אגרת התשובה פרק ד׳, חלק ט׳ - אות יוד וקוצו של יוד של שם הוי׳

00:00 דובר 1 כי אנחנו ממשיכים הלאה פה באיגרת התשובה פרק ד', דף צ"ד עמוד ב' למעלה. האלטער רבי פה באמצע להסביר את העניין של חלק

00:16 דובר 2 ה' עמו. האלטער רבי מסביר לנו המעלה שיש לנשמה, שהנשמה של כל יהודי זה חלק משם הוי'. נשמה יותר גבוהה מהמלאכים, מכל הנבראים, ששורש הנשמה זה שם הוי'. האלטער רבי מתחיל לבאר ששם הוי' זה ד' אותיות. הד' אותיות כוללות את כל העשר ספירות. הוא מסביר בהמשך שאותו דבר גם כן הנשמה, שהיא חלק משם הוי', אז גם כן יש בנשמה את הד' אותיות, שזה העשר כוחות הנשמה. על פי זה האלטער רבי יבאר מה קורה כשיהודי עושה חטא, שאז הוא עושה פגם בשם הוי', ואחרי זה על ידי התשובה איך אנחנו מתקנים את זה? אז אנחנו פה עכשיו מתחילים ללמוד את העניין של הד' אותיות של שם הוי'. אומר האלטער רבי: כל הי' ספירות נכללות, מרומזות בשם הוי' ברוך הוא. כל אחד מהעשר ספירות, כולם נמצאים בד' אותיות של שם הוי'. והאלטער רבי מתחיל להסביר איך העשר ספירות נמצאים בד' אותיות של שם הוי'. יש ארבע אותיות ויש עשר ספירות. איך עשר נכנסים בארבע? איך יוצא עשר ספירות נכנסים בתוך הארבע אותיות של שם הוי'? אז האלטער רבי בא לבאר את זה. כי היו"ד, שהיא בחינת נקודה לבד, מרמזת לחכמתו יתברך. מתחיל האלטער רבי, מסביר קודם את העניין של היו"ד. יו"ד זה נכתב באופן של נקודה, אז הציור של היו"ד, שזה ציור של נקודה, זה מרמז לעניין של חכמה, שהיא בחינת העלם והסתר קודם שבאה לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה. זאת אומרת שאנחנו יודעים ההבדל שיש בין חכמה לבינה. בדרך כלל מוסבר, ומוסיף. האלטער רבי כבר מדבר על זה גם כן בליקוטי אמרים פרק ג', פרק כ"ח, פרק ל"ה. העניין של חכמה. ההבדל שיש בין חכמה לבינה, שחכמה זה בעצם

02:36 דובר 2 עניין של נקודה. חכמה זה ברק המבריק. זה נקודת השכל. אין שם עניין של הרוחב והעומק, ולכן זה נקרא בלשון פה בתניא סוג של העלם והסתר. הכוונה העלם והסתר, כי זה עדיין לא בחינת תפיסה. זאת אומרת העניין של חכמה. בן אדם מאיר אצלו נקודה. כשבן אדם לומד ומתעמק ומעיין בשכל, אז יש את הרגע שבו מאיר אצלו משהו, מאיר אצלו איזה אמת, מאיר אצלו נקודת השכלה. אז נכון שיש פה איזה אור, יש פה איזה נקודה, יש פה בהירות, נהיה לו איזושהי בהירות בעניין. וואו, אני מתחיל להבין מה הולך פה. אבל בגלל שהדבר עדיין לא חדור אצלו בפרטות, הוא עדיין לא תפס את זה בכלים שלו באופן אמיתי, שלם, פנימי, עם כל הפרטים. אז ביחס להבנה שלי, ביחס לכלים שלי, זה נחשב כאילו שזה בהעלם והסתר. זאת אומרת, זה עדיין לא אני. זה עדיין לא בציור, במציאות שלי. זה משהו יותר גבוה. זה כאילו שברגע הזה אני לא קיים. התבטלתי בנקודה של החכמה. לכן חכמה זה כ"ח מ"ה. הבן אדם מבטל את עצמו למשהו יותר נעלה ממנו. אז נכון שברגע הזה אני מרגיש את זה כמו משהו אמיתי. כמו שלומדים פה במאמר גם כן, במאמר שלומדים עכשיו תש"י, שחכמה זה התאמתות. יש התאמתות. יש פה איזה אמת שמאיר. יש פה איזה נקודה, אבל בגלל שהנקודה לא מאירה באופן פנימי, אין לי את המילים, אין לי את ההסברים, אני עדיין לא יכול להסביר את זה למישהו אחר. זאת אומרת שגם בי בעצמי זה לא שאני תפסתי את זה. ביחס אליי זה נחשב לסוג של העלם והסתר, ולכן אומר פה האלטער רבי על עניין של היו"ד מרמז על נקודה.

