תניא לקוטי אמרים, פרק מ״א - חלק ב׳

00:00 אז אנחנו אוחזים פה בפרק מ"א בהתחלה. למדנו את השורות הראשונות וממשיכים הלאה. אז האלטער רבי אומר כאן, בא לבאר מה העניין של ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. כמו שהסברנו בשיעור הקודם, מהם הלשונות ראשית, עיקרה ושורשה, וכל זה אומר שמדברים פה על היסוד. לבנות את היסוד, כמו שכתוב במקומות אחרים, קונטרס העבודה פרק ב', הרבי הרש"ב נ"ע כותב שזה עניין של יסוד, כמו יסוד. זה היסוד שמחזיק את כל הבניין. על ידי זה העניין של קבלת עול מלכות שמיים ויראת שמיים, מה שהאלטער רבי בא לבאר עכשיו זה היסוד שעל זה עומד כל הבניין בעבודת השם. אז האלטער רבי מתחיל לבאר מה מדובר. אז אומר האלטער רבי: והנה אף שהיראה היא שורש לסור מרע והאהבה לעשה טוב, אף על פי כן לא די לעורר האהבה לבדה לעשה טוב. האלטער רבי מתחיל לבאר שאף על פי שאנחנו דיברנו קודם, אמרנו שהיראה זה השורש לסור מרע, ואהבה זה השורש לעשה טוב, אף על פי כן, אומר האלטער רבי, זה לא מספיק לעורר את האהבה לבדה לעשה טוב. כן, בן אדם צריך, וכמו שממשיך הלאה עכשיו, ולפחות צריך לעורר תחילה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל. לא מספיק לעורר את האהבה בשביל לעשה טוב, צריכים לפחות תחילה לעורר את היראה. מה האלטער רבי רוצה להגיד פה? אז דבר ראשון בוא נבאר קצת על מה האלטער רבי מתכוון. מה כאן ההמשך? מה זאת אומרת אף שהיראה היא שורש לסור מרע ואהבה לעשה טוב? אז הפירוש הפשוט, האלטער רבי מתכוון למה שכתוב בפרק ד'. בהתחלת התניא, בפרק ד' בתניא, האלטער רבי אמר שיש שהאהבה ויראה, אהבה הוא שורש לעשה טוב

02:17 ויראה זה שורש לסור מרע. מה הכוונה בפשטות? יש בעבודת השם, בקיום המצוות, יש את העניין של רמ"ח מצוות עשה ויש את העניין של שס"ה לא תעשה. זאת אומרת, בתורה ומצוות זה שני עניינים. יש חלק מהתורה ומצוות שמדובר בקו השלילי, סור מרע, שזה הולך לכלול את השס"ה לא תעשה. ויש חלק מהתורה ומצוות שזה העניין החיובי, שזה העניין של עשה טוב. כמו שמובא גם כן במקומות אחרים בחסידות, בלקוטי תורה בלק, האלטער רבי מביא את המשל כשבונים את הבית למלך. כל העניין של תורה ומצוות זה הרי לעשות לקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים. כשבונים דירה, בונים בית, אז יש שני עניינים. יש עניין אחד, זה להוציא את הלכלוך, לנקות את הבית, להוציא את כל העניינים הלא טובים. אחרי זה יש את העניין השני, שזה להכניס שמה כלים, להכניס שמה דברים, חפצים, לעשות שזה יהיה בית יפה, שהמלך יוכל להיכנס. ובכללות זה שני העניינים האלו, שהלא תעשה זה הניקיון, שלא יהיה עולם מלוכלך חס ושלום. והרמ"ח מצוות זה לעשות עולם שיהיה שמה גילוי אלוקי, להביא את הקדוש ברוך הוא על ידי הרמ"ח מצוות. והרי אומר האלטער רבי בפרק ד', מה זה השורש? זאת אומרת, מה מביא לבן אדם, מה המנוע? מה המנוע כאילו שמביא לבן אדם לסור מרע? זה העניין של יראה. כשבן אדם יש לו יראה, העניין של יראת שמיים, היראה, הפחד שהוא לא רוצה למרוד בקדוש ברוך הוא, היראה למרוד במלך מלכי המלכים, זה שומר על הבן אדם שהוא לא יעשה דברים שעושים נגד רצון הקדוש ברוך הוא. שס"ה לא תעשה זה כל העניינים שהולכים נגד רצון הקדוש ברוך הוא. אז בן אדם שיש לו

