תניא פרק ל״ב - הלב של התניא

00:05 פרק ל"ב בתניא, כולם יודעים שזה פרק מהפרקים הכי מרכזיים, אם לא המרכז של כל התניא. עד כדי כך שהרבי תמיד היה קורא לזה הלב של התניא, שזה ל"ב. ל"ב זה האותיות לב. הרבי בכמה וכמה מקומות בשיחות ומאמרים היה מדבר על זה שפרק ל"ב זה הלב של התניא. בפשטות, כל העניין של אהבה, ואהבת לרעך כמוך, קשור עם הלב. אבל הרבי מספר גם כן מה שידוע אצל חסידים, העניין שהאלטער רבי הרי כתב שתי מהדורות: מהדורה קמא, מהדורה בתרא. במהדורה קמא של התניא, שעכשיו זה כבר יש בדפוס. טוב, בתשמ"ב הרבי הרי הדפיס את המהדורה קמא של התניא, אז אפשר לראות את זה במהדורה קמא של התניא, שלא נמצא פרק ל"ב. האלטער רבי בפעם הראשונה שהוא כתב את התניא לא היה פרק ל"ב. הוא הוסיף את זה אחר כך במהדורה בתרא, ואפשר לראות את זה גם בתוכן. הרי הפרק ל"ב זה פרק שהוא לא שייך לגמרי לעניין שמדברים פה. הרי זה כמו מאמר מוסגר. האלטער רבי דיבר פה בפרק ל"א. האלטער רבי מבאר על עניין השמחה. כל הפרקים מפרק כ"ו. הרי האלטער רבי מדבר על העניין שעבודת השם צריך להיות עבודה מתוך שמחה, בפרט בפרק ל"א. אחרי שהאלטער רבי הסביר את העניין של המרירות שכנגד השמחה, אז הוא התחיל לבאר איך מגיעים לעבודה מתוך שמחה. פרק ל"ג האלטער רבי ממשיך הלאה עם השמחה. פרק ל"ג זה המשך לפרק ל"א. עוד עצות, עוד הסברים, עוד עניינים כדי להגיע לשמחה, ולכן באמת במהדורה קמא זה ההמשך. האלטער רבי מסביר איך, איך להגיע לשמחה. יש שמחה שזה קשור עם היציאה ממצרים, ממאסר הגוף ונפש הבהמית. יש שמחה מצד הכוונה

02:26 של, כמו שדיברנו בפרק ל"א. אחרי זה יש שמחה מצד אחדות הוי', שזה מה שמדבר פרק ל"ג. אז מדברים פה על שמחה. מי מדבר פה על אהבת ישראל? אז זה באמת העניין שהאלטער רבי הכניס את זה פה. כמובן שיש קשר. פרק ל"ב מתחיל: והנה על ידי קיום הדברים הנ"ל. זאת אומרת שזה קשור עם מה שלמדנו בפרק ל"א. זה תוצאה, זה המשך. זה קשור: על ידי זה שאתה יכול לעורר בעצמך השמחה, אף על פי שאתה יודע שיש לך נפש הבהמית וכל העניינים, ואף על פי כן אתה מצליח להשתחרר מהמחשבה על הגוף והנפש הבהמית, ולהתחבר עם הנשמה שלך, ולהתחבר עם הכוונה האלוקית של ירידת הנשמה. אז אם בן אדם מצליח להשתחרר מהעניינים האלה ולרומם את הנשמה מעל הגוף, אז ממילא על ידי זה הוא יכול להגיע לאהבת ישראל. זה, זה הקשר. אבל זה קשר מצד התוכן, מצד הפרטים האלה. אבל בעצם זה לא העניין שהאלטער רבי דיבר פה, וזה עוד מוסיף עוד יותר בתוקף הדבר שהאלטער רבי דווקא רצה שהעניין הזה יהיה בלב של התניא, כדי ללמד אותנו את העניין הזה. כדי ללמד אותנו שעניין של אהבת ישראל זה הלב, זה