תניא לקוטי אמרים, פרק מ״א - חלק א׳

00:01 דובר 1 יש רשימה מאוד ידועה של הרבי מהרשימות, שהרבי התוועד בתרצ"ב. תרצ"ב הייתה שנת הקהל, וזה מהפארברענגענס הראשונים שיש לנו שהרבי בעצמו כתב את הפארברענגען שהרבי התוועד אז בפועל בוורשה, במוצאי סוכות. איזה פארברענגען נפלא, והרבי שמה מדבר באריכות על מצוות הקהל. זה המקום הראשון שאנחנו יודעים מהפירוש של הרבי בסוגיה של הקהל. שם הרבי מדבר על העניין למה, מה המטרה, מה הנקודה, מה התוכן של מצוות הקהל. אחד מהעניינים, הנקודות העיקריות שהרבי מסביר שמה זה ששמיטה זה סוף של תקופה. נגמרת שנת השמיטה, זה סוף של תקופה. כמו שהימים, יש שבעה ימים, וכל שבעה ימים מתחיל עוד פעם יום ראשון. זה סוג של, של עיגול, של מקיף. שבעת ימי ההיקף, ואחרי זה מתחיל עוד פעם יום ראשון. על דרך זה גם כן בשנים, כל שבע שנים מתחיל עוד פעם. כן, עוד פעם עיגול, עוד פעם מציאות. זה מקיף של שבע שנים. שבעת ימי ההיקף יש גם כן בשנים אותו דבר. אז כשמתחילה השנה עכשיו, שנת הקהל, התחלה של שבע, שבע, שבע שנים הראשונות, אז מתחיל סדר העבודה, מתחילים מחדש. והרי כשבן אדם מתחיל סדר העבודה מחדש, איך מתחילים? צריך להיות יראה. יראה, וראשית העבודה זה על מה הרבי אומר בפרק מ"א בתניא. ראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה העניין של יראה. ולכן כשמתחילים תקופה חדשה בחיים, אחרי זה שלא עבדו כל השנה וכו' ונגמרה התקופה השלמה, מתחילים תקופה חדשה וחוזרים לעבודה, חוזרים לשדה, חוזרים לעבודה יום יום. אז אומרים שצריכים להתחיל מחדש. איך מתחילים? מתחילים עם יראת שמיים. וזה העניין של מצוות הקהל. שהמלך, שהמלך עניינו הוא לעורר יראה. שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך. עיקר העניין של

02:29 דובר 1 מלוכה זה לעורר את העניין של יראה, בפרט יראת שמיים, כמו שמובא בחסידות מצוות מלך. שמה הייתה הכוונה במצוות מלך? זה שכדי שיהודי יגיע ליראה, רק על ידי יראת שמיים, זה על ידי המלך. המלך מעורר בעם ישראל את העניין לקדוש ברוך הוא. ולכן דווקא המלך, זו הייתה השאלה. אם יודעים ששואלים למה בהקהל המלך קורא? לכאורה צריך שיהיה ראש הסנהדרין, ראש ישיבה, נשיא, ומה פתאום המלך? המלך? מה הקשר של המלך עם לקרוא בתורה? על זה מסבירים כי כאן הנקודה בהקהל זה לא סתם לימוד התורה. הנקודה בהקהל זה יראת שמיים. המטרה של הקהל זה היה לעורר יראת שמיים. הרי המלך היה קורא, כמו שכתוב בגמרא ורש"י וכו', שמע ישראל והיה אם שמוע, פרשיות שמחזקות את לבו בדת האמת, בלשון הרמב"ם. זאת אומרת שהמטרה של מצוות הקהל זה לעורר ולחזק את כל הנקודה של יראת שמיים, ולכן צריכים מלך, כי המלך הוא זה שמעורר את היראת שמיים. הוא מכניס את הביטול, הוא מעורר את הנקודה הזאת. אז היום, כדי שאנחנו נוכל לעורר את יראת שמיים, זאת אומרת שזה התפקיד של השנה הזאת. הרבי אמר שהקהל זה לא רק סוכות, אלא זה שנת הקהל. זאת אומרת שבשנה הזאת יש לנו תפקיד מיוחד, עבודה מיוחדת לעורר את העניין של יראת שמיים באופן הזה שהיראת שמיים יפעל על כל, בלשון הפסוק, כל הימים, שזה יפעל על כל התקופה, כל השנה או כל השבע שנים, כל הימים. זאת אומרת שיש כוח מיוחד וסגולה מיוחדת בשנה הזאת לעורר את היראת שמיים באופן פנימי ובאופן עמוק, באופן כזה שזה יפעל על כל החיים של האדם. ובמילא בתור חסידים הדבר הכי חזק שאנחנו