04:15 יראה, אז היראה זה המנוע לסור מרע, לא לעשות רע, לא לעשות דברים שיכולים לקלקל. אהבה זה השורש של מצוות עשה. למה? כי כשבן אדם אוהב מישהו אז הוא רוצה לעשות בשבילו. כשיש לך אהבה אז לא רק אתה לא תעשה רע, כשיש לך אהבה אתה תרצה לעשות טוב. אתה תחפש לעשות דברים שהשני אוהב אותם, ל-ל-לכבד אותו, לפנק אותו וכולי, כל מיני עניינים. ולכן הרמ"ח מצוות עשה מגיעות על ידי אהבה, שהאהבה, כמו שהרב אומר שמה בפרק ד', זה שבן אדם אוהב את הקדוש ברוך הוא, רוצה להיות דבוק אליו, הוא רוצה להתחבר איתו, רוצה להתקרב אליו. זה הגדר של אהבה. אהבה זה עניין של קירוב. אדם רוצה להתקרב אליו, הוא רוצה להיות קרוב אליו. והאופן איך יכולים להתקרב לקדוש ברוך הוא? רמ"ח מצוות עשה, רמ"ח איברים דמלכא, זה האופן איך שיהודי מתקרב ומחבק את הקדוש ברוך הוא על ידי המצוות. אז בפשטות זה הפירוש שהיראה זה שורש לסור מרע ואהבה זה שורש לעשה טוב. אבל יש פה דיוק מעניין של הרבי. הרבי מדייק שהאלטער רבי לא כותב רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה. האלטער רבי כותב סור מרע ועשה טוב, וזה מדויק. למה האלטער רבי כותב סור מרע ועשה טוב? אומר הרבי חידוש מעניין. הרבי אומר שבאמת יש גם במצוות עשה וגם במצוות לא תעשה, בשתיהן יכול להיות סור מרע ויכול להיות עשה טוב. בן אדם יכול לקיים מצווה מצד שני טעמים. בן אדם יכול לקיים מצווה בגלל שהוא לא רוצה לעשות רע, לא מצד האהבה של עשה טוב. וכל מצווה, גם במצוות עשה, כשאתה מקיים מצוות עשה, בן אדם מניח תפילין, תפילין זה מצוות עשה, אבל יכול

06:19 יכולות להיות שתי סיבות. יכול להיות סיבה שהוא מניח תפילין כי הוא לא רוצה להיות מורד במלכות, אז זה סיבה של סור מרע. אם אני לא מניח תפילין אני עושה משהו רע. אני מורד במלכות ולכן אני מניח תפילין. אז התפילין האלה זה מצוות עשה, אבל המהות של זה זה סור מרע. ויש עוד אופן, זה שהוא מניח תפילין כי התפילין פועל המשכת אלוקות, שיעבוד הלב והמוח, מה שכתוב במאמרים וכולי, כל העניינים, הכוונה של תפילין. אז זה שני עניינים. על דרך זה כל מצווה ומצווה, גם במצוות עשה וגם מצוות לא תעשה, יכול להיות בזה שתי כוונות. ועל פי זה מה שהאלטער רבי אומר זה הרבה יותר רחב. אז שהיראה היא שורש לסור מרע, מדברים על כל התרי"ג מצוות, אבל התרי"ג מצוות בן אדם יכול לעשות את זה מצד סור מרע, זה על ידי יראה. כשאתה מעורר את היראה, אם כל העבודה שלך זה רק מצד יראה, אתה לא רוצה למרוד במלך, אתה ירא, אתה מפחד מהקדוש ברוך הוא, וממילא אתה תקיים לא רק שס"ה לא תעשה, אתה גם תקיים רמ"ח מצוות עשה. אבל למה אתה מקיים את זה? מצד סור מרע. כי אתה לא רוצה לעשות את הרע. והאהבה היא שורש לעשה טוב. כאשר אני אוהב מישהו אז אני גם כן אקיים את כל התרי"ג מצוות. לא רק רמ"ח מצוות עשה, גם שס"ה לא תעשה. אבל למה אני מקיים את השס"ה לא תעשה? מצד אהבה. בגלל שאני אוהב אותך אז אני לא רוצה לעשות לך משהו שמפריע לך, בגלל שאני אוהב אותך אז אני אעשה מה שאתה רוצה. ובמילא זה איך שהרבי לומד פשט פה בתניא. עוד