הפנימיות, זה המרכז. כמו שהלב נמצא במרכז של כל הגוף ומהלב זה מתפשט לכל האיברים, על דרך זה בתורת החסידות, חסידות חב"ד. מהו המרכז? הפנימיות של כל העניין של חסידות חב"ד זה העניין של אהבת ישראל. הרבי דיבר על זה גם כן הרבה פעמים בקשר לשם שלנו. שם של חסידות חב"ד זה חב"ד וליובאוויטש. זה שני השמות שקוראים לנו, קוראים אותנו. אז חב"ד קשור עם העניין של חכמה בינה דעת, כי זה בעצם החידוש

04:24 של האלטער רבי בדרגה של חסידות הכללית. לגבי חסידות הכללית, הבעל שם טוב גילה את האמונה והאלטער רבי גילה את החב"ד, על פי הבנה, חכמה בינה דעת. והרי כל התניא מיוסד על הנקודה של מוח שליט על הלב, שזה בעניין, העניין של החב"ד, חכמה בינה דעת. אבל השם השני שלנו זה ליובאוויטש, ועל מה השם ליובאוויטש? ליובאוויטש זה מלשון אהבה. כמו שהפרידיקער רבי מספר בספר הזיכרונות בהתחלה, כל הסיפור איך התחיל כל העיירה ליובאוויטש, זה התחיל על ידי יהודים, ר' בנימין. כל הסיפור שהוא מספר שם, שהיה יהודים של אהבת ישראל והם רצו וחיפשו שם לעיירה. העיירה של אהבה, עיר של אהבה, זה הפירוש ליובאוויטש, וזה הפך להיות לשם שלנו. בעולם קוראים אותנו ככה. אז הרבי דיבר על זה הרבה פעמים שזה לא סתם. וכידוע שהשם חסידים זה לא שם שאנחנו עשינו את השם הזה. המתנגדים קראו לנו חסידים. כמו שידוע הסיפור של האלטער רבי עם, עם, עם, עם הוויכוח שהיה לו עם אחד מגדולי הרבנים. האלטער רבי הסביר לו שהשם חסידים, המתנגדים קראו לנו חסידים, השגחה פרטית, לכן זה התקבל וזה נהיה השם. הוא הסביר לו גם למה, עם כל הסיפור שיש על זה בשיחות של הרבי. אבל יש גם בנוגע לליובאוויטש, זה גם כן אנחנו. זה לא שאנחנו קראנו לעצמנו חסידי ליובאוויטש בגלל שבהשגחה פרטית המיטעלער רבי, כשחיפש איפה, איפה לגור אחרי המלחמה של נפוליאון, אז היה צריך. לא יכלו לחזור לליאדי, כל הסיפור שהיה שם, עם כל הבעיות שהיה, נחרבה העיר. אז היו צריכים לחפש מקום. אז הם באו לליובאוויטש וזה נהיה עיירה של חסידי חב"ד. ובמילא בסוף נשארו שם כל הרביים מהמיטעלער רבי עד, עד, עד, עד

06:22 הסוף של ליובאוויטש בתשרי עם ו'. עצם האלטער רבי גופא גם היה בליובאוויטש לפני שהוא התגלה. כידוע שהאלטער רבי במשך זמן למד אצל, אצל יהודי מתלמידי הבעל שם טוב שקראו לו רבי יששכר בער מליובאוויטש, ששם האלטער רבי למד בצעירותו לפני שהוא הגיע למזריטש, למגיד. על כל פנים, על השם שלנו, חסידי ליובאוויטש, מצד זה שבאמצעות חסידי חב"ד העניין של אהבה, אהבת ישראל, זה המרכז. בדורנו זה ראינו אצל הרבי העניין הזה מאוד חזק. הדבר הזה של אהבת ישראל זה המרכז. אז בפרט בדור שלנו, בדור השביעי. אז