04:33 דובר 1 יכולים לעשות כדי לחזק את העניין של יראת שמיים זה פשוט ללמוד את הפרקים בתניא שמדברים עליהם, שזה פרק מ"א ופרק מ"ב. זה שני פרקים שהרבי מסביר בהרחבה את הנקודות איך לפעול את העניין של יראת שמיים. בכלל, כולם יודעים שהרבי ציווה הרבה פעמים, ויש המון מכתבים באגרות קודש שהרבי אמר ללמוד פרק מ"א להרבה בחורים, הרבה אנשים, וכל מיני שאלות שאנשים שאלו לרבי בעבודת השם, אז הרבי, הרבי תמיד, אחד מהדברים שרואים המון באגרות קודש שהרבי כותב, ללמוד פרק מ"א בתניא. בעיקר השמונה עשרה שורות הראשונות של פרק מ"א, עד כעומד לפני המלך. ללמוד את זה בעל פה, לדעת את זה. היו כאלה שהרבי אמר להם להתבונן בזה כל יום לפני התפילה. היו כאלה שהרבי אמר להם להתבונן בזה לא רק לפני התפילה, גם במשך היום. היה, היו כאלה שהרבי אמר להם, היה אחד שהרבי כתב לו שיהיה לו פרק מ"א גם בראש וגם בכיס, שיהיה, ילך עם, שיהיה לו, שיהיה לו בכיס תניא או קופון עם צילום מהפרק מ"א. גם בתור סגולה. זאת אומרת, ראו אצל הרבי שיש איזה עניין בפרק מ"א בתניא שזה עוזר לבן אדם לחזק את היראת שמיים ולעזור לבן אדם בכל מיני עניינים. דבר, עוד דבר נפלא שאנחנו רואים אצל הרבי, לא רק בעניין יראת שמיים אלא גם בעניינים חוץ מזה, גם בעניינים גשמיים. יש כמה וכמה מכתבים באגרות קודש, אנשים ששאלו את הרבי דברים בנוגע לעניינים גשמיים, והרבי גם כן נותן עצה ללמוד פרק מ"א. לדוגמה, יש באגרות, יש מכתבים, יש בן אדם שכותב לרבי שיש לו בעיה עם ה... שיש לו בעיה עם פחדים. יש לו פחדים, יש לו, יש לו, אה,

06:32 דובר 1 מה שנקרא בלילה חלומות, אה, חלומות קשים, סיוטים, איך אומרים? כל מיני, וכל מיני דברים כאלה. יש מכתב אגרות קודש גם כן, בן אדם שכותב לרבי שיש לו בעיה שהוא, אה, מדבר, אה, לא מדבר ברור. הוא חוזר על זה, איך זה נקרא, טרטמודו, בן אדם שהוא, אה?

07:00 דובר 2 מגמגם.

