כי חלק הוי׳ עמו | פרק ד׳, חלק ד׳

00:00 אז אנחנו אוחזים פה באיגרת התשובה פרק ד' למטה בדף צג עמוד ב', "אך כל העניין יובן על פי מה שכתוב". כאן מתחילה סוגיה מאוד מעניינת להסביר את העניין של שורש הנשמות. מה כאן האלטער רבי רוצה להסביר? מה כאן המשך העניינים? אז האלטער רבי נתן לנו יסוד בהתחלת איגרת התשובה, שהוא הסביר לנו שיש בתשובה שני עניינים. יש את עצם התשובה ויש את הכפרה שבתשובה. לאחרונה דיברנו על זה. יש עצם התשובה ויש את הכפרה שבתשובה. עצם התשובה זה כפשוטו, כשמו כן הוא. תשובה מלשון לשוב. מה זה לשוב? "לשוב אל ה' באמת ובלב שלם". עצם התשובה זה העניין של עזיבת החטא. בן אדם צריך לדעת שבמהות העניין של כל חטא נמצא עניין אחד, שזה הפריקה של מרידה במלכות, שזה מה שעושה את הניתוק של הנשמה מהקדוש ברוך הוא. וברגע שאני עושה תשובה, מה זה תשובה? לחזור להתחבר, לחזור ולקבל עול מלכות שמיים, "לשוב אל ה' באמת ובלב שלם", שלא למרוד, כמו שהאלטער רבי אומר בהתחלת איגרת התשובה. שלא-- שלא לשוב לכסלה, לא למרוד במלכותו ולא לעבור את מצוות המלך, לא במצוות עשה, לא במצוות לא תעשה. בקיצור זו נקודה אחת. נקודת התשובה זה קבלת עול מלכות שמיים. שדרך אגב רואים במאמרים של אני לדודי, הרבי מביא את זה כמה פעמים במאמרים של אלול. למה? למה אומרים לנו, האלטער רבי אומר שאלול צריכים ללכת לקבל את המלך? "יוצאים אנשי העיר להקביל את המלך בשדה". זה העניין של תשובה. עצם להקביל את המלך זה הפשט, כאילו לקבל עול מלכות שמיים, וזה העצם, זה המהות, זה הנקודה של תשובה. אחרי זה יש את הכפרה שבתשובה. הכפרה שבתשובה זה וידוי, בקשת מחילה, תעניות.

02:19 היום אסור לעשות תענית, צדקה, שזה מה שהאלטער רבי הסביר בשלושה פרקים הראשונים. האלטער רבי בפרק ד', האלטער רבי אומר שאחרי כל הביאור הזה, אז כל זה לעניין הכפרה ושלא יישאר שום זכר. אבל עיקר מצוות התשובה, עוד הפעם הוא חוזר ואומר מה שהוא אמר בהתחלת פרק א', שעיקר מצוות התשובה זה לשוב אל ה' באמת ובלב שלם. אך צריך לבאר היטב בהרחבת הביאור מה שכתוב בזוהר, שתשובה זה תשוב ה'. ה' תתאה זה תשובה תתאה. ה' עילאה זה תשובה עילאה. אז האלטער רבי רוצה להסביר לנו, כמו שכתוב בזוהר, שהזוהר אומר שישנן שתי מדרגות בתשובה. יש תשובה תתאה, יש תשובה עילאה. תשובה תתאה זה להשיב את הה' תתאה. תשובה עילאה זה להשיב את הה' עילאה. מה זה אומר? מילים יפות, קבלה. מה זה אומר בעבודה? מה זה אומר בנפש? מה זה אומר בעבודת התשובה? גם כן הוא הביא מהזוהר ומהראשית חכמה שיש עבירות כאלה שתשובה תתאה לא עוזרת. צריכים על זה דווקא תשובה עילאה. עניין של זרע לבטלה, חטאת נעורים, שזה עבירות חמורות. על זה הוא מביא שבזוהר כתוב שלא עוזרת תשובה. וראשית חכמה אומר שהפשט הוא לא חס ושלום שלא עוזרת תשובה, כי אין לך דבר העומד בפני התשובה. תשובה עוזרת לכל דבר. רוצה להגיד שיש דברים כאלה שצריכים בשביל זה דווקא תשובה עילאה. מה זה? מה הביאור בזה? למה זה ככה? אז זה אנחנו נלמד בפרקים הבאים. כן. אז כאן האלטער רבי רוצה להסביר לנו כדי להבין את עומק העניין, להבין מה קורה בדיוק בתשובה ומה הפשט שיש תשובה תתאה, תשובה עילאה. מה זה קשור עם האות ה'? אנחנו מבינים שיש יוד קי

