תניא לקוטי אמרים, פרק מ״א - חלק ד׳

00:00 אנחנו ממשיכים הלאה פה עם פרק מ"א. האלטער רבי בדף נ"ו למטה. אז היינו באמצע לבאר את העניין של "כי חייב אדם לומר: בשבילי נברא עולם". מה האלטער רבי רוצה עם המאמר חז"ל הזה? כמו במסכת סנהדרין, משנה במסכת סנהדרין. למה האלטער רבי? האלטער רבי רוצה להגיד פה שהקדוש ברוך הוא, למרות שהקדוש ברוך הוא המלך של כל העולם והמלכות של הקדוש ברוך הוא מתפשטת בכל מקום, אף על פי כן יש את העניין שהמלוכה של הקדוש ברוך הוא, הוא מניח את העליונים ותחתונים ומייחד מלכותו. יש את העניין שהקדוש ברוך הוא מייחד את המלוכה שלו, מעניין אותו דווקא עם ישראל, ועם ישראל לא רק בכלל, אלא עליו בפרט. מה הוא מוסיף עם העניין שבשבילי נברא עולם? אז כמו שהרבי מבאר בשיחה של נויה חופיי[?], שמכיוון שיכול לפרש שהקדוש ברוך הוא מעניין אותו עם ישראל בכלל, בתור כלל, ועליו בפרט בתור פרט של הכלל. כי הכלל הרי מורכב מפרטים, והוא פרט מכל הכלל ממילא. אז נוגע יהיה גם הפרט, כי על ידי כל הפרטים ביחד נעשה מציאות הכלל. אז יכולים לחשוב אותו דבר גם כן, שהקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל. הקדוש ברוך הוא נהיה מלך על עם ישראל, ועם ישראל, כל יהודי הוא פרט בתוך עם ישראל, ולכן הקדוש ברוך הוא גם כן, נוגע לו הנוגע שלי בתור פרט של הכלל. וזה האלטער רבי רוצה לשלול, ואומר: לא, מהמשנה פה מובן שזה לא. שהקשר של הקדוש ברוך הוא עם כל יהודי באופן פרטי זה לא רק פרט של כלל, כמו שיש לך גוף ויש איבר ויש עוד איבר, ומאיברים יש עשרה גידים

02:04 ויחד כל האיברים עושים את כלל הגוף, אלא יש את העניין שכל יהודי באופן יחידי, לא רק בתור פרט של כלל, אלא כל יהודי בתור מציאות של יחיד. אז הקדוש ברוך הוא הוא מלך, והוא מייחד מלכותו לישראל בתור יחיד. וזה מרומז, זה מפורש מהמשנה, שהמשנה מדייקת "יחידי": למה נברא אדם יחידי? שכל אדם חייב לומר: "בשבילי נברא עולם". העניין של יחידי. הרי מה היה אצל אדם הראשון? הרי לומדים את זה מאדם הראשון. אדם הראשון לא יכול להגיד שהוא היה פרט של כלל. הקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון, וברא את אדם הראשון יחידי. לא היה שום בן אדם בעולם. בן אדם היום יכול לחשוב: יש עוד מיליונים של אנשים, יש עוד מיליונים של יהודים, ואני אחד מהכלל. אדם הראשון לא היה לו את האפשרות לחשוב ככה. אדם הראשון היה לבד, באמת יחידי. לא היה אף אחד בעולם חוץ ממנו. אז כשהקדוש ברוך הוא אמר לו שהעולם בנוי עליו, שכל המציאות של העולם תלויה בו, אז היה ממש כמו יחיד. מה אומרת המשנה? אומרת המשנה שלכן נברא אדם יחידי, כדי שיהודי בכל זמן ובכל מקום בעולם ידע שבשבילי נברא עולם. אז מזה מובן שה"בשבילי נברא עולם" זה לא בתור פרט של כלל, אלא בשבילי נברא עולם זה כאדם הראשון, יחידי ממש. זאת אומרת שכל יהודי נוגע הרי דווקא בתור יחיד ממש. שזה הסיפור הידוע מהבעל שם טוב, שהרבי ציטט הרבה פעמים בעניין הזה, שהבעל שם טוב אמר שכל יהודי הוא כמו בן יחיד לקדוש ברוך הוא, ובן יחיד שנולד לעת זקנותו, דווקא דיוק בן יחיד ממש. הרבי גם כן דיבר כמה פעמים בנוגע למשנה הזאת בסנהדרין. אז