רואים דבר נפלא שבתשי"א, כשהרבי קיבל את הנשיאות, אז עוד לפני המאמר בפארברענגען של י' שבט, הפארברענגען ההיסטורי, פארברענגען של קבלת הנשיאות, אז עוד לפני המאמר הרבי אמר שבאמריקה יש מנהגים. הגמרא אומרת שאם אתה הולך למדינה צריך לנהוג כמו המנהג של המדינה. אזלת לקרתא הלך בנימוסה. אתה הולך לעיר, תתנהג במנהגים של המדינה. אז ממילא יש במנהגים של המדינה של אמריקה, כשמישהו נהיה, מקבל תפקיד חדש, נהיה president, ראש חדש, ראש ממשלה מתחיל, אז הוא צריך להגיד איזשהו statement, איזושהי פראזה, איזשהו פתגם, שזה, זה המילה שלו, זה המוטו שלו. זה הביטוי שלו שעם זה. אז, אז הרבי אמר אז בפארברענגען שמה, מה הפתגם? מה העניין כאילו שזה הולך להיות המוטו של הרבי? העניין של הרבי, הוא הביא שידוע שיש אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל, ג' אהבות, וכל אחד, שכל הג' אהבות זה כולם אחד. ובזה גופא מאיפה מתחילים? אז יש לפעמים שמתחילים מאהבת השם, ואהבת השם מביא אותך לאהבת ישראל ואהבת התורה. יש לפעמים שמתחילים מאהבת התורה, ומשמה מגיעים לאהבת השם ואהבת ישראל. ויש לפעמים שאתה מתחיל מאהבת ישראל.

08:34 וזה מביא אותך לאהבת השם ואהבת התורה. אני לא זוכר בדיוק את המילים של השיחה, אבל זה היה הכיוון, שהחידוש בתורת חסידות חב"ד שעשה הבעל שם טוב זה שאהבת ישראל זה היסוד, ומשמה מגיעים לכל השאר האהבות. זה היה בערך התוכן של השיחה שהרבי אמר, שזה בעצם היסוד. זה, זה הבסיס של דור השביעי. דור השביעי הולך להיות מבוסס על הג' אהבות. אנחנו הולכים לעבוד על העניין הזה, על הג' אהבות, אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. ורואים במוחש כל התורה של הרבי זה מיוסד על הג' אהבות: אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. כל המלחמות של הרבי היו על הג' אהבות. העניינים של, כמובן אפשר לראות במוחש כל ה... כל העניינים של הרבי היו מחוברים לשלושת הדברים האלה: אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. אבל בזה גופא אהבת ישראל זה הבסיס. אחר כך, במשך השנים, כשהרבי התחיל את העניין של מבצעים, סוף הכ"פים והתחלת הלמ"דים, שהרבי התחיל את כל השטורעם של מבצעים, אז הרבי התחיל עם מבצע תפילין, מבצע תורה, מבצע חינוך. היה סדר. איך הרבי התחיל את הסדר של המבצעים? מה היה המבצע האחרון? זה היה מבצע אהבת ישראל, תשל"ז. והרבי אמר שמבצע אהבת ישראל זה המבצע, זה הכלל של כל המבצעים. זה הסך הכול והכלל, שזה כל המבצעים. זה לא מבצע פרטי, זה מבצע כללי, שכל אחד מהמבצעים צריך להיות חדור עם העניין של אהבת ישראל. אתה בא להניח תפילין עם יהודי? תעשה את זה עם אהבת ישראל. אתה בא ללמוד תורה עם יהודי? שזה יהיה עם אהבת ישראל. זה נוגע. כל המבצעים, אהבת ישראל זה הכלל של כל המבצעים. כיוון שבהשגחה פרטית אנחנו נמצאים ועכשיו