04:16 ויו קי, יוד קי ויו קי, יש ה' תתאה, ה' עילאה, אבל זה הכל נשמע מילים קבלה. מה זה אומר בעבירה בנפש עוד? אז זה האלטער רבי בא לבאר עכשיו באופן נפלא. אנחנו צריכים להבין מה קורה כל פעם שיהודי עושה חטא. כדי להבין מה הפעולה של תשובה, אנחנו צריכים להבין מה הפעולה של החטא. אדם עושה חטא, עושה עבירה, קורה משהו. יש איזשהו ניתוק, יש איזשהו פירוד, יש משהו שקורה כשעושה עבירה, שהוא נפרד מהקדוש ברוך הוא. מכיוון שהקדוש ברוך הוא השם שלו זה יוד קי ויו קי, ו-- אז יהודי כשעושה עבירה הוא עושה איזשהו פירוד, איזשהו ניתוק, איזשהו עניין שקשור עם השם יוד קי ויו קי, וזה קשור עם החיות שלנו, כי החיות שלנו זה מהשם יוד קי ויו קי. ובזה אנחנו מבינים גם כן מה שהרבי מביא פה, שיש עניינים של כריתות ומיתות בית דין, מיתה בידי שמיים, שבזמן הבית היו, חס ושלום, היו נפטרים לפני חמישים שנה או לפני שישים שנה, בגשמיות, בן אדם היה מת. היום זה לא קורה, אנשים חיים. מה קורה? מה, מה השתנה? בואו נמשיך. אם באמת יש עונש של כרת, למה היום לא רואים שהעונש הזה קורה? מה קרה היום מהימים ההם? מה השתנה? מה היה בזמן הבית? מה בזמן הגלות? כל זה האלטער רבי יתרץ בהמשך הפרקים. אבל כדי להגיע להסבר צריך הקדמה. והקדמה האלטער רבי עושה את זה פה בפרק ד'. הקדמה היא יסודית ונפלאה. איך עובד בדיוק הקשר בין יהודי לקדוש ברוך הוא? מה זה נשמה ומה הקשר בין הנשמה של יהודי והקדוש ברוך הוא? עכשיו, הקדמה קצרה אחת לפני שאנחנו נקרא

06:07 בפנים. הרי העניין הנשמה האלטער רבי כבר דיבר קודם, בחלק א', בליקוטי אמרים. כבר למדנו מה זה נשמה. נו חבר'ה, כבר למדנו מה זה נשמה. בחלק א' האלטער רבי כבר הסביר. פרק ב', פרק י"ח, פרק י"ט כבר למדנו. אז יש אבל עניינים ששם האלטער רבי לא הסביר, וזה האלטער רבי בא לבאר עכשיו. אז אנחנו בעזרת השם נלמד מה כתוב פה בתניא, וגם כן נרצה להבין מה היא מוסיפה, מה החידוש של איגרת התשובה בעניין של הנשמה לגבי מה שהאלטער רבי הסביר בליקוטי אמרים, וגם כן למה יש דברים שהוא דווקא מסביר פה ולא הסביר שם. וגם לאידך גיסא, דברים שהוא הסביר שם ולא מסביר פה. אז בוא נקרא בפנים. אומר האלטער רבי פה: "אך העניין יובן על פי מה שכתוב כי חלק הוי' עמו וכולי". כדי להבין כל זה, העניין של תשובה, תשובה תתאה, תשובה עילאה, כל הפרטים ששאלנו, אז יש פסוק שזה היסוד של כל הפרק, שמה שכתוב בפסוק בפרשת האזינו, בשירה של האזינו כתוב: "כי חלק הוי' עמו וכולי". חלק משם הוי' ברוך הוא. הפסוק מדבר על כנסת ישראל, על עם ישראל. משה רבנו מדבר לעם ישראל ואומר: "כי חלק הוי' עמו", שעם ישראל הם חלק הוי'. מסביר האלטער רבי מה הפשט חלק הוי'? חלק משם הוי' ברוך הוא. שהנשמה היא חלק משם הוי'. פשט זה, זה התרגום של המילים. יש פה אבל דיוק מאוד מאוד מעניין של הרבי. דיברנו כבר כמה פעמים שהרבי, שהרבי פשוט חרש את איגרת התשובה, וברוך השם זכינו שאיגרת התשובה יש לזה ביאורים כמעט על כל שורה, פשוט ביאורים נפלאים שבלי זה אני לא יודע איך הבינו איגרת