08:01 מעט נראה שזה מגיע לכללות העבודה, זה לא סתם, זה לא רק וורט, זה מגיע לכל החידוש של האלטער רבי בפרק מ"א. שהאלטער רבי בא להדגיש פה חידוש נפלא, עוד מעט נראה למה. אז זה נקודה ראשונה. אז לפי הביאור של הרבי הפשט הוא סור מרע זה כל התורה ומצוות. עשה טוב זה כל התורה ומצוות. כל התרי"ג. אלא מה? כשהוא מצד יראה, מעמיד את זה בקנה היראה, אז כל התורה ומצוות שלו זה באופן של סור מרע, וכל מה שנרגש אצלו בתורה ומצוות זה רק שהוא לא רוצה לעשות את הרע, לא רוצה למרוד. ובשעה שכן מצד אהבה אז כל העניין שלו זה מצד שהוא רוצה להמשיך אלוקות, הוא רוצה לעשות טוב והוא רוצה לעשות טוב. יש בליקוטי תורה, ״ומה טוב״, גם כן האלטער רבי אומר בליקוטי תורה, שמה האלטער רבי מוסיף עוד נקודה שהפשט ״ועשה טוב״ מאוד מעניין, שמה בעצם זה המקור לעניין. ״ועשה טוב״ זה לא רק שרמ"ח מצוות עשה, אלא ״עשה טוב״ אומר שכל מה שאתה עושה אתה עושה את זה מצד סיבה חיובית, כי אתה רוצה לעשות טוב. אז האלטער רבי שמה אומר שהפשט ״עשה טוב״, אז עשה זה מלשון עישוי. תרגום של המילה עשה זה כמו מעשין, כפייה, יגיעה. עבודת השם זה שהבן אדם עובד את השם יותר מרגילות. זה נקרא עשה. יפה, ועשה טוב, טוב זה גם כן עניין של האור. המשכת חסד, האור. זאת אומרת שהדיוק ״ועשה טוב״ זה שהבן אדם רוצה לעבוד את השם יותר מרגילות. יפה, והמטרה שלו זה טוב. המשכת חסד, האור, המשכת חסד הריכוז, ובשביל זה צריך אהבה. כי כשעובד את השם

09:48 זה רק בקצה היראה, אז אתה תעשה את כל הדברים רק מה שמוכרח. אם כל העניין שלי זה רק אני לא רוצה להיות מורד במלכות, כך שלילי סור מרע, אז מצד סור מרע אתה תקיים הכל, תקיים גם מצוות עשה, אבל אתה תקיים רק עד כמה שזה מוכרח כדי לא להיות מורד במלכות. אז אני אעשה רק מה שמוכרח על פי ההלכה. למה שאני אעשה בהידור? למה שאני אעשה יותר ממה שצריך? אני אעשה מה שמוכרח. מה שאין כן, כשיש לך אהבה אז האהבה תביא אותך לעשה, לעשות יותר מהרגילות, לעשות יותר מ... כמו מאה פעמים ואחת, ובאופן של טוב, שהכוונה יהיה להמשיך גילוי אור, לא רק כדי שלא יהיה רע, שלא יהיה עניינים לא רצויים. זה כתוב בליקוטי תורה ״ומה טוב״. אבל כאן יש דבר מעניין. האלטער רבי אומר שאף על פי שהיראה זה שורש לסור מרע ואהבה לעשה טוב, אף על פי כן לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב. מה התרגום של המילים האלו? איך מתרגמים את המילים? ״לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב״. מה האלטער רבי רוצה להגיד פה? ״לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב״. מה האלטער רבי רוצה להגיד? יש שני אופנים איך יכולים לתרגם את המילים של האלטער רבי. אופן אחד זה אפשר לתרגם: ״לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב״. זאת אומרת, מכיוון שאמרנו שבשביל אהבה צריך ״ועשה טוב״, אומר האלטער רבי, תדע לך שלא מספיק לעורר את האהבה למעשה טוב. צריכים גם יראה. כן, זה הפשט. זאת אומרת שגם בשביל עשה טוב צריך יראה. לא רק אהבה, לא

