'תניא פרק י"ט - חלק ז

00:00 דף ח"א עמוד ב', למעלה. האלטער רבי עד עכשיו הוא ענה על שלוש מהשאלות שהוא שאל בהתחלת פרק י"ח. נשארה שאלה אחת שהוא עדיין לא ענה, וזה הוא עכשיו הולך לענות בסוף פרק י"ט. אתם זוכרים, בפרק י"ח האלטער רבי שאל ארבע שאלות בקשר לעניין של האהבה המסותרת שיש לכל יהודי בירושה מאבותינו. אז האלטער רבי שאל ארבע שאלות. שאלה ראשונה הייתה: מהו השורש של אהבה? על זה הוא ענה שהשורש של אהבה זה מחכמה שבנפש, ששם מאיר אין סוף. הוא שאל מה עניינה של אהבה. עניינה זה מה האובייקטיבו, מה המבוקש, מה האינטרס, מה אהבה זאת? אז על זה הוא ענה בפרק י"ט, שזה הרצון להיכלל באין סוף ולהתבטל ולהיות אין ואפס. הטבע של יהודי שרוצה להיכלל באין סוף. ואחרי זה הוא שאל מה זה, איך זה ירושה, איך אפשר לתת ירושה של אהבה? הרי אהבה זה לא דבר שעובר בירושה. על זה הוא הסביר שזה מצד האהבה של עניין המולדת, שזה לא סתם אהבה, זה אהבה מולדת, עניין עצמי שלכן זה עובר בירושה. והשאלה השלישית הוא עדיין לא ענה. הרביעית, סליחה. מה הייתה השאלה הרביעית? איך נכלל בו גם דחילו? הרי צריך להיות לא רק אהבה, צריך להיות גם יראה בכדי שיהודי יוכל לקיים תורה ומצוות. סור מרע ועשה טוב. אז זה צריך להיות שני הכיוונים. צריך להיות גם אהבה וגם יראה. אז זה שיש לנו אהבה מסותרת, אז מבחינה של אהבה איך נכלל באהבה הזאת עניין של יראה. אהבה ויראה זה שתי תנועות סותרות בנפש. אז זה שיש לנו אהבה שקיבלנו בירושה, מה הקשר של יראה עם זה? אז זה האלטער רבי בא לתרץ עכשיו בסוף פרק י"ט. אז

02:15 הנקודה שלמדנו עד עכשיו זה שהאלטער רבי הסביר את הכוח הנפלא שיש אצל כל יהודי שקיבלנו בירושה מאבותינו, שזה כוח האמונה וכוח המסירות נפש, שזה בעצם אותו דבר, שזה העניין של חכמה שבנפש. חכמה שבנפש זה הכוח מה? כוח הביטול ששם מאיר אין סוף ברוך הוא. עכשיו מכיוון ששם מאיר אין סוף ברוך הוא אז נרגיש האמת המוחלטת, ולכן יש אצל כל יהודי בפשטות ובפשיטות שהקדוש ברוך הוא נמצא, אין בזה ספק. לא צריך על זה שום ראיות והוכחות, ולכן כל יהודי הפשוט שבפשוטים מאמין באמונה שלמה, ומשם מגיע גם כן כוח המסירות נפש שכל יהודי מוכן בכל רגע לתת את עצמו לקדוש ברוך הוא עד מסירות נפש ולעמוד נגד הניסיונות ולסבול ייסורים ומוות וכולי. האלטער רבי הסביר שהאהבה הזאת נמצאת אצל כל אחד, אבל באופן של מסותרת. מסותרת, לא רק בגלל שבעצם זה מסותר מצד הטבע, אלא גם בגלל שיש את הקליפה שמסתירה על זה, שזה הישות שזה היפך העניין של ביטול ולכן זה מסתיר על זה. ולכן כמו שהוא הסביר יש את האור של היחידה, האור של הנשמה, שזה נמצא באופן של גלות בעולם הזה, ויש את עצם היחידה, עצם החכמה שזה נמצא בהיפך של שינה. כל זה, כל מה שלמדנו, זה רק חזרה וכללות. אבל כשמגיע ניסיון בדבר אמונה אז מתעוררת אצל יהודי האהבה הזאת באופן של מסירות נפש, ואז מתבטלים אצלו כל הקליפות וכל הסטרא אחרא וכל הישות, הוא מוסר את עצמו לאלוקות לגמרי, ואז כל הרע וכל הקליפה נמס וכולי. אף על פי שעד עכשיו הוא היה מונח בקליפה סטרא אחרא. אבל ברגע שמתגלה הנקודה העצמית הזאת אז הכול, אוי לו, לא אוי לו, אין ואפס, רק אמת לאמיתה, כל