08:14 התשובה פעם ואיך למדו פעם. פשוט ביאור... בכל אופן, אז הרבי יש פה דיוק: חלק משם הוי"ה. מה האלטער רבי רוצה להוסיף עם המילים האלה? כתוב בפסוק חלק הוי' עמו. מה מוסיף האלטער רבי חלק משם הוי"ה? אז הדיוק הוא שהאלטער רבי רוצה להדגיש העניין של שם הוי"ה. ידוע, מוסבר בחסידות שיש בהוי"ה שני עניינים. יש הוי"ה בתור שם, אותיות יו"ד ק"י וא"ו ק"י, ויש הוי"ה שזה למעלה משם. אמיתת הימצאו. אמיתת העצמות. שעכשיו זה הוי"ה זה רק מילה בלי שם. בעצם לא מתכוונים לאותיות, מתכוונים לנקודה. מה התרגום של המילה יו"ד ק"י וא"ו ק"י? מה התרגום? התרגום זה קשה קצת להבין מה התרגום של המילה הזאת. אז הרמב"ם כותב שהתרגום של המילה הזאת זה פאַראַן, מציאות, נמצא. יו"ד ק"י וא"ו ק"י בלא שום קיידע זה כאילו אתה אומר הווה. כשאתה אומר הווה, נמצא. אבל הווה זה נמצא בפועל, נמצא במציאות. הקדוש ברוך הוא חס ושלום הוא נמצא לא רק בפועל, הוא נמצא בעצם, הוא נמצא באמת, בהחלט מחויב המציאות. אין לנו מילה אחרת כדי להגיד את זה. אז אומרים יו"ד ק"י וא"ו ק"י. המילה יו"ד ק"י וא"ו ק"י באה להגיד שהקדוש ברוך הוא הוא נמצא בעצם, נמצא נצחי, נמצא תמידי. שהיו"ד, כמו שהאלטער רבי אומר, שיו"ד זה, זה לא עושי אלא יו"ד זה נצחי או תמיד. הוא תמיד נמצא ונמצא בעצם, נמצא בלי שום גדר ותנאים, הוא לא תלוי בשום. ובמילא בעצם לפי זה יו"ד ק"י וא"ו ק"י זה לא שם, זה רק תואר. זה כאילו אין לנו מילה אחרת להגיד. רוצים להגיד שנמצא. אבל בחסידות אנחנו יודעים שיש גם שם הוי"ה, שזה האותיות יו"ד ק"י וא"ו ק"י. וכאן הרי אנחנו רוצים לדבר דווקא על האותיות, מכיוון שכאן בהמשך הפרק האלטער רבי יסביר איך שיש

10:23 מה ההבדל בין הארבע אותיות ואיך שבנשמה של יהודי ישנם כל הארבע אותיות, וכשיהודי עושה עבירה הוא פוגם בארבע אותיות. וכשאתה עושה תשובה אתה מתקן, שזה העניין של ה"א תתאה, ה"א עילאה. לכן כאן נוגע העניין של שם הוי"ה, וזה מה שהאלטער רבי מוסיף: חלק משם הוי"ה ברוך הוא. זה כאן. אנחנו רוצים להסביר את העניין איך שזה בשם, איך שזה בא באותיות של שם הוי"ה. והרבי מוסיף עוד נקודה מאוד מאוד חשובה: כשאנחנו מדברים על יהודי, אז בעצם ההשרשה של הנשמה היא לא רק בשם הוי"ה. ההשרשה של הנשמה זה גם בעצם של הוי"ה. בעצמות אנחנו יודעים שההשרשה של הנשמה זה למעלה משם. הנשמה מושרשת באנכי. ראה אנכי נותן לפניכם. כתוב בחסידות שזה האנכי זה עצם הנשמה, יחידה, ומצד היחידה זה למעלה משם. אבל זה לא נוגע לפה, כי שמה אין פגם. שמה זה כבר עניין אחר לגמרי. מצד יחידה שבנפש היהודי אף פעם לא נפרד, כי זה מה שאומרים שגם בשעת החטא הייתה באמנה איתו, עצם הנשמה היא תמיד קשורה עם עצמות. אבל כאן רוצים לדבר על המדרגה ששמה יש פגם, ושמה צריך לעשות תיקון הפגם, וזה דווקא במדרגה של שם הוי"ה, כשהקדוש ברוך הוא מתגלה על ידי האותיות יו"ד ק"י וא"ו ק"י, וזה מתגלה גם בנשמה של יהודי, כמו שהאלטער רבי יסביר בהמשך הפרק מה זה היו"ד ק"י וא"ו ק"י בנפש היהודי, ושמה יש את העניין של מצוות, עבירות, פגומים, תשובה דווקא בשם הוי"ה, וזה הדיוק חלק משם הוי"ה ברוך הוא. כדכתיב: "ויפח באפיו נשמת חיים", ומאן דנפח מתוכיה נפח וכו'. זה שהנשמה היא חלק משם הוי', הדיוק שם הוי' שלמעלה משמות אחרים. זאת אומרת, ממקום יותר גבוה. זה