07:00 דובר 1 מגמגם. בדיוק. אז הרבי אומר ללמוד פרק מ"א. מה הקשר? אז הרבי מסביר מכיוון שהבעיות, הרבה מהבעיות האלה מגיעות מפחד, שמפחדים מבני אדם. אדם הוא בפחד מבני אדם, ובמילא קורים לו כל מיני דברים כאלה. כדי לבטל את הפחד הזה זה על ידי יראת שמיים. כשיש לך יראת שמיים לא יהיה לך ייאוש בעולם, ובמילא זה ייתן לך כוח להתגבר. זאת אומרת אפילו בעניינים גשמיים, עצות, כמה וכמה עניינים גשמיים הרבי נותן עניין של פרק מ"א. זאת אומרת שזה יסוד בחיים בכלל. היה משפיע שהיה משפיע שלי בישיבה, שכשהיה בחור צעיר הרבי אמר לו גם כן ללמוד פרק מ"א בתניא, ללמוד, ללמוד פרק מ"א בתור התחלת העבודה. הוא שאל את הרבי הדרכה בעבודת השם, אז הרבי אמר לו להתחיל עם פרק מ"א בתור ל-ל-ל-לחזק את יראת השמיים. אחרי תקופה קצרה, תקופה של כמה, לא קצרה דווקא, אחרי כמה חודשים, אז הוא עוד פעם שאל את הרבי. הוא אמר שהוא לומד פרק מ"א והוא מתבונן. הוא לא מרגיש שזה עשה לו שינוי. והרבי אמר לו: אם זה שאתה לא מרגיש, זה בגלל שלא למדת מספיק, בגלל שלא חשבת על זה מספיק. אתה צריך עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. זה העצה. אין עצה אחרת. אתה רוצה לפעול יראת שמיים? צריכים לדעת פרק מ"א בתניא. איי, לא פעל עליך עדיין, כי עדיין לא התבוננת בזה כדבעי. עדיין לא פעל. לא, לא חשבת על זה ברצינות המתאימה. אז תחשוב על זה עוד הפעם ועוד הפעם. מעניין עוד נקודה באותו יהודי שסיפר לי את הסיפור הזה, שהרבי גם כן אמר לו שבנוסף לפרק מ"א גם כן להתבונן בנקודה של פרק ל"ג. בפרק מ"א

09:00 דובר 1 האלטער רבי מדבר על יראה. פרק ל"ג האלטער רבי מדבר על שמחה, וגם מדבר על אותו נקודה, אותו משל, כמו שבפרק מ"א האלטער רבי מדבר פה על המלך. יא, האלטער רבי מסביר על מלך, שהמלך, אתה נמצא יחד עם המלך, שאתה עומד לפני המלך. אז הרי גם בפרק ל"ג האלטער רבי מדבר על זה שמלך גדול נמצא יחד איתו. אבל שם האלטער רבי מדבר על המלך, שהמלך נמצא איתך. זה מעורר שמחה. כאן האלטער רבי מדבר על זה שהמלך נמצא איתך. זה מעורר יראה, שכדי שיהיה יראת שמיים יחד עם שמחה. יא, שני הדברים ביחד. אצל הרבי ראו מאוד מאוד חשוב הנקודה הזאת שצריך להיות יראת שמיים יחד עם שמחה. לא להשאיר את זה רק ביראת שמיים. יראת שמיים הרבי רצה, אבל לא יראת שמיים של כיווץ, יראת שמיים שבאה יחד עם שמחה דווקא. יא, השמחה היא הגוף. השמחה מזה שהקדוש ברוך הוא בחר בי, והקדוש ברוך הוא רוצה, רוצה, רוצה להיות יחד איתי. הוא, הוא נהיה המלך שלי ואני העבד שלו, והוא בחר בי. אנחנו נראה את זה בפרק מ"א גופא. באותו התבוננות יש שתי תנועות. מצד אחד זה גורם יראה וביטול, ומצד שני ההתבוננות בזה עצמו שהמלך בחר בך ורוצה אותך, והוא רוצה להיות יחד איתך, ונוגע לו המחשבה, דיבור, מעשה שלך. אז זה גורם יראה. יחד עם זה, זה גורם שמחה גדולה מזה שזכינו להיות עבדי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. דרך אגב, גם זה קשור. רק שהרבי מדבר על זה בשיחות. גם זה קשור עם העניין של הקהל. הרבי הרי מדבר על זה: למה מצוות הקהל זה בסוכות דווקא? עניין של יראה. הקהל זה לעורר