04:35 דובר 2 סליחה, נקודת היו"ד מרמזת על חכמה, כי עניין של נקודה זה שאין בזה התפשטות, אין בזה תפיסה. זה העניין של נקודה. נקודה זה דבר כזה שאי אפשר עדיין לתפוס פה. אין לזה אורך, אין לזה רוחב, אין לזה עומק. יש פה רק נקודה בלבד. זה בעצם נקודת החכמה. לכן זה מרומז באות י'. כמו שבחכמה שמדברים למעלה. האלטער רבי הרי פה מדבר על החכמה שלמעלה, י' ספירות, חכמה שלמעלה. אז החכמה שלמעלה, החכמה של הקדוש ברוך הוא, ספירת החכמה, אז זה העלם והסתר. אז זאת אומרת העלם והסתר הכוונה מצד זה שהוא למעלה מהתפשטות. הנקודה של החכמה שלמעלה, חכמה של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב גם בתניא בליקוטי אמרים בפרק ל"ה, שבספירת החכמה מאיר האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדרגת החכמה. חכמה, מצד הביטול של החכמה, אז נרגש שמה העניין של אין עוד מלבדו, אז זה היפך עניין המציאות, ולכן ביחס לעולם זה עניין של העלם והסתר. זה חכמה, זה למעלה מגדרי העולם. אז ממילא זה העניין של האות י' שמרמז על נקודת החכמה. האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: והקוץ שעל היו"ד רומז לבחינת רצון האל יתברך. באות י' יש גם כן קוץ למעלה מהיו"ד. הוא מתכוון, לכן אומר הקוץ שעל היו"ד. האות י', איך שכותבים את זה בספר תורה, אז יש את האות י' עצמו, ולמעלה מהיו"ד יש כזה קוץ קטן שזה הולך למעלה מהיו"ד. זה נקרא קוץ של יו"ד. אומר האלטער רבי שהקוץ שעל היו"ד רומז לבחינת רצון האל יתברך, שלמעלה ממדרגת בחינת חכמה עילאה, כנודע. מה מרמז הקוץ הזה? וגם כי זה לא סתם. בספר תורה כל

06:32 דובר 2 אות, כל קוץ זה מדויק. כידוע רבי עקיבא שהיה דורש, כתוב שמה שרבי עקיבא היה לומד מכל דבר תילי תילים של הלכות. אז כל דבר בספר תורה מאוד מדויק. מה מרמז הקוץ שעל היו"ד? ולהגיע לספירות, הקדוש ברוך הוא, אומר האלטער רבי, זה מרמז על הרצון העליון שלמעלה ממדרגת חכמה עילאה. כלומר, כולנו יודעים, כל אחד שלומד קבלה וחסידות יודע שיש את ספירת הכתר שלמעלה מהחכמה, שזה מה שנקרא רצון העליון, הרצון שלמעלה מהחכמה, ובלשון הקבלה והחסידות זה נקרא ספירת הכתר. אז על זה האלטער רבי אומר שהכתר גם כן מרומז באות. שם הוי' בכלל מרמז על עשר ספירות מחכמה ולמטה. אבל הקוץ של ה-י' מרמז על הכתר, על הרצון שלמעלה מהחכמה. אז זה הנקודה הראשונה. עכשיו האלטער רבי ימשיך הלאה, הוא יסביר את הה"א, הו"ו והה"א. אבל אני רוצה לעצור פה, כי פה אפשר לראות באופן מוחשי איך שבתניא, כשמדייקים במילים של התניא, האלטער רבי מלמד לנו דברים נפלאים ביותר. פה על המילים האלה יש כמה דברים שצריכים להבין. למדנו פה על העניין של היו"ד ולמדנו פה על הקוץ של יו"ד. יש פה שאלה פשוטה שמתעוררת כשלומדים את השורות האלה, שזה מה נכנס פה הקוץ של יו"ד? מי דיבר על קוץ של יו"ד? למה האלטער רבי מדבר פה על זה? הרי התניא לא בא להסביר פה את האותיות של שם הוי' סתם. זה לא שיעור של קבלה, זה לא ספר שבא להסביר לנו עניינים. האלטער רבי בא להסביר את העניין של חלק אלוקה ממעל. האלטער רבי רוצה להגיד שהנשמה היא חלק אלוקה, אז כמו שיש הוי' דלעילא, שזה כולל עשר ספירות, אז גם