11:45 די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב. יש בן אדם אומר, בשביל יראה אני מבין, בשביל סור מרע אני מבין שצריך יראה, אבל בשביל עשה טוב לא צריך יראה. בשביל עשה טוב מספיק אהבה. אז האלטער רבי בא לחדש פה: לא. שגם בשביל עשה טוב צריכים גם כן יראה. זה פירוש אחד במילים של האלטער רבי. פירוש שני במילים של האלטער רבי, פירוש אחר שאפשר לפרש פה בתניא, ויש כאלה מפרשים שמפרשים ככה, שהאלטער רבי בא להגיד שבן אדם יכול לחשוב שהוא לא צריך בכלל יראה. למה אני צריך בכלל יראה? אני יכול לעבוד את השם רק עם אהבה. ״לא די לעורר האהבה לבדה לועשה טוב״. זאת אומרת שבן אדם יכול לחשוב, בשביל מה בכלל צריך יראה? אני יכול לעבוד את השם רק עם אהבה למעשה טוב. הרי לכאורה אין בכלל משא ומתן. מה? מה אני צריך יראה? הרי אהבה מביאה, כמו שאמרנו, שאהבה עוזרת לבן אדם לא רק שהוא לא יהיה מורד במלכות, אלא אהבה עושה לבן אדם שהוא גם כן יעבוד את השם באופן של עשה טוב. אז בשביל מה אתה צריך בכלל יראה? זאת אומרת, במילים אחרות, יכולים לחשוב שעבודה של יראה זה עבודה נמוכה. עבודה של אהבה זה עבודה, עבודה יותר גדולה. אז אם אני יכול לעבוד את השם לכתחילה, ריבונו, לכתחילה עם אהבה, אז מספיק. בשביל מה צריך בכלל יראה? אז יש כאלה שרוצים לפרש ככה פשט בתניא פה גם כן, שזה מה שהרבי רוצה להסביר. ויש ככה בכמה מקומות בחסידות, ככה משמע. אז גם פה הרבי לומד פשט באופן הראשון שאמרנו. זאת אומרת, יש במקומות שמוסבר ככה, מוסבר ככה, אבל לפי

13:46 הביאור של הרבי אנחנו נראה. הרבי לומד פשט באופן הראשון שהאלטער רבי בא לחדש פה בתניא, זה חידוש נפלא. זה בעצם החידוש של התניא פרק מ"א. האלטער רבי בא להגיד פה חידוש: לא די ביראה לסור מרע, אלא גם למעשה טוב. והאלטער רבי רוצה להגיד שבן אדם צריך לדעת שגם בשביל מעשי טוב צריכים יראה. לא רק בשביל סור מרע צריכים יראה, אלא גם בשביל מעשי טוב צריכים יראה. וזה מה שהאלטער רבי בא לבאר פה. אבל צריכים להבין למה, אנחנו נבין בהמשך הפרק. אז עוד פעם אני רוצה להסביר את מה שאמרנו עכשיו, כי זה מגיע פשוט לעבודה. אני רוצה להסביר את שתי הפירושים. הפירוש הרגיל, חברנו. הפירוש הרגיל, הפשוט, והחידוש של הרבי. מה? מה הפירוש הפשוט ומה הרבי מחדש פה? אז הפירוש הפשוט, נסביר את זה. זה דבר מאוד יסודי. זה מגיע לכל אחד מאיתנו גם כן. יפה. יש עבודה מצד יראה, יש עבודה מצד אהבה. אז בפשטות, עבודה מצד יראה, כמו שאמרנו, בן אדם לא רוצה להיות מורד במלכות. הוא מפחד מהקדוש ברוך הוא כי הוא המלך, והיראה שהוא לא רוצה. לא מדברים פה על יראת העונש, כן? מדברים פה על יראה של המלך. כן, הבן אדם מפחד, הוא לא רוצה למרוד, הוא מפחד מהמלך. אז זה מביא אותך לסור מרע. כמו שאמרנו, לא לעשות. אז אתה מקיים את כל המצוות, אבל מצוות סור מרע. יש עבודה בכוח אהבה, שכוח אהבה זה שאתה תעשה הרבה יותר. לא רק שלא תהיה מורד במלכות, אלא תרצה לעשות וכו'. אז לכאורה החשבון אומר שעבודת אהבה זו עבודה הרבה יותר געשמאק. אהבה, עבודה הרבה יותר נעלית. באהבה אני עובד

