תניא לקוטי אמרים, פרק מ״א - חלק ה׳

00:01 דובר 1 שאנחנו אוחזים בפרק מ"א במילים "והנה ה' ניצב עליו". עד עכשיו האלטער רבי דיבר מה צריך להיות ההתבוננות, מחשבה כדי לעורר את העניין של קבלת עול מלכות שמיים. "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה" זה העניין של קבלת עול, ואיך אנחנו מעוררים את הקבלת עול? זה על ידי ההתבוננות והפרטים שדיברנו עד עכשיו. בכלל זה דיברנו שלוש נקודות. המחשבה בגדולתו יתברך, גדלותו של מלך מלכי המלכים והשפלתו על כל העולמות. נקודה השנייה זה שהקדוש ברוך הוא מניח העליונים והתחתונים ומייחד מלכותו על עם ישראל בכלל ועליו בפרט בשביל עם ישראל. אחרי זה הנקודה השלישית, והוא גם הוא מקבל. הקבלה שצריך להיות מצד האיש, הוא מקבל את המלכות של הקדוש ברוך הוא עליו לעול. אז זה שלוש נקודות שבשביל לעורר את העניין של הקבלת עול. כמו שהאלטער רבי אומר, בעצם כל יהודי בטבע יש לו את זה, אלא מה? צריכים לעורר את זה. צריכים לחשוב על זה כדי שזה יהיה בזיכרון תמידי, וזה "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה". מה האלטער רבי בא להוסיף עכשיו עם המילים האלה? יש פה, רואים בתניא שלנו, יש נקודה ומתחיל "והנה ה' ניצב עליו", אז לכאורה. זאת אומרת שהאלטער רבי בא להוסיף פה עוד איזה נקודה. מה הוא בא להוסיף במילים האלה? המילים האלה מילים מאוד חשובות. כידוע שהרבי, כשהרבי לימד את השתים עשרה פסוקים ומאמרי חז"ל בשביל ילדים, צבאות השם, לפני צבאות השם עדיין, בתשל"ו, כשהתחיל העניין של הי"ב פסוקים, אז הרבי בחר במילים האלה בשביל הי"ב פסוקים. זה היה פסוקים מתורה שבכתב, תורה שבעל פה ומהתניא, ומהתניא הרבי לקח את הפסוקים האלה, את המילים האלה. חוץ, אחרי זה פרק ל"ג גם. מה כתוב פה?

02:09 דובר 1 מה-- זאת אומרת שהמילים האלה מילים יסודיות ביותר, חשובות ביותר, עד כדי כך שהרבי שם את זה בתור יסוד לילד קטן בחינוך שלו. אז קודם כול נקרא מה כתוב, הלשון של האלטער רבי. אומר האלטער רבי, "והנה ה' ניצב עליו". בן אדם צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא ניצב עליו. "ומלא כל הארץ כבודו". הניצב עליו לא רק בזמנים מסוימים. יכול לחשוב "והנה ה' ניצב עליו" זה בזמן התפילה, שאז כתוב בשולחן ערוך שצריכים לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא כמו לפני המלך. אז האלטער רבי מדגיש: לא, ש"והנה ה' ניצב עליו" זה תמיד. עשרים וארבע שעות בכל מצב ובכל זמן. ולכן הוא מוסיף את המילים "ומלא כל הארץ כבודו". מכיוון שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אז ממילא "והנה ה' ניצב עליו" זה בכל מקום. "ומביט עליו". הקדוש ברוך הוא לא רק שהוא ניצב, יכול להיות ניצב עליו אבל נמצא שמה. אומרים: לא, הניצב עליו זה באופן שהוא מביט עליו. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מסתכל, מסתכל באופן של הבטה. הבטה זה לא סתם הסתכלות, זה הסתכלות פנימית, הסתכלות עם אינטרס, הסתכלות של נגיעה. "ומביט עליו ובוחן כליות ולב", עוד פרט. יש מביט עליו, זה לראות איך הוא מתנהג. זה הנוגע בפועל. אחרי זה אומר, לא רק שהוא מביט עליו, איך הוא מתנהג, אלא גם כן מה קורה בפנים. הנוגע בפועל האלטער רבי מביא פה. מה? מה זה? אז כמו שאמרנו, מה האלטער רבי בא להוסיף עם זה? אז כפי שמוסבר העניין, האלטער רבי בא להוסיף פה את עניין היראה. יש בקבלת עול שני עניינים. כנראה זה בהמשך הפרק, האלטער רבי אומר את זה מפורש. יש בעצם

