אגרת התשובה פרק ד׳ - מעלת הנשמות על המלאכים

00:08 אני אעשה הקדמה קצרה. אי אפשר להתחיל שיעור תניא מצד הזמן שאנחנו נמצאים עכשיו, זמן של, אה, "עת צרה היא ליעקב וממנה יושע". כולנו מחכים ומצפים כל רגע ורגע לישועה הגדולה. והישועה הגדולה אנחנו מתכוונים לא רק שיהיה ניצחון במלחמה, שזה בוודאי, ושכל השבויים יחזרו בשלמות, בריאים ושלמים, ושייגמרו הצרות ושיהיה שלום בארץ, אלא אנחנו מצפים למשהו הרבה יותר גדול. מצפים לישועה הגדולה של הגאולה האמיתית והשלימה. ושיהיה כבר גאולה כזאת שאין אחריה גלות. כשהייתה מלחמת ששת הימים, תשכ"ז, אז אחרי מלחמת ששת הימים, תקופה קצרה, הרבי דיבר מאוד חזק על ההתעוררות הגדולה שהייתה בארץ ישראל ובכל העולם. באותה התקופה הייתה התעוררות עצומה של כל היהודים בכל העולם. אז הרי הרבי התחיל עם מבצע תפילין וראו התעוררות תשובה בכל עם ישראל, בכל השכבות. הרבי דיבר אז שלא ניצלו את זה כמו שצריך, לא ניצלו את זה מספיק. היה התשרוצן וכולי. באותה התקופה הרבי התחיל לדבר מאוד חזק על העניין של תשובה. זה הכנה. הגמרא אומרת "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה". ההתעוררות תשובה זה הכנה לגאולה. הוא הביא מהפרידיקער רבי, שהפרידיקער רבי דיבר בזמן המלחמה, מלחמת העולם, מלחמת העולם השנייה והשואה. הפרידיקער רבי דיבר על העניין של השופר. "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול". שהשופר גדול זה ההתעוררות תשובה. שאנחנו רואים שדווקא בזמן הזה הקדוש ברוך הוא תוקע בשופר והעניינים האלה של חבלי משיח, שיש עניינים של מלחמה, זה אופן שהקדוש ברוך הוא תוקע בשופר. "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים". זאת אומרת, בני ישראל נמצאים בגלות. יש כאלו שנמצאים בגלות של אשור. אשור מלשון תענוג. גלות של הרחבות, עשירות.

03:07 סוג אחד של גלות. ויש ארץ מצרים. מיצר וגבולים. גלות של עניות. סוגים שונים של גלות. והשופר גדול בא לעורר את כל היהודים הנידחים והאובדים בכל העולם. אז הרבי דיבר אז גם כן שזה אותו עניין. המאמר ד"ה והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול. מאמר מפורסם שנמצא במלוקט תשכ"ז. הרבי אמר את זה בראש השנה תשכ"ח. כל תשרי, תשרי כ"ח, זה היה אחרי מלחמת ששת הימים. אז היה כמה וכמה מאמרים על הנושא הזה. היה פעמיים ד"ה והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול. היה שלוש פעמים בעצם. אחרי זה עוד פעם הרבי אמר אותו בסוף תשרי, נראה לי שבת בראשית. שבת לא היה. הרבי אמר מאמר, אה, ד"ה הנני מביא אותם מארץ צפון וקיבצתים מירכתי ארץ. גם שם הרבי המשיך להסביר את הנושא הזה. ואז הרבי ביקש בתור התעוררות תשובה וביטול. חוץ מזה פשוט כפשוטו לקרב יהודים להניח תפילין. לקרב יהודים לתשובה כפשוטו. הרבי אז גם כן דיבר לחסידים שילמדו איגרת התשובה. היה אז הוראה מיוחדת מהרבי להדפיס את איגרת התשובה. הדפיסו אז את איגרת התשובה, אה, בפני עצמו חוץ מהתניא, ושהרבי ביקש שילמדו איגרת התשובה. והרבי התחיל באותה תקופה גם כן סדר של לבאר את איגרת התשובה. במשך תקופה ארוכה, כמה שנים, הרבי בכל פארברענגען, הרבי אמר ביאור איגרת התשובה, שבזכות זה יש לנו עולם שלם של ביאורים מהרבי על איגרת התשובה. אחר כך היה גם כן על הביאורים של ר' לוי'ק. כשהדפיסו את התניא עם ההערות של ר' לוי'ק, האבא של הרבי. אז הרבי התחיל עוד הפעם ביאורים באיגרת התשובה על פי הביאורים של ר' לוי'ק. בתשנ"א היה גם כן מלחמה, מלחמת המפרץ. אז הרבי