15:46 את הקדוש ברוך הוא עם חיות, עם תענוג. אני עובד את השם למען רגילות ואני מביא אור לעולם וכו'. אז אם בן אדם יכול לעבוד את השם באהבה, מה הוא צריך בכלל יראה? אז ככה, משמע ככה בכמה מקומות. ואם בן אדם נמצא בהתחלת העבודה, נו, עדיין אין לו אהבת השם, אז הוא אומר: שייך ליראת שמיים. אבל אם אני יכול לעבוד את השם בכוח אהבה, בשביל מה צריך יראה? אהבה זה הרבה יותר געשמאק, הרבה יותר נעלה. ואת זה האלטער רבי שולל. והאלטער רבי אומר: לא, חייב להיות יראה בהתחלת העבודה, חייב להיות יראה תמיד, חייב להיות יראה גם כן. אי אפשר לעבוד את השם רק באהבה. מה הסיבה לזה? אז מוסבר בכמה מקומות, יש בקונטרס העבודה, הרבי הרש"ב מדבר על זה באריכות. יש כמה טעמים. נגיד פעם אחת, למשל, שבן אדם, אם הוא ייקח רק את האהבה, אם בן אדם יעבוד את הקב"ה רק מצד אהבה, אז הוא לא יקיים את המצוות תמיד באותו אופן. יכול להיות לפעמים שינויים. יש הבדל בין קו היראה וקו האהבה, שאהבה, יש בזה שינויים. כל אחד רואה במוחש, יראה, אהבה, זה פעם אתה במצב רוח של אהבה ופעם אתה לא במצב רוח. אהבה זה לא תמיד אותו דבר. יראה, אין בזה שינויים. למה? זה מאוד פשוט, כי היראה לא מגיעה ממצב רוח שלי. יראה זה מצד המלך. יש מלך, ואם יש מלך אז צריכים לקיים מה שהוא אומר. אז לא משנה אם היום אני במצב רוח כזה, מצב רוח כזה, ברגע שאתה הגעת להכרה שיש מלך והוא המלך שלך, הוא מבקש ממך, אתה צריך לעשות את זה כמו מצוות. אז אם

17:40 בן אדם יעבוד את השם רק בקו אהבה בלי יראה, אז יכול להיות שהיום אתה במצב רוח שאתה עם געשמאק, עם תענוג, ואתה אוהב את הקב"ה. זה מתוק, אבל למחרת קמת במצב רוח לא טוב. היום הלב שלך יבש, אין לך געשמאק, אין לך חיים, ואז אתה לא תקרא, אז אתה לא תלמד, לא תתפלל, לא תעשה שום דבר. אז זו סיבה אחת למה יראה חייבת להיות בהתחלת העבודה. למה יראה זה חשוב? זה יסודי, כי יראה שומרת על הבן אדם שקיום מצוות יהיה אצלו כדבר קבוע. זה דבר, זה ביאור אחד. עוד ביאור יש, כשמדברים על אהבה, אז באהבה הבן אדם מרגיש את עצמו באהבה. יש בזה הרגשת ישות. תראה, כי זה אהבת השם. אבל באהבת השם נמצא האדם. אני, אני אוהב את עצמי. אני אוהב את הקב"ה כי זה טוב לי. כן, אז יש בזה קצת עניין של הרגשת עצמי. הרגשת עצמי. מה שאין כן יראה, יש בזה יותר ביטול. זו עוד מעלה שיש ביראה לעומת אהבה. עוד מעט נראה שזה עניין עיקרי פה בפרק. אז הרבי, העניין הזה, זה עניין עיקרי ביותר כדי להבין פה את הפרק בתניא. אז זה עוד עניין למה יראה צריכה להיות. לא מספיק עבודת השם באהבה. עוד עניין כתוב בספרים, שכשבן אדם עובד את הקב"ה מצד אהבה, אז יכול להיות שהוא לא יהיה נזהר בכל הפרטים. אוהב את הקב"ה. אז בוודאי, אני אוהב את הקב"ה, אני אעשה הכל בשביל הקב"ה. אבל לפעמים יכול להיות שמגודל האהבה לקב"ה הוא יעשה גם טעויות. לא, לא, לא נוגע. הפרטים, מה זה משנה הפרט הזה? הפרט הזה זה יותר גשמי, זה