04:02 מה שדיברנו עד עכשיו. והנה ממשיך האלטער רבי, הלא עכשיו הוא הולך להסביר איפה באהבה הזאת כלול העניין של יראה, שזה היה השאלה הרביעית. בוא נקרא לפניך. והנה, אור ה' אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמה שבנפש. האור הזה של הקדוש ברוך הוא שנמצא אצל כל יהודי בנפש, בחכמה שבנפש, גדול ועצום כוחו כל כך, זה כוח כל כך חזק, כל כך עצום שיש לנו בפנים לגרש ולדחות הסטרא אחרא והקליפות. יש לו כוח כל כך חזק, לכוח הזה של הקדוש ברוך הוא שנמצא אצלנו, שזה מסוגל לגרש ולדחות את הסטרא אחרא והקליפות שלא יוכלו ליגע אפילו בלבושיו. יש פה משהו נפלא שרואים בכוח האמונה וכוח המסירות נפש בחכמה שבנפש שנמצא אצלנו, שהכוח שלו זה שהוא לא רק חזק כשמגיע בעניינים של אמונה לא לפגוע באמונה של יהודי, יש לו כוח גם כן לשמור שזה לא יפגע אפילו בלבושים שלו, שלא יוכלו ליגע אפילו בלבושיו של מחשבה דיבור ומעשה של אמונת ה' אחד. מה זאת אומרת? מה אתה רואה כאן עכשיו? זאת אומרת כך, עד עכשיו דיברנו על קדושת האמונה. האמונה אף פעם לא נפגמת, לא נפגמת. אין פגם באמונה. אמונה אצל יהודי זה משהו אבסולוטי. זה משהו חזק ביותר. ואם אתה נוגע בו בנקודה של האמונה מתפוצץ אצלו כל העניינים, מתגלה אצלו יחידה והוא ילך על מסירות נפש. יהודי על אמונה לא מוכן לוותר. אבל זה עניין באמונה, משהו בנפש. אבל לכאורה, מה עם לעשות פעולה חיצונית? לא אמונה. אני מאמין מאה אחוז, אבל באים לבקש ממני לעשות פעולה חיצונית. תמשיך להאמין. תחשוב מה שאתה רוצה. תתכחש רק בפועל. תגיד כמה מילים שהמילים האלה זה מילים שלא

06:13 מתאימים עם האמונה. או תעשה איזו פעולה חיצונית של להשתחוות חיצונית. אל תאמין, בראש שלך תחשוב שמע ישראל, אבל בפועל תגיד משהו הפוך או תעשה משהו הפוך. מה אנחנו רואים? שגם לזה יהודי לא מוכן. יהודי יהיה מוכן ללכת על מסירות נפש גם לא לעשות עניין חיצוני שיכול לבטא חיצונית היפך האמונה. אז זה הכוח הנפלא שיש. זאת אומרת, לפני זה אנחנו חשבנו שהאמונה אצל יהודי קשורה עם כוח האמונה בנפש, כוח פנימי, שכל שלו הוא לא יכול, לא הולך נגד האמונה, מידה של משהו שקשור עם הנפש. אבל לבושים זה עניין חיצוני לגמרי. אז חביבי, אם יכול להיות רוח שטות? אמרנו קודם שיש מצב של רוח שטות, אז גם שם יכול להיות הרוח שטות שיגיד: רגע, מה הבעיה? אני מאמין בראש שלי, אני מאמין באופן אחד, אני מרגיש באופן אחד, אבל בפועל מבקשים ממני לעשות משהו חיצוני. מה הבעיה? לא. זה עוצמת התוקף האמונה שיש אצל יהודי, וזה חלק מהכוח הזה. זה אור ה' מלובש בנשמה. זה כל כך חזק שהוא לא נותן לסטרא אחרא להחזיק אפילו בלבושים שלו, שלא יוכלו ליגע אפילו בלבושו של מחשבה ודיבור ומעשה של אמונה בה' אחד. דהיינו, מה זה אומר בפועל? לכן בניסיון בן אדם יהודי מוכן לעמוד בניסיון, למסור נפשו אפילו שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונה בה' אחד. יהודי מוכן למסור נפש אפילו כשמדובר על מעשה, לעשות מעשה בפועל, גם זה, כגון להשתחוות לעבודה זרה. למשל, מכריחים אותו, גוי אומר לך: תשתחווה לעבודה זרה. אף שאינו מאמין בו כלל, לא מבקשים ממך להאמין בעבודה זרה. מבקשים ממך רק להשתחוות בפועל. בליבו, יהודי