04:36 דובר 1 בקבלת עול שני עניינים. יש את עצם העניין של קבלת עול מלכות שמיים, שזה העבדות, שיהודי צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא המלך ואני העבד, וצריך להיות עבדות. צריך להיות הקבלת עול מלכות שמיים. "ועבדת את ה' אלוקיך". המצווה לעבדו. בעניין הזה נוגע פה קבלת עול. אחרי זה יש עוד עניין: שהקבלת עול יהיה בשלימות, צריך שיהיה גם יראה. יכול להיות קבלת עול מלכות שמיים בלי הרגש. בן אדם יכול לקבל על עצמו עול מלכות שמיים גם אם לא מרגיש יראה. הקדוש ברוך הוא המלך ואני העבד. לא משנה מה אני מרגיש, איך אני מרגיש. לא מדובר על הרגשות. מדובר על הנוכח, על הקבלה. אני צריך לקבל על עצמי עול מלכות שמיים. הקדוש ברוך הוא המלך, ומלך צריכים לעבוד אותו. אסור להיות מורד במלכות. כדי שהקבלת עול יהיה בשלימות, אז יש עניין של "שום תשים עליך מלך", שתהא אימתו עליך, שזה היראה מהמלך. וזה ההבדל בין שני העניינים. החלק הראשון האלטער רבי מדבר על קבלת עול מלכות שמיים. ההסבר הוא שהקדוש ברוך הוא מלך של כל העולם. הוא מניח את הכול ומייחד מלכותו. זה הסברות על הקבלת עול. אבל כשאתה מתבונן בעניין של "והנה ה' ניצב עליו", אז זה מוסיף עוד עניין, שמוסיף שיהיה לזה לא רק תנועה של קבלת עול, אלא שהקבלת עול יהיה גם הרגש היראה. זה מה שמסביר הרבי הרש"ב בקונטרס העבודה, מוסבר בעוד מקומות בכתבים, שכדי שהקבלת עול יהיה בשלימות. זאת אומרת, לפעמים בן אדם קבלת עול על עצמו לא עוזר לו, לא מספיק. ובפרט כשיש ניסיונות. יש העלמות והסתרים, יש מחשבות, יש בלבול ויצר הרע מפריע ומבלבל. אז צריכים להוסיף לזה הרגש היראה.

06:37 דובר 1 שנוסף לקבלת עול יש גם הרגש היראה. אז זה מוסיף לכל העבודה, שנותן לו יותר כוח להתגבר על היצר, שיוכל לעבוד את השם כדבעי למעלה. וזה מה שהאלטער רבי אומר, שבנוסף לכל ההסבר עד עכשיו, שהקדוש ברוך הוא המלך שלי ואני העבד שלו, אז צריכים לדעת שהנה ה' ניצב עליו. לא רק כשאתה מתבונן, שהנה ה' ניצב עליו ומביט עליו, אז זה נותן גם תחושה של יראה. אז המלך, הרי מובן בפשטות שזה לא אותו דבר. כשאתה חושב שיש מלך, כמו במלך בשר ודם, במלך בשר ודם כל אחד מבין שזה לא אותו דבר. כשאתה מתבונן בזה שיש מלך, אבל המלך נמצא בחדרי חדרים, אז גם זה שיש מלך בחדרי חדרים עוזר. כמובן, בן אדם שנמצא במדינה והוא יודע שהמדינה הזאת יש לה מלך, והמלך הוא המלך שלי, ויש לו ציוויים, פקודות, ואני צריך לשמור לא להיות מורד במלכות, אז ודאי שהבן אדם יעשה מה שהמלך רוצה וכולי וכולי. אבל זה לא דומה אם המלך נמצא בחדרי חדרים, חדר לפנים מחדר, או כשאתה עומד פנים אל פנים מול המלך. ודאי כשעומדים פנים בפנים מול המלך, אז היראה היא בפנימיות לגמרי, ובמילא זה פועל גם על הנוגע, שהנוגע תהיה בפנימיות לגמרי. ולכן זה מה שהרבי מוסיף פה, שלא רק כל העניין הזה שהקדוש ברוך הוא מניח עליי עול מלכות, שזה מראה עד כמה נוגע עבודת השם שלי, אלא לדעת שגם בכל רגע הנה ה' ניצב עליו. אתה עומד לפני המלך, אז ממילא זה יפעל יראה גדולה אצל הבן אדם, ובמילא העבודה תהיה בפנימיות לגמרי. מספרים שפעם היה בחור שנכנס לרבי ליחידות, והבחור סיפר לרבי איזה עניין של ניסיונות