12:23 מרומז גם בפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים", ומאן דנפח מתוכיה נפח וכולי. אומרים שכשהקדוש ברוך הוא בא לעשות את הנשמה, אז בנוגע לנשמה כתוב "ויפח". בנוגע לכל הנבראים כתוב "ויאמר". בנוגע לנשמה כתוב "ויפח". כמו שהאלטער רבי יסביר עוד מעט בהמשך, שההבדל דאמירה זה חיצוניות, נפיחה זה פנימיות. ה"ויפח" זה מגיע ממקום פנימי, וזה בנשמה, זה ההבדל בין שם הוי' לשם אלוקים. אז זה שאומרים "חלק הוי'" זה הנשמה, בגלל שהיא מגיעה מבחינה של "ויפח", מהפנימיות, ופנימיות זה המדרגה של שם הוי'. עכשיו דבר מאוד מעניין. הרי הנקודה הזאת כתובה גם כן בליקוטי אמרים, כמו שאמרנו, גם בתניא בליקוטי אמרים האלטער רבי אומר אותו דבר. פרק ב' מתחיל: "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש", כמו שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים", ומאן דנפח מתוכיה נפח. כתוב שמה גם כן. אבל מה שמעניין, שבולט מיד הפסוק: בליקוטי אמרים האלטער רבי מביא את מה? הפסוק שהאלטער רבי מביא: "חלק אלוה ממעל". "חלק אלוה ממעל" זה פסוק, פסוק באיוב. הוא מוסיף "ממש", אבל הפסוק זה "חלק אלוה ממעל". פה האלטער רבי מביא פסוק אחר: "כי חלק הוי' עמו". מה ישנו? למה שם הוא מביא פסוק הזה וכאן הוא מביא פסוק הזה? השאלה היא עוד יותר קשה. הרי זה פסוק בחומש, מה שאין כן "חלק אלוה ממעל" זה באיוב. אז למה בחלק? למה בהתחלת התניא הוא לא מביא את הפסוק? זה פסוק מפורש בתורה, שבחומש: "כי חלק הוי' עמו". מה אפשר? ואם "חלק אלוה ממעל" זה יותר טוב, אז למה פה הוא לא מביא את זה? מה, מה בדיוק ההבדל? אז נקודת ההסבר הוא קודם כול דבר מאוד פשוט. כאן