08:18 הולך במסירות נפש גם על זה. כולם מכירים את הסיפור בגמרא של חנה ושבעת בניה. כן, מכירים את הגמרא בגיטין? מה היה הסיפור עם חנה ושבעת בניה? הייתה אישה עם שבעה ילדים שהמלך רצה שישתחוו לעבודה זרה, והוא הרג אחד, הוא הרג את השני, הרג את השלישי. כך הוא הרג אחד אחרי השני כי לא רצו להשתחוות. כשהגיע לשביעי אז הוא ביקש ממנו רק בקשה אחת. כלומר, המלך כבר הרגיש שמנצחים אותו והוא חשב שהוא ינצח. הוא ראה שליהודים יש כוח לא נורמלי של מסירות נפש. הגיע לילד השביעי, אז המלך ביקש ממנו שהוא לא ישתחווה, הוא רק יזרוק את הטבעת, כמו בגיטין, יזרוק טבעת ברצפה ותרים את זה. אנשים מבחוץ יחשבו שאתה משתחווה, אבל אתה לא משתחווה, אתה רק מרים את הטבעת שלי. אז הילד אמר שלא, הלך במסירות נפש. הגמרא מספרת את כל הסיפור, מה קרה אחד אחרי השני. אז זו דוגמה של עניין חיצוני לגמרי. לא ביקשו ממך אפילו להשתחוות, רק גם זה, יהודי מתעוררת אצלו אמונה. האור ה' שבנשמה הוא כל כך חזק שיהודי לא מוכן לנתק את הקשר שלו עם הקב"ה אפילו בחיצוני שבחיצוני. לעשות פעולה הכי חיצונית שיכולה לבטא עניין של היפך, היפך, היפך אמונה, היפך קדושה, ויהי. וכן עוד דוגמה, לא בנוגע למעשה אלא בנוגע לדיבור, שלא לדבר תועה חס ושלום על אחדות ה'. מגיע גוי ואומר לך: לא אכפת לי מה אתה חושב. אפילו לא מבקש ממך לעשות מעשה, רק להגיד איזו מילה, איזו מילה שיש לה משמעות של עבודה זרה. לדבר תועה חס ושלום על אחדות ה', אף שאין פיו ולבו שוין. זה לא שהוא בלב שלו לא

10:13 חושב ככה, רק אומר בחיצוני, תגיד איזו מילה של, לא יודע מה, של היפך אמונה. רק לבו שלם באמונה זו. אף על פי כן, גם על זה יהודי הלך במסירות נפש. בהיסטוריה של עם ישראל ראו את זה בשואה, בכל מיני מצבים, שלא ביקשו ממך להגיד שום דבר. שאלו אותך אם אתה יהודי או לא יהודי. היו יהודים שהם לא קיימו את המצוות כל החיים שלהם. היו חילונים, היו, היו יהודים שהיו מנותקים לגמרי מיידישקייט, וכשבאו לשאול אותם אם הם יהודים, היה יכול להגיד אני לא יהודי ולהיפטר ולחיות. הוא לא היה מסוגל להגיד במילים בפה: אני לא יהודי. פתאום כאילו נגע לו. אני אגיד שאני לא יהודי? בשום אופן. יש על זה המון סיפורים. ואותו להגיד בפה בחיצוניות. לא משנה מה אתה מאמין, מה אתה חושב. גם זה הוא לא מסכים. אז זה. כמו, יש המון סיפורים ב-ב-בעניין הזה. יש את המעשה הידוע עם הבעל שם טוב. אולי זה לא כל כך ידוע, שהבעל שם טוב כשהיה ילד היה... אז רבי קלם[?] מספר בראשית שלו שהסיפור עם הבעל שם טוב, שהבעל שם טוב היה בגיל חמש, נהיה יתום. הוא הסתובב ביער. כידוע שהבעל שם טוב היה מסתובב ביער, היה הולך עם מקל, מסתובב ביער וכו', ועצר אותו בן אדם באמצע היער והכניס אותו לאיזה בית. ואז הוא סגר לו את הבית, לא נתנו לו לצאת, והם ביקשו ממנו להגיד. ביקשו ממנו להגיד, אה, הוא אמר אפילו מה כתוב שמה אמרו לו להגיד. אה, לא זוכר עכשיו, כאילו משהו, כאילו איזה פסוק של עבודה זרה, משהו, איזה אה, אני ואפסי עוד או משהו, איזה וואָרט של, של