04:02 הרבי דיבר גם כן שהמשנה אומרת למה נברא אדם יחידי, כדי שכל יהודי יוכל להגיד "בשבילי נברא עולם". אז הרבי אמר שאם חושבים פשט, מהמשנה יוצא דבר נפלא. יוצא שמה המשנה אומרת? לא רק שהמשנה מלמדת אותנו המעלה של יהודי שהוא יחיד, ואת זה אנחנו לומדים מאדם הראשון שהיה יחיד, והקדוש ברוך הוא עשה את הבריאה של העולם באופן של יחיד כדי שאנחנו נדע יחיד, אלא יש פה עוד לימוד. למה הקדוש ברוך הוא עשה אדם הראשון יחיד? למה הקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון בתור יחיד בהתחלת הבריאה? כדי שאני היום אדע שאני יחיד. זאת אומרת, זה הפוך. זה לא שאני צריך ללמוד מאדם הראשון כי אני הולך אחרי אדם הראשון. זה הפוך. אדם הראשון נברא יחידי כדי שהוא יוכל להיות לימוד לכל אחד ואחד מישראל. אז זה עוד יותר מדגיש עד כמה נוגע לקדוש ברוך הוא הנוגע של כל יהודי בתור יחיד. בהתחלת הבריאה הקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון בתור יחיד כדי שאנחנו נדע את המעלה של כל אחד בתור יחיד. אז ממילא זה הנקודה, שזה היסוד שבשבילי נברא עולם, שכל הבריאה. מה זה אומר? מה הכוונה בשבילי נברא עולם? אז כמו שדיברנו, בשבילי נברא עולם, ההדגשה בזה זה לא חס ושלום העניין של ישות וגאווה, אלא אדרבה, להדגיש את האחריות, להדגיש את העניין שעד כמה נוגע, עד כמה חשוב, נוגע לקדוש ברוך הוא הנוגע שלי במחשבה ודיבור ומעשה, שכל העולם נמצא תלוי בעבודה של יהודי. בשבילי נברא עולם. פעם הרבי דיבר שיחה נפלאה על יסוד העניין הזה. יש מהרבי מהפארברענגען, פארברענגען התזקיות נפש. הרבי אומר משהו עצום. הרבי אומר כזה: כתוב שיוסף הצדיק

06:06 כן, היה במצרים, וכשהיה במצרים היה איזה רגע שהיה אצלו ניסיון. ניסיון של אשת פוטיפר. היה ניסיון מאוד גדול. כתוב ברש"י, במדרש, מה היה הדבר שהציל את יוסף הצדיק? שהוא ראה דמות דיוקנו של אביו. זה כתוב, כן, שהוא ראה את הפנים של יעקב אבינו וככה הוא ברח מהבית. ויברח. תראה מה הוא ראה: דיוקנו של אביו. אז הרבי אמר ביאור נפלא בכל העניין הזה. מה הביאור? הרבי אמר כזה משהו: שאדם הראשון, כתוב בגמרא שיעקב אבינו ואדם הראשון יש להם אותו פרצוף. שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון. הפנים של יעקב אבינו זה דומה לפנים של אדם הראשון. כמובן שהכוונה זה לא רק העניין החיצוני. זה אומר על הפנימיות שיעקב אבינו היה לו את הנשמה של אדם הראשון. אז כשיוסף הצדיק ראה את דיוקנו של אביו, הוא ראה אדם הראשון. הוא ראה יעקב. יעקב זה הפנים של אדם הראשון. אז הוא ראה את אדם הראשון. מה הוא ראה פה? אז הרבי אמר משהו עצום. יוסף הצדיק היה במצרים, הגיע היצר הרע ואומר ליוסף הצדיק: אתה נמצא לבד. אין אף אחד. לא רואים אותך. אין פה שום פרשר סושיאל, מה שנקרא. אין שום, אין שום לחץ. אף אחד לא מסתכל עליך. המשפחה שלך זרקה אותך למצרים. אתה לבד, אתה בודד, אתה יחיד. אף אחד לא ידע אף פעם כלום. אין לך שום קשר יותר עם המשפחה. מה כבר אתה הולך לעשות? תעשה עבירה קטנה. לא יקרה כלום. שום דבר לא יקרה. זה היה יצר הרע שהתחיל להפריע ליוסף הצדיק, לשכנע אותו. אז יוסף הצדיק היה בניסיון מאוד גדול. מה הוא ראה? דיוקנו של אביו. בדיוקנו של

