי תשובה, ארבעים תעניות. אז אנחנו מוצאים את העניין של הארבעים בכל הדברים האלה. מה הסיבה לזה? למה ארבעים זה מספר כל כך חשוב? מה הסיבה שהמספר ארבעים זה נחשב

09:09 למספר כל כך חשוב שזה נמצא בכל הדברים האלה? חייב להיות שיש איזה משהו מהותי בעניין של הארבעים, שלכן משתמשים עם זה בכל מיני מקומות. אז ההסבר לזה הוא, זה מיוסד על מה שכתוב בגמרא שהוולד, תינוק, יצירת הוולד זה ארבעים יום. ובנוגע לתינוק, ישנם שלושה שלבים כלליים. יש את עצם יצירת הוולד, זה רגע אחד. יצירת הוולד זה רגע אחד, מה שנקרא בתניא פרק ב', המשכת הטיפה יש נקודה אחת, יצירת הוולד זה רגע אחד, שייגע חודש רגע חודש. אבל יש את הציור שהוולד מקבל את הציור. כתוב בגמרא שעד ארבעים יום יכולים להתפלל ויכולים עדיין לעשות עם התפילה כל מיני שינויים, עד כדי כך שהגמרא אומרת שאפילו לשנות מזכר לנקבה אפשר עדיין לשנות בארבעים יום. זאת אומרת שהציור אחרי ארבעים יום כבר אי אפשר לשנות, הוא כבר קיבל את הציור הכללי שלו. מארבעים יום אחרי זה יש עד תשעה חודשים שנבנה הוולד, כל האיברים, כל הפרטים. אז ממילא אנחנו רואים שישנם שלושה שלבים במבנה של התינוק. יצירת הוולד עצמו זה רגע אחד, הציור הכללי, הבניין הכללי זה ארבעים יום, ואחרי זה כל הפרטים. אז בכללות זה תשעה חודשים. יש כאלו יותר, יש כאלו פחות. כידוע. אז ממילא זה אנחנו לומדים גם כן בנוגע לכל דבר ודבר כשצריכים לעשות וולד. וולד זה הילוד, מציאות חדשה. וולד זה מציאות חדשה, יש מאין. כל העניין של הילודה, הילודה זה כעין יש מאין, נהיית פה מציאות חדשה. זה הרי כל העניין. זה אומר לנו גם בעבודת השם, בעניינים שצריכים להיות מציאות חדשה בתורה, בתשובה ובתפילה, שבן אדם הופך להיות למציאות חדשה. ולימוד התורה, מה כתוב בתורה? כל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו. לימוד התורה, הבן

11:23 חבירו תורה כאילו ילדו. לימוד התורה, הבן אדם נהיה מציאות חדשה, כאילו נולד מחדש. הוא נהיה מציאות של תורה. על דרך זה בעבודת התפילה, כעבדא קמיה מריה. הוא נהיה מציאות חדשה. תפילה זה שהבן אדם נהפך, מתבטל למציאות הקודמת, ועכשיו הוא נהיה מציאות של אין, מציאות של עבד. כעבדא קמיה מריה, זה נהיה מציאות חדשה. תשובה כל שכן וכיוצא בזה. תשובה זה כתינוק שנולד. תשובה זה שהבן אדם רגע קודם היה רשע גמור, נהיה עכשיו צדיק גמור. הוא הופך מציאות חדשה גם בתורה, גם בתפילה, גם בתשובה. זה עניין של הילודה, שהבן אדם נולד ונהפך להיות למציאות חדשה. ומכיוון שבשביל הילודה יש שלושה שלבים, אז גם בדברים האלה יש לו שלושה שלבים. זאת אומרת יש את העניין, נגיד, בנוגע, נגיד בנוגע לתורה. אז ברגע שיהודי אומר פסוק אחד בתורה, מילה אחת של תורה זה תורה. כמו שיש בהלכה, אם אתה רוצה ללמוד תורה, אפילו פסוק אחד, מילה אחת, צריך להגיד ברכת התורה. עצם עניין התורה זה רגע אחד. זה נקודה אחת. תינוק כשמתחילים לדבר, מתחילים תורה ציווה לנו משה. יש לו כבר תורה, כל התורה זה שלו. יש את הנקודה של תורה. זה נקודה אחת. אבל אחרי זה יש מה שאמרנו, הציור, ארבעים. כדי שזה ייקלט, יהפוך להיות לצורה, צורה כללית. המספר הוא ארבעים. לכן התורה ניתנה על ארבעים יום. לכן גם כן הלימוד קשור עם המספר ארבעים. ארבעים לבינה, ארבעים שנה. המספר ארבעים זה מספר שקשור עם הבניין של הנקודה שיהפוך להיות לציור, לציור, למשהו מהותי, למשהו שזה הג-- הגדר שלו. אחרי זה יש בלי גבול. תורה זה אינסוף. רחבה מצוותך. יהודי צריך ללמוד עד בלי די. זה