12:14 ביקשו ממנו להגיד איזה פסוק כזה של... והוא אמר לו שאם לא, הוא יהרוג אותו. כאן מה עושה הבעל שם טוב? אם שמעת את הסיפור. ואז הבעל שם טוב לקח את המקל שלו, נתן לו מכה על הראש והוא צעק, "סורו כל פועלי און". זה היה ילד בגיל חמש־שש. "סורו כל פועלי און", וזה, ואז, אה, הבן אדם נעלם והבית, הכל נעלם. הבעל שם טוב נשאר ביער. זה היה מהסטרא אחרא שעשו לו, אה, כל המשחק הזה. רצו ל-ל-לנסות אותו עם העניין הזה. אז זה היה סיפור ששמעתי, שביקשו ממנו להגיד משהו והוא הפציר בו, הפציר בו שיגיד, עד שהבעל שם טוב נתן לו מכה והוא ברח. "סורו כל פועלי און". מספרים את זה בקשר ל... אגב, מה עוד? עבודתו שמדברים על יהודי, כך על זה שיהודי מתבטא לא רק בעניין אמונה, אלא אפילו בעניינים חיצוניים. להגיד מילה שלא מתאימה עם אמונה או לעשות מעשה שזה לא אמונה, זה לא יראת עונש, זה לא יראת הרוממות, זה לא יראת בושת. זה לא יראה שמגיעה מאיזשהו דרגה באלוקות, מאיזשהו עניין באלוקות. לא. זו היראה שאני מפחד לאבד את הקשר שלי עם הקב"ה. זה נקרא יראה הכלולה ב... כאילו כלולה ב... אז זו התשובה על השאלה של האלטער רבי שאמרנו: מדברים פה על האהבה. איפה יש פה יראה? אז זה האלטער רבי עונה פה. היראה פה זה לא משהו אחר, זה לא עוד עבודה, זה היראה הזאת תוצאה מהאהבה גופא, שמפני אהבה זו ורצון זה ירא ומפחד בטבעו מנגוע בקצה טומאת עבודה זרה חס ושלום. זו יראה בגלל שהוא מפחד לאבד את הקשר, ולכן ברגע

16:40 שיש פה איזושהי פעולה, אפילו פעולה חיצונית ביותר, אבל הוא מרגיש שהפעולה הזאת, יכול להיות שזה ינתק אותו, הוא לא רוצה, הוא מפחד. קצה טומאת עבודה זרה שהיא נגד אמונת ה', אפילו בלבושיה החיצוניים, שהם דיבור או מעשה בלי אמונה בלב כלל. אם הוא מבקש ממנו לעשות מעשה, לדבר דיבור למרות שהוא לא מאמין בזה, גם על זה יהודי הולך למסירות נפש. הרבי מדייק פה לשון של האלטער רבי, זה שהוא מפחד לנגוע בקצה טומאת עבודה זרה. מה זה הלשון הזה? בקצה טומאת עבודה זרה? חטא עבודה זרה. עבודה זרה, זה הלשון קצה טומאת עבודה זרה. זה מאוד מעניין שהרבי מדייק בתניא. תראה, בדווקא כותב קצה טומאת עבודה זרה, והרבי מסביר כי על פי הלכה, על פי הלכה ברמב"ם הלכות עבודה זרה, הרמב"ם פוסק שאם בן אדם ישתחווה לעבודה זרה רק בגלל שהוא מפחד מגוי והוא לא מאמין בזה, ובשעת מעשה הוא לא מאמין, הוא לא חושב, הוא לא עובר איסור עבודה זרה. על פי הלכה, אם גוי הכריח אותך לעבוד עבודה זרה. נכון שיש מצווה ייהרג ואל יעבור, אבל על פי הלכה אם בן אדם נמצא במצב שגוי מכריח אותך לעבוד עבודה זרה ואתה לא מאמין בעבודה זרה, אתה רק מפחד מהגוי, ולכן אתה עושה את זה, פעולה חיצונית. אז מצד חטא עבודה זרה אתה לא חייב. אתה לא עובר על איסור עבודה זרה. כך פוסק הרמב"ם. ואף על פי כן יהודי הולך למסירות נפש. ולמה? כי לא בגלל החטא, בגלל הטומאה. הוא מרגיש שבפעולה הזאת הוא מטמא את עצמו עם הטומאה של עבודה זרה. זה הווארט של האלטער רבי פה. זה הכוח האין סופי שנמצא ביחידה, באמונה