10:21 מדברים ונגיע לכ"ז אדר, שזה היה ה... כן. אז למדנו פה היום בישיבה את הפארברענגען האחרון, האחרון של הרבי, ושם רואים במוחש דבר נפלא, שזה היה הפארברענגען האחרון עד עתה שקיבלנו מהרבי, שזה יהיה הדבר שכל אחד מאיתנו צריך לחיות עם זה. כי זה הפארברענגען האחרון, השיחה האחרונה, ההוראה, הדרכה האחרונה שהרבי נתן לדור שלנו, שכבר עברו, רחמנא ליצלן, שלושים שנה. אבל הרבי נתן לנו בשיחה הזאת הדרכה והוראה וכיוון דרך בחיים, איך צריך להיות חיים של יהודי. כל זה בתור אחרונה, כמו שהרבי דיבר בפארברענגען. מכיוון שאנחנו עומדים עוד, עוד שנכנסים לגאולה, ועוד, עוד יהיה קיבוץ גלויות, וכל גלויות ישובו, וכבר התחיל קיבוץ גלויות, כמו שהיה אז התקופה שיצאו מרוסיה עשרות אלפי יהודים, מאות אלפים, שזה היה התחלת הקיבוץ גלויות, והולך להיות הסיום של הקיבוץ גלויות. אז הרבי דיבר בפארברענגען האחרון על הנושא הזה. אז דבר פלא שרואים בפארברענגען, וזה גם כן ביאור על פרק ל"ב בתניא. בעצם כל הפארברענגען של ויקהל זה בעצם ביאור אחד נפלא על פרק ל"ב בתניא. אז אני אגיד קצת נקודה, מקוצר הזמן שאנחנו נמצאים, להגיד נקודה ולראות איך הנקודה הזאת זה יסוד ועבודה בחידוש של האלטער רבי. המהפכה של האלטער רבי בעניין של אהבת ישראל. מה האלטער רבי? מה החידוש של האלטער רבי בעניין של אהבת ישראל? הבעל שם טוב הוא זה שגילה את העניין של אהבת ישראל בתור יסוד. אומרים יסודות תורה עשה הבעל שם טוב. כל העניין שהבעל שם טוב דיבר שצריכים להיות אהבה לאנשים פשוטים, שהבעל שם טוב קירב את האנשים פשוטים. כידוע מהסיפורים שהרבי הריי"צ מספר עד כמה, כמה, איך שהיה הרבולוציה, המהפכה שעשה

12:18 הבעל שם טוב בעניין של לאהוב כל יהודי, גם האיש הפשוט. עוד התחילה בתע"ב. כידוע, אז הרבי הריי"צ מביא שבשנת תע"ב הבעל שם טוב היה רק בגיל ארבע עשרה. לא? זה היה הגיל של הבעל שם טוב, תע"ב, בגיל ארבע עשרה. הבעל שם טוב כבר נהיה חלק מהצדיקים הנסתרים, שאז היה העניין של הצדיקים הנסתרים, והבעל שם טוב היה חלק מהחברה קדישא של הצדיקים הנסתרים. והבעל שם טוב, מיד כשהוא נכנס, עוד בחור צעיר בגיל ארבע עשרה, אז הוא עשה מהפכה בכל העניין. מה הייתה המהפכה שהבעל שם טוב פעל אצל הצדיקים הנסתרים? העניין של לקרב אנשים פשוטים ולעשות להם טובות בגשמיות. צדיקים נסתרים היה להם עניינים רוחניים שהם עשו, עניינים שלהם, אבל ייחודים, כוונות, עניינים רוחניים. איך שהם בהסתר היו עושים