05:23 הגיה את המאמר ד"ה והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול. והרבי גם שם מדבר בהמשך לזה. גם אז היה תשנ"א. כידוע גם כן היה זמן שהיה בזמן של מלחמה, מלחמת המפרץ. אז הרבי אמר שארץ ישראל המקום הכי בטוח בעולם. אז הדפיסו. אז הרבי הגיה את המאמר ד"ה והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול, וגם שם הוא מדבר על זה שעל דרך כמו שהיה אז, שהיה התעוררות תשובה מצד העניינים האלה, שזה השופר גדול, שהקדוש ברוך הוא מכין את העולם לגאולה. גם כן, אז הרבי הגיה באותה תקופה, הרבי הגיה את השיחות של איגרת התשובה של ר' לוי'ק. הביאורים של ר' לוי'ק. בזכות זה כל השיחות יש מוגהות. היום זה נדפס כבר בליקוטי שיחות, חלק ל"ט. יש את כל השיחות שהרבי הגיה, הביאורים באיגרת התשובה עם הביאורים של ר' לוי'ק. אז עכשיו נמצאים עכשיו בזמן של התעוררות בעולם גם כן. רחמנא ליצלן העניין של המשיח עדיין מתעכב והשופר גדול נמצא בכל התוקף עכשיו שמה שנמצא בארץ ישראל. ודאי אנחנו יהודים מאמינים בני מאמינים. אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים ברגעים האחרונים ממש של הגאולה והמצב הזה שקורה עכשיו זה שופר גדול. אנחנו מקווים מאוד שזה השופר הגדול האחרון, התקיעה האחרונה שהקדוש ברוך הוא תוקע לנו שנתעורר בתשובה ושנכין את עצמנו ונכין את כל היהודים שיכולים להשפיע עליהם שיהיה התעוררות תשובה. כמובן שכשמדברים על חסידים אז התעוררות תשובה צריך להיות אמיתי, פנימי, וזה אנחנו יכולים לדעת רק אם אנחנו לומדים איגרת התשובה. אז בעצם בהשגחה פרטית כבר התחלנו לפני תשרי ואנחנו אוחזים באמצע. אבל גם כן זה התחלה של עניין. למרות שזה באמצע פרק, אבל זה התחלה של עניין. אז אנחנו נמשיך איפה שאנחנו אוחזים. וכך

07:32 בעזרת השם, בתקופה הקרובה אנחנו נלמד, אה, את איגרת התשובה פרק ד'. אנחנו אוחזים בדף צ"ד. אנחנו נלמד את זה כמובן עם הביאורים של הרבי, ששופך אור ומראה לנו איך שכל מילה באיגרת התשובה זה מדויק. ואיך שעל ידי שאנחנו לומדים את איגרת התשובה ומדייקים במילים כמו שהרבי לימד אותנו, יכולים להבין את העומק, מה האלטער רבי רוצה ואיך האלטער רבי מלמד אותנו איך עושים תשובה באמת, להבין את הכוח של יהודי. איך ליהודי יש את הכוח על ידי העבודה שלו לעשות, לא רק שהקדוש ברוך הוא יסלח לו מכאן ולהבא, אלא גם כן איך יהודי יכול לנקות ולזכך ולכפר, שלא יישאר שום דבר מהעבר. ואדרבה, זה נהפך לזכות. כל העניין הזה סוגיה מאוד יסודית בעבודת השם על פי חסידות, שאנחנו נבין את זה על פי התניא. עכשיו, באיגרת הקודש אנחנו יודעים, סליחה, איגרת התשובה. אנחנו יודעים שבשלושה פרקים הראשונים האלטער רבי דיבר את העניין על פי נגלה. האלטער רבי הסביר את העניין של תשובה על פי ההלכה. הוא הביא את מצוות התשובה מן התורה, שיש תשובה ויש כפרה. תשובה פירושו שיהודי עזב את החטא. עצם עניין התשובה זה החלטה שיהודי מחליט שמהיום והלאה הוא מקבל עליו את מלכות שמיים, ושהוא לא יהיה יותר במרד במלכות. זה נקרא עזיבת החטא. החלטה למסור את עצמי לקדוש ברוך הוא ולקבל את מלכות שמיים כפי התורה והמצוות. זה עיקר התשובה. כל שאר הדברים זה פרטים. אחרי זה יש וידוי, שהווידוי זה עוד עניין גם מן התורה, שזה כדי... האלטער רבי לא נכנס פה באיגרת התשובה להסביר מה זה העניין של וידוי. יש לצמח צדק מאמר, וידוי תשובה, שהוא מסביר למה על פי