18:40 של יהודי, שזה אפילו בעניין חיצוני, ואפילו שאומרים לך שמצד הדין אתה יכול לעשות את זה, אבל הוא מרגיש שיש פה טומאה של עבודה זרה, אז הוא ילך למסירות נפש. אז מה המסקנה של האלטער רבי? מה המסקנה של פרק י"ט? מה הווארט? אז מה האלטער-- איפה האלטער רבי רוצה לקחת אותנו פה? אז זו הנקודה שאנחנו צריכים להבין פה. המשך העניין בתניא. האלטער רבי בא להסביר פה, לא סתם לספר לנו על הגדלות של יהודי. בינתיים אנחנו מעריכים שתופסים את העומק של יהודי, אבל האלטער רבי פה לא בא להסביר לנו סתם מה זה מסירות נפש, מה זה אמונה. הווארט פה בתניא זה עבודה בבינוני. האלטער רבי רוצה להסביר לנו פה יסוד, שזה בעצם היסוד של כל הפרקים שאנחנו לומדים עכשיו מפרק י"ח והלאה, שהעניין של של ה-ה-ה-ה-ה-החיים של יהודי בכל העשרים וארבע שעות ביום, בכל פעולה, בעצם זה הכל ביטוי של אמונה. זאת אומרת, הווארט של האלטער רבי רוצה להגיד לנו זה שאנחנו צריכים להגיע לעקור, צריכים להגיע לנקודה, לתפוס שבעצם כל החיים שלנו מסתובבים סביב נקודה אחת: אמונה בה' או רחמנא ליצלן להתנתק מה'. וזו המהות שלנו. ובתור יהודים אנחנו לא צריכים לעבוד על זה. יש לנו את זה. זה בטבע. יהודי בטבע רוצה להיכלל באלוקות. יהודי בטבע מפחד להתנתק מאלוקות. זו המהות שלך. אלא מה? הרוח שטות אומרת יש דברים ששם זה עבודה זרה, ויש דברים שזה לא עבודה זרה, ולכן אם אני חס ושלום אפסיד זמן קריאת שמע לא רואה בזה בעיה. אם אני חס ושלום אוכל משהו לא כל כך כשר, לא רואה בזה בעיה. כן, וכיוצא בזה. זאת אומרת אנחנו מסתכלים על דברים מסוימים

21:00 ואומרים: זה לא, זה לא אחדות הוי', זה לא אמונה. אמונה אני עד הסוף. אבל זה פועל, זה פרטים. אבל תראה, בא להסביר לנו, וזה עכשיו אנחנו נראה בהמשך הפרקים. היסוד הזה שבעצם כל התורה כולה, כל התרי"ג מצוות, מצוות עשה, מצוות לא תעשה, ודרבנן ואיסורי דרבנן, הכל זה בעצם, הכל ביאורים. זה הכל השתלשלות. זה הכל אקסטנשן, זה פרטים בנקודת האמונה ואחדות הוי' וההתנתקות מאחדות הוי'. כל מצווה זה ביטוי של אמונה, ביטוי של קשר לקדוש ברוך הוא. כל עבירה פירושה התנתקות. אז אם אתה יהודי, ואם בעצם אתה יהודי במהות שלך, אתה לא מוכן להתנתק מהקדוש ברוך הוא ואתה רוצה. זה לא פירוש שמבקשים ממך משהו אחר. מבקשים ממך להיות יהודי. זה הכל. רק אתה צריך להבין שלהיות יהודי זה מתבטא בכל מחשבה, דיבור ומעשה שלך. ברגע שאנחנו תופסים שכל מחשבה, דיבור ומעשה שלנו בחיים קשור עם המהות שלנו בתור יהודי, אז הבן אדם יהיה בינוני במחשבה, דיבור ומעשה. זה, זה מה שייתן לך את הכוח שבכל מחשבה ודיבור ומעשה שלך תרצה להתקשר לקדוש ברוך הוא ולא תרצה להיות נפרד מהקדוש ברוך הוא. זה בעצם הבסיס של כל, הכל, כל הפרקים האלה בתניא. עכשיו תראה מה להסביר. ומכיוון שאנחנו נמצאים בסמיכות לל"ג בעומר, אז העניין הזה הרבי התבטא פעם, ונגע יותר מפעם בקשר לל"ג בעומר. הרבי אמר משהו נפלא. מדברים בנוגע לרבי שמעון בר יוחאי. הרי רבי שמעון בר יוחאי, מדברים עליו הדברים הכי נפלאים, דברים משוגעים, דברים הזויים, לא נורמלי. הסיפורים והמדריגה של רבי שמעון בר יוחאי. דברים נפלאים ביותר. מה הקשר שלנו? כל העולם חוגג ל"ג בעומר. כל העולם רוקד

