תניא פרק ל״ב - חלק ה׳

00:01 דובר 1 פרק ל"ב. אנחנו אוחזים בדף מ"א למטה. עד כאן האלטער רבי הסביר כל העניין של אהבת ישראל ואיך יכול להיות "ואהבת לרעך כמוך", וכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אהבה אמיתית כמוך ממש. אז זה היה החלק הראשון של הפרק. וכאן האלטער רבי מגיע עם שאלה, שעל ידי השאלה הזאת אנחנו גם כן נקבל כמה יסודות מאוד מאוד חשובים בנוגע לאופן הקיום של מצוות אהבת ישראל. האלטער רבי מתחיל פה עם שאלה. אחרי שהסברנו איך שיכול להיות אהבת ישראל לכל יהודי, לא משנה איזה יהודי, והאהבה היא בכל התוקף, אהבה עצמית, כמוך ממש. עם הביאור האלטער רבי הסביר כי האהבה קשורה עם הנשמה, עם העצם, עם המהות האמיתית, שזה העניין של שורש הנשמה, והאהבה היא אחת, שמצד זה אז יש לך אהבה אמיתית לכל יהודי כמוך ממש. אז כאן מגיע האלטער רבי עם שאלה: איך זה מתאים עם העניין של אהבת ישראל על פי הלכה? כי הרי כשאנחנו מסתכלים בעניין של אהבת ישראל על פי ההלכה, אנחנו נמצא שיש איזה הגבלות. לא תמיד יש את אהבת ישראל על פי ההלכה באופן כמו שזה מובן מתוך התניא עד עכשיו. הרי יש פה סתירה: איך מתאים הביאור באהבת ישראל שהאלטער רבי הסביר פה עם העניין של ההגבלה שיש בקיום מצוות אהבת ישראל? על איזה הגבלות מדברים? אז האלטער רבי מביא: "ומה שכתוב בגמרא שמי שרואה בחבירו שחטא, מצווה לשנוא אותו". גמרא במסכת בבא מציעא, הגמרא אומרת שמה, ששם הגמרא מביאה את הדין של "כי תראה חמור שונאך". כל הבחורים למדו את הגמרא, הם מכירים את זה. תראה, שם מדובר בנוגע לדין של, אה, איך, מצוות, מצוות פריקה.

02:14 דובר 1 איך קוראים לזה? שאם תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, אז יש מצווה של "עזוב תעזוב עמו", להקים את הבהמה, להקים את המשא. ושם כתוב "מצווה בשונא", "כי תראה חמור שונאך". תראה שאם הדבר הזה קורה אצל מישהו שהוא השונא שלך, אז יש דין שדווקא שונאך צריכים, כדי לכוף את יצרו. תראה, אז הוא צריך דווקא בן אדם שהוא שונא אותו לעזור לו לפני שהוא עוזר למישהו אחר שהוא לא שונא. ואז הגמרא שואלת: שונא? איך יכול להיות שיהודי שונא מישהו אחר? מה זאת אומרת "מצווה בשונא", שהתורה נותנת מקום לשנאה? הרי "לא תשנא את אחיך בלבבך". אסור לשנוא יהודי אחר. איך יכול להיות שיש מושג כזה של שונא? אז הגמרא אומרת שיש מושג של שונא גם על פי ההלכה. זאת אומרת יש מקום שבהלכה, גם על פי תורה, יש מצווה לשנוא. ועל השנאה הזה מדברים, שעליו אומרים שאף על פי כן צריך לקיים "עזוב תעזוב". איזה שנאה יש בהלכה של מצווה לשנוא? אז זה האלטער רבי מביא פה עכשיו: "שמי שרואה בחבירו שחטא". בן אדם שרואה את החבר שלו שהוא עושה חטא, מצווה לשנוא אותו. אז שמה יש את המצווה לשנוא אותו. לא רק זה, וגם לא רק שהוא בעצמו צריך לשנוא אותו, אלא גם "וגם לומר לרבו שישנאהו". הוא צריך לגשת לרב שלהם ולספר ל-- לספר לרב שלו, למורה, שהתלמיד עשה את החטא הזה כדי שגם הרב ישנא אותו. אז אם ככה, כאן אתה רואה כי על פי הלכה מפורשת שזה לא מתאים עם מה שלמדנו עד עכשיו. הרי לפי מה שלמדנו עד עכשיו, הרי יוצא שאהבה לכל יהודי היא למעלה מההנהגה שלו.