10:57 דובר 1 יראת שמיים. למה? למה מצוות הקהל זה דווקא בחג הסוכות? אז לכן יש לרבי בביאורים והשיחות של הקהל. הרבי מסביר מצד הנקודה הזאת שיראת שמיים צריך להיות יחד עם שמחה. יא, כל התוכן הזה של הקהל זה לפעול יראת שמיים, אבל יראת שמיים זה דווקא בחג הסוכות, בזמן שמחתנו, בזמן שבן אדם שמח מזה שהוא קיבל על עצמו הקדוש ברוך הוא למלך. ראש השנה, יום הכיפורים, זה היה הזמן של הכתרת המלכות, קבלת מלכות שמיים. בסוכות זה השמחה שיש לנו מהקבלת עול הזה, ואז מגיע בסוכות הזה. דווקא אז קוראים הקהל. זאת אומרת שהקבלת עול צריך להיות קבלת עול דווקא מתוך שמחה. אגב, אז זה נקודה של הקדמה, כדי לדעת את גודל ערך החשיבות שצריכים ללמוד. אז אמרנו שהרבי דיבר על השמונה עשרה שורות בעיקר ללמוד בעל פה, אבל הסוגיה של יראת שמיים זה כל שני הפרקים האלה. האלטער רבי מאריך פה בארוכה. החצי הראשון של פרק מ"א האלטער רבי מדבר בפרוטרוט כמה וכמה עניינים באיך לעורר את יראת השמיים. אחרי זה בחצי השני של פרק מ"א האלטער רבי ידבר על אהבה גם כן, שיחד עם היראה צריך להיות גם כן אהבה. צריך את שני הדברים. ואחר כך בפרק מ"ב האלטער רבי יחזור עוד פעם לדבר על העניין של יראת שמיים. וזה כל פרק מ"ב. האלטער רבי נותן כמה נקודות בהתבוננות איך בן אדם יכול להגיע ליראת שמיים, ושם הוא מדבר גם כן שיראת שמיים אמיתית יש לכל יהודי בירושה ממשה רבינו. מצד זה שיש לנו משה רבינו, ומשה רבינו נותן לנו את הכוח לעורר את יראת השמיים. אז זה בקיצור נקודה בתור הקדמה. מה הכ-- המשך העניין

12:54 דובר 1 לפני שאנחנו נקרא בפנים פרק מ"א, מה האלטער רבי-- איך האלטער רבי התחיל פה לדבר? מה, מה קורה פה בפרק מ"א? ברם. האלטער רבי מתחיל פרק מ"א עם המילה ברם. מה זה המילה ברם? ברם פירושו אבל בלשון ארמית. מה פירוש אבל? זאת אומרת אחרי מה שאמרנו אומר האלטער רבי ברם, אבל אף על פי כן צריך לדעת מה, מה, מה כאן העניין. מה כאן ההמשך כדי לדעת מה האלטער רבי רוצה פה. אז בפרקים האחרונים לפני פרק מ"א האלטער רבי דיבר פה מפרק ל"ה, התחיל סוגיה חדשה בתניא מפרק ל"ה עד פרק מ', ל"ה, ל"ו, ל"ז, ל"ח, ל"ט, מ', שישה פרקים שהאלטער רבי דיבר סוגיה שלמה שזה נקרא בשתי מילים מעשה וכוונה. זה הנקודה של הפרקים מפרק ל"ה עד פרק מ' האלטער רבי מדבר מצד אחד על החשיבות של המעשה. הכל מיוסד על הפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. שתכלית הכוונה של הבנ"א היא תכלית הכוונה של הקדוש ברוך הוא. שיהיה לקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים, ולכן המעשה דווקא המעשה, המעשה הוא עיקר. הוא הביא את הזוהר שהזוהר מביא את הדוגמה מהשמן והפתילה שהמעשים, מעשים טובים זה הפתילה, זה מה שמחזיק את הקדוש ברוך הוא. זה מה שגורם להשראת השכינה על האדם. צריך להיות דווקא עניין המעשה. המעשה הוא עיקר דווקא. כי מכיוון שבדירה בתחתונים מגיע מעשה בפועל לעולם הגשמי. אלא תראה מה בפרק ל"ח הוא הביא את מאמר חז"ל מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. אם יש לך רק מעשה אז זה גוף. דווקא מעשה הוא עיקר, ועל ידי המעשה פועלים המשכת אור אין סוף ועל ידי זה עושים דירה בתחתונים וכל המעלות וכל הגילויים שלו.