08:31 דובר 2 בנשמה יש הוי' דלתתא, כולל עשר ספירות. זה מה שהאלטער רבי רוצה להסביר. מה פתאום האלטער רבי מכניס פה, רק בסוגריים? אבל הסוגריים האלה, יש לזה מטרה. מה האלטער רבי רוצה עם הסוגריים האלה? להגיד לנו שיש גם קוץ על היו"ד? האלטער רבי בא ללמד פה עכשיו את כל האותיות על פי קבלה? ומה עם הקוץ שמתחת ליו"ד? זה לא מסביר. זאת אומרת, האלטער רבי לא מבהיר פה את כל העניינים באותיות. זה לא שיעור על אותיות פה. האלטער רבי בא לדבר איתנו על העניין של ד' אותיות של שם הוי'. מה פתאום נכנס פה הסוגיה שיש קוץ שעל היו"ד שמרמז על, על

09:09 דובר 3 מה זה מגיע לפה?

09:11 דובר 2 זה שאלה אחת. השאלה השנייה, כשמסתכלים בלשון של האלטער רבי, האלטער רבי אומר לשון מעניין. הוא אומר שהקוץ שעל היו"ד רומז לבחינת

09:24 דובר 3 ברוך הוא

09:25 דובר 2 שלמעלה מעלה ממדרגת בחינת חכמה עילאה. פעמיים הוא אומר, למעלה מעלה. למה הוא אומר פעמיים למעלה מעלה? אז יש את ההערות של אבא של הרבי, כמו שדיברנו כבר כמה פעמים, שהרבי לימד אותנו שבהערות של אבא שלו, למרות שההערות של אבא שלו הן כתובות בקיצור, ויש שם מילים כאלה של קבלה, אבל בעצם זה מסביר לנו יסודות באגרת התשובה. אם אנחנו מבינים מה הוא רצה להגיד, אז פשוט אפשר להבין על ידי זה עניינים יסודיים באגרת התשובה. אז הלשון פה, למעלה מעלה פעמיים, כפל הלשון זה מיותר. אומר ר' לוי'ק, שמה הדיוק למעלה מעלה? הוא אומר, כי ישנן שתי מדרגות בקוצו של יו"ד. יש חכמה סתימאה ויש גלגלתא. אומרת בקבלה, בחסידות, כשמדברים בנוגע לבחינה של כתר מדובר על שתי מדרגות. יש חכמה סתימאה, חכמה דאצילות זה חכמה הגלויה. יש אבל מדרגה שנקראת חכמה סתימאה, חכמה שבכתר. זה חכמה סתומה. זה על דרך כמו שהגמרא מספרת שכשהרגו את רבי עקיבא, בא משה רבינו צעק: "זו תורה וזו שכרה", כי הרי משה רבינו הרי לא יכול להבין איך עושים כזה דבר. רבי עקיבא, איך, איך הורגים את רבי עקיבא בצורה כזאת ברוטלית? אז כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר לו: "שתוק, כך עלה במחשבה". מה פשט שתוק, כך עלה במחשבה? מסביר האלטער רבי בליקוטי תורה. יש מדרגה של חכמה סתימאה. משה רבינו חכמת אצילות, והחכמה של הקדוש ברוך הוא בעצם זה חכמה סתימאה. חכמה סתימאה זה באין ערוך לחכמת אצילות, עד כדי כך שחכמת אצילות לא יכול להבין מה קורה בחכמה סתימאה, ולכן הוא אמר לו: "שתוק, כך עלה במחשבה". אז זה המדרגה של חכמה סתימאה, זה למעלה מחכמה הגלויה. יש