08:13 אביו מה הוא ראה? אדם הראשון. אדם הראשון הרי היה יחידי. כשהגיע אדם הראשון היה יחידי בעולם, ואמר לו הנחש הקדמוני, היצר הרע של אדם הראשון הרי גם כן אמר לו אותו דבר. הוא אמר לו: אתה יחידי בעולם, אין אף אחד. הקדוש ברוך הוא אמר לך לא לאכול מהפרי הזה, לא יקרה כלום, תאכל, יהיה לך דעת, מה כבר יכול הרי לקרות? אז זה היה הסיפור של אדם הראשון, ואדם הראשון בגלל מעשה אחד קטן שהוא עשה שלא כדבעי, בזה הוא גרם חורבן לכל העולם. אז יוסף הצדיק ראה דיוקן, דיוקנו של אביו, אז הוא ראה את הכוח של מעשה של יחיד. כמה יחיד יכול לפעול. שאם יחיד אחד, אדם הראשון, עשה, הוא עשה עלייה בכל סדר השתלשלות. וכשאדם הראשון עשה חטא עץ הדעת, הוא עשה חורבן בכל סדר השתלשלות, ואז יוסף הצדיק הבין את הכוח שיש במעשה אחד, וזה מה שהביא אותו לברוח וללכת, ללכת מהבית. אז זה, זה פרט עצום בעבודה שהאלטער רבי רוצה ללמד אותנו פה בפרק מ"א. כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם. שיהודי צריך לדעת שאצל הקדוש ברוך הוא הנהגה של אדם, הנהגה יחידה של אדם יחיד, שכל העולמות מחכים, ונוגע ותופס מקום ההנהגה שלי, ועל זה עומד כל העולם. זה הנקודה. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: אוקיי, אז עד כאן דיברנו על ההתבוננות מצד הקדוש ברוך הוא. התבוננות בגדלות השם. התבוננות במלכות כל העולמים. התבוננות שהקדוש ברוך הוא מניח עולמים ומייחד מלכותו בכל פרט. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: והוא גם הוא מקבל עליו מלכותו להיות מלך עליו. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר שעכשיו

10:14 מגיע העבודה של הבן אדם. זה הכל חלק מההתבוננות. יש מה שהקדוש ברוך הוא עושה, ובמילא מה, כן, התוצאה מההתבוננות הזאת שהקדוש ברוך הוא מניח עליונים ותחתונים ומייחד מלכותו על כל פרט. ולכן מה צריך להיות התוצאה? שהוא גם הוא מקבל עליו מלכותו להיות מלך עליו ולעבדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. אני צריך לקבל את המלכות של הקדוש ברוך הוא ולעבוד את הקדוש ברוך הוא, לקיים כל מה שהשם אומר. מה האלטער רבי מוסיף פה? לכאורה, מה, לא זה מובן מעצמו, מובן מאליו? מה הוא מוסיף פה? לכאורה סתם אריכות הלשון, אלא כאן האלטער רבי בא להוסיף שבעבודה צריך להיות העניין של קבלה. זה לא מספיק שאתה מתבונן מה הקדוש ברוך הוא עושה. לשון חז"ל: קבל עליך מלכות שמיים. זה מדויק. צריך להיות קבלת המלכות. כל ההתבוננות עד עכשיו היה מצד המלך. הקדוש ברוך הוא הוא המלך של כל העולם והוא בחר בנשמות ישראל והוא בחר בי בפרט, והוא בחר בי באופן של יחידי. הכל זה מצד הקדוש ברוך הוא, אבל בעבודה מה שדורשים כדי שהבן אדם יגיע שיהיה אצלו עבודה בשלימות, העניין של קבלת עול שמדברים פה, צריך להיות קבלת המלכות. ולכן לא מספיק זה שאתה מתבונן שהקדוש ברוך הוא בחר בך, אלא צריך להיות התוצאה, הקבלה מצד המקבל, הקבלה מצד האדם שהוא צריך לקבל על עצמו. זה הלשון הידוע שהאלטער רבי עוד מעט יביא את זה בהמשך הפרק. הפסוק "שום תשים עליך מלך". צריך להיות שום תשים, הקבלה מצד העם לקבל אותו למלך. ולכן הוא אומר: והוא גם הוא מקבל עליו מלכות. מעניין הדיוק הלשוני "והוא גם הוא". זה