14:32 האלטער רבי הרי רוצה להסביר את האותיות, כמו שאנחנו נראה בהמשך הפרק, ולכן כאן מגיע העניין של שם הוי'. זאת אומרת, מה ההבדל בין ליקוטי אמרים לאגרת התשובה? בליקוטי אמרים האלטער רבי בא להסביר את השורש של הנשמה. האלטער רבי רוצה להסביר מה המעלה המיוחדת שיש לחלק אלוה שבנשמה. זה הנקודה. יש לכל יהודי שתי נפשות, שתי נשמות. רוצה האלטער רבי, רוצה להסביר את הריחוק, את ההבדל בין נפש הבהמית לנפש האלוקית. שבהמית ובהמי וכולי. כל מה שהוא אומר, הנפש האלוקית, גודל המעלה של נפש האלוקית. אז שמה מגיע להדגיש את ההפלאה, מאיפה מגיע הנפש האלוקית. ולכן הפסוק הוא "חלק אלוה ממעל". בפסוק הזה לא מודגש דווקא שם הוי'. מצד שני, מה שכן מודגש, ה"ממעל", החלק גבוה. זאת אומרת שבפסוק "חלק אלוה ממעל" מודגש ההפלאה של שורש הנשמה, שזה מגיע ממקום מאוד מאוד נעלה. והאלטער רבי על זה מוסיף "ממש". חידוש של האלטער רבי ב"ממש" זה שזה לא משל ומליצה, אלא זה ממש חלק אלוה ממעל. וגם כמו שהרבי אומר, שזה "ממש" מילה של ממשות, שגם כשהנשמה נמצאת פה למטה היא עדיין חלק אלוה ממעל. זה מגיע בליקוטי אמרים כדי להסביר את ההפלאה של יהודי, הכוחות, הכוחות הנפלאים של יהודי. מה בדיוק המהות של יהודי? פה באגרת התשובה האלטער רבי כבר רוצה להסביר עוד עניין. כאן האלטער רבי רוצה להסביר מה קורה על ידי מצווה, על ידי עבירה, שעל ידי מצווה אנחנו מתחברים עם האותיות. כל מצווה יש לה שייכות עם איזו אות. על ידי שאתה עושה מצווה אתה מביא, אתה מתקשר עם אחת מהאותיות של שם הוי', וכל עבירה אתה פוגם באותיות. על ידי תשובה

16:34 צריכים להחזיר עוד פעם, לתקן את מה שפגמנו באותיות, ולכן כאן נוגע דווקא הנקודה שהנשמה היא חלק משם הוי'. עוד, עוד, הרבי מוסיף עוד נקודה, שהמילים "כי חלק הוי' עמו" מדבר על נשמות ישראל כמו שהם למטה. איפה כתוב "כי חלק הוי' עמו"? "כי חלק הוי' עמו" כתוב בפרשת האזינו, כשהוא מדבר על בני ישראל כשיצאו ממצרים. הרי כתוב "ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון, יסובבנהו יבוננהו", כל הפסוקים שם של האזינו, שהוא מדבר על עם ישראל כפי שהם יצאו ממצרים, שהקדוש ברוך הוא... הם היו מעורבים בין האומות. הקדוש ברוך הוא, "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". אז מדברים על הנשמה כפי שהם בגוף, פה למטה. והרי כאן באגרת התשובה זה כל העניין. האלטער רבי רוצה לדבר שיהודי גם למטה יש לו חלק משם הוי'. זה עיקר העבודה פה, שלכן על ידי שאתה עושה חטא אתה פוגם רחמנא ליצלן בשם הוי' שבנפש. אז לכן האלטער רבי פה מעדיף להביא את הפסוק הזה, הן בגלל שפה מודגש המילה הוי', שם הוי', שעל זה אנחנו נדבר בהמשך הפרק, והן בגלל שכאן מדברים בעיקר על הנשמה שבגוף, מה שאין כן בליקוטי אמרים הוא מדבר בעיקר על שורש הנשמה. אז לכן הפסוק הזה דווקא. אז כאן אנחנו יכולים לראות איך שמדויק בתניא כל פרט. זה שהאלטער רבי שם מביא דווקא פסוק כזה ופסוק כזה. כל הפרטים זה מאוד מאוד מדויקים. ואף שאין לו דמות הגוף וכולי, חס ושלום, אך דיברה תורה כלשון בני אדם, אומר האלטער רבי. למעלה לא שייך להגיד כל העניין של דיבור, בין כל המושגים האלה לא שייך להגיד לגבי הקדוש ברוך הוא. אך דיברה תורה כלשון בני אדם. יש