14:59 דובר 1 סוף דבר הכל תלוי בעיקר במעשה המצוות וכולי. אבל יחד עם זה צריך להיות גם כוונה. אם יש לך רק מעשה בלבד, אז מעשה בלא כוונה הוא כגוף בלא נשמה. זה האלטער רבי מב-- האלטער רבי מאריך בפרק ל"ח, ל"ט ו-מ' העניין של כוונת המצוות. והאלטער רבי מביא זוהר. הזוהר אומר דבלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא. בן אדם שלומד תורה ואין לו אהבה ויראה אז האהבה והיראה, התורה או מצווה שלו לא עולה למעלה. איי, מעשה הוא עיקר. תכלית הרי ממש בדיבור ומעשה, מעשה בפועל. אף על פי כן אומרים שחייב להיות לא רק לעשות, גם בלבבך. גם אהבה ויראה, כי אם לא זה לא עולה. אז האלטער רבי מביא את המשל פרחא לעילא, מביא את המשל מהעוף. כמו שבעוף יש כנפיים, אז מצד אחד על פי הלכה הכנפיים זה לא העיקר של העוף. אז האלטער רבי מביא בהלכה שהכנפיים זה לא הדבר הכי חשוב בעוף, וכמו מפורט בהלכה, אז גם בכנפיים יש חיסרון. זה לא נחשב לטריפה. זאת אומרת שהכנפיים זה לכאורה דבר צדדי. אף על פי כן, כל העניין של העוף, כשהעוף יוצא לעוף למעלה צריך כנפיים והוא צריך דווקא שתי כנפיים, עם כנף אחד לא יכולים לעוף. צריך שתי כנפיים והעוף על ידי שתי הכנפיים יכול לעופף. זה הדרך שהעוף מעופף על ידי שתי הכנפיים. על דרך זה גם כן בעבודה. אומר האלטער רבי שיש את העניין של הכנפיים, זה אהבה ויראה. האהבה והיראה זה הכנפיים. זה מה שמרומם, זה מה שמעלה, מזכך. יש תורה ומצוות שלנו, יהיה בזה עניין אלוקי, יהיה בזה הרגש רוחני ושזה יתעלה למעלה צריך שיהיה דווקא כנפיים. העניין של אהבה