09:36 תורה צריך גם וידוי. יש את הנפש של העבירה, יש את הגוף של העבירה. על ידי וידוי אנחנו מנקים את הגוף של החטא. לא ניכנס לפה לכל הפרטים. אחרי זה האלטער רבי אומר, יש גם תענית, עניין של תעניות וסיגופים. מה העניין של התעניות? התעניות זה כדי לזכך את הנפש אחרי התשובה. כמו קורבן עולה שמביאים דורון, שעל ידי שאתה מביא את הקורבן עולה אז זה פועל חביבות. אז בן אדם עושה תענית, וזה האר"י ז"ל. והמקובלים עשו כל מיני תעניות של תשובה, שזה סוג של דורון כדי לגרום חביבות. חוץ מזה שאתה מנקה את החטא, אז יש גם כן עניין של כפרה, מלבד הניקוי והרחיצה, שיהיה חביב לפני הקב"ה כמו קודם החטא. האלטער רבי מבאר שהיום אנחנו לא עושים תענית כי הדור שלנו חלש, ולכן במקום תענית צריכים לתת צדקה. זה היה החלק הנגלה של איגרת התשובה. מפרק ד' האלטער רבי התחיל להסביר עניין התשובה על פי חסידות. זה הפרקים מפרק ד' עד פרק י'. האלטער רבי יסביר לנו את העניין של תשובה תתאה, תשובה עילאה. שיש בזוהר שאומר שיש ה' תתאה ויש ה' עילאה בשם הוי"ה, ותשובה תתאה זה תשוב ה' תתאה, תשובה עילאה זה תשוב ה' עילאה. זה קבלה. מה זה שייך אלינו? אנחנו לא אנשים של קבלה. איך אנחנו מסבירים את זה בעבודת השם? מה זה אומר? וכאן האלטער רבי מתחיל להסביר לנו באופן נפלא מה בדיוק העניין פה ואיך זה מתקשר עם האדם ואיך זה מתקשר עם כל העניין של עבודת התשובה. אז כדי לבאר את העניין של תשובה תתאה, תשובה עילאה, אז האלטער רבי מקדים קודם כול ומסביר לנו את המעלה של

11:30 יהודי. יהודי הוא נשמה, והנשמה שלנו חלק משם הוי"ה. כדי להבין את גודל העילוי של מצוות בכלל, שיהודי עובד את הקב"ה, מה הכוח שיש ליהודי שמקיים תורה ומצוות? ולהבין גם כן את גודל הפגם, רחמנא ליצלן, כשבן אדם עושה עבירה, מה הוא פועל? מה הוא פוגם על ידי עבירה? כדי להבין מה התשובה עושה צריכים להבין מה קורה, מה הפעולה של מצווה ומה הפעולה של העבירה. אז זה האלטער רבי מתחיל להסביר לנו פה את העניין הזה, ואז אנחנו צריכים להבין איך יש בכוח התשובה לתקן מה שבן אדם לא עשה כמו שצריך. מהו הכוח של תשובה? לכאורה שאלה מאוד פשוטה. בן אדם עשה עבירה, אז הוא מורד במלכות. מורד במלכות חייב מיתה, כך כתוב. אז איך? מה זה תשובה? מה זה אומר? מה הכוח של תשובה? כי החטא עשה... היה פירוד, הייתה מרידה. מה העניין של תשובה? אלא מה תגיד, שתשובה הקב"ה סולח לך? הקב"ה כביכול אומר לך: בסדר, באמת עשית. אני סולח לך. הסליחה יכול להיות מכאן ולהבא. השאלה היא איך אנחנו אבל מתקנים? השאלה זה לא רק איך הקב"ה סולח לנו מכאן ולהבא, הרי יש לכלוך, יש פגם, יש משהו שקרה פה. יש איזשהו עניין שבן אדם פעל על ידי החטא. איך זה? איך אתה מתקן את זה? אז כל זה אנחנו יכולים להבין רק אחרי שאנחנו מבינים מה הכוח של יהודי, מה הקשר של יהודי עם הקב"ה. הוא מתחיל להסביר שיהודי, ״כי חלק ה' עמו״. ״חלק ה' עמו״ פירושו שהנשמה היא חלק משם הוי"ה, וזה עניין מיוחד שיש רק בנשמת ישראל. כל הנבראים כולם נבראו על ידי הקב"ה, וכולם יש דבר ה'