04:22 דובר 1 זה לא נוגע איך הוא מתנהג. אתה אוהב את כל יהודי, אתה אוהב אותו מצד העצם שלו, ואם אתה אוהב אותו מצד העצם שלו, אז יכול להיות אפילו רשע גמור, כמו שדיברנו בשיעורים הקודמים. אתה אוהב רשע גמור כמו שאתה אוהב צדיק גמור, כי הרי מצד האהבה העצמית אז כל יהודי יש נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל. וכאן אומרים לא, שאם הבן אדם עושה עבירה, לא רק שאתה מחויב לשנוא אותו, אלא גם לספר לרב שלו כדי שגם הרב ישנא אותו. מה ההסברה בזה? אז על זה האלטער רבי נותן פה ביאור. הביאור הזה מחולק לכמה חלקים. אנחנו נלמד את ההתחלה. זה לא כל התירוץ, זה רק חלק מההסבר. אנחנו נראה בהמשך הפרק האלטער רבי יגיד עוד נקודה. ההסבר פה מחולק לכמה חלקים, לכמה דרגות, לכמה רמות, סוגים של אנשים גם כן. דבר ראשון האלטער רבי שם יסוד שהדבר הזה שכתוב בהלכה, שיש לפעמים מצווה לשנוא בן אדם שעושה עבירה וגם לספר לרב שלו שישנא אותו, זה מקרה מאוד מאוד מוגבל. זה לא כל כך פשוט. זה מקרה מאוד מאוד מוגבל שיש לזה תנאים מאוד מיוחדים. אז האלטער רבי קודם כל אומר מה הם התנאים. היינו, במה מדובר שמה? "בחבירו בתורה ומצוות". מדובר על בן אדם שהוא חבר שלך בתורה ומצוות. זאת אומרת הלשון "הרואה בחבירו שחטא" זה מדויק, לא סתם יהודי. הגמרא לא אומרת שאם אתה רואה יהודי שהוא חוטא אתה צריך לשנוא אותו. חס ושלום! טעות מאוד גדולה. הגמרא מדייקת "חבירו". אז זה תנאי ראשון. מה הגדר של חבירו? זאת אומרת בן אדם שנמצא באותה רמה, באותה מדרגה שלי בתורה ומצוות. הוא חבר שלי ברמה בתורה ומצוות,

06:21 דובר 1 בהנהגה. זה תנאי ראשון. עוד מעט נסביר למה מגיעים כל התנאים האלה. כן. עוד מעט, אנחנו בתחילת העניין. קודם כל אני קורא מה כתוב. אתה שואל? נראה עוד מעט. דבר ראשון מה האלטער רבי אומר? אז תנאי ראשון אומר האלטער רבי: צריך להיות חבירו בתורה ומצוות. דבר שני אומר האלטער רבי: "וכבר קיים בו מצוות הוכח תוכיח את עמיתך". תנאי שני זה לא רק שהוא חבר שלי, אלא גם כן כבר ניסיתי בדרך של תוכחה. אתה לא מתחיל לשנוא את הבן אדם ברגע שהוא עשה עבירה, אפילו שהוא חברך בתורה ומצוות, גם אז אתה עדיין לא שונא אותו בגלל שהוא עשה עבירה. להפך, אתה אוהב אותו ולכן אתה מוכיח אותו. תוכחה זה צריך להיות מתוך אהבה אמיתית. אנחנו יודעים ש"הוכח תוכיח" כתוב ו"אהבת לרעך כמוך" באותו פסוק. כן, הרי הרבי מביא ב"היום יום" איך הלשון של הפסוק. "הוכח תוכיח". "הוכח תוכיח". "ואהבת לרעך כמוך". איך כתוב שמה? "הוכח תוכיח את עמיתך". "ואהבת לרעך כמוך", "ולא תשא עליו חטא". זה הפסוק, כך כתוב, משהו כזה. תביא לי רגע חומש ויקרא, אני אראה בפנים. אה? ככה כתוב, וכתוב "ואהבת" קודם או "הוכח תוכיח" קודם?

07:56 דובר 2 הוכח תוכיח.