16:56 דובר 1 ויראה וצריכים את שני הדברים ביחד. רק אהבה לבד זה לא יהיה. רק יראה לבד זה לא יהיה. צריך אהבה ויראה ביחד וזה הכנפיים שמעלה את התורה ומצוות. אז זה העניין שדיבר פה בפרקים האחרונים, בפרט בפרק מ' זה ההמשך של פרק מ"א. עכשיו תראה, ובא ואומר ברם, אף על פי שאנחנו דיברנו פה שצריך להיות שתי כנפיים כדי שהתורה והמצוות יעלו למעלה, צריך להיות גם אהבה וגם יראה. אף על פי כן, אומר האלטער רבי, צריך לדעת שראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה העניין של היראה. זה ההמשך הענייני של פרק מ"א לגבי מה שדיבר קודם, אז עכשיו אנחנו נתחיל לקרוא בפנים, אומר האלטער רבי ברם צריך ל-- יש לזיכרון תמיד, אומר האלטער רבי צריך להיות אצל בן אדם לזיכרון תמיד, לזיכרון תמיד. פירושו שהנקודה הזאת שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו, שזה הנקודה של יראת שמיים, קבלת עול מלכות שמיים. אז זה בן אדם צריך שיהיה לו לזיכרון תמיד. יש פה שתי דיוקים, לזיכרון ותמיד. זאת אומרת, זה דבר שצריך להיות בזיכרון. זה עניין של זיכרון. זאת אומרת, כפי שנראה בהמשך, זה לא עניין של עבודה פנימית, זה עניין של זיכרון. בן אדם צריך שהדבר הזה יהיה אצלו בזיכרון. יש דברים שאתה אומר זה נמצא אצלי כל הזמן בזיכרון. זה בן אדם על ידי שהוא מרגיל את עצמו או מרגיל את עצמו עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם בהסברה ועניינים האלה עד שזה נמצא אצלו בזיכרון. זאת אומרת, זה דבר שהוא זוכר את זה, זה הופך להיות לחלק מהעניינים שבמחשבה שלו הוא נזכר על זה בכל רגע. לזיכרון והזיכרון זה תמיד יש איזה זיכרון כזה. לא שמפעם לפעם אני נזכר. זה

18:56 דובר 1 זיכרון תמידי. זאת אומרת, העניין של יראת שמיים שהאלטער רבי דורש פה בתחילת הפרק, זה עניין של בן אדם צריך שיהיה אצלו את זה באופן של זיכרון תמידי. זאת אומרת, צריכים לחקוק את זה כל כך במחשבה שלנו, עד שזה דבר שכל הזמן מול העיניים שלך, זה נמצא מול העיניים שלך. והאלטער רבי ממשיך ואומר: "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה". מה זה הדיוק של המילים "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה"? כולנו יודעים שבתניא האלטער רבי לא כותב סתם מילים. בתניא זה תורה שבכתב, כל מילה בתניא זה מדויק, והאלטער רבי כותב שלוש מילים: "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה". מה הם השלושה עניינים האלה? יש גם סיפור ידוע, חסידים מספרים שהאלטער רבי ישב פעם והתבונן הרבה זמן. המהרי"ל, האח של האלטער רבי, ראה שהאלטער רבי יושב הרבה זמן ושאל אותו מה קורה, והאלטער רבי אמר לו שהוא יושב כבר כמה שבועות והוא מתייגע לכתוב עם ו' ובלי ו'. ויש כזאת קבלה אצל חסידים. יש האומרים שזה היה, יש האומרים שזה רק היה בתור דוגמה. לא ברור בדיוק בסיפורים, על כל פנים, על המילים פה, "עיקרה ושרשה", לכתוב עם ו' או בלי ו'. "ראשית העבודה עיקרה ושרשה" או "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה". ה-ו' של "ועיקרה", על פי דקדוק הלשון, זה מיותר. ואף על פי כן האלטער רבי כותב את זה. אז האלטער רבי, לפי הסיפור הזה, זאת אומרת שאצל האלטער רבי היה שקלא וטריא שלפעמים לקח כמה שבועות: האם לכתוב את זה עם ו' או בלי ו'. זה עניין שיש בזה דברים עמוקים ויסודיים. זה לא סתם. ולכן אצל חסידים מאוד מדקדקים כשלומדים תניא בעל פה, כי כל אות