18:41 וזו הסיבה למה התורה משתמשת בנוגע לבני אדם בלשון של דיבור, ובנוגע לנשמה בלשון של נפיחה, "ויפח". כי במשל הזה אנחנו יכולים להבין את המהות, ההפרש במהות בין נשמה לכל הנבראים. כי כמו שיש הפרש גדול בעולם התחתון, דרך משל, בין ההבל שיוצא מפי בדיבורי והבל היוצא על ידי נפיחה, שביוצא בדיבורי מלובש בו כוח וחיות מעט מזעיר, והוא בחינת חיצוניות מנפש החיה שבקרבו. אבל ביוצא בכוח הנופח מתוכו מלובש בו כוח וחיות פנימית מבחינת הנפש החיה וכו'. כמובן, על דרך משל, המבדיל הבדלות לאין קץ. ממילא ממילא אומר האלטער רבי שבזה שהתורה משתמשת בלשון בני אדם, התורה משתמשת עם ביטוי של דיבור. ודאי שאצל הקדוש ברוך הוא לא קיים דיבור בגשמיות. אין לו גוף, אין לו דמות הגוף. אז כל המושגים האלה החומריים שאנחנו אומרים בנוגע לדיבור לא שייך למעלה. הקדוש ברוך הוא לא מדבר כמו ש... כן, כן, כן, גם כן לא שייך "ויפח" אצל הקדוש ברוך הוא. אבל מה? יש את ה... כדי שבן אדם יוכל להבין ברוחניות יש את התורה של הבעל שם טוב הידועה, שכאשר לומדים על אלוקות צריכים להפשיט את הדברים מגשמיות. תמיד אנחנו צריכים להוציא את הגשמיות ולהבין את התוכן, את הפנימיות. אז מה ההבדל בין דיבור לנפיחה בפנימיות העניינים? אז מזה אנחנו נבין את ההבדל בין הנשמה לכל הנבראים. אז כמו שהוא אומר, כשבן אדם מדבר אז בדיבור יש, אומר, כוח וחיים מעט מזעיר, והרבי מדייק: מעט מזעיר זה כמות ואיכות. יש מעט ויש מזעיר: מעט בכמות, מזעיר באיכות. זאת אומרת הדיבור, גם מצד כמות גם מצד איכות, יש בו הרבה פחות מחיים. גם המילים כוח

20:56 וחיים. בחסידות זו סוגיה שלמה, בתניא כל מילה מדויקת. יש כוח, יש חיים, שני עניינים. יש עניין הכוח, עניין החיות. על כל פנים, לא משנה עכשיו מה כל הפרטים, מה שנוגע זה כללות העניין שעל דיבור נמצא כוח וחיים מעט מזעיר, גם בכמות גם באיכות. זה מגיע לדיבור. בנפיחה שמה נמצא המהות הפנימית, וזה מה שהרבי אומר. ההבדל זה פנימיות וחיצוניות. כלומר, דיבור זה לזולת. כשבן אדם מדבר המטרה בדיבור זה לזולת, כדי שמישהו אחר ישמע, ולכן זה אופן של חיצוניות. אני נותן לשני מה שהשני צריך. זה לא שייך אליי, זה להפך, זה שייך לזולת. מה שאין כן ב"ויפח" ונפיחה, הבן אדם נופח. אז העבודה בנפיחה זה אדרבה, הוא רוצה ל... להוציא את הפנימיות שלו. יש בחיים הפנימיים שלו, זה העניין של "ויפח". הדוגמה שמובאת בחסידות על תקיעת שופר. תקיעת שופר שזה קשור עם "ויפח". הרי תקיעת שופר היה באותו יום שהיה "ויפח". ראש השנה, יום ברואו, יום הולדתו, אז היה "ויפח". אז מה כתוב בתקיעת שופר שצריך לעשות עם השופר? "ויפח", הבן אדם, הבעל תוקע, צריך לנפוח בתוך השופר. הלשון הוא "עד שיאדימו פני התוקע", שיהיה אדום הפנים שלו. למה נהיה אדום? כי הוא מכניס משהו פנימי, משהו מתוך המקום הפנימי שלו. זאת אומרת שההבדל בין נפיחה לדיבור זה לא רק הבדל של כמות, זה הבדל במהות. פה נמצא חיצוניות החיים. פה נמצא פנימיות החיים. אז זה העניין גם כן. כך יש הפרש והבדל עצום עד למעלה, החילוק למעלה בשורש הנשמה ביחס לשורש כל הנבראים, אפילו המלאכים, שכל הנבראים מגיעים מבחינת דיבורו של הקדוש ברוך הוא, כלומר מחיצוניות החיים של הקדוש ברוך הוא, מהמדרגה באלוקות שזה בבחינת ריחוק, צמצום,

23:14 ירידה, ולכן הם נבראים שהם לא כל כך מיוחדים עם אלוקות. מה שאין כן הנשמה, שורשה זה בשם הוויה, שזה הפנימיות של אלוקות, וזה עושה את כל ההבדל בין נשמה למלאכים, שעל פי זה האלטער רבי יסביר הלאה איך להבין על פי זה כל העניין של עבודת התשובה.