12:16 לא לשון רגיל גם כן. האלטער רבי רוצה להוסיף גם כן במילים האלה, יש פה לכאורה איזשהו הדגש, איזה דיוק, ועל זה הרבי אומר: ״והוא גם הוא״. זאת אומרת, כאילו שיש פה שני צדדים. מצד אחד צריכים להתבונן מה שהקדוש ברוך הוא... לכאורה הבן אדם יכול לחשוב אז שיכול גם כן בלי כל הדרישות הקודמות: קבל עליי מלכות שמיים בלי כל האריכות מצד הקדוש ברוך הוא, רק מצד האדם. קבל עליי מלכות שמיים וגמרנו. לא, האלטער רבי גם כן הפוך. צריך להיות מצד הקדוש ברוך הוא. להבין שהקדוש ברוך הוא, מגיע לו, שהקדוש ברוך הוא המלך והוא מגיע לו. ואז ״והוא גם הוא״, בתור עצמו, מגיע. זאת אומרת, יש בקבלת המלכות, דורשים שני עניינים. בקבלת המלכות דורשים את זה מצד למעלה, איך שהקדוש ברוך הוא רוצה להיות המלך שלנו, זה מצד הקדוש ברוך הוא. ואז יש ״והוא גם הוא״, צריך שיהיה גם מצד האדם. הקבלת המלכות, להיות מלך עליו. יש איזה ביאור שחסידים אומרים, שהדיוק בעניין ״והוא גם הוא יקבל עליו מלכותו להיות מלך עליו״. מה המילים האלה? לכאורה מה זה גם כן אריכות הלשון ״ויקבל עליו מלכותו״? מה, מה הסוף? ״להיות מלך עליו״. יש ביאור שחסידים אומרים ש״להיות מלך עליו״, הכוונה שהבן אדם יהיה מלך על עצמו. פשט של ״להיות מלך עליו״, שהקדוש ברוך הוא המלך, אבל יש פה גם כן רמז שהאלטער רבי אומר: ״להיות מלך עליו״, שהבן אדם יהיה מלך על עצמו. בן אדם צריך להיות מלך על הגוף שלו, מלך על האיברים שלו. זה הפשט, ״להיות מלך עליו״, להיות מלך על

14:06 עצמו. יש כאילו, זאת אומרת, לשלוט על הרצונות, לשלוט, מלך. העניין של מלך זה שהוא הבעל הבית, הוא, הוא. בן אדם צריך להיות מלך על עצמו גם כן. זה נכנס לעניין של הקהל שהרבי מדבר במכתבים, בשיחה של הקהל. אחד מהעניינים של הקהל שהרבי מדבר, שכל בן אדם צריך להיות מלך, מלך בתוך עצמו גם כן. במכתב כללי של הקהל הרבי מדבר על העניין שאחד מהעניינים זה גם כן להיות מלך על עצמי. יש שם שלוש, שלוש... מוח, לב, כבד. הרבי מביא את זה שם באיגרת. יש איזה עניין של שכל, מידות ומעשה, שזה הראשי תיבות מלך. מלך זה ראשי תיבות מוח, לב, כבד. להיות מלך על עצמי, זאת אומרת להיות בעל הבית על כוחות הנפש, על הגוף, הנפש. זה שהאלטער רבי גם כן אומר: ״ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד״, ״ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד״, גם זה מדויק, שהאלטער רבי רוצה להדגיש שבקבלת עול לא מספיק הקבלת עול הכללי. צריך להיות גם כן הקבלת עול הפרטי. הרי אנחנו יודעים, מוזכר הרבה במאמרים של ראש השנה, במאמר של שובו ומתוקה, מיוסד על המשנה במסכת ברכות, יש קבלת עול מלכות שמיים, יש קבלת עול מצוות. יש קבלת עול של המלך. היה לקבל את המלך, קבלת המלכות, ״קבלו מלכותי״. ואחרי זה יש הקבלת עול הפרטי, שזה יבוא בפרט מקיום המצוות בפועל, וזה מה שהרבי כאן מדגיש. ״להיות מלך עליו״, העניין של קבלת המלכות, ״קבלו מלכותי״. יש את בעל הרצון, המלך, הביטול לבעל הרצון בלשון המאמרים. ואחרי זה יש את העניין ״ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד״, שזה להוריד את זה בפרט. לא רק, לא מספיק הקבלת עול הכללי שהוא