20:53 דובר 1 בתניא האלטער רבי דייק בזה, ורבי זמן ורבי אמית וכולי וכולי. מה באמת ההבדל? על כל פנים, כמה שאנחנו יודעים. אז הרבי דיבר פעם בשיחה, פעם אמר איזה וורט. מה ההבדל בין "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה"? אז דבר ראשון, כשאתה אומר "ראשית", המילה "ראשית" אומרת שזה הדבר הראשון. זה בפשטות. זאת אומרת, בן אדם בא ושואל: אני רוצה להתחיל לעבוד את השם. איפה אני מתחיל? איפה אני מתחיל? מה צריך להיות ההתחלה? אז אומרים לו: דבר ראשון אתה צריך לעבוד על יראת שמיים, לפני שאתה עובד על אהבת השם, לפני שאתה עובד על מדרגות אחרות. מה ההתחלה? הדבר הראשון בעבודת השם, בסדר העבודה, אז "ראשית העבודה" זה יראת שמיים. אוקיי. זה פסוק: "ראשית חכמה יראת ה'". אז זה ההתחלה. מה הפירוש "ועיקרה"? אז כשאתה אומר "ראשית", פירושו שיש כמה וכמה דברים. אז בן אדם בעבודת השם, נגיד יש עשר דברים, יש עשר דרגות, יש רייצה, יש הרבה דרגות. אתה אומר: מהי הדרגה הראשונה? היראה. אחרי שגמרתי עם זה, אחרי זה מגיעה הדרגה השנייה. אז בעצם זה עשר. אני אומר סתם דוגמה עשר. נגיד עשר, נגיד שלוש, ארבע, חמש. יש כמה וכמה שלבים. זה השלב הראשון. אחרי זה יש את השלב השני. אז זה גם אין הבדל בחשיבות בין הראשון והשני. האלטער רבי מוסיף "ועיקרה". לא רק שיראת שמיים זה הראשון ואחרי זה יש שני, אלא גם כן יראת שמיים זה העיקר של העבודה. זה העיקר, זה היסוד, זה הבסיס. כל עבודת השם עומדת על יראת שמיים. זאת אומרת, "עיקרה" זה משהו הרבה יותר עמוק מ"ראשית". יראת שמיים, לא רק שזה ההתחלה, שזה צריך להתחיל, אלא בן אדם צריך לדעת שזה עניין עיקרי

22:54 דובר 1 בעבודת השם. וכל... גם כשאתה תהיה אחר כך במדרגות אחרות, וגם כשאתה אחר כך אתה כבר עובד בדרגות גדולות באהבת השם ועוד עניינים בעבודת השם, ועולים במדרגות, הסתכלות הנפש וכולי וכולי, תמיד היראה זה לא רק ההתחלה, זה העיקר, הבסיס שעל זה עומד הכל. זה "עיקרה". מה זה הפירוש "ושרשה"? מה מוסיף "שרשה" על "עיקרה"? אז הגדר של שורש. מה יש? מה יש מיוחד בשורש? שורש זה קשור עם, עם, עם, עם צמיחה. השורש, מה שיש מיוחד בשורש זה שהשורש הוא מחיה את כל העץ. העץ צומח על ידי השורש. זה ההבדל בין עיקר ושורש. עיקר יכול להיות כמו בבניין. יש לך יסוד ועל זה עומד הבניין. אז נכון שהיסוד הוא העיקר כי הוא מחזיק את כל הבניין, אבל אין קשר פנימי בין היסוד והבניין. זה היסוד. זה מעמיד את הבניין. אבל הבניין עצמו זה דברים אחרים, זה קומות אחרות. על זה זה גם כן בעבודה. נכון שיראת שמיים לא רק שזה ההתחלה, אלא זה גם כן היסוד בעבודת השם, אבל זה רק, זה עיקר. אבל המשך עבודת השם זה עוד עניינים בעבודה שהם בנויים על, אבל לא שהם קשורים בפנימיות. כשהרבי אומר "ושרשה", "ושרשה" פירושו כמו שהשורש הוא מכניס חיים, הוא מחיה את כל החלקים של העץ, הענפים, וכל העץ צומח כל הזמן בגלל שהוא קשור עם השורש. יראת שמיים זה החיות בכל עבודת השם. זה השורש, שזה מה שנותן את הצמיחה והחיות בכל עניין עבודת השם. למה זה כל כך חשוב העניין של יראת שמיים? עד כדי כך שזה גם הראשית וגם העיקר וגם השורש. אז זה האלטער רבי יסביר עכשיו בהמשך העניינים פה בפרק.