19:50 ככה. אז הרבה פעמים הדקדוקים זה לא נוגע כל כך. כשעובדים מצד יראה, אז ביראה יש לעשות בדיוק מה שכתוב בשולחן ערוך. יראה, אתה לא מחפש את הגעשמאק, אתה לא מחפש את האהבה, אתה מחפש לא להיות מורד במלכות. אז אתה תיזהר בקל ובחמור. אתה תדקדק מה כתוב בשולחן ערוך, איך צריך לקיים, איך צריך לעשות מצווה, ולעשות את זה מדויק. ואדם שהוא אוהב, אז הוא רוצה את הדברים הגעשמאק של העניין הזה, ואז יכול להיות שבפרטים מסוימים הוא יכול, יכול, יכול אפילו ל-ל-ל לא להיזהר בזה מצד... זה אחד הווארטים שכתוב. הרבי היה חוזר על זה הרבה פעמים. ווארט שאומרים, כתוב בפרשת בהעלותך, כתוב על אהרן הכהן, ואהרן הכהן היה מדליק את הנרות. כתוב שמה, איך כתוב? ״ויעש כן אהרן״. אומר רש"י, מה הפשט ״ויעש כן אהרן״? ״להגיד שבחו של אהרן שלא שינה״. אהרן הכהן לא שינה. שואל הרבי, מה הכוונה? יש לנו הוה אמינא שאהרן הכהן עשה אחרת? מה זאת אומרת? הקב"ה אמר לו תעשה כך וכך. מי יחשוב שאהרן הכהן יעשה אחרת? ״להגיד שבחו של אהרן שלא שינה״, מה רש"י רוצה להגיד פה? אז הרבי אמר פעם, כמה פעמים הרבי אומר דברים. אהרן הכהן היה לו אהבה לקדוש ברוך הוא. אהרן הכהן היה איש החסד, איש האהבה. זה היה מדודה באהבה, והוא היה מדליק את הנרות, והוא ידע את כל הכוח שיש בנרות, שהוא מדליק נשמות ישראל. סיטואציה, דאָס גאַנצע, זה מה שנעשה פה מהפכים. אז כשאהרן הכהן היה מדליק את הנרות, אז לפעמים הגיע להתלהבות. אז יכול להיות שכך יעשה את זה באופן שלא מדויק ממש. יאמר חצי, לא חצי, ורק טיפה יותר, שזה