08:38 דובר 1 יצר הרע. היה לו איזה עניין מאוד מאוד שהיה לו קשה להתגבר על זה בעניין מסוים, והוא התלונן לרבי שהוא לא מצליח להתגבר באיזה ניסיון מסוים שהיה לו בחיים. אז הרבי אמר לו את המילים: שאתה תתבונן כל יום, כמה פעמים ביום, שהנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו. ואז הרבי, כך סיפר, הרבי הרים את הקול והרבי צעק בקול גדול, שאפילו בחוץ שמעו, שהרבי אמר את זה בקול כל כך חזק: ומביט עליו ובוחן כליות ולב. והרבי אמר את זה בתוקף, שהבחור פשוט הרגיש פחד. כשהרבי אמר את זה נכנס לו פחד חזק. אז כשאתה מתבונן בזה, אז היצר הרע יברח לך, הוא לא יפריע לך יותר. כמובן, כשהרבי אומר את זה, זה פועל בפנימיות לגמרי. אבל האלטער רבי אומר את זה גם כן. צריך להתבונן ולדעת שכל ש־ש־שהמילים האלה צריכים, איך אומרים, לצעוק את זה בפנים, בפנימיות, באופן שזה יפעל על הבן אדם. לדעת שהקדוש ברוך הוא נמצא כל הזמן, ונוגע לעבודה שלנו בכל פרט ופרט. אז זה הביאור. והנה ה' ניצב עליו. מה היא ההוספה של המילים האלו לגבי מה שהאלטער רבי אמר קודם? כפי שדיברנו בשיעור הקודם, יש את הביאור של הרבי פה, שהרבי מוסיף פה עומק. שהנה ה' ניצב עליו זה גם המשך. זה לא רק עוד נקודה, אלא זה גם המשך למה שהוא דיבר קודם. רק נחזור את הנקודה, מה שהרבי לומד פשט פה, שלכאורה המילים ״והנה ה' ניצב עליו״ זה מילים של פסוק. והאלטער רבי לא דאג להביא פסוקים, האלטער רבי לא כותב פסוקים, האלטער רבי כותב מה שנוגע לעבודת השם. למה האלטער רבי משתמש בלשון הפסוק?

10:34 דובר 1 פשט העניין, הנקודה הזאת של הרבי, זה על פי המדרש שהנה ה' ניצב עליו. פירושו שהקדוש ברוך הוא כביכול ניצב ועומד. הוא כאילו מתפרנס כביכול. הקדוש ברוך הוא צריך את העבודה של יהודי. ה' ניצב, זה מיינטיין, הוא כאילו עומד וניצב ומחזיק את עצמו בעולם בזכות העבודה של יהודי. הכוח שיש ליהודי, שיהודי מעמיד את הקדוש ברוך הוא כביכול, זה שיש הווה, הווה מלשון מהווה. הווה מלשון הווה וחי וקיים, שהקדוש ברוך הוא מהווה ומתלבש, מתגלה בעולם ופועל בעולם. זה בעולם, זה תלוי בעבודה. אז זה עוד התבוננות שאדם יודע שהעבודת השם שלו נוגעת לא רק לעצמו ולא רק לנבראים וכולי, בשביל נבראיו, אלא זה נוגע גם לאלוקות. כביכול שהקדוש ברוך הוא ניצב עליו. אז זה מוסיף עוד יותר באחריות ובמסירות נפש, לדעת שכל מחשבה ודיבור ומעשה שלי נוגעים כביכול גם לקדוש ברוך הוא בעצמו. האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך. כשאתה תתבונן בכל זה, ועל כן מה יהיה התוצאה מההתבוננות הזאת? לעבוד. אז ההתבוננות הזאת יפעל על הבן אדם לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך. שהעבודת השם יהיה עבודה, לעבוד לפניו. כמו שאמרנו קודם, לא רק שיש את המלך, אבל המלך נמצא באיזשהו מקום רחוק, אלא שהמלך נמצא יחד איתי. אז ממילא, לעבוד לפניו. אני עובד את הקדוש ברוך הוא ואני עומד לפני המלך, באימה וביראה כעומד לפני המלך. כמו שכל אחד מבין, כשעומדים לפני המלך אז צריך להיות אימה ויראה גדולה ביותר. על דרך זה עבודת השם צריך להיות בכל יום ויום, ובכל עבודת השם צריך להיות באופן של כעומד לפני המלך. כשהרבי לימד את השיחה, ודיברנו על