11:27 דובר 2 אבל מדרגה עוד יותר גבוהה, שזה

11:31 דובר 3 זה למעלה מחכמה סתימאה,

11:33 דובר 2 וזה מה שנקרא, ולכן האלטער רבי אומר למעלה מעלה. יפה, זה אומר ר' לוי'ק. עכשיו, מה, מה נוגע לפה מדרגה? מה זה נוגע? אז על זה יש ביאור נפלא מהרבי. אני אלך ישר לביאור הזה. יש עוד דברים שצריכים להבין פה, אבל בגלל שעצרנו על זה אני אלך ישר לנקודה הזאת. הרבי אומר פה משהו עצום. הרבי אומר כל הסוגריים האלה זה יסוד להבין את כל אגרת התשובה. האלטער רבי הרי באגרת התשובה בא ללמד אותנו שיהודי יש לו כוח לעשות תשובה. למרות שיהודי חטא, וכשיהודי חטא הוא הרי עשה פגם. הוא עשה לכלוך. הוא עשה פגם בשם הוי'. כל חטא פוגם בשם של הקדוש ברוך הוא. אבל כשיהודי עושה תשובה, אז אתה יכול לתקן את הפגם. אז יש פה בתשובה משהו נפלא. הרי לכאורה הבן אדם הרי חטא, הוא פגם. אז הרי מה שעשית, איך אחרי זה לתקן את זה? איך אנחנו, איך התשובה שלנו פועלת? מאיפה מגיע הכוח של יהודי לעשות תשובה? ומאיפה מגיע הכוח לתקן מה שכבר נפגם? מה שקלקלת כבר קלקלת. איך אנחנו עושים את זה? אלא מה התשובה לזה? התשובה היא שהרצון העליון הוא למעלה משם הוי'. יהודי על ידי זה שעושה תשובה הוא מגיע לבחינה של רצון העליון. י"ג מידות הרחמים. על ידי עבודת התשובה יהודי מתעלה למדרגה של למעלה מעשר ספירות. י"ג מידות הרחמים, זה מגיע מבחינת הכתר. זה מגיע מהרצון שלמעלה מהחכמה, וממילא שם הוא לא מוגבל בעניין החכמה ולכן הקדוש ברוך הוא סולח לו. נכון שבי' כ-ו' היה פגם, אבל בגלל שהרצון הוא למעלה מעלה, הקדוש ברוך הוא למעלה מהחכמה, אז לכן הקדוש ברוך הוא לא תופס