13:21 כבר השלב השלישי. על דרך זה גם כן בתפילה. נקודת התפילה זה נקודה אחת. הנקודה של תפילה, הכהן קם במורה, התפילה זה נקודה אחת. ולכן גם בתפילה כתוב שמשה רבנו, כשהיה עם בני ישראל במדבר ומרים הייתה מצורעת, אז משה רבנו אמר: "אל נא רפא נא לה". זה היה כל התפילה שלו. מילה, ארבע מילים, וזה תפילה שלמה. זאת אומרת, תפילה בעצם, נקודה של תפילה. על דרך זה אצל כל יהודי שהוא קם בבוקר אומר מודה אני. מודה אני זה כבר הנקודה של התפילה. אבל כדי שהתפילה תהיה בשלימות, יצירת הוולד, כמו שאמרנו, זה לוקח ארבעים יום, מספר ארבעים. לכן גם בתפילה אומרים שתפילה כדבעי זה תפילה של ארבעים, ארבעים ימי תפילה. על דרך זה בעניין התשובה. נקודה של תשובה זה נקודה אחת. זה מה שהאלטער רבי אומר בתניא: עזיבת החטא בלבד בשעתא חדא וברגעא חדא. הנקודה של תשובה זה רגע אחד. ברגע שבן אדם אומר לעצמו עם כל התוקף, כן, שהוא עזיבת החטא, נקודה אחת, וברגעא חדא, אז הוא הופך להיות כמו שכתוב בגמרא. בן אדם מקדש את האישה, שהוא רשע גמור. רגע אחד הוא הופך להיות מרשע גמור לצדיק גמור. זה התנועה של תשובה. זה הנקודה של יצירת הוולד. אבל הבניין לוקח ארבעים יום, ולכן יש ארבעים תעניות. לכן יש ארבעים ימי תשובה. לכן יש ימי תשובה מראש חודש אלול עד יום כיפור, וצריכים ארבעים יום. זה המקסימום של המבנה. אבל אחרי המבנה יש את ההמשך, שזה הפרטים ופרטי פרטים, וזה אין גבולות. על זה נאמר כל ימיו בתשובה. כל השנה כולה זה תשובה. תשובה זה כל הזמן, כן, שזה כבר הדרגה

15:19 השלישית. מגיעה לתשובה. אז על כל פנים, מכל זה אנחנו למדים שהמספר ארבעים זה מספר מאוד מאוד חשוב ומאוד יסודי ועיקרי בעבודת השם, בכל מה שקשור עם בניין של דבר חדש. שלושת השלבים: יש את הנקודה, שזה רגע אחד. הבניין זה ארבעים יום. השלימות זה בלי גבול. יש בזה פרטים עד אינסוף, וזה מה שאנחנו רואים את זה גם פה באגרת התשובה. לכן האלטער רבי מביא ברב הונא שהוא התענה ארבעים תעניות. מה ה-- כי ארבעים יום זה השלימות. בשלימות התשובה יש מספר ארבעים. זה מבטא שהוא עשה את השלמו-- תשובה בשלימות. נכון שאחרי זה יש עוד יותר מארבעים, כמו שאמרנו יש פ"ד, יש קנ"א. זה כבר פרטים עד בלי די. בנקודה של הבניין, איך שאומרים לבנות את זה, מהמספר השלם למספר המושלם זה המספר של ארבעים. הרבי מביא גם כן עוד דוגמה לזה מאוד מעניינת. זה ברב זירא. הגמרא אומרת שרב זירא הלך מבבל לארץ ישראל. הוא לא יכול היה להבין את הגמרא של ירושלמי, אז הוא עשה תענית כדי לשכוח תלמוד בבלי ולהתחיל ללמוד ירושלמי. כמה תעניות הוא עשה? אז יש שתי גרסאות. יש גרסה שכתוב מאה תעניות, ויש גרסה שכתוב ארבעים תעניות. יש גורסים ארבעים תעניות, כמו בבבא מציעא. אז למה יש זה שאומרים מאה תעניות? אז זה קשור למה שכתוב במשנה: בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם. מספר מאה זה כאילו שינוי מן הקצה לקצה. אבל אלו שאומרים ארבעים תעניות, מ' תעניות. למה מ'? לפי מה שהסברנו זה מובן. מכיוון שרב זירא עשה, מה החשיבות והערך והעניין שיש בעניין הזה של מספר ארבעים? כי זה בעצם מה שעושה את הציור, את