כל מיני דברים. אבל הבעל שם טוב בא והפך את כל העניין, והוא הפך שהיסוד צריך להיות להתקרב ליהודי פשוט ולעשות לו טובה בגשמיות. ואחר כך מגיע העניינים הרוחניים. ועד כדי כך שאמרו תע"ב ראשון ט' תוב הילולא ברוך הוא, שזה היה בתע"ה שהבעל שם טוב באותו שנה עשה מהפכה. זה היה התחלת העניין. ואחר כך, כשהבעל שם טוב התגלה, אז זה נהיה אצל הבעל שם טוב עניין עיקרי, העניין של הקירוב לאנשים פשוטים. מגיע האלטער רבי בתניא. והאלטער רבי, פרק ל"ב, האלטער רבי בא לבאר לנו את היסוד. מה בדיוק היסוד של אהבת ישראל? מה העומק של אהבת ישראל על פי תורת הבעל שם טוב? וזה הנקודה של פרק ל"ב. אז כאן אנחנו רואים. כמובן, אנחנו נלמד בעזרת השם בפנים ונראה בפרוטרוט איך האלטער רבי אומר. אבל אני מדבר עכשיו

14:08 רק נקודה בפרט, הנקודה שקשור עם הפארברענגען של ויקהל. ישנם שני אופנים. איך מגיעים לאהבת ישראל לכל יהודי? השאלה היסודית זה איך יכול להיות ״ואהבת לרעך כמוך״, לאהוב כל יהודי, בשעה שיש כל מיני סוגים של יהודים, ויש אנשים שהם יותר קרובים אליי, ויש אנשים שפחות קרובים אליי. איך אני יכול אהבת ישראל לכל יהודי? איך הלשון של האלטער רבי? שיהיה אהבת ישראל לכל נפש מישראל, מגדול ועד קטן. כמובן שמגדול ועד קטן כולל ריבוי עניינים. גדול ועד קטן בגשמיות, גדול ועד קטן ברוחניות, גדול ועד קטן בידיעת התורה, גדול ועד קטן בעבודת השם, שריבוי עניינים. ואיך יכול להיות אותה אהבה לכל אחד ואחד? איך יכול להיות אהבת ישראל? וזו השאלה היסודית שהאלטער רבי בא להסביר לנו. ולא סתם אהבה, אלא אהבה צריך להיות כמוך. איך יכול להיות כמוך? כמוך זה אהבה עצמית. הבן אדם את עצמו הוא לא אוהב את עצמו מצד עצמו. את עצמי אני אוהב אהבה עצמית. איך אני יכול לאהוב לרעך, כל יהודי, כמוך, אהבה עצמית? אז מה אנחנו רואים פה בתניא? מסתכלים בתניא, רואים שישנם בכלל שני ביאורים. יש בזה אריכות גדולה. בעזרת השם, כשאנחנו נלמד בפנים אז נראה יותר בפרוטרוט. אבל בכל נושא העניין יש שני ביאורים איך מגיעים לאהבת ישראל לכל יהודי. ביאור אחד זה קשור עם הנקודה הכללית של עם ישראל, וביאור אחד קשור עם הפרטים. הביאור שקשור עם הנקודה הכללית זה העניין שכל עם ישראל, כולנו, יש לנו חלק אלוקה ממעל ממש. ומכיוון שיש לנו חלק אלוקה ממעל ממש, והחלק אלוקה הזה, זה בעצם כולם מגיע מאותה חכמה של הקדוש ברוך הוא. אז כמו שיש אבא אחד ומהאבא הזה יש הרבה