12:46 דובר 1 זה בשיעורים הקודמים, השיחה של פרשת בחוקותי, פרשת נח. שם הרבי מסביר את כל הפרק מ"א עם כל הפרטים. אז הרבי, המילים האלה "כעומד לפני המלך", הרבי הביא את הסיפור שיש בליקוטי דיבורים, ששם אדמו"ר הזקן מספר באריכות סיפור מרבי לוי יצחק מברדיטשוב. זה סיפור ארוך, לא נחזור עכשיו על כל האריכות של הסיפור, אבל שמה בסיפור ההוא מספר שהאיש שתיאר, היה שם איזה בן אדם בסיפור, שהוא תיאר איך הפגישה שהייתה לו עם המלך, מלך של רוסיה בימים ההם. והוא תיאר שיש פגישה עם-- החייל נפגש עם המפקד ואחרי זה עם שר ושר על גבי שר. הוא נכנס בפרוטרוטיות, ובכל פעם שמדובר על להיפגש עם איזושהי אישיות יותר חשובה בחצר המלוכה, אז הביטול והאימה ויראה והפחד, עד שכשהגיע לדבר על הפגישה עם המלך הוא התעלף. רק הוא מספר על זה. היה בן אדם חייל פשוט, אבל מעצם הדיבור והסיפור זה פעל עליו כל כך אימה ויראה עד שנפל והתעלף. אז הרבי מביא את הסיפור הזה כדי להסביר מה הפשט "כעומד לפני המלך". כשמתבוננים עד כמה זה הגדלות של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אז העמידה לפני הקדוש ברוך הוא כעומד לפני המלך, יהיה מה-- עד כמה צריך להיות העבודה בעניין יראת שמיים. הרבי מוסיף אבל עוד נקודה באותה, באותה שיחה, סליחה, בשיחה של נח [?], שיחד עם זה שהרבי דורש פה את העניין של יראה, אז צריך להיות גם כן העניין של שמחה. אף על פי שכאן האלטער רבי לא מדגיש את העניין של שמחה, אבל בפרק ל"ג האלטער רבי כן מדגיש את העניין של שמחה עם אותו משל. האלטער רבי, פרק ל"ג, האלטער רבי הרי

14:42 דובר 1 אומר גם כן כמו של מלך גדול ורם ש... איך אומרים, שנמצא איתו עמו, מתאכסן ודר איתו עמו. שהמלך הגדול נמצא יחד עם הבן אדם.

14:54 דובר 2 הנה כמה גדולה שמחת הדיוט ושפל אנשים בהתקרבותו למלך בשר ודם, המתאכסן ודר איתו עמו בביתו.

15:01 דובר 1 שמדובר בגישה למלך ש-ש-שבא להתאכסן בבית שלך, אז השמחה היא שמחה גדולה ביותר, ועל דרך זה בנוגע למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אדרבה ביתר שאת. אז ממילא אז הרבי דורש שיחד עם ההתבטלות בזה שהנה ה' ניצב עליו, שזה צריך לפעול אצל אדם אימה ויראה כעומד לפני המלך, אז זה לא סותר אבל שביחד עם האימה ויראה צריך להיות שמחה גדולה ביותר מזה שהמלך נמצא יחד איתו ושהמלך אכפת לו ממנו. ובא מתאכסן ודר איתו בביתו, וזה צריך לעורר שמחה גדולה ביותר. כנראה סיפרתי, לא זוכר אם סיפרתי את זה פה בשיעור הקודם, שהרבי כתב את זה גם במכתב יחידות לבחורים בנוגע להסברה בפרק מ"א. להדגיש שיחד עם ההסברה בפרק מ"א גם כן להתבונן בעניין הזה של פרק ל"ג, שזה יהיה לא רק יראה, אלא שהיראה צריכה להיות יחד עם שמחה. שני הדברים ביחד שמשלימים זה את זה. ובנוגע לכל עניין של לערבב את היראה יחד עם השמחה, אז יש את הרי השאלה הידועה שכל אחד שואל את זה: איך אפשר לעשות שני הדברים ביחד? תראה, יראה ושמחה זה שני הפכים. תנועת היראה זה תנועת הכיווץ, תנועת הביטול. תנועת השמחה זה תנועת ההתפשטות, זה הרחבה. אז יש במאמרים על זה. יש ב-- מאמרים עכשיו בתקופת חג הסוכות יש, אה, מהרבי, יש ברביים הקודמים, יש בצמח צדק. יש מאמר פרידיקער רבי "עבדו את ה' בשמחה". שמה הוא מתחיל את המאמר: הרי "עבדו את ה' בשמחה", "עבדו את ה' ביראה". איך אפשר להיות שניהם ביחד? הרבי כותב בפשטות, מכיוון ששני הפסוקים הם פסוקים בתורה. כאן כתוב "עבדו את ה' בשמחה", כאן כתוב "עבדו את ה' ביראה", והרי העבודה צריכה להיות עשרים וארבע שעות, והתורה