23:07 ל"ג בעומר. יוצאים, עושים שריפות ועושים זה. אין צדיק בכל ההיסטוריה שחוגגים אותו כמו רבי שמעון בר יוחאי, אפילו לא משה רבינו. מה? מה רבי שמעון? זה משהו לא נורמלי. אלא מה? מה כל העניין? העניין הוא שרבי שמעון בר יוחאי גילה משהו בכל יהודי. רבי שמעון בר יוחאי זה לא רק משהו אבסטרקטי, איזה וואו, איזה נשמה גבוהה שהייתה בעולם, איזה... רבי שמעון בר יוחאי הוא גילה איזה עומק, שזה בעצם גילה משהו במהות של יהודי, שזה בעצם פנימיות התורה. שהרי רבי שמעון בר יוחאי גילה, שזה גילה את הפנימיות של הנשמה. אז יש את הזוהר הידוע שרבי שמעון בר יוחאי אמר ביום ל"ג בעומר, שרבי שמעון אמר באותו יום שהוא נפטר. פותח רבי שמעון ואומר: ״אני לדודי ועלי תשוקתו. כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא אתקטרנא ביה, ביה אחידא, ביה להיטא, ביה אתדבקת״. שרבי שמעון בר יוחאי אמר שכל החיים שלי אני בחיים התקשרתי בקדוש ברוך הוא, וכל החיים שלי אני רק רדפתי ורציתי ושרפתי ונשרפתי והתלהבתי רק להתחבר לקדוש ברוך הוא. והיום אני הגעתי לשלמות הזאת שהנשמה שלי הולכת להתאחד עם הקדוש ברוך הוא, ולכן אני כל כך שמח, ולכן זה היום הכי מקסימום, ולכן אני הולך לגלות את סודות התורה, וזה ל"ג בעומר. אז הרבי אומר, הרי זה מדובר פה על איזה פנימי, משהו מאוד גבוה, ו-- לא. ביום הזה התגלתה הנקודה הזאת שלומדים פה בתניא. זה מה שהרב אומר פה בתניא, שזה המהות העצמית של יהודי, שיהודי יש לו אור אין סוף ברוך הוא שמאיר בחכמה שבנפש. יש את זה אצל כל יהודי. הפשוט שבפשוטים, היהודי הפושע, היהודי הגנב, היהודי החושב שהוא המורד. אם

25:11 הוא יהודי יש לו את זה. רשב"י גילה את זה. רשב"י הגיע לשלמות הזאת, אבל הוא הוריד, הוא פעל שהדבר הזה יתגלה בעולם. זה פנימיות התורה שהתגלה, על ידי פנימיות התורה מתגלה הפנימי של הנשמה. ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. אז יש את הגליא שבישראל, גליא שבקודשא בריך הוא, גליא שבתורה, שזה התגלה על ידי משה רבנו, על ידי תורת הנגלה. ויש את הסודות, פנימיות התורה, שמגלה את הפנימי של הנשמה שקשור לפנימי של העצמות. אז רשב"י גילה את זה, אבל איפה הוא גילה את זה? אצל כל יהודי. וזה שאנחנו יכולים היום ללמוד תניא ולדעת על הנקודה הזאת, זה בזכות העניין של ל"ג בעומר, וזה גודל השמחה של ל"ג בעומר. ולכן העניין של ל"ג בעומר זה להגיע להכרה שכולנו יש לנו את הקשר הזה. היחידה זה לא משהו. זה, זה, זה בעצם מה שנמצא אצלך. כמובן, אנחנו לא יכולים לגלות את זה באותה אינטנסיות, רמה, כמו ר' שמעון, אבל כל אחד בנקודה, באופן, בפרט ש-- יש לו את ההתקשרות הזאת. אז יש לרבי מאמר נפלא, הפסוק ר' שמעון, אולי אנחנו ננסה ללמוד את זה בקשר לל"ג בעומר בימים הקרובים. שם הרבי מסביר את זה בעומק קצת יותר.