16:10 ילדים, אבל כל הילדים מגיעים מאותו עצם, מאותו עצם הוא יכול לאהוב, ולכן זה עניין של אחים. אהבת האחים זה אהבה עצמית. אהבה של אחים זה לא אהבה תלויה בדבר. זה אהבה בגלל שהעצם שלנו זה עצם אחד, שזה עם אחד. אז אדמו"ר הזקן הסביר כבר בתחילת התניא שככה זה בעצם כל היהודים. כולנו יש לנו שורש בה' אחד, ומצד הנקודה הזאת אז כל היהו-- כל עם ישראל זה עם אחד, נקודה אחת, עצם אחד. ובמילא אהבה, אם אתה מסתכל על הנשמה מצד הנשמה, אז אני ואתה כולנו עצם אחד, מהות אחת, יהודי. אני לא פחות יהודי, אתה לא יותר יהודי. כמו שאמר ר' לוי, האבא של הרבי, הפתגם של ר' לוי היה אומר: משה רבנו הוא לא יותר יהודי מקל שבקלים. הקל שבקלים הוא לא פחות יהודי ממשה רבנו. אם אנחנו מדברים על, על, על עבודה, על קיום המצוות, על מדרגות, אז ודאי משה רבנו, משה רבנו וקל שבקלים זה אין ערוך לגמרי. אבל מדברים על העצם של יהודי, משה רבנו יהודי, הוא לא יותר יהודי, הוא יהודי. והקל שבקלים, הרשע הכי גדול, הוא יהודי. הוא לא פחות יהודי. מצד נקודה עצמית הזאת זה אהבה של-- אז כשיהודי מגיע לעקור, שהמהות האמיתית שלנו זה הנשמה. כמו שלמדנו בפרק הקודם, יש בקרבי חלק אלוקה, זה המהות שלי. אז אם המהות שלי זה הנשמה, חלק אלוקה, ובמילא כולנו כאחד. וזה בעניין מחצית השקל שהרבי דיבר בפארברענגען האחרון, ויקהל נו"ן בי"ת. יש אבל סוג אחר של אהבת ישראל, שזה מוסבר גם בפרק ל"ב. ״והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשורשן ומקורן באלקים חיים?״ כאן האלטער רבי אומר אהבה אחרת. האלטער רבי אומר

18:16 יש גדול, יש קטן, וזה נכון. אבל מי יודע? מי אמר שאתה גדול והוא הקטן? אולי הפוך? בביאור העניין, כי כאן צריכים ביאורים. בעזרת השם נדבר על זה יותר בפירוט. אבל כמו שהרבי מדבר על זה בכמה וכמה שיחות, זה הביאור הידוע שמוסבר בליקוטי תורה, שיש בעם ישראל כמו גוף, שהגוף יש לו כמה איברים, יש את הראש ויש את הרגל. אז נכון שבכללות הראש הוא למעלה והרגל הוא למטה, אבל בכמה עניינים הראש צריך להגיע לרגל, ובלי הרגל הראש לא יכול ללכת למקום. ובמילא אז הרגל, מצד פרט אחד, הרגל הוא המשפיע, כמו שהאלטער רבי אומר בליקוטי תורה נצבים, בבחינה זו של הילוך נקרא רגל ראש. אז מצד העניין הזה גם באהבת ישראל. אז יוצא שיהיה זה שכל אחד יש לו עניינים מסוימים. לא כל אחד שווה. כל אחד יש לו עניינים מיוחדים. יש נשמות של יששכר, יש נשמה של זבולון, יש נשמה של עובדי ה', יש נשמה של עובדי ה' ביראה. יש, יש צדיקים, יש בעלי תשובה, יש ריבוי סוגי נשמות וריבוי סוגי עובדים, ושמה יש בפירוש עניין של עליון ותחתון, משפיע מקבל. יש חוטב עציך ושואב מימיך. ויש את העניין של ראשיכם שבטיכם. אבל כל אחד צריך את השני. כמו שהחוטב עציך צריך את הראשיכם, גם הראשיכם צריך את החוטב עציך, וכל אחד. ובמילא אהבת ישראל זה דווקא מצד החלקים. סליחה.