19:31 הבניין של הוולד, שזה לוקח ארבעים יום. שאנחנו מדברים עכשיו באופן מיוחד שיש פעמיים ארבעים. מכיוון שמדברים על תש, על על על סליחה, על על שמונים שנה מכ"ף אב, ששמונים שנה זה פעמיים ארבעים, זה מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה. אז זה באמת מוסבר. הרבי מביא גם כן באותה שיחה שמובא בספרי קבלה שהמספר מ', ארבעים, לבינה, קשור עם תשובה באופן מיוחד. תראה, תשובה זה בספירת הבינה. אבל הרבי אומר את זה בתניא מפורש בפרק ז', תראה שהעניין של תשובה עילאה, עילאה, זה הולך על ספירת הבינה. ובינה זה בן י"ה, שזה העניין של תשובה עילאה, ספירת הבינה, לימוד התורה באופן של עוסק אורייתא בדחילו ורחימו דקודשא בריך הוא, שזה הולך על ספירת הבינה. עכשיו ספירת הבינה יש בזה, מה הקשר של ספירת הבינה למספר שמונים? כי ספירת הבינה זה הספירה השמינית. על פי קבלה ספירת הבינה נקראת ספירה השמינית, כי אם אנחנו סופרים את הספירות מלמטה למעלה יש שבע ספירות, זה מחסד עד מלכות, ובינה זה הספירה השמינית. הרי לא סופרים את הדעת. אנחנו סופרים את הדעת רק כשלא סופרים כתר, אבל הספירות על פי קבלה הרי סופרים כתר ולא סופרים דעת. אז בינה נקרא השמיני, ספירה שמינית מלמטה למעלה. זה הבחינה של בינה, ח'. ושמונה פעמים עשר זה שמונים. זאת אומרת ששמונים זה השלימות. לכן גם המספר שמונים הולך על ספירת הבינה. לכן כתוב "אני בינה לי גבורה", ובן שמונים לגבורה, שזה גם כן בינה, קו שמאל גבורות. אז ממילא מה זה אומר בעבודה בפועל? ששמונים זה העניין של תשובה, ותשובה גופא תשובה עילאה, שלימות התשובה. מ"ם פתוחה, מ"ם סתומה. ודיברנו כבר בימים האחרונים על העניין הזה. על

21:47 כל פנים, אז בלי הקבלה, נשים את הקבלה, זה קבלה, אבל המעשה בפועל, מה שזה צריך לעשות לנו, כל אחד ואחד שנמצאים עכשיו בארבעים יום, ימי הכנה לראש השנה, ארבעים יום קודם ליצירת הוולד. וממילא צריך להתחיל אצל כל אחד ואחד זוז והתעוררות. אנחנו מגיעים כבר קרוב לשבת מברכים של חודש אלול. נכנסים כבר לאווירה. הזמן של חודש אלול צריך כבר מעכשיו להתחיל אצל כל אחד ואחד התנועה של פתחו לי כחודו של מחט. להתעורר, להתחיל לעבוד את השם ביתר שאת וביתר עוז. הן בקו של תורה, הן בקו של תפילה והן בקו של תשובה, שבכל אחד ואחד מהם יש את העניין של ארבעים דווקא, כדי שיהיה אצלנו יסוד חדש, עלייה חדשה, שנהיה באמת אנשים חדשים. ממילא תהיה לנו שנה חדשה ומחודשת, וכל העניינים בגשמיות וברוחניות.