07:59 דובר 1 הוכח תוכיח. זה המקור. אני מסתכל בפנים. או, או, או, אתם רואים? ״לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא״. זה הפסוק. אחרי זה כתוב ״לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה׳״. זה שני פסוקים אחד ליד השני. אז בהיום יום יש את הפתגם הידוע. היום יום כ״ו אייר, שם הרבי מביא ש״לא תשנא את אחיך בלבבך״ זה התנאי. דבר ראשון צריך שלא יהיה לך שום שנאה לפני שאתה בא להוכיח. אתה לא יכול להיות עם שנאה. חייב להיות אהבה אמיתית. ברגע שיהיה שנאה אתה לא יכול להוכיח, ורק אז יכול להיות ״הוכח תוכיח את עמיתך״. זאת אומרת שהתוכחה חייבת לבוא ממקום של אהבה אמיתית. ואם לא, אומר בהיום יום, זה ההמשך: ״ולא תשא עליו חטא״. אם לא היה באופן הזה, אז אתה אשם, לא הוא, כי לא עשית את התוכחה כראוי. אז ממילא יוצא שבהתחלה צריך להיות אהבה גדולה לבן אדם. האהבה הזאת מביאה אותך לתוכחה, ורק אחרי שקיימת את זה וזה לא עזר. תראה, אז יש פה שני תנאים. דבר ראשון שהבן אדם הוא חברך בתורה ומצוות. דבר שני כבר ניסית בדרך האהבה והתוכחה, ואחרי כל זה זה לא פעל. ואז האלטער רבי מוסיף עוד דבר. תנאי שלישי. בנוגע ל״הוכח תוכיח את עמיתך״ האלטער רבי כותב, ״שאתך בתורה ומצוות״. מה פירוש עמיתך? עמיתך, יש לשונות. כן, לפעמים כתוב רעך ולפעמים כתוב עמיתך. מה בדיוק עמיתך? אז חז״ל לומדים מזה שעמיתך הכוונה כאילו שתי מילים, עם שאתך. עמיתך זה כאילו עם שאתך. בן אדם כזה שהוא איתך, שהוא נמצא באותה רמה, באותה דרגה שלך בתורה ומצוות. זאת אומרת גם בנוגע למצוות תוכחה צריך

10:25 דובר 1 שיהיה לזה תנאי שהבן אדם הזה יהיה ברמה שלך בתורה ומצוות. זה עוד חידוש. זאת אומרת לפני זה דיברנו שכדי לשנוא בן אדם שעושה עבירות צריך להיות חברך בתורה ומצוות. זה דבר ראשון. עכשיו האלטער רבי אומר גם כן בנוגע למצוות תוכחה. מתי אני יודע מתי מצוות תוכחה נחשבת לתוכחה שיכולה לפעול משהו? זה רק אם הבן אדם שאתה מוכיח אותו הוא איתך בתורה ומצוות. אם אתה תוכיח, יש מצוות תוכחה בכלל. אם אני רואה יהודי שעושה משהו לא טוב אני צריך להוכיח אותו. זה מצווה בכלל. כן, אבל מצוות תוכחה בכלל לאו דווקא שזה יפעל את הפעולה שלו, וזה שזה לא יפעל את הפעולה שלו יכול להיות גם כן בגלל שהשני הוא לא כלי. הוא לא ברמה שהתוכחה שלו תפעל עליו. יש הרבה אנשים שהם לא מודעים, הם לא ברמה, לא במדרגה, שהם לא יודעים שהחטא שלהם פועל משהו, אז הם לא. אז אפילו שתוכיח אותו והוא לא ישמע אליך, זה עדיין לא עושה סיבה למה שתשנא אותו, כי הוא לא איתך בתורה ומצוות. אז גם התוכחה לאו דווקא כן חייבת לפעול עליו. זה שהוא לא התפעל מהתוכחה שלך זה מה שאמרתי כי הבן אדם הוא ברמה אחרת, לכן זה לא לוקח אותו. וממילא יוצא שכדי, כדי שיוכל להיות העניין של מצווה לשנוא יהודי, באיזה אופן אפשר לקיים מה שכתוב בגמרא בבבא מציעא שיש מצב של יהודי שהתורה אומרת שפה כן צריך לשנוא אותו. צריך שיהיה פה שלושה עניינים. צריך שלכתחילה הוא יהיה בן אדם כזה שהוא ברמה שלך, חבר בתורה ומצוות. צריך