13:32 כוח אלוקי שמהווה אותם, מחיה אותם בכל רגע ורגע. ברור. אבל כל הנבראים נעשו על ידי הדיבור, על ידי אותיות, על ידי שם אלוקים. הנשמה מגיעה משם הוי"ה. שם הוי"ה זה לא עניין של דיבור. שם הוי"ה הוא למעלה מאותיות. שם הוי"ה זה העניין של ויפח. ההבדל של נפיחה ודיבור, שנפיחה מגיעה מהפנימיות. דיבור זה חיצוניות. דיבור זה לא אותיות. ויפח זה מהפנימיות, זה שייך. בן אדם מבטא את עצמו, את המהות שלו מהמקום היותר עמוק. על דרך זה, זה ההבדל בין שם הוי"ה ושם אלוקים. אלוקים זה הכוח של הקב"ה שמתלבש בטבע, הכוח של הקב"ה שבא לידי צמצום. ירידת החיות שבאה לפי אופן ההשתלשלות של הנברא. מה שאין כן שם הוי"ה, זה השם של הקב"ה שקשור עם מהות ועצמות, זה השם של הקב"ה שקשור עם הבחינה של אלוקות שהוא למעלה מעולם. ועל זה אומרים שהנשמה היא חלק הוי"ה. כדי שהנשמה תוכל לרדת לגוף, אז זה גם כן עובר על ידי אותיות. מה שעוד יש גם כן השתלשלות בשם אלוקים, כי כדי שהנשמה תוכל לרדת לעולם ולהתלבש בגוף, היא צריכה להיות קשורה עם עולם הזה הגשמי. אז יש את העניין שנעשה עוד, אבל זה מצד ההשתלשלות והגוף. מצד עצם המהות, הנשמה יש לה משהו מיוחד שיש רק בנשמה, שאין לשום אחד מהנבראים, שהנשמה גם כשהיא יורדת למטה וגם כפי שנמצאת פה במציאות, ״חלק הוי"ה עמו״, היא חלק משם הוי"ה. זה מה שהרבי מדייק, שהפסוק ״כי חלק הוי"ה עמו״ לא כתוב על הנשמה למעלה. איפה כתוב הפסוק ״כי חלק הוי"ה עמו״? זה כתוב בהאזינו. בהאזינו זה כתוב בעם ישראל כשהיו במצרים. ״כי חלק הוי"ה עמו יעקב חבל נחלתו, ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו״

15:45 ״ילל ישימון. יסובבנהו יבוננהו״, מדבר על עם ישראל כשיצאו ממצרים, ושם נאמר ״כי חלק הוי"ה עמו יעקב חבל נחלתו״. זאת אומרת שמדברים על נשמות ישראל כפי שירדו למטה ונמצאים בעולם הזה הגשמי. אבל עדיין במהות הוא לא השתנה, הוא נשאר חלק הוי"ה. זה הדבר הנפלא של איש יהודי שאין את זה לשום נברא. אפילו המלאכים, שהם מלאכים, הם לכאורה נבראים נעלים שבטלים לקדוש ברוך הוא וכולי וכולי. אבל המלאכים הם שם אלוקים. המלאכים נקראים בשם אלוקים. אז למרות שהם נקראים בשם אלוקים, מבטא שהאלוקות מאירה בהם בגילוי, לכן הם נקראים בשם אלוקים. אבל עדיין רק שם אלוקים, לא יותר מזה. זאת אומרת, אפילו שהמלאכים הם קשורים לאלוקות בעניין גילוי, אבל עם איזה מדרגה באלוקות? כמו כל הנבראים: דיבור, אותיות, שם אלוקים, חיצוניות. אבל נשמה זה פנימיות. יש סיפור קשור לעניין הזה שהאלטער רבי אומר פה, שנשמות לגבי מלאכים זה פנימיות וחיצוניות. יש סיפור מפורסם שהרבי פעם סיפר, שהאלטער רבי, האלטער רבי פעם היה בשקלוב. ידוע שהאלטער רבי היה עושה נסיעות. הוא היה נוסע לכל מיני מקומות והיה מתווכח עם המתנגדים והיה עושה חסידים. זה מסופר בהרבה מהשיחות של הרבי הריי"צ, פרידיקער רבי. אז מספר הרבי, פעם סיפר בהתוועדות, שהאלטער רבי היה פעם בשקלוב. שם היה ויכוח בענייני קבלה, ואז האלטער רבי אמר תורה. האלטער רבי אמר שהמעלה של נשמות לגבי מלאכים זה שנשמות הן פנימיות ומלאכים זה חיצוניות. ונהיה רעש גדול עם כל הבני תורה שהיו שמה. זה היה כזה זלזול במלאכים. איך אתה אומר כזה דבר? נשמה זה פנימיות ומלאכים זה חיצוניות. הם לא יכלו לתפוס את זה ולאכול את זה. עכשיו הם מזלזלים במלאכים ככה. והאלטער