16:07 המלך, אלא אחר כך צריך להביא את זה בפרט, קיום המצווה, בכל מיני עבודת עבד. זה יש אריכות מאוד גדולה בהמשך תרס"ו, המאמר הידוע של, איך קוראים לזה, ״ומקנה רב״. שמה הרבי הרש"ב, זה מאמר מפורסם, ששם הוא מסביר את העניין של עבודת עבד, ושם הרבי מסביר באריכות. מביא משל ממלך, מעבד, עבד גשמי. מה הן העבודות של עבד? עבודות של עבד זה מה הוא עושה: מכין את האוכל, מכין את השתייה, מנקה את הבית, רוחץ את הבגדים, ומביא שמה רשימה שלמה של עבודות שעבד עושה, והוא מסביר כל אחד מהם מה זה אומר בעבודה רוחנית, מה זה אומר בעבודת עבד. קבלת עול של העבד פשוט לגבי הקדוש ברוך הוא. אז כאן אתה כותב בכללות, אבל במאמרים מוסבר בפרט מה זה כל מיני עבודת עבד, מה זה כולל, ובזה צריך להיות העבודה של הקבלת עול. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: ״והנה ה' ניצב עליו״. מה האלטער רבי רוצה עכשיו? ״והנה ה' ניצב עליו״. אז יש כמה אופנים. יש הפירוש הפשוט: ״והנה ה' ניצב עליו״, זה שהרבי בא להוסיף פה עוד נקודה. ונוסף לכל מה שדיברנו עד עכשיו, שהבן אדם צריך להתבונן בעניין של קבלת עול מלכות שמיים, אז יש פה עוד נקודה: אחרי שאתה שמת אותו למלך, קיבלת אותו למלך, אז אתה צריך עכשיו לדעת עוד עניין, שאתה עומד לפני המלך. לפעמים בן אדם מקבל עליו אותו למלך, מכתיר אותו למלך, זה המלך שלי, אבל המלך נמצא בתוך הארמון, אני נמצא במקום מרוחק, אני לא עומד לפני המלך. ואז הקבלת עול נחלש. זה ודאי. כל אחד מבין שזה לא אותו דבר כשאתה עומד פנים מול פנים מול המלך, שאז הנוגע

18:09 שלך זה בתכלס הביטול בעול ויראה. שכן כשאתה נמצא בצד השני של המדינה ואתה לא רואה את המלך ולא רואה, אתה חושב שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. אז עכשיו אתה מוסיף עוד נקודה, שכדי שהקבלת עול מלכות שמיים תהיה בשלימות, אז אחרי כל החשבון שדיברנו עד עכשיו, שזה עצם העניין של קבלת עול מלכות שמיים, קיבלת על עצמך את המלכות של הקדוש ברוך הוא, והוא המלך, העבד. עכשיו אתה צריך לדעת שאתה עומד לפני המלך. הנה ה' ניצב עליו. המלך נמצא פה יחד איתך, ובמילא אז ודאי כשאתה עומד לפני המלך אז אתה נכנע בפניו לגמרי. וכמו שמסבירים מפה בתניא, שיש פה את העניין של יראה. זאת אומרת, הפרט הזה מוסיף חוץ מהקבלת עול גם יראה. הרי בכלל אנחנו עושים את זה הכל דבר אחד. אבל כאן בתניא אנחנו רואים שיש פה שני דברים. זה שתי עבודות. כמו שהרבי יגיד בהמשך, זה שתי מצוות. יש מצווה של קבלת עול מלכות שמיים ויש מצווה של יראה. שתי עניינים בעבודה. הקשר הוא שיהיה מלך, יש יראה, אבל בעצם זה שני דברים. יש קבלת עול מלכות שמיים, שזה דבר אחד, ויש את העניין של יראה, פחד מהמלך, יראה של המלך, וזה שני העניינים פה. ככה מביאים בשם גרינוויל[?] מפה בתניא, שעד והנה הוא דיבר בעיקר על הקבלת עול, לא קשור עם יראה. להתבונן מיהו המלך ואתה עבד שלו. קבלת עול מלכות שמיים. ואז ״והנה ה' ניצב עליו״ בא להוסיף עניין נוסף, עניין היראה שיש פה. זה היסוד השני. הרבי, יש לו פירוש חדש לגמרי במילים ״ה' ניצב עליו״. בשיחה של נח שאנחנו מדברים על זה, אז הרבי נח אומר. יש לרבי