13:43 דובר 2 מקום במדרגה של כתר. במדרגה של הרצון שלמעלה, אנחנו זה לא תופס מקום. בגלל שזה לא תופס מקום אז סולחים לו. ברגע שיהודי עושה תשובה אז הקדוש ברוך הוא סולח לו. זה לסלוח. אבל הרי לא רוצים רק שהוא יסלח לנו. אנחנו רוצים גם כן למלאות את הפגמים. יש שני עניינים בתשובה. יש עניין אחד בתשובה שהקדוש ברוך הוא מוחל לך. למחול לך זה מגיע מהרצון שלמעלה. אז הקדוש ברוך הוא סולח לך. הכל טוב, אבל הכוונה הרי זה לא רק שהקדוש ברוך הוא יסלח לנו, אלא הכוונה זה גם כן למלאות את כל החסר. אז יש פה שני עניינים, וכאן יראה איך אתה ממלא את החסר. נכון שהרצון שלמעלה מהיו"ד, אז הוא יכול לוותר לך, אבל אתה רוצה הרי גם לתקן את היו"ד של שם הוי'. איך הרצון שלמעלה מהיו"ד מתקן את היו"ד? זה האלטער רבי מתרץ עם הסוגריים האלה. מכיוון שהקוץ שעל היו"ד, העניין של הכתר נמצא בתוך היו"ד גם כן, הוא לא מנותק לגמרי. יש יו"ד של שם הוי' ובתוך היו"ד יש גם קוץ. אז הקוץ הזה הוא חלק מהיו"ד. בגלל שהוא חלק מהיו"ד, אז הוא יכול גם כן לנקות ולמלאות ולתקן את היו"ד. זאת אומרת שבעניין של הכתר, בעניין של הרצון העליון יש לו שני קצוות. מצד אחד, בגלל שהוא למעלה מהחוכמה, בגלל שהוא למעלה מהעשר ספירות, אז לכן הוא לא מוגבל. הוא יכול לסלוח לך, הוא יכול למחול לך. אז זה מצד זה שהוא למעלה מהיו"ד. מצד שני, בגלל שיש לו שייכות ליו"ד, יש לו איזה יחס, איזה שייכות, שזה העניין שהוא חלק מהאות י'. בספר תורה האות י' יש לה גם

15:47 דובר 2 קוץ. אז בגלל שיש לו שייכות ליו"ד, אז יש לו את האפשרות למלאות את הפגמים שנחסרו ביו"ד של שם הוי'. וזה אז ממילא מובן למה האלטער רבי מביא את זה פה, כי זה נוגע לכל איגרת התשובה. זה מגיע להסביר לנו באיזה כוח אפשר לעשות תשובה. ומובן גם כן שאצל יהודי, בגלל שיהודי הוא חלק הוי', אז אצל יהודי יש לו גם כן את העניין הזה. מה זה העניין של קוצו של י' בעבודה של יהודי? זה בעצם הכוח של תשובה. בחסידות זה העניין של חיה יחידה ככוח מקיף. הכוחות שיש לנשמה שמצד זה למרות שהוא נפרד מאלוקות, אבל כי כן יהודי לא רוצה ולא יכול להיות נפרד מאלוקות, ולכן הוא מתעורר בתשובה גם אחרי שהוא נכשל בחטאים ועוונות. ועל ידי שיהודי מעורר בעצמו את קוצו של י' שבנפש, שזה העניין של חיה יחידה, על ידי זה הוא מעורר למעלה את העניין של גילוי י"ג מידות הרחמים, וזה פועל סליחה על עוונות. זה מבאר בכללות למה האלטער רבי מביא פה את העניין הזה של קוצו של י', שזה נוגע לכללות איגרת התשובה. למה הוא מזכיר את העניין של ממלא ממלא? כי יש שני עניינים שאמרנו שיש לממלא ולממלא ממלא. תקשיבו טוב, גם כן הסבר יסודי. הסבר נפלא שנוגע לכללות העניין של איגרת התשובה. אז הרבי אומר בשיחה כזה דבר: כאשר בן אדם עושה חטא, בכל חטא ישנם שני עניינים. כל חטא שבן אדם עושה ישנם שני דברים. יש דבר אחד שזה פגם, לכלוך. עשית משהו שהקדוש ברוך הוא לא אוהב. אז ממילא אתה פגמת בשם הוי'. עשית משהו לא טוב, אתה עשית איזה לכלוך, הבאת רע בעולם, וזה עניין