17:55 רבי אמר שזה מפורש בנגלה בתורה. אז כולם, הגאונים, התחילו לחשוב איפה יש בנגלה בתורה כזה עניין. עד שהאלטער רבי אמר להם את העניין בנגלה. איפה זה בנגלה? כתוב בגמרא שכשמשה רבנו היה... הגמרא אומרת שאברהם אבינו, שהזמין את המלאכים, והמלאכים, כתוב ש״והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו״. המלאכים לא אכלו. כתוב ״נראין כאוכלין״. הם לא אכלו, הם רק עשו את עצמם כאילו הם אוכלים. על משה רבנו כתוב, כשהוא עלה לשמיים, למקום של המלאכים, מה כתוב? ״ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה״, בגלל שממילא אין אוכל, אז הוא לא אכל. אז האלטער רבי שאל, לכאורה למה משה רבנו לא עשה אותו דבר כמו המלאכים? כמו שהמלאכים ירדו למטה, הם רק עשו את עצמם כאילו הם אוכלים, אבל הם לא אכלו בפועל, רק נראין כאוכלין. לכאורה משה רבנו היה יכול לעשות אותו דבר, שהוא יעשה את עצמו כאילו הוא לא אוכל, אבל בפועל שהוא יאכל. אותו דבר. לא, על משה רבנו לא כתוב שהוא עשה את עצמו כאילו. הוא באמת לא אכל ארבעים יום. מה הסיבה? כי מלאכים הם חיצוניים. חיצוני יכול לעשות כאילו. נשמה זה פנימי. פנימי לא יכול לעשות כאילו. אצל פנימי זה האמת. אז אם הוא ככה, זה באמת. הם לא אוכלים, לא אוכלים. מלאכים, חיצוני, זה יכול לשחק כאילו. אז זה וורט שהאלטער רבי הסביר להם ההבדל בין נשמות למלאכים. אבל על כל פנים, הנקודה היא שהאלטער רבי פה בתניא מסביר לנו את המעלה של נשמות. שנשמות זה משהו מיוחד, חלק הוי"ה, או חלק משם הוי"ה. יש גם עוד סיפור, אם כבר מדברים. זה סיפור אולי שנגיע לזמן שאנחנו מחפשים שמחה. זמן הזה שצריכים לעורר על עניינים

20:08 של שמחה. אז יש סיפור גם שהחסידים מספרים שפעם היה. אה, ככה מסופר, מספר את זה ר' זלמן דוכמן, שסיפר: זלמן דוכמן הגיע מהומיל. זה המשפחה דוכמן. הם כולם היו-- אז הם היו חסידים של ר' אייזיק מהומיל, גרו בהומיל כידוע. אז הוא מספר סיפור שכבר היה. בהומיל ישבו פעם חסידים בהתוועדות ופתאום נכנס איזשהו בן אדם שהוא היה נראה כמו איזשהו קבצן, בן אדם שבא לאסוף נדבות. איש פשוט שהלך עם פעקלעך, הגיע והסתובב בעיירות, אבל ראו על הפנים שלו שהוא בן אדם מאוד שמח. ראו על האור פנים שלו: "ליכטיקע פנים". היה בן אדם מאוד חי, שמח, התלהבות. אז הבינו שיש לו איזה סוד. מה-מה הסוד שלו? רוצים לדעת מה הסיפור שלו. קיצר הם מושיבים אותו, פארברענגען, נתנו לו קצת לחיים והתחילו לשאול אותו מה, מאיפה הוא מגיע, מה ההיסטוריה שלו. נו, התגלה שהיהודי הזה היה אצל האלטער רבי. הסיפור הזה כבר היה הרבה שנים אחרי זה. הוא היה עשרים שנה קודם. הוא עוד זכה להיות אצל האלטער רבי. זה כבר היה אחרי ההסתלקות של האלטער רבי, אבל הוא זכה להיות בליאזנא. הוא זכה להיות אצל האלטער רבי הרבה שנים קודם. אז החסידים שמעו שהיה אצל האלטער רבי. אז מיד כמובן תספר לנו. אז היהודי הזה אמר: "אני יהודי פשוט. אני תמיד מסתובב לאסוף כסף בעיירות. כבר כל החיים שלי זה הפרנסה". אז הוא אומר שהוא היה בליאזנא והאלטער רבי יצא פתאום בתקופה הידועה שלפני פטרבורג. האלטער רבי היה יוצא ככה ואומר, אומר דברים קצרים, תורות קצרות שהיה שורף את העולם ככה, ווארט. אומר שהאלטער רבי יצא ואמר כזה ווארט. אמר: "כתוב שהמלאכים התלוננו לקדוש ברוך הוא