17:01 דובר 1 עצמה אומרת "עבדו את ה' בשמחה", ואותה תורה אומרת "עבדו את ה' ביראה", אז ממילא מוכרח להיות שאפשר לקיים את שני הדברים האלה ביחד. איך אבל אפשר לקיים את זה? אז המאמרים מדברים. מה שהמאמרים מסבירים, צריכים ללמוד את המאמרים של "עבדו את ה' ביראה", "עבדו את ה' בשמחה", חג הסוכות. במילא יש מהרבי כמה וכמה מקומות במאמר שמדובר על העניין, אבל סתם סיפור שעוזר להבין את העניין גם כן. היה פעם בסעודה אצל הרבי, שהיה בשמחת תורה. הרבי ביום טוב, הרי הרבי אכל למעלה בשנים הראשונות בבית אצל פרידיקער רבי. ואז הרש"ג היה שואל שאלות. קיצור, אז פעם אחת בסעודה הרש"ג סיפר שהפרידיקער רבי פעם שאל את השאלה הזאת. הרי במאמרים של שמחת תורה, של שמיני עצרת, מוסבר מצד אחד ששמיני עצרת זה זמן של שמחה. מצד שני מוסבר ששמיני עצרת זה קבלת המלכות. איך יכול להיות שני דברים ביחד? קבלת עול, יראה, יחד עם שמחה. הרש"ג סיפר שהפרידיקער רבי אמר שיהודים נושאים הפכים, ובגלל שיהודים נושאים הפכים אז ממילא יכולים לדרוש מהם גם יראה וגם שמחה. אז הרבי, מאוד מעניין. בדרך כלל הרבי, פרידיקער רבי לא, זה קשה לו. על כל פנים, הרבי אמר שאם השווער אמר את זה, נו, אז לא. אבל לכתחילה השאלה היא לא, לא, לא, לא שאלה בכלל. כלומר, המילים האלה, תוכן היה, הרי זה לא שאלה. למה? מכיוון שקבלת עול זה יראה, זה לא תנועה, זה לא כיווץ. אם חושבים על קבלת עול בתור כיווץ, אז באמת זה סתירה לשמחה. אבל האמת היא שקבלת עול פירושו ביטול הנוחות עצמו, זה מסירת נפש. כשאדם הוא מסור, הוא לא בכיווץ, הוא מסור. מה

19:07 דובר 1 שהמלך ירצה, זה מה שיהיה. אם המלך רוצה התפשטות, אז הוא נמצא בהתפשטות. התפשטות לא מצד עצמו, התפשטות מצד כי זה הרצון למלוכה. זה, זה, זה גאַנץ נייע גדר. אין פה שתי תנועות סותרות. עכשיו מאוד מעניין. זה עניין מאוד יסודי. זאת אומרת שמעניין, הרי בפשטות כשלומדים קונטרס העבודה, כתוב מפורש פרק ו' שקבלת עול זה עניין של כיווץ. שמה הרבי רש"ב כותב מפורש שקבלת עול זה כיווץ גדול של חושים. כן? הלשון שמה זה. ואף על פי כן הרבי אמר בפשטות שזה לא כך. זאת אומרת, פה מדברים על שני סוגים של קבלת עול. יש קבלת עול רגיל של עבד, שזה עבודה של כיווץ. הפחד, הכיווץ, הווצקייט, המלך נמצא פה, אז הוא לא יכול, כאילו תנועה כזאת של, של העדר התפשטות, וזה לכאורה סתירה לשמחה. אבל אמיתית קבלת עול, כשהרבי מסתכל על זה, קבלת עול זה לא תנועה של כיווץ. קבלת עול זה מסירת עצמו, הנחת עצמו, זה. כשאתה לגמרי, אז ממילא אין לך בכלל ציור, וכשאין לך ציור אז הציור זה הציור של המלך. המלך זה התפשטות, אז העבד נמצא בהתפשטות, הכי לא. וכיראה זה גם כן על דרך זה מוסבר במאמרים של חסידות, אה, מ"א, יותר מזה ב-מ"ה. כמו שיוסף הנובם בשמחה. על כל פנים, אז זה הנקודה של העניין, שהאלטער רבי כאן דורש מאיתנו איך צריך לעורר את העניין של הקבלת עול, שזה ראשית העבודה ועיקרה ושורשה.