20:10 ביאור חדש לגמרי במילים ״והנה ה' ניצב עליו״. ובהקדמה הרבי שואל: התניא זה לא ספר של פסוקים. ״והנה ה' ניצב עליו״ זה פסוק. כן? לא פסוק מהפסוקים שאומרים בחיידר. כן, הכוונה זה פסוק בחומש. ״והנה ה' ניצב עליו״ זה פסוק בחומש, כתוב בפסוק ״והנה ה' ניצב עליו״ אצל יעקב אבינו. שמה לא כתוב כל ההמשך. שמה כתוב רק ״והנה ה' ניצב עליו״. יעקב אבינו כשהוא חלם עם הסולם. למה האלטער רבי מביא את הפסוק? האלטער רבי לא כותב. יש מחברים שכותבים מליצת פסוקים. האלטער רבי לא כותב פסוקים. האלטער רבי כותב עניינים, כותב, אבל האלטער רבי לא יכתוב סתם נוסח של פסוק, רק אם זה נוגע. למה האלטער רבי בחר במילים האלה? ״והנה ה' ניצב עליו״, שזה מילים של פסוק מפרשת ויצא. אז הרבי אמר דבר עצום. בקיצור, הנקודה על כל פנים, הרבי אומר כזה דבר: כתוב במדרש מה הפשט ״והנה ה' ניצב עליו״ אצל יעקב אבינו. שהקדוש ברוך הוא עומד על יעקב. אומר המדרש: הרשעים מתקיימים על אלוקיהם, הצדיקים אלוקיהם מתקיים עליהם. הפוך, הרשעים, הם מתקיימים על אלוקיהם, והצדיקים אלוקיהם מתקיים עליהם. הפירוש של המילים, שהרשעים מדברים שם על פרעה, ״והנה עומד על היאור״. פרעה, היאור זה היה ה-- זה היה האלוקים של פרעה. זה היה עבודה זרה של פרעה. כתוב ״והנה עומד על היאור״. פרעה, כל המציאות שלו עמדה על היאור. בלי היאור לא היה לו כלום. כל ה-- כל העבודה זרה שפרעה עשה בעצמו, זה היה בגלל היאור. אז הוא עומד על היאור. אבל הצדיקים הפוך. ״והנה ה' ניצב עליו״. הקדוש ברוך הוא כביכול מתקיים על יעקב אבינו. מה זאת אומרת? המדרש הזה לא מובן בכלל. מה זאת

22:31 אומרת שהקדוש ברוך הוא מתקיים על יעקב אבינו? אז הרבי אומר פה דבר נפלא, וזה בעצם החידוש שהאלטער רבי מוסיף פה במילים האלה. לא רק העולם נברא בשבילי, לא רק כל העולם עומד בזכות היהודי, בזכות התורה ומצווה שלי, אלא אפילו הקדוש ברוך הוא כביכול עומד על התורה ומצווה שלי. זאת אומרת, לא רק העולם צריך את התורה ומצוות שלנו. בלי התורה ומצוות שלנו העולם אינו קיים. כשיהודי מקיים מצווה אז הוא מקיים את העולם, מחיה את העולם, מביא ריכוז בעולם וכו', שזה העניין של נברא העולם. שהעולם צריך את היהודי, גם הקדוש ברוך הוא כביכול צריך את היהודי. אלוקיהם מתקיים עליהם. הקדוש ברוך הוא כביכול, כל המציאות של הוי"ה, הוי"ה, לא שם הוי"ה, הוי"ה, האלוקות שנמצא בעולם, מתקיים כביכול בעולם בזכות יהודי. אז זה מבטא את גודל העילוי של התורה ומצווה שלנו. כשאנחנו חושבים על זה, מתבוננים עד כמה נוגע התורה ומצווה, בשביל מי אני מקיים תורה ומצוות? שהעניין של התורה ומצווה עכשיו בדיבורי זה, זה נוגע לכללות העולם. ולא רק זה, גם בשביל הקדוש ברוך הוא זה נוגע. הקדוש ברוך הוא כביכול, ״הנה ה' ניצב עליו״, וזה ההמשך העניינים פה. לא רק בשביל נברא העולם, העולם צריך את התורה ומצווה שלי, אלא גם כביכול הוי"ה. הקדוש ברוך הוא, הוי"ה, הגילוי האלוקי שיש בעולם, גם זה ניצב, מתקיים בעולם בזכות עבודתם של ישראל. וממילא כשאתה חושב על זה, אז צריך לדעת עד כמה צריך לייקר, עד כמה צריך לתת חשיבות וערך ויקר לכל פעולה שיהודי עושה בתורה ומצוות. אז זה ודאי שנותן לנו את החיזוק. פרק מ"א בא לתת

24:26 כוח וחיזוק ליראת שמיים שמגיעים מתוך לדעת עד כמה נוגע כל מחשבה ודיבור ומעשה, כל הנהגה של יהודי.