20:01 אחד לשני. אז נעשה העניין של אהבת ישראל שכל אחד משפיע או מקבל על השני, וזה הנפש והרוח. מי יודע גדולתן ומעלתן בשורשן ומקורן באלוקים חיים? זה נקרא אהבת ישראל באופן, כמו שהרבי קורא לזה בפארברענגען, באופן של פקודי. פקודי זה הפרטים. אז הרבי התווה בוויקהל, הרבי אומר צריכים לפעול ויקהל. פקודי זה עבודה יותר קשה. צריכים לפרט, להיכנס לפרטים וכולי. צריכים בוויקהל, והשנה שהוויקהל נפרד מפקודי. אז צריך לעשות את הדגש של אהבת ישראל מצד עצם העניין של ויקהל. לאהוב יהודי מצד עצם העניין של יהודי. וזה העניין של מחצית השקל, שיהודי צריך לדעת שאני ואתה, אני חצי ואתה חצי, ודווקא כששנינו ביחד נעשה מציאות אחת. אז על זה צריך להיות, וזה הרבי דיבר בזה באריכות. כמה פרטים יש בשיחה. אבל מה שנוגע לנו, מדברים על הלב של התניא, שאנחנו צריכים לקחת את הנקודה הזאת ולהבין שזה העניין שהרבי דיבר איתנו בפארברענגען האחרון. וממילא זה צריך להיות אצל חסידים עניין עיקרי, עניין יסודי, עניין מרכזי בעבודת השם. בעבודה בעניין הזה לעבוד על עצמנו, על העניין של המחצית, העניין של הוויקהל בפרט. אהבת ישראל. לאהוב כל יהודי בלי יוצא מן הכלל. ולפעמים היהודי ברחוב יותר קל לאהוב אותו מאשר החבר שלך בכיתה שלך. אנחנו תמיד מדברים לאהוב יהודי, כמו שכתוב בתניא. אפילו יהודי שנמצא רחוק בקצה העולם, אז צריכים לאהוב אותו. הלו. לפעמים הדגש הפוך. היהודי הזה שיושב בזאל אולי לא בדיוק הסוג שלך, החבר שלך כאילו שאתה לא בדיוק תרוויח ממנו כל מיני דברים עם אינטרסים, אבל דווקא אהבת ישראל לכל. אז שם העבודה. אז העבודה של אהבת ישראל יש בזה שני סוגים ושניהם רמוזים בתניא פרק ל"ב. האהבה

22:16 באופן של גדול וקטן. אבל מי יודע גדולתן ומעלתן, זה אהבה מסוג אחד, ויש בזה מעלה מיוחדת, כמו שמוסבר בכמה וכמה מקומות בתורה של הרבי שיש מעלה באהבת ישראל. דווקא כן לדעת את הפרטים ולהתחבר איתו במקום. נדבר על זה בעוד שיעורים הבאים. אבל בוויקהל הרבי דיבר שצריך לעשות את הדגש על הנקודה המשותפת. לא כל כך על החילוקים, אלא לחפש את הנקודה שמחברת אותנו. שכולנו יהודים, בני איש אחד אנחנו. כמו שסיפרנו את הסיפור של ר' מענדל פוטרפס שהלך למבצעים והוא אמר: איי ג'ואיש, יו ג'ואיש, איי תפילין, יו תפילין. הוא אומר, לא ידע לדבר אנגלית, אז זה מה שהוא ידע להגיד. איי ג'ואיש, יו ג'ואיש, איי תפילין, יו תפילין. זה אהבת ישראל עצמית. אני יהודי, אתה יהודי, וממילא אני תפילין, אתה תפילין. אז העניין הזה של אהבת ישראל מהמקום הזה זה מה שחסידות מלמדת אותנו. זה בעצם הלב של חסידות. ועם העבודה הזאת אנחנו נזכה, כמו שהרבי דיבר בפארברענגען, שעל ידי זה נזכה שיתקיים העניין של קהל גדול, ויקהל, קיבוץ גלויות, קהל גדול ישובו הנה, שנזכה כבר לגאולה שלמה ונזכה לראות את הרבי בבואו, ושכבר ייגמרו כל הצער בעולם וכל המלחמות בעולם וכל המכה בעולם, ושנזכה כבר לגאולה שלמה, שלא יהיה שום לא רוע ולא מלחמה ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות. ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.