21:52 יהיה כך. מה זה משנה? הוא עכשיו עומד בדברים הרבה יותר גבוהים. מה הגדולה שלו שכשהדליק את הנר הוא עשה את זה במדויק, איך הקב"ה אמר, בלי לשנות שום דבר? בשביל זה צריך יראה. אז זה טעמים שונים. למה אומרים את זה? שזה לפי הפירוש הפשוט פה למעלה. כי אף שהיראה היא שורש לסור מרע והאהבה לעשה טוב, אף על פי כן לא די באהבה לבדה לעשה טוב. בן אדם לא יכול להגיד אני אעשה רק אהבה וזהו. וכשכבר באהבה זה הרבה יותר נעלה. לא. חייבים לעורר את היראה, כי בלי יראה יש את כל החסרונות שדיברנו עכשיו. אבל כמו שאמרתי, הרבי אומר פירוש אחר פה. הרבי אומר פה במילים האלו יש משהו יותר עמוק. האלטער רבי בא להגיד פה דבר הרבה יותר עמוק, כי האלטער רבי בא להגיד לא. בן אדם שיש לו יראה, יש לו יראה. לא כמו שחשבנו עכשיו שאין לו. בן אדם יש לו יראה ויש לו יראה וסור מרע. יש לו יראה שמהיראה הזאת הוא נזהר בכל העניינים שלא להיות מורד במלכות. זה לא מספיק. גם בשביל האהבה וגם בשביל לעשות טוב, סליחה, צריך יראה. זה הקושי פה בתניא. ״כי אף שהיראה היא שורש לסור מרע״ מיותר. למה האלטער רבי התחיל? כי אף שהיראה היא שורש לסור מרע. האלטער רבי היה צריך ללכת ישר לאהבה: כי אף שהאהבה היא שורש לעשה טוב, אף על פי כן צריך להיות גם יראה. האלטער רבי אומר לא, כי אף שהיראה היא שורש לסור מרע והאהבה לעשה טוב, אף על פי כן לא די ליראה לבד לעשה טוב. ואומר האלטער רבי, אפילו אם יש לך יראת שמיים, אבל היראת שמיים שלך זה רק בשביל סור מרע.

23:39 זה לא בסדר, זה לא מספיק. יראת שמיים זה צריך להיות גם בשביל העבודה של עשה טוב, גם בשביל העבודה של המשכת אלוקות. גם בעבודה של יראה וגם בעבודה שקשורה עם קו האהבה. גם זה צריך להיות בנוי על יראה. היראה היא היסוד, לא רק לסור מרע. היראה היא היסוד גם בשביל עשה טוב. זה החידוש של האלטער רבי פה בתניא. ולמה באמת היראה היא שורש גם לעשה טוב? הסיבה לזה, עם היסוד שאמרנו קודם, עם העניין שאהבה זה קשור עם ישות ויראה קשור עם ביטול. אז אם הבן אדם, כשהוא מגיע לעבודה של עשה טוב, הוא יעשה את זה רק מצד אהבה, לא יהיה בזה שום תנועה של יראה, אז חסר בה ביטול, אז גם כן לא ימשיך אלוקות. כדי שהעבודה שלי יהיה להמשיך אלוקות, יהיה בזה העניין של עשה טוב, שהעבודה תפעל, תגלה אלוקות בעולם, צריך שגם בעבודה של קו החיובי, גם בעשה טוב, יהיה שמה תמיד התנועה הזאת של יראה, התנועה של קבלת עול. אז זה בעצם היסוד פה, שותף למעלה. האלטער רבי בא להסביר פה למה זה כל כך נוגע שראשית העבודה, עיקרה ושורשה, לא רק ראשית, כמו שהסברנו בשיעור הקודם, אלא גם עיקרה וגם שורשה, שזה אומר שכל העניינים בעבודת השם, גם העניינים של עבודת השם, לא רק העבודה של סור מרע, אלא גם העניינים בעבודת השם שקשורים עם עשה טוב, גם עבודת האהבה, גם העבודה שקשורה עם המשכת אלוקות, גם העבודה שהבן אדם כבר נמצא בעבודה, עניינים של קו החיוב, עבודה של יסוד גילוי וכולי, גם העניינים האלה צריך שיהיה בהם את הבסיס של יראה, הבסיס של קבלת עול.

25:32 למה? כמו שנראה עוד מעט, כי ביראה נמצא עבדות למלך. יהודי צריך לזכור כל הזמן, בכל פרט ופרט בעבודה שלו, שהיסוד אצלו זה שהוא עבד של הקדוש ברוך הוא. היסוד אצלו זה שזה לא אני, זה הקדוש ברוך הוא. באהבה היסוד זה אני, אני אוהב, זה טוב לי. ביראה היסוד זה יש מלך והוא בחר בי ואני העבד שלו, אז התנועה זה הביטול. זה הכלי שעל ידי זה יכול להיות לא רק הסור מרע, אלא גם עשה טוב, כל העניינים של המשכת אלוקות בעולם.