17:49 דובר 2 אחד. הכנסת רע בעולם. כמו שבן אדם מלכלך את הבגדים שלו. כאשר עושים עבירה אנחנו מתלכלכים, מביאים טומאה לעולם, מביאים קליפה לעולם, מביאים רע לעולם רחמנא ליצלן. זה העניין של חטא. יש עוד עניין בחטא, שאתה מחסיר גילוי אלוקות. כל עניין שבן אדם מקיים מצווה, אז הוא ממשיך גילוי אלוקות בעולם. כאשר אתה עושה עבירה, אז במקום להמשיך גילוי אלוקות, אז היה לך הזדמנות לגלות אלוקות ולא המשכת אלוקות. היה חיסרון בגילוי אלוקות. בדרך כלל זה ההבדל במצוות עשה ומצוות לא תעשה. ככה משמע באיגרת התשובה בהתחלה. מה ההבדל במצוות עשה? מצוות לא תעשה? אם אני לא עשיתי מצוות עשה, מצוות עשה זה כל מצווה ממשיך אור בעולם. כל מצווה בעולם זה להמשיך אלוקות. יהודי מניח תפילין וממשיך אלוקות בעולם. יהודי שם ציצית וממשיך אלוקות בעולם. יהודי מתפלל וממשיך אלוקות בעולם. ואם אני לא הנחתי תפילין חס ושלום יום אחד, אז היה הזדמנות. לא, לא המשכת אלוקות. לא עשית גילוי, המשכת אלוקות בעולם. היה לך הזדמנות להמשיך אלוקות ולא עשית. מה שאין כן במצוות לא תעשה. מה אני גורם? אני גורם לכלוך. כשבן אדם, הקדוש ברוך הוא אומר לך לא לאכול דבר מסוים ואכלת. הקדוש ברוך הוא אמר לך לא לחלל שבת וחיללת. אז כאן מה שעשית זה הבאת, הוספת טומאה, הוספת רע, חושך, הבאת קליפה בעולם. אז זה בדרך כלל ההבדל בין מצוות עשה ללא תעשה. אבל באמת זה לא כל כך מדויק. האמת היא שבכל מצוות עשה וגם בכל מצוות לא תעשה, יש את שני הדברים. בפרטיות ידוע מה שכתבנו שבכל המצוות יש גם עניין זה וגם עניין זה. כלומר, כאשר יהודי לא מניח

19:48 דובר 2 תפילין חס ושלום יום אחד, אז שני הדברים קורים: גם הוא לא המשיך אלוקות והוא גם, בגלל שהוא עשה עבירה. היית צריך תפילין, הלכת. אז הוא מוסיף קליפה בעולם. הוא מוסיף חושך לעולם. והדבר הזה גם לא תעשה. לא תעשה. כשבן אדם עובר על לא תעשה, לא רק שהוא מביא לכלוך בעולם, הוא היה יכול להמשיך אלוקות בעולם, כי גם לא תעשה פועל גילוי אלוקות. כשהיהודי יושב ולא עובר עבירה, לא יושבים בשקט כי לא עושה מצווה. כשהיהודי מתאפק מלעשות עבירה אז הוא גם כן ממשיך גילוי אלוקות על ידי זה. אז ממילא יוצא שבכל אחד מהתרי"ג מצוות ישנם שני עניינים. יש עניין של המשכת אור אלוקות ויש עניין של לא לעשות לכלוך בעולם. כשהבן אדם עשה עבירה אז הוא גרם שתי בעיות: גם הוא לא המשיך אור אלוקות והוא גם פעל עניין של טומאה, קליפה בעולם. כשאני עושה תשובה, על ידי תשובה אני רוצה לתקן את שני הדברים. על ידי תשובה אני רוצה גם להמשיך את האור אלוקות שלא המשכתי. יש משהו בתשובה. כוח התשובה יש לו כוח עצום, שעל ידי התשובה בן אדם יכול להמשיך את מה שהוא החסיר, להמשיך את הגילויים שהיה צריך להמשיך. הוא יכול גם למלא את זה על ידי זה שהתשובה זה עושה משהו לזכויות וכולי. הוא יכול למלא את החסר ממה שהוא לא עשה קודם. זה כוח אחד שיש בתשובה. למרות שבליקוטי-- באיגרת התשובה פרק א' האלטער רבי אומר שהאור נעדר, שאי אפשר להמשיך את זה, אבל בליקוטי תורה במאמר של בלק, ד"ה מה טובו, שם האלטער רבי אומר שעל ידי תשובה רבה כן אפשר לעשות את זה. יש כוח