22:16 למה הוא נותן כזאת חשיבות לבן אדם?" הייתה טענת המלאכים. אז כתוב: "הושיט הקדוש ברוך הוא אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם". יש כזה לשון ידוע במדרשים שהקדוש ברוך הוא העניש את המלאכים, שהוא הראה להם אצבעו הקטנה והוא שרף אותם. כך כתוב. בפשט זה לשון כזה, זה משל כאילו הקדוש ברוך הוא-- בחסידות כתוב שהקדוש ברוך הוא נתן להם איזה גילוי אצבעו הקטנה או איזה גילוי, ובזה הם נשרפו. אבל האלטער רבי אמר אז כזה ווארט. כך הוא שמע מהאלטער רבי, שאצבעו הקטנה, מה זה אצבעו הקטנה? זה נשמה. אצבע קטנה של הקדוש ברוך הוא הכוונה לנשמה. הושיט הקדוש ברוך הוא אצבעו הקטנה ביניהם. הקדוש ברוך הוא הראה למלאכים מה זה נשמה. כשהם ראו מה זה נשמה הם נשרפו, נשרפו מגודלה. הם הבינו את העומק של נשמה כי נשמה זה יותר נעלה ממלאך. זה היה כל התורה שהאלטער רבי אמר. והיהודי הזה אומר: זה שמעתי. זה כל מה שאני יודע מחסידות. זה היה הווארט היחיד. שמעתי מהאלטער רבי, אבל מאז עד היום אני בן אדם שמח. גיליתי בתורה הזאת, האלטער רבי הכניס בי שמחה גדולה לדעת מה זה יהודי, מה זה נשמה. זה הסיפור. על כל פנים, עם זה איפה שאנחנו אוחזים פה בתניא, דף צ"ד, אני אקרא, אקרא כמה שורות מלשון התניא בפנים. זה מה שהאלטער רבי אומר, שהמלאכים נקראים בשם אלוקים. זה צ"ד למטה. כן, אבל שם אלוקים הוא חיצוניות לגבי שם הוויה ברוך הוא. אבל נשמת האדם שהיא מבחינת פנימיות החיות היא חלק משם הוויה ברוך הוא, כי שם הוויה מורה על פנימיות החיות שהיא למעלה למעלה מבחינת האותיות. נשמה זה שם

24:06 הוויה. שם הוויה זה פנימיות, שזה למעלה למעלה מבחינת האותיות. יש על זה בחסידות אריכות גדולה. מה זאת אומרת שזה למעלה למעלה מבחינת האותיות? הרי שם הוויה זה גם אותיות. י-ק-ו זה אותיות. מה אתה אומר שזה למעלה למעלה מאותיות? אז זה מוסבר באריכות בחסידות בכמה מקומות שהכוונה היא, נכון ששם הוויה זה אותיות, אבל בגלל שהאותיות הם לגמרי בהתאחדות, על דרך אותיות החקיקה, כשהאותיות הם חקוקים על אבן אתה לא רואה את האותיות. האור הבהיר הולך, חוקק, חודר דרך האותיות, שאתה לא מרגיש את האותיות כאילו שהם פה אותיות. על דרך זה, זה בשם הוויה וזה העניין של הנשמה. חלק הוויה, הוויה, שלכן אומרים שהוא למעלה למעלה מבחינת אותיות וזה גודל העילוי של הנשמה.