21:39 דובר 2 בתשובה להמשיך את האור. מצד שני, תשובה גם כן באה לנקות את הלכלוך. אז אם כך, יוצא שהתשובה צריכה לפעול שני דברים. תשובה צריכה לנקות את הפגם ותשובה צריך למלא את המשכת אור אלוקות שהיה חסר. אומר הרבי דבר נפלא. שני הדברים האלה נמשכים משתי הדרגות שהאבא של הרבי, ר' לוי יצחק, כותב בהערות. זה ההבדל בין מוחא סתימאה ורצון הנעלם. הבחינה של מוחא סתימאה, מוחא סתימאה זה מוחין, זה מוחין שבכתר. אבל זה בחינה של מוחין. מוחא סתימאה, חכמה סתימאה. משם מגיע העניין של אתהפכא חשוכא לנהורא. מהמדרגה של מוחא סתימאה נמשך האור שהיה חסר, בגלל שזה זה מסביר את זה. למה גם מביאים ליקוטי תורה ומה אומרים שם? מוחא סתימאה נעשה העניין שכל החיסרון של האור שלא המשכת יומשך על ידי זה. מצד אבל העניין של רצון הנעלם שלמעלה מעלה, הדרגה השנייה, רצון שלמעלה מהחכמה, שמה כמו שאמרנו, בגלל שהוא למעלה מהחכמה אז הוא לא מוגבל, לכן הוא מנקה את הלכלוך, מנקה את הפגם. ומכיוון שכאן באיגרת התשובה האלטער רבי בעיקר בא לבאר את העניין הזה שבתשובה, אנחנו נראה בהמשך. באיגרת התשובה בעיקר האלטער רבי לא כל כך מדבר על זה, נשמע כמו קזאחיה. האלטער רבי בעיקר מדבר איך על ידי תשובה בן אדם מנקה את הפגם, כמו שהוא יסביר הלאה בפרק. לכן האלטער רבי פה מדייק למעלה מעלה, שתי פעמים למעלה. הכוונה שעל היוד זה למעלה מעלה, כי זה הבחינה של רצון שלמעלה אפילו מחכמה סתימאה, שמצד המדרגה הזאת הקדוש ברוך הוא אין לו שום הגבלות, ולכן הוא יכול לנקות גם את הפגם. כל העניינים הלא טובים שהבן אדם עשה בעבר, וזה הכוח הנפלא

23:44 דובר 2 שיש בכוח התשובה. אז כאן אנחנו יכולים לראות איך כשלומדים את התניא ומסתכלים כמו שצריך, לומדים את זה כמו שהרבי לימד אותנו איך ללמוד, אז אפשר לראות איך שבמילים של התניא שום מילה מיותרת. איך שבמילים של התניא יש עומק בפנים, עומק נותן לנו הבנה. מהו הפעולה של התשובה? מהו הכוח של התשובה? ואיך שבן אדם יש לו יכולת על ידי התשובה שלו לעשות את הכל, גם למלא את העניינים הבלתי רצויים מהעבר וגם כן לנקות את-- גם לנקות מה שהיה חסר וגם למלא את המשכת אור אלוקות שהיה חסר בעבר. וזה הכוח הנפלא בתשובה, שהתשובה פועל עד כדי כך. וזה הרבי מסיים באות של קוץ של י', שישנם שני עניינים בקוץ של י'. זה מרומז גם כן בזה שהלשון של אדמו"ר הזקן זה קוץ שעל היוד. הרבה פעמים כתוב קוץ של י'. למה כתוב פה קוץ שעל היוד? כאילו הכוונה זה למעלה מעלה. כאילו שיש שני עניינים בקוץ. יש את הקוץ שהוא סמוך ליוד ויש את הקוץ שהוא יותר גבוה, שזה על. מכיוון שכאן רוצים לעשות את העניין הזה שהקדוש ברוך הוא יסלח לו לגמרי כאילו שאף פעם לא עשה חטא. אז זה הקוץ שעל היוד שלמעלה מעלה. אוקיי, נמשיך בעזרת השם פעם הבאה.